אור הראשון

(ראה גם: אור-כללי, בריאה-אור, לעתיד לבא)

זהר:

ויאמר אלקים יהי אור וגו', זה הוא האור שברא הקב"ה בתחלה, והוא אור העינים, והוא האור שהראה הקב"ה לאדם הראשון, והיה רואה בו מסוף העולם ועד סופו, והוא האור שהראה הקב"ה לדוד, והיה משבח ואומר עליו מה רב טובך וגו', והוא האור שהראה הקב"ה למשה וראה בו מגלעד עד דן, דהיינו כל ארץ ישראל.

ובשעה שראה הקב"ה שיקומו שלשה דורות רשעים, שהם דור אנוש דור המבול ודור הפלגה, גנז את האור כדי שרשעים הללו לא ישתמשו עמו, ונתן הקב"ה את האור למשה, ושמש עמו בג' חדשים שנשארו לו מימי העיבור שלו, כי נולד לששה חדשים ויום א', ונשארו לו ג' חדשים, עד ט' ירחי עיבור, שלא היה בעיבור, ועל כן כתוב ותצפנהו שלשה ירחים... (פירוש כי אמרו בכל אדם , שבזמן עיבורו נר דלוק על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו (נדה ל'), והרבותא הוא אצל משה שאפילו אחר שנולד לאויר העולם, עוד נתן לו הקב"ה את האור הזה, דהיינו רק אותו זמן שעוד היה צריך להיות בעיבור, שהם שלשה ירחים מששה חדשים ויום א' עד ט' חדשים שלמים, אבל אחר ט' חדשים לקח הקב"ה את האור ממנו כמו שכתב הזהר לפנינו).

ואחר שלשה חדשים נכנס לפני פרעה, (כלומר שבת פרעה מצאה אותו על שפת היאור, והביאתו לפני פרעה), ואז לקח הקב"ה את האור ממנו, עד שעמד על הר סיני לקבלת התורה, ואז החזיר לו הקב"ה את האור, ושמש עם האור כל ימיו ולא יכלו בני ישראל לגשת אליו עד שנתן מסוה על פניו, כמו שכתוב ויראו מגשת אליו וגו', והוא נתעטף בהאור כמו בטלית, זה שאמר עוטה אור כשלמה וגו'.

יהי אור ויהי אור, כל דבר שנאמר בו ויהי נוהג בעולם הזה ובעולם הבא. .. אמר ר' יצחק האור שברא הקב"ה במעשה בראשית, היה מאיר מסוף העולם עד סוף העולם, והוא נגנז. מה הטעם שנגנז האור, כדי שרשעי עולם לא יהנו ממנו, והעולמות אינן נהנים מהאור בסבת הרשעים. והוא צפון לצדיקים, ובמדויק לצדיקים, שכתוב אור זרוע לצדיק וגו', ואז ימתקו העולמות על ידי התגלות אור הזה ויהיו כולם אחד, ועד היום שיתגלה הבינה הנקראת עולם הבא נמצא האור נסתר וצפון.

אור זה המתגלה מעולם הבא, יוצא מתוך החשך שנחקק בחקיקותיו של הנסתר מכל... עד שנחקק שביל אחד נסתר, מן אור הגנוז אל החשך שלמטה (שהוא סוד המסך דחירק), ואז שורה בו האור, דהיינו שמתגלה אור הגנוז בהעולמות... (בראשית שמח ועיין שם עוד ושכב)

וירא אלקים וגו', מה ראה, אמר רבי חייא, כמו שאמרנו לעיל, שהקב"ה ראה במעשיהם של רשעים וגנז אותו. רבי אבא אמר לא שראה במעשיהם של הרשעים, אלא שראה בגדלו של האור גופו כי טוב לגנוז אותו, ולא יהיה מגולה להעולם. וירא אלקים את האור פירושו, שראה שהוא מאיר מסוף העולם עד סופו, וטוב לגנוז אותו כדי שלא יהנו ממנו רשעי עולם, (פירוש אם יהנו הרשעים מאור הגדול הזה לא יבואו עוד לתשובה, בדומה להכתוב פן ישלח ידו ולקח מעץ החיים ואכל וחי לעולם. שכוונת הכתוב הוא שלא יהיה לו עוד צורך ודחיפה לעשות תשובה ולא יתוקן הפגם שעשה בעץ הדעת, ולכן גירש אותו מגן עדן.

