אברהם

(ראה גם: אבות)

ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם את נחור ואת הרן...ויקח אברם ונחור להם נשים, שם אשת אברם שרי ושם אשת נחור מלכה, בת הרן אבי מלכה ואבי יסכה... ויקח תרח את אברם בנו ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו, ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד חרן וישבו שם. (בראשית יא כה)

ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך... ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ. וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. ויעתק משם ההרה מקדם לבית אל ויט אהלה, בית אל מים והעי מקדם ויבן שם מזבח לה', ויקרא בשם ה'. ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. (שם יב א)

ויעל אברם ממצרים הוא ואשתו וכל אשר לו ולוט עמו הנגבה. ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. וילך למסעיו מנגב ועד בית אל, עד המקום אשר היה שם אהלו בתחלה בין בית אל ובין העי. אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה, ויקרא שם אברם בשם ה'. (שם יג א)

ויאהל אברם ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון, ויבן שם מזבח לה'. (שם שם יח)

ואברם בן שמונים שנה ושש שנים, בלדת הגר את ישמעאל לאברם. (שם טז טז)

ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וירא ה' אל אברם ויאמר אליו אני א:ל ש:די התהלך לפני והיה תמים. ואתנה בריתי ביני ובינך וארבה אותך במאד מאד... אני הנה בריתי אתך והיית לאב המון גוים. ולא יקרא עוד את שמך אברם, והיה שמך אברהם כי אב המון גוים נתתיך. והפריתי אותך במאד מאד ונתתיך לגוים ומלכים ממך יצאו... (שם יז א, וראה עוד אברהם-הבטחה-מילה)

וירא אליו ה' באלוני ממרא, והוא יושב פתח האוהל כחום היום. וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, וירא וירץ לקראתם מפתח האוהל וישתחו ארצה. ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבר מעל עבדך. (שם יח א, וראה עוד אברהם-והמלאכים)

ויקומו משם האנשים וילכו סדומה, ואברהם הולך עמם לשלחם. וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה. ואברהם היה יהיה לגוי גדול ועצום ונברכו בו כל גויי הארץ. כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט, למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו... (שם שם טז, וראה עוד אברהם-סדום)

וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'. וישקף על פני סדם ועמורה ועל כל פני ארץ הככר, וירא והנה עלה קיטר הארץ כקיטר הכבשן. ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכר אלקים את אברהם, וישלח את לוט מתוך ההפכה, בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט. (שם יט כז)

ויסע משם אברהם ארצה הנגב וישב בין קדש ובין שור, ויגר בגרר. ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא, וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה... ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה, ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך... ויתפלל אברהם את האלקים, וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו... (שם כ א והלאה)

...ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק. וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים, כאשר צוה אותו אלקים... ויגדל הילד ויגמל, ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק... וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו. ויאמר אלקים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך, כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, כי ביצחק יקרא לך זרע. וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא. וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וחמת מים ויתן אל הגר שם על שכמה ואת הילד וישלחה, ותלך ותתע במדבר באר שבע... (שם כא ג והלאה)

ויטע אשל בבאר שבע, ויקרא שם בשם ה' א:ל עולם. ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים. (שם שם לג)

וישב אברהם אל נעריו, ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע וישב אברהם בבאר שבע. (שם כב יט)

ויקם שדה עפרון אשר במכפלה אשר לפני ממרא השדה והמערה אשר בו וכל העץ אשר בשדה אשר בכל גבולו סביב. לאברהם למקנה לעיני בני חת, בכל באי שער עירו. ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו אל מערת שדה המכפלה על פני ממרא הוא חברון בארץ כנען. (שם כג יז)

ואברהם זקן בא בימים, וה' ברך את אברהם בכל... (שם כד א)

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת מדן ואת מדין ואת ישבק ואת שוח... ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם. ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי מאת שנה ושבעים שנה וחמש שנים. ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ויאסף אל עמיו. (שם כה א)

ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען וארבה את זרעו, ואתן לו את יצחק... (יהושע כד ג)

זהר:

מי לנו בעולם גדול מאברהם, שעשה חסד לכל הבריות, ביום שעשה משתה מה כתוב, ויגדל הילד ויגמל ויעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק. עשה אברהם משתה וקרא לכל גדולי הדור לאותה הסעודה, ולמדנו בכל סעודה של שמחה הולך ורואה אותו המשטין אם האדם ההוא הקדים לעשות חסד עם העניים, ואם יש עניים בבית המשטין נפרד מאותו הבית ואינו נכנס שמה... אברהם כיון שהועיד לגדולי הדור, ירד המשטין וקם על הפתח כעין עני, ולא היה מי שיביט עליו, אברהם היה משמש את המלכים והשרים, שרה הניקה הבנים מכולם... מיד עלה המשטין לפני הקב"ה ואמר לו, רבון העולם, אתה אמרת אברהם אוהבי, הנה עשה סעודה ולא נתן לך מאומה, ולא לעניים, ולא הקריב לפניך אפילו יונה אחת, ועוד הנה שרה אומרת שצחקת בה... (הקדמה קעז, ועיין שם עוד)

אברהם שהוא ימינא לעילא, לקח רוח הנקרא אהבה, להתקשר זה בזה, להתחבר זה בזה, להיות אחד, וסימנך הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את. והיופי של אשה הוא בהשדים (כלומר בהיכל החמישי הוא סוד השדים כנ"ל). (בראשית ב קלג)

תא חזי, אברהם רצה לקרב עצמו להקב"ה ונתקרב, וזה שאמר אהבת צדק ותשנא רשע, משום שאהב צדק ושנא רשע על כן נתקרב לצדקה, (כלומר מפני שאהב צדק וגו' העלה מ"ן לזווג עליון, והצדק נעשה לצדקה בעדו כנ"ל בסמוך). ועל כן כתוב אברהם אוהבי, מהו הטעם הוא אוהבי, משום שכתוב בו אהבת צדק, הוא אהבת הקב"ה, שאהב אותו אברהם, יותר מכל בני דורו, שהם היו אבירי לב, והם רחוקים מצדקה. (לך ג)

ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו', אמר רבי אלעזר לך לך היינו לעצמך, לתקן את עצמך, לתקן את המדרגה שלך. לך לך, כי אין לך להמצא כאן בין הרשעים הללו. וסוד הדבר המלות לך לך, כי הקב"ה נתן לאברהם רוח החכמה והיה יודע ומצרף את הרוחות של ישובי העולם, והיה מסתכל בהם ושקלם במאזנים, וידע והשיג הכחות הממונים על רוחות הישוב...

עוד הסתכל ושקל וברר לעמוד באופן ברור על אותו המקום, ולא היה יודע ולא היה יכול לעמוד עליה כדי להדבק בה, (פירוש, שנתכפלו עליו הדינין, כי עד עתה היו רק בחינת הדינין מכח הארת השמאל, שלא היה יכול להתדבק בהארתו, להיותו אש שורף מכח חסרון חסדים כנ"ל... כיון שראה תוקף הדינין של מקום הזה, (דהיינו ביטול הג"ר), ולא יכול לעמוד עליו להדבק בו, מחמת שגם הדינין דהארת השמאל נשארו בשליטתם, שהם אש שורף), מיד ויבואו עד חרן וישבו שם, (ופירוש חרן יורה חרון אף, על מה שנתכפלו עליו הדינין ומשמיענו הכתוב כי מלבד שלא בא לארץ כנען, שהוא סוד ארץ מוציאה פירות, הרומז על המקום שמחזה ולמטה של הנוקבא, הוא בא למקום חרן, דהיינו לחרון אף, כי נתכפלו עליו הדינין כנ"ל, וישבו שם.

מהו הטעם שאברהם נתעכב בחרן ולא הלך משם תכף לארץ כנען, כי הכתוב אומר וישבו שם, ואומר, אלא שאברהם היה יודע ומברר כל אלו השליטים מנהיגי העולם בכל רוחות הישוב, וכן היה שוקל ומברר את אלו השולטים ברוחות הישוב, שהם מנהיגי הכוכבים ומזלות, (דהיינו הבאים מכח המפתחא, שהיא נמשכת מהבינה, בסוד אמא אוזיפת לברתא מאנהא)... כמה הם חזקים אלו על אלו...

כיון שראה הקב"ה את ההתעוררות שלו ואת התשוקה שלו, מיד נגלה עליו, ואמר לו לך לך לדעת את עצמך, ולתקן את עצמך, (כלומר שיפסיק מלשקול את הכחות העליונים, אלא שיעלה מ"ן וימשיך זווג עליון על המסך הזה שנגלה לו כנ"ל, שבזה יזכה להמשיך דעת לעצמו, ויתקן את עצמו)...

מארצך, מאותו צד של הישוב שהיה דבוק בו, שהוא צד הימין בלי התכללות השמאל, וממולדתך, שאמר לו לך לך, מאותו החכמה שהיית מסתכל ושוקל התולדה שלך, והרגע והשעה והזמן שנולדת בו, ובאותו הכוכב ובאותו המזל, שכל זה הוא הארת השמאל בלי התכללות הימין... ומה שהארת השמאל מכונה מולדתך, וכן מה שאמר ששקל הרגע והזמן שנולד בו, הוא כי מוחין דהולדת נשמות, נמשכים רק מהארת השמאל, ועל כן המשא ומתן בו, דהיינו מה ששקל אברהם את הכחות אלו כנגד אלו, נבחן כחוקר לדעת הרגע שנולד בו, לראות ולבדוק באיזה קומה נולד אז אם מג"ר אם מו"ק וכדומה.

ומבית אביך, היינו שאמר לו לך לך, ולא תסתכל עוד בבית אביך, (שהוא חרן), שלא תסתכל אם יש לך שורש להצליח בהעולם, מבית אביך, (כלומר שלא תשקול עוד ב' מיני השליטים אלו נגד אלו ולקוות להחזיר שליטת המפתחא שנעלמה, שפעולה זו הוא קליפת הרן), ועל כן לך לך מחכמה זו ומהסתכלות הזו.

תא חזי שכן הוא, כי כבר יצאו מאור כשדים, והיו בחרן, ולמה יאמר לו לך לך מארצך וממולדתך, אלא עיקר הדבר הוא בהכרח כמו שאמרנו, אשר מארצך פירושו מהארת הימין בלי השמאל, וממולדתך פירושו הארת השמאל בלי הימין... (שם כב, ועיין שם עוד, ושם סח והלאה)

הקב"ה רמז חכמה העליונה באברהם ויצחק, אברהם הוא נשמה לנשמה, (דהיינו אור החיה), נשמה זו שרה, לוט זה נחש שהוא בת זוגו של אותו סמאל, רוח הקדוש זה יצחק, נפש הקדושה זו רבקה, יצר הרע זהו רוח הבהמה, ועליו אמר שלמה בחכמתו, מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ... (שם עו)

כעין זה בסוד עליון הוא בהכתובים שלפנינו. תא חזי, בשעה שאברהם בא לארץ נראה לו הקב"ה, כמו שאמרנו, שכתוב לה' הנראה אליו, והשיג שם אור הנפש, ובנה מזבח למדרגה זו. לאחר זה כתוב, הלוך ונסוע הנגבה, שהשיג בזה אור הרוח, ואחר כך שעלה להתדבק תוך אור הנשמה, אז ויבן שם מזבח סתם, שלא כתוב לה' הנראה אליו, אשר זה הוא נשמה שהיא סתומה מכל סתום, ועל כן לא כתוב בה לה' הנראה אליו, כמו שכתוב באור הנפש.

לאחר כך ידע אברהם שהוא צריך להצרף ולהתעטר עוד במדרגות, מיד וירד אברם מצרימה, ונצל משם, ולא נתפתה תוך אותם האורות שלהם, ונצרף ושב למקומו, כיון שירד למצרים ונצרף שם, מיד ויעל אברם ממצרים, עלה ודאי, (כלומר שהיה לו עליה במדרגה, כי זכה לאור החיה שהוא סוד חכמה דצד ימין, ושב למקומו (לארץ ישראל), ונתדבק באמונה העליונה, שכתוב הנגבה, (שפירושו חכמה דצד ימין, דהיינו חסד שעולה לעת גדלות ונעשה חכמה, אמנם יש גם במדרגה זו ה' מדרגות נרנח"י, ועתה זכה למדרגות הראשונות שבה).

מכאן ואילך ידע אברהם חכמה עליונה ונתדבק בהקב"ה ונעשה ימינו של העולם, אז נאמר ואברם כבד מאד במקנה בכסף וזהב, כבד מאד מצד מזרח שהוא ת"ת, במקנה מצד מערב שהוא מלכות, בכסף מצד דרום שהוא חכמה, בזהב מצד צפון שהוא בינה... (שם קס, ועיין שם עוד)

אמר רבי שמעון וילך למסעיו, פירושו שהלך לפקוד את מקומו ומדרגתו, למסעו, כתיב, בלי יו"ד, שהוא לשון יחיד, ושואל איזה מסע, ואומר זו היא מדרגה הראשונה שנראה לו בתחילה, כתוב כאן מסעו, וכתוב שם אבן שלמה מסע נבנה...

וילך למסעיו, שהלך בכל אלו המדרגות מדרגה אחר מדרגה, מנגב ועד בית אל, הוא כדי לתקן את מקומו (שהוא חסד הנקרא נגב), ולחבר אותו עם בית אל (שהיא הנוקבא), ביחוד שלם, כי מנגב עד בית אל נמצא סוד החכמה כראוי...

תא חזי, מתחילה עלה במדרגות ממטה למעלה, שכתוב וירא ה' אל אברם, וכתוב לה' הנראה אליו, וזה הוא מדרגה הראשונה... ומכאן השיג נפש, ואחר כך כתוב, הלוך ונסוע הנגבה (דהיינו שהלך) מדרגה אחר מדרגה עד שנתעטר בדרום שהוא חסד דז"א, שהוא חלקו וגורלו, ומכאן השיג רוח. אחר כך כשעלה יותר למעלה סותם הדבר, ואומר ויבן שם מזבח לה' סתם... זה הוא עולם העליון... ומשם נסע עוד במדרגות, (דהיינו שירד למצרים ועלה משם, שבזה השיג מדרגת חכמה שמצד ימין, שחסד נעשה לחכמה כנ"ל), ואחר כך ירד ממעלה למטה, (כמו שכתוב כאן וילך למסעיו), ונתדבק הכל במקומו כראוי להיות.

וכאן כאשר תסתכל במדרגות שבכתוב תמצא כאן סוד חכמה העליונה, דהיינו חכמה שמצד ימין, מה כתוב, וילך למסעיו מנגב, שפירושו מצד ימין, שהוא דרום, והוא התחלה של העליון (דהיינו בינה), הסתום ועמוק למעלה עד אין סוף... וכתוב ויקרא שם אברם בשם ה', דהיינו שהדביק היחוד במקומו כראוי, שכתוב אל מקום המזבח אשר עשה שם בראשונה... אז מתעטר אברהם ונעשה חלק גורלו ודאי בה', אשריהם הצדיקים שמתעטרים בהקב"ה, והוא מתעטר בהם... (שם קסד, ועיין שם עוד)

תא חזי, כיון שראה אברהם שלוט חזר לסורו, היה מפחד, אמר, אולי חס ושלום משום התחברותי עם זה אבדתי בשבילו, חלק הקדוש שהקב"ה העטיר אותי, כיון שלוט נפרד ממנו, אמר לו הקב"ה שא נא עיניך וגו', ושואל מהו מן המקום אשר אתה שם, ואומר שפירושו המקום שנתדבקת בו בתחילה, ונתעטרת באמונה שלמה, דהיינו צפונה ונגבה קדמה וימה, אלו הם המסעות שנסע בתחילה, שכתוב וילך למסעיו, כמו שנתבאר...

ואז נתבשר שלא יסורו ממנו ומן בניו לעולם, שכתוב כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך, ושואל מהו אשר אתה רואה, ואומר זה הוא מדרגה הראשונה שנתגלה לו (שהיא מדרגת הנפש), כמו שאתה אומר, לה' הנראה אליו, ומשום זה נאמר אשר אתה רואה, משום שמדרגה זו הראשונה שהיא הנוקבא, נכללת מכל המדרגות, וכל המדרגות נראות בה, ומשום זה נאמר כי את כל הארץ אשר אתה רואה וגו'. (שם קצב, ועיין שם עוד)

בגיני כך, בצלו חמדתי, (כי מטרם תקונה היתה השכינה בצל אחר, היינו בצל דעלי תאנה), בצלו ולא בצלא דשאר ממנן (דהיינו בצל של ע' שרים). חמדתי אימתי, ואומר שהוא מיום שבא אברהם לעולם, ואהב את הקב"ה באהבה, כמו שאתה אומר אברהם אוהבי, אז תקן את השכינה וחזרה ונתייחדה בז"א...

דבר אחר כתפוח בעצי היער, זהו אברהם, שהוא דומה לתפוח המעלה ריח, והוא נצטיין באמונה שלמה יותר מכל בני דורו, ונצטיין לבחינת אחד למעלה ובבחינת אחד למטה, שכתוב אחד היה אברהם. מהו הטעם שהיה אחד, ואומר, שלא היה אז אחר בעולם, שיתעלה באמונת הקב"ה חוץ ממנו. אמר לו רבי חזקיה, והרי כתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן, (שפירושו שאברהם היה מגייר את האנשים ושרה את הנשים, הרי שהיו בעלי אמונת הקב"ה חוץ ממנו), אמר לו, ובכל זאת, עוד לא היו באותן מדרגות העליונות שאברהם נתעטר בהן.

אחר כך אמר לו, עוד שמעתי, שלא נקרא אברהם אחד, עד שנכלל ביצחק ויעקב. כיון שנכלל ביצחק ויעקב, וכל השלשה יחד היו לאבות העולם, אז נקרא אברהם אחד, (כלומר, אחר שנכלל באחד בכל ג' הקווים נקרא אחד, ולא מקודם לכן), ואז נקרא תפוח בעולם, (כלומר שיש לו ג' גוונים לבן אדום ירוק כמו תפוח, שהם רומזין לג' הקוין), והוא נצטיין מכל בני דורו, אמר לו יפה אמרת. (שם קצו)

...ועל זה כתוב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, מי העיר ממזרח, זה אברהם (כלומר, אברהם העיר את רקיע העליון הנקרא מ"י, שישפיע החכמה לרקיע התחתון הנקרא י"ם)... יתן לפניו גוים, אלו הם העמים שאברהם היה רודף אחריהם, והקב"ה הורגם, ומלכים ירד, אלו הם המלאכים הממונים עליהם למעלה, כי כשהקב"ה עושה דין בעולם, בכולם הוא עושה הדין למעלה ולמטה, דהיינו בהעמים שלמטה ובשרים שלהם שלמעלה בשמים.

ירדפם זהו אברהם, כי אברהם היה רודף אותם, והקב"ה היה עובר לפניו והורגם, שכתוב יעבור שלום, זהו הקב"ה שנקרא שלום. אורח ברגליו לא יבא, וכי יעלה על דעתך, שהיה אברהם הולך בתוך העננים, או על סוסים ומרכבות, אלא אורח ברגליו לא יבא, שלא מלאך ולא שליח הלך לפני אברהם, אלא הקב"ה בלבדו, שכתוב אורח ברגליו, מי הם רגליו, אלו הם המלאכים שהם מתחת הקב"ה, כמו שאתה אומר ועמדו רגליו ביום ההוא וגו'...

דבר אחר מי העיר ממזרח, תא חזי, בשעה שהעיר הקב"ה את העולם (שהוא מלכות), להביא את אברהם ולקרבהו אצלו, היה התעוררות הזה בשביל יעקב, שהוא סוד מזרח, בשביל שיעקב עתיד לצאת ממנו, ולהעמיד ממנו י"ב שבטים, שהיו כולם צדיקים לפני הקב"ה, ושיעור הכתוב, מ"י שהוא בינה, העיר את העולם להביא את אברהם, ממזרח, בשביל מזרח, שהוא יעקב, כי אברהם יצחק יעקב מכונים דרום צפון מזרח... (שם רטו, ועיין שם עוד)

רבי יהודה אומר, מי העיר ממזרח זהו אברהם, שלא לקח התעוררות אל הקב"ה אלא ממזרח, כי כשראה את השמש יוצא בבקר מצד מזרח, לקח לעצמו התעוררות, שהוא הקב"ה, אמר (על השמש) זהו המלך שברא אותי, ועבד אל השמש כל היום, לערב ראה ששקעה השמש והלבנה האירה, אמר (על הלבנה) זהו ודאי, השולט על עבודה ההיא שעבד כל אותו היום (אל השמש), שהרי השמש נחשך מפני הלבנה, ואינו מאיר. עבד אל הלבנה כל אותה הלילה. בבוקר ראה שהלבנה הולכת לה חשוכה, והאיר צד המזרח, אמר בודאי, שיש מלך ושליט על כל אילו שמנהיג אותם. כיון שראה הקב"ה חשקו של אברהם אליו, אז נגלה אליו ודבר עמו, שכתוב צדק יקראהו לרגלו, (צדק זה הקב"ה שקרא אותו) ודבר עמו ונגלה עליו.

רבי יצחק פתח, דובר צדק מגיד מישרים, הקב"ה, כל דבריו אמת, ועושה מישרים, במה עושה מישרים, כי כאשר ברא אלקים את העולם, לא היה העולם עומד, אלא היה מתמוטט לכאן ולכאן, אמר לו הקב"ה אל העולם, מה לך שאתה מתמוטט, אמר לו רבונו של עולם איני יכול לעמוד, כי אין בי יסוד שעליו אעמוד.

אמר לו הקב"ה הריני עתיד להעמיד בתוכך צדיק אחד, שהוא אברהם, שהוא יאהב אותי, מיד עמד העולם על קיומו, הדא הוא דכתיב, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם, כי באברהם נתקיים העולם...

אמר רבי חייא, מגיד מישרים, כי העולם השיב להקב"ה אותו אברהם, עתיד שיצאו ממנו בנים שיחריבו את בית המקדש וישרפו התורה, אמר לו הקב"ה אדם אחד עתיד לצאת ממנו, שהוא יעקב, ויצאו ממנו י"ב שבטים כולם צדיקים, מיד נתקיים העולם בשבילו, וזה שכתוב מגיד מישרים... (שם רכה)

תא חזי, כעין זה כאשר נמצאים צדיקים בעולם, נמשכות הברכות לכל העולמות. כיון שבא אברהם, נמשכו הברכות לעולם, שכתוב ואברכך, והיה ברכה, מהו והיה ברכה, רמז, שבזכותו תמצאנה הברכות למעלה בעולמות, בעליונים ולמטה...

בימיו של אברהם מה כתוב, ומלכי צדק מלך שלם, שנתעטר הכסא, (דהיינו הנוקבא) במקומה (בבינה), ואז נמצאת (הנוקבא) שהיא מלך שלם בלי פגם כלל, הוציא לחם ויין, הוציאה מזונות לכל העולמות כראוי... (שם רנג, ועיין שם עוד)

אחר כך צוה אותו הקב"ה למול, וניתן לו הברית (שהוא יסוד), הוא הקשר של כל מדרגות העליונות, ברית הוא קשר, שיהיו נקשרות כולן יחד, לכללם זו בזו, ברית הוא קשר, שהכל נקשר בו. ומשום זה, מטרם שנמול אברהם, לא היו דיבוריו עמו אלא במחזה, כמו שאמרנו, שהיה חסר בה מדרגות העליונות, כי היה חסר הברית שהוא המקשר כל המדרגות יחד... (שם רעו)

תא חזי, הנה אמרו, אברהם עם ה' מוליד, אברם אינו מוליד, ואם תאמר הרי הוליד את ישמעאל בעוד שהוא אברם, אלא אותו הבן שהבטיח לו הקב"ה לא הוליד בעוד שהוא אברם, כי בעוד שהוא אברם הוליד רק למטה, כיון שנקרא אברהם ונכנס בברית, אז הוליד למעלה בהקדושה ומשום זה אברם אינו מוליד בקשר העליון אלא למטה, אברהם מוליד כמו שאמרנו, שנתקשר למעלה ביצחק. (שם שכו)

...כיון שנמול אברהם יצא מקליפת הערלה, ונכנס בברית הקדוש, ונתעטר בעטרה הקדושה, ונכנס בברית שהעולם עומד עליו, ואז נתקיים העולם בשבילו, משום שכתוב, אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, (שהרי שבזכות הברית מילה מתקיים העולם), וכתוב, אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, שהוא אותיות בה' בראם, וכן באברהם להורות שבשביל אברהם נברא העולם, והכל בסוד אחד עומד, כלומר שהוא ענין אחד עם קיום הברית מילה, כי על כן נברא העולם באברהם, משום שנכנס בברית מילה... (שם שמג)

ותאנה, מה ראה הכתוב שלא נקרא אברהם עד עתה, אלא כך בארנוהו, כי עד עתה לא נמול ועתה נמול, וכשנמול נתחבר בה' זו שהוא השכינה, והשכינה שרתה בו, ועל כן נקרא אז אברהם עם ה'... (שם שפב, ועיין שם עוד)

ויש אומרים, אשר אשירה נא לידידי זה אברהם, כמו שאתה אומר, מה לידידי בביתי, (שהוא אברהם, כן ידידי שבכאן הוא אברהם), ואברהם ירש ירושה של נחלת שדה זו (שהיא המלכות, המכונה כאן כרם), שאומר עליה שירת דודי לכרמו... (שם תסא, ועיין שם עוד)

...כיון שבא אברהם, מיד הנצנים נראו בארץ, נתתקנו ונתגלו כל כחות הארץ. עת הזמיר הגיע, היינו בשעה שאמר לו הקב"ה שימול עצמו, כיון שהגיע זמן ההוא שהברית נמצא באברהם, (דהיינו שנמול), אז נתקיים בו כל הכתוב הזה (הנצנים נראו וגו'), ונתקיים העולם, והדיבור של הקב"ה היה בהתגלות אליו, וזה שאמר וירא אליו ה' אחר שנמול... (וירא ו, ועיין שם עוד)

תא חזי, כל מה שאכל אברהם היה אוכל בטהרה, ומשום זה הקריב לפני המלאכים ואכלו, ושמר אברהם בביתו טהרה וטומאה, ואדם טמא לא היה אפילו משמש בביתו, עד שעשה לו טבילה אם היה בטומאה קלה, או עשה לו שישמור שבעה ימים בביתו כראוי, אם היה בטומאה חמורה, ואחר כך עשה לו טבילה... ואברהם ושרה היו מתקנים טבילה לכל אדם, הוא לאנשים, והיא לנשים... רבי שמעון אמר (על כן עסק אברהם בטבילה), כדי לתקן את המדרגה של אברהם, ומי היא מדרגתו, שהוא מים, דהיינו חסדים הנקראים מים, ומשום זה התקין לטהר בני העולם במים, וכן בשעה שהזמין המלאכים, תחילת דבריו מה כתוב יוקח והיינו כדי להתחזק במדרגה ההיא שמים שורים בה, דהיינו מדרגת החסד.

ומשום זה היה מטהר כל בני האדם מכל, שטיהר אותם מצד עבודה זרה, וטיהר אותם מצד הטומאה. וכמו שהוא היה מטהר את האנשים, כן היא היתה מטהרת את הנשים, ונמצאו כל אלו שבאו אליו, שהם טהורים מכל, הן מעבודה זרה והן מטומאה.

תא חזי, בכל מקום שאברהם גר, נטע שם אילן, ולא היה עולה בכל מקום כראוי, רק בשעה שגר בארץ כנען, ובאילן ההוא היה יודע מי שנתאחד בו בהקב"ה, ומי שנתאחד בעבודה זרה. מי שנתאחד בהקב"ה האילן היה פורש ענפיו ומחפה על ראשו, ועושה עליו צל נאה, ומי שנתאחד בעבודה זרה, האילן היה מתעלה ממנו, וענפיו היו עולים למעלה, אז ידע אברהם (שהוא עובד עבודה זרה), והזהיר אותו, ולא הרפה ממנו עד שנתאחד באמונת הקב"ה. וכן, מי שהוא טהור, מקבל אותו האילן, ומי שהוא טמא, האילן אינו מקבלו, ואז ידע אברהם שהוא טמא, ומטהרו במים.

ומעין של מים היה תחת האילן, ומי שצריך טבילה, מיד היו המים עולים כנגדו, וענפיו של האילן מתעלים, אז ידע אברהם שהוא טמא, וצריך טבילה מיד, (כלומר שהוא טמא רק טומאה קלה, שאינו צריך לחכות ז' ימים), ואם אינו צריך טבילה מיד, היו המים מתיבשים, אז ידע אברהם שהוא צריך להיות טמא ולחכות ז' ימים...

תא חזי, כי אפילו בשעה שהזמין המלאכים אמר להם והשענו תחת העץ, והוא כדי לראות ולבדוק אותם, ובאילן ההוא היה בודק לכל בני העולם... (שם קד, ועיין שם עוד הפירוש)

משום זה, כאשר נתבשר אברם (בלידת יצחק) מדרגה זו, (דהיינו פתח האהל, שהיא המלכות) היתה אומרת לו, כמו שבארו, שכתוב, ויאמר שוב אשוב אליך כעת חיה, ויאמר, ולא כתוב מי היה האומר, וזה הוא פתח האוהל... ושרה שומעת מדרגה הזו, דהיינו פתח האהל, מה שלא שמעה מקודם לכן, שכתוב ושרה שומעת (את דברי) פתח האהל, שהיה מבשר ואומר שוב אשוב אליך.

תא חזי כמה הוא חביבותו של הקב"ה לאברהם, כי לא יצא ממנו יצחק מקודם שנמול, ורק אחר שנמול נתבשר ביצחק, בשביל שהוא אז זרע קודש, ומקודם שנמול אין הוא זרע קודש, ואז הוא כמו שכתוב, אשר זרעו בו למינהו, דהיינו למין קדוש כמו אברהם... (שם קנט, ועיין שם עוד)

תא חזי, הקב"ה נתן כל הארץ לאברהם שיהיה לו נחלה וירושה לעולם, שכתוב כל הארץ אשר אתה רואה וגו' וכתוב שא נא עיניך וראה וגו', ואחר כך כשהקב"ה היה רוצה לעקור ולהחריב מקומות הללו (סדום ועמורה וכו'), אמר הקב"ה כבר נתתי את הארץ לאברהם, והוא אב אל כולם, שכתוב כי אב המון גוים נתתיך, ולא יאה לי להכות הבנים ולא להודיע לאביהם, שקראתיו אברהם אוהבי, ועל כן צריך אני להודיעו, ומשום זה, וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה.

אמר רבי אבא, תא חזי את הענוה של אברהם, שאף על פי שאמר לו הקב"ה זעקת סדום ועמורה כי רבה וגו', ועם כל זה שהתמהמה עמו והודיע לו שרוצה לעשות דין בסדום, לא התפלל לפניו שיציל את לוט, ולא יעשה עמו דין, מהו הטעם, הוא כדי שלא לבקש שכר על מעשיו.

ועל זה אף על פי שלא בקש, שלח הקב"ה ללוט והציל אותו בשביל אברהם, שכתוב, ויזכור אלקים את אברהם וגו', בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט... (שם קפא)

ויסע משם אברהם ארצה הנגב, כל מסעותיו היו לצד דרום (שהוא חסד), יותר מלצד אחר, כי בחכמה עשה זה, כדי להתדבק בדרום שהוא חסד.

...ואם אדם מכניס עצמו במקום שהנזק גלוי לעין, הנה מתבטלת בזה כל זכיותיו, שעשה מקודם לכן... ואברהם אחר שעלה ממצרים ונצל פעם אחת, למה הכניס עצמו עתה בצער כבתחילה, ושוב אמר אחותי היא. אלא אברהם לא סמך על עצמו כלום, כי ראה את השכינה תמיד במשכנה של שרה, שלא סרה משם, ומשום שהשכינה היתה שם, סמך אברהם עליה ואמר, אחותי היא, כמו שכתוב אמור לחכמה אחותי את, שפירושה, להשכינה שנקראת חכמה, ועל כן אמר אחותי היא... (שם שמב)

תא חזי כמה היתה חביבותו של אברהם אל הקב"ה, כי בכל מקום שהיה הולך, לא היה חושב על שלו כלום, אלא רק להדבק בהקב"ה בלבד, ומשום זה, ורגלי חסידו ישמור, וזו היא אשתו, (כי רגלי רומז על אשתו כנ"ל)... (שם שסה)

תא חזי, אף אל פי שכתוב באברהם, ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, וכל נסיעותיו היו לצד דרום, (שהוא ימין, דהיינו חסד), ונקשר בו, עם כל זה לא נתעלה למקומו כראוי, עד שנולד יצחק, כיון שנולד יצחק, נתעלה למקומו, (לצד צפון לצד שמאל), ואברהם נשתתף עמו ונתקשרו זה בזה, (שמתוך השתתפותם והתכללותם זה בזה נשלמו שניהם). משום זה אברהם קרא אותו יצחק, ולא אחר, כדי לשתף בזה מים באש, (מדתו של אברהם שהוא מים במדתו של יצחק שהוא אש), שכתוב ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק. (למה מדייק הכתוב לומר הנולד לו), אש ממים, (פירוש, שהוא כדי ללמדנו, שיצחק שהוא אש נולד מאברהם שהוא מים, ועל כן נכללו זה בזה). (שם תסא, וראה עוד אברהם-נסיון)

ואברהם זקן בא בימים וגו', רבי יהודה פתח, אשרי תבחר ותקרב ישכון חצריך, מקרא זה נתבאר, אבל אשרי האיש שדרכיו רצוים לפני הקב"ה, והוא חפץ בו לקרבו אליו. תא חזי, אברהם נתקרב אל הקב"ה, וכל ימיו היה תשוקתו בזה (שיתקרב אליו). ולא נתקרב אברהם ביום אחד או בפעם אחת, אלא מעשיו הטובים הקריבו אותו בכל יום ויום ממדרגה למדרגה, עד שנתעלה במדרגתו.

כשהיה זקן ונכנס במדרגות העליונות כראוי, שכתוב ואברהם זקן, אז בא בימים, דהיינו בימים אלו העליונים, בימים אלו הידועים בסוד האמונה וה' ברך את אברהם בכל, (היינו יסוד דאו"א עלאין הנקרא כל), שמשם יוצאות כל הברכות וכל טוב, כי שפעו אינו נפסק לעולם. (חיי שרה קיח)

תא חזי, אברהם נכנס לדעת ולהתדבק ברבונו כראוי, אחר שהקדים מעשים טובים מתחלה, וזכה באלו ימים העליונים, ונתברך מן המקום שכל הברכות יוצאות משם, שכתוב, וה' ברך את אברהם בכל. מהו בכל, הוא מקום הנהר שמימיו אינם פוסקים לעולם, דהיינו יסוד דאו"א עלאין שזווגם לא פסיק לעלמין.

אמר רבי חייא, תא חזי, כי אברהם לא רצה להתערב בנשי העולם, ולהתדבק בעמים האחרים עובדי עבודה זרה, משום שנשיהם של עמים האחרים עובדי עבודה זרה הם מטמאין לבעליהן ולאלו המתדבקים בהן, כי כשאברהם ידע חכמה, ידע העיקר והשורש ומאיזה מקום יוצאים ומשוטטים רוחות הטומאה בעולם, ועל כן השביע את עבדו, שלא יקח אשה לבנו מעמים האחרים... (שם קלח)

ואברהם זקן בא בימים, רבי בו אמר רבי יוחנן, באותו העולם שהוא ימים, דהיינו אור, ולא בעולם הזה שהוא לילה. (פירוש, בא בימים היינו ספירות העליונות שבעולם העליון, שהם אורות ונקראים ימים)... וה' ברך את אברהם בכל, היינו באותו המשרה דהיינו השררה, שנתן לו הקב"ה משמו, שהוא אות ה' שבו נברא העולם... (שם קנד, ועיין שם עוד)

אמר רב אלעזר, תא חזי, כי למדנו, מכיון שידע אברהם חכמה רצה להפרד מכל העמים האחרים, ולא להתדבק בהם, ועל כן כתוב, ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ אשר לא תקח אשה וגו' מבנות הכנעני, ודאי הוא שהוא סוד, כמו שאת אומר ובעל בת אל נכר, אשר אנכי יושב בקרבו, אנכי הוא בדיוק, כתוב כאן אשר אנכי, וכתוב שם אנכי עשיתי ארץ, (מה שם אנכי הוא השכינה, אף כאן אנכי הוא השכינה), כי היתה בגלות, וכל זה (השביע אותו), כדי שלא להטמא בהם. (שם רטו)

ויגדלו הנערים, הצד של אברהם, (דהיינו צד ימין שהוא חסדים) גרם להם להתגדל, וזכותו עזר אותם, כי הוא היה מחנך אותם במצוות, שכתוב, כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו, (את) בא לרבות יעקב ועשו, שגם הם בכלל בניו... (תולדות עג)

ותא חזי, יצחק לא זכה כאברהם, שלא יתעוורו עיניו ולא כהו, אבל סוד עליון יש כאן, סוד האמונה, כמו שלמדנו, ויקרא אלקים לאור יום, זהו אברהם, שהוא אור היום, (שהוא סוד קו ימין), ואור שלו הולך ואור ומתחזק בתקון היום, (שהוא סוד אור החסדים, ועל כן, מה כתוב ואברהם זקן בא בימים, היינו באורות (החסדים) המאירים, והוא זקן, כמו שכתוב, הולך ואור עד נכון היום, ומשום זה כתוב עליו ויקרא אלקים לאור יום. (שם קיט)

אדם הראשון נכנס בנסיון ולא נשמר... אברהם נכנס שם ויצא, שכתוב וירד אברם מצרימה וכתוב, ויעל אברם ממצרים, יצחק נכנס שם ויצא, שכתוב וילך יצחק אל אבימלך וגו' וכתוב ויעל משם באר שבע... (ויצא כא)

כי אברהם לא ידענו, כי אף על פי שבו קיום העולם, (שהוא סוד החסד, שכתוב עולם חסד יבנה), לא השתדל עלינו כמו שהשתדל על ישמעאל, שאמר לו ישמעאל יחיה לפניך... (ויגש ח)

תא חזי באברהם שזכה מה כתוב, בא בימים, משום שזכה, לכן כשנסתלק מן העולם הזה, באלו הימים שלו ממש נכנס ונתלבש בהם. ולא גרע כלום מאותו לבוש הכבוד, כי כתוב בא בימים, באיוב מה כתוב, ויאמר ערום יצאתי וגו', כי לא נשאר לו לבוש להתלבש בו... (ויחי שב)

פתח רבי יהודה ואמר, משכיל לאיתן האזרחי, שירה זו אברהם אבינו אמרה, בשעה שהשתדל בעבודת הקב"ה ועשה חסד עם בני העולם, שיכירו כולם את הקב"ה, שהקב"ה שולט על הארץ, ונקרא איתן משום שהתחזק בתוקף בהקב"ה. חסדי ה' אשירה, וכי מצד החסדים (שהם קו ימין) באים לשיר, (הלא השירה באה מקו שמאל), אלא כאן נכלל צד השמאל בימין, ועל כן הקב"ה נסה את אברהם ובחן אותו, ולמדנו שיצחק היה בן ל"ז שנים בזמן ההוא, (של העקידה), ומהו שכתוב, נסה את אברהם, נסה את יצחק צריך לומר, אלא על כן כתיב נסה את אברהם, כדי שימצא בדין, ושיתכלל בדין כראוי, אחר שמדתו היה כולה חסד, כדי שימצא בשלמות כראוי, אחר שמדתו היה כולה חסד, כדי שימצא בשלמות כראוי, ועל כן חסדי ה' עולם אשירה, כי כבר היה כלול מקו שמאל שמשם באה השירה... לדור ודור אודיע אמונתך בפי, זו היא אמונת הקב"ה שאברהם הודיע בעולם, והזכיר אותו בפה כל הבריות, על כן אודיע אמונתך בפי.

והקב"ה הודיע לאברהם את סוד האמונה, (שהיא הנוקבא), וכשידע סוד האמונה, ידע שהוא (אברהם) עיקרו וקיומו של העולם, שבשבילו נברא העולם ונתקיים (בשביל שהוא סוד החסד), וזה שאמר כי אמרתי עולם חסד יבנה, כי כשברא הקב"ה את העולם (שהיא הנוקבא), ראה שאין העולם יכול לעמוד, עד שהושיט הימין שלו, שהוא החסד, ונתקיים. ואם לא היה מושיט ימינו עליו, לא היה מתקיים... (שם תלב, ועיין שם עוד)

תא חזי, אברהם אמר הלבן מאה שנה יולד, אמר לו הקב"ה חייך, אתה תראה כמה המונים וכמה מחנות שיצאו ממך. בשעה שיצאו ישראל ממצרים, כל אלו השבטים וכל אלו הרבבות העלה הקב"ה אל אברהם וראה אותם, זה שאמר ויוציאך בפניו. רבי אבא אמר כל האבות נזדמנו שם בכל גאולה ההיא, זה שאמר ויוציאך בפניו, מהו בפניו, אלו האבות. רבי אלעזר אמר ויוציאך בפניו, זהו יעקב, בכחו זהו יצחק, הגדול זהו אברהם... (בשלח קצט)

השתא אמרת והאיתנים וגו', איתנים הם למטה (נה"י), והרים למעלה (חג"ת). השמר זקן, כי מחשבה אחרת כנגדך, שכתוב, משכיל לאיתן האזרחי, וזה הוא אברהם סבא, שנקרא איתן, ואם אברהם הוא איתן, יצחק ויעקב גם כן איתנים נקראים, (והאבות הם חג"ת, הרי שחג"ת נקראים איתנים), קום זקן, כי ידעת שרעיון זה מכה לרעיונך. וישא משלו ויאמר איתן וגו', איתן זה בקר של אברהם, והיינו הבקר אור, שזהו העמוד (דהיינו יסוד), שכל העולם (שהוא מלכות), עומד עליו. והאור שלו יורש מאברהם... (משפטים רצה, ועיין שם עוד)

...מי הוא ראש ההרים, זה הוא אברהם סבא, (שהוא חסד, הנקרא) כהן גדול, (היינו חסד שעלה לחכמה), שהוא ראש כולם... (תשא לז, ועיין שם עוד)

מכאן מתחיל אברהם שהוא ימין, (דהיינו חסד דז"א), שנקרא אהבה רבה, כמו שאמרנו, והוא לקח ההיכל שנקרא אהבה, (דהיינו היכל החמישי), אז שדים נכונו, (דהיינו השם ש:די), ונתמלאו מכל טוב לכלכל ולזון הכל מכאן... (פקודי תשיד)

...אלא כבר העמידוהו וכבר למדנו, שיעקב פדה ודאי את אברהם, כי בשעה ההיא (שאברהם נפל בכבשן) האש של הכשדים דנו דינו לפני הקב"ה, בזכות מה ינצל זה, זכות אבות אין לו, אמר (הקב"ה לבית דין של מעלה) ינצל בשביל בניו, שהרי למדנו בן מזכה את אביו, אמרו, הרי ישמעאל יצא ממנו, אמר הקב"ה הרי יצחק (יצא ממנו) שיושיט צוארו על המזבח, אמרו הרי עשו יצא (מיצחק), אמר הקב"ה הרי יעקב יצא ממנו, שהוא כסא שלם, וכל בניו שלמים לפני, אמרו הרי ודאי בזכות זה ינצל אברהם,זה שאמר אשר פדה את אברהם. (אחרי יג)

...אלא ודאי כאן הוא סוד הגלגול, גולל אור מפני חשך דהיינו עבדו של אברהם שיצא מחשך, שהוא זרעו של חם, דיו לעבד להיות כרבו, שהוא אברהם שיצא מתרח עובד עבודה זרה... וחשך מפני אור זהו ישמעאל שיצא מאברהם ועשו מיצחק... (בהר סד)

...ומשום זה, חטאו של אדם הוא שעבר על ויצו ה' אלקים וגו' והעמדנו, אין צו, אלא עבודה זרה, עבר על עבודה זרה. הרכיבו (דהיינו שהביאו בגלגול), בטפת זרעו של תרח, שבו רתח, (דהיינו שהכעיס) את הקב"ה, ועבר על צו של עבודה זרה, (כי תרח היה עובד עבודה זרה, ויצא מטפת זרעו אברהם, שהיה גלגול אדם הראשון, חזר בתשובה ושבר צלמי עבודה זרה, וכל המזונות (ששמו בפניהם), הוא תקן מה שחטא (אדם ותרח) ושבר החטא, ובנין הרע שבנה, והמליך את הקב"ה ושכינתו על כל העולם.

במה (המליך את הקב"ה ושכינתו על העולם, ומשיב) משום שקדש את שמו יתברך ברבים, ונכנס באש להשרף עצמו, לקיים בו (באדם) פסילי אלהיהם תשרפון באש... ולא עוד אלא שהחזיר בתשובה את אביו תרח, והביאו ואת אמו ולכל שליטי אותו הדור לגן העדן, וכך נתלבן באש ככסף, שהוא מטבע כסף של המלך וזייפו אותה בתערובת עופרת, על כן הכניסו באש, ויצאה העופרת לחוץ, שהוא ישמעאל, משום זה יצא ישמעאל מצחק בעבודה זרה, וישאר אדם מלובן באש, וזה הוא שינוי השם (שנשתנה שמו מאדם לאברהם). כי כשאדם נתגלגל היה צריך לעשות לו שינוי השם, שינוי מקום ושינוי מעשה... (שם סט)

...כאן נתעטר אברהם (שהוא חסד) בעטרותיו, והעטיר לכנסת ישראל, (שהיא המלכות), בדרך יושר, ללכת ביום, (דהיינו בחסד), שכתוב, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי... (בהעלותך לה)

פתח רבי אילאי ואמר, תמים תהיה עם ה' אלקיך, מה בין תם לתמים, באברהם כתוב, התהלך לפני והיה תמים, יעקב שנשלם יותר, כתוב בו ויעקב איש תם, למה נקרא איש תם, משום שלא נשאר בו פסולת כלום, כי היה בו פריעה... (שלח לך קיז)

רב מתיבתא אמר, כתוב, ותהי שרי עקרה אין לה ולד, ממה שאמר ותהי שרי עקרה אני יודע שאין לה ולד, למה כתוב, אין לה ולד, אלא כך אמר רב מתיבתא, בנים לא היתה מולידה אבל היתה מולידה נשמות, בדבקות התשוקה של ב' צדיקים אלו היו מולידים נשמות לגרים, בכל זמן ההוא שהיו בחרן, כמו שעושים צדיקים בגן עדן, כמו שכתוב ואת הנפש אשר עשו בחרן... (שם רד)

ואדני זקן, וכי משום שהוא זקן אינו ראוי להוליד, (הרי גם זקנים מולידים, ומשיב), אלא לא אמרה עליו דבר קטן, שאמרה משום אותו זקן (שהוא הס"א, כנ"ל, שאין בו חידוש ותולדות כנ"ל) אין אברהם מתחדש ואינו עושה תולדות, כי אם היה (הס"א) מעמיד תולדות היה מטשטש העולם. ועל זה השיב הקב"ה למה זה צחקה שרה וגו' (לומר שזקן דס"א שולט באברהם). והרי כתוב ואברהם זקן בא בימים, (הרי שגם הכתוב קורא לאברהם זקן), אלא בא בימים שבא באלו ימים העליונים (דז"א), שמחדשים נעורים כנשר... (שם רמו, ועיין שם עוד)

אלא בשעה ההיא יעורר הקב"ה את אברהם, ויאמר לו קום, כי הגיע הזמן שאני גואל את בניך ולתת להם שכר טוב על כל מה שסבלו בגלות. ומתוך שאברהם היה במכירה שלהם, שכתוב אם לא כי צורם מכרם, שזהו אברהם, על כן היה לו כמי שאינו טוב בעיניו, והראה את עצמו כמי שרוצה שיוכו יותר על עונותיהם, ויאמר, תהיה נפרע מעונותיהם, תהיה נפרע מחטאיהם, אמר לו הקב"ה לאברהם אני יודע שהכל מה שאמרת הוא רק לפנים (ולא מאמיתיות הלב), אני גם כן (אנהג עמך לפנים ואומר לך) אל תכלאי, אני רוצה לרצות אותך בשביל בניך, אל תמנע חסד מהם, אל תמנע שכר טוב מהם, כמה וכמה סבלו על עונותיהם... (שם שג, ועיין שם עוד)

...אבל משה שלא היה בו פרוד, שכתוב משה משה בלי טעם מפסיק ביניהם, כמו שכתוב, אברהם אברהם, שטעם מפסיק ביניהם, (כי הפסק הטעם יורה שאברהם הב') עתה הוא שלם, מה שלא היה כן (באברהם הא'), מקודם לכן, ויש הפרש בין אברהם של עתה לאברהם שמקודם לכן... (בלק נב)

את הכבש אחד תעשה בבקר, מאי בבקר דא בקר דאברהם, דכתיב וישכם אברהם בבקר, מנלן דהאי בקר דאברהם הוא, אמר רבי אלעזר מהכא, הבקר אור, בקר אור לא כתיב, אלא הבקר אור, ודא אור קדמאה דברא קב"ה בעובדא דבראשית, ועל כן תעשה בבקר, דהיינו בבקר הידוע, כי כנגד בקר דאברהם נקרב קרבן הזה, קרבן של בין הערבים הוא כנגד יצחק... (פנחס תקס)

פתח ואמר (אליהו), רעיא מהימנא, כלה זו שלך, (דהיינו המלכות) נתן אותה הקב"ה לאברהם, לגדל אותה בשבילך, ומשום שהוא שמר אותה, היא נקראת בתו, זהו שאמרו, בת היתה לו לאברהם ובכל שמה, ובה קיים כל התורה כולה, ואפילו עירובי תבשילין, זה שאמר וישמור משמרתי וגו', והוא היה אליה אומן, כמו ויהי אומן את הדסה, והקב"ה ברכו בשבילה, זה שאמר וה' ברך את אברהם בכל, וגידל אותה בכל מדות טובות וגמל לה חסד, והעלה אותה בגדולה במדת החסד של אברהם. והיה ביתו בשבילה פתוח להרוחה, ולגמול חסד עם כל באי עולם. ומשום שהוא גמל חסד עמה, כשבניו של אברהם היו בערבון, בכמה עונות שלהם במצרים, אמר לך הקב"ה רעיא מהימנא לך והיה גומל חסד למי שגמל חסד עמך, כי הכלה שלך, (שהיא המלכות) נתתי אותה לו שיגדל אותה במדות טובות, והוא גדל אותה (שהמשיך לה) י"ג מדות הרחמים הרמוזים בג' מלים וה"ו אנ"י וה"ו...(וע"ב הוא) כחשבון חסד, שבהם היה מתגבר אברהם על ע"ב אומות, (שהם ע' אומות ועשו וישמעאל), ובכלה שלך (דהיינו במלכות), היתה לו סגולה בע"ב שמות, (דהיינו אחר שהמלכות קבלה אותם), והיה מנצח לכל אומה ולשון. (כי תצא טז, ועיין שם עוד)

אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם, מאי טעמא כי צורם מכרם, בגין צור ילדך תשי, שהתקונים אינם שורים כראוי במקומם. אם לא כי צורם מכרם, אמר רבי יהודה זהו אברהם, כמו שהעמדנו, שאמר אברהם יתחייבו ישראל בגלות ואל יכנסו בגיהנם, כי שנים אלו גלות וגיהנם לא יוכלו ישראל לסבול, והקב"ה הסכים על ידו, שכל זמן שיחטאו ישראל יפלו בגלות ויעבדו בהם שונאיהם, ומשום זה, כי צורם מכרם, ודאי, (דהיינו אברהם שמסר אותם לגלות), וה' הסגירם, שהסכים עמו. (האזינו רמד)

ורב נחמן אמר, אל תקרי בהבראם, אלא באברהם שקבל תורתו ובריתו אשר שם בו, ואלמלא אברהם שקבל תורתו ובריתו של הקב"ה, לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי... (זהר חדש בראשית תשיג)

אמר רבי יוחנן בן נורי נטל הקב"ה את שם בן נח, והפרישו לכהן עליון, ולשרתו, והשרה שכינתו עמו, וקרא שמו מלכי צדק מלך שלם, והיה יפת אחיו לומד תורה ממנו במדרשו, עד שבא אברהם, ולמד תורה במדרשו של שם, ונתעסק הקב"ה באברהם ונשתכחו כל האחרים. בא אברהם והתפלל לפני הקב"ה שישרה שכינתו תמיד בביתו של שם, והודה לו, שנאמר אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. (שם נח קח)

ויתן לו מעשר מכל, אמר רבי יצחק, מקרא זה אין אנו יודעים מי נתן מעשר למי. אלא הקב"ה נתן לו מעשר, שלוקח אות אחת מתחת כסא הכבוד, ונותן אותה עטרה על הנשמה שהיא אברם, ואיזה היא אות אחת, היא אות ה' (שהיא המלכות), כמו שנברא העולם בה', שתהיה הנשמה צרורה בצרור החיים ונשלמת בהשלמתה של הה', זה שאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם, וזהו המעשר שנתן לו הקב"ה, (כי אות ה' הוא סוד המלכות שהיא אחת מעשר ספירות, ועל כן נקראת מעשר. אמר רבי יהודה מהו מכל, (שאמר ויתן לו מעשר מכל, ומשיב) היא שכינתו של מקום, שלמדנו, אמר רבי ברכיה, מה שכתוב וה' ברך את אברהם בכל, היינו שהשרה שכינתו עמו. (שם לך לך מט)

וכל אחד ואחד מן האבות ידע את הקב"ה מתוך אספקלריא שלו, אברהם ידע את הקב"ה מתוך החסד, שהוא מדת הגדולה (שבמקרא הנ"ל, לך ה' הגדולה והגבורה), שהיא מדת החסד, יד ימינו של המלך, ועל כן אחז בה, ולא עזב אותה לעולם, ועשה חסד עם בני אדם, והעמידוהו, כי מעשיו (הטובים שעשה) היו עולים במדרגה זו (של חסד, דהיינו לעשות חסד עם הבריות)... (שם תולדות ח)

תא חזי, אברהם הוא הנר הראשון הקדוש של העולם, (דהיינו ספירה ראשונה שהוא חסד דז"א שנקרא עולם). כשרצה לעלות למדרגתו, לא יכול, עד שעלה והשיג באלו ג' מדרגות העליונות, שממעל לאותו החלק שלו, (שהוא חסד, דהיינו כח"ב שהם למעלה מחסד). כי שעלה והשיג את הקב"ה מתוך אלו ג' מדרגות שהם עם אלו השבעה, הנקראים כתר עליון, חכמה ובינה, והם השלמות של עשר הספירות, שהקב"ה נקרא בהם, וכיון שעלה אחר כך באלו הג' (כח"ב, שהם מבחינת הפרצופין) עתיקא קדישא, ואבא ואמא שמהם נמשך האור למטה, אז אחז לחלקו המדרגה, שמתחתיהם של אלו הג', שנקראת חסד.

