(ראה גם: אברהם-כללי)
ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו, ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם. (בראשית יא לא)
ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך... וילך אברם כאשר דבר אליו ה' וילך אתו לוט, ואברם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן. ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן, ויצאו ללכת ארצה כנען ויבאו ארצה כנען. (שם יב א והלאה)
ויאמר אליו, אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את הארץ הזאת לרשתה. (שם טו ז)
תא חזי, מה כתוב ויקח תרח וגו' ויצאו אתם מאור כשדים. ושואל, כתוב ויצאו אתם, ויצאו אתו (צריך לכתוב, דהיינו עם תרח), כי כתוב ויקח תרח וגו' למה כתוב ויצאו אתם. ומשיב אלא תרח ולוט עם אברהם ושרה יצאו, כי הם שרצו לצאת בעיקר מתוך הרשעים, ואחר שראה תרח שאברהם בנו ניצל מתוך האש חזר לעשות רצונו של אברהם, ומשום זה, ויצאו אתם תרח ולוט. ובשעה שיצאו מה כתוב בהם, ללכת ארצה כנען, כי רצונם היה ללכת לשם, מכאן למדנו שכל מי שבא לטהר עוזרים לו, תא חזי שכך הוא, כי כיון שכתוב ללכת ארצה כנען, מיד כתוב ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו', ומטרם שנתעורר מעצמו מתחילה ללכת לארץ כנען, לא כתוב לך לך, הרי שהבא ומתעורר מעצמו מלמטה, מסייעים לו מלמעלה... (לך לך יח)
רבי אלעזר היה יושב לפני רבי שמעון אביו, והיה עמו רבי יהודה ורבי יצחק ורבי חזקיה. אמר רבי אלעזר לרבי שמעון אביו, מה זה שכתוב לך לך מארצך וממולדתך, כיון שכולם יצאו (מאור כשדים) ללכת למה לא נאמר לו שכולם ילכו. כי הגם שתרח היה עובד עבודה זרה, אבל כיון שנתעורר בהתעוררות יפה לצאת עם אברהם, וראינו שהקב"ה חפץ בתשובת הרשעים והוא התחיל לצאת, למה לא כתוב לכו לכם..
אמר לו רבי שמעון, אם תחשוב כשתרח יצא מאור כשדים היה זה כדי לעשות תשובה, אינו כן, אלא כשיצא רק להנצל יצא, כי כל אנשי ארצו היו רוצים להורגו, כי אחר שראו שאברהם ניצל (מכבשן האש) היו אומרים לתרח, אתה הוא שהיית מטעה אותנו בפסילים הללו, ומשום הפחד מפניהם יצא תרח. כיון שהגיע לחרן לא יצא עוד משם, כי כתוב, וילך אברם וגו' וילך אתו לוט, ואלו תרח לא נזכר בהכתוב.
פתח ואמר וימנע מרשעים אורם וגו', מקרא זה כבר ביארוהו, אבל וימנע רשעים אורם זה נמרוד ובני דורו, שיצא אברהם מהם, שהוא היה אורם, וזרוע רמה תשבר זהו נמרוד. (שם לד)
ואת כל רכושם אשר רכשו, אלו הם מעשים הטובים שאדם עושה בעולם הזה בכח התעוררות הנשמה, ואת הנפש אשר עשו בחרן, היינו אותה הנפש שהיתה בתחילה בדביקות ובהתחברות של הערלה עם הגוף, ואחר כך תקנה אותה הנשמה, עליה אומר הכתוב, ואת הנפש אשר עשו בחרן, והיינו נפש המתאוה, שיש לה קורבה חזקה אל תאות הגוף והקליפות...
וילך אברם, אמר רבי אלעזר תא חזי, כי לא כתוב ויצא אברם כאשר דבר אליו ה' אלא וילך, כמו שאתה אומר לך לך, הוא, משום שהיציאה כבר עשו מקודם לכן, שכתוב, ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ועל כן כתוב עתה וילך. כאשר דבר אליו ה', היינו כפי שהבטיח לו בכל ההבטחות. וילך אתו לוט, שנתחבר עמו כדי ללמוד ממעשיו, ועם כל זה לא למד כל כך... (שם מז)
לך לך, אמר רבי שמעון מה הטעם, שגילוי הראשון שנגלה הקב"ה על אברהם פתח בלך לך, שהרי עד כאן עוד לא דבר הקב"ה עם אברהם, אלא שאמרו, שרמז לו בהחשבון של לך לך שהוא בגמטריא מאה, כי יולד לו בן למאה שנים. אבל תא חזי, כל מה שעושה הקב"ה בארץ הכל הוא בסוד החכמה, משום שאברהם עוד לא היה דבוק אז בהקב"ה כראוי, אמר לו לך לך, וזהו רומז לאותו המקום שהיה צריך להתקרב להקב"ה, והוא מדרגה ראשונה לבא להקב"ה, משום זה כתוב לך לך. ומדרגה הזו לא יכול אברהם להתאחז בה מטרם שיכנס לארץ ישראל, כי שם מקבלים מדרגה הזו... (שם סב)
תא חזי, בהתעוררות של מטה מתעורר למעלה, טרם שמתעוררים למטה, לא יתעורר למעלה לשרות עליו. מה כתוב באברהם, ויצאו אתם מאור כשדים, ויצאו אתם, ויצאו אתו היה צריך לומר, שהרי כתוב ויקח תרח את אברם בנו וגו', אלא תרח ולוט יצאו עם אברהם ושרה, כי אחר שניצל אברהם מן האש, חזר תרח לעשות רצונו...
רבי שמעון אומר לך לך, היינו לתיקון שלך עצמך. מארצך, מאותו צד הישוב שאתה שוקל, ששם נולדת (דהיינו מצד ימין מטרם שנכלל בשמאל, ואמר לו הקב"ה ללכת משם), וממולדתך, מתולדה ההוא שלך, (דהיינו מצד שמאל מטרם שנכלל בימין שהשמאל הוא תולדה של הימין). ומבית אביך, שאתה משגיח בשורשם, (ואמר לו הקב"ה) שלא יסתכל בהם יותר, אל הארץ אשר אראך, כי שם יתגלה לך מה שאתה חפץ, דהיינו הכח הממונה עליה, שהוא עמוק וסתום. מיד וילך אברם כאשר דבר אליו ה'... (וארא קצו)
ראה עוד אברהם-כללי, יתרו קלג.
וזה הוא שאמר לאברם לך לך מארצך, למה ב' פעמים, (דהיינו מארצך וממולדתך), אלא לך מדירתך ומגופך, (ממולדתך היינו מדירתך, ומארצך היינו מן הגוף שלך), ומבית אביך משלמות שיש לך (עתה) מלמעלה, אל הארץ אשר אראך הוא הגוף, שהוא תיבת נח, (דהיינו גוף הראוי להלביש הנשמה). (זהר חדש נח יח)
אלא תא חזי, בשעה שהפילו את אברהם בשריפת האש, היו דנים אותו תחילה למעלה, אמר הקב"ה (אל הכסא) כסא שלי, (שהוא המלכות), לך והצל את אברהם מאור כשדים, כי לכבודי עשה מה שעשה.
אמרו לו מלאכי השרת, רבונו של עולם, אדם שיצא ממנו ישמעאל שיעשו לישראל מה שיעשו, (אתה רוצה להצילו), אמר להם כן יצא ממנו יצחק שיושיט צוארו על המזבח, אמרו לו הרי עשו שיצא מיצחק יחריב בית המקדש. אמר הרי יצא ממנו יעקב, שהוא כסא שלם. אמרו הנה ודאי בזכותו של יעקב ינצל, זה שאמר כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם. (שם אחרי לג)
ראה אברהם-כללי, בבא בתרא צ"א א.
