אלקים   דבור ואמירה

(ראה גם: אלקים-אדם, מתן תורה, נבואה, רוח הקדש)

קול ה' בכח, קול ה' בהדר. קול ה' שבר ארזים, וישבר ה' את ארזי הלבנון... קול ה' חצב להבות אש. קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש. קול ה' יחולל אילות ויחשף יערות ובהיכלו כלו אמר כבוד. (תהלים כט ד)

זהר:

תניא אמר רבי יוסי, כל מה שעושה הקב"ה אינו צריך לעשות אלא בדבור, דכיון דאמר, ממקום קדושתו יהא כך, מיד נעשה. בא וראה כח גבורתו של הקב"ה, דכתיב בדבר ה' שמים נעשו. (וירא תיד)

כתוב קול ה' על המים א-ל הכבוד, אמר רבי יוסי זהו אברהם, (דהיינו מדת החסד), קול ה' בכח, זהו יצחק, (דהיינו גבורה), קול ה' בהדר, זהו יעקב, (שהוא תפארת), קול ה' שובר ארזים זהו נצח, קול ה' חוצב להבות אש זהו הוד, קול ה' יחיל מדבר זה צדיק, (שהוא יסוד), קול ה' יחולל אילות, זהו צדק, (דהיינו מלכות), וכולם גדלים על הים... (צו קיב, ועיין שם עוד)

...ר' יהודה אמר, כיון שכתוב וידבר ה' אל משה, למה נאמר עוד הפעם ויאמר ה' אל משה וגו', הרי בדיבור הראשון די, אלא כך למדנו, כתוב ויקרא אל משה וידבר ה' אליו, וכן כתוב ואל משה אמר עלה אל ה', והרי העמידוה, שהדיבור שבכאן, (דהיינו ויקרא אל משה, או ואל משה אמר), הוא מדרגה אחת, (דהיינו המלכות), ואחר כך, (דהיינו וידבר ה' אליו, או עלה אל ה'), היא מדרגה אחרת, (דהיינו ז"א), אף כאן, וידבר ה' אל משה, הוא מדרגה אחת, (דהיינו מדרגת דין שנקרא דבור), ואחר כך ויאמר ה' אל משה, הוא מדרגה אחרת, (דהיינו מדת הרחמים שנקרא אמירה... (אחרי א)

מכילתא:

...אבל הקב"ה אומר שני דברים בדיבור אחד, מה שאי אפשר לבשר ודם לעשות כן, שנאמר אחת דבר אלקים שתים זו שמענו וגו', הלא כה דברי כאש נאם ה', וכתיב והגה מפיו יצא... אבל הקב"ה אמר עשרת הדברות כאחד, מה שאי אפשר לבשר ודם לעשות כן, שנאמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר... (בשלח-שירה פרשה ח)

זכור ושמור שניהם נאמרו בדיבור אחד, מחלליה מות יומת וביום השבת שני כבשים שניהם בדבור אחד נאמרו, ערות אשת אחיך ויבמה יבא עליה שניהם נאמרו בדיבור אחד, מה שאי אפשר לאדם לומר כן, שנאמר אחת דבר אלקים שתים זו שמענו... (יתרו-בחדש פרשה ז)

ספרא:

מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ מאהל מועד, יכול מפני שהיה נמוך, תלמוד לומר וישמע את הקול, שאין תלמוד לומר הקול, מה תלמוד לומר הקול, המתפרש בכתובים. ומהו המתפרש בכתובים, קול ה' בכח קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים וישבר ה' את ארזי הלבנון, קול ה' חוצב להבות אש, אם כן למה נאמר מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל...

לאמר, אמור להם דברי כבושים, בשבילכם מדבר עמי, שכן מצינו שכל ל"ח שנה שהיו ישראל כמנודים לא היה מדבר עם משה, שנאמר ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות וידבר ה' אלי. (ויקרא פרק ב)

ספרי:

צאו שלשתכם, מלמד ששלשתם נקראו בדיבור אחד, מה שאין הפה יכולה לדבר ומה שאי איפשר אוזן לשמוע... (בהעלותך קב)

תלמוד בבלי:

ואמר רבי יוחנן משום ר' יוסי כל דבור ודבור שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו על תנאי לא חזר בו, מנא לן, ממשה רבינו, שנאמר הרף ממני ואשמידם וגו' ואעשה אותך לגוי עצום, אף על גב דבעא משה רחמי עלה דמלתא ובטלה, אפילו הכי אוקמה בזרעיה... (ברכות ז א)

א"ר יוחנן מאי דכתיב ה' יתן אומר המבשרות צבא רב, כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות. תני דבי ר' ישמעאל וכפטיש יפוצץ סלע, מה פטיש זה נחלק לכמה ניצוצות, אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות. (שבת פח ב)

...דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן כל דיבור ודיבור שיוצא מפי הקב"ה נברא ממנו מלאך אחד, שנאמר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם. (חגיגה יד א)

תלמוד ירושלמי:

רבי יוחנן בשם ר' לעזר בי ר' שמעון לא מצינו שדיבר המקום עם אשה אלא עם שרה בלבד, והוא כתיב אל האשה אמר הרבה ארבה וגו', אמר רבי יעקב דכפר חנין על התורגמן, והוא כתיב ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך, א"ר בא בר כהנא הדיבור נפלה לה... (סוטה כט א)

מדרש רבה:

אל האשה אמר, ר' יהודה בר' סימון ור' יוחנן בשם ר' אלעזר בר' סימון, מעולם לא נזקק הקב"ה להשיח עם אשה אלא עם אותה הצדקת, ואף היא על ידי עילה. ר' אבא בר כהנא בשם ר' יצחק אמר, כמה כרכורין כרכר בשביל להשיח עמה, ויאמר לא כי צחקת, והכתיב (בראשית ט"ז) ותקרא שם ה' הדבר אליה, ר' יהושע בר ר' נחמיה בשם ר' אידי אמר על ידי מלאך, והכתיב (שם כ"ה) ויאמר ה' לה, ר' לוי בשם ר' חמא בר חנינא אמר על ידי מלאך... (בראשית כ יב)

