(ראה גם: מציאה)
השב תשיבנו לו, למה נאמר, לפי שהוא אומר אם לא קרוב אחיך, אין לי אלא בזמן שהוא קרוב ורחוק, אם אינו מכירו מנין, תלמוד לומר ולא ידעתו ואספתו, מציאה שדרכה להאסף, להוציא השבורה. והיה עמך ברשותך, עד דרוש אחיך, עד שתדרוש את אחיך, עד דרוש אחיך עד שיצא עליו כרוזה, עד דרוש אחיך, אותו אתה צריך לבדוק או אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי והשיבותו לו, מצינו מציאה שהיא עושה ואוכלת ולא מציאה שיש עמה הפסד. כי תראה, שומע אני אפילו רחוק ממנו מלא מיל, תלמוד לומר כי תפגע, או כי תפגע שומע אני כשמועו, תלמוד לומר כי תראה, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו, שיערו חכמים אחד משבעה ומחצה במיל הוי אומר ריס. וחדלת מעזוב לו עזוב תעזוב עמו, נמצינו למדין שהוא עובר על עשה ועל לא תעשה... (משפטים פרשה כ)
או את שיו נדחים, כדרך הנדחים, מיכן אתה אומר איזו היא אבידה, מצא חמור או פרה רועים בדרך אין זו אבדה, חמור וכליו הפוכים פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבידה. והתעלמת, פעמים שאתה מתעלם, כיצד, היה כהן והוא בבית הקברות, או שהיה זקן ואינה לפי כבודו או שהיה שלו מרובה משל חברו, פטור... השב תשיבם, החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים, שנאמר השב תשיבם, החזירה למקום עד שראוה האחרים ולא נטפלו בה נגנבה או אבדה חייב באחריותה עד שיכניסנה לרשותו, לכך נאמר השב תשיבם לאחיך. (כי תצא רכב)
עד דרוש אחיך אותו, וכי עלת על דעתך שאתה נותן לו עד שלא יתן סימניו, אם כן למה נאמר עד דרוש אחיך אותו, עד שתדרוש את אחיך אם רמאי הוא אם אינו רמאי. והשבותו לו, אף מת עצמו משיב לו... וכן תעשה לחמורו, היתה חמורו עושה והיא אוכלת, כסות מנערה אחת לל' יום, שוטחה לצורכה אבל לא לכבודו... השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת להקיש אליה, מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנים ויש לה תובעים, כך כל שיש לו סימנים ויש לו תובעים. אין לי אלא אילו בלבד, שאר אבדה מניין, תלמוד לומר לכל אבידת אחיך. אשר תאבד ממנו, פרט לפחות משוה פרוטה... לא תוכל להתעלם, ליתן עליו בלא תעשה. (שם רכג ורכד)
ואמר רבי יוחנן איזהו תלמיד חכם, שמחזירין לו אבידה בטביעות העין... (שבת קיד א)
תא שמע אבידה לא ישטחנה על גבי מגוד לצורכו, אבל שוטחה לצורכה על גבי מטה ועל גבי מגוד, נזדמנו לו אורחין לא ישטחנה לא על גבי מטה ולא על גבי מגוד בין לצורכה בין לצורכו, שאני התם דקלי לה, אי משום עינא בישא, אי משום גנבי. (פסחים כו ב)
תנו רבנן ששה דברים נאמרו בעמי הארץ... ויש אומרים אף אין מכריזין על אבידתו... (שם מט ב)
אמר רבי יוחנן שלשה מכריז עליהן הקב"ה בכל יום... ועל עני המחזיר אבידה לבעליה... (פסחים קיג א)
...אמר רב פנחס מעשה ועבר אדם אחד על פתח ביתו והניח שם תרנגולין, ומצאתן אשתו של רבי חנינא בן דוסא, ואמר לה אל תאכלי מביציהן, והרבו ביצים ותרנגולין והיו מצערין אותם, ומכרן וקנה בדמיהן עזים, פעם אחת עבר אותו אדם שאבדו ממנו התרנגולין, ואמר לחבירו בכאן הנחתי התרנגולין שלי, שמע רבי חנינא אמר לו יש לך בהן סימן, אמר לו הן, נתן לו סימן ונטל את העזין, והן הן עיזי דאייתו דובי בקרנייהו. (תענית כה א)
