אהרן

(ראה גם: דור המדבר-חטא העגל, כהונה, כהן גדול, משה-ואהרן)

ויחר אף ה' במשה, ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי ידעתי כי דבר ידבר הוא, וגם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו. ודברת אליו ושמת את הדברים בפיו, ואנכי אהיה עם פיך ועם פיהו, והוריתי אתכם את אשר תעשון. ודבר הוא לך אל העם, והיה הוא יהיה לך לפה ואתה תהיה לו לאלהים. (שמות ד יד)

ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה, וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו... וילך משה ואהרן ויאספו את כל זקני בני ישראל. (שם שם כז)

ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון לו לאשה, ותלד לו את נדב ואת אביהוא את אלעזר ואת איתמר. (שם ז כג)

ומשה בן שמנים שנה ואהרן בן שלש ושמנים שנה, בדברם אל פרעה. (שם ז ז)

ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה עד אשר נשוב אליכם, והנה אהרן וחור עמכם מי בעל דברים יגש אליהם. (שם כד יד)

ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו אתו מתוך בני ישראל לכהנו לי, אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן... (שם כח א)

ויאמר אהרן אל משה בי אדני, אל נא תשת עלינו חטאת אשר נואלנו ואשר חטאנו... (במדבר יב יא)

ויאמר משה אל אהרן, קח את המחתה ותן עליה אש מעל המזבח ושים קטרת, והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם, כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף... (שם יז יא)

בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני, ומפני שמי נחת הוא. תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו, כי מלאך ה' צב-אות הוא. (מלאכי ב ה)

משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו, קוראים אל ה' והוא יענם. בעמוד ענן ידבר אליהם שמרו עדותיו וחוק נתן למו. ה' אלקינו אתה עניתם, א-ל נושא היית להם ונוקם על עלילותם. (תהלים צט ו)

זהר:

ואם תאמר למה נזכר כאן פנחס, (הלא לא בא הכתוב, אלא להביא מוצאם של משה ואהרן בלבד), אלא ראה הקב"ה את אהרן, בשעה שאמר ואזכור את בריתי, ששני בניו של אהרן עתידים לפגום לברית הזה, ועתה ששולח אותו למצרים (להוציא את ישראל) רצה להעביר את אהרן, שלא יתן לו ללכת בשליחות הזה, כיון שראה הקב"ה את פנחס שעומד ומקיים את ברית הזה במקומו, ותקן הפגם שלהם (של נדב ואביהוא), מיד הוא אהרן ומשה, אמר הקב"ה עתה הוא אהרן, הוא אהרן שמתחילה...

הוא אהרן ומשה, הם אהרן ומשה היה צריך לומר, אלא לכלול אותם זה בזה, הרוח (שהוא משה), במים (שהוא אהרן. וכשאומר) הוא משה ואהרן, הוא לכלול מים (שהוא אהרן) ברוח (שהוא משה, כי משה הוא בחינת רוח דהיינו תפארת דז"א, ואהרן הוא בחינת מים, דהיינו חסד דז"א), ועל כן כתוב הוא ולא הם. (וארא פז)

עוד פתח רבי חייא ואמר, אמור אל אהרן קח את מטך וגו', שואל מהו הטעם אהרן ולא משה, ומשיב, אלא אמר הקב"ה אהרן (שהוא סוד ימין), המים עומדים בו במקומו, (כי המים בימין הם), והשמאל רוצה להמשיך מים משם, אהרן שבא מצד ההוא יעורר (שפע) המים, וכשהשמאל (שהם המצרים) יקבל אותם, הם יתהפכו לדם. (שם קמב)

הרי נאמר שאהרן היה מכה (את עפר הארץ בכנים, ואתה אומר הושיט הקב"ה אצבעו וכו', ומשיב), אבל בשביל זה היה מכה אהרן, להורות שימינו של הקב"ה שבר את השונאים, כמו שאומר ימינך ה' תרעץ אויב, (כי אהרן הוא כהן, שהוא מרכבה לימינו של הקב"ה)... (שם קעה)

ואהרן וחור תמכו בידיו וגו', מהו תמכו בידיו, אמונה, וכי בשביל שאהרן וחור תמכו בידיו היו ידיו אמונה, אלא הכל בחכמה עשה משה מה שעשה, אהרן וחור, זה מצד שלו שהוא ימין, וזה מצד שלו שהוא שמאל, וידיו של משה באמצע בקו אמצעי... (בשלח תסו)

אמר ליה ר' שמעון כולם הם מתישבים, ואתה הקרב אליך, (פירושו, שאמר למשה שיקרב את ואתה, שהוא ז"א ונוקבא אל אהרן, דהיינו) לאחד בו ולקרב אליו סוד השם הקדוש ואתה כראוי... (תצוה ד)

...שלחתי את אהרן הביא היכלות של ענני כבוד לכסות עליכם כמלכים, רחץ אתכם בטללי כבוד, שלא ירקבו לבושיכם ומנעליכם, והיו מתחדשים בכל יום... (כי תשא מט)

משה שושבין אל המלך, ומשום זה נזדמן (אל המלכות) כמו אורח... אהרן הוא שושבין של המטרוניא, (דהיינו להמלכות), וכל דבריו היו, לרצות את המלך על המלכה, ויתרצה המלך עמה. ועל כן בשביל שהוא (אהרן), הוא שושבינה של המלכה שם דירתו עמה, לתקן הבית ולהשגיח תמיד בדברי הבית, ועל כן נתתקן כעין של מעלה (כמו חסד דז"א), ונקרא כהן גדול. מאין לנו, כי כתוב אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק, (שפירושו, שהחסד, הוא כהן לעולם, כדי לתקן המלכות שנקראת מלכי צדק)... (מצורע כד)

רבי שמעון אמר, הרי העמדנו, דבר בעתו מה טוב, וכך הוא ודאי, וכאן בא הקב"ה להזהיר את אהרן, שלא יטעה באותו עוון שטעו בניו, כי עת זו ידועה, (שהיא מלכות), משום זה לא יטעה לחבר עת אחרת אל המלך. זה שאמר ואל יבא בכל עת אל הקדש, כלומר אף על פי שיראה העת, שנמסרה בידי אחר, (דהיינו בידי הס"א), להנהיג העולם, שתהיה נמסרת בידיו כדי ליחד ולקרב העולם אל הקדש כי אני ושמי אחד, (שגם הס"א אינו אלא משמש אותי), ומשום זה ואל יבא בכל עת אל הקדש, ואם רוצה לדעת במה יבא, (הוא בזאת שהיא המלכות דקדושה), בזאת יבא אהרן אל הקדש, כי זאת הזו היא עת הנאחזת בשמי בי' הזו... (אחרי מא, ועיין שם עוד)

אלא בשעה שהקב"ה נתן את קטרת הסמים לאהרן, רצה שלא ישתמש בו אדם אחר בחייו, מהו הטעם, הוא משום שאהרן הרבה שלום בעולם, אמר לו הקב"ה, אתה רוצה להרבות שלום בעולם, על ידך ירבה השלום שלמעלה, כי קטרת הסמים תהיה מסורה בידך מכאן ולהלאה, (שהקטרת מרבה שלום למעלה), ובחייך לא ישתמש בו אדם אחר, נדב ואביהוא הקדימו בחייו להקריב מה שלא נמסר להם, ודבר זה גרם להם שטעו בו להקריב אש זרה)... (שם סט)

תאנא ונתן אהרן על ב' השעירים גורלות, ונתן אהרן (למה דוקא אהרן, הוא) משום שבא מצד החסד, (ויכול להשלים המלכות בחסדים) על שני השעירים, הנה על הוא בדיוק (הרומז על המלכות, שהוא ממעל שני השעירים, והיינו כדי שתתבשם המטרוניתא)... (שם קטז)

אמור אל הכהנים בני אהרן, מהו הטעם (שכתוב) כאן, בני אהרן, וכי איני יודע שהם בני אהרן, אלא בני אהרן, ולא בני לוי. כי אהרן הוא התחלה לכל כהני העולם, כי בו בחר הקב"ה מכל, כדי לעשות שלום בעולם, ומשום שדרכיו של אהרן העלו אותו לזה, כי כל ימיו של אהרן היה משתדל להרבות שלום בעולם, ומשום שדרכיו כך, העלהו הקב"ה לזה (לכהונה), שיכניס שלום בפמליא של מעלה, (כי על ידי העבודה שלו, הוא גורם זווג קב"ה ושכינתו, ונעשה שלום בכל העולמות), ומשום זה, אמור אל הכהנים בני אהרן. (אמור ב)

רבי יהודה פתח וישמע הכנעני מלך ערד, למדנו ג' מתנות עליונות נזדמנו לישראל על ידי ג' אחים, משה אהרן ומרים... ענני כבוד בזכות אהרן, (שהוא מרכבה לחסד), שכתוב אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם וגו', וכתוב, וכסה ענן הקטרת, מה להלן (בקטרת) הוא ז' עננים, אף כאן (ועננך עומד עליהם) הם גם כן ז' עננים, כי הקטרת היו ז' עננים מקושרים יחד, ואהרן הוא הראש לכל השבעה עננים... (שם רס, ועיין שם עוד)

תא חזי כל אלו השנים שנמצא אהרן, היו ישראל בצל האמונה תחת אלו ז' העננים, אחר שמת אהרן נסתלק ענן אחד, (שהוא החסד דעננים, שהיה מדתו), שהיא הימין של כולם... כשנסתלק זה, (דהיינו החסד דעננים), נסתלקו כל שאר העננים עמו, (להיותם ששה הספירות הכלולות בו)... (שם רסה)

...בכל מקום, אהרן הוא זרוע ימין חוץ מאחד, שכתוב כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן, שהוא מנוקד למעלה, (להורות שאינו כאן זרוע ימין שהוא חסד, אלא הוא בחינת מלכות, שנקראת אהרן)... (שלח יד)

...והוא (אהרן) נוסע עם כל הישיבה ובסתר ודקות מתעופפים כנשרים אל הישיבה של האור, והיא הישיבה של משה. כולם עומדים בחוץ ואינם נכנסים חוץ מאהרן בלבד... אהרן עומד תוך הפרגוד, (שהיא מחיצה), שלמטה ממשה, והפרגוד פוסק ביניהם ואינו פוסק ביניהם, (כלומר שאינו הפסק גמור, וכל ראשי הישיבות הם לחוץ מן הפרכת, שהוא הפרגוד הזה... (שם קיא, ועיין שם עוד)

תא חזי, אהרן הוא ימין, (שהוא חסד), הלוים הם שמאל... (קרח ג)

ויפלו על פניהם, תא חזי, משה ואהרן מסרו עצמם למיתה, במה, משום שכתוב, ויפלו על פניהם ויאמרו א-ל אלקי הרוחות... (שם יד, ועיין שם עוד)

ונתתם אותה אל אלעזר הכהן, (הוא משום) שמצותה בסגן, (ולא בכהן גדול), והעמידוהו, מהו הטעם, (לאלעזר) ולא לאהרן, אלא אהרן הוא שושבין של המלכה, (ועל כן אינו ראוי למעשה הפרה שהוא דין), ועוד שאהרן אינו בא מצד טהור אלא מצד קדוש, ומשום שפרה אדומה באה לטהרה על כן לא ניתנה לו. (חקת כא)

שלשה אחים קדושים הלכו ביניהם, ומי הם, משה אהרן ומרים. ובזכותם נתן להם הקב"ה מתנות עליונות, כל ימיו של אהרן לא סרו ענני כבוד מישראל. והרי העמדנו, שאהרן הוא זרוע ימין של ישראל, והיינו שכתוב, וישמע הכנעני מלך ערד וגו', כי בא ישראל דרך האתרים וגו' (דרך אתרים פירושו, שישראל היו) כאדם ההולך בלי זרוע, וסומך עצמו בכל מקום (ומקום, כי אתרים פירושו מקומות), ואז וילחם בישראל וישב ממנו שבי, (שזה היה), משום שהיו בלי זרוע ימין, תא חזי, אהרן היה זרוע ימין של הגוף, (שהוא ת"ת), ועל כן כתוב מוליך לימין משה זרוע תפארתו, ומי הוא, הוא אהרן... (וילך ב)

משה ואהרן הם שני הכרובים שהקול של מעלה נשמע ביניהם, (שהוא סוד ב' הכרובים שעל הכפורת), ועל כן נתנה התורה על ידיהם, זה שאמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו', ואלו ב' הכרובים של מעלה הם נצח והוד, והם ב' סומכים של הגוף. (זהר חדש תולדות יא)

...והכל על ידי אהרן שחיבר ז"א ומלכות יחד על ידי קרבן. ועל זה (נאמר עליו) בריתי היתה אתו החיים והשלום, (בריתי זו היא המלכה שלי, (שהיא המלכות) שהיתה עמו, החיים והשלום היינו החיים של אמא עלאה (שהיא בינה) והשלום, זהו שר שלום, (דהיינו יסוד דז"א שנקרא שלום).

ואתנם לו מורא וייראני, פירושו נתתי לו אלו המדרגות לחבר אותם שתי טפות מרגליות האלו, נתתי לו, וכשהעביר מורה על זקנו, דהיינו כשהיה גוזז זקנו, כמו שאמר ומורה לא יעלה על ראשו, ויראני, (שהיה ירא) אולי מעל באותו השמן שנמשך לו משמים עליונים, שנקרא שם, (שהוא בינה) שנמשך משם שמן הטוב, ועל כן ומפני שמי נחת הוא... (זהר חדש תרומה כא, ועיין שם עוד)

אלא מקרא זה כך הוא, משה ואהרן בכהניו, משה הוא הנביא הנאמן העליון על כל הנביאים האחרים, אהרן בכהניו, היינו שהוא כהן עליון על כל הכהנים שבעולם, שלא היה כהן גדול שיעלה במדרגה עליונה כאהרן, כי אהרן זכה לכהונה ולנבואה, נביא וכהן מה שלא זכה כהן אחר, ואם תאמר הרי זכריה היה כהן ונביא, הנבואה ההיא היתה לשעתה, שכתוב ורוח לבשה את זכריה. (שם שם עז)

מכילתא:

וידבר ה' אל משה ואל אהרן, שומע אני שהיה הדבר לאהרן ולמשה, כשהוא אומר ויהי ביום דבר ה' אל משה, למשה היה הדבר ולא לאהרן, אם כן מה תלמוד לומר אל משה ואל אהרן, אלא מלמד שכשם שהיה משה כלל לדברות, כך היה אהרן כלל לדברות, ומפני מה לא היה מדבר עמו, מפני כבודו של משה, נמצא ממעט אהרן מכל הדברות שבתורה, חוץ משלשה מקומות מפני שאפשר.

דבר אחר אל משה ואל אהרן, למה נאמר, לפי שהוא אומר ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלהים לפרעה, אין לי אלא משה דיין לפרעה, אהרן מנין, תלמוד לומר אל משה ואל אהרן, הקיש אהרן למשה... אף אהרן היה דיין לפרעה, מה משה היה אומר דבריו ולא ירא, אף אהרן אומר דבריו ולא ירא.