וכולם (כל ג' המדרגות כח"ב) השיג אותם מתוך המראה ההיא השולטת בלילה, (שהיא המלכות), כי בהם ממש, (דהיינו בכח"ב עצמם במקומם, עוד) לא היה אדם, שידע בהם משהו, ועל זה למדנו, בן שלש שנים, (דהיינו בג' ספירות הנקראים כח"ב), הכיר אברהם את בוראו...

וכיוון שהאיר מאלו שלש (הספירות כח"ב), צריך להשתלם מאלו השבע, (חג"ת נהי"מ) בסוד שכתוב ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן, וסוד זה רמז לאבימלך (מלך פלשתים), שלא ישלטו עליו (על הפלשתים) בניו של אברהם, מטרם שישתלמו אלו שבעה צדיקי אמת בישראל... (שם יח, ועיין שם עוד)

תא חזי, אברהם קרא את באר המים ההיא (שהוא סוד מלכות), באר שבע, יצחק קרא אותה שבע, מה בין זה לזה, אלא משום שיצחק אחז לחלקו מדרגת הפחד, שהוא דין, על כן הוסיף בה ה', כי ה' בכל מקום היא מדת הדין...

תא חזי, כשברא הקב"ה את העולם ברא אותו בדין, כיון שראה שאינו מתקיים, חיבר עמו החסד, זה שאמר ביום עשות ה' אלקים, (שהוי"ה הוא חסד, ואלקים הוא דין, וחברם יחד). והעמידו שבאברהם נתקיים העולם, (שהוא חסד, כי בהבראם הוא אותיות באברהם). משום זה, באר ההיא שהיא בית העולם, (דהיינו המלכות), נקראת על שמו, זה שאמר על כן קרא למקום ההוא באר שבע, (ושבע היא בבחינת חסד כנ"ל). ואף על פי שבאר ההיא נתדבקה ביצחק, שכתוב ויקרא אותה שבעה, אבל שמה באר שבע, שהיא מצד אברהם, ולא באר שבעה, זה שאמר וימינו תחבקני, (שהוא חסד)...

ותא חזי, ארבעה מאלו ז' צדיקי אמת, כשרצו להתקרב אל השכינה, בסוד (שנקראת) שבע, דהיינו בהתכללות ז' ספירות חג"ת נהי"מ), פגשו כולם באותה באר, שאין מימיה פוסקים ממנה לעולם. אברהם כרה את הבאר הזו, (כלומר שהוא יסד אותה), משום שהוא לימד את כל בני העולם שיעבדו להקב"ה, וכיון שכרה אותה, הוציאה מים חיים שאינם נפסקים לעולם. וכיון שמת אברהם, מה כתוב, וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם (סתמום פלשתים). כתוב בארות, והלא אחת היתה, שכתוב באר שבע, וקרא אותה בארות, שמשמע שהרבה היו, משום שאותה הבאר נראית לאבות בכל מקום שהיו הולכים, היתה נראית להם כבארות רבות... (שם שם כח, ועיין שם עוד)

מה עשה הקב"ה, הביא (את אדם הראשון) בגלגול אברהם, ואת אשתו בשרה, והקב"ה היה מצרף אותו בכור של כסף המעורב באבר, שהוא עופרת, מיד (שאנשי נמרוד) הטילו (את אברהם) באש נתלבן הכסף, והוציא מתוכו הזוהמא שהיא עופרת לחוץ, כמו זה נתלבן אדם באברהם והוציא מתוכו הזוהמא לחוץ, זה הוא ישמעאל, שהוא הזוהמא שהטיל הנחש בחוה... (שם יתרו קלג)

ותא חזי, אברהם כשבא לעולם, מה כתוב בו, ואגדלה שמך, מה הוא, היינו שהוסיף ה' (שהיא המלכות על שמו), והמקום הזה, (שהוא המלכות), הקב"ה נתגדל בו, זו שאמר גדול ה' ומהולל מאד בעיר אלקינו, (מתי הוא גדול), היינו כשהעיר הקדושה הזו הנקראת ה' (תחתונה), ונקראת אהבה קטנה, (שהיא המלכות) נתדבקה בו, והוא שוכן בתוכה, אז יתגדל שמו על הכל... וחסיד בכל מעשיו, היינו במדרגת בכל הזו נעשה בעולם ימינו של המלך, (שהוא חסד, ונמצא החסד בכל מעשיו), ועל זה אברהם בימין הזה, (שהוא חסד שבמלכות, שהוא סוד הה' שהוסיף לו), עשה אותו הקב"ה בריה חדשה, ונתחדש המזל שלו להוליד, ונתגדל על הכל, ועל כן וה' ברך את אברהם בכל, דהיינו (שברך אותו עם) בכל זה, שהיא בת מלך, (שהיא המלכות), שנתנה לו... (שם חקת עד, ועיין שם עוד)

דבר אחר, בלב אויבי המלך, זהו אברהם, שנתמנה מלך על העולם, וכל האומות הסכימו שיהיה מלך עליהם, בעמק שוה, ואת כל שונאיו הרג הלילה (שהוא מלכות). (שם שם צח)

נצבה שגל לימינך, היינו כמו שאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני, (כי שגל היא מלכות), משום זה למטה נתדבקה (המלכות) באברהם, (שהוא ימין), ומשום זה נקרא אברהם אוהבי, כי נתדבקה בו האהבה שלי, והודיע דיני לעולם, ובשבילה זכה לבן, כי ה' נתווספה לו מטרם (שזכה לבן, שהוא סוד המלכות הנקרא ה'). (שם שם קיד)

ויטע אשל בבאר שבע, היינו הקיצוץ (בנטיעות) שקצץ אדם הראשון, (באכילת עץ הדעת) תקנו אברהם, (ועל כן נאמר ויטע אשל, שתקן הנטיעה שקצץ אדם הראשון), והוא בבאר שבע, שהיא המלכות (ששם היה הפגם). פירוש אחר אש"ל רומז על צבעי המדות שהן חג"ת, שהן אדום שחור לבן, (שהם ראשי תיבות אשל), והמשיך מהם (לבאר שבע, שהיא המלכות), בסוד ג' עדרי צאן רובצים עליה, (שג' עדרי צאן הוא סוד חג"ת, והבאר היא סוד מלכות). (כי תבא לב)

ועיין גם זהר חדש שיר השירים תקנ.

מכילתא:

...אמר להן רבי יהושע הניחו לו שישמש, שמצינו שגדול מרבן גמליאל שמש את הבריות, אמרו אי זה זה, אמר להם אברהם אבינו גדול העולם ששימש מלאכי השרת, שהיה סבור שהם בני אדם ערביים עובדי עבודה זרה... (יתרו פרשה א)

רבי נתן אומר, מנין אתה אומר שהראה המקום לאברהם אבינו גיהנם ומתן תורה וקריעת ים סוף, שנאמר ויהי השמש לבא ועלטה היה והנה תנור זה גיהנם, שנאמר ותנור לו בירושלים, ולפיד אש זה מתן תורה, שנאמר וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים, בין הגזרים האלה זה קריעת ים סוף, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים, הראהו בית המקדש וסדר קרבנות, שנאמר קחה לי עגלה משולשת וגו', הראהו ארבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו, שנאמר ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, אימה זו מלכות בבל, חשכה זו מלכות מדי, גדולה זו מלכות יון, נופלת זו מלכות רביעית רומי חייבתא... (יתרו-בחדש פרשה ט)

ספרי:

דבר אחר ואהבת את ה' אלקיך, אהבהו על כל הבריות כאברהם אביך, כענין שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן... מלמד שהיה אברהם אבינו מגיירם ומכניסן תחת כנפי השכינה. (ואתחנן לב)

בהנחל עליון גוים, עד שלא בא אבינו אברהם כבר היה המקום דן את העולם כאכזרי, חטאו אנשי דור המבול הציפם כזיקים על פני המים... אבל משבא אברהם אבינו לעולם זכה לקבל יסורים, ממשמע ובאים, כעניין שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, ואם תאמר מפני מה יסורים באים, מפני חבתן של ישראל. (האזינו שיא)

ימצאהו בארץ מדבר, זה אברהם אבינו, משל למלך שיצא הוא וחיילותיו למדבר, הניחוהו חיילותיו במקום הצרות ובמקום הגייסות ובמקום ליסטות והלכו להם. נתמנה לו גבור אחד, אמר לו מלך אל יפול לבך עליך ואל יהי עליך אימה של כלום, חייך שאיני מניחך עד שתיכנס לפלטורים שלך ותישן על מיטתך, כענין שנאמר, ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. יסובבנהו, כענין שנאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך. יבוננהו, עד שלא בא אבינו אברהם לעולם כביכול, לא היה הקב"ה מלך אלא על השמים בלבד, שנאמר ה' אלקי השמים אשר לקחני, אבל משבא אבינו אברהם לעולם המליכו על השמים ועל הארץ, כעניין שנאמר ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ. יצרנהו כאישון עינו, אפילו בקש המקום מאבינו אברהם גלגל עינו היה נותן לו, ולא גלגל עינו בלבד נתן לו אלא אף נפשו הוא נותן לו שחביבה עליו מן הכל, שנאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק, והלא בידוע שהוא בנו יחידו, אלא זו נפש שנקראת יחידה... (שם שיג)

תלמוד בבלי:

אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו, וכשמת אומרים לו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו. ואברהם אבינו מנא לן דקבע מקום, דכתיב וישכם אברהם בבקר אל המקום עשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר ויעמוד פינחס ויפלל. (ברכות ו ב)

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מיום שברא הקב"ה את העולם לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון, שנאמר ויאמר אד:ני אלקים במה אדע כי אירשנה. אמר רב אף דניאל לא נענה אלא בשביל אברהם, שנאמר ועתה שמע אלקינו אל תפלת עבדך ואל תחנוניו והאר פניך על מקדשך השמם למען אד:ני, למענך מבעי ליה, אלא למען אברהם שקראך אדון. (שם ז ב)

אברם הוא אברהם, בתחלה נעשה אב לארם, ולבסוף נעשה אב לכל העולם כולו... תני בר קפרא כל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, שנאמר והיה שמך אברהם, רבי אליעזר אומר עובר בלאו, שנאמר ולא יקרא עוד את שמך אברם... מתיב רבי יוסי בר אבין ואיתימא רבי יוסי בר זבידא אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם, אמר ליה התם נביא הוא דקא מסדר לשבחיה דרחמנא מאי דהוה מעיקרא. (שם יג א)

תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא, אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר ויעמד פינחס ויפלל... (שם כו ב)

דרש רבא מאי דכתיב לכו נא ונוכחה יאמר ה', לכו נא, בואו נא מיבעי ליה, יאמר ה' אמר ה' מיבעי ליה, לעתיד לבא יאמר להם הקב"ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם, ויאמרו לפניו, רבונו של עולם, אצל מי נלך, אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע ולא בקש רחמים עלינו... אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן מאי דכתיב כי אתה אבינו כי אברהם לא ידענו וישראל לא יכירנו אתה ה' אבינו גואלנו מעולם שמך, לעתיד לבא יאמר לו הקב"ה לאברהם בניך חטאו לי, אמר לפניו רבונו של עולם, ימחו על קדושת שמך... (שבת פט ב)

אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן זימרא, מנין ללשון נוטריקון מן התורה, שנאמר כי א"ב המו"ן גוים נתתיך, אב נתתיך לאומות, בחור נתתיך באומות, המון חביב נתתיך באומות, מלך נתתיך לאומות, ותיק נתתיך באומות, נאמן נתתיך לאומות... (שם קה א)

...לא כאברהם שכתוב בו קום התהלך בארץ לארכה וגו'... אלא כיעקב שכתוב בו ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. (שם קיח ב)

ואף רב סבר אין מזל לישראל, דאמר רב יהודה אמר רב מניין שאין מזל לישראל, שנאמר ויוצא אותו החוצה, אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם בן ביתי יורש אותי, אמר לו לאו, כי אם אשר יצא ממעיך, אמר לפניו רבונו של עולם, נסתכלתי באיצטגנינות שלי, ואיני ראוי להוליד בן, אמר ליה צא מאיצטגנינות שלך, שאין מזל לישראל, מאי דעתיך דקאי צדק במערב, מהדרנא ומוקמינא ליה במזרח, והיינו דכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו. (שם קנו א)

...אלא הא דכתיב עוברי בעמק הבכא, ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו, בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה. (עירובין יט א)

ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וגו', אלקי יעקב ולא אלקי אברהם ויצחק, אלא לא כאברהם שכתוב בו הר, שנאמר אשר יאמר היום בהר ה' יראה, ולא כיצחק שכתוב בו שדה, שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה, אלא כיעקב שקראו בית, שנאמר ויקרא את שם המקום ההוא בית אל. (פסחים פח א)

ואעשך לגוי גדול, זהו שאומרים אלקי אברהם, ואברכך, זהו שאומרים אלקי יצחק, ואגדלה שמך, זהו שאומרים אלקי יעקב, יכול יהו חותמין בכולן, תלמוד לומר והיה ברכה, בך חותמין ואין חותמין בכולן. (שם קיז ב)

דרש רב עוירא זימנין אמר לה משמיה דרב, וזימנין אמר לה משמיה דרב אשי, מאי דכתיב ויגדל הילד ויגמל, עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים ביום שיגמל חסדו לזרעו של יצחק, לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך, ואומר להן איני מברך שיצא ממני ישמעאל... (שם קיט ב)

אמר רב ספרא צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי, אמר רב יוסף אנן מאברהם ניקום וניגמר. אמר רבא תנא גמר מאברהם, ואנן לא גמרינן מיניה, דתניא וביום השמיני ימול בשר ערלתו מלמד שכל היום כשר למילה, אלא שהזריזין מקדימין למצות, שנאמר וישכם אברהם בבקר ויחבוש וגו'... אי נמי שאני אברהם דאיצטגנינות גדולה היתה בלבו, אי נמי משום דזקן ויושב בישיבה הוה, דאמר רבי חמא ברבי חנינא, מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם... אברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים... אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, אמר רבי אליעזר שמושל בתורת רבו, הוא דמשק אליעזר, אמר רבי אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים. אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', ואימא שבע מצות, הא איכא נמי מילה, ואימא שבע מצות ומילה, אמר ליה אם כן מצותי ותורותי למה לי. אמר רב ואיתימא רב אשי קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורותי, אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה. (יומא כח ב)

...דכתיב ונתן לך רחמים ורחמך, כל המרחם על הבריות בידוע שהוא מזרעו של אברהם אבינו, וכל מי שאינו מרחם על הבריות בידוע שאינו מזרעו של אברהם אבינו. (ביצה לב ב)

דרש רבא מאי דכתיב מה יפו פעמים בנעלים בת נדיב, מה יפו פעמותיהן של ישראל בשעה שעולין לרגל, בת נדיב, בתו של אברהם אבינו שנקרא נדיב, שנאמר נדיבי עמים נאספו עם אלקי אברהם, אלקי אברהם ולא אלקי יצחק ויעקב, אלא אלקי אברהם שהיה תחילה לגרים. (סוכה מט ב)

...מאן נינהו שבעה רועים, דוד באמצע, אדם שת ומתושלח מימינו, אברהם יעקב ומשה בשמאלו... (שם נב ב)

ואמר רבי יצחק ד' דברים מקרעין גזר דינו של אדם... ויש אומרים אף שינוי מקום, דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך, והדר ואעשך לגוי גדול... (ראש השנה טז ב)

...על הראשונה הוא אומר מי שענה את אברהם בהר המוריה הוא יענה אתכם וישמע בקול צעקתכם היום הזה... (תענית טו א)

זימנא חדא בעו לשדורי ישראל דורון לבי קיסר, אמרו מאן ייזיל, ייזיל נחום איש גם זו דמלומד בניסין הוא... כי מטא התם שרינהו לסיפטא (פתחו התיבה לפני הקיסר), חזנהו דמלו עפרא, בעא מלכא למקטלינהו לכולהו, אמר קא מחייכו בי יהודאי, אתא אליהו אדמי ליה כחד מינייהו, אמר ליה דלמא הא עפרא מעפרא דאברהם אבוהון הוא, דכי הוה שדי עפרא הוו סייפיה, גילי הוו גירי, דכתיב יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו... (שם כא א)

אמר רבי יעקב בר אחא אמר רב אסי אלמלא מעמדות לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר, ויאמר, ה' אלקים במה אדע כי אירשנה, אמר אברהם רבונו של עולם שמא ישראל חוטאין לפניך אתה עושה להם כדור המבול וכדור ההפלגה, אמר ליה לא, אמר לפניו רבונו של עולם הודיעני במה אירשנה, אמר ליה קחה לי עגלה משולשת וגו', אמר ליה התינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם, אמר לו כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני ואני מוחל להם על כל עונותיהם. (שם כז ב)

אברם הוא אברהם, הוא בצדקו מתחילתו ועד סופו. (מגילה יא א)

...עמד רבן יוחנן בן זכאי ונשקו על ראשו,ואמר ברוך ה' אלקי ישראל שנתן בן לאברהם אבינו שיודע להבין ולחקור ולדרוש במעשה מרכבה... אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך. (שם יד ב)

ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב ונברכו בך כל משפחות האדמה, אמר ליה הקב"ה לאברהם שתי בריכות טובות יש לי להבריך בך, רות המואביה ונעמה העמונית... (יבמות סג א)

אמר רבי אמי אברהם ושרה טומטמין היו, שנאמר הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם, וכתיב הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם... (שם סד א)

אמר רב יוסף מריה דאברהם, תלי תניא בדלא תניא... (כתובות ב א)

...וישראל מי נפיק מכלל בני נח, כיון דאיקדש אברהם איתקרו על שמיה. שאיני נהנה לזרע אברהם אסור בישראל ומותר בעובדי כוכבים, והאיכא ישמעאל, כי ביצחק יקרא לך זרע כתיב... (נדרים לא א)

אמר רבי אבהו אמר רבי אלעזר מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים, מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים, שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו. ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שנאמר במה אדע כי אירשנה, ורבי יוחנן אמר שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, שנאמר תן לי הנפש והרכוש קח לך.

וירק את חניכיו ילידי ביתו, רב אמר שהוריקן בתורה, ושמואל אמר שהוריקן בזהב. שמנה עשר ושלש מאות, אמר רבי אמי בר אבא אליעזר כנגד כולם, איכא דאמרי אליעזר הוא דחושבניה הכי הוי.

ואמר רבי אמי בר אבא בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי, חושבניה מאה ושבעין ותרין... ואמר רבי בר אבא כתיב אברם וכתיב אברהם, בתחלה המליכו הקב"ה על מאתים וארבעים ושלשה אברים, ולבסוף המליכו על מאתים וארבעים ושמונה אברים, אלו הן, שתי עינים ושתי אזנים וראש הגוייה... אמר רבי זכריה משום רבי ישמעאל ביקש הקב"ה להוציא כהונה משם, שנאמר והוא כהן לא:ל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום, הוציאה מאברהם, שנאמר ויברכהו ויאמר ברוך אברם לא:ל עליון קונה שמים וארץ, וברוך א:ל עליון. אמר לו אברהם וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו, מיד נתנה לאברהם, שנאמר נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, ובתריה כתיב נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, על דבורו של מלכי צדק... (שם לב א)

אמר רב כל הבא על אשת איש אפילו הקנהו להקב"ה שמים וארץ כאברהם אבינו, דכתיב ביה הרימותי ידי אל ה' א:ל עליון קונה שמים, לא ינקה מדינה של גיהנם. (סוטה ד ב)

דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דרב אסי וזמנין אמר לה משמיה דרב אמי, כל אדם שיש בו גסות הרוח לסוף מתמעט, שנאמר רומו מעט, ושמא תאמר ישנו בעולם, תלמוד לומר ואיננו, ואם חוזר בו נאסף בזמנו כאברהם אבינו, שנאמר והומכו בכל יקצפון, כאברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל... (שם ה א)

ותשב בפתח עינים, אמר רבי אלכסנדרי מלמד שהלכה וישבה לה בפתחו של אברהם אבינו, מקום שכל עינים צופות לראותו... ויקרא שם בשם ה' א:ל עולם, אמר ריש לקיש אל תיקרי ויקרא, אלא ויקריא, מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר ושב, כיצד, לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם וכי משלי אכלתם, משל אלקי עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם. (שם י א)

אמר רבא מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה, זכתה יוצא ממנה בן כאברהם אבינו, דכתיב ביה עפר ואפר, לא זכתה תחזור לעפרה. דריש רבה בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לב' מצוות, אפר פרה ועפר סוטה... דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו אם מחוט ועד שרוך נעל, זכו בניו לב' מצוות, חוט של תכלת ורצועה של תפילין... (שם יז א)

תניא רבי מאיר אומר נאמר ירא אלקים באיוב, ונאמר ירא אלקים באברהם, מה ירא אלקים האמור באברהם מאהבה, אף ירא אלקים האמור באיוב מאהבה. ואברהם גופיה מנלן, דכתיב זרע אברהם אוהבי. (שם לא א)

ואמר רבי יהושע בן לוי בשביל ארבעה פסיעות שלוה פרעה לאברהם, שנאמר ויצו עליו פרעה אנשים וגו', נשתעבד בבניו ארבע מאות שנה... (שם מו ב)

...אמר לו רבי יוחנן בן נורי אם כן לא הנחת בת לאברהם אבינו שיושבת תחת בעלה... (גיטין פט א)

...משום כבודו דאברהם שאני. (קידושין יח א)

...והיה רבן גמליאל עומד ומשקה עליהם, נתן הכוס לרבי אליעזר ולא נטלו, נתנו לרבי יהושע וקיבלו, אמר לו רבי אליעזר, מה זה יהושע, אנו יושבין ורבן גמליאל ברבי עומד ומשקה עלינו, אמר ליה מצינו גדול ממנו ששמש, אברהם גדול הדור היה, וכתוב בו והוא עומד עליהם, ושמא תאמרו כמלאכי השרת נדמו לו, לא נדמו לו אלא לערביים... (שם לב ב)

...וכן באברהם הוא אומר, ואברהם זקן וה' ברך את אברהם בכל, מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי. (שם פב א)

...ואיזהו מטבע של אברהם אבינו, זקן וזקינה מצד אחד, ובחור ובתולה מצד אחר. (בבא קמא צז ב)

...למימרא דסעודתא דאברהם אבינו עדיפא מדשלמה... ואילו גבי אברהם כתיב ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר רך וטוב ואמר רב יהודה אמר רב בן בקר אחד, רך שנים, וטוב שלשה, התם תלתא תורי לתלתא גברי, הכא לכל ישראל ויהודה... ואל הבקר רץ אברהם, אמר רב יהודה אמר רב בן בקר אחד, רך שנים, וטוב שלשה, ואימא חד, כדאמרי אינשי רכיך וטב, אם כן לכתוב רך טוב, מאי וטוב, שמע מינה לדרשה... מתיב רבה בר עולה ואיתימא רב הושעיא ואיתימא רב נתן ברבי הושעיא, ויתן אל הנער וימהר לעשות אותו, כל חד וחד יהביה לנער חד, ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם, דקמא קמא דמטיא אייתי לקמייהו. ולמה לי תלתא, תסגי בחד, אמר רב חנן בר רבא כדי להאכילן שלש לשונות בחרדל...

אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה אברהם על ידי שליח, עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח, ואל הבקר רץ אברהם, ורוח נסע מאת ה', ויקח חמאה וחלב, הנני ממטיר לכם לחם מן השמים, והוא עומד עליהם תחת העץ, הנני עומד לפניך שם על הצור וגו', ואברהם הולך עמם לשלחם, וה' הולך לפניהם יומם, יוקח נא מעט מים, והכית בצור ויצאו ממנו מים ושתה העם. ופליגא דרבי חמא ברבי חנינא, דאמר רבי חמא ברבי חנינא, וכן תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלשה זכו לשלשה, בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים.

יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם, אמר רבי ינאי ברבי ישמעאל אמרו לו וכי בערביים חשדתנו, שהם מתשחוים לאבק רגליהם, כבר יצא ממנו ישמעאל...

וירא אליו ה' באלוני ממרא, והוא יושב פתח האוהל כחום היום, מאי כחום היום, אמר רבי חמא ברבי חנינא אותו היום יום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם, הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים. שדריה לאליעזר למיפק לברא, נפק ולא אשכח, אמר לו מהימנא לך... נפק איהו, חזייה להקב"ה דקאי אבבא, היינו דכתיב אל נא תעבור מעל עבדך, כיון דחזא דקא אסר ושרי אמר לאו אורח ארעא למיקם הכא, היינו דכתיב וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו. וירא וירץ לקראתם, מעיקרא אתו קמו עליה, כי חזיוהו דהוה ליה צערא, אמרו לאו אורח ארעא למיקם הכא. מאן נינהו שלשה אנשים מיכאל וגבריאל ורפאל... (בבא מציעא פו ב, וראה עוד אברהם-והמלאכים)

כתיב ויקח חמאה וחלב ובן הבקר, ואילו לחם לא אייתי לקמייהו, אמר אפרים מקשאה תלמידו של רבי מאיר משמיה דרבי מאיר, אברהם אבינו אוכל חולין בטהרה היה, ושרה אמנו אותו היום פירסה נדה...

ותאמר מי מלל לאברהם הניקה בנים שרה, אמר רבי לוי, אותו היום שגמל אברהם את יצחק בנו עשה סעודה גדולה, היו כל אומות מרננים ואומרים, ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק, ואומרים בנינו הוא, ולא עוד אלא שעושין משתה גדול להעמיד דבריהם, מה עשה אברהם אבינו, הלך וזימן כל גדולי הדור, ושרה אמנו זימנה את נשותיהם, וכל אחת ואחת הביאה בנה עמה, ומניקתה לא הביאה, ונעשה נס בשרה אמנו ונפתחו דדיה כשני מעינות והניקה את כולן. ועדיין היו מרננים ואומרים אם שרה הבת תשעים שנה תלד, אברהם בן מאה שנה יוליד, מיד נהפך קלסתר פנים של יצחק ונדמה לאברהם, פתחו כולם ואמרו אברהם הוליד את יצחק.

עד אברהם לא היה זקנה, מאן דהוה בעי למשתעי בהדי אברהם מתשעי בהדי יצחק, בהדי יצחק משתעי בהדי אברהם, אתא אברהם בעא רחמי והוה זקנה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. (שם פז א)

דוד כתב ספר תהלים על ידי עשרה זקנים, וליחשוב נמי איתן האזרחי, אמר רב איתן האזרחי זה הוא אברהם, כתיב הכא איתן האזרחי, וכתיב התם מי העיר ממזרח צדק וגו'. (בבא בתרא טו א)

ויאמר ה' אל השטן אי מזה תבא, ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ וגו', אמר לפניו רבונו של עולם, שטתי בכל העולם ולא מצאתי כעבדך אברהם שאמרת לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ובשעה שבקש לקבור שרה לא מצא מקום לקוברה, ולא הרהר אחר מדותיך... ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה, אמר רבא עפרא לפומיה דאיוב, איהו באחרניתא, אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל, דכתיב הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את, מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה. (שם טז א)

כתנאי, וה' ברך את אברהם בכל, מאי בכל, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת, רבי יהודה אומר שהיתה לו בת, אחרים אומרים בת היתה לו לאברהם ובכל שמה, רבי אלעזר המודעי אומר איצטגנינות היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו, רבי שמעון בן יוחי אומר אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו מיד מתרפה, ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקב"ה בגלגל חמה... דבר אחר שלא מרד עשו בימיו, דבר אחר שעשה ישמעאל תשובה בימיו, שלא מרד עשו בימיו, מנלן, דכתיב ויבא עשו מן השדה והוא עיף, ותנא אותו היום נפטר אברהם אבינו, ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו...

תנו רבנן שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא, אלו הן אברהם יצחק ויעקב, אברהם דכתיב ביה בכל... שלשה לא שלט בהן יצר הרע, אלו הן אברהם יצחק ויעקב, דכתיב בהו בכל מכל כל... תנו רבנן ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים, אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל... תנו רבנן שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים, ובנימין בן יעקב. אברהם יצחק ויעקב דכתיב בהו בכל מכל כל... (שם טז ב)

רבי בנאה הוה קא מציין מערתא, כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא, אמר ליה מאי קא עביד אברהם, אמר ליה גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה, אמר ליה זיל אימא ליה בנאה קאי אבבא, אמר ליה ליעול, מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא. (שם נח א)

ואמר רב חנן בר רבא אמר רב אמיה דאברהם אמתלאי בת כרנבו... ואמר רב חנן בר רבא אמר רב עשר שנים נחבש אברהם אבינו, שלש בכותא, ושבע בקרדו, ורב דימי מנהרדעא מתני איפכא... ואמר רב חנן בר רבא אמר רב אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו, אוי לו לעולם שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברינטא. (שם צא א)

...אמר רבי אבא גדול שנאמר בעובדיהו יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם לא כתיב מאד ובעובדיהו כתיב מאד (ירא את ה' מאד). (סנהדרין לט ב)

בשעה שאמר לו הקב"ה ליחזקאל לך אמור להם לישראל אביך האמורי ואמך חתית, אמרה רוח פסקונית לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אם יבואו אברהם ושרה ויעמדו לפניך, אתה אומר להם ומכלים אותם, ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל. (שם מד ב)

תא שמע ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, ואי אמרת משום יקרא דחיי הוא, משום יקרא דאברהם משהו לה לשרה, שרה גופה ניחא לה, כי היכי דמייקר בה אברהם. (שם מו ב)

אלא מהכא, אלה תולדות תרח תרח הוליד את אברם את נחור ואת הרן, ואברהם גדול מנחור שנה, ונחור גדול מהרן שנה, נמצא אברהם גדול שתי שנים מהרן, וכתיב ויקח אברם ונחור להם נשים וגו'... (שם סט ב)

...אמר להו והא אברהם יחיד הוה (וניצל מהאש), אמר ליה התם לא הוו רשעים בהדיה ולא אתיהיב רשותא לנורא. (שם צג א)

צהלי קולך בת גלים, בתו של אברהם יצחק ויעקב שעשו מצוות כגלי הים. (שם צד ב)

אמר רבי יוחנן אותו מלאך שנזדמן לו לאברהם לילה שמו, שנאמר והלילה אמר הורה גבר... כשאני משלם שכר לאברהם יצחק ויעקב שרצו לפני כסוסים על אחת כמה וכמה. (שם צו א)

...ועשה להם סעודה גדולה, והיה מרקד לפניהם, ואמר ברוך שבחר בזרעו של אברהם ונתן להם מחכמתו, ובכל מקום שהן הולכים נעשין שרים לאדוניהם. (שם קד ב)

...שהרי דוד מלך ישראל הביא עצמו לידי נסיון ונכשל, אמר לפניו רבונו של עולם מפני מה אומרים אלקי אברהם אלקי יצחק ואלקי יעקב ואין אומרים אלקי דוד, אמר אינהו מינסו לי ואת לא מינסית לי... דלדידהו לא הודעתינהו ואילו אנא קא מודענא לך דמנסינא לך בדבר ערוה. (שם קז א)

אמר שם רבא לאליעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבידיתו, אמר ליה אייתי הקב"ה לאברהם ואותביה מימיניה, והוה שדינן עפרא והוו חרבי, גילי והוי גירי, שנאמר מזמור לדוד נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, וכתיב מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו. (שם קח ב)

...ועל דבר זה נענש משה רבינו, שנאמר ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה, אמר לו הקב"ה חבל על דאבדין ולא משתכחין, הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב בא:ל ש:די ולא הרהרו על מדותי, ולא אמרו לי מה שמך, אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, בקש מקום לקבור את שרה ולא מצא, עד שקנה בד' מאות שקל כסף, ולא הרהר על מדותי... (שם קיא א)

הולך תמים זה אברהם, דכתיב התהלך לפני והיה תמים. (מכות כד א)

...כל שמות האמורים בתורה באברהם קדש, חוץ מזה שהוא חול, שנאמר ויאמר אדני אם נא מצאתי חן בעיניך. חנינא בן אחי רבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה משום רבי אלעזר המודעי אמרו אף זה קדש... (שבועות לה ב)

תנא דבי אליהו, ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה... אלא מואת הנפש אשר עשו בחרן, וגמירי דאברהם בההיא שעתא בר חמשין ותרתי הוה... (עבודה זרה ט א)

אמר ליה רב חסדא לאבימי גמירי דעבודת כוכבים דאברהם אבינו ד' מאה פירקי הויין... (שם יד ב)

אמר רב שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים, זה אברהם אבינו שלא הלך בעצת אנשי דור הפלגה שרשעים היו, שנאמר הבה נבנה לנו עיר, ובדרך חטאים לא עמד, שלא עמד בעמידת סדום שחטאים היו... ובמושב לצים לא ישב, שלא ישב במושב אנשי פלשתים, מפני שלצנים היו, שנאמר ויהי כטוב לבם ויאמרו קראו לשמשון וישחק לנו. (שם יח ב)

מאי ספר הישר, אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן זה ספר אברהם יצחק ויעקב שנקראו ישרים... (שם כה א)

...והמפר בריתו של אברהם אבינו עליו השלום... אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעולם הבא. (אבות ג יב)

עשרה דורות מנח ועד אברהם, להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל עליו שכר כלם. עשרה נסיונות נתנסה אברהם אבינו עליו השלום ועמד בכולם, להודיע כמה חבתו של אברהם אבינו. (שם ה ב)

מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו... עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו... מה בין תלמידיו של אברהם אבינו לתלמידיו של בלעם הרשע, תלמידיו של אברהם אבינו אוכלין בעולם הזה ונוחלין בעולם הבא... (שם שם יט)

פתח ואמר אמרת לה' אד:ני אתה טובתי בל עליך, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, החזק לי טובה שהודעתיך בעולם, אמר לה טובתי בל עליך איני מחזיק טובה אלא לאברהם יצחק ויעקב שהודיעוני תחלה בעולם... בן ידיד זה אברהם, דכתיב מה לידידי בביתי... אמר רבי יצחק בשעה שחרב בית המקדש מצאו הקב"ה לאברהם שהיה עומד בבית המקדש, אמר לו מה לידידי בביתי, אמר לו על עיסקי בני באתי... אלא אמר לו הקב"ה לאברהם קולך שמעתי וחמלתי עליהם אני אמרתי ישתעבדו בארבע מלכיות כל אחת ואחת כשיעור ארבע מלכיות, השתא כל חדא וחדא מאי דפסיק לה... (מנחות נג א)

...נתתי גדולה לאברהם אמר לפני ואנכי עפר ואפר... אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר, ואילו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה. (חולין פט א)

...שלשה שריגים זה אברהם יצחק ויעקב... (שם צב א)

תניא רבי אליעזר הגדול אומר, אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין אין יכולין לעמוד מפני תוכחה, שנאמר ועתה התיצבו ואשפטה אתכם לפני ה' את כל צדקות ה' אשר עשה אתכם ואת אבותיכם. (ערכין יז א)

תלמוד ירושלמי:

בר קפרא אומר הקורא לאברהם אברם עובר בעשה, רבי לוי אמר בעשה ולא תעשה, ולא יקרא עוד את שמך אברם, הרי בלא תעשה, והיה שמך אברהם הרי בעשה. התיבון, הרי אנשי כנסת הגדולה קראו אותו אברם, אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם, שנייא היא, שעד שהוא אברם בחרת בו. (ברכות יא ב)

...פרוש אהבה כאברהם, אין לך חביב מכולם אלא פרוש אהבה כאברהם, אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב, דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך, אמר רבי אחא והפסיד, אלא וכרות עמו הברית והחסד וגומר, אבל דוד לא היה יכול לעמוד בו, והרגו בלבבו... (שם סז ב)

רבי זריקן אמר רבי זעירא בעי כלום הוא מתכווין לא לאברהם יצחק ויעקב, וכי אברהם יצחק ויעקב אבותיהם היו, כלום נשבע הקב"ה אלא לזכרים שמא לנקיבות. תני בשם רבי יהודה גר עצמו מביא וקורא מה טעם כי אב המון גוים נתתיך, לשעבר היית אב לארם, ועכשיו מכאן ואילך אתה אב לכל הגוים... (בכורים ג ב)

רבי חנניה בשם רבי פנחס כנגד שמנה עשר פעמים שאבות כתובין בתורה, אברהם יצחק יעקב, אם יאמר לך אדם תשעה עשר הן, אמור לו והנה ה' נצב עליו ויאמר לית היא מינון, ואם יאמר לך אדם שבעה עשר הן, אמור ויקרא בהם שמי ושם אבותי אברהם ויצחק מינון הוא. (תענית ט ב)

מדרש רבה:

בכל מקום הוא מקדים אברהם ליצחק, ובמקום אחד הוא אומר (ויקרא כ"ו) וזכרתי את בריתי יעקוב וגו', מלמד ששלשתן שקולין זה כזה... (בראשית א כא)

ויאמר אלקים יהי אור, זה אברהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"א) מי העיר ממזרח צדק וגו', אל תיקרי העיר אלא האיר... (שם ב ד)

רבי יוחנן בשם רבי יוסי בר חלפתא אמר אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה, שנאמר (בראשית י"ג) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה וגו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת... ירש את העולם שלא במדה... (שם יא ח)

אמר ריב"ק בהבראם באברהם, בזכותו של אברהם, רבי עזריה אמר על הדא דריב"ק (נחמיה ט') אתה הוא ה' לבדך אתה עשית וגו' וכל אשר בהם, כל האונקים הזה בשביל מה, בשביל אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם והוצאתו מאור כשדים ושמת שמו אברהם... (שם יב ח)

את האדם, בזכותו של אברהם, אמר רבי לוי כתיב (יהושע י') האדם הגדול בענקים, זה אברהם, ולמה קורא אותו גדול, שהיה ראוי להבראות קודם לאדם הראשון, אלא אמר הקב"ה שמא יקלקל ואין מי שיבא לתקן תחתיו, אלא הרי אני בורא את האדם תחלה, שאם יקלקל יבא אברהם ויתקן תחתיו... כך למה ברא הקב"ה את אברהם באמצע הדורות, כדי שיסבול דורות שלפניו ודורות של אחריו... (שם יד ו)

...כיון שחטא אדם נסתלקה שכינה לרקיע הראשון... וכנגדן עמדו ז' צדיקים ואלו הן, אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה, עמד אברהם הורידה לו'... (שם יט יג)

...כך כמה דורות אבד יצר הרע, דור אנוש, ודור הפלגה, ודור המבול, כיון שעמד אברהם אבינו וראה שאין בו תוחלת התחיל מכתתו, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ט) וכתותי מפני צריו ומשנאיו אגוף. (שם כב יב)

עשרה שני רעבון באו לעולם, אחד בימי אדם הראשון... ואחד בימי אברהם, שנאמר (בראשית י"ב) ויהי רעב בארץ... (שם כה ג)

אמר רבי סימון שלש מציאות מצא הקב"ה, אברהם דכתיב (נחמיה ט') ומצאת את לבבו נאמן לפניך... (שם כט ג)

...ולמה אברהם דומה, לאוהבו של מלך שראה את המלך במבואות האפלים, הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון, הציץ המלך וראה אותו, אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך החלון, בא והאיר לפני, כך אמר הקב"ה לאברהם עד שאתה מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה, בא והאיר לפני בארץ ישראל. (שם ל יא)

וירח ה' את ריח הניחח, הריח ריחו של אברהם אבינו עולה מכבשן האש... (שם לד י)

רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר כך אמר רבי שמעון בר יוחי, אי בעי אברהם למקרביה מן גביה ועד גבי, ואנא מקרב מגבי עד מלכא משיחא, ואין לא בעי יצטרף אחיה השילוני עמי, ואנן מקרבין מן אברהם עד מלכא משיחא. רבי חזקיה בשם רבי ירמיה אמר כך אמר רבי שמעון בן יוחי אין העולם יכול לעמוד בפחות מל' צדיקים כאברהם אבינו... (שם לה ב, וראה שם עוד)

דאמר רבי יודן משום רבי אבא בר כהנא ואתה תבא אל אבותיך בשלום (בראשית ט"ו), בשרו שיש לאביו חלק לעולם הבא, תקבר בשבה טובה, בשרו שישמעאל עושה תשובה. (שם לח יח)

ויקח אברם ונחור להם נשים וגו', אברם היה גדול מנחור שנה א', ונחור היה גדול מהרן שנה א', נמצא אברהם גדול מהרן שני שנים, שנה לעיבורה של מלכה, ושנה לעיבורה של יסכה... (שם שם כ)

רבי יצחק פתח (תהלים מ"ה) שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך, אמר רבי יצחק משל לאחד שהיה עובר ממקום למקום וראה בירה אחת דולקת, אמר תאמר שהבירה הזו בלא מנהיג, הציץ עליו בעל הבירה אמר לו אני הוא בעל הבירה. כך לפי שהיה אבינו אברהם אומר תאמר שהעולם הזה בלא מנהיג, הציץ עליו הקב"ה ואמר לו אני הוא בעל העולם... (שם לט א)

ויאמר ה' אל אברם, רבי ברכיה פתח (שיר השירים א') לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, אמר רבי ברכיה למה היה אברהם אבינו דומה לצלוחית של אפיפילסימון מוקפת צמיד פתיל ומונחת בזוית ולא היה ריחה נודף, כיון שהיתה מטולטלת היה ריחה נודף, כך אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו טלטל עצמך ממקום למקום ושמך מתגדל בעולם. (שם שם ב)

ויאמר ה' אל אברם, רבי ברכיה פתח (שיר ח') אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו', אחות לנו קטנה זה אברהם שאיחה את כל באי העולם, בר קפרא אמר כזה שהוא מאחה את הקרע. קטנה, שעד שהוא קטן היה מסגל מצות ומעשים טובים, ושדים אין לה, לא הניקוה לא מצות ולא מעשים טובים, מה נעשה לאחותנו ביום שידובר בה, ביום שגזר עליו נמרוד לירד לתוך כבשן האש, אם חומה היא נבנה עליה, אם מעמיד דברים כחומה נבנה עליה, ואם דלת היא נצור עליה וגו' אם דל הוא במצוות ומעשים טובים נצור עליה לוח ארז, מה הצורה הזו אינה אלא לשעה, כך אין אני מתקיים עליו אלא לשעה. אמר לפניו רבון העולמים, אני חומה, מעמיד אני דברים כחומה, ושדי כמגדלות, זה חנניה מישאל ועזריה, אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, שנכנס בשלום ויצא בשלום. (שם שם ג)

הדא הוא דכתיב (תהלים ק"י) עמך נדבות ביום חילך, עמך הייתי בעת שנדבת לשמי לירד לכבשן האש, ביום חילך, בעת שכנסת לי כל אותן החיילות והאוכלסים, בהדרי קדש, מהדרו של עולם הקדשתיך, מרחם משחר, מרחמו של עולם שחרתיך לי. לך טל ילדותך, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר, תאמר שיש בידי עוון שהייתי עובד עבודה זרה כל השנים הללו, אמר לו הקב"ה לך טל ילדותך, מה טל זה פורח, אף עונותיך פורחים, מה הטל הזה סימן ברכה לעולם, אף אתה סימן ברכה לעולם. (שם שם ט)

אמר רבי לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש בעידור בשעת העידור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת. (שם שם י)

אל הארץ אשר אראך, ולמה לא גלה לו, כדי לחבבה בעיניו, וליתן לו שכר על כל פסיעה ופסיעה. (שם שם יב)

רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר שיצא מוניטין שלו בעולם, ארבעה הם שיצא להם מוניטון בעולם, אברהם ואעשך לגוי גדול יצא לו מוניטון, ומהו מוניטון שלו, זקן וזקנה מיכן, בחור ובתולה מיכן. (שם שם טז)

...ואמר רבי יודן והיו אותיותיך מנין אברככה מאתים וארבעים ושמנה, אמר רבי לוי לא שם אדם פרה מאברהם עד שנתברך, ולא שמה לו עד שנתברך מאברהם, כיצד אברהם היה מתפלל על עקרות והם נפקדות, ועל החולים והם מרויחים. רב הונא אמר לא סוף דבר אברהם הולך אצל החולה, אלא החולה רואה אותו ומרויח. אמר רבי חנינא אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו ניצולות בזכותו של אברהם... (שם שם יז)

ונברכו בך, הגשמים בזכותך, הטללים בזכותך... אמר הקב"ה לאברהם אבינו ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, אין תימר דלהוי עתירין, הרי עתירין אנון מינן, אלא לשאלה, כשהן נכנסין לצרה הם נשאלים לנו ואנו מגלים להם. (שם שם יט)

ואת הנפש אשר עשו בחרן, אמר רבי אלעזר בר זימרא אם מתכנסין כל באי העולם לברא אפילו יתוש אחד אינן יכולין לזרוק בו נשמה, ואת אמר ואת הנפש אשר עשו, אלא אלו הגרים שגיירו... אמר רבי הונא אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים. (שם שם כא)

וירא ה' אל אברהם ויאמר לזרעך וגו', לא בנה מזבח אלא על בשורת ארץ ישראל. (שם שם כב)

ויבן שם מזבח לה', אמר רבי אלעזר ג' מזבחות בנה, אחד לבשורת ארץ ישראל, ואחד לקנינה, ואחד שלא יפלו בניו בעי... ויעלו עפר על ראשם (יהושע ז') אמר רבי אלעזר בן שמוע התחילו מזכירים זכותו של אברהם אבינו, שאמר (בראשית י"ט) ואנכי עפר ואפר, כלום בנה אברהם מזבח בעי אלא שלא יפלו בניו בעי. ויקרא בשם ה' מלמד שהקריא שמו של הקב"ה בפי כל בריה, דבר אחר ויקרא, התחיל מגייר גרים ולהכניסם תחת כנפי השכינה. ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, מחקה והולך ומכוין כנגד בית המקדש. (שם שם כד)

ויהי רעב בארץ, כתיב (תהלים ל"ג) הנה עין ה' אל יריאיו למיחלים לחסדו, הנה עין ה' אל יראיו זה אברהם, שנאמר (בראשית כ"ב) כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, למיחלים לחסדו, שנאמר (מיכה ז') תתן אמת ליעקב חסד לאברהם. להציל ממות נפשם (תהלים ל"ג) ממיתתו של נמרוד, ולחיותם ברעב, ויהי רעב בארץ. (שם מ א)

עשרה רעבון באו לעולם... רבי ברכיה בשם רבי חלבו אמר שנים באו בימי אברהם, רבי הונא בשם רבי אחא אחד בימי למך ואחד בימי אברהם... (שם שם ג)

רבי פנחס בשם רבי אבון אמר ב' בני אדם היו עיקר ועשו עצמן טפילה ונעשו טפלה, אברהם וברק... אברהם היה עיקר, ויקח אברם את שרי אשתו עשה עצמו טפילה, אמרי נא אחותי את, ונעשה טפילה לה, ולאברם היטיב בעבורה. (שם שם ה)

