(ראה גם: אברהם-באור כשדים-ולוט-וסדום)
וישמע אברם כי נשבה אחיו, וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן. ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם, וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק. (בראשית יד יד)
דבר אחר רגלי חסידו ישמור, זהו אברהם שהקב"ה הלך עמו תמיד, כדי שלא יוכלו להזיקו, ורשעים בחשך ידמו אלו הם המלאכים שהרג הקב"ה באותו הלילה שאברהם רדף אחריהם. וזהו שכתוב בחשך ידמו, זהו לילה (דהיינו הנוקבא), שנקשר בחושך והרג אותם, אברהם רדף והלילה הרג אותם, וזהו שכתוב ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם, ויחלק עליהם לילה, זהו הקב"ה שחלק הרחמים מן הדין, כדי לנקום נקמת אברהם, ומשום זה כתוב, ורשעים בחשך ידמו. ויכם, ויכום היה צריך לומר, אלא זהו הקב"ה שהוא הכה אותם. כי לא בכח יגבר איש, כי הוא ואליעזר היו בלבדם, כי אליעזר בגימטריא שי"ח.
רבי יצחק אמר, והרי למדנו, במקום שהנזק מצוי לא יסמוך אדם על הנס, ואין לך מקום שהנזק מצוי בו כזה, שאברהם הלך אחר ארבע מלכים לרדוף אחריהם, ולעשות עמהם מלחמה, ולמה סמך עצמו על נס. אמר רבי יהודה כשהלך לזה אברהם לא הלך לעשות מלחמה, ולא סמך על הנס, אלא צערו של לוט הוציאו מביתו, ולקח עמו כסף לפדותו, ואם לא יוכל לפדותו ימות עמו יחד בשביה, אלא כיון שיצא, ראה את השכינה מאירה לפניו, וכמה צבאות מלאכים מסביב לו, בשעה ההיא רדף אחריהם, והקב"ה הרג אותם, וזהו שכתוב ורשעים בחשך ידמו.
רבי שמעון אמר סוד הוא, רגלי חסידו ישמור, זהו אברהם, וכשיצא ללחום עם המלכים נתחבר יצחק עמו, ונפלו לפניו. ואם יצחק לא היה מתחבר עם אברהם לא היה יכול לכלותם, וזה שאמר ורשעים בחושך ידמו, כי לא בכח יגבר איש, אף על פי שהכח נמצא תמיד בימין, עם כל זה, אם הימין לא היה נכלל בצד שמאל, (שהוא יצחק), לא היו המלכים נדחים לפניו. (וירא שס)
ראה עוד אברהם-כללי לך רטז.
ראה אברהם-כללי, נדרים לב א.
אמר רב יהודה אמר רב בא עליהם סנחריב הרשע בארבעים וחמשה אלף איש בני מלכים יושבים בקרונות של זהב, ועמהן שגלונות וזונות, ובשמנים אלף גבורים לבושי שריון קליפה, ובששים אלף אחוזי חרב רצים לפניו והשאר פרשים, וכן באו על אברהם... ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וגו', אמר רבי יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, שנאמר והלילה אמר הורה גבר, ורבי יצחק נפחא אמר שעשה עמו מעשה לילה (רש"י: שנלחמו בשבילו כוכבי לילה), שנאמר מן שמים נלחמו הכוכבים ממסלותם נלחמו עם סיסרא. אמר ריש לקיש טבא דנפחא מדבר נפחא. וירדף עד דן, אמר רבי יוחנן כיון שבא אותו צדיק עד דן תשש כחו, ראה בני בניו שעתידין לעבוד עבודה זרה בדן, שנאמר וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן. (סנהדרין צה ב וצו א)
