(ראה גם: משה-מטה)
ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמל שקדים... ויאמר ה' אל משה השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי, ותכל תלונותם מעלי ולא ימותו. (במדבר יז כג)
ואמרת אל אהרן קח את מטך, מהו הטעם, (שנבחר לזה), מטה אהרן, ולא מטה משה, אלא זה של משה הוא קדוש יותר, כי נחקק בו שם הקדוש בגן (עדן) העליון, ולא רצה הקב"ה לטמא אותו באלו המטות של החרטומים, (שהיה צריך לבלוע אותם, כמו שכתוב ויבלע מטה אהרן את מטותם). ולא עוד אלא כדי להכניע לכל אלו הבאים מצד שמאל (צריכים למטה אהרן), משום שאהרן בא מימין שהוא כהן, והשמאל נכנע אל הימין. (וארא קיז)
פתח ואמר כי אבן מקיר וגו', כמה יש לו לאדם להזהר מחטאיו שלא יחטא לפני הקב"ה, ואם תאמר מי מעיד עליו, הנה אבני ביתו וקורות ביתו מעידים עליו. ולפעמים הקב"ה עושה בהם שליחותו. תא חזי, מטה אהרן שהוא עץ יבש עשה בו הקב"ה ראשית הנסים, ושתי שליחויות נעשו בו, א' שהוא עץ יבש ובלע לתנינים שלהם, ואף כי לשעתו קבל רוח ונעשה בריה.
אמר רבי אלעזר תפח רוחם של אותם האומרים שהקב"ה אינו עתיד להחיות המתים, שאיך אפשר שיעשה מהם בריה חדשה. יבואו ויראו אלו הרשעים השוטים הרחוקים מתורה ורחוקים ממנו, (מן הקב"ה), שבידיו של אהרן היה מטה, עץ יבש, והקב"ה החזירו לפי שעה לבריה, שנשתנתה ברוח וגוף. אלו הגופים שכבר היו בהם רוחות ונשמות קדושות ושמרו מצות התורה ועסקו בתורה ימים ולילות... על אחת כמה וכמה שהקב"ה יעשה אותם בריה חדשה. (שם קכה)
אלא אמר הקב"ה למשה, משה, עתה במצרים היה המטה של אהרן (מספיק) לדחות הקש, (דהיינו הקליפות הקשות), השולט על ישראל במצרים אבל כשיצאו ממצרים כמה מקטרגים יהיו מוכנים על ישראל, לדחותם בים, כמה מים מרים יזדמנו אצלם, כמה מים רעים יקטרגו עליהם... (זהר חדש בשלח לז, וראה עוד משה-מטה)
תנו רבנן עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות... ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיה ופרחיה. (פסחים נד א)
...אמר בשעה שנתפקקה הכהונה ביד אהרן מה כתיב שם, (במדבר י"ז) וידבר משה אל בני ישראל ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא, וכתב שמו של כל שבט ושבט על מטהו, וכתב שם אהרן על מטה לוי, ונתנו באמצע שלא יאמרו ישראל מריח היה בשכינה ועשה פרי... ויהי ממחרת ויבא משה אל אהל העדות והנה פרח מטה אהרן ויגמל שקדים, חסר המקרא, כלומר מהר וגמל, וכשגמל שקדים גמל כל מי שהיה שוקד רע על שבטו של לוי... (אחרי ח)
והנה פרח מטה אהרן, עליו הכתוב אומר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים (תהלים א' א') זה אהרון, שהיו עדת קרח מלעיזין עליו, והוא הוגה בתורת ה', שנאמר כי אם בתורת ה' חפצו, מה היה שכרו, והיה כעץ שתול על פלגי מים (שם שם ג') זה מטה אהרון, שנאמר והנה פרח מטה אהרון לבית לוי. (במדבר יז כג)
כאשר צוה ה' כן עשה, מהו כן עשה, מלמד שלא הביא אהרן מטה מביתו, כדי שלא יאמרו לח היה לפיכך פרח, אלא הביא קורה אחת וחתכה לשנים עשר שבטי ישראל, ונתנה להם וכתב כל אחד ואחד שמו על מטהו בכתב ידו, לקחם ועשאם אגודה אחת, ומטה אהרן בתוך מטותם, למחרת השכימו לראות את המטות, ולמה ממחרת, לפי שהיו כל הלילה דואגים של מי יפרח. (קרח)
את מטותם - ואידך ומטה אהרן בתוך מטותם, איתא במדרש שגם במעשה קרח בלע מטה אהרן את מטותם, וכשהוציאו אז חזר ופלטם, ולכך לא הוציאו פרח ועל כן כתיב ויוצא משה את כל המטת חסר, לפי שבלעם. (שמות ז יב)
בענין מי מריבה... וגם ענין לקיחת המטה, כיון שלא היה הכוונה להכות עיין שם, ונראה לי דכתיב בפרשת קרח השב וגו' מטה וגו' לפני העדות וגו' לאות לבני מרי וגו', כי באמת בני ישראל מאמינים בני מאמינים, אך על ידי החטא ניטל מהם שורש האחדות, והקב"ה נתן אות המטה שבזה יתדבקו למטות אבותם, כמו שכתוב מטהו יפרח, להיות דבוק בשורש ובזה נתעלו כל מטות בני ישראל... (חקת תרס"א)