אב   ובת

(ראה גם: אב, אב-ובן, בנים, בת, צלפחד-בנות)

ואל בני ישראל תדבר לאמר, איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו... (במדבר כז ח)

ואשה כי תדר נדר לה' ואסרה איסר בבית אביה בנעוריה... ואם הניא אביה אותה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה. (שם ל ד)

מכילתא:

וכי ימכר איש, האיש מוכר את בתו ואינו מוכר את בנו, שהיה בדין, מה אם הבת שאינה נמכרת על הגנבה אביה רשאי למכרה, הבן שהוא נמכר על הגנבה אינו דין שיהא אביו רשאי למכרו, תלמוד לומר וכי ימכור איש את בתו, האיש מוכר את בתו, ואינו מוכר את בנו... (משפטים פרשה ג)

ספרא:

אל תחלל את בתך להזנותה... זה המוסר לחבירו בתו פנויה של לשם אישות... (קדושים פרק ז)

והתנחלתם אותם, אותם לבניכם, ואין בנותיכם לבניכם, מלמד שאין אדם מוריש זכות בתו לבניו... (בהר פרשה ו)

ראה עוד אב-ובן, אמור הקדמה.

תלמוד בבלי:

...דתניא קטנה מבת יום אחד ועד שתביא שתי שערות יש לה מכר ואין לה קנס, ומשתביא שתי שערות ועד שתבגר יש לה קנס ואין לה מכר, דברי רבי מאיר, שהיה רבי מאיר אומר, כל מקום שיש מכר אין קנס, וכל מקום שיש קנס אין מכר, וחכמים אומרים קטנה מבת שלש שנים ויום אחד ועד שתבגר יש לה קנס, קנס אין מכר לא, אימא אף קנס במקום מכר... (כתובות כט א, וראה שם עוד)

...רבי עקיבא אומר יש לה קנס וקנסה לאביה, והדין ניתן, הואיל ואביה זכאי בכסף קידושיה ואביה זכאי בכסף קנסה, מה כסף קידושיה אף על פי שנתארסה ונתגרשה לאביה, אף כסף קנסה אף על פי שנתארסה ונתגרשה לאביה... (שם לח א, וראה שם עוד)

...אמר קרא בנעוריה בית אביה, כל שבח נעוריה לאביה, ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב מנין שמעשה הבת לאביה, שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה, מה אמה מעשה ידיה לרבה, אף בת מעשה ידיה לאביה... אלא מסתברא דאביה הוי, דאי בעי מסר לה למנוול ומוכה שחין... (שם מ ב)

נערה שנתפתתה בושתה ופגמה וקנסה של אביה והצער בתפוסה, עמדה בדין עד שלא מת האב הרי הן של אב, מת האב הרי הן של אחין, לא הספיקה לעמוד בדין עד שמת האב, הרי הן של עצמה. עמדה בדין עד שלא בגרה הרי הן של אב, מת האב הרי הן של אחין, לא הספיקה לעמוד בדין עד שבגרה הרי הן של עצמה... (שם מא ב, וראה שם עוד)

בעא מיניה רבי אבינא מרב ששת בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה למי, במקום אב קיימי, מה התם מעשה ידיה לאב, הכי נמי מעשה ידיה לאחין, או דלמא לא דמי לאב, התם מדידיה מיתזנא הכא לאו מדידהו מיתזנא. אמר ליה תניתוה אלמנה ניזונת מנכסי יתומים ומעשה ידיה שלהן. מי דמי, אלמנתו לא ניחא ליה בהרווחה, בתו ניחא ליה בהרווחה... איתמר נמי אמר רב יהודה אמר רב בת הניזונת מן האחין מעשה ידיה לעצמה, אמר רב כהנא מאי טעמא, דכתיב והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם, אותם לבניכם ולא בנותיכם לבניכם, מגיד שאין אדם מוריש זכות בתו לבנו... המארס את בתו וגרשה, אירסה ונתארמלה כתובתה שלו, השיאה וגרשה השיאה ונתארמלה כתובתה שלה, רבי יהודה אומר הראשונה של אב, אמרו לו משהשיאה אין לאביה רשות בה... (שם מג א, וראה שם עוד)

