היה דבר ה' אל אברם במחזה, מהו במחזה, אלא במראה ההוא, שהיא מדרגה שכל הצורות נראות בה. אמר רבי שמעון תא חזי, מטרם שנמול אברהם היה רק מדרגה אחת מדבר עמו, ומי היא, זהו מחזה (דהיינו הנוקבא), שכתוב בה מחזה ש-די יחזה. כיון שנימול, היו כל המדרגות שורות על אותו מדרגה הנקראת מחזה, ואז דבר עמו, וזה שאמר וארא אל אברהם, (שהוא סוד חסד), אל יצחק (הוא סוד גבורה), ואל יעקב (הוא סוד ת"ת), בא-ל ש-די (הוא סוד יסוד ומלכות, שכל המדרגות מחסד ואילך מאירים בהנוקבא). ומטרם שנמול לא היו אלו המדרגות שורות עליו לדבר עמו, אלא הנוקבא בלבדה, שהוא סוד מחזה ש-די בלבד.
ואם תאמר הרי כבר כתוב וירא ה' אל אברם, (שהיא מדרגת הנפש), וכתוב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (שהוא רוח), וכתוב ויבן שם מזבח, (שהוא נשמה), הרי כאן מדרגות העליונות שהשיג, ואיך נאמר שמטרם שנמול לא היו מדרגות העליונות שורות על אותה המדרגה לדבר עמו.
תא חזי, מתחילה מטרם שנמול, נתן הקב"ה חכמה לאברהם, דהיינו המדרגות העליונות הנ"ל לדעת חכמה ולהתמסר בהקב"ה, והשיג סוד האמונה, אבל לדבר עמו לא היה לו, אלא מדרגה התחתונה לבדה, (דהיינו הנוקבא מבחינת מחזה ש-די יחזה כנ"ל), כיון שנמול כל מדרגות העליונות היו שורות על מדרגה זו התחתונה, כדי לדבר עמו, ואז נתעלה אברהם בכל המדרגות כמו שנתבאר... (לך לך רעא)
ומשום זה שהוא סתום ממלאכים העליונים הקדושים על כן נגלה לאברהם בדרך זה הסתום, כדי שלא יסתכלו בו מלאכים הקדושים ולא יהיה להם פתחון פה לקטרג, שהקב"ה נגלה על אדם ערל. מתי נגלה לו בגלוי לפני מלאכים העליונים, הוא כאשר נתן לו אות ברית הקדוש, שכתוב אז וידבר אתו אלקים לאמר, אלקים שהוא שם קדוש, ולא כתוב במחזה, כי אם שם באתגליא. מהו לאמר, לאמר פירושו לומר ולהכריז בכל לשון, (שהקב"ה דבר עם אברהם), שלא יהיה עוד בהעלם מהמלאכים ולא בלשון אחר שהוא תרגום, אלא בלשון שהכל מדברים בה, שיוכלו לספר זה לזה, ולא יוכלו לקטרג ולומר ולפתוח פה, ועל כן וידבר אתו אלקים לאמור... (שם רצג)
תא חזי, מחזה ש-די כתוב בבלעם, ובאברהם כתוב מחזה סתם מה ההפרש בין זה לזה, אלא מחזה ש-די הוא אלו הגוונין שמתחת הנוקבא, והם המראה שלה, מחזה סתם, זה הוא ה' (של השם הוי"ה, דהיינו הנוקבא), שכל הצורות העליונות נראות בה... (שם שמא, ועיין שם עוד)
פתח אחר ואמר, ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' וגו', במקרא הזה יש לעיין בו, והוא קשה בכמה דרכים, וכי עד עתה לא נגלה הקב"ה לאברהם, אלא רק עתה כשהגיע לימים האלו, והרי כתוב ויאמר ה' אל אברם, וה' אמר אל אברם, ויאמר לאברם ידוע תדע וגו'... אלא כך למדנו, כל אלו הימים עד עתה לא כתוב וירא (ה' אל אברם), מה הטעם אלא כל זמן שהיה ערל וסתים הקב"ה לא נגלה עליו כראוי, עתה נגלה עליו כראוי, מה הטעם, משום שרצה לגלות בו אות ברית הזה שהוא כתר הקדוש... (שם תלז)
...יום אחד היה לפני רבי שמעון, ואמר רבי שמעון מה זה שכתוב, ויפול אברהם על פניו וידבר וגו', משמע, שכל עוד שלא נמול היה נופל על פניו ואז דבר עמו, ואחר שנמול עמד על עמדו, ולא היה מפחד, אני הנה בריתי אתך, היינו שמצא את עצמו נמול, כי דבר ה' פעל עליו ונמול... (שם תעב)
...היה דבר ה' אל אברם במחזה, לכל הנביאים היה נראה בחזון הלילה, ולאברהם בחזון ובמראה, בחזון מנין, שנאמר (בראשית ט"ו) במחזה לאמר אל תירא אברם אנכי מגן לך... ובמראה מנין, שנאמר (שם י"ח) וירא אליו ה'... (פרק כח)
ראה אברהם-כללי ויקרא א ד.
