אמר רבי אלעזר לעולם יקדים אדם תפלה לצרה, שאילמלי לא הקדים אברהם תפלה לצרה בין בית אל ובין העי לא נשתייר מרשעי ישראל שריד ופליט. (סנהדרין מד ב)
רבי פנחס בשם רבי הושעיה רבה אמר, אמר הקב"ה לאברהם אבינו צא וכבוש את הדרך לפני בניך. את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו, באברהם כתיב ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (בראשית מ"ה) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, באברהם כתיב וירד אברם מצרימה לגור שם, בישראל כתיב (במדבר כ') וירדו אבותינו מצרימה, באברהם כתיב לגור שם, בישראל כתיב (בראשית מ"ז) לגור בארץ באנו... באברהם כתיב והרגו אותי ואותך יחיו, בישראל כתיב (שמות א') כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו... (בראשית מ ח, וראה שם עוד)
אמר רבי יהושע דסכנין סימן נתן לו הקב"ה לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו, כיצד, בחר באברהם מכל בית אביו, שנאמר אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם והוצאת מאור כשדים וגו' (נחמיה ט'), ובחר בבניו משבעים אומות, שנאמר כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה מכל העמים (דברים י"ד), לאברהם נאמר לך לך, ולבניו נאמר אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ הכנעני והחתי וגו' (שמות ג'), לאברהם נאמר ואברכך ואגדלה שמך והיה ברכה, ולבניו נאמר (במדבר ו') יברכך ה'. לאברהם נאמר ואעשך לגוי גדול, ולבניו נאמר (דברים ד') ומי גוי גדול... אברהם כשירד נזדווגו לו המצרים, ויראו המצרים את האשה כי יפה היא מאד, אף לבניו (שמות א') הבה נתחכמה לו פן ירבה וגו', אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף לישראל עתידין כל המלכים להתרגש עליהם, שנאמר (תהלים ב') למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק, ואומר יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, מה אברהם יצא הקב"ה ונלחם בשונאיו, שנאמר (ישעיה מ"א) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, יתן לפניו גוים ומלכים ירד, יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו, אף כך עתיד הקב"ה לעשות לבניו, שנאמר (זכריה י"ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. (לך לך ט)
עד מקום שכם - להתפלל על בני יעקב, כשיבואו להלחם בשכם. (בראשית יב ו)
עד דן - שם תשש כחו, שראה שעתידין בניו להעמיד שם עגל. (שם יד יד)
אשר אתה שוכב עליה - קיפל הקב"ה ארץ ישראל תחתיו, רמז לו, שתהא נוחה להכבש לבניו כד' אמות. (שם כ יג)
אומר לך כלל בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול הזכירונו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, לכן יאריכו בכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים, אין בהם תועלת וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו. ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח הגזירה אל פועל דמיון תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים, ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות... ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ, ועשה לו דמיונות בכל העתיד לעשות בזרעו, והבן זה.
ואני מתחיל בפירוש הענינים...ואני מוסיף כי החזיק אברהם במקום ההוא תחלה, וקודם שנתן לו את הארץ נרמז לו מזה כי בניו יכבשו המקום ההוא תחלה קודם היותם זוכים בו, וקודם היות עון יושב הארץ שלם להגלותם משם, ולכן אמר והכנעני אז בארץ. וכאשר נתן לו הקב"ה הארץ במאמר, אז נסע משם ונטע אהל בין בית אל ובין העי, כי הוא המקום אשר כבש יהושע בתחלה... (בראשית יב ו)
