קמו ונכנסו למקום אחד, והיו שם בעלי אגדה, ופניהם מאירים כאור השמש, אמרו, מי הם, אמר להם הם בעלי אגדה, ורואים בכל יום אור התורה כראוי, עמדו ושמעו כמה דברים חדשים בתורה, ולא ניתנה להם רשות לכנוס להם. (שלח קב)
והישר בעיניו תעשה, אלו אגדות משובחות הנשמעות באזני כל אדם. (בשלח-ויסע פרשה א)
דורשי רשומות אומרים, רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם, למד הגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו, ואם עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי. (עקב מט)
ודם ענב תשתה חמר, אילו הגדות שמושכות לב אדם כיין. (האזינו שיז)
רב שימי בר עוקבא ואמרי לה מר עוקבא הוה שכיח קמיה דרבי שמעון בן פזי, והוה מסדר אגדתא קמיה דרבי יהושע בן לוי, אמר ליה מאי דכתיב ברכי נפשי את ה' וכל קרבי את שם קדשו, אמר ליה בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם צר צורה על גבי הכותל ואינו יכול להטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים, והקב"ה אינו כן, צר צורה בתוך צורה, ומטיל בה רוח ונשמה קרבים ובני מעים... (ברכות י א)
...דכתיב ויגד משה, דברים שמושכין לבו של אדם כאגדה. (שבת פז א)
אמר ליה רב חסדא לההוא מדרבנן דהוה קא מסדר אגדתא קמיה, מי שמיע לך חדשים גם ישנים מהו, אמר ליה אלו מצות קלות ואלו מצות חמורות... (עירובין כא ב)
...הוא רבי יצחק בן פנחס דאגדתא... (פסחים קיד א)
אמר ליה רבינא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה, מנא הוא מילתא דאמור רבנן זכר צדיק לברכה... (יומא לח ב)
אחרים אומרים גד, (והמן כזרע גד), שדומה להגדה שמושכת לבו של אדם כמים. (שם עה א)
אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה גמרא הלכות ואגדות... (סוכה כח א)
...אמר ליה בהדי חנא באגדתא למה לי. (שם נב ב)
...אמר ליה חלש לבאי ולא יכילנא, לימא מר מילתא דאגדתא... (תענית ז א)
ואין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל, אמרו עליו על רבי חנניה בן גמליאל שהיה אומר שמועה ואגדה בבית האבל. (מועד קטן כג א)
אמר להם רבי טרפון דעו שחכם גדול הוא ובקי באגדות, אל יכנס אחד מכם לתוך דברי חברו. (שם כח ב)
...שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה, ובמה היתה הגדה היום, אמרו לו בפרשת הקהל... (חגיגה ג א)
אמר לו רבי אלעזר בן עזריה, עקיבא, מה לך אצל הגדה, כלך מדברותיך אצל נגעים ואהלות... וכל משען מים אלו בעלי אגדה, שמושכין לבו של אדם כמים באגדה. (שם יד א)
תנו רבנן אומר לפניה דברים של הגדה ומעשים שאירעו בכתובים הראשונים... (סוטה ז ב)
רבי אבהו ורבי חייא בר אבא איקלעו לההוא אתרא, רבי אבהו דרש באגדתא, רבי חייא בר אבא דרש בשמעתא, שבקוה כולי עלמא לרבי חייא בר אבא ואזול לגביה דרבי אבהו, חלש דעתיה, אמר ליה אמשל לך משל למה הדבר דומה, לשני בני אדם, אחד מוכר אבנים טובות ואחד מוכר מיני סידקית, על מי קופצין, לא על זה שמוכר מיני סידקית... (שם מ א)
...ואלא עלמא אמאי קא מקיים, אקדושה דסידרא, ואיהא שמיה רבא דאגדתא. (שם מט א)
דרבי יוחנן וריש לקיש מעייני בספרא דאגדתא בשבתא, והא לא ניתן ליכתב, אלא כיון דלא אפשר, עת לעשות לה' הפרו תורתך... (גיטין ס א)
כלך אצל רבי תנחום בר חנילאי שהיה רגיל אצל רבי יהושע בן לוי שהיה בקי באגדה... (בבא קמא נה א)
יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דרבי יצחק נפחא, מר אמר ליה לימא מר שמעתתא, ומר אמר ליה לימר מר אגדתא... פתח למימר אגדתא ולא שביק מר, אי הכי אימא לכו מלתא דשויא לתרוייכו... (שם ס ב)
רבי פתח אוצרות בשני בצורת, אמר יכנסו בעלי מקרא בעלי משנה בעלי גמרא בעלי הלכה בעלי הגדה... (בבא בתרא ח א)
רבי יהושע בן לוי אמר כל הרגיל לעשות צדקה זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי הגדה. (שם ט ב)
תנו רבנן עתיר נכסין עתיר פומבי זה הוא בעל הגדות... (שם קמה ב)
דאמר רבי יוחנן כי הוה דריש רבי מאיר בפירקיה הוה דריש תילתא שמעתא, תילתא אגדתא, תילתא מתלי... (סנהדרין לח ב)
אשכח רבי יעקב בא אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב, בן נח נהרג בדיין אחד ובעד אחד שלא בהתראה... (שם נז ב)
תנו רבנן והנפש אשר תעשה ביד רמה, זה מנשה בן חזקיה, שהיה יושב ודורש בהגדות של דופי... (שם צט ב)
...אמר ליה אביי וכי אפשר לומר כן, והלא כבר נאמר מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן, אמר מאי טעמא לא שכיחת באגדתא... (שם ק א)
...בשעה שאוכלין ושותין במה יתעסקו, אמרה לפניו, רבונו של עולם, אם בעלי מקרא הן יעסקו בתורה ובנביאים ובכתובים, אם בעלי משנה הן יעסקו במשנה בהלכות ובהגדות... (שם קא א)
...כי הא דרבא אפיק זוגא דסרבלא וספרא דאגדתא מיתמי, בדברים העשוין להשאיל ולהשכיר... (שבועות מו ב)
אמר ליה רב חסדא לרב תחליפא בר אבינא זיל כתוב קניגי ובליסטרי באגדתיך ופרשה. (חולין ס ב)
אמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר ברבי שמעון כל מקום שאתה מוצא דבריו של רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי בהגדה עשה אזניך כאפרכסת... (שם פט א)
אמר ליה רבי אבא לרבי ירמיה בר אבא כי דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו. (שם צב א)
תנו רבנן שנים עשר דברים שאלו אנשי אלכסנדריא את רבי יהושע בן חיננא, ג' דברי חכמה, ג' דברי הגדה... כתוב אחד אומר כי לא אחפץ במות המת, וכתוב אחד אומר כי חפץ ה' להמיתם, כאן בעושין תשובה, כאן בשאין עושין תשובה... (נדה סט ב, וראה שם עוד)
אמר רבי יוחנן ברית כרותה היא, הלמד אגדה מתוך הספר לא במהרה הוא משכח. (ברכות לז ב)
