אברהם   וסביבתו

(ראה גם: אברהם-כללי-בני חת-לוט-סדום)

זהר:

ואת הנפש אשר עשו בחרן, אלו הם גרים וגיורות שתקנו את נפשותם, אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה היתה מגיירת את הנשים, ועל כן מעלה עליהם הכתוב כאלו עשו אותם. אמר רבי אבא אם כן הרבה אנשים היו, איך אפשר לומר שכולם הלכו עמו. אמר רבי אלעזר כן, ומשום זה כל האנשים שהלכו עמו, נקראו עם אלקי אברהם, והיה עובר בארץ ולא היה מתיירא, שכתוב ויעבר אברם בארץ.

אמר לו רבי אבא, אם היה כתוב והנפש אשר עשו בחרן, הייתי אומר כן, (שמפאת הריבוי שלהם לא היה מתיירא לעבור בארץ), אלא ואת הנפש כתוב, המלה את באה לרבות, זכותן של כל אלו הנפשות שהיו הולכות עמו. (ועל כן עבר אברהם בארץ בלי פחד), כי כל המזכה את האחר, אותה הזכות עומדת לו ואינה סרה ממנו. מאין לנו זה, כי כתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן, הזכות של אלו הנפשות היתה הולכת עם אברהם. (לך לך נט)

וירא אליו ה' באלוני ממרא, למה באלוני ממרא ולא במקום אחר, אלא משום שממרא נתן לו עצה על ברית מילה שלו, כי בשעה שאמר הקב"ה לאברהם שימול את עצמו, הלך אברהם להועץ עם חבירו, אמר לו ענר, אתה כבר יותר מתשעים שנה ואתה תצער את עצמך. אמר לו ממרא, זכור את היום שהשליכו הכשדים אותך בכבשן האש, ואותו הרעב שעבר על העולם... והקב"ה הצילך מכולם, ואיש לא יכול לעשות לך רעה, קום עשה מצות רבונך.אמר לו הקב"ה לממרא, ממרא, אתה נתת לו עצה על המילה, חייך איני מתגלה עליו אלא בהיכל שלך... (וירא יז)

אמר רבי יוחנן בא וראה מה בין הצדיקים שהיו לישראל אחר כך ובין נח, נח לא הגין על דורו, ולא התפלל עליו כאברהם, דכיון דאמר הקב"ה לאברהם זעקת סדום ועמורה כי רבה, מיד ויגש אברהם ויאמר, והרבה דברים כנגד הקב"ה, עד ששאל שאם ימצא שם עשרה צדיקים שיכפר לכל הדור בשבילם, וחשב אברהם שהיו י' בעיר עם לוט ואשתו ובנותיו וחתניו, ולכן לא התפלל יותר. (זהר חדש נח קטז)

ספרא:

רבי יוסי הגלילי אומר, אחר שהכתוב שוקל מעשה ארץ מצרים כמעשה ארץ כנען ומעשה ארץ כנען כמעשה ארץ מצרים, מפני מה זכו הכנענים לישב בארצם ארבעים ושבע שנים, שנאמר וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, אלא בשביל שכר שכבדו את אברהם אבינו, שאמרו לו שמענו אדוני נשיא אלקים אתה בתוכנו, בני אדם שכבדו את אברהם אבינו זכו לישב בארצם שבע וארבעים שנה. (אחרי מות פרשה ח)

פרקי דרבי אליעזר:

...ועבר אברם בן תרח וראה אותם בונין את העיר, וקללם בשם אלקיו, ואמר (תהלים נ"ה) בלע ה' פלג לשונם, ומאסו את דברו כאבן מושלך על גבי קרקע... ועליו הכתוב אומר (שם קי"ח) אבן מאסו הבונים וגו'... (פרק כד)

מדרש רבה:

ויאמר ה' אל אברם, רבי ברכיה פתח, (שיר ח') אחות לנו קטנה זה אברהם, שאיחה את כל באי העולם, בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע... (בראשית לט ג, וראה עוד אברהם-כללי)