ואמר רבי אליעזר אמר רבי חנינא צדיק אבד, לדורו אבד, משל לאדם שאבדה לו מרגלית, כל מקום שהיא מרגלית שמה, לא אבדה אלא לבעלה. (מגילה טו א)
דתניא איזהו שוטה, זה המאבד כל מה שנותנים לו... (חגיגה ד א)
...אלו דברי תורה שקשין לקנותן ככלי זהב וכלי פז, ונוחין לאבדן ככלי זכוכית... (שם טו א)
מחזיר לו אבידתו, פליגי בה רבי אמי ורבי אסי, חד אמר לא שנו אלא בשנכסי מחזיר אסורין על בעל אבידה, דכי מהדר ליה מידעם דנפשיה קא מהדר ליה, אבל נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר לא קא מהדר ליה, דקא מהני ליה פרוטה דרב יוסף, (העוסק במצוה פטור מן המצוה, ולא בעי למיתב ליה פרוטה לעניא בשביל המצוה שמקיים), וחד אמר אפילו נכסי בעל אבידה אסורין על מחזיר מהדר ליה, ומשום פרוטה דרב יוסף לא שכיח. תנן מקום שנוטלין עליה שכר תפול הנאה להקדש... (נדרים לג ב)
אמר רבי חמא ברבי חנינא לא דיין לצדיקים שמחזירין להן אבידתן אלא שנותנין להן שכרן... (סוטה יב ב)
אביי אירכס ליה חמרא בי כותא, שלח להו שדרוה לי, שלחו ליה שלח סימנא, שלח להו דחיוורא כריסיה, שלחו ליה, אי לאו דנחמני את לא הוה משדרנא ליה ניהלך, אטו כולי חמרי לאו כריסייהו חיוורין נינהו. (גיטין מה א)
אתמר, שומר אבידה, רבה אמר כשומר חנם דמי, רב יוסף אמר כשומר שכר דמי, רבה אמר כשומר חנם דמי, מאי הנאה קא מטי ליה, רבי יוסף אמר כשומר שכר דמי, בההיא הנאה דלא בעיא ליתבי ליה ריפתא לעניא הווי כשומר שכר, איכא דמפרשי הכי, רבי יוסף אמר כשומר שכר דמי, כיון דרחמנא שעבדיה בעל כורחיה הלכך כשומר שכר דמי... (בבא קמא נו ב, וראה שם עוד)
...דאמר רב חמא בר גוריה אמר רב מנין לאבידת הכנעני שהיא מותרת, שנאמר לכל אבדת אחיך, לאחיך אתה מחזיר ואי אתה מחזיר לכנעני... תניא רבי פנחס בן יאיר אומר במקום שיש חילול השם אפילו אבידתו אסור. (שם קיג ב)
אלו מציאות שלו, מצא פירות מפוזרין מעות מפוזרות... דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר כל שיש בו שינוי חייב להכריז... רבי שמעון בן אלעזר אומר כל כלי אנפוריא (חדשים) אין חייב להכריז. (בבא מציעא כא א)
דאמר רבי יוחנן משום רבי ישמעאל בן יהוצדק מנין לאבידה ששטפה נהר שהיא מותרת, דכתיב וכן תעשה לחמורו וכן תעשה לשמלתו וכן תעשה לכל אבדת אחיך אשר תאבד ממנו ומצאתה, מי שאבודה הימנו ומצויה אצל כל אדם, יצאתה זו שאבודה ממנו ואינה מצויה אצל כל אדם... (שם כב ב, ראה שם עוד)
אמר רב זביד משמיה דרבא כללא דאבידתא כיון דאמר ווי לה לחסרון כיס, מיאש ליה מינה... (שם כג א)
ואלו חייב להכריז, מצא פירות בכלי או כלי כמות שהוא, מעות בכיס או כיס כמות שהוא צבורי פירות צבורי מעות... (שם כד ב, וראה שם עוד)
אף השמלה היתה בכלל כל אלו, ולמה יצאת, להקיש אליה, לומר לך מה שמלה מיוחדת שיש לה סימנים ויש לה תובעים, אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעים חייב להכריז... (שם כז א, וראה שם עוד)