דבר אחר אל משה ואל אהרן, שומע אני כל הקודם במקרא הוא דוקא במעשה, כשהוא אומר הוא אהרן ומשה, מגיד ששניהם שקולין זה כזה. (בא הקדמה)

ספרא:

אליו, למעט את אהרן, אמר רבי יהודה בן בתירא י"ג דברות נאמרו בתורה למשה ולאהרן, וכנגדן נאמרו י"ג מיעוטין, ללמדך שלא לאהרן נאמר אלא למשה, ואלו הן... מיעט את אהרן מדברות הר סיני, באהל מועד מהו אומר, ויקרא אל משה, מיעט את אהרן מדברות אהל מועד. (ויקרא פרק ב)

זאת משחת אהרן ומשחת בניו, אמר רבי שמעון, יכול עד שנצטרפה זכות אהרן ובניו כאחת לא זכה בשמן המשחה, תלמוד לומר זאת משחת אהרן ומשחת בניו, כדיי אהרן בעצמו, וכדיי בניו בעצמם... (צו פרק יח)

וידבר ה' אל משה קח את אהרן ואת בניו, מה תלמוד לומר, לפי שהוא אומר ויגף ה' את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן, היה במשמע שנתרחק אהרן, כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו אתו, היה במשמע שנתקרב אהרן, מניין שידע משה שנתרחק אהרן, שנאמר ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו, ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא, ולא נאמר בו וישמע ה' אלי גם בפעם ההיא, כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו אתו, ידע משה שנתקרב אהרן. מניין שהיה בלבו של אהרן שנתרחק, נאמר בסוף העניין קרב אל המזבח, והלא כבר הסדיר משה לפניו כל העבודות, אלא שלא יהיה לבו לדבר אחר, כשהוא אומר קח את אהרן ואת בניו אתו, ידע אהרן שנתקרב... ויעש אהרן ובניו, ששים ושמחים ששומעים דברים לקבל מפי משה כשומעים מפי הקב"ה, לכך נאמר ויעש אהרן ובניו את כל הדברים וגו'... (שם)

קרא משה לאהרן ולבניו, לפי שכבדו המקום תחילה לאהרן, אף משה כבדו בסוף, ומניין שכיבדו תחילה לאהרן, שנאמר ועלית אתה ואהרן עמך, אף משה כיבדו בסוף, שנאמר קרא משה לאהרן ולבניו ואחר כך לזקני ישראל.

ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר לחטאת, מלמד שאמר לו משה לאהרן, אהרן אחי, אף על פי שנתרצה המקום לכפר על עונותיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן, שלח דורון לפניך עד שלא תיכנס למקדש... (שמיני הקדמה)

ספרי:

וידבר ה' אל אהרן, שומע אני שהיה הדבור לאהרן, תלמוד לומר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב, הא למדנו שהדיבור למשה שיאמר לאהרן. (קרח קיז)

תלמוד בבלי:

כיוצא בדבר אתה אומר ויחר אף ה' בם וילך, מלמד שאף אהרן נצטרע, דברי רבי עקיבא, אמר לו רבי יהודה בן בתירה, עקיבא בין כך ובין כך אתה עתיד ליתן את הדין, אם כדבריך התורה כסתו ואתה מגלה אותו, ואם לאו אתה מוציא לעז על אותו צדיק, ואלא הכתיב בם, ההוא בנזיפה בעלמא... (שבת צז א)

תנו רבנן כיצד סדר משנה, משה למד מפי הגבורה, נכנס אהרן ושנה לו משה פירקו, נסתלק אהרן וישב לשמאל משה, נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן, נסתלקו בניו, אלעזר ישב לימין משה ואיתמר לשמאל אהרן, רבי יהודה אומר לעולם אהרן לימין משה חוזר... נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקן... (עירובין נד ב)

...דכתיב וישמע הכנעני מלך ערד, מה שמועה שמע, שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד... והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן, ואמר ר' אבהו, אל תקרי ויראו אלא וייראו... (ראש השנה ג א)

מיתיבי רבי יוסי ברבי יהודה אומר, שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן משה ואהרן ומרים, וג' מתנות טובות ניתנו על ידם, ואלו הן באר וענן ומן... עמוד ענן בזכות אהרן... (תענית ט א)

תנו רבנן ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן... אהרן ומרים... תנו רבנן שבעה לא שלט בהן רמה ותולעה, ואלו הן... אהרן ומרים... משה אהרן ומרים דכתיב בהו על פי ה'... (בבא בתרא יז א)

אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס. (שם קט ב)

...וכן משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ומשים שלום בין אדם לחבירו, שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. (סנהדרין ו ב)

אמר רבי יוחנן מניין לתחיית המתים מן התורה, שנאמר ונתתם ממנו את תרומת ה' לאהרן הכהן, וכי אהרן לעולם קיים, והלא לא נכנס לארץ ישראל שנותנין לו תרומה, אלא מלמד שעתיד לחיות, וישראל נותנין לו תרומה... דבי רבי ישמעאל תנא לאהרן, כאהרן, מה אהרן חבר אף בניו חברים. (שם צ ט)

...כיון שמתו בני אהרן אמר לו, אהרן אחי, לא מתו בניך אלא להקדיש שמו של הקב"ה, כיון שידע אהרן שבניו ידועי מקום הן שתק וקבל שכר, שנאמר וידום אהרן. (זבחים קטו ב)

אמר רבא ואיתימא רבי יוחנן גדול שנאמר במשה ואהרן יותר ממה שנאמר באברהם, דאילו באברהם כתיב ואנכי עפר ואפר, ואילו במשה ואהרן כתיב ונחנו מה. ואמר רבא ואיתימא רבי יוחנן אין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, כתיב הכא ונחנו מה, וכתיב התם תולה ארץ על בלימה. (חולין פט א)

דתניא למה נקוד על אהרן שבחומש הפקודים, שלא היה באותו מנין. (בכורות ד א)

תנו רבנן, כשמן הטוב היורד על הראש וגו', כמין שתי טיפין מרגליות היו תלויות לאהרן בזקנו, אמר רב כהנא תנא כשהוא מספר עולות ויושבות בעיקרי זקנו, ועל דבר זה היה משה רבינו דואג, שמא חס ושלום מעלתי בשמן המשחה, יצתה בת קול ואמרה כטל חרמון שיורד על הררי ציון, מה טל אין בו מעילה, אף שמן שיורד על זקן אהרן אין בו מעילה, ועדיין אהרן היה דואג שמא משה לא מעל ואני מעלתי, יצתה בת קול ואמרה לו הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, מה משה לא מעל, אף אתה לא מעלת. (כריתות ה ב)

אבות דרבי נתן:

אוהב שלום כיצד, מלמד שיהא אדם אוהב שלום בישראל בין כל אחד ואחד, כדרך שהיה אהרן אוהב שלום בין כל אחד ואחד, שנאמר (מלאכי ב') תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון. כשהיה אהרן מהלך בדרך, פגע בו באדם רשע ונתן לו שלום, למחר בקש אותו האיש לעבור עבירה, אמר אוי לי היאך אשא עיני אחר כך ואראה את אהרן, בושתי הימנו שנתן לי שלום, נמצא אותו האיש מונע עצמו מן העבירה. וכן שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם אמר לו, בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו, שאני הוא שסרחתי עליו, הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו, והולך אהרן ויושב אצל האחר ואומר לו, בני ראה חברך מהו אומר, מטרף את לבו וקורע את בגדיו, ואומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו, והוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו, וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה, לכך נאמר (במדבר כ') ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל.

דבר אחר מפני מה בכו ישראל את אהרן שלשים יום אנשים ונשים, מפני שדן אהרן דין אמת לאמיתו, מניין לא אמר לאיש שסרחת ולא לאשה שסרחת, לכך נאמר ויבכו אותו כל בית ישראל... ועוד כמה אלפים היו בישראל שנקראו שמם אהרן, שאלמלא אהרן לא בא זה לעולם, שהיה משים שלום בין איש לאשתו ומזדווגין זה עם זה, והיו קורין הילוד על שמו... (פרק יב ג וד)

מדרש רבה:

בכל מקום הוא מקדים משה לאהרן, ובמקום אחד הוא אומר (שמות ו') הוא אהרן ומשה, מלמד ששניהן שקולין זה כזה. (בראשית א כא)

ורבנין אמרין סבור אתה שהיה מעכב משה לילך, אינו כן, אלא כמכבד לאהרן, שהיה משה אומר עד שלא עמדתי היה אהרן אחי מתנבא להם במצרים פ' שנה, הוא שכתוב (יחזקאל כ') ואודע להם בארץ מצרים, ומנין שאהרן היה מתנבא, שכן הוא אומר (שמואל א' ב') ויבא איש אלקים אל עלי, ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך בהיותם במצרים לבית פרעה ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן. אמר משה, עכשיו אכנס בתחומו של אחי ויהיה מיצר, בשביל כך לא היה מבקש לילך. מיד ויחר אף ה' במשה, מה חרון אף היה שם, שנטלה כהונה ממשה ונתנה לאהרן, אמרו רבותינו ז"ל הלא אהרן אחיך הלוי, וכי מאחר שאמר אחיך, איני יודע שהוא לוי, אלא אמר לו ראוי היית להיות כהן והוא לוי, ולפי שאתה מסרב על דברי תהיה אתה לוי והוא כהן. (שמות ג כא)

ידעתי כי דבר ידבר הוא... ומה שאתה סבור שהוא מיצר, לא כן, אלא שמח, שנאמר וראך ושמח בלבו. אמר רבי שמואל ברבי יוסי הלב ששמח בגדולת אחיו ילבש אורים ותומים, שנאמר (שמות כ"ח) והיו על לב אהרן... אף על פי שהוא אחיך הגדול ממך יהיה מוראך עליו, מכאן אמרו מורא רבך כמורא שמים. (שם שם כב)

ויאמר ה' אל אהרן לך לקראת משה המדברה, הדא הוא דכתיב (שיר ח') מי יתנך כאח לי, באיזה אח הכתוב מדבר, הדא הוא דכתיב (שיר ח') מי יתנך כאח לי... אם תאמר כאחי יוסף, והכתיב (בראשית ל"ז) וישנאו אותו, וכתיב ויקנאו בו אחיו, אלא כיוסף לבנימין... כמשה לאהרן, שנאמר וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו... (שם ה א)

וילך ויפגשהו, הדא הוא דכתיב (תהלים פ"ה) חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד זה אהרן, שנאמר (דברים ל"ג) וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך, ואמת זה משה, שנאמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה וגו' הוי חסד ואמת נפגשו, כמה דתימא וילך ויפגשהו וגו', צדק זה משה שנאמר (דברים ל"ג) צדקת ה' עשה, ושלום זה אהרן, שנאמר (מלאכי ב') בשלום ובמישור הלך אתי, נשקו שנאמר וישק לו... (שם שם יא)

דבר אחר ואתה הקרב אליך, אמרו בשעה שירד משה מסיני וראה ישראל באותו מעשה, הביט באהרן והיה מקיש עליו בקורנוס, והוא לא נתכוון אלא לעכבם עד שירד משה, ומשה היה סבור שהיה אהרן שותף עמהן, והיה בלבו עליו, אמר לו הקב"ה, משה יודע אני כוונתו של אהרן היאך היתה לטובה, משל לבן מלכים שזחה דעתו עליו ונטל את הצפורן לחתור בית אביו, אמר לו פדגוגו אל תייגע עצמך, תן לי ואני אחתור, הציץ המלך עליו, ואמר לו יודע אני היאך היתה כוונתך, חייך איני משליט בריה על פלטין שלי אלא אתה, כך בשעה שאמרו ישראל לאהרן (שמות ל"ב) קום עשה לנו אלהים, אמר להם פרקו נזמי הזהב, אמר להם אני כהן, אני אעשה אותו ומקריב לפניו, והוא לא נתעסק אלא לעכבן עד שיבא משה, אמר לו הקב"ה אהרן, יודע אני היאך היתה כוונתך, חייך איני משליט על קרבנותיהן של בני אלא אתה, שנאמר ואתה הקרב אליך וגו'... (שם לז ב)

דבר אחר שעשה הקב"ה כבוד לאהרן, שהלבישו כמלאכי השרת, שנאמר (מלאכי ב') כי מלאך ה' צב-אות הוא. (שם לח ג)

דבר אחר וזה הדבר, באי זה זכות היה אהרן נכנס לבית קדש הקדשים, אמר רבי חנינא בנו של רבי ישמעאל זכות המילה היתה נכנסת עמו, שנאמר (ויקרא ט"ז) בזאת יבא אהרן זו המילה, כמו דאת אמר (בראשית י"ז) זאת בריתי אשר תשמרו... רבי יצחק אומר זכות השבטים היתה נכנסת עמו, שנאמר (שמות כ"ט) וזה הדבר אשר תעשה להם, מנין ז"ה י"ב... כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קדשי הקדשים, ואילולא זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו לא היה יכול להכנס, למה שהיו מלאכי השרת שם, מה עשה לו הקב"ה נתן לו מדמות לבושי הקדש, שנאמר (שמות כ"ח) ולבני אהרן תעשה כתנות, כשם שכתוב (ישעיה נ"ט) וילבש צדקה כשריון... (שם שם י)

אהרן זכה לבנים בין כשרים בין פסולים, שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום, שהיה רודף שלום בישראל, ואתנה לו מורא ויראני, שקיבל עליו דברי תורה באימה וביראה וברתת ובזיע, מה תלמוד לומר מפני שמי ניחת, אמרו בשעה שיצק משה שמן המשחה על ראש אהרן, נרתע ונפל לאחוריו, ואמר אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה, השיבה רוח הקדש ואומרת לו, הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן, וכי שני זקנים היו לאהרן, ואת אמרת הזקן זקן, אלא כיון שראה משה את השמן יורד על זקן אהרן היה שמח, כאילו על זקנו יורד. תורת אמת היתה בפיהו, שלא אסר את המותר ולא התיר את האסור, בשלום ובמישור הלך אתי שלא הרהר אחר דרכי המקום, כדרך שלא הרהר אבינו אברהם. ורבים השיב מעון, שהשיב פושעים לתלמוד תורה, וכן הוא אומר מישרים אהבוך, מה כתיב בו בסוף כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו. (ויקרא ג ו)

אמר רבי לוי בשם רבי חמא ברבי חנינא צער גדול היה לו למשה בדבר הזה, כך הוא כבודו של אהרן אחי להיות רואה את הנגעים, אמר לו הקב"ה ולא נהנה ממנו כ"ד מתנות כהונה, במתלא אמרי, דאכל בהדרי קורא, ילקי בהדי קילא. (שם טו ח)

רבי יודן פתח אם על פיך יגביה נשר, אמר הקב"ה לאהרן, על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון, או על מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון... (שם כ ד)

דבר אחר אמור אל הכהנים, הדא הוא דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד, אמר רבי לוי מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה ונתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות, ואי זו, זו פרשת המת, שנאמר ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים בני אהרן. (שם כו ו)