...אלא כיון שיצא מאור כשדים עמדו כל גדולי הדור ונתנו לו מתנות, ועמד נמרוד וכתב את עבדו אליעזר לאברהם... (פרק טז)
עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו ועמד בכולם, וצפוי היה לפני שעתידין בניו לנסות להקב"ה עשרה נסיונות, והקדים הרפואה למכתם, ונסהו בעשר נסיונות.
נסיון הראשון, כשנולד אברהם אבינו בקשו כל גדולי הדור מנמרוד להרגו, ונחבא מתחת לארץ י"ג שנה שלא ראה לא שמש ולא ירח. ולאחר י"ג שנה יצא מתחת לארץ, מדבר בלשון הקודש, מאס אשרים ושקץ את הגלולים ובטח בצל יוצרו, ואמר (תהלים פ"ד) ה' צב-אות אשרי אדם בוטח בך.
נסיון השני, נתנוהו בבית האסורים עשר שנים, ג' בכותא וז' בקרדו, וי"א ג' בקרדו וז' בכותא, לאחר עשרה שנים שלחו והביאו אותו ונתנוהו בתוך כבשן האש, והמלך הכבוד פשט יד ימינו והצילו מתוך כבשן האש, שנאמר (בראשית ט"ו) ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים.
נסיון ג' טלטלו מבית אביו וממשפחתו והביאו לחרן, ושם מת תרח אביו ואמתלאי אמו. הטלטול קשה לאדם יותר מכל... (פרק כו)
שבעה דברים מופתיים נבראו בעולם שלא היה כמותן. מופת הראשון, מיום שנבראו שמים וארץ לא היה אדם ניצול מכבשן האש, עד שבא אברהם אבינו וניצול, וראו כל אנשי הארץ ותמהו, שלא היה כמוהו משנברא העולם... (פרק נב)
ראה אברהם-כללי בראשית ל יא.
וימת הרן על פני תרח אביו, רבי חייא בריה דרב אדא דיפו אמר, תרח עובד לצלמים ומוכר היה, חד זמן נפיק לאתר, הושיב לאברהם מוכר תחתיו. הוה אתי בר איניש בעי דיזבן, והוה אמר ליה בר כמה שנין את, והוה אמר ליה בר חמשין או שיתין, והוה אמר ליה ווי ליה לההוא גברא דהוא בר שיתין ובעי למסגד לבר יומא, והיה מתבייש והולך לו. חד זמן אתת חדא איתתא טעינא בידה חדא פינך דסולת, אמרה ליה הא לך קרב קודמיהון, קם נסיב בוקלסא בידיה ותברהון לכולהון פסיליא ויהב בוקלסא בידא דרבה דהוה ביניהון. כיון דאתא אבוה אמר ליה מאן עביד להון כדין. אמר ליה מה נכפור מינך, אתת חדא איתתא טעינא לה חדא פינך דסולת, ואמרת ליהא לך קריב קדמיהון. קריבת לקדמיהון, הוה דין אמר אנא איכול קדמיא, ודין אמר אנא איכול קדמאי, קם הדין רבה דהוה ביניהון, נסיב בוקלסא ותברינון. אמר ליה מה אתה מפלה בי, וידעון אינון. אמר ליה ולא ישמעו אזניך מה שפיך אומר, נסביה ומסריה לנמרוד. אמר ליה נסגוד לנורא, אמר ליה אברהם ונסגוד למיא דמטפין נורא. אמר ליה נמרוד נסגדו למיא, אמר ליה אם כן נסגוד לרוחא דמבדר עננא, אמר ליה נסגוד לרוחא, אמר ליה ונסגוד לבר אינש דסביל רוחא. אמר ליה מילין את משתעי, אני איני משתחוה אלא לאור, הרי אני משליכך בתוכו, ויבא א-לוה שאתה משתחוה לו ויצילך הימנו. הוה תמן הרן קאים פליג, אמר מה נפשך, אם נצח אברהם אנא אמר מן דאברהם אנא, ואם נצח נמרוד אנא אמר דנמרוד אנא, כיון שירד אברהם לכבשן האש וניצול, אמרין ליה דמאן את, אמר להו מן דאברהם, נטלוהו והשליכוהו לאור ונחמרו בני מעיו, ויצא ומת על פני תרח אביו... (בראשית לח יט)
ויאמר ה' אל אברם, רבי ברכיה פתח (שיר א') לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, אמר רבי ברכיה למה היה אברהם אבינו דומה, לצלוחית של אפופילסימון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית, ולא היה ריחה נודף, כיון שהיתה מטלטלת היה ריחה נודף, כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם. (שם לט ב)
ויאמר ה' אל אברם לך לך, מה כתיב למעלה מן הענין וימת תרח בחרן... אמר רבי יצחק... לפי שהיה אברהם אבינו מפחד ואומר, אצא ויהיו מחללין בי שם שמים, ואומרים הניח אביו והלך לו לעת זקנתו, אמר לו הקב"ה לך אני פוטרך מכבוד אב ואם... ולא עוד אלא שאני מקדים מיתתו ליציאתך, בתחילה וימת תרח בחרן, ואחר כך ויאמר ה' אל אברם וגו'. (שם שם ז)
רבי יהודה אומר לך לך שני פעמים אחד מארם נהרים ואחד מארם נחור, ורבי נחמיה אמר לך לך שני פעמים אחד מארם נהרים ומארם נחור, ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן. (שם שם ח)
ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו', רבי אליעזר בן יעקב אמר מיכאל ירד והצילו מכבשן האש, ורבנן אמרי הקב"ה הצילו, הדא היא דכתיב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים... (שם מד טז)
ה' אלקי השמים אשר לקחני מבית אבי זה ביתו של אביו, ומארץ מולדתי זו שכונתו, ואשר נשבע לי בחרן, ואשר דבר לי בין הבתרים. (שם נט יג)
רבי שמואל ברבי יצחק אמר, אברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב. משל לאחד שהיה לו דין לפני השלטון ויצא דינו מלפני השלטון לישרף, וצפה אותו השלטון באסטרולוגיא שלו שהוא עתיד להוליד בת והיא נשאת למלך, אמר כדאי הוא להנצל בזכות בתו שהוא עתיד להוליד והיא נשאת למלך. כך אברהם יצא דינו מלפני נמרוד לישרף, וצפה הקב"ה שיעקב עתיד לעמוד ממנו, אמר כדאי הוא אברהם להנצל בזכותו של יעקב, הדא הוא דכתיב, (ישעיה כ"ט) לכן כה אמר ה' אל בית יעקב אשר פדה את אברהם, יעקב פדה אברהם. (שם סג ב)
רבי ברכיה פתר קרא באברהם אבינו. אחות לנו קטנה זה אברהם, שנאמר (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם ויירש את הארץ, ואיחה את כל באי העולם לפני הקב"ה. בר קפרא אמר כאדם שהוא מאחה הקרע, עד שהוא קטן היה עסוק במצוות ומעשים טובים. ושדים אין לה, שעדיין לא בא לכלל מצוות ומעשים טובים, מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה, ביום שגזר נמרוד הרשע ואמר לירד לכבשן האש, אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף, אם חומה היא זה אברהם, אמר הקב"ה אם מעמיד הוא דברים כחומה, נבנה עליה טירת כסף, נצילנו ונבנה אותו בעולם, ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז, אם דל הוא ממצות וטלטל מעשיו כדלת נצור עליה לוח ארז, מה צורה זו אינה מתקיימת אלא לשעה אחת, כך איני מתקיים עליו אלא לשעה אחת. אני חומה, אמר אברהם לפני הקב"ה אני חומה ואעמיד מעשים טובים כחומה, ושדי כמגדלות, שאני עתידה להעמיד כתים כתים וחבורות של צדיקים כיוצא בי בעולמך. אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום אמר לו הקב"ה כשם שירדת לכבשן האש כך אני מוציאך בשלום, הדא הוא דכתיב (בראשית ט"ו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. (שיר השירים ח ט)
