(ראה גם: אברהם-וסביבתו, מערת המכפלה, עפרון, שרה)
אמר אברהם אבינו... איני קוברה במקום חנם, שלא יאמרו הבריות כעורה היא זו, שאפילו קבורה לא היתה לה. ולא קיבלו עליהם למכור לו עד שאמרו לו השבע לנו שאין אתה יורש את ארצנו, שכבר ידענו שהקב"ה עתיד ליתן לך ולזרעך את כל הארצות האלה, כרות לנו ברית שלא תירשו את עיר היבוסי, וכרת להם ברית ואחר כך מכרו לו, וכן עשו ישראל, ואת היבוסי יושב ירושלם לא הורישו בני ישראל. (בראשית כג יג)
גר ותושב - ...ומדרש אגדה, אם תרצו הריני גר, ואם לאו אהיה תושב ואטלנה מן הדין, שאמר לי הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת. (שם שם ד)
ועפרון ישב - כתיב חסר, אותו היום מנוהו שוטר עליהם, מפני חשיבותו של אברהם שהיה צריך לו עלה לגדולה. (שם שם י)
גר ותושב - היה המנהג להיות להם בתי קברות איש לבית אבותיו, ושדה קבורה אחד יקברו בו כל הגרים, והנה אברהם אמר אל בני חת אני גר מארץ אחרת, ולא הנחלתי מאבותי בית הקברות בארץ הזאת, והנה עתה אני תושב עמכם, כי חפצתי לשבת בארץ הזאת, ולכן תנו קבר להיות לי לאחזת עולם כאחד מכם. ומפני שאמר תנו חשדו שבקש אותה מהם במתנה, וענו אותו אינך נחשב בעינינו כגר ותושב, אבל אתה מלך המליכך האלקים עלינו, ואנחנו ואדמתנו עבדים לך, תקח כל בית הקברות שתחפוץ בו וקבור מתך שם, ויהיה לך לאחזת קבר לעולם. (שם שם ד)
אם יש את נפשכם - ...וטעם ופגעו לי, כי היה עפרון עשיר ונכבד כאשר אמר ביני ובינך מה היא, ולא יהיה לו לכבוד למכור נחלת אבותיו, על כן לא הלך אברהם אליו להרבות לו מחיר השדה, ובקש מאנשי העיר שיפגעו בעבורו דרך כבוד... (שם שם ח)
מערת המכפלה - ...ועל דעתם היה כל המקום ההוא נקרא כן מעולם, והם לא ידעו טעמו, כי עפרון בדמי השדה מכל לו הכל, על דעתו שאין שם קבר. והנה אברהם לא היה מבקש רק למכר לו המערה, כי היא בקצה השדה, וישאר השדה לעפרון. והוא אמר לו דרך מוסר או מרמה, שיתן לו השדה והמערה אשר בו, כי לא יתכן לאדם נכבד כמהו שתהיה לו המערה לאחזת קבר, והשדה יהיה לאחר, ואברהם שמח בכך, וקנה הכל בדמים שהזכיר לו... (שם שם ט)
לעיני בני עמי - הנה כל העם הנה, והם היודעים ועדים ואל תחוש לכפירה או לחזרה, וקבור מתך שם מעתה כי שלך היא ולא אוכל לשוב. ואברהם לא עשה כן, כי גם אחרי שפרע הכסף מלא החזיק תחלה בשדה ובמערה והקימם ברשותו לעיני בני העיר וכל באי שער העיר הסוחרים והגרים הנמצאים שם... (שם שם יא)
גר ותושב - ובשביל היותי גר אין לי פה קבר... והטעם שאני מבקש לקנותו הוא, מפני שאני תושב עמכם, שבאתי להשתקע לא לגור בלבד. תנו לי אחזת קבר - הסכימו שתהיה לי אחוזת קבר. (שם שם ד)
