אדם הראשון   חטא ועונש

(ראה גם: אדם הראשון-כללי-קודם ואחר החטא)

ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ונחמד העץ להשכיל ותקח מפריו ותאכל, ותתן גם לאישה עמה ויאכל... ויאמר האדם, האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואכל. ויאמר ה' אלקים לאשה מה זאת עשית, ותאמר האשה הנחש השיאני ואכל... אל האשה אמר הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך. ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר ציויתיך לאמר לא תאכל ממנו ארורה האדמה בעבורך, בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה. בזעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה כי ממנה לוקחת, כי עפר אתה ואל עפר תשוב. (בראשית ג ו-יט)

וישלחהו ה' אלקים מגן עדן, לעבד את האדמה אשר לוקח משם. ויגרש את האדם, וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמר את דרך עץ החיים. (שם שם כג)

זהר:

...אלא עץ הדעת טוב ורע היה מעורר הסטרא אחרא ההוא של הרע, ובקש להתגבר בעולם, (וכיון שחטא האדם בעץ הדעת ונעשה לא זכי, על כן נתעוררה בחינת הרע שבאילנא דדעת טוב ורע, ורצה הרע להתתקף בעולם, כלומר שרצה להתגבר על הטוב ולהתאחז בעולם, באופן שהטוב לא יוכל לעולם לנצח אותו), ויצאו להם כמה רוחות בכמה מיני כלי זיין בכדי להתתקף בעולם ולהלבש בגופים, (הרבה רוחות יצאו להתתקף בעולם בכמה מיני כלי זיין, דהיינו כחות החורבן, להתלבש בגופין של בני אדם בעולם הזה ולשלוט כאן בקביעות, כי חשבו שאין מציל מידם, מחמת הפגם שעשה האדם בחטאו בנקודת הרחמים שבמלכות כנ"ל). (הקדמה רמח, ועיין שם עוד)

רבי יהודה שאל לרבי שמעון, מה שלמדנו שאדם הראשון היה משוך בערלתו, מה פירושו, אמר לו שהפריד ברית קדש, (דהיינו יסוד דז"א) ממקומו וחלקו, (דהיינו מהשכינה) ועל כן ודאי היה מושך בערלה שעזב את ברית קדש, (דהיינו היחוד דקב"ה ושכינתיה), ונתדבק בערלה (דהיינו הקליפה המפרידה בין קב"ה לשכינתיה), ונתפתה בדברי הנחש... (בראשית תלד, ועיין שם עוד)

אמר רבי יוסי הרי למדנו שצוהו הקב"ה על עבודה זרה, דכתיב ויצו (על שפיכת דמים ועל גילוי עריות), וכי כמה אנשים היו בעולם שהיה צריך הקב"ה להזהירו עליהם, אלא ודאי כל אלו ז' המצות היו רק על אילן זה של עץ הדעת משום שבו נאחזים כל אלו המצות, כי כל מי שלוקח העץ הדעת בלבדה עושה פרוד (בין ז"א לנוקבא, ונמצא) שלוקח אותה שתשפיע בהמונים שלמטה, ולוקח בזה על עצמו איסורי עבודה זרה ושפיכת דמים וגילוי עריות, עבודה זרה הוא עובד באלו השרים הממונים שהוא המשיך להם השפע מעץ הדעת ונמצא עובד אל הממונים שהוא עבודה זרה, שפיכת דמים הוא עובר, משום שבאילן הזה תלוים הכחות של שפיכת דמים, כי הוא בצד שמאל שהוא גבורה, וסמאל שרו של עשו נתמנה על זה. גילוי עריות הוא עובר משום שעץ הדעת אשה היא ונקרא אשה, דהיינו הנוקבא דז"א, ואסור להזמין אשה בלבדה אלא ביחד עם בעלה, שלא יהיה נחשד בגילוי עריות, והחטא של עץ הדעת הוא שלקח הנוקבא בלבדה בלי בעלה, ועל כן בכל ז' המצוות נצטוה באיסור אילן הזה דעץ הדעת, כיוון שאכל ממנו עבר בכולם כי כולם נאחזים בו...

מיד אחר שנגעה בעץ הדעת ותרא האשה כי טוב וגו', אמר רבי יצחק אילן הזה העלה ריחות, כמו שכתוב ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה', ומשום הריח שהיה עולה ממנו, חמדה אותו לאכול ממנו. ר' יוסי אומר ראיה היא שהביאה לה החמדה לאכל מעץ הדעת, ולא הריח, שהרי כתוב ותרא האשה. אמר לו ר' יהודה הרי אחר החטא כתוב ותפקחנה עיני שניהם, הרי שלא השיגה ראיה אלא לאחר האכילה, אבל מקודם האכילה לא השיגה רק ריח בלבד. אמר לו ר' יוסי, ראיה זו שמקודם האכילה, היה בשיעור האילן, שהוא בחינת אור נקבה שראיה זו הביאה לה החמדה, אבל הראיה שהשיגה אחר האכילה היתה בשיעור יותר גדול מבחינת האילן, שכתוב ותרא האשה, ומלת האשה הוא מדויק, להורות שהראיה היתה באור של בחינת נקבה.

ותרא האשה כי טוב וגו', ראתה ולא ראתה כי טוב העץ, ראתה כי טוב העץ ולא יכלה להחליט, ומה כתיב לאחר זה, ותקח מפריו, ולא כתוב ותקח ממנו, כי לא החליטה בדעתה כי טוב העץ. היא נתדבקה במקום המות וגרמה מות לכל העולם, והפרידה החיים מן המות... ובחטא הזה גרם פירוד להפריד הנוקבא מבעלה (ז"א)... (שם תמד, ועיין שם עוד)

אדם הראשון נמשך אחר הנחש למטה, וירד לדעת בכל מה שלמטה, (כלומר שירד להמשיך הארת מקום המלכות החסרה, כמו הנחש, ובזה נמצא שנמשך אחר הנחש), כמו שירד, כן נמשכו רצונו ודרכיו אחריהם, (דהיינו אחרי הקליפות, כי המשכת הארת הזווג ממעלה למטה הוא סוד איסור עץ הדעת, ועל כן כיון שבא להמשיך ממעלה למטה, תכף נתדבק בהקליפות, אף על פי שעוד לא המשיך בפועל), עד שבאו לאותו הנחש, וראו תשוקתו של העולם ונטו ונלוזו דרכיו במקום הזה, אז קם ונמשך הנחש אחרי אדם ואשתו ונתדבק בהם בזוהמתו, וגרם להם המות...

כיון שחטאו ונתדבקו בהאילן שהמות שורה בו למטה, מה כתוב, וישמעו וגו', מתהלך בגן, מהלך לא כתוב כאן, אלא שכתוב מתהלך, תא חזי מטרם שחטא האדם היה עולה במדרגותיו והיה עומד בחכמה העליונה, ולא היה נפרד מעץ החיים, כיון שהרבה תשוקה לדעת ולירד למטה, דהיינו להמשיך ממעלה למטה כנ"ל נמשך בזה אחריהם, עד שנפרד מעץ החיים, וידע את הרע ועזב את הטוב, דהיינו כנ"ל, ועל כן כתוב כי לא א-ל וגו' לא יגורך רע, כי מי שנמשך אחר הרע, אין לו דירה ביחד עם עץ החיים.

ועד שלא חטאו היו שומעים הקול של מעלה, והיו יודעים חכמה העליונה, והיו נמצאים בהמוחין של זהר העליון, ולא יראו, כיון שחטאו אפילו קול של מטה לא היו יכולים לעמוד בו... (בראשית ב רפז, ועיין שם עוד)

ותא חזי, כאשר חטא האדם בהעץ שאכל ממנו גרם לאותו העץ שהמות ישרה בתוכו לכל העולם כולו, וגם פגם להפריד אשה מבעלה, (דהיינו להפריד הנוקבה מז"א), ועמד החטא והפגם הזה בחלבנה שהיא הנוקבה, עד שעמדו ישראל בהר סיני... כיון שחטאו ישראל בעגל חזרה הלבנה להפגם כמקודם מתן תורה... (שם שב)

תא חזי, כעין זה כיון שחטא אדם בעץ הדעת, לקח ממנו הקב"ה אלו עדיים שהם אותיות מאירות קדושות שהעטיר אותו הקב"ה, אז יראו וידעו כי נתפשטו מעדים כמו שכתוב כי עירומים הם, בתחילה היו מתלבשים בכתרי יקר מזוינים הללו, שהם חרות מכל, כיון שחטאו נתפשטו מהם אלו כתרי יקר, ואז ידעו כי המות קורא להם, וידעו שנתפשטו מאותה החירות מכל, וגרמו המות להם ולכל העולם.

ויתפרו עלי תאנה הנה בארנו שלמדו כל מיני כשפים וקסמים, ונאחזו בזה שלמטה, דהיינו ס"א, כמו שנתבאר, והוא לעיל... (וזה אמרו כאן שלמדו כל מיני כשפים, כי ענין הכשפים ביארו חז"ל בסנהדרין ס"ז, מפני שמכחישים פמליא של מעלה, פירוש, כי לולא הכשפים היו הצדיקים יכולים להמשיך אותות ומופתים מעולמות העליונים לקרב העולם להשי"ת, על דרך שהיה ביציאת מצרים ובימי יהושע והנביאים, אבל על ידי החטא דעץ הדעת נעשה בנין ד' עולמות אבי"ע דסט"א, לעומת ד' עולמות אבי"ע דקדושה, בסוד הכתוב זה לעומת זה עשה אלקים... והענין הוא, כי כמו שהעבירה דעץ הדעת היתה לשורש שממנה נמשכים כל העבירות שבעולם עד גמר התקון, כן הצל, דהיינו כח ההעלמה על קדושתו ית' כנ"ל, הנמשך מעבירה דעץ הדעת, הנקרא עלי תאנה, נעשה לשורש שממנו נמשכים כל מיני כחות ההעלמה על קדושתו ית', שבכללם הם נקראים ד' עולמות אבי"ע דטומאה. שנבנו בסוד הכתוב זה לעומת זה עשה אלקים... והקרובים ביותר לשורש הזה הם הכשפים, שניתן להם כח שקול נגד הקדושה להכחיש את הפמליא של מעלה, על דרך שעשו המכשפים כנגד האותות והמופתים של משה רבינו, כמו שכתוב ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלהטיהם כן, ועל כן מלבד במקום היוצאים מן הכלל, לא יוכלו הצדיקים להמשיך אותות ומופתים לקרב העולם להשי"ת, מחמת שיודעים בעליל, שאבי"ע דטומאה יתנו כח להמכשפים שיוכלו לעשות גם הם בלהטיהם כן)

ובאותה שעה נתמעט הרום והקומה של אדם למאה אמות, ואז נעשה פירוד (בין ז"א ונוקביה), ואדם קם בדין והארץ נתקללה...

ויגרש את האדם וגו', אמר רבי אלעזר מי עשה גירוש למי, אם הקב"ה עשה גירוש אל האדם או לא. שהרי לא כתוב ויגרש ה' את האדם, אלא ויגרש סתם, אבל המלה את שבהכתוב נתהפך לרמז על השכינה שנקראת את, ומי גרש, את, שהיא השכינה, ומי גרש את, שהיא השכינה, האדם ודאי גרש את, (אלא שהמלות נתהפכו, שהיה צריך לכתוב ויגרש האדם את.

ומשום זה כתוב וישלחהו ה' אלקים מגן עדן, (משום שבחטאו גרש את השכינה ממקומה). (שם שי, ועיין שם עוד)

רבי אבא אמר, ביום שאדם עבר על מצות רבונו בקשו שמים וארץ להתעקר ממקומם, מה הטעם, הוא משום שהם אינם עומדים אלא על ברית, שכתוב אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי, ואדם עבר ברית, שנאמר והמה כאדם עברו ברית, ועל כן אבדו יסודם ובקשו להתעקר ממקומם. (שם שעג)

רבי אבא אמר, בשעה שאדם חטא לפני הקב"ה, ועבר על מצותו, אז נמצא עצבות לפניו, אמר לו הקב"ה, אדם, ווי שהחלשת כח העליון, באותה שעה נחשך אור אחד, (דהיינו הנוקבא), מיד גרש אותו מגן עדן. אמר לו אני הכנסתיך לגן עדן להקריב קרבן (לעשות יחוד קב"ה ושכינתיה, ואתה פגמת את המזבח, (שהיא הנוקבא), עד שאי אפשר עוד להקריב קרבן, מכאן ולהלאה (לך מכאן), לעבוד את האדמה, וגזר עליו מיתה, והקב"ה חס עליו וכשמת קבר אותו סמוך לגן, דהיינו במערת המכפלה ששם פתח גן עדן... (שם תי)

נתן חכמה העליונה לאדם הראשון, ועל ידי חכמה ההיא שנתגלה אליו, ידע את המדרגות, והוא נתדבק ביצר הרע עד שנסתלקו ממנו מעינות החכמה, ואחר כך שב אל רבונו, ונתגלו לו (שוב מקצת המדרגות), מהם ולא כבתחילה, ואחר כך בספר ההוא שלו (שנתן לו רזיאל המלאך) ידע חכמות, ולאחר מכאן באו בני אדם וחטאו (על ידי אלו החכמות) לפני הקב"ה... (נח שעג)

תא חזי, הקב"ה לא דן את אדם הראשון מטרם שצוה אותו בשביל טובתו, שלא יטה לבו ורצונו לדרך אחר, כדי שלא יטמא, והוא לא נשמר ועבר על מצות רבונו, ולאחר זה דן אותו הקב"ה בדין. ועם כל זה, לא דן אותו הקב"ה כראוי לו, אלא שהאריך לו אפו ונשאר בחיים יום אחד (דהיינו יומו של הקב"ה), שהוא אלף שנים... (תולדות פד)

תא חזי, כאשר ברא הקב"ה את אדם צוה אותו (שלא יאכל מעץ הדעת), כדי להטיב לו, נתן לו חכמה ונתעלה במדרגותיו למעלה, כאשר ירד למטה ראה אותות יצר הרע ונתדבק בו, ושכח כל מה שהסתכל בכבוד העליון של רבונו. (שם צב)

תא חזי, בשעה שהנחש רמה את אדם ואשתו, שקרב לאשתו והטיל בה זוהמא, ונתפתה בה אדם, אז נטמא העולם ונתקללה הארץ בשבילו, וגרם מיתה לכל העולם, והעולם היה עומד להפרע ממנו, עד שבא עץ החיים וכפר על אדם והכניע את הנחש שלא ישלוט על זרעו של יעקב לעולם... (שם קצא)

אדם הראשון נכנס בנסיון, (שהנחש התגרה בו), ולא נשמר, ונתפתה וחטא באשת זנונים שהוא נחש הקדמוני... (ויצא כא)

תא חזי, אדם הראשון אשתו סחטה לו ענבים וגרמה לו מות ולכל ישראל, ולכל העולם... (וישב רסז)

תא חזי, כי בני אדם אינם מסתכלים ואינם יודעים ואינם משגיחים, שבשעה שהקב"ה ברא את האדם והוקיר אותו ביקר העליון, (דהיינו במוחין עליונים), בקש ממנו שיתדבק בו, כדי שיהיה יחיד ויהיה לו לב אחד, ויהיה דבוק במקום דבקות יחיד, שאינה משתנה, (דהיינו בז"א, שנאמר בו אני הוי"ה לא שניתי וגו'), ואינו מתהפך לעולם, בשר ההוא יחוד הכל נקשר בו, וזהו שכתוב ועץ החיים בתוך הגן וגו'.

אחר כך סרו מדרך האמונה ועזבו את אילן היחיד העליון לכל האילנות, (דהיינו ז"א), ובאו להתדבק במקום המשתנה ומתהפך מצבע לצבע ומטוב לרע ומרע לטוב, וירדו ממעלה למטה בשינויים מרובים, ועזבו את אילן היחיד, העליון לכל האילנות, זהו שכתוב "אשר עשה האלקים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים". אז ודאי נהפך לבם בצד ההוא ממש, (כי קבלו גם הם שינויים רבים), פעם לטוב פעם לרע, פעם לרחמים פעם לדין, בדבר ההוא שנתדבקו בה, (דהיינו בשמאל), ודאי בקשו חשבונות רבים, (דהיינו שינויים רבים), ונתדבקו בהם.

אמר לו הקב"ה, אדם, עזבת את החיים ונתדבקת במות, חיים הוא שכתוב ועץ החיים בתוך הגן, (דהיינו ז"א), שנקרא חיים, כי מי שאחוז בו אינו טועם מות לעולם. והתדבקת באילן אחר, (בנוקבא שאינה בזווג עם ז"א), הנה ודאי המות הוא כנגדך, וזה שאמר רגליה יורדות מות...

אם הוא חטא, כל העולם מה חטאו, (ולמה נגזר המות על כל העולם), אם תאמר שכל העולם אכלו מעץ הזה, ועל כן הוטל המות על כולם, הלא אינו כן, אלא בשעה (שנברא) האדם וקם על רגליו ראו אותו כל הבריות, ויראו מלפניו, והיו נמשכים אחריו כעבדים אחר המלך, והוא אמר להם, אני ואתם באו ונשתחוה ונכרעה וגו', כיון שראו את האדם שמשתחוה למקום הזה לצד שמאל), ונתדבק בו, כולם נמשכו אחריו, ועל כן גרם מות לכל העולם.

ואז נשתנה האדם לכמה אופנים, פעם דין ופעם רחמים, פעם מות ופעם חיים, ולא עמד בקיום קבוע באחד מהם, כי אותו מקום גרם לו, ועל כן נקרא להט החרב המתהפכת, כי מתהפכת מצד זה לצד זה, מטוב לרע מרחמים לדין, ומשלום למלחמה, היא מתהפכת בדרך כלל מטוב לרע, שכתוב, ועץ הדעת טוב ורע.

ומלך העליון לאהבתו על מעשיו, הוכיח אותו ואמר לו ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו וגו', והוא לא קבל ממנו, ונמשך אחר אשתו, ונגרש (מגן עדן) לעולמים, כי האשה עולה למקום הזה ולא יותר... (ויחי רלז, ועיין שם עוד)

תא חזי, סוד הדבר, אדם נתפש במה שהוא, וסבב מות לעצמו ולכל העולם וסבב גירושין לאותו האילן שחטא בו להגרש בסבתו, ולהגרש (מחמת חטאי) בניו תמיד, וזהו שכתוב ויגרש את האדם, את הוא מדויק... (שם תקעא, ועיין שם עוד)

אלא למדנו, העץ שחטא בו אדם הראשון ענבים היה, שכתוב ענבימו ענבי רוש, ואלו הם ענבים שחורים, שמיום שיש ענבים שחורים ויש ענבים לבנים, הלבנים טובים, שהרי מצד החיים הם, השחורים צריכים רחמים שהרי מצד המות הם, (כי שחור רומז על עץ הדעת טוב ורע, שבו המות)... (תרומה שלב)

רבי שמעון פתח ואמר, והמה כאדם עברו ברית שם בגדו בו, מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שהקב"ה צוה לך מצוה אחת ולא יכולת לעמוד בה, משום שנתפתית על הדברים הרעים שהסיתך אותו נחש הרע, שכתוב והנחש היה ערום, ועל כן נתפתית אחריו, והסיבות מיתה לך ולכל התולדות היוצאים ממך. תא חזי, כל מי שמתפתה אחריו ויורד עליו ברגע אחר יאבד אליו (כלומר שיפול לרשותו). (פקודי תתלו)

ותרא האשה וגו', תא חזי, הרי בני אדם אינם יודעים ואינם מסתכלים ואינם משגיחים, בשעה שברא הקב"ה את אדם וכיבד אותו ביקר העליון, ביקש ממנו שיתדבק בו, כדי שימצא יחיד ובלב יחיד ובמקום דביקות יחידה, שלא ישתנה ולא יתהפך לעולם, ובקשר הזה של אמונה היחידה שהכל מתקשר בה, זה שאמר ועץ החיים בתוך הגן. ואחר כך נטו מדרך האמונה ועזבו אילן היחיד העליון מכל האילנות, (שהוא עץ החיים דהיינו ז"א), ובאו להתדבק במקום המשתנה ומתהפך מאופן לאופן, ומטוב לרע ומרע לטוב, (דהיינו בעץ הדעת טוב ורע), וירדו מלמעלה למטה, ונתדבקו למטה בשינויים רבים, ועזבו את העליון מכל שהוא אחד, ולא נשתנה לעולם, וזה שכתוב אשר עשה האלקים את האדם ישר, והמה בקשו חשבונות רבים, ודאי, (דהיינו עץ הדעת שיש בו הרבה שינוים כנ"ל). אז נהפך לבם באותו הצד ממש, פעמים לטוב ופעמים לרע, פעמים לרחמים ופעמים לדין ודאי כדבר ההוא שנתדבקו בו, והמה בקשו חשבונות רבים ונתדבקו בהם. אמר לו הקב"ה, אדם, עזבת החיים ונתדבקת במות, חיים שכתוב, ועץ החיים בתוך הגן, עץ שנקרא חיים, שמי שאוחז בו אינו טועם טעם מות לעולם, ונתדבקת באילן אחר, הרי ודאי המות כנגדך... (אמור שלה)

ומשום זה, חטאו שלאדם הוא, שעבר על ויצו ה' אלקים וגו', והעמדנו, אין צו, אלא עבודה זרה, עבר על עבודה זרה, הרכיבו (דהיינו שהביאו בגלגול), בטפת זרעו של תרח, שבו רתח, (דהיינו שהכעיס) את הקב"ה, ועבר על צו של עבודה זרה, (כי תרח היה עובד עבודה זרה, ויצא מטפת זרעו אברהם, שהיה גלגול אדם הראשון). חזר אברהם בתשובה ושבר צלמי עבודה זרה... אחר כך בא יצחק ונתחזק בו, (דההינו שאדם נתגלגל בו ונתחזק מעבירה שניה, שנאמר בו על האדם, שזו שפיכות דמים)... וזה גרם אל הנסיון של יצחק בסכין (דהיינו בעקדה)... ואדם נברר בו כמי שמברר אוכל מתוך פסולת, ויצא הפסולת לחוץ שהוא עשו שופך דמים... אחר כך בא יעקב, (שהוא בחינת הטוב והאוכל שנברר מאדם הראשון), והרכיב אותו בלבן, ונעשה לו עבד... ובסבה ההיא שהחליפה באחותה עבד שבע שנים אחרים, להוציא ב' טפות שזרק אדם במקום נכרי, וזהו גילוי עריות... (בהר סט, ועיין שם עוד)

...ואם אתה רוצה להוציא החרב, ותאמר למה אוחזת בת ההיא אותיות אלו, (ח' ט', כיון שיש בהם אחיזה לחיצונים), אלא אם תדע החטא של אדם הראשון שאמרו (עץ הדעת) חטה היה, תדע זה, ואילן הזה (מלכות) כשהוא נוצח הכל הוא צד הטוב, לוקח כל הסטרא אחרא ומכניע אותו (ומשום זה אמר שאין אחיזה לס"א בחטה)... (בלק עו)

...תקן להם הקב"ה להכותם ביו"ד ה"א וא"ו, שהם בגימטריא ארבעים חסר אחת, ובשם הזה הכה הקב"ה עשרה מכות לאדם, ועשרה לחוה, ועשרה לנחש, ותשעה לארץ, (שהם ביחד ל"ט מכות), משום שכולם חטאו באות ה', ומשום זה כתוב כי עשית זאת (היא שם המלכות)... (תצא צו)

ויפח באפיו נשמת חיים וגו', התורה צועקת על אדם הראשון, ראו מה שעשה אדם הזה, כי הקב"ה נתן בו נשמה קדושה לתת לו חיים לעולם הבא, והוא בעונותיו הוחזר לאותה נפש חיה, שהיא נפש הבהמית שהוציאה הארץ בשביל בהמות וחיות. זה שאמר תוציא הארץ נפש חיה למינה.