ויאמר ה' אל אהרן... הדא הוא דכתיב, (איוב ל"ו) ירעם א-ל בקולו נפלאות, מהו ירעם, כשנתן הקב"ה את התורה בסיני הראה בקולו לישראל פלאי פלאים, כיצד, היה הקב"ה מדבר והקול יוצא ומחזיר בכל העולם, ישראל שומעין את הקול בא אליהם מן הדרום והיו רצים לדרום לקבל את הקול, ומדרום נהפך להם לצפון, והיו רצים לצפון, ומצפון נהפך למזרח והיו רצים למזרח, וממזרח נהפך להם למערב והיו רצים למערב, ומן המערב נהפך להן מן השמים, והיו תולין עיניהן, והיה נהפך בארץ והיו מביטין לארץ... ואומר וכל העם רואים את הקולות, הקול אין כתיב כאן אלא הקולות, א"ר יוחנן היה הקול יוצא ונחלק לע' קולות לע' לשון כדי שישמעו כל האומות, וכל אומה ואומה שומעת קול בלשון האומה ונפשותיהן יוצאות, אבל ישראל היו שומעין ולא היו ניזוקין... בא וראה היאך הקול יוצא אצל כל ישראל וכל אחד ואחד לפי כחו, הזקנים לפי כחן, הבחורים לפי כחן והקטנים לפי כחן, והיונקים לפי כחן והנשים לפי כחן, ואף משה לפי כחו, שנאמר משה ידבר והאלקים יעננו בקול, בקול שהיה יכול סובלו... (שמות ה ט)

א"ר ראובן בשעה שאמר לו הקב"ה למשה במדין לך שוב מצרים, נחלק הדבור לב' קולות ונעשה דו פרצופין, והיה משה שומע במדין לך שוב מצרימה, ואהרן שומע לך לקראת משה המדברה, הוי ירעם א-ל בקולו נפלאות. (שם שם י)

...וכן הוא אומר, (דברים ה') את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף, ר' יוחנן אמר קול אחד נחלק לז' קולות, והם נחלקים לע' לשון, ר' שמעון בן לקיש אמר שממנו נתנבאו כל הנביאים שעמדו, ורבנן אמרי שלא היה לו בת קול. א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מהו (תהלים כ"ט) קול ה' בכח, אפשר לומר כן, והלא מלאך אחד אין כל בריה יכולה לעמוד בקולו, שנאמר (דניאל י') וגויתו כתרשיש וקול דבריו כקול המון, והקב"ה שכתוב בו (ירמיה כ"ג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא צריך לדבר בכח, אלא קול ה' בכח, בכח כל הקולות... (שם כח ד)

את מוצא שעד לא הוקם המשכן היו אומות העולם שומעים קול הדיבור ונתרזים מתוך פניקטיהון, הדא הוא דכתיב כי מי כל בשר אשר שמע קול אלקים חיים וגו'. א"ר סימון דו פרצופין היה הדיבור יוצא, חיים לישראל וסם המות לאומות העולם, הדא הוא דכתיב כאשר שמעת אתה ויחי, את שמעת וחיית, ואומות העולם שומעים ומתים. (ויקרא א יא)

אמרות טהורות, ר' יודן בשם ר' יוחנן ור' ברכיה בשם ר' אלעזר ור' יעקב דכפר חנין ואמרין לה בשם ר' יהושע בן לוי, מצינו שעיקם הקב"ה ח' אותיות ולא הוציא דבר מגונה מפיו, שנאמר מן הבהמה הטהורה ומן הבהמה אשר איננה טהורה... א"ר יודן בן מנשה אף כשבא לפתוח להם בסימני בהמה טמאה לא פתח אלא בטהרה, את הגמל כי לא מפריס פרסה הוא אין כתיב כאן, אלא כי מעלה גרה... (שם כו א)

דבר אחר, וידבר ה' אל משה במדבר סיני, עד שלא עמד אהל מועד דבר עמו בסנה, שנאמר (שמות ג') ויקרא אליו אלקים מתוך הסנה, ואחר כך (שם י"ב) ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים לאמר, ודיבר עמו במדין, שנאמר (שם ד') ויאמר ה' אל משה במדין, ודיבר עמו בסיני, שנאמר וידבר ה' אל משה בהר סיני (במדבר כ"ה), וכיון שעמד אהל מועד אמר יפה הוא הצניעות... (במדבר א ג)

דבר אחר חכו ממתקים, ר' עזריה ור' אחא בש"ר יוחנן בשעה ששמעו ישראל אנכי בסיני נפשם יצאה מהם, חזר הדבור אצל הקב"ה, אמר לפניו, רבון העולמים, אתה חיים ותורתך חיים ושלחתני אצל מתים, כולם מתים, באותה שעה חזר הקב"ה והמתיק להם את הדיבור, (תהלים כ"ט) קול ה' בכח, קול ה' בהדר, אמר ר"ח ב"ר חנינא לבחורים קול ה' בכח, לתשים קול ה' בהדר. (שם י ג)

...א"ר יהודה ב"ר סימון באותה שעה שמע משה קול נאה וקול משובח, לשעבר היה משה עומד והיה הדיבור בא לתוך אזנו כמין סילון, ולא היה אחד מישראל שומע, אבל כשהיו פניו מאדימות היו יודעים שהדיבור בא אצלו, וכיון שנעשה המשכן שמע קול נאה, מה שמע, (תהלים פ"ה) כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו. (שם יב א)

וישמע את הקול מדבר אליו, יכול שהיה קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, קול לא נאמר אלא את הקול, הוא הקול המתפרש בכתובים, ומה הוא הקול המתפרש בכתובים, (תהלים כ"ט) קול ה' בכח קול ה' בהדר... יכול שהיו שומעים אותו הקול מבחוץ, תלמוד לומר וידבר ה' אליו מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל, כיוצא בו אתה אומר וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה, יכול מפני שהיה קול נמוך, תלמוד לומר כקול א-ל ש-די בדברו, אם כן למה נאמר נשמע עד החצר החיצונה, אלא כיון שהיה מגיע עד החצר החיצונה היה נפסק... תלמוד לומר לדבר אליך, עמך היה הדבור ולא עם כולם היה הדבור, יכול לא היו שומעים את הדבור אבל היו שומעין את הקול, תלמוד לומר (במדבר ז') וישמע את הקול מדבר אליו, קול לו קול אליו, אוציא את ישראל ולא אוציא את הזקנים, אוציא את הזקנים ולא אוציא את בני אהרן, ואוציא את בני אהרן ולא אוציא את אהרן עצמו, תלמוד לומר קול לו, אוציא את כולם ולא אוציא את מלאכי השרת שאין משה יכול ליכנס לרשותן למקומן עד שיקרא, תלמוד לומר קול לו קול אליו, משה היה שומע את הקול ואין כל אלו שומעין את הקול. יכול היה הקב"ה מדבר עמו ולא היה קוראו תחלה, תלמוד לומר ויקרא אל משה וידבר... (שם יד לה)

מדרש תנחומא:

וישלח יעקב מלאכים, זה שאמר הכתוב, וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד וגו' (יואל ב'), הכתוב מדבר במתן תורה, כשבא הקב"ה ליתן תורה לישראל, ירדו עמו רכב רבותים... ומה נתן תחלה, קולו, שנאמר ויהי קולות וברקים וגו' (שמות י"ט), משנתן את הקולות נתן את התורה, הוי וה' נתן קולו לפני חילו. דבר אחר וה' נתן קולו אלו הרעמים שקולן הולך לפני חילו של הקב"ה... דבר אחר וה' נתן קולו זה ראש השנה, שבו תקיעת שופר, לפני חילו אלו ישראל שהן מזדעזעין וחרדין מקול השופר וחוזרין בתשובה... (וישלח ב)

ויאמר אלקים אל יעקב, זה שאמר הכתוב כי לא א-ל חפץ רשע אתה לא יגורך רע (תהלים ה'), מהו לא יגורך רע, אין דבר טומאה יוצא מפי הקב"ה, וכן הוא אומר אמרות ה' אמרות טהורות (שם י"ב), תדע לך שבשעה שאמר הקב"ה לנח מכל הבהמה הטהורה וגו', ומן הבהמה אשר לא טהורה היא, מן הבהמה הטמאה אין כתיב כאן, אלא מן הבהמה אשר לא טהורה היא... (שם ט)

...ומהו קול גדול ולא יסף, אז"ל שעשרת הדברות כולן בקול אחד יצאו מפי הגבורה, דבר קשה עד מאוד, מה שאין הפה של הדיוט יכול לדבר ולא האזן יכולה לשמע, ולפיכך כתיב נפשי יצאה בדברו (שיר ה')... (יתרו יא)

ר' תנחום בר חנילאי אומר מי גבורי כח, זה משה, שאין גבור כמותו, שישראל עומדים לפני הר סיני ולא יכלו לשמע את קול הדבור, שנאמר (דברים ה') אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' אלקינו עוד ומתנו, ומשה לא ניזוק, ללמדך שגדולים הצדיקים יותר ממלאכי השרת, שנאמר כי מלאכי השרת אינן יכולין לשמוע קולו, שנאמר (יואל ב') ה' נתן קולו לפני חילו, אלא עומדין ונבהלין, והצדיקים יכולין לשמוע קולו... (ויקרא א)

ויהי ביום כלות משה, א"ר יהודה בר סימון יום שהוקם המשכן נכנס משה והיה שומע קול הדר קול נאה קול משובח, אמר משה אשמעה מה ידבר הא-ל ה' (תהלים פ"ה)... (נשא כה)

שוחר טוב:

דבר אחר יאמרו גאולי ה', אשר גאלנו, היה לו לומר או אמרו גאולי ה' אשר גאלם... אמר ר' יהודה ברבי שלום כמה יפה הוא אומר לפי שמאמרו של הקב"ה מעשה, אמר רבי הונא בשם רבי דוסתאי בשם רבי שמואל בר נחמן וממקום אחר את למד שמאמרו של הקב"ה מעשה הוא, וממי את למד מאברהם, מה כתיב (בראשית ט"ו) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי, אתן אינו אומר, אלא נתתי... (תהלים קז)

אותיות דר' עקיבא:

ד"ל, אמר הקב"ה ד'ברי ל'עולם, לעולם דברי נצב בשמים, שנאמר לעולם ה' דברך נצב בשמים (תהלים קי"ט), ואין דברו אלא מלאך הרופא, שנאמר ישלח דברו וירפאם (שם ק"ז), ד"א אין דברו אלא לשון נבואה, שנאמר וישם ה' דבר בפי בלעם (במדבר כ"ג). דבר אחר אין דברו אלא תורה, שנאמר כי מציון תצא תורה ודבר וגו' (ישעיה ב'). דבר אחר אין דברו אלא לשון מצוה, שנאמר דבר שלח ה' ביעקב ונפל בישראל (ישעיה ט'), ומנין שאין דבר אלא מצוה, שנאמר כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר (במדבר ט"ו).

ילקוט שמעוני:

...הוי אומר המים העליונים תלויים במאמר... (בראשית פרק א, ה)

דבר אחר ויקרא אל משה, למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שכעס על עבדו וצוה לחבשו בבית האסורין, וכשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבחוץ, אבל באהל מועד כשהוא שמח עם בניו ובניו שמחין עמו, כשהוא מצוה את השליח אינו מצוה אותו אלא מבפנים, כמו שהוא מושיבו בין ברכיו וכיד אדם על בנו, לכך נאמר ויקרא אל משה, ויקרא וידבר, הקדים קריאה לדבור, והלא דין הוא, נאמר כאן דבור ונאמר דבור בסנה, מה דבור האמור בסנה הקדים בו קריאה לדבור, אף וכו'... הצד השוה שבהן שהן דבור ומפי קדוש למשה הקדים בו קריאה לדבור, אף כל שהוא דבור מפי קדוש למשה הקדים בו קריאה לדבור... יכול לא היתה קריאה אלא לדברות בלבד, מנין אף לאמירות ולצווים, אמר ר"ש תלמוד לומר דבר וידבר לרבות אף לאמירות ולצווים... (ויקרא פרק א, תכט, וראה שם עוד מספרא)

וישמע את הקול, שומע אני קול נמוך, תלמוד לומר את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם. כתוב אחד אומר ויהי ביום השלישי בהיות הבקר וגו', וכתוב אחד אומר קול דממה דקה, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשהקב"ה מדבר הכל שותקין, שנאמר דומו יושבי אי וגו', ואומר וידום אהרן, דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר כתוב אחד אומר קול גדול ולא יסף, וכתוב אחד אומר ואחר האש קול דממה דקה, כיצד, כשהקב"ה מדבר בקול גדול, ומלאכי השרת בקול נמוך, שנאמר המזכירים את ה' אל דמי לכם, ואומר אל תתנו דמי לו. (במדבר פרק ו, תשיח)

ויהי בשמעכם את הקול מתוך החושך, ולמה השמיע הקב"ה את קולו מתוך החושך ולא מתוך האור, משל למה הדבר דומה למלך שהיה משיא את בנו ותלה בחופת בנו מסכות שחורות, אמר להן יודע אני שאין בני ממתין עם אשתו אלא ארבעים יום, שלא תאמרו למחר המלך לא היה איסטרולוגוס ולא היה יודע מה שיארע לבנו, כך המלך זה הקב"ה, הבן אלו ישראל, והכלה זו תורה, והיה הקב"ה יודע שאין ישראל ממתינין בדברות אלא ארבעים יום, לפיכך השמיע קולו מתוך החושך. רבי יהודה אומר אדם מדבר עם חברו הוא שומע רגש קולו אבל אינו רואה מאורו, וישראל שמעו אותו, ששמעו קולו של הקב"ה וראו את הקול יוצא מפי הגבורה בברקים ורעמים, שנאמר וכל העם רואים את הקולות. רבי פנחס אומר כל אותו הדור ששמעו קולו של הקב"ה זכו להיות כמלאכי השרת ולא שלט בהם כל מין כינים, ובמותם לא שלטה בהם רמה, אשריהם בעולם הזה ולעולם הבא, ועליהם הכתוב אומר אשרי העם שככה לו. (דברים פרק ה תתלא)