רבי יהושע בן לוי אמר, עליהם ועליהם, כל ככל, דברים הדברים, מקרא משנה תלמוד ואגדה... רבי זירא בשם שמואל אין למדין לא מן ההלכות ולא מן ההגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד... (פאה יג א)
דלמא רבי זעירא ורבי אבא בר כהנה ורבי לוי הוון יתבין, והוה רבי זעירא מקנתר לאילין דאגדתא וצוח להון סיפרי קיסמי, אמר ליה רבי בא בר כהנא, למה את מקנתר לון, שאל ואינון מגיבין לך... (מעשרות יז ב)
אמר רבי יהושע בן לוי הדא אגדתא הכותבה אין לו חלק, החורשה מתחרך, (המהרהר וחושב בה מתוך הכתב נשרף, ויש גורסין מתברך, פירוש יהיה בשמתא), השומעה אינו מקבל שכר. אמר רבי יהושע בן לוי אנא מן יומוי לא איסתכלית בספרא דאגדתא, אלא חד זמן איסתכלית, אשכחית כתוב בה מאה ושבעים וחמש פרשיות שכתוב בתורה, ודבר אמירה ציווי כנגד שנותיו של אבינו אברהם, דכתיב לקחת מתנות באדם, וכתיב האדם הגדול בענקים... רבי חייא בר בא חמא חד ספר דאגדה, אמר אי מה כתיב טבאות תקטע ידה דכתבתא, אמר ליה חד אבוי דההוא גברא כתבא, אמר ליה כן אמרת תקטע ידה דכתבתה, והוית כשגגה שיוצא מלפני השליט. (שבת עט ב)
רבי שמלאי אתי גבי רבי יונתן, אמר ליה אלפן אגדה, אמר ליה מסורת בידי מאבותי, שלא ללמד אגדה לא לבבלי ולא לדרומי, שהן גסי רוח ומעוטי תורה, ואת נהרדעי ודר בדרום. (פסחים לד ב)
רבי אושעיה בר אבא אמר לרבי יודן נשייא באגדה דסבך מאן דייק לן... (גיטין כ ב)
דרש רבי שמואל בריה דרבי יוסי בי רבי בון חכם בעיניו איש עשיר ודל מבין יחקרנו, חכם בעיניו איש עשיר זה בעל התלמוד, ודל מבין יחקרנו זה בעל אגדה, לשנים שנכנסו לעיר, ביד זה עשתות של זהב, וביד זה פרוטרוט, זה שבידו עשתות של זהב אינו מוציא וחיה, וזה שבידו פרוטרוט מוציא וחיה... ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו זה בעל אגדה, שאינו לא אוסר ולא מתיר לא מטמא ולא מטהר. כי איש נכרי יאכלנו זה בעל התלמוד... (הוריות יט ב)
דבר אחר הכן בחוץ מלאכתך זו מקרא, ועתדה בשדה לך זו משנה, אחר ובנית ביתך זה מדרש (אלו אגדות)... (סוטה ח)
רבי שמעון בן יהוצדק שאל לרבי שמואל בר נחמן, אמר ליה מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהיכן נבראת האורה... (בראשית ג ד)
אמר רבי יהושע בן לוי חזרתי על כל בעלי אגדה שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא אמרו לי, עד שעמדתי עם יהודה בן פדייה בן אחותו של בן הקפר... (שם צד ה)
דוד אמר יראת ה' טהורה עומדת לעד (תהלים י"ט), מהו כך, אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות ואגדות, ואם אין בו יראת חטא אין בידו כלום... (שמות ל יא)
דבר אחר, אז ראה ויספרה אמרי רבנן צריך אדם להיות נוטל משל לומר פרקו או אגדתו או מדרשו בשעה שהוא מבקש לאמרם בצבור, לא יאמר הואיל שאני יודע בו יפה כשאכנס לדרוש אני אומר... (שם מ א)
דבר אחר יחיו דגן בתלמוד, ויפרחו כגפן באגדה... (ויקרא א ב)
דבר אחר סמכוני באשישות אלו ההלכות המאוששות, רפדוני בתפוחים אלו ההגדות, שריחן וטעמן כתפוחים. (שיר השירים ב יד)
מעסיס רמוני אלו ההגדות שטעמן כרמון. (שם ח א)
אמר רבי יצחק לשעבר היתה התורה כלל, והיו מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין התורה כלל, היו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה. אמר רבי לוי לשעבר היתה פרוטה מצויה, והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה, וביותר שהן חולים מן השעבוד, אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות. (שם)
...ותענוגות אלו האגדות, שהן ענוגי של מקרא. (קהלת ב י)
רבי ישמעאל אומר (משלי כ"ח) חכם בעיניו איש עשיר, זה בעל תלמוד, ודל מבין יחקרנו זה בעל אגדה. (שם ו ב)
אמר רבי יהושע בן לוי הדא אגדתא כתוב בה הכותבה אין לו חלק לעולם הבא, והדורשה מתברך, והשומעה אינו מקבל שכר. והתני רבי חיננא בר פפא פנים בפנים דבר ה', פנים תרי, בפנים תרי, הא ארבעה אפין, פנים של אימא למקרא, פנים בינוניות למשנה, פנים שוחקות להש"ס, פנים מסבירות לאגדה. (טז ב)
כי חולת אהבה אני, אמר רבי יצחק לשעבר כשהיתה הפרוטה מצויה היתה נפש אדם מתאוה לשמע דבר הלכה ודבר אגדה. (שם ג)
...אלא שהיה חכם במקרא ובקי במשנה וותיק בתלמוד וסבר בהגדה... (שם ז)
...וספר אגדתא אף על פי שלא ניתן ליכתב אפילו הכי מצילין אותו מפני הדליקה, מה טעם עת לעשות לה' הפרו תורתך. (יז א)
בא מי שיש בידו חמשה חומשי תורה, אומר לו הקב"ה למה לא למדת אגדה ולא שנית, שבשעה שהחכם יושב ודורש אני מוחל ומכפר עונותיהן של ישראל... בא מי שיש בו אגדה, הקב"ה אומר לו, בני, תלמוד למה לא למדת, שנאמר (קהלת א') כל הנחלים הולכים אל הים והים איננו מלא, ואיזה זה תלמוד... (פרשה י)
בכל הארץ יצא קום, אלו ההגדות, שמקדשין שמו הגדול בהי... (פרק ב)
...דורשי רשומות אומרים, רצונך שתכיר מי שאמר והיה העולם, למוד אגדה, שמתוך כך אתה מכיר את הקב"ה ומדבק בדרכיו. (דברים פרק יא, תתעג)
כי לא יבינו אל פעולות ה', חזקיה אומר אלו התקופות, רבי יהושע בן לוי אמר אלו אגדות. (תהלים כח, תשח)
שפתותיו שושנים, אלו האגדות. (שיר השירים ה, תתקצא)
מכל מאכל - ...ויש דרש על אחד בבהמות הרועה אלף הרים והוא טוב להשמעת אזנים, והעוף המכסה בכנפיו את השמש יש לו סוד... (בראשית ו כא)
וישקהו - ...והדרש על הנקודות הוא לעתיקי משדים, כי בפשט הכתוב לא רצה להרע לו. (שם לג ד)
ובני דן - ...יש אומרים שמנה מספר שבעים בעבור שהוא סך חשבון, וטעה... ושהיא יוכבד כדרש גם זה תימה, ומדוע לא יזכיר הנס אם הולידה בת ק"ל, ולא די לנו זה הצער עד שעשו הפייטנים פיוטים ביום שמחת תורה, יוכבד אמי אחרי התנחמי וכו'... אלו דברי אגדה או דברי יחיד. (שם מו כב)