...בכח שהוא גבור, בא וראה אהרן כשהניף את הלוים כ"ב אלף הניף ביום אחד, כיצד היה מניפם, מוליך ומביא מעלה ומוריד, הוי שהיה גדול בכח. (שם שם ח)

ובזכות אהרן הקפתי אתכם בענני כבוד, שנאמר (תהלים ק"ה) פרש ענן למסך. (במדבר א ב)

ממשבצות זהב לבושה זה אהרן, שנאמר (שמות כ"ח) ועשית משבצות זהב... (שם שם ג)

ויעשו בני ישראל, ואהרן היכן היה, רבי יהושע ברבי נחמיה ורבי לוי ברבי חיתא בשם רבי חייא בר אבא, כיון שהלך אהרן ליחסן, אמרו לו ישראל עד שאתה מיחסנו יחס אלעזר בנך, למי הוא נושא לא לבתו של פוטיאל... כיון שראה הקב"ה שהיו מזלזלין בו ישראל הקדים כבודו של אהרן לכבודו של משה, הדא הוא דכתיב (במדבר ג') ואלה תולדות אהרן ומשה... (שם ב כ)

הדא הוא דכתיב אשרי תבחר ותקרב (תהלים ס"ה)... אהרן נבחר (שמואל א' ב') ובחר אותו מכל שבטי ישראל לי לכהן, ונדחה, ובאהרן התאנף ה', וכתיב ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך. (שם ג ב)

כל פקודי הלוים אשר פקד משה ואהרן, וא"ו של ואהרן נקוד, על שלא היה אהרן מן המנין. (שם שם יג)

...למה לא נאמר ואל אהרן בדבור פרשת בני גרשון כשם שנאמר בפרשת בני קהת, לפי שאהרן ממועט הוא מכל הדברות שנאמרו למשה, שלא דברה שכינה עם אהרן, ולמה יש מקומות הרבה שכתב בהן אהרן, לא שהיה הדבור עם אהרן, אלא כל פרשה שהיה אהרן צריך לה כתיב בה אהרן. לאמר, הקב"ה אמר למשה כדי שיאמר לאהרן, לכך נכתב אהרן בדיבור בני קהת, לפי שכל משא בני קהת וכל עבודתם היו נותנים להם אהרן ובניו, שהם לא היו רשאין ליגע בארון ובכל הכלים, עד שאהרן ובניו היו מכסים אותם... (שם ו ז)

אשר פקד משה ואהרן על פי ה', למה לא נאמר במנין בני גרשון ביד משה, כשם שאמרו במנין בני קהת, לפי שבני קהת אמר הקב"ה למשה שימנה אהרן עם משה, הקב"ה הזכיר לאהרן בראש המנין על דעת כן שימנה כל הלוים עם משה, אבל משה מששמע שבמנין בני קהת הזכיר הקב"ה לאהרן ולא הזכירו עוד לא במנין בני גרשון ולא במנין בני מררי, חשב משה בדעתו, ואמר לכך אמר לי הקב"ה שימנה אהרן עמי לבני קהת, מפני שעל ידו נעשית כל משאם וכל עבודתם... אבל כשבא למנות בני גרשון לא אמר לו משה לאהרן בשם הקב"ה שימנה בני גרשון עמו, אלא חלק לו כבוד, לפי שהיה אחיו הגדול והוליכו עמו וצירפו עמו למנין, לכך לא נאמר ביד משה, אף על פי שבדעתו של הקב"ה היה שימנה אהרן עמו כל הלוים, ולדעת כן הזכיר אהרן בראש המנין... (שם שם ט)

וישכן כבוד ה' על הר סיני וגו', אהרן ובניו נתקדשו בשמן ובדם, שנאמר (ויקרא ח') ויקח משה משמן המשחה ומן הדם אשר על המזבח ויז על אהרן וגו', מעלה נטל אהרן יותר מבניו, לפי שהיה כהן גדול שיצק על ראשו משמן המשחה מה שלא עשה לבניו. משיחת אהרן כיצד, כל ז' ימי המלואים היה משה מפשיט את אהרן את בגדיו ומרחיצו וסכו בין עיניו. (שם יב יח)

ולמה נתפש אהרן, שנאמר ויאמר ה' אל משה יען לא האמנתם בי, משל לבעל חוב שבא ליטול גורנו של לוה ונטל שלו ושל שכנו, אמר לו הלוה אם אני חייב שכני מה חטא, כך אמר משה רבינו, אני הקפדתי, אהרן מה חטא, לפיכך הכתוב מקלסו, (דברים ל"ג) וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה. (שם יט ה)

...כך היה משה אומר, מרים שדברה כך היא דרכן של נשים דברניות הן, אהרן הצדיק אף הוא היה צריך לדבר בי, אמר משה (במדבר י"ב) ותדבר מרים שמא ואהרן, כיון שידע משה שאף אהרן דבר התחיל צווח, (תהלים מ"א) גם איש שלומי אשר בטחתי בו אוכל לחמי הגדיל עלי עקב, מהו גם איש שלומי, זה אהרן שמשים שלום עלי, שנאמר (במדבר ו') וישם לך שלום, אשר בטחתי בו בשעה שעצר את מלאך המות, מנין שנאמר (שם י"ז) וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה, אוכל לחמי, אלו כ"ד מתנות כהונה שאוכל מישראל, ואחר כל השבח הזה הגדיל עלי עקב, (שם י"ב) ותדבר מרים ואהרן במשה. (דברים ו ה)

שני שדיך אלו משה ואהרן, מה השדים הללו הודה והדרה של אשה, כך משה ואהרן הודן והדרן של ישראל, מה השדים הללו כבודה ושבחה של אשה, כך משה ואהרן כבודן ושבחן של ישראל, מה השדים הללו מלאים חלב, כך משה ואהרן ממלאים ישראל מן התורה, ומה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק אוכל ויונק מהן, כך כל תורה שלמד משה רבינו לומדה לאהרן, הדא הוא דכתיב ויגד משה לאהרן את כל דברי ה'. ורבנן אמרי גילה לו שם המפורש. מה השדים הללו אין אחד מהם גדול מחבירו, כך היו משה ואהרן, הדא הוא דכתיב הוא משה ואהרן, כתיב הוא אהרן ומשה, לא משה גדול מאהרן ולא אהרן גדול ממשה בתורה... אמר רבי חנינא בר פפא ברוך המקום שבחר בשני אחים האלה שלא נבראו אלא לתורה ולכבודן של ישראל. (שיר השירים ד יב)

מדרש תנחומא:

...ואמרת אל אהרן וגו', אהרן יהא עושה הדברים, אבל אתה עומד כנשיא שהוא גוזר על הזקנים והן עושין, וכך אמר לו הקב"ה למשה בסנה, הוא יהיה לך לפה, ואתה תהיה לו לאלהים, ויבא משה ואהרן אל פרעה וגו', אהרן היה לו ליכנס תחלה שהוא גדול בשנים, ולמה משה תחלה, שהיה גדול ממנו בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם. (וארא יב)

...והיה אהרן מתיירא שמא יש בלבו של הקב"ה עליו כלום, לפיכך אמר הקב"ה למשה וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אותם לכהן לי, לרומם ולגדל לאהרן ולבניו בכהונה גדולה, לפי שגלוי וידוע לפניו שלא עשה אהרן אלא מיראה, ולפיכך הודיעם שאין בלבו של הקב"ה עליו כלום... (תצוה י)

...מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה וגו', מצא למלאך עומד ומחבל, עמד אהרן כנגדו ולא היה מניחו לחבל, אלא ויעמוד בין המתים, אמר לו לאהרן הניחני ואעשה שליחותי, אמר לו אהרן משה שלחני, והקב"ה שלחך, והרי הקב"ה ומשה באהל מועד, נלך אצלם, לא השגיח המלאך עד שעצרו אהרן במתניו והוליכו, שנאמר (במדבר י"ז) וישב אהרן אל משה אל פתח אהל מועד והמגפה נעצרה, מהו והמגפה נעצרה, אמר רבי יצחק שנטל למלאך ועצרו... אמר רבי אבהו בשם רבי שמעון בן לקיש כשראה אהרן למלאך מתריס כנגדו, נתן מחתה על פניו, שנאמר (דברים ל"ג) ישימו קטורה באפיך וכליל על מזבחך. (שם טו)

...כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים (תהלים ע"ה), רבי יונה בוצריי ורבנן פתרין קרא באהרן, בלשון זה הושפל בלשון זה הוגבה, בלשון זה הושפל, שנאמר (שמות ל"ב) ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, ובלשון זה הוגבה, שנאמר (שם) זה קרבן אהרן ובניו. (תשא ה)

...מהו ממכותיך ארפאך (ירמיה ל'), אמר רבי יהושע בן לוי, כשחטאו בעגל חטאו על ידי אהרן, שאמר להם למי זהב, וכשנתרצה הקב"ה ובקש להודיען שאין בלבו כלום בעגל, נתרצה על ידי אהרן, שנאמר (ויקרא ט') ויאמר אל אהרן קח לך עגל בן בקר. (שם כו)

אשרי אהרן בכפלים שבחרו הקב"ה וקרבו, ומנין שבחרו, שנאמר (שמואל א' ב') ויבא איש האלקים אל עלי ויאמר אליו כה אמר ה' הנגלה נגליתי אל בית אביך ובחר אותו מכל שבטי ישראל לכהן לי, ומנין שקרבו, שנאמר ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך, לכך דוד משבחו ואמר אשרי תבחר ותקרב ישכון חצרך. (צו ח)

כבוד חכמים ינחלו אלו בני אהרן, שנאמר קח את אהרן ואת בניו אתו, למה נאמר כאן קח, אמר לו הקב"ה למשה חייב אני לקיחה, אלא קום אתה וגדלו בלקיחה, שנאמר קח את אהרן, ואימתי לקח אהרן, בשעה שיצא הקצף מלפני לחבל שונאיהם של ישראל, כיון שראה משה אמר ליה מה אתה עומד, קח את המחתה ותן עליה אש (במדבר י"ז), אמר ליה אהרן מרי משה, להרגני אתה מבקש, בני מפני שהקריבו לפניו אש הדיוטות נשרפו, שנאמר (ויקרא י') ויקריבו לפני ה' אש זרה וגו' ותצא אש וגו', ולי אתה אומר קח את המחתה, בני הכניסו אש זרה ונשרפו ואני מוציא אש קדוש לחוץ ואיני מת ואיני נשרף, אמר לו משה לך ועשה מהרה מה ששמעת, עד שאתה עומד ומשיח הם מתים... כיון ששמע אהרן כן אמר, ואלו אני מת על ישראל איני כדאי, מיד ויקח אהרן כאשר דבר משה, לכך אמר הקב"ה למשה קח את אהרן גדלהו בלקיחה. (שם ט)

קח את אהרן ואת בניו, זה שאמר הכתוב מתהלך בתומו צדיק, אשרי בניו אחריו (משלי כ') זה אהרן ובניו, אם מן הדבר הזה אף משה היה צדיק ולא היו בניו כמותו, ועלי צדיק ולא היו בניו כמותו... ולמה אתה אומר מתהלך בתומו צדיק אשרי בניו אחריו, שראה בניו בחייו משמשין בכהונה גדולה, לפיכך קח את אהרן ואת בניו. דבר אחר קח את אהרן ואת בניו, אמר לו הקב"ה למשה פתה אותו בדברים, לפי שהיה בורח מן השררה. (שם י)

ואת כל העדה הקהל, אמר לו הקב"ה למשה חלוק לו כבוד כנגד ישראל, כדי שיראוהו היום נכנס לכהונה גדולה, והתרה בהם התראה שלא יחלקו על הכהונה כקרח וכעדתו שנבלעו... (שם יא)

ויהי ביום השמיני, זה שאמר הכתוב צדיק כתמר יפרח, שתולים בבית ה' (תהלים צ"ב), צדיק כתמר יפרח זה אהרן, שנאמר (במדבר י"ז) והנה פרח מטה אהרן לבית לוי, כל האילנות נוטעים אותם והם עולים לעצמם, אבל התמרה הזאת נוטעים אותה ומעלה שרשים מכל צדדיה, כך היה אהרן נטע ועשה שרשין אלו בניו של אהרן, שנאמר (דהי"א ו') אלעזר בנו פנחס בנו אבישוע בנו. צדיק כתמר יפרח היכן נטע אותם, שתולים בבית ה', ומפתח אהל מועד לא תצאו, לכך נאמר ויהי ביום השמיני... יש קריאה לגדולה, שנאמר קרא משה לאהרן, אמר לו משה כך אמר לי הקב"ה למנותך כהן גדול, אמר לו אהרן אתה יגעת במשכן ואני נעשה כהן גדול, אמר לו חייך אף על פי שאתה נעשה כהן גדול, כאלו אני נעשה, שכשם ששמחת לי בגדולה, כך אני שמח בגדולתך... (שמיני ג)

כל אותם שבעת הימים שמשה עסוק במשכן הוא היה זורק את הדם ומקטיר החלבים, אמר לו הקב"ה מה אתה סבור, קרא לאחיך, לכך כתיב קרא משה לאהרן ולבניו ולזקני ישראל, כדי לגדלו בפני הזקנים, אמר לו הקב"ה קרא לזקנים ומנה אותו לפניהם, שלא יאמרו מעצמו נעשה כהן גדול... (שם י)

רבי יוחנן בר יודן דמן גלילא פתח, אם על פיך יגביה נשר וכי ירים קנו (איוב ט'), אמר הקב"ה לאהרן, על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון, או על מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון... (אחרי ג)

ר' אחא בר זעירא פתח, אף לזאת יחרד לבי ויתר ממקומו (איוב ל"ז)... אמר איוב לא היו דומין בניו של אהרן למטהו, מטה אהרן נכנס יבש ויוצא לח... ובני אהרן נכנסו להקטיר ויצאו שרופים, שנאמר בקרבתם לפני ה'. (שם ד)

...ומי היה נשיא לוי זה אהרן, שנאמר (במדבר י"ז) ואת שם אהרן תכתב על מטה לוי, ואהרן לא הקריב עם הנשיאים, והיה אומר אוי לי שמא בשבילי אינו מקובל שבט לוי, אמר לו הקב"ה למשה, לך אמור לאהרן אל תתיירא, לגדולה מזו אתה מתוקן, לכך נאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך... (בהעלותך ה)

...אף כך משה אמר להם אילו אהרן אחי נטל לעצמו את הכהונה יפה עשיתם שנתרעמתם עליו, עכשיו שהקב"ה נתן לו שהמלכות והגדולה והגבורה שלו, כל מי שעמד על אהרן אחי לא על הקב"ה עומד, לפיכך כתיב ואהרן מה הוא כי תלינו עליו. בא וראה חסידותו של אהרן הצדיק, בשעה שהציג משה את אהרן ומשחו בשמן המשחה ויצק על ראשו, נזדעזע אהרן ונבעת, אמר לו משה אחי, שמא לא הייתי ראוי להמשח בשמן הקדש ומעלתי בו ונתחייבתי כרת, לפיכך העיד עליו הכתוב הנה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד, כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן... (קרח ו)

פסיקתא:

דבר אחר אהבת צדק ותשנא רשע, זה היה אהרן שתפש את האמת, שנאמר תורת אמת היתה בפיהו ועוולה לא נמצא בשפתיו, בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון וגו', ותשנא רשע, שבשעה שעשו ישראל אותו המעשה לא היה שבט לוי עמהם, אלא שנאו הרשע, אמר לו הקב"ה ושמא הפסדת, על כן משחך אלקים שמן ששון מחביריך, הרי כל ישראל עומדים לפני המשכן, וי"א שבטים מקיפים אותו עם שבטו של לוי... ומכל אלו העומדים, חייך אין אני אומר למשה שיבחר מכולם אלא לך ולבניך, קח את אהרן ואת בניו אתו. (פרשה לג)

מהו לראות עוזך וכבודך, אמר אהרן ישראל שהיו הדיוטים ראו אותך בים ובסיני ולא הוזקו, ואני שהשריתי אצלך במשכן ומפתח אוהל מועד לא תצאו, והזהרת את ישראל והזר הקרב יומת (במדבר א'), נכנסו בני לראות עוזך וכבודך ומתו, אמר הקב"ה למשה אמור לאחיך אהרן חסד גדול עשיתי עמך וכבוד גדול חלקתי לך שנשרפו בניך, אני נתתי אותם לפני מכל המחיצות, אפילו למשה אחיך, היאך, ישראל מקיפין את הלוים, ומשה לוי, והלוים יחנו סביב למשכן העדות, נמצאת למד אהרן ובניו לפנים ומשה בחוץ, וראה מה כתב למעלה מן הפרשה, פרשת זבין מצורעים, וכל הנכנס לאוהל מועד שלא ברשות נצטרע, וכך היית מבקש שיהיו בניך מצורעים... כיון ששמע אהרן כך, אמר מודה אני לפניך במה שעשית עמי שטוב היא לי... אמר הקב"ה למשה, הואיל ופגעה באהרן מדת הדין, ועוד שהוא מודה לי על החסד שעשיתי עמו, לך נחמו, ויאמר ה' אל משה דבר אל אהרן אחיך (ויקרא ט"ז), ואין דבר אלא תנחומים.