...רבי פנחס בשם רבי הושעיה רבה אמר, אמר הקב"ה לאברהם אבינו צא וכבוש את הדרך לפני בניך, את מוצא כל מה שכתוב באברהם כתוב בבניו, באברהם כתיב ויהי רעב בארץ, בישראל כתיב (בראשית מ"ה) כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ, באברהם כתיב וירד אברם מצרימה לגור שם, בישראל כתיב (במדבר כ') וירדו אבותינו מצרימה... (שם שם ח, וראה שם עוד)

ואברם כבד מאד, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ה) ויוציאם בכסף וזהב וגו', וילך למסעיו במסעות שהלך בהן חזר, אמר רבי אלעזר ברבי מנחם הלך לפרוע הקפותיו. (שם מא ג)

וגם ללוט ההולך את אברם וגו', ד' דברים טובים היו ללוט בעבור אברם, (בראשית י"ב) וילך אתו לוט, וגם ללוט ההולך את אברם, וישב את כל הרכוש וגם את לוט, ויהי בשחת אלקים וגו' ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט וגו'... (שם שם ד)

אהב טהר לב חן שפתיו רעהו מלך (משלי כ"ב), הקב"ה אוהב כל מי שהוא טהר לב, ומי שיש לו חן בשפתיו מלך הוא רעהו, זה אברהם שהיה תמים וטהר לבב, ונעשה אוהבו של מקום, שנאמר (ישעיה מ"א) זרע אברהם אוהבי. ולפי שהיה לו חן בשפתיו שנאמר (איוב מ"א) ודבר גבורות וחין ערכו, נעשה לו הקב"ה כריע, שמתוך אהבה שאהבו אמר לו לזרעך נתתי את הארץ הזאת. (שם שם יא)

עמק שוה, רבי ברכיה ורבי חלבו בשם רבי שמואל בר נחמן ששם הושוו כל אומות העולם וקצצו ארזים ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה, והיו מקלסין לפניו ואומרים שמענו אדוני נשיא אלקים אתה בתוכנו, אמרו לו מלך את עלינו, נשיא את עלינו, אלוה את עלינו, אמר להם אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר העולם א:לוהו. (שם מב ט)

ויגד לאברם העברי, רבי יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד, רבי נחמיה אמר שהוא מבני בניו של עבר, ורבנן אמרי שהוא מעבר הנהר והוא משיח בלשון עברי. (שם שם יג)

וישמע אברם כי נשבה אחיו (תהלים קי"ב) משמועה רעה לא יירא נכון לבו בטוח בה' וגו', משמועה רעה לא יירא זה אברהם, כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, נכון לבו בטוח בה' ומצאת את לבבו נאמן לפניך, סמוך לבו לא יירא, שנאמר (בראשית ט"ו) אל תירא אברם, עד אשר יראה בצריו, ויחלק עליהם לילה. וישמע אברם כי נשבה אחיו, הדא הוא דכתיב (ישעיה ל"ג) אוטם אזנו משמע דמים וגו'. (שם מג א)

ויכם וירדפם, וכי יש אדם רודף הרוגים, אמר רב פנחס רודפיו של אברהם אבינו הרוגים היו. שנאמר (תהלים ס"ט) כי אתה אשר הכית רדפו, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"א) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו, מי הוא זה שהעיר לבם של מזרחיים שיבואו ויפלו ביד אברהם, צדק יקראהו לרגלו, חי העולמים שהיה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך. אמר רבי ברכיה מזל צדק היה מאיר לו. אמר רבי ראובן צדקה היתה צווחת ואומרת אם אין אברהם אין מי שיעשה אותי, הדא הוא דכתיב יתן לפניו גוים ומלכים ירד... רבי לוי בשם רבי יוסי בר זימרא פסיעותיו של אברהם אבינו היו שלש מילין, רבי יודן בר רבי סימון אמר מיל, שנאמר אורח ברגליו לא יבא. רבי נחמיה אמר בשם רבי אבהו לא נתאבקו רגליהם אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת. (שם שם ד)

ויברכהו ויאמר וגו' קונה שמים וארץ, ממי קנאן, רבי אבא אמר כאינש דאמר פלן עינוהי יאי, שעריה יאי, אמר רבי יצחק היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלין ושותין היה אומר להן ברכו, והן אומרים לו מה נאמר, והוא אומר להם אמרו ברוך א:ל עולם שאכלנו משלו, אמר לו הקב"ה אני לא היה שמי ניכר לבריותי, והכרת אותי בבריותי, מעלה אני עליך כאילו אתה שותף עמי בברייתו של עולם, הדא הוא דכתיב (בראשית י"ד) קונה שמים וארץ. (שם שם ח)

אשר מגן צריך, רבי הונא אמר שהיפך מנגנין שלך על צריך, רבי יודן אמר כמה מנגנאות עשיתי להביאן תחת ידיך, אוהבים היו זה לזה, זה משלח לזה כתבים וזה משלח לזה דורונות והמרדתי אותם אלו על אלו כדי שיבואו ויפלו תחת ידיך. (שם שם ט)

ויתן לו מעשר מכל, רבי יהודה בר סימון אמר מכח אותה ברכה אכלו ג' יתידות גדולות בעולם, אברהם יצחק ויעקב, באברהם כתיב (בראשית כ"ד) וה' ברך את אברהם בכל, בזכות ויתן לו מעשר מכל... (שם שם י)

מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים, רבי יהודה אמר מאברהם, כה יהיה זרעך, כה תברכו את בני ישראל... (שם שם יא)

אם מחוט, אמר רבי אבא בר ממל אמר לו הקב"ה את אמרת אם מחוט, חייך שאני נותן לבניך מצות ציצית, הדא מה דאת אמר ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, ומתרגמינן חוטא דתכלתא, ועד שרוך נעל, חייך שאני נותן לבניך מצות יבמה, הדא מה דאת אמר (דברים כ"ה) וחלצה נעלו מעל רגלו. דבר אחר אם מחוט זה המשכן... (שם שם יג, וראה שם עוד)

...דבר אחר הא:ל תמים דרכו זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט') ומצאת את לבבו נאמן לפניך, אמרת ה' צרופה שצרפו הקב"ה בכבשן האש... (שם מד א)

...ורבנן אמרי חדא, לפי שהיה אבינו אברהם מתפחד ואומר ירדתי לכבשן האש ונצלתי, ירדתי למלחמת המלכים ונצלתי, תאמר שנתקבלתי שכרי בעולם הזה, ואין לי כלום לעולם הבא, אמר לו הקב"ה אל תירא אנכי מגן לך, כל מה שעשיתי עמך בעולם הזה חנם עשיתי עמך, אבל שכרך מתוקן לעתיד לבא... (שם שם ה)

אל תירא אברם, ממי נתיירא רבי ברכיה אמר משם נתיירא, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"א) ראו איים וייראו קצות הארץ ויחרדו וגו', מה איים הללו מסויימים בים, כך היו אברהם ושם מסויימין בעולם, וייראו, זה נתיירא מזה לומר שמא תאמר שם שיש בלבו עלי שהרגתי את בניו, וזה מתיירא מזה, לומר שמא תאמר אברהם שיש בלבו עלי שהעמדתי רשעים... קצות הארץ, זה שרוי בקיצו של עולם, וזה שרוי בקיצו של עולם, קרבו ויאתיון, זה קרב אצל זה וזה קרב אצל זה, איש את רעהו יעזורו, זה עוזר לזה בברכות וזה עוזר לזה במתנות... ויזחקהו במסמרים, החזיק אברהם את שם במצות ומעשים טובים, לא ימוט אברהם. (שם שם ח)

רבי יודן ורבי אייבו בשם רבי יוחנן, ב' בני אדם אמרו דבר אחד, אברהם כתיב ביה ה' אלקים מה תתן לי, אמר לפניו, רבונו של עולם, אם עתיד אני להעמיד בנים ולהכעיסך מוטב לי ואנכי הולך ערירי... (שם שם י)

ויאמר אברם הן לי לא נתת זרע, אמר רבי שמואל ברבי יצחק המזל דוחקני, ואומר לי אברם אין את מוליד, אמר לו הקב"ה הן כדבריך, אברם לא מוליד אברהם מוליד... (שם שם יב)

ויוצא אותו החוצה, רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי וכי מחוץ לעולם הוציאו, שאמר הכתוב ויוצא אותו החוצה, אלא אחוי ליה שקקי שמיא... אמר רבי יהודה בשם רבי יוחנן העלה אותו למעלה מכיפת הרקיע, הוא דאמר ליה הבט נא השמימה, אין הבטה אלא מלמעלה למטה. רבנן אמרי נביא את ואין את אסטרולוגוס... (שם שם יד)

...רבי חנינא בר קפרא אמר אברהם ברר לו את המלכיות רבי יודן ורבי אידי ורבי חמא בר חנינא אמרו אברהם ברר גיהנם, והקב"ה ברר לו את המלכיות... (שם שם כד, וראה עוד אברהם-ברית)

...אמר ליה רבי חנינא בר פזי וכי נתנו גזירות שוות לאברהם, אתמהא... רבי ישמעאל אומר אברהם כהן גדול היה, שנאמר (תהלים ק"י) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם וגו'... (שם מו ד)

שרי אשתך וגו', כתיב (משלי י"ב) אשת חיל עטרת בעלה, אמר רבי אחא בעלה נתעטר בה והיא לא נתעטרה בבעלה, רבנן אמרי מרתא לבעלה, בכל מקום האיש גוזר, ברם הכא (בראשית כ"א) כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה... (שם מז א)

ויכל לדבר אתו, תני הנפטר מחבירו בין גדול בין קטן צריך ליטול ממנו רשות, ממי אתה למד מאברהם, פעם אחת היה אברהם מדבר עם הקב"ה באו מלאכי השרת לדבר עמו, אמר להן נפטר מן השכינה שהיא גדולה מכם תחלה, אחר כך אני מדבר עמכם... (שם שם ח)

אמר אברהם עד שלא מלתי היו העוברים והשבים באים אצלי, תאמר משמלתי אינן באים אצלי, אמר לו הקב"ה עד שלא מלת היו בני אדם ערלים באים אצלך, עכשיו אני בכבודי בא ונגלה עליך... (שם שם יג)

ואחר עורי נקפו זאת, ומבשרי אחזה א:לוה (איוב י"ט), אמר אברהם אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו להדבק בזאת הברית, ומבשרי אחזה א:לוה, אילולא שעשיתי כן מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי. (שם מח ב)

והוא יושב פתח האוהל, רבי ברכיה משום רבי לוי אמר, ישב כתיב, בקש לעמוד, אמר לו הקב"ה שב, אתה סימן לבניך... (שם שם ו, וראה שם עוד)

פתח האוהל, פתח טוב פתחת לעוברים ולשבים, פתח טוב פתחת לגרים, שאילולא את לא בראתי שמים וארץ... שאילולא את לא בראתי גלגל חמה... אמר רבי לוי לעתיד לבא אברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח אדם מהול מישראל לירד לתוכה, ואותן שחטאו יותר מדאי מהו עושה להם, מעביר את הערלה מעל גבי תינוקות שמתו עד שלא מלו, ונותנה עליהם ומורידם לגיהנם, הדא הוא דכתיב (תהלים נ"ה) שלח ידיו בשלומיו חלל בריתו... (שם שם ז)

יוקח נא מעט מים, רבי אבא בשם רבי סימאי אמר, אמר הקב"ה לאברהם, חייך שאני פורע לבניך במדבר וביישוב ולעתיד לבא, הדא הוא דכתיב (במדבר כ"א) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה, הרי במדבר, בארץ כנען מניין, (דברים ח') ארץ נחלי מים עיינות ותהומות וגו', לעתיד לבא מניין תלמוד לומר (זכריה י"ד) ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים... (שם שם י, וראה שם עוד)

...אברהם זה ישר מן הישרים, שנאמר (שיר א') מישרים אהבוך, אברהם זה נביא, שנאמר (בראשית כ') ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, ואיני מגלה לו. (שם מט ג)

...אברהם שהיה חביב עליו יותר מדאי אמר מה אני עושה דבר חוץ מדעתו. (שם שם ה)

רבי ברכיה ורבי חייא ורבנן דתמן בשם רבי יהודה אין יום ויום שאין הקב"ה מחדש הלכה בבית דין של מעלה, מאי טעמא (איוב ל"ז) שמעו שמוע ברגז קולו והגה מפיו יצא, ואין הגה אלא תורה, שנאמר (יהושע א') והגית בו יומם ולילה, אפילו אותן הלכות היה אברהם יודע. (שם שם ו)

כי ידעתיו למען אשר יצוה, רבי יודן בשם רבי אלכסנדרי זו הובריא (סעודת הבראה), ורבנן אמרי זו ביקור חולים, רבי עזריה בשם רבי יהודה מתחלה צדקה ולבסוף משפט, הא כיצד, אברהם היה מקבל את העוברים ושבים, משהיו אוכלים ושותים אמר להם ברכו, אמר לו מה נאמר, אמר להם אמרו ברוך א:ל עולם שאכלנו משלו, אם מקבל עליו ובריך הוה אכיל ושתי ואזיל, ואי לא הוה מקבל עליה ובריך הוה אמר ליה הב מה דעלך, ואמר מה אית לך עלי הוה, אמר ליה חד קסיט דחמר בי' פולדין, וחד ליטרא דקופר בי' פולרין, וחד עיגול דריפתא בי' פולרין. מאן יהיב לך קופר במדברא, מאן יהיב לך עיגולא במדברא, מאן דהוה חמי ההיא עקתא דהוה עקי ליה הוה אמר ברוך א:ל עולם שאכלנו משלו, הדא הוא דכתיב לכתחלה צדקה ולבסוף משפט. (שם שם ז)

ויסע משם אברהם ארצה הנגב, רבי אבין פתח (איוב י"ד) ואולם הר נופל יבול וצור יעתק ממקומו... וצור זה אברהם, יעתק ממקומו, פנה ממקומו, לפי שחרב מקומה של סדום פסקו העוברים והשבים, ואמר מה אני מפסיק צדקה מביתי, הלך ונטע לו אהל בגרר... (שם נב א)

דבר אחר... חכם לב יקח מצות (משלי י'), חכם לב זה אברהם, יקח מצות, לפי שחרב מקומה של סדום ופסקו העוברים והשבים ולא חסר קלורין שלו כלום... ויסע משם אברהם, פנה מפני ריח רע, שהיו אומרין לוט בן אחי אברהם בא על שתי בנותיו. (שם שם ג)

ויהי כאשר התעו אותי, אמר רבי חנין הלואי נדרוש הדין קריא תלת אפין וניפוק ידוי, בשעה שבקשו אומות העולם ליזדווג לי עד שאני בבית אבי נתקיים עלי הקב"ה, ובשעה שבקשו אומות העולם להתעות אותי נגלה עלי הקב"ה ואמר לי לך לך, ובשעה שבקשו אומות העולם להתעות אותי מדרכיו של הקב"ה העמיד להם שני גדולים משל בית אבא, שם ועבר, והיו מתרים בהם. (שם שם יא)

וישכם אברהם בבקר ויקח לחם וגו' ביתו של אברהם אבינו וותרנים היו... (שם נג יז)

...אברהם היה מקבל את העוברים ואת השבים, ומשהיו אוכלין ושותין אמר לון בריכו, והן אומרין מה נימור, ואמר להון ברוך א:ל עולם שאכלנו משלו, הדא הוא דכתיב ויקרא שם בשם ה' א:ל עולם. (שם נד ח)

ויקרא אברהם שם המקום וגו', ר"י אמר, אמר לפניו, רבון העולם, בשעה שאמרת לי קח נא את בנך את יחידך היה לי מה להשיב לך, אתמול אמרת כי ביצחק וגו', ועכשיו קח נא את בנך וגו', וחס ושלום לא עשיתי כן, אלא כבשתי רחמי לעשות רצונך, יהי רצון מלפניך ה' אלקינו בשעה שיהיו בניו של יצחק באים לידי עבירות ומעשים רעים, תהא נזכר להם אותה העקדה ותתמלא עליהם רחמים. (שם נו טו, וראה עוד אברהם-נסיון)

דבר אחר כמים קרים על נפש עיפה כן שמועה טובה מארץ מרחק, זה אברהם, שעד שהוא בהר המוריה נתבשר שנולדה זוגתו של בנו... (שם נז א)

מי יעלה בהר ה' זה אברהם, שנאמר ולך לך אל ארץ המוריה, ומי יקום במקום קדשו זה אברהם, על שם שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום, נקי כפים אם מחוט ועד שרוך נעל, ובר לבב, חלילה לך מעשות כדבר הזה וגו', אשר לא נשא לשוא נפשו זה נפשו של נמרוד, ולא נשבע למרמה, הרמותי ידי אל ה' א:ל עליון. ישא ברכה מאת ה' וצדקה, ואברהם זקן וה' ברך את אברהם. (שם נט ז)

אברהם היה מברך את הכל, שנאמר ונברכו בך, מי ברך את אברהם, הקב"ה מברכו, וה' ברך את אברהם בכל. (שם שם ח)

שלשה נכתרו בזקנה ובימים, ושלשתן היו ראש לנסיון, אברהם יהושע ודוד, אברהם ראש לאבות... בא בימים ר"י אמר בא בדיפלון, רבי אבא אמר בא בכפלון מפולש לחיי עולם הבא... (שם שם ט)

וה' ברך את אברהם בכל, רבי יודן אמר שנתן לו נקבה, אמר לו רבי נחמיה עיקר ביתו של מלך אין כתוב בה ברכה, אלא וה' ברך את אברהם בכל, שלא נתן לו בת כל עיקר, רבי לוי אמר תלת, בכל שהשליטו ביצרו, בכל שעשה ישמעאל תשובה בחייו, בכל שלא חסר קולורין שלו כלום, ריש לקיש בשם רבי חמא אמר בכל שלא חזר ונסה אותו. (שם שם י)

...מי בכם ירא ה' זה אברהם, שומע בקול עבדו, אשר שמע הקב"ה בקולו של עבדו, אשר הלך חשכים שבא מאספמיא ומחברותיה ולא היה יודע היכן הולך, כאדם שהוא שרוי בחושך ואין נוגה לו, ומי היה מאיר לו, הקב"ה היה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך, יבטח בשם ה', ומצאת את לבבו נאמן לפניך... (שם ס א)

רבי חגי בשם רבי יצחק אמר הכל צריכין לחסד, אפילו אברהם שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד, שנאמר ועשה חסד עם אדוני אברהם, התחלת גמור. (שם שם ב)

והיה כעץ שתול, ששתלו הקב"ה בארץ ישראל, אשר פריו יתן בעתו זה ישמעאל, ועלהו לא יבול זה יצחק, וכל אשר יעשה יצליח אלו בני קטורה, שנאמר ויוסף אברהם ויקח אשה. (שם סא א)

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק, רבי יהודה אמר בכורה, רבי נחמיה אמר ברכה, ורבנן אמרי קבורה ודאתיקי... כך אמר אברהם אם מברך אני את יצחק עכשיו בני ישמעאל ובני קטורה בכלל, ואם אין אני מברך בני ישמעאל ובני קטורה, היאך אני מברך את יצחק... מכאן ואילך מה שהקב"ה רוצה לעשות בעולמו יעשה... (שם שם ה)

ויהי אחרי מות אברהם, אמר רבי סימון, בכל מקום שנאמר ויהי אחרי חזר העולם לאחוריו, ויהי אחרי מות אברהם מיד וכל הבארות וגו' ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם... (שם סב ז)

עקב אשר שמע אברהם בקולי, רבי יוחנן ורבי חנינא תרויהון אמרין בן מ"ח שנה הכיר אברהם את בוראו, ריש לקיש אמר בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו כמנין עק"ב... תורותי שתי תורות, שקיים אפילו מצוה קלה שבעל פה, רבי סימון אומר, אפילו שם חדש שעתיד הקב"ה לקרא לירושלם היה אברהם יודע, דכתיב (בראשית כ"ב) ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה, וכתיב (יחזקאל מ"ח) ושם העיר מיום ה' שמה... (שם סד ד)

...ואיזהו רחמן שבאבות, רבי יהודה אמר זה אברהם, אמר אברהם חלילה לך מעשות כדבר הזה... (שם עח יא)

אמר רבי חוניא אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, ומה תלמוד לומר אשר עשו, אלא מלמד שהיה אברהם אבינו מכניסן לתוך ביתו ומאכילן ומשקן ומקרבן ומכניסן תחת כנפי השכינה. (שם פד ב)

רבי חנין דציפורין פתח, (תהלים צ"ד) אשר הגבר אשר תיסרנו י:ה, ואם בא להקפיד ומתורתך תלמדנו, מה כתיב באברהם ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר... (שם צב א)

ויבא בארה שבע, להיכן הלך, אמר רבי נחמן שהלך לקוץ ארזים שנטע אברהם זקנו בבאר שבע, הדא מה דאת אמר (בראשית כ"א) ויטע אשל וגו'... (שם צד ד)

...מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות. (שמות א א)

...שעתידין ישראל לילך אצל אברהם ואומרים לו למדנו תורה, והוא אומר להם לכו אצל יצחק שלמד יותר ממני... (שם ב יב)

...ורע אביך זה אברהם, שנאמר (ישעיה מ"א) זרע אברהם אוהבי. (שם כז א)

אמר לו הקב"ה אני מסרתי את הצדקה לאברהם, שנאמר (בראשית י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. (שם ל כ)

...אמר הזכר שנסית אברהם בי' נסיונות, ויצאו עשר בעשר... (שם מד ה)

...וכן לאברהם אבינו הראה הקב"ה התורה והגיהנם והקרבנות וגליות, שנאמר (בראשית ט"ו) והנה תנור עשן ולפיד אש אשר אשר עבר בין הגזרים האלה, זו תורה וגיהנם... (שם נא ה, וראה שם עוד)

רבי אבין בשם רבי ברכיה סבא פתח אז דברת בחזון לחסידיך וגו', מדבר באברהם שנדבר עמו בדיבור ובחזון, הדא הוא דכתיב אחר הדברים האלה היה דבר ה' אל אברם במחזה לאמר... הרימותי בחור מעם זה אברהם , שהיה בחור מהקב"ה שנאמר אשר בחרת באברם... (ויקרא א ד)

רבנין אמרי כל כל הכפרות הראה לו הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה חוץ מעשירית האיפה, רבי שמעון בן יוחי אומר אף עשירית האיפה הראה לו הקב"ה... (שם ב ג)

זה שאמר הכתוב עם חסיד תתחסד... רבי יהודה פתר קרא באברהם אבינו, כיון שבא בחסידות הקב"ה בא עמו בחסידות, בשעה שבא בתמימות, הקב"ה בא עמו בתמימות, ובשעה שבא בעקמנות, הקב"ה בא עמו בעקמנות, בשעה שנתברר על עסקיו הקב"ה בירר לו עסקיו, אימתי בא בחסידות, בשעה שאמר אל נא תעבור מעל עבדך, מה כתיב תמן, ואברהם עודנו עומד לפני ה'... אימתי בא בתמימות, בשעה שאמר אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה... אימתי בא בעקמנות, בשעה שאמר ואנכי הולך ערירי, מה כתיב תמן לא יירשך זה, אימתי נתברר על עסקיו, בשעה שאמר במה אדע כי אירשנה... (שם יא ד, וראה שם עוד)

אברהם לא שמח בעולמי, ואתם מבקשים לשמוח, נולד בן למאה שנה, ובסוף אמר לו הקב"ה קח נא את בנך... (שם כ ב)

בפר בן בקר זה אברהם על שום ואל הבקר רץ אברהם... (שם כא י)

דבר אחר פרי עץ הדר זה אברהם, שהדרו הקב"ה בשיבה טובה, שנאמר ואברהם זקן בא בימים. (שם ל י)

...אחר כ' דור צפה הקב"ה את אברהם שהיה נתון בארץ בבל שנקראת רחוקה, שנאמר מארץ רחוקה וגו' (מלכים ב' כ') ואמר הקב"ה תאמר שיש בו כח לעמוד, כיון שהשליכו אותו לכבשן האש וקידש שמו של הקב"ה ועמד בנסיונו, מיד קירבו הקב"ה לארץ ישראל. בנה לו את הפונדק והיה זן עוברים ושבים, והיה מכניס את הבריות תחת כנפי השכינה, והיה מודיע כבודו של הקב"ה בעולם, ונתן שמו על שם הקב"ה כמלאכים. אמר לו הקב"ה אברהם, מה יש לי לומר לך ומה יש לי לברכך, שתהא שלם צדיק לפני, או שתהא שרה אשתך צדקת לפני, אתה צדיק שרה אשתך צדקת לפני, או שיהיו כל בני ביתך צדיקים, צדיקים הם לפני, מה יש לי לברכך, אלא כל בנים שעתידים לעמוד ממך יהיו כמותך, מנין שכ"כ (בראשית ט"ו) ויאמר לו כה יהיה זרעך, את מוצא אברהם שנתברך בכוכבים... (במדבר ב יא)

אברהם נמשל בחמה, ויצחק בלבנה, ויעקב בכוכבים. לעתיד לבא החמה והלבנה בושים, שנאמר (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צב:אות בהר ציון ונגד זקניו כבוד, והכוכבים אינם בושים, כך אברהם ויצחק פניהם מתכרכמות לעתיד לבא בשביל בניהם, אברהם בשביל ישמעאל ובני קטורה, ויצחק בשביל עשו ואלופיו, הכוכבים אין להם בושה, כך יעקב אין לו בושה... (שם שם יב)

...הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ה) אשרי תבחר ותקרב, אשרי מי שבחרו הקב"ה אף על פי שלא הקריבו, ואשרי מי שקרבו אף על פי שלא בחרו, ואיזה זה שבחרו זה אברהם, שנאמר (נחמיה ט') אתה הוא האלקים אשר בחרת באברהם, אבל לא קירבו, אלא הוא קירב את עצמו... (שם ג ב)

...מת שם ומסרה (לכהונה) לאברהם, וכי אברהם היה בכור, אלא מפני שהיה צדיק נמסרה לו הבכורה, וקירב, שנאמר (בראשית כ"ב) ויעלהו לעולה תחת בנו... (שם ד ו)

דבר אחר והיה ברכה, והיה בריכה, מה הבריכה הזו מטהרת את הטמאים, אף אתה מקרב רחוקים תחת כנפי השכינה. ואעשך לגוי גדול, אמר רבי ברכיה, אתנך אשימך אין כתיב כאן, אלא ואעשך, משאברא אותך בריה חדשה, כשם שנאמר (בראשית א') ויעש אלקים את הרקיע ואתה פרה ורבה, לגוי גדול, אמר אברהם לפניו רבונו של עולם, מנח לא העמדת ע' אומות, אמר לו אותה אומה שכתוב בה (דברים ד') כי מי גוי גדול, אני מעמידה ממך. אמר רבי פנחס הכהן בר חמא אימתי עשה הקב"ה אברהם לגוי גדול, כשיצאו ישראל ממצרים ובאו לסיני וקבלו את התורה והגיעו לארץ ישראל, הביט בהם משה ואמר, הרי הן עשויים כשם שהבטיח הקב"ה לזקן... דברי אחר לגוי גדול, שאתן לבניך את התורה וממנה יקראו גוי גדול, שנאמר רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה... (שם יא ד, וראה עוד אברהם-ברכה)

...אברהם הפריש מעשר תחלה, שנאמר (בראשית י"ד) ויתן לו מעשר מכל, והקנה לו הקב"ה שמים וארץ, ולמה בירכו שיקנה לו האלקים שמים וארץ לזרעותיו... (שם יב יג)

...ושפל רוח יתמך כבוד זה אברהם, שהשפיל רוחו ואמר (בראשית י"ח) ואנכי עפר ואפר, לכך קרא אותו הקב"ה (יהושע י"ד) האדם הגדול בענקים. (שם יג ה)

ומעליו איש טוב (משלי י"ד) זה היה אברהם, שהכיר מעצמו להקב"ה, ולא היה אדם שלימד אותו היאך להכיר את המקום, אלא הוא מעצמו, וזהו אחד מד' בני אדם שמעצמם הכירו להקב"ה, איוב... חזקיה מלך יהודה... ומלך המשיח... וכן אברהם אמר לו הקב"ה, אברהם, העליונים והתחתונים שלי הם, כמה דאת אמר (איוב מ"א) תחת כל השמים לי הוא, ואומר (תהלים כ"ד) לה' הארץ ומלואה, ואתה הודעת שמי בעולם, חייך שאני מקנה אותך את העליונים ואת התחתונים... (שם יד ז)

...מזרק זה אברהם שנזרק מארצו ומבית אביו, שנאמר (בראשית י"ב) ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך וגו', אחד כמו דכתיב (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם ויירש וגו', כסף שהיה צדיק על שם כסף נבחר וגו', שבעים שקל בעת שכרת הקב"ה ברית עם אברהם בין הבתרים בן ע' שנה היה... שניהם מלאים סולת וגו', שאברהם ושרה שניהם היו מלאים במעשים טובים, שנאמר (בראשית י"ב) ואת הנפש אשר עשו בחרן, מלמד שהיה אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים. כף אחת עשרה זהב, זה אברהם שכפף את יצרו ועמד בעשר נסיונות שניסהו המקום, מלאה קטרת, שהיו מעשיו נעימים לפני המקום כריח הקטורת. פר אחד וגו', כנגד הקרבנות שצוהו הקב"ה לעשות בעת שכרת עמו ברית בין הבתרים... (שם יד כג)

וכל מי שירא מן הקב"ה נעשה מלך, שנאמר (בראשית כ"ב) כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, ומנין שנעשה מלך, שנאמר (שם י"ד) אל עמק שוה הוא עמק המלך, מהו שוה עמק המלך, שהשוו הכל ונטלו עצה וקצצו ארזים ועשו כסא והושיבוהו מלך עליהם... (שם טו יא)

בשני מקומות דימה משה את עצמו לאברהם ולא הועיל לו כלום, כיצד, אברהם קרא לו הקב"ה ואמר הנני, שנאמר (בראשית כ"ב) ויאמר אברהם ויאמר הנני, מהו הנני, הנני לכהונה, הנני למלכות, זכה לכהונה וזכה למלכות, זכה לכהונה מנין, שנאמר (תהלים ק"י) נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, וזכה למלכות שנאמר אל עמק שוה הוא עמק המלך... (דברים ב ה)

...אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה נתפס אברהם בן ביתך, אמר להם אני מתקיים עליו, אמרו לו הרי הוא עומד לישרף, אמר להם אני מתקיים עליו, הושלך לכבשן האש, ירד הקב"ה והצילו, מנין שנאמר (בראשית ט"ו) ויאמר אליו אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים. (שם שם כ)

מהו מי גבר יחיה, אמר רב תנחומא מי גבר כאברהם שירד לכבשן האש וניצל, ואחר כך (בראשית כ"ה) ויגוע וימת אברהם. (שם ט ד)

דבר אחר אברהם אמר למשה אני גדול ממך שהייתי זן לעוברים ולשבים, אמר לו משה, אני נתעליתי יותר ממך, אתה היית זן בני אדם ערלים, ואני הייתי זן בני אדם מהולים, ולא עוד אלא אתה היית זן בישוב, ואני הייתי זן במדבר. (שם יא ב)

אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מפני מה הגלית את בני ומסרתן בידי האומות והרגום בכל מיתות משונות, והחרבת את בית המקדש מקום שהעליתי את יצחק בני עולה לפניך... אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, מי מעיד בהם בישראל שעברו את תורתך, אמר לו תבא תורה ותעיד בהם בישראל, מיד באה תורה להעיד בהן, אמר לה אברהם, בתי, את באה להעיד בהן בישראל שעברו על מצותיך, ואין לך בושת פנים מפני, זכרי יום שהחזירך הקב"ה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלך... באה אל"ף להעיד בישראל שעברו על התורה, אמר לה אברהם אל"ף את ראש לכל האותיות ובאת להעיד בישראל ביום צרתם, זכרי יום שנגלה הקב"ה על הר סיני ופתח בך, (שמות כ') אנכי ה' אלקיך, ולא קבלוך אומה ולשון אלא בני... (איכה פתיחתא כד, וראה שם עוד)

אמר רבי עוקבא בליל ט' באב נכנס אברהם אבינו לבית קדש הקדשים, אחזו הקב"ה בידו והוה מטייל בו ארוכות וקצרות, אמר לו הקב"ה (ירמיה י"א) מה לידיד בביתי, אמר רבוני, בני היכן הם, אמר לו חטאו והגליתים לבין האומות, אמר לו לא היו בהן צדיקים, אמר לו עשותה המזמתה... ולא עוד אלא שהיו שמחים במפלתם אלו על אלו... (שם א כא)

דבר אחר החכם עיניו בראשו זה אברהם אבינו, והכסיל בחושך הולך זה נמרוד, וידעתי גם אני שמקרה אחד יקרה את כלם... אני נקראתי מלך ונמרוד הרשע נקרא מלך, זה מת וזה מת, אם כן ולמה חכמתי אני אז יותר, למה מסרתי נפשי על קדושת שמו של הקב"ה ואמרתי אין א:לוה כמוהו בעליונים ובתחתונים, ועוד חזרתי ואמרתי, כי אין זכרון לחכם עם הכסילל עולם וגו', הכל נשכח, למה, דכיון דישראל נכנסין לידי צרה הן אומרים (שמות ל"ב) זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו', שמא אומות העולם אומרים זכור למעשה נמרוד, הדא הוא דכתיב ואיך ימות החכם עם הכסיל. (קהלת ב טז)

דבר אחר את הכל עשה יפה בעתו, רבי בון אמר... היה ראוי אברהם להבראות קודם אדם הראשון, אלא אמר הקב"ה אם אברא תחלה את אברהם, שאם יקלקל אין מי יבא ויתקן אחריו, אלא הריני בורא אדם, ואם יקלקל זה יבא אברהם אחריו ויתקן... (שם ג יד)

אברהם נרדף מפני נמרוד ובחר הקב"ה באברהם, שנאמר (נחמיה ט') אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם... (שם שם יט)

דבר אחר יש אחד זה אברהם, שנאמר (יחזקאל ל"ג) אחד היה אברהם, ואין שני שאין לו בן זוג, גם בן ואח אין לו, בן ואח לא היה לו בשעה שירד אל הכבשן, ובשעה שאמר לו הקב"ה קח נא את בנך את יחידך, לא ראה שיש לו בן, בשעה שאמר לו לך לך מארצך, לא ראה שיש לו אח, ואין קץ לכל עמלו, ממצות ומעשים טובים, ולמי אני עמל ומחסר את נפשי מטובה, לא להדבק בדרכיו, שכל מי שאינו עושה כמותו גם זה הבל. (שם ד יג)

דבר אחר טוב ילד מסכן זה אברהם, ממלך זקן וכסיל זה נמרוד... כי גם במלכותו נולד רש, במלכותו של אברהם נולד רשותו של נמרוד. (שם שם טו)

דבר אחר החכמה תעוז לחכם זה אברהם, מעשרה שליטים, מעשרה דורות מנח ועד אברהם לא בחר הקב"ה מכולן ולא כרת עמהם ברית אלא עמו... (שם ז לז)

רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון פתר קרייה באברהם אבינו, כשאמר לו הקב"ה (בראשית כ"ב) קח נא את בנך את יחידך ביום הראשון לא ראה כלום... יצתה בת קול ואמרה לו אברהם אברהם לך אכול בשמחה לחמך וגו' כי כבר רצה אלקים את מעשיך. (שם ט ב, וראה עוד אברהם -עקדה)

מקטרת מור זה אבינו אברהם, מה המור הזה ראש לכל הבשמים, אף אברהם אבינו ראש לכל הצדיקים, מה המור הזה כל מי שלוקטו ידיו מתמררות, כך היה אברהם אבינו ממרר ומסגף עצמו ביסורים, מה המור הזה אינו מפיח ריחו אלא באור, כך לא הודיע אברהם את מעשיו הטובים אלא בכבשן האש. (שיר השירים ג ה)

רבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, לי נעשית מגן ולבני אין אתה נעשה מגן, אמר לו הקב"ה לך הייתי מגן אחד, שנאמר (בראשית ט"ו) אנכי מגן לך, אבל לבניך אני נעשה מגינים הרבה. (שם ד יב)

אהבה בתענוגים זה אהבתו של אברהם שהיה מתחטא על מלך סדום, הדא הוא דכתיב, (בראשית י"ד) ויאמר אברם אל מלך סדום הרמתי ידי אל ה' אם מחוט ועד שרוך נעל. (שם ז יב)

כך אברהם אבינו אוהבו של הקב"ה, (בראשית י"ב) ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, ובשבילו היה הקב"ה נזקק לכל עולמו, הדא הוא דכתיב (שם י"ד) וישובו ויבאו אל עין משפט היא קדש, לא בקשו להזדווג אלא לגלגל עינו של עולם, עין שעשתה מדת הדין בעולם בקשו לסמותה. היא קדש, אמר רב אחא הוא כתיב הוא שקידש שמו של הקב"ה וירד לכבשן האש, כיון שראו הכל שבאו כל המלכים ונזדווגו לו התחילו צווחין וי, ויהי בימי אמרפל. (אסתר פתיחתא)

מדרש תנחומא:

אברהם התחיל בזקנה וביסורין ובפונדק ובליגטא, התחיל בזקנה, שהיו האב והבן נכנסים לעיר, ולא היו מכירין הזקן לכבדו, והיה אברהם מצטער, אמר לפניו רבונו של עולם מה הפרש בין אב לבן, אמר לו הקב"ה חייך בך אני מתחיל, שנאמר ואברהם זקן. וביסורים, אמר אברהם לפני הקב"ה, אלולי נתת שלוה לדור המבול לא היו מכעיסין ומורדין ואומרים סור ממנו (איוב כ"א), אמר לו ממך אני מתחיל לפיכך נתיסר בבנו, שנאמר ויגדל הילד ויגמל (בראשית כ"א)... בפונדק, שנאמר ויטע אשל... שהיה אדם נכנס אצלו והוא אומר לו מה אתה מבקש, שאל ואני נותן לך, ועשה פונדק בפרשת דרכים. בליגטא, שנאמר ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וגו'. (נח יד)

...שכן מצינו באברהם שדקדק על המצוות, לפיכך נקרא אוהבו של הקב"ה, שנאמר זרע אברהם אוהבי... אמר לו הקב"ה אתה מדקדק במצותי ואתה יושב עם עובדי כו"ם, צא מביניהן, לך לך מארצך. (לך א)

רבי ברכיה פתח אחות לנו קטנה ושדים אין לה וגו' (שיר ה'), במה הכתוב מדבר, באברהם, כשהשליכו נמרוד לתוך הכבשן. קטנה, שעדיין לא עשה לו הקב"ה נסים, ולמה נקרא אחות, שאיחה את העולם לפני הקב"ה כאדם הזה שקורע ומאחד, לפיכך נקרא אחות. ושדים אין לה שעדיין לא היו לו בנים. מה נעשה לאחותינו ביום שידובר בה, ביום שאמר נמרוד להשליכו לכבשן האש, אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף אם נותן נפשו כחומה זו שהיא עומדת בפני מלחמות הרבה, וימסור עצמו על קדושת השם, נבנה עליה טירת כסף, אלו ישראל שקראם כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים ס"ט), ואם דלת היא, אם דל הוא מלמסור נפשו על קדושת השם, נצור עליה לוח ארז, מה צורה שבלוח ארז נוח להתטשטש, כך אברהם איני משגיח עליו. אמר אברהם אני חומה למסור נפשי על קדושת שמו, ולא אני בלבד, אלא ושדי כמגדלות, בני בניו חנניה מישאל ועזריה ודורו של רבי חנניה בן תרדיון וחבריו, שיתנו נפשם על קדושת שמך, לפיכך אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום, שיצא שלום מן הכבשן. אתה מוצא תרח אביו עושה צלמים היה ועובד אותם, אמר לו הקב"ה לך לך מארצך. (שם ב)

ויאמר ה' אל אברם לך לך, זה שאמר הכתוב שמעי בת וראי והטי אזנך ושכחי עמך ובית אביך (תהלים מ"ה), זה אברהם, ושכחי עמך וגו' זו עבודת כו"ם, ויתאו המלך יפיך זה מלך מלכי המלכים, והוא חפץ לייפותו בעולם הזה ולעולם הבא. כי הוא אדוניך והשתחוי לו. אמר רבי אבין משל לצלוחית של פלייטון הנתונה בבית הקברות ולא היה אדם יודע ריחה, מה עשה, נטלוה וטלטלוה ממקום למקום והודיע ריחה בעולם... ורבי לוי אומר נסיון הראשון כנסיון האחרון, נסיון הראשון בלך לך מארצך, נסיון האחרון בלך לך אל ארץ המוריה... (שם ג)

אמר רבי יהושע דסכנין, סימן נתן לו הקב"ה לאברהם שכל מה שאירע לו אירע לבניו, כיצד, בחר באברהם מכל בית אביו, שנאמר אתה הוא ה' האלקים אשר בחרת באברם וגו' ובחר בבניו משבעים אומות, שנאמר כי עם קדוש אתה לה' אלקיך ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה. לאברהם נאמר לך לך, ולבניו נאמר אעלה אתכם מעני מצרים... (שם ט, וראה שם עוד)

...אתה מוצא אברהם היה מהרהר אחר מדת הדין, ומה היה אומר, רבי לוי אמר כמדומה אני שקבלתי כל שכרי בעולם הזה, עזרני הקב"ה באותם המלכים, והצילני מן הכבשן, כבר קבלתי שכרי ושוב אין לי שכר בעולם הבא. אמר לו הקב"ה כיון שהרהרת אחר מעשי עולה אתה צריך... אמר רבי יצחק היה לבו הוגה לענה מרה, אמר, שמא הללו שהרגתי היה בהם צדיקים, אמר לו הקב"ה הללו שהרגת קוצים בערת מלפני... (שם י)

...אלא ראה ענותנותו של אברהם, אחר אותה מריבה שכתוב ויהי ריב בין רועי מקנה אברם ובין רועי מקנה לוט, אף על פי כן קורא אותו אחיו, דכתיב כי אנשים אחים אנחנו...

הוא עמק המלך, מן אותה שעה נקרא עמק המלך, ואי זה מלך, זה אברהם, שנצח את כל המלכים וחיילותיהם, ועליו נאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך...

אמר ליה הקב"ה אתה אמרת אם מחוט, אני מטהר את בניך במזבח שתהא מוקפת בחוט של סיקרא... ועוד בשכר שאמרת אם מחוט אני אתן לבניך מצות חוטין של מצות פתיל תכלת, אמרת עד שרוך נעל, אני נותן לבניך מצות יבמה וחלצה נעלו, ובזכות שאמרת נעל, אני נותן לבניך מצות אכילת פסח, שכתוב בו וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם, ועוד אני נפרע מעשו, שנאמר על אדום אשליך נעלי (תהלים ס') ועוד אני משבח בניך בו בלשון, שנאמר (שיר ז') מה יפו פעמיך בנעלים. אתה מאסת שכר בשר ודם, שכרך הרבה מאד מכאן ולהבא. (שם יג)

...כיון שמל אברהם נגלה עליו הקב"ה בכבודו לבקרו, שנאמר וירא אליו ה', רבי יצחק נפחא פתח, מזבח אדמה וגו', ואומר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך (שמות כ'), אמר הקב"ה ומה מי שהיה זובח עולה או שלמים אני נגלה עליו לברכו, אברהם שזבח את עצמו לפני על אחת כמה וכמה, לכך נאמר וירא אליו ה'. (וירא ב)

וירא וירץ לקראתם, אמר לו הקב"ה בשכר שלש ריצות שרצת, אני ארוץ לפני בניך שלש ריצות בשעת מתן תורה... וימהר לעשות אותו, מה פרע לבניו בסיני, שנאמר ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. אתה אמרת להן יוקח, אני נותן לבניך מצות פסח, שנאמר (שמות י"ב) ויקחו להם איש שה. אתה אמרת להן נא, אני נותן לבניך מצות פסח שנאמר (שם) אל תאכלו ממנו נא... (שם ד, וראה שם עוד)

דבר אחר ומצא חן זה אברהם, שהיה חביב על הבריות, שנאמר שמענו אדני, ומנין שהיה חביב על הקב"ה ועל המלאך, שנאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם... (שם ה)

...ואין לך אדם שכיון לבו ודעתו לתפלה כאברהם אבינו, שאמר לפני הקב"ה חלילה לך מעשות כדבר הזה, כיון שראה הקב"ה שהיה מבקש זכות שלא להחריב את העולם, התחיל משבחו ואמר לו יפיפית מבני אדם וגו'... (חיי שרה א)

...וכיון שמתה (שרה) קפצה זקנה על אברהם, מה כתיב אחריו ואברהם זקן. אמר הקב"ה דיו לעבד להיות כרבו, וכתיב עטרת תפארת שיבה (משלי ט"ז), מי גרם לאברהם כל הכבוד הזה, כשהלך בדרך צדקות, דכתיב ואברהם זקן, אמר לו הקב"ה דיו לעבד להיות כרבו... כך אמר הקב"ה לאברהם, כסף וזהב הרי נתתי לך, שנאמר (בראשית י"ג) ואברם כבד מאד במקנה וגו', אלא מה אתן לך, עטרה שבראשי... כשמתה שרה כתב עליו שברכו, למה, שלא יהיו באי עולם אומרים לא נתברך אברהם אלא מחמת שרה, אלא הריני מברכו אחר מיתתה, לכך נאמר וה' ברך את אברהם, למה, כי אחד קראתיו ואברכהו (ישעיה נ"א), וה' ברך את אברהם בכל, בזכות מה, בזכות שהפריש מעשר מכל, שנמאר (בראשית י"ד) ויתן לו מעשר מכל, לכך נאמר וה' ברך את אברהם בכל. (שם ד)

...אבל יצחק נתעטר באברהם ואברהם נתעטר ביצחק. (תולדות ד)

...אמרתי לאברהם קום התהלך בארץ לארכה וגו' (בראשית י"ג), בקש מקום לקבור לקבור שרה ולא מצא עד שקנה בד' מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מדותי... (וארא א)

דבר אחר יפיפית מבני אדם זה אברהם, שמכל הדורות שהיו לפניו לא דבר הקב"ה עמהם, שנאמר ויאמר ה' אל אברהם, הוצק חן בשפתותיך, שלמד סנגוריא על הסדומיים, שנאמר חלילה לך, חלילה לך חול הוא לך, ויש אומרים נכריה הוא לך, רב הונא אמר חילול השם יש בדבר זה להמית צדיק עם רשע... הוצק חן בשפתותיך, שמזרעך יצא שאני נותן לו את התורה וילמד אותה לבניך, שנאמר ויתן אל משה. (תשא יז)

שלמה אמר (משלי ל"א) זממה שדה ותקחהו וגו', בא וראה כל מה שהרהר אברהם בלבו נתן לו הקב"ה, הרהר על ארץ ישראל נתן לו, שנאמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו', אמר אברהם לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אתה נתת לי רשות לומר לפניך, שנאמר ויאמר ה' אלקים במה אדע כי אירשנה, אמר לו ידוע תדע. אוי לאדם שמוציא דבר מתוך פיו ואינו יודע היאך מוציאו, שאברהם על שאמר במה אדע, השיבו ידוע תדע וגו' ועבדום וענו אותם... (קדושים יג)

...אמר הקב"ה כל העולם כולו שלי הוא ומכרתי אותו לאברהם על ששמר מצותי, ואתם בעונותיכם גרמתם להיות דומה לתושב ששכר בית מבעליו... (בהר א)

אמר הקב"ה אני כבר הבטחתי את אברהם אוהבי ואמרתי לו ואתה תבא אל אבותיך בשלום וגו', ועכשיו יוצא לחוץ ורואה את בן בנו ורואהו יוצא לתרבות רעה, ושומע בני אדם מה הן אומרים על בן בנו, ורואהו יוצא לתרבות רעה מגלה עריות ושופך דמים, והוא מהרהר ואומר אלו הן התנאים שהתנה עמי הקב"ה, וקורא תגר, ואין זו שיבה טובה, אני עושה לו אוספו מן העולם... (תצא ד)

מדרש תנחומא הקדום:

כתיב לא אחריש בדיו ודבר גבורות וחין ערכו (איוב מ"א), אמר הקב"ה שלא יאמרו בני אדם אף אנו מדברים עם הקב"ה כשם שדבר אברהם והוא שותק לנו, אמר הקב"ה לא אחריש בדיו, אלא לאברהם בלבד אני שותק, למה שהוא שתק לי, אף אני שותק לו, אימתי שתק אברהם, כשאמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך אמרתי לו קח נא את בנך ושתק לי, שנאמר ואני כחרש לא אשמע (תהלים ל"ח), אף אני אחריש לו, ואף על פי שאמר דברים קשים, שנאמר (איוב מ"א) ודבר גבורות, אלא וחין ערכו ערב לי, ומה גבורות דבר, ראה מה כתיב ויגש אברהם ויאמר האף תספה וגו'... (וירא י)

ןיסע משם אברהם, זה שאמר הכתוב (תהלים כ"ו) לא ישבתי עם מתי שוא וגו' שנאתי קהל מרעים וגו', לא ישבתי עם מתי שוא אלו אנשי המגדל, שהיו מתי שוא, הלכו ואמרו לאברהם בא ושב אתנו שאתה גבור, שאנו רואים להקב"ה שישב לו למעלן והניח אותנו למטן... אמר להם אברהם ומה אתה מבקשים מן הקב"ה שיושב למעלה, שמא אמר לכם לכו ויגעו ופרנסו אותי, הוא בורא והוא מפרנס, הוא עשה והוא סובל... אמר להם הנחתם מגדול עוז שם ה' (משלי י"ח), ואתם אומרים נעשה לנו שם... (שם כד)

פרקי דרבי אליעזר:

ומנין שהפיל גורלות ביניהם, שנאמר (דברים ל"ב) בהנחל עליון גוים, ונפל גורלו של הקב"ה על אברהם ועל ביתו, שנאמר (שם) כי חלק ה' עמו, אמר הקב"ה חבל וגורל זה שנפל עלי רצת נפשי, שנאמר (תהלים ט"ז) חבלים נפלו לי בנעימים... (פרק כד)

אמרו מה עשה אברהם אבינו, עשה לו בית קבול לחרן, וכל מי שהוא נכנס ויוצא לחרן היה מקבלו ונותן לו מאכלו ומשקהו, ואומר לו אחד הוא אלקים בעולם. (פרק כה)

רבי יהושע בן קרחה אומר אברהם התחיל ראשון לעשר בעולם, לקח את כל מעשר סדום ועמורה וכל מעשר לוט בן אחיו ונתן לשם בן נח, שנאמר (בראשית י"ד) ויתן לו מעשר מכל... עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה ואומר, רבון כל העולמים, לא בכח ידי עשיתי את כל אלה אלא בכח ימינך, שאתה מגן לי בעולם הזה ולעולם הבא, שנאמר (תהלים ג') ואתה ה' מגן בעדי בעולם הזה, כבודי ומרים ראשי לעולם הבא, וענו העליונים ואמרו ברוך אתה ה' מגן אברהם. (פרק כז)

