(ראה גם: אדם-ומציאות, אכילה, בהמה, בעלי חיים, נחש, צער בעלי חיים)
ויברך אתם אלקים ויאמר להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה, ורדו בדגת הים ובעוף השמים ובכל חיה הרמשת על הארץ. (בראשית א כח)
ויצר ה' אלקים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו. (שם ב יט)
ומוראכם וחתכם יהיה על כל חית הארץ ועל כל עוף השמים בכל אשר תרמש האדמה ובכל דגי הים בידכם נתנו. כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל. אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. ואך את דמכם לנפשותיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו, ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם. (שם ט ב)
יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי. (משלי יב י)
כי מקרה האדם ומקרה הבהמה ומקרה אחד להם, כמות זה כן מות זה ורוח אחד לכל, ומותר האדם מן הבהמה אין כי הכל הבל. (קהלת יג יט)
ומוראכם וחתכם יהיה, היינו שמכאן ולהלאה יהיה לכם צורות בני אדם, (שמהן יראים חיות השדה), הרי שמקודם לכן (מעת החטא דעץ הדעת), לא היו להם צורות בני אדם, תא חזי, מתחילה כתוב בצלם אלקים עשה את האדם, וכתוב בדמות אלקים עשה אותו. (ועל כן יראו מהם חיות השדה), כיון שחטאו נשתנו צורותיהם מאותה צורה העליונה, ונהפכו הם לירא מפני חיות השדה... (נח רנב)
וכך שמעתי, אם האדם חטא, בהמה מה חטאת, שהקב"ה אמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה וגו', אלא הקב"ה עשה את רוח האדם ורוח הבהמה, והפרידם זה מזה, ולפיכך רוח בני האדם העולה היא למעלה, ורוח הבהמה היורדת היא למטה וגו', ודאי נפרדים הם זה מזה... אחר כך בא נח, וראה שהגוף נבנה ממקום יצר הרע, הקריב קרבן כמו שהקריב אדם, מה כתוב וירח ה' את ריח הניחוח וגו' כי יצר לב האדם רע מנעוריו, אמר הקב"ה מכאן ואילך, הואיל והגוף כבר נבלע מאותו יצר הרע, יתענג הגוף כמה שירצה ויאכל בשר... (שם רצט, וראה עוד ערך אכילה)
וילן העם על משה וגו', מכאן היה רבי הושעיא אומר נפל ביתא אבל לכוותא, השוו בהמתן לגופן, אמרין בהמתו של אדם היא חייו, אדם המהלך בדרך, אם אין בהמתו עמו מסתגף הוא. (בשלח-ויסע פרשה ז)
ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר תינוק בן יומו חי אין צריך לשמרו מן החולדה ומן העכברים, אבל עוג מלך הבשן מת צריך לשומרו מן החולדה ומן העכברים, שנאמר ומוראכם וחיתכם יהיה, כל זמן שאדם חי אימתו מוטלת על הבריות, כיון שמת בטלה אימתו. אמר רב פפא נקיטינן אריה אבי תרי לא נפיל, הא קא חזינן דנפיל, ההוא כדרמי בר אבא, דאמר רמי בר אבא אין חיה שולטת באדם עד שנדמה לו כבהמה, שנאמר אדם ביקר בל ילין נמשל כבהמות נדמו. (שבת קנא ב)