מדרש הגדול:

דבר אחר ירעם א-ל בקולו נפלאות, אמר רבי מאיר וכי איזו פלאים נעשין בקול, אלא שרועם רעם במדינה זו ואחרת סמוכה לה אינה שומעת. דבר אחר ירעם א-ל בקולו נפלאות, אמר רבי אלעזר בן פדת בוא וראה כמה פלאים בקול, משמואל, שהרי כתוב בו ויוסף ה' קרוא עוד שמואל בשלישית ויקם וילך אל עלי ויאמר הנני כי קראת לי, ויבן עלי כי ה' קורא לנער (ש"א ג' ח'), במה הבין עלי, אמר אלו היה אדם קורא לו מבחוץ היה לו לצאת לחוץ, ואלו היה אדם קורא לו מבפנים היה לי לשמוע תחלה שאני קרוב יתר ממנו... אין זה אלא קולו שלהקדוש ב"ה, שכל הרוצה בו להשמיעו הוא משמיעו... אמר רבי אבהו ולא סוף דבר, אלא אפילו שנים עומדין כאחד והדיבור לשניהן, כל הרוצה להשמיעו הוא שומע והשני אינו שומע, תדע לך, הרי משה ואהרן עומדין כאחד והדיבור לשניהן, משה שומע ואהרון אינו שומע... (במדבר כ כב)

לקח טוב:

אנכי ה' אלקיך, זה הדבור אי אפשר שהמלאך אמרו ולא שרף ולא שליח, ולא שום בריה בעולם כי אם הקב"ה יתברך זכרו לעד ולנצח נצחים, כי התועים בעומק דעתם אומרים לפי העת ברא הקב"ה בריה לדבר אנכי, והיה כמו שביל מתוך הענן להשמיע לישראל אנכי. ועליהם אמר הכתוב העמיקו שחתו (הושע ט'), כי מרוב שמעמיקין להוציא מלבם מילין משחיתין את עצמן לדבר על ה' תועה, ועליהם אמר קהלת, אל תתן את פיך לחטיא את בשרך (קהלת ה') כי אומרים היאך יתכן מלת אנכי בלא כלי דבור גרון ופה ולשון ושפתים, וכל הדבור אי אפשר לומר בבורא, ועליהם נאמר וילכו אחרי ההבל ויהבלו (ירמיה ב') אלא מפי הגבורה יצא דבור אנכי, אבל כשם שהקב"ה נקרא חכם וגבור והוא לא כחכמת האדם ולא כגבורת האדם, כך אף על פי שהכתוב אומר וידבר אלקים, אין דבורו כדבור בני אדם שצריך לכלי הדיבור, וכן הוא אומר, ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה (דברים ד')... (שמות כ)

רש"י:

ויקרא אל משה - לכל דברות, ואמירות וציווים קדמה קריאה, לשון חיבה, לשון שמלאכי השרת משתמשים בו. אבל לנביאי האומות עובדי כוכבים נגלה בלשון עראי וטומאה, שנאמר "ויקר אלקים אל בלעם".

ויקרא אל משה - הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא היו שומעין. יכול אף להפסקות היתה קריאה, תלמוד לומר וידבר, רק לדבור היתה קריאה. מאהל מועד - מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל, יכול מפני שהקול נמוך, תלמוד לומר את הקול, המפורש בתהלים, קול ה' שובר ארזים. מאהל מועד - יכול מכל הבית, תלמוד לומר... מבין שני הכרובים. (ויקרא א א)

ובבא משה - שני כתובים מכחישים זה את זה, בא שלישי והכריע. כתוב אחד אומר "וידבר ה' אליו מאהל מועד", והוא חוץ לפרוכת, וכתוב אחד אומר "ודברתי אתך מעל הכפורת", בא זה והכריע, משה בא אל אוהל מועד, ושומע שם את הקול הבא מבין שני הכרובים, הקול יוצא מהשמים לבין שני הכרובים, ומשם לאהל מועד. מדבר אליו - כבודו של מעלה לומר כן, מדבר בינו לבין עצמו, ומשה שומע מאליו.

וישמע את הקול - יכול קול נמוך, תלמוד לומר את הקול, הקול שנדבר עמו בסיני, וכשמגיע לפתח היה נפסק ולא יוצא. (במדבר ז פט)

אבן עזרא:

ויאמר אלקים - להגאון הוא כמו וירצה, ופירושו הוא כינוי על מעשה בלי יגיעה... (בראשית א ג)

כאשר דבר ה' - גזר, וכן "בדבר ה' שמים נעשו" (תהלים ל"ג ו'), או הוכיח בחלום. (שם כד נא)

ויאמר אסתירה פני - אמר אל לבו או למלאכים. (דברים לב כ)

נשבעתי - השבועה היא גזירה שלא תבטל. (ישעיה מה כג)

רמב"ן:

וירא אלקים - ...אבל הסדר במעשה בראשית, כי הוצאת הדברים אל הפועל יקרא אמירה, "ויאמר אלקים יהי אור"... וקיומם יקרא ראיה, כענין, "וראיתי אני" דקהלת... (בראשית א ד)

וה' אמר - אל צבא השמים העומדים עליו או אל המלאכים השלוחים. ויתכן שהוא המחשבה, כי חשב שלא יתכסה ממנו מפני הטעמים הללו, וכן "ואני אמרתי בדמי ימי", וכן "ויאמר להכות את דוד", וכן כל אמירה עם הלב מחשבה. (שם יח יז)

רד"ק:

ויברך - ...והאמירה אינה להם ממש, כי אינם בני דעת, אלא רצון הא-ל היה בהם כאילו אמר להם. (בראשית א כב)

ויאמר אלקים - אל לבו, או שאדם שמע. ואמירת ה' היא קול נברא לשעתו, והיה מדבר אליהם באמצעות השכל. (שם ב יח)

נשבעתי - השבועה היא גזרה שלא תשוב. (ישעיה מה כג)

אשר חשבתי - ובענין הטובה אמר אשר אמרתי, כי יעודי הטובה יבואו על כל פנים, והרעה לא תבא אם ישובו. (ירמיה יח ח)

קול ה' על המים - התישו קודם במים, ואחר כך בא לישראל במתן תורה. (תהלים כט ד)

מורה נבוכים:

ומכאן תתעורר כי יש הפרש גדול בין מה שיאמר בו בחלום או במראות הלילה, ובין מה שיאמר בו במחזה ובמראה, ובין מה שיאמר בו סתם, "ויהי דבר ה' אלי לאמר", או "ויאמר ה' אלי לאמר". ואפרש עוד אצלי כי אונקלוס פירש אלקים הנאמר הנה מלאך, ולזה לא הרחיק שיאמר אנא אחות עמך למצרים. ולא תרחיק האמינו אלקים הנה מלאך, והוא יאמר לו "אנכי הא-ל אלקי אביך", כי זה המאמר יהיה בזה הלשון על ידי המלאך גם כן, הלא תראהו אומר, "ויאמר אלי מלאך האלקים בחלום יעקב", ובסוף ספור דבריו עמו "אנכי הא-ל בית אל אשר משחת שם מצבה"... (חלק א פרק כז, וראה רמב"ן בראשית מו א)

אני רואה אותך אחר הגיעך לזאת המדרגה ואמתך שהוא יתעלה נמצא לא במציאות, ואחד לא באחדות, צריך שיבואר לך הרחקת תאר הדבור ממנו, וכל שכן בהסכים כל אומתנו שהתורה ברואה, הכוונה בזה שדברו המיוחס לו נברא, ואמנם ייוחס אליו להיות המאמר ההוא אשר שמעו משה רבינו ע"ה, השם בראו וחדשו כמו שברא כל מה שבראו וחדשו, והנה יבואו לך בנבואה דברים רבים, ואמנם הכונה הנה שתארו בדבור כתארו בפעולות כולם הדומות לפעולותינו והוישרו השכלים כלם שיש מדע אלקי ישיגוהו הנביאים באמרם שהשם דבר עמהם, ואמר להם עד שנדע שאלו הענינים אשר יגיעו לנו מאת ה', הם לא ממחשבותם וזממם לבד, כמו שיתבאר... ואמנם כוונת זה הפרק כי הדבור והאמירה מלה משותפת נופלת על הדבור בלשון, כאמרו משה ידבר, ויאמר פרעה, ונופלת על הענין המצוייר בשכל מבלתי שידובר בו, אמר, ואמרתי אני בלבי, ודברתי בלבי... וזה הרבה, ויפול על הרצון... וכל אמירה ודבור שבאה מיוחסת לשם הם משני הענינים האחרונים, רצוני לומר שהם אם כנוי על הרצון והחפץ, או כנוי על הענין המובן מאת השם, והוא אחד אם נודע בקול נברא או נודע בדרך מדרכי הנבואה אשר אבארם, לא שהוא יתעלה דבר באותיות וקול, ולא שהוא יתעלה בעל נפש שיוחקו הענינים בנפשו ויהיו בעצמו ענין נוסף על עצמו, אבל התלות הענינים ההם בו ויחוסם אליו כיחס התארים כולם. ואמנם הכנוי על הרצון והחפץ באמירה ודבור הוא כמו שבארתי מעניני שתוף זאת המלה, ועוד על צד הדמיון לנו כמו שהעירנו במה שקדם, כי לא יבין האדם בתחלת המחשבה איך יעשה הדבר אשר ירצה הרוצה לעשותו ברצון לבד, אבל אי אפשר בתחלת הדעת מבלתי שיעשה עושה הדבר אשר ירצה להמציאו או יצוה לזולתו לעשותו, ולזה הושאל לשם הצווי בהיות מה שרצה היותו, ואמר שהוא צוה שיהיה כך, והיה כל זה על צד הדמיון בפעולותינו, מחובר אל היות זאת המלה גם כן מורה על ענין רצה כמו שבארנו, וכל מה שבא במעשה בראשית, ויאמר ענינו רצה או חפץ, וכבר זכר זה זולתנו והתפרסם מאד... (חלק א פרק סה)

...אמנם קול ה', רוצה לומר הקול הנברא אשר ממנו הובן הדבור, לא שמעוהו אלא פעם אחת לבד, כמו שאמרה התורה, וכמו שבארו החכמים במקום אשר העירותיך עליו, והוא הקול אשר יצאה נשמתם בשמעו, והשיגו בו שתי הדברות הראשונות. ודע שזה הקול גם כן אין מדרגתם בו שוה עם מדרגת משה רבינו ע"ה, ואנכי אעירך על זה הסוד ואודיעך שהוא ענין מקובל באומה ידוע אצל החכמים, וזה שכל מקום שתמצא וידבר ה' אל משה לאמר, יתרגמהו אונקלוס ומליל ה' עם משה למימר, וכן אמרו וידבר אלקים את כל הדברים האלה, ומליל ה' ית כל פתגמיא האלין, אמנם מאמר ישראל למשה "ואל ידבר עמנו אלקים", תרגומו ולא יתמלל עמנא מן קדם ה', הנה הבדיל לך ע"ה הכלל אשר הבדלנוהו, ואלו הענינים הנפלאים הגדולים כבר ידעת שאונקלוס קבלם מפי ר' אליעזר ור' יהושע אשר הם החכמים שבישראל... (חלק ב פרק לג)

...דע כי הסבות הקרובות כלם אשר מהם יתחדש מה שיתחדש, אין הפרש בין היות הסבות ההם עצמיות טבעיות, או בבחירה, או במקרה, רצוני לומר בבחירה שתהיה סבת המחדש ההוא בחירת אדם, עד שאפילו היתה הסבה רצון אחד משאר בעלי חיים, שזה כולו ייוחס להשם בספרי הנביאים, ויתירו על הפעל ההוא בלשונות שהשם פעלו או צוה בו או אמרו, ובא באלו הדברים כלם לשון אמירה ולשון דבור ולשון צווי ולשון קריאה ולשון שליחה, וזהו הענין אשר רציתי להעיר עליו בזה הפרק, והוא שאחר שהשם לפי מה שהונח והתיישב, הוא אשר העיר הרצון ההוא לבעל חי ההוא שאינו מדבר, והוא אשר חייב הבחירה ההיא לחי המדבר, והוא אשר המשיך הענינים הטבעיים על מנהגיהם, והמקרה ההוא ממותר הענין הטבעי כמו שהתבאר, ורובו משותף בין הטבע והרצון והבחירה, יתחייב לפי זה כולו שיאמר על מה שהתחייב מהסבות ההם, שהשם צוה שיעשה כך או אמר שיהיה כך. ואני אזכור לך מאלו כלם משלים ועליהם תקיש כל מה שלא אומרהו. אמר במה שימשך מן הענינים הטבעיים תמיד, כהתוך השלג כשיחם האויר, והמית מי הים בהסתער הרוח, אמר "ישלח דברו וימסם וגו'", "ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו". אמר בירידת המטר "ועל העבים אצוה מהמטיר עליו" וגו'. ואמר במה שתהיה סבתו בחירת אדם במלחמת עם ישלטו על עם, או איש יתעורר להזיק איש אחד, עד אפילו חרפו, אמר בשלוט נבוכדנצר הרשע ומחנהו, "אני צויתי למקודשי, גם קראתי גבורי לאפי", ואמר "בגוי חנף אשלחנו", ובענין שמעי בן גרא, אמר, "כי אמר ה' לו קלל את דוד"... והנה כבר התבאר לך איך יסופר על הזדמן הסבות הזדמנו על אי זה דרך שהזדמנו, ויהיו סבות בעצם או במקרה או בבחירה או ברצון הכל בשוה באלו החמשה לשונות, והם צווי אמירה דבור שליחה קריאה... (שם פרק מח)