ואת הנפש אשר עשו בחרן, אמר רבי אלעזר בר זימרא אם מתכנסין כל באי העולם לברא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמרת ואת הנפש אשר עשו, אלא אלו הגרים שגיירו, אם שגיירו למה אשר עשו, אלא ללמדך שכל מי שהוא מקרב את העכו"ם ומגיירו כאילו בראו. ויאמר אשר עשה, למה נאמר אשר עשו, אמר רבי הונא אברהם היה מגייר את האנשים, ושרה מגיירת את הנשים. (שם שם כא)

ויקרא בשם ה', מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה. דבר אחר ויקרא, התחיל מגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה. (שם שם כד)

רבי פנחס בשם רבי אייבו פתח, (מיכה ד') והמה לא ידעו מחשבות ה' ולא הבינו עצתו כי קבצם כעמיר גרנה, למה כל אלה חברו אל עמק השדים, כדי שיבאו ויפלו ביד אברהם, הדא הוא דכתיב ויהי בימי אמרפל. (שם מב ג)

...אמר רבי שמואל בר נחמן וחמשה הן, משל לאוהבו של מלך שהיה שרוי במדינה, ובשבילו נזקק המלך למדינה, וכיון שבאו ברברים ליזקק לו, אמרו אוי לנו שאין המלך נזקק למדינה כמו שהוא למוד אם נהרוג את אוהבו, הדא הוא דכתיב וישובו ויבואו אל עין משפט היא קדש. אמר רבי אחא לא באו להזדווג אלא לתוך גלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם הם מבקשים לסמותה... וכיון שבאו בדברים להזדווג לו, התחילו הכל צווחים ווי, הדא הוא דכתיב ויהי בימי אמרפל. (שם שם ד, וראה עוד אברהם-והמלכים)

עמק שוה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן, ששם הושוו כל אומות העולם וקצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה, והושיבו אותו למעלה ממנה, והיו מקלסין לפניו ואומרים שמענו אדוני נשיא אלקים אתה בתוכינו, אמרו לו מלך את עלינו, נשיא את עלינו, א-לוה את עלינו, אמר להם אל יחסר העולם מלכו, ואל יחסר העולם א-לוהו. (שם שם ט)

אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי, תאמר משמלתי אינם באים אצלי, אמר לו הקב"ה עד שלא מלת היו בני אדם ערלים באים אצלך, עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך... (שם מז יג)

...אמר רבי יהודה ברבי סימון משתה גדול, משתה גדולים, עוג וכל גדולים עמו היו שם, אמרו לעוג לא היית אומר אברהם פרדה עקרה ואינו מוליד, אמר להם עכשיו מתנתו מה היא, לא שפויה, אין יהיב אנא אצבעי עליה אנא פחיש ליה, אמר לו הקב"ה מה אתה מבזה על מתנתי, חייך שאת רואה אלף אלפים ורבי רבבות יוצאים מבני בניו... דאמר רבי יהושע בן מנחמה אותן ס"ב מלכים שהרג יהושע כולם היו במשתה של אברהם אבינו... (שם נג יד)

...לפי שהיו אומות העולם אומרין, אילו היה צדיק לא היה מוליד, אתמהא, כיון שהוליד אמר לו אלקים עמך, ואילו היה צדיק לא היה שומע לקול אשתו, וכיון שנאמר לו כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, אמר לו אלקים עמך, ואילו היה צדיק לא היה דוחה את בנו בכורו, כיון שראו את מעשיו אמר לו אלקים עמך בכל אשר אתה עושה. דבר אחר לפי שחרבו מקומות של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קילורין שלו כלום, לפיכך אלקים עמך בכל אשר אתה עושה... (שם נד ב)

מדרש תנחומא:

וזורע צדקה שכר אמת, זה אברהם, שהיה זורע צדקה והיה מאכיל עוברים ושבים, שנאמר ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם, לאחר שהיה מאכילן ומשקן היו מברכין אותו, ואמר להם לי אתם מברכין, ברכו לבעל הבית שנותן לכל הבריות אוכל ומשקה ונותן בהם רוח, והיו אומרים לו היכן הוא, אמר להם שליט בשמים ובארץ וממית ומחיה מוחץ ורופא, צר את העובר במעי אמו ומוציאו לאויר עולם, מגדל צמחים ואילנות, מוריד שאול ויעל. כיון שהיו שומעין כך היו שואלין כיצד נברך אותו ומחזיקין לו טובה, היה אומר להם אמרו ברוך ה' המבורך לעולם ועד, ברוך נותן לחם ומזון לכל בשר, והיה מלמדם ברכות וצדקות, הוא שאמר הכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן... (לך לך יב)

לקח טוב:

לעשות צדקה ומשפט, בתחלה צדקה ולבסוף משפט, שהיה עושה סעודות לכל עובר ושב, ולאחר אכילתו היה אומר לו אמור ברוך מי שאמר והיה העולם שאכלת משלו, אם היה אומר מוטב, ואם לאו היה אומר לו תן לי הדמים ממה שאכלת, הרי משפט, לפיכך היה כל עובר ושב קורא בשם ה' א-ל עולם. (בראשית יח יט)

רש"י:

בארות בארות חמר - ...ונעשה נס למלך סדום ויצא משם, לפי שהיו באומות שלא היו מאמינים שניצול אברהם מכיבשן האש, וכיון שיצא זה מהחמר האמינו באברהם למפרע. (בראשית יד י)

ויבא הפליט - ...ומדרש ב"ר זה עוג... ומתכוון שיהרג אברהם וישא את שרה. בעלי ברית אברם - שכרתו ברית עמו. (שם יד יג)

ומלכי צדק - ...והראה לו שאין בלבו עליו על שהרג את בניו. (שם שם יח)

ענר אשכול וממרא - אע"פ שעבדי נכנסו למלחמה וענר וחבריו ישבו על הכלים לשמור, בכל זאת יקחו חלקם. (שם שם כד)

דמשק אליעזר - ...ובגמרא שלנו נוטריקון: דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. (שם טז ב)

בעצם היום הזה - לא נתיירא מן הגוים והליצנים, ושלא יהיו בני דורו אומרים אילו ראינוהו לא הנחנוהו לימול ולקיים מצותו של מקום. (שם יז כג)

ויטע אשל - רב ושמואל, חד אמר פרדס להביא פירות לאורחים, וחד אמר פונדק לאכסניא. ויקרא שם - על ידי אותו אשל, לאחר שאוכלין ושותין אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו, סבורים אתם משלי אכלתם, משל מי שאמר והיה העולם אכלתם. (שם כא לג)

ותמנע היתה פלגש - להודיע גדולתו של אברהם, כמה היו תאבים להדבק בזרעו... אמרה איני זוכה להנשא לך, הלואי שאהיה פלגש. (שם לו יב)

רמב"ן:

ויקרא בשם - ...והנכון קרא בקול גדול את השם המודיע אלוקותו לבני אדם, כי כאן רצו לשמוע אליו, ולא היה כמו באור כשדים... (שם יב ח)

ויהי ריב - ...ופחד אברהם שאם ישמעו התושבים מעשרם יעמדו עליהם. (שם יג ז)

רד"ק:

ואברכה מברכך - בעלי בריתך ומבקשי טובתך... ויכירו כי באהבתך אותם תרבה טובתם... ונברכו בך - כל המשפחות שתגור בתוכם אשלח להם ברכה מיום שתגור ביניהם לזכותך, כדי שיאהבוך וינשאוך. (שם יב ג)

וילך אתו לוט - ולוט היה מאמונתו, לפיכך נתחבר עמו, והוא גם כן היה קורא לאנשים ומראה להם טעמים שיאמינו בה' ויעבדו אותו, לפיכך אמר אשר עשו, ולא אשר עשה... (שם שם ד)

ויקרא בשם ה' - כלומר קרא ליושבי ההר ההוא שיבואו אל המזבח אשר בנה לשם ה', והראה להם דברים של טעם לאותו הא-ל שבנה מזבח לשמו ראוי לעבוד לו לבדו... והיה משיב רבים מהם לאמונתו, כי ב' פעמים קרא בשם ה', אולי הכיר באנשים ההם שקרובים לתשובה... (שם שם ח)