ורדו בדגת הים, אמר רבי חנינא אם זכה רדו, ואם לאו ירדו. אמר רבי יעקב דכפר חנין את שהוא בצלמנו כדמותנו ורדו, את שאינו בצלמנו כדמותנו ירדו, רבי יעקב דמן כפר חנין אמר יבא צלמנו ודמותנו וירדו לשאינו דומה לצלמנו כדמותנו. (בראשית ח יב)
אשה כי תזריע, הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ט) אחור וקדם צרתני... אמר ריש לקיש אחור זה יום האחרון, וקדם זה יום הראשון... אם זכה אדם אומרים לו אתה קדמת לכל מעשה בראשית, ואם לאו אומרים לו יתוש קדמך, שלשול קדמך... אמר רבי שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר בהמה חיה ועוף, כך תורתו אחר בהמה חיה ועוף הדא הוא דכתיב זאת תורת הבהמה, אשה כי תזריע. (ויקרא יד א)
אדם ובהמה תושיע ה', אמר רבי יצחק משפט אדם ובהמה אחד, משפט אדם ביום השמיני ימול, ומשפט בהמה ומיום השמיני והלאה ירצה. (אמור ו)
זה שאמר הכתוב כי מקרה האדם ומקרה הבהמה וגו', בא וראה, כתיב באדם לא תלבש שעטנז, וכתיב בבהמה לא תחרוש בשור ובחמור יחדו (דברים כ"ב), מקרה אחד לכל, מה אדם מקבל טומאה, אף בהמה מקבלת טומאה, באדם כתיב (במדבר י"ט) הנוגע במת לכל נפש אדם יטמא, ובבהמה (ויקרא י"א) הנוגע בנבלתה יטמא עד הערב, כמות זה כן מות זה, באדם כתיב והרגת את האשה (שם כ'), ובבהמה כתיב (שם) ואת הבהמה תהרגו, ורוח אחד לכל, ומי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, רוח האדם לפי שנתנה מלמעלה כתיב ביה עליה, ושל בהמה לפי שנתנה מלמטה לפיכך כתיב ביה ירידה. ומותר האדם מן הבהמה אין, מהו אין, שהוא מדבר והיא אינה מדברת, ועוד יש באדם דעה ובבהמה אין בה דעת, והאדם יודע בין טוב לרע והבהמה אינה יודעת כלום, ועוד האדם נוטל שכר על מעשיו, ובהמה אינה נוטלת שכר על מעשיה, האדם מת מטפלין בו ונקבר והבהמה אינה נקברת, הוי ומותר האדם מן הבהמה אין... (שם טו)
ומותר האדם מן הבהמה אין, שעשה לו הקב"ה שלא יתבזה כבהמה, רבי אילא ורבי אמי חד אמר עשה לו מנעל ואפיפורין פרוסה על רגליו, וחד אמר עשה לו כסתות שלא ישב ויצטער, רבי איבא ורבי אמי חד אמר עשה לו תכריכין, וחד אמר עשה לו קבורה. (קהלת פרק ג, תתקסט)
ומוראכם וחיתכם יהיה על כל חית הארץ, אדם הראשון היה מושל בכל החיות ובכל הבהמות וכו', וכשחטא פרקו עול מצוארם, ואימתם וחתתם חזרו בימי נח. (נח)
ויאמר בלעם לאתון וגו', בלעם נהרג בחרב בשביל שעשה צער בעלי חיים לאתונו, ואמר לו יש חרב בידי וגו', והטעם שנענש כי לבני נח לא הותר לרדות בבעלי חיים כי דוקא אדם הראשון שלא הותר לו בשר הותר לו רדיה, שנאמר ורדו, אבל בני נח שהותר להם בשר לא נאמר להם ורדו. (בלק)