ואברהם בן חמש שנים ושבעים שנה בצאתו מחרן, נמצא מן הפלגה ועד שיצא אברהם אבינו מחרן כ"ז שנים הן, י"ב שנה עבדו את כדרלעומר, וי"ג שנה מרדו, ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר, אותה השנה שיצא בה אבינו אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב, וירד למצרים ועשה שם שלשה חדשים ועלה ובא וישב באלני ממרא אשר בחברון, והיא השנה שכבש בה את המלכים... (פרק א)
דבר אחר והבאתם את עומר, הדא הוא דכתיב אשר קצירו רעב יאכל, אשר קצירו זה נמרוד, רעב יאכל זה אברהם אבינו ע"ה, ואל מצינים יקחהו, לא בזיין ולא במגן אלא בתפלה ותחנונים, הדא הוא דכתיב וישמע אברם כי נשבה אחיו, וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות, ריש לקיש אמר בשם בר קפרא אליעזר לבדו היה, ששמו של אליעזר שי"ח, ושאף צמים חילם, מי דחק בממונו של נמרוד, אברהם וכל המצומתין לו. (ויקרא כח ד)
ויהי בימי אמרפל, זה שאמר הכתוב בך צרינו ננגח בשמך נבוס קמינו (תהלים מ"ד)... אמר אברהם, רבונו של עולם, אלולי שיסתפח כבודך עמי ועזרתני מה אדם אחד כנגד תשעה מלכים וחיילותיהם. אלא אתה נותן ליעף כח... מנין שכך כתיב ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק, רבותינו אמרו הלילה נחלק מאליו, רבי בנימין אמר הקב"ה שהיה יודע עתיו ורגעיו נכנס בו כחוט השערה, הוא חלקו. אמר לו הקב"ה לאברהם, אתה עשית הרג בשונאי מחצי הלילה עד הבקר, חייך אני אעשה הרג בשונאי בניך מחצי לילה עד הבוקר, ובמדה זו אני פורע להם, הדא הוא דכתיב ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים (שמות י"ב), לכך נאמר ויהי בימי אמרפל. אמר רבי יהושע דסכנין סימן נתן לו הקב"ה לאברהם, שכל מה שאירע לו אירע לבניו... אברהם נזדווגו לו ארבעה מלכים, אף לישראל עתידין כל המלכים להתרגש עליהם, שנאמר (תהלים ב') למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק... מה אברהם יצא הקב"ה ונלחם בשונאיו, שנאמר (ישעיה מ"א) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו, אף כך עתיד הקב"ה לעשות לבניו, שנאמר (זכריה י"ד) ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב. (לך לך ט)
מהו וירק את חניכיו, שנטל כסף וזהב וחפה אותן בו, אמר להם אתם יודעים שאנו יוצאים למלחמה ולהציל נפשות, אל תתנו עיניכם בממון, אם בשביל כסף וזהב הרי בפניכם... דבר אחר וירק את חניכיו, אין וירק אלא שהוריקן בדברים, כמו שכתוב בתורה, מי האיש הירא ורך הלבב, כך עשה אברהם, אמר להם למלחמה אנו יוצאין, מי שיש בידו עבירות וירא ממעשיו אל יצא עמנו, כששמעו כך, כל מי שהיה יודע בלבו שחטא היה מתירא ולא היה יוצא, וחזרו להם, ולא נשאר עמו כי אם אליעזר בלבד, באותה שעה אמר הקב"ה הניחו אותך הכל, ולא נשאר עמך כי אם אליעזר בלבד, חייך שאני נותן בו כח של שלש מאות ושמונה עשר... (לך לך טז)
וירדוף עד דן, אמרו רבותינו מה ראה לרדף עד דן, אלא שני דברים מכים לפניהם ולאחריהם, ואלו הן עבודה זרה והנוטע ערב שביעית ומוצאי שביעית... שעד עכשיו לא עמד ירבעם בן נבט שעשה עבודה זרה, ראה אותה אברהם, שנאמר וישם את האחד בבית אל ואת האחד בדן, וכיון שהגיע אברהם עד אותו מקום תשש כחו ולא רדף.
