אדוניה

(ראה גם: דוד)

ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך, ויעש לו רכב ופרשים וחמישים איש רצים לפניו... וגם הוא טוב תאר מאד ואותו ילדה אחרי אבשלום. ויהיו דבריו עם יואב בן צרויה ועם אביתר הכהן, ויעזרו אחרי אדניה... ויזבח אדניהו צאן ובקר ומריא עם אבן הזוחלת אשר אצל עין רוגל, ויקרא את כל אחיו בני המלך ולכל אנשי יהודה עבדי המלך. ואת נתן הנביא ובניהו ואת הגבורים ואת שלמה אחיו לא קרא... (מלכים א א ה)

ואדניהו ירא מפני שלמה, ויקם וילך ויחזק בקרנות המזבח. ויוגד לשלמה לאמר הנה אדניהו ירא את המלך שלמה והנה אחז בקרנות המזבח לאמר ישבע לי כיום המלך שלמה אם ימית את עבדו בחרב. ויאמר שלמה אם יהיה לבן חיל לא יפל משערתו ארצה, ואם רעה תמצא בו ומת. וישלח המלך שלמה ויורידוהו מעל המזבח, ויבא וישתחו למלך שלמה, ויאמר לו שלמה לך לביתך. (שם שם נ)

ויבא אדניהו בן חגית אל בת שבע אם שלמה ותאמר השלום באך, ויאמר שלום. ויאמר דבר לי אליך ותאמר דבר. ויאמר, את ידעת כי לי היתה המלוכה ועלי שמו כל ישראל פניהם למלך ותסב המלוכה ותהי לאחי כי מה' היתה לו. ועתה שאלה אחת אנכי שואל מאתך אל תשיבי את פני, ותאמר אליו דבר. ויאמר אמרי נא לשלמה המלך כי לא ישיב את פניך ויתן לי את אבישג השונמית לאשה... ויען המלך שלמה ויאמר לאמו, ולמה את שואלת את אבישג השונמית לאדוניהו, ושאלי לו את המלוכה כי הוא אחי הגדול ממני, ולו ולאביתר הכהן וליואב בן צרויה... וישלח המלך שלמה ביד בניהו בן יהוידע ויפגע בו וימת. (שם ב יג)

תלמוד בבלי:

ואדניה בן חגית מתנשא לאמר אני אמלוך, אמר רב יהודה אמר רב מלמד שביקש להולמו ולא הולמתו. ויעש לו רכב ופרשים וחמשים איש רצים לפניו, מאי רבותא, אמר רב יהודה אמר רב כולן נטולי טחול וחקוקי כפות רגלים היו. (סנהדרין כא ב)

אמר רב יעקב אמר רבי יוחנן אבישג מותרת לשלמה ואסורה לאדניה, מותרת לשלמה דמלך היה, ומלך משתמש בשרביטו של מלך, ואסורה לאדניה דהדיוט הוא. (שם כב א)

מדרש תנחומא:

...וכיוצא בו עשה דוד באדוניה ולא רדהו ביסורין ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מלכים א' א') ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית וגו', ואותה ילדה אחרי אבשלום והלא אבשלום בן מעכה ואדניה בן חגית, ומהו ואותו ילדה אחרי אבשלום, אלא מתוך שלא רדהו אביו לאבשלום יצא לתרבות רעה, וכתיב באדוניה ולא עצבו אביו מימיו לאמר מדוע ככה עשית, לפיכך יצא אף הוא לתרבות רעה... (שמות א)

רש"י:

טוב תאר - ויפים גרם להם שנתגאו. ילדה אחרי אבשלום - גדלתו אחר תרבות שגדלה אמו של אבשלום. (מלכים א א ו)

עם יואב - שידע שבלב דוד עליו ויצוה לבנו אחריו, לפיכך רצה שימלוך זה על ידו ויאהבנו. ועם אביתר - שנסתלק מן הכהונה כשברח דוד מאבשלום ולא עלתה לו באורים ותומים, וידע שלא יכהן בימי שלמה. (שם שם ז)