אמר רבי שמעון וירא אלקים וגו' פירושו שראה שלא ימצא בו רוגז ודינים, כתוב כאן כי טוב, וכתוב אצל בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, (מה שם הפירוש שלא ישרה קללה על ישראל, כן כאן הפירוש הוא, שלא ימצא עוד שום רוגז ודינים), וסופו של הכתוב מוכיח כן, שכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, שהפירוש הוא הפריש מחלוקת להיות כלו שלום, כן תחילת הכתוב סובב גם כן על ביטול הכעס והרוגז, ואף על פי ששיתף הקב"ה את האור והחשך שהוא סוד ימין ושמאל כאחד על ידי קו אמצעי, מכל מקום נתבטל הרוגז והמחלוקת, ועל כן נאמר וירא אלקים את האור כי טוב, ואין בו שום כעס ורוגז... (בראשית ב קמח, ועיין שם עוד)

רבי חייא פתח ואמר וזרחה לכם יראי שמי וגו', בוא וראה, עתיד הקב"ה להאיר לישראל אותו השמש שגנז הקב"ה מיום שנברא העולם מפני רשעי העולם, כמו שכתוב וימנע מרשעים אורם.

ואותו האור גנז הקב"ה, כי כשיצא בתחילה, היה מאיר מסוף העולם עד סופו, כיון שנסתכל בדור אנוש, ובדור המבול, ובדור הפלגה ובכל הרשעים, גנז אותו האור. כיון שבא יעקב ונתדבק באותו ממונה השר של עשו, והכיש אותו בירך שלו, והיה צולע, אז מה כתוב, ויזרח לו השמש, איזה שמש, הוא השמש שגנז, כי יש בשמש הזה רפואה לרפאות את ירכו. ואחר כך נתרפא באותו השמש, שכתוב ויבא יעקב שלם, שפירושו שלם בגופו, כי נתרפא.

ועל כן, עתיד הקב"ה לגלות אותו השמש, ולהאיר לישראל, שכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, מהו שמש צדקה, ומשיב זהו שמשו של יעקב, שנתרפא בו. ומרפא בכנפיה, כי באותו הזמן יתרפאו כולם, כי בזמן שיקומו ישראל מעפר כמה חגרים וכמה סומים יהיו בה, ואז הקב"ה מאיר להם אותו השמש להתרפאות בו, שכתוב ומרפא בכנפיה. ואז יאיר אותו השמש מסוף העולם עד סופו, ולישראל יהיה רפואה ועמים עכו"ם ישרפו בו, אבל לישראל מה כתוב, אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח וגו'. (מקץ רלא)

כתוב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, אמר רבי יוסי אור הזה נגנז והוא מזומן לצדיקים לעולם הבא, כמו שהעמדנו, שכתוב אור זרוע לצדיק, לצדיק ודאי, סתם, (שיורה הן לצדיק שלמעלה והן לצדיק התחתון), ואור ההוא לא שמש בעולם חוץ מביום הראשון, ואחר כך נגנז ולא שמש יותר.

רבי יהודה אומר, אם היה נגנז מכל וכל לא היה עומד העולם אפילו רגע אחד, אלא נגנז ונזרע כזרע הזה ועושה תולדות וזרעים ופירות, וממנו נתקיים העולם, ואין לך יום שאינו יוצא ממנו בעולם, ומקיים הכל, כי בו מזין הקב"ה את העולם, ובכל מקום שעוסקים בתורה בלילה יוצא חוט אחד מאור ההוא הגנוז, ונמשך על אלו שעוסקים בתורה, זה שאמר יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי, וכבר העמדנו.

ביום שהוקם המשכן למטה, מה כתוב, ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן, מהו הענן, חוט אחד היה יוצא מצד אור הראשון בשמחת כל ונכנס למשכן שלמטה ומיום ההוא והלאה לא נתגלה עוד, אבל שמוש הוא משמש בעולם, והוא מחדש בכל יום מעשה בראשית. (תרומה תיד)

אור הזה זרע אותו הקב"ה בגן עדן שלו, (שהוא המלכות), ועשה אותו שורות שורות, דהיינו שחלקו לפי הקוין, על ידו של צדיק הזה שהוא הגנן של הגן, שלקח אור הזה וזרע אותו זרע אמת, ועשה אותו שורות שורות בגן, (שהוא המלכות), והוליד והצמיח ועשה פירות ומהם ניזון העולם, זה שאמר אור זרוע לצדיק וגו'.