וישב את כל הרכוש, מיד ויצא מלך סדום. כשראה אברהם רודף אחר ששה עשר מלכים ולגיונותיהם, הושיבו הקב"ה לימין, שנאמר נאום ה' לאדני שב לימיני וגו' (תהלים ק"י). אמרו באותה מלחמה היתה פסיעתו של אברהם אבינו ארבעה מילין, והיה רץ עד שהרג כל המלכים ולגיונותיהם, ועבר בשלום, שנאמר ירדפם יעבור שלום וגו'... (שם יז)
אל תירא אברם, זה שאמר הכתוב אשרי אדם מפחד תמיד ומקשה לבו יפול ברעה (משלי כ"ח), מי הוא זה אברהם, וממי היה מתירא, מן שם שהרג את בניו, את כדרלעומר מלך עילם ושלשת בניו, שנאמר בני שם עילם ואשור וארפכשד ולוד וארם... מה עשה יצא לקראתו שם לרצותו... אמר לו בשביל שהרגת את בני אני מברכך, שנאמר וברוך א-ל עליון אשר מגן צריך בידך וגו'. מהו אשר מגן צריך, מגינה עשה הקב"ה והפיל אותם לפניך, והיה אברהם אבינו נוטל עפר וזורקו עליהם ונעשים חצים וקשתות, ונוטל קש וזורק עליהם ונעשה חרבות ורמחים, שנאמר (ישעיה מ"א) מי העיר ממזרח צדק וכו' יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו... ועוד היה אברהם מתיירא כשהרג את המלכים היה תמה ואמר, שמא בטלתי מצות הקב"ה שצוה את בני נח, שופך דם האדם (בראשית ט'), ואני הרגתי כל אותן האוכלוסין. אמר לו הקב"ה אל תירא אברם, אלא שכר הרבה אני צריך ליתן לך, שאתה עקרת את הקוצים... (שם יט)
נסיון הששי באו אליו אמרפל וכל חבריו להרגו, אמרו נתחיל ראשון בבן אחיו ואחר כך נתחיל בו. ובשביל לוט לקחו את כל רכוש סדום ועמורה, ואחר כך שבו את לוט ואת רכושו, שנאמר ויקחו את כל רכוש סדום ועמורה וגו'. בא מיכאל והגיד לאברהם, שנאמר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי... לקח אברהם את ג' תלמידיו ואת אליעזר עבדו עמו ורדף אחריהם עד דן הוא פמיאס, שנאמר וירדף עד דן, ושם נתעכב הצדיק, ששם נאמר לו אברהם תהא יודע שבני בניך עתידין לעבוד עבודת גלולים, שנאמר (מלכים א' י"ב) וישם את האחד בבית אל ואת האחד נתן בדן, ושם הניח תלמידיו ונשיהם עמם, ולקח אליעזר עבדו עמו, מנין אותיות שמו שי"ח, וירק את חניכיו ילידי ביתו, ורדף אחריהם עד משמאל לדמשק, שנאמר ויחלק עליהם לילה. שמואל הקטן אומר שם נחלק לו הלילה היא הלילה שהיתה מקודם, הוא הלילה שהכה בו בכורי מצרים, הוא הלילה שהכה בו אברהם את המלכים... הלל הזקן אומר לקח אברהם את כל רכוש סדום ועמורה וחזר בשלום, ולא נעדר לו עד אחד, והיה אברהם מתפחד ואמר אפשר שהרגתי כל אלו האוכלוסין ולא נמצא בהם צדיק, אמר לו הקב"ה (בראשית ט"ו) אל תירא אברם... (פרק כז)
...אמר רבי אחא לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם הם מבקשים לסתמותה. היא קדש, אמר רבי אחא הוא כתיב, הוא שקידש שמו של הקב"ה בכבשן האש, וכיון שבאו ברברים להזדווג לו התחילו הכל צווחים וויי, הדא הוא דכתיב ויהי בימי אמרפל. (בראשית מב ד)
דבר אחר ויהי בימי אמרפל מלך שנער, זו בבל, ואריוך מלך אלסר זה יון, כדרלעומר מלך עילם זה מדי, ותדעל מלך גוים זו מלכות אדום... אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכיות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח, תדע שכן, שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם. (שם שם ז)