...אלא גדול אתה מאהרן שלא חילקתי כבוד לבריות בעולם כיוצא בו, שהיה לבוש שמנה לבושי קודש ונכנס לבית קדשי הקדשים, ומלאכי השרת בורחים מלפניו, וכל אדם לא יהיה באהל מועד (ויקרא ט"ז), אילו מלאכי השרת ודמות פניהם פני אדם (יחזקאל א'), שהיו חולקים לו כבוד ובורחים מלפניו... ובזמן שהיה נכנס הייתי חולק לו כבוד ומסלק את כבודי מבין שני הכרובים, הוא שאמר איוב, אם על פיך יגביה נשר (איוב ל"ט), אמר רבי תנחומא על פיך היה הקב"ה מגביה את כבודו מבין שני הכרובים בכניסתו של אהרן, יגביה נשר זה הקב"ה, כנשר יעיר קנו (דברים ל"ב)... (פרשה מז)

תנא דבי אליהו רבא:

יודע אהרן בעצמו שבא דבר גדול לישראל על ידו, והיה קושר חבל של ברזל במתניו ומחזיר על כל פתחי ישראל, וכל מי שלא היה יודע לקרות קריאת שמע ולהתפלל, וכן מי שאינו יודע לכנוס בגופה של תורה היה מלמדו, ולא אהרן בלבד, אלא כל תלמיד חכם המלמד תורה ברבים לישראל לשם שמים... (פרק יג)

שתי מדות של צדיקים כיצד, צא ולמד מן משה ואהרן שנתכוונו ועשו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ובין ישראל תלמיד חכם לעם הארץ, ובין חכם לחכם, ובין אדם לחבירו, ובין איש לאשתו, ומתוך דרכיהם הטובים נקבע להם שם טוב ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות, שנאמר (שמות ו') הוא משה ואהרן. (פרק יח)

...וכענין שאמרו חכמים לטובתו נשברה רגל פרתו, כדי שתהא משכורתו שלמה, כן אהרן אמר אלולי קרח לא עמדה עלי אותה הברית, שנאמר זכרון לבני ישראל למען אשר לא יקרב איש זר אשר לא מזרע אהרן הוא להקטיר קטרת לפני ה' וגו'... (פרק כא)

...וכן מתכוין ועושה שלום בשבעים לשונות ובכל באי עולם שברא בעולמו, שנאמר (איוב כ"ה) עושה שלום במרומיו, כך יעשה האדם שלום בין כל אדם לחבירו ובין איש לאשתו, וכן היה עושה אהרן הכהן שהיה מתכוין ועושה שלום בין ישראל לאביהם שבשמים, ובין ישראל לחכמים, ובין חכם לחבירו, ובין ישראל לחבירו ובין איש לאשתו, ועליו הוא אומר (ישעיה ג') אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו, ועליו נאמר (שם נ"ו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה וגו'. הקב"ה שהוא בוחן לבות וכליות היה אומר לאהרן, אתה נתכוונת לטובה ועשית שלום ביני ובין בני ישראל, אני מוציא ממך בנים שמכפרים על ישראל בכל שנה ושנה וקוראין עליהם שלום בכל יום ויום... (פרק ל)

מדרשים:

כשגזר הקב"ה שימותו משה ואהרן וקרא למשה ע"ה ואמר לו כן, עבדי משה בכל ביתי היית נאמן דבר גדול יש לי לומר לך וקשה לי לעשות, אמר לו משה מה הדבר, א"ל הקב"ה שיאסף אהרן על עמיו... א"ל משה רבש"ע גלוי וידוע לפני כסא כבודך כי אתה אדון כל העולם ואדון על בריותיך... אבל אינו ראוי לי שאלך לאחי לומר לו זה הדבר כי אחי גדול ממני הוא ואיך אדבר לו עלה אל הר ההר ושם תמות. א"ל הקב"ה למשה אל תאמר לו אפילו בשפה, אלא קח את אהרן ואת אלעזר בנו... ותאמר לו דברים רכים ונאים ובעבורם מבין הדבר... אותו היום שינה משה המנהג ישב ובכה עד קריאת הגבר, קרא לאלעזר וא"ל לך קרא לי לזקנים ולנשיאים שאמר לי הקב"ה דבר... עמד משה והלביש לאהרן ח' בגדים בתוך ביתו ואחר כך יצא, באותו יום שינה משה המנהג נתנו אהרן באמצע משה מימינו ויהושע משמאלו והזקנים והנשיאים מכאן ומכאן וכל ישראל אחריהם... כיון שהגיעו לאהל מועד בקש אהרן להכנס לאהל ולא הניחו משה, ואמר לו משה אנו רוצים לצאת חוץ למחנה... והיה מבקש משה לומר לאהרן ולא היה יודע כיצד יאמר לו. א"ל משה אהרן אחי שמא פקדון נתן לך הקב"ה, א"ל הן, א"ל מה, א"ל נתן לי מזבח ושלחן שעליו לחם הפנים, אמר לו משה שמא כל מה שהפקיד בידך עכשיו הוא מבקש ממך... כיון שראה משה שאין אהרן מרגיש בדבר א"ל באמת קראך חסיד, שנאמר תמיך ואוריך לאיש חסידך. מיד נפתחת המערה לפני ה', א"ל משה אהרן אחי הכנס במערה זו... אמר לו, אהרן אחי למערה שאנו נכנסים לתוכה אין ראוי להכנס שם בגדי כהונה שעליך שמא יטמאו והמערה נאה מאד שמא מקברים ראשונים היו בה, אלא רצוני שתתן אותם לאלעזר וימתין לנו עד שנצא, א"ל אהרן יפה דברת... א"ל אהרן למשה אחי עד מתי תסתר ממני הדבור שאמר לך הקב"ה ואתה יודע שכבר עמך בראשונה והוא בפיו העד עלי וראך ושמח בלבו, ועכשיו למה תסתר ממני הדבור שאמר לך הקב"ה אפילו אם הוא דבר מיתה הריני מקבל עלי בסבר פנים יפות... (מדרש פטירת אהרן, וראה שם עוד)

ילקוט שמעוני:

ותהר עוד ותלד בן ותקרא את שמו אהרן, כי בימי הריונה החל פרעה לשפוך זכוריהם ארצה ומהם להשליך ביאור. (שמות פרק ב, קסה)

דברו אל כל עדת ישראל, רבי ישמעאל אומר וכי שניהם היו מדברים, והלא כבר נאמר אתה תדבר את כל אשר אצוך, ומה תלמוד לומר דברו, אלא כיון שהיה משה מדבר היה אהרן מרכין אזניו לשמוע באימה, ומעלה עליו כאלו שומע מפי הקב"ה. רבי אמי בר יאשיה אומר וכי שניהם היו מדברים, והלא כבר נאמר אתה וגו', אלא כיון שהיה משה מדבר היה אהרן מימינו ואלעזר בשמאלו ואיתמר מימינו של אהרן, והיה הדבור יוצא מבין שניהם. רבי שמעון בן יוחאי אומר משה היה חולק כבוד לאהרן ואומר לו למדנו, ואהרן חולק כבוד למשה ואומר למדנו, והדבור יוצא מביניהן כאלו שניהם מדברים. (שם פרק יב, קצא)

זה שאמר הכתוב שנאה תעורר מדנים, שנאה שנתן אהרן בין ישראל לאביהם שבשמים תעורר מדנים, עוררה עליהם דיני דינים. אמר רבי אסי מלמד שהיה אהרן נוטל את קרבנם ופוחסו להם, ואומר להם דעו שאין להן ממש, הוא שהקב"ה אומר למשה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, הדא הוא דכתיב ובאהרן התאנף ה' מאד להשמידו... ועל כל פשעים תכסה אהבה תפלה שנתפלל משה עליו... (ויקרא פרק ו, תעט)

למה נאמר כאן קח, אמר לו הקב"ה למשה חייב אני לפרוע לו לקיחה, קום אתה וגדלו בלקיחה, ואימתי לקח אהרן, בשעה שיצא הקצף, אמר לו משה קח את המחתה ותן עליה אש... (שם פרק ח, תקיד)

ויעש אהרן ובניו, מלמד שהיו אהרן ובניו ששים ושמחים ששומעין דברים לקבל מפי משה כשומעין מפי הקב"ה, לכך נאמר ויעש אהרן ובניו את כל הדברים... (שם תקיט)

שני שדיך, מה השדים הללו כל מה שהאשה אוכלת התינוק טועם, כך משה ואהרן, כל מה שהיו למדין היו מלמדין לישראל, דבר אחר מה שדים חיים לתינוק, כך משה ואהרן חיים לישראל. (שיר פרק ד, תתקפח)

ילקוט המכירי:

יאמרו נא בית אהרן... משל לבעל בית אהרן שהיה מתנהג יפה עם אריסיו, בשעת חשבון אינו מדקדק עמהם, בשעת הגורן הוא משייר להם שיורי הגורן, ובשעת הגת משייר להם שיורי הגת, אבל אינן יודעין משאו ומתנו בתוך ביתו, ומי יודע, עבדיו ובני פלטין שלו, ומי הן עבדיו של הקב"ה בית אהרן, שהם מקריבים לפניו בכל עת. דבר אחר יאמרו נא בית אהרן מה עשיתי להם לכל מי שעמד כנגדן, עמד קרח וסייעתו ובלעם הארץ, עמד עוזיהו ובקש להקטיר את הקטרת זרחה במצחו הצרעת, ובשביל מה שלמתי לו השכר הזה, בשביל שהלך לפני ביושר, שנאמר בשלום ובמישור הלך אתי (מלאכי ב'), ולמד תורתי, שנאמר (שם) תורת אמת היתה בפיהו. (תהלים קיח)

מדרש הגדול:

ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, למה הוסיף הכתוב רשות לאהרן כאן, אלא שבתחלה אמר לו הקב"ה ודבר הוא לך אל העם, אמר אהרן איני מדבר אלא לעם, אבל לפרעה לא אכנס שלא נתן לי רשות, חזר ואמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים (שמות ו'), אמר אהרן הריני נכנס אצל פרעה ואיני מדבר עמו, חזר ואמר ואהרן אחיך ידבר אל פרעה, ואומר ואהרן אחיך יהיה נביאך (שם ז'), שכל מי ששמע על ידי מלאך נקרא נביא, ונבואתו שלאהרן על ידי מלאך, ומנו זה משה. (שמות ז ב)

ונגש משה לבדו... כשאמרתי למשה לך ואספת את זקני ישראל (שמות ג') ליכנס אצל פרעה, הלא נשמטתם מאחריו חמשה חמשה... מי שמסר את נפשו ליכנס לפני מלך שלמטה, הוא יכנס לפני מלך מלכי המלכים, ואם תאמר מפני מה לא נכנס אהרן עם משה, מפני כבודן שלזקנים. (שם כד א)

ויקחו אליך... יכול שאין לי שהיה גזבר על הפרה אלא משה, ומנין אף אהרן, אמר וידבר ה' אל משה ואל אהרן, הקיש אהרן למשה, מה משה גזבר על הפרה, אף אהרן גזבר על הפרה... (במדבר יט ב)

ילקוט ראובני:

דע כי אהרן גלגול הרן, ולפי שהוא מת תחילה על פני תרח אביו, גם בניו נדב ואביהו מתו על פני אהרן אביהם. (נח)

הלא אהרן אחיך הלוי, הוא יהיה לך לפה וגו', הלא אהרן אחיך הלוי נתקיים בשמואל הרמתי, פירוש הוא גם כן גלגול אהרן, ורמז בתיבת לוי על שמואל הנביא ובניו. (שמות)

יש לתרץ קושיא גדולה, מדוע לא בקש אהרן על כניסתו לארץ ישראל, לפי שראה אהרן שיתגלגל נשמתו בעזרא בסוד הוא עזרא עלה מבבל, דקאי אדלעיל מיניה, אהרן הוא עזרא, כרוך ותיני, ועזרא אחיו של משה בגלגול משה ראה שאהרן יכנוס לארץ ישראל בביאה שניה, בקש גם הוא להתגלגל בפעם ד' לכנוס לארץ ישראל כאחיו, והשיב לו הקב"ה רב לך, גלגולים שלך נשלמו גלגולים דילך וכו'... (דברים ואתחנן)

חובת הלבבות:

...וכן חייב הבורא את אהרן להוציא את הדשן בכל יום, כדי להסיר גבהות מלבו. (שער ו פרק ו)

תרגום יונתן:

ביום דבר - דמליל ה' עם משה בארעא דמצרים הוה אהרן מצית אודניה ושמע מה שמליל עמיה. (שמות ו כח)

והוה כיון דחמא אהרן מדבחא בקרנוי מדמי לעיגלא איסתפי למיקרב לגביה... (ויקרא ט ז)

רש"י:

ואל אהרן - בשביל שאהרן טרח במופתים כמשה, חלק לו כבוד זה במצוה ראשונה, שכללו עם משה בדבור. (שמות יב א)

אחות אהרן - ...דבר אחר לפי שמסר נפשו עליה כשנצטרעה נקראת על שמו. (שם טו כ)