וכתיב וכגנה זרועיה תצמיח, מי הוא זרועיה, אלו הם זרוע אור הראשון, שהוא זרוע תמיד, עתה הוא מוליד ועושה פירות, ועתה שוב הוא זרוע כבתחילה, עד שלא יאכל העולם פרי זה, מוליד זרוע הזה, ונמצא שנותן פירות ואינו שוקט. ועל כן כל העולם ניזונים בהשפעת גנן ההוא שנקרא צדיק, (דהיינו יסוד דז"א) שאינו שוקט ואינו פוסק לעולם... (שם תש)

אמור אל הכהנים וגו', ר' יהודה פתח מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' מה רב טובך, כמה הוא עליון ויקר אור העליון ההוא שנקרא טוב, שכתוב וירא אלקים את האור כי טוב, וזה הוא אור הגנוז, שבו עושה הקב"ה טוב בעולם, ואין מונע אותו בכל יום, ובו מתקיים העולם, ועומד עליו. אשר צפנת ליראיך, כי למדנו, אור עליון עשה הקב"ה כשברא העולם וגנז אותו לצדיקים לעתיד לבא... (פירוש שיש ב' אורות, א' הוא אור הגנוז לצדיקים לעתיד לבא, ואינו מאיר בעולם, ב' הוא אור הנקרא טוב, הנמשך מן אור הגנוז, המאיר בעולם בכל יום, שהעולם עומד עליו).

כי בזמן שנברא העולם היה אור הזה עומד ומאיר מראש העולם עד סוף העולם, כשנסתכל הקב"ה באלו הרשעים העתידים לעמוד בעולם, גנז אור ההוא, זה שאמר וימנע מרשעים אורם, ועתיד (הקב"ה) להאיר אותו לצדיקים לעולם הבא... (אמור ג, ועיין עוד שם צד)

ואצפה, מהו ואצפה, הרי כל בני העולם מצפים ומחכים לחסד של הקב"ה, ואפילו בהמות השדה... אלא דבר זה שאלתי, וכך אמרו לי, והוא דבר אמת הבא מרחוק, (שהוא סוד החכמה, כמו שכתוב אמרתי אחכמה והיא רחוקה), אור הראשון שברא הקב"ה היה מאיר עד שלא יכלו העולמות לסבלו. מה עשה הקב"ה, עשה אור לאורו שיתלבשו זה בזה, וכן כל שאר האורות, (שכל מדרגה עליונה מתלבשת במדרגה תחתונה ממנה), עד שהעולמות כולם עומדים בקיומם ויכולים לסבול... (בלק שנה, ועיין שם עוד)

ויאמר אלקים יהי אור, רבי חייא פתח, אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה, הקב"ה ראה וצפה שהעולם אינו יכול לעמוד בלתי היסוד, ואיזהו היסוד, שהעולם עומד עליו, הוא הצדיק, שנאמר וצדיק יסוד עולם, וזהו יסוד הראשון שברא הקב"ה בעולמו, והוא נקרא אור, שנאמר אור זרוע לצדיק, ועוד ממה שכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב, נאמר כאן כי טוב ונאמר להלאה אמרו צדיק כי טוב, (אף כי טוב שבכאן סובב על צדיק).

רבי אומר אור הזה הוא אור המלאכים, (שהם בעולם היצירה), הוא שנברא תחילה קודם כל העולם, ואם תאמר והרי אנו רואים שהשמים והארץ נבראו תחילה, (כי נאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ), אינה קושיא, כי מה שנאמר למעלה עד (הכתוב יהי אור), ספור הוא שאומר, וזה יהי (הוא אור המלאכים) הוא הראשון, ומכאן התחילו כל הנבראים... (זהר חדש בראשית שלב, וראה עוד אור-כללי לכאן)

למדנו בהמשנה שלנו, אור שברא הקב"ה בתחילה, אדם היה רואה בו וצופה מראש העולם ועד סופו, תא חזי, אור השמש הוא אחד מששים אלף וע"ה חלקים מאותו אור של המראה של אותו האור שנגנז, ואפילו באור השמש הזה אין אדם יכול להסתכל בו, מכל שכן באור הזה (שנגנז).