אמר רבי חייא בא וראה, ויעש האדם לנפש חיה לא נאמר, אלא ויהי האדם לנפש חיה. ללמד שהוא מעצמו, (דהיינו בחטא שחטא), חזר לאותו כח הבהמות הנגזר מן האדמה, ועזב את כח הנשמה הגזורה מלמעלה ונותנת חיים לבעליה. (זהר חדש בראשית תשלו)

מכאן אמר רבי שמעון, גזרה נגזרה על האדם מקודם שימות, משום שנלקח מן האדמה, וזה משמע משכתוב ביום אכלך ממנו מות תמות, מלמד, שאם לא חטא היו לו חיים ארוכים, כיון שחטא הוא העונש שיקצרו ימיו, וימות באותו היום, לאחר שעשה תשובה נתן לו יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה... רבי ברוקא אומר הוא נצטוה על השם וחטא בשם, נצטוה על השם, זהו השם המיוחד (דהיינו הוי"ה, שהוא ז"א הנקרא עץ החיים), שכתוב ועץ החיים וגו', והוא חטא בשם זהו השם המשותף, (דהיינו אלקים, שגם הבריות נקראים בשם זה, כמו אלקים לא תקלל), שכתוב ועץ הדעת טוב ורע, (שהוא סוד המלכות הנקראת אלהים).. מאין לנו שחטא בשם הזה, אמר רבי ברוקא שכתוב, ותקח מ'פריו ו'תאכל, (שראשי תיבות הוא מות), שהוא השם היוצא ממנו, (מהשם אלקים הנפרד מהויה), בדומה להפרי היוצא מן העץ... (שם שם תשפ)

...ולמעלה מהם היה אדם הראשון, שהיה יושב אצלי, והוא היה מדבר עמי, ובקש שלא יתגלה חטאו לכל העולם, חוץ ממה שאמרה התורה עליו, ונתכסה באילן ההוא שבגן עדן... ואני אמרתי לו, הרי החברים גילו חטאו, אמר, זה שגילו החברים ביניהם טוב ויפה, אבל לשאר בני העולם לא, מה הטעם, הוא כי חס הקב"ה על כבודו ולא רצה לגלות עונו לכל, אלא באותו העץ שאכל ממנו. והקב"ה גילה לי ברוח הקדש, ולחברים שידברו ביניהם הם, ולא לגלות לקטנים שבחברים ולאותם שיבואו לעולם. כי הוא דבר שלא כל האנשים מבינים אותו וטועים בו, (ועל כן אין לגלות חטאו), ולא מפני החטא שחטא (שגדול הוא), אלא משום כבוד השם העליון, שבני אדם אינם נזהרים בו, וכתוב, זה שמי לעולם, (שפירושו להעלימו), כי יבואו לשאול, מה שאין צריך... (שם שם תתג)

אמר רבי יעקב בר אידי, אם אדם חטא, אדמה מה חטאה, אלא אמר רבי יעקב בן אידי, כשנברא האדם השמים והארץ היו עדים, מלמד שהקב"ה עשה אותם עדים על מה שיעשה האדם שלא יאמר מי רואני. ואותם העדים מפרסמין חטאיו, הדא הוא דכתיב יגלו שמים עונו וארץ מתקוממה לו... ותנא באותו היום שעבר אדם, השמים החשיכו אורם, והארץ לא ידעה מה לעשות, עד שבא הקב"ה וקלל אותה, ועל שהתעכבה בעדותה, שלא תוסיף תת כחה לזרוע ולקצור כבראשונה, ועמדה בקללותיה עד שבא אברהם אבינו ונתבסס העולם. (שם תתיח)

אמר רב נחמן בר יצחק אדם הראשון כין שנטרד מגן עדן, חשב שימות מיד, והיה בוכה ומתחנן, ושב בתשובה עד שקבלו הקב"ה בתשובה, והאריך ימיו, וקיים בו דברו, דכתיב ביום אכלך ממנו, ונתן לו יומו שהוא אלף שנה, להורות לכל העולם שהקב"ה חנון ורחום הוא ומקבל בתשובה לשבים... (שם תתכא)

אדם נצטוה על השם, וחטא בשם, נצטוה על השם, הוא השם המיוחד (לו ולא לאחר, שהוא הוי"ה), שכתוב ועץ החיים וגו', (שהוא ז"א, שנקרא הוי"ה, ונקרא עץ החיים, וחטא בשם, זהו שם המשותף, (דהינו השם אלקים, המשותף גם לבריות), שכתוב ועץ הדעת טוב ורע.

וחוה היתה תחילה בעבירה על זה, שכתוב, ותקח מפריו. ולאחר שחטאו, וידעו עונם על מה שעברו, התמרמרו על מה שחטאו, וחוה ביותר, מפני שהיא היתה תחלה לעבירה, לעבור על שמו הגדול, כיון שנולד לה בן, הרגישה בדבר, (בחטא שחטאה בשם אלקים), ואמרה קניתי איש את הוי"ה, שהוא שם המיוחד, ועל כן לא אמרה השם המשותף, (שהוא אלקים)... (שם תתכא, ועיין שם עוד)

ומהו שעבר, רבי אלכסנדרי אמר, רוח זנונים נכנס בתוכו, רבי חזקיה אמר רוח הטומאה היתה בו, ועבר מאמר יוצרו, כיון שעבר, נגלה עליו הקב"ה וגרשו מגן עדן, וגזר עליו י' גזרות, ועל הנחש עשר, ועל האדמה תשעה גזירות, נמצאו ארבעים חסר אחת, כנגד ארבעים מלקיות שנתחייב הרשע בבית דין. לסוף עשה תשובה, וקבלו הקב"ה בההיא שעתא... (שם רות רכ)

ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, זהו אדם הראשון שנתן לו משנותיו רק ע' שנים, (ולא מאה), ואדם לא זכר לו, בשעה שבא סמאל ורכב על גמל, וגרם לו שחטא, לא זכר את דוד, שיהיה בעניות בשביל העון הזה שהנחש סבב לחוה, וסמאל לאדם הראשון.

ולסמאל לא היה כח להפך לב אדם, עד שבא הנחש והפך לבה של חוה, וחוה הפכה לבו של אדם, וחטאו שניהם, ועל כן אמר "האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל"... (שם שם רעד)

תלמוד בבלי:

ואמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון מין היה , שנאמר ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה, אן נטה לבך... (סנהדרין לח ב, וראה עוד אדם הראשון-כללי)

...דתניא רבי מאיר אומר, אותו אילן שאכל אדם הראשון ממנו גפן היה  ... (שם ע א, וראה עוד אדם הראשון-כללי)

פרקי דרבי אליעזר:

...הוציא לאדם וגזר עליו תשע קללות ומות, קצר כחו מטומאת קרי, קצר קומתו בטומאת תשמיש המיטה, זורע חיטים וקוצר קוצים, ומאכלו עשב הארץ כבהמה, ולחמו בדאגה ומזונו בזיע, ואחר כל אלה המות... (פרק יד)

ויגרש את האדם, גורש ויצא מגן עדן וישב לו בהר המוריה, ששער גן עדן סמוך להר המוריה, משם לקחו ולשם החזירו... (פרק כ)

אבות דרבי נתן:

...באותה שעה היה נחש הרשע נטל עצה בלבו, אמר הואיל ואיני יכול להכשיל את האדם, אלך ואכשיל את חוה, הלך וישב אצלה והרבה שיחה עמה, אמר לה אם לנגיעה את אומרת צוה עלינו הקב"ה, הריני נוגע בו ואיני מת, אף את אם תגעי בו אי את מתה, מה עשה הנחש הרשע באותה שעה עמד ונגע באילן בידיו וברגליו והרתיעו עד שנשרו פירותיו לארץ... ושוב אמר לה אם לאכילה את אומרת צוה עלינו הקב"ה הריני אוכל ממנו ואיני מת, ואף את תאכלי ואי את מתה, מה אמרה חוה בדעתה כל הדברים שפקדני רבי מתחלה שקר הם, מיד נטלה ואכלה ונתנה לאדם ואכל... מי גרם לנגיעה זהו, סייג שסג אדם הראשון שעשה לדבריו, מכאן אמרו אם סג אדם לדבריו אין יכול לעמוד בדבריו...

בו ביום נגזרו על אדם ג' גזרות, שנאמר ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך וגו' ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה, וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה, כיון ששמע אדם הראשון שאמר לו הקב"ה ואכלת את עשב השדה, מיד נזדעזעו אבריו, אמר לפניו, רבונו של עולם אני ובהמתי נאכל באבוס אחד, אמר לו הקב"ה הואיל ונזדעזעו אבריך בזיעת אפיך תאכל לחם... (פרק א)

מדרש רבה:

...רבי יודן בשם ר' אבין אמר כנגד ו' דברים שנטלו מאדם הראשון, ואלו הן, זיוו חייו וקומתו ופרי הארץ ופירות האילן, ומאורות. זיוו מניין, שנאמר (איוב י"ד) משנה פניו ותשלחהו. חייו מניין, כי עפר אתה וגו', קומתו מניין,שנאמר ויתחבא האדם ואשתו, אמר רבי אבהו באותה שעה גדעא קומתו של אדם הראשון ונעשית של מאה אמה, פרי האילן ופרי הארץ מניין, שנאמר ארורה האדמה בעבורך, מאורות, רבי שמעון ברבי יהודה איש כפר עכו אמר משם רבי מאיר, אף על פי שנתקללו המאורות מערב שבת, לא לקו עד מוצאי שבת... ורבנן אמרי במוצאי שבת ניטל זיוו ממנו וטרדו מגן עדן, הדא הוא דכתיב ויגרש את האדם וכתיב משנה פניו ותשלחהו. אמר רבי יהודה בר' סימון, אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש... עמד וגנזו מהם... רבי לוי בשם רבי נזירא אמר ל"ו שעות שמשה אותה האורה, י"ב של ערב שבת, וי"ב של ליל שבת, וי"ב של שבת, כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה, חלק כבוד לשבת, שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי... (בראשית יב ה)

 מות תמות, מיתה לאדם מיתה לחוה, מיתה לו מיתה לתולדותיו. (שם טז י)

ויאמר מי הגיד לך, אמר רבי לוי לשואלת חומץ שנכנסה אצל אשתו של חבר, אמרה לה מה בעלך עושה עמך, אמרה לה כל טוב הוא עושה עמי, חוץ מחבית זו שהיא מלאה נחשים ועקרבים שאינו משליטני עליה. אמרה לה כל קוזמיקון שלו שם הוא, ומבקש לישא אשה אחרת וליתן אותה לה, מה עשתה, הושיטה ידה לתוכה, התחילו מנשכות אותה, כיון שבא בעלה שמע קולה מצווחת, אמר לה שמא באותה חבית נגעת, כך אמר הקב"ה לאדם הראשון, המן העץ אשר ציויתיך וגו'. (שם יט יט)

אמר רבי אבא בר כהנא ואכלתי אין כתיב כאן, אלא ואוכל, אכלתי ואוכל, אמר רבי שמעון בן לקיש, אדם הראשון לא נטרד מגן עדן עד שחרף וגדף, הדא הוא דכתיב (ישעיה ה') ויקו לעשות ענבים ויעש באושים. (שם שם כב)

...אמר רבי יהודה בן סימן בשם רבי הושעיא, מתחלת הספר ועד כאן ע"א אזכרות, מגיד שנידון בסנהדרין שלימה, (שם כ ו)

גזר גזרות קשות על בריותיו, וקוץ ודרדר תצמיח לך, ויאמר אחד קדוש לפלמוני המדבר, ר"ה אמר לפלמוני המדבר... זה אדם הראשון שהיתה מחיצתו לפנים ממלאכי השרת, עד מתי החזון התמיד, גזרה שנגזרה על אדם הראשון לעולם היתה, אתמהא... תת קדש וצבא מרמס, כך יהיה הוא ותולדותיו עשויים מרמס לפני מלאך המות, ויאמר אלי עד ערב בקר וגו', ר' עזריה ור' יונתן בשם ר' יצחק בכל מקום שיש ערב אין בקר, וכל מקום שיש בקר אין ערב, אלא לכשיעשה בקרן של עכו"ם ערב, וערבן של ישראל בקר, באותה שעה ונצדק קדש, באותה שעה אני מצדיקו מאותה גזרה, הדא הוא דכתיב ויאמר ה' אלקים הן האדם היה כאחד ממנו. (שם כא א)

וישלחהו ה' אלקים מגן עדן, רבי יהודה אומר שלחו מגן עדן בעולם הזה, ושלחו בגן עדן לעולם הבא, רבי נחמיה אמר שלחו מגן עדן בעולם הזה ולא לעולם הבא... אמר רבי יהושע בן לוי כשבראו בראו במדת הדין ובמדת הרחמים, וכשטרדו טרדו במדת הדין ובמדת הרחמים. (שם שם ז וח)

הן האדם, הא אדם לא יכולת לעמוד בצוויך אפילו שעה אחת, אתמהא, דרש רבי יהודה בן פדייה מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון, שלא יכולת לעמד בצויך אפילו שעה אחת, והרי בניך ממתינין לערלה שלש שנים... (שם שם ט)

ויגרש את האדם, רבי יוחנן אמר כבת כהן שנתגרשה ואינה יכולה לחזור, רבי שמעון בן לקיש אמר כבת ישראל שנתגרשה והיא יכולה לחזור. (שם שם י)

אמר רבי יהושע בר נחמיה שכך נהגת עם אדם הראשון, שכך אמרת לו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ואילולא שנתת לו יום אחד משלך שהוא אלף שנה, היאך נזקק להעמיד תולדות. (שם כב א)

...מה צפעון זה מפריש בין מיתה לחיים כך הפריש היין בין אדם לחוה, דאמר רבי יהודה ברבי אלעאי אותו העץ שאכל ממנו אדם הראשון ענבים היה, ענבימו ענבי רוש וגו', הללו הביאו מרירות לעולם...(ויקרא יב א)

וכשוכב בראש חבל, זהו אדם הקדמוני, שהוא היה ראש לכל בני אדם, שעל ידי היין נקנסה עליו מיתה וגרם להביא חבלי מות לעולם. (במדבר י ו)

ולא בינת אדם לי, זה אדם הראשון, שעל ידי יין ששתה נתקלל העולם בעבורו, דאמר רבי אבין יין מסכה לו חוה לאדם ושתה, שנאמר (בראשית ג') ותרא האשה כי טוב העץ למאכל, וכתיב (משלי כ"ג) אל תרא יין כי יתאדם. (שם שם ט)

הדא הוא דכתיב גאות אדם תשפילנו ושפל רוח יתמך כבוד (משלי כ"ט), אמר רבי תנחומא בר אבא זה אדם הראשון, כיצד, בשעה שעבר על ציויו של הקב"ה ואכל מן אילן, ביקש הקב"ה שיעשה תשובה, ופתח לו פתח ולא בקש אדם, הדא הוא דכתיב (בראשית ג') ויאמר אלקים הן האדם וגו', אמר רבי אבא בר כהנא, מאי ועתה, אלא שאמר לו הקב"ה אפילו עכשיו עשה תשובה ואני מקבלך, ואמר אדם אי אפשי, הקב"ה אמר ועתה, ואמר אדם פן, אי איפשי. אמר רבי שמעון בן לקיש כיון שיצא אדם מן הדין התחיל מחרף ומגדף, נאמר כאן כרובים וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים, ונאמר בסנחריב (ישעיה ל"ז) ה' צב-אות יושב הכרובים, מה להלן חרופים וגדופים אף כרובים שנאמר כאן חרופים וגדופים, הוי גאות אדם תשפילנו. (שם יג ה)

...כיצד, אדם הראשון שמע לאשתו והפסיד, מניין, שנאמר (בראשית ג') ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך, אמר רבי יצחק למה הדבר דומה, למלך שאמר לעבדו אל תטעום דבר עד שאבא מן המרחץ, אמרה לו אשתו טעום אתה התבשיל, שלא יהא מבקש ליתן לתוכו או מלח או מורייס, בא המלך ומצאו מטעם בשפתותיו, אמר לו המלך אמרתי לך אל תאכל ואכלת, אמר לו מרי, שפחתך נתנה לי, אמר לו המלך ולשפחתך שמעת יותר ממני. מה עשתה חוה האכילה אותו, אמר רב אבין לא בקשה אלא לבכות וליילל עליו בקולה ואכל ממנו, שכך כתיב לקול אשתך... (דברים ד ה)

מדרש תנחומא:

רבנן אמרי קשה לשון הרע, שהביא מיתה על אדם הראשון, שעמד נחש ואמר לאדם וחוה כי יודע אלקים כי ביום אכלכם ממנו ונפקחו עיניכם (בראשית ג'), שמן האילן הזה אכל כשברא את עולמו, וכל אומן שונא בני אומנתו, והייתם כאלהים, שמעו לו וגרמו מיתה להם ולתולדותיהם עד סוף כל הדורות, מנין מה שקראו בענין הן האדם, ואין הן אלא מיתה, שנאמר, (דברים ל"א) הן קרבו ימיך למות. (בראשית ח)

אמר דוד, רבונו של עולם, אילולי רחמיך שקדמו לאדם הראשון לא היה לו עמידה, שאמרת ליה כי ביום אכלך ממנו מות תמות, ולא עשית לו כן, אלא הוצאת אותו מגן עדן וחיה תשע מאות ושלשים שנה ואחר כך מת, ומה עשית לו, גרשת אותו מגן עדן, שנאמר ויגרש את האדם, ולמה נתגרש, על שהביא מיתה על הדורות, והיה צריך למות מיד, אלא שרחמת עליו וגרשתו כדרך הרוצח חבירו בשגגה שגולה ממקומו. (מסעי יא)

פסיקתא:

אמר הקב"ה דייך שוה לי, כביכול אני כשבראתי עולמי לא בקשתי להונות לברייה, ולא פירסמתי מה האילן שאכל אדם הראשון הימנו ומתמה היה, רבי מאיר אומר חיטים היו, רבי יוסי אומר תאנה היה, רבי יהודה בר' אילעאי אומר ענבים היו, ר' אבא דמן עכו אומר אתרוג היה פרי עץ, רבי עזריה ורבי יהודה בר' סימון אמרו בשם ר' יהושע בן לוי, לא גילה אותו ולא תגלה אותו , למה שלא יהו אומרים האילן הזה הביא מות לעולם... (פרשה מב)

שוחר טוב:

מכסה פשעיו לא יצליח זה אדם הראשון, שאמר להקב"ה (בראשית ג') האשה אשר נתת עמדי. לא בקש לעשות תשובה, שנאמר (שם) ועתה פן ישלח ידו, אמר רבי אבא בר כהנא היה הקב"ה אומר לו עשה תשובה, והוא היה אומר פן, ואין עתה אלא תשובה, שנאמר (דברים י') ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כי אם ליראה, ואין פן אלא לאו, הוי מכסה פשעיו לא יצליח. (מזמור ק)

ילקוט שמעוני:

ותאכל מן העץ אשר ציויתיך, להזהיר את החיה ואת הבהמה, ולא דייך שלא הזהרת, אלא שנתת להם ואכלו, ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים כגון יתוש פרעושין וזבובין, ותעלה לו גמל אף הוא יש בו הנאה, שהוא מוכרו ונהנה מדמיו. בעצבון תאכלנה, קשה היא הפרנסה כפלים כלידה... (בראשית פרק ג, לב)

רבי יוסי אומר, אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא, צא ולמד מאדם הקדמוני, שלא נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה, ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורות דורותיו עד סוף כל הדורות, וכי איזו מדה מרובה, מדה טובה או מדת פורענות... (ויקרא פרק ה, תעט)

אמר רבי אלעזר שלשה הם שלא המתינו בשלותן שש שעות, ואלו הם אדם הראשון וישראל וסיסרא, אדם הראשון דכתיב ולא יתבוששו, לא בא שש שעות... (שופטים פרק ה, נז)

ודכוותה ולא יתבוששו, והנחש היה ערום, לא הוה צריך קריא למימר אלא ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור, אמר רבי יהושע בן קרחה לידע מאיזה חטא קפץ עליה הנחש, מתוך שראה אותם עסוקים בדרך ארץ נתאוה לה. (דניאל ד, תתרסג)

ילקוט ראובני:

בלמודי האצילות מהאר"י ז"ל וזה לשונו בתכלית הקיצור, אלולי חטא אדם הראשון לא היו קליפות בפועל, ואם תאמר מהיכן חטא אדם הראשון, תשובה, אחר שנבררו הדינים ונפרדו מזעיר אנפין ירדו למטה ולא מצאו מנוח לכף רגליהם, עד שנתהווה הנחש מדור ביתם דנו"ן פשוטה דמנצפ"ך צורת נחש, ולהיות שהדינים הללו תאבות להטהר ולהתקדש ולא עלתה בידם כשנכנסו בנחש נתקנאו באדם ובא על חוה והטיל בה זוהמא, ואחר כך השיאה לאכול מן הפרי, וכשנפלה ברשותו נתנה לאדם ואכלה בלי ידיעתו, ותכף שלט בה יצר הרע ואכל בידיעתו, ועל ידי אכילתו ה' גבורות נמתקו על ידי ה' חסדים חזרו לתקפן ונתהוה בו יצר הרע, והוא התחלתו בפועל וכו'...