ועד מתי חייב להכריז, עד כדי שידעו בו שכניו, דברי רבי מאיר, רבי יהודה אומר שלש רגלים ואחר הרגל האחרון שבעה ימים, כדי שילך לביתו שלשה ויחזור שלשה ויכריז יום אחד... משחרב בית המקדש שיבנה במהרה בימינו התקינו שיהו מכריזים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות, ומשרבו האנסים התקינו שיהו מודיעין לשכיניו ולמיודעיו ודיו... תנו רבנן אבן טוען היתה בירושלים, כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם, וכל מי שמצא אבידה נפנה לשם, זה עומד ומכריז, וזה עומד ונותן סימנין ונוטלה... (שם כח א וב)
כל דבר שעושה ואוכל יעשה ויאכל, ודבר שאין עושה ואוכל ימכר, שנאמר והשבותו לו, ראה היאך תשיבנו לו. מה יהא בדמים רבי טרפון אומר ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו חייב באחריותן, רבי עקיבא אומר לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו אין חייב באחריותן... (שם כח ב, וראה שם עוד)
אי זו היא אבדה, מצא חמור או פרה רועין בדרך אין זו אבדה, חמור וכליו הפוכין פרה ורצה בין הכרמים הרי זו אבידה, החזירה וברחה החזירה וברחה אפילו ארבעה וחמשה פעמים חייב להחזירה שנאמר השב תשיבם. היה בטל מסלע לא יאמר לו תן לי סלע, אלא נותן לו שכרו כפועל, אם יש שם בית דין מתנה בפני בית דין, אם אין שם בית דין בפני מי יתנה שלו קודם... (שם ל ב, וראה שם עוד)
תנו רבנן כי תראה, יכול אפילו מרחוק, תלמוד לומר כי תפגע, אי כי תפגע יכול פגיעה ממש, תלמוד לומר כי תראה, ואיזו היא ראייה שיש בה פגיעה, שיערו חכמים אחד משבע ומחצה במיל, וזה הוא ריס. תנא ומדדה עמו עד פרסה, אמר רבה בר בר חנה ונוטל שכר. (שם לג א)
מצאה ברפת אין חייב בה, ברשות הרבים חייב בה, ואם היתה בבית הקברות לא יטמא לה, אם אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אל תחזיר לא ישמע לו... (שם לב א, וראה שם עוד)
ואמר רב חנן בר רבא אמר רב אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו, אוי לו לעולם שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברניטה. (בבא בתרא צא א)
...והמחזיר אבדה לכותי עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו. (סנהדרין עו ב)
...רבי יהודה אומר הרי הן כאבידה המתבקשת, שנאמר תעיתי כשה אובד בקש עבדך כי מצותיך לא שכחתי. (סנהדרין קט ב)
דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא משל דאליהו למה הדבר דומה, לגברא דטרקיה לגליה ואבדיה למפתחיה. (שם קיג א)
אמר רב מסתפינא מהאי קרא ואבדתם בגוים, מתקיף לה רב פפא דלמא כאבידה המתבקשת... (מכות כד א)
ואמר רבי יוחנן מי שהניח לו אביו מעות ורוצה לאבדן ילבש כלי פשתן וישתמש בכלי זכוכית וישכור פועלים ואל ישב עמהן... (חולין פד ב)
כד דמך רבי סימון בר זביד עאל רבי ליא ואפטר עילוי, ארבעה דברים תשמישו של עולם וכולן אם אבדו יש להן חליפין, כי יש לכסף מוצא ומקום לזהב יזוקו ברזל מעפר יוקח ואבן יצוק נחושה, אילו אם אבדו יש להן חליפין, אבל תלמיד חכם שמת מי מביא לנו חליפתו מי מביא לנו תמורתו, והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ונעלמה מעיני כל חי. אמר רבי לוי מה אם אחי יוסף על שמצאו מציאה יצא לבם, דכתיב ויצא לבם, אנו שאבדנו את רבי סימון בר זביד על אחת כמה וכמה. (ברכות כ א)
...אמר רבי יוסי מצוה הוא להשיב אבידה בדבר מועט ואינו מצוה להשיב אבידה בדבר מרובה ובודאי, אבל לא בדמאי אפילו בדבר מועט אינה מצוה להשיב אבידה, דתנינן ומאבדין את מיעוטו בדרכים... (דמאי ג א)
