אבר

תלמוד בבלי:

...מה שן ועין שהן אחד מאבריו של אדם עבד יוצא בהן לחרות... (ברכות ה א)

...אמר רבי אלעזר משום רבי יוסי בן זמרא על עסקי לבה, אמרה לפניו, רבונו של עולם, כל מה שבראת באשה לא בראת דבר אחד לבטלה, עינים לראות, ואזנים לשמוע, חוטם להריח, פה לדבר, ידים לעשות בהם מלאכה, הרגלים להלך בהן, דדים להניק בהן, דדים הללו שנתת על לבי למה, לא להניק בהן, תן לי בן ואניק בהן. (שם לא ב)

דבר אחר ויבן, אמר רב חסדא ואמרי לה במתניתא תנא מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבנין אוצר, מה אוצר זה קצר מלמעלה ורחב מלמטה כדי לקבל את הפירות, אף אשה קצרה מלמעלה ורחבה מלמטה כדי לקבל את הולד... תנו רבנן שתי כליות יש בו באדם, אחת יועצתו לטובה ואחת יועצתו לרעה, ומסתברא דטובה לימינו ורעה לשמאלו, דכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. תנו רבנן כליות יועצות, לב מבין, לשון מחתך, פה גומר. ושט מכניס ומוציא כל מיני מאכל, קנה מוציא קול, ריאה שואבת כל מיני משקין, כבד כועס, מרה זורקת בו טפה ומניחתו, טחול שוחק, קרקבן טוחן קיבה ישנה אף נעור, נעור הישן ישן הנעור נמוק והולך לו. תנא אם שניהם ישנים או שניהם נעורים מיד מת... (שם סא א)

...כשהוא רוחץ רוחץ של ימין ואחר כך רוחץ של שמאל, כשהוא סך סך של ימין ואחר כך סך של שמאל, והרוצה לסוך כל גופו סך ראשו תחילה מפני שהוא מלך על כל איבריו. (שבת סא א)

עד אשר לא תחשך השמש והאור זו פדחת והחוטם, והירח זו נשמה, וכוכבים אלו הלסתות, ושבו העבים אחר הגשם, זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי... ביום שיזועו שומרי הבית אלו הכסלים והצלעות, והתעותו אנשי החיל אלו שוקים, ובטלו הטוחנות אלו שינים וחשכו הרואות בארובות אלו עינים. אמר ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה מאי טעמא לא אתית לבי אבידן, אמר ליה טור תלג, סהרוני גלידין, כלבוהי לא נבחין טחנוהי לא טוחנין...

אמר ליה רבי לרבי שמעון בן חלפתא מפני מה לא הקבלנו פניך ברגל כדרך שהקבילו אבותי לאבותיך, אמר לו סלעים נעשו גבוהים, קרובים נעשו רחוקים, משתים נעשו שלש, משים שלום בבית בטל. וסגרו דלתים בשוק וגו' אלו נקביו של אדם, בשפל קול הטחנה, בשביל קורקבן שאינו טוחן, ויקום לקול הצפור, שאפילו צפור מנערתו משנתו, וישחו כל בנות השיר, שאפילו קול שירים ושירות דומות עליו כשוחה... אם יטעם עבדך את אשר אוכל ואת אשר אשתה, מכאן ששפתותיהן של זקנים מתרפטות, אם אשמע עוד בקול שרים ושרות, מכאן שאזניהם של זקנים מתכבדות, אמר רב ברזילי הגלעדי שקרא הוה, דההיא אמתא דהויא בי רבי בת תשעין ותרתין שנין והות טעמא קידרא. רב אמר ברזילי הגלעדי שטוף בזמה הוה, וכל השטוף בזמה זקנה קופצת עליו... גם מגבוה ייראו, שאפילו גבשושית קטנה דומה עליו כהרי הרים, וחתחתים בדרך, בשעה שמהלך בדרך נעשו לו תוהים, וינאץ השקד זו קליבוסת, ויסתבל החגב אלו עגבות, ותפר האביונה זו חמדה. (שם קנא ב)

