(ראה גם: אבות-ברית, אברהם-מילה)
...ביום ההוא כרת ה' את אברהם ברית לאמר, לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני. (בראשית טו יח)
וכתיב ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, שמא חס ושלום ישראל חוטאים לפניך ואתה עושה להם כדור המבול וכדור ההפלגה, אמר לו לאו, אמר לפניו רבונו של עולם במה אדע, אמר לו קחה לי עגלה משולשת וגו' אמר לפניו, רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם, אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות, כל זמן שקוראין בהן מעלה אני עליהן כאילו מקריבין לפני קרבן, ומוחל אני על כל עונותיהם. (מגילה לא ב)
...אברהם הרהר, אמר לפני הקב"ה רבון העולמים כרת ברית עם נח שאינך מכלה את בניו, עמדתי וסיגלתי מצוות ומעשים טובים יותר ממנו ודחתה בריתי לבריתו, תאמר שאחר עומד ומסגל מצוות ומעשים טובים יותר ממני תדחה בריתו לבריתי, אמר לו הקב"ה מהם לא העמדתי מגינים של צדיקים, אבל ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים... (בראשית מד ו)
והנה תנור עשן ולפיד, שמעון בר אבא בשם רבי יוחנן אמר ד' דברים הראה לו, גיהנם, ומלכיות, ומתן תורה, ובית המקדש, אמר לו כל זמן שבניך עסוקים בשתים הם ניצולים משתים, פירשו משתים הם נדונין בשתים, אמר לו במה אתה רוצה שירדו בניך, בגיהנם או במלכיות, רבי חנינא בר פפא אמר אברהם ברר לו את המלכיות, רבי יודן ורבי אידי ורבי חמא בר חנינא אמרו אברהם ברר גיהנם, והקב"ה ברר לו את המלכיות, הדא הוא דכתיב (דברים ל"ב) אם לא כי צורם מכרם זה אברהם, וה' הסגירם מלמד שהסכים הקב"ה לדבריו... רבי יהושע בן לוי אמר אף קריעת ים סוף הראה לו, דכתיב אשר עבר בין הגזרים האלה, הדא מה דאת אומר לגוזר ים סוף לגזרים. (שם שם כד)
ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, רבי יודן ורבי יוחנן בן זכאי ורבי עקיבא, חד אמר העולם הזה גלה לו אבל העולם הבא לא גלה לו, ואוחרנא אמר אחד העולם הזה ואחד העולם הבא גלה לו... (שם שם כה)
אברהם אבינו היה בשעה שנדבר עמו בין הבתרים בן ע' שנה, שנאמר ויהי מקץ שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו', לאחר שנדבר עמו ירד לחרן ועשה שם חמש שנים, שנאמר ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, נמצא מן הפלגה ועד שיצא אברהם אבינו מחרן כ"ז שנים הן... (פרק א)
רבי יוחנן בן זכאי פתח, ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית וגו', אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם לא נתת לי זרע, ואתה אומר לי לזרעך אתן את הארץ הזאת, שנאמר הן לי לא נתת זרע, במה אדע כי אירשנה, אמר לו הקב"ה אברהם, כל העולם כולו בדבורי הוא עומד, ואין אתה מאמין בדברי, אלא אתה אומר במה אדע כי אירשנה, חייך שני פעמים ידוע תדע כי גר, שנאמר ידוע תדע כי גר יהיה זרעך... (פרק מח)