כוזרי:

אמר החבר, הלא דמיתיו לך בשופט צדק שאין חטאה במדותיו... ושהאויר וכל הגופים נפעלים לרצונו ומצטיירים בדבורו כאשר הצטיירו השמים והארץ, ונקרא כותב ומדבר. וכן מצטייר מן הגשם הדק הרוחני הנקרא אצלנו רוח הקדש, הצורות הרוחניות הנקרא "כבוד ה'"... (מאמר ב ד)

...ולא תוכל להמלט מהודות בדבר ההוא, כי לא בראו הדברים את עצמם, ולא קצתם את קצתם. והדבר ההוא שם האויר מצטייר בשמע בעשרת הדברים, ושם המכתב מצטייר חרות בלוחות, קרא אותו אתה חפץ או דבור או כאשר תרצה. (שם ו)

...ורצה ב"ספור" הדבור והקול, אבל הוא דבור אלקי קול דברי אלקים חיים, תהיה בו מציאות התכונה והצלם אשר דובר בה, כמו שאמר "יהי אור ויהי אור", "יהי רקיע", ולא יצא הדבור עד שנמצא המעשה והוא ספר, רוצה לומר המכתב, ומכתב אלקים הוא יצירותיו, ודבר האלקים הוא מכתבו, ושעור האלקים הוא דברו, הנה שב הספר והספור והספר בחק הא-ל דבר אחד, ובחק האדם שלשה, מפני שהוא משער בשכלו, ומדבר בפיו, וכותב בידו הדבור ההוא, בעבור שיורה אותך באלה השלשה על דבר אחד מבריאות הבורא יתברך, ויהיה שיעור האדם ודבורו ומכתבו אותות מורים על עצם הדבר, לא גוף הדבר, אבל שעור האלקים ודברו הוא הדבר בעצמו והוא מכתבו... ואילו היינו יכולים, כשנדבר במלת אדם או כשנחקק גוף האדם, להמציא צורתו, היינו יכולים על הדבור האלקי והכתב האלקי, והיינו בוראים, כאשר אנחנו יכולים קצת היכולת על הציור השכלי... (מאמר ד כה)

חזקוני:

ויאמר אלקים - אל לבו ואל מחשבתו אמר, שהרי באותו הזמן אין בעלי חיים רק הקב"ה לבדו, וכן דרך ארץ אדם מוציא מפיו מה שהוא עושה, וכן כתוב, "ויתעצב אל לבו, ויאמר אמחה את האדם". (בראשית א ג)

הרקאנטי:

ויאמר משה משה, טעם הכפל הוא, כי כל דבור שיצא מפי הקב"ה נכלל במדת הדין ובמדת רחמים, כמו שאמרו ז"ל במתן תורה דיו פרצופין היה הקול יוצא, והענין כי אין הקב"ה עושה דבר עד שנמלך בפמליא שלו, וידעו כי יש בהן מלמדי זכות וחובה, ועל כן הקריאה פעמים, כי הוא בהסכמת חסד ודין... (שמות)

אברבנאל:

ויאמר אלקים - לרב סעדיה גאון מושאל לשון אמירה על הרצון האלקי, וכן במורה. אבן עזרא מקשה על זה, אם כן צריך לומר "ויאמר אלקים להיות אור", לרמב"ן נאמר על הוצאה לפועל, אם כן מה צריך לומר ויהי אור? אלא רוצה לומר גזרת חכמתו. (בראשית א ג)

ספורנו:

מדבר אליו - בינו לבין עצמו, כי פועל ה' למענהו, ומהשכילו את עצמו, וישיב השפעה שאין בה כילות, ויפעל במתפעל כהכנתו, וכן כל דבור בתורה. (במדבר ז פט)

אלשיך:

ישרהו - שכל דבור היוצא מפי הקב"ה נעשה מלאך, וגדולה איכות מלאך זה משאר המלאכים, כי הוא מאיכותו יתברך ומהווה ופועל כל, ואורו מתפשט על כנפות הארץ. (איוב לז ג)

מהר"ל:

ודבר עם משה - תרגם אונקלוס ומתמלל, על הכבוד הנראה בענן, אבל כשכתב ודבר ה', תרגם ומלל, וכן כשכתב את הקול מדבר אליו, תרגם ומתמלל, וכשהוא מצורף להשם תרגם ומלל. (שמות לג ט)

...וזה שאנו אומרים ודברך אמת וקיים לעד, הפירוש שאנו מפרשין והוא אמת, כי דברך אמת, רוצה לומר דינו וגזירתו אשר גוזר השי"ת על הארץ, וזהו נקרא דברו שנאמר (תהלים ל"ג) בדבר ה' שמים נעשו וגזירתו אשר הוא גוזר אמת, שעשאם אמת... (חידושי אגדות ראש השנה ח ב)

רמח"ל:

אמנם הענין כך הוא, למעלה יש דבור ומעשה ביחד, שאין המעשה נעשה אלא בכח הדבור, אבל למטה שהוא הפרט איננו כך, כי הכל יכול להיות בפני עצמו, והנה בדבור עצמו יש ראיה ושמיעה, וכן כתיב וכל העם רואים את הקולות, והוא כי אפילו המתנוצץ אינו אלא אותיות ואי אפשר לשום מציאות למצוא אלא בכח חכמה, וזה הראיה המגעת אל הקול עצמו, אך סגולת האותיות הם להוציא הפעולה, וזהו רק בסוד השמיעה מצד בינה כנ"ל, אך המעשה אין שם אלא ראיה, והוא כי המעשה למטה לא יעורר אלא בחינת המעשה למעלה, ואף על פי שאין מעשה נעשה בלא דבור, אבל העיקר בהתעוררות לפי האדם יהיה מעשה לבד, וכן דבור האדם יעורר הדבור והוא המעורר לפי האדם... (אדיר במרום דף מו)

כלי יקר:

ויהי כאשר תמו - פירש"י ועד כאן לא נתייחד אלי הדבור, והקשו כי אדרבא ויאמר מורה על יותר חבה מוידבר, אך דבור קשה הוא תוכחה ואשר יאהב ה' יוכיח, ורוצה שלא יסור רושם הדבור הוא מדבר קשות ובקולות וברקים ולא בלשון רכה ורפה. (דברים ב טז)