...ויש אומרים אבריו של אדם מעידים בו, שנאמר אתם עדי נאם ה'. (תענית יא א)

דרש בר קפרא, מאי דכתיב ויתד תהיה לך על אזנך, אל תקרי אזנך אלא על אוזנך, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו, והיינו דאמר רבי אלעזר מפני מה אצבעותיו של אדם דומות ליתידות... כל חדא וחדא למילתיה עבידא, דאמר מר, זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זה גודל, אלא מה טעם משופות כיתדות, שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעותיו באזניו... תנו רבנן אל ישמיע אדם לאזניו דברים בטלים, מפני שהן נכוות תחלה לאיברים. (כתובות ה א)

ואמר רמי בר אבא כתיב אברם וכתיב אברהם, בתתחלה המליכו הקב"ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים, ולבסוף המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים, אלו הן, שתי עינים, ושתי אזנים, וראש הגוייה. (נדרים לב ב)

רמי בר אבא מאי דכתיב עיר קטנה ואנשים וגו', עיר קטנה זה הגוף, ואנשים בה מעט אלו אברים, ובא אליה מלך גדול וסבב אותה זה יצר הרע... החכמה תעוז לחכם זו תשובה ומעשים טובים, מעשרה שליטים שתי עינים ושתי אזנים ושתי ידים ושתי רגלים וראש הגויה ופה. (שם)

דתנן עשרים וארבעה ראשי אברים שבאדם כולם אין מטמאין משום מחיה, ואלו הם ראשי אצבעות ידים ורגלים, וראשי אזנים, וראש החוטם, וראש הגוייה, וראשי דדים שבאשה, רבי יהודה אומר אף שבאיש, ותני עלה בכולם עבד יוצא בהם לחירות, רבי אומר אף הסירוס, בן עזאי אומר אף הלשון... (קידושין כה א)

...שדרו של אדם לאחר שבע שנים נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים. (בבא קמא טז א)

אמר רבי בנאה נסתכלתי בשני עקיביו (של אדם הראשון) ודומים לשני גלגלי חמה... (בבא בתרא נח א)

מאי מלאכת תופיך ונקביך בך, אמר רב יהודה אמר רב אמר לו הקב"ה לחירם מלך צור, בך נסתכלתי ובראתי נקבים נקבים באדם, (שאתה עתיד למרוד לעשות עצמך אלוה)... (שם עה א)

תנו רבנן להגיד גדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שאדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומין זה לזה, אבל הקדוש ברך הוא טובע כל אדם בחותמו של אדם הראשון, ואין אחד מהן דומה לחבירו, שנאמר תתהפך כחומר חותם ויתיצבו כמו לבוש. ומפני מה אין פרצופיהן דומין זה לזה, שלא יראה אדם דירה נאה ואשה נאה ויאמר שלי היא, שנאמר וימנע מרשעים אורם וזרוע רמה תשבר. תניא היה רבי מאיר אומר בשלשה דברים אדם משתנה מחבירו, בקול במראה ובדעת... אמר רב אושעיא משמיה דרב אדם הראשון גופו מבבל וראשו מארץ ישראל, ואבריו משאר ארצות, עגבותיו, אמר רב אחא מאקרא דאגמא... (סנהדרין לח א)

...נטל שתי זרועותיו והניחן על לבו אמר או לכם שתי זרועותי שהן כשתי ספרי תורה שנגללין... (שם סח א)

במה הכם, רבי אליעזר אומר ביד הכם, שנאמר וירא ישראל את היד הגדולה... רבי יהושע אומר באצבע הכם, שנאמר ויאמרו החרטמים אל פרעה אצבע אלקים היא, היא אצבע שעתידה ליפרע מסנחריב... ויש אומרים בחוטמן נשף בהן ומתו, שנאמר וגם נשף בהם ויבשו, רבי ירמיה בר אבא אמר כפים ספק להם ומתו, שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי. רבי יצחק נפחא אמר אזנים גילה להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו... (שם צה ב)

