(ראה גם: אבות-תפלה, אברהם-סדום)
תא חזי, אברהם תקן תפלת שחרית, (שהוא נגד חסד דז"א), והודיע מהותו של רבונו בעולם, ותיקן אותו הזמן בתיקוניו כראוי, (דהיינו שתקן מדת החסד השולט בבקר). יצחק תקן תפלת המנחה, (שהיא כנגד הגבורה דז"א), והודיע שיש בעולם דין ויש דיין, שיכול להציל העולם, ולדון העולם, דהיינו שתקן מדת הגבורה. יעקב תקן תפלת ערבית, (שהיא כנגד המלכות, שהיא נוקבא דז"א), ובשביל תפלה זו שתקן מה שלא תקן אדם מקודם לכן כראוי, מפני זה הוא שבח את עצמו ואמר והאבן הזאת, (שהיא מלכות), אשר שמתי מצבה, (דהיינו שתקן אותה), שעד אותה שעה לא שם אותה אחר כמוהו... (נח רפב, ועיין שם עוד)
ואברהם למה לא התפלל שם בשדה המערת המכפלה כמו יצחק, משום שהיה לו קביעות אחר בתחלה, ודבר אחר של ריח ראה בהר המוריה, שלמה נקרא הר המוריה, על שם המור הטוב שהיה שם... (בא קנו)
אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו אי עניו, אי חסיד, מתלמידיו של אברהם אבינו, ואברהם מנא לן דקבע מקום, דכתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר ויעמוד פנחס ויפלל. (ברכות ו ב)
אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי (רש"י: תפלת הערב שלו משהחומות משחירין, לפי שאין חמה נוצצת אלא בראש הכותל)... (יומא כח ב)
כיצד, אברהם היה מתפלל על עקרות והן נפקדות, ועל החולים והם מרויחים... (בראשית לט יז)
אולי ימצאון שם עשרה - ונהי אנא ואינון ניבעי רחמין על כל אתרא ותשבוק להון. (שם יח לב)
ויאמר ה' - להמפרשים אמר לאברהם, והאריך בתפלתו עד שבאו המלאכים לסדום, ואז נגש ואמר האף תספה וגו', והיה מכוון דעתו כמה פעמים לנבואה עד ששמע תשובת הקב"ה, והאריכו בזה כל היום. (שם שם כ)
ויפול אברהם על פניו - כדי להתפלל על ישמעאל. (שם יז יז)
ויתפלל אברהם - תפלה ראשונה שהתפלל מעצמו, כי על תפלת סדום הורוהו משמים. (שם כ יז)
אל המקום - שלוה שם המלאכים, כי שם היתה עליו יד ה', וזה כי חשב לבקש עליהם רחמים, אחרי שלא מצא להם זכות בדין. (שם יט כז)
ויש לך לדעת כי אברהם היה קובע מקום לתפלתו, והיתה לו הדביקות בו יתברך בקביעות ולא במקרה, דכתיב "אל המקום אשר עמד שם", ולכך היה השי"ת עמו בקביעות מבלי הסרה כלל, והיה דבוק בשכינה, ובעת צאתו למלחמה השכינה היתה לוחמת באויביו, ותמיד היתה בעזרתו. וכל זה מפני שהיה קובע מקום לתפלתו, רוצה לומר, שתפלתו שהיא הדבקות שלו בו יתברך, היא בקביעות ואינה במקרה, ודבר שהוא בקביעות אין לו הסרה כלל... וזה אלקי אברהם בעזרו, וכדי שידע אדם המדרגה העליונה הזאת כאשר הוא קובע מקום לתפלתו, יש לך לדעת ולהבין דברי חז"ל העמוקים, כי מצד המקום, שהוא קובע מקום לתפלתו, מורה שיש לו מקום אצל השי"ת. ובדבר זה היה מיוחד אברהם, כי הוא היה התחלה אל כל העולם, שכן אמרו בשביל אברהם נברא העולם, והיה כמו העיקר, שהוא התחלה וראשון. והעיקר צריך אל מקום שעומד בו, ולפיכך אברהם שהיה התחלה לעולם, יש לו מקום מיוחד אצל השי"ת, שהוא מקומו של עולם... (נתיב העבודה פרק ד)
וילך ה' - ולא נתן לו להתפלל על פחות משיעור זה, שכבר אמר ואדברה אך הפעם, ושידע שאין הגנה בפחות מי'... (שם יח לג)
וישכם אברהם - ובזכות תפלת שחרית זו ניצל לוט אף על פי שהתמהמה. (שם יט כז)
וירא אליו - ...ולמה ספר כחום היום, אלא שהיתה עוד סבה, דאיתא ביומא כ"ח צלותא דאברהם אבינו מכי משחירי כתלי, היינו מחצות היום התפלל מנחה, ונראה שלמדו מהאי קרא דגילוי שכינה היה מחמת שהכין עצמו לכך, והשיג אז גילוי שכינה. (שם יח א)
ויגש אברהם - היה מתפלל מנחה, כבתרגום אונקלוס, ולמדנו מזה שיבקש אדם דבר בתוך התפלה הקבועה, ולכן תמה עלי על חנה, על שהקדימה תפלתה לתפלת הצבור... (שם שם כג)
ויען אברהם - לשון הרמת קול... שאמנם התפלל בלחש, אבל חם לבו, על כן הרים קול ובקש דברי פיוס. (שם שם כז)
ושתי בחינות אלו של תפלה אנו מוצאים בתפלת אברהם בעד סדום, גדר תפלה סתם שביקש שלא ימותו אנשי סדום בחמלתו עליהם, בהיותם בריותיו של הקב"ה, ותפלה זו נובעת מההכרה העמוקה שהוא יתברך מקור החיים, ואין עוד מלבדו שיוכל לעשות בקשתו, והוא "דרך התפלה" שהזכיר מהר"ל. ועוד נכלל בתפלתו גדר פיוס, בהדגישו שאולי נמצאים שם צדיקים, שיוכלו לחדש בסדום כחות של תשובה, ובדרך זו יזכו להשפעת חיים מחודשת. (חלק ב עמוד קפו)