כי אמר גר הייתי - ...צפורה היא האשה הכושית, והכתוב על משה בדברי הימים אל תאמין, שכל ספר שלא כתבוהו נביאים או חכמים מפי הקבלה אין לסמך עליו, ואף שיש בו דברים הסותרים הדעת. וכן ספר זרובבל, אלדד הדני וכו'. (שמות ב כב)
וה' המטיר - ...ואני תמה על הרב ז"ל שכתב מן ההגדות דעות חלוקות ומשוה אותם, שזה מחלוקת הוא בבראשית רבה, ושם עוד דעת שלישית... (בראשית יט כד)
אמרתי, באמת איני מאמין שהמשיח נולד ביום החורבן, וההגדה הזאת או שאינה אמת, או שיש לה פירוש אחר מסתרי חכמים. אבל אקבל אותה בפשוטה כאשר אמרת... עוד יש לנו ספר שלישי הנקרא מדרש, רוצה לומר שרמוני"ש, (דרשות), כמו שאם יעמד ההגמון ויעשה שרמון (נאום) אחד, ואחד מן השומעים כתבו, וזה הספר מי שיאמין בו טוב, ומי שלא יאמין בו לא יזיק... (ויכוח הרמב"ן)
וצריך אני להשכילך על הגדה זו, שאין פתי יחשוב שמפני נתינת המטה בין צפון לדרום יזכה אדם להיות לו בנים זכרים ולא תהיה אשתו מפלת, אלא שהם הסתירו דבריהם ברמזים כמנהגם הטוב בכל מקום... (אגרת הקדש ב)
וכמו שאירע בתורה ובקבלה, כך אירע בדברי חז"ל, שדברו בחכמה הזאת במדרשים ובהגדות דרך משלים וחידות, להסתיר ולהעלים הדברים, ופזרו הנה והנה אחת כדי להסתיר מקומן, ועובר בהם לא ירגיש ויקחם כפשוטו, ולא ישיב אל לבו... (שיר השירים ב)
...ולעולם לא יתעסק אדם בדברי ההגדות, ולא יאריך במדרשים האמורים בענינים אלו (ימות המשיח) וכיוצא בהן, ולא ישימם עיקר, שאין מביאין לא לידי יראה ולא לידי אהבה, וכן לא יחשב הקיצין... (מלכים פרק יב ב)
אמר הכוזרי, כן אני רואה בחלק דבריהם (של חז"ל) מה שסותר את מה שאתה מספר מכללותם, כי מוציאים פסוקי התורה לפנים שתרחיק אותם ההקשה (השכל), ותעיד הנפש כי לא היתה הכונה בפסוק כפי שזכרו הם, פעם בדינים פעם בדרשות, וכן מה שיש להם מהגדות ומעשים רבים שמרחיק אותם השכל. (מאמר ג סח)
אמר החבר, אבל נאמר אחד משני דברים, יכול שהיו להם סודות נעלמים מאתנו בדרך פירוש התורה, והיו אצלם בקבלה בהנהגת י"ג המדות (שהתורה נדרשת בהם), או שתהיה הבאתם מהפסוקים על דרך אסמכתא, שהם שמים אותה כסימן לקבלתם... אך ההגדות מהן שנוהגים מהן דרך הצעה והקדמה לענין שרוצים לנחצו ולאמצו, כמו שאמרו כשירד רבון העולמים למצרים, להדגיש האמונה שיציאת מצרים היה בכוונה מאתו, ולא במקרה ובמצועים (אמצעים) מתחבולות בני אדם וברוחניות כוכבים ומלאכים ושדים... אלא בדבר אלקים לבדו... והוא על דרך שאמרו "כביכול"... ומהם ספורים ממראות רוחניים שראום, ואין זאת פליאה על החסידים ההם שיראו צורות, מהן דמיונות, בעבור גודל מחשבותם וזכות דעתם. ומהן צורות שיש להן ממשות אמיתית מחוץ כאשר ראו אותם הנביאים... ומהם מה שהן משלים מובאים על סודות החכמות ונמנע לגלותם, מפני שאין תועלת להמון מהם, והם מונחים לחקור ולחפש ליחידים, כשיגיע אליהם מי שהוא ראוי להם, אחד בדור או בדורות. ומהם מה שנראות כשקר, ויתבאר ענינם עם עיון מועט, כמו שאמרו ז' דברים נבראו קודם העולם, גן עדן, ותורה, וצדיקים וכו'... ומה שאמרו י' דברים נבראו בין השמשות, פי הארץ וכו', להפריד בין התורה והטבע, כי הטבע אומר במנהג, והתורה אומרת בשנוי המנהג, והמפשר ביניהם הוא, כי השינוי בסדרי בראשית הוא בטבע, מפני שהיו בחפץ הקדמון, מותנים בהם ומוסכמים עליהם מששת ימי בראשית. ואני מודה לך מלך כוזר, שיש בגמרא דברים שאיני יכול להטעימך בהם טעמים מספיקים ולא להביאם בקשר ענין (חכמה, מוסר או סוד), והכניסו אותם התלמידים בגמרא מהשתדלם, כי היתה אצלם שיחת החכמים הצריכה למוד, והיו נזהרים לומר הדברים כפי ששמעו מרבותיהם, ויאמרו כך שמענו וקבלנו. ואפשר שהיו לרבותיהם במאמר ההוא ענינים שנעלמו מהתלמידים, והגיע הדבר אלינו כך, והקלנו בו מפני שלא ידענו ענינו... וכל זה אינו במה שמותר ואסור. (מאמר ג עג)
וכמו שנצטוינו לילך אחרי הסכמתם במשפטי התורה, כן נצטוינו על כל מה שאמרו לנו מצד הקבלה מהדעות וממדרשי הפסוקים, יהיה מצוה או לא, וישראל הנוטה מדבריהם אפילו במה שאינו מביאורי המצוות, הרי הוא אפיקורוס ואין לו חלק לעולם הבא. כבסנהדרין ק'... כי הא דרבי יוחנן יתיב ודריש, עתיד הקב"ה להוציא אבנים טובות שלשים על שלשים... לגלג עליו אותו תלמיד, השתא כביעתא דצולצילא לא משכחין כולי האי משכחין... אמר לו מלעיג על דברי חכמים אתה, נתן עיניו בו ועשהו גל של עצמות... (דרוש ה)
כתב רב שרירא גאון ז"ל במגלת סתריו על ענין האגדות, "הני מילי דנפקי מפסוקי ומקרו מדרש ואגדה אומדנא נינהו", ואמר עליו כי דבר זה על קצת מהמדרשות שאמרו האחרונים, כגון רבי תנחומא ורבי אושעיא, ועל דברים מעטים מדברי אגדה שבתלמוד, שכתובים באומד, כגון מה שאמרו בריש פרק הזורק, במסכת שבת (צ"ו ב') תנו רבנן מקושש זה צלפחד, והדומים לזה, אבל רובם הם סודות וחכמות עליונות ומוסרים ומדות טובות והנהגות בני אדם ותיקון הגוף והנפש, ואין ראוי להניח הרוב בשביל המיעוט, כי גם גופי תורה הנדרשים בשלש עשרה מדות יש בהם דברי יחיד ודעות שהוא דבר ברור שאין הלכה כמותם, ונכתבו להוציא האמת מתוכם. וכבר נשאל מרבינו האי גאון ז"ל מה הפרש יש בין המדרש והאגדה הכתובים בתלמוד ובין הכתובים חוץ לתלמוד, והשיב, כל מה שנקבע בתלמוד הוא מחוור ממה שלא נקבע בו, על כן במדרשות שאינם כתובים בתלמוד, אחזתי מהם דברים מעטים הצריכים יותר לכוונת החיבור, ובמדרש שמצאתי כתוב בתלמוד אחזתיו ולא ארפנו, זולתי בדברים מעטים שלא ראיתי תועלת להזכירם בחיבור זה כפי כוונתו...