האב זכאי בבתו בקידושיה בכסף בשטר ובביאה, זכאי במציאתה ובמעשה ידיה ובהפרת נדריה, ומקבל את גיטה, ואינו אוכל פירות בחייה, נשאת יתר עליו הבעל שאוכל פירות בחייה... בכסף מנלן, אמר רב יהודה אמר קרא ויצאה חנם אין כסף, אין כסף לאדון זה ויש כסף לאדון אחר, ומנו, אביה... אמר קרא בנעוריה בית אביה, כל שבח נעורים לאביה, ואלא הא דאמר רב הונא אמר רב מנין שמעשה הבת לאביה, שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה, מה אמה מעשה ידיה לרבה, אף בת מעשה ידיה לאביה, למה לי, תיפוק ליה מבנעוריה בית אביה, אלא ההוא בהפרת נדרים הוא דכתיב... זכאי במציאתה, משום איבה, במעשה ידיה, מנלן, דאמר רב הונא אמר רב מנין שמעשה הבת לאב, שנאמר וכי ימכור איש את בתו לאמה, מה אמה מעשה ידיה לרבה, אף בת מעשה ידיה לאביה, ואימא הני מילי קטנה דמצי מזבן לה, אבל נערה דלא מצי מזבן לה מעשה ידיה דידה הוו, מסתברא דאביה הוו, דאי סלקא דעתך מעשה ידיה לאו דאביה, אלא הא דזכי ליה רחמנא לאב למימסרה לחופה הכי מצי מסר לה, הא קמבטל לה ממעשה ידיה... אלא קטנה לא צריכא קרא, השתא זבוני מזבין לה, מעשה ידיה מיבעי, כי איצטריך קרא לנערה. תנו רבנן האב אינו אוכל פירות בחיי בתו, רבי יוסי ברבי יהודה אומר האב אוכל פירות בחיי בתו, במאי קמיפלגי, תנא קמא סבר בשלמא בעל תקינו ליה רבנין פירי דאם כן מימנע ולא פריק, אלא אב מאי איכא למימר, דמימנע ולא פריק, בלאו הכי פריק לה, ורבי יוסי ברבי יהודה סבר, אב נמי מינע ולא פריק, סבר כיסא נקיטא עילוה, תיזיל ותפרוק נפשה. (שם מו ב)

האב אינו חייב במזונות בתו, זה מדרש דרש רבי אלעזר בן עזריה לפני חכמים בכרם ביבנה, הבנים יירשו והבנות יזונו, מה הבנים אינן יורשין אלא לאחר מיתת האב, אף הבנות אין ניזונות אלא לאחר מיתת אביהן... דתניא מצוה לזון את הבנות קל וחומר לבנים דעסקי בתורה דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר מצוה לזון את הבנים וקל וחומר לבנות, משום זילותא, רבי יוחנן בן ברוקא אומר חובה לזון את הבנות לאחר מיתת אביהן, אבל בחיי אביהן אלו ואלו אינן ניזונין... אמר רבי אילעא אמר ריש לקיש משום רבי יהודה בר חנינא באושא התקינו שיהא אדם זן את בניו ואת בנותיו כשהן קטנים... (שם מט א, וראה עוד אב-ובן)

...בנן נוקבין דיהוין ליכי מינאי יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסי עד דתלקחון לגוברין חייב, שהוא תנאי בית דין... אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי מפני מה התקינו כתובת בנין דכרין, כדי שיקפוץ אדם ויכתוב לבתו כבנו, ומי איכא מידי דרחמנא אמר ברא לירות ברתא לא תירות, ואתו רבנן ומתקני דתירות ברתא, הא נמי דאורייתא הוא, דכתיב קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים... בנתיה מי קיימן בידיה, הא קא משמע לן דנלבשה וניכסה וניתיב לה מידי כי היכי דקפצי עלה ואתו נסבי לה. ועד כמה, אביי ורבא דאמרי תרוייהו עד לעישור נכסי... (שם נב ב)

אמר מר ומה נדרים האב מיפר נדרי בתו ובעל מיפר נדרי אשתו, אף נזירות האב מיפר נזירות בתו ובעל מיפר נזירות אשתו... (נדרים ד ב)

אמר רב יצחק בר חנניה אמר רב הונא המודר הנאה מחבירו מותר להשיא לו בתו... לעולם בשנכסי אבי כלה אסורים על החתן, ובבתו בוגרת ומדעתה. (שם לח ב)

נערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה... (שם סו ב, וראה שם עוד)

המדיר הנאה מחתנו והוא רוצה לתת לבתו מעות, אומר לה הרי המעות האלו נתונין לך במתנה, ובלבד שלא יהא לבעליך רשות בהן, אלא מה שאת נושאת ונותנת בפיך. (שם פח א)

האיש מגלח על נזירות אביו, ואין האשה מגלחת על נזירות אביה... מאי טעמא אמר רבי יוחנן הלכה היא בנזיר... (נזיר ל א)