אמרו שקודם שנולד אברהם היה נמרוד כופר באמונת הא-ל ית' והיה מתגאה בעצמו ואומר שהוא אלוה ואנשי זמנו היו עובדים ומשתחוים לו. והיה זה המלך תוכן וחכם וראה בחכמת הכוכבים שיולד אדם א' בימיו שיעמוד כנגדו להכחיש אותו מאמונתו ולנצחו, ויחרד חרדה גדולה ומפחדו מה עשה, שלח אחרי השרים והפחות שלו והגיד להם הדבר ואמר להם מה תיעצוני... אמרו לו העצה שאנו מסכימים עליה היא שתבנה בית גדול ותשים שומר בפתחו ותכריז בכל מלכותך שכל הנשים שהן מעוברות שיבואו לשם... ומרוב פחדה יצאה מן העיר והלכה דרך המדבר קרוב לנהר אחד ומצאה שם מערה גדולה ונכנסה לשם, ולמחר אחזוה חבלי יולדה ותלד בן, ותראה את המערה כולה מאירה כשמש מאור פני הילד, ושמחה שמחה גדולה, והוא היה אברהם אע"ה... אמר להם (נמרוד) הראיתם מימיכם ילד מעשרים יום הולך על רגליו ומדבר בפיו ובלשונו מבשר ואומר שיש א-לוה בשמים אחד ואין שני לו והוא רואה ואינו נראה... וירא את דמעותיו וישלח לו מלאך גבריאל להציל אותו מידם... א"ל לא תירא ולא תפחד כי האלקים עמך והוא יצילך מכף כל אויביך, אמר המגיד שהקב"ה צוה לגבריאל שישים ענן וערפל בינו וביניהם... (מעשה אברהם אע"ה ונמרוד, וראה שם עוד באורך)
אל הארץ אשר אראך, לא אמר ליה למקום פלוני, זו נסיון בתוך נסיון. יש אדם שהולך ואינו יודע לאיזו מקום הוא הולך, מה עשה נטל את כליו ואת אשתו וילך... (לך לך ג)
דבר אחר הללו את ה', כיון שהושלך אברהם לכבשן האש בקש גבריאל לירד ולהצילו, אמר לו הקב"ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, שנאמר (יחזקאל ל"ד) אחד היה אברהם, נאה ליחיד שיציל את היחיד. (תהלים קיח)
...ואומר להם הקב"ה בזכות חסד אברהם אביהם אני נושא להם פנים ואני עושה עמהם חסד. ואומרים המלאכים לפניו למה אתה נושא להם פנים בשביל אברהם אביהם, ואמר להם הקב"ה בשעה שנתן לו לאברהם תרח אביו הרבה אלהות ואמר לו לאברהם לך ומכור אותם בשוק, והלך אברהם ושבר אותם והיה מבטל לכל עבודת אלילים שבשוק מן העולם וקידש את שמי בעולם. אמרו עליו על אברהם אבינו שבשעה שנתן לו אביו מלא קופות של אלהות למכור אותם בשוק, בא אדם אחד אל אברהם בשוק אומר לו לאברהם יש לך אלוה אחד למכור, ואמר לו אברהם איזה אלוה אתה רוצה ליקח, ואמר לו לאברהם אני הוא גבור תן לי אלוה גבור כמותי, ונטל אברהם פסל אחד שהיה עומד למעלה מכולם, ואמר לו טול לך את זה ואמר לו לאברהם וכי אלוה זה הוא גבור כמותי, ואומר לו, ריקה, עדיין אין אתה יודע משפט אלהות ועכשיו מה אתה מבקש מהם. ואמר לו אברהם והלא שוטה שבעולם אתה, אלמלא לא היה אלוה זה גבור מכולם לא היה יושב למעלה מכולם, אבל איני רוצה לדבר עמך כלום, עד שתתן לי את הדמים. מיד נתן לאברהם את הדמים ונטל לו את אותו האלוה. בשעת פטירתו להלוך אמר לו אברהם, בן כמה שנים אתה, ואמר לו בן שבעים שנה אני. ואמר לו אברהם אלוה זה שקנית אתה משתחוה לו או הוא משתחוה לך, אמר אני משתחוה לו. ואמר לו אברהם והלא אתה גדול מאלהיך, שאתה נבראת מן שבעים שנה, והאיך תשתחוה לאלוה זה שנעשה היום בקורנס. מיד החזיר והשליך לאותו אלוה לתוך קופתו של אברהם וחזר ונטל מאברהם את דמיו והלך לו.
ואחר כך באה אשה אחת אלמנה ואומרת לו לאברהם אשה עניה אלמנה אני תן לי אלוה עני כמותי, מיד נטל אברהם פסל א' שהיה יושב למטה מכולם, ואמר לה אברהם לאותה אשה בעניותך טלי לך את אלוה זה, ואמרה לו לאברהם, אלוה זה קשה הוא ואין יכולה לעמוד לפניו, ואמר לה אברהם והלא שוטית שבעולם את, אלמלא לאו שפל הוא מכולם לא היה יושב למטה תחת כולם, ואין הוא רוצה לזוז ממקומו עד שתתן לי את הדמים, מיד נתנה הדמים ונטלה את הפסל. בשעת פטירתה להלוך אמר לה אברהם בת כמה שנים את, ואמרה לו בת שנים הרבה אני, ואמר לה אברהם תיפח נפשה דההיא אתתא, את שנבראת משנים הרבה האיך תשתחוה לאלוה זה שעשה אותו אבא אתמול בקורנס, מיד החזירה לאותו אלוה לתוך קופתו של אברהם וחזרה ונטלה מן אברהם את דמיה והולכת לה. באותה שעה נטל אברהם את כל האלהות והביא אותם אצל תרח אביו, ואמרו לו שאר בניו לאביהם תרח, אברהם זה אינו יכול למכור אלהות, בא ונעשה אותו כומר. ואמר לו אברהם מה מלאכתו של כומר, אמרו לו לאברהם מכבדין מלפניהם ומרביצין מים לפניהם ומאכילין אותן ומשקין להם ונותנין לפניהם אכילה ושתיה. מיד נתן אברהם לפניהם אכילה ושתיה, ואמר להם קחו ואכלו טלו ושתו למען תדעו שתיטיבו לבני אדם בשביל שנתתי לפניכם אכילה ושתיה. ולא היה בהם אחד שהיה נוטל כלום לאכול ולשתות. מיד פתח אברהם ואמר (תהלים קט"ז) פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו, אזנים להם ולא יאזינו... מה עשה אברהם נוטל את המקל והיה משבר את כולן והשליך אותן אל תוך מדורת האש. ובא וישב עליהן. ובתוך כך בא נמרוד ומצא לאברהם שעשה כך, ואמר לו נמרוד לאברהם, הכי אתה הוא אברהם בן תרח, ואמר לו אברהם הן. ואמר לו נמרוד לאברהם וכי אין אתה יודע שאני אדון של כל המעשים והחמה והלבנה והכוכבים והמזלות ובני האדם מלפני יוצאין כולן, ואתה למה אבדת את יראתי, באותה שעה נתן הקב"ה בינה לאברהם ואמר לו אברהם לנמרוד, אדוני המלך, לא הייתי יודע רצונך, אומר לפניך דבר אחד לגדולתך, אמר לו אמור. אמר לו מנהג של עולם וכו' שמיום שנברא העולם ועד עכשיו היתה החמה יוצאת ממזרח ושוקעת במערב, למחר תהא מצוה את החמה שתצא ממערב ותשקע במזרח, ואז אני מעיד בך שאדון של כל המעשים אתה, ואם אתה הוא אדון העולם כמו שאמרת בודאי כל הנסתרות הם גלויות לך, אם כן אמור לי מה יש בלבי ומה אני עתיד לעשות. באותה שעה הניח אותו רשע נמרוד ידו על זקנו והיה מתמה בלבו, ואמר לו אברהם אל תתמה בלבך, כי לא אדון העולם אתה, בנו של כוש אתה, ואם אדון העולם אתה, למה לא הצלת את אביך מן המיתה, אלא כשם שלא הצלת את אביך מן המיתה, כך אתה לא תוכל להנצל מן המיתה.