ולפי שנמשלו דברי התלמוד בכנוי ללחם, ודברי האגדה בכנוי מים, כדגרסינן פרק אין דורשין (חגיגה י"ד א'), כי אתא רב דימי אמר כל משען לחם אלו בעלי תלמוד, וכל משען מים אלו בעלי אגדה, שמושכין את לבו של אדם כמים, וכמו שהאדם במזונו צריך פעמים ביום הלחם, והרבה פעמים המים לקיום גופו בבריאות, גם כן לקיום הנפש צריך מעניני המצוות בזמנים ידועים ומעניני האגדות בכל עת, לפי שהם צריכין לשניהם להתמיד הנפש ולקיום הגוף, וגם דברי אגדה צריכין להמשיך לבו של אדם לכל עצה טובה... וכן דרשו במדרש תהלים לדוד אליך ה' אקרא, בפסוק כי לא יבינו אל פעולות ה', רבי יהושע אומר אלו האגדות, לימד שנקראו פעולות ה', וכל מי שאינו מעיין בם לישבם ולדרשם, נאמר עליו פסוק זה, וגם כן בספרי פרשת עקב דרשו, כי לא על הלחם לבדו וגו', זה מקרא, כי על כל מוצא פי ה', אלו הלכות ואגדות. ושם נאמר רצונך להכיר את מי שאמר והיה העולם, למוד אגדה... ובפרק קמא דבתרא (ט' ב') רבי יהושע בן לוי אומר... בעלי הגדה דכתיב 'וכבוד', וכתיב התם כבוד חכמים ינחלו, הא למדת, שכבוד החכמים והדרם היא ידיעת האגדות, ועוד כי ידריכו בהם להמון ומושכים את לבם לדרך ישרה ויכבדום, על כן אמרו בבתרא (קמ"ה ב') עתיר נכסין עתיר פומבי זהו בעל אגדות... (הקדמה)
כל מה שאמרו ז"ל במדרשות ובהגדות חייבין אנו להאמין בו כמו בתורת משה רבינו ע"ה, ואם נמצא בו דבר שיראה לנו שהוא דרך גוזמא או חוץ מן הטבע, יש לנו לתלות החסרון בהשגת דעתינו, אבל לא במאמרם, והמלעיג על שום דבר מכל מה שאמרו ז"ל נענש, כדגרסינן בעירובין (כ"א ב') אמר רב פפא כל הלועג על דברי חכמים נדון בצואה רותחת... ואף על פי שמצינו שאמרו דברים שדומה לנו שהם גוזמא, החוקר אחריהן ימצא דוגמתן, כדגרסינן בפרק במה מדליקין (שבת ל' ב') יתיב רבן שמעון בן גמליאל וקא דריש עתידה אשה שתלד בכל יום... לגלג עליו אותו תלמיד, אמר ליה רבי, אין כל חדש תחת השמש, אמר ליה בא אראך דוגמתו בעולם הזה, נפק אחוי ליה תרנגולתא... (כלל א חלק ב פרק ב)
...ואין רשות לאיש מדורותינו לחלק מסברתו אם לא ימצאהו על פי רבותיו, וה' ציונו לא תסור וגו', ואפילו במילי דאגדתא... (שמואל ב כא א)
...וכמו שאמרו רז"ל כי הוו רבנן חלשי מגרסייהו אמרי מילי דבדיחותא, וזהו ענין ההגדות הנמצאות בגמרא. (אבות ב יד)
וזה היה החילוק בין בני בבל לבני ארץ ישראל, כי בני בבל היו שקדנים ביותר בדברי תורה כמו שיראה בכתובות ק"י א'... נראה שלא היו בארץ ישראל שוקדים כל כך בבתי מדרשות כמו בבבל, ומעט שהיו עוסקים בשביל כך בהשגת היראה, כמו שיראה ממאמר רבא לרבנן (יומא ע"ב ב'), מה שאינו כן בני ארץ ישראל. וכידוע דכל ספרי דאגדתא המצויים בידינו הם מבני ארץ ישראל, ואמרו באבות דר"נ (ס"ט כ"ט) כל מי שיש בידו הלכות ואין בידו מדרש לא טעם טעם יראת חטא, כי ההגדות הם המביאים יראה אל לב האדם, כמו שאיתא (ספרי עקב) שמתוכם אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם, שהוא ההכרה וההשויית השי"ת נגד עיניו, והם נתעסקו בכך יותר מן העסק בהלכות... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד ח)
...והחכמות שאמרו אליהם שדברו בהם זרות, היא החכמה הטבעית והלמודית. וכבר נתבאר לך, כי כל שהביאום לדבר זה לחשוב על החכמים כך, זה מה שמצאו בדבריהם שנתנו סבות לדברים טבעיים שמתהוים בעולם, ונראה להם כי הסבות האלו הן רחוקות שיהיה דבר זה סבה טבעית... אבל אין האמת כך כלל, כי לא באו חכמים לדבר מן הסבה הטבעית, כי דבר זה יאות לחכמי הטבע או לרופאים ולא לחכמים. והם ז"ל דברו מן הסבה המחייבת את הטבע. והמכחיש דבר זה מכחיש האמונה והתורה...