ראה אברהם-כללי, בראשית.
אשר אראך - לא גילה לו הארץ מיד, כדי לחבבה בעיניו ולתת לו שכר על כל דבור ודבור. (בראשית יב ב)
ויבן שם מזבח - נתנבא שעתידין בניו להכשל שם על עוון עכן, והתפלל שם עליהם. (שם שם ח)
ויקרא אברם - אע"פ שלא שמע דברי המלאך אל הגר, שרתה רוח הקדש עליו וקראו ישמעאל. (שם טז טו)
ויפול אברם - ממורא השכינה, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמד ורוח הקדש נצבת עליו. (שם יז ג)
שמע בקולה - בקול רוח הקדש שבה, למדנו שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. (שם כא יב)
לה' הנראה אליו - הודה לה' הנכבד וזבח תודה על שנראה אליו, כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה, אבל נאמר לו לך לך בחלום הלילה או ברוח הקדש... (שם יב ז)
במחזה - זכה עתה אברהם להיות לו דבר ה' במחזה ביום, כי מתחלה היתה נבואתו במראות הלילה, וטעם במחזה כטעם וכל העם רואים את הקולות, וסודם ליודעי חן. (שם טו א)
וירא אליו - ...ובספר מורה נבוכים נאמר כי הפרשה כלל ופרט, אמר הכתוב תחלה כי נראה אליו ה' במראות הנבואה, ואיך היתה המראה הזאת, כי נשא עיניו במראה... ואם במראה לא נראו אליו רק אנשים אוכלים בשר, איך אמר וירא אליו ה', כי הנה לא נראה לו ה' לא במראה ולא במחשבה, וככה לא נמצא בכל הנבואות. והנה לדבריו לא לשה שרה עוגות ולא עשה אברהם בן בקר... ואם כן בא החלום הזה ברוב ענין כחלומות השקר... ואלה דברים סותרים הכתוב, אסור לשומעם אף להאמין בהם. ובאמת כי כל שהוזכר בכתוב ראיית מלאך או דבור מלאך הוא במראה או בחלום, כי ההרגשים לא ישיגו המלאכים, אבל לא מראות הנבואה, כי המשיג לראות מלאך או דבורו אינו נביא... והנה פירוש הפרשה הזאת, אחרי שאמר כי בעצם היום הזה נמול אברהם, אחרי שנראה אליו ה' בהיותו חולה במילתו יושב ומתקרר בפתח האוהל מפני חום היום אשר יחלישנו. ויזכיר זה להודיע שלא היה מתכוין לנבואה לא נופל על פניו ולא מתפלל, ואעפ"כ באה המראה הזה באילוני ממרא להודיע המקום אשר בו נימול. וזה גילוי השכינה אליו למעלה וכבוד לו, כענין שאמרו במשכן וירא כבוד ה' וגו'... ואין גילוי שכינה כאן לצוות להם מצוה או לדבור או גמול במצוה הנעשית כבר, ולהודיע כי רצה האלקים את מעשיהם... וכן היה לאברהם בראיית השכינה זכות והבטחה... אבל בפרשה רצה לסדר הכבוד הנעשה לו בעת המחלה, ואמר כי נגלית עליו השכינה ושלח אליו מלאכים... וזו כוונתם שאמרו לבקר את החולה, שלא היה לדבור אלא לכבוד לו... (שם יח א)
ויהי השמש - זה מוכיח כי הכל היה במראה הנבואה, שהרי הכל מראה א' היה ומוציאו החוצה לספר הכוכבים, מלמד שהיה לילה, ואח"כ אמר ויהי השמש לבא מלמד, שהיה יום... (שם שם יב)
כחום היום - וראה המראה הזאת והוא נרדם, וקודם שדבר עמו בדבר סדום הראהו בנבואה ג' מלאכים, הגדול שבהם בשר שתלד שרה... ואע"פ שהדבר הזה כלו במראה הנבואה, פעמים ישמע קול הדבור מי שהוא עם הנביא, כמו שראינו במראות דניאל... ולהודיעו כי הוא משגיח בתחתונים להטיב ולהרע לפי מעשיהם, ואע"פ שידע זה משכלו, הודיעו, כדי שיודיע לבניו ואת ביתו אחריו... ויתכן לפרש כי כל ספור הדברים עד ואברהם שב למקומו היה במראה הנבואה... (שם יח א)
