אדמה   חטא וקללה

ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו, ארורה האדמה בעבורך בעצבון תאכלנה כל ימי חייך. וקוץ ודרדר תצמיח לך, ואכלת את עשב השדה. (בראשית ג יז)

כי תעבד את האדמה לא תוסף תת כחה לך, נע ונד תהיה בארץ. (שם ד יב)

זהר:

תא חזי מה כתוב בו בנח, ויקרא את שמו נח לאמר, זה ינחמנו ממעשנו, מאין היה יודע (שזה ינחמנו ממעשינו תיכף בעת לידתו), ואומר, אלא בשעה שהקב"ה קלל את העולם, שכתוב ארורה האדמה בעבורך, אמר אדם לפני הקב"ה רבונו של עולם, עד מתי יהיה העולם בקללה, אמר לו הקב"ה עד שיולד לך בן מהול כמותך... מתחילה לא היו יודעים לזרוע ולקצור ולחרוש, והיו עושים עבודת האדמה בידיהם, כין שבא נח תקן להם כלי אומנות וכל הכלים הצריכים לתקון האדמה שתעשה פירות, וזה שאמר זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו, מן האדמה אשר אררה ה' כי הוא הוציא את האדמה ממה שנתקללה, שהיו זורעים חטים וקוצרים קוצים ודרדרים ועל כן כתוב בו איש האדמה... משום שהוציא את האדמה ממה שנתקללה, על ידי הקרבן שהקריב, שכתוב אז, לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם, ומשום זה נקרא איש האדמה, ועל כן קרא לו שם נח על מה שעתיד לבא. (בראשית ב תכח)

אמר אותו התינוק, שמעתי משום שכתוב ארורה האדמה בעבורך, כי באותה שעה שנתקללה האדמה בחטאו של אדם הראשון ניתן רשות לאותו נחש הרע לשלוט עליה, שהוא המחבל של העולם, (שבזה נגלה הרע לאט לאט עד שהביא את המבול), וכילה את כל בני העולם, (דהיינו בהמבול שאז נגלה הרע כל צרכו, והיה אפשר להפרידו), מיום ההוא שנח הקריב הקרבן והריח אותו הקב"ה, (שבזה הפריד הרע מהטוב), ניתן רשות להארץ לצאת מתחת שליטת הנחש ולצאת מהטומאה, (כי נפרד הרע ממנו) ועל כן מקריבים ישראל קרבנות להקב"ה, כדי להאיר פני הארץ (שהיא המלכות, כלומר, נח עוד לא גמר תיקון הזה, ועל כן צריכים עוד ישראל להקריב קרבנות). אמר רבי חזקיה תיקון יפה הוא, ותיקון זה היה תלוי עד שעמדו ישראל על הר סיני, ואז נפרד הרע לגמרי מן האדמה כי פסקה הזוהמא ונעשו חירות ממלאך המות.

אמר רבי ייסא, הקב"ה מיעט את הלבנה, (שהיא הנוקבא, עוד מטרם שחטא האדם), ושלט הנחש, אבל משום חטאו של האדם היא נתקללה גם כן, כדי לקלל העולם (המקבלים ממנה) ביום ההוא (שנח הקריב קרבן), יצאה הארץ (שהיא הנוקבא), רק מאותה הקללה, אבל עוד עומדת הלבנה במיעוטה, חוץ משעה שנמצא קרבן בעולם, וישראל יושבים על אדמתם, אז נתקן מיעוט הלבנה, דהיינו בימי שלמה, כנודע, (הוא חולק על הינוקא, שאמר שעל ידי הקרבן של נח ניתן רשות להארץ לצאת משליטת הנחש, והוא אומר, שרק הקללה נתבטלה, ושליטת הנחש נשארה, שמשום זה צריכים לקרבנות ישראל בבית המקדש)... (נח רמד)

...ובשם הזה הכה הקב"ה עשרה מכות לאדם, ועשרה לחוה, ועשרה לנחש, ותשעה לארץ (שהם ביחד ל"ט מכות), מפני שכולם חטאו באות ח' (שהיא המלכות), ומשום זה כתוב כי עשית זאת, (אשר זאת היא המלכות). (תצא צו)

תלמוד בבלי:

אמר רב יהודה בריה דר' חייא מיום שפתחה הארץ את פיה וקיבלתו לדמו של הבל שוב לא פתחה, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק, מכנף הארץ ולא מפי הארץ. איתיביה חזקיה אחיו ותפתח הארץ את פיה, אמר ליה לרעה פתחה לטובה לא פתחה. (סנהדרין לז ב)

פרקי דרבי אליעזר:

...וזורע חיטים וקוצר קוצים, ומאכלו עשב הארץ כבהמה, ולחמו בדאגה ומזונו בזיע, ואחר כל אלה המות, אם אדם חטא ארץ מה חטאת, שנאררה, אלא שלא הגידה המעשה, לפיכך נתאררה, שבשעה שבני אדם חוטאין מעבירות חמורות הוא שולח מגפה לבני אדם, ובשעה שבני אדם חוטאין מעבירות קלות הוא מכה את פירות הארץ בעבור עונות בני אדם, שנאמר (בראשית ג') ארורה האדמה בעבורך. (פרק יד)

מדרש רבה:

ויאמר אלקים תדשא הארץ, תני בשם ר' נתן ג' נכנסו לדין ונתקללה הארץ עמהן, שנאמר (בראשית ג') ארורה האדמה בעבורך, שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון יתושים וזבובין ופרעושין, אמר רבי יצחק מגדלאה אף הן יש בהן הנאה, ולמה נתקללה, ר' יהודה ברבי שלום ור' פנחס, ר' יהודה ברבי שלום אמר שעברה על הציווי, שכך אמר לה הקב"ה תדשא הארץ דשא וגו', מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא וגו', הפרי נאכל והעץ אינו נאכל. ר' פנחס אמר אף הוסיפה על הצווי, סמכה לעשות רצון בוראה, עץ עושה פרי אפילו אילני סרק עשו פירות, על דעתיה דר' יהודה ברבי שלום ניחא, אלא על דעתיה דרבי פנחס למה נתקללה, אלא כאינש דאמר יהון לייטן ביזיא (שדים) דהדין מניק. (בראשית ה ט)

ארורה האדמה - שתהא מעלה לך דברים ארורים, כגון יתושין ופרעושין וזבובין, ותעלה לך גמל, אמר רבי יצחק אף הוא יש לו בו הנאה, שהוא מוכרו ונהנה מדמיו. (שם כ כא)

וקוץ ודרדר תצמיח לך, קוץ זה קנדיס, דרדר אלו עכביות, ויש מחליפין... ואכלת את עשב השדה, ר' יהודה אמר, אילו זכיתה היתה מעלה לך מכל אילני גן עדן, עכשיו שלא זכית וקוץ ודרדר תצמיח לך, אמר רבי נחמיה, אילו זכית היית נוטל עשבים מתוך גן עדן וטועם בהם כל מעדנים שבעולם, עכשיו שלא זכית, ואכלת את עשב השדה... (שם שם כד)

כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה, ר' אליעזר אמר לך אינה נותנת, לאחר נותנת, ר' יוסי בר חנינא אמר לא לך ולא לאחר... דבר אחר כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כחה, כחה אינה נותנת לך, כחך נותנת לך, כל כחך אינה נותנך לך, נותנת היא לך מקצת כחך. (שם כב כד)

ילקוט שמעוני:

ותוצא הארץ דשא, עברה על הצווי שאמר לה הקב"ה עץ פרי עושה פרי, מה הפרי נאכל אף העץ נאכל, והיא לא עשתה כן, אלא ותוצא הארץ דשא עץ עושה פרי, פרי נאכל ואין העץ נאכל, לפיכך נתקללה ארורה האדמה בעבורך, רבי פנחס אומר הוסיפה על הצויי סמכה לעשות רצון בוראה, עץ עושה פרי, אפילו אילני סרק עשו פירות... (בראשית פרק א, ח)

רש"י:

וקוץ ודרדר - תצמיח לך הארץ כשתזרענה... והם נאכלים על ידי תיקון. ואכלת את עשב - כשתזרענה קטניות או ירקות גנה תצמיח לך קוצים ודרדרים ושאר עשבי השדה, ועל כרחך תאכלם. (בראשית א יח)

