(ראה גם: דור המדבר-עגל, משה-חטא)
וירא העם כי בושש משה לרדת מן ההר, ויקהל העם על אהרן, ויאמר אליו קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. ויאמר אליהם אהרן, פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם בניכם ובנותיכם והביאו אלי... ויקח מידם ויצר אותו בחרט ויעשהו עגל מסכה, ויאמרו אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר... (שמות לב א)
ויאמר אהרן אל יחר אף אדני, אתה ידעת את העם כי ברע הוא. ויאמרו לי עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו, כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. ואומר להם למי זהב, התפרקו ויתנו לי, ואשליכהו באש ויצא העגל הזה. וירא משה את העם כי פרוע הוא, כי פרעה אהרן לשמצה בקמיהם... (שם שם כב)
ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא. (דברים ט כ)
ואהרן התכוון לטוב, אלא היו רבים מישראל שנשתתפו עם הערב רב, בלב. ומשום זה כשבא משה, היה צריך לברר וללבן את העם הקדוש מאותו החטא... אמר להם אהרן פרקו נזמי הזהב, וכי לא היה להם זהב אחר, אלא אמר אהרן, בעוד שיהיה להם ריב עם בניהם ונשיהם יתעכבו, ובתוך כך יבא משה. תא חזי, למדנו קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי, כל שכן אלו ערב רב, שלא היו גרים כראוי, הם מה עשו, ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזניהם, כמה אלפים ורבבות נזמים היו שם מנזמיהם.
מה כתיב ויקח מידם ויצר אותו בחרט וגו', אהרן לא נשמר מאלו שני חכמים שהיו בראשיהם של הערב רב, אחד מהם היה מלפניו והאחר היה עושה כשפיו, כיון ששניהם נתיעצו יחד, לקחו הזהב ההוא, ב' שלישים ביד האחד, ושליש ביד האחר, כי כך צריך להיות במין ההוא של הכשוף.
בכה רבי שמעון ואמר, אי חסיד הקדוש אהרן, משיח הא-ל הקדוש, בחסידותך נפלו כמה מעם הקדוש, ואתה לא היית יודע להשמר, מה עבדו, כשהגיעו שש שעות והיום היה במאזנים לקחו הזהב ההוא שפרקו מאזניהם, מהו הטעם, משום שמי שרוצה לעשות כשוף אינו צריך לחוס על ממון, והם אמרו השעה עומדת לנו... (תשא ע, ועיין שם עוד)
כיון שהגיעו שבע שעות על היום, נתנו מיד לאהרן, אם הוא היה אומר להם, שימו תחילה הזהב על הארץ ואני אקח (מעל הארץ), לא היו יכולים לפעול בכשפיהם כלום, אבל לקח מידם, והמקרא מתרעם ואמר ויקח מידם, ראו מה עשה אהרן איש נביא איש חכם לא ידע להשמר, שאלו לקח מעל הארץ כל הכשפים שבעולם לא היו יכולים להצליח...
ויצר אותו בחרט, אין (הפירוש) כמו שחושבים בני אדם שעשה ציורים במחוגה או בדבר אחר, אלא המקרא בא להוכיח דבר אשר אהרן לא ידע להשמר כי אם כשלקח הזהב מידם היה משליכו לארץ, ואף על פי שיקח אותו אחר כך (מן הארץ) לא היה מצליח מעשה רעה הזה, בכל היה עשרה רעה, שלקח הזהב והסתירו מעין (שמפרש ויצר אותו בחרט, שצרר אותו בסדין), רעה אחר רעה... ששם כל הזהב בכיס אחד, ונשמר (מראיה של) העין, אז עלה הכל והיה למעשה... (שם עז, ועיין שם עוד)
תא חזי מה כתוב, וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, אי חסיד הקדוש כמה היה רצונך לטוב, ולא ידעת להשמר, כיון שהשליכו באש, נחזק הכח של הסטרא אחרא שם באש, ויצא צורת השור, כמו שאמרו, בב' המשכות של הס"א (דהיינו בשור וחמור), מיד וירא אהרן, היינו שראה שהסטרא אחרא נתחזק, מיד, ויבן מזבח לפניו, ולולא שהקדים ובנה מזבח הזה, היה העולם חוזר לחורבנו... כך וירא אהרן, שהסטרא אחרא נתחזק, אחז ברפואה ונתחזק (והמשיך) את הצד הקדוש ושם אותו עומד לפניו, כיון שראה הסטרא אחרא שצורת המלך עומדת לפניו, מיד חזר לאחור ונחלש תקפו וכחו, (כי אהרן) נתחזק, ומזבח זה (שהוא סוד המלכות) נתגבר, והסטרא אחרא נחלש.
תא חזי מה כתוב, ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר, חג לה' ולא לעגל, ולצד הקדושה עשה, ולצד הקדושה קרא ואמר, וזו היא הרפואה שהקדים, ולולא עשה זאת לא היה נשאר העולם על קיומו, ועם כל זה לא נח כעסו על אהרן, אף על פי שלא התכוון לרע.
אמר לו הקב"ה, אהרן, ב' מכשפים אלו משכו אותך למה שרצו, חייך ב' בנים יפלו, ועל חטא הזה יהיו נתפשים, זה שאמר ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, מהו להשמידו, אלו בניו, כמו שהוא אומר ואשמיד פריו ממעל, כי פירות האדם הם בניו... (שם פח, ועיין שם עוד)
ורוח הטומאה הנמצא תמיד במדבר מצא מקום באותו הזמן להתחזק בו... גם להם (חטא העגל) עתה לטמא אותם כמקודם, ולהתחזק עליהם, וגרם להם שוב המות ולכל העולם... ומשום זה חזר אהרן אחר כך להטהר בסוד אמונה העליונה באלו ז' ימים הקדושים, (ימי המלואים), ואחר כך להטהר בעגל (לחטאת)..
