(ראה גם: דוד-ואבשלום)
ויאמר אליה אבשלום אחיה האמינון אחיך היה עמך, ועתה אחותי החרישי אחיך הוא, אל תשיתי את לבך לדבר הזה. ותשב תמר שוממה בית אבשלום אחיה... ויהי לשנתים ימים ויהיו גוזזים לאבשלום בבעל חצור אשר עם אפרים, ויקרא אבשלום לכל בני המלך... ויאמר המלך אל אבשלום אל בני אל נא נלך כלנו ולא נכבד עליך, ויפרץ בו ולא אבה ללכת ויברכהו... ויצו אבשלום את נעריו לאמר, ראו נא כטוב לב אמנון ביין, ואמרתי אליכם הכו את אמנון והמתם אתו אל תיראו, הלא כי אנכי צויתי אתכם חזקו והיו לבני חיל... ואבשלום ברח וילך גשור... ויהי שם שלש שנים. (שמואל ב יג כ)
וידע יואב בן צרויה כי לב המלך על אבשלום... ויאמר המלך אל יואב הנה נא עשיתי את הדבר הזה, ולך השב את הנער את אבשלום... ויאמר המלך יסב אל ביתו ופני לא יראה, ויסב אבשלום אל ביתו ופני המלך לא ראה. וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום. ובגלחו את ראשו, והיה מקץ ימים לימים אשר יגלח כי כבד עליו וגלחו, ושקל את שער ראשו מאתים שקלים באבן המלך. ויולדו לאבשלום שלושה בנים ובת אחת ושמה תמר, היא היתה אשה יפת מראה... וישלח אבשלום אל יואב לשלח אותו אל המלך, ולא אבה לבוא אליו, וישלח עוד שנית ולא אבה לבוא. ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שעורים לכו והציתוה באש, ויציתו עבדי אבשלום את החלקה באש... ויאמר אבשלום אל יואב הנה שלחתי אליך לאמר בא הנה ואשלחה אותך אל המלך לאמר למה באתי מגשור טוב לי עוד אני שם, ועתה אראה פני המלך ואם יש בו עון והמיתני. ויבא יואב אל המלך ויגד לו, ויקרא אל אבשלום ויבא אל המלך וישתחו לו על אפיו ארצה לפני המלך, וישק המלך לאבשלום. (שם יד א והלאה)
ויהי מאחרי כן ויעש לו אבשלום מרכבה וסוסים וחמשים איש רצים לפניו. והשכים אבשלום ועמד על יד דרך השער, ויהי כל האיש אשר יהיה לו ריב לבוא אל המלך למשפט ויקרא אבשלום אליו ויאמר אי מזה עיר אתה, ויאמר מאחד שבטי ישראל עבדך. ויאמר אליו אבשלום ראה דבריך טובים ונכוחים ושמע אין לך מאת המלך. ויאמר אבשלום מי ישמני שופט בארץ ועלי יבוא כל איש אשר יהיה לו ריב ומשפט והצדקתיו. והיה בקרב איש להשתחוות לו, ושלח את ידו והחזיק לו ונשק לו... ויגנב אבשלום את לב אנשי ישראל... (שם טו א, וראה עוד דוד-ואבשלום)
וכמו כן בא באבשלום, במה שנתגאה בו נפרע ממנו, שנאמר וכאבשלום לא היה איש יפה וגו' ובגלחו את ראשו וגו', רבי יהודה אומר נזיר עולם היה, והיה מגלח לשנים עשר חדש, שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום וגו', רבי יוסי הגלילי אומר נזיר ימים היה, והיה מגלח אחת לשלשים יום, שנאמר מקץ ימים לימים וגו', רבי אומר כל ערב שבת היה מגלח, שכן דרך בני מלכים לגלח בכל ערב שבת. מה היה בסופו, ויקרה אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד וגו'. (בשלח-שירה פרשה ב)
ונזיר עולם היכא כתיב, דתניא רבי אומר אבשלום נזיר עולם היה, שנאמר ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון, ומגלח אחד לשנים עשר חדש, שנאמר ויהי מקץ ימים לימים, ויליף ימים וימים מבתי ערי חומה, מה התם י"ב חדש, אף כאן י"ב חדש. רבי נהוראי אומר מגלח אחת לל' יום, רבי יוסי אומר מגלח מערב שבת לערב שבת, שכן מצינו בבני מלכים שמגלחים מערב שבת לערב שבת... (נזיר ד ב)