והרי אמרנו שאדם היה מסתכל בו מראש העולם ועד סוף העולם, אלא כך פסקנו בברייתא שלנו, שבאור ההוא היה האדם יכול לדעת ולראות בעיני החכמה כל מה שהיה, וכל מה שיהיה, מראש העולם עד סופו, (באופן שאין הפירוש ראיה ממש, אלא בעיני השכל), וזהו שנגנז לצדיקים לעתיד לבא, מהו לעתיד לבא, היינו כשתצא הנשמה הקדושה מהעולם הזה ותלך לעולם הבא.

תא חזי, כתוב ויהי שם עם ה' ארבעים יום וארבעים לילה, לחם לא אכל ומים לא שתה, מהו הטעם, הוא משום שנהנה מהזיו ההוא, (דהיינו מהאור הגנוז), ואף על פי שירד משם, ואותו האור לא ירד עמו, לא היו יכולים להסתכל בפניו של משה, כי ממה שהסתכל מקודם באור הגנוז), כשהיה שם, נשארו פניו מאירים כשמש הזה. (שם שם תרלד)

תלמוד בבלי:

דאמר רבי אלעזר, אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים, עמד וגנזו מהן, שנאמר וימנע מרשעים אורם, ולמי גנזו, לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק, שנאמר אמרו צדיק כי טוב, כי שראה אור שגנזו לצדיקים שמח, שנאמר אור צדיקים ישמח... (חגיגה יב א)

מדרש רבה:

תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל החמה, ובלילה אינה יכולה שלא נבראת להאיר אלא ביום, והיכן היא גנוזה, והיא מתוקנת לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, אתמהא, שבעה ולא שלשה הן, והלא ברביעי נבראו המאורות, אלא כאיניש דאמר כן וכן אנא מפקד לשבעה יומיא דמישתותי... (בראשית ג ו)

...כיון ששקעה החמה בלילי שבת בקש הקב"ה לגנוז את האורה, וחלק כבוד לשבת, הדא הוא דכתיב ויברך אלקים את יום השביעי ויקדש אותו, ברכו באורה, כיון ששקעה החמה בלילי שבת התחילה האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין, הדא הוא דכתיב (שם ל"ז) תחת כל השמים ישרהו ואורו על כנפות הארץ, מפני מה ואורו על כנפות הארץ, אמר רבי יהודה ב"ר סימון אור שברא הקב"ה ביום הראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שהסתכל הקב"ה באנשי דור המבול... ר' לוי בשם רבי זעירא אמר ל"ו שעות שימשה אותה האורה, י"ב של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת, וי"ב של שבת, כיון ששקעה החמה במוצאי שבת, התחיל החשך ממשמש ובא, ונתיירא אדם הראשון... (שם יא ב)

...הרבה בריות ברא הקב"ה בעולמו ולא היה העולם ראוי להשתמש בהן, וגנזן הקב"ה מן העולם, ואיזה זה אור שנברא ביום ראשון... (שמות לה א)

תנא דבי אליהו זוטא:

ואמר ליה רבי אליעזר זהו מה שנאמר ברוח הקודש על ידי דוד מלך ישראל, (תהלים ל"ו) כי עמך מקור חיים באורך נראה אור, כנגד מי אמר דוד המקרא הזה, לא אמרו אלא כנגד כנסת ישראל, שהיא אומרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, בשביל מקור חיים זה שהיה עמך קודם כל מעשה בראשית, אני מאירה באורך לעתיד לבא, ואין מקור חיים אלא התורה, שנאמר (משלי ג') עץ חיים היא למחזיקים בה. ומהוא באורך נראה אור, אלא זהו האור שברא הקב"ה ביום ראשון ושמש בו העולם שלשה ימים קודם שנבראו המאורות ביום רביעי, וכיון שנבראו המאורות ביום הרביעי מיד עמד הקב"ה וגנזו לאותו אור הראשון, ולמה גנזו הקב"ה, לפי שעתידין העכו"ם להכעיס לפניו, לכך אמר הקב"ה לא יזכו אותן הרשעים להשתמש באור זה, אלא ישתמשו באור החמה והלבנה שהן עתידין להבטל, אבל אור זה שהוא קיים לעולם ולעולמי עולמים יבואו הצדיקים שהם בני עולם הבא וישתמשו בו לעתיד, שנאמר (בראשית א') וירא אלקים את האור כי טוב ויבדל... באותה שעה אמר האור לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אף על פי שנמנעתי מישראל הכשרים בעולם הזה, ואני עתיד להאיר להם לעולם הבא, אפילו הכי אין אני מצפה אלא לאורך שאתה מביא עלי, ובשעה שיאמר הקב"ה לציון קומי אורי כי בא אורך, תאמר לפניו אתה רבונו של עולם עמוד בראש ואני עומדת אחריך... (פרק כא)

ילקוט שמעוני:

ראה אור-כללי, ישעיה פרק ס, תצט.