תניא:

והנה מדת הקב"ה שלא כמדת בשר ודם, שהאדם כשמדבר דבור, הרי הבל הדבור שבפיו הוא מורגש ונראה דבר בפני עצמו, מובדל משרשו שהן עשר בחינות הנפש עצמה, אבל הקב"ה אין דבורו מובדל ממנו חס ושלום, כי אין דבר חוץ ממנו, לית אחר פנוי מיניה, ולכן אין דבורו יתברך כדבורנו חס ושלום, ולא נקרא דבורו יתברך בשם "דבור" רק על דרך משל, כמו שדבור התחתון שבאדם הוא מגלה לשומעים מה שהיה צפון ונעלם במחשבתו, כך למעלה באין סוף ברוך הוא, יציאת האור והחיות ממנו יתברך מההעלם אל הגילוי לברא עולמות ולהחיותם נקרא דבור. והן עשרה מאמרות שבהן נברא העולם, וכן שאר כל התורה נביאים וכתובים שהשיגו הנביאים במראה נבואתם. והרי דבורו ומחשבתו כביכול מיוחדות עמו בתכלית היחוד, דרך משל, כמו דבורו, ומחשבתו של אדם בעודן בכח חכמתו ושכלו, או תשוקה וחמדה שבלבו, קודם שעלתה מהלב למוח להרהר בה בבחינת אותיות... ואין שום שינוי כלל לפניו יתברך אלא אל הברואים המקבלים חיותם מבחינת דבורו יתברך בבחינת יציאתו כבר אל הפועל בבריאת העולמות שמתלבש בהם להחיותם על ידי השתלשלות מעילה לעלול וירידת המדרגות בצמצומים רבים ושונים עד שיוכלו הברואים לקבל חיותם והתהוותם ממנו ולא יתבטלו במציאות. וכל הצמצומים הם בחינת הסתר פנים להסתיר ולהעלים האור והחיות הנמשך מדבורו יתברך, שלא יתגלה בבחינת גילוי רב שלא יוכלו התחתונים לקבל, ולכן גם נדמה להם אור וחיות הדבור של מקום ברוך הוא המלובש בהם כאילו הוא דבר מובדל ממהותו ועצמותו יתברך, ורק נמשך ממנו יתברך כמו דבור של אדם מנפשו. אך לגבי הקב"ה אין שום צמצום והסתר מסתיר ומעלים לפניו, וכחשכה כאורה, משום שאין הצמצומים והלבושים דבר נפרד ממנו יתברך חס ושלום, אלא כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה, כמו שכתוב, כי ה' הוא האלקים. (ליקוטי אמרים פרק כא)

רק שהתורה דברה כלשון בני אדם, ונקרא בתורה דבורו של מקום ב"ה בשם דבור ממש כדבורו של אדם, לפי שבאמת כך הוא דרך ירידה והמשכת החיות לתחתונים בצמצומים רבים ועצומים, וכל כך גברו ועצמו הצמצומים והסתר פנים העליונים, עד שיכלו להתהוות ולהבראות גם דברים טמאים וקליפות וס"א ולקבל חיותם וקיומם מדבר ה' ורוח פיו יתברך בהסתר פנים וירידת המדרגות... (שם פרק כב)

הנה כתיב, "לעולם ה' דברך ניצב בשמים", ופירש הבעש"ט ז"ל כי דברך שאמרת "יהי רקיע בתוך המים" וגו', תיבות ואותיות אלו ניצבות ועומדות לעולם בתוך רקיע השמים ומלובשות בכל הרקיעים להחיותם. כי אילו היו האותיות מסתלקות רגע חס ושלום וחוזרות למקורן, היו כל השמים אין ואפס ממש, והיו כלא היו כלל... ואפילו ארץ הלזו הגשמית ובחינת דומם ממש, אילו היו מסתלקות ממנה כרגע חס ושלום האותיות מעשרה מאמרות שבהן נבראת הארץ בששת ימי בראשית, היתה חוזרת לאין ואפס ממש כמו לפני ששת ימי בראשית ממש.

וזה שאמר האר"י ז"ל שגם בדומם ממש כמו אבנים עפר ומים יש בחינת נפש וחיות רוחנית, דהיינו בחינת התלבשות אותיות הדבור מעשרה מאמרות המחיות והמהוות את הדומם להיות יש מאין ואפס. ואף על פי שלא הוזכר שם אבן בעשרה מאמרות שבתורה, אף על פי כן נמשכה חיות לאבן על ידי צירופים וחילופי אותיות המתגלגלות ברל"א שערים פנים ואחור כמו שכתוב בספר יצירה, עד שמשתלשל מעשרה מאמרות, ונמשך מהם צירוף שם אבן, וכן בכל הנבראים שבעולם, השמות שנקראים בהם בלשון הקדש הן הן אותיות הדבור המשתלשלות מי' מאמרות... (שער היחוד והאמונה א)

והנה גם עשרה מאמרות נקראו בשם מאמרות לגבי הנבראים בלבד, כי כמו שהמדות שבנשמת האדם, כשבאות להתגלות במעשה, הן באות מלובשות באותיות המחשבה, כגון מדת חסד ורחמים שבנשמה, אי אפשר להן לבא לידי התגלות בפועל ממש, כי אם על ידי שמחשב בדעתו ומהרהר מעשה החסד, כי אי אפשר לעשותה בלי מחשבה. ואם מצוה לאחרים לעשות, כמו המלך, אזי מתלבשת מדת החסד וגם אותיות המחשבה באותיות הדבור. כן על דרך משל מדותיו של הקב"ה כשבאות לבחינת התגלות בתחתונים נקרא גילוי זה והמשכת פעולה זו בשם מאמר וצירוף אותיות, שהרי אי אפשר שתהיה שום פעולה נמשכת ממדותיו הקדושות בלי צירופים הנקראים בשם אותיות, כגון לבריאת האור ממדת החסד... ונמצא כי כל חיות וכחות הנמשכות ממדותיו הקדושות לתחתונים לבראם יש מאין, ולהחיותם ולקיימם נקראות בשם אותיות הקדושות, שהן בחינת המשכת החיות מרצונו וחכמתו ומדותיו להתהוות עולמות ולהחיותם... וכשהן בבחינת התגלות להחיות עלמין דאתגליין נקראות בשם מאמרות, ודבר ה', ורוח פיו, כמו אותיות הדבור באדם, על דרך משל, המגלות לשומעים מה שהיה צפון בלבו.