באזני נשיכם  - אמר אהרן בלבו, הנשים והילדים חסים על תכשיטיהם, שמא יתעכב הדבר, ובתוך כך יבא משה... (שם לב ב)

קח את אהרן - קחנו בדברים ומשכנו. (ויקרא ח ב)

ולזקני ישראל - להשמיעם שעל פי הדבור אהרן נכנס ומשמש בכהונה גדולה. (שם ט א)

קח לך עגל - להודיע שעל ידי עגל זה הקב"ה מכפר לו על מעשה העגל. (שם שם ב)

קרב אל המזבח - שהיה אהרן בוש וירא לגשת, אמר לו משה למה אתה בוש? לכך נבחרת. (שם שם ז)

ויבא משה ואהרן - למה נכנס אהרן עם משה? ללמדו מעשה הקטורת... דבר אחר כיון שראה אהרן שקרבו כל הקרבנות ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואומר, יודע אני שכעס הקב"ה עלי, ובשבילי לא ירדה שכינה. אמר לו למשה, משה אחי, כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי? מיד נכנס משה עמו ובקשו רחמים, וירדה שכינה. (שם שם כג)

...לכך אמר להם זה הדבר אשר ציוה ה' תעשו וגו', אהרן אחי כדאי וחשוב ממני, שעל ידי עבודתו תשרה שכינה בכם, ותדעו שהמקום בחר בו. (שם)

הוא אשר דבר - ...אמר לו משה לאהרן, אהרן אחי, יודע הייתי שיתקדש הבית במיודעיו של מקום, והייתי סבור בי או בך, עכשיו אני רואה שהם גדולים ממני וממך. וידום אהרן - וקבל שכר על שתיקתו, שנתיחד עמו הדבור, שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין. (שם י ג)

וידבר אהרן - ...אמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות, אני הקרבתי שאני כהן גדול, ומקריב אונן. ותקראנה אותי כאלה  - אפילו לא היו המתים בני אלא שאר קרובים שאני חייב להיות אונן עליהם... הייטב בעיני ה' - אם שמעת בקדשי שעה, אין לך להקל בקדשי דורות. שם שם יט)

כאשר ציוה ה' - ...ולהגיד שבחו של אהרן, שלא היה לובש הבגדים לגדולתו אלא כמקיים גזירתו של מלך. (שם טז לד)

ויעש כן אהרן - להגיד שבחו שלא שינה. (במדבר ח ג)

לפני משה ולפני אהרן - כששניהם יושבים בבית המדרש, ולא יתכן לומר זה אחר זה, שאם משה לא היה יודע, אהרן מניין לו. (שם ט ו)

ויחר אף ה' בם - מאחר שהודיעם סרחונם גזר עליהם נידוי. (שם יב ט)

בקר - ומדרשו, אמר לו משה (לקרח) גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפך בקר לערב? כן תוכלו לבטל את זאת, שנאמר ויבדל אלקים בין האור וגו', כך ויבדל אהרן להקדישו וגו'. (שם טז ה)

אתה ובניך - תשבו ותזהירו כל זר הבא ליגע. (שם יח א)

כל תרומות - כרת עמם ברית בדבר הבריא ומתקיים ומבריא את האחרים, ברית מלח. (שם שם יט)

ומן הגדגדה - ובמוסרה עשיתם אבל כבד על מיתתו של אהרן שגרמה לכם זאת. (דברים י ז)

נגליתי - שאהרן נתנבא במצרים, והנבואה ביחזקאל איש שקוצי עיניו השליכו. (שמואל א ב כז)

ואומר אליהם - לאהרן נאמרה נבואה זו לפני שנגלה למשה בסנה... (יחזקאל כ ז)

בשלום ובמישור - אהרן אלעזר ופנחס, וכן בעגל השיבו שבטיהם מעון. (מלאכי ב ו)

משם חפר אוכל - מתפלל על צרכי כל השנה, ואחר כל הכבוד הזה ראה במיתת אפרוחיו נדב ואביהו. (איוב לט כט)

אבן עזרא:

שלח נא - והטעם שישלח את אהרן שהוא איש דברים ורגיל להנבא, וכן ביחזקאל, והוא גדול ממשה, ואולי יחר לו... (שמות ד יג)

אהרן אחיך הלוי - כך נודע שמו בישראל. (שם שם יד)

אל אהרן - אהרן לא היה מתנבא, כי אין צורך, כי משה השליח לפרעה, לפני כן היה אהרן (נביא) לישראל ומרים לנשים. (שם שם כז)

ואתה הקרב - וכבר רמזתי לך למה נבחר אהרן להקדישו לשם בעבור כבוד משפחת נחשון, שיהיו הכהנים מכפרים על בני ישראל, ואין לדבר על משה אדוננו כי בורח היה, ומי יתן לו עברית, ועוד כי טורח כל ישראל על משה ללמדם המצות ולדון כל דבר קשה. (שם כח א)

במסה - רוצה לומר לא נמצא בו דופי חוץ ממריבה, וכבר הענשתו על זה, ויחזיק את פירושי שעשה את העגל לשם ה'. (דברים לג ח)

בריתי כרתי - שבעבור הקרבנות שיקריב יהיה לישראל החיים והשלום. תורת אמת - על אהרן ופנחס ובניהם הקדושים. תורת אמת - אינו מקבל שוחד, ועוולה - לשאת פנים, בשלום הלך - עם ישראל, ובמישור - לעשות מצוות. (מלאכי ב ה וו)

ידבר אליהם - שב רק על משה ואהרן, שהיו אמצעיים בין ה' וישראל. (תהלים צט ז)

רמב"ן:

ידעתי - כלומר גלוי לפני שידבר בעבורך כרצונך לאהבתך, ואפילו לא צויתיו, וגם הנה הוא מעצמו יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו, ולא יקנא בך למעלתך על השליחות הנכבדת הזאת, ומה שהוצרך לומר לו לך לקראת משה המדברה, בעבור כי הודיעו הדרך אשר יבא בה, ויתכן ששמע אהרן בצאת משה ממדין, ויצא מעצמו לקראתו, ואחר כך בדרך נאמר לו לך לקראתו המדברה כי שם תמצאנו. (שמות ד יד)

וישק לו -  אהרן נשק למשה, כי משה הענו נהג כבוד באחיו הגדול, ולכן לא אמר וישקו איש לאחיו. (שם שם כז)

...והנראה בעיני כי לא היתה משיחת הבנים ביציקת השמן על ראשם, כי לא נאמר זה אלא באהרן, ויצקת על ראשו ומשחת אותו, ולא הזכיר שם משיחת הבנים כלל, שלא היתה ביציקה כמוהו... (ויקרא ח יא)

קרב אל המזבח : ...ויש אומרים היה אהרן רואה את המזבח כתבנית שור והיה מתיירא ממנו... וטעם זה כי בעבור שהיה אהרן קדוש ה', ואין בנפשו חטא זולתי מעשה העגל, היה החטא ההוא קבוע לו במחשבתו, כענין שנאמר וחטאתי נגדי תמיד, והיה נדמה לו כאלו צורת העגל שם מעכב בכפרותיו, ולכך אמר לו הגיס דעתך שלא יהיה שפל רוח כל כך, שכבר רצה אלקים את מעשיו. ואחרים מפרשים שהיה השטן מראה לו כן, כמו שאמרו שם אהרן אחי אף על פי שנתרצה המקום לכפר עונותיך, צריך אתה ליתן לתוך פיו של שטן, שמא ישטינך בביאתך למקדש... (שם ט ז)

 ...וטעם ויעש כאשר צוה ה' את משה שקיים אהרן כל מה שנצטוה, ונזהר כל ימיו שלא יבא אל מבית לפרוכת זולתי ביום הכפורים, ועשה ביום הכפורים קרבנותיו ככל אשר יצוה השם את משה. (שם טז לד)

דבר אל אהרן  - ...ולא ירצה להזהיר את אהרן עצמו בתורת המומין, כי אהרן קדוש ה' כולו יפה ומום לא יהיה בו, אבל יזהירנו על זרעו, שי­ורם ויזהיר אותם לדורותם... (שם כא יז)

ויעש כן אהרן  - לומר שהוא היה המדליק אותן כל ימיו, ואף על פי שהמצוה כשרה בבניו, כמו שנאמר יערוך אותו אהרן ובניו, אבל היה הוא מזדרז במצוה הגדולה הזאת הרומזת לדבר עליון וסוד נשגב, ואולי נרמז לו זה מפסוק "מחוץ לפרוכת העדות יערוך אותו אהרן ובניו מערב עד בקר", כי בו בחר השם בימיו, ומפני זה אמר גם עתה דבר אל אהרן בהעלותך, ולא אמר דבר אל אהרן ואל בניו בהעלותכם. (במדבר ח ג)

...ובעבור כי משה ואהרן נפלו על פניהם לפני כל קהל עדת בני ישראל להתחנן לו, היה הדבור בכאן גם לאהרן, והצואה למשה אמור אליהם, כי הוא העיקר בנבואה. (שם יד כו)

ויפול על פניו  - ולא ויפלו על פניהם, כי אהרן במוסרו ובקדושתו לא ענה דבר בכל המחלוקת הזו, ויהי כמחריש וכמודה שמעלת קרח גדולה ממעלתו, אבל הוא עושה כדבר משה ומקיים גזירת מלך. (שם טז ד)

...ועוד כי אהרן לא כעס מימיו, כי בשלום ובמישור הלך מעודו... (שם כ ז)

רשב"ם:

וידום אהרן  - מאבילותו, ולא בכה ולא התאבל, שכן כתיב ביחזקאל "בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה, האנק דום מתים אבל לא תעשה", אף כאן וידום ממה שהיה רוצה להתאבל ולבכות... (ויקרא י ג)

בעל הטורים:

והנה נער בכה, זה אהרן שהניחתו אצל התיבה, נער בכה בגימטריא זה אהרן. (שמות ב ו)

אהרן  - ובתצוה כתב אהרן ובניו, שאחר מיתת נדב ואביהו לא היה מניח את בניו להכנס לבד, ופרש מהמשכן רק בשעת ההקטרה. (ויקרא כד ג)

רבינו בחיי:

את אהרן ואת בניו  - ולעיל נאמר רק בני אהרן וכו', אמר משה לפני הקב"ה, באר שנואה ומימיה חביבין, אם לעצים חלקת כבוד בשביל בניהם, (עצי זית וגפן בזכות יין ושמן הנעשים מהם)... קל וחומר לאהרן בשביל בניו. (ויקרא ו ה)

וינף אהרן אותם  - הגביה כל אחד מהלוים מעט מהקרקע והניפו, ובזה נתפרסם בגבורה גדולה, שהניף לבדו כ"ב אלף איש ביום אחד, או היה בדרך נס מהיותו איש רחמים כלול מחסד וגבורה. (במדבר ח כא)

ויבא משה ואהרן  - כי בז' ימי המלואים לא היה אהרן רשאי להכנס, ונכנס עמו עכשיו ללמדו מעשה הקטורת. (ויקרא ט כג)

הר ההר - לצד דרום, כי הימין מדתו, ומרים מתה בקדש שהיא בצפון, ומשה אמצעי ביניהם. וימת שם  - ולא הזכיר כאן על פי ה', כי נכתב סמוך להמראת פי ה', ולכן הזכירו בפרשת מסעי עוד פעם, והזכיר שם על פי ה'. (שם כ כח)

רבינו יונה:

אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, כשהיה אהרן מרגיש באדם שעושה עבירה בסתר, היה הולך אליו ומתחבר עמו ונעשה אוהבו, והחוטא מעלה אל לבו, אלו היה אהרן יודע מצפוני לבו כלום היה רוצה בחברותי, אלא שאני מוחזק בעיניו כאדם כשר ובעל מצות, אך אם ידע מחשבתי הרעה יתרחק ממני מהתחברו לרשע כמוני היום, וינחם על רעתו ויהרהר תשובה, וזאת היא אליו גרמה ותועלת גדולה להפר מחשבתו הרעה ולחזור מסיאובו, וזהו שנאמר (מלאכי ב' ו') "בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעוון". (אבות א יב)

עקדה:

שלום - ...ואהרן היה שר וגדול בישראל בשמירת הסדר הכללי ביניהם, ועל זה אמר "אוהב שלום ורודף שלום", ומשה היה מיוחד יותר על העיון... (במדבר ו כד)

ויתן את הקטורת - איש אחר, ויכפר על העם  - במה שעוררם לתשובה, וישב אהרן  - ואחר שעוררם לשוב אל משה רבם ללמד נעצרה המגפה לגמרי... (שם יז יב)

דרשות הר"ן:

...ועם היות אהרן גדול ממשה וקודם אליו בנבואה, לא נתקנא במשה, ואמרו חז"ל בשבת קל"ט, אמר ר' שמלאי, בשכר וראך ושמח בלבו זכה לחשן המשפט על לבו, ומדוע נתייחס גמול זה לאהרן על טוב לבו בנבואת משה יותר מאשר על מדות טובות אחרות שהיו לו מצד כהונתו?