ותא חזי, בעיקר היה צריך אהרן להטהר, כי לולא הוא לא יצא העגל, מהו הטעם, משום שאהרן הוא ימין, והוא תוקפו של השמש, והזהב הוא משמש... ירד רוח הטומאה ונכלל שם (בהזהב, שנעשה העגל), ונטמאו ישראל ונטמא הוא עד שיטהרו.
מהו הטעם שנטמא, משום שיצא עגל שהוא מצד השמאל שהוא שור, וממנו יצא העגל, (כי ד' בחינות הם בשמאל, שור פרה עגל עגלה), שלמדנו שכתוב ופני שור מהשמאל לארבעתן, ואהרן שהוא ימין נכלל בו השמאל ויצא על ידו, ועל כן ניתן לו עגל לחטאת, כמו שהוא גרם.... (פקודי שיג, ועיין שם עוד)
אבל אהרן שלא קבל עונש (על חטא העגל מחמת) תפלתו של משה, שכתוב, ובאהרן התאנף ה' וגו', וכתוב ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ועד עתה היה העון תלוי, על כן כתוב ועגל בן בקר לחטאת, לחטאת ודאי, כדי שיתכפר עונו ויטהר, ויהיה נשלם לגמרי. (שמיני לד)
קרב אל המזבח, משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שנשא אשה, והיתה מתבישת מלפניו, ונכנסה אחותה אצלה, אמר לה על מה נכנסת לדבר זה אלא שתשמשי את המלך, הגיסי דעתיך ובואי ושמשי את המלך, כך אמר משה לאהרן, אהרן אחי על מה נתבחרת להיות כהן גדול, אלא שתשרת לפני הקב"ה, הגיס דעתך ובוא ועבוד עבודתך. ויש אומרים היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתיירא ממנו, ואמר לו משה אחי, לא ממה שאתה מיירא ממנו, הגיס דעתך וקרב אליו, לכך נאמר קרב אל המזבח. (שמיני הקדמה)
...דאמר רבי תנחום בר חנילאי לא נאמר מקרא זה אלא כנגד מעשה העגל, שנאמר וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, מה ראה, אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר ראה חור שזבוח לפניו, אמר אי לא שמענא להו השתא עבדו לי כדעבדו בחור, ומיקיים בי אם יהרג במקדש ה' כהן ונביא, ולא הויא להו תקנתא לעולם, מוטב דליעבדו לעגל, אפשר הויא להו תקנתא בתשובה. (סנהדרין ז א)
...וראה אהרן לחור שנהרג, ובנה מזבח, שנאמר (שמות ל"ב) וירא אהרן, מה ראה, שנהרג חור בן אחותו, ובנה מזבח, שנאמר (שם) ויבן מזבח, דן אהרן דין בינו לבין עצמו, אמר אם אני אומר להם תנו לי כסף וזהב מיד הם מביאים, אלא הריני אומר להם תנו נזמי נשיכם בניכם ובנותיכם, ומיד הדבר בטל, שנאמר (שם) ויאמר אהרן פרקו וגו', שמעו הנשים ולא רצו ולא קבלו עליהן ליתן נזמיהן לבעליהן, אלא אמרו להם, לעשות שקוץ ותועבה שאין בו כח להציל לא נשמע לכם, ונתן להן הקב"ה שכרן בעולם הזה, שהן משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים... מה עשו, עד אותו השעה היו הנזמים באזניהם כמעשה המצרים וכמעשי הערביים, פרקו את נזמיהם אשר באזניהם ונתנו לאהרן... ומצא אהרן בין הנזמים ציץ של זהב שכתוב עליו שם הקדש, וחרות עליו צורת עגל, ואותו לבד השליך בכור של אש, שנאמר (שם) ואשליכם באש אין כתיב כאן, אלא ואשליכהו באש ויצא העגל הזה...
אמר משה לאהרן מה עשית לעם הזה, פרעת אותם כאשה פרועה מזנות, אמר לו ראיתי מה עשו לחור ויראתי הרבה מאד... (פרק מה, וראה עוד דור המדבר-חטא העגל)
ראה אהרן-כללי, שמות לז ב.
...נכנסו על אהרן, ואמרו לו כשם שעשינו לזה כך אנו עושים לך, כיון שראה אהרן כך נתיירא, שנאמר וירא אהרן ויבן מזבח לפניו, מהו מזבח מן הזבוח שלפניו, דבר אחר ויבן מזבח, בקשו לבנות מזבח עמו ולא הניח להם, אמר להם הניחו לי ואני בונהו לעצמי, שאין כבודו של מזבח שיבנה אותו אחר, ואהרן נתכוון כדי לאחר הדברים, אמר עד שאני בונהו לעצמי משה ירד, בנה אותו ולא ירד, מיד וישכימו ממחרת... (שם מא י)
...והיה משה בסיני מקבל את התורה, הלכו אצל אהרן ואמרו לו (שמות ל"ב) עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו. אמר להם אהרן אתמול אמרתם כל אשר דבר ה' נעשה, ועתה אתם אומרים קום עשה לנו אלהים. ראה שהרגו לחור ונתיירא, אמר להם פרקו נזמי הזהב, מיד ויתפרקו, והיו כל העם נותנין לו עד שאמר להם דייכם, וכן משה הוכיחן (דברים א') ולבן וחצרות ודי זהב... (שם נא ו)
דבר אחר שנאה תעורר מדנים, שנאה שעורר אהרן בין ישראל לבין אביהם שבשמים היא עוררה עליהם דיני דינין, אמר רבי אסי מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם, ואומר להם דעו שאין בו ממש, הוא שמשה אמר לאהרן מה עשה לך העם הזה, אמר לו מוטב היה להן שידונו שוגגין ואל ידונו מזידים, הוא שהקב"ה אמר למשה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, הדא הוא דכתיב ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו וגו', ר' יהודה דסכנין בשם ר' לוי אין לשון השמדה הכתוב כאן אלא לשון כילוי בנים ובנות, כמה דתימא ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת. ועל כל פשעים תכסה אהבה, תפלה שנתפלל משה עליו, ומה נתפלל משה עליו, ר' מנא דישאב ור' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי, מתחילת הסדר ועד כאן כתיב וערכו בני אהרן, וזרקו בני אהרן, ונתנו בני אהרן, אמר משה לפני הקב"ה הבור שנואה ומימיה חביבין, חלקת כבוד לעצים בשביל בניהם, דתנינן תמן כל העצים כשרים למערכה חוץ משל זית ושל גפן, ולאהרן אי אתה חולק לו כבוד בשביל בניו, אמר לו הקב"ה חייך שבשבילך אני מקרבו, ולא עוד אלא שאני עושה אותו עיקר ובניו טפלים, צו את אהרן ואת בניו לאמר. (ויקרא ז א)