ויאמר ה' - אברם עוד היה ערל... ומזה נתחייב שיגלה ה' אליו כדי להישירו. וכל האמירות וההארות עד שנימול הם עניני גילוי שכינה והערה אלוקית במדרגה שלמטה מהנבואה. וכבר נמצאו אמירות כאלו באבימלך ובלבן ובהגר ובדג של יונה. ואחר שהתעורר אברהם מעצמו להכרת הבורא ונסתכן על הכרתו זו, העיר ה' את רוחו להתרחק ממולדתו, מטבע האנשים, הרגלם ולימודם. (שם יב א)
ויהי רעב - ולא באה אל אברהם הערה אלקית בדבר זה, כי עדיין לא נפרד מלוט, והוצרך לסמוך על בינתו... (שם שם י)
ויעל אברם - הרויח הרבה בקנינים המדומים, אך לא בהצלחות הנפשיות, ודי לו לחזור למצבו הקודם. (שם יג א)
במחזה - הגיע לו הדבר במדרגה נבואית שלמעלה מהמדרגות בהן היה משיג עד עכשיו, ומחזה בא בלשון משל. (שם טו א)
התהלך לפני - אם כי התעלה בשלמות עד שעוררו גם במחזה להגיע אל מה שחסר לו עוד, עדיין היה חסר העיקר, כי הורגל על ידי השפעת הבורא על שכלו לעשות את הדברים שיציירם השכל האנושי, ועתה ציוה לו על המילה, דבר שלא יגזר עליו השכל האנושי, וכל שכן ענין העקדה... ויפול אברם - נרתע מפני הכבוד הגדול שלא היה לו מתמול שלשום. או להבדיל מוירא אליו ה', ששם ישב. (שם יז א)
וירא אליו - וספור ג' האנשים נראה שהיה במראה, כי הכתוב אומר וירא והנה, וירא וירץ, וחתם הספור ואברהם עודנו עומד לפני ה'. והנה הרמב"ן כתב בזה על המורה, ודברים אלו אסור לשומעם וכו', ואני מתירו לעצמי, כי טענתי חזקה ונכונה... ועוד מודיעו בזה על משפט סדום, ולהודיעו אמיתת ההשגחה בעניני בני אדם, ולפתח לו פתח לתפלה מה שלא ניסה אברהם עד עתה. ותכף עמד להתפלל על סדום... ולא תקשה קושיתו הנוספת של הרמב"ן, שאם כן גם ענין לוט והפיכת סדום היו רק בחזון, כי זה שאמר רבי לוי אברהם שכחו יפה נדמו לו כאנשים, לוט שהיה כוחו רע נדמו לו כמלאכים, פירוש שכחו יפה בנבואה, ולוט ראה אותם כהדיוט. והנה אחרי המילה השיג אברהם מעלת הנבואה האמיתית, אחר שהיה מנביאי האומות בהנהגה, ואחר כך בהשכלה, שלימד דעת את העם. ואחרי שנפרד מלוט ומאס בבצע רכוש סדום נתעלה למדרגה הא' בנבואה, שהיא למעלה מהמדרגה המורגלת אצל הפילוסופים, ועל זה אמר שהוציאו מהאצטגנינות שלו, רוצה לומר שמירת הענינים הטבעיים, וכאן נזדכך לגמרי. (שם יח א)
ויבן שם מזבח - לא על הבשורה, כי אם על הנבואה, על שנראה אליו, כי בחרן היתה לו רק התעוררות או מראה חלום, וכאן נבואה ממש. (שם יב ח)
וירא אליו ה' - קצת מפרשים אומרים שהשכל הנבדל (מלאך) לא יושג בחוש, וכאן נחלקו המפרשים לב' כתות, לאבן עזרא רלב"ג ועוד היו אנשים ממש שאכלו ושתו, ולרמב"ן ועוד התלבשו בדרך פלא בגופים. וכן במקומות אחרים. הדעה הראשונה שקר, כי אברהם נביא גדול מכולם, (ואם כן לא באו נביאים אחרים לבשרו), ולא אמרו לו כה אמר ה', ואמר שוב אשוב אליך, והכו אנשי סדום בסנורים, ועוד... ונראה שכולם ראו אנשים, אבל אלה לא היו במציאות, ובכל זאת מוחשים באמת לעיניהם. והוא נס אלוקי, שיראו דבר שאינו במציאות... ומה שאמרו אברהם שכחו גדול וכו' רוצה לומר לכבודו באו כאנשים לאכול עמו ולשמחו, אבל בסדום באו כאנשים, כדי לנסותם. (שם יח א)