הנגבה - כתב רבינו שלמה ללכת לדרומה והוא בחלק של בני יהודה, שנטלו דרומה של ארץ ישראל, וכן לעתיד לבא בבניו, שנאמר יהודה יעלה בתחלה (שם שם ט)
ויהי רעב בארץ - הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם, להחיות נפשו בימי הרעב... והמצרים עשקו אותו לקחת את אשתו, והקב"ה נקם נקמתו בנגעים גדולים, והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב... ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב לגור שם, והמצרים ירעו להם ויקחו מהם הנשים, כאשר אמר וכל הבת תחיון, והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים, עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר וכו'... (שם שם י)
ויהי בימי אמרפל - המעשה הזה אירע לאברהם להורות כי ארבע מלכיות תעמודנה למשול בעולם, ובסוף יתגברו בניו עליהם ויפלו כלם בידם, וישיבו כל שבותם ורכושם. והיה הראשון מהם מלך בבל, כי כן העתיד, כדכתיב אנת הוא רישא די דהבא, ואולי אלסר שם עיר במדי או בפרס ועילם... (שם יד א)
ויהי רעב בארץ - ...ולדעתי נכלל עוד בענין רמיזה בעתיד כי גלות אברהם אל מצרים מפני הרעב רמז שיגלו בניו שם, ולכתו אל אבימלך לא היה גלות כי שם היה יושב ברצונו, אבל ירידתו של יצחק שם מפני הרעב ירמוז לגלות, כי גלה ממקומו בעל כרחו, והלך אל ארץ אחרת, והנה גלותו ממקומו היה אל ארץ פלשתים שהיא ארץ מגורי אביו, וירמוז לגלות בבל שהוא מקום מגורי אבותם שהיו באור כשדים. ודע כי הגלות הנזכר ירמוז למעשה יצחק כאשר לא לקחו אשתו ולא היה לו שם רק הגלות והפחד, ומתחילה אמר הנוגע באיש הזה ובאשתו מות יומת, ולימים חזר בו ואמר לך מעמנו, ואחרי כן חזרו אליו לכרות הברית וכן גלות בבל גלו שם מפני זלעפות רעב, ומעת היותם שם לא עבדום ולא ענו אותם, אבל היו גדוליהם שרים במלכות, ואחרי כן אמרו מי בכם מכל עמו יהי אלקיו עמו ויעל, והזהירו עליהם שרי עבר הנהר והפחות, ואחרי כן בטלו הבנין והות בטלא עד זמן ועידן, אחרי כן חזרו ונתנו רשות בבנין, והזהירו ואמרו דילהוון מתקרבים לא:להא שמיא ומצלין לחיי מלכא ובנוהי. (שם כו א)
ויקרא שם הבאר עשק - יספר הכתוב ויאריך בענין הבארות, ואין בפשוטי הספור תועלת ולא כבוד גדול ליצחק, והוא ואביו עשו אותם בשוה, אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד, כי באר מים חיים ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר מקור מים חיים את ה', וקרא הראשון עשק, ירמוז לבית הראשון אשר התעסקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו, והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני, שקרא אותו בשמו שכתוב בו ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלם, וכל ימיו היה לנו לשטן עד שהחריבוהו, וגלו ממנו גלות רעה, והשלישי קרא רחובות, הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו, והוא יעשה בלא ריב ומצה, והא:ל ירחיב גבולנו... (שם כו כ)
וירא והנה באר בשדה - ...ולרבותינו בבראשית רבה גם בזה להם סוד, רמז לעתיד כי נזדמן לו ככה שנכנס בדרך הבאר ולא נאספו כל העדרים רק שלשה מהם, ובא בזמן שהאבן על פי הבאר... להודיעו שיצליח בדרך הזה, ויצא ממנו זרע זוכה לרמז הזה, כי הבאר ירמוז לבית המקדש וגו', עדרי צאן עולים שלשה רגלים, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם היו שואבין רוח הקדש, או שירמוז כי מציון תצא תורה שנמשלה למים ודבר ה' מירושלים, ונאספו שמה כל העדרים באים מלבא חמת עד נחל מצרים, וגללו את האבן והשקו, שמשם היו שואבין רוח הקדש, והשיבו את האבן מונח לרגל הבא. (שם כט ב)