מיד קרא נמרוד לתרח אביו, ואמר לו מה תהא משפטו של אברהם בנך זה ששרף אלהות שלי, אין משפטו אלא שרפה, מיד לקח נמרוד את אברהם וחבשו בבית האסורים והוציאו להשליכו לכבשן האש. מיד כפתוהו ועקדוהו לאברהם והניחוהו על גבי האבן והקיפו לו עצים מד' רוחותיו חמש אמות לכל צד, וגבהן של עצים חמש אמות. ועד אותה שעה לא הכיר תרח את בוראו. מיד נתגלגלו רחמיו של הקב"ה וירד בעצמו אצלו, שנאמר (בראשית ט"ו) אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. אמר תרח בלבו שמא יעמדו ויהרגו את בני, מיד עמד תרח ויצא משם עם אברם בנו, שנאמר (שם י"א) ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו וגו' ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען, ויבואו עד חרן וישבו שם. ובשכר שיצא משם תרח עם אברהם בנו לשם שמים, המליכו הקב"ה לאברהם אבינו בחיי תרח אביו ל"ה שנה, שנאמר (שם כ"ג) ויענו בני חת את אברהם לאמר לו שמענו אדוני נשיא אלקים אתה בתוכנו... ואחר מיתתו של תרח מלך אברהם מ' שנה, ועליו הכתוב אומר (שיר ד') לבבתני אחותי כלה וגו'. מיד ירד הקב"ה בעצמו להציל את אברהם, ואמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, רבונו של עולם, והלא אתה מצאת באדם הראשון מה שעשה לך לאחר שהשפלת את דעתך לעשות לו חופה בגן עדן, ולבסוף היה עובר על כל מצותיך... מיד השיב הקב"ה להם ואמר להם תשובתכם בצדכם, מה אעשה לבשר ודם שהוא שרוי במקום טומאה ויצר הרע... אבל אברהם זה קדש את שמי בעולם ועומד לקדש את שמי בעולם. מיד ירד הקב"ה בעצמו והציל את אברהם מכבשן האש. (פרק כה)
ומבית אביך, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר אברהם לפני הקב"ה שמא יהרהרו עלי בני אדם ויאמרו זה שהוא מקרב את הבריות תחת כנפי השכינה הניח אביו זקן והלך לו. אמר לו הקב"ה הרי אביך ואחיך מדברין בך טובות אל תאמן בם, שהרי כולן עומדין עליך בעצה ומבקשין להרגך, שנאמר כי גם אחיך ובית אביך גם המה בגדו בך, גם המה קראו אחריך מלא אל תאמן בם כי ידברו אליך טובות. (בראשית יב א)
בעוד תרח באור כשדים היה הדבור אל אברהם לך לך, ואף על פי כן תרח יצא עמו ומת בחרן אחר זמן, ואברהם יצא מחרן והיה בן שבעים שנה, וכרת עמו ברית בין הבתרים, ועוד חזר לחרן וכשהיה בן שבעים וחמש שנה יצא מחרן לגמרי, הוא השנה שבא אל ארץ ישראל כשהיה מלחמות ארבעה מלכים את החמשה. (שם)
כשבא אברהם אבינו ע"ה וצפה והביט שברא עולם בחסד, עמד גם הוא ואחז מדה זו, וראה כל בני אדם להוטים אחר עבודה זרה, וכל אחד ואחד נדבק בעבודה זרה מיוחדת לו, עמד אברהם אבינו והעמיד מדרשות והכריז לכל באי עולם, ואמר להם כל אלהי העמים אלילים וה' שמים עשה, דעו כל העמים כי יש בורא שברא כל העולמות כולן, והוא לבדו מושל על כולן... עד שעמדו עליו ובזזו כל נכסיו ואסרוהו בבית האסורים והשליכו בכבשן האש, ומדת החסד מכרזת למעלה על אברהם, אני קדמתי לעולם במדת החס"ד, והייתי יחידה בעולם והנה אברהם יחיד בעולם ואקדים אותו במדת החס"ד, וראוי הוא אברהם להחזיק בו אני וכו'. (נח)
...אנא ה' דאפקית יתך מאתון נורא דכשדאי... (בראשית טו ז)
מארצך - והלא כבר יצא משם עם אביו ובא עד חרן, אלא אמר לו התרחק עוד משם וצא מבית אביך. (שם יב ב)
מבית אבי - מחרן. ומארץ מולדתי - מאור כשדים. (שם כד ז)
והנכון בעיני שפרשת לך לך שאמר השם לאברהם קודם זה הפסוק שהוא ויקח תרח... (שם יא כט)
השם צוה לאברהם ועודנו באור כשדים שיעזוב ארצו ומקום מולדתו גם בית אביו. והטעם שידע השם שתרח אחר שיצא ללכת אל ארץ כנען ישב בחרן... (שם יב א)
אשר הוצאתיך מאור כשדים - לעד כי פרשת לך לך נאמרה שם כאשר פירשתיו, ולא נאמרה בחרן. (שם טו ז)
כי אל ארצי - זאת חרן שדר שם, מולדתי - אור כשדים. (שם כד ד)
והנה על דעת רבותינו יהיה אור כשדים כפשוטו מלשון חמותי ראיתי אור, ואומר ויצאו אתם מאור כשדים, ותרח לא יצא מן הכבשן, אבל אברהם הוא עיקר, או המקום נקרא כן בעבור הנס... וירמוז הכתוב כי בצאת אברהם מן הכבשן ברחו להם כלם משם... (שם יא כח, וראה עוד אברהם-כללי לכאן)
מארצך וממולדתך - רש"י ורבי אברהם... ואיננו נכון, כי אם היה כן היה אברהם עיקר הנסיעה מבית אביו במצות האלקים, ותרח אביו ברצון נפשו הלך עמו, והכתוב אמר ויקח תרח את אברם בנו, יורה כי אברם אחרי אביו ובעצתו יצא מאור כשדים ללכת ארצה כנען, עוד כי הכתוב שאמר ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען, היה ראוי שיאמר ואקח את אביכם מאור כשדים ואולך אותו בכל ארץ כנען כי משם לקוח ושם נצטוה בזה. ועוד יקשה עליהם כי אברהם בצוותו את אליעזר לקחת אשה לבנו אמר לו כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, והוא הלך אל ארם נהרים אל עיר נחור אם כן היא ארצו ומולדתו ושם נאמר אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, כי שם בית אביו ומשפחתו שהיא מולדתו לא כאשר השתבש רבי אברהם לומר אל ארצי חרן