רבי יהודה קם משנתו בלילה אחד לעסוק בתורה, בחצות לילה, באכסניא, בעיר מתא מחסיא. והיה שם בהבית יהודי אחד שבא בשני שקים עם מלבושים (למכור), פתח רבי יהודה ואמר, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים, זו היא אבן שתיה, שמשם נשתל העולם, ועליה נבנה בית המקדש...
זקף ראשו אותו היהודי, ואמר לו, דבר זה איך אפשר, והרי אבן שתיה היה מקודם שנברא העולם, וממנה נשתל העולם, ואתה אומר, והאבן הזאת אשר שמתי מצבה, שמשמע, שיעקב שם אותה עתה (למצבה, ועד עתה לא היתה כתקונה), שכתוב ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, (והרי אבן שתיה מתוקנת עוד מקודם שנברא העולם), ועוד הרי יעקב בבית אל היה, ואבן ההיא היתה בירושלים, כי היא עומדת במקום המקדש, שהוא בירושלים...
פתח ואמר, אני בצדק אחזה פניך וגו', דוד המלך החביבות והדבקות שלו באותו אבן היתה, (דהיינו מלכות, הנקראת אבן שתיה, ונקראת צדק), ועליה אמר, אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה. וכשרצה להסתכל במראה כבוד רבונו לקח תחילה אותו האבן בידיו, ואחר כך נכנס. משום שכל מי שרוצה להראות לפני רבונו אינו נכנס אלא באותו אבן, שכתוב בזאת... (נח רעג, ועיין שם עוד)
פתח רבי יוסי ואמר על מה אדניה הטבעו, מקרא זה הקב"ה אמרו (לאיוב), משום כשברא העולם, שהיא הנוקבא, לא ברא אותו אלא על עמודים שהם ז' עמודי עולם, חג"ת נהי"מ, כמו שאמר חצבה עמודיה שבעה, ואלו העמודים לא נודע על מה הם עומדים, (פירוש עולם היא הנוקבא, ועומדת על ז' עמודים שהם ז' ספירות חג"ת נהי"מ, שמקבלת מבינה ומז"א, ונודע שהנוקבא מבחינתה עצמה אינה ראויה לקבל אור עליון, כי הוא סוד המלכות שנצתמצמה בעת בריאת העולם, שלא לקבל מאור העליון)...
ומשיב, שהוא סוד עמוק סתום מכל סתומים, שהעולם (שהוא הנוקבא), והיא נקודה האמצעית של העולם, ובנקודה זו עמוד קדש הקדשים, (דהיינו הג"ר דנוקבא), זה שאמר או מי ירה אבן פינתה, כמו שכתוב אבן בחן פנת יקרת, וכתוב, אבן מאסו הבונים. (פירוש, אבן שתיה הוא סוד המלכות המכונה אבן, עלתה לבינה ונשתתפה בה, שעל ידי עליה זו אמא אוזיפת לברתא מאנהא, דהיינא שקבלה הכלים דאמא, שהוא סוד י"ה דהוי"ה, ועל כן יכלה לקבל סוד ז' ספירות חג"ת נהי"מ מאמא, ועל כן נקראת שתיה, דהיינו שת:י"ה, כי אמא שהוא סוד י"ה תקנה.
וזה שאמר ועלמא לא אתברי עד דנטל אבנא חדא, ואיהי אבנא דאתקרי אבן שתיה, כי מטרם שעלתה המלכות לבינה והשיגה הכלים מבינה, שנקראת אז אבן שתיה, לא יכלה לקבל שום אור מחמת הצמצום שעליה, ולא יכלה להתקיים, וזה שאמר וזרק לה לגו תהומא, שאבן שתיה, שהיא מלכות הממותקת זרק למקום מלכות שלה עצמה הנקראת תהום, כי ירדה ממקום בינה ונתקעה בתהום, שהוא המלכות שלמטה של הנוקבא, ובאי נקוה וכו' דהיינו שעל ידה היא מקבלת ג' ראשונות שנקרא קדש הקדשים.
בא וראה, אבן זו נבראה מאש ורוח ומים, (דהיינו שמקבלת מג' קוין דז"א), והתקשתה מכולם, ונעשתה אבן אחת, ועומדת על התהום ולפעמים מים נובעים ממנה ומתמלאים התהומות, ואבן הזו עומדת לאות באמצע העולם, וזו היא האבן שהעמיד והשתיל יעקב להתפשטות וקיום העולם, וזה שאמר ויקח יעקב וירימה מצבה.
והאבן הזאת אשר שמתי וגו', וכי אבן זו שם אותה יעקב, הרי היא נבראה מתחילה כשברא הקב"ה את העולם, אלא ששם אותה לקיום למעלה ולמטה, ועל כן אשר שמתי מצבה כתוב, מהו אשר שמתי, שכתוב, יהיה בית אלקים, ששם כאן המדור שלמעלה (כלומר שהמשיך בה המוחין העליונים.