בקרנות המזבח - בגבעון, אמר הרוגי בית דין נקברים בקברי בית דין, אמות כאן ואקבר בקברי אבותי. תנחומא. (שם שם נ)

ושאלי לו - משישתמש בשרביטו של מלך הוא תחלת השררה. (שם ב כב)

רד"ק:

מה' היתה לו - נודע כי נתן הנביא אמר כך ואף על פי כן ערער. (שם ב טו)

ושאלי לו - הבין ששאלה כדי להחזיק במלוכה, ועצה זו מאביתר ויואב. (שם שם כב)

אברבנאל:

מתנשא - להודיע שכבר בתחלה עבר על לא ירבה לו סוסים ועל לבלתי רום לבבו. (שם א ה)

וצדוק - שדוד בחר בו לכהן, ושמעי - פחד פן ישוב לכסלה, ורעי - חושי הארכי רעה דוד , ואין ספק שנודע כי דוד נשבע ששלמה ימלוך, ואלו לא רצו למרד במלכם. (שם שם ח)

ויזבח - בעוד אביו חולה קרוב למות, לא קרא - כי אם לתומכיו, ואם כן רוצה שימליכוהו, ועוד מורה ששונא את שלמה ויהרגהו, וכן שונא את אוהבי אביו. (שם שם יט)

ויאמרו יחי - מגלה כאן מה שהחסיר למעלה, ולכן הומתו אדוניה ויואב אחר כך. (שם שם כה)

לי היתה המלוכה - מצד שהוא הבן הגדול, וגם מצד שישראל בחרוהו, ותסוב המלוכה - וכבר וויתר עליה, ואם כן אין לשלמה לפחד ממנו, ויוכל לתת לו את אבישג. (שם שם טו)

ויפגע בו - כי מחל לו על המרד הראשון רק בתנאי שלא תמצא בו רעה, ומששאל דבר המלכות בוטלה הכפרה, ונשאר חייב מיתה על החטא הראשון. (שם ב כה)

אלשיך:

מתנשא - כדי שאחרי מות אביו יכנס מיד למלכות. ולא עצבו אביו - מקטנותו, ולכן לא יכול להוכיחו גם עתה, ועוד שהוא טוב תאר - וסכנה שיצא לתרבות רעה. (שם שם ה וו)

וישמע אדוניהו - ואם כי היה צריך לפחד מה ענינו המשיך לאכל עד אשר כלו לאכל, ולא כן יואב שהפסיק לאכל עד שידע... (שם שם מא)

ירא מפני שלמה - ולא מפני דוד, כי גדולה מזו עשה אבשלום וחמל עליו. (שם שם נ)

מלבי"ם:

יפה עד מאד - ואדוניה חשק בה, ולכן התנשא למלוך. (מלכים א א ד)

ויזבח אדוניהו - כשראה שיש לו מתנגדים רצה שימליכוהו לפני שיתחברו מתנגדיו נגדו. (שם שם י)

איש חיל אתה - הוא נשאר בעיר לראות מה יאמרו על המלכת אדוניה, וחשב אדוניה שקבץ אנשי העיר וההמיה היא לכבודו. (שם שם מב)

ותסוב המלוכה - ואם כן ראוי שיתנו לו גם כן דבר מה מהמלכות, וזו אבישג, שאינו הדיוט לגמרי, ושהדין שאין משתמשים בשרביטו של מלך הוא רק במלך שהעם רצה בו, ואז יש צורך לציינו בציונים מיוחדים. (שם ב טו)

בנפשו דבר -ידע שמוסר את נפשו, ובשביל נשואי אבישג לא היה נכנס בסכנה כזו. (שם שם כג)

משך חכמה:

לא תזבח - ...ודע שהרמב"ם פסק, כי הרוגי מלכות מזבח קולטם, כי הריגתם רק בסייף, וכתיב כי חרבך הנפת עליה ותחלליה, ולכן אמר אדוניה שהיה רק מחויב מיתה למלכות,ישבע לי אם ימית וכו'. (דברים טז כא)