רבינו בחיי:

וכל הבארות - ...ויש אומרים שהבארות רמז לגרים שהתגיירו בימי אברהם, ואחר כך סתמו פלשתים לבותיהם והחזירום לסורם. (שם כו טו)

אברבנאל:

רק אין יראת אלקים - אחרי מה שראה מסדום חשב כך על כל הסביבה. (שם כ יא)

ספורנו:

בית אל מים - בין ב' עיירות גדולות, למען ירבו הבאים לשמע בקראו בשם ה'. הנגבה - ...לא הלך למזרח ולמערב שלא לנטות מא' מב' העיירות שהתחילו קצתן להמשך אחריו. (שם יב ח וט)

אל נא תהי מריבה - שיבאש ריחם בעיני התושבים ויאמרו אנשי ריב המה. (שם יג ז)

אלשיך:

אל עין משפט - ...אמרו רז"ל בפרקי דר"א, כי בהיותם בונים המגדל עבר אברהם ואמר על ה' אתם מורדים, לא תצליחו. אמר נמרוד אברהם פרדה עקרה שאינו מוליד, עמד אברהם וקללם בשם ה', מיד וירד ה' לראות. רוצה לומר נמרוד וחבריו רצו להגביר כח החיצוניים, ואברהם הקריב אל ה' והוריד את השכינה לארץ, מה שבטל מחשבותיהם. ולכן רצה נמרוד להרגו, כי השיג בחכמתו שאברהם יבטל תכניתו. והנה אברהם אמר שיבטל מחשבותיהם על ידי שידבק בה', על זה השיב נמרוד שאברהם פרדה עקרה, כחז"ל שכל אותם שגיירו אברם ושרה לא עמדו בניהם באמונתם, ואז קללם אברהם והעיר עליהם מדת הדין, ובלעדיו לא היה ה' מתעורר להענישם. ועתה בא אמרפל לנקום בו, ובאו עליו דרך עקיפין, כדי שלא יוכל לקבץ המאמינים סביבו. (שם יד ז)

וישא עיניו - בב"ר מ"ז אמר לפניו עד שלא מלתי היו עוברים ושבים באים אלי וכו', אמר לו עכשיו אני בכבודי נגלה עליך. רוצה לומר, עד מתן תורה היה העולם מתקיים על גמילות חסדים בלבד, ואברהם היה חש יותר על קיום העולם מעל עצמו, לכן בעקדה הנוגעת לקיום זרעו ועצמו לא חש לטעון, אבל המילה שהיא זרה בעיני ההמון, האומרים היתכן כי ה' ברא האדם בעל מום, ויותר לא יוכל אברהם לגמול חסד ולקיים העולם, אם כן ידחה מצוה זו המרחיקה בני אדם מעליו. ואמר לו כי עתה שכינה עליו, ויהיה מרכב לשכינה ממש, וכל שכן יתקיים העולם על ידו, ואפילו הציב מלאכיו לפני אברהם שיגמול להם חסד. (שם יח ב)

מהר"ל:

ואמר רבי לוי בפירוש ראשון, כי אברהם היה ירא מפני המלחמה הגדולה שעשה, ושמא נגד רצון הקב"ה שהיו בהם צדיקים או אנשים שאינם ראויים ליהרג. והשיב הקב"ה אין עונש בהריגת המלכים האלה, והוסיף שכרך הרבה מאד לעתיד, שכל דרכיו פונים אל ההצלחה. כי אלו המלכים דבוקים בענין רע מאד, שכל כונתם היתה רק על אברהם, ואברהם יחידו של עולם מנצח הארבעה שהם מתנגדים לעיקר העולם. ואלו ארבעה מלכים הם כחות חיצוניות, נמצא כי במה שהרג את המלכים ביער הקוצים מן העולם, את אשר היו מתנגדים למציאות העולם, הם הכחות החיצוניות אשר הם מן הצד, לפיכך נאמר לו שכרך הרבה מאד... (גבורות ה' פרק ו)

אור החיים:

ואברכה מברכיך - ...כי המברך יקדים ה' לברכו קודם שיברך לאברהם, מה שאינו כן המקלל, והטעם כי אם מקדים ה' לקללו לא יורגש הדבר בו כי זו הסבה, אבל בערך הברכה אין מכשול... (בראשית יב ג)

הכתב והקבלה:

לאב המון גוים - עתה יוכל להוכיח לכל כי ה' משגיח בפרטיות, מתראה לבחוריו ומצוה על מצוה פרטית. ולכן עשה משתה גדול ביום המילה, להראות לכל שאין לו כל ספק בנבואתו. (שם יז ד)

רש"ר הירש:

לאברם העברי - אברהם לא התערב בסביבתו, הוא נשאר "עברי", בודד, שאינו יושב אלא שוכן באילוני ממרא, אינו מעורה בסביבתו.

בעלי ברית אברם - לא אברהם קבל אותם בברית ידידותו, אלא ענר אשכול וממרא צירפוהו לחברתם, הם היו בעלי הברית, הוא היה הגר והם האזרחים. ובכן לא רק ממרא שאברהם גר בארצו, אלא גם אחיו הכירו באישיותו הגדולה של אברהם, וקיבלוהו לבריתם. (שם יד יג)

באלוני ממרא - ...העלילו על אברהם שהוא מסתגר מהעולם, וכי המולים צאצאיו מתנשאים כמוהו על הערלים. והנה יושב לו הנמול הראשון בקרב בעלי בריתו הכנענים, ודאגתו הגדולה היא להכניס אורחים ערלים אל ביתו. לקראתם עוזב הוא אפילו את השכינה, ומניע את כל אנשי ביתו. ולדעת חז"ל כל זה מחשש פן-יתבדלו האחרים הערלים מעליו! (שם יח א)

ויסע משם - נראה שלפני לידת הבן בקש אברהם שוב את הבדידות, ונפרד מבעלי בריתו ענר אשכול וממרא. מצד שני לא טוב לחנך את הילד בבדידות מוחלטת, בה לא יוכל להכיר במעלת האוירה המיוחדת של בית הוריו לעומת אוירת הסביבה, לכן יבקר מזמן לזמן גם בבירת הפלשתים שאינם מושחתים כל כך, כדי לדעת להוקירם, ולהתחזק בדעותיו במשא ומתן שינהל עמם. (שם כ א)

יצחק - יצחק בפיעל הוא צחוק רצוני, התולי. הסביבה כבר צחקה על כוונת אברהם ושרה לעכב את זרם הזמן, לשחות נגדו ולשנותו, ועוד משנה צחקו שחקו על הנסיון להעמיס את התפקיד הזה על הנצר הרך שנולד להם. צחוק זה נמשך עד היום, ועד לתקופת "אז ימלא שחוק פינו"... (שם כא ג)

ברך את אברהם בכל - ...אחרים אומרים כי לשם כך לא היה צורך בבת של בשר ודם, גדול היה כוחה של ברכת ה' "בכל" יותר מכחה של הבת. ברכה זו, הנראית ומתגלה בכל, משכה אליה את עיני הבריות, ועוררה את לבותיהם לכבוד והערצה לאברהם ולדרכו. בזכותה נקשרו קשרים בין אברהם לבין העולם החיצוני... כדרכם של הבריות, בראותם מי שהמזל מאיר לו פנים במיוחד, הם מאמינים כי זכה לעשרו זה הודות למדע נסתר וחכמת כשפים, הוא שהביא אל אברהם את גדולי העולם, שביקשו לעמוד על סוד "אבן החכמה" שבידי המתבודד המאושר.