וירק את חניכיו רבי יהודה אומר הן הוריקו פנים כנגד אברהם, אמרו ה' מלכים לא יכלו לעמוד בהם, ואנו יכולים לעמוד בהם, רבי נחמיה אמר אברהם הוריק פנים כנגדן, אמר אצא ואפול על קדוש שמו של מקום. אבא בר זבדא אמר בכלי זיין הוריקן, הדא מה דאת אמר (תהלים ל"ה) והרק חנית וסגור לקראת רודפי, אמר רבי שמעון בן לקיש באבנים טובות ומרגליות הוריקן, הדא מה דאת אמר, (שם ס"ח) ואברותיה בירקרק חרוץ, רבי לוי אמר בפרשת שוטרים הוריקן, הדא מה דאת אמר מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו... שמונה עשר ושלש מאות, ריש לקיש בשם בר קפרא אליעזר לבדו היה, מנין אליעזר שי"ח... ויחלק עליהם לילה, רבי בנימין בר יפת משום רבי יונתן הלילה נחלק מאליו, ורבנן אמרי יוצרו חלקו, אמר הקב"ה אביהם פעל עמי בחצי הלילה, אף אני פועל עם בניו בחצי הלילה, ואימתי במצרים, שנאמר (שמות י"ב) ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור... יתן לפניו גוים ומלכים ירד, רבי יהודה אומר אברהם היה משליך עליהם עפר והוא נעשה חרבות, קש ונעשה חצים, ורבי נחמיה אמר יתן עפר לא נאמר אלא כעפר, הן היו משליכים חרבות על אברהם ונעשין עפר, חצים והן נעשות קש, הדא הוא דכתיב (שם מ"א) ירדפם יעבר שלום. רבי לוי בשם רבי יוסי בר זימרא פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלש מילין, רבי יודן בר רבי סימון אמר מיל, שנאמר (שם) אורח ברגליו לא יבא... (שם מג ב-ד)
בשעה שבאו המלכים ושבו את לוט אחי אברהם, שהיו סבורים שהוא אברהם, והלך אברהם והצילו מהם, מה כתב שם, ויחלק עליהם לילה, רבותינו אמרו הקב"ה חלק אותו הלילה, ורבי בנימין בן יפת בשם רבי יוחנן אומר הלילה חלק עצמו, שנאמר ויחלק עליהם לילה... (ויהי בחצי הלילה)
ירדפם וגו' מהו אורח ברגליו לא יבא, כשבא לרדוף אחריהם נקפצה לו הארץ לפניו, ויש אומרים שלשה מילין היתה פסיעתו של אברהם, ויש אומרים שנים, אבל כשבא לא קפצה לפניו הארץ. רבי יהודה הכהן בר אבין בשם רבי ביבי תינוק הולך בביתו רגליו מתלכלכות בעפר, אפילו כן לא נתלכלכו רגליו של אברהם, הוי אורח ברגליו לא יבא. אמר רבי אלעזר בן פדת בשם רבי יוסי בן זימרא מהו ארח ברגליו, כיון שהרג אברהם כל אותן האוכלוסין נקפו לבו, ואמר אי אפשר שלא היה בהם צדיק, אמר לו הקב"ה אברהם לא יבא ברגליך לכלוך עון זה אורח ברגליו... ומי עשה כל המלחמות, הקב"ה, שאמר לו שב לימיני, שב ואני עושה לך מלחמה,ואף על פי שאינה כתובה כאן פירשה דוד, שנאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני. (תהלים קי)
ויקחו את לוט, שהיו מתפארין ואומרין שבינו בן אחי אברם, והוכיח סופן שלא באו אלא בשבילו. (בראשית יד יב)
וירדפם עד חובה, מלמד שהניח תלמידיו בדן, ולקח אליעזר עבדו עמו ורדף אחריהן עד משמאל לדמשק, שנאמר וירדפם עד חובה. אמר רבי אבהו חיזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו חובה, אלא שרדף אחריהן עד שנתחייבו כליה. (שם שם טו)
ועמק השדים וגו'... המלכים האלו ט', ד' נצחו לה', בא אברהם על אלו ד' והרגם, והחמשה שנשארו גם הם והיו ניצלים לבדו בזכות אברהם. ותדע שעל דבר האמת זה לא היה מן הדין להיות כך, אלא אברהם היה עדיין ערל ואברהם הוא בעצמו כמת, שהיה כולו מדת הדין, דין של ישמעאל ושל יצחק קבוצים בגוה, לכן לא היה ראוי שאברם יפיל כל ט' קליפין, כי היה מתיש כחו של יצחק וישמעאל, והעולם לא היה יכול להתקיים, אלא הוצרך שהג' קליפות נסו הרה, כדכתיב והנשארים הרה נסו, שהיו ג' קליפין שעדיין הם עומדים, שהם חרון אף משחית, שהם קליפות קשים...