רבי אומר, הוציא את אברהם החוצה בליל יום טוב של פסח, ואמר לו כה יהיה זרעך, רבי אליעזר אומר הראה הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ארבע מלכיות מושלן ואובדן, שנאמר ויאמר אליו קחה לי עגלה משולשת זו מלכות אדום שהיא כעגלה דשה, עז משולשת זו מלכות יון, שנאמר וצפיר העזים הגדיל עד מאד, ואיל משולש זו מלכות מדי ופרס, שנאמר האיל אשר ראית בעל הקרנים, ותור אלו בני ישמעאל, ותור לשון ארמית שור תור... וגוזל אלו ישראל שנמשלו לגוזל, יונתי בחגוי הסלע, אחת היא יונתי... וירד העיט על הפגרים זה דוד בן ישי שנמשל כעיט, העיט צבוע נחלתי לי. כצאת השמש מן המזרח היה אברהם יושב מניף עליהם בסודרו, כדי שלא ימשול בהן העיט עד שבא הערב... עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה שלא ישתעבדו בניו בארבע מלכיות, ונפלה עליו שנת תרדמה וישן לו, וכי יש לך אדם שהוא שוכב וישן ויכול להתפלל, אלא ללמדך שהיה אברהם ישן מכח התפלה כדי שלא ישתעבדו בניו... (בראשית פרק טו, טז)
ושמר ה' אלקיך לך את הברית - זו ברית בין הבתרים, שאין הקב"ה מפר אותה לעולם. (דברים ז יב)
ויאמר לאברם, כשאמר הקב"ה לאברהם בברית בין הבתרים, שתק אברהם ולא עשה תפלה, בשביל שידע שאותו גלות יהיה לטובה לישראל ולהציל נפשם מיד סט"א שהיו בידו תפוסים מקדמת דנא, כי כל הנפשות שינוח מן תתקע"ד דורות שקמטו בלא עת, והוצרכו להתגלגל בתוך מצרים ולהתעסק בלבנים כדי שיחזירו ויתלבנו למקום הראשון, ועל כן נתגלגל במדבר עד תמו כל אותם שנולדו במצרים... (בראשית לך לך)
ונחתו אומיא עובדי אלילים הינון מדמיין לעופא מסאבה למיבזז נכסיהון דישראל, והות זכותיה דאברהם מגנא עליהון. (בראשית טו יא)
והות שמשא טמעא וחומטא הות, והא חמא אברם גיהנם מסיק תננא וגומרין דאשא ומבעיר שביבין דנור למידן ביה רשעיא והא עבר בין פסגיא האליון. ביומא ההוא גזר ה' עם אברם קיים דלא למידן ביה בנוי ולמפרוקינון מן מלכותא למימר, לבנך אתן ית ארעא הדא מנילוס דמצרים עד נהרא רבא נהרא פרת. (שם שם יז ויח)
ואתנה בריתי - ברית אהבה וברית הארץ, להורישה לך על ידי מצוה זו. (שם יז ב)
ויבתר אותם - לכרות עמו ברית לעבור בין הבתרים האלה, ונרמז לו גם כן כי מאלה יהיה כל קרבן בבהמה ובעוף, כי הגוזל בן יונה, ואמר בו גוזל שלא הוכשרו במין ההוא אלא הקטנים... וישב אותם - נרמז לו כי יבאו העמים לבטל הקרבנות, וזרע אברהם יבריחום. (שם שם י ויא, ראה עוד אברהם-ברכה)
והנה אימה - דרשו בו רמז לשעבוד מלכויות, כי מצא הנביא בנפשו אימה, ואח"כ בא בחשכה, ואח"כ גדלה החשכה, ואח"כ הרגיש כאלו היא נופלת עליו כמשא כבד תכבד ממנו. אמרו אימה זו בבל, חשכה זו מדי, גדולה זו יון, נופלת עליו זו אדום. והיה הענין הזה לאברהם, כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחזת עולם, אמר לו כמשייר במתנתו שארבע מלכיות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו, ואחרי כן הודיעו בבאור גלות אחרת שיגלו תחלה, שהוא גלות מצרים, שכבר נענש בו כאשר פירשתי. (שם שם יב)