האבר והבשר המדודלין בבהמה מטמאין טומאת אוכלין במקומן וצריכין הכשר... (שם קכז א)

בעא מיניה פלימו מרבי מי שיש לו שני ראשים באיזה מהן מניח תפילין, אמר ליה או קום גלי או קבל עלך שמתא, אדהכי אתא ההוא גברא, אמר ליה אתיליד לי ינוקא דאית ליה תרי רישי כמה בעינן מיתב לכהן... (מנחות לז א)

אלו טרפות בבהמה, נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת, ניקב קרום של מוח, ניקב הלב לבית חללו, נשברה השדרה ונפסק החוט שלה, ניטל הכבד ולא נשתייר הימנו כלום, הריאה שניקבה או שחסרה, רבי שמעון אומר עד שתינקב לבית הסמפונות, ניקבה הקבה, ניקבו הדקין, הכרס הפנימית שניקבה או שנקרע רוב החיצונה, רבי יהודה אומר הגדולה טפח והקטנה ברובה, המסס ובית הכוסות שניקבו לחוץ, נפלה מן הגג, נשתברו רוב צלעותיה... והאיכא בהמה שנחתכו רגליה מן הארכובה ולמעלה טרפה, סבר ליה כרבי שמעון בן אלעזר דאמר יכולה היא לכוות ולחיות... והאיכא חסרון בשדרה, דתנן כמה חסרון בשדרה בית שמאי אומרים שתי חוליות ובית הלל אומרים חוליא אחת... והאיכא גלודה (שניטל עורה)... והאיכא שב שמעתתא, דאמר רב מתנא האי בוקא דאטמא (קולית הירך) דשף מדוכתיה טרפה, ואמר רכיש בר פפא משמיה דרב לקתה בכוליא אחת טרפה, ותנן ניטל הטחול כשרה, ואמר רב עוירא משמיה דרבא לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טרפה, ואמר רבה בר בר חנה אמר שמואל סימנים שנדלדלו ברובן טרפה, ואמר רבה בר רב שילא אמר רב מתנא אמר שמואל נעקרה צלע מעיקרה טרפה, וגולגולת שנחבסה ברובה ובשר החופה את רוב הכרס ברובו טרפה... (חולין מב א, וראה שם עוד,וערך מאכלות אסורות)

אמר רבא שני עורות יש לו לוושט חיצון אדום ופנימי לבן... (שם מג א)

ואלו טרפות בעוף, נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת, הכתה חולדה על ראשה מקום שעושה אותה טרפה, ניקב הקורקבן, ניקבו הדקין, נפלה לאור ונחמרו בני מעיה, אם ירוקים פסולים אם אדומים כשרים... (שם נא א, וראה שם עוד)

הוא עשך ויכוננך, מלמד שברא הקב"ה כונניות באדם שאם נהפך אחת מהן אינו יכול לחיות. (שם נו ב)

...שהרי קרקפלו של רבי ישמעאל מונח בראש מלכים. (שם קכג א)

אלא למאן דאמר אבריה (של יולדת) מתפרקין הימנה ואין נפשה חוזרת עליה עד עשרים וארבעה חדש... (בכורות ו ב)

על אלו מומין שוחטין את הבכור, נפגמה אזנו מן החסחוס אבל לא העור, נסדקה אף על פי שלא חסרה, ניקבה מלא כרשינה או שיבשה... (שם לז א, וראה שם עוד)

חוטמו שניקב ושנפגם ושנסדק, שפמו שניקבה שנפגמה שנסדקה... חוטין החיצונות שנפגמו ושנגממו, הפנימים שנעקרו, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר אין בודקין מן התיומת ולפנים ואף לא את התיומת... נפגם הזובן או העריה של נקבה במוקדשין, נפגם הזנב מן העצם אבל לא מן הפרק, או שראש זנב מפצל, או שיש בשר מחוליא לחוליא מלא אצבע... (שם לט א, וראה שם עוד)