בשעה דאתחברו כל אומין מלכין לאגחא קרבא עליה דאברהם, מתיעצו ליה לאבדה ליה מן עלמא, וכדין כיון דשלטו בלוט בר אחוה מן יד אזלו, הדא הוא דכתיב ויקחו את לוט ואת רכושו וילכו, מאי טעמא וילכו, בגין דחזי דיוקנא דאברהם, בגין דא וילכו, דהא כל ההוא קרבא עליה דאברהם בגין דהוי מסיק בני עלמא עילאי דהוי בני תתקע"ד דורות מיד סמא"ל וסטרא דיליה מפולחנא דנוכראה לפולחנא דקב"ה. ותו הקב"ה אתעיר ליה לגדלא שמיה דאברהם. (לך לך)
...אתא (עוג) במיעלי יומא דפסחא אשכחיה דהוה עביד גריצן פטירן, בכן חוי לאברם עיברא והוא הוה שרי בחזוי ממרא אמוראה... וכד שמע אברם ארום אשתבי אחוי, וזיין ית עולימוי דחניך לקרבא מרבייני ביתיה, ולא צבו למהלכה עמיה, ובחר מנהון ית אליעזר בר נמרוד דהוה מתיל בגבורתא בכלהון תלת מאה ותמניסר ורדף עד דן. ואתפליג להום ליליא באחרא פלגותא אגחן עם מלכיא, ופלגותא אצטינעא למימחי בוכריא במצרים, וקם איהו ועבדוי ומחינון ורדפינון מה דאשתאר מהון עד דאידכר חובא דעתיד למהוי בדן דמציפונא לדרמשק. (בראשית יד יד)
ויהי בימי אמרפל - המעשה הזה אירע לאברהם, להורות כי ארבע מלכיות תעמודנה למשול בעולם, ובסוף יתגברו בניו עליהם ויפלו כלם בידם, וישיבו כל שבותם ורכושם. והיה הראשון מהם מלך בבל, כי כן העתיד, כדכתיב אנת הוא רישא די דהבא... (שם שם א)
ויחלק עליהם לילה - כתב רש"י כפי פשוטו, כדרך הרודפים שמתפלגים אחר בורחיהם כשבורחין זה לכאן וזה לכאן. לילה - כלומר לאחר שחשכה לא נמנע מלרדפם, והנכון כי רדף אותם ביום עד דן עם כל מחנהו, וכאשר חשך עליהם הלילה ולא היה רואה אי זה דרך אשר יברחו בה חלק עמו ועבדיו לשנים או שלשה ראשים, ולקח החלק האחד עמו ורדפו אחריהם בכל הדרכים והכום עד חובה אשר משמאל לדמשק, וחזר מלרדוף אחריהם. ושיעורו ויחלק עליהם הוא ועבדיו לילה. וירדפם עד חובה - ידוע כי מרחק רב בין אלוני ממרא אשר בחברון לדמשק אשר הוא חוצה לארץ, אם כן רדף אחריהם ימים רבים עד הוציאו אותם מן הארץ, כי בכל ארצם היו חוזרים, או שהיה נס גדול כאשר דרשו רבותינו בארח ברגליו לא יבא. (שם שם טו)
ויהי בימי - נכתב הספור להודיע יושר לבב אברהם ובטחונו, ושראוי לאדם למסור עצמו למקום סכנה להציל קרובו כאברהם. (שם שם א)
ויערכו אתם - כי חשבו להתחזק עליהם, ואולי נעזרו באדם אחר, כי לפיכך מרדו בהם... ואף על פי כן נצחום, כי מה' היה כדי שיעשה אברהם שם במלחמה, כמו שהבטיחו ואגדלה שמך, ולהראות לעולם צדקת אברהם ובטחונו בא-ל בכל לב. (שם שם ח)
ויחלק עליהם לילה - כשנחלק עליהם הלילה השיגם ובא עליהם פתאום, ונסו והניחו כל הרכוש. (שם שם טו)
נצחון המלכים רומז לכך, שנצח את ד' האיכויות השולטות על ה' החושים, ואת כולם נצח בשכלו, לבזות את הממון והקנין, התדבקותו בשם ה'... הרחקה מהערלה שהיא מהתאוות, וזבח את השכל המעשי לעבודת ה' בעקדה... (שם יב א)
ויכו את רפאים - שהיו כולם עבדים לה' מלכים ונלחמו בעדם, ובזה הודיע שהיו הה' מלכים גדולים, וגבורת הד' מלכים שנצחום, ומזה נדע גודל גבורות אברהם ותחבולות מלחמתו וחסדו עם אחיו. (שם יד ה)