ישראל שהקריב קרבן ונפסל קרבנו, בין במחשבה בין במעשה, דמו נדרש, וכן אירע לבלעם כמה דאתמר, ונהרג הוא וכל הנלוים אליו, והפרים והאילים תבעו עלבונם וצערם שנזבחו ונשרפו על ידי אותו רשע ולא נתרצה חלבם ודמם לא לפנימיים ולא לחיצוניים... (שם)
ויהי כד יהוין בניא דאתתא לעיין באוריתא ועבדין פקודיא יהוין מתכונין ומחיין יתך לרישך וקטלין יתך, וכד ישבקון בניא דאתתא מצותא דאורייתא ולא יעבדון פקודיא תהוי מתכוין ונכית יתהון בעקביהון וממרע יתהון, ברם יהוי אסו לבנהא דאתתא ולך חויא לא יהוי אסו, ברם עתידין הינון למיעבד שפוייתא בעיקבא בסוף עקב יומיא ביומוי דמלכא משיחא. (בראשית ג טו)
וירדו בדגת - בלשון הזה גם לשון רידוי וגם לשון ירידה, זכה רודה בחיות ובבהמות, לא זכה נעשה ירוד לפניהם, והחיה מושלת בו. (בראשית א כו)
לאכלה - השוה להם בהמות וחיות למאכל, ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר... וכשבאו בני נח התיר להם בשר... (שם שם כט)
ואיבה אשית - אתה לא נתכוונת אלא שימות אדם כשיאכל הוא תחילה ותשא את חוה... לפיכך ואיבה אשית. ישופך - יכתתך, ואתה תשופנו - לא תהא לך קומה ותשכנו בעקבו, ואף משם לא תמיתנו... (שם ג טו)
לקין אות - דבר אחר כל מוצאי יהרגני, הבהמות והחיות, אבל בני אדם עדיין לא היו שיירא מהם... אמר עד עכשיו היה פחדי על החיות, כמו שכתוב ומוראכם וחתכם וגו', ועכשיו בשביל עוון זה לא ייראו ממני החיות ויהרגוני. מיד וישם ה' לקין אות - החזיר את מוראו על הכל. (שם ד טו)
מיד כל חיה - לפי שחטאו דור המבול והופקרו למאכל חיות רעות לשלוט בהם, שנאמר נמשל כבהמות נדמו, לפיכך הוצרך להזהיר עליהם החיות. (שם שם ה)
...ולפי המשל חיה שטעמה בשר אדם מתגרה תמיד באנשים. (יחזקאל יט ב)
...וכבר כתבתי בזה סוד נרמז לרבותינו, וטעם "בעבור האדם" כי בעבורו נענשו, ואם אדם לא חטא היו הם ניצולין אע"פ שהשחיתו גם הם דרכם. (בראשית ח כא)
...וראוי שנפרש בטעם איסורו כי השם ברא כל הנבראים התחתונים לצורך האדם, כי הוא לבדו בהם מכיר את בוראו, ואף על פי כן לא התיר להם באכילה מתחלה רק הצומח, לא בעלי הנפש, כאשר בא בפרשת בראשית, שנאמר הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע וגו', וכאשר היה במבול שנצולו בזכותו של נח והקריב מהם קרבן והיה לרצון לה' התיר להם השחיטה, כמו שאמר כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה כירק עשב נתתי לכם את כל, כי היותם בעבור האדם. והנה התיר גופם אשר הוא חי בעבור האדם, שיהיה להנאתו וצרכו של אדם, ושתהיה הנפש שבהם לכפרה לאדם בקרבים לפניו ית', לא שיאכלוהו, כי אין לבעל נפש שיאכל נפש, כי הנפשות כלן לא-ל...
