אדמה

(ראה גם: ארץ, מקום, עבודת אדמה, קרקע)

זהר:

השתטח ר' חייא על הארץ ונשק את העפר, ובכה ואמר, עפר עפר, כמה אתה קשה עורף, כמה אתה בעזות, אשר כל מחמדי העין יהיו בלים בך, כל עמודי האור שבעולם תאכל ותטחון. כמה אתה חצוף, המאור הקדוש שהיה מאיר לעולם השליט הגדול, הממונה על העולם שזכותו מקיים את העולם נבלה בך... השתומם רגע אחד, ואמר, עפר עפר אל תתגאה, כי עמודי העולם לא יהיו נמסרים לך, שהרי רבי שמעון לא נבלה בך... (הקדמה מט, ועיין שם עוד)

מכילתא:

דבר אחר נטית ימינך, מגיד שהים זורקן ליבשה, והיבשה זורקן לים, אמרה יבשה ומה בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל שהוא יחידי נאמר לי ארור אתה וגו', עתה איך אוכל לקבל דמן של אוכלוסין הללו, עד שנשבע לה הקב"ה שאיני מעמידך בדין, שנאמר נטית ימינך תבלעמו ארץ... (בשלח-שירה פרשה ט)

תלמוד בבלי:

קבריה דרב הוו שקלי מיניה עפרא לאישתא בת יומא, אתו אמרו ליה לשמואל, אמר להו יאות עבדין, קרקע עולם הוא וקרקע עולם אינה נאסרת, דכתיב וישלך את עפרה על קבר בני העם, מקיש קבר בני העם לעבודת כוכבים, מה עבודת כוכבים במחובר לא מיתסרא, דכתיב אשר אתם יורשים אותם את אלהיהם, על ההרים הרמים, על ההרים אלהיהם, ולא ההרים אלהיהם... (סנהדרין מז ב)

מדרש רבה:

ויהי הבל רועה צאן וקין היה עובד אדמה, ג' הן שהיו להוטים אחר האדמה ולא נמצא בם תועלת, ואלו הן קין עובד אדמה, נח ויחל נח איש האדמה, עוזיהו אכרים וכורמים בהרים ובכרמל כי אוהב אדמה היה. (בראשית כב ו)

איש האדמה - שעשה פנים לאדמה, ושבשבילו נתלחלחה האדמה, ושמילא כל פני האדמה, איש האדמה - בורגר לשם בורגרות... (שם לו ו)

מדרש משלי:

אמר רבי אלכסנדרי מהו בתבל ארצו, מכאן אתה למד שעשרה שמות יש לארץ, ארץ אדמה חרבה יבשה ארקא תבל חלד ראשית גיא שדה. ארץ שבני אדם רצין בה, אדמה שממנה נברא אדם הראשון, חרבה שמחריבין אותה המים, יבשה שקבלה דמו של הבל, דבר אחר שהובישה מעשיה הטובים, ארקא שברחה לפני הקב"ה בשעה שרצה ליתן לישראל התורה על הר סיני, תבל שהיא מתובלל בפירותיה, חלד שבני אדם חלודים בה, ראשית שהיא ראשית לכל מעשה בראשית, גיא שעשויה גבעות, שדה שעשויה שדות שדות. (פרשה ט)

לקח טוב:

ארבע שמות לאדמה, כנגד ד' תקופות, ארץ, תקופת ניסן מריצה הפירות, תבל, תקופת תמוז מתבלת הפירות, אדמה תקופת תשרי עושין בולין של אדמה, ארקא תקופת טבת מריקה הפירות. (בראשית ב ז)

ילקוט שמעוני:

משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה, אם יראה למה שקטה וכו', רבי לוי בשם רבי יוחנן אם יראה למה שקטה ואם שקטה למה יראה, אלא אמרה הארץ מצוה אחת נצטוה אדם הראשון ועבר עליה ונתקללתי בעבורה, שנאמר ארורה האדמה בעבורך, כאן רמ"ח מצות עשה ושס"ה מצות לא תעשה על אחת כמה וכמה, אמר רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אף על פי כן חזר הקב"ה ופייסה שנאמר ארץ ארץ ארץ שמעי דבר ה', שמעת שאמרתי ארורה האדמה ולא שמעת שאמרתי לא אוסיף לקלל עוד את האדמה, כיון ששמעה כך מיד שקטה. רבי פנחס בשם רבי יוחנן, אם יראה למה שקטה, ואם שקטה למה יראה, אלא אמרה הארץ תאמר שהגיעה עונתה של תחיה מתים והקב"ה תובע מידי מה שהפקיד אצלי, שנאמר וגלתה הארץ את דמיה, כיון ששמעה אנכי מיד שקטה. (תהלים עו, תתטו)

רש"י:

כי לי הארץ - אל ירע דבר היובל בעיניך, כי אינה שלך. כי ימוך אחיך - מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו אלא מחמת דוחק ועוני. (ויקרא כה כג וכה)