ויקחו את לוט - השתדלו לשבותו, שידעו עשרו של אברהם, ומצפים שיפדהו בהון רב. (שם שם יא)
ויחלק עליהם - בתחבולה, שיחשבו שקמו עליהם כל הסביבות. לילה - שלא יראו שהם מעטים. ויכם - מכה משיאה אותם לנוס. וירדפם - שתחלת נפילה ניסה. (שם שם טו)
בימי אמרפל - ומה שהעיר רוח אברהם לרדוף אחריהם, אחרי שפחד במצרים מפני אשתו, אלא ה' רצה לעשות סימן לעתיד, ולהקל הגלות מעל בניו, כי שרי המלכים האלו הם גם שרי ד' מלכויות, והעיר רוח אברהם על ידי הפליט הוא מיכאל, אשר יעמוד לישראל בימים ההם... ומלאך החסד העוזר לגומלי חסד. (שם שם א)
...ואני אומר, כיון שראו כי מלך סדום ועמורה היו חמשה מלכים ונצחו אותם ד' מלכים, ואם כן הד' מלכים גבורים היו, וכאשר רדף אברהם לבד אחריהם ונצח אותם, ידעו שהשי"ת הוא שלוחם מלחמתו, והוא ית' עמו ולא עם מלך סדום, ולפיכך האמינו שכל מה שנעשה במלחמה הוא כי השי"ת עם אברהם ורצון יראיו יעשה, וכאשר אברהם היה רוצה להציל המלכים הציל אותם, ואף זה שהיה בבור שחת יצא בשביל שאברהם רדף להצילם... (גור אריה שם שם יג)
אבל דע, כי מה שרדף אברהם את המלכים האלה ונצח אותם, הכל היה בשביל מעלת אברהם, אשר היה אברהם מיוחד בו, ובשביל זה רדפם ונצח אותם. ואל מעלת אברהם לא היה מיוחד להיות עבד לו כי אם אליעזר, ולפיכך אל נצוח המלכים האלה לא היה מיוחד רק אברהם ועבדו אליעזר, שיש להם לגבר ולנצח האויבים. אמנם לא רצה שיהיה לבד עם אליעזר לרדוף המלכים כדי לעשות לנס דבר טבעי גם כן, כדי שיהיו נבהלים המלכים האלה, ואם אברהם ואליעזר לבד רודפים יהיו מתחזקים בנצוח שלהם, וכן תמצא בכל הנסים אשר היה לנס התחזקות מן הטבע, לכך לקח עבדיו עמו, אבל לקח אותם במנין אליעזר שי"ח, כדי שיהיה בהם ענין אליעזר גימטריא של שמו, שהכל בשביל אליעזר... (שם שם יד)
ואמר שכך באו אל אברהם, דבר זה ידוע, כי השי"ת הבדיל בין ישראל ובין האומות, ושני דברים הנבדלים הם מתנגדים זה לזה, ועד שהיה אברהם אף על גב שנחלקו האומות לא היה זה ההבדל, עד שבא אברהם ונבדל מהם, ומצד התחלת ההבדל הזה שהיה אברהם נבדל מהם היו באים על אברהם להפסידו, ולכך בכל כח שאפשר היו באים על אברהם, וכבר בארנו כי הכח אשר אפשר הוא, אלו ג' דברים אשר אמרנו למעלה... (חידושי אגדות סנהדרין צה ב)
ויחלק עליהם לילה וכו', נראה כי דעתו של רבי יוחנן שנזדמן לו מלאך ששמו לילה, מפני שהיה מעדיר את האומות ועשה אותם כמו לילה. ומפני כי אברהם נמשל ליום, כי עד אברהם היה הכל תוהו וחושך, עד שבא אברהם והתחיל העולם להאיר והלילה מתחבר ליום, ולכך התחבר עמו המלאך הזה לעשות האומות העדר ובלתי נמצא. ולמאן דאמר שעשה הקב"ה עמו מעשה לילה, שצבא הכוכבים נלחמו בעדו, וזה כי כל מי שיוצא עם צבא הצבא הוא שייך למלחמה, צבא השמים שיהיו צבא של אברהם... (שם)