אין לו ביצים או אין לו אלא ביצה אחת, רבי ישמעאל אומר אם יש לו שני כיסין יש לו ב' ביצים, אין לו שני כיסין אין לו אלא ביצה אחת, רבי עקיבא אומר מושיבו על עכוזו וממעך אם יש ביצה סופו לצאת... בעל חמש רגלים או שאין לו אלא שלש, ושרגליו קלוטות כשל חמור, והשחול והכסול, איזהו שחול שנשמטה יריכו, וכסול שאחת מיריכים גבוהות... נשבר עצם ידו ועצם רגלו אף על פי שאינו ניכר. מומין אלו מנה אילא ביבנה, והודו לו חכמים, ועוד ג' הוסיף, אמרו לו לא שמענו אלא את אלו, את שגלגל עינו גדול כשל אדם, ופיו דומה כשל חזיר, ושניטל רוב המדבר בלשונו, בית דין של אחריהן אמרו הרי זה מום... מעשה שהלחי התחתון עודף על העליון, ושאל ר"נ לחכמים ואמרו הרי זה מום... אוזן הגדי היתה כפולה אמרו חכמים בזמן שהוא עצם אחד מום, בזמן שאין בו עצם אינו מום, רבי חנניא בן גמליאל אומר זנב הגדי שהוא דומה לשל חזיר ושאין בה שלש חוליות הרי זה מום... רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר את שיבלת בעיניו ושנפגם עצם ידו ורגלו ושנפרק עצמו של פיו, עינו אחת גדולה ואחת קטנה אזנו אחד גדולה ואחד קטנה, במראה אבל לא במדה, רבי יהודה אומר שתי ביציו אחת גדולה כשתים שבחבירתה, ולא הודו לו חכמים... זנב העגל שאינה מגיעה לערקוב, אמרו חכמים כל מרבית עגלים כן, כל זמן שיהו מגדלין הן נמתחות... (שם מ א, וראה שם עוד)

מומין אלו בין קבועין בין עוברים פוסלין באדם, ויתר עליהן באדם הכילון והלפתן והמקבן ושראשו שקוט וסקיפת ובעלי חטרות, רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלין, הקרח פסול, איזהו קרח כל שאין לו שיטה של שער מוקפת מאוזן לאזן... (שם מג, וראה שם עוד וכהן-עבודה)

עיניו גדולות כשל עגל או קטנות כשל אווז, גופו גדול מאבריו, או קטן מאבריו, חוטמו גדול מאבריו או קטן מאבריו, הצומם וצומע, איזהו צומע, כל שאזניו קטנות, והצומם כל שאזניו דומות לספוג, שפתו העליונה עודפת על התחתונה, התחתונה עודפת על העליונה הרי זה מום, ושנשרו שיניו פסול מפני מראית העין... (שם מד א, וראה שם עוד)

תנו רבנן שני נקבים יש בו באדם, אחד מוציא שתן ואחד מוציא שכבת זרע, ואין בין זה לזה אלא כקליפת השום... אין לו ביצים, או אין לו אלא ביצה אחת, הרי זה מרוח אשך האמור בתורה, רבי ישמעאל אומר כל שנימוחו אשכיו, רבי עקיבא אומר כל שרוח באשכיו, רבי חנינא בן אנטיגנוס אומר כל שמראיו חשוכין... מקיש בקרסוליו (שארכובותיו עוקמות לחוץ) ובארכובותיו, ובעל הפיקים והעיקל (מומים ברגלים)... פיקה יוצא מגודלו, עקיבו יוצא לאחוריו, פרסותיו רחבות כשל אווז, אצבעותיו מורכבות זו על זו או קלוטות למעלה עד הפרק כשר, למטה מן הפרק וחתכה כשר, היתה בה יתרת וחתכה, אם יש בה עצם פסול ואם לאו כשר. יתר בידיו וברגליו שש ושש עשרים וארבע, רבי יהודה מכשיר וחכמים פוסלין, השולט בשתי ידיו, רבי פוסל וחכמים מכשירין... (שם מד ב, וראה שם עוד)