מעשה באלעזר ובחנניה ובחזקיה בן גרון שאבד לו ספר תורה שלו לקוחה במאה מנה, ועלה והקיף, ולא זזו משם עד שבאו ואמרו לו נמצא הספר תורה... (פרק ו)
לא תוכל להתעלם - לית לך רשו לכסאה מיניה, אכריז עלה... (דברים כב ג)
והתעלמת - כובש עין, כאילו אינו רואהו... ורבותינו אמרו פעמים שאתה מתעלם, כגון זקן ואינה לפי כבודו וכו'... (שם שם א)
לא תראה את שור אחיך - זו מצוה מבוארת, שאמר בתורה כי תפגע שור אויבך או חמורו תועה השב תשיבנו לו, והוסיף בכאן לאמר נדחים, כי תועה שתעה מדרכו ויכול להטותו הדרך בלא עמל גדול, ועתה הזכיר נדחים שברחו ממנו והרחיקו והזכיר זה שהוא כאבד ולכך ביאר בכאן ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך, ואמר כן תעשה לחמורו שהוא בהמה טמאה, וכן תעשה לשמלתו אף על פי שאין השמלה חביבה על בעליה כבעלי החיים ואין ההפסד בה מצוי בהם שאפשר שימותו. וכן תעשה לכל אבדת אחיך - מכל כלי ביתו, אף על פי שאינן חביבין כשמלתו אשר יכסה בה. ועל מדרש רבותינו הוסיף עוד בכאן דברים רבים, כגון והתעלמת פעמים שאתה מתעלם, השב אפילו מאה פעמים, תשיבם אפילו לגנתו ולחרבתו, והחזירה בסימנים ודברים אחרים נדרשים בפרשה. (שם)
ואם לא קרוב אחיך אליך - שאינו קרוב אצלך כי אינך מתחייב ללכת אל ארץ אחרת עם האבדה להשיבה אליו, או שלא ידעת אותו כלל. ובסיפרי, אין לי אלא קרוב, רחוק מנין, תלמוד לומר לא ידעתו, ואם כן יאמר ואם לא קרוב אחיך אליך בעירך שתשאל עליו ותדענו יהיה עמך עד דרוש אחיך אותו... (שם שם ב)
...ומהם ה' דברים, העושה אותן אי אפשר לו שישוב בתשובה גמורה... המוצא אבדה ואינו מכריז עליה, לאחר זמן כשיעשה תשובה אינו יודע למי יחזיר... (תשובה ד ג)
השבת אבדה לישראל מצות עשה, שנאמר השב תשיבם, והרואה אבדת ישראל ונתעלם ממנה והניחה עובר בלא תעשה, שנאמר לא תראה וגו', ובטל מצות עשה... (גזלה ואבדה יא א)
לקח את האבדה ולא השיבה בטל מצות עשה ועבר על שני לאוין, על לא תוכל להתעלם, ועל לא תגזול. אפילו היה בעל האבדה רשע ואוכל נבלה לתיאבון וכיוצא בו, מצוה להשיב לו אבדתו, אבל אוכל נבלה להכעיס הרי הוא כאפיקורוס, ואפיקורסין עובדי עבודת כוכבים ומחללי שבת בפרהסיא אסור להחזיר להם אבדה. (שם שם ב)
אבידת עובד כוכבים מותרת, שנאמר אבדת אחיך, והמחזירה עובר עבירה, שהוא מחזיק יד רשעי עולם. ואם החזירה כדי לקדש את השם, כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה, הרי זה משובח. ובמקום שיש חילול השם אבידתו אסורה, וחייב להחזירה... עיר שישראלים ועכו"ם דרין בה ומחצה עכו"ם ומחצה ישראל, ומצא בה אבדה נוטל ומכריז, ואם בא ישראל ונתן סימניה חייב להחזיר. היה רוב העיר עכו"ם, אם מצא במקום מן העיר שרוב המצויים שם ישראל חייב להכריז, אבל אם מצא בסרטיא ופלטיא גדולה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות שהעכו"ם מצויין שם תמיד ובכל מקום שהרבים מצויין שם, הרי המציאה שלו, ואפילו בא ישראל ונתן סימניה, שהרי נתייאש ממנה כשנפלה, מפני שהוא אומר עכו"ם מצאה. אף על פי שהיא שלו, הרוצה לילך בדרך הטוב והישר ועושה לפנים משורת הדין מחזיר את האבדה לישראל כשיתן את סימניה...