ומולדתי אור כשדים, והנה הוא האומר כאן כי באור כשדים נאמר לו לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, והנה לו ארצות רבות, אבל העיקר כבר ידעת אותו ממה שכתבנו בסדר שלפני זה, כי חרן היא ארצו ושם מולדתו, והיא ארץ אביו מעולם ושם נצטוה לעזוב אותם. וכך אמרו בבראשית רבה, לך לך, אחת מארם נהרים ואחת מארם נחור. וטעם להזכיר ארצך ומולדתך ובית אביך כי יקשה על האדם לעזוב ארצו אחר שהוא יושב בה ושם אוהביו ורעיו, וכל שכן כשהיא ארץ מולדתו ששם נולד, וכל שכן כשיש שם כל בית אביו, ולכך הוצרך לומר לו שיעזוב הכל לאהבתו של הקב"ה. אל הארץ אשר אראך - היה נודד והולך מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר עד שבא אל ארץ כנען, ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת... כי עדיין לא ידע כי על הארץ ההיא נצטוה, אלא שאחז צדיק דרכו דרך ארץ כנען, כי כן היה בדעתו ובדעת אביו גם מתחלה בצאתם מאור כשדים. (שם יב א)
...אבל הטעם מפני שעשו אנשי אור כשדים עמו רעות רבות על אמונתו בהקב"ה, והוא ברח מהם ללכת ארצה כנען, ונתעכב בחרן, אמר לו לעזוב גם אלו ולעשות כאשר חשב מתחלה, שתהיה עבודתו לו וקריאת בני האדם לשם ה' בארץ הנבחרת, ושם יגדל שמו... אבל התורה לא תרצה להאריך בדעות עובדי עבודה זרה ולפרש הענין שהיה בינו ובין הכשדים באמונה, כאשר קצרה בענין דור אנוש וסברתם בעבודה זרה שחדשו. (שם שם ב)
ויאמר ה' - וכבר אמר לו קודם צאתו מאור כשדים, ועל פיו יצא, כמו שאמר לו אשר הוצאתיך מאור כשדים. ואפשר שבא אליו הדבור פעם אחרת בחרן. (שם שם א)
וילך אברם - ובא עד חרן, והניח שם אביו ובא לו לארץ כנען. כאשר דבר - שלא שאל ולא נסה אלא האמין שיקיים מה שאמר לו. בצאתו - אולי נתעכב שם ימים לפתותו אולי ילך עמו, ולא רצה, והניחו ויצא... (שם שם ד)
בן חמש ושבעים שנה - יקשה שהרי הברית בין הבתרים היתה לאחר יציאתו מחרן, ובפרשת בא ויהי מקץ ת"ל שנה וגו', שיש ל' שנה מברית בין הבתרים עד שנולד יצחק, ואברהם היה בן ק' שנה כשנולד יצחק, ואם כן לא היה בברית בין הבתרים אלא בן ע' שנה. וצריך לומר, ששתי יציאות היו, בפעם א' כשהיה בן ע' וילך אתו לוט, ובאותה שעה נשבה לוט ואברהם כבש המלכים, ומיד היתה ברית בין הבתרים... ואחר ברית בין הבתרים חזר לחרן, ושהה שם ה' שנים, ועל אותה יציאה קא מהדר קרא, וכן מצאתי בסדר עולם, אברהם היה בן מ"ח בהפלגה, וכשדבר אתו ברית בין הבתרים היה בן ע', וחזר ובא לו לחרן ועשה בה ה' שנים... (שם)
...ויש להקשות ומדוע לא האריכה התורה לבאר הנס הגדול אור כשדים, ויש לומר כי לא היה חולק על עובדי עבודה זרה אלא כפי השכל, כחק כל פילוסוף יחזיק בדעתו והשכל הישר מכריחו לכך לאהבת האמת, אבל עיקר השכר כשנעשה לשם ה'... (אבות ה ב)
עשרה נסיונות וכו', הראשון, אור כשדים שהפילו נמרוד לכבשן האש וניצל, וזה אינו מפורש בתורה ומדברי קבלה הוא, ויש לנו רמז לדבר זה בתורה, שקודם פרשת לך לך נזכר למעלה שני פעמים אור כשדים, להודיע כי בשביל אותו הנסיון שעמד בו הבטיחו השי"ת והביאו אל הארץ, כמו שמצינו בנח, כי מתחלה כתוב ונח מצא חן בעיני ה', ואחר כך פרשת אלה תולדות נח. ושני שצוהו לצאת מארצו, שנאמר לך לך מארצך... (שם ה ד)
ואחרי שהתעורר מעצמו להכרת הבורא והסתכן עבורו, העיר ה' את רוחו להתרחק ממולדתו וממשפחתו, מטבעם, מהרגלם ומלמודם. אל הארץ - ששם יראהו גדולות ונצורות שלא יגיעוהו בארצו מצד הדעות הנפסדות. אבל ארץ ישראל מצבה ואוירה טוב, והעם שם יותר מוכן לשמע מפיו, כי יושביה מזרע שם. (בראשית יב א)
...ויותר נראה כחכמי האומות, שהכשדים עבדו לאור ולשמש, ואם כן אור כשדים וחרן במחוז אחד. ומספר על ידי מה התגלגל שיצאו מאור כשדים, כי הצווי לך לך נאמר לו רק בחרן. כי תרח הוליד רק בן ע', ורק ג' בנים, וחרן מת בבחרותו, והדגיש שהוא מת באור כשדים, ולכן חשב תרח שהמקום גורם, ויצא משם. (שם יא כח)
וילך אברם - אברהם התעורר מעצמו ללכת לכנען, כי באור כשדים כבר החליטו על כך, וכי אוירה מחכים, ושם חי מלכי צדק המאמין, וידע באצטגנינות שאינה תחת ממשלת השרים כי אם תחת השגחה, וכי ירושלים במקום גן עדן, ובטח בה' ללכת, למרות מלחמות הכנעני שהיו אז. (שם יב ד)
אשר אראך - אשר אראה אותך במראות אלקים, לפיכך עבר בארץ ולא נטע אהלו עד המקום שנראה אליו שם הא-ל ית'. (שם שם א)
ארצה כנען - המפורסמת אצלם כמוכנה להתבודדות ולעבודת ה'. (שם שם ה)
ויעבר אברם - לא התעכב במקום ממנה עד שנראה אליו הא-ל ית' כאשר יעדו, באמרו אל הארץ אשר אראך. (שם שם ו)
לך לך - ...יוצא מזה, כי הישראלי השוכן בארץ ישראל דבק בשורשו, כי אויר ארץ ישראל קדוש, ימשך אליו בדרך ישרה איכות שורש נפשו, ונמצא שהוא שלם בלי פירוד. ובחוץ לארץ ימשך אליו בדרך עקלתון, בדרך אויר טמא, וזה שאמר לו לך לך, כי אתה נפרד משורשך. מארצך - אל תחשב שסדנא דארעא חד הוא, כי שם אתה כאילו בגופה של ארץ אחרת, וממולדתך - מעולם הגלגלים של כאן, מה שיגזרו עליך פה במולדתך לא יגזור עליך בארץ ישראל, כי תצא מתחת לשליטת המזלות. אשר אראך - שם אראה אותך מראה, ולא רק דבור. ואעשך לגוי גדול - בארץ ישראל לא יעמד תחת שליטת המלאכים וישנה את מזלו... (שם שם א)