והנה תנור עשן - ראה כאלו תנור עשן כולו ובתוכו לפיד אש בוערה, כענין עשן גדול ואש מתלקחת, והעשן הוא הענן והערפל הנזכר במתן תורה... והנה השכינה עברה בין הבתרים, והוא הברית אשר היתה אתו מעולם, וזה טעם כרת ה' את אברם ברית, כי הקב"ה בעצמו העביר ברית בין הבתרים, והמשכיל יבין. (שם שם יז)
ביום ההוא כרת ה' - הנה הקב"ה הבטיח את אברהם במתנת הארץ פעמים רבים, וכולם לצורך ענין, בבואו בארץ מתחלה אמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת, ולא באר מתנתו, כי אין במשמע רק במה שהלך בארץ עד מקום שכם, ואחרי כן כשרבו זכיותיו בארץ הוסיף לו שא נא עיניך וראה צפונה ונגבה וקדמה וימה, כי יתן לו כל הארצות ההן בכללן, ואין הטעם אשר אתה רואה בעיניך, כי ראות האדם איננו למרחק רק שיתן לו לכל מראה עינו הרוחות, או שהראהו כל ארץ ישראל כאשר היה במשה רבינו, והוסיף לו בברכה השנית הזאת עוד ולזרעך עד עולם, ושירבה זרעו כעפר הארץ. ובפעם השלישית באר לו תחומי הארץ, והזכיר לו כל העמים עשרה אומות, והוסיף לכרות לו ברית עליהן שלא יגרום החטא, וכאשר צוהו על המילה אמר לו לאחזת עולם, לאמר שאם יגלו ממנה עוד ישובו וינחלוה. והוסיף והייתי להם לאלקים, שהוא בכבודו ינהיג אותם ולא יהיו בממשלת כוכב ומזל או שר משרי מעלה... (שם שם יח)
לזרעך אתן - ולא לך, כי אתה רק יחיד, אבל היא מתנה לך, ותעבור בה בלי מכלים. (שם יב ז)
בן ע"ה - יקשה שהרי הברית בין הבתרים היתה לאחר יציאתו מחרן, ובפרשת בא ויהי מקץ ת"ל שנה וגו', שיש ל' שנה מברית בין הבתרים עד שנולד יצחק, ואברהם בן ק' שנה כשנולד יצחק, ואם כן לא היה בברית בין הבתרים אלא בן ע', וצריך לומר ששתי יציאות היו בפעם א' כשהיה בן ע', וילך אתו לוט, ובאותה שעה נשבה לוט, ואברהם כבש המלכים, ומיד היתה ברית הבתרים... ואחר ברית בין הבתרים חזר לחרן ושהה שם ה' שנים, ועל אותה יציאה קא מהדר קרא... (שם יב ד)
ויהי אברם - ...וכפי שכרת ברית לנח על קיום הנמצאים, כן כרת עתה ברית חדשה עם אברהם לקיים את שלמותו ושלמות אומתו... ותקנו בענין הכולל כל השלמויות, כי הוא באבר העקרי העומד במקום תקפו של אדם, ואליו ישפכו כל עורקי הגוף... (שם יז א)
והקימותי את בריתי - ברית חדשה, לכלל את זרעו ולתת לו הארץ במתנה ואת הגדולה, ומעלות אלו פוסלות את מעלותיו הראשונות, לכן הקורא לאברהם אברם עובר בעשה. (שם שם ז)
...והדר נחית אברהם שקיים כל המצות וירד לאור כשדים על קדוש השם ובזכותו מסיק להוא, לקיים מה שהובטח בברית בין הבתרים, שהראה לו הקב"ה גיהנם ומלכיות, כדי שיבחר לזרעו את הגליות. והיה אדם הראשון לו למופת, דטבא ליה עבדי ליה כי דנוהו בשלוחין חוץ לגן עדן ובגרושין מאקלים לאקלים... והנה צוהו הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה להכין לו פעל דמיוני בעגלה יפיפיה מצרים, ובמחריבי הבית בראשונה ובשניה שנמשלו לבהמה דקה הנוחה ליכבש, כך אלה לנו נוחים ליכבש אם נזכה