אבא אומנא

תלמוד בבלי:

אבא אומנא (מקיז דם) הוה אתי ליה שלמא ממתיבתא דרקיעא כל יומא, ולאביי כל מעלי יומא דשבתא, לרבא כל מעלי יומא דכיפורי. הוה קא חלשא דעתיה דאביי משום דאבא אומנא, אמרו ליה, לא מצית למיעבד כעובדיה. ומאי הוו עובדיה דאבא אומנא, דכי הוה עביד מילתא הוה מחית גברי לחוד ונשי לחוד, ואית ליה לבושא דאית ביה קרנא דהוות בזיעא כי כוסילתא, כי הוות אתיא ליה איתתא הוה מלביש לה, כי היכי דלא ניסתכל בה. ואית ליה דוכתא דצניעא דשדי ביה פשיטי דשקיל, דאית ליה שדי ביה, דלית ליה לא מיכסיף, (לא ידע מי שם כסף ומי לא). כי הוה אתרמי ליה צורבא מרבנן אגרא מיניה לא שקיל, ובתר דקאי יהיב ליה פשיטי ואמר ליה זיל בריא נפשך (אכול). יומא חד שדר אביי זוגא דרבנן למיבדקיה, אותבינהו ואכלינהו ואשקינהו ומך להו ביסתרקי בלילה, (קיפל תחתיהן תכשיטי צמר לישן בהן, רש"י). לצפרא כרכינהו ושקלינהו וקמו ונפקו להו לשוקא ואשכחינהו, אמרו ליה לשיימיה מר היכי שוו, אמרו ליה ודלמא שוו טפי, אמר להו בהכי שקלינהו, אמרו ליה דידך ניהו ושקלינהו מינך, אמרו ליה במטותא מינך במאי חשדתינן, אמר להו אמינא פדיון שבויים איקלע להו לרבנן ואכסיפו למימר לי. אמרו ליה השתא נשקלינהו מר, (יקחם בחזרה), אמר להו מההוא שעתא אסחתינהו מדעתאי לצדקה. (תענית כא ב)