וישתחו לעם הארץ לבני חת - השתחוה לאותם ראשי העם הנועדים, מפני שהם היו במקום כל הצבור. (שם שם ז)
בתוככם - במעמד כלכם, שאיני מבקש שום זמן לפרוע אליו המעות, כן עשה, כאמרו וישקול אברהם לעפרון את הכסף וגו' לעיני בני חת. לאחזת קבר - שאף על פי שימכר אולי יערער שלא אקבור אצל גבולו לכן אני שואל שימכרנה לאחזת קבר. (שם שם ט)
וישתחו אברהם - השתחוה לתת להם הודאה, כמודה שבשביל כבודם הסכים עפרון לתת את שאלתו... (שם שם יב)
וישתחו אברהם - גילה להם היפך דבריהם, כי אינו מחזיק עצמו נשיא להם, אלא שהם בכבוד למעלה ממנו. אם יש - יש בדבריהם, ב' דרכים א' שהוא גדול מאד ותקיף,יעשה חפצו כי אין מוחה בידו, וכפי זה אין לו דין חזקה בקבר, ולכשתשיג ידם יפנו המת מקברו, וזה יגיד שאינם חפצים שיקבר מתו, זולת אם אם יעשה בזרע. ב' נשיא אלקים - אין לך לחשוש לדין דבי ריש גלותא, שאין חזקתם חזקה כי נחשדים על הגזל והחמס, אבל אתה נשיא אלקים לצד מעלת צדקותך ונקיות כפיך, ואולי לזה נתכוונו באמרם שמענו, הבן להיכן דברינו נוטים. לזה אמר אם יש - אם כוונתכם שאתם חפצים לקבר וכו', שמעוני והיו סרסורים ביני ובין עפרון. (שם שם ז וח)
ויתן לי - דקדק לומר לשון מתנה, הגם שנטל ממנו דמים, גם דקדק לומר בתוככם, הנה נתחכם לקנות מערת המכפלה בסדר שאין אחריו ערעור. ולהיות שרז"ל אמרו שעפרון מימיו לא ראה במערה זולת החשך והבהלה, ואם כן יכול לבא בטענה כשידע שהמערה יקרת ערך, ואפילו לעולם חוזר, והגם שאין אונאה לקרקעות, חש אברהם לירושלמי, שכתבו התוספות שיש להם אונאה בחצי דמיהם. עוד יש לחוש שמא יערערו אחר המכר מדין המצר או שיצא אחר כך שטר שעבוד על הקרקע, לזה נתחכם לתקן כל זה, ואמר לשון מתנה ומכר, הכוונה שיעשה באופן שיש בו שניהם, והוא החליפין, שיכול להחליף מעט בגמל, ואין בהם אונאה בשום אופן... ומעתה לא נשאר לעפרון לבא בטענה. ולחששת מצר ושעבוד עשה כל בני העיר סרסורים בדבר... ואומר לאחוזת קבר, להיות שלא בקש ממנו אלא המערה, אבל השדה עודנו עומד לזכות עפרון, יש מקום לומר אליו אחר כך שלא יחפץ בדריסת הרגל, והוא לא מכרו אלא לקבר שרה, לזה אמר לאחוזת קבר. (שם שם ט)
נתתי כסף - אם הוא גמר ליתן לו השדה בתורת מתנה, הוא גמר לתת לו הכסף במתנה קח ממני ואז אקבל מתנתך. (שם שם יג)
גר ותושב - אברהם רצה דוקא אחוזת קבר שהוא בית קברות מיוחד אל כל המשפחה. והנה הגר לא ישאל אחוזת קבר, אחר שאין דעתו לישב שם בקבע הוא ובני ביתו, והתושב לא יצטרך לשאול אחוזת קבר באשר יש לו שם שדה ונחלה... (שם שם ד)