תא חזי, אבן הזו יש עליה שבעה עינים, כמו שאמר על אבן אחת שבעה עינים, (עינים הוא סוד חכמה, וכשמתגלה החכמה מחג"ת נהי"מ דנוקבא, נקראת שבעה עינים). ולמה נקראת שתיה, הוא משום שממנה נשתל העולם, שתיה הוא אותיות שתיה, ששם אותה הקב"ה (שהוא בינה הנקראת י"ה), שיתברך ממנה העולם, כי העולם מתברך ממנה... (ויחי תמד, ועיין שם עוד)
פתח ואמר, יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. בא וראה, כשברא הקב"ה את העולם זרק אבן יקרה אחת מתחת כסא הכבוד, ונשקעה עד התהום, וראש אחד של אבן ההיא תקוע תוך התהום, וראש האחר של האבן הוא למעלה, וראש האחר ההוא שלמעלה היא נקודה אחת העומדת באמצע העולם, ומשם נתפשטה לימין ולשמאל ולכל הצדדים, ונתקיים (העולם) בנקודה האמצעית ההיא,ואבן ההיא נקראת שתיה, שממנה נשתל כל העולם כלכל הצדדים. עוד יש לפרש שתי"ה, היא אותיות שת י"ה, שהקב"ה שת אותה להיות יסוד העולם ושתילת הכל. (פירוש, שתחלה נברא העולם במדת הדין, שהוא סוד המלכות המצומצמת, ראה שאין העולם מתקיים, כי הכלים של בני העולם שהיו נמשכים ממלכות המצומצמת לא היו ראוים לקבל אור העליון, מחמת הצמצום שרכב על המלכות, שיתף עמו מדת הרחמים, שהיא בינה)...
בשלשה אפנים נתפשטה הארץ סביב נקודה ההיא (שהיא המלכות הנמצאת בפנימיות עולם הזה כנ"ל בסמוך), התפשטות הראשונה סביב נקודה ההיא, כל הצחות והזכות שבארץ עומדת שמה, ושם הוא, וזו נמצאת למעלה כל הארץ מסביב נקודה היא. התפשטות השניה היא מסביב ההתפשטות הראשונה, ואינה כל כך צחה וזכה כמו התפשטות הראשונה, אבל היא דקה וצחה מבחינת הצחות שבעפר, יותר מכל שאר עפר אחר, התפשטות השלישית היא חשיכה ועוביות העפר יותר מכולן, ומסביב התפשטות ההיא נמצאים המים של ים אוקינוס המסבב כל העולם, נמצא שהנקודה ההיא עומדת באמצע, וכל אופנים של התפשטות העולם הם מסביב לה.
התפשטות הראשונה היא בית המקדש וכל ההיכלות והעזרות וכל התקונים שלו וירושלים... התפשטות השניה היא כל ארץ ישראל, שנתקדשה בקדושה. התפשטות השלישית היא כל שאר הארץ מקום מושבם של שאר העמים וים אוקיינוס מסבב הכל... (פקודי תמה, ועיין שם עוד)
שמע שהיה אומר אבן אבן, אבן הקדושה העליונה על כל העולם בקדושת אדונך, ועתידים בני העמים לזלזל בך, ולהושיב עליך פגרים טמאים לטמא מקומך הקדוש. וכל הטומאות יקרבו אליך, אוי לעולם בזמן ההוא, גולמי, היינו גופים שיצאו נשמתם מהם מלשון גלמי ראו עיניך...
אמר רבי זירא, זה שאדוני היה בוכה, מה ראה, אמר לו, ראיתי, שהחשוב של כל העולם הוא בשבר גדול, דהיינו אותה האבן היקרה והקדושה שממנה נשתל העולם (שהיא אבן שתיה), ואותה האבן היא שיעקב שם ראשו עליה. וכי האבן שממנה נשתל כל העולם שראשו היה נשקע בתהום הגדול, איך היה יכול יעקב לנענע אותה, אלא אבן ההיא הזוית שלה היתה שקועה בתהום הגדול, וראשה עלה בבית המקדש, ועליה עמד קדש הקדשים ועליה השכינה היקרה העליונה. זה שאמר משם רועה אבן ישראל, והשם הקדוש של מלך העליון נחקק עליה, כשבא יעקב קרא אותו השם הקדוש ולקחה מכאן, מהתהום הגדול, ונתנה באותו מקום שקדש הקדשים היה שם, אמר רבי זירא אני שמעתי בשם רבי בו שאמר בזה את סוד הדבר, ואיני זוכר.