מן הידוע עוד כי הנאכל ישוב בגוף האוכל והיו לבשר אחד, ואם יאכל אדם נפש כל בשר והוא יתחבר והיו לאחדים בלב, תהיה עובי וגסות בנפש האדם ותשוב קרוב לטבע הנפש הבהמית אשר בנאכל, כי הדם לא יצטרך עכול כשאר הנעכלים שישתנו בעכולים ויתלה בו נפש האדם בדם בהמה... (ויקרא יז יא)
וחשוב בלבך שהקב"ה ברא את כל השפלים להנאתו ולתשמישו של אדם, שאין לנו טעם ביצירת בעלי חיים השפלים והצמחים שאינם מכירים בוראם זולתי זאת. וברא את האדם שיכיר את בוראו, ואם האדם אינו יודע שבראו, וכל שכן שאינו יודע שיש אצל בוראו מעשה נבחר ומרוחק, נמצא האדם כבהמה וכוונת הבריאה בטלה... (תורת ה' תמימה א)
יש דברים רבים שאדם עושה אותם וכן שאר בעלי החיים, כמו אכילה ושתיה פריה ורביה וכיוצא בהן. ומשתתף האדם באותו כח, רצוני לומר כי מכריח האדם ומכריח הבהמה לעשות המעשה ההוא שוים, והוא הטבע. אך בעיקר המעשה הפרש גדול ביניהם, ועליו אמר ומותר האדם מן הבהמה אין, אין רומז על דבר אחד... (האמונה והבטחון ב)
וירדו - להודיע שכל נבראי מטה לא נבראו אלא בעבור האדם, ושיהיה בשכלו מלך ומושל עליהם, שאם לא כן לא יהיה בעולם השפל מי שיכיר מי בראו... ובדגים משלו רק מהמבול ואילך שאכלו מהם... בדגת ובעוף - שאי אפשר למשול בהם אלא בתחבולה גדולה... (בראשית א כו)
הנה עשה זה כנגד האלקים לבטל מעשיו ואף בפחותים מן האדם לא היה רשות לאדם להשחיתם עד שצוה הא-ל לנח, וגם בצומח שהוא פחות מן החי, היה צריך מצות האל להתירם לאדם... (שם ט ו)
ידוע שמבני אדם אנשים שצורת פניהם דומה לצורה משאר בעלי חיים, עד שנראה איש כאלו פניו דומים לפני האריה, ואחר כאלו פניו דומים לפני השור וכיוצא בהן, וכפי אלו הצורות הנוטות אל צורות פני שאר בעלי חיים מכנים בני אדם כן... (חלק ג פרק א)
כל שגורם צער בחינם נענש, ואפילו אם מטעין על בהמה יותר משיכולה לשאת ומכה אותה. אדם הראשון שלא התיר לו בשר תאוה התיר לו רדיה בבהמות, ולנח שהתיר הבשר, אסרה. ומותר רק להטריחם בערב שבת כדי להכניסם בעוד יום. (תרסו)
ויקא את יונה, קראו כאן דג, כי ה' החיהו לכבוד יונה, ואמר ויקא ולא להקיא כמו שאמר לבלוע, לפי שכל בעלי החיים מזומנים לשרת את הצדיקים מבני אדם ולהועיל להם, ואין להם רשות להזיק להם. (כד הקמח כפורים א)
ולא הזיק נחש ועקרב... ואם היזק הבעלי חיים שראשם הנחשים והעקרבים והשרפים ואיבה אשית וגו', הא למדת שקודם לכן היתה האהבה תקועה ביניהם, עד שמזו האהבה ירדה שנאה לכל באי עולם... כמו כן השרה שכינתו בבית המקדש, להורות לנו כי כמו ששם לא היה נזק כלל במנהגו של עולם, עד שלא הזיק נחש שרף ועקרב, כן היה ראוי בכל העולם, רק שגרם החטא... (אבות ה ד)