אמר רב יהודה אמר שמואל מעשה בתלמידיו של רבי ישמעאל ששלקו זונה אחת שנתחייבה שריפה למלך, בדקו ומצאו בה מאתים וחמשים ושנים, אמר להם שמא באשה בדקתם, שהוסיף לה הכתוב שני צירים ושני דלתות... (שם מה א)

אמר לו הקב"ה ללשון כל אבריו של אדם זקופים ואתה מוטל, כל אבריו של אדם מבחוץ ואתה מבפנים, ולא עוד שלא שהקפתי לך שתי חומות, אחת של עצם ואחת של בשר... (ערכין טו ב)

ועוד שאל רבי עקיבא אבר המדולדלת בבהמה מהו, אמרו לו לא שמענו, אבל שמענו אבר המדולדלת באדם שהוא טהור, וכך היו עושין מוכי שחין בירושלים, הולך לו ערב פסח אצל הרופא וחותכו עד שמניח בו כשערה, ותוחבו בסירא ונמשך ממנו, והלה עושה פסחו והרופא עושה פסחו, ורואה אני שהדברים קל וחומר. (כריתות טו א)

כל אבר שיש בו צפורין יש בו עצם, ויש שיש בו עצם ואין בו צפורן... (נדה מט א)

תלמוד ירושלמי:

...אמר ליה כל האיברים תלוין בלב, והלב תלוי בכיס... (תרומות מז א)

מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם, שלשים בפיסת הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקורסל, שנים בשוק, חמשה בארכובה, אחד בירך, שלשה בקטלית, י"א צלעות, שלשים בפיסת היד, ו' בכל אצבע, ב' בקנה, וב' במרפק, אחד בזרוע, וד' בכתף, מאה ואחד מזה ומאה ואחד מזה, וי"ח חוליות בשדרה, תשעה בראש, ח' בצואר, ו' במפתח של לב, וה' בנקביו, כל אחד ואחד מטמא במגע ובמשא ובאהל... (אהלות א ח)

מדרש רבה:

...דכוותה וצבתה בטנה ונפלה יריכה (במדבר ה'), אבר שהתחיל בעבירה תחלה, ממנו התחילה הפורענות. (בראשית נ יא)

...רבנן אמרי כשם שנפשי צמאה לך, כן רמ"ח איברים שיש בי צמאים לך, היכן (תהלים ס"ג) בארץ ציה ועיף בלי מים... (שם סג א)

אמר רבן שמעון בן גמליאל, יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק בעבירה, ועל פיך ישק כל עמי, גופו שלא נגע בעבירה, וילבש אותו בגדי שש, צוארו שלא הרכין לעבירה, וישם רביד הזהב על צוארו, ידיו שלא משמשו בעבירה, ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אותה על יד יוסף, רגליו שלא פסעו בעבירה, ייתון וירכבון על קרונין, וירכב אותו במרכבת המשנה אשר לו... (שם פט ג)

אמר רבי אבין במדע שנתתי לך יתיר מן הבהמה וחיה ועוף תהיה מחרף ומגדף לפני, בראתי לך שני עינים ולה ב' עינים, לך ב' אזנים ולה ב' אזנים, דימיתיך להם, שנאמר נמשל כבהמות נדמו, ואין נדמה אלא שתיקה... רבי לוי אמר, אזנים לכותל אזנים לדרך... (ויקרא לב ב)

...פרצוף שברא הקב"ה בבני אדם מלא הסיט יש בו כמה מעינות ואין מתערבין זה בזה, מי עינים מלוחין, מי אזנים שמנים, מי החוטם סרוחים, מי הפה מתוקין. מפני מה מי עינים מלוחין, שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה מיד היתה מסתמא, אלא על שהן מלוחים פוסק ואינו בוכה. מפני מה מי אזנים שמנים, שכשאדם שומע שמועה קשה אלימא תופשה באזניו מתקשרת ומת, מתוך שהם שמנים מכניס בזה ומוציא מזה. מפני מה מי החוטם סרוחים שבזמן שאדם מריח ריח רע, אלימא מי החוטם סרוחים שמעמידין אותו מיד מת. מפני מה מי הפה מתוקין, פעמים אוכל אכילה ואינה מתקבלת בלבו, אם אין מי הפה מתוקין אין נפשו חוזרת עוד, ועוד לפי שקורא בתורה, דכתיב בה (תהלים י"ט) ומתוקים מדבש... (במדבר יח יח)