המוצא אבידה בזוטו של ים ובשלוליותו של נהר שאינו פוסק, אף על פי שיש בה סימן הרי זו של מוצאה, שנאמר אשר תאבד ממנו ומצאתה, מי שאבודה ממנו ומצויה היא אצל כל אדם יצאת זו שאבודה ממנו ומכל אדם, שזה ודאי נתייאש ממנה.
המאבד ממונו לדעת אין נזקקין לו, כיצד הניח פרתו ברפת שאין לה דלת ולא קשרה והלך לו, השליך כיסו ברשות הרבים והלך לו וכל כיוצא בזה, הרי זה אבד ממונו לדעתו, ואף על פי שאסור לרואה דבר זה ליטול לעצמו, אינו זקוק להחזיר, שנאמר אשר תאבד, פרט למאבד לדעתו.
אבידה שאין בה שוה פרוטה אינו חייב להטפל ולא להחזירה. מצא שק או קופה, אם היה חכם או זקן מכובד שאין דרכו ליטול כלים אלו בידו, אינו חייב להטפל בהן, ואומד את דעתו, אילו היו שלו אם היה מחזירן לעצמו, כך חייב להחזיר של חבירו, ואם לא היה מוחל על כבודו אפילו היה שלו, כך בשל חבריו אינו חייב להחזיר...
וכן אם מצא בהמה והכישה נתחייב להטפל בה ולהחזירה, אף על פי שאינה לפי כבודו, הרי התחיל במצוה. החזירה וברחה אפילו מאה פעמים חייב להחזיר, שנאמר השב תשיבם, השב אפילו מאה פעמים משמעו, לעולם הוא חייב להטפל בה עד שיחזירנה לרשות בעליה למקום המשתמר, אבל אם החזירה למקום שאין משתמר, כגון גינה וחורבה ואבדה משם, חייב באחריותה.
החזיר את האבדה בשחרית למקום שהבעלים נכנסין ויוצאין שם בשחרית אינו חייב להטפל בה, שהרי הבעלים רואין אותה, אף על פי שהוא מקום שאינו משתמר. במה דברים אמורים בדבר שאין בו רוח חיים, אבל בבעלי חיים לעולם חייב להטפל בה עד שיכניסה לרשות הבעלים המשתמרת, ואין צריך דעת הבעלים.
ההולך בדרך הטוב והישר ועושה לפנים משורת הדין מחזיר את האבדה בכל מקום, אף על פי שאינה לפי כבודו... הרואה מים שוטפין ובאין להשחית בנין חבירו או שדהו, חייב לגדור בפניהם ולמנעם, שנאמר לכל אבדת אחיך, לרבות אבדת קרקעו. (שם ב והלאה, וראה שם עוד)
מי שאבדה לו אבדה ופגע באבדתו ואבדת חבירו, אם יכול להחזיר את שתיהן חייב להחזיר שתיהן, ואם אינו יכול להחזיר אלא אחת מהן אבדתו קודמת, ואפילו לאבדת אביו או של רבו שלו קודם לכל אדם. פגע באבדת רבו עם אבדת אביו, אם היה אביו שקול כנגד רבו, של אביו קודמת, ואם לאו של רבו קודמת, והוא שיהיה רבו מובהק שרוב חכמתו של תורה ממנו למד.