למה שהיה האדם שוה המזג ומשיג במחשבה ועיון יותר מכל בעלי החיים, הנה הוא יותר נכבד היצירה ויותר שלם מהם, אם שווי מזגו יראה לפי שהוא מתפעל מן ההפכים בשוה, ואם השגתו במחשבה ועיון יראה מהיותו ממציא המלאכות והחכמות, ואין ראוי שיחשב כי להיות שאר הבעלי חיים אינם צריכים צל מחורב ומחסה מזרם וממטר... ונמצא להם גם כן קצת תחבולות כמו שנמצא לבעלי הטרף... שיהיו בעבור זה שלמי היצירה יותר ממין האדם... כי זה הדעת (שהאדם פחות מבעלי חיים) כשיעויין בו ימצא נפסד הפסד גמור, וזה שאנחנו כאשר חפשנו ענין הצורות הנמצאות בחמרים וכל הנמצאים השפלים המתהוים, נמצא אותם כולם הולכות מהלך השלמות קצתם לקצתם, רצה לומר שהצורה המתאחרת יותר נכבדת מן הקודמות לה, וכאלו החומר מתנועע תמיד בקבלת הצורות ממדרגת החסרון אל מדרגת השלמות... ונמצא הקוף שהוא כמו אמצעי בין מיני הבעלי חיים ומין האדם, ובמין האדם תעמוד ההויה, אם כן אי אפשר מבלי שיהיה האדם שהוא תכלית היצירות השפלות יותר נכבד ושלם מכלן אחר התקבץ בו כל הצורות הקודמות, והן כמו היולי אליו, ועל כן הוא גדול על כלן וכובש כל הבעלי חיים תחתיו ורודה בהם, לפי שהשגותיו כולן הן כלליות, והשגות כל הבעלי חיים הן פרטיות, כי לא ישיגו ענינים כוללים, ועל כן ימצאו להם כלים פרטיים ותחבולות פרטיות ...כן ראוי שילמד כל המדות הפרטיות אשר בכל אחד מן הבעלי חיים, ויקבץ אותם כדי שימצאו כלן בו וימציא בזה המלאכות והחכמות... וכן אמר שם כלבים מה הם אומרים, בואו נשתחוה ונכרעה נברכה לפני ה' עושנו, ורוצה לומר כי ממה שהכלב מכיר את קונו ואת המטיב לו, והוא נכנע תמיד לפניו ומחזיק לו טובה בכל יכלתו מאשר בידו לעשות, יש לקחת מזה מוסר השכל להודות לא-ל על כל הטובה שהוא מטיב לנו וזן ומפרנס אותנו... (מאמר ג פרק א)
ולאדם לא מצא עזר - לא מצא בבעלי החיים טבע נאות להשלים את הטבע האנושי. ועל ידי זה הרגיש האדם צורך בעזר, ואחרי שלא מצאה יעשנה מגופו. (בראשית ב כ)
...והוא גם הטעם למה נגרע אדם מכל החי, כי בהמה טהורה טהורה לעולם, וכן האדם יציר כפיו ית' לא היה בו שום צד טומאה, ורק על ידי זוהמת נחש שהוטל בחוה בא לו פגע ונגע. וכן לענין הפרנסה, כמו שאמרו חז"ל בקדושין פ"ב: מימי לא ראיתי ארי סבל וכו', כי בעלי החיים לא חטאו, ולכן מתפרנסים שלא בצער, מה שאינו כן באדם... (ויקרא יג א)
ובפרק קמא דבבא קמא תניא: שדרו של אדם לאחר ז' שנים נעשה נחש, והני מילי דלא כרע במודים. כי הנחש היה הולך בקומה זקופה, שהיה מלך שבחיות, ונטל השי"ת הזקיפה שהיתה לו, מפני שהיה ממית האדם עד שהיה מין וכופר בעיקר לגמרי, והיה מסיתו שלא יכרע אל השי"ת כלל. ולכך מי שאינו כורע לפני השי"ת נעשה גם כן שדרו נחש, כי זקיפת האדם היא בשדרה שלו.
ויש לך לדעת כי ראוי האדם שיהיה נחש כאשר לא כרע במודים, כי האדם יש לו שייכות לנחש, שאם לא כן לא היה מתחבר הנחש אל האדם להיות מסיתו, ולא היה בא נחש על חוה. כי האדם היה מלך על התחתונים, וכן הנחש היה מלך בחיות בתחתונים קודם שנתקלל. והיה האדם והנחש הולכים בקומה זקופה... וכאשר מת האדם ובטלה מלכותו, הוא קרוב אל הנחש שבטלה מלכותו גם כן. ולפיכך אחר ז' שנים, שנתרחק ממדרגה שלו, שהיה מלך כאשר היה חי, אז שדרה שלו נעשית נחש. ודוקא שדרו, שהשדרה בפרט יש לה קירוב אל הנחש, שאין דבר בזקיפה כמו השדרה, ובדבר זה היה האדם דומה לנחש, מפני שהיו שניהם מלכים.