בן אחי אברם - ואף על פי כן לקחוהו, ולא חששו לכבוד אברהם שהיה נכבד ומעולה בעיני כל העולם, כי להיותו יושב בסדום הותר להם. ובזה מצאנו נחת רוח לטעם שאברהם לא קרא לשלום למלכים, כי אחר שידעו שהוא בן אחיו גילו שהם אויבי אברהם. ואם תאמר הלא הדין עם המלכים שלקחוהו מתוך העיר המורדת בהם, יש לומר שמה שאנו אומרים טהרו בסיחון הוא לאומה שאין לנו עמה לא שלום ולא מלחמה, אבל אנשי שלום לא נידון לשבותו, צא ולמד ממה שעשו ישראל לקיני, שציוו לו לכו רדו מתוך עמלקי, וכן היה להם לצוות ללוט. (שם שם יב)
וגם את לוט - הגם שעיקר רדיפתו היתה עליו, ואותו היה לו להקדים, הודיע הכתוב סדר ההצלחות בדרך לא זו אף זו... והודיע הכתוב שנתן דעתו להשיב הנשים והטף לצד כבוד שעשו ללוט. (שם שם טז)
ויחלק עליהם - בדן מצא את מחנה האויב, והמתין עד הלילה, וחלק מחנהו לשני ראשים ליפול עליהם מכל עבר להבהילם, כמו שעשה דוד במחנה עמלק וכן גדעון. ופירש שהוא ועבדיו שהם ילידי ביתו נתחלקו לצד אחד, וחניכיו שהם תלמידיו היו בצד האחר. ויכם - ששם הוכו לפניו והתחילו לברוח, ורדף אחריהם עד חובה אשר משמאל לדמשק. וישב - תחילה השיב את הרכוש שהשליכו אותו להקל משאם, ואח"כ הציל גם את לוט - שהוליכו אותו בברחם עמהם, וגם את הנשים - שזה עשה מצד חסדו. (שם שם טו וטז)
ויהי בימי - ...אבי האומה הכיר בבואו לארץ רעב ומלחמה, כי אין הארץ הזאת מתקיימת באופן טבעי, אלא בהשגחה פרטית, ולכן נבחרה לישראל. למרות השגשוג והעושר השולטים בה לא יעיז האויב להתקרב לגבולותיה, אף כשכל הגברים עלו לרגל, כך שהכל יאמרו "ה' שוכן בה"... מה שקרה כאן לאברהם בנצחון ד' המלכים ראו חז"ל כרמז לנצחון הסופי של ישראל על ד' המלכיות... (שם שם א)
והוא יושב בסדום - ולא היה במערכות המלחמה, ומכל מקום לקחוהו מסדום אע"פ שלא הלכו לשם לבוז, ומבואר שהיה בדעתם להרגיז את אברהם. (שם שם יב)
וירק - איתא בנדרים ל"ב שהוריקן בדברי תורה, דזכות התורה חרבן של ישראל, וככל שהמלחמה כבדה יותר יש להעמיק יותר בהלכה ולשנן החרב, וכן עשה אברהם הוריק פניהם בהלכה עמוקה שהיה קשה להם להבין. עד דן - שלא רצה לצאת מארץ ישראל. ויחלק עליהם לילה - בדן נחו מעט המלכים, ואברהם הכם, ואנשי אברהם רדפו אחריהם לחוצה לארץ, ולכן נקרא דמשק אליעזר, שעד דן נקראה המלחמה על שם אברהם, ומשם והלאה על שם אליעזר. (שם שם יד וטו)
בפסוק אל תירא אברם וגו', כי הנה אברהם אבינו ע"ה היה שורש החסד... ובכאן הראה גבורה גדולה והכה כל אלה המלכים, לכן נתיירא פן ירד ממדרגתו להיות נעשה על ידו דין כזה. אכן באמת זה עצמו היה בירור מדתו, כי החסד ואהבה צריך שמירה שלא יתפשט יותר מדאי... וזה שאמר לו הקב"ה כי מאתו היה זה, כדי שיהיה נשמר מדתו ומתברר שלא יוכל לסבול הרשעים, כענין שמצינו המרחם על האכזרים סופו להיות אכזרי וכו'... לכן זה דבר גדול שעל ידי אברהם אבינו ע"ה דוקא נעשה דין ברשעים אלו... (לך לך תרמ"ט)
במדרש רבה לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר... ונראה שאברהם לא החזיק את עצמו שראוי לעשות לו נסים, ומה שנעשה לו נס במלחמה, שפט שמחמת שעשה לשמו של מקום, כמו שכתוב במדרש רבה שם, רבי נחמיה אמר אברהם הוריק פנים כנגדן, אמר אצא ואפול על קדושת שמו של מקום... כי לוט נתחסד עם הצדיק ללכת עמו לשוט בארץ באשר ילך, ובעבורו הוא גר בסדום, ולולי אברהם עודנו היה בחרן עם מולדתו... ואם לא ילחם עבורו יהיה זה חילול השי"ת... (לך לך תרע"א)