וכן בסבות שנתנו בחכמה הלמודית, אין הדברים סבה ראשונה כי אם סבת הסבה. אמר רבא שיתא אלפי פרסא הוה עלמא, וסומכא דרקיע אלפא פרסי (פסחים צ"ד). אל יעלה על דעתך כי שיעור זה נתנו לעולם כאשר הוא נמדד בשיעור הגשמי, אבל דע לך. כי חכמים לא דברו מזה כלל... אבל מה שאמרו כי העולם הזה הוא ששת אלפים, רוצה לומר מהות השיעור הזה הוא אל העולם, מבלי הבטה אל שיעור הגשמי, ולא עיינו חכמים רק במהות, לא בגשמי, ודבר זה הוא מיסודי החכמה... דודאי שייך שיעור אף במופשט מן הגשמות, כי מספר ששה יש לו מהות השלמות, כי במספר ששה יושלם הגשם, כי כל גשם יש לו ששה צדדים. ולפיכך מה שאמרו כי העולם הוא ששת אלפים פרסה, רוצה לומר, כי יש לו לעולם השלמות מצד עצמו, לכך ראוי לו מצד עצמו מספר ששת אלפים, כי העולם הזה גשמי, ושלמות הגשמי הוא ששה, סומכא דרקיע שהוא נבדל מן העולם אלף פרסה, כי הזמן והגשם דומים, מתיחסים ושוים. וראוי שיהיה כך, מפני שהעולם הזה הגשמי גם כן נברא בו' ימים, והשביעי, יום השבת, הוא כנגד האמצעי שהוא נבדל מן הששה...
והנה ביארנו מה שאפשר לבאר בדבריהם העמוקים, כי אל תחשב שאפשר לבאר דבריהם עד תכלית הבנתם, שדבר זה אי אפשר בדברים אלו. אבל כלל אומר לך בדברי חכמים, כי כל דבריהם הם שכליים, והם השגות המציאות על אמיתותה. וביארנו מהם ממה שנראה יותר זר ויותר קשה. ואם ימצא עוד בדבריהם שאין ספק כי לדברי תלונה אין קץ, יחפש בדבריהם עד כי יהיה נגלה לו דרך האמת, או יניח אותו כמו שהוא, עד כי יערה עליו רוח ממרום, ולא יוציא מחשבת פגול על חכמי העולם.
...ודע כי מה שאמרו חז"ל כי ירושלים באמצע העולם, הוא כמו שאר הדברים שהבאנו למעלה, כי בני האדם מבינים הדברים האלו על מדידות השיעור הגשמי המוחש, ואין הדברים כך כלל... אלא אמצע העולם האמיתי הוא האמצעי (הממוצע), כי הצדדים הם מחולקים, כי הם משתנים בענינים, כי צד מזרח אינו כמו צד מערב בענינו... וכן אין ספק שחלק אשר הוא אמצעי לפי מצב כדור הארץ אינו ארץ ישראל, אבל אמצע העולם אשר הוא הממוצע השוה בין הצדדין המחולקים זוהי ארץ ישראל... שהרי היא ארץ לא תחסר כל בה. אם כן ארץ ישראל שייך בה כל. ואי אפשר שיהיה דבר זה רק בדבר שהוא באמצע, שהוא כלול משני קצוות כידוע... וזוהי חשיבות מעלה עליונה...
ובסוף כתב, (בספר מאירת עינים), ואמנה אשר יוציא אותנו מן המצור הזה יהיה הגאון האמיתי רב שרירא ז"ל, וגם בנו ההולך בדרכיו, כי רב שרירא גאון כתב במגילת סתרים על דבר האגדות "הני מילי דנפקא מפסוקא ומקרי מדרש ואגדה אומדנא נינהו...", הביא הגאון הנ"ל לתלות באילן גדול בחבלי שוא ובעבותות חטאה. וכתב, ולפי זה נראה שהאגדות יש מהם... אחר שהגיע הדרשן על ידם לתכליתו הנרצה, כאמור לא יזכרו ולא יפקדו להביא מהם על המעשים שנהיה (תוכנם), ואמיתת דברים הם רחוקים מן השכל. עוד כתב אחר זה, וכמו כן אצל אמרינו בדברי רב שרירא שהגדות הן אומדנא, וכדברי הרמב"ם ז"ל שייחס להם תמיד המשל, תוכל עוד לשפט בקצתן שהן המצאה גרידא...
הנה לא הבין דברי הגאון, שאם היתה כוונת רב שרירא כמו שהבין, כי דברי אגדה אינם ברורים, רק הם לפי המחשה, למה היה לו לומר "הני דנפקי מגו פסוקא", וכי לא נמצא אגדות רק אותן שיוצאות מן הפסוקים+ ולמה לא כלל כל אגדה דאומדנא היא+ ולכן לא הבין דבריו. כי הגאון בא לומר, שאל יאמר כי כאשר דורשים דבר מהמקרא, והוא באמת רחוק מדברי המקרא, ועל זה אמר שהם אומדנא, רוצה לומר הסברא מחייבת כך, וסמכו הענין על לשון כתוב... וזהו לשון אומדנא נינהו... ומה שכתב הר"ן בסוף ברכות על מעשה דאובא טמיא (ברכות נ"ט) "הא מילתא אגדתא היא, ובכל דדמיא ליה אמרו רבנן אין סומכין על דברי אגדה", לא כמו שהבין האיש הזה... כאילו היו דברי אגדה רק תחבולות למשוך לב בני אדם בעבותות שקר, על זה יקרע לבבו... ודברי הר"ן גאון חס ושלום תהיה כוונתו כך, רק שרצה לומר, שאין לסמוך על דברי אגדה לפרש האגדה כפשוטה, ויאמר שיש כך וכך לפני הקב"ה כמו שנזכר במעשה דאובא טמיא, כי דבר חכמה יש כאן, ולפיכך אין לסמוך על פשט דברי אגדה... אבל שלא יהיו האגדות דברי תורה, כמו שאר תורה שנאמרה מסיני, האומר כך אין לו חלק לעולם הבא...