דע כי מצד חטא אדם הראשון נעשה עריות, שקודם שחטא אדם היה כולו קדש, וגם הנחש היה טוב אם לא היה משנה מקומו וכו'. (בראשית)

כשראה סמאל שאדם הראשון חטא, תיכף ביקש להמיתו, וקם והלך לפני בית דין של מעלה ובקש דין מבית דין של מעלה על אדם הראשון שלא קיים צווי של הקב"ה, והיה צועק הקב"ה גזר כי ביום אכלך ממנו מות תמות, לכן תנו אותו לי כי שלי הוא ואמית אותו, כי לכך נבראתי או תנו לי חלק בכל תולדות דיליה, עד שראו בית דין שלמעלה שהדין עמו, וגזרו שבכל תולדין מסטרא דטהרה ובזיוורייהו היה לו חלק עם סטרא דמסאבא בנוקבא ולא בדוכרא וכו', אז נתרצה הנחש, ותכף נולד קין שהוא הזוהמא של נחש, ואחר כך נולד הבל מסטרא דאור ונולדו עמיה תרין נוקבין... (שם)

...וזה חטא אדם הראשון, כשאכל מעץ הדעת קסבר שפריו מובדל ומופרש, והיה עם זה צדיק הרבה וחסיד שוטה, שחשב בעצמו שהוא בלתי ראוי לעמוד בהיכל המלך, ושיפה לו להרחיק על ידי פרי ההוא, ורצה להתחכם בטעמיות מדעת הפרי ולא להגות דעתו ללמוד בשימושי של תורה, לפני השכינה, עליו נאמר ויאהב את הקללה ותבואהו, כי נקנסה עליו מיתה, ולא חפץ בברכה, ותרחק ממנו כי גורש מן עדן עד ירחמנו עושנו. (שם)

...מלשון וידע אדם את אשתו, שהוא סוד קליפת נוגה, שאדם הראשן שכב עם אשתו נדה, ובימי החול, וקלקל עקב הזה כנחש, אף על פי שיחתוך ויבקע אותה לכמה חתיכות הם נדבקים ואין לה הריגה אלא בראש והסוד הוא ישופך ראש. (שם)

אלו לא חטא אדם היו כל כחות הטומאה מסייעים לאדם, והיו משרתים עושי רצונו, אבל אחר שחטא אדם צוה הקב"ה שלא לערבב כחות הטומאה ולהוסיף כח שלהם וצוה לא תחרוש בשור ובחמור יחדיו, וכשמלקים החוטא מלקים אותו ברצועת שור וחמור. (שם)

ועתה אגיד לך תשובתו, אדם הראשון קודם שחטא אכל בשר ושתה יין ושמשיו היו מלאכי השרת, ומשחטא הקריב קרבן והתוודה על עונו בפיו, ומאותו שעה עמד בתענית כל ימיו, והנה חשבון תענית הוא חשבון שנותיו ולא נהנה מכל אשר בעולם, רק חרובין וקיתון של מים, והועילה לו תפלתו ותעניתו לשכון כמלך הוא דוד, וממלך אל מלך עדיף ממה שיבא ממלך אל הדיוט... (שם)

ויצו פרעה, מקלקול אדם הראשון נתקלקלו ד' דורות, ופגמו בד' אותיות השם הוי"ה, אנוש מבול הפלגה סדום, ונתגלגלו במצרים כמו שכתוב בפרדס... (שמות)

החטא של אדם הראשון היה שהבעיר המבערה מגבורת הדינים בכל עולמים, ועבר על לאו לא תבערו אש בכל מושבותיכם וגו', ובאותו פעם היה כולו שבת קודם החטא. (שם ויקהל)

תרגום יונתן:

כי עירומים - דאיתערטלו מן לבוש טופרא דאיתבריאו ביה, והוון דמיין בהתהון, וחטיטו להון מטרפי תנין. (בראשית ג ז)

רש"י:

כי עירומים הם - ...מצוה אחת היתה בידם ונתערטלו ממנה. עלה תאנה - הוא העץ שאכלו ממנו, בדבר שנתקלקלו בו נתקנו, אבל שאר העצים מנעום מליטול מהם, ומפני מה לא נתפרסם העץ? שאין הקב"ה חפץ להונות בריה, שלא יכלימוהו ויאמרו, זהו שלקה העולם על ידו. (בראשית ג ז)

האשה אשר נתת עמדי - כאן כפר אדם בטובה. (שם שם יב)

ארורה האדמה בעבורך - תעלה לך דברים ארורים, כגון זבובים ופרעושים ונמלים... (שם שם יז)

וקוץ ודרדר תצמיח לך - הארץ כשתזרענה מיני זרעים תצמיח קוץ ודרדר, קונדס ועכביות הנאכלים על ידי תקון. ואכלת את עשב - ...כשתזרענה קטניות או ירקות גנה תצמיח לך קוצים ודרדרים ושאר עשבי השדה, ועל כרחך תאכלם. בזעת אפיך - לאחר שטרחת בו הרבה. (שם שם יח ויט)

ביום יודע - ומדרשו, אדם הראשון ביום שנברא נודע סורחנו, והקב"ה דחה גזרתו מיום של אדם ליומו. (משלי יב טז)

אבן עזרא:

...ומפרשים אמרו בפסוק כי ביום אכלך ממנו מות תמות, כי לא נברא על מתכונת שימות, רק כאשר חטא נגזר עליו המות, ורבים ישאלו מה חטא זרעו, ואלה דברי רוח, כי רוח אחד לאדם ולבהמה, שבה יחיה וירגיש בעולם הזה, וכמות זה כן מות זה, מלבד החלק העליון שיש לאדם מותר מן הבהמה... (בראשית ג ו)

...ואחרים אמרו, כי ביום ששה נברא וביום ששה מת, ואחרים אמרו אז תהיה חייב מיתה, ואחרים אמרו כי יש מות עונש, כי בן מות האיש העושה זאת, ואחרים אמרו כי מאז תחל שתמות... והישר בעיני מה שאמרו הקדמונים שעשה תשובה... (שם שם ח)

ארורה האדמה - שלא תוציא תבואה רבה, בעצבון תאכלנה - תאכל תבואתה, והיא דרך קצרה, וקוץ - ...וטעם בעצבון ופתח ולשדד ולזרוע, ועוד רעה חולה שיצמח קוץ בתוך התבואה... וטעם בזעת אפך שהוא צריך לטרוח ולזרות ולטחון וללוש ולבשל, ולא כמאכל הבהמות... (שם שם יז ויח)

רמב"ן:

מות תמות - ...תהיה בן מות, וכמוהו ביום צאתך והלכת אנה ואנה ידוע תדע כי מות תמות, שאין הכונה שימות מיד בו ביום, ואין הכונה לידיעה בלבד שידע שימות, כי החיים יודעים שימותו כולם, אבל הכונה כי בעת שיצא יהיה חייב מיתה למלך, והוא ימית אותו כאשר ירצה... (שם ב יג)

וטעם האשה - לאמר האשה אשר אתה בכבודך נתת לי לעזר היא נתנה לי מן העץ והייתי חושב שכל אשר תאמר אלי יהיה לי לעזר ולהועיל, וזהו מה שאמר בענשו כי שמעת לקול אשתך, שלא היית ראוי לעבור על מצותי בעבור עצתה. ורבותינו קורין אותו בזה כפוי טובה, ירצה לפרש שענה אותו אתה גרמת לי המכשול הזה, שנתת לי אשה לעזר והיא יעצתני להרשיע. (שם ג יב)

...והאדם חטא בפרי עץ הדעת עליון ותחתון, במעשה ובמחשבה, ואם היה העץ טוב לאדם למאכל ונחמד אליו להשכיל למה מנעו ממנו, והאלקים הוא הטוב והמטיב לא ימנע טוב להולכים בתמים... אבל כל אלו דברים כפולים, הגלוי והחתום בהם אמת... (שם ג כב)

פרי עץ הדר - ובטעם המצוה אמרו על דרך האגדות, לרצות על המים. ועל דרך האמת: פרי עץ הדר בו רוב התאוה, ובו חטא אדם הראשון, ואנחנו נרצה לפניו עם שאר המינים... (ויקרא כג מ)

שאלתי: האם אתם מודים לדברי שחטאו של אדם בטל בזמן המשיח?

ואען ואומר: אומרים בארצנו הרוצה לכזב ירחיק עדיו, והרבה עונשים כתובים באדם ובחוה, ארורה האדמה בעבורך, וקוץ ודרדר תצמיח לך, בזעת אפיך תאכל וגו'... כי עפר אתה וגו', ובאשה בעצב תלדי בנים, והכל קיים גם היום, ולא נתכפר על ידי משיחכם, אבל גיהנם שאינו כתוב בו כלל כעונש, אתם אומרים שנתכפר... (ספר הוויכוח)

רד"ק:

ארורה - מחוסרת מטובה, שלא תוציא לך דבר על משפטה, כי תזרע ולא תקצר כראוי... בעצבון - שתהיה צריך לעבוד את האדמה עד שתתן תבואתה, ועד עתה בלא עמל היית אוכל פירות עצי הגן... (בראשית ג יז)

חזקוני :

כל ימי חייך - ואם תאמר איך ניצל אדם מן המיתה הרי כתיב כי ביום אכלך ממנו מות תמות, אלא יש לומר ניצל לפי שהשיב דברים נכוחים, האשה אשר נתתה עמדי וגו', סבור הייתי שלא נתת לי אשה רק לתקנתי, ולא היה לי להשמר ממנה, ומכל מקום מפני שהניח צווי נתקלל. (שם)

רבינו בחיי:

...והנה אדם בחטאו לא כפר בשם המיוחד, כי אף על פי שהיה רואה עץ החיים כנגדו, היה סבור שעץ הדעת עיקר, ונמשך אחריו להאמין כי הוא העיקר בהיותו טוב ורע כולל כל ההפכים כלן, וכל הפעולות בעליונים ובשפלים נעשים על ידו, ומטעם זה הזכיר הכתוב פרי בעץ הדעת ולא תמצא כן בעץ החיים. וחטאו היה שקצץ בנטיעות, כלומר שקצץ כח השם המיוחד הנכנס בנטיעה, והיה סבה שתיבש הנטיעה ותשחת וראויה הנטיעה שתנקם ממנו. ולכן נענש במיתה שתפרד נפשו במותו מגופו כנגד מה שהפריד הכח העליון מן הנטיעה, ובזה היה חטא נדב ואביהוא שנענשו בנטיעה... וכאשר חזר בתשובה וראה כי הוא מקבל מלמעלה ממדת שמאל, אשר זה הקריב את קרבנו שור כנגד המדה ההיא שנתן בה פגם, שהיא מקבלת מן השמאל... (בראשית ב ט, ועיין שם עוד)

...ובעבור שהאדם היה מתחלה כלו שכלי, בא לבאר הכתוב כי כל כונתם וכל פעולותיהם ותאוותיהם בחושיהם אינה אלא להשכיל, כענין שכתוב (תהלים ל"א י') "ה' נגדך כל תאותי", והשכל הכריחו לבא לאכול מה שהקב"ה מנע ממנו, וכוונתו היתה כדי להשכיל, מכל מקום עבר על רצון בוראו ומצותו, כי כשם שהשכל היה נותן לו שהעץ נחמד להשכיל, היה לו להשכיל שאין ראוי לעבור על מצות אדון הכל, והכונה שעדיין לא נוצר יצר הרע שהיה בו, שהרי כלו שכלי בלא יצר הרע, אלא שיצר הרע פיתהו והטעהו באמצעות חוה, אבל אחרי אכלו מן הפרי נתחדש בתאוה אחרת ונתלבש בה והיא תאות המשגל, שגרמה לו אכילתו, והוא יצרא דעבירה שנכנס בו שלא היה לו מתחלה, ואל יקשה עליך לומר והלא הנכשלים בחטאים והעוברים על ברית מצד יצר הרע הוא, ואם כן מי הביאו לעבור והוא כלו שכלי בלא יצר הרע, שהרי מדה זו גם בשכלים תמצאנה...

ויאכל - בכאן חטא אדם, שכבר הזהירו ומעץ הדעת טוב ורע וגו', וכלל בו שתי אזהרות, אחת למטה ואחת למעלה, שלא יאכל מפרי עץ הדעת שלא יתלבש בתאוות, ולמעלה שלא יהרהר אחר דוגמתו ולא יתפתה לומר שהוא העיקר, ושאין למעלה ממנו סבה עליונה כדעת דור הפלגה, לכך הוסיף לומר "ממנו", כלומר לא תפרידנו ולא תעשה מן הפרי אילן בפני עצמו ולא מן הענף שורש בפני עצמו, וכן לשון ויאכל, כלומר שעבר על שתיהם, וזהו לשון אכילה שהוא כליון הדבר והשחתתו. ולמדך הכתוב שהשחית משני צדדין, שאכל מן הפרי למטה וקצץ בדוגמתו למעלה, ומפני שדוגמתו מקבלת ממדת הדין של מעלה שהוא השמאל, על כן כששב אדם מחטאו הוצרך להקריב שור שישוב אל לבו, כי הכל מיוחד ודבק למעלה, ולכך זימן לו הקב"ה שור בקרן אחת במצחו, להורות לו על האחדות, כדי לבאר מעילתו שחטא בקצוץ ופרוד המיחד... (שם ג ו, ועיין שם עוד)

ומיתת אדם הוא פירוד הנפש מהגוף, והיה העונש דוגמת החטא, שהפריד הפרי מהאילן, והוא דבר חז"ל שקצץ בנטיעות, כי חטא בפירוד דבר במעשה ובמחשבה, ואם כן המיתה הזו היא לכל העולם מפני שהכל ענפי השורש ותולדותיהם של אדם... (כד הקמח אבל)

הרקאנטי:

ויטע - היה קודם חטאו של אדם היו צורותיו שלמים בגן עדן כיום הבריאה, אמנם לאחר שקצץ בנטיעות במחשבתו הרעה, קוצצו נטיעותיו מדה כנד מדה, ועל כן סדר הנה ענין הגן עדן ולא הזכיר מיד ויאמר ה' אלקים לא טוב וגו'. ואף כי חטאו במעשה היה אחר פירוד הצורות, מכל מקום חטאו היה כפול, וחטא המחשבה היה קודם לכן, וענשו היה מדה כנגד מדה. (בראשית דף ט)

...וטעם וקוץ ודרדר תצמיח לך רמז לכחות הדין, שתשפיע לך בסבת חטאך, ואין לתמוה על חטא אדם וחוה מדוע נכתב ונחתם בטבעת המלך לדורותיו אחריו, כי באותו היום שנברא אדם הראשון נשלם הכל, והנה הוא שלימות הבנין וכללו, כי ממנו נשתת העולם וכאשר חטא הוא כל העולם כולו חטא, ועונותיו סבלנו, מה שאין כן בחטא זרעו אחריו... (שם דף יד)

בעל הטורים:

מכל חטאת האדם - סמך לשילוח טמאים, שעל ידי חטא אדם הראשון והנחש והאשה לקו שלשתם, הנחש בצרעת, האשה בזיבה והאדם במיתה, וכסדר קללתם מונה אותם כאן, צרוע, זב, טמא לנפש. מזכר עד נקבה תשלחו - כשם שנתגרשו אדם וחוה מגן עדן. (במדבר ו ו)

וקרבנו - וא"ו יתרה נגד ו' דברים שניטלו מאדם הראשון, ועתידים לחזור כשיבא המשיח בן נחשון... (שם ז יג)

מהר"י יעבץ:

...ואחר כך באו משה ואהרן עם כל ישראל וקבלו עליהם מלכותו ואמרו "נעשה ונשמע", נשמע הפך כי שמעת לקול אשתך, ונעשה הפך ותאכל מן העץ, והוצרכו להקדים עשייה לשמיעה, לתקן מה שעיוותו אדם הראשון, כי סבתו לא היה אלא שהקדים שמיעה לעשייה, כי היה דעתו כדעת ארסטו שההתבודדות במושכלות היה עיקר שלמותו, ולכן היה מתבודד בגן עדן כאחד מצבא המרום, מעיין במעשיו ית', ובוראו אשר בראו מאין לא כן יחשב, כי זאת הסברא נוטה לצד קדמות העולם יותר מחדושו, כי כל הנבראים לא בראם אלא לכבודו, והוא עשיית רצונו, גם המלאכים שהם שכל בפעל כתוב בהם (תהלים ק"ג) גבורי כח עושי דברו לשמע וגו', על כן צוה עליו ומעץ הדעת וגו' לא תאכל, להגיד לו כי כל החכמים כאין נגדו מאפס ותהו נחשבו לו, ואין עצה ואין חכמה ואין תבונה לנגד מאמרו ית'... כי המצוה היותר קלה בעיני הבריות מתרי"ג מצוות עולה על כל החכמות כולם, ואדם הראשון טעה בזה, שחשב שבהתבודדותו בגן עדן היה עושה רצון קונו, ולכן לא השגיח במה שנתנה לו אשתו אם היה מעץ הדעת אם לא... (תהלים כט א)

אור ה':

ובאור זה, כי לפי מה שיראה שהיה חטא אדם וחוה מרי גדול בשורש הראשון ובצור אשר ממנו חוצב המין האנושי בכללו, הנה כבר הטיל בו זוהמא, והוא הרושם החזק מן הנטיה אל החמריות, ולזה היה מוכן המין בכללו אל ההפסד והאבדון, וכאשר היה מחסד עליון לשומנו שלמים בנתינת תורתו, הנה פסקה הזוהמא הזאת, כי בה מההערות די אל שיטה האדם אל השלמות ויכניע תאוותיו וימית יצרו כמו שיתבאר... (מאמר ב כלל ב פרק ו)

אברבנאל:

וכל שיח - מסביר עתה שברא את האדם בצלמו השכלי, כדי שישתדל להשלים את נפשו בהכרת בוראו, והמציא הכל לחייו, ובכל זאת חטא, אף על פי שלא המציא לו ו' הדברים המביאים לידי חטא: גאוה על ייחוס, רוע המקום, הכרח הפרנסה, התמדת הטובה זמן רב, העדר הידיעה והסתה. (בראשית ב ה)

מות תמות - יבטל את ההשואה הגופנית המחייבת החיים ויבא לידי התכה, ולא נאמר אם כן על צד העונש, כי אם כיעוד  . ביום אכלך - רוצה לומר מהיום הזה והלאה, או רוצה לומר שיגורש מגן עדן ויהיה נתון למקרים. ולחז"ל ביום - יומו של הקב"ה, אלף שנים. ואם כן לא חטא אדם מחוסר ידיעה. (שם ב יז)

ואירא - לא באתי לאכל, כי אם להחבא דרך מוסר מפני העירום, וכפר בחטאו באמרו "את קולך שמעתי", ולא עברתי עליו, ורק אחר כך נתפס והודה. (שם ג י)

כי שמעת - אדם חטא בזה שנכבש אליה במקום למשול עליה, וזה שאמר בבראשית רבה כ', שמעת לקול אשתך ולא לדברי, שצעקה והרעישה עליו, ועוד שעבר על הציווי. (שם שם יז)

ארורה האדמה - תחת חטה תוציא חוח, בעצבון תאכלנה - שבניו יריבו וכו', עד שובך אל האדמה - עד שימות, ואחר כך תפסק הקללה כשיוולד נח. או נאמר על הפלגת הקללה, כמו עד השמדך. ורוצה לומר שישוב אל האדמה וימות. (שם שם יז)

ויהי כל הארץ - ...ונראה שחטאו בחטא אדם הראשון וקין, שבראו הקב"ה בעל נפש משכלת, והכין לפניו הדברים ההכרחיים בלתי מצטרך למלאכה האנושית כלל, כדי שיתעסק רק בידיעות ההכרחיות. ואדם חטא שלא הסתפק בדברים הטבעיים ונמשך אחר התאוות, ונתקלל שלא יספקוהו הדברים הטבעיים, וכבהמורה... (שם יא א)

אחר הדברים האלה - הנה אדם הראשון חטא בסורו אחר התאוות, ורק אברהם אבינו עמד שוב בעיונו הדק על מציאות הבורא ופרסם מציאותו, על כן גזרה החכמה האלקית שימול מהזימה ומהתאוה לפני לידת יצחק... (שם כב א)

ספורנו:

והנחש - ...וכבר אמרו ז"ל שהיה סמאל רוכב עליו, והוא שהכח המתאוה המחטיא יעשה זה באמצעות הכח המדמה המוביל אליו דמיוני התענוגים החומריים המטים מדרך השלמות המכוון מאת הא-ל ית'...ויאמר אל האשה - כי שכלה החלוש התעצל מהתבונן ולא התקומם על הדמיון הכוזב, וצייר אז כחה המדמה כי אמנם אף כי אמר אלקים... מכל מקום לא יתאמת זה... (שם ג א)

ותפקחנה עיני - נתנו לב אל כל ערב לתענוג אף על פי שיזיק, כי שימת לב וההשגחה בדבר תקרא פקיחת עין, וידעו כי עירומים הם - ידעו שראוי לכסות מקום הערוה, בהיות מעתה רוב פעולתו מכוונת לתענוג מאוס ומזיק. (שם שם ז)