מן האדמה - יותר ממה שנתקללה כבר בעוונה, וגם בזו הוסיפה לחטא, והנני מוסיף לה קללה אצלך לא תוסף תת כוחה לך. (שם ד יא)

זה ינחמנו - עד שלא בא נח לא היה להם כלי מחרשה, והוא הכין להם, והיתה הארץ מוציאה קוצים ודרדרים כשזורעים חטים, מקללתו של אדם הראשון, ובימי נח נחה. (שם ה כט)

רד"ק:

ארורה האדמה - מחוסרת טובה, כי תזרע ולא תקצר כראוי, כי רוב גרגרי הזרע יושחתו. (שם ג יז)

מהר"ל:

...מה שאמר לא עשתה כן, לא שעברה במזיד על הציווי, שאין בה יצר הרע, אבל יש בה שינוי שהיא מהתחתונים, ובעבור חסרונה מחסרת מהשליחות תמיד, ובעבור חסרונה לא היתה ממלאת רצון בוראה. וכאשר חטא אדם באה לו פחיתות חטאו גם כן מזה, לפי שנברא מן האדמה שיש בה מחסרון, ועשתה דוקא חטא זה, כי הארץ מקבלת השפעה מן העליונים, ואצל העליונים נחשבת כמו פרי מקבל מהעץ, לכן לא נתנה כח רק לפרי שהוא דוגמתה, ולא נתנה כח וטעם לדבר הגדול ממנה במעלה, והם דברי חכמה מאד. וכאשר חטא אדם ולקח מן הפרי בשביל שהיה נחמד בעבור שנברא מן האדמה החסרה, נתאוה לפרי מפני חסרונו, ובא העון לכל המבדילים ומפרידים בין העץ והפרי מפני חסרונם, ולכך כאשר באה הקללה לאדם באה גם לאדמה שהיא סבה לחטא. (גור אריה בראשית א יא)

...וכל זה מפני שהאדם חסר, ואם היה בשלמות לא היתה מחלוקת, מה עשה הקב"ה, השליך האמת ארצה, רוצה לומר כי האמת יש לה נפילה בעולם הזה. וביארו חכמים בחכמתם במה שאמרו כי השי"ת ציוה אל הארץ להוציא עץ פרי, והיא לא עשתה רק הוציאה עץ עושה פרי. תדע ותבין מזה כי השינוי והשקר הוא בארץ. וביארנו במקום אחר כי הארץ יש בה שינוי מכל הנבראים, שהיא  לבד נחשבת מן התחתונים, וכדכתיב "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", ובשביל כך נמצא השינוי בה גם כן, והכתוב שמביא לראיה "ותשלך אמת ארצה", כי השלכה שייך כאשר מבטל הדבר, רצה לומר, כי הוא יתברך היה מבטל האמת בארץ, ואין האמת בארץ כאשר ראוי, ואז נברא האדם, כי כל זמן שהאמת שולטת אין ראוי לאדם הבריאה... (נתיב האמת פרק ג)

של"ה:

...וכן בשעת בריאה צוה השי"ת לארץ להוציא עץ עושה פרי שיהיה טעם העץ כטעם פרי, והיא לא עשתה כן, כי ידעה שהקב"ה גנז האור הראשון, כי צפה שעתידים יעמדו רשעים, על כן גנזה היא גם כן זה הענין, שיהיה טעם העץ כטעם פרי המורה על התרוממות ומעלה גדולה ביטול הקליפה, ויהיה הכל נכנס בפרי עץ החיים... ומכח מיעוט המאורות נמשכו הקליפות כנודע עד עת קץ, אבל עתה הקליפה קדמה לפרי, ואפילו בבני אדם מצינו כן שנולד קין קודם הבל.. ומה שנענשה הארץ על זה הוא, מחמת שהדבר זה בעצמו גרם לאדם וחוה שחטאו, והוא כפי מה שמצאתי בקונטרס האריז"ל עם תוספת נופך משלי... כיצד נמשך החטא מסבת הארץ, הנה אם כל האילנות שבעולם היה טעם העץ כטעם הפרי, אז לא היה מקום להנחש לפתות, אבל עתה היה מקום להנחש, כי מתחלה התחילה לפתות אותה דרך שכל, ולא תכף למרוד, כי כן דרך היצר הרע... בודאי עץ הדעת היה טעם עץ כטעם פרי, כי הארץ שינתה, אבל עץ הגן הם מטעם ה' והוא נטעם כרצונו, להיות טעם העץ כטעם הפרי, ורמזה הנחש בדבריו, שמה שאסר הקב"ה לא אסר אלא לאכול מהעץ, כי אין אתם זוכים לטעום מן העץ השוה לפריו, כי זהו דבר שהוא למעלה מהטבע, שהרי כל העצים שבעולם אין טעם עץ שלהם כטעם פרים... (תורה שבכתב בראשית, ועיין שם עוד)