בתורה הגולה עמנו עכשיו לא היה כן במצרים. ובאו משולשים מהדמותם זה לזה במחשבה רעה, ויבתר אותם בתוך כי שבר אחר מטה רשעים, ואת הצפור נודדת מקנה לא בתר, והרמז לישראל שהם קיימים לעולם. ובאו בשני שמות תור וגוזל על שם יהודה ואפרים. וירד העיט זו כנופיא של מלאכי השרת שבקשו לכלות את הבתרים הן הם הפגרים שזכר למען לא ישתעבדו בנו, כדרך שקטרגו על ישמעאל כשהיה צחא צמא, וישב אותם אברם, הפריח לפי שעה אותו העיט... כי רצה לשמע מה יצוה ה' על הפגרים ההם, ואז הראה בין הערבים אימה חשכה גדולה נופלת עליו כל זמן שהפגרים קיימים, והודיע הגלות הראשון של ארבע מאות שנה המוגבל לדור רביעי להכין צד תקון אף על הנדונים לדורי דורות מעוטם ארבעה כמו שיבא. (מאמר חקור דין חלק ג פרק טו)
קחה לי - להיות ברית, ולמען יהיה דברי גזר דין שיש עמו שבועה שאינו נתקרע, כדבריהם ז"ל. (שם טו ט)
ידע תדע - הודיעו סבת אחור ירושת הבנים, והיא כי לא שלם עוון האמורי... ועם זה הגיד קורות השעבוד והענוי העתידים אז לקצת דורות מזרעו בסבלותם, כי אמנם זה לא קרה להם בדורות הצדיקים... וכל זה הגיד למען ידע דור אחרון בקבלה כי דבר ה' הוא, ולא ייחסו הדבר לזולתו. (שם שם יג)
ואתה את בריתי תשמור - וכמו שאני הנה בריתי אתך, אתה שמור בריתי, שאם לא כן לא תקום הברית. להיות לך לאלקים - לייחד שמי עליכם בלתי אמצעי, כמו שהוא מתייחד על כל הנצחיים... אם כן שבהקמת הברית ושמירתו יהיו הוא וזרעו נצחיים באיש לפניו... (שם יז ט)
במה אדע - ולא שאל אות על נתינת הזרע, שאין בו חדוש כל כך, ואין כאן מעשה כלל, רק חדוש המזל, אבל בנתינת הארץ שהוא מעשה יהיה סבור שמא לא יבא המעשה על כל פנים אלא על תנאי, שכל זמן שלא יצא לפועל יכול להשתנות, וירא שמא יגרום החטא, והבטחה על נתינה אינה נתינה ממש, לפיכך שאל אות שתתקיים על כל פנים. ומה שאמר באיזה זכות יתקיימו, יש לומר שראה הכנענים גולים ממנה, ושמא ישראל גם כן יהיו גולים ממנה בשל חטא, ועל זה אמר שבזכות הקרבנות שהם כפרת ישראל יתקיימו. ואף שהרבה חטאים אין להם כפרה בקרבן, לא היה ירא אלא מעבירות שוגגים וקלות, כי אין אדם צדיק, אבל בעבירות מזיד דין שיגלם. (גור אריה בראשית טו ח)
...ונראה כי פירוש במה אדע כי אירשנה, כלומר, שתהיה לי הארץ ירושה לאחוזת עולם, דאף אם יגלו ממנה ירושה היא להם, שהיה ירא שמא יעבור זרעו חס ושלום מן העולם לגמרי, ואז תתבטל הירושה. ותבין התשובה שהשיב לו, כי ישראל יש להם מעלה מיוחדת, שהם נבדלים מן הפחיתות לגמרי, והחטא שמקבלים אין זה אלא מקרה, ולפיכך אין ראוי להעביר את ישראל בשביל החטא, בשביל שבעצם הם טהורים, ואין החטא להם בעצם... ולפיכך אמר "בשביל הכפרות", שיש להם כפרה על חטאם, ודבר זה לישראל בפרט, לא לשום אומה, ובשביל כך יתקיימו. ובזמן שאין בית המקדש קיים סדר קרבנות עומד במקום הקרבן, כי אין הקרבן זולת הקירוב והדיבוק בו יתברך לצאת מן החטא ולשוב אליו יתברך, ואין חבור ודבוק יותר מהתורה.