הודיעונו חז"ל שמדותיו של הקב"ה הן מדה כנגד מדה, כי רצה שידעו בני האדם על ידי זה השגחתו. ועל ידי החושן נודעו העתידות, ולא היה דבר זה ראוי לאהרן, כי הודעת העתידות ראויה לנביא ולא לכהן, שענינו הן העבודות. ושמא תאמר כי אחר שרצה הקב"ה שישמש בשמונה בגדים במקדש, והחושן בכללם, זכה לכך מצד כהונתו, אין הענין כן, כי החושן אינו מגיד העתידות מצד היותו חושן, אלא מצד האורים ותומים שהיו בין כפליו, ולא היו מכלל בגדיו, ולכן לא הוזכרו בין הבגדים בפרשת פקודי כלל, ולא היו ממעשה האומנים אלא משה לבדו נצטוה בדבר. ואם כן למה זכה אהרן בהם? לגמול טוב באותו ענין שהראה בו טוב לבו, שעם היותו קודם למשה בנבואה לא נתקנא בו, ולפיכך זיכהו הקב"ה בחלק נכבד מהגדת העתידות, אף על פי שאינו ראוי לעניני הכהונה... (דרוש ג)

שמעו נא דברי  - וצריך לבאר ענין בקשה זו, שהרי היא תוכחה מגולה ומהו לשון בקשה? ונראה בעיני כי מראה הנבואה היה קשה להם וחוץ לטבעם, לפי שלא היו מוכנים לנבואה בכל עת כמשה, אבל היו צריכים להכין עצמם לפני בא הדבור אליהם, ודבור זה בא אליהם פתאום, וקשה למרים ולאהרן מאד, כי כשיעתק הטבע פתאום אל ההיפך יסתמר ויצטער כמי שעמד זמן רב בחושך ויעתיקוהו פתאום אל האור, לכן אמר נא, שלא יקשה עליהם בהיותו נגלה עליהם פתאום, כי הוא מההכרח לפי הענין... (דרוש ח)

אברבנאל:

אל נא תהי כמת  - נראה שמשה לא השיבו על דבריו, כי היה בהתבודדות, ואמר לו אהרן שלא יהיה עתה כמת בהתבודדות שאינו מרגיש, כי אין השעה ראויה לכך. (במדבר יב יב)

ספורנו:

וידום אהרן  - שהתנחם בקדוש ה' שנקדש במותם. (ויקרא י ג)

אלשיך:

בי אדוני  - החטא, כי האיש יאשם יותר בהכנס בו רוח שטות וחטא. (במדבר יב יא)

וירץ אל תוך  - ואהרן לא הלך כדבר משה אלא רץ, וגם לא נתן את הקטורת לפני שבא לשם, שלא יאמרו שהקטורת גרמה קודם המגפה, אלא יראו שבנתנו הקטורת המגפה נעצרת. ויעמד בין המתים  - ואחר שעצר המגפה ניסה להציל את המוכים וגוססים, וזאת לא רצה מלאך המות להניח לו, עד שנצטרפה זכותו של משה, וזה שאמר ששב אהרן אל משה, ואמר עוד פעם שהמגפה נעצרה. (שם יז יב ויג)

כשמן הטוב  - מביא ראיה מזקן אהרן שב' טיפי שמן המשחה בסופו, להורות שהוא ואחיו לב אחד. (תהלים קלג ב)

מהר"ל:

כבר ביארנו שלא היה דבר בגאולה הראשונה ממצרים במקרה, רק הכל בעצם ובכוונה. וכן מה שהיו הגואלים שנים משה ואהרן לא היה במקרה, כי כאשר יצאו ישראל ממצרים היו לעם, ומצד שהם עם יש להם חבור, וראוי שיתקשרו ויתחברו חלקי העם עד שלא יהיו נפרדים. וכאשר מתקשרים החלקים עדיין אינם נקראים עבור זה עם אחד, ודבר זה רק גורם שאינם מחולקים וכנגד זה היה אהרן, שהיה אוהב שלום ורודף שלום בין איש לחברו, עד שהיו ישראל מקושרים ומחוברים בלתי מחולקים זה מזה, ועל ידי משה היו לעם אחד לגמרי, כמו שאדם אף שאבריו וחלקיו רבים והם מתחברים כמו הגוף, לא נקרא עליו שם אדם אחד אלא על ידי הנפש, שהיא צורה לאדם, כי הצורה היא אחת. נמצא שעל ידי אהרן נתקשרו ולא היה עוד פירוד ביניהם, ומשה היה להם למלך, ונחשב לצורה לישראל... (נצח ישראל פרק נג)

כבר אמרנו לך כי על ידי אהרן היה החיבור בין הקב"ה וישראל. וכמו שתמצא בכל מקום כאשר נגלתה השכינה בתחתונים היה על ידי ענני כבוד... ולכך ראוי שיהיו ענני כבוד על ידי אהרן... (שם פרק נד)

ואם תאמר למה לא היתה הנבואה על ידי אהרן אלא על ידי מרים? ונראה כי נבואה זו היתה ראויה למרים, כי הגאולה היתה על ידי משה ואהרן, והנביא מתנבא תמיד על דבר שיהיה אל אחר ולא על מה שיקרה לעצמו. ולפיכך אילו היה אהרן מתנבא על לידת המושיע היה מתנבא על עצמו, שהרי אין משה בלא אהרן, ושניהם כאחד נחשבו בגאולה הזאת.

ואפשר גם משום שאהרן היה פחות מבן ג' שנים ולא היה ראוי להכיר את בוראו בפחות מג' שנים, וכדאמרינן גבי אברהם, בן ג' שנים הכיר את בוראו ומשמע דפחות לא. (גבורות ה' פרק טז)

ומזה תראה כי על ידי הכהן הגדול שהוא אחד, בזה נראה כי ישראל עם אחד. והיה אהרן מקשר ומאחד את ישראל עד שהם עם אחד, ולכן היה אוהב שלום ורודף שלום, שלא יהיו מחולקים, וכן היה אהרן מקרב את ישראל למקום על ידי הקרבנות, שהיו עובדים אל השי"ת, ובזה היה מקרב אותם אל השי"ת... ולא יבא טוב לאחד רק על ידי מי שאוהב אותו, ולפיכך היה אהרן בודאי אוהב את ישראל, ועוד איך יהיה מקשר ומחבר את הבריות עד שהם עם אחד אם הוא בעצמו אינו מקושר עמהם, עד שיהיה אוהב את הבריות... (דרך חיים פרק א משנה יב)

ומפני ששני דברים אלו, הלימוד והמעשה, היו לשני האחים הנכבדים, כי משה היה מקבל התורה ולימדה לישראל, ואהרן הכהן הגדול היה מביא לידי מעשה, כי היו עובדים ה' על ידי אהרן בעבודת הקרבן, לכן מדמה את אהרן לחוט של תכלת, כי חוט של תכלת מביא לידי מעשה... ואת משה ממשיל לבית מלא ספרים, כי קבל תורה משמים ומלמדה לישראל... (תפארת ישראל פרק כב)

וראך ושמח בלבו, פירוש דבר זה, שהיה שמח אהרן בגדולת אחיו, ולא היה מציר לו, דבר זה מורה על אהרן, שהרי לא היה מקנא במקום שראוי להיות מקנא ומצטער על גדולת אחיו, משום שאהרן היה גדול ממנו, עם כל זה לא היה לו קנאה בלב, שאלו היה לאהרן שום קנאה בלב לכל הפחות לא היה לו שמחה, אבל מפני שהיה לו השמחה מורה כי לבו הוסר מכל חסרון, ומפני כך התחדש לו שמחה, כי השמחה כאשר אין חסרון רק שלימות, והפך זה האבל הוא מכח החסרון, ולכך ראוי היה לחושן המשפט, כי החושן הוא תכשיט על הלב, וראוי שלא יהיה בלב קנאה, שזהו חסרון בלב, שאי אפשר שיהיה עליו חושן המשפט שבו שמותיו הקדושים, ובפרט שנקראו אורים ותומים, כי היו תמימים בכל... (חידושי אגדות שבת קלח ב)

וידום אהרן  - וכנגד זה נתייחד לו הדבור, רוצה לומר דבר אל משה כאילו אהרן עמו, וכך פירש רש"י אצל ויאמר ה' אל אהרן. (גור אריה ויקרא י ג)

כל בית ישראל  - ודאי גם משה הטיב לישראל שפרנס את כולם, אבל ההטבה היתה לכולם ממין אחד, מה שאינו כן באהרן שרודף שלום בין איש לאשתו, ובזה עשה ב' ענינים מתחלפים, לדבר עם האיש ענין מיוחד ועם האשה ענין מיוחד עד שעושה שלום ביניהם, ומפני זה היו האנשים בוכים בכיה מיוחדת והנשים בכיה מיוחדת. (שם במדבר כ כט)

של"ה:

...ואין רשות ליכנס שם לפני ולפנים אפילו אהרן כהן גדול אלא משה נכנס, והענין כי משה רבינו ע"ה לא היה זר, כי החומר שלו זך קדוש וטהור, כמו כתנות אור, באל"ף, על כן כשנולד נתמלא הבית אורה, אבל אהרן היה בו זרות, והוצרך לתיקון שמן משחת קודש, מכל מקום לא הגיע למעלת משה רבינו ע"ה שלא היה בו זרות, ובזה יובן מה רז"ל הקשו במה שמש משה בז' ימי המלואים, ותרצו בחלוק לבן, ולכאורה יש קושיא בכאן או בדברי המקשה או כדברי המתרץ, ממה נפשך אם כוונת המקשה היא במה שימש, כלומר מהיכן לקח בגדי כהונה, כי סובר שאין לעשות עבודה בלי בגדי כהונה, אם כן מה מתרץ בחלוק לבן, ואם כוונת המקשה שהיה יכול לשמש בלתי בגדי כהונה, אם כן מה מקשה במה שימש. אלא הפירוש הוא דודאי המקשה סלקא דעתיה דאין לעשות עבודה בלא בגדי כהונה, על כן הקשה במה שימש, והתרצן השיב לו כי שימש בחלוק לבן, כלומר לא היה צריך לבגדי כהונה, כי משה לא היה זר, והחלוק שלו היה לבן, וזה החלוק לבן רומז לכתנות אור באל"ף...

נחזור לענין, אהרן איש החסד, תיקון אדם הראשון, והעולם חסד יבנה ז' ימי בראשית אשר הם מז' ימי בראשית הנעלמים סוד בנין של מעלה, הוצרך שבעת ימים לימי מלואים להכנס בקדושה, וזה לשון הזוהר, רבי יצחק אמר כתיב והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים, אילין אינון שבעת ימי בראשית... (תורה שבכתב תצוה, ועיין שם עוד)

כלי יקר:

הקרב אליך את אהרן - שאהרן התקרב שוב על ידי תפלת משה, שודאי התפלל כמו על מרים, שהשמדתו כאילו יאכל חצי בשרו, מתוך בני ישראל  - ושבני ישראל זקוקים לו שעושה שלום. (שמות כח א)

צו את אהרן  - בקרבנות לא הוזכר עד עכשיו, שאין קטגור נעשה סנגור, שמפני חטא העגל הוצרכו לכפרת קרבנות, עד ציווי המערכה, שאמר משה על ידי יין ושמן נצלו עציהם, כן אהרן בזכות בניו... (ויקרא ו ב)

וידבר ה' אל אהרן  - ...או בשתיקותו לא נודע אם שתק כי קורא תגר, או על ששמח ביסורין, על כן נגלה אליו להודיע ששמח ביסורין... (שם י ט)

אור החיים:

אל אהרן  - בשעה שאמר למשה הנה הוא יוצא לקראתך, נאמרה גם הנבואה לאהרן, שהיה נביא בעצמו... (שמות ד כז)

ויקרב - הכין עצמו לשים אשם בנפשו וקרב לזביחה, ועשה השחיטה במקומו לעגל לצד רחמי ה' שנתרצה להביא חליפתו לכפרה, שזו עיקר מחשבת המקריב שהוא הראוי להזבח... (ויקרא ט ח)

וישא אהרן  - ...ואולי בראות אהרן שלא ירדה שכינה חשב, שאולי עדיין חסרה כפרתו על העגל, ולזה וישא וגו', ובזה ירד מעשות תשלומי החטאת, ואולי כפרת ישראל לצד שהיא כפרת חטא אהרן תוכלל בחטאת, ואולי אמר וירד שהוכרה לו פחיתותו כשראה שגמר הכל ולא ירדה שכינה, וכן בתורת כהנים י"ט שצעק אל משה. (שם שם כב)

הוא אשר דבר  - ...וברז"ל מצינו שהיה אהרן עומד ותוהה כך בידי וביד בני וכו' נכנס משה והיה מפייסו, כך נאמר לי מסיני עתיד אני לקדש הבית באדם גדול... לא מתו אלא מפני קדושת שמו של מקום... אם כן אמר לו שמיתתם מצד אשר דבר ה' ולא מצד עונו, ואמר לו או בי או בך... (שם י ג)

...ועוד נראה שלא הוכשר אהרן להכנס אליו על ידי מזבח כפרה של בניו, ולכן איחר ציווי יום הכפורים עד כאן, שהודיענו "ובאהרן התאנף ה' וגו'" שמיתתם כפרה על העגל, כי בלא זאת רגלי חסידיו ישמור, ובלי העגל היה מתחייב לקדש הבית בזולתם... (שם טז א)

ויעש כן אהרן  - על פירוק הנרות וקינוחם, כדי שתהיה כחדשה. כאשר צוה ה'  - לצד עשות מצות ה' ולא לצד הכבוד והמעלה שהאמירו. (במדבר ח ג)

אל נא תשת  - ...ונראה כי טעמו של אהרן הוא, שדן שמשה דין חכם, שחכם שמחל על כבודו כבודו מחול... עתה שבא העונש יכופר העוון ולא תשת עלינו עוד חטאת, ואחר האמת לא כן הוא, כי משה לא הקפיד על הדבר... (שם יב יא, וראה שם עוד)

ויקח אהרן  - שלא שהה אפילו רגע, עוד ירצה לומר שהענין כאן היפך הדין להקטיר חוץ לזמנו ולמקומו, לזה אמר ויעש, וטעם שעשה כאשר דבר משה, ועל פי נביא לפי שעה. (שם יז יב)

מלבי"ם:

הלא אהרן אחיך הלוי  - רוצה לומר הלא ידעתי זאת שאוכל לשלוח על ידי אהרן, שיש לו ג' מעלות, א' ממה שהוא אהרן והוא הקדוש לה', ב' מצד שהוא אחיך והוכן אל הנבואה מטבע אבותיו, כמו שמשה היה מוכן לזה בירושה מאביו, ג' מצד שהוא הלוי ששבט זה שמרו תורת האבות גם במצרים, והיו עובדי ה', ומה שלא רציתי לשלוח את אהרן הוא מפני כי ידעתי כי דבר ידבר הוא, שיען שהוא איש לשון ובעל שפתים ייחסו הדברים אליו, שהוא הוא המדבר, ואני רוצה דוקא בשליח שהוא לא יוכל לדבר, רק שאני אהיה המדבר מתוך גרונו, כדי שיהיה הדבור נסיי לא טבעי... (שמות ד יד)

לכן מאז חדש ה' שגם בשליחות אל פרעה יצרף עמו את אהרן, ומעתה ויצום  - צוה ה' את שניהם שיהיו שותפים בשתי השליחויות... (שם ו יג)

ואהרן וחור  - שעסקם היה לאחדות ישראל ולאחדות ה'. (שם יז יב)

הקרב אליך  - כי רצה לבחר באמצעי להעלות העבודה והריח ניחוח אל ה', וכשם שמשה נבחר להוריד התורה למטה, ובזה יקרב למעלתו. ובחר בו מצד סגולת נפשו, ובניו נבחרו רק מצד שהם בני אהרן. (שם כח א)

וכפר אהרן  - הזכיר שמו כי הוא השורש לכל הכהונה, וכפרתו נמשכת לעולמים כצנור המשפיע הכפרה. (שם ל י)

ויקהל העם על אהרן - שידעו כי העננים הם בזכותו, וגם זה כבוד שהתלבש בצורה מוחשית. (שם לב א)

...וחז"ל דקדקו לפי האמת אולם העמיקו יותר, ודבריהם בנוים על שלשה כללים, א' בכל מקום שיזכיר דין הנוהג לדורות ויאמר שיהיה המעשה על ידי אהרן, יכוין על הכהן הגדול העומד במקום אהרן... ובכל מקום שיזכיר אהרן ובניו, כפירוש הכהן הגדול שעומד במקום אהרן והכהנים שעומדים במקום בניו... ותואר הכהן שבא שלא לצורך, אחר שבכל מקום יודיענו בשם אהרן לבד, הוא לדייק שמדבר רק מצד הכהונה לבד... (ויקרא יג ב, וראה שם עוד)

ויאמר ה'  - התבאר שבמקום שכתוב וידבר, אמר למשה שיאמר לאהרן, ובג' מקומות שכתוב ויאמר ה', דבר אליו בעצמו. (במדבר יח א)

לאהרן הכהן  - כבר בארתי שכל מקום שאומר אהרן הכהן, והיא מצוה נוהגת לדורות, יכוין על הכהן הדיוט, כי תואר הכהן מיותר... (שם שם כח)