וזה כאשר לא כרע במודים, כי ההבדל ביניהם, האדם אף על גב שהוא בקומה זקופה ודומה למלך, מקבל את השי"ת עליו לא-לוה וכורע לפני מלכו של עולם ומבטל מלכותו מפניו, ולפיכך דוקא דלא כרע במודים, שאז הוא דומה לנחש... (נתיב העבודה פרק י)
כל זמן שהאדם חי אימתו מוטלת עליו. פירוש מפני כבוד הצלם אשר הוא נבדל, ולפיכך מוראו של אדם שנברא בצלם אלקים על כל חיות השדה, והצלם הזה דוקא כאשר הוא חי ולא כאשר הוא מת. וענין הצלם הזה מדריגתו ומעלתו מבוארת במסכת אבות, שהצלם הזה ענין אלוקי באדם... ולכן כאשר יש כאן שנים, שהמספר הזה כנגד הצורה, כי החומר הוא מדריגה ראשונה והצורה מדריגה שניה, וכאשר יש שנים אז יש כאן צלם אלקי לאדם, לא נפל אריה עליהו, כי האדם הפרטי גובר עליו האריה מצד כחו החמרי, כי האריה יש לו על האדם התגברות מצד כחו החמרי, ומצד כח זה הוא נופל על האדם, אבל כאשר הם שנים, ויש לשנים כח נבדל מצד הצלם האלקי, ולפיכך לא נפל אריה על שנים. (חידושי אגדות שבת קנא ב)
...כי האדם הוא נבדל מכל הנמצאים, שהוא בעל חי משכיל, וכל המינים הם חמריים אליו, ודבר זה בארנו ביבמות בפרק הבא על יבמתו, אצל שבא אדם על כל בהמה ולא נתקררה דעתו עד שבא על חוה, כי יש לאדם צד חבור עם כל המינים כמו חומר וצורה, וכל חבור קראו חכמים ביאה... (שם סנהדרין קח ב, וראה שם עוד)
ואנשי קדש תהיון לי... ועל זה נאמר מי יודע אם רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה לארץ, רצונו לומר לפעמים רוח הבהמה עולה למעלה כדרך שאמרתי, ולפעמים רוח בני אדם יורד למטה, דהיינו כשאוכלה בכשרות והיא בהמה טהורה אז רוח הבהמה נתעלית, ואם אוכלה בטרפות אז הוא יורד למטה, ומתקיים גם בו לכלב תשליכון אותו, כי נשלך לקליפה קשה, וענין אכילת בהמות וחיות הכשרות הוא שהרוח החופף על כח החיוני שלהם הוא מסטרא דקדושה, ובהמות וחיות הטמאות הוא כי רוח החופף על כח החיוני שלהם הוא מסטרא דמסאבא, ואף שהיא כשרה אינה נתרת אלא כשמיתתה על ידי אדם, דהיינו לברר מיתה יפה בסכין בדוק, אבל כשתמות מעצמה או על ידי טריפת חיות טמאות אז הטומאה דבקה בה... (תורה שבכתב משפטים)
יודע צדיק נפש בהמתו - אינו מאכילה ומעבידה יותר מדי... (משלי יב י)
...דמותר האדם מן הבהמה אין, זהו החכמה, דכתיב והחכמה מאין תמצא, אבל הכסיל שאין בו חכמה יתרונו מן הבהמה הוא השחוק, שהבהמה אינה יכול לשחוק, לכך הכסיל שוחק תמיד להראות שגם לו יש יתרון מן הבהמה... (דברי אליהו קוהלת)
וכבשוה - כי בכל מקום השמם מבני אדם ירבו שם חיות השדה, וכשיתישב המקום מבני אדם יש לו מלחמה לגרש החיות הטורפות עם זוחלי עפר, ונתן ה' לאדם ערמות ותחבולות לכבוש את הארץ ולגרש את אויביו שהם חיות הטורפות משם, וגם נתן בטבעם המורך שיברחו מבני אדם... ולא אמר פה "בבהמה" כי הבהמות רובם נמשכות מעצמם אל האדם, ואין להם קיום בלעדו, כמו הצאן והבקר סוסים וחמורים, ולא שייך בהם רדיה, רק ידוע שכל הבהמות הבייתיות היו תחלה מדבריות, לכן אמר תחלה וירדו בבהמה... (בראשית א כח)