ואל תתמה אם ההגדות השגות עמוקות מאד, למה אמרו מה לך אצל אגדות וכו' (חגיגה י"ד), ולמה לא נקדים למודיהם על דברי ההלכות, שאין הדבר הזה קושיא, שלעולם ההלכה מעולה מכל, כי ההלכה שלמות המעשה, ולא כך ההגדה שאינה מביאה לידי מעשה, ותכלית התורה הוא המעשה... אבל כל דברי אגדה חכמת התורה היא, שעל זה אמרו, (ספרי עקב) אם רצונך להכיר את יוצר הכל, עסוק בהגדה... (באר הגולה באר ו)
...ובזה פירשו, כי בא לומר שאל ילמד אדם דברי הגדה שהם נחשבים ירקא, והשמועות וההלכות החמורות קראו אותן בשרא שמינה, כמו שאמר (בבא בתרא כ"ב א') אכלו בישרא שמינה בי רבא, ומזה תוכל לדעת כי ההגדות ודברים המושכים הלב נקרא ירקא, כי הוא מאכל קל על האדם, ואמר כי בר בי רב אל ירגיל עצמו בדברי אגדה, מפני שהם גוררים את האדם אחרי האגדה תמיד, ופורש עצמו מן ההלכות שהם נקראים לחם ובשר, שהם מפרנסים את האדם... (חידושי אגדות שבת קמ ב)
...ומה שאמר דשגר תנורא וכו', כבר אמרנו לך כי אלו דברים אינם מוחשים גשמיים, אבל הם שכליים, תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה, אמר הקב"ה מה אתה רוצה, שיפלו בניך ביד אומות או בגיהנם, כי תנור עשן הם אומות, ולפיד אש זה גיהנם, ובדבר זה בדק נפשיה כל שלשים יום, שלא היה מושל בו תנור אש זה... (שם בבא מציעא פה א)
ומה שאמר כי הקב"ה מזמין לה נשר ומקבל הוולד בכנפיה, נראה כי הנשר הזה הוא נשר רוחני אשר מקבל הוולד, ורוצה לומר כח נשר, וכן מה שאמר שהקב"ה מזמין לה נחש שנושך אותה בבית הרחם, גם הנחש הזה רוחני, אשר מקבל הרחם הפסד בשעה אחד עד שיוכל הוולד לצאת, וכל זה בעולם הזה שהוא מבורר ואין התחלפות בו... (שם בבא בתרא טז א)
אמר רבה בר בר חנה וכו', כבר ביארנו פעמים הרבה, כי כאשר דברו חכמים מן השעורים המופלגים כמו אלו, אין הכוונה להם על השעור הנמדד במדה הגשמית, שדבר זה אינו, כי אין זה מענין חכמים לדבר מן מדה הגשמית, אבל הכוונה בכל מקום על ענין בלתי גשמי. וזה כי כאשר הגלים מיוחדים ברוממות... ולכסות הארץ... ולפיכך מה שאמר דרומיה דגלא תלת מאה פרסא, שרוצה לומר שהתרוממות הזה הוא לגלא מצד שהוא מיוחד להתרוממות, ואם אי אפשר להיות זה השעור מצד החומר שהוא מונע ומעכב ענין זה, כי אין החומר ראוי לשעור הזה, ומזה הצד יש לו מונע מצד הגשם, שלא נמצא שיעור זה בפעל, מכל מקום מצד הים וגליו הוא מיוחד בענין זה, ואין החכמים מעיינים רק בעצם הדבר מצד צורתן לא מצד הגשם... (שם שם עג א)
עתיר נכסים וכו', פירוש מי שהוא עושר בנכסים דהיינו קרקעות, זהו עתיר פומבי, כלומר מגולה עושרו, וזהו בעל הגדות, שהכל מבינים גדולים וקטנים, והוא עשיר אצל הכל... (שם שם קמה ב)
ועל ענין זה נראה רומז מאמר אחד ממאמרי רז"ל, והוא תמוה במאד, איתא במסכת סוטה, אמר רב אביטל אמר רב, פרעה שהיה בימי משה, הוא אמה וזקנו אמה ופרמשתו אמה וזרת... המאמר הזה אומר דרשני, אבל חלילה מלומר שלא היה כך כפי פשוטן של דברים, כי אין מקרא ואין דברי רז"ל יוצאין מידי פשוטן, רק אגיד רמזים למה בראו השי"ת בתמונה ובמדה זו... (תורה שבכתב וארא, וראה שם עוד)
המאמרים בהגדות יתחלקו לשני מינים, האחד כלל המאמרים הלמודיים, והשני הבאוריים. הלמודיים הם המאמרים אשר יגידו בם עיקרים מעיקרי החכמה מוסרית או אלוקית. הבאוריים הם אשר יבארו בם כתוב מכתבי הקודש. והנה המאמרים הלמודיים המוסריים אין צורך לדבר בהם עתה, כי הנה תועלתם מפורסמת ויפעתם גלויה, ואין לטוען לטען עליהם ולא למתעקש ליכשל בם. אך נדבר עתה מן הלמודיים האלקיים.
הנה כבר ידעת, שמה שהביא לחז"ל לכתוב דברי התורה שבעל פה, אחר היות המקובל אצלם שדברים שבעל פה אסור ללמדם בכתב, היה מה שראו שהיו הדעות הולכות ומתחלשות באורך הגלות וחליפות הזמנים, ונמצאת התורה משתכחת... והוא כלל המשנה והגמרא. והנה התבוננו עוד וראו, שבחששא הזאת שחששו על חלק המצות, ראוי היה לחוש גם כן על חלק סתרי התורה ועיקרי האלקיות. אך אין התקון שמצאו לחלק המצוות ראוי לחלק הסודות, וזה כי באורי המצות והדינים אין היזק כלל אם יכתבו בספר בבאור גלוי לכל קורא, אך חלק הסודות אין ראוי שימסר כך לפני כל הרוצה ליטול את השם, לא מצד יקר המושכלות ולא מצד עמקם. אם מצד יקרם, כי אינו כבוד של הבורא ית' שימסרו סתריו בידי אנשי מדות רעות, ואפילו שיהיו חכמים מחוכמים. ואם מצד עמקם, שהרי הענינים באמת עמוקים מאד, ולא יצליחו בם אלא אנשים זכי השכל ומלומדים בדרכי העיון היטב. ואם יפגע בם שכלים גסים אף בלתי מלומדים בעיונים יוציאו הענינים האמיתיים היקרים לשבושים ודעות רעות.
על כן גמרו לבצע הדין, והיינו לכתוב אותם, למען לא יאבדו מן הדורות האחרונים, אך בדרכים נעלמים ומיני חידות שלא יוכל לעמוד עליהם אלא מי שמסרו לו המפתחות, דהיינו הכללים שבהם יובנו הרמזים ויפורשו החידות ההן... והמפתחות האלה השאירום ביד תלמידיהם שקבלום מידם. ואמנם עליהם סמכו שלא ימסרו אלא לתלמידיהם אחריהם, הגונים כהם, וכן מדור אל דור. והמה הזהירו וכן צוו לכל משכיל ומלמד שיהא מזהיר ומכריז לכל, שדברי חכמים וחידותם צריכים למוד, ושכל הקרב להם ואין המפתחות בידו, אינו אלא רוצה ליכשל...
אך הדרכים אשר העלימו בם את דבריהם שונים הם.
האחד הוא דרך ההשאלות והסמלים, והם הדרכים ההלציים הידועים אצל בעלי המליצה, אשר על יסוד הדמיון והמשל ייחסו מקרים ופעולות למי שאין המקרים ההם או הפעולות ההן נכונים לו כלל.
השני הוא דרך ההעלם, והיינו שיעלימו תנאי הענין ולא יבארום, ויאמרו מאמר מוחלטי, ואין אמיתת המאמר ההוא אלא בגבול, דהיינו לפי בחינה אחת או לפי זמן אחד או לפי נושא או מקום אחד. ומי שיקח המאמר ההוא כולל ומוחלט, יכשל וישתבש... שתמצא בש"ס מאמרים או ברייתות, שבהבין אותם בהחלט לא יאותו עם האמת, או יסתרו זה את זה, ופירשום בש"ס באמרם "הכא במאי עסקינן"...