שמענו אדוני - מבואר מענין הפרשה כמו שכתב הרמב"ן, שהיה חק ונימוס לבני חת, שלא ליתן אחוזת קבר לגר הבא לגור בארצם, ולא היה אחוזת קבר רק לתושבי הארץ והגדולים שבהם, ולדלת העם וכן לגרים הבאים לגור היה בית הקברות כולל, והיה תקנה ביניהם שלא לתת לגר מארץ אחרת אחוזת קבר, ועל פי זה השיבו לו, שלא יוכלו למלאות שאלתו לעבור על נמוסיהם לתת לו אחוזת קבר, ועל כן אמרו שמענו, והבן דברינו... אבל יש לך ברירה, במבחר קברינו קבר - אם תרצה לקבור בבית הקברות הכולל תוכל לבחור לך הקבר המובחר הנמצא שם... אבל על בקשתו לתת לו אחוזת קבר לא הסכימו. (שם שם ה)
אם יש את נפשכם - שבאר להם שנית, שאם לא יהיה לו אחוזת קבר יהיה נחשב אצלו שלא קברה כראוי. והעצה היתה באופן זה, כי התקנה הזאת שלא לתת אחוזת קבר לאיש נכרי יש בה שני טעמים, א' יש לומר שהיא תקנה כללית שזר לא יהיה לו אחוזה בתוכם... מפני שהאזרחים קודמים לקנות, ובזה יש לומר שהיתה התקנה רק על המכר לא על המתנה... ב' יש לומר שהתקנה היא רק אל אחוזת קבר, מפני שאין רוצים שאיש נכרי יהיה לו הכבוד הזה שיש לו בית קברות מיוחד למשפחתו... ואחוזת קבר אין לתת לו גם במתנה, ואחר שיש ספק בתקנה זאת איך היתה, יש רשות ביד המושל שהוא ממונה על חוקי המדינה לעשות פירוש לתקנה זו כטוב בעיניו. לכן אמר שמעוני ופגעו לי בעפרון - אחר שהוא השופט יוכל להסכים שהפירוש הוא טעם הראשון, שהתקנה הוא מצד שהאזרח קודם לקנות, ובזה הצד יוכל הוא לתת אחוזת קבר במתנה... בכסף מלא - בינו לבין עצמו יקבל גם הוא ממנו מתנה כסף מלא, אך יתננה לי בתוככם - שבפני העם יהיה בתורת מתנה. (שם שם ח וט)
וידבר אל עפרון - אחר שאתה מפרש התקנה שלא היתה רק על אחוזת קבר לא על אחוזה אחרת, ואם כן השדה שאתה נותן לי לזריעה תוכל לתת בין במכר בין במתנה, אם כן אין צריך כלל שיהיה דרך מתנה, רק נתתי כסף השדה - וגם זה השיב בחכמה, כי אחר שהוא נותן לו השדה לזריעה לא לאחוזת קבר, והוא ישנה אחר כך ויעשה ממנו אחוזת קבר, אם כן אם יהיה בדרך מתנה תבוטל המתנה, כי אדעתא דהכי לא נתנה לו, מה שאינו כן אם יהיה דרך מכר, שאגב זוזי גמר ומקנה... (שם שם יג)
ויקם השדה - ואחר כך הסכימו כל בני חת לשנות התקנה לכבוד אברהם שנעשה תושב בתוכם, והיה לו רשות ליחד לו אחוזת קבר, עד שקם לאחוזת קבר גם מאת בני חת והסכמתם, שכולם הסכימו לזה. (שם שם כ)
גר ותושב - באשר כבר עקר דירתו מחברון הוא כגר, ובאשר היה דר שם כבר כ"ה שנים ורוצה לקבע שם מקום קבורה הרי זה כתושב, והקדים גר, להתנצל על שלא הכין לו אחוזת קבר מכבר. (שם שם ד)
נשיא אלקים - מנהיג המדינה בחכמה וגם בעניני אלוקות. (שם שם ו)
לאמר לו - עתה לא השיב לפני עם הארץ, אלא שלח לומר לו ביחידות, כי בוש לומר מחיר גדול כזה, והיינו דכתיב את הכסף אשר דבר באזני בני חת, כי אך המה ידעו מתחילה שבדעתו לקחת מחיר כזה. (שם שם יד)