...דבר אחר וירא אהרן, מה ראה, אם בונין הם אותו (המזבח), זה מביא צרור וזה אבן ונמצאת מלאכתם כלה בבת אחת, מתוך שאני בונה אותו אני מתעצל במלאכתו, רבינו משה יורד ומבעירה לעבודה זרה. ומתוך שאני בונה אותו אני בונה אותו בשמו של הקב"ה, הדא הוא דכתיב ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר, חג לעגל מחר אין כתיב כאן, אלא חג לה' מחר. דבר אחר וירא אהרן, מה ראה, אמר אהרן אם בונין הן אותו הסרחון נתלה בהן, מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל. רבי אבא בר יודן בשם ר' אבא משל לבן מלכים שנתגאה לבו עליו ולקח את הסייף לחתך את אביו, אמר לו פדגוגו אל תייגע את עצמך, תן לי ואני חותך. הציץ המלך עליו, אמר לו יודע אני להיכן היתה כוונתך, מוטב שיתלה הסרחון בך ולא בבני, חייך מן פלטין דידי לית את זיע, ומותר פתורי (שולחני) את אכיל, כ"ד אנינס (מתנות) את נסיב. כך מן פלטין דילי לית את זיע, ומן המקדש לא יצא, ומותר פתורי את אכיל, והנותרת מן המנחה... אמר לו הקב"ה לאהרן אהבת צדק, אהבת לצדק את בני ושנאת מלחייבן, על כן משחך אלקים אלקיך, אמר לו חייך שמכל שבטו של לוי לא נבחר לכהונה גדולה אלא אתה, קח את אהרן ואת בניו אתו. (שם י ג)
...לצבות בטן ולנפיל ירך, מלמד שאף אהרן נענש עמהם, שנאמר (דברים ט') ובאהרן התאנף וגו', ואין להשמידו אלא מיתת בנים, כמה דכתיב (עמוס ב') ואשמיד פריו ממעל וגו', ראויים היו כל בניו למות, אלא שנתפלל משה עליו ומתו השנים כנגד שתי קללות האמורות כאן, לצבות בטן ולנפל ירך... (במדבר ט נד)
...כשראה אהרן כך נתיירא והתחיל מעסיקן בדברים, והם אומרים לו קום עשה לנו אלהים, והכל גלוי לפני מי שאמר והיה העולם מה הם מבקשים, אמר להם אהרן פרקו נזמי הזהב אשר באזני נשיכם, אמר אהרן להם דבר קשה שהנשים מתעכבות בו, שהם ראו כל הנסים והגבורות שעשה הקב"ה במצרים ובים ובסיני. הלכו אצל הנשים עמדו עליהם ואמרו חס ושלום שנכפור בהקב"ה שעשה לנו כל הנסים וגבורות האלו ונעשה עבודה זרה, כיון שלא שמעו להם מה כתיב שם, ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב אשר באזני נשיהם לא נאמר, אלא אשר באזניהם. אמר ר' ירמיה כשהביאו הנזמים תלה אהרן עיניו לשמים, ואמר, אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים (תהלים קכ"ג), אתה יודע את כל המחשבות שבעל כרחי אני עושה, השליך לאש ובאו החרטומים ועשו בחרטומיהם, ויש אומרים שמיכה היה שנתמכמך בבנין מה שהציל משה מן הלבנים, נטל הלוח שכתב עליו משה עלה שור... מה עשה אהרן, אמר ידחה הדבר עד למחר, שנאמר ויקרא אהרן ויאמר חג לה' מחר, ורוח הקודש צווחת מהרו שכחו מעשיו... (תשא יט)
ויאמר ה' אל משה ואל אהרן, למה נענש אהרן, למה הדבר דומה, לבעל חוב שבא ליטול גרנו של לוה, נטל שלו ושל שכנו, אמר לו הלוה אם אני חייב שכני עני מה חטא, אף כך אמר משה לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אני הקפדתי אהרן מה חטא, לפיכך הכתוב מקלסו, שנאמר (דברים ל"ג) וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך. (חקת י)
ראה אהרן-כללי שמות פרק לב, שצא.
...מה כתיב באהרן, תורת אמת היתה בפיהו, וכי תעלה על דעתך שאהרן עבד אלילים, והלא לא עבד אלא עכב עד שיבא משה, ויש אומרים כדרך שנתכוון יעקב אבינו, ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר, קיים יעקב את התורה קודם שניתנה לפניו, כך נתכוון אהרן, ואף על פי כן העלה עליו הכתוב כאילו עבד עבודת אלילים, שנאמר ויגוף ה' את העם וכו'... (שם)
קח את אהרן ואת בניו אתו, מה תלמוד לומר, לפי שהוא אומר ויגוף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן, היה במשמע שנתרחק אהרן, כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו, היה במשמע שנתקרב, מנין שידע משה שנתרחק אהרן, שנאמר ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ולא נאמר וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא, בישראל הוא אומר וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא, כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו, אותה שעה ידע משה שנתקרב אהרן. מנין שהיה בלבו של אהרן שנתרחק, נאמר בסוף הענין קרב אל המזבח, והלא כבר הסדיר משה לפני את כל העבודות, אלא שלא יהא לבו לדבר אחר... (ויקרא פרק ח, תקטו)
ויאמר אליהם אהרן פרקו, אמר להם פרקתם מכם עולו שלהקב"ה, בנוהג שבעולם אדם שומע קול זמר מחבירו אינו הולך מאזנו ארבעים יום, והרי אין שם ארבעים יום מיום שאמרתם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, ועכשיו פרקתם מכם עולו שלהקב"ה, ומנין לכם זהב שתעשו עבודה זרה, אלו מצאו אבותיכם פריטין של חרובים בארץ כנען לא היו יוצאין משם, אם אתם רוצים החזירו כסף לבעליו, וכן הושע אומר, וכסף הרביתי לה וזהב עשו לבעל (הושע ב')...