וישלח יעקב - ...ויש בה עוד רמז לדורות, כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחז בדרכו של צדיק שנזמין עצמנו לשלשת הדברים שהזמין הוא עצמו, לתפלה ולדורון ולהצלה בדרך מלחמה לברח ולהנצל... (שם לב ד)
והיה המחנה הנשאר לפלטה - ...וגם זה ירמוז שלא יגזרו עלינו בני עשו למחות את שמנו, אבל יעשו רעות עם קצתנו בקצת הארצות שלהם, מלך אחד מהם גוזר בארצו על ממוננו או על גופנו, ומלך אחר מרחם במקומו ומציל הפלטים... (שם שם ט)
ורוח תשימו - ...וסברו בבראשית רבה שיש בזה רמז, אמר יעקב לפני הקב"ה רבונו של עולם אם יהיו צרות באות על בני לא תביא אותן זו אחר זו, אלא הרווח להם מצרותיהם, עשה רמז שיהיו המסים והארנוניות שיגבו בני עשו מזרעו בריוח והפרש בין זו לזו. (שם שם יז)
וירא כי לא יכול לו - ...ואמרו בבראשית רבה נגע בכל הצדיקים שעתידין להיות ממנו, זה דורו של שמד, והענין כי המאורע כלו רמז לדורותיו, שיהיה דור בזרעו של יעקב יתגבר עשו עליהם עד שיהיה קרוב לקעקע ביצתן, והיה זה דור אחד בימי חכמי המשנה, בדור של רבי יהודה בן בבא וחביריו... והכל סבלנו עלינו כאשר רמז ויבא יעקב שלם. (שם שם כו)
ויחן את פני העיר - ...וקנה המקום, וזה להחזיק בארץ, והמעשה הזה היה רמז כי המקום ההוא יכבש לפניו תחלה טרם הורישו יושבי הארץ מפני זרעו, כאשר פירשתי באברהם... (שם לג יח)
ושלח לכם את אחיכם - ולשון אחר דרשו שם בבראשית רבה, אמר רבי יהושע בן לוי פתר קריא בגליות, וא:ל ש:די יתן לכם רחמים לפני האיש, זה הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה, וכתיב ויתן אותם לרחמים, ושלח לכם את אחיכם אלו השבטים, אחר ואת בנימן זה יהודה ובנימין. ואני כאשר שכלתי בחורבן ראשון, שכלתי בחרבן שני, לא אשכל עוד, זה לשונם ז"ל, והכונה, כי ירידת יעקב למצרים ירמוז לגלותינו ביד אדום כמו שאפרש, וראה הנביא הענין מתחלתו, והתפלל סתם לשעה ולדורות, והכתוב הזה כפי מדרשם יש לו סוד גדול... (שם מג יד)
ויעתק משם ההרה - ...ובא אל הר המוריה ובנה מזבח פעם אחרת, להורות כי שם עתידים ישראל להקריב העולה והשלמים בבית המקדש,והתפלל שם גם כן להורות (ישעיה נ"ו) כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים... (שם יב ח)
ויהי רעב בארץ - דרשו רז"ל האבות סימנים לבנים, והיא הפרשה הזאת במקרה אברהם אבינו ע"ה הכל סימן לזרעו בגלות מצרים, כי המצריים לקחו את אשתו, והשי"ת נקם את נקמתו בנגעים גדולים והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב, וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם, וכל זה אירע לבנים, והוא מה שדרשו רז"ל בבראשית רבה, כל מה שתמצא באברהם תמצא בישראל... (שם שם י)
ויקח האיש נזם זהב - ...אבל רמז לך במתנות האלה שעתיד לצאת ממנה עם מקבלי התורה, שיביאו שקלים שכתוב בהם בקע לגולגולת, ושיקבלו שני לוחות הברית שהם עשרת הדברות, ויש בכללם קע"ב תיבות... והנה כל המאורעות האלה לרבקה הכל סימן לבניה, והמקרים שאירעו לעבד בהצלחת הדרך דוגמת המקרים שאירעו לבניה בדרך המדבר, שכמו שהיה מלאך עמו בדרך מכח תפלתו של אברהם, שאמר הוא ישלח מלאכו לפניך, כך מצינו בניה בדרך המדבר, הנה אנכי שולח מלאך (שמות כ"ג)... וכשם שעלו המים לקראתה, כן בבניה בדרך המדבר (במדבר כ"א) עלי באר ענו לה, והעבד שנתן לה המתנות האלה רמז לה בהן, כי כשם שקבלה היא המתנות האלה על ידי העבד, בן בניה עתידים לקבל התורה על ידי משה עבד השם, שהוא היה העבד הנאמן אשר כל טוב אדוניו בידו, ממה שכתוב (שמות ל"ג) אני אעביר כל טובי, וכשם שנתן לה מתנות רבות מקצתן בדרך ומקצתן בבית, ואותן שנתן בדרך היו נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים עשרה זהב משקלם, כן בניה במדבר הביאו שקלים וקבלו שני לוחות הברית שבהן עשרת הדברות, וכשם שנתן לה מתנות בבית, שכתוב ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב, כן בניה בארץ מואב סמוך לביאתן לארץ נתנו להם מצוות רבות, וכענין שכתוב (דברים כ"ח) אלה דברי הברית וגו'... וכשם שנכפלה הפרשה זו בענין העבד ב' פעמים וחזר העבד לספר כל הדברים שאירעו לו בדרך, כן בניה קבלו התורה לוחות ראשונות ולוחות שניות, ומשה עבד ה' במשנה תורה חזר לספר בעבר הירדן כל הדברים שאירעו להם בלוחות ראשונות... (שם כד כב)