רבי שמעון אומר כי לא רק אושרו של אברהם, אלא עצם אישיותו של אברהם היתה גדולה כך כך ומשיבת נפש, עד כי די היה בה בלבד כדי להביא אל אהלו את האנושות הסובלת... (שם כד א)

העמק דבר:

ואעשך לגוי - שיתקבצו אליו אנשים רבים והוא אב להם באמונה המיוחדת לו... ואגדלה שמך - שאפילו מי שלא ירצה לעמד באמונתו ידע ויבין כי אמונת אברהם לא-ל עליון גדולה, אלא שטעונה פרישות מתאוה וכו', שלא הכל נתרצו לכך. והיה ברכה - שיבאו בני אדם להתברך ממך. (שם יב ב)

משך חכמה:

ויחן את פני העיר - ...עיין בפסיקתא בראשית פ' י"א, מה שאמרו שם אברהם תיקן עירובי תבשילין, רוצה לומר הוא חשב שהוא לבדו צריך להפיץ האמונה לכל באי עולם, על ידי שיכניס אורחים ויקבל גרים, אבל יעקב, שמטתו שלמה ובזרעו די לשכינה, קבע תחומין, רוצה לומר הבדיל את עצמו מהאומות, וגם לא הקריב לבם לאמונה. (שם לג יח)

שפת אמת:

ואת הנפש אשר עשו, פירוש נפש הרצון, והוא שאסף כל הרצונות מעולם הזה להשי"ת... כי הקב"ה אמר לו מארצך וגו', הפירוש שיקח עמו כל הרצונות אחרים שהיו לו, והוא בחינת בכל לבבך נפשך ומאודך... (לך לך תרל"ה)

במדרש שמעי בת וכו', הענין כי אברהם אבינו היה קשה לו מאד לבדול עצמו, שידע שיאבדו אם יתפרד מהם, והשי"ת יודע כי המה רשעים ולא יחזרו למוטב, והשי"ת בחר באברהם אבינו ע"ה זה עדות שלא היה אבינו אברהם נוגע בדבר, ואדרבא לאשר הוא היה מבקש רק טובת הכלל, לכן נבחר מכולם וקבל עליו שכר כולם, והוצרך השי"ת לאמר לו לך לך שיחפוץ טובת עצמו, כי בחירה זו שיהיה הוא נבחר, על ידי זה יהיה תועלת וזכות לכל העולם, כי כל העולם נברא רק לצוות לזה, וגם קיום כל הרשעים המתנגדים להקדושה הוא רק כדי לקיים ושכחי עמך ובית אביך, שעל ידי זה נוסף שבח ותפארת להצדיק כיתרון אור מן החושך, וזה שאמר ליפותך בעולם... (שם תרמ"א)

במדרש, עבד משכיל ימשול בבן מביש וכו'... והנה אברהם אבינו ע"ה הוצרך לעשות פעולה זאת על ידי העבד, כי הוא נתעלה אחר המילה, וכאשר היה נצרך להעלות עוד ניצוצות קדושות שהיה בבית אביו, היה על ידי אליעזר שהוא בחינת עבד, וכן הוא בימי המעשה בירור הניצוצות הקדושות, לכן ההנהגה על ידי מלאך... (חיי שרה תרנ"ג)

שם משמואל:

והנה ידוע שמהותו של אברהם היא מדת חסד להשפיע כל טוב על העולם ולהתחסד אפילו עם הרשעים, כמו שהיה הענין בשלשת המלאכים... והיתכן שיתרצה אברהם להחיות את שונאי השי"ת ולהתחסד עמהם, היפוך הדין שהם מן הסוג של לא מורידין ולא מעלין, או מורידין ולא מעלין, אלא שדרכו דרך הקודש היה, שעל ידי החסדים ימשכם בעבותות האהבה ויביאם אל תחת כנפי השכינה. וכל מה שעושים במדת הגבורה להתגבר על שונאי ה' ולהכריחם שיהיו כבושים תחת הקדושה, היה אברהם עושה על ידי החסדים למשכם בחבלי אדם, שמעצמם יקבלו עול מלכות שמים עליהם. והכל מפני שהתחסד עמהם להטעימם מטוב הקדושה. וידוע שההשפעה היא הממוצע שבין הנותן והמקבל ומחברת אותם, ועל כן באמצעות חיבור זה היה ביכולתו להחזירם למוטב ולמשכם בעבותות האהבה. ומובן שענין מלחמה וכבישה הוא היפוך מדתו של אברהם, שכן כל ענינו רק להמשיך חסדים והשפעה מצד הקדושה לכל המקומות הנמוכים עד שיתעוררו מעצמם לשוב להקדושה... (לך לך תרע"ג)