אבשלום נתגאה בשערו לפיכך נתלה בשערו, ולפי שבא על עשר פלגשי אביו לפיכך נתנו בו עשר לונביות, שנאמר ויסבו עשרה אנשים נושאי כלי יואב, ולפי שגנב ג' גנבות, לב אביו ולב בית דין ולב ישראל, לפיכך נתקעו בו ג' שבטים, שנאמר ויקח שלשה שבטים בכפו ויתקעם בלב אבשלום. (סוטה ט ב)
תנו רבנן אבשלום בשערו מרד, שנאמר וכאבשלום לא היה איש יפה וגו', ובגלחו את ראשו וגו' מאתים שקלים באבן המלך, תנא אבן שאנשי טבריא ואנשי ציפורי שוקלים בה, לפיכך נתלה בשערו, שנאמר ויקרה אבשלום לפני עבדי דוד ואבשלום רוכב על הפרד ויבא הפרד תחת שובך האלה הגדולה, ויאחז ראשו באלה ויותן בין השמים ובין הארץ והפרד אשר תחתיו עבר. שקל ספסירא בעא למיפסקיה, תנא דבי רבי ישמעאל באותה שעה נבקע שאול מתחתיו... ואבשלום לקח ויצב לו בחייו, מאי לקח, אמר ריש לקיש שלקח מקח רע לעצמו, את מצבת אשר בעמק המלך וגו', אמר רבי חנינא בר פפא בעצה עמוקה של מלכו של עולם... כי אמר אין לי בן, ולא הוו ליה בני, והכתיב ויולדו לאבשלום שלשה בנים ובת אחת, אמר רב יצחק בר אבדימי שלא היה לו בן הגון למלכות, רב חסדא אמר גמירי כל השורף תבואתו של חבירו אינו מניח בן ליורשו, ואיהו קלייה לדיואב, דכתיב ויאמר אל עבדיו ראו חלקת יואב אל ידי ולו שם שעורים לכו והציתוה באש, ויציתו עבדי אבשלום את החלקה באש. שם י ב)
ויהי מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא וגו', ואמר רב אויא ואיתימא רבה בר בר חנן שהלך להביא כבשים מחברון... (שם לד ב)
תניא היה רבי מאיר אומר אבשלום אין לו חלק לעולם הבא. שנאמר ויכו את אבשלום וימיתוהו, ויכוהו בעולם הזה וימיתוהו לעולם הבא. (סנהדרין קג ב)
...והכתיב מקץ ארבעים שנה ויאמר אבשלום אל המלך אלכה נא ואשלם את נדרי אשר נדרתי לה' בחברון, כי נדר נדר עבדך וגו', מאי לאו אקרבן, לא אעיקר נדרו אמר, עיקר נדרו בחברון הוה, והלא בגשור הוה, אמר רב אחא ואיתימא רבה בר רב חנן לא הלך אבשלום אלא להביא כבשים מחברון, הכי נמי מסתברא, דאי תימא לאקרובי הוא דאזיל, שביק ירושלים ואזיל ומקריב בחברון, ואלא מאי להביא כבשים מחברון, האי אשר נדרתי לה' בחברון, מחברון מיבעי ליה, אלא לעולם לאקרובי, ודא קשיא לך אמאי שבק ירושלים ומקריב בחברון, תיקשי גבעון דמקום קדוש הוא, אלא כיון שהותרו הבמות כל היכא דבעי מקריב. ארבעים שנה למאן, תניא רבי נהוראי אומר משום רבי יהושע מקץ ארבעים שנה ששאלו להם מלך... (תמורה יד ב)
ולפי שגנב שלשה גניבות, לב אביו ולב בית דין ולב אנשי ישראל, לב אביו דכתיב ויהי מקץ ארבעים שנה, כל עצמו של דוד לא מלך אלא ארבעים, וכא הוא אמר הכין, אלא בשעה ששאלו ישראל מלך, כי נדר נדר עבדך, אמר ליה ומה את בעי כדון, אמר ליה, כתוב לי חד פיתק דתרין גוברין דנסבינון עמי. אמר ליה אמור לי למאן דאת בעי, ואנא כתוב, אמר ליה כתוב לה סתם, ואנא למאן דבעי אנא נסב. כתב ליה סתם, אזל וצמת ליה תרין תרין גוברין עד דצמת ליה מאתן גוברין, הדא הוא דכתיב ואת אבשלום הלכו מאתים איש מירושלים קרואים והולכים לתומם מאבשלום ולא ידעו כל דבר מעצת אחיתופל... ולב בית דין, ויאמר אבשלום מי ישימני שופט הארץ וגו', ויעש אבשלום כדבר הזה, ולב אנשי ישראל ויגנוב אבשלום את לב אנשי ישראל. (סוטה ז ב)