ויחי יעקב - ...הכונה לימות המשיח, בקץ הגלות הזה הארוך שאנו עומדים בו היום, כי כל עניני יעקב ומקריו הם רמז לגלותנו השלישי הזה, כי כן היה יעקב שלישי לאבות, ולפי שנרמז ענין המשיח בכלל דבריו, כמו שאמר עד כי יבא שילה, באה הפרשה הזאת סתומה, לרמוז הקץ הסתום... (שם מז כח)
והנה תעה - רמז לו ג' גלויות, ת' של מצרים, ע' של בבל, ה' של אדום שיכלה לסוף ה' אלפים במהרה בימינו... (שם לז טו)
עשק - כנגד בבל, שעשקו את בית יהודה, (קהלת ד') ומיד עושקיהם כח. שטנה כגנד המן, שכתב שטנה על ירושלים, ולכן שטנה ב', דהכא והא דהתם (עזרא ד') ובמלכות אחשורוש בתחלת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירשלים. רחובות - כנגד יון שגזרו שלא יטבלו למונעם מפריה ורביה, ונעשה להם נס ונזדמן להם מקוה לכל אחד ואחד, וזהו ופרינו בארץ. (שם כו כ:כב)
ורוח תשימו - ב', הכא, ואידך רוח והצלה יעמוד ליהודים (אסתר ד'), ירמז לדורות הבאים שיתנו שוחד לשריהם. (שם לב יז)
ויאבק איש עמו - כאשר נטרד אחר דברים טפלים כבחולין צ"א, ונאבק עמו שרו של עשו, וזכותו עמדה לו שחזרה מיד לאיתנו, אבל השר הספיק ליגע בנחשלים אחריו מיוצאי ירכו, כפי שהיה בעמלק ובדורות החורבן והשמדות. (שם לב כה)
וישב יעקב - ...וגילה עתה שמחשבתו משוטטת במעשים עד סוף כל הדורות. ולפי שנתאמת לחז"ל בתנחומא לך לך כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, באו ספורים אלו ללמדנו כל זאת. וסימן לזכר ימי עולם, כי כל האומה נקראת על שם יוסף, כבתהלים פ' נוהג כצאן יוסף, ועוד. ובתנחומא סוף ויגש, כל מאורע שאירע ליוסף אירע לציון, ומה שאירע בין יוסף לאחיו אירע בין ישראל לעמים. (שם לז א)
ויבן שם מזבח - והיה שם בין בית אל ובין העי כסימן לבניו, ששם החל יהושע לכבש הארץ. (בראשית יב ח)
ויאבק איש עמו - ...ונראה שכל זה קרה בהקיץ בנבואה, ורמז שינצל מעשו, אבל עשו יכה בזרעו יוצאי ירכו כל זמן שהם דבוקים עמו, ואחר כך יבקש עשו מהם רשות וברכה בעלות השחר... (שם לב כה)
ויבא יעקב שלם - ...וכל זה היה סימן, כבחז"ל, שגדלה יראתנו מבני עשו, ונפגש בהם בתפלה ובדורון, ואם לאו במלחמה, שנברח מפניהם. והברית עם האדומיים היתה סבת נפילתנו בבית שני. וכמו המלאך יכלה מלכות אדום ליגע רק בכף הירך, בצדיקים, וכפי שיעקב אמר לעשו יעבר נא אדוני לפני עבדו, כן הקדימונו בני עשו בטובות הזמניות, וכיעקב נתנהל גם אנו לאטנו בגלות עד שנעלה שעירה. (שם לג יז)
ויגע - הודיעו החטא העתיד במדריכי עמו, ובדאגתו בזה פסק הדבור, ותקע כף ירכו בהאבקו. (שם לב כו)
ויזרח לו השמש - אחר שעבר את פנואל בצליעה זרח השמש ונרפא, כאשר יהיה לעתיד לבא, כאמרו וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא. (שם שם לב)
וירץ עשו - נהפך לבו כמו רגע בהכנעותיו של יעקב, כענינינו בגלות עם בני עשו, האומר בגבהו מי יורידני ארץ, והורה שנהיה נמלטים מיד חרב באותה הכנעה ומנחה, כאמרם ז"ל שאחיה השילוני קלל את ישראל כקנה הנכנע לכל הרוחות, הן לו עשו כן בריוני בית שני לא היה נחרב בית מקדשנו... (שם לג א)
אלה תולדות יעקב - ...כי מאז שיצא מבית אביו היו עניניו כמו קורות אבותינו בגלות א' ומאז שחזר אל ארץ מגורי אביו היו קורותיו כמו שקרה לאבותינו בבית שני וחורבנו וגלותו וגאולתו לקץ הימין. (שם לז ב)