יש לך לדעת, כי מראה זה (ברית בין הבתרים) יש לו פנים הרבה... כלל הדבר, המראה הזה הוא שהראה לו הדברים העתידים, כי אברהם שהיה ראש ועיקר לישראל, וידוע כי אחרי התחלת הדבר ימשך הכל... ועכשיו היא התחלת בחירת אברהם במה שכרת אתו ברית, והראה לו כל דבר אשר ימשך ממנו. וכאשר אמרו האצטגנינים, כי כאשר יוולד אדם באותה שעה יוכל לראות כל מקריו אשר הם עתידים לבא עליו כל ימיו, מצד שהכל נמשך אחר שעה ראשונה, ולפיכך גם כן כאשר כרת הקב"ה ברית עם אברהם היא שעה ראשונה אשר לקח הקב"ה אותו אליו, והראה לו העתידות כולן אשר ראויות לבא על ישראל. (גבורות ה' פרק ח)
ראה אברהם-כללי, תורה שבכתב לך לך.
...על כן לבי אומר לי, שגלות מצרים היו לו סבות אחרות... אך למה הגיד הקב"ה בשורה רעה זו לאברהם לצערו בחנם, על כן אמר שבעוון שאמר במה אדע, שרצה לדעת דבר שלא היה לו צורך בו לידע, על כן נענש בידוע תדע, שמודיע לו דבר זה לצערו מדה כנגד מדה... ואני אומר שהאות ששאל לא שהיה אברהם מסופק ביעוד הא-ל, זולת שרצה שיכרות לו הקב"ה ברית, לסלק מעליו כל טוען ומערער, לפי שלמעלה אמר לזרעך אתן, משמע מתנה בעלמא, ועל זה לא היה מבקש כריתת ברית, כי מי יערער על המתנה של הקב"ה, אבל אחר שאמר לו לתת לך לרשתה וגו', כשבא בתורת ירושה אולי יערערו שאר יורשי שם, על כן אמר במה אדע, שאני היורש בלי ערעור... (שם שם ט)
במה אדע - אדע במה, מה הם המעשים שאצטרך לזה להבא, שיאריך הזכות גם לעתיד. ויאמר אליו - בזכות הקרבנות, רוצה לומר, שזכות מה שמסרת את עצמך להשרף על כבוד שמי, והוא מתמיד בקרבנות, שהענין הקרבן הוא, שיחשוב החוטא שהוא המוסר את עצמו להשחט ולהקרב על כבוד שמו... אולם מה שצוה לו לקחת עגלה משולשת וכו', רמז לו בזה שיכניע כל כחות גופו תחת הנפש האלקית שבו, עד שידכא כל כחות החומר... (שם שם ז וט)
וירד העיט - אחר שבטלו כל כחות גויתו ירד העיט, רוצה לומר נשמתו האלקית ירדה על הפגרים להחיותם ברוחניותה ומפעליה הטובים, ואברהם עצמו הוא העיט המחיה. (שם שם יא)
ויהי השמש - אחר שהודיע לו הזכות שיש לו על שיתקיימו בידו המתנות האלוקיות... שב להודיע לו איך יתקיימו המתנות האלה ביד בניו, שהם יצורפו בכור עוני, ועל ידי הגלות והשעבוד והענוי יכנע חמרם וישוב עד דכא, בל ישתרר על הנפש הרוחנית שבו. (שם שם יב)
והנה תנור עשן - הוא העשן שעלה מן הקרבנות, ולפיד אש - היא האש שירדה מן השמים ותאכל את הקרבנות. (שם שם יז)