אבל באמת אותיות הדבור של מעלה היא למעלה ממדרגות ומהות חכמה ושכל הנבראים, שהרי במאמר ואותיות "נעשה אדם בצלמנו" וגו' נברא האדם בעל חכמה ושכל, או אפילו בהבל עליון בלבד, דכתיב, "ויפח באפיו נשמת חיים", ואם כן הדבור והבל העליון הוא מקור החכמה והשכל שבנשמת אדם הראשון, הכוללת כל נשמות הצדיקים שהם גדולים ממלאכי השרת, לפי שאותיות דבורו יתברך הן בחינת המשכת כחות וחיות ממדותיו יתברך המיוחדות במהותו ועצמותו בתכלית היחוד, שהוא למעלה לאין קץ ממדרגת החכמה שבנבראים... (שם יא)

נפש החיים:

והענין כידוע בזוהר, שהוא יתברך ודבורו חד, וכל דבור ומאמר של הקב"ה במעשה בראשית, שאמר ויהי, הוא הנפש וחיות אותו דבר שנברא בו, וכל רבי רבבות המינים שבו, עם המזלות הממונים עליהם, והמלאכים הממונים על אותם מזלות, ושרשם ושרש שרשם כל ימי עולם דברו יתברך נצב בהם להאירם ולקיימם כל רגע בכל פרטי עניניהם ושינוייהם וסידור מצבם. לכן בכל העשר מאמרות לא נזכר רק שם אלקים, שאותו מאמר הוא בעל הכחות של אותו הדבר, וכל המינים שנבראו בו, שהוא נפשם המתפשט בפנימיות כל פרטי חלקיהם, רק שעתה טח עינינו מראות בעיני הבשר איך ובאיזה אופן דבורו יתברך מתפשט בהם, ולעתיד לבא "וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר" (ישעיה מ'), היינו שתזדכך השגתנו עד שנזכה לראות גם בעין הבשר ענין התפשטות דבורו בכל דבר. כמו שהיתה ההשגה מעין זה בעת מתן תורה, דכתיב "וכל העם רואים את הקולות"... (שער ג פרק יא)

רש"ר הירש:

קול ה' - נאמר רק על הקול האלקי המדבר אל האדם, קול זה הוא שהכתיב לנו בו חוקי חיים, ואשר ריחף על פני המים וקרא להם: היו! בו ברא וסידר. הרעים - וכאשר הוא נשמע ברעם, הוא קול ה' הפוקד על מטרות עוז. מדבר קדש - קול ה' מביא לנביטת חיים יותר טובים, כאשר ציפה דור המדבר במדבר קדש עד אשר גדל דור חדש שיכנס לארץ. (תהלים כט ד וח)

העמק דבר:

כאשר דבר ה' - הורה בהשגחה פרטית, והוא לשון אשר דבר ה'... (בראשית כד נא)

ושמע בקולו - לעתים היה מדבר על ידי מלאך, וכן היה כל הזמן ממרגלים עד שכלו מתי מדבר. (שמות כג כא)

ונועדתי - לדברות, ולכך כתיב כאן מלא, שהיעוד באופן יותר מלא, מה שאינו כן לקמן, ונועדתי שמה לבני ישראל. ודברתי אתך - היו שני אופני דברות, פרשה מתורה שבכתב, שבזה כתוב בכל מקום אליך או אליו, דבזה משה רק האזין, ודבור תורה שבעל פה שבזה כתיב אתך, שמשה היה גם כן מדבר וחוקר, ובזה לא היה יעוד, ועל שני אלו אמר ונועדתי לך וגו' ודברתי אתך. (שם כה כב)

מדבר אליו - דבור מובחר של תורה מיד ולדורות היה ממקום מצומצם שעל הכפורת. וידבר אליו - דברות לצורך שעה לא היה מצומצם ממקום קדושה עליונה זו, אלא מכל הכפורת. (במדבר ז פט)

תורה תמימה:

למה זה צחקה - בירושלמי סוטה פ"ז ה"א מצאנו שה' דבר עם אשה רק עם שרה, פירוש על עניני עצמה, דהיו עוד נביאות חוץ ממנה. (בראשית יח יג)

שפת אמת:

יש ללמוד מפרשה זו שצוה המקום ב"ה לומר לבני ישראל זאת הפרשה, אם כי לא שמעו מקוצר רוח וגו', עם כל זה נשאר בודאי בהם קצת רושם מדיבורים אלו, אשר אחר הגאולה נתברר להם למפרע כל הדיבורים, כי נמצא קצת ידיעה בלב אדם, אשר השי"ת בוחן כליות ולב מבין זאת המחשבה מה שאדם עצמו לא יכול להרגיש... (שמות וארא תרל"ט)

וא"ע ורמב"ן מקשים על צעקת משה רבינו ע"ה... אך נראה כי מדרך הצדיק לצעוק אף על מה שנבטח, שמאמר השי"ת הוא אחר שלימות פעולותיו של האדם, ותפילה וצעקה בכלל פעולת האדם השלם לאלקיו... ונראה שאין מבטיחין באמת רק למי שיודע זה, שצריך צעקה גם אחר ההבטחה... (שם בשלח תרל"א)

במדרש אמרות ה' וכו' פירוש שעל ידי כח מאמרות הבורא ית' יכולין למצוא הטהרה בכל מקום, כי הכל בא מעשרה מאמרות, ואמרות ה' טהורות כסף צרוף... זה שאמר אמור ואמרת, כי המאמרות נשתנו ממדרגה למדרגה, מבחינת הנותן להמקבל, לכן ואמרת אליהם בבחינה אחרת, וגם שלא ליחס דבר מגונה למאמר עליון כפל ואמרת, שבהתדבקות עליון במאמר ראשון אין טומאה כלל, ועל ידי השתלשלות ממאמר למאמר וכו' באים אלה הבחינות, לכן איתא והלא במאמר אחד יכול להבראות, ובאה התשובה כדי להפרע וכו' דבמאמר אחד לא היה סט"א כלל. (ויקרא אמור תרל"ח)

שם משמואל:

ונראה דהנה במדרש ויקרא אל משה ולא כאברהם, באברהם כתיב ויקרא מלאך ה' אל אברהם, המלאך קורא והדובר מדבר, ברם הכא א"ר אבין אמר הקב"ה אני הוא הקורא ואני המדבר. וכבר פירשנו על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהפרש שבין ויקרא לויקר, דויקרא משמע שקורא אותו להתקרב הלום לעמוד בדרגין גבוהין שלא היו לו קודם הקריאה ויקרא משמע שהדיבור בא אליו כמו שהוא ולא נתעלה ולא נגבה כלל. והנה שיהיה בשר ודם ראוי לקבל הדיבור מהשי"ת בלתי אפשר אלא שתקדים לו קריאת המלאך, שהמלאך יגביה אותו מקודם למדריגתו וילבש בחינה של מלאך, ואז יהיה ביכלתו לקבל הדיבור... (בראשית וירא תרע"ז)