ואיבה אשית - שהתענוג יהיה נמאס בעיני הכח הדמיוני, כמו שאמרו אשה היא חמת וכו' ישופך ראש - הכח הדמיוני ימעיט את התענוג בתחילת השגתו, כי יצייר לפניו יראת ההיזק באיכות התענוג בכמותו וסדרו. תשופנו עקב - בהתגברו יוליד את ההיזק בסוף התענוג. (שם שם טו)

לדעת טוב ורע - ואם האדם יהיה נצחי ירדוף תמיד אחרי הערב וישליך כל השגה שכלית ומעשה טוב, ולא ישיג האושר הרוחני המכוון בצלמו ובדמותו. (שם שם כב)

אלשיך:

ציויתיך לאמר - על טענתו של אדם שהאשה פתתה אותו, אמר, הלא אני ציויתיך לצוות ולהשגיח על האשה, כי אמרתי לאמר, ואיך נהפך לך הדבר? לא תאכל - אמרתי לך, ולא אל תקח, כטענתך. ארורה האדמה - כי עד עתה היתה נשמעת לו ומוציאה הכל מוכן לאכילה, בהיות שכינה שורה עליה, ואינו צריך עבודה, ונאכל כמות שהוא. ועתה לא רק נסתלקה שכינה לרקיע הז', אלא שרתה רוח טומאה על הארץ, ומכיון שלקתה על ידך לא תשמע לך להוציא אפילו סובין כי אם בטרחה. ועל ידי הטומאה תוציא קוץ ודרדר. וכמו שאמרו בברכות נ"ח, שצריך י' מלאכות להוציא לחם ולהכשיר האוכל, וי' מצות להעביר כח הטומאה שסובבו על ידי חטא האדם. (שם ג יז)

כי עפר אתה - הכל תלוי בך, ואינך מתתקן עד שתתקן אתה, ותקונך בלתי אפשרי מעתה אלא אם תשוב אל האדמה, כי פנה זיוו אחר החטא ונתעכרה איכותו כעפר על ידי זוהמת נחש, וצריך לשוב אל העפר, עד שיעשה שוב מן העפר משולל מהזוהמא. (שם שם יט)

וישלחהו לעבד - שלחו להקריב קרבנו במקום כפרתו בהר המוריה, ועל ידי ריצוי הקרבן נשאר שם שפע קדושה תמיד, ויתוקן על ידי זה בצד מה, ולא גרשו בזעף, כי אם אמר לו בהיותו שם שלא ישוב לגן עדן. (שם שם כג)

ויהי אברם - על השאלה מדוע ברא ה' את האדם חסר (עם הערלה), כבר כתבנו, שתחלה נברא האדם שלם, משולל הערלה, ואחר כך על ידי קלקול הצנורות וערבוב הנשמות גרם לאחיזה מהחיצוניות, עד שיתקן האדם בעצמו. והשאלה הנ"ל היא רק בפי חכמי הטבע ואומות העולם... (שם יז א)

והנה איל - מה שאמרו שאיל זה נברא בין השמשות וכו', רוצה לומר כי הנה העולם נפגם על ידי חטא אדם הראשון ויתוקן עד לעתיד לבא, וכדי שלא יחטאו וירעו עוד, היתה העקדה ביום כפור, ולא יסתבכו ישראל בעבירות, ופגימות העולם יכללו בג' גופי עבירות, שאדם הראשון היה כופר בעיקר שבחינותיו י', ונגדם נתקלל בי' קללות, כבזוהר תולדות קמ"ג, ב' והיה משוך בערלתו, ומזה נמשכה זימה עד יבא מלאך הברית אליהו והשיב לב אבות על בנים ולטהרם. ג' ונגד האכילה מהעץ ממש נגזרה עליו מיתה, ויתכן שנענש נגד אלו ג'... (שם כב יג)

בזאת יבא אהרן אל הקדש - ...והנה מאז נברא העולם בי' מאמרות נתקדש בי' קדושות, שהן י' הכוחות העליונים, ועל ידי חטא אדם הראשון נעכר הכל, והיה נתקן על ידי י' הדברות לולא חטא העגל. ועל ידי תרי"ג מצות יקנה האדם קדושה ויתקן זוהמת חמרו, ועל ידי שולחן האדם תקון העולם שנברא בי' מאמרות, ולכן יעשו בלחם, שהוא עקר מאכלו י' מצוות... (ויקרא טז ג)

ונתתי משכני בתוככם - ...או ישיגו כל האושר ויתקנו מה שקלקל אדם הראשון את פרות הארץ, כי האדמה נתקללה, מובילין לה חטה ומוציאה זונין, שמקבלת המטר מלמטה ולא מלמעלה, כמזנה, ולא כאשה מבעלה, ויסלק כל כח הטומאה שחל על הארץ, וישרה כח הקדושה... וכן יחזיר להם הזיו שאבד לאדם הראשון, ולכן יחרדו אויביהם מפניהם. (ויקרא כו יא)

מבכי - ממבוכת אדם הראשון, חבש - בחינת ד' נהרות המושכות הנשמות, שבעוון אדם חבש אותן בתוך החיצונים, והוצרך שתעלומה יוציא אור, שיבא אור הקדושה מהתעלמות החושך. (איוב כח יא)

רמ"ע מפאנו:

...והכונה כי האלקים עשה את האדם ישר שלא יתאוה שום דבר רע. וכאן ראשונים שאלו אם כן היאך נכנס בו יצר הרע לאכול מן הפרי שהוזהר עליו. ותשובתנו אליהם, כי מצוה שלא לשמה גרמה לו, (ששמש מטתו ביום גרמה לו כי נכנס בו על ידי זה היצר הרע כבסמוך), והיא גופא קשיא (איך בא לידי מצוה שלא לשמה והוא בפעולותיו ישר נברא, אלא ודאי שהסבה לזה היתה הירח שקטרגה), אלא שקטרוג הירח קודם לכל, והיא היתה מצוה שלא לשמה, הארכנו בפשט המאורע בריש מאמר אם כל חי, וכל פגם שלא חלו בו ידי אדם בנקל יוכל לתקן. וכן אמר האר"י ז"ל שאילו שמר אדם הראשון מצוה אחת כמאמרה (פריה ורביה ולא היה בה צד שלא לשמה) היה הכל מתוקן מיד. ועל זה אמר דוד המלך ע"ה "כל האדם כוזב", שהוא באמת ודוי מעליא על מעשה בת שבע שבא במכאוב ואכלה פגה, ועל פחזותו של אדם הראשון במצוה ראשונה שנצטוה בה והיא פרו ורבו. כי הנה בתחילת תשמישו נזקק לאשתו בחול וביום ובשעת התגבר הדין ובפרסום, והוליד ערלתו זה קין, את פריו זה הבל... (מאמר חקור דין חלק ג פרק ט)

ואין ספק שאדם הראשון בעל ושנה בערב שבת, שאין אשה מתעברת מביאה ראשונה, וכן כתיב והאדם ידע את חוה, ואחר כך ותהר מביאה שניה, ועם זה הותרה לו תאות המשגל שהיתה תחלה קשורה בחבלי השכל ונאסרה בעבותות הטבע הישר הגורם אהבה בתענוגים לאבינו שבשמים, ומשהותרה אותה התאוה מקשוריה ושמירתה היא גרמה לו לשמוע בקול אשתו... (שם פרק יד, וראה שם עוד וערך חטא)

בהעקד יצחק על גבי המזבח נעקד עמו רוחו של אדם וכופר בריתו את מות, מעון שפיכות דמים שנכלל בעטיו של נחש, ועון גילוי עריות כבר זכרנו שנעשה לו פועל דמיוני בחפזתו של אדם להזקק לאשתו, ומשם נמשכה לו תקלה אחרת ק"ל שנה שהוליד מלילין רוחין ושדין כמאמר חז"ל קודם שיעמיד תולדות למשתיתו של עולם מחוה עקרת הבית, כי היא היתה אם כל חי... ונתקן אותו עון בשופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון אשר הפקד אתו, היא נשמתו אשר הגלתה עמו לחרן בצאתו לחזר על אבדתו, והותרה לו שם שתי אחיות בקדושה ובהזדמנות... (שם פרק יח)

מהר"ל:

...ומשעה תשיעית ואילך היום מתחיל לרדת ונוטה אל החושך והעדר האור, וכן האדם יש בו נטיה אל ההעדר, ולפיכך בעשירית חטא, כי יש באדם נטיה אל החסרון, בשעה י"א נידון, וגם זה נכנס בגדר הבריאה, כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, ובשעה י"א האור מתחיל להיות כהה, וכך החטא, שבו דבק ההעדר בעצם האדם, בשעה י"ב נטרד והלך לו, אחר שנידון נטרד ממעלתו אשר היתה לו קודם, ונשאר עומד על מדרגה פחותה ממה שהיתה לו, כמו שראוי לאדם בעל חטא... (תפארת ישראל פרק טז)

...ואמרו לכל זמן וגו', כלומר כאשר נכנס אדם הראשון לגן עדן, שזהו תכלית שלמות האדם, אל תאמר כי היה זה במקרה, כי זה דבר שהוא עיקר העולם לא יתכן שהיה במקרה ואין לו זמן מיוחד, אלא היה בזמן מיוחד. ולא בלבד כניסתו לגן עדן, רק אף יציאתו משם לא במקרה היתה, שלא תאמר מפני שחטא במקרה גורש מגן עדן, דבר זה אינו, שמאחר שעל ידי חטא האדם היה בעולם דבר חדש, שהגיעה המיתה לבני אדם, לא יתכן שהיה במקרה, רק מוכן היה האדם לחטא... (שם פרק כה)

...והאדם בודאי הוא ראוי להיות יודע טוב ורע מצד שהוא נברא בצלם אלקים, אבל מצד שהאדם יש לו דביקות בעלתו שהוא טוב, יודע הטוב ולא רע, אבל כאשר לא יפנה אל עלתו, כמו שהיה אחר שחטא, אז הוא יודע טוב ורע. ובאולי תשאל מה מעלה הוא זה בידיעת הרע, בודאי דבר זה מעלה בחכמה, כאשר חכמת האדם כוללת בידיעת הטוב והרע, וכמו שאמר הכתוב "ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע"... ומפני כי האדם מצד מה שנברא בתחתונים יש לו הסרה ונטיה מן מעלתו ית', היה הנחש עם רוכבו סמאל מסית האדם, כי כאשר יאכל מעץ הדעת, ויהיו עוברים על דברי הקב"ה שציוה אותם שלא יאכלו ממנו, בזה יהיו נבדלים מן העלה ית' ואז ידעו טוב ורע כמו שאמרנו, כי האדם יש בו ענין מן השי"ת שהוא נברא בצלם אלקים, ולכך אמר הנחש והייתם כאלקים יודעי טוב ורע, כי כאשר יהיו נוטים מן העלה והם ברשות עצמם, כאשר מסוגל לזה האדם שהוא בתחתונים, הנה ידיעתו בטוב ורע... (דרך חיים ג טו)

וכדי שתבין דברי חכמה מאד, ותבין איך ג' דברים אלו מוציאין את האדם מן העולם, תראה כי ג' דברים אלו הוציאו את אדם הראשון מן העולם. ותמצא כי העץ שאכל ממנו אדם הראשון שהביא לו את המיתה היו בו ג' דברים אלו, רוצה לומר שהאדם היה יוצא מן השיעור המוגבל בג' כחות אלו. וזה שאמר הכתוב ותרא האשה כי טוב העץ למאכל - נגד התאוה, שהיא מכח טבעי המתאוה אל האכילה, וכי תאוה הוא לעינים - כנגד הכח הנפשי, וכבר ביארנו בכמה מקומות כי העין היא כח נפשי, ונחמד העץ להשכיל - נגד הכח השכלי. והנה ג' דברים אלו היו בעץ הדעת, ומפני זה נמשך האדם אחרי עץ הדעת, שאם היו בו רק דבר אחד או שנים לא היה נמשך אחריו בכל חלקיו, כי החלק אשר אין לו שייכות לעץ הדעת היה מונע אותו. ואל יקשה בעיניך וכי אין ראוי להיות נמשך אחרי השכל, ותבא עליו ברכה? כי תוספת השכל שהיתה לאדם הראשון היא חסרון לו. כי כאשר האדם תמים הוא נמשך אחרי השי"ת, וכאשר הוא חי עם השי"ת הוא חי לעולם, שעל ידי הדביקות בו יתברך שהוא חי וקיים, האדם גם כן חי וקיים לעולם, והתמים הוא מי שאין לו תוספת חכמה, כי זהו גדר התמים שאינו מתחכם ביותר בערמה ובתחבולה, רק מאמין ותמים, ולפיכך כאשר הגיעה לו ההתחכמות וההתבוננות יותר מדי היה נפרד מהתמימות והגיעה לו המיתה. ויותר מזה, כי הידיעה של טוב ורע היא ידיעה יתרה, כדכתיב והייתם כאלקים יודעי טוב ורע, כי האדם קודם החטא היה דבק בו יתברך, שהוא הטוב הגמור, ולכך לא ידע כי אם הטוב בלבד, ואחרי שחטא וידע טוב ורע לא דבק בו יתברך והגיעה לו המיתה. (דרך חיים ד כא)

וזהו חטא האדמה המקבלת השפעה מן העליונים, ואצל העליונים היא נחשבת כמו הפרי המקבל מהעץ... לכך לא נתנה כח כי אם רק לפרי שהוא דוגמתה, ולא נתנה כח וטעם לדבר שהוא גדול במעלה מן הארץ (העץ) לתת לו כפי צרכו, ולפיכך לא הוציאה עץ פרי, שיהיה טעם העץ כטעם הפרי... וכאשר חטא אדם ולקח הפרי מן העץ בשביל שהיה נחמד, בעבור שנברא מן האדמה החסרה, נתאוה לפרי מפני חסרונו. ולכך בא העונש אל כל המפרידים בין העץ והפרי בשביל חסרונם. (גור אריה בראשית א יז)

ולפיכך אצל האדם הראשון קודם שחטא והיה עם השי"ת לא היו בו תחבולות חכמה יתרה, והנחש שהיה ערום היה מרוחק מהשי"ת, ובערמת הנחש הסית גם את האדם, שנאמר ונפקחו עיניכם והייתם כאלקים יודעי טוב ורע, ודבר זה ידיעה יתרה חוץ מעצמו של אדם, ובחכמה זו הסיר את האדם מן השי"ת, כי הידיעה אל הרעה אינה נחוצה לאדם, והיא שגרמה המיתה לאדם... ובודאי יצא שכרו בהפסדו, כי החכמה הזו היא התחכמות שיצאה מן התמימות וגרמה לו המיתה... מזה תראה כי התמימות היא החיים. (נתיב התמימות א)

ועוד יש לך לדעת, כי מה שאמר "המוציא לחם", רוצה לומר, כי השי"ת הוא המוציא לחם מן הארץ לגמרי, רק שהחטא של אדם גרם שאין הלחם יוצא מן הארץ בעצמו, רק שצריך תיקון, ובלעדו אינו ראוי להיות מזון האדם, כי דבר זה גרם חטא האדם, ואם לא היה החטא היה יוצא בשלמות... שעתה נתקללה האדמה מן השי"ת, ואינה מוכנה לקבל הברכה העליונה. אבל לעתיד שתפסק הקללה מן העולם, אז תוציא הארץ הכל בלי חסרון כלל... (נתיב העבודה יז)

וסבר רבי יצחק כי מושך היה בערלתו... ולפי פירוש זה כי סבור היה כי העולם התחתון הוא נוהג על פי טבעו, כאשר ברא השי"ת שיהיה העולם נוהג, ולכך ראוי שיהיה האדם ערל כמו שבראו השי"ת ערל... ואדם הראשון היה מסלק עצמו מזה, שהוא הפועל והמושל על הטבע, והיה מוסר עצמו תחת הטבע לומר כי עולם כמנהגו נוהג, ולכך לא אמר שלא היה מושך בערלתו כי היה מוציא עצמו מן רשות השי"ת והיה מושך בערלתו. ולמאן דאמר מין היה, מוסיף הוא, דלא זה בלבד שהיה מסלק עצמו מן השי"ת לומר שהוא תחת הטבע, רק שהיה מוציא עצמו לגמרי אל עבודה זרה, וזה שאמר מין היה, כי המין הוא שמוציא עצמו מן רשות השי"ת לעבוד אלהי נכר. וזה אינו דומה למה שאמר מושך בערלתו, אף על גב שהוא עושה מחיצה והבדל בינו ובין בוראו, מכל מקום אינו סר לעבוד אלהי נכר, אבל מי שאמר מין היה נוטה אחר עבודה זרה לגמרי, ומי שאמר כופר בעיקר היה מסלק עצמו מן השי"ת לגמרי עד שהיה כופר בעיקר, וכל אחד מוסיף על הראשון. ובדין שיהיה מזכיר ראשון מי שאומר מושך בערלתו היה, רק מפני כי מי שאומר מושך בערלתו היה ומי שאומר כופר בעיקר היה שניהם מביאים הכתוב והמה כאדם עברו ברית, לכך קבע אלו שניהם זה אחר זה. וזה שאמר כופר בעיקר היה בודאי יש לסדר אחרון, כי אי שאפשר שיהיה דבר יותר מזה, ולכך קבע לפניו מי שאמר מושך בערלתו היה... (חידושי אגדות סנהדרין לח ב)

ועץ הדעת נאמר שהיה בו ג' דברים אלו, כי טוב העץ למאכל וזהו כנגד הגוף, שהוא מבקש האכילה והשתיה, ונחמד להשכיל כנגד כח השכלי שהיה משלים השכל, וכי תאוה הוא לעינים כי התאוה לעינים מחזיקה הנפש ונותן לה שמחה... ומאן דאמר חטה היה מפני שהחטה טוב להשכיל... וסבר להך מאן דאמר כי חטאו של אדם הראשון בנחמד להשכיל, ומפני כך נמשך אחר עץ הדעת, ומאן דאמר שהיה היין, דבר ידוע כי היין המשמח אלקים ואנשים נחמד למראה... וסבר כי חטאו היה בכח הנפשי שהיה מבקש השמחה, ומאן דאמר תאנה היתה, סבר כי החטא היה בכח גופני שמבקש התאוות... ומחלוקת החכמים איזה מן הכחות האלו הם מוכנים לחטא... (שם ע א)

של"ה:

...ומפני זה סבבו עליו אכילת הפרי בעבור שהוא ממונה על התאוה, והראיה, כי התבוששו מאחר שאכלו ממנו, כמו שמתבייש כשרואה דבר שהוא חרפה לו, ואז הרגישו כי אותו החוש חרפה להם, כי בא מצד כח הבהמי, ומפני כשזה קם זה נופל, אם כן כשיגבר בו הכח הבהמי בענין התאוה הבאה מצד הנחש הפועל הזה יעורר דוגמתו למעלה ויגברו גם המה, ואז תתהפך הקערה והעבד ימלוך, כמו שהוא עתה בעונותינו, מלבד הרעה הגדולה אשר עשה בקצצו הפרי מהעץ... נמצא ששתים רעות עשה בחטאו, ועוד נצטוה על העץ הדעת טוב ורע כדי להרחיקו מהשינוים הנולדים מאותו העץ, כי הוא עץ מורה על הטוב ועל הרע, וכוונת הקב"ה היתה שיהיה האדם בארץ כמלאך האלקים, שלא יטה בבחירתו אל הרע, כי אם שיהיה אחד בחלקיו נוטה אל אחד המיוחד, ולזה אמר לו שיאכל מעץ החיים מורה על זה כדי להרחיקו מהרע ומהמות, וכל עוד שהוא יפעול בזה האופן למטה, יעורר גם למעלה אחדות, והקליפות תהיינה משועבדות, וכל אחד על מקומו יבא בשלום. והוא לא כן עשה, אלא בבחירתו חטא במחשבה ובמעשה ונטה אחר אילן הנקיבה שרגליה יורדות מות, והשתחוה אליה, ומיד נעשה בעל שינויים ובחירי ונכנס בשינוים וגרם עליהם המות אשר הוא שינוי רע ומר היפך החיים... (בית ישראל, ועיין שם עוד)

וכתבתי הטעם בהקדמה הנ"ל להיות כי הקנאה והתאוה והכבוד הוציאו את אדם הראשון מעולם, כי הנחש קנא בחוה ונתאוה לה, וכן כתיב וכי תאוה הוא לעינים, וכן הכבוד והייתם כאלקים וכו', ונודע שחטא הראשון של אבינו הראשון המשיך את היצר הרע לעולם וממנו נתפשטו כל החטאים, מאחר שהמציא את היצר הרע, והוא בנין אב לכל החטאים, ובאמת הבנין הזה הוא סתירה, ומדת הענוה הוא ההיפך מאלו המדות, כי מי שהוא עניו, אינו רודף אחר הכבוד, ואינו חומד ומתאוה כי די לו בפת במלח ומים במשורה לפי שפלותו, ואינו מקנא בשום אדם... (שער האותיות ע)

כי חטאו של אדם הוא היה הסיבה שנפתח המעיין הנרפש מקור הזוהמא, ונמשכה עליו ועל כל יוצאי יריכו, והוצרכו הצורות ההם צירוף ולבון, וזה טעם גלות מצרים, כי בעת חטא אדם ובא הנחש על חוה והטיל בה זוהמא, וערב קדוש וחול והוליד קין קנאה דמסאבותא, והיה כח הקליפה הולך ומתפשט עד שנתלבש בכתנות עור ר"ל בכללות ע' אומות כמנין עי"ן שבעור... על ידי אברהם נתקן כתנות אור, שהוא רמז לאחדות השם ויחודו, ולכן הוא בא אבל לא נתקן לגמרי, כי עדיין היו הסיגים מעורבים בכסף והכסף בסיגים, כלומר בקודש היתה עדיין זוהמא, ובין האומות היו נשמות טהורות...