הדרך השלישי הוא הקלות, והוא שאיזה ענין גדול ונכבד ירמזוהו בדברים נראים לכאורה קלים ובלתי עיקריים, כמשלי ההדיוטים, והם מכוונים בזה על ענינים נכבדים ורמים, אשר הדברים הקלים ההם הם הערה להם, אצל מי שיודע ומכיר ברמיזות האלה, ויודע לשוטט בשכלו ולנשא מחשבותיו מהדברים הגלויים להנסתרים. דרך משל כשאמרו "ינקותא כלילא דוורדי" (שבת קנ"ב), ורבים מאד כאלה.
עוד צריך שתדע, שדברים רבים מעיקרי הסודות ירמזום חז"ל בענינים מן הטבע או התכונות, וישתמשו מן הלמודים שהיו מלמדים בדורות ההם אנשי החכמה הטבעית והתכונה. ואמנם אין העיקר להם הענין ההוא הטבעיי או התכוניי, אלא הסוד שרצו לרמוז בזה, ועל כן לא יוסיף ולא יגרע על אמיתת הענין הנרמז, היות הלבוש המשליי ההוא אשר הלבישוהו אמיתי או לא, כי הכונה היתה להלביש הסוד ההוא במה שהיה מפורסם בדורות ההם בין החכמים, ואותו הענין היה יכול להתלבש בלבוש אחר כפי המפורסם בדורות אחרים...
ועל כן אלה צריך שתדע, שחז"ל לשיטתם הולכים, שהדברים הגשמיים מתנהגים ומתפעלים מכחות רוחניים למיניהם, דהיינו המלאכים, השדים והמזיקים, וכל דברי העולם השפל מתנועעים בהשפעת העליונים, וכן דברי הגשמיים עושים רושם ברוחניים. ומי שלא יכיר הדרך הזה, אי אפשר לו מעולם לעמוד על דעתם כלל ועיקר.
והנה עד עתה דברנו במאמרים הלמודיים, ונדבר עתה במאמרים הבאוריים.
דע שהמאמרים הבאוריים יתחלקו לשלשה מינים, האחד הוא אשר יכוונו בם אל באור הכתוב ממש. המין השני הוא, אשר לא יכונו בם אל באור הכתובים ממש, אבל קבלה קבלו ז"ל, שהבורא ית' הכתיב את התורה והנביאים והכתובים, מלבד מה שרצה לכתוב בבאור, שלשון הכתוב יורה עליו ויגידהו, רצה גם כן לרמוז ענינים רבים אמיתיים במעשה ההוא או בדברים ההם הנאמרים, והענינים ההם לא רצה לכותבם בבאור, אלא לרמוז אותם בקצת אותיות או קצת מלות, והמה ז"ל קבלו הענינים ההם והרמיזות שהן נרמזו בכתובים. ובודאי שלא יתכן לפרש לשון הכתוב כולו על פי הענין ההוא כלל, כי הרי לא בזה רצה הבורא ית' שיהיה הכתוב מגיד הדבר ההוא, אלא שיהיה רומז אותו.
והמין השלישי הוא, שעוד קבלו ז"ל שהבורא ית' הכתיב את ספרי הקודש בדרך שתכלול הגדה ההיא ענינים רבים אמיתיים, והקיף בחכמתו על כל הענינים אשר הם אמיתים בנושא ההוא, ואף על פי שאמיתתם לא יהיה בדרך אחד, אלא בדרכים רבים שונים. וכמו שנבאר בסייעתא דשמיא...
אמנם עדיין יצטרך למוד גדול וחכמה רבה לדעת איך יהיו כולם אמיתיים בו. כי הנה כבר אמרנו שאין אמיתת כולם בצד אחד ובדרך אחד, אלא בצדדים שונים ובדרכים מתחלפים, מהם יהיו אמיתיים בבחינה אחת לבד, מהם על צד הדמיון, מהם על צד התולדה הנולדת מהם, מהם על צד הגמול, והוא ענין "מעלה עליו הכתוב", שנמצא הרבה בדבריהם ז"ל, שהרי על צד הזכות והחוב השכר או העונש יחשב לפעמים המציאות כהעדר וההעדר כמציאות, מפני איזה תנאים שיתלוו להם... והוא מה שאמרו ז"ל בביאור "מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח, כך ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי" (שבת נ"ו). ויש בדברים האלה פרטים רבים מאד, אי אפשר לקבוץ אותם. אך מה שיצטרך לך לדעת הוא, כי באחד מכל הדרכים האלה, אפשר שיובן מאמר או באור אחד ויהיה אמת, ובשאר כל הדרכים לא יהיה אמת, כל שכן בהחלט, ועל כן אל תבהל בראותך מאמר שיראה לכאורה כוזב ובלתי נאות, כי אם תחכם ותדע באיזה דרך ראוי שיובן, תראה אמיתתו ותמצא נחת, ואולם היודע עיקרי החכמה האלקית הוא ידע הדברים האלה בגבוליהם.
ואמנם כבר הקדמתי לך, שלא בהחלט נאמר שכל מה שיוכל להיות מובן במלות יהיה אמת על כל פנים, אלא יש לדבר הזה מדות וכללים, והם כללי ההגדה. והנה כבר יוכל לפול בזה הטעות בנקל, אם ידרוש איש מקרא אחד והוא לא השתמש מן הכללים האלה שזכרנו, שאז מה שיוציא בדרש ההוא, אפשר שיהיה שקר גמור, ולא עוד אלא שאפילו אם יהיה העיקר שבדבריו אמיתי, הנה אפשר שיהיה כוזב בכתוב ההוא, כי אין הכונה במלות ההן על הענין ההוא. ומזה נמשך, שתמצא לפעמים בחז"ל שיאמר אחד על דברי חברו שהם טעות, וזה כי לפי דעת החכם ההוא הנה השתבש שכנגדו בהוצאת הדרוש לפי כללי ההגדה שכבר היו מפורסמים ביניהם, ואף שלא נתבאר לנו בדבריהם במה השתבש הדורש, הנה הם ירמזו זה לזה מקום הטעות, או ישיבו על הקושיות, הכל לפי הדרכים שהיו אצלם מפורסמים, מה שאין כן אצלנו, ועל כן יקשה לנו הבנת דבריהם... דרך משל, כשדרש רבי מאיר פסוק "עד שהמלך במסבו" (שיר א' י"ב) לגנותן של ישראל, אמרו לו "אין דורשין שיר השירים לגנאי", (שיר השירים רבה א' י"ב), לפי שכך היה הכלל בידם, ונמצא הדורשו לגנאי נוטה מכוונת רוח הקדש...