וימכרו את יוסף - ...וכן קרה לאבותינו בבית שני, שמכרו קצתם את קצתם ביד הרומיים, בפרט כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה ששעבדו ישראל לרומיים, וגרמו לנו זה הגלות, כמו שהיה הענין במכירת יוסף שנתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. (שם שם כח)
בין בית אל - במקום שיטעו בניו בעבודה זרה, ובין העי - מקום שיעשו בו דבר נגד ירושת הארץ, שמעל עכן בחרם. ותיקן את שני אלו על ידי שקרא בשם ה' בבית אל, ונטה את אהלו בעי. (בראשית יב ח)
ויהי רעב - ...אלא ה' מתקן מראשית אחרית, וגלוי לפניו שבני ישראל עתידים לגלות למצרים וכמעט ישתקעו שם בטומאה. ואמרו חז"ל שהמדה העקרית של ישראל במצרים היתה שנשתמרו מעריות, כמו שאמר, גן נעול אחותי וגו', וזכו לכך בזכות שרה שגדרה עצמה, והזכרים בזכות יוסף שגדר עצמו מהחטא. וכן השאר מה שקרה היה כדי להקל אחר כך על ישראל, שלא יאבדו שמה. ועל ד' הגלויות הביא אל אברהם את ד' המלכים למלחמה, שלא יתיאשו בניו בגלות, ולהקל עליהם ולחזק האמונה בלבם, וכל זה מקצת דרכי ה'... (שם שם י)
בימי אמרפל - ...ה' רצה לעשות סימן לעתיד, ולהקל הגלות מעל בניו, כי שרי מלכים אלו הם שרי ד' המלכיות, והעיר את רוח אברהם על ידי הפליט, הוא מיכאל אשר יעמד לישראל בימים ההם. והוא פליט מהמלאכים שהתנגדו לבריאת העולם שאברהם מקיימו, והוא מלאך החסד... (שם יד א)
בקע משקלו - ...וכל הדברים העתידים נגלו לאברהם, ולכן נתן דברים הרומזים על כך כדי לתקן את העתיד, ואחרי שחטאו בעגל תקנו על ידי בקע לגולגולת שנתנו, ורמז ללוחות ולעשרת הדברות. (שם כ כב)
ורוח תשימו - לרמוז לצרות, ושה' ישים להם רווח בין צרה לצרה. ונזכרו כאן ה' עדרים נגד ה' פעמים שעמלק הצר להם, ברפידים, במיתת אהרן, בימי אחשורוש, בחורבן בית שני ובביתר. (שם לב טז, וראה שם עוד)
...אלא הענין, מאחר שיצחק נתקדש בקדושת הארץ, על כן באו רמזים אקדושת הארץ הן למעלה, כמו שכתוב ויגדל האיש וילך הלוך וגדל וגו', הן הענין דבארות... (תורה שבכתב תולדות, ועיין שם עוד)
וישימו - על ידי ספורי הנפלאות ישימו בטחונם בה' וישמרו מצותיו... (תהלים עח ז)
ויצו עליו פרעה אנשים - שישגיחו כי ילך מארצו, הקבלה להתנהגות העמים עם בניו אחר כך... (בראשית יב כ)
ויעקב נתן לעשו - כבר לפני המכירה נתן לו, ולא שהכריחו על ידי הרעבתו למכר את הבכורה. יעקב רצה את הבכורה, את היתרון הרוחני, כדי שינהיג את בית יצחק אחר מותו. משחק הנערים נשאר גם לעתיד, יעקב מוכן לתת לעשו התאוותני את החמריות שלו, בתנאי שיניח לו להתמסר לרוחניותו. (שם כה לד)
ראה עוד אבות-כללי, בראשית כו יד.
וישא יעקב רגליו - ...הוא יוצא לדרכו מצויד אך ורק בשלשה דברים: כוח גופני, דרישת צדק, חריצות ואהבת העבודה. ובזה הוא סימן לזרעו אחריו. (שם כט א)
וישלח יעקב - הפגישה בן האח "העשוי" כבר, לבין זה הצריך לעמול קשה עד שמשיג את ברכתו, היא צביונית לחיי הגלות. לאחד חיי משפחה מאושרים, ולשני הברק המסנור של כוח פוליטי רב. לאחד חשוב האנושי שבאדם, ולשני החשיבות החברתית והכוח הפוליטי הן המטרות בחיים. (שם לב ד)
ויאבק איש עמו - ...בחולין נ"א, שהעלו אבק רגליהם עד כסא הכבוד. מאבק זה אינו אלא דוגמה בזעיר אנפין למאבק הגדול המתמשך והולך בכל דברי הימים, אכן הוא התמצית והתוכן לכל ההיסטוריה האנושית... כל עוד הלילה פרוש על הארץ, כל עוד הכרת האדם מעורפלת והדברים מבולבלים עד לבלי הכיר, עד בלתי יכולת לעמוד על אמיתתם ובהירותם, כל אותו זמן הוא יהיה צפוי למאבק ולהתנגדות, זה תכנה של אותה חווייה לילית, שכל עצמה אינה אלא תשובה לזעקתו של יעקב, יהיה עליו להיאבק ב"שרו של עשו"... (שם לב כו)