במדרש רבה מ"ג ומלכי צדק הוציא לחם ויין, רמז לו על המנחות והנסכים... ונראה שהרמז היה רק בדבר של חידוש, וקרבנות מבעלי חיים כבר הקריבו אדם הראשון ונח, ורק המנחות והנסכים שהם מצמחים הם חידוש... והטעם שרמז לו אחר נצחון ד' המלכים, כי במדרש רבה שהיה אברהם אבינו ע"ה מתפחד על שהרגם, והשיבו הקב"ה קוצים אתה מכלה מן הכרם, שהרג את הרשעים האלה והעבירם מן העולם, וזה היה פתח פתוח לעתיד, ותיכף התחיל ביעור החמץ הוא חלק הרע, ומפאת ביעור חלק הרע מן העולם העביר גם חלקי הרע מן הצמחים, ועל כן שוב יש בכחם להעלות גם הצמחים אחר שכבר מנוקים מן הפסולת. אבל בני נח שאצלם הכל מעורב הטוב עם הפסולת... אין בכחם להעלות הצמחים, שחלקי הפסולת בהם מרובים... (שם תרע"ב)
ונראה לפרש... והנה ידוע שד' המלכויות הן שורש כל חלקי הרע שנמצאים בעולם, וכבר אמרנו שמג' המלכויות הראשונות תוצאות הכוחות הרעים המושכים לעבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, והמלכות הרביעית שקולה כשלשתן, או יתירה משלשתן, והיא כוללת כל מיני הכוחות הרעים שבעולם, ולעומתם בקדושה הם שלשת האבות שתקנו חטא אדם הראשון... וכנגדן ג' מועדים טובים לישראל שנותנין בהם כח לעמוד נגד הכוחות הרעים המושכים לעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים. והנה דוד המלך ע"ה נקרא ראש השלישים, ואמרו ז"ל (מועד קטן ט"ז) שלעתיד יהיה דוד המלך ע"ה ראש לשלשת האבות. ונראה שכמו בטומאה המלכות הרביעית שקולה כשלשתן, או יתירה משלשתן, כן להבדיל בקדושה דוד המלך ע"ה, ועל כן חשב אברהם כי מה שהוא נצח את ארבעת המלכים האלה שהם כוללים כל הכוחות הרעים, הוא מפני זכות נשמת דוד המלך ע"ה, שהוא כל כך גדול בקדושה לעומת כל ד' המלכים... (שם תרע"ו)
והנה מצינו עוד בדוד המלך ע"ה ענין הכניעה להשי"ת ביותר... וידוע דכל הכוחות היו צריכין מירוק בדבר שבהיפוכו. והנה מצינו בלוט שהיתה בו מדת הגיאות ביותר, ובשביל זה היתה המריבה בינו לבין אברהם... על כן היתה נפשו מתמרקת בלוט... והנה ידוע שקליפת הגיאות קשה מאד... ועל כן להוציא נשמת דוד המלך ע"ה מלוט שהוא קליפת גיאות היה קשה מאד, על כן סיבב השי"ת שנשבה ביד המלכים, ושבוי כולו איתנייהו ביה (כל הצרות בו), והיה נעשה בהכרח נכנע לשעתו על כל פנים, ואז היה זמן התתעורר בו נפש דוד המלך ע"ה לצאת ולהפרד מקליפת לוט המקיפה, וזה שרדף אברהם אבינו ע"ה אחר המלכים שהם ד' המלכויות, לעומת ד' הכחות הרעים... ומאז התעוררה נשמת דוד ונפרדה מן הכחות הרעים המקיפין אותה והיתה מוכנה לצאת. (שם תרע"ז)
ונראה שזכות זו זכה שימינו של הקב"ה יסעדנו בשלשה זמנים, בכבשן האש, וברעבון, ובמלכים, שלשה אלה מול שלשת הכחות הרעים שלש הקליפות הטמאות לגמרי... ולעומת שדחה את הכח הרע של רוח סערה המושך לשפיכות דמים, זכה שעמד לו השי"ת במלחמת ארבעה המלכים, כי במדרש באוות נפשה שאפה רוח, אין רוח אלא מלכויות... (וירא תרע"ח)