רש"ר הירש:

עגל בן בקר  - שאינו מבוגר ובשל עדיין, ורומז בזה לאהרן שנכנס עתה גם כן להתבגרותו לקראת מילוי תפקידו. לחז"ל העגל כפרה על חטא העגל... אהרן הקריב עגל לומר בזה שהוא כוח משועבד לה', ואילו העם בהתפרקות אלילית האליל את העגל... אצל אהרן פירוש הקרבנות שהקריב הוא, ברגע של חולשה לא התגבר לצאת נגד העם ובראש העם, כי אם נכנע לרצונם, ומעתה הוא נודר להיות להם למנהיג ביזמתו הוא. (ויקרא ט ב)

חטאתו אשר חטא  - ...אין הכהן הגדול מוסמך להורות לעם כמו בית הדין הגדול, אך הוא סמל אחדות הצבור ובית הדין. עובדא זו עומדת בנגוד לתיאוריות על הירארכיה של הכהונה בישראל. אמנם מצוה שישבו כהנים בסנהדרין הגדול, אך גם אם אין בו כהנים ולוים בית הדין כשר בהחלט. תפקיד הכהן היה להורות ולהשיב מעוון, ולא לצוות, כפי שהגמרא אומרת על הפסוק "כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו'" (מלאכי ב'), משה היה אומר יקוב הדין את ההר, אבל אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו'... על הכהן הגדול להמחיש בחייו את הוראות בית הדין הגדול, ולהיות מופלא בהוראה, כפי שכל חייו צריכים להיות מושלמים לדוגמא. (ויקרא ד ג)

אל משה ואל אהרן  - אהרן משותף למשה בכל הדינים שתפקידם לחנך את האדם, כמו במאכלות אסורות, זב, נדה וזבה. (שם יג א)

ויראו כל העדה  - כפי שציין זאת הנביא (מיכה ו' ד') נשלחו אל ישראל שלשה אישים כדי להשפיע עליהם במובן ג' היסודות שהנביא מונה שם, עשות משפט, אהבת חסד והצנע לכת. משפט עצוב החיים על פי רצון ה' היתה פעולת משה, הקרבה עצמית למען שלום וחסד היתה פעולת אהרן, הצניעות, יסוד החיים של הנשים הישראליות בצניעות ובטהרה, הושפעה בעם על ידי מרים. אולי אפשר גם להוסיף כי זוהי באר הקדושה, והבאר היתה בזכות מרים. החסד מסומל בענן המגן בעד קרני האור הנוקבות וחודרות, והמשפט הוא כנגד המזון-המן, הקיום והחוזק של האומה. (במדבר כ כט)

העמק דבר:

אל משה ואל אהרן  - בתחלה היה אהרן הגדול בעיני ישראל, כי משה לא נתגדל ביניהם ולא הכירוהו, ואחר כך היה משה הגדול. או בימים שלא היו משועבדים בהם היו צריכים להתפרנס בדרך הטבע ולא מסיר הבשר של המלכות, ולזה הוזקקו לתפלתו של אהרן, המסוגלת יותר לכך, כבתרגום יונתן בפרשת חוקת, בפטירתו... (שמות ו כו)

אהרן אחיך  - המפורסם בחסידותו, יצא לקראתך, ויראו שהוא גם כן מאמין בך. (שם ד יד)

בהעלותך  - ...כל זה יתבאר בזה שיש ב' כוחות בתורה, הפלפול, והקבלה עם הסברא, שעל אלו מורים שני כלים במשכן, הארון והמנורה, ולכן אמר ר' טרפון על דבר טוב שהוא כפתור ופרח. ומשה היה גדול בפלפולא ואהרן בהקישא, כמו שמצינו בויכוח על שעיר ראש חודש שנשרף. ולכן היה ראוי שמשה בעצמו יתעסק בשמן, אלא שהוא מלך, ומלאכתו מוטלת על כל ישראל... (שם כז כ)

לכבוד - שאהרן היה צריך להתנהג בחסידות ופרישות והבדלה, וצריך שיבינו שהוא למעלתו ולא לרמות רוחא, ומהבגדים הבינו שה' חפץ ביקרו וראוי להיות מרכבה לשכינה... (שם כח ב)

על תנוך  - מזה הסדר משמע דהציווי ליתן תחלה על תנוך אזני אהרן ובניו, ואחר כך על בהונות, ובמעשה מבואר שתחלה נתן על תנוך ובהן אהרן, ואחר כך עשה כן לבניו. וכבר עמדו חז"ל על כיוצא בזה בחגירת אבנט, וצריך לומר שהיה ברור למשה מפי הקבלה שאין הסדר לעיכובא... וראה משה לחלוק כבוד פרטי לאהרן קודם לבניו, ויש להוסיף דמעשה העגל שהיה בין הציווי לעשיה גרם לכך, דלפני מעשה העגל היו אהרן ובניו שוים בסגולת הכהונה, ורק משום שהיה אביהם גדול מהם היה הכהן הגדול, אבל לאחר העגל שמסר נפשו על ישראל, מגיע לו ביחוד... (שם כט כ, וראה שם עוד)

בזאת יבא אהרן  - אהרן היה יכול לבא בכל יום לקודש הקדשים בסדר הזה, אבל בניו רק ביום הכפורים. (ויקרא טז ב)

יערוך אותו אהרן  - הוא יתעסק בכך במועדים, כדי שיחול עליו שפע של הלכה, שגם הוא נצרך לבעל תלמוד. (שם כד ג)

ולפני אהרן  - להלן ביארנו שהיו ב' ראשי סנהדראות, משה למד הלכה חדשה מתוך הפלפול והחדוש על פי חוקי התלמוד, ואהרן היה מורה מתוך הסברא מדמי מילתא למילתא. (במדבר ט ו)

אל פני אהל מועד  - אהרן לא נכנס, שהרי אסור לבא בכל עת להיכל, כבמנחות כ"ה, אבל משה נכנס לפנים ובא אליו הדבור. (שם יז ח)

ויראו כל העדה  - כבתרגום יונתן, כי לענין תפלה השייך להליכות הטבע, היה אהרן העיקר, ובזה מכירים כל העם, וכן היה ההבדל בין גדולת ר' חנינא בן דוסא ורבן יוחנן בן זכאי, כבסוף פרק אין עומדין. (שם כ כט)

בחודש החמישי - בשאר מיתות לא הזכיר תאריך החדשים אלא במיתת אהרן, כי מיתת הכהן הראש היתה סימן לחורבן הבית. (שם לג לח)

לאיש חסידך  - ועיקר החסידות הוא להתהלך עם בוראו באופן שלמעלה מטבע אנוש. נסיתו  - נראה שהוא מלשון מסוס שממסה הגוף, ומתכוון למיתת נדב ואביהוא בלי בנים ונמסו לגמרי, ובכל זאת לא עזב אהרן דביקותו. תריבהו - ואם שם עוד היה יכול לומר שהוא בחטא העגל, כאעשר נענש במי מריבה בלי שהוא חטא גם כן, ולא הרהר אלא חשב שהוא רצון ה' מאיזו כוונה פנימית, ולזה דרוש תמימות יתרה. (דברים לג ח)

שפת אמת:

חנוכה בכח אהרן הכהן, מלה דקיימא בעובדא, לכן תקנוהו בנר מצוה, שכח המצוות בעובדא להאיר גם במקום החושך... וזה נתקיים באהרן וכל התלאות שעברו עליו בחטא העגל, ונדב ואביהוא, ומחלקותו של קרח, והוא נשאר, וקרח היה להיפוך חכמתו מרובה ממעשיו... ועל אהרן נאמר ותקעתיו יתד במקום נאמן, שלך לעולם קיימת, ונשאר לכל זרעו אחריו כתר כהונה... ואהרן החזיר כל בני ישראל בתשובה, והיו מעשיו מרובין וזכה לב' המדות, צדיק כתמר יפרח, דרשו על אהרן פרח מטה אהרן, ויך שרשיו כלבנון, ששרשיו מרובין כנ"ל. (חנוכה תרנ"ג)

הנס והישועה בחנוכה נעשה על ידי הכהנים, כי מדת הכהן לקרב בני ישראל להקב"ה, כדאיתא באהרן אוהב את הבריות ומקרבן לתורה... משה רבינו ע"ה הוריד התורה מן השמים, וכביכול נתלבש אלקותו ית"ש בצמצום אותיות התורה, וכן מזוזה היא פרשה מן התורה וחקוק שם ש-די שצימצם להשרות שכינתו בבני ישראל, ובית המקדש היה בחינת אהרן הכהן להיות בית מיוחד שבני ישראל מפרישין ומבדילין מקום מיוחד אליו ית"ש... ואהרן מסר נפשו לקרב בני ישראל לאביהם שבשמים, והשפיל עצמו לשפלים מבני ישראל לקרב לבם, וכמו כן מתתיהו כהן גדול אחריו הניח הארה לדורות השפלים... (שם תרנ"ז)

במדרש ואתה תצוה וכו'... והנה אהרן הכהן נבחר להיות עובד ה', והיה זה לטובת בני ישראל אחר החטא, שהיה בהם תערובות טוב ורע, היה עצתו של הקב"ה להיות בוחר אדם מיוחד לדורותיו אחריו להיות טהור, ועל ידי זה ימשך מכחו טהרה לכלל ישראל, וכמו כן יש ללמוד אשר טוב לאדם ליחד מדה מיוחדת ומצוה מיוחדת לעשותה תמיד בשמירה עצומה, ועל ידי זה יוכל למשוך הארה ותיקון לכל המדות... (שמות תצוה תרל"ח)

במדרש וזה הדבר... הענין הוא כי הקב"ה נתן לבני ישראל מתנה, משה רבינו ע"ה ואהרן הכהן, ועל ב' אלו נאמר ה' עוז לעמו יתן, שהוא משה רבינו ע"ה שורש התורה, ה' יברך וכו' עמו בשלום, הוא אהרן אוהב שלום ורודף שלום, ובזכותו פרס ה' עלינו סוכת שלום, והענין הוא, בחינת משה רבינו ע"ה הוא התורה שבכתב בחינת הקול, ואהרן הכהן הוא כלי המקבל, והוא בחינת תורה שבעל פה בחינת דיבור, שהוא הנהגתו ית' את העולם בבחינת הטבע, והוא הכח שיש לבני ישראל בהתאספם להיות נקודה אחת, ולכן דרשו "ממנו יתד" על אהרן הכהן, כמו שכתוב ותקעתיו יתד במקום נאמן, שהכהן הגדול קושר וחיבר בני ישראל בשורש הי"ב שבטים... (שם שם תרמ"א)

במדרש ואתה תצוה... ובמשה רבינו ע"ה כתיב מן הבוקר עד הערב, שהוא שושבינא דמלכא, והוא המשיך עליונים לתחתונים, כמו שהוריד התורה מן השמים שהוא שלוחו של הקב"ה, ואהרן שושבינא דמטרוניתא, והוא קירב התחתונים לעליונים, והוא שלוחם של בני ישראל, לכן כתיב מערב עד בוקר. (שם שם תרמ"ז)

במדרש לולי תורתך שעשועי וכו'... פירוש, הגם כי היה משה רבינו גדול מאהרן, מכל מקום הכהונה ניתנה לאהרן, שהוא נבדל מן העם, כמו שכתוב ויבדל אהרן וכו', אבל משה רבינו ע"ה שהוא שר התורה צריך להיות דבוק בכלל ישראל, ולכן לא הוריש משה רבינו ע"ה כתרו לבניו... (שם שם תר"ס)

בפסוק הקרב אליך וגו' לכהנו לי, בחר הקב"ה באהרן שהוא איש החסד, כמו שכתוב לאיש חסידך להיות כהן גדול. ואיתא אהרן שושבינא דמטרוניתא, לומר דהלכה כבית הלל... וזה היה גם כן מחלוקת קרח ואהרן, קרח אמר טלית שכולה תכלת, כי בחינת הלוים הם מדת הדין, ואהרן שגם הוא מן הלוים, אבל חוט של חסד משוך עליו, ועל ידו נמשך החסד אל המטרוניתא, שהוא בחינת נשיאת כפים, כמו שכתוב בזוהר הקדש כה תברכו, ולכן בחר הקב"ה באהרן להורות כי הוא כלה נאה וחסודה, וכל המחלוקת הם רק בבחינה זו, כי החתן נקרא המלך שלמה שהשלום שלו, ושם אין מחלוקת, רק בפמליא של מטה אלו אוסרין ואלו מתירין... (שם שם תרס"ב)

בפרשה זו מצות המנורה ובגדי כהונה, כי אהרן בחינת נר מצוה, שהוא תיקון הגוף ברמ"ח ושס"ה, ומשה רבינו ע"ה בחינת תורה אור, שהוא הנשמה, דעיקר המצוה להמשיך אור הנשמה אל הגוף, ומשה רבינו ע"ה הוריד התורה מן השמים והאיר אל הגוף, ואהרן העלה הנר אל הנשמה כמו שכתבנו במקום אחר, דבמשה כתיב מן הבוקר עד הערב, ובאהרן כתיב מערב עד בוקר, דהגוף יש בו פסולת וצריכין לברר התערובת, ואהרן היה בחינת גוף נקי, ולכן בחר בו השי"ת לכהן... רמז לדבר לא מצאתי לגוף טוב משתיקה, והיא מדת אהרן, כמו שכתוב וידום אהרן, ומשה רבינו ע"ה הוא הנשמה והמדבר... (שם שם תרס"ג)

במדרש שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה וגו', הענין הוא דיש בכלל ישראל אהבה לאביהם שבשמים... אכן יש חטאים המסלקים זאת האהבה, וזה הסימן שכל זמן שנשאר האהבה והתשוקה בלב איש ממילא לא היה החטא בעצם הפנימיות רק במקרה, ואז על כל פשעים תכסה... והנה אהרן הוא בחינת אהבה שבכלל ישראל, ולכן כיסה עליהם בעמוד הענן שהיה בזכותו של אהרן כמו שאמרו רז"ל, ועל ידי החטא נפרדו בני ישראל מאהבה הראשונה, אבל אהרן לא נפרד מהאהבה שלו, לכן על ידו חזרו כל בני ישראל ונתקרבו למקום ב"ה... (ויקרא צו תרמ"א)

איתא במדרש צו את אהרן... נראה כי בבחינת התורה היה אהרן גדול מבניו, רק בבחינת עשיה היה בו פגם על ידי מעשה העגל, דאיתא עבירה מכבה מצוה ואין עבירה מכבה תורה, ולכן רמזו שמשה רבינו ע"ה שהוא בחינת התורה הוא עמד לו להחזירו למקומו ולתקן הפגם בעשיה. (שם שם תרנ"ד)

במדרש חכמות בנתה ביתה... וזה פירוש ביום השמיני קרא וגו', כי בני ישראל היו אז בעלי תשובה, כידוע, וזה שאמר לאהרן למה אתה בוש לכך נבחרת, שאהרן היה בוש על ידי חטא העגל, ואמר לו משה רבינו ע"ה כי מדריגת בני ישראל עתה על ידי התשובה, ולכן הוא שייך לזה דיקא, ואין צריך להתרחק על ידי החטא, שניתקן על ידי תשובה. (שם שמיני תרל"ז)