והנה תכלית הבריאה היה האדם, ואדם הראשון היה עיסה חלה של עולם, וכשקלקל וחטא נכנס בו זוהמת הנחש הוא השטן הוא היצר הרע, והוא הוא השאור שבעיסה, ואז החמיץ העסה ונעשה גוף עכור כתנות עור, וגרם מיתה על עצמו, זהו סוד כל מחמצ"ת לא תאכלו, חמ"ץ באמצע ואותיות מת בראש ובסוף, גם חמץ אותיות חץ ובאמצע מ'... (מסכת פסחים)

דע כי האדם נברא שלם שיהיה שלם בתכלית השלימות כפי האפשר להנברא, ודבר השלם לא יחסר ולא יעדף כי אין שייך העדפה עליו מאחר שהוא שלם ואינו חסר, ועתה שבא נחש עליו ונעשה חומר אז הוא חסר מכל השלימות, וצריך לעשות טוב להשלים החסרון, וגם בכח זה שהוא חסר ואינו כמלאך אי אפשר לו בלא חטא רחמנא ליצלן, שגיאות מי יבין, כי חומר עכור איך אפשר לו להיות נשמר מאיזה שגיאה קטנה לפחות, וזה היא הסבה מאחר שבא האדם לידי זה אשר יעשה טוב שמוכרח להדר תמיד אחרי טוב כדי להשלים החסרון, מה שאינו כן מלאך שאינו בעל חסרון... (מסכת תענית, וראה שם עוד)

בענין החטא הזה של חוה ואדם נמשך מצד מה ששינתה הארץ ולא הוציאה עץ שיהיה בו טעם פרי כמו שאפרש, ובאמת הארץ חשבה לטובה וסברה מצוה קא עבדה, כמו שכתבנו לעיל, על כן לא נענשה, אבל אחר כך שנמשך מזה חטא אדם וחוה ועל ידי הארץ חטא, על כן כשנפקדו על עוונם אזי ארורה האדמה גם כן הגורמת להחטיא אותם, וזה ארורה האדמה בעבורך, ולמה בעבורך ולא קודם, אמר כי ממנה לקחת, כלומר לקיחת העבירה שלך היא ממנה ומסיבתה.

כיצד נמשך החטא מסיבת הארץ, הנה אם כל האילנות שבעולם היה טעם העץ כטעם הפרי, אז לא היה מקום להנחש לפתות, אבל עתה היה מקום להנחש, כי מתחלה התחילה לפתות אותה דרך שכל ולא תכף למרוד, כי כן דרך היצר הרע, מתחילה בפה רך וכו'... ורמזה הנחש בדבריו, שמה שאסר הקב"ה לא אסר אלא לאכול מהעץ, כי אין אתם זוכים לטעום מן העץ השוה לפריו, כי זהו דבר שהוא למעלה מהטבע, שהרי כל העצים שבעולם אין טעם עץ שלהם כטעם פרים, אבל הפרי מה טעם אסרם, על כן הזכיר הנחש בדבריו עץ ולא פרי... לכן דחף את חוה, כי ידע שאין מיתה בנגיעה, וחשב הנחש להסיתה שתקח מפרי, ומסתמא תתן לבעלה מקודם לטעום כדרך הנשים שמכבדות לבעליהן, ואז ימות בעלה והוא יקחנה... (תורה שבכתב בראשית)

דע כי אלו לא חטא אדם הראשון, אז לא היה שייך לומר להיות נבדל מקום קדוש, כי הכל היה ענין גן עדן, והכל היה קודש, וכמו שכתוב בירמיה, לעתיד לא יאמרו עוד ארון ברית ה'... וכן לא היה נבדל זמן מן הזמנים לקדושה, כי כל העתות היו שוים לקדושה כמו שיהיה לעתיד עולם שכולו שבת... ולא היה האדם צריך לקרב את עצמו על ידי הקרבן, רק הוא בעצמו היה קרבן לה' כענין נפשותיהן של צדיקים לאחר מותם... (שם ויקרא)

רמח"ל:

תדע שאדם הראשון כתוב בו כי ביום אכלך ממנו מות תמות, והיה ראוי לו למות באותו היום, אלא שהקב"ה רצה לרחם עליו, והורידו ממדרגתו, ואז מה שבמדרגה העליונה לא היה יכול לחיות כלל, כי היה פוגם בה מפני הרע שנתערב בו, הנה כשירד ממדרגתו היתה לו אריכות ימים, אבל כשיצטרך לחזור ולעלות מיד ימות. (אדיר במרום, וראה עוד אדם הראשון-כללי)

...ואמנם אדם הראשון כבר היה רואה הרע, כי הלא הוא היה עץ הדעת טוב ורע שהקב"ה אסרו עליו, ואף על פי כן היתה עינו מטעה אותו לחשוב שהוא תאוה לעינים וכו', ונמצא שהיה רואה מיד שיש מקום לטעות חלילה, ולומר ששתי רשויות הן חס וחלילה, או שאר כל סברות הרעות שהיה משים לפניהם הנחש. ואמנם אדם הראשון היה באמת חכם גדול, והיה לו לחקור על כך בחכמתו כראוי, וגם כבר היה יודע אמיתו של דבר מצד חכמתו, שכל מה שרואה נגד מה שהודיעו ירד מן אמיתת התיקון, ואינו אלא שקר מדומה מכלל הרע שברא הוא יתברך להודיע אמיתת יחודו, ולנסות בו את האדם לתת לו זכות, ואם היה עומד באמונתו ולא היה מתפתה אחר יצר הרע, אלא אדרבא היתה מתחזקת בלבו האמונה הזאת, ואז היה נקרא שהשיג היחוד העליון, שהרי כבר ראה וציירה מחשבתו מה הוא הרע, וגם השיג בחכמתו שכל מה שהוא רע אינו אלא נברא ממנו יתברך, וזה היה עד שבת דוקא כאשר חכמים יגידו, שאז היה הקב"ה עושה ביום אחד מה שהוא עושה עתה בו' אלפים שנים, והיינו שהיה מראה לו בפועל, כי מה שהאמין מיחודו יתברך הוא אמת, כי היה מבטל ברגע אחד כל הרע מהעולם.

אבל אדם הראשון נתפתה אחר התאוה והתשוקה שלו, או חזר וחשב סברות רעות כדי להקל לעצמו... ואמרו חז"ל אדם הראשון מין היה, ואז הוצרך להראות לו במופת מה שלא רצה להשיג מצד הידיעה, להראות לו מהו הרע באמת, ואיך, ושסוף סוף צריך הכל לבא לממשלת הטוב היחידית... (דעת תבונות מ)

כי בהיות הקליפה טמאה, אז היא מחשכת האור, אבל בהיות הקלפה סוד הגבורה לבד, הנה היא תאיר ולא תחשיך ולא יהיה שימושה אלא לתת גבול. ונמצא שכן היה צריך אדם הראשון לתקן תקונו, להשלים בנינו בראשונה במצוות עשה, ואחר כך לשים השמירה סביב, והוא סוד הגבורה, ואז ישאר הכל בתיקון, והקלפה לא ישאנה לבבה עוד להדבק בקדושה, אך תיבלע לעולם. וכבר שמעת, כי בהתקן מדרגות הבריאה באור החכמה, כבר היתה הקלפה אובדת, ועל ידי אדם היה נעשה זאת, ונשאר לו השכר לנצח... (מאמר הגאולה)

כלי יקר:

ותרא האשה - ראתה דברי הנחש וישרו בעיניה, וכי תאוה הוא לעינים - שתאוות העולם הזה נראין עין בעין, לאפוקי חמדות עולם הבא עין לא ראתה. עמה - ... ויכול להיות שנתנה לו בהיותו עמה ממש, כי אז לחצה אותו כדרך שנאמר בשמשון ותאלצהו, כי בזמן אחר אולי לא היה שומע לה לעבור את פי ה' ועל זה אמר "האשה אשר נתת עמדי", כי בפשט אין טעם להתנצלות זאת... (בראשית ג ו)

והנה איל אחר - רמז לקרבן חטאת, כי יש לו ב' קרנים ומנגח לימין ולשמאל, מה שאינו כן בחטא אדם הראשון, שחטא רק כלפי מעלה, והקריב שור בעל קרן אחת... (שם כב יג)

כי תזריע - מה צריך להודיע בפרשת טומאות ענין הטבע להוליד זכר? ונראה שענין נדה נמשך מחטא הקדמון, וכן דרש ר' יצחק עצבונך אלו דם נדה ובתולים, שכל הנשים צריכות טהרה מהחטא שממנו נתפשטה טומאה בעולם לז', שאלמלא חטא היה אדם למעלה מטבע ז' כוכבי לכת, ובחטאו הוסרה ממנו הרוחניות וניתן תחת הטבע, שממנה נמשכת הטומאה... (ויקרא יב ב)

אור החיים:

ותפקחנה - כדפירשנו בפסוק ויהיו שניהם ערומים, שהעוון יוליד הרגשת הערוה, אשר מצדה יולד בושת העירום, וכל אחד מתבייש מחברו, עוד ירמוז באמרו ותפקחנה... אחר שעברו העברה ועבר המסית המכונה חושך, שמחשיך עיני האדם, תכף ומיד נפקחו עיניהם והרגישו כי עירומים - שנפשטו מזהרא דקדושא, וכן יקרה לכל רשע, שבגמר מעשה הרע ירגיש כי התעיב ויכלם במעשיו... (בראשית ג ז)

האשה - ... ונראה שכוונת האדם שלא ידע דבר, כי האשה הביאה לפניו המזומן ואכל, ואינו חייב לשאול על המובא לפניו דבר זה מניין, כי הלא כל הארץ לפניו היא מלאה מעדנים... שהאשה הלז נתנה ה' עמו לעזר ולהועיל, ואין רע יורד מהשמים, ואין לו לבדוק אחריה, כי מן הסתם מעשיה נאים... עוד יש לומר שגם האדם טעה, כי לא אסר ה' אלא הפרי ולא העץ, ואין פירוש זה נכון מכמה טעמים. ומעתה אין ביד אדם עון אלא שוגג, ואפשר שדין אונס יש לו, כי לא היה לו מקום לומר לו היה לך לתת לב לבל אחטא... ולזה תמצא שלא קלל ה' לאדם אלא להאדמה, כי שגיונו שלא נשמר בדברו לחוה, ולא הזכיר לה אלא הפרי... (שם שם יב)

כי עשית זאת - ג' דברים גרם בדבורו, א' שגרם סלוק אור כבודו ית' שהיה חופף על אדם ואשתו כדכתיב, והוא סוד כתנות אור, ב' גרם שנכרתו מן העולם הזה, שלא יחיו לעולם, ג' גרם שאפילו בימים אשר הם חיים בעולם לא יתעדנו בעדן אלקים, כאמרו ויגרש את האדם, וכנגד שלשתן לקה נחש... (שם שם יד)

ארורה האדמה - ונתקללה האדמה שגרמה בזה על ידי ששינתה בעץ הדעת, ואם היו גם כל העצים טעם עצם כטעם פרים, היה ה' מזהיר גם על העץ של עץ הדעת, ולא היתה שולחת ידה לגעת בו, ועל מה שעשה חפצו בתאותו אמר לו בעצבון תאכלנה. על עריבות האכילה אמר ואכלת את עשב השדה, ועל שלא טרח לדעת מאין הפרי אמר לו בזיעת אפיך תאכל לחם. (שם שם יז)

כי עפר אתה - ...רוצה לומר אם היה ניצול מן החטא, היה ה' מגביר בו צד הרוחניות וגופו היה מזכך מן החומר לצורה. ועתה הגשים את חמרו, וגם הרוחני שבו הוחשך, ורוצה לומר אתה העמדת עצמך במקום העפר, או לא רק תשוב אל האדמה, כי אם גם תרקב שם. (שם שם יט)

...ורוצה לומר, שאין ה' נוהג עם בני ישראל, כעם אדם הראשון שנקנסה עליו מיתה ולא הועיל קרבנו והטעם כי הוא התחיל בחטא, ולא קדמה לו בחינת הרע להכריחו, וזה לך אות הברית שציוה ה' למול, מה שלא היה כן באדם הראשון ולכן לא תלה לו כמדתו פעמים ושלש... כי בראו בבחינת הטוב באין פסולת ורע... ונעשה סיג לכל נפש ישראל בנפשו רוחו ונשמתו וגם בגופו, ערל לב ובשר, ולכן יעביר לישראל בחוטא פעמים וג' לצד הרע הדבוק בו משננער מבטן אמו להחטיאו במזיד ובהיסח הדעת, ולכך יועיל לו קרבנו. (ויקרא א ב)

וגם נמשך מזה שליטת הטומאה באשה שהיא הנדה, וכן נזרע זרע רע בכל ממשלתו ותוציא הארץ פרי בקלפות, ואין אדם יכול ליהנות מהחטא עד שיעשה מלאכות רבות כמספר י' נגד י' קללות שנתקללה האדמה, כבזהר הקדש, ולכן כשיעביר ה' רוח הטומאה מארץ תוציא גלוסקאות מעצמה... (ויקרא יב ג)

ד' כשברא ה' את האדם נטע אחד שבו כלולים כל ענפי הקדושה, וכשחטא ונפגם נפגמו כל הנשמות התלויות בו, וכל היוצאים ממנו פגומים עד נפש אברהם אבינו ע"ה, שנתלבנה בי' נסיונות ונתבררה הפסולת בישמעאל ויצתה נשמת יצחק ונתלבנה בעקדה ונתברר הפסולת ותגבורת האש הוא עשו, ויצתה נשמת יעקב בלי דופי, וזה שאמרו שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון... (במדבר טז א)

נפש החיים:

...וזה היה קודם החטא, שלא היה כלול אז רק מכל העולמות וכחות הקדושה בלבד, ולא מכחות הרע, אבל אחר החטא נכללו ונתערבו בו גם כחות הטומאה והרע, וממילא עירב אותם על ידי זה גם בעולמות, מהטעם שהוא משותף וכלול מכולם, והם מתעוררים ומשתנים כפי נטיית מעשיו, והוא ענין עץ הדעת טוב ורע.

והענין הוא, כי קודם החטא היה ודאי בעל בחירה גמור להטות עצמו לכל אשר יחפוץ, כי זו תכלית כוונת כלל הבריאה, אמנם לא היה ענין בחירתו מחמת שכחות הרע היו כלולים בו, כי הוא היה אדם ישר לגמרי כלול רק מסדרי כחות הקדושה, בלי שום עירוב ונטיה לצד ההפך כלל, וכחות הרע היו עומדים לצד וענין בפני עצמו חוץ ממנו, והיה בעל בחירה להכנס אל כחות הרע חס ושלום, כפי שהאדם בעל בחירה להכנס לתוך האש. לכן כשרצה הס"א להחטיאו הוצרך הנחש לבא מבחוץ לפתות, לא כמו שהוא עתה, שהיצר המפתה הוא בתוך האדם עצמו, ומתדמה לאדם שהוא עצמו הוא הרוצה ונמשך לעשות את העוון, ולא שאחר חוץ ממנו מפתו. ועל ידי חטאו נתערבו כחות הרע בתוכו ממש, וכן בהעולמות, וזהו עץ הדעת טוב ורע, שנתחברו ונתערבו בתוכו ובהעולמות הטוב והרע יחד, זה בתוך זה ממש. כי דעת פירושו התחברות, כידוע...

...וזה שאמרו חז"ל כשבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא (שבת קמ"ו א'), רוצה לומר בתוכה ממש, ומאז גרם על ידי זה עירבוביא גדולה במעשיו, שכל מעשה האדם המה בערבוביא והשתנות רבים מאד, פעם טוב ופעם רע, ומתהפך תמיד מטוב לרע ומרע לטוב, וגם המעשה הטוב עצמו כמעט בלתי אפשר לרוב העולם שיהיה כולו קדש זך ונקי בלי נטיה ופניה... (שער א פרק ו בהגהה)

וזה גם הענין מה שאמר יתברך ואכל וחי לעולם, והלא חפצו יתברך להטיב לברואיו, ומה איכפת ליה אם יחיה לעולם? אמנם רוצה לומר שאם יחיה לעולם ישאר חס ושלום בלי תיקון, שלא יפרד הרע ממנו עד עולם חס ושלום, ולא יראה מאורות וטובה מימיו, לזאת לטובתו גירשו מגן עדן, כדי שיוכל לבא לידי תיקון גמור כשיפרד הרע ממנו על ידי המיתה ועיכול בקבר... (שם)

והנשמה גם כשהיא למטה בגוף האדם היא דבוקה למעלה בשורשה, רק שבחטא אדם הראשון נתמעטה מדרגת נשמה, ולא נשאר אצלנו רק מדרגת נפש ורוח. לזה כיוונו חז"ל חגיגה י"ב אדם הראשון היה גובהו מארץ עד לרקיע וכשחטא נתן הקב"ה ידו עליו ומיעטו, והעמידו על ב' קומות... (רוח חיים פרק ג משנה א)

הכתב והקבלה:

מות תמות - ישנה טבעו לאט לאט עד שיותך וימות, לכן כפל המלה. (בראשית ב יז)

ארורה האדמה - כשם שהחריב את נפשו שתיצור מעתה את הרע בעצמה על ידי הכחות הנפשיים, כן תוציא הארץ מעצמה קוץ ודרדר. ואת הלחם ישיג רק לאחר יגיעה. (שם ג יז)

מלבי"ם:

ומעץ הדעת לא תאכל ממנו - ...כפל מ"ם היחוס, והוא זרות בלשון, זה היה נסיון לאדם, כי אדם טעה מלשון זה שבא להורות שרק ממנו לא תאכל, רוצה לומר מן המחובר לאילן, אבל אם תתלוש האשה מפירותיו ותתן לו מותר לו לאכול... וזה היה הנסיון, שלא היה לו לפרש פירושים בדבר ה' מסברתו, שעל זה נענש הנביא בבית אל שפירש לעצמו פירוש בנבואתו משקול דעתו... כי אין לנו להקל במצוות ה' על פי פירוש שנפרש מסברתנו, שעל כל פנים היה לנו להסתפק אם היה כן כוונת המצוה ולהחמיר בספקו, וזה היה נסיון אם יעמוד בעצמו עת יסיתהו יצרו שממציא לו דרך היתר להקל במצוה על פי סברתו, ומה שאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות, היינו שמן היום ההוא יתחייב לך המיתה, כי מאז התגברו בו ציורים רעים הקנאה התאוה והכבוד, וכל יצרי מעללי פשע, ומאז עמדה מלחמה בין הנשמה והגוף כי לא כמחשבותיו מחשבותיה, ומאז התמזגה בגוף בהרכבה מזגית ונכלאה בבית חומר במוסרות, עד שלא תוכל להתפשט ממנו ולחזור אל רוחניותה עד יום המות, והחיים העולמיים הם לה לצער ולרעה גדולה... ועל זה אמר מות תמות - מיתות הרבה, כי בכל יום ימות חלק מחייו ויגוע ויאבד, כמו שכתוב ויום המות מתחיל מיום הולדו, וגם שמת תיכף באותו יום מצד נשמתו, כי בטול השגתה ומהותה הרוחני הוא לה למיתה... (בראשית ב טז)

כי שמעת לקול אשתך - ...ארורה האדמה - לפי כללי הלשון היה צריך לומר בגללך, אבל בעבורך משמע שזה לצרכך, שאחר שאכלת מעץ הדעת, אם תמצא מזונותיך בקל יולדו בך בכל יום ציורי תאוה חדשים, וצריך שתהיה טרוד תמיד ועמל להוציא לחם, שעל ידי כן לא ימשלו בך ציורי הקנאה והתאוה והכבוד... (שם ג יז)

וישכן מקדם לגן עדן - רוצה לומר ובכל זה לא גרשו מגן עדן לנצח, כי הכין לפניו הדרך שישוב אל הגן עדן אחר המות אם ימות מות ישרים, וזה בשני פנים, במה שהשגיח על האדם לתת לו תורה ומצוות, שידע הדרך איך יעזוב את עץ הדעת טוב ורע והבלי העולם וישוב לאכול מעץ החיים, וזה מרומז בכרובים... וזאת שנית ישוב על ידי להט החרב המתהפכת, הוא חרב מלאך המות, שעל ידיו מפריד בין הנפש ובין הגויה, והנפש תצא ממאסרה ותתפשט מן הגויה ותשוב אל גן עדנה... (שם שם כד)

...והנה ב' שטות לחז"ל, לשטה א' יפרוש האדם מן העולם כדי שיגיע למעלה, וזו שטת בית שמאי, ולבית הלל אי אפשר כלל להגיע לכך אחר חטא אדם הראשון, וזו גם מחלקותם בענין בהמה נאה לשבת, והיושב ראשו ורובו בסוכה ועוד... (במדבר יט א, וראה שם עוד)

רש"ר הירש:

מות תמות - תתחייב מיתה. המוות הוא עד היום סוד ביולוגי, ולעתיד לבא ייעלם מהעולם. לפי חז"ל היו ישראל מתעלים עליו לולא חטא העגל (עבודה זרה ה'). אולי נתקיים דין המיתה באדם הראשון מיד כאשר גורש, כפי שהיה גם בקין, כי זו היא מיתה בזעיר אנפין, כילוי הויתו במקום זה, ואולי היה גם המעבר מגן עדן אל מחוצה לו גדול כל כך, כמו המעבר מחיינו פה אל העולם הבא. (בראשית ב יז)

בעבורך - לא בגללך, בסבתך, כי אם בעבורך, למענך ולמען הטבתך. ארורה - מעוכבת בהתפתחותה, כדי ללמדו בעצבון - וותור, כל תענוג נקנה על ידי וותור ויסורין, ועובדא זו תלמד אותו, כי לא כל הטוב בעיניו הוא גם באמת טוב... חשוב מאד לציין כי אין הקללה על האדם, כי אם לאדמה ולבעלי חיים. מיעודו של האדם ומכשרונו למלא ייעוד זה לא נגרע מאומה. תפקידו לא שונה, כי אם תנאי הסביבה. כל ילד נולד עדיין טהור כמלאך, ועלינו להתקומם נגד השקר העלוב של חטא תורשתי, שהאדם אבד כביכול את האפשרות להיות טוב, וכי הוא מוכרח לחטא. (שם ג יז ויט)

אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים - הציצית מזהירה אותנו על עובדא זו, הציציות מסמלות לאדם את היעוד האלוקי שנקבע לו. אחר שאדם הראשון חטא בהלכו אחר לבבו ועיניו כבהמה, קבל את הבגדים, כאזהרה, כי תפקידו נעלה מתפקיד הבהמה. (במדבר טו מא)