אשר באזני נשיכם, דן דין אהרן בינו לבין עצמו, ואמר, אם אני אומר להם הביאו גרוטאות מביאין אלף לטרין בבת אחת, אלא אני אומר להם הביאו מן התכשיטין שלנשיכם, ולעולם תכשיטיה שלאשה כבידין עליה להוציאן, והולכין ומבקשין מהן ואין נותנין להם, ועוד עושין מריבה בנשיהם, הלכו ובקשו מהן ולא נתנו להם, לפי כך זכו נשיו של אותו הדור ליכנס לארץ ישראל, וגברים לא זכו. (שמות לב ב)
ויקח מידם ויצר, מלמד שמצא בין הנזמים ציץ אחד זהב וכתוב עליו שם, נטלו וכרכו בשירין והטילו לאור, והוא לא ידע שעשו לו דפוס בכשפים ויצא עגל גועה כדי להתעות את ישראל, אמרו לו לאהרן אתה אומר אין זה אלוה, אם אינו אלוה מאין יצא זה, מיד נטל אהרן קורנס והיה מכהו על שוקו ועל קדקדו, אמר להן בודאי זה אלוה, אם אלוה הוא יציל את עצמו. אמר לו הקב"ה מה זה אהרן מפני מה עשית לבני כך, כמעט שהיו שוגגין ועשיתן מזידין, כמעט שאינן מותרין, מעלה אני עליך כאלו אתה עשיתו, שנאמר ויעשהו עגל מסכה, וכי אהרן עשאו והלא כבר נאמר ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, מהו ויעשהו, אלא אמר לו הקב"ה מעלה אני עליך כאלו אתה עשיתו. (שם שם ד)
וכי מה ראה אהרן לבנות מזבח, אלא אמר אם הן בונין אותו הן בונים לשם עבודה ומתחייבין, אלא אבנה אותו אני לשם שמים, ובעל לבבות הוא יודע. אמר להן אבן פגומה פסולה למזבח, הביאו לו אבנים, אמר להן זו ראויה וזו אינה ראויה והיה מתמתן עד שיבא הרועה וידע היאך ירעה את צאנו. (שם שם ה)
...השיבו הקב"ה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי (שמות ל"ג), אהרן חטא לי אמחנו מספרי. אמר ר' פנחס בשם ר' לוי מלמד שהיה הקב"ה קופיח על ראשו שלאהרן ואומר, אהרן חטא לי אמחנו מספרי, כיון שראה מדת הדין מתקשה על אהרן, מיד חגר מתניו ועמד בתפלה ובקשה על אהרן יתר מכל ישראל, וכן הוא אומר ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההוא... (ויקרא ו ב)
...ואף אהרן היה ראוי לכך (להצטרע) שנאמר "בם", אלא שהיה לובש את המעיל, שהוא מכפר על לשון הרע... (במדבר יב ט)
ויפן אהרן אל מרים, לפי שנסתכל אהרן בנגעו והלך לו, אמר אהרן עכשו אני מסתכל בנגעה שלאחותי והוא הולך לו, ומנין אתה אומר כל מי שהיה מביט בו היה רותת, אמר ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת. דבר אחר ויפן אהרן אל מרים, אמר הקב"ה אם יצטרע אהרן אין כהן בעל מום יכול להקריב על גבי המזבח, אלא הוא יראה אחותו ויתמה ויתווכח מעצמו, שנאמר ויפן אהרן אל מרים והנה מצרעת. (שם שם י)
ויצר אותו - צרר אותו בסודר, או חרט אותו בחרט הצורפים. עגל מסכה - כיון שהשליכו לאור בכור, באו מכשפי ערב רב ועשאוהו בכשפים. ויש אומרים מיכה היה שם והיה בידו טס שכתב בו משה עלה שור להעלות את ארונו של יוסף מהנילוס, והשליכו לתוך הכור ויצא העגל. וירא אהרן - שהיתה בו רוח חיים, שנאמר כתבנית שור אוכל עשב, וראה שהצליח מעשה שטן, ולא היה לו פה לדחותם לגמרי. ויבן מזבח - לדחותם עד מחר שמא יבא משה קודם שיעבדוהו. (שמות לב ד וה)
קח לך עגל - להודיע שמכפר לו הקב"ה על ידי העגל זה על העגל שעשה. (ויקרא ט ב)
ואפרש בקצרה קצת הסוד. חלילה חלילה שיעשה אהרן ושיבקשו ישראל עבודה זרה. ורצו אלהים - כבוד חונה בצורה גויה, אשר ילכו - אם תשים לבך למסע הראשון תבין זאת, (פירוש מאז פסקו העמודים, ומשה הנהיגם על פי ה', ורצו שוב מנהיג כזה). והנה לכבוד ה' נעשה, וכן עשו כאשר ציוה אהרן חג לה'... ולכן אמר אהרן כי ברע הוא, רוצה לומר מעורב עם הערב רב, ועל ידי אלו טעו אחדים מהעם לזבח ולהשתחוות לו... וה' התאנף באהרן כי היה הסבה לכך, כמו במי מריבה ששגגו ובכל זאת אמר מעלתם בי... (שמות לא יח)
נסיתו במסה - רוצה לומר בנסיון, ורוצה לומר שלא נמצא בו חטא חוץ ממריבה, שכבר הענשתו על כך. ויחזיק פירושי שעשה את העגל לשם ה'. (דברים לג ח)