...ורץ להביא בן בקר, וברח לפניו בן הבקר ונכנס למערת המכפלה, ונכנס אחריו שם, ומצא שם אדם וחוה שוכבים על המטות וישנים ונרות דולקין עליהם, וריח טוב עליהם כריח ניחוח, לפיכך חמד את מערת המכפלה לאחוזת קבר... (פרק לו)

אבות דרבי נתן:

...אבל אברהם לא עשה כן (כאיוב), אלא יושב ומהדר בעולם, וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו, את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין, את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר, ואת שאין דרכו לשתות יין השקהו יין, ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים, והניח מאכל ומשקה, וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים, לפיכך נעשית לו נחת רוח, וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם, שנאמר ויטע אשל בבאר שבע. (ז א)

אמרו, גמליו של אברהם אבינו לא נכנסו לבית שיש בו עבודת כוכבים, שנאמר (בראשית כ"ד) ואנכי פיניתי הבית, מתרפים, ומה תלמוד לומר ומקום לגמלים, מלמד שלא נכנסו לבית לבן הארמי עד שפנו כל העבודת כוכבים מפניהם. (ח ז)

עשרה דורות היה מנח ועד אברהם, וכי מה צורך לבאי עולם בכך, אלא ללמד שכל אותן הדורות היו מכעיסין לפניו, ולא היה אחד מהם שיהלך בדרכי הקב"ה (+) עד שבא אברהם אבינו והלך בדרכי הקב"ה... (יג א)

מסכת סופרים:

האדם הגדול בענקים, היה אברהם אבינו גבוה יותר מענק, בענקים זה אברהם אבינו, שהיה גבוה קומתו כנגד שבעים וארבעה אנשים, ואכילתו ושתיתו כך היה כנגד שבעים וארבעה אנשים וכחו כן, מה עשה נטל שבעה עשר בני קטורה ובנה להן כרך של ברזל והכניסן לתוכה, והשמש מעולם לא נכנס בתוכה מפני שהוא גבוה הרבה, ומסר להן דיסקרין של אבנים טובות ומרגליות ומשתמשין לעתיד לבא כשעתיד הקב"ה להחפיר חמה ולבנה... (פרק כא)

פסיקתא:

אהבת צדק (תהלים מ"ה) זה אברהם, שבשעה שראה הקב"ה כל אותם הדורות שהיו עכו"ם, ואברהם עמד ופירש מהם ולא השאה להם, אלא היו כולם עכו"ם ואברהם עמד ונתחכם מאליו ועבד הקב"ה, לכך כתב בו ויגד לאברם העברי, מהו העברי, שכל העולם כולו לעבר אחד, והוא היה לעבר אחד, והיה אוהב להקב"ה ועובדו, לכך קורא אותו הקב"ה עברי, וזרע אברהם אהבו, אמר הקב"ה אהבת צדק וצוית את בניך שיעשו אף הם צדקה ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט וגו' (בראשית י"ח), ותשנע רשע של דורות שלך, שהיו עובדי עכו"ם, ושמא הפסדת, הרי עשרה צדיקים ראשי דורות היו מלפנים ולא זכה אחד מהם להתעלה בעולם אלא אתה, על כן משחך אלקים שמן ששון מחביריך. (פרשה לג אנכי אנכי)

דבר אחר וה' פקד, זה שאמר הכתוב הזורעים בדמעה ברנה יקצורו (תהלים קכ"ו), זה אברהם, שהיה בוכה ומתחנן לפני הקב"ה הן לי לא נתת זרע, מיד נתבשר בבנים, כי ביצחק יקרא לך זרע, הוי ברינה יקצורו. (פרשה מב וה' פקד את שרה)

אמר רבי לוי אמר רבי אלעזר בשם רבי יוסי בן זימרא ג' מילין היו פסיעותיו של אברהם, ורבי יהודה ברבי סימון אמר מיל א', אמר רבי וחוניא בשם רבי וחוניא ברבי בנייה אפילו אבק לא עלה על רגלו של אחד מאוכלוסיו של אברהם באותה השעה, שנאמר ירדפם יעבור שלום ארח ברגליו לא יבא, לפיכך אמר לו יגעת עמי חצי הלילה, חייך שאני פורעו לבניך במצרים חצי הלילה. (ויהי בחצי הלילה)

שוחר טוב:

דבר אחר שמש ומגן מדבר באברהם אבינו, כי שמש זה אברהם שנאמר (ישעיה מ"ח) מי העיר ממזרח, ומגן זה אברהם, שנאמר (בראשית ט"ו) אנכי מגן לך. אלקים זה אברהם, שנאמר (שם כ"ג) נשיא אלקים אתה בתוכנו. חן וכבוד יתן ה' זה אברהם, דכתיב (שם י"ג) ואברם כבד מאד במקנה בכסף ובזהב. לא ימנע טוב להולכים בתמים זה אברהם, שנאמר (שם י"ז) התהלך לפני והיה תמים. ואם באברהם הכתוב מדבר היה לו שיאמר לא ימנע טוב להולך בתמים, ומהו להולכים בתמים, אלא מה אברהם שהלך לפני הקב"ה בתמימות נעשה לו מגן, אף כל מי שמהלך לפניו בתמימות נעשה לו מגן. ואחריו מה כתיב (תהלים פ"ד) אשרי אדם בוטח בך, אברהם אין כתיב כאן אלא אדם, כל אדם. (תהלים א)

כי אם בתורת ה' חפצו זה אברהם, שנאמר (בראשית י"ח) כי ידעתיו למען אשר יצוה. ובתורתו יהגה, אמר רבי שמואל בר נחמני אברהם לא היה לו אב שילמדו תורה, מאין למד, תני רבי שמעון בן יוחאי, מלמד שזימן לו הקב"ה שתי כליותיו כשני רבנן והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה כל הלילה, הדא הוא דכתיב (תהלים ט"ז) אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי... (שם)

ל' כנגד ל' צדיקים שאין העולם חסר מהם, כאברהם, שנאמר (בראשית י"ח) ואברהם היו יהיה בגימטריא תלתין הוו, כשישראל זוכין שמונה עשר בארץ וי"ב בחוצה לארץ, וסימן טוב לישראל כשהארץ מעמדת י"ב צדיקים... (שם ה)

...דבר אחר מה אנוש כי תזכרנו זה אברהם, שנאמר ויזכור אלקים את אברהם... (שם ח)

מי זה האיש, זה אברהם, שנאמר (בראשית כ') ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא, ירא ה' זה אברהם, שנאמר (שם כ"ב) כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה, יורנו בדרך יבחר, שהורהו דרך טובה להכיר את שמו, שנאמר התהלך לפני והיה תמים, נפשו בטוב תלין בקבר, וזרעו יירש ארץ, לזרעך אתן את הארץ הזאת. (שם כה)

ויתהלכו מגוי אל גוי, מדבר באברהם ושרה, שנאמר ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה, לא הניח אדם לעשקם אלו המצרים, ויוכח עליהם מלכים זה אבימלך ופרעה, שנאמר (בראשית יב) וינגע ה' את פרעה נגעים גדולים... (שם קה)

...זה שאמר הכתוב (ישעיה מ"א) מי העיר ממזרח צדק, ישינים היו אומות העכו"ם מלבא תחת כנפי השכינה, ומי העירן לבא לחסות תחת כנפי השכינה, אברהם, שנאמר מי העיר ממזרח, ואל תאמר לזה בלבד, אלא אף הצדקה היתה ישינה והעירה אברהם, וכיצד עשה אברהם, עשה לו פונדק ופתח לו פתחים לכל רוח והיה מקבל העוברים והשבים, שנאמר (בראשית כ"א) ויטע אשל בבאר שבע, אמר רבי עזריה מהו אש"ל, אכילה שתיה לויה, הוי צדק יקראהו לרגלו. דבר אחר צדיקו של עולם מלוה אותו, ואימתי כשבא לעשות מלחמה עם אמרפל, שנאמר יתן כעפר חרבו, מהו כעפר רבי יהודה אומר אברהם היה נוטל עפר וזורק עליהם והיה נעשית חרבות, ונוטל קש וזורק ונעשה קשת וחצים. אמר לו רבי נחמיה אם כן עקרת את המקרא, אין כתיב עפר וקש, אלא כעפר כקש, מהו כקש, שהיה זורק אמרפל חרבות ונעשים כעפר, זרק חצים ונעשים כקש. ירדפם וגו' מהו אורח ברגליו לא יבא, כשבא לרדוף אחריהם נקפצה לו הארץ לפניו... ומי עשה כל המלחמות, הקב"ה, שאמר לו שב לימיני, שב ואני עושה לך מלחמה. (שם קי)

במצותיו חפץ מאד, אמר לו הקב"ה (בראשית י"ב) לך לך מארצך, לא עשה באנגריא, אלא מיד ויקח אברם את שרי אשתו. אמר לו הקב"ה (שם) המול ימול, לא עכב, אלא מיד בעצם היום הזה נימול... (שם קיב, וראה שם עוד)

כך אמר הקב"ה קשה בעיני לומר לאברהם שימות, שכבר הקנני שמים וארץ וירד לכבשן האש על שמי וקידש שמי בעולם... (שם קטז)

...וכן אתה מוצא כשהקב"ה מזכיר את אברהם הצדיק היה מברכו, שנאמר (בראשית י"ח) המכסה אני מאברהם, מה כתיב בתריה ואברהם היה יהיה... אברהם צדקתו עומדת לעד, אינו מניח להקב"ה, ואף הקב"ה לא הניחו, שנאמר (בראשית ט"ו) אני ה' אשר הוצאתיך. טוב לחסות בה' שלא היה בוטח על דברי אביו ולא על דברי אמו, ותרח היה רואה במזלות ורואה ... ומזלו של אברהם שכל העולם מתמלא ממני... ויקח אברם ונחור להם נשים, יסכה זו שרה ונתמלא כל העולם ממנו. (שם קיח, וראה עוד אברהם-באור)

...והיכן היא אותה האמונה שהאמין אברהם, שנאמר (בראשית ט"ו) והאמין בה', וכן דוד אמר זכר דבר לעבדך, אותו הדבר שקיימת לאברהם בין הבתרים, שנאמר זכר דבר לעבדך על אשר יחלתני, על הדברים אני מיחלת, מה שאמרת לאברהם (שם כ"ב) ארבה את זרעך ככוכבי השמים לכך נאמר על אשר יחלתני. (שם קיט)

מדרש שמואל:

אמר רבי יצחק הכל בזכות השתחויה, אברהם לא חזר מהר המוריה בשלום אלא בזכות השתחויה, שנאמר (בראשית כ"ב) ונשתחוה ונשובה אליכם. (פרשה ג)

יש תפלה שהיא נענית למאה שנה, מאברהם שנאמר (בראשית כ"א) ואברהם בן מאת שנה וגו'... עשר קרנות הם, קרנו של אברהם אבינו, (ישעיה ה') כרם היה לדידי בקרן בן שמן... (פרשה ד)

מדרש משלי:

אם ראית אדם שמתעסק בתורה ובגמילות חסדים עתיד הוא לזכות לעטרת שיבה, לכך נאמר בדרך צדקה תמצא, בא ולמד מאברהם, מתוך שחלק כבוד למלאכי השרת זכה לעטרת שיבה, שנאמר (בראשית כ"ד) ואברהם זקן בא בימים, וכל כך למה, בדרך צדקה תמצא, והיכן מצינו שעשה צדקה, דכתיב (שם ט"ז) ויחשבה לו צדקה... (פרשה טז)

כל מי שהולך בתומו בעולם הזה עתיד להנצל מדינה של גיהנם לעתיד לבא, שכן מצינו בנח... ואברהם שהלך בתום, שנאמר (בראשית ט"ז) התהלך לפני והיה תמים, זכה לקנות שמים וארץ, שנאמר (שם י"ד) ברוך אברם לא:ל עליון קונה שמים וארץ. שמים, שזכו בניו לקבל התורה שנתנה מן השמים, וארץ, לפרות ולרבות כעפר הארץ, וכל כך למה, בשביל תמימות שהיה בו, וזכה ונזדמנה לו שרה... (פרשה יח)

תנא דבי אליהו רבא:

כיון שבא אברהם היה לבי על עולמי, שנאמר (שיר ד') לבבתני אחותי כלה, לבבתני באחת מעיניך באחד ענק מצורוניך, משל למלך שקדש את האשה ונראית לו באחת מעיניה והיה אוהבה ביותר... אמור מעתה כשיראנה בשתי עיניה על אחת כמה וכמה, כך אברהם אבינו היה מפקח על עניני הבריות ומכניסן תחת כנפי השכינה כך אוהבו, כשיבואו בניו לידי חבילות של תורה ומצות על אחת כמה וכמה... (פרק ה)

ישמור אדם את הדברים בלבו, שלא יאכל עם עמי הארץ על השלחן ולא ירבה עמהם בסעודה בכל מקום... וילמד מאברהם אבינו ע"ה שעשה סעודה להמלאכים ונהנו ממנו, שנאמר (בראשית י"ח) ויאמר אדני וגו' אל נא תעבור מעל עבדך וגו'... (פרק יב)

אמר להן רבי אליעזר לתלמידיו, בני אתם יודעים בשבחו של אברהם אבינו, מיד אמרו לו תלמידיו יהי רצון שתודיע לנו. מיד פתח רבי אליעזר ואמר, כתיב (מיכה ו') תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, זהו שנאמר ברוח הקדש על ידי דוד המלך ע"ה (תהלים א') והיה כעץ שתול על פלגי מים, כנגד מי אמר דוד מקרא זה, לא אמרו אלא כנגד אברהם אבינו, שאנשי דורו, שהוא דור הפלגה לא היו יודעים שמו של הקב"ה, ואשור היה יודע שמו של הקב"ה אבל לא היה מוחה בבני דור הפלגה... אבל כיון שנולד אברהם היה אברהם מודיע לכל הבריות שמו של הקב"ה והקנה אותו שמים וארץ, שנאמר (בראשית י"ד) ויאמר אברם אל מלך סדום הרימותי ידי אל ה' א:ל עליון קונה שמים וארץ, באותה שעה נשק הקב"ה את שתי ידיו של אברהם, ואמר לו הקב"ה לאברהם מיום שנברא העולם עד עכשיו לא קראני שום אדם אדון א:ל עליון אלא אתה, מה שאמרת הרימותי ידי אל ה' א:ל קונה שמים וארץ, וכיון שנולד אברהם נתברך שמו של הקב"ה בפי כל הבריות, וגם אברהם נתברך, שנאמר (שם) ומלכי צדק וגו' ויברכהו ויאמר ברוך אברם וגו'. כיון שנולד אברהם ונתגלגלו רחמיו של הקב"ה על הכל, שנאמר (תהלים קי"ח) חנון ורחום ה', וכיון שנולד אברהם נהדר הקב"ה בפי כל בריותיו.... (אליהו זוטא פרק כה, ראה עוד אברהם-באור)

ילקוט שמעוני:

והנחש וגו', מתוקן לפורענות, הן האדם היה מתוקן למיתה... אחד היה אברהם מתוקן להדריך את כל העולם בתשובה... (בראשית פרק ג, כו)

דבר אחר למה הדבר דומה, למלך שנכנס למדינה וראה בחור נאה מסיק בקמין במרחץ, אמר לו המלך בוא עמי ואני נותנך בפלטין שלי, הלך עמו ועשאו בקסטר, אמרו בני פלטין אתמול מסיק בקמין ועכשיו בקסטר, כך אמר הקב"ה בוא אחרי ואני עושה אותך כהן גדול כאדם הראשון, שנאמר ואעשך לגוי גדול, וכתיב והכהן הגדול מאחיו, וכתיב אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק. (שם פרק יב, סג)

אברהם אבינו היה בשעה שדבר עמו הקב"ה בברית בין הבתרים בן ע' שנה, שנאמר ויהי מקץ ת"ל שנה, וחזר לחרן, ועשה שם ה' שנים, שכן הוא אומר ואברם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן, נמצאת מן הפלגה עד שיצא אברהם אבינו מחרן כ"ו שנה הן, י"ב שנה שעבדו את כדרלעומר וי"ד שנה בא כדרלעומר, אותה שנה שיצא אברהם מחרן היא היתה שנת הרעב, וירד למצרים ועשה שם ג' חדשים, בא וישב לו בחברון, היא השנה שכבש את המלכים. (שם שם, סו, מסדר עולם)

דבר אחר בחדש השביעי, רבי ברכיה הוה קרי ליה ירחא דשבועה, שבו נשבע הקב"ה לאברהם, ויאמר בי נשבעתי נאם ה', מה צורך היה בשבועה, אמר רבי ביבאי רבה בשם רבי יוחנן אמר אברהם לפני הקב"ה... אלא כשם שהיה בלבי להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השבתיך, כך בשעה שיהיו בניו של יצחק באין לידי עבירות ומעשים רעים תהא נזכר להם עקדת יצחק, ותתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם, והפך להם מדת הדין למדת רחמים, ואימתי, בחדש השביעי. וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל. אמר רבי יודן מלמד שהראה הקב"ה לאברהם אבינו את האיל נטש בחורש זה ונסבך בחורש זה, אמר הקב"ה אברהם כך עתידים בניך להיות נאחזין בעונות ונסבכים בצרות, וסופן להגאל בקרנו של איל... אמר רבי חנינא... כך עתידין בניך להיות נאחזין באומות העולם ונסבכין במלכים ונמשכין ממלכות למלכות, מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום, וסופן להגאל בקרניו של איל, שנאמר וה' אלקים בשופר יתקע. (ויקרא פרק כג, תרמה)

עוג הוא אליעזר, ופרסות רגליו ארבעים מיל, ואברהם היה טומנו בכף ידו, פעם אחת גער בו, ומיראתו נפל שינו ממנו, ונטלו אברהם ועשאו מטת שן והיה ישן שם, ויש אומרים כסא עשאו וישבו בו כל ימי חייו. ומי נתנו לאברהם, נמרוד... (במדבר פרק כא, תשסה)

רבי חנניא בן עקיבא אומר, חביבה היא ראייתו של אברהם אבינו יותר מראייתו של משה, שבאברהם לא לבטוהו ובמשה לבטוהו, באברהם הוא אומר שא נא עיניך וראה מן המקום וגו', ובמשה מהו אומר עלה ראש הפסגה, עלה הבט וראה... (דברים פרק ג, תתכג)

קורא ממזרח עיט איש עצתי, זה אברהם, וכן הוא אומר אתה ידעת שבתי וקומי, שבתי בגן עדן וטרודי מתוכה, בנתה לרעי מרחוק, באיזה זכות יעצת לבראני, בזכות אותו שבא מרחוק. (ישעיה פרק מו, תסד)

אמר רבי שמעון בן חלפתא, משל למה הדבר דומה, למלך שנשא למטרונא, והכניסה לו שני אריסין, אף המלך זקף לה שני אריסין כנגדן, אבדה מטרונה את שלה, אף המלך נטל את שלו. לימים עמדה וכשרה את עצמה והביאה אותם אריסין, אף המלך הביא את שלו, אמר המלך אלו ואלו יעשו עטרה ויתנו בראשה, כך אתה מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין, כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו', עד לעשות צדקה ומשפט, אף הקב"ה זקף לו כנגדן חסד ורחמים, ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד... אמר הקב"ה אלו ואלו יעשהו עטרה וינתנו בראשיהם של ישראל... (ירמיה פרק טז, רצה)

והיה ראשיתך מצער, אתה מוצא כל המצטער בתחלה נוח לו בסופו, אברהם הושלך לכבשן האש, וגלה מבית אביו, ורדפו אחריו ט' מלכים, ונתנסה בעשר נסיונות, ולבסוף נח, שנאמר ואברהם זקן וגו'... (איוב פרק ח, תתקד)

אברהם לקה והיה משחק, ויפול אברהם על פניו ויצחק, משל למי שנשבע להכות את בנו, אמר לו, בני מושבע אני להכות אותך, אמר לו הרשות בידך הכה אותי עד שאומר די, כשלקה לא אמר הבן די ואמר האב די, כך וירא אליו ה' וגו' אני א:ל ש:די, די הכיתי... (שם פרק י, תתקה)

מדרש הגדול:

דבר אחר ויעבר אברם בארץ, לבקש להם זכות בארץ, לידע איזה מקום שסוף בניו לעשות בו זכות ומודה לשם עליו, ואיזה מקום שסופן לחוב בו, ומבקש רחמים עליו. והכנעני אז בארץ, רמז לו שדור שמיני יירש את הארץ, אברהם יצחק ויעקב לוי קהת עמרם משה, הרי שבעה דורות, ויהושע מכניסן לארץ שהוא דור שמיני, מנין "אז". (בראשית יב ו)

ויאהל אברם ויבן שם מזבח, שלש מזבחות בנה אברהם, אחד בשכם, מקום שנותנין ברכות וקללות, ושם כרת יהושע ברית עם כל ישראל... ואחד בעי, כדי שינצלו בניו מאנשי העי, ואחד בחברון, מקום שהמליכו בו את דוד ושם כרתו ברית... (שם יג יח)

מה תתן לי, רבי יונתן אומר שלשה הן שאמר להן הקב"ה שאלו, רבי אחי אומר ארבעה, אברהם ושלמה אחז והמלך המשיח. אברהם מנין, שנאמר ויאמר אברם ה' אלקים מה תתן לי, אינו אומר מה תתן לי אלא שאמר לו שאל... (שם טו ב)

דבר אחד ויוצא אותו החוצה, רבי לוי אומר הראהו ניהוג הכוכבים והמזלות וכל זויות שברקיע, וכי מחוץ לעולם הוציאו, אלא שהראהו חדרי שמים שנקראו חוצות... (שם טו ה)

דבר אחר והוא יושב פתח האהל, וכי דרכו שלאברהם אבינו לישב פתח האהל, אלא להודיעך כמה חביבה הכנסת אורחין לפני אברהם אבינו, שכיון ששהה שני ימים בלא הכנסת אורחין, אמר שמא סבורין שהן מצערין אותי, מיד יצא וישב לו על הפתח להכניס העוברין והשבים. (שם יח א)

מדרשים:

...זה שאמר הכתוב (משלי ב') יצפון לישרים תושיה, עד שלא נברא העולם צפן הקב"ה את התורה עד שיעמוד אברהם ויטול אותה, שנאמר (בראשית כ"ו) עקב אשר שמע וגו' מלמד שקיים אברהם אבינו את כל המצות ואת כל התורות שנאמר ותורותי. ארשב"ג משום ר' יונתן אף עירובי תבשילין קיים אברהם, שנאמר עקב אשר וגו'... א"ל הקב"ה אברהם אתה עסקת בתורה חייך שאני מגן לך, כשם שאדם אוחז את המגן זה ואפילו זורקין בו חצים או אבנים המגן מקבל, כך אני נעשה לך מגן, ולא לעצמך אלא אף בניך אם יהיו עוסקין בתורה כשם שאתה עסקת כך אני נעשה להם כמגן...

זה שאמר הכתוב (משלי י"א) רשע עושה פעולת שקר וזורע צדקה שכר אמת, אברהם שזרע צדקה והיה מאכיל את העוברים ואת השבים שנאמר (בראשית כ"א) ויטע אשל וגו', א"ל הקב"ה חייך שכר אמת יש לך אל תירא אברם וגו'...

דבר אחר אחר הדברים האלה, מה כתיב למעלה מן הענין (בראשית י"ד) וישמע אברם כי נשבה וכו', וכי אחיו היה לוט, אלא שבחו של אברהם אחר כך אותה המריבה שעשו שנאמר (שם י"ג) ויהי ריב וגו', ולא נזכר אברהם ואחר כך קוראו אחיו... וירק את חניכיו מכאן אתה למד שנטל אברהם כסף וזהב וחיפה אותן, ואמר להם למלחמה אנו יוצאים להציל לוט אנו הולכין, לא תתנו עיניכם בממון, אם בשביל כסף וזהב אתם יוצאים הרי כמה לפניכם... דבר אחר וירק שהריקן בדברים, שכתוב בתורה (דברים כ') מי האיש הירא ורך הלבב וגו' וכן עשה אברהם... כיון ששמעו כך כל אותן האנשים מי שידע בלבו שחטא לא יצא וחזרו להן כולן ולא נשתייר עם אברהם אלא אליעזר בלבד שהיה כשר, אמר הקב"ה הוא ילך עמך שאני נותן בו כח של שלש מאות ושמונה עשרה וכאילו שאף הן יוצאין עמך...

...אמר לו הקב"ה אתה אמרת אם מחוט, אני נותן לבניך חוט של צדקה שיהא מקיפן כשם ששנו חכמים. דבר אחר אני נותן לבניך מצות ציצית שהיא של חוט... אתה אמרת עד שרוך נעל אני נותן לבניך מצות חליצה... דבר אחר אני נותן לבניך בזכות כך מצות הפסח, שנאמר (שמות י"ב) וככה תאכלו אותו וגו' נעליכם ברגליכם. דבר אחר אני משבח לבניך בחוט, שנאמר (שה"ש ד') כחוט השני. דבר אחר בזכות כך אני פורע משונאיהם, שנאמר (תהלים ס') על אדום אשליך נעלי. דבר אחר... אני משבח לבניך במנעליהם שנאמר (שה"ש ז') מה יפו פעמיך בנעלים. אתה מאסת שכר של בשר ודם ראה שכר שמתוקן לך לפני, שנאמר שכרך הרבה מאד. (אגדת בראשית פרק יג, וראה שם עוד)

לדוד מזמור נאום ה' לאדוני, זה שאמר הכתוב (ישעיה מ"ו) קורא ממזרח עיט וגו', יתברך שמו של הקב"ה היאך הוא מחבב את הצדיקים ומגדלם, האיך גדל אברהם שעשאו סנקלטיקוס (יועץ) שלו שיהא נוטל בו עצה, שנאמר (שם) קורא ממזרח וגו', אמר לו בוא ושב לימיני שתהא בעל עצתי למה שאת נאמן... כך אמר הקב"ה אני נתתי את הארץ מתנה לאברהם, שנאמר (בראשית י"ג) קום התהלך בארץ, ואם מבקש אני להפוך חמשת הכרכים ואיני נוטל עצה מאברהם עכשיו אומר חזר בו במתנה שנתן לי, אלא הריני נוטל עצה הימנו... (שם פרק כא)

דבר אחר חלילה לך זש"ה (איוב מ"א) לא אחריש בדיו ודבר גבורות וחין ערכו, אמר הקב"ה שלא יאמרו בני אדם אף אנחנו מדברים בהקב"ה כשם שדבר אברהם, אמר הקב"ה לו אחריש בידו, לאברהם בלבד אני שותק, למה שהוא שתק לי ואף אני שותק לו, ואימתי שתק אברהם, אלא אמרתי לו (בראשית כ"א) כי ביצחק יקרא לך זרע, ואחר כך אמרתי לו (שם כ"ב) והעלהו שם לעולה ושתק, שנאמר (תהלים ל"ח) ואני כחרש לא אשמע וגו' אף אני מחריש לו... (שם פרק כב)

...וה' פקד את שרה כאשר אמר, מה אמר אלא ראה מה כתיב ויוצא אותו החוצה וגו' העלה אברהם לשמים, שאין חוצה אלא שמים, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות, כיון שהעלה אותו לשמים אמר לו הסתכל מה יש למטה, שנאמר הבט נא השמימה, הרי שהיה למעלה מן הכוכבים שאין הבט אלא מלמעלה למטה... א"ל אברהם רבונו של עולם את מתפלל עלי ואומר לי הבט נא השמימה ואני מסתכל לפיכך כביכול שמסתכל למטה ותקיים מה שאמרת לשרה שוב אשוב אליך וגו'... (שם פרק כח)

דבר אחר אדם אחד מאלף מצאתי זה אברהם והיאך, אלא צפוי היה עד שלא יעמוד אברהם שיעמדו אלף דור ואחר כך אברהם, וכן דוד אומר (תהלים ק"ה) דבר צוה לאלף דור אשר כרת את אברהם וגו' וכיון שראה שאין מהם הנייה אלא כולם רשעים קפל אותן והעבירן מהם עשרים דור ואחר כך ברא לאברהם... (שם פרק מט)

כך אמר איוב למה אין אתה נוהג בי כבוד כאברהם, אמר לו וכי נתנסית כאברהם הנסה דבר אליך וגו'... אמר להם ואני לא הכנסתי ארבע עטרות, איש תם וישר ירא אלקים וסר מרע, אמרו לו אברהם נתנסה בעשרה והיו לו עשרה עטרות, נקרא איתן... שחיזק עצמו לעשות רצון יוצרו. נקרא הימן שהאמין בהקב"ה... נקרא אברם מתחילה וניתוסף לו ה' ונקרא אברהם, ולמה ה' נתוסף לו שקיים ה' חומשי תורה עד שלא ניתנו... נקרא עיט, שנאמר (ישעיה מ"ז) קורא ממזרח עיט, היא התרנגולת, כשם שהתרנגולת הזו כשהיא עושה אפרוחים משמרתן מן כבשות ומן העורבים ונותנת נפשה עליהן, כך היה אברם נותן נפשו לישרף... נקרא צור, שנאמר (שם נ"א) הביטו אל צור חוצבתם, כשם שהצור הזה אין לו מעיים כך היה אברהם בלא מעיים כשאמר לו קח את בנך וגו'. ונקרא נשיא למי שנקרא רם ונשא, שנאמר (שם נ"ז) כי כה אמר רם ונשא. ונקרא אדני, שנאמר (בראשית כ"ד) ויאמר ברוך ה' אלקי אדני אברהם... שהוא עשה להקב"ה אדון על כל בריותיו. ונקרא אלהי' שנאמר נשיא אלקים אתה (בראשית כ"ג) שהוא הודיע יראתו של הקב"ה בעולמו... נקרא נביא שהוא הודיע תחילה מה הוא כחה של רוח הקודש, שנאמר (שם כ') ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא וגו'. ונקרא ירא אלקים שנאמר (שם כ"ב) כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה שהיה ירא מן הקב"ה. ונקרא אוהב שנאמר (ישעיה מ"א) זרע אברהם אוהבי. הרי עשרה כגד עשרה נסיונות. (שם פרק נה)

...וכן אברהם ירד למלחמה ועשיתיו מלך על ששה עשר מלכים, והחזרתי לו את השביה, והיה סבור שמא שכרו הוא, ואמרתי לו (בראשית ט"ו) שכרך הרבה מאד, לא היה צריך להודות אלא אמר (שם) ה' אלקים מה תתן לי וגו'. (שם פרק סא)

דבר אחר כמגדל דוד צוארך זה אברהם, כשם שכל איבריו של גוף תלוין בצואר כך כל ישראל תלוין באברהם, שנאמר מגן אברהם, אלף המגן תלוי עליו... (שם פרק עט)

ילקוט ראובני:

ויתן לו מעשר מכל, אמר רבי יצחק האי קרא לא ידענא מי נתן למי, אלא הקב"ה נתן לאברהם מעשר, נטל אות א' מתחת כסא הכבוד והוא אות ה', והוא אברהם, שנאמר ולא יקרא עוד שמך אברם כי אם אברהם, וזה מעשר נתן לו הקב"ה. עוד שם הקב"ה נטל אות אחת מתחת כסא הכבוד ועשה אותה עטרה על הנשמה שהוא אברם, ואיזה אות שהוא ה' שבו נברא שמים וארץ והעולם בה' להיות צרור בצרור החיים נשלמה בהשלמתו, הדא הוא דכתיב ולא יקרא עוד שמך אברם כי אם אברהם. רבי יהודה אומר מהו מכל, הוא שכינתא של מקום, דהא תנינן אמר רבי ברכיה וה' ברך את אברהם בכל, שהשרה שכינתא עמיה. (לך לך)

דבר ה' אל אברם במחזה וגו', יש חילוק בין מראה למחזה, מראה הוא לשון הקודש, מחזה דא תרגום, על כן באברהם קודם שנימול היה דבר ה' אל אברם במחזה, כדי שלא ידעו המלאכים שהקב"ה מדבר עם אברהם עם ערל, והמלאכים אינם משגיחים בתרגום... (שם)

ראוי היה אברהם להיות מן העליונים, שנאמר וצבא השמים לך משתחוים, וסמיך ליה ובחרת באברם. ולמה הוצרך עזרא לומר מה שכתוב בתורה שהיה שמו אברם ונקרא אברהם, ועוד כי אב המון גוים אב לגוים, לנח היה לקרא כן כי הוא היה אב המון גוים... אלא כל מה שברא יהיה כאברהם, נימול ונאחז מעשה אברהם בידינו, שבעבור ה' דברים נוסף על שמו הראשון ה', עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חקותי ותורתי... (שם)

והיה כעץ שתול על פלגי מים, מדבר באברהם, נטוע אין כתיב כאן אלא שתול, שנעקר מעבודה זרה ונדבק בקב"ה, ואין מים אלא הקב"ה, שנאמר אותי עזבו מקור מים חיים, ועל יובל ישלח שרשיו, אף אותן שהיו מובלים לגיהנם הביאן וקרבן ליראתו של הקב"ה, שנאמר ואת הנפש אשר עשו בחרן... (שם)

ויהי בשחת אלקים את ערי הככר וגו', אין דגל יוצא עד שעמד דגל אברהם ללמוד זכות, וזהו סוד וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם, ואברהם שב למקומו מה כתיב בתריה, ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכור אלקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה, ממש באמצע הפיכה הצילו. הטעם שאברהם לקח בידו האש והמאכלת, שהם כחו של יצחק, שאלמלא זה אין כל בריה יכולה לעמוד בפני פחדו של יצחק, ולפיכך אברהם מציל פעמים אף על פי שיגמור הדין למיתה, שנאמר וילכו שניהם יחדיו, שאין רשות ליצחק ללכת עד שמדת אברהם מלמדת זכות, שאלמלא כך היתה מדת יצחק מחרבת העולם. (שם)

ויטע אשל, סדר לחמו ומימו לכל באי עולם, והיה מדבר על לבם למי אתם עובדים עבדו את ה' אלקי השמים וארץ, והיה דורש להם עד שבאו ושבים אל ה'. ואף החייבים היה מזכה, שנאמר המכסה אני מאברהם וגו' ואברהם היה יהיה וגו', מזכהו שיבקש עליהם רחמים והנה אי אפשר לומר שלא ידע הקב"ה שלא יוכלו להנצל, אלא לזכותו קאמר. מכאן אמרו הבא לטהר מסייעין אותו... (שם)

...ומלכה היתה עקרה, וכמו שהתפלל אברהם על שרה התפלל על מלכה וילדה, כי אמר אברהם כל האומות מתברכים ממני, דכתיב והתברכו בזרעך, ומלכה אחות אשתי לא תלד, והתפלל עליה, לכן אמר בלעם אלמלא אברהם לא הייתי בעולם. (שם)

עבודה זרה של אברהם ת' פרקים הוי לה, הוה כתוב כל עניני כישוף ולהשיג אדם תאוותו, ולפי התאוה שרצה אדם להשיג לעבודה זרה אחרת וכישוף אחר, וזה סוד שם הטומאה שמסר אברהם לבני הפלגשים, וזה שאמרו במשנה מה בין תלמידי אברהם אבינו ובין תלמידי בלעם הרשע, כי סנהדרין היו יודעין כישוף וכו', וזה אמר תלמידי אברהם אבינו, שהיו סנהדרין אוכלים בעולם הזה וכו', כוונתם להבין ולהורות, אבל תלמידי בלעם הרשע יורדים לבאר שחת, כי כוונתם לעבוד עבודה זרה ולמלא תאוותם. (וירא)

בשתי מקומות דימה משה עצמו לאברהם לכהונה ולמלכות, אלא שאברהם נתקרב ומשה נתרחק, והטעם כי אדם הראשון היה בכור של עולם, והיה ראוי להיות כהן לעצמו לכל באי עולם, כמשפט הכונה לשמש לא:ל עליון בשביל בניו, והוא לא הקריב אלא שור פר לעצמו... והנה אברהם זכה לתקן את שניהם, בהיות אצלו נשמתו של אדם הראשון, לכן תיקן שניהם וזכה לכהונה ומלכות... (ויקרא שמיני)

חובת הלבבות:

...ודע שלא היינו משבחים את אברהם אבינו בי' נסיונות, לולא קבלם על עצמו ברצון ובטוב לבב, כמו שכתוב... (שער ח פרק ג)

יש אהבה שקל בעיני האוהב לאבד את ממונו עבורה, או גם חלק מגופו, או גם לאבד נפשו עבורה. וכולם מצינו באברהם, שהוציא ממונו על עוברים ושבים, ואמר למלך סדום אם מחוט ועד שרוך נעל וגו', ולא חס על גופו בברית מילה, ולא על נפשו בעקדה. והיא המדרגה העליונה באהבת ה', ולא תתכן בכל אדם, כי הטבע מתנגד לה... (שער י פרק ד)

תרגום יונתן:

מן בתר פתגמיא האלין מן דאתכנשו כל מלכיא דארעא ושלטוני מדינתא וסדרו קרבא לקבל אברהם צדיקה ונפלו קדמוי וקטל מנהון ארבעה מלכין, וחזר תשע משיריין, חשב אברם צדיקא בלביה ואמר ווי כען עלי דלמא דאתקבלת אגר מצותא בעלמא הדין...או דילמא דייזלון אחיהון וקריבהון דקטיליא האלין דנפלו קדמוי ויהון בכרכיהון ובמדינתהון ויצרפו עמהון לגיונין סגיין וייתון עלי, או דלמא הוו בידי מצוון קלילין בזימנא קדמיא דנפלו קדמוי ואיתקיימו עלי... (בראשית טו א, וראה שם עוד)

רש"י:

וימת תרח - ...ולמה הקדים הכתוב מיתתו של תרח ליציאתו של אברהם, שלא יהא הדבר מפורסם, ויאמרו לא קיים אברהם כבוד אביו, שהניחו והלך לו... בחרן - הנו"ן הפוכה, לומר לך עד אברם חרון אף של מקום. (שם יא לב)

ואעשך לגוי גדול - לפי שהדרך גורמת לג' דברים, ממעטת הממון, ממעטת פריה ורביה, וממעטת את הממון, וממעטת את השם, לכך הוזקק לשלשה ברכות הללו... (שם יב ב)

ויבן שם מזבח - על בשורת הזרע ועל בשורת ארץ ישראל. הלוך ונסוע הנגבה - לפרקים יושב כאן חדש או יותר, ונוסע משם ונוטה אהלו במקום אחר, וכל מסעיו הנגבה ללכת לדרומה של ארץ והיא לצד ירושלים... (שם שם ז וט)

הנה נא ידעתי - מדרש אגדה עד עכשיו לא הכיר בה מתוך צניעות שבשניהם, ועכשיו הכיר בה על ידי מעשה... (שם שם יא)

למען ייטב לי - יתנו לי מתנות. (שם שם יג)

וילך למסעיו - כשחזר ממצרים לארץ כנען היה הולך ולן באכסניות שלן בהם בהליכתו למצרים, למדך דרך ארץ שלא ישנה אדם מאכסניא שלו. דבר אחר בחזרתו פרע הקפותיו. (שם יג ג)

ואם אקח מכל אשר לך - ואם תאמר לתת לי שכר מבית גנזיך לא אקח, ולא תאמר - שהקב"ה הבטיחני להעשירני שנאמר ואברכך. (שם יד כג)

אשר אכלו הנערים - ...ועוד ענר אשכול וממרא וחבריו ישבו על הכלים, אפילו הכי הם יקחו חלקם, וממנו למד דוד... ולכן נאמר שם (שמואל א' ל') ויהי מהיום ההוא ומעלה וישימה לחוק ולמשפט, ולא נאמר והלאה, לפי שכבר נתן החוק בימי אברם. (שם שם כד)

והאמין בה' - לא שאל לו אות על זאת, אבל על ירושת הארץ שאל אות... ויחשבה לו צדקה - הקב"ה חשבה לאברם לזכות ולצדקה על האמנה שהאמין בו... (שם טו ו)

תקבר בשבה טובה - בשרו שיעשה ישמעאל תשובה בימיו ולא יצא עשו לתרבות רעה בימיו... (שם שם טו)

ויפול אברהם על פניו ויצחק - זה תרגם אונקלוס לשון שמחה, וחדי, ושל שרה לשון מחוך, למדת שאברהם האמין ושמח, ושרה לא האמינה ולגלגה... (שם יז יז)

בעצם היום - בו ביום שנצטווה, ביום ולא בלילה, לא נתירא לא מן הגוים ולא מן הליצנים ושלא יהיו אויביו ובני דורו אומרים אלו ראינוהו לא הנחנוהו לימול ולקיים מצותו של מקום. (שם שם כג, וראה עוד אברהם-וסדום)

ויגש אברהם - ...ולכל אלה נכנס אברהם, לדבר קשות, ולפיוס ולתפלה. (שם יח כג)

ואנכי עפר ואפר - וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים ואפר על ידי נמרוד, לולי רחמיך אשר עמדה לי. (שם שם כז)

המלאכים - ולהלן קראם אנשים... דבר אצל אברהם שכחו גדול והיו המלאכים תדירין אצלו כאנשים קראם אנשים ואצל לוט קראם מלאכים... (שם יט א)

כי חפרתי את הבאר - מריבים היו עליה רועי אבימלך ואומרים אנחנו חפרנוה, אמרו ביניהם כל מי שיתראה על הבאר ויעלו המים לקראתו שלו הוא, ועלו לקראת אברהם. ימים רבים - מרובים על של חברון בחברון עשה כ"ה שנה וכאן כ"ו שהרי בן ע"ה שנה היה בצאתו מחרן אותה שנה ויבא וישב באלוני ממרא, שלא מצינו קודם לכן שנתיישב אלא שם שבכל מקומותיו היה כאורח חונה ונוסע והולך שנאמר ויעבור אברם... ובמצרים לא עשה אלא שלשה חדשים שהרי שלחו פרעה מיד וילך למסעיו, עד ויבא וישב באלוני ממרא אשר בחברון שם ישב עד שנהפכה סדום מיד, ויסע משם אברם מפני בושה של לוט ובא לארץ פלשתים ובן צ"ט שנה היה שהרי בשלישי למילתו באו אצלו המלאכים הרי כ"ה שנה וכאן כתוב ימים רבים, מרובים על הראשונים ולא בא הכתוב לסתור אלא לפרש.... (שם כא ל ולד)

אחרי הדברים האלה ויגד - בשובו מהר המוריה היה אברהם מהרהר ואומר, אלו היה בני שחוט כבר היה הולך בלא בנים היה לי להשיאו אשה מבנות ענר אשכול וממרא, בשרו הקב"ה שנולדה רבקה בת זוגו... שם כב כ)

תחת ירכי - לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער, והיתה חביבה עליו ונטלה. (שם כד ב)

ה' אלקי השמים - ולא אמר ואלקי הארץ, ולמעלה אמר ואשביעך וגו', אמר לו, עכשיו הוא אלקי השמים ואלקי הארץ שהרגלתיו בפי הבריות, אבל כשלקחני מבית אבי היה אלקי השמים ולא אלקי הארץ, שלא היו באי עולם מכירים בו ושמו לא היה רגיל בארץ. (שם שם ז)

וארבה את זרעו - בכתיב חסר ה"א, הרבה מריבות ונסיונות עשיתי עמו עד שהרביתיו. (יהושע כד ג)

ויחזק חרש את צורף - אברהם, שמצרף הבריות לה'. (ישעיה מא ז)

אבן עזרא:

...והאומרים כי אברהם היה עקר ולא שרה אמרו הפך הכתוב, והעד ישמעאל בנו ובני קטורה, והאומרים כי שרה היתה אחות אברהם איננו ישר בעיני זה הטעם... והנכון בעיני שפרשת לך לך שאמר השם לאברהם קודם זה הפסוק שהוא ויקח תרח... (בראשית יא כט, וראה עוד אברהם-באור)

במחזה - במראות הנבואה... אנכי הייתי מגן לך והצלתיך מיד המלכים, גם אתן לך שכר שנדבה רוחך להושיע בן אחיך במתי מעט ונשענת עלי. (שם טו א)

והיה תמים - שלא תשאל למה המילה. (שם יז א)

אברהם - תוספת הרי"ש אביר המון גוים, ולא בא השם לחסר משמו אות כי אם להוסיף. (שם שם ה)

רמב"ן:

...והענין שקבלו רבותינו בזה הוא האמת, ואני מבאר אותו. אברהם אבינו לא נולד בארץ כשדים, כי אבותיו בני שם היו, וכשדים וכל ארץ שנער ארצות בני חם... וראיה לדבר כי נחור בחרן היה, ואם היה מקום תרח אור כשדים בארץ שנער, והכתוב ספר כי בצאתו מאור כשדים לא לקח אתו רק אברהם בנו ולוט בן הרן בן בנו ושרי כלתו, אם כן היה נחור נשאר בארץ כשדים. אבל באמת ארץ מולדתם ארץ ארם היא, בעבר הנהר, והיא מנחלת אבותיו מעולם, והכתוב אומר בבני שם ויהי מושבם ממשא באכה ספרה הר הקדם, והוא שם כולל, כדכתיב בארצותם לגויהם, וכתב מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. והנה הוא ואבותיו מן הארץ ההיא מעולם. ומצינו בתלמוד כי אברהם נחבש בכותא, וזאת העיר איננה בארץ כשדים, דכתיב ויבא מלך אשור מבבל ומכותא ומעוה ומחמת, וכתוב ואנשי בבל עשו את סכות... אבל יראה כי היא עיר בעבר הנהר בארץ ארם נהרים, כי חרן שם עיר בארץ ארם נהרים... והנה תרח הוליד בניו הגדולים אברהם ונחור בעבר הנהר ארץ אבותיו, והלך לו עם אברהם בנו אל ארץ כשדים, ושם נולד לו בנו הקטן הרן, ונשאר נחור בנו בעבר הנהר בעיר חרן... ואל יפתה אותך רבי אברהם בקושייתיו, שאומר שלא ספר הכתוב זה הפלא (של הכבשן)... אבל הגוים ההם לא הזכירו זה בספריהם לפי שהם חולקים על דעתו, והיו חושבים בנסו שהוא מעשה כשפים... ומפני זה לא הזכיר עוד הכתוב הנס הזה, כי היה צריך להזכיר דברי החולקים עליו... ולא נתבארו דברי אברהם כאשר נתבארו דברי משה רבינו בסוף. וזהו שאמר הכתוב אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים וגו', כי מלת הוצאתיך תלמד על נס, כי לא אמר אשר לקחתיך מאור כשדים, אבל אמר הוצאתיך, שהוציא ממסגר אסיר. ואמר לתת לך את הארץ הזאת לרשתה, כי מעת הוציאו אותו מאור כשדים, היה הרצון לפניו ית' שיגדלנו ויתן לו הארץ ההיא... ויבאו עד חרן אשר שם משפחותיהם ואבותיהם מעולם, וישבו שם ימים רבים, ושם נצטוה אברהם לעשות מה שעלה בדעתו ללכת ארצה כנען... (שם יא כח, וראה עוד אברהם-באור)

ויעבור אברם בארץ - אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב, והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו בכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות... ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח הגזירה אל פועל דמיון תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים, ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות... ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד לעשות בזרעו. והבן זה.

ואני מתחיל לפרש הענינים בפרט בפסוקים בע"ה. ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם, היא עיר שכם... וכתב רש"י נכנס לתוכה עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב, ונכון הוא, ואני מוסיף, כי החזיק אברהם במקום ההוא תחלה, וקודם שנתן לו את הארץ נרמז לו מזה, כי בניו יכבשו המקום ההוא תחלה קודם היותם זוכים בו, וקודם היות עון יושב הארץ שלם... וכאשר נתן לו הקב"ה הארץ במאמר אז נסע משם, ונטע אהל בין בית אל ובין העי, כי הוא המקום אשר כבש יהושע בתחלה.

ויתכן שהזכיר הכתוב והכנעני אז בארץ להורות על ענין הפרשה, לומר כי אברם בא בארץ כנען ולא הראהו השם הארץ אשר יעידו, ועבר עד מקום שכם והכנעני הגוי המר והנמהר אז בארץ, ואברם ירא ממנו ולכן לא בנה מזבח לה', ובבואו במקום שכם באלון מורה נראה אליו השם ונתן לו הארץ, וסרה יראתו כי כבר הובטח בארץ אשר אראך, ואז בנה מזבח לה' לעבדו בפרהסיא... (שם יב ו)

לה' הנראה אליו - כי הודה לשם הנכבד וזבח לו זבח תודה על שנראה אליו, כי עד הנה לא נראה אליו השם ולא נתודע אליו במראה ולא במחזה, אבל נאמר לו לך לך מארצך בחלום הלילה או ברוח הקדש... (שם שם ז)

ויקרא בשם ה' - ...והנכון שהיה קורא בקול גדול שם לפני המזבח את שם המודיע אלקותו לבני אדם, כי באור כשדים היה מלמדם ולא אבו שמוע, ועתה כשבא בארץ הזאת שהובטח בה ואברכה מברכיך, היה למוד ללמד ולפרסם האלקות, וכן אמר הכתוב ביצחק כאשר הלך אל נחל גרר והובטח אל תירא כי אתך אנכי, שבנה מזבח ויקרא בשם ה', כי בא במקום חדש אשר לא שמעו את שמעו ולא ראו את כבודו והגיד כבודו בגוים ההם, ולא נאמר ביעקב כן מפני שהוליד בנים רבים כלם עבדי ה', והיתה לו קהלה גדולה נקראת עדת ישראל, ונתפרסמה האמונה בהם, ונודעה לכל עם, וגם כי מימי אבותיו התפרסמה בכל ארץ כנען. וכך אמרו בבראשית רבה, מלמד שהקרא שמו של הקב"ה בפי כל בריה. (שם שם ח)

ויהי רעב - הנה אברהם ירד למצרים מפני הרעב לגור שם להחיות נפשו בימי הצרות, והמצרים עשקו אותו חנם לקחת את אשתו, והקב"ה נקם נקמתו בנגעים גדולים, והוציאו משם במקנה בכסף ובזהב, וגם צוה עליו פרעה אנשים לשלחם, ורמז אליו כי בניו ירדו מצרים מפני הרעב... והמצרים ירעו להם... והקב"ה ינקום נקמתם בנגעים גדולים עד שיוציאם בכסף וזהב וצאן ובקר... לא נפל דבר מכל מאורע האב שלא יהיה בבנים. והענין הזה פרשוהו בבראשית רבה, רבי פנחס בשם רבי אושעיא אמר הקב"ה לאברהם צא וכבש את הדרך לפני בניך...

ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלקים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מהארץ שנצטוה עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא, כי האלקים ברעב יפדנו ממות. ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה, במקום המשפט שמה הרשע והחטא. (שם יב י)

...והנכון בעיני כי זה היה דרכם למו, מעת צאתם מחרן בכל מקום היה אומר אחותי היא, כי כן אמר ויהי כאשר התעו אותי אלקים וגו', והנה זרז אותה עתה כאשר צוה לה מתחלה... (שם שם יא)

הוא ואשתו וכל אשר לו - להודיע שלא גזלו ממנו דבר מכל המתנות הגדולות שנתנו לו בעבור שרה שתהיה למלך, ולא אמרו רמיתנו ומתנה בטעות היא, וזה מעשה נס. (שם יג א)

...והנה ראה עצמו בא בימים ולא נתקיימה נבואתו, וחשב כי חטאיו מנעו הטוב, ואולי חשש עתה פן יענש על הנפשות שהרג כדברי רבותינו... (שם טו ב)

...ויתכן שהיתה האצטגנינות על זיווגם שאברם ושרי לא יולידו זה מזה, ואברהם ושרה יולידו, אבל לפי דעתי שרה תוספת במדרש לומר שהיה כן גם בשרה, אבל הקב"ה לא הבטיחו עתה בשרה, וגם בעת נבואת המילה עדיין היה אברהם מסתפק בשרה שתלד. (שם שם ה)

והאמין בה' - פירש רש"י הקב"ה חשב לו צדקה וזכות על האמונה שהאמין בו. ואיני מבין מה הזכות הזאת, למה לא יאמין באלקי אמן, והוא הנביא בעצמו... והנכון בעיני כי יאמר שהאמין בה' וחשב כי בצדקו של הקב"ה יתן לו זרע על כל פנים, לא בצדקת אברהם ובשכרו, ומעתה לא יירא פן יגרום החטא... (שם שם טו)

וישמע אברם לקול שרי - לא אמר הכתוב ויעש כן, אבל אמר כי שמע לקול שרי, ירמוז כי אף על פי שאברם מתאוה מאד לבנים לא עשה כן בלא רשות שרי, וגם עתה לא נתכוון שיבנה הוא מהגר ויהיה זרעו ממנה, אבל כל כוונתו לעשות רצון שרה שתבנה ממנה, שיהיה לה נחת רוח בבני שפחתה, או זכות שתזכה היא לבנים בעבור כן... (שם טז ב)

...ודע וראה כי אברהם אבינו לא הזכיר בדבריו שם יו"ד ה"א רק בצירוף השם הכתוב באל"ף דל"ת או בצירוף א:ל עליון, ויזכיר בעניני אלקים, וכן יאמר ה' אלקי השמים... (שם יז א, ועיין שם עוד)

וטעם ויפול אברם על פניו - לכוין דעת לנבואה, וכאשר השלים לו נבואת המצוה במילה קם אברהם ועמד ובא אליו הדבור שנית מן השמים, ואמר לו שרי אשתך וגו', וחזר ונפל על פניו לכוין דעתו והתפלל על ישמעאל, כדרך ויפלו על פניהם ויאמרו וגו'. (שם שם ג)

ואל הבקר רץ - להגיד רוב חשקו בנדיבות, כי האדם הגדול אשר היו בביתו שמונה עשר ושלש מאות איש שולף חרב, והוא זקן מאד וחלוש במילתו הלך הוא בעצמו אל אהל שרה לזרז אותה בעשיית הלחם, ואחר כך רץ אל מקום הבקר לבקר משם בן בקר רך וטוב לעשות לאורחיו, ולא עשה כל זה על יד אחד ממשרתיו העומדים לפניו. (שם יח ז)

ואברהם היה יהיה - ...והנכון כי השי"ת דבר בכבוד אברהם, אמר הנה הוא עתיד להיות לגוי גדול ועצום, ויהיה זכרו בזרעו ובכל גויי הארץ לברכה, לכן לא אכסה ממנו, כי יאמרו הדורות הבאים איך כסה ממנו או איך נתאכזר הצדיק על שכניו החונים עליו, ולא רחם ולא התפלל עליהם כלל, והגילוי אליו טוב ויפה, כי ידעתי בו שהוא מכיר ויודע שאני ה' אוהב צדקה ומשפט, כלומר שאני עושה משפט רק בצדקה, ולכך יצוה את בניו וביתו אחריו לאחוז דרכי... (שם שם יח)

ויקרא שם - פירש הכתוב שקרא בשם ה' המנהיג בכחו הזמן, או שיקראו השמים והארץ עולם, כלשון הבא תמיד בדברי רבותינו, והודיע בזה שקרא אברהם והודיע לבריות סוד הנהגת העולם בכללו, שהוא בשם ה' החסין בכח שיש לו אילות בכולם... (שם כא לג)

...והנראה בעקידה שהיתה הצואה בה בבאר שבע כי שם היה דר ושם חזר, כי כן כתוב בתחילה ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' א:ל עולם, ויגר אברהם בארץ פלשתים ימים רבים, והוא גרותו בבאר שבע שהוא בארץ פלשתים ושם נצטווה בעקדה ועל כן שהה בדרך שלשה ימים... אבל אחר ימים רבים נסע מארץ פלשתים ובא לחברון ונפטרה שם הצדקת... אבל המדרש צריכין אנו לומר כי אברהם ושרה בזמן העקידה היו דרים בחברון ושם נצטווה... ואברהם אחר העקידה לא שב במקומו לחברון אבל הלך תחלה אל באר שבע מקום האשל שלו לתת הודאה על נסו ושם שמע במיתת שרה... (שם כג ב)

ואברהם זקן - חזר הכתוב לאמר כן, להודיע הסבה שבעבורה השביע את עבדו, ואמר כי ראה עצמו זקן מאד, וחשב בלבו שאם ישלח לארץ מולדתו אולי טרם יחזור השליח ילך לו אל בית עולמו, ולכן השביע את עבדו... ברך את אברהם בכל - בעושר ובנכסים וכבוד ואורך ימים ובנים, וזאת כל חמדת האדם, והזכיר הכתוב זה לאמר כי היה שלם בכל, לא חסר דבר זולתי שיראה בנים לבנו שינחלו מעלתו וכבודו, ולכן התאוה לזה. ולרבותינו בזה ענין נפלא, רבי מאיר אומר שלא היתה לו בת... וזו לו לברכה כי לא היה יכול להשיאה רק לבני כנען הארורים, ואם ישלחנה לארצו גם כן תעבוד שם עבודה זרה כמותם... ורבי יהודה דרש כי בת היתה לו, דאפילו ברתא לא חסריה רחמנא, והיא הברכה בכל, כי היה לו כל אשר יחמדו האנשים. ובאו אחרים והזכירו שם הבת ובאמת שאין הכוונה לאחרים והמחלוקת להם עם רבי יהודה להודיע אותנו שם הבת הזאת בלבד, וחלילה להם שיוציאו ברכתו של אברהם שהיא גדולה וכללית לענין זה, שיאמר הכתוב כי ברך אותו השם בבת אחת ששמה כך, אבל אחרים חדשו בפירוש הכתוב הזה ענין עמוק מאד... (שם כד א, ועיין שם עוד)

ולבני הפלגשים אשר לאברהם - על דרך הפשט בעבור שנאמר לו כי ביצחק יקרא לך זרע, לא בזרע אחר, היו כל נשיו אצלו פלגשים, לא היו נחשבות לנשים, שאין זרען ביורשיו... והנה אברהם לקח לו אשה מבנות כנען, ואם תאמר שהיתה מצרית או מארץ פלשתים הנה לא שלח אל ארצו ואל מולדתו כאשר עשה בבנו, כי איננו שומר רק זרע יצחק, כי עליו כרת הברית... (שם כה ו)

לאוהבי - המוסרים נפשם עליו, כי זו האהבה שנצטוינו. ולכן נקרא אברהם אוהבי, שמסר נפשו על עבודה זרה באור כשדים. (שמות כ ו)

...עד אשר נתגלגל מן הדורות ההם דור עשירי לנח, האיש הנבחר מרחם משחר, הוא אברהם אבינו ע"ה, שהשיג מידיעת בוראו אשר לא השיגו הראשונים, וידע מאמיתותו אשר לא ידעו לפנים, והתחיל לקרא בשם ה' בכל הגוים... ומעודו אחז מדת החסד בידו... (שיר השירים הקדמה)

קודם מעמד הר סיני היו כל המראות מתעוררות מעצמן מלמעלה, לפי שלא היה כח באותן הדורות לעלות (לנבואה מכח עצמם), אלא שהם מוכנים לקבל כח השכינה לפי שלא נצטוו בני נח אלא על ז' מצוות, עד שבא אברהם ונצטוה על המילה. ואף על פי שקיים כל התורה, גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה... אבל חיבתו לפני המקום היתה, לפי שעמד בעשרה נסיונות... וזה שכתוב באברהם ויעל אלקים מעל אברהם... (האמונה והבטחון ו)

הה"א של שרה היתה לבטל כח המזל, ושל אברהם כדי שיהא שמו עולה למנין אברככה, שהוא בגימטריא רמ"ח מצוות עשה, וכנגד רמ"ח איברים. ואחר כך יצא ממנו הזרע הראוי לברכה, ושיתיחד שמו של הקב"ה עליו. כן פירשו בבראשית רבה. ועוד אמרו הטעם, כדי שיזכו כל אבריו של אדם לעולם הבא, כביכול, כי נשלם הענין, דכתיב כי בצלם אלקים עשה את האדם. ואמרו ואברככה, זה שאומרים אלקי אברהם, ובפשט, אותיות האמהות י"ג, וכך גם אותיות כל האבות יחד י"ג, ובין כולם הם כ"ו... (שם יג)

ודע כי ענין אברהם ומעלתו ואמונתו נתפרסם מאד, ונודע בעולם, והלך שמעו יותר משמע המלכים, שהרי אתה רואה כי אבימלך כרת ברית עמו ועם יצחק, ואין המלך בא בברית אלא עם שר גדול. ועוד שבא אליו מגרר ואכל בביתו... ואנשי חברון עיר גדולה שנבנתה לפני צוער מצרים אמרו לו נשיא אלקים אתה בתוכנו... וכן השיב משה לפרעה אלקי העברים נגלה עלינו כלומר אלקי אברהם יצחק ויעקב העברים המפורסמים. כך פירש רבי אברהם.

והר' משה הביא במורה נבוכים כי כתוב בספר העבודה המצרית, כי אברהם נולד בכותא וחלק על העם, ואמר כי יש פועל זולתי השמש, וטענו עליו טענות מפעולות השמש, והשיב כי השמש היא כגרזן ביד הבוקע עצים. והמלך השליכו לבית הסהר ונשאר ימים רבים מתווכח עמהם, עד שפחד המלך פן ישחית עליו את מלכותו ויסיר בניו מאמונתם, וגירשו לקצה ארץ כנען אחר שלקח כל הונו... (תורת ה' תמימה)

רד"ק:

ויעתק משם ההרה - לראות את הארץ. ויקרא - את יושבי ההר אל המזבח, והראה דברים של טעם לעבד את ה' לבדו, והשיב רבים לאמונתו ואולי הכיר בהם שקרובים לתשובה... (בראשית יב ח)

ויבן שם מזבח - שקורא בני אדם לשם ה', וכן עשה בכל מקום . (שם יג יח)

ויהי בימי - להודיע יושר לב אברהם, שמסר עצמו לסכנה כדי להציל את קרובו. (שם יד א)

באר לחי - ...ולאהבת אברהם שלח מלאך אפילו לשפחתו. (שם טז יד)

בן תשעים שנה ותשע - אחר י"ג שנה שיזקין יותר, ויהיה הנס יותר גדול, ולהראות אהבת אברהם לא:ל לעשות כל אשר יצוה... וצוהו למול קודם לידת יצחק, שיהיה יצחק מזרע כשר יותר, ולהגדיל הפלא, כי המילה מחלשת האבר. (שם יז א)

ויפול אברם - השתחוה והודה לא:ל על שאמר לו שיתן בריתו בינו ובינו, שזה יהיה קיום האהבה אשר אהב. (שם שם ג)

ונברכו בו - בזכותו עומדים והוא עקר העולם. כי ידעתיו - שירא ממני ואוהב אותי, ובניו יהיו כמוהו, ויזהיר בניו מפני סדום... (שם יח יח ויט)

ויטע אשל - ...לרז"ל הוא נוטריקון אכילה שתיה לינה. רוצה לומר הנהיג אנשי באר שבע להכנסת אורחים. ויקרא שם - אסף הבנים וקרא להם בשם ה' שיחזיקו באמונתו אחרי כל מה שעשה לו. (שם כא לג)

לדרוש את ה' - ...ולמה הניחה את אברהם, אולי היה יושב בבית אחר עם קטורה. (שם כה כב)

אשר פדה את אברהם - שהיה בין רשעים ופדהו מידם... (ישעיה כט כב)

הביטו אל אברהם - כמו שברכתים בבן אחר שנתיאשו מלהוליד בזקנותם, כן אגאלכם אחר שתתיאשו מהגאולה. (שם נא ב)

הכוזרי:

...אבל אברהם אבינו היה בדור ההפלגה, ונשאר הוא וקרוביו בלשון עבר אבי אביו, ולכן נקרא עברי... (מאמר א מט)

ואברהם סגולת עבר ותלמידו, ועל כן נקרא עברי. (שם צה)

אמר החבר, באמת סבל אברהם אור כשדים, והגרות, והמילה, והרחקת ישמעא , ועקידת יצחק לשחוט אותו, כי ראה מן הענין האלוקי מה שראה ולא שאל. וראה שאין דבר ממעשיו נעלם ממנו, וראה אותו גומל על צדקתו לרגעים, ומורה אותו הדרך הישרה בכל מעשיו, עד שלא היה מקדים ומאחר כי אם ברשותו. ואיך לא ילעג להקשותיו הקודמות, כאשר דרשו רז"ל ב"ויוצא אותו החוצה", אמר לו צא מאצטגנינות שלך, רוצה לומר שצוהו לעזוב את כל חכמותיו ההקשיות, מחכמת הכובים וזולתן, וידבק בעבודת מי שהגיע אליו בטעם, כמו שאמר טעמו וראו כי טוב ה'. (שם ד יז)

אמר החבר, מהם ספר יצירה של אברהם אבינו... הורה על אלוקותו ואחדותו. (מאמר ד כה)

...זהו האמת והאמונה באמת, ועזיבת מה שאין צורך אליו. ושמא היה זה העיון של אברהם אבינו כשנתבררה לו האלוקות והאחדות לפני שידבר אתו במחזה. ואחר שדבר אליו הניח כל הקשותיו (השכליות), ושב לבקש רצון האלוקים מעמו אחר שלמדו... וכבר דרשו רבותינו שאמר לו צא מאצטגנינות שלך, רוצה לומר מחכמת הכוכבים ומכל חכמה טבעית מסופקת... וחתימת הספר, וכשהבין אברהם, צר וחקק וצרף ויצר וחקר וחשב ועלתה בידו, נגלה עליו אדון הכל, וקראו אוהבי, וכרת לו ברית בין עשר אצבעות ידיו, והוא ברית לשון, ובין עשר אצבעות רגליו, והוא ברית מילה. (שם כז)

משנה תורה:

...ועל דרך זה היה העולם הולך ומתגלגל (ומאמינים רק בעבודה זרה), עד שנולד עמודו של עולם אברהם אבינו... כיון שנגמל איתן זה התחיל לשוטט בדעתו והוא קטן, והתחיל לחשב ביום ובלילה, והיה תמיה איך הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג ומי יסבב אותו. ולא היה לו מלמד ומודיע דבר, אלא היה מושקע באור כשדים בין עובדי כוכבים הטפשים, ואביו ואמו וכל העם עובדי כוכבים והוא עובד עמהם, ולבו משוטט ומבין עד שהשיג דרך האמת והבין קו הצדק מתבונתו הנכונה, וידע שיש שם א:לוה אחד, והוא מנהיג הגלגל והוא ברא הכל...

ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו. כיון שהכיר וידע התחיל להשיב תשובות על בני אור כשדים ולערוך דין עמהם, ולומר שאין זו דרך האמת שהם הולכים בה, ושבר הצלמים, והתחיל להודיע לעם שאין ראוי לעבוד אלא לא:לוה העולם... כיון שגבר עליהם בראיותיו בקש המלך להרגו, ונעשה לו נס ויצא לחרן, והתחיל לעמד ולקרא בקול גדול לכל העולם, ולהודיעם שיש שם א:לוה אחד לכל העולם, ולו ראוי לעבד. והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר ומממלכה לממלכה, עד שהגיע לארץ כנען, והוא קורא... והיה מודיע לכל אחד לפי דעתו עד שיחזירהו לדרך האמת, עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות והם אנשי בית אברהם, ושתל בלבם העיקר הגדול, וחיבר עליו ספרים, והודיעו ליצחק בנו... ומאהבת ה' אותנו ומשמרו את השבועה לאברהם (אחר שישראל שכחו הכל במצרים), ובחר ה' בישראל לנחלה, הכתירן במצוות והודיעם דרך עבודתו... (עבודת כוכבים פרק א ב והלאה)

העובד מאהבה, עוסק בתורה ובמצות והולך בנתיבות החכמה לא מפני דבר בעולם, מיראת הרעה או לירש הטובה, אלא עושה האמת מפני שהיא אמת, וסוף הטובה לבא בגללה, זו מעלה גדולה מאד, ואין כל חכם זוכה לה, והיא מעלת אברהם אבינו, שקראו הקב"ה אוהבו... (תשובה י ב)

על שש דברים נצטוה אדם הראשון... הוסיף לנח אבר מן החי... נמצאו שבע מצוות, וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם, בא אברהם ונצטוה יתר על אלו במילה, והוא התפלל שחרית... (מלכים ט א)

מורה נבוכים:

...ואברהם אבינו התחיל לגלות זה הדעת אשר הביאו אליו העיון, ולזה היה קורא בשם א:ל עולם, וכבר הראה זה הדעת באמרו קונה שמים וארץ. (חלק ב פרק יג)

...ומי שהרבה עליו השפע ההוא כאברהם ע"ה, קבץ האנשים וקראם על צד הלמוד וההישרה אל האמת שכבר השיגו, כמו שהיה אברהם מלמד בני אדם ומבאר להם במופתים עיוניים שיש לעולם א:לוה אחד לבדו, ושהוא ברא כל מה שזולתו ושאין צריך שיעבדו אלו הצורות ולא דבר מן הנבראים, וירגיל בני האדם אל זה וימשכם בספורים נאים והטיב להם, לא שאמר אליהם כלל שהשם שלחני אליכם וצוני והזהירני, עד שהוא כאשר צווה למול הוא ובניו ועבדיו מל אותם ולא קרא בני אדם אל זה על דרך קריאת הנבואה, הלא תראה לשון התורה בו, כי ידעתיו וגו', הנה כבר התבאר שעל צד המצוה לבד יעשה. (שם פרק לט)

ידוע שאברהם אבינו ע"ה גדל באמונת הצאב"ה ודעתם שאין א:לוה רק הכוכבים... ותמצאם שזכרו בספרים ההם ודברי הימים שלהם ענין אברהם אבינו, אמרו בזה הלשון, ואמנם אברהם שגדל בכותא כשחלק עם ההמון ואמר שיש שם עושה בלתי השמש, טענו עליו בכך וכך, וזכרו בטענותיהם מה שהוא מבואר נגלה מפעולות השמש במציאות, ואמר להם, רצוני לומר אברהם, צדקתם, הוא כגרזן ביד החוצב בו. ואחר כן זכרו קצת מטענותיו עליהם, וסוף הענין ההוא זכרו שהמלך שם אותו בבית הכלא, ושהוא התמיד לטעון עליהם ימים רבים והוא בבית כלאו. ואחר כן פחד המלך שיפסיד עליו ממלכתו וישיב בני אדם מאמונתם וגרשו המלך לקצה המזרח אחר שלקח כל אשר לו. תמצא זה הענין מבואר כן בספר הנקרא העבודה הנבטי"ה. ולא זכרו מה שבא בספרינו הצודקים, ולא מה שבא אליו מן הנבואה, מפני שהם מכזיבים אותו לחלקו על דעתם הרעה.

ואין ספק אצלי, שהוא ע"ה כאשר חלק על דעת בני אדם כלם, שהיו מקללים ומגנים ומבזים אותו התועים ההם, וכאשר סבל הכל בעבור השם, וכן הדין לעשות לכבודו, נאמר לו ואברכה מברכיך ומקללך אאור, והיה אחרית ענינו מה שנראהו היום מהסכים רוב אנשי העולם להגדילו ולהתברך בו, עד שיתיחס אליו מי שאינו מזרעו, ואין חולק עליו ולא מי שיסכל מעלתו... וכאשר יצא עמודו של עולם, והתבאר לו שיש א:לוה נפרד לא גוף ולא כח בגוף, ושכל אלו הגלגלים והכוכבים מעשיו, והבין שקרות ההבלים ההם אשר גדל עליהם, התחיל לסתור אמונתם ולזייף דעותם, ופרסם כנגדם וקרא בשם ה' א:ל עולם קריאה שכוללת מציאות הא:לוה והתחדש העולם מאתו... (חלק ג פרק כט)

רשב"ם:

אחר הדברים - ...אחר שכרת ברית לאבימלך ולנינו ולנכדו, וחרה אפו של הקב"ה על זאת, שהרי ארץ פלשתים ניתנה לאברהם... והקב"ה ציוה עליהם לא תחיה כל נשמה, לכן והאלקים ניסה, קנתרו, כמו על נסותם את ה'... (בראשית כב א)

רבינו בחיי:

וימת הרן - הכתוב הזה יודיע אותנו מעלתו של אברהם שמסר עצמו למיתה על אמונת השי"ת... כי איך יתכן להיות דבור השי"ת לאדם ולא הודיענו תחלה מי הוא, שהרי בנח לא בא אליו הדבור ויאמר אלקים לנח, עד שהודיענו תחלה מדותיו... ועל כן בא הרמז בכתוב הזה והעדות על מעלת אברהם בענין אור כשדים, שעליו היה ראוי שהיה דבור השכינה מדבר עמו. והוא שאברהם לא היה מולדתו אור כשדים כי אם עבר הנהר... והקבלה האמיתית שהשליכוהו לכבשן האש, והנה על כל פנים בארץ כשדים נעשה הנס לאברהם אבינו, או נס נסתר שנתן בלב המלך שלא ימיתנו, והוציאו מבית הסוהר מאותה בקעה או מאותו הר, או נס מפורסם שהשליכו לתוך כבשן האש וניצל. (שם יא כח)

קום התהלך בארץ - על דרך הפשט רצה הקב"ה שיהיה אברהם מחזיק בארץ הקדושה אשר יתן לו ולזרעו... ועל דרך השכל מלת התהלכות נזכרת אצל החכמה, כענין שכתוב (משלי י') בהתהלכך תנחה אותך... היא צורת הנפש השכלית, ולא נזכרה כי אם ביחידי הצדיקים מחפשי החכמה, כנח וחנוך ואברהם וכיוצא בהם. ולפי שאברהם העתיק שכלו בחפוש החכמות ממדרגה למדרגה ומסיע נפש השכלית הלוך ונסוע בהשגת הענין הכולל הנגבה, אמר לו השי"ת קום התהלך בארץ, כלומר נענע צורת שכלך בדרישת הנמצאים שבארץ, כי לא מצינו שהלך אברהם את הארץ לארכה ולרחבה כמו שאמר לו השי"ת, אבל מצינו בו שישב ולא הלך, הוא שכתוב ויאהל אברם ויבא וישב... (שם יג יז)

התהלך לפני והיה תמים - תהיה נמשך לעבודתי, והיה תמים שלם בלי תוספת ומגרעת, כלשון תורת ה' תמימה... ודע כי נקרא תמים מי שתוכו כברו, ופיו ולבו שוים. ומפני שאברהם אבינו ע"ה היה שרש האמונה וראש כל המאמינים, וענין היחוד צריך שתהיה עדות הלב והפה שוים, על כן הזכירו השי"ת והיה תמים, הוא הדין בכל שאר עבודת השי"ת... (שם יז א)

והיה שמך אברהם : הה"א הזאת שנתוספה בו היא אחרונה שבשם, ועמה היה לו כח התולדה ומשתלשלת ממנו... כי אב המון גוים נתתיך : היה אברהם אבינו ע"ה אב העולם כאדם הראשון... וכן מצינו באברהם שנקרא אדם, ממה שדרשו ז"ל (יהושע י"ד) האדם הגדול בענקים זה אברהם... (שם שם ה)

ואברהם שב למקומו -...ויתכן לפרש למקומו למדתו שהיא הכנסת האורחים, כי מאחר שיצא ידי חובתו באלה באכילה ובשתיה ולויה היה חוזר עוד לבקש אורחים יותר, וזהו שב למקומו, כי נפשו של אברהם אצולה ממדת החסד, והמדה ההיא מקומו. ואפשר לפרש עוד למקומו לגבול הרגשותיו ומדת גופו, כי בעוד שהשכינה היתה אצלו היה כולו שכלי מופשט מכל עניני החומר והרגשותיו בטלים לא נשאר לפני ה' בלתי אם צורה והנפש, והוא השכל הזך והטהור, כיון שנסתלקה שכינה חזר להרגשותיו... ועל דרך הקבלה חזרה מדת החסד למקומה כשלא מצאה זכות, ואז פועלת מדת הדין, זהו שאמר אחריו ויבאו המלאכים סדומה, וכתיב ויהי בשחת אלקים, ואין למדת הדין פעולה עד שתמסך מדת החסד בדין... והנה מדת הדין עקודה לפני מדת החסד, שאלמלא כן תחרב העולם, וזהו סוד ויעקד את יצחק בנו... (שם יח לג)

ביום הגמל את יצחק - ...ומה שאחר אברהם לעשות משתה יצחק עד יום הגמל אותו, יתכן לפרש שמיום גמלו הניחו לתלמוד תורה, ואין לתמוה, שהרי בן ג' שנים הכיר אברהם את בוראו, על כן לא רצה לעשות הסעודה לא ביום הלידה ולא ביום המילה, והניח הדבר עד יום הגמל אותו, כדי שישמח בבנו בשמחת התורה... כי תכף שנגמל נתקדש להיות פרוש ונבדל לעבודת ה'... (שם כא ח)

ועם דבור הלשון שנתן באדם אשר עמו, יש לו יתרון על שאר בעלי חיים, אפשר בו לרפאות למי שיש לו חולי הנפש... והמדה הזאת מצאנוה באברהם אבינו, שהחזיק בה והמשיך רבים לאמונת השי"ת, וכל זה כרפואת הלשון, והיא המרגלית שהיתה תלויה בצוארו... לפי שהדבור הוא בגרון, וכל מי שהיה לו חולי הנפש והיה שומע דבריו של אברהם אבינו מיד היה מתרפא מחליו... (שמות יח הקדמה)

ידוע כי מדת הכנסת אורחים מדה עצומה נמשכת ממדת החסד של הקב"ה, שהוא זן ומפרנס כל בריה. ואברהם אבינו היה ראש המחזיקים בה. כן מצינו בירושלמי, וישמר משמרתי, אמרה מדת החסד, כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכה שלי. ודרשו רז"ל שאברהם היה מחזר אחרי אורחים ומביאם לביתו, וד' פתחים בביתו לד' רוחות העולם, מי שנכנס בפתח זה יוצא בזה, כדי שלא יתבייש מפני עוברי דרכים. ובמדרש תהלים, ישנים היו אומות העולם מלבא תחת השכינה, ומי העירם, אברהם, שנאמר מי העיר ממזרח. ואף הצדקה היתה ישינה והעירה... (כד הקמח אורחים)

דבר ידוע כי אברהם אבינו ע"ה היה הראשון לנכנסים בבריתו של הקב"ה ולפרסם היחוד בעולם, כי הדור בלתי טהור, אין בהם קורא בשם ה' ושיהיה ראוי להכנס בבריתו. ומתוך חכמה יתירה שהיתה בו הכיר את בוראו והוא בן ג' שנים, וידע ענין היחוד והאלוקות ופרסם אותו בפי הכל, וחיזק האמונה בלבבות, ואז היה ראוי להכנס בבריתו של הקב"ה. (שם מילה)

ועוד יש לבאר שנשלם העולם באברהם, מפני שתקן ערוותו של אדם הראשון, שהרי אדם קצץ ואברהם ייחד, אדם לא עמד על נסיון אחד, ואברהם עמד בעשר. אדם עבר על מצוה אחת שניתנה לו, אברהם קיים תורה שבכתב ושבעל פה. אדם השפיע אורה לדור שביעי, לחנוך, ואברהם לדור שביעי, למשה. ולפי שבו נשלם העולם והתבסס, אמר עליו הכתוב ויקרא שם אברם וגו', ודרשו מלמד שהקרא להקב"ה עולמו כאדם המחזק התקרה. (פרקי אבות פרק ה ג)

ושלש מעלות ההן התפרסמו לאברהם אבינו, מדת ההסתפקות, שלא רצה ליהנות משלל המלכים, וזהירות, שאמר לשרה הנה נא ידעתי כי אשה וגו', ודרשו רז"ל שלא הסתכל בה עד אותה שעה, וענוה, שאמר ואנכי עפר ואפר. (שם שם כג)

בעל הטורים:

וירא - נמולו אתו, וסמיך ליה כחום היום, זה שאמרו חז"ל שאברהם יושב על פתח גיהנם ואינו מניח מי שנמול ליכנס לשם, חוץ ממי שבא על הכותית, שנמשכה ערלתו ואינו מכירו... (שם יח א)

הרקאנטי:

ספר הבהיר, כך אמרה מדת חסד, כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי אני לעשות מלאכתי, שהרי אברהם עמד שם במקומי ושמר משמרתי, ואני זאת היא מלאכתי שאני מזכה את העולם, ואפילו נתחייבו אני מזכה אותם, ועוד משיבה ומביאה בלבם לעשות רצון אביהם שבשמים, וכל זה עשה אברהם, דכתיב ויטע אשל בבאר שבע ויקרא בשם ה', סדר לחמו ומימיו לכל באי עולם, והיה מזכה אותם ומדבר על לבם, למי אתם עובדים, עבדו את ה' אלקי השמים והארץ, והיה דורש להם עד שהיו שבים. ומנלן דאף החייבים היה מזכה, דכתיב המכסה אני מאברהם, אלא אזכהו שידעתי שיבקש עליהם רחמים. בא אברהם בקש כח לתת לו, נתנו לו אבן יקרה זו ולא רצה אותה, זכה ולקח מדתו של חסד, שנאמר חסד לאברהם, זהו שנאמר עליו שב לימיני. (נח דף כ)

ויגש אברהם ויאמר האף תספה וגו', מדת אברהם היתה להגן על הפורענות, כי היה איש החסד, כדאמרינן בספר הבהיר... (וירא דף כד, וראה עוד אברהם:וסדום)

ולבני הפלגשים... וסוד הענין הוא, כי אברהם אבינו ע"ה היו בידו כחות הטהרה וכחות הטומאה, הטהרה בפנים ביניקת האילן מקור מים חיים, והטומאה מבחוץ הם כחות הערלה הנקראים קליפות אילן העליון. והנה במותו נתן כחות הטהרה ליצחק, את כל אשר לו ליצחק, בסוד בת היתה לו ובכל שמה, כחות הטומאה מסר לבני הפלגשים הראויין להם, וישלחם מעל יצחק בנו, שלא יכנסו טמאים בהכל, קדמה אל ארץ קדם, הרמז לכח בני קדם, שנאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. (שם דף כז)

רבינו יונה:

עד שבא אברהם אבינו, ולא אמר בכאן עד שנפרע מהן, כי אברהם אבינו מלא כל החסרונות, ועשה טובות כנגד כל רעתם והצילם מן הפורענות, אך נח לא היה יכול להצילם, כי לא היה צדיק כל כך למלא החסרונות... ועל זה נטל אברהם אבינו שכר כולם. (אבות ה ג)

ונפש שפלה, מי שנפשו זכה וברה ואין מתאוה לדבר עבירה, שכן היה אברהם אבינו ע"ה שלא חפץ בתענוגים ובכל הנאות העולם כלל, ולא שלט עליו יצר הרע מעולם, כי נפשו שפלה, כמו שנאמר (בראשית כ"א י"א) וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו, על אודות בנו הרע לו לפי שיוצא לתרבות רעה, ועל אודות הגר לא הרע לו, אף על פי שידעה קודם לכן לא נתאוה אליה. ורוח נמוכה, כמו שנאמר (שם י"ח) ואנכי עפר ואפר, ולא לפני המקום ב"ה בלבד היה רוחו נמוכה, אלא אפילו לפני בשר ודם, שנאמר (שם י"ח) כי על כן עברתם על עבדכם. (שם ה כ)

ספר העקרים:

אהבת השי"ת היא מדרגה גדולה שאין למעלה הימנה, ולא יגיע אליה האדם אם לא אחר הגיעו למדרגה האחרונה מן היראה כמו שבארנו. כי אברהם שנאמר עליו אוהבי, לא הגיע למדרגה הזאת אלא בסוף ימיו ואחר העקדה, שנאמר לו "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה (בראשית כ"ב)... (מאמר ג פרק לה)

...ולזה נשתבח אברהם אבינו בזה המין מן האהבה מזולתו, עד שקראו הכתוב אברהם אוהבי, לפי שלא היה בלבו תכלית אחרת רק לעשות רצון השי"ת האהוב, ולא היתה שם סבה אחרת תכריח אותו על כך, שהרי לא נתערב בפעל העקידה שום צד הכרח כלל, כי אפילו מצות השי"ת לא היתה מכרחת אותו. וזה דבר בארוהו רז"ל על פסוק ה' יראה וגו', אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שבשעה שאמרת לי קח נא את בנך את יחידך וגו', הייתי יכול לומר ולא כבר אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע, ולא אמרתי כן, אבל כבשתי רחמי ולא הרהרתי אחר מדותיך. שידמה מזה מפורש שאפילו מצד מצות השי"ת לא היה אברהם מוכרח, אחר שהיה יכול להתנצל על זה ממנו בטענה אמיתית אם רצה, ולא עשה כן, אבל כבש רחמי האב על הבן לאהבת השי"ת, ולזה הוא שנתיחס פעל העקדה אל אברהם ולא אל יצחק... ויצחק לא היה יכול להתנצל שלא למסור עצמו אם נצטוה על כך... (שם פרק לו)

...ועל כן מאס אברהם אבינו חייו וחיי בנו יחידו וכל ההצלחות הגשמיות שהיו מיועדות לו לרשת ארץ כנען, ושיירש זרעו את שער אויביו, וכי ביצחק יקרא לך זרע, והלך לשחוט את בנו יחידו, בהיותו יודע כי בקיום מצות ה' תתקיים הנפש קיום נצחי ותשאר בנועם מתמיד ...אלא שבזה יש לומר, כי לפי שהיה אברהם עובד ה' מאהבה גמורה לא היה חושש לשכר כלל, אלא להשלים רצון אוהבו שהוא השי"ת... (מאמר ד פרק מא)

אור ה':

ואמנם כאשר זרחה שמשו של אברהם שהיה בקצה המנגד ביחס אל אדם, וזה שזה היה יציר כפיו של הקב"ה, והיה מוכן תכלית ההכנה אל השלמות מרה והפליג בעול, וזה נוצר בין עובדי עבודה זרה והפליג באהבה אשר היה תכלית השלמות האנושי, כמו שיבא בגזרת הא:ל. הנה היה ראוי שיהיה שורש והתחלה אל המין הנבחר הזה, ולזה היה ראוי שיביאהו השי"ת בברית חדש כדי להפסיק זוהמת בניו ונפשות ביתו, ושיוחדו באות ברית קדש בכלי בעצמו, ושבאמצעותו ישלם קיום המין ונצחותו, ושיהיה הרושם הזה בכללם כאלו הקריבו מדמם ומבשרם מכלי תולדתם אל השם... (מאמר ב כלל ב פרק ו)

עקדה:

...וכן נתפרסם באברהם שהוא הראשון שעלה בסולם הזה, ואמר הרימותי ידי אל ה' וגו', שנוער כפיו מן החמדות הטפלות... (בראשית א א)

ויכולו : העיון במציאות ובטוב סידורה מועיל לחכמים להודות במציאות הסבה הראשונה ולסור מטעות המקרה ורבוי האלוהויות. ודבר זה נתפרסם לראשונה מאברהם אבינו. וזה שאמרו בבבא בתרא ט"ז "אצטגנינות גדולה היתה לאברהם אבינו וכו'", רוצה לומר ההישרה שהגיעה מאברהם אבינו היתה על ידי שלמדו ממנהגיו וממעשיו, ומה שהיה דורש ומפרסם להם. וכשמת וחדל העיון מאברהם בעצמו, תלאו הקב"ה בגלגל חמה, רוצה לומר כל בעל שכל יכול לקחתו משם... ((שם ב א)

לך לך - ...ואברהם החל בחקירה לבטל דעות אבותיו הנפסדות, ואחר שהגיע עד למקום שיד העיון משיגה, בא לכלל האמונה שהגיעה לראשונים על ידי הקבלה, אבל באופן יותר מושלם. ועל זה נאמר והאמין בה', וזה שנאמר והיה תמים, ועל זה אמרו, נח היה צריך סעד, שנאמר את האלקים התהלך, אבל אברהם האיר לפני ה' במה שהאיר עיני באי עולם מצד חקירתו, ועל זה נאמר אשר התהלכתי לפניו. וזו הסבה שלא נזכרו מעשיו הראשונים בתורה, כי התורה תשבח ותגנה את המעשים התוריים הנבואיים, שהם למעלה מן החקירה האנושית...

אמנם עדיין לא נתאמת בלבו שההשגחה תתפשט בעניני האנשים ובחלקי פעולותיהם, ולכן היה עדיין מתחכם בתחבולות אנושיות להנצל ממקרים בהתהלכו מגוי אל גוי. ואם שהיה קורא בשם ה' לא מצאנו שהתפלל אליו, עד שקרה ענין ארבעת המלכים ונאמר לו אנכי מגן לך וגו'. (שם יב א)

ויאמר ה' - אברהם היה עדיין ערל, וזה שאמרו בנדרים ל"ב, בן ג' הכיר את בוראו, רוצה לומר בהיותו ערל, כי ג' שנים הוא זמן הערלה באילן. והוא הטעם שאסור לקראו בשמו הראשון המורה על הערלה. ומזה נתחייב שיגלה אליו ה' להישירו... ואחרי שאברהם התעורר מעצמו להכרת הבורא והסתכן על כך, העיר ה' את רוחו להתרחק ממולדתו, מטבע הרגלם ולמודם של אנשים אלו. (שם)

וילך אתו לוט - אברהם לא השלים לגמרי רצונו ית', כי רצה עדיין בחברת לוט. וכן הקפיד עוד על ממונו, כמו שכתוב ויקח וגו' ואת כל רכושם וגו'. (שם שם ד)

ויהי רעב - ולא באה אליו הערה אלוקית בדבר, כי עדיין לא נפרד מלוט, והוצרך לסמוך על בינתו, ולכן בחר בספק סכנה שבדרכים, כדי לצאת מסכנה ודאית שברעב. (שם שם י)

ויעל אברם ממצרים : הרויח הרבה בקנינים המדומים, אך לא בהצלחות הנפשיות, ודי היה לו שיחזור למצבו הקודם לפחות. אל נא תהי : ...ומאז שנפרד מלוט היתה לאברם הרוחה בהערה האלוקית, ובהיות לוט עמו לוקחה אשתו בחזקה, ועתה גבר על ד' המלכים, והושפעה עליו בשורת הארץ. (שם יג א וח)

היה דבר ה' אל אברם : ...בפרקים הקודמים נתבארה נדיבותו של אברהם המשתפת אתה מעלות נפשיות רבות, ועתה היה רוצה לדעת מדת ההצלחה הנפשית. (שם טו א)

וזה שאמר באבות פרק ו', חמשה קניינים קנה הקב"ה בעולמו, תורה, שמים וארץ, אברהם, ישראל, ובית המקדש... אברהם היה כהן ללמד על ידי שמים וארץ דעת את ה', ועל ידי ישראל שלומדו על ידו נתפשטה הכרה זו בעולם... כי אברהם פרסם אמיתת מציאותו.

אם כי התעלה בשלמותו עדיין היה חסר העקר, כי הורגל עד עתה בהשפעת בוראו על שכלו לעשות הדברים שיצום השכל האנושי, ועתה ציוה לו על המילה, דבר שלא יגזר עליו השכל האנושי, וכל שכן ענין העקדה, ומזה למד כי העולם מחודש ברצון מוחלט אלקי, והיכולת בידו ית' להיטיב ולהרע לאדם כפי שישמע לדבריו או ימרה, ובלי שיהיה תמים עם אלוקיו אי אפשר לו להשתלם. (שם יז א)

...ולכן ראתה החכמה העליונה שיהיה בנין האומה הזאת דומה לבנין השמימי, עד שתתיחס בחלקיה ובכללה לגרמי השמים שהם עמודי העולם, כדי שישתתפו שני כלי ההנהגה הללו ויסכימו זה לזה כשני כלי נגינה. והוסכם מחכמי החקירה, שהושפע מהעילה הא' שכל נבדל, הראשון לכל הגלגלים המתנועע תנועה רבה, ומקיף בי"ב שעות מהמזרח למערב (הגלגל העליון). וכמו כן היה אברהם אבינו ראשון לבית ישראל, וירץ לפניו במרוצה עצומה להתקרב אל האלקים, והכריח את בני דורו להתנועע בתנועתו. (שם מו יח)

ואלה שמות : ...הנה סדרו מדרגות הסתלקות השכינה מהעולם ומהגרמים שפרנסתם מהם כפי חולשת הדורות, עד שכמעט פסקה ההשגחה מהעולם. עד שבא אברהם, ובמדת טובו העלים ה' עין מכל הדורות הקודמים והחזיק ביד אברהם, שתיקן מה שחטא אדם הראשון בשמרו מצוות בוראו, וחזר אל צדק לתקן עניני אברהם, כמו שכתוב, מי העיר ממזרח צדק... (שמות א א)

ימצאהו בארץ מדבר : מדבר על אברהם, שמצאו בדור פרוץ ושמם. יסובבנהו : כמו שנאמר ואקח את אביכם וגו'. יבוננהו : שלמדו אורח משפט. יצרנהו : כמו שאמר, אנכי מגן לך. (דברים לב י)

מהר"י יעבץ:

...ומכאן תבין מאמרם ז"ל (שבת קכ"ז) "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה", והוא מן התימא, כי תכלית כל התכליות הקבלת פני שכינה... אבל הענין, כי אברהם אבינו ע"ה היה שלם בחכמה ובגבורה בפעל, וכשהיו באים האורחים אצלו היו בשלמות בפעל הב' מעלות הנשארות גם כן, העושר מפני שהיה מפזר לצרכם, והענוה ממה שהיה מכבדם, וארבעת המעלות האלה הן הן המרכבה ומעון לשכינה, אם כן לא תהיה חוצצת הקבלת אורחים להקבלת פני שכינה, אדרבה מתחזקת ונוספת היא. וכן היתה אצלו שזכה אז לאותה הנבואה הנפלאה... (אבות ד א)

ולתרץ קושית צדיק ורע לו הביא ענין אברהם, כי מי לנו גדול ממנו, ועם כל זה עברו עליו צרות תכופות, עם מענין הרעב, אם שנלקחה שרה פעם לבית פרעה פעם למלך גרר, וכהנה עד עשר צרות, מצאנו ראינו שבאו עליו, והשי"ת הודיענו טעמו של דבר, במה שמנה לנו עשרה דורות שמנח ועד אברהם, ומה בא ללמדנו, אלא להודיע כמה ארך אפים לפניו, שכל הדורות היו מכעיסין לפניו, עד שבא אברהם אבינו וקבל עליו שכר כלם, כלומר כי אברהם קבל עליו העונש הראוי לבא עליהם, וחלים הוא נשא והוא סבלם, ועל כן זכו אלו להנצל, כי הוא קבל עליו צרה אחת כנגד כל דור ודור... (אבות א ב)

אברבנאל:

והיה תמים - ואינו נעשה בעל מום על ידי החיתוך, כי השלמות היא בעשית רצונו, או שיהיה דוגמא לכל השלמים... (בראשית יז א)

אברהם : מנהיג המון. ולא הסיר משמו הרי"ש המורה על אב רם. (שם שם ה)

...אדם הראשון לא נצטוה על המילה, כי בהיותו יציר כפיו של הקב"ה לא נמשך אחר התאוות הגשמיות, כי אם אחר שכלו... ואחרי חטאו נשאר דורו ערל, עד שבא אברהם אבינו. ולכן אומר, שאברהם תיקן בזה את אשר עיוות אדם הראשון, ושכרו נגד ענשו של אדם הראשון, שזכה בגן עדן של מעלה... (שם שם ט)

המכסה אני -  גילה הדבר לאברהם כי הוא אוהבו... ואחר שיהיה לגוי גדול, אולי יפחד פן יאבד גם זרעו אחר כך, ולכן אודיעו, שאם יש י' צדיקים ינצלו. (שם יח יז)

ויקח את שרה : להר"ן לא לקחה מפני יפיה, כי אם מהיותה אחות אברהם, ולא נתנגע אבימלך כדי שלא ישנא את אברהם... ואברהם היה עכשיו במעלה יותר גדולה מבמצרים, ובא עבורו מלאך אל אבימלך... (שם כ ב)

ויגר אברהם - ולא התיישב באופן קבוע, כדי לפרסם את שם ה' ולקיים הגזרה גר יהיה זרעך מעת שנולד יצחק. (שם כא לג)

ויהי אחרי - ...הנה אדם הראשון חטא בסורו אחרי התאוות, ורק אברהם אבינו עמד שוב בעיונו הדק על מציאות הבורא ופרסם מציאותו, לכן גזרה החכמה האלקים שימול מהזימה והתאוה לפני לידת יצחק, ויוולד מוטבע בשלמות. אחר כך יעדו לקרבן, להורות שהוא וזרעו אינם נכנעים לחמרם... ואם כן גם אינם מונהגים על ידי כוחות הגרמים השמימיים, כי אם בהשגחה כפי שכלם, ואם כן הוסרה מהם בזה זוהמת הנחש, הוא יצר הרע... (שם כב א)

אביו יצחק : כי מעת שנעקד יצחק על המזבח דבקה בו ההשגחה ונתייחד למדת רחמים... ונאסר עליו לצאת מהארץ, שלא כאברהם, שהיה עדיין לפני המילה וההבטחה ברדתו מצרימה... (שם מו א)

אחד קראתיו - קרא את אברהם להיותו ראש האומה. אני ה' ראשון : הייתי עם אברהם הראשון, וכן אהיה עם האחרונים : בני שבגלות. (ישעיה מא ד)

אברהם וישראל - אבותינו, הקרוב והרחוק מתו, וזכותם תמה. ובגמרא שבת, שהם אמרו אם ישראל חטאו ימחו על קדושת שמך, ויצחק התפלל שהוא וה' יסבלו כל אחד מחצית מחטאם... (שם סד טז)

ספורנו:

והיה ברכה - תהיה לי ברכה במה שתקנה שלמות, ותלמד דעת את העם. (בראשית יב ב)

ויעבר אברם בארץ : לא התעכב במקום ממנה עד שנראה אליו הא:ל ית' כאשר יעדו באמרו אל הארץ אשר אראך. (בראשית יב ו)

בית אל מים - בין שתי עיירות גדולות למען ירבו הבאים לשמע בקראו בשם ה'. הלוך ונסוע הנגבה : כשנסע ממקום למקום כמנהג הרועים לא הלך למזרח ולא למערב, שלא לנטות מאחת משתי העיירות שהתחילו קצתן להמשך אחריו. (שם שם ח וט)

למען ייטב לי : למען כשתאמרי שאת אחותי יקוה כל אחד מהם שאשיאך לו, ולא יחשוב שום אחד מהם להרגני, אבל ייטיב לי במהר ובמתן כמו שהיה המנהג אז, שהיו מפתים את אבי האשה במהר וקרוביה במגדנות, כדי שיסכימו לתת אותה לתובע. (שם שם יג)

ויכו את רפאים : ...ומודיע גבורת המלכים למען נדע גבורת אברהם ותחבולותיו, וחסדו עם אחיו. (שם יד ה)

שכרך הרבה - ...עם זה יש שכר לפעולתך זאת שגמלת חסד לאחיך וזולתו להציל גזולים מיד עושקים. (שם טו א)

ואברהם הולך - היה מתעסק במצות גמילות חסדים ללוות את האורחים, וה' אמר שיגלה לו, למען אשר יצוה את בניו, כאמרם ז"ל שכר מצוה מצוה. המכסה אני : ראוי שלא לכסות מאברהם מדת טובי, ולהודיעו שאם היה בין הרשעים איזה מנין צדיקים שבו תקות תשובה לרשעים, הייתי מטה כלפי חסד להאריך אפילו לרשעים, אולי ישובו... (שם יח יז)

וישב בין קדש ובין שור - בין ב' עיירות גדולות, כדי לקרא בשם ה' א:ל עולם, כמו שעשה אחר כך להגביר ברית לרבים. (שם כ א)

רמ"ע מפאנו:

...עד שבא אברהם אבינו וקבל עליו שכר כולם, עליו נאמר זרח בחשך אור לישרים, אלו הנשמות שזכרנו בהלו נרו עליהם בשלשה מיני שלמות חנון ורחום וצדיק, הן הן שלש מדות טובות שיחסו לו בספר הבהיר, וכלן מעין חסד א-ל שלא הוצרך לשמש בימיו, כדאיתא נמי בירושלמי, הראשונה לזכות את העולם, והיינו חנון, שהוא מאתו להם מתנת חנם. שנית, אפילו נתחייבו מזכה אותם, כטעם ברוגז רחם תזכור. שלישית משיבם ומביא בלבם לעשות רצון קונם, והיינו צדיק מצדיק אחרים. והנה בימיו נפלגה הארץ לשבעים ענפים, ובו בחר ה' להחזיר כתנות אור ליחודן, כי הבדיל ישמעאל תחלה פגול מן הקדשים, ולא נולד יצחק עד אשר תמו כל זדים וכל עושי רשע המתקוממים בימינו של מקום כדור אנוש והמבול והפלגה ואחריה מדה של אנשי סדום... (מאמר חקור דין חלק ג פרק יט)

אלשיך:

וילך אברם - רק לקיים דבר ה', ולא כדי לקבל הברכות. ויהי רעב : מדוע לא בטח אברם אחר כל ההבטחות? ואיך הניח שיחללו את שרה? וכשראה המצרים המכוערים מדוע לא חזר מדרכו? אלא ה' מתקן מראשית אחרית, וגלוי לפני שיגלו למצרים, וכמעט ישתקעו שם בטמואה, ואמרו חז"ל שהמדה העקרית של ישראל במצרים היתה שלא נטמאו בעריות, וזה היה בזכות שרה שגדרה את עצמה, והזכרים בזכות יוסף שגדר עצמו, וכל זה קרה אם כן כדי להקל על ישראל במצרים, ואחר כך ענין ד' המלכים להקל עליהם בשעבוד ד' מלכויות... והלך למצרים כי לפני מתן תורה היה רק עמוד גמילות חסדים לקיים העולם, וחשב שלא יוכל לגמול חסדים ברעב. (שם יב ד וי)

וילך למסעיו - אף שעתה היה כבד מאד הלך באותן מסעות שהלך בהיותו ריקם, כי פחד מפגיעת אנשי רשע על שיצא מהארץ, ולכן הלך אל מקום המזבח : ששם הובטח על הארץ, להתחנן ולתקן על מה שעזב את הארץ. (שם יג ג וד)

אל עין משפט - אמרו רז"ל בפרקי דר' אליעזר כ"ד כי בהיותם בונים המגדל עבר אברם ואמר אתם לא תצליחו, כי על ה' אתם מורדים. אמר נמרוד אברם פרדה עקרה שאינו מוליד. עמד אברם וקללם בשם ה', מיד וירד ה' לראות וגו'. רוצה לומר נמרוד וחבריו רצו להגביר כח החיצוניים ואברם מקריא שמו של הקב"ה ומוריד השכינה מה שמבטל מחשבתם, ולכן רצה נמרוד להרגו, ואברם אמר שיבטל מחשבותם על ידי שידבק בה'. ונמרוד השיב שהוא פרדה עקרה, כחז"ל שכל אותם שגיירו אברם ושרי לא עמדו בניהם באמונתו. ואז העיר אברם עליהם מדת הדין שבלעדו לא היתה מתעוררת, ועתה בא אמרפל לנקום. ובא בדרך עקלתון כדי שלא יקבץ אברם את המאמינים בסיבו. (שם יד ז)

אני ה' - לבדי הצלתיך באור כשדים, ולא הנחתי למיכאל ולגבריאל לצנן לך האש, כי רציתי להביאך לארץ ישראל שאין עליה שליטת מלאך, ועוד הבטיחו שיירש הארץ לאחר התחיה. (בראשית טו ז)

חיי שרה - אברהם ושרה תיקנו מה שקלקלו אדם וחוה. אלו הביאו מיתה לעולם ואלו חיים. אלו סילקו שכינה ואלו הורידוה, אלו הביאו מיתה לעולם ואלו הביאו חיים על ידי גמילות חסדים, שאז נתקיים העולם עליה. חוה הטיל בה נחש זוהמא, ושרה נשמרה ב' פעמים מזוהמא... (שם כג א)

בת בתואל - להודיענו למה ילדה אחר כך את עשו. וטעם זה אינו שייך באברהם, כי אינו מתייחס לקודמיו, וממנו מתחיל העולם. וגם לא על ישמעאל, כי אינו נחשב לאחי יצחק כלל, כי ביצחק לבדו יקרא לאברהם זרע. (שם כה כ)

שמי ושם אבותי - יתחילו בו כי מטתו שלמה, ואחר כך יתחילו מאברהם, כי אין חלאת ישמעאל גדולה כשל עשו, וזכירת אברהם היא זכירת החסד, ולבסוף הזכיר את המתייחס אל הרוגז והדין. (שם מח טז)

מהר"ל:

יש באברהם דבר שלא תמצא בשכל אדם, כי אברהם אינו נקשר ואינו מתייחס אל אביו תרח, כמו שאין יחוס וקישור האור אל החושך, כי אברהם הוא האור, שהרי הדורות הראשונים היו תוהו וחושך... ולפיכך ישב אברהם באור כשדים, מפני ששני הפכים הם יחד הכל השלם... וגם בהפכים שהאחד נחשב טוב והשני רע... מכל מקום שניהם משלימים זה לזה, כי הרע גם כן צורך הבריאה.