דהנה בזוהר הקדש וישקול אברהם לעפרון את הכסף, דא הוא כספא רבתא דאינון עלמין וכסופין ארבע מאות שקל כסף ד' מאות עולמות והנאות וכסופין עיין שם... אבל הפירוש, שאברהם מסר לעפרון הנאות וכסופין דהאי עלמא, על כן זכה לעומתם לד' מאות עלמין דכסופין דההוא עלמא... (שמות תצוה תרע"ד)
ונראה דכוונת עפרון בתחילה היתה ליתנה במתנה לאברהם, אבל לא מחמת טובת לב ונדיבות לב, אלא לגרמיה, כדי שיהיה לו חיבור לאברהם, כחיבור הנותן למקבל, ויהיה לו חלק עמו בברכת אברהם. ואם היה מתרצה לעזוב דרכו הרע, שהיה משוקע בגשמיות, כשמו עפרון, ולהתחבר באברם, היה טוב, אך לא רצה לסור מרעתו מאומה, אלא עם כל רוע מדותיו ומהותו וגשמיותו יהיה מחובר באברהם, למען יהיו לו תוספת ואומץ ברשעתו, ויקח את ברכת אברהם וקדושתו לחיצוניות. ואברהם הרגיש בכוונתו, ולא רצה לקבל ממנו במתנה, אף שמן הדין לא היתה מתנה כלל, כי לא זכה בה עפרון כלל, כי לית מלה מתגליא אלא למרה. ועוד שהיה מזרע חם הניתן לעבד... מכל מקום אברהם לאו משום שונא מתנות לא נתרצה במתנה, אלא מיאן שיתחבר עמו עפרון בעודו בגשמיותו... ומעתה יובן ענין הלימוד של קדושי אשה משדה עפרון, שכמו ששם היה חיבור אברהם לעפרון על ידי הכסף, ושעל ידי כך משך ממנו את קדושת אות הוא"ו, ומכל מקום נקרא קנין כמו שכתוב השדה אשר קנה אברהם, כן נמי קדושי אשה, אף שאיננו קונה מאומה, אלא מכל מקום הכסף עושה חיבור שהוא מתחבר אליו על ידי הכסף ונעשית אגידא ביה, אחר שנתרצית להיות נאסרת אכולי עלמא. וכמו בענין שדה עפרון, אלא באשר היה רע עין, ועם חפצו בחיבור אברהם לא סר מרוע מדותיו, נמשכה הקדושה שהיתה בו מאז ונדבקה באברהם, והוא נשאר ריק... (שמיני עצרת תרע"ח)
ובזה נוכל להבין מה שאמרו חז"ל על הפסוק ועפרון יושב בתוך בני חת, "אותו היום מנו אותו ארכוסטרטיגוס, שלא יהא בר נש רב זבין מן בר נש זעיר" (ב"ר נ"ח). איזו חשיבות יש לו לאברהם בזה ואיזו הנאה הוא מרגיש בהיותו קונה את השדה מאיש נושא משרה+ אלא הענין כמו שהזכרנו לעיל, שכל אדם לפי מדרגתו נמצא תחת מערכת השגחה מיוחדת המתאמת למעלת נפשו ומעשיו הטובים... כי כל תנועה וקמט עושים רושם בנפשו של האדם, ויש בכחם לשנות הרבה כל עניני חייו וחיי תולדותיו... ולכן לא דבר קל הוא מה שהוסב על פי מהלך ההשגחה שיהיה לאברהם עסק עם ממונה על בני עירו ולא עם הדיוט, כי מכיון שמורגשת איזו השפלה לאדם גדול כשיש לו עסק עם הדיוט, ואיזו נעימות ורגש של התרוממות כשהוא נושא ונותן עם שר ומושל, מובן לנו שדבר זה יכול להשתרש בנפשו ולהתגדל אצל בניו עד שיצאו מזה ענינים חשובים ורבי הערך... (חלק ג עמוד לט)