אמר רבי אלעזר, הוי רבי זירא דעתי מרחמת עליך, (ששכחת) ואולי דבר זה שמעת, וכך הוא בירורו של הדבר, שכתוב, ויקח מאבני המקום, (היינו שלקח) אבן אחת מאבני המקום, מאיזה מקום היה, מהמקום הידוע, שהוא מקום התהום, ששם אבנים ששוחקים מים לכל העולם, זה שאמר אבנים שחקו מים. האבן הזאת היתה עיקר לכולם, והיתה עולה עד המקום שהיה שם בית המקדש, ויעקב לא היתה כונתו על שום אחת מהן, אלא עליה (על אבן שתיה), משום שרמזה לו רמז, מה היא הכל נשתל ממנה, כך יעקב כל העולם נשתל ממנו.
באותה שעה ויקח מאבני המקום (את אבן שתיה, שהיא עיקר כל העולם, וישם מראשותיו, ששם בלבו, שהיא מראשותיו, כי זה דומה לזו, (כי יעקב היה דומה למעלתה של האבן)... (זהר חדש ויצא כז)
ומתחת המים נקפא מקום אחד בתחילה, באמצע התהום, ונעשית משם אבן אחת משוקעת באמצע תהום, ועלתה למעלה ונראית בציון, והיא נקודת העולם... (שם רות מו)
אבן היתה שם מימות נביאים ראשונים, ושתיה היתה נקראת, גבוה מן הארץ שלש אצבעות... תנא שממנה הושתת העולם... רבי יצחק אמר אבן ירה הקב"ה בים ממנו נשתת העולם, שנאמר על מה אדניה הטבעו או מי ירה הקב"ה בים ממנו נשתת העולם, שנאמר על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה... (יומא נד ב)
...היינו דכתיב כי השתות יהרסון, ולמאן דאמר בית המקדש נמי, דתנן אבן היתה שם מימות נביאים הראשונים ושתיה היתה נקראת... (סנהדרין כו ב)
...סלע ישכון מקדש ראשון, ויתלונן לינה אחת מקדש השני, על שן סלע ומצודה לינות הרבה, דתנינן תמן משניטל הארון היתה שם אבן שתיה ולמה נקראת כן, אמר רבי יוסי ברבי חלפתא שממנה הושתת העולם, הדא הוא דכתיב מציון מכלל יופי. (ויקרא כ ד)
...וכנגד יצירת האדם, שהוא עולם קטן, כיצד, כשברא הקב"ה את עולמו כילוד אשה בראו, מה ילוד אשה מתחיל בטבורו ומותח לכאן ולכאן לארבעה צדדין, כך התחיל הקב"ה לבראות את עולמו מאבן שתיה תחלה וממנה הושתת העולם, ולמה נקרא שמה אבן שתיה, מפני שממנה התחיל הקב"ה לבראות את עולמו... (פקודי ג)
ארץ ישראל יושבת באמצעיותו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, ואבן שתיה לפני הארון שממנה נשתת העולם, ושלמה שהיה חכם עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות ועשה פירות, ולפיכך הוא אומר עשיתי לי גנות ופרדסים. (קדושים י)
...וישב יעקב ללקוט את האבנים, ומצא אותם כלם אבן אחת, ושם אותו מצבה בתוך המקום וירד לו שמן מן השמים, ויצק עליה, שנאמר ויצק שמן על ראשה, מה עשה הקב"ה נטה רגל ימינו וטבעה האבן עד עמקי תהומות, ועשה אותה סניף לארץ, כאדם שעושה סניף לכיפה, לפיכך נקראת אבן השתיה, שמשם הוא טבור הארץ, ומשם נמתח כל הארץ, ועליה היכל ה' עומד, שנאמר והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלקים, ונפל יעקב על פניו ארצה לפני אבן השתיה... (פרק לה)
ולא שמע אליה, אמר רבי שמע לה... פעם שניה נכנס, נטל הקב"ה אבן שתיה אמר לו אם תגע בה הריני משליכו ואחריב את העולם, הדא הוא דכתיב ויפוזו זרועי ידיו מידי אביר יעקב משם רועה אבן ישראל... (בראשית פרק לט, קמה)
יהיה בית אלקים - תהי מסדרא בבי מוקדשא דה', ויהון דריא פלחין עלה. (בראשית כח כג)
מבלי אשר ימצא - שמא רבא דהות כתיב מפרש על אבן שתיא כסי מנהון... (קהלת ג יא)
ואמר הכתוב שהארץ לבשה צורה, האש מלמעלה, המים והעפר מעורבים, והרוח תכנס בחשך ותרחף על פני המים, ויראה לי שנקודה זו בלבשה הצורה והיתה בוהו, היא שהחכמים קורין אבן שתיה, שממנה נשתת העולם... (בראשית א א)
אתה שוכב עליה - שהיה על אבן שתיה שממנה מתפשט כל העולם, וכאילו קנה הכל. (שם כח יג)
והאבן הזאת - נראה שהיא אבן שתיה שהזמינה למקדש, כפי שהזמין עצי שטים למשכן. (שם שם כג)