הניח אבדתו והחזיר אבדת חבירו, אין לו אלא שכר הראוי לו... ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי, או שהתנה בפני בית דין, חייב ליתן לו דמי שלו, ואף על פי שחמורו עלה מאליו, הואיל ולא נתעסק בו זכה במה שהתנה עמו.
ירד להציל ולא הציל, אין לו אלא שכרו הראוי לו, וכן אם היה עוסק במלאכה ובטל ממלאכתו ששוה דינר והחזיר אבדה ששוה מאה דינר, לא יאמר לו תן לי דינר שהפסדתי, אלא נותן לו שכרו כפועל בטל, שיבטל מאותה מלאכה שהיה עוסק בה. ואם התנה עם הבעלים או בפני בית דין שיטול מה שיפסיד והרשוהו, הרי זה נוטל, ואם אין שם בעלים ולא בית דין, שלו קודם...
שיירא שהיתה הולכת במדבר ועמד עליה גייס וטרפה, אם אינן יכולים להציל מידם, ועמד אחד מהן והציל, הציל לעצמו,ואם יכולין הן להציל מידם וקם אחד מהן והציל, אף על פי שאמר לעצמי אני מציל, הציל לאמצע...
רשאין החמרים להתנות ביניהן כל מי שתאבד ממנו חמור מבני השיירא מעמידין לו חמורו אחרת, ואם פשע בה הוא ואבדה אין חייבין להעמיד לו... (שם יב א והלאה, וראה שם עוד)
המוצא אבדה שהוא חייב להחזירה, חייב להכריז עליה ולהודיעה ולומר מי שאבד לו מין פלוני יבא ויתן סימנין ויטול, אפילו היתה שוה פרוטה בעת המציאה והוזלה חייב להכריז עליה, ואבן גבוהה היתה חוץ לירושלים שעליה היו מכריזין... בא בעל האבדה ונתן סימנים שאינן מובהקין, אין מחזירין לו עד שיאמר סימנים מובהקין, והרמאי אף על פי שאמר סימנים מובהקים אין מחזירין לו עד שיביא עדים שהיא שלו. אמרו חכמים והיה עמך עד דרוש אחיך, עד שתחקור אחריו אם רמאי הוא אם לאו... הסימנים המובהקין סומכין עליהם ודנין על פיהם בכל מקום דין תורה, והמדה או המשקל או המנין או מקום האבדה סימנין מובהקין הן...
הכריז או הודיע ולא באו הבעלים, תהיה המציאה מונחת אצלו עד שיבא אליהו, ובכל זמן שהאבדה אצלו אם נגנבה או אבדה חייב באחריותה, ואם נאנסה פטור, ששומר אבדה כשומר שכר הוא, מפני שהוא עוסק במצוה ונפטר מכמה מצוות עשה כל זמן שהוא עוסק בשמירתה.
וצריך לבקר את האבדה ולבדקה כדי שלא תפסד ותאבד מאליה, שנאמר והשבותו לו, ראה היאך תשיבנו לו. כיצד, מצא כסות של צמר מנערה אחת לשלשים יום, ולא ינערנה במקל ולא בשני בני אדם, ושוטחה על גבי מטה לצרכה בלבד אבל לא לצרכה ולצרכו. נזדמנו לו אורחים לא ישטחנה בפניהם ואפילו לצרכה, שמא תגנב...
מצא דבר שיש בו רוח חיים, שהרי צריך הוא להאכילו, אם היה דבר שעושה ואוכל, כגון פרה וחמור מטפל בהן שנים עשר חדש מיום המציאה, ומשכירן ולוקח שכר ומאכילן, ואם היה שכרן יתר על אכילתן הרי היתר לבעלים... מיכן ואילך שם דמיהן עליו והרי הן שלו ושל בעלים בשותפות כדין כל השם בהמה מחבירו.