...כי לא ברא הקב"ה את אברהם בלבד בעולם, שלא יתכן להיות הפעולה שלמה מצד חסרון המקבל, ולכך נמשך אל העלול (הנברא המסובב) החסרון... כמו שלא ברא את האדם שכל בלי חומר... (גבורות ה' פרק ה)

ורמז במלה הזאת אנכי מגן לך מדרגת אברהם שהוא מגן, כמו שאנו אומרים עליו מגן אברם, יותר משאר האבות. כי אברהם הוא היסוד הראשון לכל, והיסוד הוא הדבר שיותר בחוזק בעבור שהוא יסוד הבנין, לכך אמר אנכי מגן לך, כי מפני שהוא יסוד, אם מתכנסים כל האומות לא יוכלו לעשות לו דבר. וידוע כי הדבר שהוא התחלה כאברהם אינו מתפעל, שאילו היה מתפעל לא היה הראשון, והדבר הפועל בו היה יותר ראשון. ואברהם ראשון והתחלה, ולא לאומה הישראלית בלבד, רק נקרא אב המון גוים, שהוא התחלה לכל, ולכך הוא מגן, שאינו מקבל התפעלות... ולפיכך אמר לאברהם שהוא היה בלבד יורש המדה הזאת, גמילות חסדים וכל חלקיה, והיה ירא שקבל שכרו, אמר לו אנכי מגן לך, מגן מלשון חנם, כבתרגום, כי זהו שכר גומלי חסדים שאוכלים הפרות בעולם הזה והם בחנם, והקרן קיימת לעולם הבא. (שם פרק ו)

והקב"ה הוציא את אברהם חוץ לשמים, כלומר שיהיה דבק במעלה הנבדלת ולא במעלה הגשמית, כי השמים הם גשמיים, ובזה היה משנה המזל, כמי שיש לו המעלה הבלתי גשמית, ומה שהוצרך עוד לשינוי השם, אף שהיתה לו המעלה הנבדלת הבלתי גשמית, הוא כדי שלא יהיה לו מתנגד מן שמו, שהיה מורה המזל שאין אברם מוליד, וקשה לשנות המזל, ולפיכך קרא לו בשם אחר. (שם פרק ז)

...אף על גב שהעונש בא בשביל אברהם, לא היה אברהם ביורדי מצרים, מטעם זה, כדי שלא תהיה נתינת הארץ אלא לזרע יעקב. ועוד יש לך לדעת כי לא שייך שעבוד וגרות באברהם, כי כבר ידוע, כי אברהם הוא עיקר בנין העולם, שבשבילו נברא העולם, ואין ראוי שיהיה גר. ומה שנאמר ויגר אברהם בארץ פלשתים וגו', היינו בודאי שלא נתן לו הארץ עדיין בירושה, אבל שיהיה בו רושם גרות לא היה זה. (שם פרק ט)

תמצא דברים באברהם במשה ובמשיח שלא תמצא בשום אדם. כי באברהם תמצא התרוממותו וגדולתו על כל הנמצאים, שנאמר אצלו כי אב המון גוים נתתיך, והוא אב לכל העולם, לא כשאר האבות, שהיו אבות רק לישראל... עד שהיתה מעלתו ומדרגתו בהתרוממות מגיעה למעלה מן השמים, כדכתיב ויוצא אותו החוצה, ודרשו חז"ל שהגביהו למעלה מן הכוכבים... (שם פרק כט)

ותדע עוד כי אברהם ראוי להיות נקרא בשם מצה, כי המצה משוללת מן השאור, וכך אברהם היה גר נבדל מן הגוים. וכל האומות היה שאור בעיסה שלהם, רוצה לומר בגוף שלהם, ואברהם היה לו גוף טהור נבדל משאור הגוים... צלי אש על שם אברהם, מפני כי אברהם ראוי להיות נקרא צלי אש, לפי שהושלך לאשו של נמרוד הרשע, שרצה לבטל כח אברהם, אשר שלח לחמו על פני המים, ומדתו היא זאת, ורצה לבטל כח זה על ידי כבשן האש. ולא היה מזיק לו כלל, כי אברהם יש לו מדרגה אלוקית, כמו שהתבאר, ולפיכך לא היה מזיק לו כבשן האש, לפי שכל דבר שהוא אלוקי מתייחס לאש, ואין אש שורפת אש... (שם פרק לו)

ואמר אברהם אני לא אברך, שיצא ממני ישמעאל. ביאור ענין זה, כי ישמעאל הוא אומה שאין ראוי לה המציאות, ויש בה חסרון, ונמשך מן אברהם ממעלתו הגדולה החסרון שהגיע לישראל מישמעאל, ולא היה דבר זה במקרה, רק ראוי לאברהם מצד עצמו לצאת ממנו ישמעאל, אף על גב שיש לאברהם מעלה גדולה, מצטרף חסרון אל מעלתו כאשר ישמעאל בא ממנו. כי לפעמים יש לצדיק מעלה גדולה מאד ומצורף אליה חסרון... (נצח ישראל פרק לג)

כאשר קבל משה התורה, אי אפשר שלא יבא למחיצת המלאכים. אבל יש צדיקים שהם נוטים אל המלאכים, ומזה הצד בא במחיצת העליונים, כי העליונים הם הטוב ורחוקים מן הרע. ומדת אברהם שהיה גומל חסדים היה בו ביותר ממדת הטוב. וזה שאמר שעשה קלסתר פניו של משה כדמות אברהם, כי למי שיש בו מדה זאת יש לו פנים מיוחדים, והם פני הטוב, וכך היה למשה, וזה שאמר וכי לא אתם מתביישים, לא זהו שירדתם לביתו ואכלתו אצלו+ כי בשביל גודל מעלת הטוב שהיה באברהם כדוגמתם, עד שאף מלאכים באו לביתו והיו נמשכים אחר מדרגת אברהם, ולכך אמר כי עתה נתלבש משה בדמות אברהם אביו, ויש לבן כח אביו כאשר צריך לו... (תפארת ישראל פרק כד)

ומה שאמר שהיה אברהם מקבל שכר כולם, דבר זה ענין עמוק. מפני שהדורות שהיו מנח עד אברהם כולם של הבל ותוהו, אין בהם מציאות, וכמו שאמרו חז"ל שני אלפים תוהו עד שבא אברהם. והיה אברהם התחלה וראש הבריאה, וההתחלה היא עיקר המציאות ועיקר העולם. והיו הדורות שלפני אברהם הפך אברהם, כי כל אותם הדורות היו הבל, אין בהם ממש, ואברהם יסוד ועיקר כל העולם, ומפני זה קבל שכר כולם, כי ההפך של הדבר מקבל מה שכנגדו... אבל לנח לא היתה מעלה זו שיהיה התחלת המציאות כאברהם, ולא שייך לומר עליו שהיה נוטל שכר כולם. (דרך חיים פרק ה ב)

...כי האבות במה שהם אבות אינם אנשים כמו שאר אנשים טבעיים, רק הם אנשים אלקיים, ולפיכך נתנסו, כי כל לשון נסיון מלשון נס... כי אם אין המנוסה נוהג שלא בטבע אינו יכול לעמוד בנסיון... אבל אברהם שהוא התחלה לאבות והוא עוד יותר מיוחד מכל האבות, שהיה אברהם על הטבע, דהיינו שהיה אברהם מתעלה על עולם הטבעי, וכמו שרמז הכתוב במה שהיה רוכב אברהם על החמור... ולפיכך באברהם נכתב הנסיון אצלו בפירוש, שהיה צריך שיהיה נוהג שלא בטבע, ולכך זכה למדרגה הזאת העליונה... (שם ג, וראה עוד אברהם-נסיון)

ותחלה יש לך לדעת ענין אברהם וענין בלעם. אברהם היה ראש לאומה הישראלית, וכך היה בלעם ראש לאומות, לפי שהיה נביא לאומות העולם. ומפני שהראש והעליון יש לו התעלות ביותר, שהראש מתעלה על הכל, לפיכך נמצא שני דברים שוים באברהם ובבלעם. אצל אברהם כתיב ויחבש את חמורו, ובבלעם ויחבש את אתונו. באברהם כתיב ושני נעריו אתו, ובבלעם כתיב ושני נעריו עמו. וביאור הדבר: כי מחמת שאברהם ראויה לו ההתעלות מצד שהוא ראש ואב המון גוים, כתיב אצלו והוא רוכב על החמור, כלומר, שמתעלה על המדרגה החמרית. אבל יש הפרש בין אברהם ובלעם, כי אצל אברהם כתיב חמור, שהוא זכר, ודבר זה ראיה שאין לאברהם צירוף כלל אל החמריות, רק רוכב עליו ומתעלה ביותר כאשר ראוי לפי מדרגתו, ובלעם לפי מדרגתו היה לו חבור אל החמרי, שנאמר ההסכן הסכנתי וגו', מלשון ותהי למלך סוכנת... כי שכל האדם רוכב על החמור הגופני, ויש ב' כחות גופניים המשמשים את השכל, ואין ספק שאברהם דומה לשכל... וזה שאמר ושני נעריו אתו, ואמר לכחות אלו שבו לכם פה עם החמור... כאשר היה הולך לעבד להשי"ת להקריב את בנו להתגבר על יצרו, שהוא בגוף, כי כל זמן שהכוחות הגופניים הם עם השכל, הם מעכבים ההשתחויה אל השי"ת...

ומפני זה היו אצל אברהם ג' מדות, רק שהן נוטות אל נפש נבדלת, וג' דברים היו בבלעם, שהיו מורים כי נפשו נמשכת אחר החמרי, ואמר עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו... שהרי תמצא עין טובה באברהם במה שהיה מכניס אורחים וגומל חסד... ותמצא בו מדת הענוה, שהיא רוח נמוכה, שאמר ואנכי עפר ואפר. ומדת נפש שפלה, כלומר שהיה מסתפק בשלו, ולא היה רודף אחר החמדה כלל, שהרי אמר אם מחוט ועד שרוך נעל וגו', הרי לא היה חפץ אף במה שראוי לו... והפך זה מדת אברהם שהיה רוכב על החמור, נבדל מהחומר, היה שלם בעצמו ולא היה לו חסרון. כי מה שהיתה לו עין טובה, הנה מסולק ממנו הרע, שהוא העדר וחסרון, והיתה לו נפש שפלה, מסתפק בעצמו, ואם כן אינו חסר, שאם היה חסר היה מחמד ממון אחרים, והיה בעל ענוה, שבעל הענוה אין בו גבהות שהוא מום וחסרון... (שם שם יט)

ועוד יש לישראל התרוממות והתעלות מן האומות על ידי גמילות חסדים, כי על ידי גמילות חסדים האדם מתרומם ומתעלה... כי גמילות חסדים מדת אברהם, שנקרא אב רם, שהיה מתעלה ומתרומם בשביל מדה זו... ועוד צריך יותר התרוממות, עד שהוא מתעלה מבין האומות, וזהו על ידי התורה... ונמצאו אלו שתי המדות באברהם... דכתיב עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו', וגמילות חסד למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט וגו'... (נתיב גמילות חסד פרק א)

מדה זו ההסתפקות היה מיוחד בה אברהם, שלא היה רוצה לקבל שום דבר, אף כי היה ראוי לו לקבל כאשר הציל את המלכים, שאמר אם מחוט ועד שרוך נעל וגו', ולא תאמר אני העשרתי את אברם, והנה לא רצה בממון אחר כלל, והיה די לו בשלו... (נתיב העושר פרק א)

ומה שאמר אין מזל לישראל, דכתיב אצל אברהם ויוצא אותו החוצה, הכי קאמר, כי אברהם מעלתו היתה למעלה מן המזלות, דכתיב ויוצא אותו החוצה, לומר שמעלתו על המזלות, ומכל מקום אף על גב שמעלתו על המזלות אי אפשר שלא יפעל בו המזל, ולכך אף על גב דקאי צדק במערב, ופירש שצדק הוא מזלו של אברהם ועומד במערב, דהיינו מורה שקיעה מן העולם, ולא יניח בן ליורשו, ובזה היה שקיעה לאברהם, אמר הקב"ה אני מחזיר אותו למזרח... (חידושי אגדות שבת קנו א)

אברהם ושרה טומטמין היו וכו', פירוש כי האדם אשר הוא מוליד נחשב שהוא פתוח, שהוא פתוח לצאת ממנו זרע, ואלו אברהם ושרה היו טומטמים שלא היו פתוחים להוליד. ודבר זה מן הטעם אשר התבאר, כי אברהם ושרה אשר הם התחלת ישראל יותר משאר אבות לפי שהם ראשונים לאבות, וכך האבות הם התחלה לגמרי, ולפיכך חותמים באברהם דווקא שהוא התחלה גם אל שאר אבות, ולכך היו אברהם ושרה התחלת הכל. ומפני שאברהם ושרה הם התחלה לא היו כמו שאר הבריות... וידוע כי השי"ת הוא מוציא הכל אל הפעל, ודבר זה דהיינו שהיו אברהם ושרה התחלה לאומה הישראלית הוא ענין מיוחד שצריך להוציא אל הפועל, ולפיכך אברהם ושרה טומטמים היו, דהיינו הדבר שאינו בפעל נקרא טומטום, שצריך להוציא אותו אל הפועל מטמטמותו, והשי"ת הוא שהוציא זה אל הפועל. וזהו יותר מן עקור, כי העקור שאינו מוליד, אבל טומטמים שאין ראויים להוליד כלל לגמרי... (שם יבמות סד א)

מפני מה נענש אברהם וכו', יש לפרש דעת רז"ל כי השי"ת הביא את זרע אברהם בגלות, מפני שלא היה אברהם מתחזק כל כך באמונה, לכך הביא השי"ת זרעו בגלות, כדי שיקנו האמונה וידעו כח מעשיו שהוא עושה לאוהביו, וגבורותיו אשר עשה לאויביו... ולפיכך סובר רב אבהו שנראה באברהם שלא היה בוטח בה' לגמרי, שהרי עשה אנגריא בתלמידי חכמים ולקחם למלחמה מיראתו, ואלו לקח הראוי למלחמה אין זה חטא, שאין סומכין על הנס, אבל מה שלקח תלמידי חכמים מורה שהיה ירא, והיה לו לבטוח בו יתברך ולא ליקח למלחמה אשר אין ראוי ליקח... (שם נדרים לב א)

ועוד יראה, כי שם בן נח הכיר את השי"ת כאשר ראה את פעולת מעשיו בעולם... כי מפני שראה ברכת אברהם ואשר פעל השי"ת עמו, מצד הזה היה מכיר את השי"ת, ולכך ראוי להקדים ברכת אברהם, כי מפני זה עצמו הכיר בוראו. אבל אברהם היה מכיר את השי"ת מצד עצמו, לא מצד פעולותיו רק מצד עצמו, וההכרה שהיה לשם מצד פעולותיו אין זה דבר מחוייב ומוכרח שיהיה, רק הוא דבר אפשרי, וכל דבר אפשרי יש לו סלוק והסרה... אבל אברהם היה מכיר השי"ת מצד עצמו והוא מחוייב שיהיה, ומאחר שהיה מכיר השי"ת מצד אשר הוא מחוייב, והדבר שהוא מחוייב אי אפשר שיהיה לו הסרה, לכך לא היתה הסרה לכהונתו, כי הוא דבר מחוייב. (שם)

ויטע אשל וגו'... ולפי דעתי יש רמז מופלא לכל אחד מאלו שתי דעות. כי למאן דאמר שנטע אברהם פרדס רוצה לומר, כי ראוי לאברהם נטיעת הפרדס, במה שאברהם הוא דומה ומתייחס לפרדס, מפני שהפרדס יש בו אילנות נטועות, כך אברהם הוא הנטיעה הראשונה, שהרי בשביל אברהם נברא העולם כדכתיב בהבראם, מפני שהיו שני אלפים תוהו ולא היתה מציאות להם עד שבא אברהם... ובשבילו נברא הכל, כי הכל נמשך אחר ההתחלה. ולפיכך ראוי לו שיטע פרדס, שהיה דומה אברהם כמו הנטיעה, והיה נטיעה מתברכת ממנו נהנים הכל.

ולמאן דאמר פונדק, כי ראוי אברהם לנטיעת פונדק, כי היה אברהם מתייחס אל פונדק שבו נכנסים כל עוברים ושבים ומתאספים שם, כך היה אברהם נקרא אב המון גוים, מאסף כל בני אדם בעולם אף האומות. ובשביל כך נטע פונדק לכל העולם, מאחר שהוא מאחד ומאסף הכל... (שם סוטה ט ב)

כי מפני שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר, שזהו מורה על ההפלגה של הענוה, וכאשר הוא מפליג במדה שהוא מדה טובה, כמו שהיה מפליג אברהם במדת הענוה, ודבר זה קרוב אל השי"ת על ידי המדה העליונה, ולכך זכו על ידי זה המצוה שהוא קרוב אל השי"ת לגמרי... ולכך זכו בניו למצות ציצית שהיא דביקות גמור אל השי"ת על ידי המצוה. (שם יד א)

עד אברהם לא היה זקנה... ולפיכך עד אברהם שהיה הדור חסר חכמה, שלא היו מכירים בוראם באותה שעה והיה חסר השכל בעולם, ולכך לא היה זקנה, הוא הסתלקות כחות הגוף, אבל אברהם היה עושה שהיה מקבל העולם מעלת השכל, ועם זה הוא הזקנה... והבן הדברים האלה מאד. (שם בבא מציעא פז א)

...וכל מי שיודע דבר חכמה יודע להבין כי הזכות והבהירות הוא מדת אברהם, ובשביל זה כל החולה שהיה רואה אותו מיד נתרפא, שכבר אמרנו כי ההתחלה מחזיר כל שנוי אל התחלתו... (שם בבא בתרא טז ב)

...אבל פירוש זה, כי גדול מה שנאמר בו בעובדיה, אבל בודאי יראת אברהם היתה יותר גדולה. כי אברהם היה נקרא אוהבו של הקב"ה, כדכתיב (ישעיה מ"א) זרע אברהם אוהבי, והאוהב אין דרך שיהיה נמצא בו היראה כל כך, שיהיה היראה על פניו וכו' שיהיה נבהל ממנו, כי זה גורם האהבה שהוא אוהב אותו מתדבק ומתחבר אליו מכח האהבה... אבל היראה אצל אברהם שהיה גדול באהבה אף על גב דלא כתיב בו מאוד, היה היראה יותר נחשב. (שם סנהדרין לט ב)

...ואמרו במדרש עוג פרסת רגליו ארבעים מיל, ואברהם היה טומנו בכף ידו, ודבר זה מופלג בחכמה, נתנו אל עוג גדלות הרגלים ואברהם היה לו גדלות היד, כי אברהם גם כן נקרא האדם הגדול בענקים, לפי שכחו היה כח גדולה והבן זה... ולפיכך אברהם שהיה כחו מן הגדולה היה טומן בידו הגדולה את עוג מלך הבשן, שהיה רגלו ושוקו ארוך... (שם נדה כד ב)

...ויש בזה ענין נפלא מאד, רמזו רז"ל במה שאמרו כי הכתוב מקדים מיתתו של תרח, לומר שלא הניח אביו, ויצא והוא דבר נפלא מאד, לומר כי אין כאן כבוד אביו, דכבוד אביו שייך כאשר הבן שייך ומתייחס אל אביו, וכאן לא היה אברהם נקשר עם תרח כאשר הבן מתייחס אל אביו, והיה אברהם התחלה, ומפני זה מקדים הכתוב מיתתו של תרח, לומר כי ענין אברהם אינו נקשר עם אביו תרח כלל, רק היה תרח וכל חייו וסלוקו קודם לאברהם... (גור אריה בראשית יא לב)

על החמור - המיוחד, שתמצא דברים מיוחדים באברהם ובמלך המשיח, אברהם התרוממותו וגדלותו על כל הנמצאים, שנאמר אב המון גוים נתתיך, והגביהו למעלה מן השמים, כדכתיב ויוצא אותו החוצה... (שמות ד כ)

של"ה:

...ועל זה אמרו אמרו רז"ל האבות הן הן המרכבה כי הנה אברהם זכה להיות מרכבה אל הימין סוד מדת החסד, לפי שפעל פעולתיה וטהר וקדש עצמו ושמר דמותו ועשה יד ימינו כתרומה שהיא קודש, ולזה רמז באמרו הרימותי ידי אל ה' א-ל עליון, וגלה לנו באחד מאבריו להקיש אל שאר חלקיו שהרי הוסיף לו ה' על שמו, להשלים איבריו להורות שכולם היו טהורים וקדושים, ולזה נעשה מרכבה למדת החסד כי השלים מצותה והלך בדרכיה, ועל זה הדרך זכה יצחק למדת הפחד ונעשה מרכבה אליה... (בעשרה מאמרות בהתחלה)

...ומצינו במדרש שהקב"ה אמר לאברהם אבינו פעם ראשונה שילך לארץ ישראל ויראנה ויחזור ואחר שחזר לא נתן לו רשות לחזור לארץ עד חמש שנים, ואותן חמש שנים היה משתוקק לחזור ללכת והוא אמר זה הפסוק מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכונה הנה ארחיק נדוד אלין במדבר סלה... אבל אחר שבא שמה פעם ראשונה וראה במראה הנבואה יקר תפארת קדושת הארץ אז נכסף נכסוף, וממנו נלמוד לדורות אנחנו יוצאי חלציו להיות נכספין כמותו... (שער האותיות קדושת המקום)

רמח"ל:

כי אחר חטאו של אדם הראשון נשארה האנושיות כולה מקולקלת, והיה הרע מתגבר בכולה עד שלא נמצא מקום לטוב שיתחזק כלל, ואף על פי שיברר אברהם אבינו להיות הוא וזרעו נבדלים לה' מכל האומות, הנה עדיין לא היה להם מקום שיוכלו להתחזק ולהתכונן בבחינת אומה שלמה ולזכות לעטרות הראויות להם, מפני הרע שהיה מחשיך עליהם והזוהמה הראשונה, שלא יצאו מהם עדיין, ועל כן הוצרכו לגלות למצרים ולהצרף שם... (דרך ה' חלק ד פרק ד ט)

והנה מדרגת האדם נפגמה מיד בחטאו, אלא שהקב"ה היה רוצה לתקנו בי' דורות, ולא נתקן המדרגה שלו כל העשרה דורות, וגם נח לא נתקן הרבה, כי חטא ביין, והקב"ה רצה לתקנו בעשרה דורות ולא נתקן, ואז נתקן העולם בדרך אחר. וסוד הענין כי האדם היה המדרגה ראשונה לתיקון הקלקול, וכן נח, ולא זה ולא זה יכול לתקן, אז נלקח דרך תיקון אחר, והוא דרך אברהם, שאי אפשר עוד לתקן ברוב ההארה, אלא צריך הטורח, וירדו הדברים למדרגת ז"א, והיא המדרגה שהגיע שם אדם בחטאו בסוד אדם וכו' נמשל כבהמות נדמו כנ"ל, ועתה צריך להפריד הזוהמא לצד אחר כי כבר נכללה בגוף באמת, וצריך לפנותה למקום אחר, והקדושה תשכון בין כך ובין כך במקומה, עד שאחר כך תשכון גם הס"א כפותה תחת הקדושה, בסוד גרים גרורים. אבל בתחלה צריך הבדלה, בסוד ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, ואחר כך קשר בסוד ויהי ערב ויהיה בקר וגו'... ולכן אברהם התחיל לשמור התורה, ונקצרו הימים בסוד ז"ה, והיה התיקון בסוד הטורח והעמל של המצות, וגם יצא ממנו ישמעאל ומיצחק עשו להוציא הזוהמא, ואחר כך יצאו ישראל מיעקב, עד ימות המשיח שיתוקן כל העולם... (אדיר במרום דף יא, ועיין עוד בדף סא ובדף ק)

כלי יקר:

הלוך ונסוע הנגבה - אולי רצה להתחכם באלקות, כי הרוצה להתחכם ידרים, אבל על העושר לא בקש, שהרי אמר אם מחוט וגו', ואותן מתנות שקבל על ידי שרה היה מוכרח לקבל, שלא יהרגוהו... ומכל מקום לא רצה להנות מאותן מתנות ונתנם לבני הפלגשים, שהם בני הגר המצרית, מהמצרים לקח, החזירם לבני המצרית. (בראשית יב ט)

קונה שמים וארץ - הזכיר שם זה אצל אברהם, כי על ידו נתפרסמה מציאות ה' בתחתונים, או על ידי המלחמה הזאת ראו הכל כי ה' משגיח גם בתחתונים. (שם יד יט)

אור החיים:

כי עירומים הם - להיותם מקודם משוללים מבחינת הרע וכללותם קודש, היו דומות בהם פנים של מטה כפנים של מעלה, כי בחינת הרע שנדבקה באדם היא אשר תבדיל, כי שם קנה הרע מקומו... וזה לא היה קודם לכן, כמו שראינו באברהם אבינו ע"ה שאמר לעבדו שים נא ידך, כי אברהם אבינו ע"ה לא היה כל כך בהשואה עם כל הנבראים בבחינה זו, כי הרחיק התיעוב, ועל כל פנים לא היה התיעוב כל כך, וברית קודש שבבשרו היתה תמה... (בראשית ב כה)

ויאמר ה' - טעם שדבר אליו קודם הראות לו, מה שלא עשה כן בכל הנבראים... או להיות שהוא ע"ה נשתדל בהכרת בוראו, מה שלא עשה אדם זולתו, ובן ה' הכיר את בוראו מעצמו, לזה לא הוצרך להגלות אליו לאמר אליו דברותיו... או אפשר להיותו אדם א' בקדושה, אשר בי' דורות שקדמוהו לא היה אדם שהכיר אלוקותו ודבר אתו, לכך נהג אתו בסדר זה, שלא הראה לו שכינתו עד שבחן אותו אם מקיים גזרותיו, ולאחר שקיים דבריו והלך לו מארצו, ואז נגלה אליו. מה שאינו כן שאר הנבראים, שכבר קדמה ונשתקעה האמונה בלבם מאברהם והושרשו בקדושה... (שם יב א)

וילך אברם - כוונת הכתוב להודיע חבתו של אברהם אבינו, שלא נתעכב אפילו שעה אחת, אלא בגמר דברי ה' תיכף ללך לך, ולא נתעכב לשום סבה, ועזב את אביו ומולדתו... הגם שנתחכם אברהם לחפוז ללכת לבל יתחברו עמו, אף על פי כן לא הועיל בערך פרט זה, והלך אתו לוט. עוד ירצה להיות שאמר לו ה' הבטחות תועליות רבות כשילך לו... הודיע הכתוב צדקתו של אברהם אבינו, כי מה שהלך לא לצד ההבטחות האמורות, אלא לעשות דבר ה'... ועוד שהלך מבלי חשוב איך אלך מהעיר קודם שאדע המקום, וזה נסיון גדול... (שם שם ד)

...עוד וחיתה נפשי... חשב אברהם על ידי סתירת האשה עם האיש והיא נקיה ה' יפקדנה בבנים. ולא הושג בפעם הזאת עם פרעה, לטעם כי לא היה שם חשד, כי גרשו מארצו, גילה כי לא עשה דבר. או אפשר כי על ידי ב' פעמים נתפרסם הקול על שרה שנסתרה, ועל ידי זה נפקדה... (שם שם יג)

מן המקום - נעשה לו נס, שיוכל לראות הכל מבלי שהוצרך לסבוב בארץ. (שם יג יד)

ומלכי צדק - ...ולצד שאברהם יפרוש ממאכלם משום פת עכו"ם וסתם יינם, נתחכם מלך שלם שיעשה תשורת האכילה על ידי נאמן שהוא שם, והשמיענו הכתוב שאפילו לחם ויין, שאמנם אינם אלא מדרבנן, הקפיד אברהם... ואחר כך ברך את אברהם לצד עילאה ברוך אברהם וברכתו תהיה לא-ל עליון, שהוא יעבד הא-ל, ושבאמצעותו יהיה הא-ל קונה שמים וארץ, וכן היה, שבאמצעות אברהם נתן ה' חיי עולם לבניו, ונתקיימו שמים וארץ. (שם יד יט)

הן לי - והלא כבר הבטיחו ושמתי את זרעך וגו' ועוד, אכן כונת הכתוב שלהיות שבשורת הזרע שאמר לו ה' כעפר הארץ, ודבר ידוע כי הנמשלים לעפר הארץ הם בני אדם בזויים שאין בהם נפש קדושה... והם הנקראים עמי הארץ, ובני אדם כאלו לא יתמלא רצון הצדיקים בהם, לזה אמר הן לי וגו', פירוש דבר השוה לי, ולזה השיבו וספור הכוכבים וגו' כה יהיה זרעך, שהם הצדיקים המשולים לכוכבים... (שם טו ב)

אבל - אם הנתינה בשבילך לבד יש לך לומר שאתה מסתפק בישמעאל, אבל שרה אינך רשאי לוותר בשל הזולת. עוד אפשר לומר, כי הקפיד ה' על שאמר לו ישמעאל יחיה, שבחר בישמעאל, ואפשר כי זה היה סבה שניתן לו יצחק מסטרא דנוקבא, והוא אומרו שרה יולדת, ונצטער הרבה מצד זה כשעקד אותו, כי על ידי העקדה ניתנה לו נפש היולדת. ולישמעאל שמעתיך - ...רמז לו שיחזור בתשובה, כאומרו הנה ברכתי אותו... (שם יז יט)

וירא אליו - ...ונראה כי כונת הכתוב היא להודיע שהשרה ה' שכינתו עליו, ונעשה מרכבה לשכינה, ולזה הקדים תיבת אליו להזכרת השם, מה שלא היה נשמע באומרו וירא ה' אליו... (שם יח א)

אברהם הוליד - המשיך אליו נפש שהיא במדרגת המוליד, וזה היה באמצעות העקדה. או באמצעות אביו הצדיק נשמעה תפילתו... או על אף שדמה לו במעשיו הטובים, לא ישוה לו, כי אביו זכה לו, מה שאינו כן באברהם, שהתעצם להשיג את בוראו מעצמו, ועל כן נקרא אברהם אוהבי, שאהבו לפני שה' האיר פניו אליו. (שם כה יט)

...מה שאינו כן באברהם, כי גם אחר שינוי שמו לעילוי לא נעקר שם הא', כי יש בכלל אברהם אברם, ולזה יצו הא-ל לקרא לו בתמידות אברהם, ואין עקירה לא'. (שם לה י)

איתן מושבך - נגד אברהם הנקרא איתן, ועל שמו נקראים הגרים. (במדבר כד כא)

הכתב והקבלה:

ונברכו בך - ...מלשון מבריך ומרכיב, כלומר בך יתערבו משפחות שרי הארץ ולא תחשב כנכרי וגר ביניהם... (בראשית יב ג)

ויבן שם מזבח - ...וזה לא היה אפשר לו רק אחר לימדו את העם דעת השם והכירו דעותיהם המשובשות, ונתנו לב לעזוב אותם ולהאמין בבורא עולם. ודבר גדול השמיענו הכתוב בבנין המזבח, להודיענו שכבר השתדל עם תושבי העיר להודיעם דרך האמת ויסורו מדרכיהם הנשחתות... (שם שם ז)

...כי אמרו קונה שמים וארץ מוסב על אברהם, שהוא תיקן את העולם מקלקול מעשיהם ומשבושי דעותיהם, בהכירו לבני אדם מציאותו ית' והשגחתו עליהם... (שם יד יט)

מה תתן לי - ...לכן הנראה בכונת מאמר זה כמתמיה על עצמו ומשתומם על הבטחת שכרך הרבה מאד, אחרי שראה היותו במעמד הגרוע להיות נמנה עם מי שנאמר עליו בדרך עונש (ירמיה כ"ב) כתבו את האשי הזה ערירי, היה לבו נוקפו עליו פן אשמת נפשו סבבה עליו להיות נכרת מארץ החיים... ולאיש אשר אלה לו איך יתכן הבטחת שכרך הרבה מאד. והורה לנו בזה גודל מעלת אברהם אבינו איך הקטין בעיניו כל מעשי צדקותיו אשר עשה מימיו... (שם טו ב)

הן לי - ...התעורר דעתו עליו בל יהיה נתפס בלשונו ובמשמעות דבריו אלה כתרעומת, לכן גלה דעתו כי נהפך הוא, שבשמחה גמורה הוא מקבל מה שנגזר עליו להיות ערירי, וזהו הן לי, מלת הן משמשת להצדיק דברי חברו... מתרצה אני בכל לב מה שהסכימה חכמתך העליונה עלי לבלי נתן זרע, כי אתה המטיב לכל בריותך... ובטוח אני שמניעת הזרע ממני הוא ממדת טובך עלי... הנה למעלתו הגדולה של אליעזר מצאו אברהם ראוי להתפלל עליו להשאר הוא אחריו במקום זרע... (שם שם ג)

כי נביא הוא - לרבותינו (מכות ט') דבור זה הוא לסתור טענת אבימלך שהצדיק נפשו לסבת אמרם אחותי היא, שהם גירושין גמורים לדינא דבני נח... לסתור טענה זו בא המאמר השב אשת האיש כי נביא הוא, לומר טענתך טענה צודקת אם אשת הדיוט, אבל להיותה אשת נביא אין לך טענה מספקת להפטר מעונש... מצד אברהם להיותו נביא הדבוק בהתהלכות דרכי השם ובמעלות נפשיות לקיים מצות התורה, לא היתה חשובה מגורשת גמורה, כיון שלא כתב לה ספר כריתות, ובאמת בשלחו את הגר למאמר שרה נאמר וישלחה, דתרגם יונתן ופטרה בגיטא... (שם כ ו)

...והנה אברהם בשמעו הבשורה האלקית שהודיעתו שכבר נתעלה ונתרומם אל המדרגה הנפלאה, לאמר אליו ידעתי כי ירא אלקים אתה, ירא לנפשו פן יתרומם לבו בקרבו מן התהלה והשבח הלזה, לכן לקח עצה הטהורה בנפשו להכניע בו את לבבו, והיא הסבה המוקדמת... לכן אמר ה' יראה, ויד ה' עשתה זאת במה שראה מקודם עלותי למעלה זו, ואין בידי טובי, וקרא את שם המקום ההוא בשם ה' יראה, להיות המקום תמיד אות וסימן לפניו בלתי יתרומם לבבו בקרבו... על זה אמר אשר יאמר היום, ירצה הבשורה הנפלאה שנתבשרתי בה כעת איננה ראויה לבשרני בה רק בעת שאין עוד חשש לנפילת המדרגה, והיא כשתהיה הנפש שם בהר מרום ה'... (שם כב יד)

בהנחל עליון - ...ולבי אומר לי, כי הענין מוסב על מה שמבואר בתורה שבבא אברם פעם ראשונה לארץ כנען בצווי השי"ת נאמר ויעבר אברם בארץ, והכנעני אז בארץ ויאמר לזרעך אתן את הארץ, שהודיענו כי אז התחיל הכנעני לכבוש את הארץ, והשי"ת ייעד לאברהם שהוא עתיד להחזיר הארץ לבניו... ומענין זה אמר הכתוב כאן בהנחל עליון גוים, כלומר כאשר הסכימה חכמתו העליונה ית' להנחיל הארץ לכנעני, באותו הזמן אשר הפרדו איש מעל אחיו, לוט מאברהם, באותו הזמן עצמו הנחיל את כל הארץ לאחוזה לבני ישראל... (דברים לב ח)

מלבי"ם:

...רוצה לומר שהגם שאמרו חז"ל שאברהם כרת ברית עם היצר הרע, שכח המתאוה שלו לא יתאוה רק לדברים טובים, ובטלו ממנו ציורים הרעים של היצר הרע, בכל זאת במה שנוגע להשגה בין השכלית בין הנבואית, היה באמצעות הכח המדמה, שלכן ראה בנבואתו דמיונות ומחזות, כמו שכתוב וירא אליו ה', שזה סימן שהיתה נבואתו באספקלריא בלתי מאירה על ידי כח הדמיון... (בראשית ב ט תורה אור, וראה שם עוד)

ואעשך לגוי - לעומת מה שידמה שיגיע לו נזק בהפרדו מארצו, שבהיותו בארצו הוא איש מאישי הגוי הגדול, מה שאינו כן בהיותו לבדו, על זה אמר שאתה בעצמך תהיה גוי גדול... והיה ברכה - כי בשאין איש בארץ שתחול עליו ההשגחה האישית ינהיג ה' את עולמו לפי הטבע... אבל כשיש צדיק בארץ שיוריד ברכת ההשגחה לפי מעשיו, אז תתנהג ההנהגה הכללית לפי מעשיו, והוא הצינור המגיר ברכת שמים מעל על כל העולם. ובזה הבטיחו כי כשיבא לארץ חפץ יהיה הוא הבאר שממנו יביע מי הברכה על כל העולם. (שם יב ב)

כאשר דבר אליו ה' - שאף על פי שהבטיח ה' שכר על זה, לא עשה זאת בעבור היעודים הטובים האלה, רק לשם שמים בלבד... (שם שם ד)

ויבן שם מזבח - ובאר שמזבח זה לא בנה לקרא בשם ה' בפרהסיא, שעדיין לא קבע שם מקום לשבתו, כי שם היה מקום המלחמה והמבוכה, רק שבנה המזבח לצרכו להקריב זבחי תודה לה' מצד שנראה אליו וזכה לראות מראות אלקים ולשמע בשורות טובות. (שם שם ז)

וילך למסעיו - רוצה לומר שתכלית הליכתו לא היתה לשכון במקום מיוחד, רק לנסע ממקום למקום לאסוף אנשי המקום ולדרוש לפניהם יחוד ה' ופנות האמונה... (שם יג ג)

ולא יקרא עוד - מה שנקראת בשם אב רם, תקרא בשם אב רם של המון. ורמז לו כי על ידי מצות המילה שהיא באבר העומד במקום תקפו של הגוף... ובמצוה הזאת תשלח תושיה בכל רמ"ח אברים שהם כמספר אברהם, עד שתמלוך על כל רמ"ח אבריך, וכן תמלוך על הגוף הכללי, שהם כל המון גוים... (שם יז ה)

כי ידעתיו - שעל ידי שידעתיו ובו דבקה ידיעתי והשגחתי הפרטית, על ידי כן נעשה הוא הצינור שעל ידו תבא הברכה לכל גויי הארץ... כמו שאמרו חז"ל בחידותם, שקודם אברהם אבינו סלק הקב"ה שכינתו מכל הרקיעים, ואברהם היה המתחיל להוריד את השכינה לארץ, ועל ידי זה נסתבב גם כן משפט סדום וענשם שהיה השגחיי, ואם כן יחויב שאודיע אותו ממשפט סדום... וגם כדי שיתפלל עליהם ויבקש עליהם זכות, כי על ידיו יבורכו גויי הארצות... וממה נפשך אם יסכים שהם ראוים לכליה יצוה את בניו ושמרו דרך ה', ואם לא יסכים לזה כי ימצא להם זכות ויעביר הגזרה אוכל לקיים מה שדברתי עליו, שהארץ הזאת תהיה לזרעו... (שם יח יט)

אשר פדה את אברהם - שנרדף על אשר פרסם את האמונה בא-ל בהיותו יחידי. (ישעיה כט כב)

רש"ר הירש:

ואעשך לגוי גדול - ...הוא פרש מארצו, וויתר על לאומיותו, אך אין הוא מצטרף לאומה אחרת, אלא ה' אומר לו אתה תהיה ראש לאומה חדשה, הוא פרש ממולדתו, אך מקור הצלחתו לא יכזיב... גם בני אברהם יהיו לגוי, אך לא בזכות הקרקע המשותפת, אלא רק על ידי ה' רוח אברהם תקום בבניו... הנה אלקי אברהם עודנו אלקינו, הא-ל שאברהם הכירו, עודנו אלקי ישראל... תפקידו של אברהם היה להתבודד, להתהלך בדד עם ה'. בשלב שני נוצרה אומה מאברהם זה, עתיד הדבר להתגלות שישראל הוא בריאה אלקית שניה בהסטוריה, ולשם כך היה צורך, שישראל יהיו לעם רק בדרך גלות וגרות, בחסרון כל מולדת... והיה ברכה - רצוני לגדל את שמך, היה אתה ברכה, רצוני לעשותך לעם, שיהיה מאור לגוים, העמים יביטו אל העם הזה, ומיד יזכרו את תפקידם ותפקיד זה המוטל עליך, בניגוד לכל שאיפות העמים הרי הוא להיות ברכה... (בראשית יב א, וראה עוד אברהם-באור)

...ואילו אברהם שכן בדד מאז ומתמיד, הוא נשמר מכל מגע עם ערי הכנעני, והוא התקרב לחברה רק לצורך ייעודו, לקרא בשם ה'. הן זה עתה נתנסה בנסיון מר, לא עלה בידו לקשור אל ביתו את האיש הקרוב לו ביותר (לוט), ורק אחרי שה' עודד אותו, כביכול הפציר בו, לשאת את עיניו אל מעבר לבדידותו, להיות מעורב ללא פחד עם תושבי הארץ למענו ולמען שיטתו, רק אז הוא נכנס אל הארץ המיושבת והתיישב בחברון. (שם יג יב)

...עד שלא בא אברהם היה העולם לועג להשקפה זו, מלכי צדק היה כמנודה מן הבריות, והוא ייסד את פולחן א-ל עליון בקרן זוית שבשלם. אז הופיע אברהם, והוא הכריז בחיי המעשה על מלכות א-ל עליון, קונה שמים וארץ. מלכי צדק קרא בשם א-ל עליון, אברהם קרא בשם א-ל יחיד. מלכי צדק הורה, ששמים וארץ קנויים לא-ל, אברהם קיים את תורתו, את חלקו בשמים וארץ, הוה אומר את כל כוחותיו הרוחניים והגופניים הקדיש לעבודת הא-ל היחיד. מלכי צדק הורה בשלם, שהא-ל העליון דורש חיי צדק, ואילו אברהם קיים את תורת הצדק הלכה למעשה... הא-ל היחיד ציוהו, לא להיות ברוך, אלא להיות ברכה, הוא אימץ את לבו ואת לב אנשיו והנחיל להם נצחון על מלכים שיכורי נצחון, היתה זו אצבע אלקים שהוכיחה לכל העמים הא-ל העליון האוהב צדק איננו שוכן רק בשלם, אלא הוא קונה שמים וארץ, ומוסר לעובדיו שמים וארץ... (שם יד יט)

...מה ראה אברהם להיות ירא+ ...אחרים אומרים הובטח לאברהם בצאתו ממולדתו, שהאנושות תיגאל בזכותו, ועתה אחרי הנצחון הגדול הוא נרעש ונפחד מגודל נצחונו, למרות ההצלחה הגדולה עדיין היה רחוק ממטרתו, טרם קיים את תפקידו הגדול, והוא ירא, שמא לא נמצא ראוי בעיני ה' למלא את ייעודו הראשון, לגאול את האנושות על ידי בניו...