ויצר ה' כל חית השדה ויבא אל האדם - שכל תכונותיהם ומדותיהם הביא אל האדם, שנפש האדם כוללת את כולם, ולכן הביאם אליו לראות מה יקרא לו, כי הוא ידע מנפשו ליחד שם לכל כח השתול בכל בעל חי... (שם ב יח)
בהמה - במה לאדם, על ידי שהאדם ירתום את השור למחרשה וכו', תתפנה דעתו להסתכל כלפי מעלה. (שם א כד)
וירדו - ...בשאר המקומות 'רדה ב' משמעותו להשתלט על עצם מבחינה מסוימת של מהותו. ואכן, זה מעמדו של אדם ביחס לבעלי החיים, תפקידו אינו להכניע כלה את כולם, אולי יש בחינות לארץ וליצוריה המופקעות מתחום שלטוננו, אך תפקידו של אדם לרדות בם, לא אותם, עליו להפעיל את שלטונו בכל בעלי החיים, בהם ובארץ עצמו, בבואו לקיים את תפקידו כאדם ישלול מהם מקצת מחירותם, ויביאם לידו חלקית. אם ישלוט ביצורים כ"אדם", בצלם אלקים ובדמותו, ברצון יקבלו את עול שלטונו, שלטונו אינו שעבוד והשפלה, אלא עילוי להם ושיתופם בחירות האלקית. העולם כולו יכנע ברצון לאדם הטהור העובד את בוראו, אך אם ינצל האדם את מעמדו לרעה, ולא ישלוט ביצורים כאדם, אלא בכחו ובעוצם ידו, לא ברצון ייכנעו לו, וכך הורו חז"ל, (בראשית רבה ח' י"ב) את שהוא בצלמנו כדמותנו וירדו... זכו וירדו (ממשלה), לא זכו וירדו (ירידה)... (שם שם כו)
ואיבה אשית - אנטיפטיה לנחש, הממחישה לאדם את ההבדל שבינו ובין הבהמה, וכי הוא אינו צריך להכנע לרודנות של הבהמי, של היצר, הנחש הנושך אותו, והוא סם המות לאדם. וכן גם יצרים אחרים המהנים האדם לרגע, וסופם מות. (שם ג טו)
וחתכם יהיה - שיתוק שמרוב פחד. אין האדם עוד מנהיג החיות, ואינו מבינם. בכל חית - ולא כל, יש מהם שניתנו בידכם, מעתה אין על האנושות להשלים את כל העולם, כי אם לתקן את עצמה... (שם ט ב)
כל חלב וכל דם - ...הדם הוא מהותה של הבהמה, והחלב התכלית שלה, שני אלו אסורים לאדם, לומר שאין מהותה ותכליתה של הבהמה יכולים להיות זהים עם אלו של האדם. (ויקרא ג יז)
במדרש אחור וקדם צרתני... כמו כן באדם עצמו יש בו נפש הבהמיות ונשמה טהורה, וצריכין מקודם לתקן תורת בהמה וכו', אחר כך זוכין למצא כל אחד תורתו ועל מה נברא, ובגמרא רמזו, אסור לאדם לאכול עד שיתן לבהמתו, דכתיב עשב בשדך לבהמתך, והדר ואכלת ושבעת וגו', שאינו יכול לתקן תורת אדם עד שמתקנים תורת בהמה כנ"ל. (תזריע תרל"ט)
אך בה' אל תמרודו... ויש לפרש למה בדור המבול נוסף על ענשם הופקרו למאכל חיות רעות, משום דמורא האדם על החיות הוא מפאת צלם האלקים שעליו, והנה זהו רק כשיש להאדם מורא שמים, אבל כשהאדם מורד באלקות, לעומת זה החיות מורדות בצלם אשר עליו... (במדבר שלח תרע"ג)