עד כי גדל מאד - בעושר, והוא סימן לבנים כשיגורו בצל המלכיות... (שם כו יג)
לך מעמנו - שלא היה יכול לראות בצרת נכבדיו. וזהו סימן לבנים, שלא יניחום לדור במקום אחד. (שם שם טז)
ויריבו רועי גרר - ...והגלות החלה מיצחק, על כן החלו בו סימני הגלות לבנים. (שם שם כ)
אתה עתה - על עיקר השילוח הגיעה אלינו יותר רעה מאשר אליך, וכל זה רמז לישראל שכאשר ישלחום מאיזה מקום יבינו בסוף שהרעו לעצמם יותר מאשר להם. (שם שם כט)
וישלח יעקב - ...ורצה להתגלות לעשו, אחר שלא הצליח להצפין עצמו מלבן, ורמזה התורה בזה פנו לכם צפונה, שיצפינו עצמם מפני עשו, כי קשה לכלכל התגלות בפני עשו, והוא סימן לבנים. (שם לב ד)
ולמי אלה לפניך - ...והוא סימן לבנים, ועל ידי רוב המתנות, יותר מכדי קבלת פני מלך, אמר אכפרה פניו, שירחם עליו. (שם שם יח)
כי נגע בכף ירך - ...ומלמדנו שאין ראוי להתגבר על האויב יותר מדי, ונתנו לזה סימן, שלא יהיה אדם קשה כגיד כי אם רך כקנה. (שם שם לג)
ויחי יעקב - יעקב הוא עיקר הסימן לבנים, שחי רוב ימיו בגלות, ובסוף עלה בכבוד. וזוהי הכונה במה שאמרו יעקב אבינו לא מת... ונתבאר בלך לך שישראל נוצר להיות לאור גוים, ודבר זה אפשרי רק בגלות, וכן היה ביעקב שירד למצרים, שהיתה אז עיקר הישוב. (שם מז כח)
ויעתק משם - העתיק משם אבני המזבח, רמז לבניו שיקפלו את אבני המזבח בהר עיבל, ויביאום לגלגל. (שם יב ח)
ואעשך לגוי גדול... אבל מהאבות התחיל בנין חדש קבוע לעולם, וכל מעשיהם היה בכללות כל בני ישראל, והניחו אלקות בנפשות בני ישראל, וכמו שאמרו בוחרים בדרכיהם ועל ידי זה עושין כמעשיהם. ובך חותמין, כי כחו של אברהם אבינו ע"ה הוא חותם ברית מילה שחתם בבשרינו, והוא יותר מכל האותות... (בראשית לך לך תרמ"ח)
במדרש ויהי רעב בארץ... וכל היסורין שעברו על אברהם אבינו ע"ה היה הכל הכנה, וכמו דאיתא במדרש ג' מתנות נתן הקב"ה לישראל, וכולם על ידי יסורין, וכמו שהיה גלות מצרים יסורים הכנה אל התורה, והליכה במדבר ארבעים שנה יסורים הכנה לירושת הארץ, כמו כן לך לך של אברהם אבינו ע"ה היה כדי לירש הארץ, ורעב שהלך על ידו למצרים היה הכנה אל התורה, ועל זה כתב במדרש אשרי הגבר וכו' תיסרנו ומתורתך תלמדנו, כי כל הרעבים שנזכרו בתורה הם רמזים לרעבון לשמוע דבר ה'... (שם תרנ"ד)
ובמדרש והאלקים נסה את אברהם... שהקב"ה מנהיג אותנו בדרך הנפלאות, וכמו שאמרנו במקום אחר בשם המהר"ל ז"ל כמו שיש סדר מיוחד לטבע כן יש סדר להנהגת הנסים, וזה שאמר נסה את אברהם, פירוש על ידי אמצעות מעשה אבות מנהיג הבורא ית' את בני ישראל במדריגת הנסים כנ"ל... (שם וירא תרל"ט)
וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו וגו'... דאיתא אין קורין אבות אלא לשלשה, פירוש אברהם יצחק ויעקב... אבל טעם הענין, כי כל צדיק יש לו בזכות אבותיו, אבל הג' אבות כל אחד כדאי לעצמו, כדאיתא במדרש על פסוק וזכרתי את בריתי יעקב, כל אחד כדאי לעצמו, מול זה מגיד הכתוב כאן, כי כל ההארות אשר השיג אביו נסתמו אחר כך, והוכרח יצחק לחפור ולברר הדרך הישר בעצמו... ואברהם אבינו ע"ה תיקן בחינת החסד ואהבה, ותיקן הרעב שהיה בימיו, ואחר כך ויהי רעב וגו', וכן ביעקב וגו', והאמת כי אחר כל תיקון נעשה הסתר חדש... וכן לולי שהיה נסתר דרך אברהם לא היו מחפשים דרך חדש אחר כך, לכן ויהי רעב וגו', והוצרך יצחק לחפש לו דרך היראה והגבורה, וכתיב אל תרד מצרימה, כי מעשה אבות עולה לבנים שלא יצטרכו לעשות הכל בפועל... רק אברהם אבינו ע"ה שהיה המתקן הראשון, היה צריך להתנסות בעשרה נסיונות בפועל... (שם תולדות תרל"ו)