מכאן אומר בן עזאי חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה. רבי אליעזר אומר כל מלמד בתו תורה מלמדה תיפלות, תיפלות סלקא דעתך, אלא אימא כאילו למדה תיפלות, אמר רבי אבהו מאי טעמא דרבי אליעזר דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומית. (סוטה כא ב)

...ומפדין אותו בעל כרחו, סבר רבא למימר בעל כרחיה דאדון... אמר אמר אביי בעל כרחיה דאב משום פגם משפחה... ומני רבי שמעון היא, דתניא מוכר אדם את בתו לאישות ושונה לשפחות ושונה לאישות אחר שפחות, אבל לא לשפחות אחר אישות, רבי שמעון אומר, כשם שאין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר אישות, כך אין אדם מוכר את בתו לשפחות אחר שפחות... (קידושין יח א)

...ומניין שאין אחרים מצווין ללמדה, דאמר קרא ולמדתם אותם את בניכם ולא בנותיכם. (שם כט ב)

האיש מקדש את בתו כשהיא נערה, כשהיא נערה אין כשהיא קטנה לא, מסייע ליה לרב, דאמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי אלעזר אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה, עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה. (שם מא א)

 

 איתמר קטנה שנתקדשה שלא לדעת אביה, אמר שמואל צריכה גט וצריכה מיאון... וטעמא מאי, אמר רב אחא בריה דרב איקא צריכה גט שמא נתרצה האב בקידושין, צריכה מיאון שמא לא נתרצה האב בקידושין, ויאמרו אין קידושין תופסין באחותה, אמר רב נחמן והוא ששדכו... (שם מד ב, וראה שם עוד)

מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וישן עמהם בקירוב בשר, ואם הגדילו זו ישנה בכסותה וזה ישן בכסותו. (שם פ ב)

בעא מיניה רבי אלעזר מרב, החובל בבת קטנה של אחרים חבלה למי, מי אמרינן כיון דאקני ליה רחמנא שבח נעורים לאב חבלה נמי דאבוה הוי, מאי טעמא, דהא אפחתה מכספה, או דילמא שבח נעורים הוא דאקני ליה רחמנא, דאי בעי לממסר לה למוכה שחין מצי מסר, אבל חבלה כיון דאי בעי מחבל בה לא מציא חביל לא קנייה ליה רחמנא, אמר ליה לא זכתה התורה לאב אלא שבח נעורים בלבד... (בבא קמא פז א, וראה שם עוד)

...לכדתניא, היה רבי מאיר אומר מה תלמוד לומר את אביה היא מחללת, שאם היו נוהגין בו קודש נוהגין בו חול, כבוד נוהגין בו בזיון, אומרים ארור שזו ילד, ארור שזו גידל ארור שיצאה זו מחלציו... (סנהדרין נב ב)

תלמוד ירושלמי:

רבי אבהו בשם רבי יוחנן מותר לאדם ללמד את בתו יוונית, מפני שהוא תכשיט לה, שמע שמעון, אמר בגין דו בעי מלפה בנתי הוא תליה ליה ברבי יוחנן, יבוא עליו אם שמעתי מרבי יוחנן. (פאה ג א)

...מתניתא מסייעא לרבי יוחנן החובל בבתו ובנו של חבירו של בנו יתן מיד, ושל בתו יעשה בהן סגולה, אמר רבי יודן אבוי דרבי יודה אבוי דרבי מתניה אית מתני רישא וסיפא מסייעא לרבי שמעון בן לקיש, החובל בבתו קטנה ניזקה שלה ופטור מן הבושת ומן הפגם, אחרים שחבלו בה נזקה שלה והשאר יעשה בהן סגולה ובושתה ופגמה של אביה, מה חמית מימר כן, תני רבי שמעון בן יוחי, ונתן לנערה ונתן לאבי הנערה, הא כיצד עמדה בדין עד שלא מת אביה אשכחת אמר ונתן לאבי הנערה, מת אביה אשכחת אמר ונתן לעצמה... (כתובות כג ב, וראה שם עוד)

...מתייחד אדם עם אמו ודר עמה, עם בתו ודר עמה, עם אחותו ואינו דר עמה, וישן עמהן בקירוב בשר, תני רבי חלפתא בן שאול הבת אצל האב עד בת שלש שנים ויום אחד, הבן אצל האם עד בן תשע שנים ויום אחד, הגדילו זה ישן בכסותו וזה ישן בכסותו. (קידושין מח א)