העמק דבר:

ותתן גם לאישה - יש אומרים שסחטה לו הענבים ואמרה לו שהוא זיע (מיץ) בעלמא, ויש אומרים שהתחילה לבכות, כמו שנאמר כי שמעת לקול אשתך. ומתבת 'עמה' נראה שהיה אז בתשמיש עמה, ואז השתמש בחושיו, (ולא היה בדביקות כתמיד). (בראשית ג ו)

ויקרא - כל ויקרא לשון אהבה, כבריש תורת כהנים, מכאן מבואר שלא הענישו כמזיד ועובר בשאט נפש, שהרי ידע שהיה בסבת האשה. ומה שאמר לו עד שובך אל האדמה, שהוא בטבע אם לא על ידי סגולת עץ החיים, או מה שלמעלה מהטבע כחנוך ואליהו, והעונש ביום אכלך ממנו מות תמות רק אם אכל במזיד. (שם שם ג ט)

לעבד את האדמה - ...ובזה נשלם תכלית הבריאה, שימלא כבוד ה' את כל הארץ, בזה שיהיה הכל תלוי במעשיו בשכר ועונש. ויגרש - כאשר התחיל ללכת, בא רוח ה' מן השמים וגרשו במהומה ודחיפה, עד שלא יכול לשלח ידו. (שם שם כד)

שפת אמת:

וישלחהו ה' אלקים מגן עדן וגו' הוא לשון שליחות... ואחר החטא נשתלח לעבוד את האדמה בבחינת עבד, ואחר כך זכו בני ישראל לחזור ולכנוס בבחינת בנים כשקבלו התורה, בזכות האבות ומשה רבינו ע"ה שתקנו חטא אדם הראשון... (בראשית תרס"א)

כתיב ונח מצא חן... ועיקר סיוע לאדם בכח הנשמה, דכתיב יצר לב האדם רע מנעוריו, ובמדרש, משיוצא מבטן אמו בא היצר הרע, וכל זה נעשה בעצת הרשע ערום, שעל ידי החטא מעץ הדעת הקדים היצר הרע באדם, ולכן קשה להיצר טוב לגבור עליו, והיה רצון השי"ת שיאכל אדם מקודם מעץ החיים, ולא היה מזיק לו אחר כך עץ הדעת, ועל ידי החטא הקדים היצר הרע... (שם נח תרנ"ו)

בענין שם יצחק על שם השמחה... כי קודם חטא אדם הראשון לא היה ערלה, רק על ידי החטא נתערב פסולת ונגזר בעצב תלדי בנים, שהיא תערובות הפסולת, שמזה בא כל העצבון, וכשזכה אברהם לברית מילה, פתחת שקי בא השמחה... (שם וירא תרס"ג)

בענין המטה יהי לתנין... כי רצונו ית"ש היה להיות דביקות האדם בעץ החיים דרך התורה ההנהגה פנימיות, ולולי החטא לא היה כל הטבע מעכב את האדם, כמו שכתוב "אני אמרתי אלקים אתם", ועל ידי החטא בעץ הדעת היה העונש שלא יוכל להתקרב אל עץ החיים, עד שיתקן זה הדרך הטבע, כמו שאמרו ז"ל בפסוק לשמור את דרך עץ החיים, מכאן שדרך ארץ קדמה לתורה, ופרשנו כי זה נעשה אחר החטא, ולכן הוכרחו בני ישראל להיות במצרים קודם שזכו לקבל התורה, והוא לתקן דרך הטבע... (שמות וארא תרנ"ג)

ובמדרש ומשה עלה... דהנה עיקר שכינה בתחתונים היה קודם החטא, ועל ידי החטא נתפזרו ניצוצות קדושה במקומות לא טובים, וכמו כן לעומת זה נתעלו השרשים שבקדושה למעלה, כי זה לעומת זה עשה אלקים, והאדם כולל עליונים ותחתונים, וכפי תיקון הגוף למטה, כך מתפשטת כח הנשמה מלמעלה... (שם יתרו תרנ"ג)

בענין טהרת פרה... וכתבנו במקום אחר כי חטא אדם הראשון בעץ הדעת גרם המיתה, כי הדעת הוא תערובת הנפש בגוף, ולכן יש בו פסולת דעת טוב ורע, והשגה שאדם משיג בדעת אחר החטא אינה ברורה, ויש בו תערובות ושמירת החוקים שלמעלה מהשגת האדם הוא בחינת עץ חיים, ומזה בא הטהרה... (שם פרה תרנ"ו)

אדם כי יהיה - כי אחר חטא האדם כתוב ויעש וגו' כתנות עור, והוא שניתן להם מסך והסתר בכל דבר, כמו שכתוב בזהר הקדש שהוא ממשכא דחיויא, ועור מלשון עיור, שאחר החטא אינו יכול להכיר האור מתוך החושך, רק בעבודה ויגיעה להסיר מסך המבדיל, והנגעים באים רק מכח עור הזה, וידוע כי יש בעור נקבים דקים, כי בכל מקום הקליפות יש נקודה גנוזה גם כן, רק שעל ידי עונות נסתמו החלונות ובאים הנגעים... (ויקרא תזריע תרל"ה)

בפסוק אדם כי יהיה... כי נשמה חלק אלקי ממעל, והיא בחינת קדם שקדמה לעולם, ולכן כתוב ויטע וגו' גן בעדן מקדם וגו', ובאמת באדם הראשון כן היה שנברא באחרונה אחור לכל המעשים, ומיד הניחהו בגן עדן מקדם, ואחר החטא כתוב ויעש כתנות עור, ואיתא בתורתו של רבי מאיר כתנות אור, דמקודם היה כתנות אור ממש, ואחר כך נעשה לו מלבוש חיצון אשר אין יכול האור להתגלות רק באמצעות כתנות העור הגשמי, וצריכין עתה לתקן זה העור לזכות לאור הנפש שמבפנים, ואברהם אבינו ע"ה זכה לברית מילה, אז נפתח פתח בזה העור, כמו שכתוב ואחר עורי נקפו זאת, וכל הצרעת וסגירו היא בזה העור... (שם תרס"א)

במדרש וכי תבואו... הענין הוא, כי גוף התורה נקרא עץ חיים, והוא כמו שהיו בני ישראל בקבלת התורה חירות וכו', וכמו שהיה אדם הראשון קודם החטא, שלא היה כלל ערלה בעולם, ולכן מכל עץ הגן הותר לו לאכול מיד, רק אחר כך על ידי החטא שאנחנו שרוים בעולם הפירוד, שיש תערובת טוב ורע בעולם, נותנת התורה עצות איך להפרד מן הערלה... (שם קדושים תרמ"א)

במדרש וכי תבאו... וכל המדרש שם מי יגלה עפר מעיניך אדם הראשון שלא המתנת שעה ובניך ממתינין לערלה ג' שנים, הענין הוא, כי אלה המצוות הם תקונים לחטאו של אדם הראשון, ולא בא במדרש לדבר חס ושלום על מעלת אדם הראשון, באמרו מי יגלה, רק לומר כי בזה מתקנים את החטא, דכתיב ויטע וגו' גן בעדן וגו', אם כן היה רצון הבורא ית' שהאדם יהיה בגן עדן, ובודאי נתקיים רצונו ית', והגם דכתיב ואחר כך ויגרש וגו' האדם, היו התיקונים אחר כך מבחוץ על ידי התורה ומצוות, ורמז לדבר דכתיב אשר יעשה אותם האדם וחי, שנכתב לרבותא לשבח המצוות, שיכולין על ידי זה להתדבק בעץ החיים... (שם שם תרמ"ה)

במדרש וכי תבאו וגו', כי הנה אחר החטא של אדם הראשון נתערב טוב ורע בכל, כי בודאי עץ החיים ועץ הדעת אינם ענינים פרטיים, רק נמצא מאלה העצים בכל מקום, והיה הבחירה לבחור בזה או בזה, וכיון שאכל נעשה כל ההנהגה בבחינת עץ הדעת טוב ורע, וזה שאמר ואוכל, ואמרו במדרש, ואוכל עוד, והיינו כנ"ל, שידע שנעשה כל ההנהגה בתערובת עץ הדעת, ולכן צריך כל דבר בירור... (שם תרמ"ט)

בפסוק תמים תהיה... ובאמת כל הכשפים נעשה מתערובת טוב ורע על ידי חטא אדם הראשון בעץ הדעת טוב ורע, אבל בני ישראל שניתן להם אחר כך עשרת הדברות, זה היה התיקון לעשרה מאמרות, להיות מבורר טוב בלא רע, לכן לא נחש ביעקב... (שופטים תרנ"ו)

עשרת ימי תשובה... והכלל כי קודם חטא אדם הראשון היה מוכן להיות בחינת מאמר אחד כנ"ל, אך על ידי התערובת נעשה בחינת השיתוף מדת הרחמים, והיה הבריאה בעשרה מאמרות ליתן שכר ועונש כדאיתא במשנה. ואמת כי הרשעים שהיו עתידין לצאת מאדם הראשון הם גרמו החטא, והצדיקים ובני ישראל שנאמר עליהם ועמך כולם צדיקים, הם המעוררים כח האחדות, ועליהם אמרו חז"ל גם כן כי בני ישראל עלו לפניו ית' במחשבה מקודם שנברא העולם. ומכל מקום אחר החטא נאמר אין צדיק בארץ וכו', על ידי התערובת, ובפרט בגלות בין הרשעים, והעצה רק על ידי תשובה... והנה אדם הראשון חזר בתשובה באותו היום, וכתב אחר כך "וירא וגו' כל אשר עשה והנה טוב מאד", והיה זה בכח תשובת אדם הראשון, חזר וחל עליו אותו החן, ומזה נעשה שבת קדש, שהוא התאחדות הבריאה, ואין בה תערובת טוב ורע... (ראש השנה תרמ"ב)

שם משמואל:

ולפי האמור שכל ששת ימי המעשה מאחר שהיתה הבריאה נמתחת והולכת והיה זה על ידי ההעלם וההסתר, על כן נתגברו אז כח הסט"א וחלקי הרע, יובן מה שאמר האריז"ל, שחטא אדם הראשון היה שלא המתין בזיווגו עד יום השבת. ולכאורה אינו מובן, הלא חטאו מבואר בכתוב שאכל מעץ הדעת טוב ורע, ולהנ"ל יובן, שמאחר שאז היה זמן התגברות הרע, היה מקום לחלקי הרע להדבק עמו אז... (בראשית תרע"א)

וממוצא הדבר, שכל השילוח מגן עדן והגירושין אינם לעונש, רק לתיקון, שבלתי אפשר בלעדיו, ומכאן תשובה להמתאוננים על המניעות, שצריכים להבין ולהשכיל שזה כל תיקונם, וצריכין לקבל זה באהבה, ובזה יש לפרש מאמר המדרש ועתה פן ישלח ידו, אין ועתה אלא תשובה, היינו שזה עצמו שלא יאכל מעץ החיים, כדי שיתקיימו בו הגירושין, זוהי התשובה, וכענין ישראל אחר מעשה העגל, שהתנצלו את עדים מהר חורב, שהיתה להם חירות ממלאך המות ומשעבוד מלכיות והם קבלו על עצמם באהבה. אלא שאדם הראשון לא היה שליט ברוחו מפאת כחות הרע שנשתאבו בתוכו, ועל כן השיב פן, היינו לאו, כבמדרש, והיינו שידע שאין בכחו להתאפק מלאכול מעץ החיים להציל עצמו מכל רע, אז אמר הקב"ה שבודאי ישלח ידו ויקח מעץ החיים... ויש לומר עוד, שאם קבל אדם הראשון על עצמו שלא לאכול מעץ החיים, שזו היתה תשובתו כנ"ל, (היינו אם היתה ביכלתו לקבל כנ"ל), בודאי היה נפטר מהרבה צרות בקבלתו בלבד, וכמו כן זה נוהג בכל האדם שהאיש המקבל על עצמו באמת לעבוד את השי"ת נגד כל המניעות שבעולם, בזה עצמו נחשב לו כאילו כבר עברו עליו, ויסורין בדלין ממנו. (שם תרע"ג)

ונראה דשש מצוות אלו... והם פגם בגוף ונפש ושכל, תאוה בגוף, קנאה ושפיכות דמים בנפש, וכבוד ועבודה זרה בשכל. והנחש בהסתתו שאמרנו במאמר הקודם שאמר שטוב להם שישתאב בהם יצר הרע לשלושה דברים אלו, למען יכופו יצרם ויקבלו שכר כעושה מצוה, הזכיר נמי שלשה דברים, ונפקחו עיניכם, והייתם כאלקים, יודעי טוב ורע, פקיחת עינים תצדק בהמקנא שמביט בצרות עין על מה שיש לחברו, והיא השתאבות יצר הרע בנפש, והייתם כאלקים היא השתאבות יצר הרע של כבוד בשכל להיות כמלאכים או יוצרי עולמות, יודעי טוב ורע היא תאוה הנטועה בגוף... (שם תרע"ח)

ונראה דהנה בליקוטי תורה מהאר"י ז"ל שחטא אדם הראשון היה שלא המתין בזווגו עד שבת... כי אמרו ז"ל כשראה הנחש עסוקין בתשמיש ונתאוה לה, וכל זה היה מחמת הקדמה זו, אבל אם היה ממתין על שבת שהיתה עליית עולמות, וכל בחינת הרע ערקין לנוקבא דתהומא רבא, אם כן לא היה בו כח לראות, וממילא לא היה נזדווג להם. ויש עוד טעם בהאריז"ל, דכתיב ולא יתבוששו, ושבת הוא אותיות בשת, משמע דבשבת אותיות בשת היו נותנות בו דעה ליבוש להיות משמשים ערומים, ולא היה הנחש רואה ולא היה מזדווג להם.

והנה בעיקר חטא אכילת עץ הדעת יש לתמוה, איך היה עושה נגד ציווי השי"ת ואזהרת מיתה, ולמה לו להכניס עצמו לזה להניח דעתו של הקב"ה וללכת אחר דעתו של נחש, שכאשר יאכל מן העץ יברא עולמות, האם עולמות חסר. ויצר הרע לא היה לו שיתקפהו בכח אלא פיתוי בעלמא, והיתכן לבר דעת להיות נשמע לפיתוי זה? ונראה שזה היה מחמת המהירות ובלתי ישוב הדעת, שבאם היה מתיישב בדעתו בודאי אי אפשר שהיה עושה דבר זה, אך גם זה פלא, שלעבור על ציווי השי"ת יהיה עושה במהירות ובלתי ישוב הדעת. ויש לומר שמהירות בלי מתינות וישוב הדעת בענין הזיווג שלא המתין לשבת, שעל זה לא היה ציווי מאת השי"ת, אלא מעצמו היה לו להיות מבין אם אך היה מתיישב בדעתו, ומכל מקום מאחר שעשה בלתי ישוב הדעת פגם בענין ישוב הדעת, עד שאחר כך גם בענין אכילת עץ הדעת טוב ורע לא התיישב בדעתו ועשה במהירות, כענין עבירה גוררת עבירה... (שם תרפ"א)

...ועל כן נמי בכל האדם שלפי הטבע והרכבת גופו ושנוי העתים ותולדות הימים הוא בעל שינוי, וכאשר ישתנה לשעתו ויסיר ממנו ההארה האלקית אפילו לשעתו בלבד, מכל מקום באים במקומה כחות אחרים המושכים אותו לרע חס ושלום, בעל כרחו שלא בטובתו, ועל כן אדם הראשון יציר כפיו של הקב"ה בא לכלל חטא, ואחר החטא נמי אף כי חסיד גדול היה, אמר אכלתי ואוכל עוד... כי מאחר שנשתנתה דעתו תיכף שרה בו כח אחר זר שמשכהו לחטא שוגג, ואחר כך בשביל שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש ונסתלק ממנו הענין האלוקי לגמרי, שורה עליו כחות חיצוניים עוד יותר, עד שתקפו עליו בכח בעל כרחו שלא בטובתו, והרגיש בעצמו שעוד אין כחו בידו, ואמר אכלתי ואוכל עוד, ולאו דרך מרידה אמר כן, אלא דרך התאוננות ובמר נפש... אלא אחר שנתגרש מגן עדן וקבל עונשו נכנעו כחות החיצוניים שבו, ושב להיות חסיד גדול ועשה תשובה... (שם ויצא תרפ"א)

ונראה דהנה ידוע... וידוע דעל ידי חטא עץ הדעת טוב ורע נתפגמו ארבעת החושים, חוש הראיה כמה שכתוב ותרא האשה וגו', חוש השמיעה במה ששמעה לדברי הנחש, וכמו שכתוב כי שמעת לקול אשתך, וחוש המישוש וחוש הטעם כמו שכתוב ותקח ותאכל, ועל כן גם ארבעת יסודותיו ירדו פלאים ונתגשמו, שנשתלשלו מהם ד' מלכי מרכבה לד' הכחות הרעים, שהם מתנגדים לכל המציאות שנמצאות מאמיתת ד' אותיות הויה ב"ה וב"ש, ומהם נמשכו ד' אבות עבירות... ומהם בא הקלקול בד' דורות, דור אנוש בעבודה זרה, דור המבול בגילוי עריות, ודור הפלגה בשפיכות דמים... (שמות תרומה תרע"ו)

ונראה לפרש... ואין הפירוש שהיה נשאר לעולם בזה העולם הגשמי, כי אין זה שבח, אלא שהיה חלק הגוף נמשך אחר הנפש, והיה עולה יחד עם עלות הנפש בלי פירוד... אך אדם הראשון עשה היפוך תעודתו למשוך התחתון אחר העליון, אלא הניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש, ומשך חלק העליון אחר חלק התחתון, ובזה הפסיק את חבל הכוסף להיות חלק התחתון שבו נמשך אחר העליון, וכאשר נתבקש חלק העליון שבו לעלות... בהכרח נעשה פירוד בין הדבקים, וחלק התחתון נשפל עוד למטה... (שם ויקהל תרע"ז)

...ונראה שבודאי כיוון בזיווגו לדברים גבוהים ותיקונים גדולים כראוי לאיש המעלה כמוהו, אבל עדיין לא היה ראוי לזה עד יום השבת, שהיה בא לתוספת מעלה, והנה הוא לא המתין על תוספת המעלה, כי בתשוקתו לדברים הגבוהים ולתיקונים הגדולים התאמץ למעלה מן הדבר, וכמו הדולג ומקפץ על מקום גבוה ממנו ואינו ממתין לעלות מדרגה אחר מדרגה אל הדבר. ולפי זה יתיישב איך היה אפשר להנחש לבא למקום אדם וחוה לגן עדן מקום רום המעלה שהיה גילוי שכינה מצוי שם, והרי אף בסיני כתיב אם בהמה אם איש לא יחיה (שמות י"ט), אך הוא הדבר, שזה עצמו היה מחמת עונש לאדם הראשון מדה במדה, כמו שהוא אחז במדת הדילוג והקפיצה למעלה ממדרגתו, היה עונשו נמי שניתן רשות לנחש לדלוג ולקפוץ למעלה ממדרגתו, עד בואו למחיצת אדם הראשון וחוה להכנס עמהם בדברים לפחות... (ויקרא תר"פ וראה שם עוד)

ונראה דהנה אמרו ז"ל בשביל שלא היו בידם מצוות במה להגאל ניתנו להם פסח ומילה. ויש להבין למה דוקא מצוות אלו. אך יש לומר דהנה מבואר בכתבי האריז"ל כי אדם הראשון באכילתו מעץ הדעת טוב ורע ועירב טוב ורע, אז נפגמו כל הנשמות שהיו תלויים באדם הראשון... ואחר כך באותן ק"ל שנה שפירש מאשתו ובאו הרוחות והיו מתחממין ממנו המשיך אותן הנשמות שהם באים מסוד טוב לההיא קליפה תקיפא דאיקרי רע, והנה אותן הנשמות היו נשמות קדושים וגבוהים מאד, ונתגלגלו שנית בדור המבול והוסיפו לחטא, ונתגלגלו... בדורות ההם שנשתעבדו תחת יד פרעה ואז נצרפו ונתלבנו...