במה אדע - אברהם שאל במה אדע אם הגיע השעה לכבוש את הארץ, וה' השיב לו ידע תדע, לא אתה עצמך תירש את הארץ, וגם לא בניך יירשו את הארץ מיד תוך רווחה מתמדת... זו ההודעה שנתנה לאברהם כתשובה לשאלתו, היא הגידה מראשית אחרית, וכך היתה לבניו מקור עידוד, ממנה למדו לצפות לגאולה בעיצומן של צרות הגלות. והיא לא נאמרה לאברהם במלים בלבד, אלא נחרתה במעמקי לבו על ידי אות סמלית... (שם שם ט)
ויאמר אליו - ...ונראה לי דגם בסדר עולם אין הכוונה שהיה הדבור אליו, אלא בהיותו בן ע' היתה לו הערה לצאת מאור כשדים, כבישעיה מ"א מי העיר ממזרח וגו', ומשום שאז עלה ברצון כל ענין ברית בין הבתרים, ובמלחמת ד' המלכים בא הדבור של הקב"ה בשלמות. לרשתה - בטבע יצירתה, ומזה הטעם אין לך לירא שמא יגרום החטא, אחר שטבע היצירה הוא, ולא משום שהיא צדקה, וכאשר למדו שהוא בטבע, שאל במה אדע. (שם שם ז)
במה אדע - באיזו בחינה היא מסוגלת ביחוד משאר ארצות, עד שתפול עליה שם ירושה לזרעי דוקא. קחה לי - והשיב לו שסגולת ארץ ישראל הקרבנות, ואך לישראל היושבים בה... (שם שם ט)
ויבא יעקב שלם... דהעצה העמוקה של אברהם אבינו היתה, היות שידוע בטבע אנשים שכל דבר שאדם מורגל בו אי אפשר שיהיה חביב עליו כל כך כמו דבר חדש, מה גם אם אדם נולד על ברכי זה הדבר ומורגל בו מתולדתו... והנה ישראל מלידה מבטן ומהריון נולדו ונתגדלו על ברכי הקדושה, מה גם זרע האבות שהיו מלאכים רגילין ותדירין אצלו כאנשים, אפשר שתתקרר אצלם מעט מעט האהבה והחביבות לדברי קדושה, על כן היתה העצה העמוקה שלו שירדו לגלות ויתעלם מהם שפע הקדושה, וכאשר יגאלו תהיה הקדושה חביבה עליהם עד לאחת... (בראשית וישלח תרע"ו)
ולפי זה יש לומר דהנה חטא אברהם אבינו ע"ה שאמר במה אדע שהיה חטא קל וקלוש מאד... ועל כן לא נגזר עליו רק שיעבוד מלכיות, אבל אברהם ידע מה שיהיה בזרעו אחריו במצרים, שהפרו ברית מילה ואיש שיקוצי עיניו לא השליכו, והיתה סברא לומר שמאחר שסוף סוף ירשו גיהנם לא ידונו בשתיהן, ודי שקים ליה בדרבה מיניה, ולא ישתעבדו במלכיות כלל, ועל זה היתה עיקר עצתו שבל נחוש שבודאי אחר כך יבואו לתורה כנ"ל, וזוהי העצה העמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון. (שם וישב תרע"ג)
...ועל כן כשאמר לו הקב"ה לתת לך את הארץ לרשתה, שאל במה אדע כי אירשנה, שאף שהאמין שבודאי יתן ה' הארץ לזרעו, מכל מקום שאל במה אדע שיתקיימו בה, באיזה כח יתגברו שלא יכשלו עוד בעון דור המבול, ולא תקיא הארץ אותם, ועל זה השיבו השי"ת כי גר יהיה זרעך וגו', ועל ידי העבדות והעינוי יתבררו ויתלבנו מחטא דור המבול, כי בחטא פגם הברית המשפט להיות עבד... (נח ב)