רש"י:

להבדיל בין היום - משנגנז האור הראשון, אבל בשבעת ימי בראשית שמשו האור והחושך הראשונים שניהם יחד, בין ביום ובין בלילה. (בראשית א יד)

ושנים זתים - ...והנרות מ"ט רמז לאור, שלעתיד לבא יהיה אור החמה שבעתים כאור של שבעת הימים, מ"ט על אור של יום בראשית. (זכריה ד ג)

אור יקרות - לא יהיה אור נוגה אלא יקרות - הנראה על ראשי ההרים. קפאון - חושך ועב כקרח. (שם יד ו)

רמב"ן:

יהי מאורות - האור נברא ביום הראשון, והאיר ביסודות, אבל הרקיע הפסיק בעדו, וביום ג' היה חושך, על כן עשה אור ברקיע, וגזר שיתגשם ויתהוה ממנו גוף מאיר, גדול ליום וקטן ללילה... ולחז"ל שימש האור הראשון שלושה ימים, ולא כרש"י, ששימש ז' ימים. ואם תדע כוונתם בברכת הלבנה, עטרת תפארת לעמוסי בטן וכו', תדע סוד האור הראשון וגניזתו, וההבדלה, וסוד ב' המלכים המשתמשים בכתר אחד כדברי הלבנה. (בראשית א יד)

רבינו בחיי:

יהי אור - וביום ד' גזר שהאור יאיר על הארץ למטה. ועל דרך השכל האור הזה הוא ראשית החדוש, ונקרא עולם המלאכים, וממנו נתהוו המדרגות שלמטה ממנו, שמים וארץ, וכמאמר ר' אליעזר כי אלו נבראו מאור לבושו של הקב"ה, שאור זה יפסיק בינו לבין בריותיו כמלבוש, כי השמים שהם בעלי חומר נבראו מכח האור, הוא עולם המלאכים, שבו צורה בלבד, והצורה גורמת לחומר. (בראשית א ג)

והנה קרן עור פניו - ישנו אור חכמה שבו נברא הכל, וקדם ל"יהי אור", והוא שנקרא ראשית. והאור הזה השיגו משה בלבו, ובו נבדל משאר הנביאים ונתעלה עליהם. ואור ב' יצא מהחושך, הוא האש היסודי הנקרא אור מורגש, והוא שחל על פני משה... (שמות לד ל)

ועתה אודיעך ענין האור העליון שזכרתי, דע כי האור העליון הנקרא במעשה בראשית יום, ועליו אמר הנביא (זכריה י"ד) "והיה יום אחד הוא יוודע לה' וגו'"... הוא יוודע לה' יוודע לעצמו, וכן דרשו רז"ל גנזו לעצמו, הבדילו לעצמו, "לא יום ולא לילה", כלומר יגיע זמן שישמש היום ההוא לצדיקים, ולא יהיה הזמן נוהג ביום ולילה כמו עכשיו, אלא לעת ערב יהיה אור גדול, ערב זהו סוד האלף השישי שהוא ערב שבת, כמו יום ו', והאור הזה הוא שזכה בו משה רבינו בנקרת הצור לאספקלריא המאירה, שמשם התנבא וזכה לקירון עור פניו שהיו כפני חמה... והקירון הזה הוא הפירות שהיו לו בעולם הזה, מלבד הקרן הקימת לו לעולם הבא, והוא מעלת האור העליון... (שלחן של ארבע)

הריקאנטי:

ספר הבהיר, ישב רבי ברכיה ודרש, מאי האי דקאמרינן כוליה יומא הע"ה ולא ידעינן מאי קאמרינן. הע"ה מתרגמינן עלמא דאתי, מאי עלמא דאתי, מלמד שקודם שנברא העולם עלה במחשבה לברא אור גדול להאיר, ונברא אור שאין כל בריה יכולה לשלוט בו, צפה הקב"ה שאין יכולין לסובלו, לקח שביעית ושם לה במקומו, והשאר גנזה לעתיד לבא, אמר אם יזכו בזה השביעית וישמרוהו אתן להם זה לעולם האחר, והיינו דאמרי העולם הבא, שכבר בא מקודם ששת ימי בראשית... ואמרו רז"ל באור הזה שאדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, והוא ענין צפיית המרכבה ובו משיגים אמתת הנבראים בכלל, וזהו מסוף העולם ועד סופו... (בראשית, ועיין שם עוד)