ונראה כי הנה מבואר שבאכילת עץ הדעת היה ענין חטא עבודה זרה, כמו שאמרו ז"ל והייתם כאלקים יוצרי עולמות והנה האמין לקדמות העץ ושניות, ומזה נסתעפה קליפת עבודה זרה בעולם, אך בחטא השני באותן ק"ל שנה לאונסו לא היה בו שמץ חטא עבודה זרה, ומזה נסתעפה רק קליפת גילוי עריות ושפיכות דמים כמובן, ובדור אנוש מתגלגלות לתקן החטא הראשון, ובדור המבול לתקן החטא השני, ובדור הפלגה לתקן שוב החטא הראשון, בכל אלה עוד הוסיפו לחטא, עד שבמצרים קבלו ענשם לגמרי... (ויקרא צו תרע"א)

...קיצור הדברים, שכל הקילקול שעל ידי חטא אדם הראשון התחיל להתתקן על ידי אהרן, וככה ימשך עד שיהיה לעתיד גמר התיקון. וכאשר נדקדק נראה שחטא אדם הראשון היה במחשבה דיבור ומעשה, במחשבה ומעשה איתא בתיקוני הזהר שאדם הראשון חאב במחשבה לעילא ובמעשה לתתא, וגם מצינו לו חטא בדבור, אכלתי ואוכל עוד, ובזה יובן שאהרן הקריב חטאת ועולה, שחטאת מכפרת על המעשה והעולה על המחשבה... (שם שמיני תרע"ד)

והנה כל זה בשאר טומאות, אבל טומאת המת אינה כן. והיינו דהנה כתיב (בראשית ג') "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וגו'", הנה המשכה אחר טובת העץ למאכל הוא חטא התאוה הנטועה בלב, וכן כי תאוה הוא לעינים הם כחות הנפש הנטועים בלב, ובזה נפגמה בבחינת הלב, אבל במה שאמרה ונחמד העץ להשכיל, הנה השכלה אחרת נשאה חן בעיניה, וכלשון המדרש הניחו דעתו של הקב"ה והלכו אחר דעתו של נחש, הנה פגמו בזה בבחינת הדעת וההשכלה שבמוח, ונשאר הן הלב והן המוח פגומים, ולפי זה יובן מה שנגזרה עליהם מיתה, כי המוח והלב שבאדם הם דוגמא לשני העולמות... והנפש שמן העליונים והגוף שמן התחתונים כשמתחברים שואפים חיות ממקור החיים אבל הם שפגמו בבחינת המוח ובבחינת הלב, וכמו שהעבירה דעלמא אוטמת וסותמת את הלב, אכילת עץ הדעת אוטמת וסומתם בכפלים, הן בפני המוח והן בפני הלב, אם כן נעשים נפרדים לגמרי בלי שום חיבור, על כן נפסקה שאיפת החיים ממקור החיים, ואינה דומה לשאר עבירות שאוטמות וסותמות את הלב לבד, שמכל מקום נשאר החיבור מצד המוח... אבל אדם נפגם גם בבחינת המוח נפסק החיבור מכל צד, וזה שאמר כי ביום אכלך ממנו מות תמות מיתה כפולה, רומז שבאה מסתימה כפולה... (שם שם תרפ"א)

...יש לומר, שכל טבע העולם היה תלוי באדם הראשון, וכאשר הוא היה מדבק עצמו למקום הראוי לו, לעומתו היו כל הנבראים מדבקין עצמן למקום הראוי להם ושלימות, ועל כן היו כלהו נדון בתריה כעבדי קמי מלכא, שהרי זוהי שלימותם, ועל כן נמי כל המורכבים באשר שלימות ביסודות של המורכבים היא התדבקם והתאחדם, היו כולם משתוקקים להאחד במקום זה שנרכבו יחד, והיתה זו סבת חיים נצחיים, דהיינו קשר היסודות וגוף ונפש בלי פירוד. אך עץ הדעת טוב ורע, באשר הוא המביא טבע באוכליו לתור אחר דעתו ומהותו כשמו, הנה זהו היפוך הדבקות, ומפריד אוכלו מדביקותו בהשי"ת, ולעומת הפרדו מדביקותו מביא טבע הפירוד בין הנבראים, שהיו הכל נמשכים אחר מהותו של אדם הראשון. וכמו שהוא נעשה נפרד ממקום הראוי, כן כל הנבראים אינם משתוקקים עוד להתאחד במקומם הראוי להם, אדרבה משתוקקים לשוב לשרשו וליסודו, ולולא שהשי"ת גזר חיים על האדם, היינו שיתלכדו ולא יתפרדו על כורחם שלא בטובתם, היה האדם מת כרגע בטבע מצד ההשתוקקות לפירוד היסודות...

ולפי האמור היתה אכילת עץ הדעת טוב ורע אף בלתי מרד נמי משנה את טבעו, כי כן היא מהותו להפריד את האדם מדבקותו, ואפילו אם לא היה מוזהר על עץ הדעת טוב ורע כלל... אך ענין פיתוי הנחש שהכניס בו מחשבת מרידה, ואמר לא מות תמותון, אלא מן העץ אכל וברא את העולם וכו', בזה עצמו הפרידו מדביקותו, ואפילו אם היה מתיישב בדעתו שלא לאכול מסבה אחרת, מכל מקום מאחר שנעשה נפרד מדבקותו שוב כל הנבראים שהיו תלויים בו נמי נעשו נפרדים, ונשתנה טבע הנבראים מתשוקת ההתאחדות לתשוקת הפירוד כל מין ליסודו ולשרשו, ומעתה מעותד למיתה אפילו בלתי אכילה כלל...

ולפי האמור יובן, אשר בפרשת העונש לא נזכרה גזירת המיתה אלא דרך אגב... והרי גזירת המיתה לא היתה מחמת האכילה, ומקמי הכי כשהכניס בו הנחש מחשבת חוץ נעשתה לו המיתה בטבע, אפילו אם לא היה אוכל לבסוף מחמת סיבה אחרת כנ"ל, על כן לא נזכר אלא דרך אגב, וטעמו בצדו כי עפר אתה ואל עפר תשוב, אבל במאמר האזהרה לא היה שייך ליתן טעם מות תמות, כי עפר אתה ואל עפר תשוב, שהרי אז עדיין טבע היסודות להשתוקק להתאחד ולא להפרד... (שם אמור תרע"ד)

אך חטא אדם הראשון היה בכפלים, א' במה שהאמין לדברי בלע של הנחש, שאמר לשון הרע על בוראו היפוך השכלת השכל הישר, כמו שפירש רש"י (בראשית ג') ותרא האשה - ראתה דבריו של נחש, והנה הוא פגם בשכל, ובמה שהתאותה לדבר עבירה ועברה בפועל, שהמעשה מתייחס להלב, הנה פגם בלב, ועל כן משכו עליהם יצר הרע נמי בכפלים, היינו להאפיל את השכל הישר ולעקשו עד שיבא לאמר לרע טוב ולטוב רע, ועוד זאת שאפילו שהשכל ישכיל שכך ראוי וכך יפה לו, אין הלב נשמע להשכל כאילו אבן מונחת על פתח הלב וסותמת ומטמטמת אותו עד שאין השכלת השכל פועלת על הלב, עד שנעשו הם ברשות לבם. ועל כן אדם הראשון תיכף אחר החטא, טרם שנתמרק קצת, אמר אכלתי ואוכל עוד, היינו שהרגיש בעצמו שהוא ברשות לבו חס ושלום... וזוהי מדת יצר הרע שנוהגת לדורות בכפלים, במוח ובלב...

והנה העונש שנתקלל אדם הראשון הוא מיתה וקישוי המזונות, כמפורש בכתוב, והנה טעם עונש המיתה הוא בפשיטות, כשם שהוא הפריד בין המוח והלב שפגם את זה ואת זה, כן העונש הוא פירוד בין גוף לנפש. אך בענין המיתה ואיכותה איתא בספרים שמקודם היה אוכל מפירות גן עדן והיה בכל פעם מתרטבת ומתמלאת ליחותו תמורת הניתך ממנו בטבע, ועל כן היה איד הדם תמיד עומד בליחותו, ובו נתלה הנפש והיה קיים לעולם, כי לא היתה מתחסרת ומתמעטת ליחותו לעולם. אך מעתה כשנזקק לצאת מגן עדן ומאכלו מפירות הארץ, אין בכח פירות הארץ להשיב אליו כל הליחות הניתכת ממנו, ועל כן הוא הולך וחסר עד שכלה ונס ליחותו...

ולפי האמור יש ליתן טעם על העונש השני, שהוא קישוי המזונות. האומנם שהטעם פשוט, כשם שהחטא היה באכילה, כן העונש נמי קישוי אכילה והמזונות. אך לפי דרכנו יש עוד לומר שזה בא לעמת מה שפגם בענין צלם אלקים... שהוא כולל הכל, בא העונש גם כן קישוי המזונות שהוא כולל הכל.

ולפי האמור יתיישב מה שבתחילה לא התרה בו אלא עונש מיתה ביום אכלך ממנו, שפירשו בו ביומו של הקב"ה שהוא אלף שנים, ולמה לא התרה בו גם קישוי המזונות? אך לפי דרכנו נאמר שבאם היתה האכילה מפאת תאותו לבד, לא היתה נפגמת אלא בחינת הלב לבד, ולא בחינת המח, ולא היה מגיע הפגם לצלם האלקים, על כן שבודאי על ידי עונש המיתה היה מסתלק הצלם כדי לקיים עונש המיתה כנ"ל, מכל מקום מאחר שלא היה הצלם שהוא הכולל וגבוה מהכל נפגם... על כן לא היה עונש קישוי המזונות כלל... (שם אמור תרע"ה, וראה שם עוד)

והנה במדרש... וכאשר נסתכל בקללות שנתקלל נראה כי בשלשתן לקה, בעצבון תאכלנה מקביל לחטא במחשבה, על כן ענשו להיות טרוד במחשבתו בענין פרנסתו וכל ימיו כעס ומכאובים. וקוץ ודרדר תצמיח לך ואכלת את עשב השדה מקביל לחטא במעשה, שהוא האכילה, ובמדרש בראשית רבה כ' אילו זכית היתה מעלה לך מכל אילני גן עדן... כי עפר אתה ואל עפר תשוב מקביל לחטא הדבור, והיינו דהנה ידוע מה שכתב מהר"ל שהדבור באדם הוא מחמת הרכבת גוף ונפש, והדבור הוא חותם בריאת האדם... ועל כן מחמת פגם הדבור בא עונש הפירוד בין גוף לבין הנפש... (במדבר חקת תרע"ו)

ונראה דהנה בתחילת בריאתו של אדם אם היה בעל בחירה, נראה לכאורה סתירה בדברי הראשונים ז"ל, כי ברמב"ן שלימות המשיח תהיה הבחירה בטוב להם טבע לא יתאוה הלב למה שאינו ראוי ולא יחפוץ בו כלל, וישוב האדם בזמן ההוא לאשר היה קודם חטאו של אדם הראשון, שהיה עושה בטבעו מה שראוי לעשות ולא היה לו ברצונו דבר והיפוכו וכו'... ובאמת לפי זה אינו מובן למה הוצרך הציווי לאדם הראשון על עץ הדעת טוב ורע וכל ז' המצוות, אחרי שגם בלי הציווי יהיה עושה בטבעו רק מה שראוי לעשות...

ובספורנו בפסוק בצלמנו כדמותנו פירש שיהיה בעל בחירה, הרי שגם קודם החטא היה בעל בחירה?

ונראה לפרש, דהנה אף שהאדם הוא בעל בחירה לעשות דבר והיפוכו, מכל מקום לא יתכן לומר שהוא בעל בחירה להושיט ידו לתוך להבת בוערה, אף שהברירה בידו לעשות ככה, אבל באשר נפשו סולדת מזה, איננו נחשב שיש בידו הבחירה לעשותו. ובאמת עוד יותר מזה היתה צריכה להיות העבירה בעיני האדם, שזה שורף רק בעולם הזה, והעבירה בעולם הזה ובעולם הבא... והיתכן לקרא לזה בעל בחירה. אלא מכל מקום באשר האדם יושב חושך וטח עיניו מראות וחדל להשכיל מה לפניו, אם כן שוב הוא בעל בחירה, שהרי בידו לשים הדברים אל לבו... או לחדול מלהתבונן ולהעמיק בדבר, ואז לא תהיה העבירה נמנעת ממנו. ועל כן לעתיד לבא, שתהיה הדעת מתרבה בעולם, כמו שכתוב (ישעיה י"א) "כי מלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים", והיינו שתהיה הדעת שופעת ממילא בלי שום התבוננות, ומכל מקום אם היה מסיר ממנו שפע הדעת ברצונו שוב היה חוזר להיות בעל בחירה, ועל כן צדקו דברי הרמב"ן והספורנו יחד, דצורת האדם היתה להיות הדעת שופעת עליו, ואז היה בלתי בעל בחירה, ומכל מקום זה עצמו היה בידו להסיר ממנו מחשבת דעת ולהיות נעשה בעל בחירה.

והנה באשר היה מסור בידו לחדול מהדעת, על כן נצרך להיות מצווה על עץ הדעת ועל שבע המצוות, וכן משמע במדרש שבחטא אדם הראשון מפיק לה בלשון שהניח דעתו של הקב"ה והלך אחר דעתו של נחש, והוא כדברינו שהסיר ממנו שפע הדעת דקדושה, ועל כן נעשה בעל בחירה ובחר בעצמו לילך אחר דעתו של נחש, וכתיב ותפקחנה עיני שניהם... (דברים האזינו תרע"ח)

ר' צדוק:

...אלא שמכל מקום זה אמת שגם עמלק מכלל הבריאה, והיינו שיש בבריאה שורש לרע והוא אכילת עץ הדעת שהוזהר אדם הראשון, שהוא רק הידיעה ברע, זהו שורש הרע שרצה השי"ת שיהיו נבראים שיוכלו לדעת ברע גם כן, ואף זה לא נבראו שידעו ברע רק כשיאכל מעץ הדעת ידע ברע גם כן, רק מכל מקום הבחירה ניתן בידו לאכול ואחר כך לידע ואחר כך לעשות הרע בפועל. והם המשכת כל מיני רע דעכו"ם דשאור שבעיסה ושעבוד מלכיות הכל אחד הנמשכות מצד ראשית הבחירה... (חלק ה רסיסי לילה עמוד פ)

 בזהר החדש סוף פרשה זו. והיה אדם הראשון בוכה ומתחנן ושב בתשובה עד שקבלו הקב"ה בתשובה והאריך ימיו וכו', נתן לו יומו שהוא אלף שנה, וכתב אחר כך, ולאחר שידעו עונם מה שחטאו התמרמרו על מה שחטא, והיא יותר, מפני שהיא היתה תחלה לעברה. אר"א חזרה חוה להודות על אותו עוון וכו', הרי דאדם וחוה שבו בתשובה שלמה, ויש להבין למה לא נתבטלה הגזירה מכל וכל. ובגמרא (עירובין י"ח) אדם הראשון חסיד גדול וכו', וישב בתענית ק"ל שנה... עד שהועיל תשובתם להאריך ימיהם אלף שנה, ולמה לא הועילה התשובה לבטל כל הגזירה, הא אין לך דבר שעומד בפני התשובה... דודאי אדם הראשון שהיה כולל כל הנפשות העתידות בודאי היה תשובתו כתשובת ציבור. ולתירוץ הגמרא להלן לחלק בין גזר דין שיש עמו שבועה קשה יותר, דמתחלה לא היה גזר דין רק אזהרה, וכשסרח בעשירית נידון בי"א... ולמה לא הועילה תשובתם לבטל הגזרה מכל וכל... אך ענין עטיו של נחש הוא שהנחש הכניס בלבו שירגיש הנאת הגוף, וכתוב ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע, ואמרנו שהיה כח זה של עץ החיים ועץ הדעת טוב ורע בכל עצי הגן, ואם היה טועם מעץ החיים היינו שלא בהנאת הגוף, אז היה מרגיש בכל אכילתו מכל העץ שהיה אוכל קדושת עץ החיים, והיינו אכילה בקדושה... אבל כיון שאכל מעץ הדעת, היינו שהרגיש הנאת הגוף באכילה, על ידי זה נעשה ערבוב, וכל אכילות שאכל הרגיש מעץ הדעת טוב ורע הנאת הגוף, וזה ענין עטיו של נחש... וזה שנאמר היא נתנה לי מן העץ ואוכל, שאמר במר לבו, והתנצל את עצמו מה אעשה כיון שכבר טעמתי מעץ הדעת טוב ורע, ומעתה כל מה שאוכל ארגיש בו הנאת הגוף, שזהו הערבוב טוב ורע, ומה אעשה, וגם להתגבר על יצרו גם כן צריך עזר הקב"ה, שאלמלא עוזרו אינו יכול לו, וכל שכן לבטל היצר הרע מכל וכל, כמו שיהיה לעתיד כשישחוט הקב"ה ליצר הרע, וזה שאמר ואוכל עוד, שבודאי אוכל עוד, ומטעם זה אף שהועילה תשובת אדם וחוה ולהאריך ימיהם עד קרוב לאלף שנה יומו של הקב"ה, מכל מקום לבטל הגזירה מכל וכל אי אפשר, כיון שיש הערבוב וירגיש הנאת הגוף, נצרך המיתה להפריד הטוב מהרע שיושאר רק טוב... (פרי צדיק בראשית ח)

...ויש לפעמים שהאדם אנוס ולא יוכל להתגבר על היצר הרע, כמו באדם הראשון בהק"ל שנה דחזי לאונסיה, כמו שכתוב (עירובין י"ח), והלא חסיד גדול היה ושב בתשובה, ובודאי היה נזהר מהרהור עבירה גם כן, אלא על כרחך שגם ההרהור היה לאונסו, שלא היה יכול להתגבר על היצר הרע, ואם היה כר' מאיר וכר' עקיבא בודאי גם מזה היה ניצול, וה' לא יעזבנו בידו, והיו מכריזין עליו ברקיע הזהרו בפלוני ובתורתו, אך מפני קלקול מהנחש לא נעזר מהשי"ת להשמר מכח היצר הרע... (שם וישב יא)

...אך מתחלה הכניס בלב חוה ששינתה ואמרה פן תמותון, ואחר כך אמר לה לא מות תמותון, דהיינו דאמת שדאג השי"ת לטובתכם ואמר שלא תאכלו מעץ הדעת טוב ורע פן תטעמו מצד הרע ופן תמותון, ומכל מקום רוצה יותר שתאכלו ממנו רק תטעמו מהטוב לבדו, אז והייתם כאלקים, ועל זה אמר בהבטחה לא מות תמותון, כי יודע אלקים וגו', אבל אתם תטעמו רק מהטוב ויטיב לכם, והוא כעין שמצינו בשלמה המלך ע"ה שאמר אני ארבה ולא אסור, אני ארבה ולא אשוב... (שמות בא א)

...ועל זה רמזו (סנהדרין) דאדם הראשון מושך בערלתו היה, והיינו שנברא מהול, ועל ידי הקלקול נתהוה מסך הערלה וההסתר בכל הדורות עד שנצרך להתעצם בנפשו להעביר את מסך הערלה, ועל ידי זה יהיה בא לתכלית מכוון הקדושה בבחינת צדיק יסוד עולם. והקלקול הזה נתהוה בשעה אחרונה של גמר יום הששי, וכמו שאמרו ז"ל (שם) שבשעה י"ב נטרד מגן עדן והלך לו... והיינו שיהיה גם עתה עסק עבודתו כמו בגן עדן לעבדה ולשמרה כנ"ל על ידי תיקון מעשיו לכפר הקלקול, וזה היה דייקא בשעה אחרונה של בין השמשות, שהוא זמן תוספת שבת שהוא קדושת האדם הממשיך על עצמו קדושת שבת באתערותא דיליה, וכל זה מרומז בתיבות ויהי ערב ויהי בקר יום הששי... (שם תצוה ה)

...וכן באה מצוה ראשונה בתורה באכילת פסח, אכילת מצוה שבא לתקן הקלקול של אדם הראשון, שהוא שורש הסתת הנחש להכניס תאוה באכילה, ובא מצות הפסח לתקן הפגם, ובזמן הזה שאין לנו פסח יש אכילת מצוה מצה ומרור שמברכין עליהם אשר קדשנו במצותיו וצונו ...ובא התיקון בחג הזה באכילת ירקות שהוא בא על ידי הקללה ואכלת את עשב השדה, וכאן אוכלין אותו בקדושה ומברכין עליו אשר קדשנו במצוותיו וציונו... (פסח א, וראה שם עוד)

והענין הוא, שהברכה הוא היפך הקללה, ובקללת אדם וחוה לא מצינו לשון ארור, דכיון שנאמר להם ברכה ביחוד, שנאמר ויברך אותם אלקים, לא נאמר בהם קללה, וכמו שלא נתברכו החיות מפני הנחש שעתיד לקללה, שלא יהיה הוא בכלל ברכה, וכל שכן באדם... (במדבר נשא י)

זאת חקת התורה, הלשון חוק היינו שיחקק הדברי תורה בלב, והוא על ידי בחינת תורה שבעל פה, שהוא הרב חכמה, לתקן הרב כעס, ועיקר הוא לתקן קלקול הנחש שהביא המיתה לעולם, והתחלת קלקול הנחש היה בעסק אכילה, שהכניס בה תאוה והרגשת הנאת עצמו, ואחר כך בא על חוה והטיל בה זוהמא, ומזה נסתעף הק"ל שנה שהוזכר בגמרא עירובין י"ח, והוא קליפת התאוה. ומה שהאכילה חוה אחר כך לאדם וכל בהמה וחיה זה היה מקליפת הקנאה, ואחר כך מזה נסתעף רציחה ממש, בפועל בקין, ואחר זה עבודה זרה באנוש, והתיקון לקלקול הנחש הוא על ידי אכילה, ולכן נקרא האכילה בלשון חוק... ואז נחקק בלב הקדושה לתקן קלקול הנחש... (במדבר חקת ב)

...והוא על פי שאמר בש"ך על התורה, שאם לא היה אדם הראשון אוכל מעץ הדעת ביום ו' לא היה הקלקול כל כך, אף שהיה אוכל אחר כך, ויתכן שאף שהיה זה חטא, מכל מקום לא היה גורם לקלקל כל העולם, רק מפני שאכל בערב שבת שהיה עוד בימי הבריאה, נעשה הקלקול בכל הבריאה כמו לענין הערלה, דאיתא "מושך בערלתו היה" ומשמע שנברא מהול, אך כיון שנעשה משוך ביום שנברא, שהיה עוד בימי הבריאה, על ידי זה נעשה כל הבריאה כן, וכל אחד נולד ערל, כן לענין המיתה אם לא היה בערב שבת היה הקלקול רק לעצמו ולא היה ערבוב טוב ורע בכל הבריאה, ובפרט קין והבל שנולדו בגן עדן לא היה מזיק להם הקלקול שלו, רק כיון שהיה החטא ביום מימי הבריאה נעשה הערבוב בכל הבריאה... אך אם לאו הקלקול לא היה הערבוב בכל הבריאה. וזה הפירוש בגמרא הנ"ל לא נברא יין בשעת הבריאה קודם הקלקול אלא לנחם אבלים, היינו הצדיקים שהיו אבלים על הרשעים שהיו על הז' מצות בני נח, וצריכים לנחמה ולשלם שכר לרשעים למי שהיה רשע בפני עצמו בפרט, שאז גם כן היה מעשיהן של רשעים, אבל לא בערבוב טוב ורע בכל העולם... ויכול להיות שגם אם היה שותה מקודם בשבת יין של מצוה שיש מאן דאמר שנצטווה אדם הראשון על השבת... (שם שופטים טו)

...והענין הוא כי בודאי אדם הראשון נתחרט מאד על גודל הפגם שעשה, רק מפני שידע בעצמו שעל ידי אכילתו השליט היצר הרע בנפשו, על זה היה מתאונן, שסבר שחלילה אבדה תקותו שיוכל לתקן הפגם הזה, כי ידע שעיקר התשובה צריך להיות מעומק הלב... ומה בצע בתשובתו עתה, מאחר שאינו שולט בנפשו עוד, ובטח יסיתנו היצר הרע עוד ולא יכול נגדו, וזה שהיה מתאונן על עצמו לפני היודע תעלומות, והגיד האמת שמכיר בעצמו שאם יסיתו היצר הרע לא יוכל להתגבר נגדו ויאכל עוד, וחלילה אבד סברו. אמנם כאשר שמע שנתקבלה תשובת קין, אף שהיה רק משפה ולחוץ, כמו שאמר במדרש שיצא כגונב דעת העליונה, שתשובתו היתה רק לפנים מיראת העונש, כמו שאמר והייתי נע ונד, ואף על פי כן נתפשר, על זה אמר אדם הראשון וכך הוא כחה של תשובה, שאפילו בדבור שלא מעומק הלב כלל... על זה אמר מזמור ליום השבת... (וילך יז)

חכמה ומוסר:

וזה היה החטא של אדם הראשון, שלא ידע להתרחק מן העבירה, "כי שמעת לקול אשתך". לכן נגזר עליו לקרבו יותר אל העבירה, "בזעת אפיך תאכל לחם", עסוק בצרכי חייך בדרך הטבע, עולם כמנהגו נוהג, ועם כל זה צריך שתדע כי לא "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", רק מוצא פי ה', וזה קשה מאד לעסוק בטבע ודעתו תהיה משוטטת ברוחניות היפוך הטבע, ונמצא האדם קרוב לחטא מאד אחרי חטא אדם הראשון, (חלק א עמוד קג)

ודע בני, שלפי זה יתחייב כי האדם כשעוסק בעסק העולם כמשא ומתן יהיה עליו למשא גדול ולמיאוס, כי כל זה רק קללה בזעת אפיך תאכל, ואם לא ירגיש זאת בנפשו, ובפרט אם עוד יקבל נחת מזה שהוא מרויח וכו', חולי גדול הוא בנפשו, כי זה לאות שאינו מאמין בנס נסתר, ורק בכוחי ועוצם ידי רחמנא ליצלן... (שם עמוד קיב)

כי שמעת לקול אשתך, אינו מובן, כי עיקר החטא היה שלא לאכול מן העץ, ומה מזכיר כי שמעת וכו', וכן תשובתו האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי, מה תשובה זו, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין?

