אביגיל

ראה גם: דוד, נבל)

ושם האיש נבל ושם אשתו אביגיל, והאשה טובת שכל ויפת תאר והאיש קשה ורע מעללים והוא כלבי... ולאביגיל אשת נבל הגיד נער אחד מהנערים לאמר הנה שלח דוד מלאכים מהמדבר לברך את אדונינו ויעט בהם... ותמהר אביגיל ותקח מאתים לחם ושנים נבלי יין וחמש צאן עשויות וחמש סאים קלי ומאה צמוקים ומאתים דבלים ותשם על החמורים. ותאמר לנעריה עברו לפני הנני אחריכם באה, ולאישה נבל לא הגידה... ותרא אביגיל את דוד ותמהר ותרד מעל החמור ותפל לאפי דוד על פניה ותשתחו ארץ, ותפל על רגליו ותאמר בי אני אדני העון, ותדבר נא אמתך באזניך ושמע את דברי אמתך... ועתה הברכה הזאת אשר הביא שפחתך לאדני ונתנה לנערים המתהלכים ברגלי אדני. שא נא לפשע אמתך כי עשה יעשה ה' לאדני בית נאמן, כי מלחמות ה' אדני נלחם ורעה לא תמצא בך מימיך. ויקם אדם לרדפך ולבקש את נפשך, והיתה נפש אדני צרורה בצרור החיים את ה' אלקיך ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע... והטיב ה' לאדני וזכרת את אמתך... ויהי בבקר בצאת היין מנבל ותגד לו אשתו את הדברים האלה וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן... וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברך ה' אשר רב את ריב חרפתי מיד נבל ואת עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב ה' בראשו, וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה... ותקם ותשתחו אפים ארצה, ותאמר הנה אמתך לשפחה לרחץ רגלי עבדי אדוני. ותמהר ותקם אביגיל ותרכב על החמור וחמש נערותיה ההולכות לרגלה, ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי לו לאשה. (שמואל א כה ב והלאה)

תלמוד בבלי:

שבע נביאות מאן נינהו, שרה מרים דבורה חנה אביגיל חולדה ואסתר... אביגיל דכתיב והיה היא רוכבת על החמור ויורדת בסתר ההר, בסתר ההר, מן ההר מיבעי ליה, אמר רבה בר שמואל על עסקי דם הבא מן הסתרים, נטלה דם והראתה לו, אמר לה וכי מראין דם בלילה, אמרה לו וכי דנין דיני נפשות בלילה, אמר לה מורד במלכות הוא ולא צריך למידייניה, אמרה לו עדיין שאול קיים ולא יצא טבעך בעולם, אמר לה ברוך טעמך וברוכה את אשר כליתני היום הזה מבא בדמים דמים, תרתי משמע, אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות, אמר לה השמיעי לי, אמרה לו לא תהיה זאת לך לפוקה, זאת מכלל דאיכא אחריתי, ומאי ניהו מעשה דבת שבע. ומסקנא הכי הואי. והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים. כי הות מיפטרא מיניה אמרה ליה והטיב ה' לאדוני וזכרת את אמתך, אמר רב נחמן היינו דאמרי אינשי איתתא בהדי שותא פילכא, (עם שהיא מדברת היא טווה, כלומר עם שהיא מדברת עמו על בעלה הזכירה לו את עצמה שאם ימות ישאנה)... (מגילה יד א)

תלמוד ירושלמי:

...גילת שוקה והלכו לאורה, ותפגוש אותם, הוקרו כולם... אמר ליה מרי דוד אנא מה עבדית, בניי מה עבדון, בעירי מה עבד, אמר לה מפני שקילל מלכות דוד, אמרה ליה ומלך אתה, אמר לה ולא משחני שמואל למלך, אמרה לו עדיין מוניטה דמרן שאול קיים. ואני אמתך מלמד שתבעה לתשמיש מיד הוציאה כתמה והראת לו, אמר לה וכי רואין כתמין בלילה, אמרה ליה ולא ישמעו אזניך מה שפיך מדבר, כתמין אין רואין בלילה, ודיני נפשות דנין בלילה, אמר לה כבר נגמר דינו מבעוד יום, אמר לו ולא תהיה זאת לך לפקה, אמר רבי לעזר פקפוקי דברים היה שם, רבי לוי הוה עבר פרשתא, והוה רבי זעירא מפקד לחברייא עלון ושמעון קליה דרבי לוי דרש דלית איפשר ליה דהוא מפקא פרשתא דלא ריבוון, (שישמעו קולו שאי אפשר שהוא מוציא הפרשה בלא חידוש), עאל ומר לון לא, ושמע רבי זעירא ומר אוף באגדתיה אית ריבוון (יש חידושים) לפוקה, פיקפוקי דברים היה שם, אמר ליה כד תיפוק פקפוקתך יהו אומרים עליך שופך דמים את. ולמכשול, אתה עומד להכשל באשת איש, מוטב אחת ולא שתים... עומד אתה למלוך על ישראל והן אומרים עליך שופך דמים היה  , והדא דתימר כל המקלל מלכות בית דוד חייב מיתה, אדיין מחוסר כסא את. וזכרת את אמתך, מלמד שפקרה עצמה פגמה הכתוב, בכל קרייא את קרי אביגיל בר מהדין פסוקה ויאמר דוד לאביגל ברוך השם וגו'. (סנהדרין יא ב)

מדרש תנחומא:

...מיד וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה, ולאחר שהביאה פירש דוד ממנה שלשה חדשים, כדי לידע אם היתה מעוברת מן נבל ואם לאו, לאחר ג' חדשים בא עליה ונתעברה הימנו, והיו ליצניי הדור מליצים ואומרים מן נבל היא מעוברת, מה עשה הקב"ה, צוה המלאך הממונה על יצירת הולד ועל צורתו ואמר לו לך וצר אותו בדמות דוד אביו כדי שיעידו הכל שדוד הוא אביו, מנין שכן כתיב (שמואל ב' ג') ויהי בכורו אמנון לאחינועם היזרעאלית, ומשנהו כלאב לאביגיל אשת נבל הכרמלי, מה תלמוד לומר כלאב, שהיה כולו אב, שכל הרואהו אומר דוד אביו של זה. (תולדות ו)

שוחר טוב:

למנצח אל מחלת, זה שאמר הכתוב (משלי י"ח) מצא אשה מצא טוב, אין סוף לאשה טובה, וכשם שאין סוף לאשה טובה, כך אין סוף לאשה רעה, שנאמר (קהלת ז') ומוצא אני מר ממות וגו', טובה היתה אביגיל לדוד מכל הקרבנות שבעולם, שאילו עשה אותו מעשה שחשב, אילו היה מקריב כל הקרבנות שבעולם לא היה לו כפרה, והיא באת אליו ומלטתו, הוי שטובה היתה לו מכל הקרבנות... אמר הקב"ה תבא הטובה ותהיה לטוב וילך הרע ברעתו... אמרה לו אביגיל לדוד, אדוני המלך אם בא הדין הזה אליך מה אתה עושה, אם ילך עני ויאמר לבעל עשה עמי צדקה, תן לי פת אחד, ואינו נזקק לו, והעני נופל עליו והורגו, אם הם באין אצלך לדין מה אתה עושה, ואתה מפקפק בדבר ואין אתה יכול להוציאו, והן אומרים לא עשה כן לנבל, שכן הוא אומר ולא תהיה זאת לך לפוקה (שמואל א' כ"ה), אל תפקפק בפיך ואל תאמר בשביל שאתה מלך אין אדם מוכיחני, הוכח אתה בלבבך... אמרה לו אל תשכחני אהיה כנגד פניך כשיבא הדין לפניך, וכשאתה דן אותו, הוי אומר זכורה אותה שעשתה לי שלא באתי בדמים. אמר לה אין זה ממך, הקב"ה שלחך אלי, שנאמר ברוך ה' אלקי ישראל אשר שלחך, אף את צריכה להתברך שם, (שם) וברוכה את... (תהלים נג)