אל המקום - שב לנבואה בדביקות ובהתבודדות, ואז ראה השחתת סדום והצלת לוט. (שם יט כז)
ויאמר ה' - בזה התחילה דרגת הנבואה שהיא למעלה מדרגת וירא. (שם יח כ)
וירא אליו - על אף שהכנעני היה שם ומילא את הארץ בעבודה זרה, כי נצטרפה זכות הארץ וקבלת התורה לעתיד על הר גריזים ועיבל, והתנבא. (שם יב ז)
במחזה - אמרו רז"ל בבראשית רבה מ"ד קשה שבי' לשונות של נבואה הוא חזון, ואולי בא לשון זה כאן לומר שאפילו מדת הדין הסכימה בטובתו זו של אברהם. (שם טו א)
וירא אליו - כי עתה הוא נאה לה' אחר שנימול, והוא יושב - ולא נופל עוד. פתח האהל - ולא הוצרך עוד להתבודד, כחום היום - ואף על פי שהוא מצטער מהמילה ומהחום, כל כך נתעלה על ידי המילה. (שם יח א)
וירא אליו - לא מצד שהוא אב המון גוים ומתנשא, אלא מצד עצמותו הוא, אבל לפני המילה, שעוד לא הושלם, כתוב אמר אל אברם, רוצה לומר מצד שהוא אבי ארם ומכניסם תחת כנפי השכינה, ולא מצד עצמו. (שם יח א)
אנכי ארד עמך - ...הנה ה' נראה אל יעקב ולאברהם בלילה, לרמז על חשכת הגלות. (שם מו ד)
ראה אברהם-כללי, בראשית יב א.
ויפול אברם - כי אחרי שנצטוה במילה נמאסה הערלה, ולא יכול לעמוד עוד. (שם יז ג)
ראה אברהם-כללי, בראשית ב ט.
ויפול אברם על פניו - באשר אל המדרגה הגדולה שהתחיל להכינו עתה לא יכול לעמוד על עמדו בעוד לא הטהר מערלתו, והתפלצו כחות גופו מאור א-לוה השופע במראה זאת. (שם יז ג, וראה עוד אברהם-כללי, שם שם ה)
וירא אליו - ...שהוא היה מצד עצמו מוכן אל הדבור, ואליו נתראה מצד זכותו והכנתו בעצמו, מה שאינו כן קודם המילה היה צריך לזה עזר ממרומים, והגם שהיה באלוני ממרא - רחוק ממקום המזבח ובית תפלתו, והוא יושב - ולא נפל על פניו כמו קודם המילה, וגם לא עמד כמו שאמרו רז"ל שהקב"ה אמר לו שב לכבדו, והגם שהיה פתח האוהל - שאינו מקום התבודדות, כי שם בני הבית מצויים, והגם שהיה כחום היום - שהוא עיף ויגע מחום השמש. (שם יח א)
וישא עיניו - שתחלה נראה אליו ה', ואחר כך נתגלו לו מלאכיו וקדושיו, שכל הנביאים יראו את המלאך תחלה, ואח"כ יגלה להם כבוד ה', וה' הראה אהבתו אליו, שתחלה נראה אליו המלך ואח"כ צבא משרתיו. (שם שם ב, וראה עוד אברהם-מלאכים)
וירא אליו - אחרי התמסרות כזו נראה ה', כאן מגיע אברהם למדרגת הנבואה... לא המחשבה האבסטרקטית מביא לידי קרבת ה', כי אם החיים הנאמנים לרוח ה'... וכן ברז"ל: "אין שכינה שורה לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק... אלא מתוך שמחה של מצוה" (שבת ל' ב')... (שם שם א)
למען אשר יצוה - כדי שאברהם יוכל לחנך את בניו הורשה לו לראות את דרכי ה'. (שם שם טז)
שני חיי שרה - ...ומה שאמרו שאברהם היה טפל לשרה בנביאות, הכוונה ברוח הקדש, שהוא מה שאדם מתבודד ומשרה עליו רוח הקדש, ויודע מה שרואה. אמנם לא דבר ה' עמו, ונבואה בחינה רבה מזו, ואברהם היה גדול בנבואה משרה, אבל ברוח הקדש היתה שרה מצויינת יותר, שאברהם עסקו עם המון רבה, ואינו יכול להתבודד כל כך... (שם כג א)
לדרוש את ה' - ...לשאול הנביא... ועם אברהם דבר ה' רק לשעה. (שם כה כב)