אבל ענין כי אדם הראשון רצה לשרש אחר מקור החטא, ואמר אוי לי כי נתפתיתי מאשתי, כי הנשים יודעות לפתות בעליהן, ומעתה יראה לעקור ולשרש הכח הזה שיש באדם להתפתות מאחרים, ומכל שכן מאשה היודעת לפתות, וזו תשובה שלמה (חלק א עמוד רעח)

וזוהי כוונת הפסוק כי שמעת לקול אשתך, פירוש לא לבד על עיקר החטא אדרוש ממך, כי אם על הכח המביא לידי חטא, כי כח זה הוא יותר מן החטא עצמו, כי אינו חטא אחד אלא כח להתפתות לכמה חטאים, ולכן צריך לשרש אחריו, ואז תהיה התשובה שלמה... (שם עמוד רעט)

...הכוונה כי מצינו באדם הראשון נאמר מות תמות, והלא חי אחר כך הרבה? אבל הכונה כי מיום שנגזר עליו למות, התחיל בכל יום למות מעט מעט, כי יום שהלך לא ישוב עוד, אבל הנפש היא להיפך, כי אינה בפועל אלא בכח... ונמצא כל יום חי יותר, וזהו החיים והמות ירדו כרוכים - הגוף הולך כל יום ואבד, והנפש באה לעומתו כל יום להיות יותר, עד הזמן המוגבל לו להוציא הנפש לפועל בשלמות, ואז הוא מוכן לצרור בצרור החיים... (חלק ב עמוד כט)

וזוהי כוונת האדם הראשון שאמר: האשה, פירוש החומר, בחינת אשה, היא נתנה לי, התאווה גרמה לי, אף כי הנחש אמר לטובה והייתם כאלקים יודעי טוב ורע, אבל אחר כך הרגיש כי מחמת התאוה נמשך השכל להתפתות, וניצח הסוס את רוכבו, וידע כי הסוס גרם לו, ונזהר לרסנו עד שנעשה אחד. (שם עמוד קעז)

הנה התורה לא רצתה לפרסם הפרי שאכל אדם הראשון, למען לא לבזות את הפרי (בראשית רבה פרשה ט"ו), וחטא אדם הראשון היה גדול מאד, עד שלחמו היה לחם רוחני, כי מצינו בסנהדרין נ"ט שמלאכים צלו לו בשר וסיננו לו יין. ואמרו רז"ל (תנחומא אחרי ב') "תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה". כללו של דבר היה שלם בתכלית שלמות האדם, ואיך התפתה איש אלוקי כזה לעצת נשים לעבור פי אלקים חיים אדון כל? אבל הרי כן היה. על כל פנים נראה מזה, כי יש כח באדם היותר גדול להתפתות מזולתו, ואפילו מנשים, וזה מה שרצתה התורה להודיע כדי שיעשו שמירות רבות על זה... (שם עמוד שטו)

רבינו ירוחם:

...על דרך זה יש להבין ביאור הרמב"ן (בראשית ב' ט') בחטאו של אדם הראשון, הוא מבאר כי החטא היה בזה כי הבורא עולמות ציוה לו "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו", היינו שישאר במצב של טבע "פועל אמת שפעולתו אמת", והוא אדם הראשון רצה לקבל טעם בענינים שיהיה לו רצון וחפץ. וביאור הדברים, כי אמנם איך מבינים זה המצב אשר היה לפני החטא, האם אז לא היה לו שום טעם, האם אז עשה כל מעשיו בלי חפץ ורצון? ומה היה עם כל הענין של "טעמו וראו כי טוב ה'"...? אולם סוד הדבר הוא זה, ודאי שגם לפני החטא היו לאדם הראשון נעימות גדולות, גם לפני החטא היה לו בכל הענינים טעם גדול בחפץ ורצון, וההבדל בין טעימה לטעימה, בין לפני החטא ובין לאחריו היה רק בזה, כל התענוגים והעידונים שהיו לאדם הראשון לפני החטא לא נגעו ל"עצמו", זה היה מין כלי קבול כזה ללא כל הבלעה בדפנותיו, בשום אופן לא היה יכול לבלע כלום אל עצמו, בחינה של בלעדי. והנה בעץ הדעת טוב ורע רצון וחפץ אשר אמנם הוא קודש קדשים, מדת אלקים מצד אחד, אולם בהיות יודעים הסוד הגדול של "אין בין גיהנום לגן עדן אלא ככחוט השערה", אשר זה הקודש קדשים גופא יתכן שיוציאהו את האדם מעולמו ויטילהו עד לשאול תחתיות, בשיא זה הגן עדן נעוץ סוד כזה, ששם ישנו פתח המביאהו לגיהנום, שם כבר נולדת בו רשות עצמית, רשות של "אני", "אני היודע", אני הרוצה והחפץ, לי טעם בדברים, לי תענוג ועידון, וכן הלאה, היא היא מדת היצר הרע מצד אחר, ושם ודאי הרי כל הגהינום כבר פתוח לפניו, ולפיכך נצטוה אדם הראשון להזהר ולהשמר לבל יעמד ליד גבול "ועץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו" כי שם טמונה כבר כל הסכנה... (דעת תורה בראשית עמוד מב)

...הנה חטאו של אדם הראשון היה בדקות, והוא אמנם חטא קל שבקלים, אבל בידענו סוד של הסתרה, בידענו עד כמה היכולת גם לנייר דק של סיגריה להסתיר ולהחשיך את האור הכח גדול של השמש, הנה כבר מבינים אנחנו איך שחטאו של אדם הראשון הסתיר והחשיך וגרם לכל העולם מיתה והתרחקות, עד שכבר נאמר עליו "איכה"... (שם עמוד פב)

דיברנו בארוכה ביסוד דברי הרמח"ל ז"ל כי אדם הראשון בחכמתו היה יכול והיה צריך להביא אל התקון בחכמתו דרך ציור המחשבה, וכשהחטיא זאת המטרה, אז הוצרך כבר להראות לו במופת מה שלא רצה להשיג מצד הידיעה, והוא דרך קושי העולם הזה שנגזר עליו ולזרעיו בששת אלפי שנין, כדי שסוף סוף יבא לידי האמונה שלא רצה לעמוד בה מתחילה.

והנה בידענו כל קושי העולם הזה, כל הגלות הארוך, כל המצב של החיים בין האומות לפי בחינת האזהרה "לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי"... כל מצב היצר, הקנאה התאוה והכבוד, אשר לולי הקב"ה עוזרו לא יכול לו וגם כל מצבי עקבתא דמשיחא, כי הנסיונות הקשים ומרים, אשר מי יוכל לעמוד בהם, וכל אלה היה יכול אדם הראשון להשלים בחכמתו, בציירו במחשבתו כל היצר הרע, וכל תוצרותיו עד סוף כל הדורות, ובכולם היה לו ללחום ולעמוד בהם. ובידענו כל זאת, מבינים אנו כבר, כי לא משימה קלה היתה זאת לפניו, כי לא במחשבה בעלמא משלימים זאת, ואלא שכל הקושיים והנסיונות אשר בפועל הנם גם כן במחשבה, והוא ודאי עבודה קשה מאד, אשר לא רבים יעמדו בה. (שם עמוד קצו)

יכולים ליקח לנו ציור מהו זה להיות בהעדר, הרי אדם הראשון שהיה ודאי שלם בתכלית, ופשוט הוא שגם גופו הוא היה שלם שבשלימות, כי הרי כן אמרו "תפוח עקבו של אדם הראשון היה מכהה גלגל חמה" (ויקרא רבה כ' ב'). ועוד אמרו (בראשית רבה ח' ט') "בקשו מלאכי השרת לומר לפניו קדוש", הרי שלא ראו בו כל חסרון, ובכל זאת הרי סוף כל סוף היה בו ענין כל דהו של חסרון והעדר, שזהו מסוד הגוף. סוד הגוף של אדם הראשון היה, שהיה שם מקום לחלות של יצר... הרי באדם השלם שבשלמים, אלא שסוף כל סוף הרי היה בו כחוט השערה של מציאות ההעדר, וגם בכזה כבר לא עמד אדם הראשון אף לפי מצבו הרם, להשלים סוד ההעדר... (שם שמות עמוד שכו)

...וזהו אשר היה על אדם הראשון להשלים, שיהיה גם הגוף "בפועל" היינו שיהיה שלם לגמרי בלי שום חסרון, שהגוף יהיה כמו הנפש. וכאשר נכשל אדם הראשון בזה, שוב נתרבה העדר וחסרון, נתרבה החושך, ואז כבר נתהוו טעיות, עד שחז"ל אמרו (סנהדרין ל"ח) "אדם הראשון מין היה, אמר שתי רשויות הן", והוא היצר הרע, הוא הגיהנם, כי אחת הן. (שם עמוד של)

ואחר חטאו של אדם הראשון, שהיה בזה שהיה חפץ שכל כולו יהיה בגדר בחירה, כי חפץ היה להשיג גם את השער החמשים, היינו שהיה חפץ שלא יהיה כלל בגדר מוכרח וכנ"ל, אלא שכולו יהיה מטעם בחירה ודעת, והפירוש האמתי בזה הוא, שהיה חפץ שיהיה כולו "עצמי", ולא כהעברת קולמוס לבד, "וזו מדת אלקים מצד אחד, ורעה לאדם בהיות לו יצר ותאוה", כלשון הרמב"ן, כי ענין זה של "עצמו", הוא המדרגה היותר גבוהה, וכל עבודתו של אדם היא באמת בזה שיגיע לדרגת "עצמו", ובהעדר לאדם דרגא זו, הנה ודאי חסרון לו... (שם עמוד שנח)

וסוד כל הטבע היינו רק הסתר פנים, וזהו סוד נורא, היינו שמתחילת בריאת אדם הראשון היה אז גם כן בבחינת הסתר פנים. וזהו סוד חלות יצר הרע שהיה לאדם, ולא היה זאת כן עם טעות ודמיון, וזהו עצמות יצר הרע, היינו טעות ודמיון... וזה הסוד הוא אף בתחלת בריאת אדם הראשון, שהיה עקב תפוחו מכהה גלגל חמה, היינו שהאור היה בגילויו, ובכל זאת היה בהאור עצמו מקום חלות לטעות, שעל אותו האור היה פרוש וילון של חושך... וזהו גם כן ענין הסתר פנים, וזה היה נותן מקום ויד לאדם הראשון לטעות... (דעת חכמה ומוסר חלק ג עמוד קמב)

אף שניתנה בו דעה לאדם הראשון לקרא שמות, לא נתן בו יצר הרע עד אכלו מן העץ ונכנס בו יצר הרע, וידע מה בין טוב לרע. מזה נלמד, כי הלא האדם באמת צריך לדעת גם את הרע, ולכך נוצר לבטל הרע ולנצחו, ואם לא ידעו איך ינצחו ויבטלו, אכן הידיעה היה בו רק באפס קצהו, היינו רק ידיעה שיש, ויוכל להיות רע בעולם, וזה נקרא שלא ידע מה בין טוב לרע, אולם האדם רצה לטעום התבשיל, היינו שידע הרע בידיעה גמורה, ליכנס בהרע יותר, וזאת נקראת עוד גם כן רק ידיעת טוב ורע, וסוף כל סוף אף לאחר חטאו היה רק במצב ידיעת הרע, ולא עושה הרע חס ושלום, ובמצב ידיעה כזאת כבר נטבע ביון מצולת התאוות. ומזה נבחין כמה מדרגות יש בידיעת הרע מראשו ועד סופו... (שם עמוד קעח)

סוד הדעת הוא סוד טעימת עולם הזה... ורצתה חוה להיות לה טעם בתבשיל, כלומר טעם בקדושה, הוא סוד עץ הדעת טוב, מדת אלקים מצד אחד, ולא "ככל צבא השמים" אשר אם שגם הם אינם "עצים" בעלמא, גם הם "ששים ושמחים לעשות רצון קונם"... אבל אין זה דעת, על הקב"ה כביכול מצינו כתוב (משלי ג') שעושה בדעת, וזה אמנם מספיק לאדם לדעת ענין "עיקר שכינה בתחתונים היתה" (ב"ר י"ט י"ג)... כי הרצון והאהבה הוא מסוד הדעת, וזהו ענין הדעת בכל מקום... בזה גילתה לנו התורה סוד היצר והמקום שהוא חל, האומנם כי סוד הטעימה הוא מסוד הדעת, מדת אלקים מצד אחד, אבל בזה גם כן סוד חלות היצר, והטענה בזה היתה על האדם, להבחין בין דבר לדבר, כאילו נאמר למי שיש לו טעם בלמודו שזה לו לא מצד הקדושה. הוא סוד אין בין גיהנם לגן עדן אלא כחוט השערה (ילקו"ש קהלת תתקעו), זה היה כל הקלקול ובזה חטאו... (דעת תורה במדבר עמוד יד)

בין המעלות שנמסרו במצות עשה מונה הר"י ז"ל (שערי תשובה ג' י"ז) את מעלת הבחירה... וזה היה ענינו של אדם הראשון, כי רצה להיות בוחר, והיינו שענינו הוא בדרך חפץ ורצון, כי מתחילה היו עניניו בדרך הטבע, היינו שלא בדרך חפץ ורצון, כפועלי אמת שפעולתם אמת ואין במעשיהם אהבה וכו'. אבל אדם הראשון ידע שיש ענין של בחירה, של תשוקה וחפץ, וכי הכל הוא אפס ותוהו לגבי מדרגה זו של בחירה, ושהיא "מדת אלקים מצד אחד", ולכן היה כל חפצו להיות בוחר, וודאי להיות בוחר בטוב, אלא שחפץ להיות טועם במאכל ואז לעשות הטוב... אלא שהבורא יתברך לא חפץ בזה, בהיות גלוי וידוע לפניו שסוף סוף בזה הוא מקום כלל ענין חלות היצר. וזהו סוד הגדול כי "לפתח חטאת רובץ"... (שם עמוד רב)

ראה עוד אדם-ידיעה בעמוד רצה.

ונראה לי להגיד בזה, ותדעו כי מוסר אני לכם סוד גדול, כי עיקר כוונתו ית' היה באמת כי תיקון הבריאה יבא אמנם מתוך חושך, מתוך הנהגת משפט והנהגת טוב ורע של שית אלפי שנין... (שם במדבר עמוד קמה)

ומעתה אם אצל רב היה ככה, אם כן ניזול ונתאר עצמנו מה כזאת היה איפוא אצל אדם הראשון... הלא מבינים ודאי כי הבטה פשוטה של אדם הראשון היתה ממש נבואה... ומה איפוא היה חטאו של אדם הראשון? מה איפוא היה טעות של אדם הראשון? הלא גם זו הטעות היתה אצלו מצב של נבואה, אלא כנבואה בדרגה אינה מאירה כראוי, כבחינה שמצינו בנבואת שקר, שהינה אמנם נבואה אלא רק משהו לא בדיוק, כן היה במצבו של אדם הראשון, שהיתה נבואה אבל לא בשלמותה האמיתית. ומבהיל הדבר ונורא מאד, כי גם במצב זה, גם ב"טעות" שכזה וכבר "מין היה", "שתי רשויות"... (שם עמוד קפב)

מכתב מאליהו:

ראה אדם הראשון-כללי חלק ב עמוד קלח והלאה על החטא.

...אבל מה תועלת יש בסיפור חטא אדם הראשון, הלא קודם החטא היה במדרגת גן עדן, ובחינה זו אינה שייכת אצלנו כלל, ואצלנו החטאים באים מצד המדות, התאוות והנגיעות, ואצל אדם הרע היה בגדר אחר! והתירוץ הוא, כי יש הרבה ללמוד מחטא זה. שאדם הראשון שהיה במדרגת גן עדן, צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו... ועל ידי היסח הדעת קל ושיחה עם הנחש נהיה החטא, מה נענה אנו אחריו בהיותנו מגושמים, עד כמה יפסיד בנו היסח הדעת בשאיפת האמת? (חלק א עמוד צא)

כתבנו כי האהבה היא תולדת הנדיבות, השייכת רק במקום שיש בחירה... וזהו ביאור יפה למה שכתב האריז"ל, שאדם הראשון חטא לשמה ברצותו להרחיב שטח בחירתו, כי רצה שתתווסף התנדבותו בבחירתו הטובה ויזכה לאהבה. (חלק ב עמוד קכג)

ושורש זה כתוב בתורה: "כי שמעת לקול אשתך... בזעת אפיך תאכל לחם". ידוע כי עונשי ה' לא בדרך נקמה חס ושלום, אלא בדרך לימוד לתקן החטא. וחטא אדם הראשון היה שחפץ לדעת גם את הרע, ובזה הוציא ממדרגת גן עדן, שבה נתן ממשות רק לרוחניות הזכה, והוציא את עצמו לעולם הזה, עולם הגשמיות, לראות ממשות בטבע ובגשמיות. על כן ראתה חכמתו יתברך, שתיקונו הוא, כי בהיותו בתוך הסתר זה, בתוך ההשתדלות ביגיע כפיו על פי דרך הטבע, יתעלה להבחין בלבבו את ביטול דמיון הטבע ואת אמיתת השגחתו יתברך. אמנם נסיון זה הוא מן הקשים ביותר, כי הוא בכלל הענינים אשר "החומר יהפך צורה", היינו שחומר המעשה בחיצוניותו מתנגד לכוונה הרוחנית שבלב העושה אותו. בחיצוניות הם מעשי השתדלות על פי דרך הטבע, ואם גם בשעת מעשה יכיר בלבבו את השגחתו יתברך, מכל מקום הסכנה גדולה מאד שתכריע החיצוניות את כונתו הטובה וישאר טבעי ומגושם. (חלק א עמוד קצה)

והנה מציאות הגשם הוא רק בבחינת עלמא דשיקרא, וכן לא שייך הבחנת כמות ורבוי אלא בבחינה ההיא. נמצא שהפירוט של זמן העבודה מיום אחד לו' אלפים שנה, ובחירה אחת למיליוני בוחרים ובחירות, ועלמא דשיקרא היינו הך. ובאמת מציאות הבריאה אינה אלא גילוי כבודו יתברך בשלמות האפשרית בבריאה, וזהו דוקא בבחינה מאוחדת לגמרי. פירוט בגילוי כבודו יתברך היינו תערובת עלמא דשיקרא בגילוי ההוא, וזו תערובת רע וטוב. וזה היה עצם החטא של אכילת עץ הדעת שגרם התפרטות זו. (שם עמוד רמט)

אמרו ז"ל: "אדם הראשון חסיד גדול היה, וישב בתענית ק"ל שנה לכפרת חטאו" (עירובין י"ח). אף על פי כן לא היה בתשובתו כדי לפטרו מן המיתה. כי כיון שחטאו כלל כל העולם כולו, דהיינו שעל ידי חטאו גרם שירד חושך והסתר לעולם, הרי חטאו בבחינת חילול השם שגרם חטא לאחרים כנ"ל, ועל כן נגזרה עליו מיתה, כי לא יגמור השי"ת את התשובה במקום שנוגע לאחרים, ורק במיתתו יכופר, כי רק אז גומר השי"ת את התשובה ברוב חסדו. (חלק ב עמוד פה)

ענין זה של השפלת המדרגה הוא מעין חטאו של אדם הראשון, שרצה להגדיל את היצר הרע כדי להגדיל את קידוש ה' בבחירתו בטוב. עונשו של אדם הראשון היתה מיתה, פירוש, שתיקונו הוא רק לחזור שוב לבחינת חלקו האמיתי, לצאת מהחומריות על ידי מיתה, ולחזור לדרגת גן עדן על ידי תחיית המתים... ומוכרח האדם לחזור לבחינת טהרתו הקודמת, ואם לא יעשה זאת עונשי ה' יכריחוהו לכך. (חלק ג עמוד קפה)