עשר שנים וכו', יש לך להבין דברים אלו, כי אברהם מתיחס אליו עשרה שנים, שלשה ושבעה, כי כאשר יצא לפעל חלק ה' הוא אברהם שלא היה נמצא עד אותו זמן שלא היה בעולם מי שהוא חלק השם, וכמו שהיו מתנגדים לזרעו של אברהם במצרים ד' מאות שנה עד שיצאו ישראל לחירות, כך היה לאברהם אבינו שנחבש בבית האסורים גם כן, והכל משפט אחד, כי המתנגדים היו גוברים עליו עד שיצא אל הפועל הגמור, אשר הוא חלק השי"ת. וכשם שנתנסה אברהם בי' נסיונות, כך צרפו הקב"ה עשר שנים על ידי האומות, שלשה שנים בכותא ושבעה שנים בקרדו, ואז יצא מן האומות להיות נבדל מהם... נראה כי מחלקותם הוא דבר זה, כי קרדו הוא בקצה המזרח רחוק מן הישוב, ואלו שלשה ושבעה שנים שנחבש אברהם, כי היה לאברהם שתי כחות חיצוניות מתנגדים, מתחלה שבעה, ועוד שלשה שהם יותר שולטים... עד שהוציא השי"ת אותו מהם. (חידושי אגדות בבא בתרא צא א)
מזה תראה, כי באור כשדים נגלה אליו מלך מלכי המלכים, והוציא אותו משם, כמו שהוציא את ישראל ממצרים. ויש דמיון גדול ביניהם, שהיו ישראל יושבים בארץ מצרים ולא היו מקולקלים כמותם, זרע קדוש וטהור, וכך הכשדים עם שלא היה, כרז"ל בסוכה נ"ב ב' שהקב"ה מתחרט עליהם על שבראם. ואברהם הפך זה, שעקר הבריאה הוא אברהם, שבשבילו נברא העולם... וכשהיה אברהם בן נ"ב היה עוסק בתורה, כדכתיב ואת הנפש אשר עשו בחרן, וקיימא לן שהיה בן נ"ב... ומה שנולד אברהם באור כשדים הוא ענין נפלא, כי אברהם היה התחלת העולם, ולפניו היה הכל תוהו, ואין בריאה כלל, כי כל התחלה לפניה וסמוך לה העדר, שבשביל כך היא התחלה. ולפיכך לא נולד אברהם בארץ אחרת, שאם כן לא היה התחלה... ובבראשית רבה לך לך אמרו חז"ל ויאמר ה' אל אברם לך לך, מה כתיב למעלה מן הענין, וימת תרח בחרן... לפי שהיה אברהם מפחד ואומר, אצא, ויהיו מחללים בי שם שמים, ויאמרו הניח אביו לעת זקנתו וכו', אמר לו הקב"ה לך ואני פוטרך מכבוד אב ואם וכו', יש בזה דבר נפלא מאד, כי יש באברהם דבר שלא תמצא בכל אדם, כי אברהם אינו נקשר ואינו מתייחס אל אביו תרח, כי אברהם הוא האור, שהרי הדורות הראשונים היו תוהו וחושך... שהרי הוא מציאות חדשה, שאין לה קשר עם הקודמים... כי אברהם הוא אור, וכאשר זורח האור, אין כאן חושך בעולם. ואף על גב שהיה תרח חי, הרי חייו של תרח כאילו הוא מת... ולפיכך ישבו ישראל במצרים ואברהם באור כשדים, מפני ששני הפכים מהוים ביחד את הכל. ואל יקשה לך, כי דבר זה שייך דוקא בהפכים כמו אש ומים, שכל אחד נחשב מציאות, אבל בהפכים של רע וטוב אין שייך לומר כן. זה אינו, דודאי אף שהוא רע ואינו מציאות, מכל מקום שניהם משלימים להכל, כי הרע הוא גם כן צורך הבריאה... כי מפני שההפכים יש להם סבה אחת, כי אין המציאות מחולקת... לפיכך יוצאים ההפכים זה מזה... וככל שההפכים רחוקים זה מזה יותר ראויים לצאת זה מזה... (גבורות ה' פרק ה)
ראה עוד אברהם-כללי, נצח ישראל פרק לג.
...ויש לומר דאברהם היה באותו פעם בארץ ישראל באקראי בעלמא לאיזה סיבה וצורך ומשא ומתן שהיה לו שם, וכרת השי"ת עמו שם ברית, ואחר כך חזר לביתו. וחמשה שנים אחר כך אמר לו השי"ת לך לך... ובמלחמות המלכים היה בן ע"ג שנה, שהרי כל הימים של סדום נ"ב שנה כדאמרינן פרק קמא דשבת, צא מהם י"ב שעבדו את כדרלעומר וי"ג שנה של מרידה, ונשאר מישיבה כ"ו שנים שהיתה בשלוה, ובהפיכתם היה אברהם בן צ"ט שנה, שהרי היתה ההפיכה שנה אחת קודם שנולד יצחק, צא מהם כ"ו שנה למפרע של שלוה, נמצא שבן ע"ג שנה היה במלחמת המלכים, אם כן היתה פרשת בין הבתרים קודם לפרשת אחר הדברים ג' שנה, ואותה פרשה מסיימת ויחשבה לו צדקה... (תורה שבכתב לך לך, וראה שם עוד)
...אשר בזה מתורץ למה לא כתבה התורה קידוש השם שמסר אברהם אבינו את עצמו באור כשדים, כמו שכתבה קידוש דדניאל, אלא התורה לא רצתה לכתוב מעשה אברהם אבינו ע"ה שלא ילמדו ממנו הדורות אחריו לעשות כמעשהו, שהלך בבחירתו וכיתת כל הצלמים, ומי הכריחו לזה... (שם תצוה זכור)
...או אפשר להיותו אדם א' בקדושה, אשר בי' דורות שקדמוהו לא היה אדם שהכיר אלוקותו ודבר אתו, לכך נהג אתו בסדר זה, שלא הראה לו שכינתו עד שבחן אותו אם מקיים גזרותיו... (בראשית יב א, וראה עוד אברהם-כללי-ולוט)
ויקח תרח - ...ועל כן יצא ללכת לארץ כנען, ששם היו בני שם בעת ההיא שנפרדו מבני חם ונמרוד מלכם, ושם היו גם בית אביו, ושם ימלט מחמת נמרוד וממשלתו. (שם יא לא)