עוד קבלו ז"ל, שכתובי התורה מלבד היותם רומזים גם על אותם הענינים שהם מגידים בספור, רומזים גם כן על ענינים אחרים עתידים או עוברים, ועל כן יפרשום איש לפי דרכו, על פי החוקים והכללים שהיו בידם. וכבר היה אפשר שיטעה אחד במין הדרושים האלה. אך על זה טרחו ועמלו מסדרי הש"ס והמדרשים, אשר היו חכמים רשומים בדורותיהם, וקבצו כל המאמרים ושקלום בחברת כל חבריהם, ואשר מצאום ראויים ומאומתים בדרכים שראוי להם להתאמת סידרום במדרשיהם, ומעתה הנה כולם ענינים אמיתיים... (מאמר על ההגדות)
האזינו - ...והגם שקדמונינו בחרו דרך אחרת, כבר אמרנו שע' פנים לתורה, ובענין האגדה יכולים לפרש הגם שיהיה הפירוש מנוגד לדבריהם, כל שאין הניגוד בדבר הלכה... (דברים לב א)
צחה צמא - ההמון צמא לדברי אגדה. (ישעיה ה יג)
חמאה ודבש יאכל - אגדות נמשלו לדבש והלכות לחמאה, שאינו מוצאן אלא בטורח ובלמוד רב... (שם ז כב)
מוסר - אגדות, שהן מוסר, ודעת - כמו שאמרו הרוצה לידע אלקים ידבק באגדות. (משלי ח י)
אוהב יין ושמן - וכתיב אין מחסור ליראיו+ שהאוהב רק יין ושמן, דהיינו אגדות, ורוצה להלוך בגדולות ונפלאות ולא ללמוד ולקיים הדינים, שהם הלחם, לא יעשיר. (שם כא יז)
ועל כרם - בעל האגדות, ששם גנוזים כל סודות התורה. (שם כד ל)
האכילהו - ...ואגדות נקראו מים, שמשברות היצר הרע של תאוה, וההלכות האש נגד הכעסני שמתפוצץ בבת אחת, והתאוותני נימוח לאט לאט. (שם כה כא)
...על כן אהוביי אחיי ורעיי אל נא תרעו הרעה הגדולה הזאת, ותנו כבוד לה' אלקיכם בטרם יחשך, דהיינו בין מנחה למעריב כל ימות החול ללמוד בעשרה פנימיות התורה, שהיא אגדה, שבס' על ידי שרוב סודות התורה גנוזין בה ומכפרת עונותיו של אדם, כמבואר בכתבי האריז"ל, והנגלות שבה הן דרכי ה' שילך בהם האדם וישית עצות בנפשו במילי דשמיא ובמילי דעלמא, כידוע לכל חכמי לב... (אגרת הקדש כג)
ומשנה כסף - חזרה והכפלה, כן גם הלמוד של הדברים המקובלים הוא משנה, והמיוצר על ידי החכם נקרא אגדתא. (בראשית מג יב)
לקול - תורה שבכתב, דלקול משמע הקול כאשר הוא, והישר - אגדות המשובחות שנשמעות באזני כל אדם, ובאבות דרבי נתן, קפליות של יראת שמים באגדה, וזו גורם להישר בעיניו תעשה... (שמות טו כו)
תזל כטל - דברי כבושין, שאין לאדם להזיל דרוש לפני שהשתקע בעמלה של תורה, כי נוח לטעות בהם... כך גדל האדם על ידי התלמוד הנמשל למטר, ואחר כך האגדה והמוסרים בהבנת המקרא שהם כטל... (דברים לב ג)
והנה אמרו ז"ל... דשלשה חלקי תורה הם, הלכות ואגדות ורזי התורה ודברי מוסר. ויש להוסיף דברים, ששלשה חלקי תורה אלה הם לעומת גוף ונפש ושכל שבאדם, הלכות להורות האדם את המעשה אשר יעשה בכל פרטי מצוות התורה, הן לעומת האדם, והיינו שעל ידי הלכות מצוות התורה בפועל מקדש את כל בחינות האדם, ואפילו גופו הקרוץ מחומר נמי נעשה קודש, וזה רבותא יותר מלקדש את המדרגות הגבוהות שבאדם, שהם הנפש והשכל. ומכל מקום הלכות מתיחסות לעומת גוף האדם. ודברי מוסר מתיחסים לנפש שמתפעלת ומתרגשת מדברי מוסר, והאגדה ורזי התורה מתיחסים לשכל האדם בלבד... (דברים תרע"ה)
...אולם כלל גדול הוא, כשחז"ל אומרים דעות שונות בעניני אגדה, הרי כולן מאירות אותו נושא מצדדים שונים מבחינות שונות (ואינם מחולקים). (חלק ב עמוד רמה)
והנה מפורש בתיקוני זהר דבעניני אגדה וקבלה לא שייך מחלוקת, והביאור הוא כנ"ל, משום ששני המבטים אמת כל אחד בבחינתו, ואינו חלוק למעשה... ופירוש 'פליגי' בזה, שהוא מופרש וחלוק זה מזה. (חלק ג עמוד שנג)
...לא נוכל להלחם נגדו כי אם בנשקו, דהיינו להרבות ציורים לצד הקדושה כנ"ל, כן החזיקו הצדיקים ז"ל לנגד עיניהם תמיד את ציורי גן עדן והתענוג הנפלא שבדרך ה', ובזה ניצחו את יצרם ועמדו נגד כל הנסיונות. חז"ל הורו לנו דרך זאת, כי הרי כל האגדתא שבש"ס ובמדרשים מלאה ציורים חיים ומוחשים ממש, ואם האדם ילמדם היטב וישמרם בזכרונו ויעלם על דמיונו יש בכחם לפעול על לבו בלי ספק... (חלק ד עמוד רנב)
ואשר שאלת להזכיר לך מה שפירשנו בדברי רבי שמואל הנגיד במבוא התלמוד, היינו שפירשנו דבריו דבדברי אגדה אשר לא נבינם אין אנו מחוייבים ללמוד אותם ולסמוך עבודתנו עליהם, אם כי ברור שהם יסודות התורה, אבל ההלכה שהיא למעשה, הרי מחוייבים הננו במעשה המצוות, אם גם לא נבינם, אבל האגדה, שהיא באה להאיר ללב, הרי כל זמן שאינה מאירה לנו (מפני קטנות השגתנו), אין אנו מחוייבים להתעסק בה, עד שנזכה ונעלה למדרגה שנבין אותה. ויותר מזה, הן באגדות סודות התורה, וכל זמן שלפי מדרגתנו לא יתגלה לנו הסוד שבמאמר ההוא, אם כן אין בו תועלת בהתעסק בו, מכיון שעל כל פנים אנו משיגים אותו שלא כאמיתתו. (שם עמוד שנג)
בהלכה, הלימוד והעיון, הקושיות והתירוצים הכל נעשה בשכל. אבל באגדה הכל על פי מדרגת הלב, כי מה שלאחד סוד לשני הוא גלוי, ומה שלאחד קושיא, לשני - אדרבה, ראיה, וגם פשטות שבפשטות. (חלק ה עמוד תמד)
...ברור לי שאין כל זה משום משהו מעלה שבי, אלא משום שהצליחו מעשי שטן, וגדולי התורה כולם שמו את כל כחם בחלק ההלכה, ובחלק ההוא יש הרבה מי שילמדו, מה שאינו כן בחלק האגדה, שמניחים אותו ומסתלקים מלהאיר באורות האמת המזהירים כל כך את כל פינה מפינות הנפש. ובאמת על זה יש לדאוג הרבה, אם כל כך ימעטו מי שיודעים לפרש, במה תהיה האפשרות להשפיע על פנימיות אנשי התורה, ומי יהיה ראוי להשפיע השפעה זו... (שם עמוד תקיא)