וירא אהרן - ראה אותם ברע מכוונים אל העגל לעבדו, וקרא שיזבחו למחר לה' על המזבח ולא יזבחו לבושת פניהם... והיו בהם מכוונים לה' ומכוונים לעגל, ועל אלה אמר ויזבחו לו, או שאהרן הקריב, ובעלים מפגלים במחשבתם. (שמות לב ה)
אשר נסיתו במסה - ...והנכון שלא היה בריב של מסה כשהתלוננו על המים, ואם כן במי מריבה לא חטא, כי אם נענש בעבור העם, כי בעבור מריבתם חשבו משה ואהרן שצריך לעשות מה שעשו, או ירמוז, כבספרי, על מיעוט החטא וגודל עונשו... (דברים לג ח)
ויעשהו עגל - לרמב"ן הוציא אהרן צורה זו, כי היו במדבר שממה, והחורבן והשממון יבואו מהצפון, ובמעשה מרכבה פני השור מהשמאל לארבעתם (השמאל הוא הצפון). ואם יעבדו לא-ל כפי שקרא אהרן חג לה' מחר, יערה עליהם רוח ממרום כפי שנאצל על משה, ויפיק רצון אל בעל הצורה, כי בהיותה לפניהם יכוונו על עניינה. ואין בעגל כמעשה בצלמים לקבל רוחניות כוכב או מזל, כי הכונה אל למעלה מאלו, להיות גוף מקבל כח אחד מטטרמולין של הקב"ה, שהוא שור... ואחר כך בנה מזבח, והיה בזה קיצוץ בנטיעות, אלא שכונתו בקרבנות היתה לשם המיוחד. ואמר חג לה', שאם היתה כונתו למדת הדין בלבד היה בזה קיצוץ, וישראל הפכו הכוונה, שלא יהיה רק מסעם מצד המדה הזו אלא השתחוו ויזבחו לו... או שאין העשייה בכלל יהרג ואל יעבר אלא בלאו... (שמות לב ד וה)
ובאהרן התאנף ה' - כי מדקדק עם סביביו, ואף על פי שאהרן התכוון לשם שמים, מכל מקום יצא מהמעשה בידים חלול השם, ונפלו הרבה מישראל, וקראו איש חסידך, כי לא נמצא בו כל חטא אחר. (דברים ט כ)
...ובני ישראל המנסים את ה' בעגל, כי היו מורגלים במצרים להכחיש פמליא של מעלה, ולעבוד עבודה זרה ולכשף, וגם אחרי שראו האותות המרו ואמרו "אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה", וכן המרו עוד על ים סוף, ואחרי קריעת ים סוף אמרו "מי יתן מותן ביד ה' בארץ מצרים", אם כן יחסו את יציאת מצרים למשה שעשה הכל בחכמת מצרים יתרה, וכאשר בושש משה לבא יצאה מחשבתם הרעה לפועל, אם יוכלו גם כן לעשות כמוהו, ונקהלו על אהרן ימים רבים שיעשה להם שור העומד לפני מזל טלה במזלות, וחשבו שבכחו ניצח משה את מזל טלה של מצרים. ואהרן נאלץ להסכים להם למראה עינים, וקיוה שבקרוב יראו כי אין בו ממש, ועכבם בבקשת הנזמים, ואחר כך צייר וחרט אותו לפניהם שיראו כי אין בו ממש, ורצה לעכבם על ידי המזבח, אלא שג' אלפים השכימו ועבדוהו מיד, ושאר העם המתין לאות אם יש בו ממש. ובשכר שהצליח לעכבם זכה אהרן להקריב (שמות רבה ל"ז). (שמות לב א)
...ונראה שפר החטאת (המלואים) בא לכפר על מעשה העגל, שהיתה שגגת כהן גדול, וממנו קרב רק דבר מועט, כי הבעלים אינם ראוים לרוב עונם שיקח ה' מהם מנחה, והשאר נשרף מחוץ למחנה... וכן יקריב כל ז' ימי המלואים פר לכפר על מעשה העגל, וב' האילים הם על בניו הגדולים והקטנים ששנים מהם ימותו כעולה, ושנים ישמשו בכהונה. (שמות כט כא)
ונראה שהעם היו תמיד נוטים לאמונות מצרים הנפסדות, עד שבסברא מועטה חזרו אליהם למרות נפלאות ה'... ויחסו יציאת מצרים תמיד לכח משה ואהרן, ולא לה'. אמנם לפני משה לא העיזו לדבר, ועתה נאספו על אהרן, ואמרו שאינם רוצים עוד לבחור באיש שיוכל להעלם כמשה, אלא יעשה להם אלהים, שהכוונה בו, או טלסמאות בעלי כח עליון להגיד העתידות ולעשות מופתים. ואין ספק אצלי שבקשו מאהרן ימים רבים ודחה אותם עד שהרגו את חור ובאו בערבוביא גדולה. ואמר להם שצריכים להביא הדברים החביבים להם ביותר כדי שיקבל כח עליון, ואחר שהתיכו צר אותו בחרט, כדי להראות שכאילו עושה אותו בשלמות האפשרית, ובסוף אין בו ממש... ובכל זאת כשראו יופי המלאכה אמרו אלה אלהיך ישראל מבלי שינסו את כוחו, ורצו לומר שמשה הוציאם בצורה כזו מושפעת מעליונים, אם כן כל כוונת אהרן היתה לטובה, לעכבם ולדחותם ממחשבתם. (שמות לב א)
ואשליכהו באש - ולא שמר בעשיתו על שעות ידועות או עירב בו דברים אחרים כדרך עשית הטליסמאות, ושלא במתכוון יצא איפוא העגל הזה. (שם שם כג)
...ומכבודם לא זכר חטאם הגדול, כי אם אמר "להקדישני במים לעיניהם", שאהרן היה לו לקדש ה' בעגל, ומעלתם נמשך על מעשהו, ועל משה אמר מריתם פי, שהוסיף על השאלות למרגלים, וסבב מיעוט אמונה בישראל... (במדבר כ ט)