איתא בגמרא המענג את השבת... ולרמוז כי כל תהלוכות שלו (של יעקב אבינו ע"ה) היה בהסתר גדול, שהיה כל זה הכנה לגלות בני ישראל, כדאיתא, יעקב בעל הקורה נכנס בעובי הקורה, כי אברהם אבינו ע"ה היה כהכנה לבית ראשון, ויצחק לבית שני, ויעקב לגלות שהוא הכנה לבנין העתיד שיהיה בידי שמים... (שם ויצא תרנ"ד)
ובודאי מדריגת יעקב הוא למעלה מהטבע, ואיננו בבחינת ימי המעשה, רק שיעקב אבינו ע"ה רצה להכנס בעובי הקורה, ורצה ליישר הדרך לבניו בתיקון העשיה... כיון שהם הנבחרין שכל בני ישראל תלוין בהם, לכן כל מעשיהם היו בעבור כל הדורות הבאים, וכן יש לפרש הפסוק למה אירא בימי רע עון עקבי יסבני, שהם הדורות האחרונים עוקבתא דמשיחא, ומצד הדורות השפלים נתייראו האבות בימים הרעים, כי מצד עצמם אין דבר רע מזיק להם, וכענין איהו לא חזי וכו', כיון שכל הדורות נשרשו בהם, נפל עליהם היראה מכח מה שיהיה לבניהם אחריהם, ולכן ויירא ויצר, שאף על פי שהיה מיצר לו, אף על פי כן רצה שיוכל לתקן כל המקומות הללו, ולמצא בחינת מה רב טובך... (שם וישלח תרל"ז)
אילו היה ראובן יודע וכו', פירוש שהאבות כל מעשיהם היו תורה, לאשר בכל פעולתם השתתפו כח תולדותיהם, ושיזכו זרעם אחריהם, וזה שאמר יצוה את בניו וגו', פירוש שיחבר מעשיו לתולדותיו כנ"ל, לכן נקראו אבות, כדאיתא אין אבות אלא שלשה, ולכן זכו שמעשיהם כתובים בתורה, ובני ישראל הוגים ומבינים ומיישרין דרכם על ידי לימוד מעשיהם בתורה כנ"ל... (שם וישב תרל"ד)
נראה לפרש, דהנה בענין חפירת הבארות... שכמו מים עמוקים שיש במציאות בבטן הארץ מכבר ואין חסר רק לסלק את מעבה האדמה שעל גבי המים, כן העצה בלב איש היא במציאות, ואין חסר רק לסלק את מכסה הלב, ולזה הענין עשו האבות פועל דמיוני בחפירת הבארות. והיינו שבאמת היה צריך כל איש להלהיב את לבו להשי"ת, וכמו שכתוב (הושע ג') ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים, אלא שיש מכסה בפני עיני לבו, והוא גשמיות העולם שהיא כמו מסך מבדיל המאפיל מלראות את הענין האלקי בעיניו. והאבות בזכותם הועילו לבניהם אחריהם שיהיה בכחם לדחות מעליהם את המסך המבדיל הזה, עד שיראו את הענין האלקי בעיניהם, ולפועל דמיוני חפרו את הבארות לגלות את המים החיים שהיו מכוסים... ועל כן חששו האבות אברהם ויצחק לזרעם אחריהם, פן כשיתגדלו ויתחנכו על ברכי הענין האלקי ויהיו מורגלים בו, שוב לא יהיה הדבר גורם להם התפעלות ורגש הנפש כל כך, עד שתשוב אצלם כל עבודתם כמצות אנשים מלומדה, לזה עשו פועל דמיוני בבארות מים חיים הנובעים תמיד מחדש, וכך יהיה בית האלקים לישראל שירגישו בו בכל עת חיים חדשים לבקרים... קיצור הדברים, ששני הענינים נכללו בחפירת הבארות, סילוק המסך המבדיל, עד שיכול הרואה לראות בעיניו את הענין האלקי, ואז ממילא יתלהב לבו לעבודתו, ועוד זאת, שיהיה בכל עת כאילו היום ניתן, וחביבה כל שעה ושעה כשעה ראשונה... (בראשית תולדות תרע"ה)
...והנה מאחר שיעקב קבל על עצמו ועל זרעו אחריו עבודת הבירור והתיקון של כל ארבע המלכיות, וכל עבודת הבירור והתיקון תלויה בהתנהגות ישראל בהיותם בגלות בין המלכיות, על כן נדרש ליעקב שיכבוש את הדרך לפני בניו בשעבוד ארבע המלכויות... ראשונה בצרותיו הוא בית לבן, נראה שהוא בכלל מלכות בבל, וכבר הבאנו דברי הש"ס (פסחים פ"ז) מפני ששיגרן לבית אמן... ומאורעות יעקב שם נמי היו דוגמא לגלות בבל... שהיה יעקב יושב אהלים, אוהל של תורה מימיו, ופתאום היה מוכרח ללכת לבית לבן שהיה מפורסם בכשפיו, ובמדרש שלא היה בטוח בעצמו... והיתה עצתו לאחוז במה שלמעלה מהטבע... דוגמת שהיו ישראל בבבל דחשיבו דקב"ה שביק לון ולית להו קיומא לעלמין, וכמו ששם היו להון מראות יחזקאל למשיב נפש, כן היה מראה הסולם ליעקב, שהובטח בשמירה, ונשא לבו את רגליו ונעשה קל ללכת...