מסכת דרך ארץ:

והמוכר את בתו אף על פי שאין לו מה יאכל אינו רואה סימן ברכה לעולם. (פרק יא

רש"י:

בבגדו בה - ...וכן אביה מאחר שבגד בה ומכרה לזה. (שמות כא ח)

ואביה - אם אביה הראה לה פנים זועפות, הלא תכלם שבעה ימים. (במדבר יב יד)

בבית אביה - ברשות אביה, ואפילו אינה בביתו. ואיזוהי, בת י"א שנה ויום נדריה נבדקים, בת י"ב שנה ויום אינה צריכה להבדק. (שם ל ד)

אבי הנערה ואמה - מי שגידלו גידולים הרעים יתבזו עליה. (דברים כב טו)

משנה תורה:

האב מקדש את בתו שלא לדעתה כל זמן שהיא קטנה, וכן כשהיא נערה... (אישות ג יא, וראה שם עוד)

כשם שאדם חייב במזונות אשתו, כך הוא חייב במזונות בניו ובנותיו הקטנים עד שיהיו בני שש שנים, מכאן ואילך מאכילן עד שיגדלו כתקנת חכמים. (שם יב יד)

ולא האשה בלבד, אלא בניו ובנותיו הקטנים בני שש או פחות חייב ליתן להם כסות המספקת להם וכלי תשמיש ומדור לשכן בו. ואינו נותן להם לפי עשרו אלא כפי צרכן בלבד. (שם יג ו)

מי שמת והניח בנים ובנות יירשו הבנים כל הנכסים, והם זנין את אחיותיהם עד שיבגרו או עד שיתארסו, במה דברים אמורים, בשהניח נכסים שאפשר שיזונו מהם הבנים והבנות כאחת עד שיבגרו הבנות, ואלו הן הנקראין נכסין מרובין, אבל אם אין בנכסים שהניח אלא פחות מזה, מוציאין מהם מזונות לבנות עד שיבגרו, ונותנין השאר לבנים, ואם אין שם אלא כדי מזון הבנות בלבד, הבנות ניזונות מהן עד שיבגרו או עד שיתארסו, והבנים ישאלו על הפתחים... (שם יט יז, וראה שם עוד)

צוו חכמים שיתן אדם מנכסיו לבתו כדי שתנשא בו, וזה הוא הנקרא פרנסה. המשיא את בתו סתם, לא יפחות לה מכסות שפוסקין לאשת עני שבישראל, כמו שביארנו. במה דברים אמורים בשהיה האב עני, אבל אם היה עשיר הרי זה ראוי ליתן לה כפי עשרו... האב שמת והניח בת, אומדין דעתו כמה היה בלבו ליתן לה לפרנסה ונותנין לה, ומנין יודעין אומדן דעתו, מריעיו ומיודעיו ומשאו ומתנו וכבודו, וכן אם השיא בת בחייו אומדין בה, ואם לא ידעו לו בית דין אומדן דעת, נותנין לה מנכסיו עישור לפרנסתה... (שם כ א, וראה שם עוד)

אני אומר, שזה שנאמר בתורה אל תחלל את בתך להזנותה, שלא יאמר האב, הואיל ולא חייבה תורה מפתה ואונס אלא שיתן ממון לאב, הריני שוכר את בתי הבתולה לבא עליה בכל ממון שארצה... או בחנם... אבל אם הניח בתו הבתולה מוכנת לכל מי שיבא עליה גורם שתמלא הארץ זמה, ונמצא האב נושא בתו, ואח אחותו... (נערה בתולה ב יז)

מצות חכמים שישיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן, שאם יניחן יבואו לידי זנות או הרהור... (אסורי ביאה כא כה)

במה דברים אמורים שבת י"ב שנה יום נדריה קיימין, בשלא היתה ברשות האב או הבעל, אבל אם היתה ברשות האב אפילו הגדילה והרי היא נערה, אביה מפר כל נדריה... (נדרים יא ו, וראה שם עוד)

הנותן מזונות לבניו ולבנותיו הגדולים שאינו חייב במזונותיהם, כדי ללמד הזכרים תורה ולהנהיג הבנות בדרך ישרה ולא יהיו מבוזות... הרי זה בכלל צדקה, וצדקה גדולה היא, שהקרוב קודם. (מתנות עניים י טז)

היתה נחפזת ללכת לבית אביה ברגל הראשון הסמוך לנישואיה כדרך כל הבנות ושחט עליה אביה ובעלה תאכל משל אביה... (קרבן פסח ב יא)