חטאה גדולה - ששמחו בקלקולם מפני שקבעת להם חג למחרת, וזה עוד רע מפשע העגל ועל זה בקש רחמים יותר. (שמות לב כא)
...ולכן כתב ויקהל העם על אהרן, רוצה לומר הערב רב שרצו להרגו, ואמרו לו עשה לנו אלהים - לנו ולא לבני ישראל, שרצו רק במנהיג אלוקי רוחני ולא אנושי, פן ימות כמו שמת משה. פרקו נזמי - וחשב שתהיה מריבה עם הנשים וימשך הדבר. ויצר אותו - שיראו שהוא מעשה ידי אדם, שאם יראו שיוצא מעצמו יחשבו שיש בו ממש. וכאשר יצא אמר הערב רב לישראל אלה אלהיך ישראל - ולא רק מנהיג, והמרידום בדבור ראשון להכחיש ה'. וכשראה אהרן זאת התאזר נגדם וקרא חג לה' מחר - ועד אז יבא משה. (שמות לב א-ד)
עגל בן בקר לחטאת - כי לא חטא במחשבה כלל, וחטאו היה שעשאו בפועל, אבל ישראל שחטאו גם במחשבה יביאו עגל לעולה לכפר על ההרהור ועל המעשה... (ויקרא ט ב)
תומיך ואוריך - מעכשו תתום קללת יעקב את לוי, שעל ידה נכשלו משה ואהרן במי מריבה, ואם כן נתקיימה ודי. (דברים לג ח)
מה עשה לך העם - כי עשיית עבודה זרה עבור אחרים אינה ביהרג ואל יעבור, אלא בלאו דמלקות, ואם אנסוהו פטור. והשיב כי ברע הוא - שאנסוהו, ועוד שלא עשה מעשה, ואפילו אם לא היה אונס לא עבר הלאו בידו, או אמר לו אף על פי שאנסוהו היה לו לשער גודל החטאת ולסבול הצער. (שמות לב כא)
קח לך עגל - דרשוהו שיקח משלו, ועוד לאות שלא עשה העגל בכוונה חס ושלום, או שטעה אחריו, ולכן יועיל לו עגל לכפרה, מה שאינו כן ישראל שהיו בבחינת מזיד, וחטאו היה רק שאמר לצד יראתו למי זהב, שהוא מעשה שאינו הגון לדחותם, על כן אינו נכנס בבגדי זהב... (ויקרא ט ב)
ויקהל העם - הערב רב שהתקנא בישראל על שמלאך ה' הלך רק לפניהם בצאתם ממצרים. ולהם היה דין בן נח שאין השתוף אסור להם, ולכן לא מסר אהרן את נפשו על הדבר, ולא העלה על דעתו שגם ישראל ימשכו אחריו. (שמות לב א)
מה עשה לך העם - איזה אונס עשו לך שהוכרחת לעשות להם את העגל, וזה אמר לו אחר שראה שלא עמדו נגדו כששרף את העגל, על זה אמר לו למה לא מחית בם גם אתה, שהגם שלא היה מחוייב למסור את עצמו למיתה, כי הוא עשהו לאחרים... (שמות לב כא)
ויאמר אהרן - באהבתו את ישראל רצה ללמד זכות על בני ישראל ולקחת האשם על עצמו, שהוא אשם בדבר הזה ואין עליהם פשע, מאחר שראו שגדול העם וקדוש ה' עשה זאת חשבו שהוא מותר... (שם שם כב)
ואומר להם - ואחר שהקטין גוף המעשה שלא היה לשם עבודה זרה, אמר שהוא סבב כל הדבר, כי הוא אמר להם למי זהב... ואשליכהו באש - ולא עשיתי בו שום מלאכת אומן, רק השלכתיו באש, ועל ידי השטן נעשה בו דבר חוץ לטבע, שיצא העגל הזה מעצמו... (שם שם כד)
קח את אהרן - לחוטא ג' חסרונות, שה' ירחיקו ויסתיר פניו, וזה יכופר על ידי מעשיו ותשובתו, ב' עונש, וזה יכופר על ידי תפלת אחר עבורו, ג' שהחוטא מרגיש תמיד בחטאו ויבוש, עד שתהיה סליחה גמורה כאילו לא היה החטא במציאות כלל. ושלשה אלו התקימו עתה באהרן... (ויקרא ח ב)
עגל בן בקר - בטעם הקרבן אמרו חז"ל שהוא דורון לשטן, כי כשהאדם עולה בדרגה מתעורר שוב החטא, אף שכבר נתכפר לו קודם, כי לאדם יותר חשוב, גם חטא קטן חשוב לגדול, ולכן הוצרך עוד פעם להביא קרבן נגד משטין, אף שה' כבר כפר לו. (שם ט ב)
ובאהרן התאנף ה' - אחר ששרפתי את העגל ולא מחיתם התאנף בו, כי גם בו לא הייתם מוחים אם היה מסרב לכם. (דברים ט כ)
ויאמר אליהם אהרן - את מעשה אהרן רואים כנסיון לרסן את העם לפחות במקצת, ולכן לא מסר את נפשו למות כראוי. בחרט - לא עשה אותו בתוך תבנית, כי אם צר אותו בחרט כדי למשוך את הדבר. וירא אהרן ויקרא אהרן - כפל את שמו לומר שעשה זאת למרות התנגדות העם. כדי לרסן את התדרדרותם המוחלטת לאלילות הכריז חג לה'... הכהן המיועד למד במעשה זה כי אין לו להתחכם, אלא לשמר על כל תג ותג של התורה האלוקית. (שמות לב ב-ו)