אור החיים:

ותוצא - ...והודיענו בהוצאת העץ, כי הארץ לא קיימה מאמר הבורא, שאמר לה פרי עץ, שהעץ בעצמו יהיה טעמו כטעם הפרי. ואיך תמרוד הארץ ברוקע הארץ, והגם שאין לה יצר הרע, דחז"ל הוכיחו רק שיש לבהמה יצר הרע, מבעטת וכו', כי לצד שצריכה ליצר להזקק עשה לה ב"ה יצר המחמם. ועוד יש לחקר שלא מצינו שאמר ה' שיהיו אילני סרק, והם רבים מאילני פירות, ולזה אפשר לומר כי קודם קללת הארץ היו כל האילנות עושים פירות, ואחר כך נתמעט כחה, אכן פירוש הדברים, שהארץ דקדקה בחכמת ה' שיסד בה, כדכתיב "ה' בחכמה יסד ארץ", שמאמר ה' "תוצא הארץ עץ פרי עושה פרי" סובל ב' פירושים, שיהיה טעם העץ כפרי, שיהיה העץ פרי וגם עושה פרי, ומ"עושה פרי" שיהיה עץ פרי לבד ועושה פרי לבד, ועוד. ונתחכמה הארץ להוציא ג' מינים לרוב זריזותה, א' עושים פירות שאין טעם עצם כפרים, ב' שטעם עצו כפריו, שהוא עץ הדעת, ג' עץ דומה לעץ פרי והם אילני סרק, לכן דקדק בעשיה "ועץ עושה פרי" בוא"ו. ומה שנתקללה הארץ אפרש במקומו. (בראשית א יב)

...והשיבו ה' מה עשית, הודיעו כי מעשיו הרעים הם סבה לאדמה לבלע הבל... ולזה קלל ה' אותו, ובהצטרפות קללתו קלל גם להאדמה שלא תפצה פיה עוד, ומזמרת היא שיר הצריכה לעשות בכנפיה, דכתיב מכנף הארץ זמירות שמענו, ואפשר שלזה נתכוון מאמרם ז"ל באבן הרגו... (שם ד ט)

כלי יקר:

עושה פרי - בענין חטא הארץ, הקללה היתה שתוציא יתושין ופרעושין, והיתה ראויה לכך אחרי שגם האדם חטא, ואילו שמעה בקול ה', והיתה מוציאה חומר יותר זך, לא היה האדם נוטה לחמריות וחוטא, ואולי היתה זאת טענת הנחש לא מות תמותון, שגם הארץ שינתה מהצווי ולא נענשה. (שם א יב)

ואפקוד עוונה עליה - הנמשך מהחטא הקדום, שלא עשתה טעם העץ כטעם הפרי, אלא נתנה בכל חומר גס, ומזה באו התאוות, וגרמה שיחטא אדם בעץ הדעת המוליד תאוות, ולכן נענשה הארץ בכל מקום שיש זנות. (ויקרא יח כה)

העמק דבר:

ינחמנו ממעשינו - תנחומין שייך על רעה נשארת, שהיא קללת האדמה, ומה שקראוהו נח מלשון נחת, לא שייך אם כן על האדמה הנשארת בקללתה, כי אם על תיקון מעשה בני אדם, מה שירשה להם להשתמש לצרכם בבהמות. מן האדמה - אחר המבול היתה קללת האדמה לתועלת הרשעים, כי חדלו מחטא הרבה. (בראשית ה כט)

שפת אמת:

אם בחוקותי וכו' ודרשו חז"ל אפילו אילני סרק עתידין לעשות פירות... וענין הוא כי על ידי התורה צריכין לתקן החטא להוציא אדמה מארורה שנעשה על ידי החטא, שבאמת הכל תלוי באדם שהוא עולם קטן, ועל ידי שנתערב בו פסולת ממילא גם בעולם קוץ ודרדר תצמיח, ועיקר התיקון "בחקותי תלכו" שהוא היפוך חטא הראשון מעץ הדעת, והייתם כאלקים יודעי, אבל העיקר הוא לעשות רצונו ית' ולא השכלת הדעת בלבד, ולכן אבותינו הקדימו נעשה לנשמע לברר שהעיקר העשיה... ועל ידי שמירת החוקים כנ"ל מתקנין חטא הראשון ומתברר הטוב מתערובת הפסולת, וממילא נתקן כל העולם... (ויקרא בחקותי תרנ"א)

שעורי דעת:

וכיוצא בזה אנו רואים לא רק אצל הברואים בעלי החיים, כי גם אצל הברואים מסוג הצומח אנו רואים שכן הוא, שאין מציאותם האמתית כמו שנראים כאן, כי פה בעולמנו הם מוגבלים כל כך הרבה, עד שאינו מתראה ממציאותם האמיתית רק זו הבחינה שלהם, שאין בה דעת ולא הרגשה ומתגלמת פה בצורה מצומצמת ופחותה של צומח זה או אחר, אבל שם בעולם העליון בשרשם הם בעלי דעת ושכל ומכירים את האמת, ובלי הכרת ידיעה זו איך נבין מה שמצינו שמענישים את האדמה? וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק "ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא וגו'", עץ פרי שיהא טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן וכו', ולפיכך כשנתקלל אדם על עונו נפקדה גם היא על עוונה ונתקללה. איך שייך להעניש את האדמה? וכי יודעת היא לפי מה שנמצאת פה לבחון ולבחור בין טוב לרע שיענישוה על זה?

...אבל כל בעל דעת הלא יוכל להבחין באיזו מקום נאמרו דברי חז"ל בלשון חידה ומליצה, וכמו האגדות של רבה בר בר חנה, שניכר לכל שכוונתו בהם היתה לרמז על ענינים אחרים, שרצה לסותמם, אבל באלו הדרשות נכר שהם דברים כפשוטם... ומזה אנו למדים כי לא כמו שאנו מבחינים את הצומחים והדוממים פה היא מציאותם באמת, כי גם הצומחים לפי מציאותם העליונה בשרשם הם נבראים חשובים למאד, ורק לפי מה שמתבוננים אנו בהם לפי בחינת מציאותם פה בעולמנו אינם מרגישים ומבחינים כלל, אבל לפי שורש מציאותם יודעים הם מהכל ומרגישים הם את כל הנעשה בהם, ולכן נשאו קל וחומר בעצמן... וכן רואים אנו כי גם הנמצאים שבעולמנו הם דוממים בשרשם הם בעלי דעת ושכל, חיים ומבינים הכל, וכמו שמצינו במדרש ויצא, על הפסוק ויפגע במקום ויקח מאבני המקום, "התחילו האבנים מריבות זו עם זו, זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו, וזאת אומרת עלי יניח"... והציור לזה הוא כמו שמצינו אצלנו, כי הנה האדם במוחו מרגיש את כל הנעשה והנארע בכל אחד מאבריו, אבל אין האבר הפרטי מרגיש מה שנעשה בכללות האדם וגם מה שנעשה בו בעצמו. כמו כן, לפי האמת, אצל הדומם והצומח במהותו העליון, ששם הוא שורש מציאותו, מרגיש הוא בכל הנעשה והנארע בו בכל מעלותיו ובחינותיו, וגם מה שנפעל בזו הבחינה שנגבלת בעולם התחתון שמתראית מציאותו רק בצורת דומם וצומח בלתי חי, ורק האבר של מציאותו השלמה, שהיא בחינתו המצומצמת פה, אינו מרגיש את הנעשה בבחינותיו העליונות, וגם מה שנעשה אתו פה אינו יודע, כמו שאין האבר הפרטי מרגיש מה שנעשה בו ובכללות האדם... (חלק ב עמוד סג, וראה שם עוד)