כיוצא בו דוד שלא ייסר לאבשלום בנו ולא רידהו יצא לתרבות רעה, ובקש להרוג את אביו, ושכב עם פלגשיו, וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, ונפלו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות, וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף... (שמות א א)
...אבשלום, אמר רבי חנינא כחרובית גדולה היה, יכול ככידון, רבי ביבי בשם רבי יוחנן אומר בדין (כבידון, כרומח משופע ולא מסודרת תלתלים) היה עשוי... (במדבר ט כו)
אבא שאול אומר קובר מתים הייתי, פעם אחת נפתחה מערה מתחתי ועמדתי בגלגל עיניו של מת עד חוטמי, כשחזרתי לאחור אמרו לי של אבשלום היתה, שמא תאמר אבא שאול ננס היה, אלא אבא שאול ארוך בדורו היה... (שם שם כז)
כתיב וכאבשלום לא היה איש יפה בכל ישראל להלל מאד, יכול בכל, תלמוד לומר מכף רגלו ועד קדקדו לא היה בו מום... (שם שם כח)
כל מאן דנסיב יפת תאר נפיק מנייהו בן סורר ומורה, שכן כתב בדוד על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה יצא ממנו אבשלום שבקש להרגו, ושכב עם עשר פלגשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו מישראל כמה רבבות, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן בכרי ואחיתופל ולמפיבשת ולאיש בשת הרג והשליט ציבא על כל בית שאול. (תצא א)
...אבשלום בשערו ונהרג בשערו, אבשלום גבור כח היה במלחמה והיה חרבו מצומדת על מתניו, ומפני מה לא שלף חרבו וכרת שער ראשו וירד, אלא ראה גיהנם שנפתחה מתחתיו, אמר מוטב לי להתלות בשער ראשי ולא לירד באש, לפיכך היה תלוי באלה, רבי יוסי אומר שבעה פתחים לגיהנם, נכנס אבשלום עד חמשה פתחים של גיהנם, ושמע דוד התחיל מיילל ומספד וקרא על אבשלום חמשה בני בני, שנאמר וירגז המלך ויעל על עלית השער וגו', בני אבשלום בני בני והחזירו מחמשה פתחים, והתחיל מהלל ומשבח ליוצרו ואמר (תהלים פ"ו) עשה עמי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו, כי אתה ה' עזרתני ונחמתני, עזרתני ממלחמת אבשלום, ונחמתני על אבלי. (פרק נג)
רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, אמר רבי יוסי הגלילי כנגד מי אמר שלמה המקרא הזה, אלא אמרו כנגד אבשלום אחיו, שהיה מחשב בלבו ואומר אם אני הורג את דוד אבי אני נוטל המלכות לעצמי, ואינו יודע שמחשבתו של מקום קדמה לשלו... (פרשה יט)
ושואלים עוד היאך נענש דוד עליו השלום על עבירה שעשה, בכך שנגרם לאבשלום לעשות כמוה או יותר חמורה ממנה, כמו שאמר כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את הדבר הזה נגד כל ישראל ונגד השמש. אומר אני כי הדבר הזה אשר הודיע אותו נתן לדוד נחלק לשני חלקים, האחד מעשה ה', והוא נצחון אבשלום ושליטתו ושנכנעו לו כל אותם שהיו לדוד, ועל זה אמר הנני מקים עליך רעה מביתך, והשני מעשה אבשלום ברצונו, ועליו רמז באמרו ושכב עם נשיך לעיני השמש הזאת, ורצה במה שהקדים לספר לו מה שיעשה אבשלום ברצונו בדוד כדי להכאיב את לבו בכך. (מאמר ד פרק ה)
ודע כי לא לחנם אירע לדוד המלך ע"ה ענין אבשלום ותמר, כי שניהם היו בני יפת תאר, והיוצא מאותו שורש הולידו כיוצא בו בענפים... (אגרת הקדש פרק ה)
אבשלום - דרשו שהיה בן יפת תואר שלקח במלחמה, לפיכך היה בן סורר ומורה כברז"ל, ונכון, כי אחר שמוכרחה לשוב לדת ישראל לבה לא נכון לדת, והנטע בדמות השורש. (שמואל ב ג ד)