מדרש שמואל:

והנה היא רוכבת על החמור וירדת בסתר ההר וגו' נתגלה שוקה והלכו לאורה, נתגלית שוקה ותפגש אותם, הקרו כולן. ולא תהיה לך זאת לפוקה, רבי לוי הות פרשתא דידיה, ושלח רבי זעירא לתלמידו לשמע יתיה מפיו ולא תהיה זאת לך לפוקה לא ולא, אמר ליה אית רבוון באגדתא. בא להזדווג לה, אמרה ליה סופך להכשל באשה אחרת, ולא מוטב לך באחת ולא בשתים. רבי אלעזר אמר פקפוקי דברים היו שם, אמרה ליה אזהר מפוקיתא דנפשא, כיון שלא שמע לה הוציאה כתמיה והראתה אותן לו בלילה, אמר לה, אביגיל וכי יש רואין כתמים בלילה, אמרה ליה וכי יש דנין דיני נפשות בלילה... וזכרת את אמתיך, אמר רב יצחק פסוק מוזליך וחסיל שועתיך (מזלזלת בעצמה שכבר משועת אליו), לפי שנתנה עיניה בו כשהיתה אשת איש, לפיכך פגמה הכתוב אביגיל תנינא לאביגל כתיב. (פרשה כג, וראה שם עוד)

ילקוט ראובני:

ויעבוד ישראל באשה ובאשה שמר וגו', אביגיל היא סוד לאה... (בראשית ויצא)

רש"י

בי אדני העון - אמרה כך שישמע דבריה, ואחר כך אמרה האמת שלא ראתה הנערים. (שמואל א' כה כד)

אלשיך:

עברו לפני - שלא יעכבם נבל, ואם יעכב אותה תעמידנו על האמת... (שם שם יט)

בי אדני - התחננה שישמע דבריה ולא יבער חמת מלך כפי ששמעה מפיו זה עתה ולא ישמע לה. ושמע - שלא על ידי מתורגמן, אלא יבין בעצמו דבריה, אמתך - ולבל ימאן לדבר עם אשה פן יתערב זר בהרהור אמר בסגול, רוצה לומר שם ה' יהיה בין שנינו, שדברה ברוח הקדש שימות נבל וישאנה... (שם שם כד)

רמ"ע מפאנו:

אביגיל בהוד, שוק שמאלית, כנודע אל הקומה הזאת בפשיטות לרגיל בדברי חכמים וחידותם, לפיכך גלתה שוקה שפרסמה נבואתה, והלך דוד לאורה שלש פרסאות הן הן ג' עתידות שהאירה עיניו בהן, אחת יהיו כנבל אויביך, כאן בשרה אותו שימות נבל, ודוד לא הבין וסבר שכבר מת, אלא שהיה מחזר להחרים כל רכושו כמורד במלכות, לפיכך תבעה. והיא נצחה אותו בטענתה שעדיין לא יצא טבעו בעולם... אמרה לו שנית כד תבעה ולא תהיה זאת לך לפוקה, הזהירה אותו על בת שבע... שלישית עשה יעשה ה' לאדוני בית נאמן, עשה לדוד, יעשה למשיח. (מאמר אם כל חי חלק ב סימן א)

של"ה:

...גם דוד שהוא גלגול דאדם הוצרך לשמור צאנו של לבן להוציא ממנו טפה אחרת שעדיין היתה חסירה ממנו, והוא סוד אביגיל, כי היה כח בנחש הקדמוני שהוא נבל גלגול לבן לחזור ולקח אותו ריחא דגניז בלאה, ועתה חזר דוד ולקח ממנו, ולכן הוצרך דוד לשמור צאן נבל כמו יעקב ללבן... (תורה שבכתב וישלח, ועיין שם עוד)