מצא עגלים וסייחים של רעי מטפל בהן שלשה חדשים ושל בריאה שלשים יום, אווזים ותרנגולים גדולים מיטפל בהן שלשים יום, מצא קטנים וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו מטפל בהן שלשה ימים מיכן ואילך מוכרן בבית דין... מה יעשה בדמים, ינתנו למוצא, ויש לו רשות להשתמש בהן, לפיכך אם נאנסו כגון שטרפם גייס או טבעו בים חייב לשלם ואף על פי שלא נשתמש בהן, שכיון שיש לו רשות להשתמש בהן הרי הן אצלו כשאלה.
במה דברים אמורים בדמי האבדה, הואיל ונטפל בהן, אבל מעות אבידה לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו באונס פטור, שהרי הוא שומר שכר כמו שביארנו.
כל אותן הימים שמטפל באבדה קודם שימכרנה בבית דין אם האכילם משלו נוטל מן הבעלים, ויראה לי שהוא נוטל בלא שבועה, מפני תיקון העולם.
המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם, שאם אתה אומר ישבע, יניח המציאה וילך לו כדי שלא ישבע... (שם פרק יג א והלאה, וראה שם עוד)
...זה הכלל באבדה, כל דבר שאין בו סימן, כיון שאבד וידעו בו הבעלים שאבד הרי זה בחזקת שנתייאשו בעליו ממנו, כגון מסמר אחד או מחט אחת או מטבע, שהרי אינן יכולים ליתן סימן להחזירו להן, ולפיכך הרי הוא לזה שמצאו. וכל דבר שיש בו סימן, כגון שמלה ובהמה הרי זה בחזקת שלא נתייאשו ממנו בעליו, הרי דעתן תלויה ליתן סימנין שיש בו ויחזור להן, לפיכך המוצאו חייב להכריז, אלא אם כן ידע שנתייאשו הבעלים, כגון ששמע אותם אומרים ווי לחסרון כיס וכיוצא בדברים אלו, שמראין שנתייאשו, הרי אותה האבידה של מוצאה. וכן אם מצא דבר שיש בו סימן בים ובנהר וכיוצא בהן או במקום שרובו עכו"ם, הרי זה בחזקת שנתייאשו בעליו ממנו משעה שנפל, ולפיכך הרי הוא של מוצאן, ואף על פי שלא שמעו הבעלים שנתייאשו ממנו...
הרואה חברו שנפל ממנו דינר על הארץ ולא ידע בו, ונטל הדינר קודם יאוש, עובר על עשה ועל שני לאוין כמו שביארנו, ואפילו החזיר לו הדינר לאחר שנתייאש מתנה היא זו, וכבר עבר על האיסורים. נטל הדינר לפני יאוש על מנת להחזירו, ולאחר יאוש נתכוון לגזול אותו, עובר משום השב תשיבם, המתין לה ולא הודיע לבעלים ולא נטל הדינר עד שידעו הבעלים שנפל שהרי נתייאשו כמו שביארנו, ואחר כך נטל הדינר מעל הארץ, אינו עובר אלא משום לא תוכל להתעלם, וכן כל כיוצא בזה...