אברבנאל:

יהי אור - נברא אור שישמש עד יום ד', כדי להבדיל על ידו ימי הבריאה... האור נתחדש באויר, ולא היו מאורות או עב מאיר, כי אז היה האור נתלה בנושאו. ונברא ביום א' בכח בגלגל, והוצא לפועל ביום ד', או שהכוכבים היו בגלגליהם ולא האירו עדיין. (בראשית א ג)

ויהי ערב - שגם האור הנברא הזה שקע ובא בהדרגה, ולא בפתאומיות. (שם שם ה)

...וכמו שיש אור השמש העליון ואור האש התחתון, כן המציא הקב"ה אור רוחני עליון הנאצל הראשון, ואור נברא, שנראה בסיני ובמדבר. והנה סביב השכינה ענן וערפל, שהוא קוצר שכלנו בהשגתו, ולאור הנברא ענן וערפל סביבו כדי להסתירו. והאור הנברא הוא שר העולם הגשמי, ובהגלותו יכהה מאור החמה והלבנה, וזה האור שנברא ביום ה' לרמב"ן היה מחומר שמימי. ויותר נראה שה' ברא אור פשוט וטהור, וגנזו להשתמש בו לעת הצורך לאוהביו, והחושך שנזכר שם בבריאה אינו אם כן העדר אור, ולא יסוד האש כהרמב"ם, אלא שה' ברא לכבודו ענן עב שממנו תבא הברכה לעננים השפלים לתת מטר, והוא ענן הכבוד, ובו נבראה הקשת... אם כן כבוד ה' הוא האור הנברא הדומה לאש, וענן הכבוד שאינו ענן רגיל, מקיפו... (שמות מ לד)

אלשיך:

ראה אור-כללי בראשית א ג.

הגר"א:

בפסוק וירא אלקים את האור וגו', כי תיבת יהי הוראתה לשון עתיד, אולם כשבא וי"ו בראשה ויהי, נהפכת מעתיד לעבר, והנה בבריאת האור כתיב ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, ונוכל לומר מאחר שאמר יתברך יהי בלשון עתיד, והכתוב אומר מיד ויהי אור במלה המהפכת העתיד לעבר, ולא אמר ויעש אלקים או ויברא וכדומה, מזה הוציאו חז"ל לדרוש כי האור שנברא להיות הולך ומאיר בכל יום לעתיד נגנז, ונעשה ממנו דבר עבר וחלף. (קול אליהו בראשית)

מלבי"ם:

ראה אור-כללי, בראשית א ג

לציצית - הטלית והציצית רומזים לאור הנעלם הסובב כל עלמין שהם ד', וראום החוזים ביצירה כד' חיות הנושאות כסא הכבוד, והרביעית היא מדת מלכות כמראה התכלת, והיא גם כן מדת הדין, ויתר המדות מצוינות בלובן ובצבע ממין הכנף, ומורים על החסד וההשגחה... (במדבר טו לט)

מעולם נסכתי - אחר כך נולדו אורות הצחצחים, המלאכים המוכנים לעשות שליחות ההנהגה ולהניע המערכת. והוא האור הראשון שנברא קודם שמים וארץ, אור השכלים הנבדלים שנוצרו גם כן על פי חוקי החכמה. (משלי ח כג)

שפת אמת:

וירא אליו... ובמדרש, הוסיפה על המאורות, דכתיב הכא עשיה וכתיב ויעש המאורות. כי אור הראשון שהיה מאיר מסוף העולם נגנז ונתלבש כל הנהגת הטבע במאורות ומזלות בדרך הטבע, כדכתיב מארת חסר, וכמו שעל ידי חטא הראשון נחסרו המאורות, כן שרה בצדקתה הוסיפה על המאורות, והמשיכה אור הגנוז למעלה מן המזלות... (בראשית וירא תרנ"ח)