לך לך מארצך - אמר לו שתכלית היציאה הוא שיפרד מדעותיהם וממעלליהם הנשחתות, כי האדם יקנה תכונות ומדות: א' מן הארץ מאוירה ומזגה ומערכת מזלה. ב' מן העיר ששוכן בה ומקום מולדתו שלומד וממנהגיהם ומדותיהם. ג' מבית אביו. וצוה ה' שעם היציאה הגופניית תהיה גם יציאה מחשביית שיפרד מטבע ארצו שהיה מזגה רע, וממדות אנשי מולדתו, וגם מאהבת בית אביו. ולכן תפס הסדר מארצו תחלה, שקל יותר שיכח האדם את ארצו משישכח את מולדתו... ואמר אל הארץ אשר אראך - שזה היה מן הנסיון, שיקל לאדם לעזוב ארצו ומולדתו אם יודע מחוז חפצו לאן ילך... ורצון ה' היה שילך לבדו, לכן אמר אשר אראך, וגם כי לא יזכה האדם אל הקדושה עד יטהר תחלה מן הטומאה, על כן לא גילה לו איכות מעלת הארץ וקדושתה, עד נפרד מטומאת ארצו ומולדתו... (שם יב א)
וילך אברם - אינו כפול עם מה שכתוב אחר זה ויקח אברם את שרי אשתו, כי פה יכוון על ההליכה המחשביית שזאת היתה תיכף שנפרד במחשבתו ולבבו מארצו ואחר זה גם ממולדתו... (שם שם ד)
וילך אברם - הלך מעצמו אל הארץ בה היה האדם פעם יותר קרוב אל ה', ממנה ניטל עפרו של אדם הראשון, ובה הקריבו הבל ונח. (שם, וראה עוד אברהם-כללי שם יב א)
אשר הוצאתיך מאור כשדים - אם מתחיל את תולדות העם הישראלי במעשה זה, סימן שהיה מאורע יוצא מן הכלל, העומד במדרגת יציאת מצרים. ממעשה זה שאבו את הכח להתמיד בגלות בת ארבע מאות השנים. מה שקרה לאב בכבשן של אור כשדים, קרה שוב לבניו בכור הברזל של מצרים. (שם טו ז)
מארצך - ראוי לכתוב תחלה מבית אביך, אלא נותן בזה אזהרה על שכחת הלב, שיסיע דעתו מהם, ותחלה נשכחת ארצו וכו'... (שם יב א)
וילך - תכף ומיד, והניח אשתו ושאר בני ביתו בעיר עד שמכרו הכל, והוא נתעכב מעט בדרך... ובאו כולם אצלו... (שם שם ד)
ברש"י ומדרש למה לא גילה לו מיד וכו', פשוט כי זה עצמו בחינת ארץ ישראל, להבטל בכל החושים והרצונות רק לרצון השי"ת, כמו שאמר לך לך וגו', דהיינו כל התדבקות חיצוניות להשליך הכל עבור לראות רצונו ית', ואז נתגלה רצונו להאדם... (בראשית לך תרל"ב)
במדרש שמעי בת וכו', הענין כי אברהם אבינו היה קשה לו מאד לבדול עצמו, שידע שיאבדו אם יתפרד מהם, והשי"ת יודע כי המה רשעים ולא יחזרו למוטב, והשי"ת בחר באברהם אבינו ע"ה, זה עדות שלא היה אבינו אברהם נוגע בדבר, ואדרבא לאשר הוא היה מבקש רק טובת הכלל, לכן נבחר מכולם, וקבל עליו שכר כולם, והוצרך השי"ת לאמר לו לך לך שיחפוץ טובת עצמו, כי בחירה זו שיהיה הוא נבחר על ידי זה יהיה תועלת וזכות לכל העולם... (שם תרמ"א)
במדרש בית יעקב אשר פדה את אברהם וכו' וכי לא היה אברהם אבינו ע"ה כדאי להנצל בזכות עצמו+ ויתכן לומר כי אברהם אבינו ע"ה באהבת הבורא ית' היה משתוקק להשרף על דעת כבוד שמו, והיה לו מזה יותר תענוג מהיותו ניצל, ואין זה חידוש כאשר חכמים הגידו יפה שעה א' בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי עולם הבא וכו', רק החומר מעכב, אבל אברהם שנאמר עליו אברהם אוהבי, בלי ספק היה משתוקק לזה יותר מכל ימי היותו על האדמה, רק כדי שיבא ממנו יעקב, בעבור זה עצמו היה רצון אברהם אבינו ע"ה גם כן להנצל, וזה לבית יעקב אשר פדה את אברהם. (שם תולדות תרמ"א)
במדרש רבה רבי ברכיה פתח... נראה הפירוש דנקט חנניה מישאל ועזריה, והלא כמה אלפים ורבבות מסרו עצמן על קדושת השם, דהנה אברהם עוד לא ראה שום נס, וכשירד לתוך כבשן האש לא עלה במחשבתו שום רעיון שינצל, כי לא ידע כלל שיש נסים בעולם... אבל מי שמוסר עצמו על קדושת השם אחר אברהם יכול להתעורר בלבו על כל פנים ספק שינצל, כיון שכבר ראה אברהם שניצל, אבל חנניה מישאל ועזריה ששאלו את יחזקאל הנביא אם יתקיים הקב"ה עליהן, והשיב להם בשם השי"ת חי אני אם אדרש לכם, אם כן מסרו עצמן על קדושת שמו ית' בלי שום ספק שינצלו, אם כן הם היו בהתדמות לאברהם אבינו ע"ה. (בראשית לך תרע"א)
ובזה יש לפרש מאמר השי"ת לאברהם אבינו ע"ה, לך לך וגו', היינו דהנה התחלת עבודתו של אברהם אבינו ע"ה כשהיה בבית אביו, שהיתה התעוררות עבודתו מפאת המניעות והרדיפות, זוהי בחינת ארץ, שגודל התשוקה בא מחמת שהשמים דוחים אותה כנ"ל, וזוהי בחינת חוץ לארץ כנ"ל, פירוש מארצך, מרצון שלך, שנצטוה שילך הלאה מבחינה זו, כי מעתה כשעלה בדרגין עליונים דרך זו אינה מספיקה לפי ערכו, ויעזוב דרכו ליקח התעוררות, רק ילך אל הארץ אשר אראך, היא ארץ ישראל, שנקראת ארץ החיים כנ"ל, ששופעת בה תמיד חיות חדשה כנ"ל... ולפי זה יש לפרש אשר אראך, שאראה לך תמיד השגות גדולות חדשים לבקרים, שבזה תתגדל התשוקה מעצמה יום יום... ויש לומר שכעין שתי הבחינות האלה, שההשתוקקות תתעורר מצד כח הדוחה או תשוקה עצמית, ישנן גם בכל אדם בצד מה ביום שבת קודש... (שם שם תרע"ב)
ובזה יש לפרש הכתוב לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, שהם מקבילים לגוף ונפש ושכל, כמובן שארץ היא בדוגמת הגוף, ותולדות האדם הם בצירוף כחות הנפש, ובית אביך הוא בשכל, כענין שאל אביך ויגדך, והיינו שההתעוררות שבאה לו מפאת קילקול גוף ונפש ושכל כנ"ל ילך לו מזה, כי מעתה זה איננו מספיק לו, כי מפאת השלילה בלתי אפשר להשיג רק שיש סיבה ראשונה כנ"ל, אך מהי הסיבה הראשונה זה אי אפשר להשיג בשכל אנושי אלא במראה הנבואה...