הלכה אדם מישראל שהיה חושש באזנו מהו שיהא מותר לרפאותו בשבת, כך שנו חכמים כל ספק נפשות דוחה את השבת, וזו מכת האוזן אם סכנה היא מרפאים אותה בשבת. רבנן אמרי מבקש אתה שלא לחוש באזניך ולא אחד מאבריך הטה אזניך לתורה ואת נוחל חיים, מנין, שנאמר (ישעיה נ"ה) הטו אזנכם ולכו אלי שמעו ותחי נפשכם... רבי לוי אומר האוזן לגוף כקינקל לכלים, שכן הקינקל כמה כלים ניתנים עליו ואת נותן מוגמר תחתיו וכלם מתעשנים, כך רמ"ח איברים שבאדם הזה על ידי האזן כלן חיין, מנין, שנאמר שמעו ותחי נפשכם... (דברים י א)

שוחר טוב:

אמר רבי יוסי בן זימרא בא וראה כמה הוא קשה לשון הרע, כי כמה איברים יש באדם, יש מהן זקופין ויש מהן מוטין ויש מהן עומדין, והלשון הזה בבית האסורין והלחיים מקיפות אותה וכמה מנגנאות יש עליו ואין אדם יכול לעמוד בו, ואילו היה זקוף ונראה על אחת כמה וכמה. (נב)

מדרש תדשא:

לכל הרגשה והרגשה נתן הקב"ה תורה מה לעשות ומה לא לעשות, ללב לא תתורו, לעינים אחרי עיניכם, לאזנים לא תשא שמע שוא, לפה לא תאכל כל תועבה, ללשון לא תשא את שם וגו', לידים אל תשת ידך, לערוה לא תנאף, לרגלים לא תלכו אחרי אלהים אחרים, הרי אלו לא תעשה, וכן אמר שלמה אדם בליעל קורץ בעיניו תהפוכות בלבו וגו' שש הנה שנא ה' (משלי ו'). ומה לעשות, מלמד ללב ושמתם את דברי אלה על לבבכם, לעינים פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך, לאזנים שמע ישראל וגו', ללשון ושננתם, לידים פתוח תפתח את ידך, לערוה פרו ורבו, לרגלים בכל הדרך אשר צוה וגו' תלכו. כשם שהקב"ה גזר על הבריות והתחתונים מה לעשות כך צוה לכל הרגשות האברים של אדם מה לעשות. (פרק ט)

רמב"ן:

...אבל אנו בעלי התורה הקדושה מאמינים, שהשי"ת ברא הכל כפי שגזרה חכמתו, ולא ברא דבר שיהיה בו גנאי וכיעור. ואם נאמר כי החיבור הוא דבר של גנאי, הנה כלי המשגל הם כלי הגנות, והרי השי"ת הוא בראם... ואמר ולא יתבוששו, כי קודם שחטאו היו (אדם וחוה) עסוקים במושכלות, וכל כוונתם לשם שמים, והיו כלי המשגל בעיניהם כשאר כל האברים. אמנם כאשר נטו אחרי התאוות הגופניות ולא נתכוונו לשם שמים יש בהם כיעור. (אגרת הקדש פרק ב)

כי עירומים הם - ...וכשחטאו השיגו את הטוב והרע בהכרח שימושי:חמרי, (ולא כקודם שידעום רק בכרח מדעי), כי כוחותיהם נעשו מורדים, ומשתמשים בהפלגה בתאוותם. ומפני ששיערו, שהאבר הראשון במורדים הוא מכוער וראוי לכסותו, וזה שאמר כי ערומים הם, כי שאר בעלי החיים הולכים על ד' ומסתירים ערותם, או שהיא מכוסה בעור או בצמר... (בראשית ג ז)