איש יפה - ספר מה גרם לו למרד, שהיה יפה ונתגאה ביפיו ובשערו, וחשב שאין ראוי באחיו כמוהו. ואולי שמע שבלב המלך להמליך את שלמה. (שם יד כה)
מקץ ארבעים שנה - כרש"י, בשנה י' של שמואל שאלו, והיה ג' לשמואל ושאול, ול"ז של דוד. בחברון - שהיתה שעת היתר במות, ובחר המקום בו הוקם גם אביו למלך. (שם טו ז)
ואבשלום לקח - עצה לעצמו, ואחר כך הוציאו עצמותיו וקברום שם... (שם יח יז)
נזיר עולם אם הכביד שערו מקל בתער משנים עשר חודש עד שנים עשר חודש, ומביא קרבנו ג' בהמות כשיגלח, שנאמר ויהי מקץ ימים לימים אשר יגלח וגו', ואבשלום נזיר עולם היה... (נזירות פרק ג יב)
ותמר מביאה ראשונה של יפת תאר היתה, אבל אבשלום נולד אחר הנישואין... (מלכים א ח ח)
מאתים שקלים - אולי נתן משקלם כסף וזהב לבית המקדש או לעניים, או שקלו להראות הפלגת רבוי שערו. (שמואל ב יד כה)
וחמשים איש רצים - היה זה דבר גדול, שאין דרך מלכי ישראל להרבות סוסים, והוא לא היה מלך. (שם טו א)
סורר - בגימטריא זה אבשלום בן דויד. (דברים כא כ)
וכאבשלום - ויפי הבן סבה לאהבת האב, ובכל זאת לא רצה דוד לראותו, שכל כך היה עצב על הריגת אמנון. (שמואל ב יד כה)
ויולדו לאבשלום - וגם מפני בני בניו לא רצה דוד לראותו. (שם שם כז)
ראה דבריך - התקן דבריך כך שיהיו טובים, מי ישימני - לא מלך כי אם שופט, ועלי יבא - ולא ידין על ידי אמצעים. והצדקתיו - ויחקר להוציא דין צדק. (שם טו ג)
ונשק לו - ודבר אתו כאשר ידבר איש אל רעהו להקטין עצמו לפניהם. (שם שם ה)
וכאבשלום - היה יפה שראוי לברך עליו לה', ובכל זאת לא רצה לראותו, והגם שהיה נזיר, כי לא נזר להכניע לבו כנזיר דשמעון הצדיק, כי אם אדרבא להתגאות, ולא גלח להשחית יפיו, כי אם מפני שכבד עליו, ולא היה מעשה נערות, שכבר נולדו לו בנים, ולא היה לו להתגאות ביפי עצמו, כי אם ביפי בניו. (שם)
אי מזה עיר - ואמר לו אם אינך משבט יהודה לא ישאו פניך אצל המלך, מה שאינו כן אם אני אהיה שופט, אפילו אם עלי יבא הדין לא אשא פנים. (שם טו ב)
אבשלום בא באדם נזיר הנזכר בנדרים ט' ב' תניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא אלא פעם אחד... הוא תיקונו של אבשלום שם היה שערו סבה כי נתגאה בשערו, והיה נזיר, כדאיתא בנזיר והבחור הלזה היה נזיר לגלחם לשמים, וכאן בשערות היה תיקונו בסוד שערות אדם הראשון.
אבשלום ניצוץ מבן בת שבע, שנשארה הרה כששכב עמה בפעם הראשונה, ובא רוחו וניתוסף טומאה על טומאתו דאבשלום, ורדף אבשלום לאביו, ואבשלום בן מעכה יפת תואר גלגול נחש מלך בני עמון, ודרשינן סמוכים בן סורר ליפת תואר. (גלגולי נשמות כ וכב)
ואין צריך לומר כי היה אבא שאול עומד בעינו של אבשלום ממש, רק כי כמו שבחייו היה אבשלום רוצה לבלוע את אביו, גם לאחר מותו היה מוכן לזה, כי היה לאבשלום כח בלתי טבעי, שכח טבעי בודאי לא נמצא אחר מותו. אבל כח העין של אבשלום היה כח בלתי טבעי, רק רוחני, וזה היה נמצא עוד אחרי מיתתו... (נתיב העושר פרק ב)
ויוולדו - וכולם מתו בעת ההיא, והמלך לא בא לנחמו. (שמואל ב יד כז)
עבדך אני - למהר"י אברבנאל היה אבשלום פוסח אם להמית את דוד או לא, ולכן שלח אליו את חושי שהוא רעה דוד וגם אבשלום לפשר ביניהם, ויאמר לו שהוא צודק, עבדך אני המלך אהיה - אבשלום יהיה מלך, ובכל זאת עבד אביך - בהסכמת ובראשות דוד, ואני עבדך - על כל פנים, אם לא אוכל להניא את דוד לכך. (שם טו לד)