(ראה גם: איתמר, אלעזר, כהונה, כהן גדול, נדב ואביהו)
אחרי מות שני בני אהרן, ארבעתן היו ראויין למות, ונתפלל משה עליהן, ועשתה תפלתו מחצה, אימתי בשעה שעשו ישראל את העגל, מה כתיב שם, ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו (דברים ט'), ואין השמדה אלא כליה, שנאמר ואשמיד פריו ממעל, כיון שנתפלל משה עשתה תפלתו מחצה. (אחרי יב)
ואלה תולדות אהרן ומשה - ואינו מזכיר אלא בני אהרן, לפי שלמדם משה תורה, שכל המלמד את בן חברו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו... (במדבר ג א)
בני אהרן - ואולי היו לו עוד אחרים, שהכהנים רבו מאד במדבר עד שנתנו להם ערים רבות. (שמות כח א)
...ומה שבניו לא נטמאו לאחיהם כמצוה היתה הוראת שעה, והכל כדי שלא לערבב שמחתו של מקום, ושדינם כדין כהן גדול בימי מלואים... ואולי היה זה דינם כל ימי חייהם. (ויקרא י ו)
ומה שבחר במשפחה אחת לשרת בקדש הוא... ב' בחר בבני אהרן כי היו מוכשרים לכך ביותר מצד האב והאם, וכן כל שבט לוי, ובני משה לא היו מיוחסים מצד אמם, ואין נראה כרמב"ן שמכל אלו שנולדו עד עתה נמשחו רק ארבעת בניו... (שמות כח א)
וימציאו בני אהרן - שיתחנכו בהתעסקם בקרבן אביהם. (ויקרא ט יב)
וידום אהרן - שהתנחם בקדוש השם שהיה על ידם. (שם י ג)
ראשיכם אל תפרעו - שהיו כהנים משוחים. (שם שם ו)
ואת בניו אתו - ואין להם כהונה מצד עצמם, הגם שהם צדיקים וגדולים, וזו היתה טעות נדב ואביהוא. (שמות כח א)
לאמר אליהם - לבני אהרן, משום שבאלו הפרשיות עיקר הוראה, ומשום ששתקו לעיל, וכבגמרא ברכות ס"ג כל תלמיד שכועס עליו רבו פעם אחת ושותק זוכה להבחין בין דם לדם... (ויקרא יא א)
...אך הענין דכהנים הם פנימיים, ובפרט כהן גדול שנכנס לפני ולפנים, ועל זה מורה שם אהרן, כמבואר כל זה במהר"ל ז"ל, ולכך היה מתיירא מן העונש שהגיע להם ונגפם והוציאם לחוץ, שמא חס ושלום נדחו לגמרי, ולכך היה עצב, אבל אחר ששמע שהם יראי שמים ונתקדש שם שמים על ידם, כמו שכתוב בקרובי אקדש וגו', ולכך וידום אהרן, דעיקר בריאת האדם הוא להרבות כבוד שמים, ואחר שנתקדש שם שמים על ידם כבר עשו את שלהם בעולם, והלכו לאור באור החיים וזכו בחלקם לעולם הבא, ולכך וידום אהרן, ושמח עוד בקידוש שם שמים... עד שמיתת בניו לא תפסה אצלו מקום כלל, הרי שהיתה לו השתוקקות עליונה בלי שום אמצעי זכה ונתייחד אליו הדיבור בלי שום אמצעי... (שמות תשא תע"ר)