מהר"ל:

והפרש יש בין ארץ ואדמה, כי אדמה נקראת אף אחר שנתלש קצת מן הארץ, כמו העפר שנקרא עפר אחר שנתלש, אבל ארץ נקראת רק כל הארץ ביחד, אשר כלל הארץ יש לה קיום... (נתיב העבודה פרק יז)

הכתב והקבלה:

על הארץ - ההבדל בין מלת ארץ לאדמה הוא להגר"א בכוונת המדבר, אם ירצה לרמוז על אדמת עפר לעבוד אותה או על הפירות אז יאמר אדמה, וכאשר ירצה לדבר על מדתה יאמר ארץ, או כלל העולם או ארץ ישראל בפרטות, לכן אמרו רבותינו על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה, שהמכוון על הפירות הצומחות מן האדמה שנזרעה ונעבדה, חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, מפני שלשבעת המינים מיוחדת להם ארץ ישראל... (בראשית ב ה)

עפר מן האדמה - עפר הוא עפר תיחוח, אדמה היא אדמת סלע הקשה... (שם שם ז)

על האדמה - מכאן ילפינן שהמצות נוהגות אף בחוץ לארץ, כי אם על הארץ לבדו שהזכיר מקודם ידבר, על האדמה מיותר, דהוי ליה למימר אשר אתם חיים עליה... הנה הניחו על ארץ ישראל בפרט שם ארץ, ועל חוץ לארץ שם אדמה... ואפשר להטעים קצת הנחת שם אדמה על חוצה לארץ כי אדמה שרשו דם, מענין דומיה ושקיטה והעדר תנועה... והאדמה עצמה רוצה לומר החלק העפריי שבארץ המורכב מחול ועפר אין בו כח צמיחה כל עיקר, שהיא רק מעלה צמחים והיא עצמה אינה צומחת, הנה על שם איכותה שהיא דוממה ושוקטת בהעדר תנועת מעשה הצמיחה נקרא אדמה, לכן מקבלי התורה האלקית כשהם יושבים בשאר הארצות הם נמנעים מלקיים מצוות התלויות בארץ, נקראת אצלם אדמה, כי הם עליה יושבי דומה נעדרי התנועה במעשי המצוות. ודע דשם ארץ שרשו רץ, לשון רציצה כמו ותרץ את גלגלתו, וגשם הארץ כשאנו מסלקים ממנו חלק המים שבו, כגון הימים והנהרות המשלימים כדוריות הארץ, אז ישאר צורת החלק העפריי שבו כגשם מרוצץ כולו בקעים וחללים, כי בלבד על ידי הצירוף עם חלק המים הממלא הבקעים ההם נתהוה לו צורת כדור, ועל שם כך נקרא ארץ בתוספת א' כשם אצבע אגרוף אזרוע... ולי נראה שהונח על כדור הארץ שם ארץ על שם ריצתה ותנועתה לסבב את השמש תמיד, כאשר הסכימו כל החוקרים האחרונים, והיא דעת רבותינו גם כן... והונח על כדור הארץ בכלל שם ארץ על שם שיושביה הם בעלי בחירה ורצון, כי האדם להיותו התכלית העיקרי בבריאה והמובחר שבכל העולמות בין בעליונים בין בתחתונים, כי כל הברואים שתחתיו כבהמות וחיות אין פעולתם בבחירה ורצון, כי כל מעשיהם אינם רק כפי כח הטבעי שבהם, וכן העליונים... והשתא דאתינן להכי יש מקום להבין מעט טעם הנחת שם ארץ על ארץ ישראל בפרט, כי רק היא למעלת קדושתה מכשרת את יושביה לעשות רצון נותן התורה בקיום כל מצותיו, ולזה לא נמנעו רבותינו לומר ארץ זו ארץ ישראל, ארץ זו דברי תורה, ארץ זה בית המקדש, כי כל אלה ביחס קדושה אחת עומדים, להיותם אמצעיים לעשות רצונו ית' בשמירת מצותיו... (דברים יב א)

מלבי"ם:

מזבח אדמה - מחובר לאדמה, רוצה לומר בפני הקרקע, ולא בארץ שהוא עד התהום, ואם כן מחילות שתחת המזבח אינן מעכבות... (שמות כ כא)

רש"ר הירש:

מן האדמה - היא רק אדמה בזמן שהאדם מתחשב בזולת, ולא עבור הרוצח. כי תעבד את האדמה - האדמה שנעבדה היא כהדום לאדם - רק כאשר האדם מצדו הדום לשכינה, בלא זאת נתפרדה החבילה, והאדם הוא נע ונד... (בראשית ד יא ויב)

מעל פני האדמה - בין האדם והאדמה קיים גם קשר מוסרי ולא רק קשר פיזי, אולי רומז במילים אלו גם לכך שהכליון היה רק יחסי, מעל האדמה, והאלוקי שבאדם נשמר לחללים וליחסים אחרים. (שם ו ז)