אין האב רשאי למכור את בתו אלא אם כן העני ולא נשאר לו כלום... ואפילו כסות שעליו. ואף על פי כן כופין את האב לפדותה אחר שמכרה, משום פגם משפחה... (עבדים ד ב)

ספר חסידים:

חייב ללמד בנותיו המצוות, ומה שאמרו המלמד אשה תורה כאילו למדה תפלות הוא על עומק תלמוד תורה טעמי מצוות וסודי תורה, אבל הלכות מלמדים, שאם לא תדע הלכות שבת איך תשמור. וכן בימי חזקיה ידעו גם נשים וקטנים אפלו קדשים וטהרות... (שיג)

לא יאמר לבתו הנשואה לעסק בצרכיו כשעוסקת בצרכי הבעל. ואם הבעל טוב, יאמר לה לעשות צרכי האב קודם. (שלה)

המשיא בתו יצוה לה שלא תעבור זמן טבילתה, ולא תאמר לא אטבול עד שתתן לי כך וכך... (תקו)

רבינו בחיי:

בין אב לבתו - גם לבת מפר רק בנדרי עינוי נפש ובדברים שבינו לבינה, כן בירושלמי וברמב"ן, אמנם לרמב"ם מפר הכל, ואמרו כי חכמי לוניל תפשוהו בחייו על כך... (במדבר ל יז)

ספר החינוך:

והורונו חכמינו שבדורנו, שהרוצה לשמור בתו גדולה שלא יקדשנה שום אדם שלא לדעתו,יאמר לה, שתאסר על נפשה כל כסף ושוה כסף בעולם, שיתן לה שום אדם לשם קדושין שלא לדעת אביה, ולשון חכמים מרפא... (כי תצא מצוה תקנב)

מנורת המאור:

כשם שמוזהר אדם שלא ישא בת עם הארץ, כך הוא מוזהר שלא ישיא בתו לעם הארץ, כדי שלא תלמוד מדרכיו... והמשיא בתו לתלמיד חכם חשוב לו כאלו מתדבק בשכינה, כדגרסינן בסוף מסכת כתובות (קי"א ב')... כל המשיא בתו לתלמיד חכם כאילו נדבק בשכינה. (נר ג כלל ו חלק ב פרק ב)

רש"ר הירש:

כל מה שידוע לנו ממקורות ספרותנו הלאומית על מעמדה המרומם של האשה בישראל, (עיין ישורון כרך י:יא), על יחס ההורים אל ילדיהם, וכן על החיובים המוטלים על ההורים אל ילדיהם, וכן על החיובים המוטלים על ההורים בשעה שהם משיאים את ילדיהם, מביא אותנו לידי הנחה ברורה, שלא ימכור אדם את בתו אלא אם כן הגיעו מים עד נפש ומצבו דחוק ביותר... גם בלאו הכי אין לאב לנצל את זכותו להשיא את בתו כשהיא קטנה, ואמרו חכמים (קידושין מ"א א') אסור לאדם שיקדש את בתו כשהיא קטנה עד שתגדל ותאמר בפלוני אני רוצה. ומשמע שאסרו לא רק להשיאה בעל כורחה, אלא אף לדבר על לבה שתסכים להנשא לפלוני, כדרכם של הורים המשדכים את בתם... התורה נתנה לאב את הזכות החוקית להשיא את בתו הקטנה, שכן ידעה התורה, שהאב הישראלי לא ישתמש בזכות זו אלא בשעת הדחק, כשהסדר כזה של עתיד הבת יביא לה הצלה ורווחה. במקרה כזה יש ברכה מרובה בהיתר החוקי שבנוהג הזה, כפי שהוכח הדבר בתמורות הגורל של עם ישראל בגלותו... (שמות כא ז)

...ולמדנו מלשון אל תחלל שבנות ישראל "קדושות" מטבען, אלא אם כן קדושתן מתחללת מבחוץ בנות ישראל הן קדושות וצנועות, אם הן משחיתות את דרכן, הרי זו אשמת הבנים בישראל, אשמת האבות והגברים... השחתת הבנות נזקפת לחובת האבות, היא באשמת אורח חייהם ובהשפעת דוגמתם, כך אתה מוצא, שזנות בת כהן נזקפת לחובת אביה הכהן, "את אביה היא מחללת", והבת המזנה מוצאת אל "פתח בית אביה" (דברים כ"ב)... (ויקרא יט כט)

העמק דבר:

בנים או בנות - שהבת נגררת יותר אחרי האב, והבנים זקוקים יותר להדרכתו... (שמות כא ד)