מסתבר יותר, שהפסוק יתפרש מתוך עצמו... צורת ההתגלות האלקים היא שעוררה את הפחד שבלב. עד כה מצינו וירא ה' אל אברם, ויאמר ה' אל אברם, ואילו כאן "דבר ה' היה אל אברם במחזה", מרחוק. צורה זו זעזעה את לבו והכינה אותו לחזות קשה... (שם טו א)

...אך אברהם לא נצטוה לקיים תרי"ג מצוות, תפקידו היה "אמונה", לתמוך את חייו בה' להתמסר בכל נפשו להנהגתו ולחינוכו, והיה זה תפקיד קשה, שכן אברהם היה יחיד ומבודד, וטרם נתנסה בהנהגת הפלא של ה'. אך הוא קיים את תפקידו במלואו, וכך הניח את היסוד לאותו עתיד, שעמד להתגלות לו עתה. (שם שם ו)

...והנה נאמר כאן, שאברהם היה בן תשעים ותשע כאשר נכרתה עמו ברית המילה, שהיא ברית היסוד של היהדות, ואלמלא נאמר כך, היינו סבורים, שכל המעלות שנאמרו באברהם עד כה היו תוצאה של הברית שנכרתה עמו בנעוריו, אך לאמתו של דבר כל אלה קדמו לברית המילה. ההגשמה המלאה של ערכי האנושיות קודמת למצוה הנאמרת כאן: והיה תמים. בריתו של אברהם אבינו היא השלמה נעלה של ערכי האנושיות, עליך להיות אדם בטרם תשאף להיות יהודי... (שם יז א)

...הנה זרים משמיצים את היהדות ואת נושאיה, כביכול, הנימולים הללו מתנשאים בלבם ורואים את עצמם יחידים לאלוקיהם... אך הנה יושב לו היהודי הנימול הראשון, והיכן הוא יושב+ באלוני ממרא, עודנו עם ענר אשכול וממרא, שלא היו "אנשי בריתו" אלא "בעלי ברית אברהם", צירפו את אברהם לבריתם, ולמרות היותו נימול לא נשתנה יחסו אל האנושות שמחוץ לחוגו. הן כך הורונו חז"ל, היתה זו דאגתו היחידה של אברהם, והיא הביאתו אל פתח האוהל כחום היום, "עד שלא מלתי היו העוברים ושבים באים אצלי, תאמר משמלתי אינם באים אצלי"... ומה היה טיב האורחים, היו אלו ערלים, עובדי אלילים... למענם עזב את פני השכינה, לקראתם הוא רץ כדי לקיים מצות גמילות חסדים, וכיצד הוא מקיים מצוה זו!... בני אברהם המבודדים על ידי המילה יהיו האנושיים שבבני האדם... (שם יח א, וראה שם עוד)

כי ידעתיו - לא למענו בחרתי בו, לעשותו למנהיג גדול ועשיר, אלא להיות מייסדה ומחנכה של אומה זו, אשר כה נעלים תפקידיה, ולא לטובתו, אלא לטובת אמה זו, לתמכו לסעדו בתפקידו כמחנך עם. ורק בעבור זה חייב אני לגלות לא את עצתי, ולהעמיד אותו על סוד דרכי, הן שומה עליו, לחולל את הנס החנוכי הגדול, היחיד במינו, לנטוע בלב יחידו, בן הזקנים, את יסוד דרך העם ברוח ובמעש... (שם שם יט)

...אם לא טעינו, הרי אנו מעיזים לומר, שהצפייה הקרובה להולדת הבן, היא היא שהביאה את אברהם ושרה לכלל ההחלטה לשנות את מקום מושבם, יצחק חייב להתחנך בבדידות, בריחוק מקום מכל השפעה מזיקה. ברם הבידוד המוחלט, המונע מן החניך כל מגע עם חיים אחרים, עם מחשבות ושאיפות אחרות, אף הוא אינו אלא שגיאה חינוכית מסוכנת... לשם כך בוחר אברהם בבירת מלך פלשתים, דומה כי בארץ פלשתים לא פשתה השחיתות באותה מידה שאליה הגיעה בכנען... (שם כ א)

ויטע אשל - ...עד כה פרסם אברהם את שם ה' כ"א:ל עליון קונה שמים וארץ", כאלקים חיים וריבון עולם, אשר פעולתו לא הסתיימה לפני אלפי שנים בבריאת העולם, אלא לא נח זה אלפי שנים מעבודת מעשה בראשית, אל "קונה שמים וארץ, הוא אדונם, הוא ריבונם והוא נושא אותם בכפו עד היום הזה, אין דבר נעלם ממנו... ועתה פה, לפתע פתאום, ליד ה"אשל" הזה, בא אברהם לפרסם ברבים כינוי להקב"ה, המורה בעליל אל מעבר לאופק ההויה הנראה לעין, והקורא בשם ה' כאלקי העולם הנעלם מעין אדם, שכן זה פירוש "עולם" היות נסתר... אברהם כבר ראה בכך תחילת התגשמותו של אותו עתיד, אשר עד כה לא היתה בשבילו אלא בגדר הבטחה בלבד, אכן, ללא השגחה אלקית לא יסורו שר המדינה ושר צבאו אל ישיש בן מאה ואל בנו בן השנתיים כדי לכרות ברית כזאת... היו אלה העיקבות הראשונים של פועל ה' בהסטוריה, המקים את בנין האנושות, ואת העיקבות האלה קידם אברהם וציינם בנטיעת עץ אחד... כאותו עץ אשר ראשיתו מצער, ואחרית השלמתו ברכה, כן ינבט עתידו, וה' הוא אשר נוטע ומטפח באופן זה את עץ הברכה של התפתחות העתיד... ובכך נזרע בנפשם של פלשתים הזרע הראשון של אותה יראת כבוד, אשר עתיד היהת ליהפך לאימה ופחד, שעה שה' הביא את עם אברהם אל נחלת ייעודו... (שם כ לג)

וה' ברך את אברהם בכל - ...אם מבינים אנו דברים אלה לאשורם, הרי אושרו של אברהם מתבטא בכך, שהוא נתברך בכל, יש הרואה ברכה בכל אשר יעשה, נכסיו מצליחים בידיו אך הוא עצמו נשאר אומלל בתוך כל אותה ברכה... אולם אברהם חש עצמו מבורך ופרח בתוככי ברכותיו... (שם כד א)

העמק דבר:

ללכת ארצה כנען - אף על פי שלא היה עוד מאמר ה' מכל מקום כבר היתה הערה משמים וראה מרחוק קדושת הארץ. (בראשית יא לב)

כאשר הקריב לבא מצרימה - בהיותו הולך אל הארץ שראה ברוח הקדש היה בטוח בדבר ה' ומקללך אאר... אבל בהיותו הולך למצרים או אפילו בארץ פלשתים לא היה מובטח בפירוש, והיה ירא מסכנת נפשות. ובזהר הקדש ראה המלאך הולך לשמר את שרה, דקדקו ז"ל מלשון למען ייטב לי, קאי על המלאך, ורק ירא מסכנת נפשו. (שם יב יא)

אם מחוט - ...דאיתא בבראשית רבה ל"ט אחות לנו קטנה, זה אברהם אבינו שאיחה את כל באי עולם. נמצא תכלית שלמות הבריאה היה שיהיו מחוברים שמים וארץ בהשגחה על פי המעשים, אלא שנקרע על פי החטא, ובא אברהם אבינו ותפר את הקרע, וממילא איחא בזה את כל העולם, כבימות ס"ג, אפילו כל משפחות האדמה אין מתברכות אלא בשביל ישראל. ועל ידי מפלת המלכים הגיע שזכה להיות מאחה הקרע, על ידי שהעיר צדק ורדף אחריהם, ועל ב' דברים אלו אמר שאינו מבקש גמול, לא על החוט שתפר את הקרע, ולא על שרוך נעל שרדף אחריהם, ורק מאהבה הנני עובד, והיינו שאמר ישיעה מ"א זרע אברהם אוהבי. (שם יד כג)

לאב המון - ...הרצון והתכלית יהיו כל אומות העולם יודעים את ה' ולדבר זה הזהיר הקב"ה את אברהם, שיהיה רצונו להשיע דעתו להיות לאב המון גוים, להכירם את ה' כאב המעמיד את בנו על דעת ישרה... והיינו שהקדים א:ל ש:די - שאמרתי לעולמי די, בשיעור מצומצם לפי השלמת התגלות כבודו, שהוא תכלית הבריאה... אם כן אין האדם שלם בדמותו אם לא שהוא ראוי שיתגלה כבודו על ידו בכל העולם... (שם יז ד)

ונתתיך לגוים - שתהיה מלמד דעת לגוים... ומלכים - לא חכמים בלבד, אלא גם כח מושל של מלכים, להשבית אלילים מאומות העולם. (שם שם ו)

ונברכו בו - לא יהיו האומות מוכרחים לשאול באוב וכו' אלא יראו לנביא בישראל, ואם כן ראוי שגם אברהם שורש האומה ידע. כי ידעתיו - היה צריך לומר הודעתיו, אלא מפני שידע על ידי עמל בחכמת התורה מעצמו, כתב ידעתיו, שנכלל בזה ב' הכוונות, שעיונו עמל בשבילו, שידע. למען הביא ה' - ותועיל ההודעה עוד שאברהם יתפלל לקיום המון גוים. (שם יח יט)

ויקרא שם - לקיים דבר ה' והיית לאב המון גוים, ולכן יצא מחברון. (שם כא לג)

נשיא אלקים - מנהיג המדינה בחכמה, ומנהיג גם בעניני אלוקות... (שם כג ו)

בא בימים - ואולי ימות בדרך גדול כזו, כי פירשנו שמהעקדה הותר לו לחשב ממולדתו וללכת ארעי לשם. וה' ברך - עוד טעם שלא יכול ללכת כי הכל צריכים לו, ודאג לצרכי הרבים, ועבור בנו שלח את עבדו. (שם כד א)

מלבד הרעב הראשון אשר היה בימי אברהם - כאשר הופיע אברהם בארץ הופיעה גם השגחתו ית' לתת לאיש כדרכיו, ודבר זה ניכר ביותר על ידי צרה ורעב, וכאן החל הדבר להשכח, ועל כן בא שוב רעב. (שם כו א)

משך חכמה:

ה' יראה - ירושלים נקראת שלם ויראה, הריני קורא אותה ירושלים. מדרש. רוצה לומר בזמן נח תוקנו המדות וקרא אותה שלם, ועל ידי אברםה תקונו המושכלות, וקרא אותה יראה, כי שני אלו, המדות והמושכלות, יתוקנו בירושלים. (שם כב יד)

בעבור אברהם עבדי - שעבד לפני עבודת הקרבנות, ויצחק הבין זאת ובנה מיד מזבח. (שם כו כד)

והנה אדם הראשון שהכיר וראה פעולות ה' בבריאה קרא שמו ה', ואברהם שהכירו רק מתוך הטבע, היוצר מתוך מתוך הצורה, קראו בשם אדנות, מהמאוחר אל המוקדם... (ויקרא כו ד)

שפת אמת:

וישלחהו... אם כן ויקח ה' אלקים את האדם, כמו כי יקח איש אשה, ואחר החטא נשתלח לעבוד את האדמה בבחינת עבד, ואחר כך זכו בני ישראל לחזר ולכנוס בבחינת בנים כשקבלו התורה בזכות האבות... ואברהם אבינו שכתוב בו בעבור אברהם עבדי, נתעלה מבחינת עבד לבן, ונתעלה יותר מאדם הראשון, כמו שאמרו חז"ל האדם הגדול בענקים שהיה אברהם אבינו ע"ה גדול מאדם הראשון. (בראשית תרס"א)

ברש"י נח היה צריך סעד וכו', בודאי כל אדם צריך עזר הבורא, רק אברהם בא לו העזר מצד מעשיו הטובים וזה שאמר התהלכתי לפניו , שזכה לסיוע זו על ידי התעוררות שלו, ובנח היה התעוררות משמים קודם התעוררות שלו... (שם נח תרל"ז)

ברש"י באברהם נאמר אשר התהלכתי לפניו... והנה הצלת נח בתיבה הוא ממש כמו שהיה יכול להיות במאמר אחד, שהוא באופן התדבקות הבריאה אל שורש האחדות בלי בחירה והתפרדות הכחות, שלזה נברא בעשרה מאמרות... אמנם אברהם אבינו זכה להציל כל אנשי דורו, שהוא חזר ותיקן כל בחינת העשרה מאמרות, כמו שכתוב לתת שכר לצדיקים שמקיימין העולם וכו', כמו שכתוב בהבראם, באברהם, לכן קיבל עליו שכר כולם, ונח לא היה יכול להציל בני דורו, שהצלתו לא היתה בבחינה זו, רק בהתדבקות בשרש... (שם שם תרל"ח)

ברש"י נח היה צריך סעד וכו'... אך כי כך סדר הדורות, כי מקודם היה צריך להיות צדיק שצריך סעד, ואחר כך היה צדיק כאברהם, שלא היה צריך סעד, כי לא היה בכח הבריאה לקבל מיד הנהגת אברהם אבינו ע"ה, עד שהקדים לה צדיק כמו נח... (שם שם תרל"ט)

אלה פסל את הראשונים, דמקודם היה כל ההנהגה רק בחסד עליון בלבד, ומנח התחיל להיות בחינת צדיק פרי מעלליהם יאכלו... ואחר כך בחינת אברהם אבינו ע"ה הוא חסיד לפנים משורת הדין, שהרי נתנסה וביטל כל הטבע, ולכך הוא המשיך בחינת חסד על כל הברואים גם על החוטאים... (שם שם תרמ"ג)

איתא נח היה צריך סעד.... אכן זה הוא הנהגת הטבע, כמו שכתוב את האלקים התהלך, אבל אברהם אבינו ע"ה היה חסיד לפנים משורת הדין, והוא בכח מסירת נפש שמסר עצמו בעבור קדושת שמו ית' אם כן בחר לו דרך למעלה מן הטבע, והוא דרך התורה, שניתן לבני ישראל בכח מעשה האבות, שהוא הנהגה שלמעלה מן הטבע... (שם שם תרמ"ד)

כתיב אור זרוע לצדיק...ונראה כי ישר הוא כמו שהיה קודם החטא, דכתיב עשה את האדם ישר, ואחר החטא שנעשה תערובות טוב ורע אז נעשה בחינת צדיק ורשע, כי צדיק הוא ברובו... לכן כתיב בנח איש צדיק, ואברהם אבינו התחיל לתקן כל שורש החטא, והוא הדרך שזכו בני ישראל בכח התורה, וזה אי אפשר להיות בדרך הטבע, רק האבות המשיכו זה הדרך לעולם... (שם שם תרנ"ב)

איתא במדרש בנח כתיב את האלקים התהלך נח... לבאר הענין... והנה נח נולד מהול, לכן כתיב מקודם צדיק תמים אחר כך את האלקים התהלך, שעל ידי התמימות זכה להלוך לפני ה', ובאברהם כתיב מקודם לך לך, התהלך לפני, ואחר כך ניתן לו המילה, לכן נח לא היה בו כח להציל דורו, ובאברהם אמרו עד שבא אברהם וקבל שכר כולם... אבל אברהם בתוך מבואות אלו האפילות בעודו ערל מצא לו חלונות וחרכים להלוך לפניו, ואחר כך ניתן לו המילה ותמימות, ובאמת זה היה בכח מסירת נפש, לכן נקרא חסיד המתחסד עם קונו, וזהו החילוק בין את האלקים התהלך, בין התהלכתי לפניו, שהיה כוונתו לשם שמים בלבד, לפרסם כבוד שמו בעולם ולא לגרמיה כלום, אפילו לתקן נפשו... (שם שם תרנ"ד)

איתא במשנה בעשרה דורות מאדם ועד נח... כי נח אף על פי שהיה צדיק לא היה יכול לעמוד נגד רשעת הרשעים, ומה שהיה הוא מתקן קלקלו אותן הרשעים, עד שהיה צריך להסתר בתיבה ונאבדו הם במבול. אבל אברהם היה מתחזק בצדקו וגבר על מעשי הרשעים, ועל זה כתוב מים רבים לא יוכלו לכבות האהבה, וידעו שכן דרך האש כשאין המים יכולין לכבותו, עוד הוא מתגבר על ידי המים וזה שקיבל עליו שכר כולן, כי עוד נתעלה ונתחזק בצדקתו על ידי רשעת הרשעים... (שם שם תרנ"ט)

אמרו חז"ל נח היה צריך סעד לתמכו... והוא הסיוע שבא בשבת לעובד ה' בכח הנשמה יתירה... לכן כתיב נח נח שהאיר השורש שלו מלמעלה לשם נח שלמטה. אבל באברהם אבינו כתיב אחר כל הנסיונות אברהם אברהם, שמקודם תיקן אברהם אבינו ע"ה את עצמו בכח שלמטה, והוא בחינת ששת ימי המעשה... (שם שם תר"ס)

ובמדרש שראה בירה דולקת... שכל דבר קיומו הביטול והדיבוק למה שלמעלה, עד שהכל בא אל הנקודה האמיתית מהשי"ת שמחיה כל. ונקודה זו רצה אברהם אבינו ע"ה לראותה איך נותנת חיים לכל הנבראים שלא להיות נפרדים אף שהם בעולם הזה, ועל ידי הבטול לך לך זכה לראותה... (שם לך לך תרל"ב)

רמב"ן הקשה שנאמר לך לך בלי שנזכר מקודם חיבתו, ובזוהר הקדש נראה כי זה עצמו השבח ששמע זה המאמר לך לך שנאמר מהשי"ת לכל האנשים תמיד... וממילא נראה רק הדיבור אליו, כי הלא לא נמצא מיוחד לשמע רק הוא... (שם)

ואעשך לגוי גדול... כי אברהם היה עובד להשי"ת בכל כחו, אשר כביכול לאין שיעור לשלם שכר, והיה זה השכר, אשר כל עבודתו נתפשטה בכל בני ישראל בניו לדורותיהם, וכל תנועה ועובדא שלא נעשה שורש לבניו בני ישראל... וזה שאמר ואעשך לגוי גדול, שנתפשט כחו לגוי גדול כנ"ל, כי הקב"ה משלם לכל בריה שכרו מה שחביב אצלו יותר, ובאברהם אבינו ע"ה היה זה שכר היותר חביב, שיהיה ממנו גוי גדול אשר המה מיוחדים לעבודתו ית'... (שם שם תרל"ו)

והנה אברהם אבינו ע"ה היה בו ב' הענינים, כי מקודם היה בכלל בני נח וקירב כל הברואים להשי"ת כפי היכולת, כמאמר המדרש אחות לנו, שאיחה כל באי עולם להשי"ת, והיה זה בחינת יחוד ה', אחר כך אמר לו השי"ת לך לך פירוש לבחינה המיוחדת לך, שהיא אומה הישראלית המיוחדת לה' בכל המעשים והדקדוקים על ידי המצוות, והיא בחינת התורה שנקראת דרך... (שם שם תרל"ז)

ברש"י כאן אי אתה זוכה לבנים, פירוש כי בודאי הבורא ית' לא יפלא ממנו כל דבר, אבל לא היה בכח המקום של חוצה לארץ לקבל קדושת זרע אברהם... (שם תרל"ט)

התהלך לפני... ואברהם אבינו ע"ה התהלך לפני הבורא יתברך בהיותו ערל עד שמרוב התשוקה זכה אל התמימות והסרת הערלה, והוא דבר גדול מאד, עד אשר על ידי רוב הרצון ואהבת הבורא שמקלקלת השורה זכה להשתנות גוף הטבע להיות נבדל בחתימת ברית קודש מכל האומות, ודרך זה ניתן ביחוד לני ישראל... (שם)

במדרש תנחומא, מי שמדקדק על המצות שכרו מרובה. באברהם כתיב עקב אשר שמע וגו'... וזה היה הפרש של נח הצדיק לאברהם החסיד, דאיתא חסיד העושה לפנים משורת הדין... מחפש בגנזי המלך ומדבק עצמו בפנימיות של המצוה ואינו עושה כדי לצאת ידי חובתו, רק שבמצוות ה' חפץ מאד, ומחפש אח המצות תמיד, ועל ידי זה מתגלה לו שורש המצוה... וכתיב איחה את כל העולם, כמי שמאחה את הקרע, כי קודם חטא אדם הראשון היה הכל דבוק בשורש העליון, ועל ידי אברהם אבינו ע"ה התחיל להתגלות הפנימיות כנ"ל... אבל אברהם אבינו ע"ה היה שורש לכל הדורות עד לעתיד, לכן אין קורין אבות אלא לשלשה, ומזכירין אלקי אברהם יצחק ויעקב, פירוש שיש מהאבות ניצוץ לכל איש ישראל, ובכח זה מקבל עליו עול מלכות שמים... (שם שם תרמ"ב)

במדרש שמעי בת וכו', כי אברהם אבינו ע"ה היה חכם גדול גם מקודם, כדאיתא בזוהר הקדש, ובודאי האדם נברא על דבר מיוחד שיוכל לתקנו ולהשיגו ואז נקרא צדיק שמיישר אורחותיו על פי המשפט, אבל אברהם אבינו ע"ה היה חסיד הנכנס לפנים משורת הדין, והיינו שהעובד ה' מאהבה יכול להפיק רצון מהשי"ת להשפיע לו ממקור נשמתו מה שאי אפשר להשיג בשכל אנושי... וזה שאמר אחר שמעי בת, שהוא מה שיכולין להשיג, אחר כך הטי אזנך, שהוא לבטל כל ההאזנה והשמיעה אליו ית', ועל ידי הביטול לגמרי כענין לך לך מארצך וגו' על ידי זה זוכין להארה חדשה שלמעלה מהטבע, כאשר השיג אברהם אבינו ע"ה אשר אראך, אם כן הוא מה שאינו יכול להשיג ולראות מעצמו... ודקדקו למה לא גילה לו, אכן באמת אין שיעור לראיה זו, וזה עצמו הראה לו הדרך להבטל תמיד אל אשר אראך, וזה שאמר כי כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, מכלל שאין שיעור לראיה זו... (שם תרמ"ג)

ברש"י יכול חותמין בכולם... ונראה לפרש כפשוטו, כי ידע אברהם אבינו ע"ה כי יצחק ויעקב יבחרו להם כל אחד דרך בפני עצמו, והעולם חסד יבנה, וכיון שהוא היה המתחיל בקש שיגבר מדת החסד על כל המדות, כדי שיהיה להעולם קיום, והבטיח לו השי"ת זאת,ולכן נאמר חסדי ה' כי לא תמנו. (שם שם תרמ"ז)

במדרש סוד ה' ליריאיו... ואחר המילה נעשה אברהם אבינו כבריה חדשה, ולכן הקורא אברהם אברם עובר בעשה, ולא כן ביעקב וישראל, כי נשתנה לאדם אחר, לכן כתיב התהלך לפני והיה תמים וכי עד עתה לא היה תמים, אבל נעשה כבריה חדשה, וכל מה שעשה עד עתה הוצרך עתה לעשותו בדרך פנימי ואופן אחר מכל מה שהיה מקודם... (שם שם תרנ"ב)

בפסוק והאמין בה'... אבל אברהם אבינו ע"ה קודם ברית המילה לא היה נמצא דרך בגוף איך להעלות אותו מן התלבשות הטבע, רק מרוב אמונה שבו, וזה שאמר ומצאת את לבבו, שב' לבבות הם יצר טוב ויצר הרע, וכדי לאהוב ה' בשני לבבות נתן לנו הקב"ה ברית מילה, שהוא למול ערלת הלב של היצר הרע בכח הברית, אבל אברהם אבינו ע"ה בב' לבבות האמין בו ית', והוא מציאה גדולה שמצה הקב"ה בעולם... ובזכות זו כרת עמו הברית ונתן לו ולזרעו עצה איך למול ערלת הלב. (שם שם תרנ"ג)

במדרש שמעי בת... וזאת היתה עבודת האדם קודם קבלת התורה והוא בחינת דרך ארץ שקדמה לתורה, ובזה היה אברהם אבינו ע"ה מהלך בעצמו, כדאיתא בזוהר הקדש, שהיה חכם גדול והבין חכמת מעשה בראשית, אבל יש השערה פנימיות והוא דרך התורה מן השמים, והוא למעלה מן השגת האדם בדרך הטבעי... ולזו השגה פנימיות אין זוכין רק המכוונים לשמו ית', בלבד, וזה בחינת חסיד לפנים משורת הדין, ונתקיים באברהם אבינו ע"ה, המתחסד עם קונו, שכל רצונו היה רק לדעת אותו ולפרסם כבוד שמו בעולם... והנה אברהם אבינו ע"ה היה מוכן להדביק כל העולם, כמו שכתוב אחות לנו, שאיחה כל העולם, אבל היה עוד בקטנות והיה תלוי בבחירתו שאם היה אוחז בפשטות חס ושלום היה רק לשעה וכן הוא בכל אדם שיש בו איזה נקודה, וכפי שמתחזק בקטנותו כך זוכה להיות ממנו בנין, ולפי שאברהם אבינו ע"ה נכנס לפנים משורה ונתדבק בפנימיות נגלה לו תעלומות חכמה... (שם תרנ"ד)

בפסוק ברוך אברם וגו', דאיתא חמשה קנינים קנה הקב"ה בעולמו, אברםה קנין אחד, פירוש כי הקב"ה אין להשיגו ולדבוק בו מרוב עוצם קדושתו, שהוא קדוש ונבדל, ולכן הכין הקב"ה חמשה קנינים שעל ידיהם יכולין לדבוק בו ית' על ידי התורה ובית המקדש וכו', וגם על ידי בריאת שמים וארץ, שהוא גם כן דרך אחד על ידי התבוננות בבריאת מעשה בראשית... וגם על ידי אברהם שהכין דרך והוא בריתו של אברהם אבינו, ולכן נקרא קנין, כמו שאמרו רז"ל שהקנה להקב"ה שמים וארץ... (שם תרנ"ז)

במדרש אחות לנו קטנה, שאיחה את כל העולם להקב"ה וכו', כי הנה יש אהבת עולם, ויש אהבה רבה,ואברהם קודם המילה היה בחינת אהבת עולם, האהבה אל הקב"ה מצד הבריאה, וזה בחינת קטנות, כי כל הטבע ומעשה בראשית בחינת קטנות, אבל אהבה רבה הוא מלמעלה מן הבריאה, וזה שאמר ואגדלה שמם, שהוסיף לו ה' להיות כל האברים ברשותו... ומקודם תיקן אברהם אבינו ע"ה את העולם בבחינת הקטנות, כל זה שאיחה ותיקן העולם הכל רק הכנה לחול עליו שרש הבריאה, שהוא למעלה מהבריאה, בחינת אהבה רבה... (שם שם תרס"ה)

במדרש ואחר עורי וכו' אחר שמלתי עצמי הרבה גרים באו לדבוק בזאת הברית, ומבשרי אחזה אלקי, אלולי שמלתי עצמי, מהיכן היה הקב"ה נגלה עלי. אף שגם מקודם נראה אליו השי"ת, אך ההפרש, שמקודם היה המראה בחסד עליון, כמו שכתוב ויחשבה לו צדקה, ועתה זכה במעשיו להיות נגלה אליו, כי בודאי צדקתו של אברהם אבינו ע"ה היה טמון בו, אך כי לא היה יכול להוציא מן הכח אל הפועל בלי המילה, שהוא תיקון הגוף, ונקרא ברית שעל ידי המילה מתקשר כח הנשמה בהגוף... (שם וירא תרל"ו)

והוא יושב פתח וגו', כבר דברנו בזה השבח שנאמר לאברהם אבינו ע"ה אחר שזכה לכל המדרגה הגדולה הוא יושב בפתח ועל זה נאמר אשרי שומע לי לשקוד על דלותותי יום יום וכו'... שם שם תרל"ח)

וירא אליו, כי אברהם אבינו ע"ה היה התחלה לאבותינו, אף על פי כן היה הוא קיום כל הברואים,, כמו שכתוב בהבראם, באברהם, לכן כל השנים שעברו עליו קודם המילה היה לקיום הבריאה, ועתה התחיל להיות הנהגה מיוחדת בעבור בני ישראל, וזה שאמר אליו, בפרט... כי זה עיקר ההפרש בין אומות העולם הקדמונים, שנמצא גם בהם במקרה איזה מראה, אבל בני ישראל קבועים הם ומיוחדים לנבואה בכל עת, ואין צריך להשתנות בעת הנבואה... (שם שם תר"מ)

איתא אברהם בירר לו הגלות, כי אמרו לא גלו ישראל, רק שיתוספו עליהם גרים, היינו המשכות כל הברואים לתורה, שזה היתה בחירתו של אברהם, שהכניס עצמו בכל המקומות לתקנם ולהעלותם, לכן איתא כי נח היה צריך סעד וכו', ואברהם היה מתחזק בצדקו מאליו, כי בדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו, והוא בחר לו זה הדרך שמעצמו ימצא לו דרך האמת, ולכן הצדיקים שהיו מקודם היו נולדים מהולים והוא בעבודתו זכה למצות מילה, והוא תיקון עולם העשיה, שיזכה האדם להסיר הערלה במעשה ידיו. לכן כל עובד ה' אין לו להרהר על אלה הסתרות שנמצא לכל עובד ה', כי לפום צערא אגרא, וזה בחר לו אבינו אברהם מאהבתו את השי"ת, הכניס עצמו במקומות מסוכנים לתקן אליו כל הבריאה... (שם שם תרמ"א)

במדרש פתח האוהל... ואברהם אבינו ע"ה היה הראשון שפתח זה הפתח בעולם הזה להיות בו התגלות מעולם הבא, דכתיב פתחי לי אחותי... וכיון שהמילה נתן הקב"ה ביד האדם שלא נברא מהול רק לימול עצמו, הרמז שבזה הפתח שפותח האדם להתקדש בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, כך נפתחים לו שערי צדק, דבאמת העיקר הוא סייעתא דשמיא... (שם שם תרמ"ח)

במדרש אתה אמרת יוקח נא... כי המצוות שניתנו לבני ישראל הוא לעשות רושם בשמים, וזה הוא בכח ברית מילה ושאר מצוות שנקראו אות וברית, שזה פירוש כריתת ברית, להיות להם התקשרות למעלה, לכן אחר המילה כל החסדים שעשה אברהם אבינו ע"ה היה מעוררין מדת החסד למעלה... אבל צריך להיות למטה כלים לקבל החסד, וכלי זה תיקן אברהם אבינו ע"ה עמוד החסד... (שם שם תרנ"ד)

במדרש ואחר עורי... והנה אחר החטא נעשה פגם בדמות אדם ולכן על ידי הערלה נכסה זה הציור אדם, ואברהם אבינו זכה על ידי רוב אמונה שלו למצות מילה,וחל עליו צלם אדם, כמו שאמרו ז"ל שאברהם נקרא אדם הגדול בענקים... (שם שם תרנ"ו)

בפסוק המכסה אני מאברהם, וכתב זה בתורה שלא להרהר אחר מדת דינו של הקב"ה, שכל מה שעושה נמלך באבות, ומכל שכן עתה שגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם, ולכן כל פורעניות שלא תבא על בני ישראל הכל בהסכמת אברהם עמוד החסד, ותפלה זו שפעל אברהם אבינו ע"ה אם יהיו עשרה צדיקים בעיר הוא הנהגה לדורות, וגם בכל איש פרטי... (שם)

וירא אליו ה'... ואברהם ניתן לו מצות המילה, והיה זה הכנה לקרב את הגרים, אברהם אבינו ע"ה היה כחו יפה לפעול במעשיו להסיר הערלה ולגלות האור מתוך החושך... (שם תרנ"ח)

אא"ז מו"ז ז"ל הגיד על דברי המדרש עשה חסד עם אדוני אברהם, אף אברהם אע"ה שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו נצרך לחסד, ואמר אף שאליעזר היה עבדו, ולמה לא היה לו לתלות במעשים טובים וזכות אברהם אבינו ע"ה, אך כי אברהם אבינו ע"ה פעל באנשיו שידעו זאת ברור, שגם לאיש כמוהו נצרך רק חסדו ית' וכו', כי האמת אף זכיות של האדם נעשים גם כן בסיוע עליון, והכל בחסדו, אלמלא הקב"ה עוזרו וכו' ולזאת אף מה שהחסד מתגלגל בעולם בשבילו, אף על פי כן החסד חסד עליו, רק שאברהם אבינו ע"ה במעשיו המשיך החסד לעולם... שהקב"ה עושה חסד בעולם באמצעיות אבינו אברהם, מתגלגל בשבילו גם כן... (שם חיי תרל"ב)

ברש"י ואבוא היום... אך הענין שהכיר אברהם אבינו ע"ה ברוח קדשו כי יש עוד בבית אביו להמציא אלה הנשמות רבקה ורחל ולאה, ולזה היו צריכין סיוע גדול, והוא בעצמו לא היה יכול לחזור לחוצה לארץ, והוצרך לעשות זאת על ידי העבד, ואליעזר הבין זאת, וידע כי צריך סייעתא דשמיא לזה השליחות. (שם שם תרמ"ג)

במדרש יודע ה' ימי תמימים וגו'... וגם היתה קימה לאדם וחוה, עיין שם, דכמו שהביאו מיתה לעולם, כמו כן אברהם ושרה הביאו תחיית המתים בעולם, ומצד תחיית המתים יש קוסטא דחיותא מנפש בגוף גם בקבר, ולכן נעשה תיקון זה לאדם וחוה עתה... (שם שם תרס"א)

בענין חפירת הבארות... ולכן יצחק שהיה מדת הפחד והיראה הוכן בעבורו מטמוניות דכתיב אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה, והם בחינת אברהם ויצחק, כי מדריגת אברהם למצא סייעתא דשמיא לעורר חסד עליון, ועל ידי השתוקקות להתדבק בשורש העליון מאירין לו מן השמים ומושך כח מן השרש, וזה רמז חז"ל אברהם תבע זקנה... (שם תולדות תרנ"ב, ועיין שם עוד)

במדרש אחור וקדם צרתני... ואמר מחשבין לשמו של אברהם אבינו ע"ה כי הוא היה הראשון שקירב את עצמו וכל העולם אל השורש, כמו שאמר במדרש פרשת לך שאיחה כל העולם להקב"ה, והוא האדם שזכה להיות נוחל ב' עולמות, ומדרש חקת מי יתן טהור מטמא לא אחד, עולם הבא מעולם הזה, וכן אברהם מתרח... וכתוב אחד היה אברהם, והיינו כשמעלין הכל אל השורש נדחה הפסולת ונעשה מטמא טהור... והכל לרמוז כי יכולין לצאת מטומאה לטהרה על ידי תשובה אל השורש והאחדות, וכן היה ממש באברהם שכל החסד מתגלגל בעולם בשבילו, ויצא מתרח שהיה טמא, וזה ממש דם נעכר ונעשה חלב, שהיא בחינת החסד ולא עוד אלא שהשאיר רשימה וברית לדורות לבני ישראל שנכנסין בבריתו של אברהם אבינו ע"ה, ולכן אדם שנברא משכבת זרע שהוא טמא יש בו ערלה, ועל ידי המילה נבדל הפסולת וזוכין לטהרה... (ויקרא תזריע תרנ"ו)

במדרש מפני מה אמרה תורה הבא עפר לסוטה, זכתה יוצא ממנה בן כאברהם שנאמר בו ואנכי עפר וכו', בשכר שאמר אברהם אבינו ע"ה ואנכי עפר ואפר זכו בניו למצוות עפר סוטה. עבר כתבנו בזה, כי עפר הוא יסוד הכל, כמו שכתוב הכל היה מן העפר והכל שב וגו', ואברהם אבינו ע"ה עליו העולם עומד כמו שכתוב בהבראם, בה' בראם, באברהם, וב' הפירושים אמת, כי אברהם זכה לאות ה' שנברא בו העולם על ידי ביטול, שזה כח העפר שמבלה הכל, וכשנרקב דבר הנזרע ונעשה כעפר מקבל חיות ומוציא פירות, ואברהם אבינו ע"ה אמר ואנכי עפר ואפר ידע היטב כי הוא יסוד הכל, וידע שהוא מצד זה שהוא עפר ואפר... (במדבר נשא תרנ"ג)

ובמשנה כל שיש בו ג' בדרכים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו... ואיתא אהבה מקלקלת השורה, כמו שכתוב וישכם אברהם בבקר, פירוש על ידי אהבה גדולה שהיה לאברהם אבינו ע"ה זכה להמשיך חסד עליון יותר מכפי השורה, והיינו לפנים משורת הדין, לכן נקרא חסיד, והחסד מתגלגל בעולם בשבילו, ולכן מבקשים כשם שכבש אברהם וכו' יגולו רחמיך על מדתך, וזה שאמר וישכם וגו', השכמה הוא הארה למעלה מהטבע, וכל זה על ידי שמבטלין הטבע במסירות נפש עבור השי"ת נגלה להם האור... (שם בלק תרמ"ו)

בפסוק תמים תהיה... ובמדרש תנחומא כמו שהרים הקב"ה לאברהם למעלה מהמזל, עיין שם, צא מאצטגנינות שלך וכו', פירוש דאיתא בזוהר הקדש פרשת לך לך שאחר שאברהם אבינו ע"ה עסק בחכמת הטבע והשתוקק להשיג אמיתת הבורא, אמר לו לך לך וכו', שכן הסדר לחפש בדעת כפי היכולת, ואחר כך לבטל כל הדעת כדי להשיג אמיתות דבר ה', ואז זוכין לנבואה, כמו שכתוב אחר זה נביא מקרבך וכו' על ידי זה שתהיה תמים כנ"ל. (דברים שופטים תרמ"ג)

בפסוק עשיתי ככל מצותך... וכן דרשו חז"ל על המשקוף זה אברהם, והיא מדת טוב עין הוא יבורך, ועליו נאמר שומר הברית והחסד לאהביו, כי אברהם אבינו ע"ה זכה שניתן לו ברית מילה, והוא היו"ד שניתן באיש למתק מדת הדין, להפך האש לחסד ואור זרוע לצדיק, ובזכות זה ניתן לו הארץ, כמו שכתוב וכרות עמו הברית לתת וכו', לתת לזרעו, פירוש בזכות זרע קודש שנולדו בכח חתימת אות ברית קודש, שזה מיתוק הדין, והיא בחינת התגברות החסד על הדין, כמו שכתוב גבר עלינו חסדו, וכן הוא בארץ ישראל... (שם תבא תרנ"ג)

שם משמואל:

ברש"י בהבראם... והנה הדרש הזה מותאם עם דרש בהבראם באברהם, שאברהם נתנסה בעשרה נסיונות נגד עשרה המאמרות שבהם נברא העולם, ובכולם היתה הנהגתו למעלה מן הטבע... ואברהם הוריש זה לזרעו אחריו, שיהא ביכלתם להתנהג למעלה מן הטבע, כי בודאי שהצדיקים שקדמוהו גם כן התנהגו למעלה מן הטבע, כי בלאו הכי היו נטבעים בים הטבע, אלא הצדיקים הקודמים לא הורישו זה לכלל העולם או לזרעם על כל פנים... (בראשית תרע"ג)

ברש"י עולם הזה נברא בה"א... וזהו בהבראם באברהם, שאברהם פתח זה הדרך לאחוז למעלה מן הטבע, וחלק על כל העולם וכולם בקשו להרגו, והשליך מנגד את כל מציאותיו דרך הטבע, על כן זכה נמי לחיים למעלה מן הטבע בכבשן האש ובמלכים, וזכה להעמיד בנים למעלה מן הטבע, שבדרך הטבע לא היה ראוי להוליד, על כן זיכה נמי לזרעו אחריו, דכמו שכל מציאותם הוא למעלה מן הטבע, כן יהיה בכחם להתאמץ להתנהג בכל עניניהם למעלה מן הטבע, לכנוס בפתח קטן שלמעלה בה"א דרך מפולש לחיי עולם הבא. (שם תר"פ)

איתא במדרש שהמקטרגים קטרגו בבריאת האדם בלשון זו, אדם זה שאתה רוצה לברא עתיד הוא שיכעיסך וכו'... ויש לפרש דהנה כתיב עולם חסד יבנה, וידוע דכל אתערותא דלעילא באה על ידי קדימת אתערותא דלתתא, אך בבריאת העולם עדיין לא היה מי שיקדים אתערותא לתתא, אבל צפה הקב"ה מראשית אחרית והעמיד לפניו צורת אברהם שעשה חסד עם כל באי עולם, זה היה מעורר אתערותא דלעילא מדת חסד לברא את העולם, וזהו הענין בזכות אברהם נברא העולם... (שם תרפ"ג)

הנה בנח כתיב תמים היה בדורותיו, ובאברהם אחר כל הנסיונות כתוב בו התהלך לפני והיה תמים, משמע שעדיין לא היה תמים, והרי נח שלא הגיע למעלתו, כי אילו היה בדורו של אברהם לא היה נחשב לכלום, ומכל מקום נקרא תמים, ולמה לא נקרא אברהם תמים. ובפשיטות יש לומר, לפי דברי אבות דרבי נתן, שנח נולד מהול... ובדמיון זה היה ההפרש שבין נח להאבות, שנח היתה לו הקדושה מתולדתו, וכל עבודתו היתה רק לשמור עצמו שלא יפגמוהו בני דורו, ועל כן כתיב ביה תמים היה לשון עבר... אבל אברהם כל מה שהיה לו היה הכל מפרי מעשיו, שהרי תולדתו היתה מתרח שבא על אשתו בימי נדתה, כבכתבי האר"י ז"ל, אלא שהוא בעבודתו משך עליו קדושה עליונה מאד. וכבמדרש רבה במדבר פ"ג, אשרי תבחר ותקרב, אשרי מי שבחרו הקב"ה ולא קרבו, ומי הוא שבחרו ולא קרבו, זה אברהם, אלא הוא קירב את עצמו... (שם נח תרע"ד)

והנה כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה פירש דברי הש"ס (סוטה י"א) וישלחהו מעמק חברון, בעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון, היינו שאברהם אבינו ע"ה שנולד ונתגדל בביתו של תרח מקום טנופת עבודה זרה, כשהרגיש דבר מה של קדושה, נתגדלה אצלו התשוקה ביותר, כי יתרון האור מן החושך, וכל דבר של קדושה היה חדש אצלו וחביב עליו עד למאד, אבל היה מתירא שזרעו אחריו ברבות הימים באשר יוולדו ויגדלו על ברכי הקדושה לא יהיה הדבר חדש אצלם ולא יהיה חביב בעיניהם כל כך, ולאט לאט יתקרר הדבר, על כן היתה עצתו שישתעבדו בגלות, למען יתחדש אצלם הדבר ותתגדל התשוקה... (שם לך לך תרע"ב)

ובמה שאמרנו שזכותו של אברהם אבינו ע"ה מועילה לאיש אף על פי שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים, רק שעל כל פנים לבו נשבר על העבר ומקבל עליו על להבא, יש להבין מקרא סתום, שכאשר נתבשר אברהם אבל שרה אשתך יולדת לך בן, אמר לו ישמעאל יחיה לפניך, ופירש"י איני כדאי למתן שכר כזה, וכנראה שמחל להקב"ה על מתנתו ליתן לו את יצחק, וזה הפלא ופלא... וכי הטעה חס ושלום אברהם את עצמו להאמין שזרע הגר המצרית, זרע כנען המקולל יהיה כל כך טוב כמו זרע שרה... ולהנ"ל יובן שאברהם חשב שזה הוא שכר המילה שקיבל על עצמו, לזה אמר איני כדאי לקבל מתן שכר כזה, היינו לקבל בתורת מתן שכר, רק רצה שיהיה כי אם בחסד השי"ת לבד ולא בשכר... (שם)

ברמב"ם כיון שנגמל איתן זה... מכל מקום לא מצינו בפרטות שיקרא אחד מהאבות איתן כמו אברהם אבינו, כאמרם ז"ל (שם) איתן לישנא דתקיפי הוא, והיינו כי יצחק ויעקב אף שהיו יחידים בדור, שעמדו לבדם נגד כל אנשי הדור, ולזה צריך אומץ לב ושיהיה תקיף מאד, אבל הנה הם היתה להם ידיעת האלקות במראה הנבואה וקבלתם מאברהם שראה במראה הנבואה. אבל אברהם כשהיה חולק על אנשי דורו, עדיין לא היתה לו שום הארה אלקית, אלא הכל מפרי חכמתו, וכל כך היה לבו ברור עליו והיה תקיף באמיתת חכמתו, עד שמסר עצמו לכבשן האש עוד טרם באה אליו הנבואה, זה הוא הפלא ופלא, ונאה לקרותו איתן בפרטות, ונראה שזה השאיר ירושה לזרעו אחריו, כאמרם ז"ל (שמות רב מ"ב) או יהודי או צלוב, ואפילו אנשים שהם בקטנות המוחין מוסרין עצמם על קדושת השי"ת... ונראה שברית מילה מסייעת לזה... (שם שם תרע"ג)

אך נראה דהנה ידוע שמדתו של אברהם אבינו ע"ה היתה אהבה וחסד, ובמכילתא לאוהבי זה אברהם, ופירש הרמב"ן שאברהם מסר נפשו באהבה, כענין שכתוב חסד לאברהם. והנה ענין אהבה אינו שייך אלא בדבר שרואה ומכיר... ועל כן אברהם תחילת כניסתו לקדושה טרם שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה, שבודאי לא היה זה בתחילתו, שהרי במדרש אשרי תבחר ותקרב, יש שבחרו ולא קרבו זה אברהם, דכתיב אשר בחרת באברם, ולא קרבו, אלא הוא קרב את עצמו, אי אפשר שהיתה תחילת כניסתו לקדושה באהבה ודביקות, אלא היתה בבחינת עול מלכות שמים, שהשכיל שיש נמצא בורא עולם, שאליו ראוי לעבוד במסירות הנפש, אך לעומת שהיה מקבל על עצמו עול מלכות שמים זכה אחר כך להיות מכיר את הבורא, ואז יתכן לו לדבק נפשו באהבה, ועל כן נקרא אברהם לעולם בשתי מדות אלה ירא אלקים... שהאהבה והדביקות שזכה להן היו רק לפי מכסת היראה ועול מלכות שמים שקדמו להן... (שם שם תרע"ד)

ויש להבין, היתכן לומר שאברהם אבינו היה מסופק חס ושלום בהעדר השגחה, והרי בן ג' או בן מ"ח שנה הכיר בוראו... ויש לומר שחקירת אברהם אבינו ע"ה היתה אולי מחמת רשעות הדור מסלק השי"ת השגחתו מהם והניחם למקרים, וזהו המשל בירה אחת דולקת, ואין איש מכבה הדליקה, שיש מקום לחשוב שבעל הבירה עזבה ולא איכפת ליה בקיומה. אך באמת חס ושלום לומר ששום דבר בעולם מסולקת ממנו ההשגחה... (שם תרע"ו)

במדרש רבה והנה תנור... ובאשר התורה מגבהת את הנפש ומתפשטת ממטה למעלה וכן קרבנות ותפלה שממשיכים רצון ושפע ממעלה מעלה ומתפשט מטה מטה, על כן שניהם נקראים בלשון גדולה, ושניהם היה באברהם, שהיו שתי כליותיו נובעות חכמה... וגם ענין תפילה לא מצינו בכתוב מיום שנברא העולם עד אברהם, והוא הראשון שנכתב בו לשון תפלה, על כן נקרא גם כן גדול... (שם)

והנה אמר השי"ת לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך, וכבר אמרנו שהם מקבילים לגוף ונפש ושכל, היינו להיות נבדל מהם בבחינת הגוף ובבחינת הנפש ובבחינת השכל... ונראה דלעומת שלשה אלה זכה לעומתם בקדושה, והיינו שלשת המזבחות שבנה, הראשון בשכם, השני בין בית אל ובין העי, השלישי בחברון והרביעי שבעקידה לא היה בזכות לך לך... לעומת היציאה מארצך שהיא בחינת הגוף שהוא נראה בפועל זכה למזבח לה' הנראה אליו, והוא בשכם, ראשי תיבות שם כבוד מלכותו, והבן, ולעומת מולדתך שהיא בנפש שהיא בהעלם בתוך האדם זכה למזבח השני בין בית אל ובין העי, בית אל מים וגו', והנה המזבח מזרח לבית אל והוא בדרגא היותר גבוהה... (שם תרע"ח)

והנה הענין מגן עוד דברים בגו, דהנה אמרו ז"ל בפסוק אשרי תבחר ותקרב, יש שבחרו אבל לא קרבו, אברהם בחרו שנאמר אשר בחרת באברם, אבל לא קרבו אלא הוא קרב את עצמו, ויש להתבונן מהי תועלת הבחירה קודם הקירוב של עצמו יותר מאחר הקירוב... ונראה דבבריאת האדם היו כמה מקטרגים, ומובן אשר נגד אברהם היו מקטרגים עוד יותר... וכולם היו יודעים בו מראש... ובודאי כל טצדקי דהיה אפשר למעבד שלא יצא זה לאור עולם היו עושין, והשנאה שהיתה עליו מצד הכחות החיצוניים למעלה גרם נמי למטה שכל האומות קמו נגדו, עד שהשליכו נמרוד לכבשן האש... אך במה שבחרו השי"ת לחלקו זה היה לו למגן ותריס בפני כל המקטרגים וכל מזיקי עולם... וזהו הפירוש אנכי מגן לך, כמו מגן החוצץ בפני החץ שלא יכה בו, כן הבחירה שבחר באברהם היתה חוצצת בפני המקטרגים והמזיקים, וכמו למעלה כן פעלה למטה, שהיתה הבחירה מגינה עליו בפני האומות, שלא עשו כולם יד אחת לאבדו ולהכחידו מן העולם... ובענין הסעד נראה לומר דהוא כלשון חיזוק, היינו חוזק הלב להיות קורא בקול לפרסם האלקות בעולם, ולא ישוב מפני כל... בקיצור שלשת הדברים שחשב המדרש הם, מגן הוא שמירתו מנזק מן החוץ שלא יפריעו אותו משלימותו, סעד הוא התחזקות הלב להשלמת זולתו, ענוה היא שיהיה בו שפע הנבואה בלי הכנה. ונראה דשלשה דברים אלו זכה מפאת השתדלות עצומה בגוף ונפש ושכל, כי ידוע שמחשבה דבור ומעשה הם לבושי הנפש, והוא כעין הגוף המלביש את הנפש, ועל כן לעומת השתדלותו לזכך את המחשבה הדבור והמעשה שלו שיהיה נוכח ה' דרכו, זכה לעומתו למגן ישעו ית"ש, ובמה שהוא בעצמו חיזק את לבו ושנס את מתניו ואחז דרכו דרך הקדוש, שלא שערום צדיקים הקודמים לו, ושם כל מגמתו להשלים את זולתו, זכה לסעד שהוא חוזק הלב וגבורת הנפש... ענוה שהרבה לו השי"ת להיות שופע עליו שפע נבואה בלי הכנה, זכה בשביל שלימות שכלו שהשכיל להיות בעיני עצמו כעפר ואפר לעומת גודל חובתו לאלקים, וזוהי שלימות השכל. ונראה עוד לומר שכל השלמויות שלו, אף שהיו בו מעולם, מכל מקום לא נתגלו בו כל כך עד אחר המילה, שכנגדן במילה שלש מצוות, חיתוך פריעה הטפת דם ברית, חיתוך הוא שלימות הגוף... הטפת דם ברית היא שלימות הנפש... פריעה היא לשון גלוי, היא בשכל, כי השכל הוא המגלה את הדברים הנעלמים... (שם וירא תרע"ו)

...ולפי האמור יש לפרש הכתוב כי ידעתיו, היינו שהשפיע בו שפע חכמה ובינה כל כך שלא יכילו אותו כלי החכמה והבינה עד שנתרבה שפע החכמה והבינה ויצא לחוץ, היינו למדות שבלב שנתפעלו ונתרגשו. ולפי האמור נמשך מזה כח המדות הטובות בתולדותיו וזרעו אחריו, והם נעשים עמו של הקב"ה לקבל מצוותיו ככל אשר הורם אבינו אברהם לשמור דרך ה', ולפי זה תבא תיבת למען כפשוטה, כי שפע חכמה ובינה בתוספת מרובה, שנקרא דעת ניתן באברהם, למען אשר יצוה, שבלתי שפע זה של דעת לא היו תולדותיו כל כך בעלי מדות, ולא היה שייך בהם הציווי לשמור דרך ה', כי טבעם היה נמשך לצד אחר... (שם)

ונראה לומר שזכה לזה בשביל שהיה מהפך את הקליפה הרביעית שהיא קליפת נוגה לקדושה, על פי מה שהגדנו לעיל, שקליפת נוגה היא יצר הרע בדבר הרשות, ועל כן אברהם שהתקדש במותר לו, ואפילו בדידיה לא הוה מסתכל, וקיים בכל דרכיך דעהו, והיה עושה מכל דבר הרשות מצוה, בזה היה מהפך את קליפת נוגה לקדושה כנ"ל... על כן שכרו נמי לא היה בהצלה פרטית כענין כבשן האש רעבון ובמלכים, רק הבטחה כללית בכל דבר, אנכי מגן לך...

...ועל כן, כלפי שדחה אברהם אבינו ע"ה ממנו את שלש הקליפות הטמאות שזכה לעומתן בכבשן האש וברעבון ובמלכים, זכה נמי במצות מילה לו ולזרעו אחריו, לסלק מהם כח שלש הקליפות הטמאות, ויהיה קבוע זה בבשרם עדי עד בלי השתנות, ועל כל פנים לא יתקפם בכח להמשך לדבר איסור, וכן נמי כלפי שהפך את קליפת נוגה לקדושה, על ידי קידוש במותר לו, ובכל דרכיך דעהו כנ"ל, זכה נמי להתגלות העטרה השלמת השם הנ"ל, האומר די שיהיה קבוע באדם כדי שיהיה ביכולתו להתקדש במותר לו, ויהיה חותם קבוע באדם כבלא דעבדא דמארי עלמא... (שם שם תרע"ח)

ונראה לפרש דעת התנחומא, דהנה במדרש על אברהם עין שעשתה מדת הדין בעולם, ואינו מובן, שהרי אברהם איש החסד, והרבה פירושים נאמרו בזה. ובעניותן יש לומר, שהחסד לאברהם גם מדת הדין הסכימה, שגם במדת הדין מגיע לעשות לו או לכל העולם בזכותו חסד, וזהו שעשתה מדת הדין בעולם, היינו שתיקנה, מלשון ועשתה את צפרניה, והיינו שתיקן את מדת הדין שתסכים לחסד... והנה הוא תכלית הדין בפנימיות, אלא החיצוניות נראית כחסד, דין בלבוש חסד, על כן נמדד לו כמדתו, אלא להיפוך שהחסדים שהיו ראויים לו באו לו בלבוש דין... (שם שם תרפ"א)

ונראה דהנה דברי הזוהר הקדש דאברהם ושרה הם נשמה וגוף לאו בדרך רמז ומליצה ואסמכתא בעלמא כתב כן, אלא כן הוא באמת, והיינו שהשכל האלקי וההארה האלקית שנמצאים בישראל הכל נמשך מאברהם אבינו ע"ה, וכל תשוקת ישראל לאביהן שבשמים והדביקות שיש בישראל הכל נמשך משרה, באופן שאברהם אבינו ע"ה הוא הנשמה והשכל שבישראל, ושרה היא הלב שבישראל, כי האבות כל מה שפעלו לא לעצמם לבדם פעלו, אלא גם לזרעם אחריהם וכלל ישראל כולו. ואברהם שהיה חכם גדול בכל עניני העולם כולו... והיינו דביטל את חכמתו הגדולה להשי"ת והלך בתמימות, ואף מה שלא הסכים עמו שכלו והיה נראה זר בעיניו לא השגיח על שכלו, וכמו שהיה הענין בהעקדה, שאברהם ידע שפיר סוד הקרבן, וידע שאין אדם ראוי לקרבן, ואף על פי כן לא השגיח על שכלו וקיבל דבר השי"ת בתמימות, וממנו תקיש לשאר הנסיונות... וכמו כן אברהם אבינו ע"ה באשר ביטל את שכלו לרצון השי"ת, זכה להארת שכל אלקית מאד מאד לו וגם לכל זרעו אחריו בצד מה... (שם חיי שרה תרע"ב)

והנה בזוהר הקדש שאברהם ושרה הם נשמה וגוף, והיינו אף ששניהם היו שלמים בגוף ונשמה, מכל מקום עיקר עבודת אברהם היתה להמשיך חסדים מלמעלה למטה, ועל ידי זה איחה את כל באי העולם ומגייר את האנשים, ושרה היתה עיקר עבודתה מלמטה למעלה, להמשיך את תשוקת התחתונים לעליונים, וזהו שהיתה מגיירת את הנשים... (שם שם תרע"ד)

ולפי זה יובן שאברהם אבינו ע"ה שמעלתו מעלת השכל כנ"ל, היה כח הדבור חלש אצלו לעומת שרה שמעלתה כח הגוף, שהשיגה קדושת הגוף וקדושת השכל היתה נמשכת אחר קדושת הגוף... אבל כלפי מעלת השכל וקדושתו היה אברהם גדול ממנה וכמעלת הנשמה על הגוף... (שם)

ונראה שזה נמי היה ענין אברהם ויצחק, אברהם איש החסד איחה את כל באי העולם על ידי שהכניס בהם אור אלקי ומשכם באהבת אלקות, ואף לאותם שכסבור ערביים הם, וחשדם שמשתחוים לאבק שברגליהם, מכל מקום משכם בעבותות אהבה. ומובן שסעודת אברהם לא דבר קל היתה, והיו בה חלקי קדושה מרובים לעורר את לב האדם לאהבה, וזוהי מדת ימין מקרבת, קו ימין שהוא חסד ואהבה, חסד לאברהם, אבל יצחק מדה אחרת היתה בו, שהוא הכניס יראת ה' טהורה בלב האדם, וידע כי אית דין ואית דיין... דאברהם התחיל בהארות אלקות בלב אדם, וזהו ויקרא אלקים לאור יום, ועל ידי כן הולך ואור עד נכון היום שזוהי שלימות האדם, היינו סילוק החושך, ולחושך קרא לילה, זהו יצחק, דאיהו חושך, היינו שמדתו בענין החושך תחילה לסלקו מלב האדם... (שם וישלח תרפ"א)

ונראה ששלשה חטאים אלו שדקדקו ומצאו הם מקבילים לנפש רוח ונשמה, ושלש המתנות תורה וארץ ישראל ועולם הבא כנ"ל. והיינו דבר זה שעשה אנגריא בתלמידי חכמים היה נחשב אליו ע"ה כפגם בכבוד התורה ופגם ברוח, ודבר זה שאמר במה אדע, היינו שהיה מסופק שמא יחטאו ישראל ולא יזכו לירושת הארץ, אף ששורש ישראל דבקים במקום... ואם כן פגם בזה קצת בכבוד ארץ ישראל ובנפש. ודבר זה שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה, לבי אומר לי, בהיות ידוע שהיו נשמות גבוהות מאד בדור המבול ובדור הפלגה, שהיו צריכין צירוף ומירוק, שאחר כך נתגלגלו במצרים, אחשוב שגם בסדום היה כן, ואלמלי קבלם אז אברהם היו נעשים מתוקנים בנקל, אך באשר נשארו בסדום וחטאו עוד ביותר, עד שאמרו ז"ל (סנהדרין ק"ט) אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא, ואף שעצם הנשמות בודאי נתמרקו ונתקנו, מכל מקום כמה וכמה ניצוצות שבאם היו נתקנים בהדבקם באברהם היה גם להם עליה, ורק בלא זה הלכו לאיבוד... ואם כן חטא אברהם בזה נחשב לפגם עולם הבא ובנשמות.