עוד זאת מצינו השתוות גלות יעקב בבית לבן לגלות בבל, בבבל היה עיקר הנסיון בעבודה זרה, וכן בבית לבן שהיה מלא כשפים שהם עבודה זרה, וכן נמי בבבל שם עיקר העירוב טוב ורע, כידוע מענין הצלם... וכן בגלות בבל היו להם נביאים, לא כמו בגלות המר שאנו בו, שאבד כל חזון, וכן מצינו ביעקב אבינו בבית לבן שהיתה לו שם נבואה, וכן הגאולה מבבל כתובה בלשון בריחה (ישעיה מ"ח) צאו מבבל ברחו מכשדים, וביעקב כתיב ויברח הוא וכל אשר לו וגו'.
צרה שניה שעליה אמר לא שקטתי מעשו, שיותר היה ירא מהאחוה של עשו שלא יהיה לו חיבור עמו, ממה שהיה ירא מהריגתו... וכן היה בגלות מדי, שתחילה היתה להם הסעודת אחשורוש שרצה בחבורתם והזמינם לסעודה כדי למשוך אותם לזנות, כבמדרש, ואחר כך היו גזירות המן להשמיד להרוג ולאבד, מקבילות לצרת יעקב שבכפלים.
צרה שלישית שעליה אמר לא נחתי, מדינה, והיא דוגמת גזירת יון שתבעל לטפסר תחילה.
צרה רביעית שעליה אמר ויבא רוגז, זה רוגזו של יוסף, והיא דוגמת חורבן בית שני וגלות אדום, וכמו שצרת יוסף היתה קשה מכל הצרות שעברו עליו, כן מלכות רביעית יתירה משלשתן, ונסתלקה רוח הקדש מיעקב, כמו שבגלות אדום אותותינו לא ראינו עוד ואין אתנו נביא וחוזה ואין אתנו יודע עד מה.
והנה יעקב אבינו סלל וכבש את הדרך לבני בניו לעבור בין שיני אריות אלו, ארבע מלכיות שיהיו ישראל נכנסים בהם בשלום ויוצאים לשלום, ועל כן הראה לו תיכף בתחילת הליכתו ענין כל ארבע המלכיות, למען ידע את אשר לפניו לכבוש דרך לפני בניו עד גמר התיקון. (שם ויצא תרע"ו)
...ובכאן עלינו להבין יסוד גדול בכל הענין, אשר אמרו ז"ל מעשה אבות סימן לבנים, דאין הכונה כפי שחושבים דזה רק סימן בעלמא, שאם כזה או כזה אירע לאבות, סימן הוא כי כן יארע לבנים, לא כן הוא הדבר, אלא דבאמת סוד הדבר הוא, דהאבות הם חרשו, עבדו, תקנו והשלימו עד סוף כל הדורות, היינו כי הם במחשבתם ובציורם כבר עברו, ובקעו, ועמדו בכל נסיון העתיד להיות להם ולזרעם עד העולם. ובמה שהאבות בקעו ועמדו, הם אשר עמדו להם לזרעם לדורות הבאים, ובמה שהם האבות לא עמדו בהם, נעדרו מהם גם הבנים, במה שאצל יעקב נתעכב ונתהוה ה"ותקע", בזה לא עמדו גם הדורות הבאים, הוא ענין "נגע בדורו של שמד", שמפני ה"ותקע" של יעקב לא עמדו גם הם בנסיון...
על ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם (בראשית י"ב) פירש רש"י להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם. אין הפירוש שהיה זה דרך מקרה, שכשהזדמן אברהם להיות בשכם, בו בעת גם התפלל על בני יעקב, כל הענין היה שם בכונה ובמהלך גדול, והיינו כי אברהם בעצמו היה לו כאן עסק גדול עם כל ענין "שכם", הנה עבודתו שלו זו אשר פעל גם לבנים אחריו, כי האבות במעשיהם הם אמנם כבר השלימו עד סוף כל התקון, וכל זה עשו בציורם ובמחשבתם עד הסוף.
בשביל ה"במה אדע" של אברהם אבינו הוצרכו ישראל לעבור דרך הקושיים של ארבע מאות שנה ענוי בעבדות פרך, בהשקעות נוראה בכל המ"ט שערי טומאה, ולא בנקל יצאו משם, לולי נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם. ופשוט שאם אנחנו אומרים שבלא ה"במה אדע" היה נחדל מהם כל הדרך הארוך הזה עם כל קשייו, הרי הביאור, שכל התקון שהיה מן הצורך להתקיים על ידי אלה הארבע מאות שנה, היה מתקיים על ידי אברהם אבינו... רצה לומר, שהיה הוא המתקן והמשלים כל העבודה שנעשה אחר כך על ידי בני ישראל במצרים. אם כן הרי כבר יודעים אנו מזה, כמה עבודה גדולה וקשה היתה מוטלת לפני אברהם... (דעת תורה יתרו עמוד קצז)