המוצא כלי חרש וכיוצא בהן מכלים שצורת כולן שוה, אם כלים חדשים הם, הרי הם שלו, שהרי הן כמו דינר משאר הדינרים, שאין לו סימן, ואין הבעלים מכירים אותן, שהרי אינו יודע אם פך זה או צלוחית זו שלו או של אחר, ואם היה כלים ששבעתן העין חייב להכריז, שאם יבא תלמיד חכם ויאמר אף על פי שאינו יכול ליתן בכלי כזה סימן, יש לו בו טביעות עין, חייב להראותו לו, אם הכירו ואמר שלי הוא מחזירן. במה דברים אמורים בתלמיד ותיק, שאינו משנה בדיבורו כלל, אלא בדברי שלום או במסכתא או במטה או בבית שהוא מתארח בו, כיצד היה עוסק במסכתא דנדה ואמר במקואות אני שונה, כדי שלא ישאלוהו שאלות בענין נדה... או שהביא שלום בין אדם לחבירו והוסיף וגרע כדי לחבבן זה לזה הרי זה מותר, אבל אם באו עדים ששנה בדבורו חוץ מדברים אלו, אין מחזירין לו בטביעות עין. (שם יג ב והלאה, וראה שם עוד)
כל המוצא אבדה בין שיש בה סימן בין שאין בה סימן, אם מצאה דרך הנחה אסור ליגע בה, שמא בעליה הניחוה שם עד שיחזרו לה, ואם יבא ליטלנה והיה דבר שאין בו סימן הרי אבד ממון חבירו בידו, שהרי אין לו בה סימן להחזיר בו, ואם היה דבר שיש לו סימן, הרי זה הטריחן לרדוף אחריה ולתת סימנה, ולפיכך אסור לו שיגע בה עד שימצאנה דרך נפילה, ואפילו נסתפק לו הדבר ולא ידע אם דבר זה אבוד או מונח הרי זה לא יגע בו, ואם עבר ונטלו אסור לו להחזירו לשם, ואם היה דבר שאין בו סימן זכה בו ואינו חייב להחזירו. וכל דבר שיש בו סימן, בין בדרך הנחה בין בדרך נפילה בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים חייב להכריז... (שם פרק טו א, וראה שם עוד)
נותן לך - וסמך לו והתעלמת, לומר כל שבשלו מחזיר, אף בשל חברו חייב להחזיר. (דברים כב א)
להשיב האבדה לבעליה, שנאמר השב תשיבם לאחיך, ובבאור אמרו ז"ל השבת אבדה עשה הוא, ונכפלה המצוה במקום אחר בתורה, שנאמר כי תפגע שור אויבך וגו' השב תשיבם לאחיך.
שורש מצוה זו ידוע, כי יש בזה תועלת הכל וישוב המדינה, שהשכחה בכל היא מצויה, גם בהמתם וכל חיתם בורחים תמיד הנה והנה, ועם המצוה הזאת שהיא בעמנו יהיו נשמרות הבהמות והכלים בכל מקום שיהיו בארצנו הקדושה, כאלו הן תחת יד הבעלים, וכל פקודי ה' ישרים משמחי לב... (כי תצא מצוה תקלח)
ואם לא קרוב אחיך - ומוסיף אף אם לא ידעתו מה הוא, ואמר ואספתו, שמשמע אף השבורה שצריך אתה לאספה בידיך, ואמר ואספתו אל תוך ביתך, לא לבית אחר, כי שומר שמסר לשומר חייב... (דברים כב ב)
שור אויבך - שהזיק לך ממש, ולא תאמר שעתה לא אסתכל אני בהיזקו הוא, באבוד שורו. (שמות כג ד)
שור אויבך - בכל מקום אויב הוא השונא בלב, אך במקום שכתוב אויב וגם שונא הוא המקניטו בדברים, ואל יחוש כאן לשנאתו, כי שומר מצוה לא ידע דבר רע... (שם)
אל תוך ביתך - בשמירה מעולה ככליך אתה, עד דרוש אחיך אותו - משלא כתב אחריו, דרשו, שיחקר וידרש אותו בסימנים, וכן שאין חייב ללכת אחריו אם הוא רחוק. לכל אבדת אחיך - מרבה אבדת המומר... (דברים כב ב וג)
כי תפגע, ולהלן כי תראה, ראיה שיש בה פגיעה, ז' ומחצה במיל, וזה ריס, דפגיעה ד' אמות, וראיה מלא עיניו, ובפריקה דכתוב רק לשון ראיה, השיעור אלפים אמה, ככל ראיה, משום צער בעלי חיים, והפוסקים כתבו שיעור ריס, וצריך עיון גדול. (שמות כג ד)