כי ברע הוא - אהרן לוקח את כל האשמה על עצמו, וגם אינו מספר על נסיונותיו להשהותם במעשיהם. הוא אומר, כאשר בא העם בהחלטיותו, כפי שהוא תמיד בהיותו במצב רע, נכנעתי לפניו מיד, ועשיתי כרצונו. (שם שם כב)
פרוע הוא - קול האמת והרגשת החובה סרו ממנו והוא כפרא. הגורם לכך היה אהרן, שלא ייצג את העקרונות האלה מולם באנרגיה מספקת, ועזבם לשרירות לבם. (שם שם כה)
אוזן אהרן - ...וראה משה לחלוק לאהרן כבוד פרטי יתר על בניו, כי בין הציוי ומעשה המלואים אירע מעשה העגל. לפני כן היו אהרן ובניו שוים במדרגתם, ורק מפני שהיה אביהם וגדול מהם זכה לכהונה גדולה, אבל לאחר העגל שמסר בו את נפשו על ישראל, כבמדרש רבה צו, שידע הקב"ה שהוא רק משום אהבת ישראל שמסר את נפשו עבורם, והשתתף עמם בעוון חמור כדי להצילם, מאז הגיעה לו הכהונה הגדולה ביותר... (שמות כט כ)
נזמי הזהב - שאסור לא תעשה לך הוא לעשות צורה כמשגיח, אבל לא נאסר לבקש ממלאך שיבקש השפעה עבורנו, אלא בזמן שישראל מחנהגים בהשגחה, ואז מותר רק דרך בקשה ולא על ידי צורה, ואזהרה זו עוד לא נודעה לאהרן... ובקש הנזמים מהנשים והטף המתפרנסים על ידי הבעל והאב, ורמז להם בזה, שאף על פי שיכולים לבקש בעצמם מה', יכולים לבקש על ידי אמצעי, אלא שיצא מזה קלקול גדול... (שם לב ב)
וירא אהרן - שנתקלקל הענין, והתחכם לקרא עליו שם ה', ויזבחו מחר לה' שישפיע ה' על ידי כח זה פרנסה, שלזה בא החג. ואהרן ירא מאלו הרוב שעשאוהו לשם אלהות, ותפס הרע במיעוטו שלא יתקלקלו כולם, ואף על פי שידע שיגרום על ידי זה לאחרים עוון עבודה זרה ויענשו, מסר נפשו על כך. ועל זה שמנע את רוב ישראל מעבודה זרה קבל שכר הרבה. (שם שם ה)
עשו את העגל אשר עשה אהרן - הם התקינוהו לאמצעי לעשות צרכיהם, ואהרן התכוון לאמצעי להביא צרכי ישראל לפני ה'. (שם שם לה)
כי ברע הוא - נשאר בעם כח רע ממצרים, ואהרן התחכם להוציאו מהכח אל הפועל, כדי שיצאו מהם כל הניצוצות הרעים בבת אחת, וזהו שאמר כי פרעה אהרן. (שם שם כב)
ראה אהרן-כללי, ויקרא צו תרמ"א ותרל"ט.
במדרש ויהי ביום השמיני... לכן איתא קרב אל המזבח, למה אתה בוש לכך נבחרת, פירוש כי בני ישראל היו עתה בחינת בעלי תשובה, ולא היה יכול להיות כהן גדול שלהם רק מי שהיה בכלל החטא, ומשה רבינו ע"ה נתן לו התנצלות לומר שכמעט היה מוכרח להיות נכלל בחטא זה בעבור שיוכל להיות כהן גדול שלהם, ומצד זה נכשל בחטא ולא מעצם נפשו, כי היה צדיק גמור, ולכן כתב ויהי, שעל ידי זה נבחר אהרן ולא משה רבינו ע"ה... (שמיני תרל"ט)
...וקרוב לומר כי כל הענין שנזדמן שיהיה לאהרן שייכות בחטא זה היה כדי להעלות תשובות כלל ישראל להיות מאהבה, והוא העלה כל חטא העם, ועליו דרשו ועל כל פשעים תכסה אהבה, שבזכותו כיסה הענן על כל ישראל, ולכן אמר משה רבינו ע"ה לכך נבחרת... (שם תרמ"א)
במדרש רבה (ל"ח) לקח פר בן בקר לחטאת... ודברי המדרש משוללי הבנה, דמסיים שהיא לכפרה על מעשה העגל, ואינו מובן, דאדרבא מבואר במדרש בפרשה הקודמת, שנטל עליה שכר מפני טוב כוונתו להציל את ישראל, ומביא משל לבן מלכים שזחה דעתו עליו וכו'... ובדוגמא זו יש לומר באהרן, אף שעל טוב כוונתו מקבל שכר, מכל מקום חיצוניות המעשה נראית כחטא שצריך כפרה, בקיצור שהכפרה היתה על המעשה, והשכר על המחשבה, ואין זה מכבה זו, ואין זה שוחד על זה, ועל כן על המחשבה שהיא בפנימיות קיבל שכר ונעשה כהן גדול, שהוא פנימיות ישראל, ועל המעשה צריך קרבן חטאת, שחטאת באה על חטא שבשוגג שלא היה חטא אלא במעשה בלבד... (שמות תצוה תרע"ב)
ולפי האמור יש לומר, שזה עצמו היתה כוונת אהרן במה שהשליכהו באש, כי בראותו טעות ישראל שלבם לשמים ועם העבירה פתוכה מחשבה טובה היתה כוונתו בהשלכתו באש לכלה פשע ולהתם חטאת והרשעה כולה שנשתאבה אז בישראל והיתה מלובשת בזהב הנזמים בעשן תכלה, ושוב ישאר הזהב נקי ומצוחצח ראוי לקדושה, ואולי עוד יהיה ראוי להמשכן. אבל מכשפי ערב רב או מיכה שהיה בידו הטס שכתוב עליו עלה שור, הם הפריעו בעד האש שלא תכלה את חלקי הרע ויצא העגל הזה, ומעתה מובנת התנצלות אהרן. (שם תשא תרע"ח)