מהר"ל:

ועתה בא לפרש מה גובריה של אבר הזה, כי בני אדם רואים האבר הזה בזוי ושפל בתכלית, ולא יביטו אל פעולת אלקים ואל מעשה ידיו הוא האדם, ועל זה אמר אבריה דרבי ישמעאל ברבי יוסי כחמת בת תשעה קבין. דע כי מסוד היצירה כמו שאמרו ז"ל במסכת נדרים ל"ב, והחכמה תעוז לחכם מעשרה שליטים אשר בעיר, מאי עשרה שליטים, שתי עינים שתי אזנים שתי ידים שתי רגלים וראש הגויה והפה, ופירש הכתוב לפי זה, כי שכל אשר לאדם תעוז, והוא יותר במעלה מן עשרה אברים שהם שליטים בגוף האדם אחד. וגם מזה תוכל להבין, כי לא אשר ייחשבו בני אדם הוא דרך חכמים, שהרי מנה האבר הזה עם עשרה שליטים שהם האיברים החשובים, ויותר מזה כי כל האיברים הם זוגות, ואילו ראש הגויה והפה אלו שנים הם יחידים, ומזה תוכל להבין, כי אלו הם שליטים על שליטים, והם שקולים בשוה... והוא אשר רמזו חכמים בחכמתם, כי אלו השנים, הפה וראש הגויה עניין אחד... ותמצא כי אלו עשרה אשר אמרנו חמשה מול חמשה, ה' ראשונים הם רוחניים, כי העינים והאזנים והפה אשר הוא כח הדבור הם רוחניים ביותר, ואלו חמשה אחרונים הם קרובים אל הגוף, והם הידים והרגלים וראש הגויה, וכולם הם נגד עשר ספירות בלימה שחתם השי"ת באדם הזה. והנה הפה הוא יחידי, וראש הגויה הוא יחיד, כנגד ההתחלה שכל התחלה הוא אחת, והשני הוא כנגד הסוף וההשלמה שהוא גם כן אחד, ולפיכך נקרא ברית יחיד כאשר ידוע בחכמה... (חידושי אגדות בבא ממציעא פד א, ועיין שם עוד)

הכתב והקבלה:

הנפש עם הבשר - אזהרה לאבר מן החי. אבר הוא הכנף, ומלשון ברירה, שנברר והופרש מן הגוף. מכאן קראו חז"ל לכל חלק פרטי שבגוף אבר כשהוא ניכר בפני עצמו. וכן אפשר לקרא את האבר נפש, שגם הוראת מלה זו היא התפרדות... (דברים יב כג)

מלבי"ם:

ולא יתבוששו - שהתשמיש היה רק לקיום המין, לכן לא התבוששו, שהבושה בגלוי הערוה הוא רק מפני שהיא מעוררת אל התאוה וציורי זנונים שלא ידעו מהם כלל, וגם למה שכתבנו כי קודם החטא לא היתה הנפש מורכבת בגויה בהרכבה מזגית, רק בהרכבה שכנית, והגוף היה אצלם כלבוש שיוכל לפשטו וללבשו... וממילא אחר שהגוף היה רק כמו מלבוש, אין צריך לו עוד מלבוש... (בראשית ב כה)

...ורמז לו על ידי מצוות המילה שהיא באבר העומד במקום תקפו וחזקו של אדם ואליו ישפכו כל עורקי הגוף שהוא האבר הנושא פרי, והטפה הזרעית מאוספת מכל כחות הגויה והנוגע בו כנוגע בכל חלקי האדם וכחותיו... (שם יז ה)

...כי יש הבדל בין שני השמות כנף ואבר, שהפרק העליון שבו מחוברים הנוצות נקרא אבר, והנוצות המחוברות בו שבם יעופף נקרא כנף, כמו שכתוב (דברים ל"ב) יפרוש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו, שדרך הנשר לפרוש הנוצות בהם יקח גוזליו, ועל האבר ישאם... (ויקרא א יז)