במדרש קץ שם לחושך, זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה, כי אור שנברא בששת ימי בראשית היה מאיר מסוף העולם ועד סופו, והיה למעלה מן הזמן והצמצום, וראה הקב"ה שאין העולם כדאי על ידי החטא, וגנזו לצדיקים, והגניזה היא, שבכל היגלות הארה מאותו האור, תיכף יורד עמו איזה הסתר וחושך... ולכן כשצריך האדם להשיג איזה הארה, צריך מקודם לעבור על הסתרות חושך כנ"ל, והוא בירור הטוב והרע שנעשה אחר החטא... (שם מקץ תרמ"ה)

איתא ברוקח כי הל"ו נרות דחנוכה מול הל"ו שעות שהאיר אור הגנוז בששת ימי בראשית, אם כן נראה שנר חנוכה הוא מאור הגנוז, והוא מאיר בתוך החושך הגדול, זהו שרמזו שמאיר מסוף העולם ועד סופו, שאין העלם וסתר עומד נגד זה האור, כי העולם נקרא הטבע, שהוא מעלים ומסתיר האור, אבל אור הראשון היה מאיר בכל אלה ההסתרות, וגנזו לצדיקים... (שם חנוכה תרס"א)

במדרש לקח טוב נתתי... דאיתא אור שנברא בששת ימי בראשית היה מסוף העולם ועד סופו, וגנזו הקב"ה לצדיקים, והיכן גנזו, בתורה שנקראה טוב, על שם אור הגנוז, דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב, ונמצא כי על ידי התורה ומצוות זוכה האדם לזה האור, ובאמת נמצא אור הזה בכל מקום, כי הוא חיות כל העולמות, רק שהוא נסתר, כמו שכתוב וימנע מרשעים אורם, ומוכרח שגם להם יש נקודה מאותו האור, רק שאינו נגלה להם, וכפי מה שאדם עושה כל המעשים על פי התורה ומצוות מתגלה אליו האור שיש בכל מעשה בראשית... (שמות תרומה תרל"ה)

ואתה תצוה... דאיתא אור שברא הקב"ה היה מאיר מסוף העולם וכו' וגנזו לצדיקים, ואיתא בזוהר הקדש פרשת תרומה, כי בכל יום יש נקודה מאור הנ"ל בעולם, ועל זה כתיב בטובו מחדש בכל יום מעשה בראשית, כי זה האור שנאמר עליו כי טוב, והוא התורה שנקראת לקח טוב, ובשעת קבלת התורה היה נגלה אור הזה, ואחר החטא חזר ונגנז ונשאר אצל משה רבינו... לכן העצה על ידי המצות הם כלים שיוכל להתגלות ניצוצות מאור הנ"ל בעולם... (שם תצוה תרמ"ב)

שם משמואל:

...אך פירושו הוא ברור, כי האור שנברא ביום ראשון הוא חסד, ומביא בנבראים כח אהבה, ואם לא נגנז היו הרשעים משתמשין באהבה זו לחיצוניות עד לאין מרפא, והוו מטרטשי עלמא, על כן לטובתם ולטובת כל העולם נגנז... (שבועות תרע"ג)

מכתב מאליהו:

וירא אלקים את האור כי טוב וגו', מפסוק זה למדו חז"ל שראה הקב"ה את אור שבעת הימים שאינו כדאי שישתמשו בו רשעים, עמד וגנזו לצדיקים לעתיד לבא. אם כן למה בראו כדי לגנזו. אלא הענין שאם היה פעם בעולם אור כזה, אף שגנזו, קל יותר להגיע אליו, כי אין זו אלא חזרה למה שהיה... (חלק ב עמוד יט)

זהו ביאור דברי רש"י (בראשית א' ד') "וירא אלקים את האור כי טוב", ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים, והבדילו לצדיקים לעתיד לבא. שאינו כדאי, פירושו מוטב שיהיו שוגגים, שאילו ראו את האמת הגמורה באור זה, היה צורך ליצר כח חזק שיחטיאם למרוד נגד האמת, ואם כן יהיו מזידים גמורים. לכן נגנז אור זה במדת הרחמים, אף שכל הגבלה וצימצום היא בחינת דין, יש דין שבא מתוך רחמים, וכן הגבלה זו... שהקב"ה עשה את מדת הרחמים סבה למדת דין, לכן הרחמים משותפים בדין. וזו גם הכוונה ברש"י (שם פסוק א') "בתחלה עלה במחשבה לבראותו במדת הדין, וראה שאין העולם מתקיים, הקדים מדת הרחמים ושתפה למדת הדין"... (חלק ג עמוד רכה, וראה עוד אור- כללי)