ולפי האמור יש ליתן טעם למה הוצרך אהרן לזהב של ישראל ולהשליך אותו באש... על פי מאמרם ז"ל (ירושלמי תרומות סוף פרק ח') הלב תלוי בכיס, הלב הוא הרצון, ואם כן בכסף המקובץ תלויים בו רצונות רבים, והוא לפועל דמיוני לרצונות התפילה לאחדם ולהעלותם כנ"ל, ולפי הדברים האלה יש לומר שמעין זה היתה כוונת אהרן לקבץ זהב מכל קצות ישראל ולעשותם גוש אחד, וזה היה לפועל דמיוני להתאחדות רצונות ישראל. ועם זה יובן למה השליכהו באש ולא הסתפק לעשותו גוש אחד על ידי הקשת קורנס, על פי דברי היערות דבש, מה שתיקוני רוב המאכלים הם על ידי אש, באשר על ידי חטא אדם הראשון הטיל הנחש הקדמוני זוהמא וארס בכל המאכלים, וטבע האש לשאוב את הזוהמא וארס של נחש... ועל כן היתה עצת אהרן שהזהב הזה שהוא לפועל דמיוני להתאחדות והתחברות רצונות ישראל אחרי אשר הנחש הקדמוני הטיל בו ארס וממנו נסתעפה התאחדות לרעה רחמנא ליצלן, לקשר קשר של מרידה להרוג את חור ולהקהל על אהרן, יובא באש, והאש תשאב ממנו את הארס הזה והרשעה כולה כעשן תכלה, וישאר על ידי ההיתוך גוש אחד נקי וטהור, וכך יהיו ישראל קהלה קדושה ואגודה אחת כאיש אחד לבב אחד, ואז ממילא לא יהיה לשטן עוד שום מקום להכניס בהן טעות וכחות חיצוניים... אך מכשפי ערב רב הכניסו גם בזהב הלז מרבית כחות הטומאה והכישוף... שהיו מושכין לחיבור רע שלא היה בכח האש לשאוב את מרבית הזוהמא והטומאה, ועל כן מחיבור רע זה יצא העגל... מכל מקום כחו של משה רבינו ע"ה כחו גדול יותר, ועל כן כשבא משה רבינו ע"ה שרף את העגל באש לכלה פשע ולהתם חטאת... וגרש כחות הטומאה וחיבור רע מקרב ישראל... (שם ויקהל תרע"ו)
במדרש רבה כי אלקים שופט... ויש לומר דכל כוונת אהרן היתה באשר הובחן שכל הצרה הזאת שכל ישראל יבואו לכלל טעות הוא באשר בעוד משה עמהם היה הוא המאחד והיו כולם כאיש אחד חברים, ובלתי אפשר שיתדבק בהם דבר רע, כאמרם ז"ל (יומא ס"ב) אין חטאת ציבור מתה, שציבור דבקים במקור החיים... אך באשר משה עלה למרום ונפרד מהם, על כן נשארו בלי כח המאחד אותם, ועל כן היה כל איש ואיש בפני עצמו. וזהו שאמרו ז"ל (עבודה זרה נ"ג ב') שאיוו לאלוהות הרבה, ועל כן אין עצה רק לאחד אותם יחד, והיתה עצתו שיקח מכל אחד ואחד זהב ויתיך כל אלה לעשותו גוש אחד, ויהיה זה דוגמא לכח האחדות שהשפיע הוא בהם, וכאשר ישובו ויתאחדו שוב תתבטל טעותם כנ"ל. אך המכשפים בכשופיהם פעלו שיצא העגל הזה. כללו של דבר, התנצלות אהרן היה שהתכוון לאחד אותם, וכוונתו היתה רצויה, על כן זכה להקריב חביתין בכל יום, שבאות י"ב חלות כמנין שבטי ישראל... (ויקרא צו תרע"א)
והנה במדרש רבה, ויהי ביום כלות... ויש עוד מקום לומר שמה שנזדמן לאהרן שיטעוהו המכשפים ויבוא חטא על ידו, אף שרגלי חסידיו ישמור, הכל היה מטעם זה כדי שיהיה שבור לב עד התכלית, ואותה מדה נתבקשה להשראת השכינה, ולולא זה לא היה אפשר שיהיה כל כך שפל בעיניו ושבור לב כל כך, כי היה קודש ה' לא חטא מעודו, על כן מה' היתה זאת להניחהו למקרי המכשפים למען יטעה כנ"ל... (שם שמיני תרע"ד)
והנה במדרש רבה (ריש פרשה זו) זה שאמר הכתוב שנאה תעורר מדנים, שנאה שנתן אהרן בין ישראל לבין אביהם שבשמים היא עוררה עליהם דיני דינים, אר"א מלמד שהיה אהרן נוטל קרבנם ופוחסו לפניהם, ואומר להם דעו שאין בו ממש, הוא שמשה אמר לאהרן מה עשה לך העם הזה, מוטב היה להם שידונו כשוגגין ולא כמזידין... והנה ידוע דאהרן שושבינא דמטרוניתא, דכל עבודתו לחטא ולזכך את ישראל לפני אביהם שבשמים, והנה קיימא לן דדבר האסור מן התורה, אין אומרים בזה מוטב שיהיו שוגגין, ומחויב להוכיח ולהודיע לחבירו את האיסור, ובזה דן אהרן שהוא מחויב להודיעם שהוא זבח מתים, כי על גוף מעשה העגל אמר מוטב יתלה החטא בי... אבל בקרבנם היה דן אהרן שמבורר לכל שהיא מתקרובת זרה, ואין שום צד לדונם בזה לכף זכות, ולכן נטל את קרבנם ופוחסו לפניהם, ועל זה הוכיח לו משה רבינו ע"ה, ששגה בזה, שמוטב היה שיהיו שוגגין... (צו א)