ולפי האמור יש לפרש דברי המדרש הנצבים פתח דברינו, וראה בירה דולקת... היינו שלקח לו ההתעוררות ממה שראה את כל העולם רודפים אחר הבל וריק... ואמר בודאי אי אפשר שהיה העולם בלא מנהיג שכוון בבריאת העולם והאדם מובחר היצורים לתכלית נכבדה ולא לרדוף אחר הבל, ולקח מזה התעוררות לדרוש ולחקור עד שהשיג מה שאפשר להשיג בשכל אנושי, אך בלתי אפשר היה לו להשיג בשכל אנושי מהות האלקות, עד שהציץ עליו השי"ת ואמר לו אני בעל העולם, היינו שהראה לו במראה הנבואה כנ"ל. אבל עיקר הדבר שיש סיבה ראשונה שכל הנמצאות נמצאים מאמיתת המצאו, ושהוא משגיח ומעניש ומשכיר, זה השכיל מאז בחקירתו ושכלו... (שם שם תרע"ג)
ויאמר ה' אל אברם... ויש להוסיף בזה דברים על פי דברי הש"ס עבודה זרה ל"ג, דכלי חרס שתחילת תשמישו ביד נכרי ביין נסך צריך הדחה ג' פעמים, ומשום דבלע טפי. כן נמי יש לומר דאדם משול כחרס אם בתחילת הווייתו היה נכרי, אלא שנתגייר צריך מירוק להדיח בקרבו את התכונות הרעות שנשתאבו בקרבו בתחילתו, וצריך ג' הדחות, ולעומתן ג' החדשים... ולפי האמור יש לומר שבדוגמא זו היתה יציאת אברהם אבינו ע"ה מחוץ לארץ לארץ ישראל, שחוץ לארץ אוירה טמא, ולפי מעלת אברהם אבינו ע"ה היה חוצה לארץ אצלו בדוגמת יין נסך הנבלע בכלי חרס הנ"ל, שהיה צריך ג' הדחות, היינו ג' מיני פירוד והבדלות, והם הפירוד מארצו וממולדתו ומבית אביו... ולפי זה יש ליתן טעם מה שלא גילה לו תיכף שהיא ארץ כנען, על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דבכל מקום שדעתו של אדם שם נחשב כאילו הוא שם בפועל... ואם היה מגלה לו, היה תיכף דעתו שם, והיה נחשב כאילו הוא תיכף שם, והרי עדיין נצרך לג' דברים... (שם שם תרע"ה)
...ונראה דכל שלשת הדברים האלה נרמזים במאמר השי"ת לאברהם לך לך מארצך, ממולדתך, ומבית אביך. מארצך, רומזת לגוף, שהיא הבחינה התחתונה שבאדם. וממולדתך, רומזת לנפש שממנה תוצאות כל המדות הנטועות בלב שתלוי בתולדות... ועל כן מה שאמר לאברהם להתרחק ממולדתו הפירוש ממדותיהם, שהן שלימות הנפש. ומבית אביך, רומז לשכל, כמו שכתוב (דברים ל"ב) שאל אביך ויגדך, והוא שלימות השכל כאשר הוא בקדושה... זכה אברהם בכל ג' שלימויות אלו בכלל, ועל כן במה שהתרחק מארצו וממולדתו ומבית אביו זכה לג' שלימויות אלו. וזהו שבמדרש שלש גדולות כתיב כאן, בשרו שהם שלשה אבות, כי בכאן זכה לבחינת שלשת האבות...
ונראה שמאמר לך לך קיים לעולם... לכל איש ואיש להשתלם בגוף ונפש ושכל... מסוגל ביותר בערב שבת להשתלם בג' שלימויות הוא בשבת בג' זמנים מתחלפין, בתוספת שבת ושבת דליליא, ושבת דיממא... (שם שם תרע"ו)
אל הארץ אשר אראך וכו' ויש לומר עוד טעם, דהנה יציאתו מאור כשדים עם תרח היתה על מנת ללכת לארץ כנען, אלא שבסיבת תרח אביו נתישב בחרן. ואם כן אם היה מגלה לו, שוב לא היה נחשב אצלו לנסיון, אדרבה היתה שמחה אצלו שנתקיימה מחשבתו שבתחילה... (שם שם תרע"ז)
במדרש רבה (ל"ט) לך לך ב' פעמים, אחד מארם נהרים ומארם נחור, ואחד שהפריחו מבין הבתרים והביאו לחרן. ויש להבין מה תועלת היתה בחזירתו לחרן. ונראה דהנה עדיין היו שקועות שמה נשמות גבוהות, האמהות והשבטים ונשמת דוד המלך ע"ה, וטרם ברית בין הבתרים לא הוי לו כח להוציאן משם, ונראה דכל הנפש שעשו בחרן נמי ביציאה שניה הוציאם אתו, אך אחר שנעשה בעל ברית להשי"ת וקנה תוספת מעלה, חזר לשם להוציאם. ואף אותם שלא זכו להתגייר אז ולהעלותם אתו תיכף, מכל מקום בהיותו שמה התעוררו לצאת ויצאו בזמנם... (שם)
ונראה עוד לומר, דהנה במדרש שאברהם לא ניצל מכבשן האש אלא בזכותו של יעקב... ופירשנו דהיות שאברהם נולד ממה שבא תרח על אשתו בימי נדתה, ומבנה גופו היה בטומאת הנדה... על כן מוטב היה לו לישרף על קדושת השם, והיה כעולה כליל, ושוב היה נולד בגלגול אחר בטהרה... וזהו שאמרו המלאכים כמה רשעים עתידין לצאת ממנו, שזה נצמח מפאת שמבנה גופו היה בטומאה... אך הקב"ה אמר שעתיד יעקב לצאת ממנו, היינו שיעקב היתה מטתו שלימה בלי שום פסולת, ועל כן אין צורך שישרף ושיוולד שנית... (שם תולדות תרע"ו)
והנה דוגמת בריאת העולם היתה בריאת האבות... והיה אברהם דוגמת האור שנברא ביום הראשון שהוא חסד ואהבה, וכמו שכתוב (מיכה ז') חסד לאברהם. ולפי האמור יצא לנו טעם נכון למאמר לך לך, דהנה בזוהר הקדש וימנע מרשעים אורם דא נמרוד ובני דריה, דנפק אברהם מנייהו דהוה אורם וכו'. דבר אחר דא תרח ובני ביתיה, אורם דא אברהם האור לא כתיב אלא אורם... כן אברהם אבינו ע"ה שמולדתו וארצו ובית אביו שהיה להם חיבור אליו היה חסד אברהם מאיר עליהם ממילא, והיו משתמשין באור החסד לחיצוניות, על כן נצטוה ללכת משם להפסיק החיבור שבינו לבינם... (במדבר בהעלותך תרע"ה)
והנה כל פעולות הישועות שישתנה וימולא החסרון על ידי תפלה הכל על ידי התורה שהיא הנהגת העולם... ועל כן התחלת פעולת הישועות שמצינו בתורה היה על ידי אברהם אע"ה שממנו התחלת ב' אלפים תורה, ומקודם לא מצינו בתורה שום נס לשום אדם, שהצלת נח בתיבה הוא בטבע... והתחלת ב' אלפים תורה הוא מ"את הנפש אשר עשו" וזמן ביאתו לחרן, כמ"ש בע"ז (ט' א'), ונס דאור כשדים היה זמן מועט קודם זה, ואז היתה התחלת התנוצצות אור תורה... ומכל מקום לא היתה עדיין בהתגלות בפועל לחוץ רק בלב אברהם אע"ה, ועל כן לא היה יכול להציל הרן בזכותו, אף שאמר דאברהם אנא, ומסתמא היה רוצה להצילו, ואילו היה אחר ב' אלפים תורה ודאי היה יכול להצילו... (חלק ב פוקד עקרים עמוד יג)
...שעל פי דין תורה לא היה נצרך אברהם אבינו ע"ה למסור את עצמו להשליכו לכבשן, שבן נח אינו מצווה על קדושת השם, כמו שאמרו (סנהדרין ע"ד), ושלא לאבד את עצמו בן נח מצווה ומוזהר, וכמו שנאמר ואך את דמכם לנפשתיכם וגו', ולשיטת הרמב"ם מי שנאמר בו יעבור ואל יהרג ונהרג ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו (יסודי התורה ה' ד'), ורק אברהם אבינו ע"ה ראה לצורך השעה למיגדר מלתא לקדש שם שמים, ומסר עצמו להשליכו לכבשן כדי שיתפרסם כבוד מלכותו ית' וזה משורש תורה שבעל פה, וכמו שכתבו תוספות (יבמות צ') דבלא נביא גם כן שרי לעבור על דברי תורה למגדר מלתא לצורך השעה... ועל כן לא נזכר נסיון זה בתורה רק ברמז... (פרי צדיק בראשית נח ט)