קיצור הדברים, שבודאי לאדם אחר לא היה זה נחשב לחטא כלל, אך אברהם אבינו ע"ה לרגל גודל מעלתו ושלימותו בנפש רוח ונשמה, היו שלשה דברים אלו קצת פגם, ושעל כן לא היו דורותיו כיוצא בו בשלימות נפש רוח ונשמה, ובג' מתנות טובות, ונצרכו להתמרק במצרים. (שמות תרע"ד)

במדרש רבה כל הכפרות הראה לו הקב"ה לאברהם אבינו ע"ה חוץ מעשירית האיפה, רבי שמעון בן יוחאי אומר אף עשירית האיפה הראה לו... כי מדתו של אברהם אבינו היתה בחמימות ובהתלהבות וחוזק גדול לא ישוב מפני כל, ואחד היה אברהם והיה מכריז לגוים וקורא בשם ה', והוא נקרא איתן, והוא נקרא תוקפא דדרום בלשון המקובלים... ועל כן הכפרות שהן ממיני דמים הראה לו לאברהם, מפני שהם ממדתו, אבל כפרות שמעשירית האיפה לא הראה לו. ומר סבר דאף עשירית האיפה הראה לו, שהוא קרבן עני... שעם כל חוזקו והתלהבותו והגבהת לבו בדרכי ה' היה בעיני עצמו שפל ועני נגד השי"ת, ועל זה מורה עשירית האיפה... (ויקרא תרע"ג)

והנה בזה יתבארו דברי המדרש ואל הבקר רץ אברהם, אמר רבי לוי רץ לקדם אותה אומה שכתוב בה אפרים עגלה מלומדה אוהבתי לדוש (בראשית רבה מ"ח)... יש לומר דאברהם אבינו ע"ה היו בו שתי המדות יחד, שהיה נקרא איתן, כמו שאמרו ז"ל (בבא בתרא ט"ו) איתן זה אברהם, והיינו שגובה וחוזק לבבו הוא עד להפליא, שאיש יחיד התיצב כחומה בצורה נגד כל העולם בהתגלות, והיה הולך וכורז נגד דעת כל העולם שהיו מבקשים את נפשו. ועם זה היה לבו רך ונכנע מאד לרצון השי"ת, וכמו שאמר ואנכי עפר ואפר, והיה ממשיך חסד לכל העולם, והיה משפיל את עצמו נגד אנשים אפילו פחותים כערביים המשתחוים לאבק שברגליהם, ולהמשיכם תחת כנפי השכינה... (שם צו תרע"ט)

במדרש רבה עשה לך... ומכל מקום עיקר הדבר שלא יתפגם במחשבות העם תלוי ביראתו מהשי"ת, שבה במדה שהוא ירא את השי"ת ועומד מרחוק, באותה מדה עומדים העם מרחוק ממנו, ואין מחשבתם פוגמת אותו, ועל כן כל מי שירא את ה' הוא ראוי להיות מלך. וכך היה אברהם שהיה איש אחד בעולם, והשפיע לכל העולם חסדים ולימד דעת את העם, ולא היה העולם פוגמים אותו כלל, מפני שהיה ירא את ה'. והנה לכאורה זה שייך באברהם שהשפיל את עצמו אף לפחותי אנשים להגביהם משפל מצבם, כי היה מתחבר עמהם ומאכילם ומשקם, והיה כמו ערך הראש לגוף, והיה שייך לקרא אותו מלך... (במדבר בהעלותך תרע"ה)

אל תירא אותו... ונראה דהנה אברהם איש חסד שהשפיל את עצמו ממדרגתו ועסק לקרב את כל העולם תחת כנפי השכינה, ואפילו אנשים פחותים שכסבור ערביים הם שמשתחוים לאבק רגליהם, היה רץ אחריהם להכניסם לביתו והשפיע להם לקרבם ולגיירם, על כן זכה שתהיה קדושה עליונה חופפת גם בפרטי אבריו הגשמיים, ועל כן ניתנה לו מצות מילה, שהיא להשלים הגוף שיהיו בו שלש האותיות של השם, שגם הגוף יהיה מרכבה לשם השם, וכמו כן אנשי ביתו נמולו אתו, עד שחלה קדושה גם על אבריהם הגשמיים... (שם חקת תע"ר)

ונראה לפרש... אם כן מה שהקב"ה משלח את האושפיזין קדישין לסוכה, זהו שכר בזכות אברהם אבינו ע"ה... והיינו דהנה מדתו של אברהם אבינו ע"ה לקרב את כל באי עולם אל תחת כנפי השכינה, והניח את הדרגין שלו שהיה חכם גדול, וכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו, ולא עוד אלא שהיה מרכבה לשכינה וטרוד בעבודתו ודביקותו באלקים, ומכל מקום הניח את הכל ועסק עם אנשים פשוטים להאכילם ולהשקותם, כדי לקרבם למקום, ולא השגיח על עצמו כלל, אלא הכל צורך גבוה, זכה לעומתו שהשי"ת פרע לבניו במדבר ובישוב ולעתיד לבא... על כן לעומתו היא השפלת האושפיזין ממרום חופת כבודם בגן עדן לסוכה לצורך עליית ישראל... (סוכות תרע"ז)

אך באברהם מצינו שתחילה אמר להם והשענו תחת העץ, דפירש הזוהר הקדש דאיהו אילנא דחיי, ומשמע בזוהר שם דכך היה דרכו בכל אותן שהכניס לביתו... אם כן הרי אברהם הכניסם תחילה תחת אילנא דחיי, בעוד שלא ידע אם יקבלו עליהם לומר בסוף א-ל עולם וגו', והיה כעין מאכיל לטמא את הקודש, בחשבו שאחר כך יטהר, וכמו אכילת אדם הראשון מעץ החיים אחר שאכל מעץ הדעת טוב ורע. אבל אברהם בהיות כל מגמתו לקרב רחוקים תחת כנפי השכינה, לא השגיח בסכנת מכניס את הטמא לקודש, כי מצא את הדרך הזה נכון לפניו ביותר לקרב רחוקים ויהי מה, והיה כעין עבירה לשמה, ועל כן היה זה תיקון על חטא אדם הראשון, שבשביל זה נאסר בעץ החיים...

ומעתה יש לומר, שבשביל זה זיכה לבניו אחריו מצות סוכה, שהיא כעין הביאני המלך חדריו. והיינו שהשי"ת מכניס את ישראל לסוכה, שהיא כולה השמות הקדושים, וחל שם שמים על הסוכה, ומשרה שם את האושפיזין קדישין, אף שעדיין לאו כולם ראויים לכך, אלא שעל ידי קירוב זה יכניס בלבבם אהבה ודביקות, ויזכו לתשובה ואהבה, מקביל למעשה אברהם, שתחילה השעינם תחת העץ כנ"ל... (שם תרע"ט)

ויש לומר הענין, דאברהם אבינו ע"ה שנולד מטיפה פסולה, ולא עוד אלא בימי נדתה, ואף על פי כן הפך כל אבריו לקדושה להיות מרכבה לשכינה, זכה מדה במדה שזכותו תעמוד לבניו להפוך הפסולת שבהן לטובה, עד שלא תהיה עוד השתוות בין הפסולת שבהם לגיהנם שהיא פסולת הבריאה, זולת מי שאינו נימול, שהערלה בעצמה היא פסולת... (שם תרפ"א)

ר' צדוק:

וזה טעם שקיבל אברהם אע"ה מתנות ממצרים, שעל ידי זה זכה לב' כליותיו כב' רבנים, והיו מלמדין אותו חכמה, (כמ"ש ב"ר פרשה ס"א), שקלט החשק לחכמה שלהם, רק שהוא חשק לחכמת אמת. (וכך שמעתי כי אברהם אע"ה קיבל רוח חכמה ובינה ממצרים ורוח עצה וגבורה מאבימלך, וזה טעם שאמרו מאבימלך נתעברה שרה, כי בעת שניטל כח ההולדה מאבימלך אז ניתן כחו לאברהם אע"ה). וזה ענין הבטחת יצאו ברכוש גדול וביזת הים, והוא הכנה לחכמת התורה. רק מכל מקום שרשו מצד חכמות חיצונות, ובשלמה המע"ה כתיב ותרב חכמת וגו' ומכל חכמת מצרים, דהיינו בחכמות חיצונות שלהם... ולזה חשק שישק וחזר למקומו, כי באמת חכמת חיצונות הוא חלקם, רק שהיה בשאלה לשעה לבני ישראל לצורך לקבוע בלבם על ידי זה חכמת השי"ת, ועד שלמה המע"ה שחבר משלי בבירור חכמת התורה, ואז לא הוצרכו עוד לחכמת חיצונות, וחזר כל אחד למקומו. (חלק ב צדקת הצדיק רמט, עמוד קכט)

...וזה שאמרו מה בין תלמידיו וכו' אברהם אבינו נגד בלעם הרשע, כי אברהם אבינו הוא שורש כל מיני תאוות וחשקות שבכל ישראל כידוע, והוא הכניסם הכל אל הקודש פנימה, וזהו הסימן רוח שפלה וכו', היינו שהכל רצה במילוי תאותו רק כפי רצון השי"ת, ומה שנגד רצונו ית' ממאס בכל מיני תאות וחמדות היותר יקרות, ומסר נפשו למיתה ממש. מה שאינו כן בלעם הרשע הכולל כל מיני תאות דעולם הזה דר"ל זולת רצון השי"ת, כידוע. (חלק ג דובר צדק עמוד קה)

ראה עוד ערך אבות.

 ...והיינו דמדרגת אברהם אבינו היה האהבה ומדתו מדת חסד, וכל עסקו היה לברר שיהיה אהבתו זכה רק להשי"ת לבדו, ולא יבא בלבו שום חמדה מעניני העולם הזה, וזה שנאמר הלוך ונסוע הנגבה, על דרך מה שדרשו (תמורה ט"ז) כי ארץ הנגב נתתני, בית שמנוגב מכל טובה, וזהו דרגא דאברהם שהיה מברר מדתו שהיה חסד, שיהיה זכה לה' ולא יתערב שום חמדה מעניני עולם הזה... אך ענין המזבחות כמו שאמרנו, שמקודם כתוב וירא ה' אל אברם, והיינו שהאיר לו שם, וכתוב לזרעך אתן את הארץ הזאת, מלת הזאת מורה שהאיר לו מדת הארץ שמורה על תורה שבעל פה, והאיר לו כל כך עד שהיה מפורש לנגד עיניו שיתכן לומר לשון הזאת, שהוא מבורר בלב עד שהוא כעומד לנגד עיניו... וזה שנאמר ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו, והוא כדי שיושאר שם מקום קבוע וקדוש להשיג שם תורה שבעל פה, שזה היה עיקר תורתו של אברהם אבינו שהשיג הכל מלבו... וכל מקום שיש השראת השכינה נשאר הקדושה לעולמי עד... וזה ענין מזבח ראשון מקום תורה, ואחר כך מזבח השני קבע למקום תפלה שרצה להתפלל על מה שנאמר הלוך ונסוע הנגבה, שרצה להשתלם במדרגתו ומדת חסד שלו, ונתיירא פן יכנוס היצר הרע ויכניס בלבו חמדות זרות ואהבת עניני עולם הזה, ועל זה נאמר ויקרא בשם ה', שהתפלל על זה וקבע מקום תפלה. אך למה בנה מזבח חדש... על זה אמרו במדרש רבה שמפני שהיה בעי התפלל שם על בניו, שראה שעתידין להכשל שם, והתפלל שלא יתקלקלו חס ושלום... ואחר כך כשנכנס למצרים ערות הארץ ויצא משם עם המתנות... ויקרא שם אברם בשם ה', והיינו שהלך לשם להתפלל עוד שלא יכנוס היצר הרע להסטינו... (פרי צדיק לך לך א)

...והעיקר הוא הרצון, כמו שאנו רואים שמכל פעולת אברהם אבינו ע"ה שהיה מכניס אורחים ומקרבן לידיעת ה' והקריא שם ה' בפי כל בריותיו לא נכתב בתורה רק ברמז ויטע אשל וגו' כמו שנדרש ויקרא בשם ה' ויקריא, ובפרשה זו כתבה תורה כל פרטי הסעודה שהאכיל למלאכים, שלא היו צריכין למזונותיו ואכלו רק לכבודו... ולכאורה טפי היה להתורה להזכיר מה שזן לבני אדם הצריכין למזונות, ושפרסם אלקותו יתברך... אך הענין על פי מה שנאמר כי קרוב וגו' בפיך ובלבבך לעשותו, ולא כתוב ובמעשיך, והטעם שהשי"ת דורש מהאדם רק הרצון בפיך ובלבבך, וגמר המעשה מסייע השי"ת... ובכאן אחר המילה השיג אברהם אבינו ע"ה חשק מחודש לעבדות השי"ת... ועשה כל דבר בחשק נפלא, ולכן נפרע לבניו על כל פרט ופרט... (שם וירא י)

חכמה ומוסר:

הוא אברהם אבינו ע"ה שאמר עליו "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", ושם לבבו להשים עצמו כשור לעול, לקבל עליו עול מלכות שמים, לקשר חושיו ותנועותיו להיות נעבד לשכלו החזק, לסבול יסורים קשים ומרים לגוף העכור ונעימים לשכלו, כי בזה יתחזק שכלו. עד שראה מלך מלכי המלכים את בחירתו וחכמתו החזקה, נגלה אליו, וקרבו וברכו. וכמה יש לנו לשבח שהוא הוריד אור גדול בעולם, וגלה ופרסם, והקנהו לקב"ה שמים וארץ, ומאז נפתחו שערי שמים לבניו בזכותו בנסים גלויים... (חלק א לג)

זה שנים אשר לא הבנתי בפרשת חיי שרה, כששלח אברהם אבינו ע"ה את זקן ביתו להשיא אשה לבנו, והשביעו וכו', מה החרדה הרבה, הלא אם ישנה בטלה כל שליחותו+ והנה מצינו שאמר "אם מחוט ועד שרוך נעל וגו' ולא תאמר אני העשרתי את אברם", ובאמת כבוש מלחמה מן הדין היה שלו, וגם כבר מקודם היה עשיר מופלג, ועם כל זה חשש בספק רחוק והפקיר אוצרות מרובים בשביל חשש של גרעון בקדוש השם! וכן חשש שגם עבדו לא יכשל בזה, ולא סמך עליו אלא בשבועה חמורה... (שם מד)

והנה אברהם אבינו ע"ה זכה לעונג הנפלא הזה "וירא אליו ה'", ובפרט שבא לבקר החולה מחולי של מצוה גדולה, ונוכל להבין העונג הבלתי משוער שהיה לו. ועם כל זה כשראה ג' אנשים שנדמו לו כערביים, היה ישר בעיניו לבקש מהקב"ה שיפסיק מהעונג הבלתי משוער הזה, עד שיכניס האורחים, ובנחת היה עוסק עמהם ולא בחפזה... הרי כי רדיפתו אחרי קיום המצוות למעשה גרמה לו לבקש מהקב"ה רשיון בהפסקה זו בשביל תענוג קיום המצוות, אשר זהו רצון קונו... (שם קנה)

בנוהג שבעולם, איש חולה ורוצה מנוחה, שמח כאשר ינוח מטרדות. היאומן כי יסופר בן צ"ט מל את עצמו, והיה חולה מאד, עד שבא הקב"ה לבקרו, והוציא חמה מנרתיקה שלא להטריחו באורחים, והנה היה לו לשמוח שפטור מן הדין, ובפרט שסובל יסורין, כדאיתא "כד חזיוהו דהוי שרי ואסר", הרי שהיה סובל יסורין, והיה קשה לו הצער של העדר אורחים יום אחד יותר מהיסורין שסבל לעת זקנתו, עד שהוצרך הקב"ה להביא אליו מלאכים בדמות אנשים להשקיטו מצערו החזק!

והנה היה די לו העונג, אם היו באים אליו בדמות מלאכים, ולא נשקט כי רצה מעשה המצות דוקא, להיטיב עם זולתו, ולא די ששמח, אבל לבש עוז ותעצומות והתגבר לרוץ לקראתם, ולמהר האוהלה אל שרה בעצמו, ואל הבקר רץ, והוא עומד עליהם לשרתם... והכל לקיים מעשה המצות ולהדמות אליו יתברך בהטבה.

והנה האדם הגדול בענקים הזה, במדת טוב למעלה משכל אנושי, מצינו לו מדה להיפך מקצה אל קצה. "ותרא שרה את בן הגר וגו' מצחק", לרש"י לשון מצחק, עבודה זרה, גילוי עריות ורציחה. אבל הרמב"ן הביא לשון הברייתא... ואני אומר חס ושלום שיהא בביתו של הצדיק כך, מי שכתוב בו "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו'" יהא בביתו עבודה זרה וכו', אלא צחוק האמור כאן לשון ירושה וכו'. נמצא כי ישמעאל היה אדם גדול מאד, והיה רע בעיני אברהם לגרשו מביתו, לפי מדת טובו הנשגבה לאחרים, וכל שכן לבנו הגדול מאד. עם כל זה כאשר אמר לו הקב"ה "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה", שלחו מיד, ולא נתן לו שום דבר לפרנס בנו האהוב, אף שישמעאל היה חולה, ולא לתת לו אף גמל אחד... ומזה נבין, כי מדת טובו היתה גם כן רק להדמות אליו יתברך. (שם קסח)

דבר פלא מאד לראות כמה גדול טמטום החטא, ידוע כי אברהם אבינו ע"ה ראש האבות אשר הקנה להקב"ה שמים וארץ, בן ג' הכיר את בוראהו, ע"ה שנה סבל סבל רב מאחרים לבד אשר סגף ומרר עצמו, וכל ע"ה שנה נבואה לא ראה, רק הכל בשכלו הזך מעצמו. כל השנים לא ידע כי שרה אמנו יפת תאר, ורק על ידי מעשה הכיר בה. והנה כתב "ויפול אברם על פניו וידבר אתו אלקים", ופירש רש"י ז"ל, שעד שלא מל לא היה בו כח לעמוד ורוח הקודש נצבת עליו. ולמה לא מל+ כי ידע שיצטוה, ורצה להיות מצווה ועושה, ועם כל זה לא היה בו כח לעמוד. הרי כי כל המצוות הן כטבע, ובטבע אם אדם עושה דבר מזיק, אף באונס, מזיק לו. ומזה נוכל להבין כמה יגדל הטמטום כשמטמטם את כל אבריו במעשה רחמנא ליצלן... (שם קפו)

ובדרך זה ניחא לי מה שהיה קשה לי הרבה מדוע לא נזכר מעשה אור כשדים שמסר עצמו למיתה... ומעשה נורא כזה שיעמוד אדם משכלו נגד כל העולם בדעתו, ולא יפותה מהם, ואדרבא לחם בהם ומרד במלך גדול כנמרוד, ורבים השיב מעוון, ולא פעל עליו מעשה השכנים... ולפי השערתנו מעשה זה גדול הרבה מעקדת יצחק שהיא פרשה שלמה בתורה.

והנראה לי דבר נפלא, כי התורה באה רק למעלה מהשכל, וכל המכין עצמו במה שיוכל להבין ולהשכיל בשכלו, אז בא לכלל התורה שהיא למעלה מהשכל. ולכן כל הדברים והגבורות שפעל אברהם אבינו ע"ה קודם שנגלה אליו הקב"ה הכל היה בשכלו, ולא בציווי, וכיוון שהיה רק בשכלו בא בתורה רק ברמז, מה שאינו כן העקדה שהיתה בציווי השי"ת.

ומעתה מי יוכל לשער השמחה הגדולה שזכינו להיות מצווים, והכל בזכות אבינו ע"ה שהוא עשה המסילה, ואנו הולכים על המסילה שלו. (שם רמה)

והנה אברהם אבינו ע"ה לא היה "פרום" (דתי) מתחילה, רק "קלוג", חכם פילוסוף, כי הלא גדל אצל תרח עובד עבודה זרה, ורק רצה לחפש לפניו דרך שיהיה לו טוב באמת, והבין כי מה שהעולם סוברים אינו טוב. ולכן יגע וחקר מהו הטוב האמיתי, ולא משום פרומקייט (דתיות), כי היה גדל בבית תרח. והתחיל להתבונן כי בנין העולם בעל כרחו הוא במכוון מהמכוון, ומי היה המכוון+ על כרחך הוא יתברך מחוייב המציאות... (חלק ב עמוד ב)

ועתה בין תבין את אשר לפניך. הלא נראה בעליל רום ערכו של אברהם אבינו ע"ה באלוקות, ובודאי היתה מחשבתו תמיד במחשבות הנשואות האלה, והיה לו לשכוח מחשבות גשמיות לגמרי. ולא כן היה אתו, כי הוא הלך בדרכי התורה, אשר תחלתה וסופה גמילות חסדים לחבר גשמיות ורוחניות יחד. ולא עוד אלא שבאותה שעה שנראתה אליו הנבואה בקש מהקב"ה "אל נא תעבור מעל עבדך", הניח הנבואה והלך לקראת האורחים. ומדוע+ הלא הנבואה עונג נפלא, כי היא ידיעת אלוקות+ כי לא המדרש עיקר אלא המעשה... כי זה רצונו יתברך להדמות אליו יתברך להטיב, ורצונו הרי הוא כבודו. ואדם לא יבין איך יצטרפו שתי הידיעות האלה, ידיעת ומחשבת אלוקות, וידיעה שפלה ופחותה של בשר ודם, וזה יוכל להיות רק במי שהוא מחצי ומעלה אלקים ומחצי ולמטה אדם, מלאך ואדם יחד, וכן כיוון אברהם אבינו. (שם ריא)

וזהו ביאור הענין שאברהם אבינו ע"ה הלך ליטול עצה (על המילה מממרא), היינו כדי להשקיט ההתפעלות, כי קודם המצוה היה בבחינת לימוד, שצריך להיות בלי התפעלות. (שם רסב)

שעורי דעת:

...ואם דורות שלמים חולפים ועוברים ואין איש יודע את ה', אזי האחד העובד את ה' הקם אחריהם, נמצאת עבודתו בהתגברות נפשית כה גדולה, שהיתה נמצאת בעבודת כל אלו הדורות. ולכן, כשעשר דורות מנח עד אברהם כלם היו מכעיסין ובאין, כשכל העולם היה כל כך נסוג אחור מדרך האמת... בכמה וכמה כחות היה צריך אברהם אבינו לעמוד כנגדם, נגד כל המכעיסים, ולעשות רצון אביו שבשמים, לכמה התאמצות וחרוף נפש היה צריך על כל מעשה טוב אשר עשה. ולכן עבודתו רבת הנסיונות זו נשאה אותו למלאות רצון ה', ובזה זכה לשכר כלם, היינו, שאם היו כולם יחד עובדים את ה', גם כן לא היתה יוצאת אך התכלית האחת הלזו, שהביאה עבודת אברהם את ה'... (חלק ג עמוד קמט, כענבים במדבר)

רבינו ירוחם:

...מבהילים הדברים עד מאד, כי בשני אלפים הראשונים, אם כי היה בהם גם אדם הראשון אורו של עולם, גם נח ובניו הצדיקים, והכתוב הלא אומר "איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלקים התהלך נח", והרי אפילו קין גם כן נביא היה, ומכל זה נקרא זה הזמן שני אלפים תוהו, וזה על כי לא היה בהם קורא בשם ה', לא היה להם כח התולדה והצמיחה, והנה כולם כלא כלום הם, תוהו הם, ואין קיום להם, עד שבא אברהם אבינו ע"ה, הוא גדל עד מאד, בו ובמציאותו היה כח התולדה והצמיחה בשלמותו, ובכן פרה ורבה עד למאד, אברהם מגייר אנשים ושרה מגיירת נשים, ובכן ידע אותו ה' "למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה'", והוא הוא ישובו של עולם והמכוון בו... עבודת האדם היא להיות מפרה ומרבה, אל לו להיות יחידי בשום אופן, אלא תמיד להיות מוליד ומצמיח ומגדל לכל סביבותיו, יהא ממלא את הארץ ויהא ברכה... (דעת תורה בראשית א יא)

...וכשאנו מדברים על ענין הכרת אברהם את אלקיו, אין הכוונה על חקירות וידיעות בעלמא כדרך הפילוסופים, כי על כגון דא לא היה שייך לומר "אלוקי אברהם", מה סמיכות הוא ה"אלקי" ל"אברהם", הכרה פילוסופית היא דבר חיצוני, ומה שחוץ לאדם אין שייכות לאדם. הפירוש של "אלוקי אברהם" הוא במדה שהיה לו לאברהם את ה"אלקי" בו ובמציאותו... כל כולו של אברהם אבינו היה "מלך העולם", כל ההנהגה היתה אצלו הנהגת מלכות, אבימלך אמר "אלקים עמך" (בראשית כ"א) דייקא, וכשרואים אברהם כשמזכירים אברהם, הנה זה הזכרה וראיה להאלקים, כי חד הוא... (שם לך לך עמוד פ)

ועל דרך זה צריכים לבאר מה שאמרו חז"ל (ברכות ט"ז) "אין קורין אבות אלא לשלשה ואין קורין אמהות אלא לארבע", כי סוד האבות והאמהות הוא שהנם שרשי הבריאה, תופסים מסוף העולם ועד סופו. והוא מה שאמרו חז"ל (בראשית רבה ע') "וללבן שתי בנות, כשתי קורות מפולשות מסוף העולם ועד סופו", גילו לנו חז"ל סוד האבות והאמהות, שהם תופסי כל הבריאה, מסוף העולם ועד סופו. גדולים היו הרבה, אבל למדרגת "שרשים" לא הגיעו אלא האבות...

והנה כשאנו אומרים גם אלקי יצחק ואלקי יעקב, בודאי ישנם עוד ענינים ואופנים שגם יצחק ויעקב לבדם תופסין מקום מסוף העולם ועד סופו, אבל המבין יבין, כי גם יצחק ויעקב הנם כלולים באלקי אברהם... בזה נאמר לנו גדולתו של אברהם אבינו ע"ה, אמנם כי האבות הקדושים כולם היו שרשים, אבל שורש השרשים היה רק אברהם אבינו ע"ה, בך חותמין, כך נסתיים הכל, ואין עוד יותר...

אם כן איפוא, כשאנו אומרים שהאבות הקדושים הנם שרשים ואברהם אבינו ע"ה שורש השרשים, הלא כי יש מצות עשה של "ולדבקה בו", להתדבק בהאבות הקדושים ובאברהם אבינו ביחוד, כי הרי צריך להיות מחובר ומדובק אל השורש, וצריך אם כן להתדבק במדותיהם של האבות הקדושים... (שם עמוד פד)

אל תירא אברם אנכי מגן לך, ובמדרש רבה כאן אמר... "אברהם הרהר... תאמר שאחר עומד ומסגל מצוות ומעשים טובים יותר ממני ותדחה בריתו לבריתי, אמר לו הקב"ה מנח לא העמדתי מגינים של צדיקים, אבל ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים." אל נבין זה המאמר באופן פשוט, חלילה לאברהם להיות עינו צרה בצדיקים הבאים כי יעמדו ויסגלו מצוות ומעשים טובים יותר ממנו... אלא במעשיו הוא, דאג כאן אברהם אבינו ע"ה, כי יהיו חזקים שלא יתמוטטו לעולם... האבות הנה כל עבודתם ועמלם כל מטרתם לתכלית אחת פנו, כי יהיו שרשים, והוא אשר הבטיח לו הקב"ה "אל תירא אברם, ממך אני מעמיד מגינים של צדיקים"... (שם טו א)

על אברהם אבינו ע"ה כתוב "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", הוא היה מושרש ונטוע לגמרי, שום דבר לא הזיז אותו ממקומו, שום אש לא עשתה עליו רושם, הנה כי היה לו כח האמונה, וכפי שביארנו לעיל, כי אמונה זוהי ענין של מציאות, מציאות שאינה מוטלת תחת שינויים, ללא כל תנועה, זהו "ומצאת את לבבו נאמן לפניך"... (שם עמוד רלד)

בשביל ה"במה אדע" של אברהם אבינו הוצרכו ישראל לעבור דרך הקשיים של ארבע מאות שנה עוני בעבודת פרך, בהשקעות נוראה בכל המ"ט שערי טומאה, ולא בנקל יצאו משם, לולי נגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה וגאלם. ופשוט שאם אנחנו אומרים שבלא ה"במה אדע" היה נחדל מהם כל הדרך הארוך הזה עם כל קשייו, הרי הביאו, שכל התקון שהיה מן הצורך להתקיים על ידי אלה הת' שנה, היה מתקיים על ידי אברהם אבינו, רוצה לומר, שהיה אברהם אבינו הוא המתקן והמשלים כל העבודה שנעשתה אחר כך על ידי בני ישראל במצרים, אם כן הרי כבר יודעים אנו מזה, כמה עבודה גדולה וקשה היתה מוטלת לפני אברהם, כמה מלחמה גדולה וקשה, מעין המלחמה הקשה של הת' שנה ענוי ושעבוד של אחרי כן, וכל זה הוא רק במחשבה, כמה בנסיון האמונה היה עומד בזה כל אברהם אבינו... אם כן מי הוא זה כבר הבעל חשבון לחשוב פי כמה פעמים אלפים ורבבות של ת' שנה ענוי ושעבוד חשך ממנו אברהם אבינו בעבודתו ונסיונותיו אשר אמנם עמד בהם... (שם שמות עמוד קצח)

מכתב מאליהו:

מתחילה עובדי עבודה זרה וכו', למה מתחילים לספר את הגדת יציאת מצרים בזה+ אלא שמספרים מגדולתו של אברהם אבינו ע"ה, כי בהיותו בין עובדי עבודה זרה מכמה דורות, כשהכיר את בוראו והשיג את הטומאה הנוראה שבכל סביבותיו, על ידי זה עלה אל קצה הקדושה, עד כי אמיצות קדושתו היתה כל כך, שלא תתבטל עוד בכל הדורות עד סוף הבריאה, ומשורש קדושתו עוד יצמח המשיח ותכלית הבריאה בסוף הדורות. (חלק א עמוד קנח)

דרך זיכוך הצל הזה הוא כדרך זיכוך החומר עצמו. נאמר על אברהם אבינו, "ואברהם זקן בא בימים", פירש בזוהר הקדש, שכל זמן ורגע ניתן לאדם לעלות איזו דרגא במדרגות העליה, ואברהם אבינו בא בכל המדרגות של כל רגעי ימיו... וכשהגיע אברהם אבינו לעוצם מדרגתו למקום שאין שם לילה, שאין שם עולם הזה, מה היתה עבודתו אז? לימוד המוסר לזכך את צלו של העולם הזה. ועל האחריות למניעת זיכוך הצל הזה אמרו חז"ל "הקב"ה מדקדק עם חסידיו כחוט השערה". (שם עמוד קסח)

וכן באברהם אבינו, כשהבטיחו הקב"ה על כל העתיד לצאת ממנו, תכלית כל הבריאה! שאל שהרי ראה באצטגנינות שלא יהיה לו בן. ואמר לו הקב"ה צא מאצטגנינות שלך, שאצטגנינות היא על פי הטבע, והיא סותרת ומחריבה התכלית הרוחנית אפילו בתחילת בנינה. אבל התכלית נבנית על פי למעלה מדרך הטבע... (שם עמוד קפו)

ושמעתי בשם רבינו נפתלי אמשטרדם זצ"ל שאמר בשם החתם סופר, חסד גדול עשה השי"ת עם אברהם אבינו ע"ה ששמרו שלא יפסיד ממדרגתו הגבוהה על ידי התערבו עם ההמון שעשה חסד עמהם. ומכל האבות מצאנו רק באברהם "מגן אברהם"... (שם עמוד רכא)

אמרו חז"ל... כל הדורות היו מכעיסין ובאים עד שבא אברהם אבינו ונטל שכר כנגד כולם. פירוש, אברהם אבינו ע"ה עצמו גילה את כל קידוש השם של כל העולם במשך י' דורות, והוא השלים את אשר הפסידו, וזהו נטל שכר נגד כולם, דהיינו שנטל את תוכן כולם. ונעשה זה במדת החסד של אברהם אבינו ע"ה, שהתחסד עם העולם כולו, ובזה התאחד עמהם... (שם עמוד רנא)

...דוקא זאת רוצים ללמדנו, שנתאר לעצמנו את אמיצות דעתו של אברהם אבינו, שקם נגד בית אביו וכל משפחתו, ונגד כל העולם כולו, ונלחם למען אמיתת יחודו יתברך. הרי כולנו יודעים כמה קשה לשחות נגד הזרם הכללי, אפילו בסביבה המתנגדת רק מעט לדעותינו, על אחת כמה וכמה למי שהוא יחיד ובודד בתוך סביבה שכולה מתנגדת בהחלט. הרי לנו ציור למדת האמיצות שהצטרך לה אברהם אבינו כדי לעמוד נגד תרבות של עבודה זרה מושרשת ויציבה מדורי דורות. אין זאת אלא ממש קשיות עורף לצד הטוב, ואי אפשר להגיע לזאת אלא בהחלטה מוצקת כברזל שלא להכנע בשום פנים, שהצד שכנגד לא בא בחשבון כלל, ואז אין ליצר הרע אחיזה כלל. ובכח זה קיבל אברהם אבינו ע"ה הבטחה בגדר ברית שלא תופר לעולמים שלא יכלה זרעו, שהנקודה הקדושה הטמונה בלבו של כל אחד מישראל לא תתבטל לעולם... (חלק ב עמוד כא)

האבות תקנו לגמרי את העבר. אברהם אבינו ע"ה הוא תחילה לגרים, אבל לא נשאר בבחינת גר. השי"ת הוסיף בשמו אות ה"א, דהיינו ששינה את תוכנו. הוא נעשה לאב המון גוים, שזכה לתקן את עצמו להיות שורש לתכלית כל הבריאה, על ידי שנעשה שורש לכנסת ישראל. ולא רק את העבר שלו תיקן, אלא גם את י' הדורות שהיו לפניו ומכעיסין לפני הקב"ה, עד שבא אברהם אבינו וקבל שכר כולם, כי הפך את כל החושך שלהם לסבת האור. כי ככל שאלה החשיכו יותר, כי הוכבד נסיונו, וממילא היו גילויו יותר גדולים , (אחר שהתגבר על הנסיונות). נמצא שחטאיהם נעשו סבה לגודל קידוש ה' של מעשה אברהם אבינו ע"ה. (שם עמוד פב)

חסד זה שרשו בצדק, בחינת חסד שביסוד, וזו דרגתו של נח, "איש צדיק תמים", אבל לא חסיד. אולם אברהם אבינו ע"ה זכה לבחינת ההתחסדות הגמורה, שהיא למעלה מן המדות, לשמה גמור, ועל כן זכה לארץ ישראל שבחינתה היא הראיה הבהירה בהשפעה ישירה מהקב"ה, בחינת "תמיד עיני ה' אלקיך בה", והיא גדר הנתינה לשמה ממש, כי רק המתחסד רואה תמיד את חסדיו יתברך... (שם עמוד קנה)

וכן מצינו באברהם אבינו, שקודם שנתגלה לו השי"ת בחרן, כבר הגיע מעצמו לשלמות החסד, כמו שכתוב "ואת הנפש אשר עשו בחרן", שהכניסם תחת כנפי השכינה, והנחילם בזה את הטוב הנעלה ביותר בעולם הזה ובעולם הבא. וכמעט כל נסיונותיו שבאו אחר כך היו בכיוון הגבורה. לך לך-לעזוב את אביו לעת זקנתו לשם קיום מצות ה'. מלחמת המלכים, ברית מילה שהפרידה בינו לבין שאר האנושות... אבל דוקא על ידי ניגוד זה והעבודה הכרוכה בו התעורר להכיר את אלוקותו יתברך באופן הרבה יותר נעלה, כי מה שעשה קודם על פי מדתו הוא, עשה כעת על פי הכרה עמוקה ומחוזקת הרבה יותר באמונתו יתברך. ועל הכל בנסיונו הקשה ביותר, בעקדה, שבעמדו בו נאמר לו מאת ה' "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", כלומר, שזכה לקנות את שלמות מדת היראה במובנה העליון ביותר, שמקבל עליו עול מלכותו יתברך בלי שום הסתייגויות כאחד מפני הדר גאון עוזו. (שם עמוד קסב)

בגמרא נדרים ל"ב מוצאים אנו טעמים על סיבת גלות מצרים, נשאלת שם השאלה "מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים?" ונותנים שם האמוראים שלשה טעמים, א' מפני שעשה אנגריא בתלמידי חכמים. ב' מפני שהפריז על מדותיו של הקב"ה, שנאמר "במה אדע". ג' שהפריש בני אדם מלהכנס תחת כנפי השכינה. ומהר"ל בספר גבורות ה' ביאר שגדר ענינים אלו הוא חסרון דק באמונה.

והנה ידוע שהאבות הקדושים ע"ה עבדו את השי"ת בכל רע ורגע מחייהם... ואף על פי כן מצאה התורה הקדושה מקום לבחון במשפטה המעמיק את מעשיהם של האבות, וגילתה בהם חסרונות דקים, עד שכמעט אי אפשר לעין להבחין בהן, והן ברור שה"חסרונות" האלה היו רק בבחינת "צלו של גוף"... שגם בהיות המעשה לשם שמים בשלמות שלמעלה מהשגתנו, מתלווה עמו לפעמים "מעין מדה" שעדיין אפשר להוסיף ולזככה...

...שהוריקן בתורה... ברור שאין זה אלא בבחינת ה"צל", כי אף שצאתו למלחמה היתה בכוונה גמורה לשם שמים לשם מצות הצלת נפשות, וכך לימד אברהם לתלמידיו חניכי ביתו, אפשר שנתלוותה אליה נקודה קטנה מאד של קרבת אחים, כעין צל של מחשבה, שחניכיו מוכרחים לעזרו משום שלוט בן אחיו נתון בסכנה... וכן אמרו "במה אדע"... היתה עצה עמוקה של אברהם אבינו בכוונה צרופה וטהורה כדי לסבב הבטחה מוחלטת מאת השי"ת על ירושת הארץ ועל נצחיות ישראל... על כל פנים יש בשאלת "במה אדע" חטא של "מיחזי" כלפי חוץ כחסרון אמונה. אך אברהם אבינו ע"ה החליט כעין הוראת שעה של עבירה לשמה לשאול שאלה זו, כדי להבטיח את האמצעים לגאולה... אלא שגם ב"מיחזי" יש קצת אחיזה לצל של מדה כי הפגם של "מיחזי" אינו עושה רושם רע רק על האחרים, אלא פוגם גם בעושה עצמו. על ידי מעשה של מיחזי כיוהרא, העושה עצמו נפגם במדת הגאוה, כמו כן כיון שעשה אברהם אבינו ע"ה מעשה של "מיחזי" כחסרון אמונה, על ידי שאלתו "במה אדע", נפגם במשהו על ידי ה"מיחזי".

וכן בתשובתו למלך סדום, אף שהפסק שלא לכבוש אותם לעבדים היה אמיתי, יתכן שנצטרפה אליו נקודת הרגש של ריחוק לאנשי סדום שהתנגדו בהחלט למדת החסד שלו, קצת יותר מן המדה בבחינה דקה מן הדקה, וגם זה נחשב לו לחטא... (שם עמוד קעג)

הרי לך ההבדל שבין חסד להטבה ורחמנות. איוב רק השלים את החסר לאורחים, זוהי רחמנות, אבל אברהם נתן אפילו מה שלא היה חסר להם. כי מדת החסד היא אהבת עצם הנתינה. הוא לא רק ריחם על הנצרכים שבאו לפניו, אלא חיפש אפשרות לעשות חסד. (שם עמוד קעח)

היה נח דבק בשכינה, וזהו הסעד שעשה לו הקב"ה, שמי שדבוק באלוקים אי אפשר לו לזוז ממנו ולחטא. אבל באברהם כתוב "התהלך לפני", שהיה מהלך מעצמו בלי אותו דבוק שכינה שהיה עמו, שהרי כמה פעמים היה מנסה אותו, ואז לא היה מסייע לו הדיבוק, כיון שהיה מנסה אותו. והבן זה היטב.

הרי שגם הדבקות בה' אינה המדרגה האחרונה, מה אחריה? עבודת החסד! הנה לדבקות שלמה זכה אברהם אבינו ע"ה אחר מלחמת המלכים, כשאמר לו הקב"ה "אל תירא אברם אנכי מגן לך". בחינת אנוכי היא יותר גבוהה מבחינת אני, ולכן הוזכרה בי' הדברות. השגה זו באה על ידי דבקות רבה, מתוך אהבה טהורה להשי"ת. בחינה זו היא מגן בפני היצר הרע, שלא יוכל לדחוק ולהכניס בין הדבקים, אולם כל זה עדיין בחינת "הוצרך סעד לתמכו". רק בנסיון השמיני, במילה, אמר לו הקב"ה התהלך לפני, שאין עוד צורך במגן, בשמירה, אף לא בשמירה שמקורה בדבקות, כי אברהם אבינו ע"ה התעלה אל שיא מדרגת העבודה מפאת החסד, שהיא למעלה מעבודת הדבקות. כי במצב הדבקות יש לו סיוע מהקב"ה שהוא דבק בו, אבל עבודת החסד התמימה נובעת כולה מעצם מהות העובד, בלי שום התעוררות על ידי סבות חיצוניות וסיוע אחר כלל, והיא המעולה שבעבודות. (שם)

מדתו של אברהם אבינו ע"ה בעבודת ה' היתה מדת החסד, בכל אשר לו התחסד עם קונו, וכולו היה מסור בעצם פנימיותו לשמו יתברך ולעבודתו. לכן נתקיים בו הכתוב "גם אויביו ישלים אתו", וזכה להפוך את היצר הרע לטוב, כבירושלמי ברכות, "אברהם אבינו עשה יצר הרע טוב, דכתיב ומצאת את לבבו נאמן לפניך". (שם עמוד רד)

מגן אברהם, בחינה זו גבוהה מאד, ככתוב "אנכי מגן לך, שכרך הרבה מאד". פירוש, מדרגתך-"הרבה מאד" בלי גבול, ועל כן "אל תירא". ואף שאמרו רז"ל: "אל תאמין בעצמך" וכו', זה נאמר על מדרגות קודם הדבקות, אבל כשזוכה ל"מגן" אין עליו להתיירא עוד לאבד בקלות את מדרגתו, כי הקב"ה בעצמו מגין עליו מפני החטא. (חלק ג עמוד פד)

כאן אנו מוצאים את גדרי שתי המעלות, ולבי חלל בקרבי היא בחינת טהרה, אבל בחינת קדושה היא מדת אברהם היפוך יצר הרע לטוב. גדר "הרגו בלבו" הוא מדרגה, בה אין האדם נהנה כלל מהנאות גשמיות, כל כך הוא מתרחק מעניני העולם הזה, וההנאה הגשמית אינה נחשבת בעיניו, אדרבא, היא מאוסה ומשוקצת בעיניו... באברהם דייק שכתוב "ומצאת את לבבו", ולא כתיב לבו אלא לבבו, כלומר שהיה נאמן בשני יצריו, גם ביצר הרע השתמש בנאמנות גמורה לעבודתו יתברך, כל חמודות עולם שישמו לו רק אמצעים להכרת הבורא ועוצם חסדו יתברך, וכלימוד להדבק במדת חסדו. וכן שימשו לו כאמצעים לגמול חסד עם הבריות. (שם עמוד קמט)

הדרך השלישית היא דרך הקדושה, עולים אליה על ידי שלשה גדרים. הגדר הראשון מדת האמת, לחנך את עצמו להיות נאמן בלבו, יודה תמיד על האמת, ויסרב לקבל את השקר כאמת, זוהי בחינת האמונה שנאמרה על אברהם אבינו ע"ה, "ומצאת את לבבו נאמן לפניך", לבו היה נאמן לאמת שהכיר... (שם עמוד קסב)

המדרגה הרמה של הכרת "מלא כל הארץ כבודו", היא ההשגה, שאין מציאות בבריאה זולת גילוי כבודו יתברך. בחינה זו נבחנת רק בדבקות כשמעמיק למסור גם את הלעצמי (של האדם), עד שלא תשאר בו גם נקודה אחת בלי דבקות. אמונה בבחינה זו, שהאדם מבטל כל ערך אחר זולתו יתברך היא נדירה מאד, על כן הפליא השי"ת כל כך את אמונת אברהם אבינו ע"ה, שהיא היתה אמונה תולדת הדבקות.

גילו לנו חז"ל "ויוצא אותו החוצה", הוציאו מחללו של עולם, והגביהו למעלה מהכוכבים, זו היתה הקדמה אל והאמין בה', כל זמן שתפס במחשבתו רק את כל סדרי הנהגתו יתברך בעולמו שלמטה, לא היה יכול עדיין לתפוס במחשבתו את המובטח לו, שהיה היפך מכל סדרי הבריאה, ובמקום שמרגישים סתירה אין תפיסה מציאותית למחשבת האדם. ועל כן הגביהו השי"ת לראות את ההנהגה לא מתוכה, אלא מלמעלה הימנה, גילה לו את שורשה, פתח לפניו את תכלית הבריאה וסדריה, ומשם מצא מקום תפיסה להשגת ענין הבטחת הזרע. ואז, רק אז הגיע אל היכולת של "והאמין", שהיא הבחינה היותר קשה ועליונה, שלא יהיה חוצץ, ולו גם הרהור קל, בינו לבין הקב"ה. (שם עמוד קסט)

במדרש: "אברהם תבע זקנה. אמר לפניו, רבונו של עולם, אדם ובנו נכנסים למקום אחד, אין העולם יודעים למי לכבד"... פירוש אברהם אבינו היה חלקו במדת החסד, לכבד את הבריות לא בדרך חנופה, דהיינו לשם נטילה, להפיק תועלת מהאדם שהוא מכבד, אלא בדרך האמת, להנאות את המכובד. משום כך הרגיש אברהם אבינו כחסרון את אי האפשרות להבדיל במי שיש להקדים בכבודו, והיה סבור שיש לו צורך בכלי חדש-זקנה. (שם עמוד קפז)

לפעמים חל מפנה במצב הגילוים של דור או של כמה דורות, ובשעה כזו יש אפשרות שיקבל אדם אחד שפע גדול ממזל עליון שישנה את מזלו הפרטי מן הקצה אל הקצה. כך היה בימיו של אברהם אבינו. אברהם אבינו נולד "אברם", כי היה חלקו להיות "אב לארם", היינו האב הרוחני לבני ארם נהרים, ולצורך זה היה במזלו שלא יוליד בנים. אבל הוא חי בסוף עשרה דורות, שכולם היו מכעיסים לפני הקב"ה, וכיון שכן עמד בעת מפנה של השתלשלות הגלויים של כל העולם כולו. והוא בחר להיות הראשון לגלות האמונה הטהורה בו ית' ולהורות דרכו הישרה לכל באי עולם, ופעל זאת למרות כל ההסתר שהצטבר על ידי ההכעסה של עשרה דורות שלמים... ומכיון שנשתנה מצב כל הגילויים ואברהם נעשה "אב המון גוים", וזכה שתצא ממנו תכלית כל הבריאה כולה, היה מוכרח שישתנה מזלו שינוי יסודי, ושיהיו לו בנים כדי שיצאו ממנו כלל ישראל, ולבסוף המלך המשיח ותיקון הכללי... (חלק ד עמוד קב)

וכן מצאנו במדרש תנחומא בפרשת העקידה שאמרו ז"ל שאחת מטענותיו של השטן אל אברהם בדרכו אל העקדה היתה "תשמע מן המשטין ותאבד נשמה שתחייב עליה בדין?", היינו שהשטן טען שאולי הציווי אל אברהם לשחוט את בנו לא בא מן הקב"ה אלא מן השטן, על זאת השיב לו אברהם: "לא משטין היה אלא הקב"ה", שאברהם אבינו ע"ה המלומד בדרכי האמת והדבק בה בכל נפשו היה יכול להבחין מיד מהו קול האמת ומהו קול השקר. (שם עמוד רלט)