ברש"י שהיה אהרן בוש... שלכך נבחר, כי בודאי בושה זו היתה כראוי, כי אהרן היה צדיק ולא היה בו חסרון מדה, אך גם זה דבר גדול, שעל ידי שאמר לו קרב, כתיב מיד ויקרב, זה סימן שהיה בושה של אמת, וכלל הדברים כי בושה ודאגה של אמת אינה מביאה לידי עצבות... (שם שם תרל"ז)

ברש"י קרב אל המזבח וכו'... ולכן לא שרתה בו שכינה על ידי משה רבינו ע"ה, רק על ידי אהרן, אכן בודאי אהרן הצדיק שב מאהבה, שזדונות נעשין כזכיות, מכל שכן שגגות. וקרוב לומר כי כל הענין שנזדמן שיהיה לאהרן שייכות בחטא זה היה כדי להעלות תשובות כלל ישראל להיות מאהבה, והוא העלה כל חטא העם, ועליו דרשו על כל פשעים תכסה אהבה, שבזכותו כיסה הענן על כל ישראל, ולכן אמר משה רבינו ע"ה לכך נבחרת, שאהרן היה בוש שעל ידו צריך להיות בחינת בעל תשובה, ומה טוב אם היו בבחינת צדיקים גמורים, והשיבו כי בחינת קריבה זו כמו בחירה... (שם תרמ"א)

בפסוק וידבר ה' אל משה ואל אהרן וגו'... והנה משה רבינו ע"ה הוריד הקדושה מלמעלה, שהוריד התורה מן השמים, והוא הרמז מן בזכות משה, ואהרן היה עמוד הטהרה, והוא בחינת והתקדשתם להיות נפרש מן הגשמיות להיות מוכן אל התורה והשפע מן השמים, והוא הרמז ענני כבוד בזכות אהרן, להיות נבדל ונפרש מהבלי עולם, ושניהם ענין אחד הוא, כי כפי בחינת הטהרה שנמצא בבני ישראל זוכין לקבל הקדושה... (שם שם תרנ"ג)

בפסוק קרב אל המזבח... ולפי שזה היה מדת אהרן, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, כמו שאמרו חז"ל שהיה מקרב אפילו החוטאים כדי שיתבישו מעצמם וישובו, וכן מדד לו הבורא ית"ש שקירבו להיות כהן גדול על כל ישראל, ונתבייש מאד בעצמו, וזה תכלית השלימות, ובאמת על ידי הבושה יכולין להתקרב לכל מצוה כשמתבייש באמת בלבו... (שם שם תרנ"ח)

כתיב שבעת ימים ימלא את ידכם, אהרן הוא עמוד השלום, והוא כלי מחזיק ברכה, לכן הברכות מסורין בידו, דכתיב שאו ידיכם קודש וברכו את ה', ומקודם צריך להיות שלימות בבחינת כלי זה ימלא את ידכם... (שם שם תרס"ד)

במדרש מה כתוב למעלה כי יהיה בהם אוב... כי בחינת אהרן הכהן הוא היפוך ממעשה אוב, שהוא כח הטומאה ויציאה מתחת יד רשות הקדושה, ובחינת אהרן לבטל הנהגות הטבע להתמשך אחר הנהגה עליונה, ולכן זכה להיות שואל באורים ותומים על פי ה'... ולכן עשה הקב"ה על ידי משה רבינו ע"ה נסים ונפלאות לברר זאת, אבל בחינת אהרן הוא להיות בני ישראל כלים למשוך אחר הנהגה זו, כענין שנאמר לכתך אחרי במדבר, משכני אחריך נרוצה, ומדה זו מיוחדת לאהרן שענני כבוד בזכותו... (שם אמור תרנ"ג)

במדרש וידבר ה' אל משה ואל אהרן... י"ח פעמים נזדווגו משה ואהרן בתורה, מול זה תקנו י"ח ברכות בתפלה, עיין שם. נראה שזה יסוד התפלה וחבור הני ב' אחים שבת אחים גם יחד, שהם כלים שהכין הקב"ה בעבור בני ישראל, כמו שכתוב שני שדיך, ועל ידיהם נמשך כל השפע. והנה משה רבינו ע"ה הוריד תורה מן השמים, והוא עמוד הימיני להמשיך השפע מלמעלה, ואהרן הכהן הוא המכין ומקרב לבות בני ישראל להיות מוכנים לקבל השפע, כמו שאמרו ז"ל משה שושבינא דמלכא, ואהרן שושבינא דמטרוניתא... (במדבר תרנ"ב)

ויעש כן אהרן, שלא שינה, יש לפרש כי עשה מעשה המצוה כל ימי חייו בכוונה ורצון אחד, כי דרך כל אדם שבהתחלה מתעורר לטוב, אחר כך נשכח ממנו... לזאת נאמר על אהרן שלא שינה, וממילא בא לו תמיד השגות חדשות... (שם בהעלותך תרל"ה)

בפסוק ברית מלח עולם... אבל הכהן הוא בחינת אהבת ה', והקב"ה נתן בחינה זו במתנה לבני ישראל, כמו שכתוב אוהבם נדבה, ונמצא מזה בכל איש ישראל, רק אהרן היה האהבה שבכלל ישראל, ועל ידי שהיה כן מדתו כמו שכתוב אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, כדדרשו חז"ל בפסוק ואהבת את ה', להיות שם שמים מתאהב על ידך, ואהרן בחר לו זה הדרך וזכה בו להיות כלי מוכן בעבור כל בני ישראל... ולכן נתנו בני ישראל תרומה לכהן, ובכח זה נתדבקו בשורש, כמו שכתוב איש אשר יתן לכהן לו יהיה, כפי התחברות שהיה להם לכהנים זכו במדתם... (שם קרח תרמ"ז)

ויקח קרח... קריבה לפי מעשה האדם, כמו שכתוב מעשיך יקרבוך, וקרח אחז ביותר במדת הקריבה ולקיחה, שזה מדת הלוים... אבל בחינת אהרן היה העיקר בבחירה, כמו שכתוב אשר יבחר ה' וכו' אשר אבחר בו וגו', וזהו בחינת מתנה, כמו שכתוב עבודת מתנה אתן... (שם שם תרנ"ט)

בפסוק המה מי מריבה... ובאמת אהרן בחינת אהבת ה', וכשהיו ישראל בזו המדרגה לא היה שום שייכות לאומות העולם להתקרב להם, כי אהבת ה' רק לבני ישראל, כמו שכתוב אהבתי אתכם וגו' ואוהב את יעקב, אבל כשנסתלק אהרן כתיב ויראו וייראו, שהתחילו להשתמש במדת היראה, ובזה יש הסתכלות להלחם עמהם, כי הכל צריכים ליראת אלקים... (שם שם תרנ"ו)

במדרש וישלח ישראל מלאכים... ומשה רבינו היה בחינת אמת, בכל ביתי נאמן, והוריד תורה מן השמים, ואהרן בחינת שלום, ואל השלום זכו בני ישראל בזכות המדבר שהוא חוץ מן הישוב, זהו רדפהו חוץ ממקומך... ולפי שיש לבני ישראל בחינת השלום, היה בכחם לקרב כל האומות אל השי"ת... (שם שם תרנ"ז)

כתיב שער החצר... והנה משה ואהרן שבחר בהם הקב"ה הם מאירין לעולם לבני ישראל בכל הדורות... ומיתת אהרן כתיב בתורה ויעל וגו' בראש חודש אב, כדי שזכותו יעמוד לנו בזה הזמן השפל... ובזכותו נזכה לבנין בית המקדש, כי בית המקדש נחרב על ידי שנאת חנם, ואהרן הוא היפוך זה לגמרי, שרודף שלום ואהבה, לכן היה הוא יסוד בית המקדש, וזכה אהרן לדורות, כמו האבות בכח יראת ה' טהורה עומדת לעד... (שם מסעי תרנ"ט)

שם משמואל:

ולפי האמור יובן מה שאהרן זכה בכהונה, ויוסף בבכורה, ודוד במלכות, אהרן כתיב ביה (מלאכי ב') בשלום ובמישור הלך אתי, וכתב הרמב"ן (במדבר כ' א') שלא כעס מימיו... והנה שפלות בעיני עצמו הוא היפוך הכעס, כי מי שהוא באמת שפל בעיניו לא יכעוס לעולם... (בראשית ויחי תרע"ג)

ולפי האמור יש לפרש מה שביציאה נזכר גם אהרן עם משה, ומאז והלאה לא נזכר שם אהרן אלא משה לבדו, דהיציאה היתה בקדושת מעשים, על כן היה אהרן נמי הגואל, כמו שהגדנו לעיל, שאהרן היה משפיע קדושת מעשים בישראל, אבל אחר היציאה שהתחילה תקופה אחרת שהיא להשפיע קדושת המוח לישראל, לזה לא היה לאהרן חלק בו אלא משה לבדו... (שמות בשלח תרע"ו)

ולפי דברינו הנ"ל ביציאת מצרים זכו ישראל לדביקות ורעותא דליבא, ועל הים זכו לבחינת המוח והשכל, יובן מה שביציאת מצרים נזכר בכל מקום אהרן עם משה, אבל מאז עד קריעת ים סוף והשירה לא נזכר שם אהרן כלל, זולת במה שכתוב ותקח מרים הנביאה אחות אהרן, כי כל הענין היה בבחינת השכל, שזה משה לבדו היה המשפיע לישראל. זולת במה שכתוב ותקח מרים וגו' את התוף בידה, כי ידוע למבינים שנשים בחינתן בעשיה, ועשיה ברעותא דליבא מתיחסת לאהרן הכהן, על כן אז אחר קריעת ים סוף ששירת מרים היתה על ידי כלי מעשה, כמו שכתוב את התוף בידה, חזר והזכיר אהרן... (שם שם תר"פ)

ונראה על פי מה שכתב הזוהר הקדש... ועל כן אהרן ובניו שנכנסו לכהונה בראשית ימי הכנסתם היו צריכין שמירה, והשמירה היתה מחיצת אהל מועד, ולזה צדק הטעם פן תמותו, אבל אחרי עבור שבעת הימים שוב כחם יפה בעצמם לדחות כל אותן המחשבות ולשרוף אותן כקש ותבן... (ויקרא צו תרע"ב)

בילקוט וידום אהרן, מה היה לו לומר, וביום השמיני ימול בשר ערלתו. ופירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה דשמיני רומז לימות המשיח, וכינור של ימות המשיח של ח' נימין, ולעתיד כתיב ומל ה' אלקיך את לבבך וגו', ומילת הגוף רומזת לזה, ועל כן מילה בשמיני... וזה שהיה יכול אהרן לומר, הלא כתיב וביום השמיני ימול, שרומז לעתיד, ואם כן כאן דהוא שמיני למלואים נמי רומז לעתיד, ואם כן אין עליהם עון במה שהורו הלכה בפני רבם... (שם שמיני תרע"ב)

אך אהרן מדה אחרת היתה בו, שהיה רואה בשפלות עצמו והיה בעיניו שפל עד התכלית, מה גם אחר מעשה העגל שהיה החטא ההוא קבוע במחשבתו, כענין שנאמר (תהלים נ"א) וחטאתי נגדי תמיד, והיה נדמה לו המזבח בצורת העגל מהאי טעמא, וענין זה לא היה במשה רבינו, הצד השוה שבהם שהיו שניהם בעיני עצמם כאפס ואין, כמו שאמרו ונחנו מה, זה מפני תוספת השגתו באלקות, וזה מפני הרגשת שפלותו, וכל אחד בענינו גדול מחברו... (שם שם תרע"ד)

במדרש רבה כ"ו הדא הוא דכתיב יראת ה' טהורה, אמר רבי לוי מיראה שנתיירא אהרן מלפני הקב"ה זכה וניתנה לו הפרשה הזו שאינה זזה ממנו ולא מבניו ולא מבני בניו עד סוף כל הדורות. נראה לפרש על פי מאמר כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה, כי לעומת שאדם עומד מרחוק וירא לגשת מחמת יראת ה', באותה מדה כחות החיצוניים עומדים מרחוק ממנו ומתיראים לקרב אליו. וזה יש לומר טעם אזהרת כהנים מטומאת המת, שמדתו של כהן בזכות היראה של אהרן, כמו שפירש המת"כ שלא רצה לשמש בכהונה גדולה מפני מוראו ובושת פנים, זכה שכחות החיצוניים מתרחקים ממנו... (שם אמור תרפ"ב)

ובזה יש לפרש לשון בהעלותך את הנרות, שלשון העלאה הוא להעלות ממטה למעלה, ורומז להעלות את שבע המדות שנשפעין משבעה כוכבי הלכת, שהם למטה בטבע העולם, שיהיו בטהרתן על צד הקדושה כנ"ל, והיינו שזו היתה עבודת אהרן להכניס בישראל ענין זה שיהיו שבע המדות בטהרה, והפועל הדמיוני לזה היתה העלאת הנרות, ועל כן כל ימי אהרן היה הוא בעצמו המדליק, כמו הרמב"ן, אף דכשר בכהן הדיוט, מכל מקום עשה זה לפועל דמיוני. (במדבר בהעלותך תרע"ז)

ובקשתם גם כהונה... דאהרן היה איש מרכבה ומחשבתו היתה קשורה תמיד במקום עליון, אף על פי כן השפיל את עצמו לפחותי העם לעשות שלום ביניהם ובין איש לאשתו, והוא מחמת שהיה נאמן ואוהב להשי"ת, ועשה כל מה שהיה ביכלתו להיות נצמחת מזה טובה לעבודת ה', ולא השגיח על עצמו כלל, וזהו איש חסד, לגמול לחברו חסדים, ואין כוונתו לעצמו כלל, ועל ידי כן בכחו למשוך חסדים מלמעלה למטה אף לאלה שאינם ראויים לכך לפי מעשיהם... (שם קרח תע"ר)

והנה להיפוך מזה לגמרי מן הקצה אל הקצה היא מדת אהרן הכהן, קין היה בעיני עצמו שהוא לבדו קנין בעולם ואפס זולתו, ואהרן נאמר עליו מה הוא כי תלינו עליו, ואנחנו מה... ואהרן היתה מהותו שלום לעשות שלום בין איש לרעהו ובין איש לאשתו, והניח דרגין שלו שהיה איש מרכבה והיה מתחבר עם כל אחד ואחד מישראל, אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, על כן כמו שקין היה ראש לרוצחים להפריד בין עליונים לתחתונים, לעומתו היה אהרן כהן גדול לחבר עליונים ותחתונים תכלית ההתכללות, ושורש הכל שקין היה קנין ויש בעיני עצמו, ואהרן היה שפל בעיני עצמו, וידועין דברי האר"י ז"ל למה אתה בוש לכך נבחרת, היינו משום שאתה בוש לכך נבחרת... (שם שם תרע"ג)

אך בעיקר הדבר, שבשביל שאיבד בחינת הדעת לא ידע להבדיל בינו ובין אהרן... ואם כן אהרן שהיה מפורסם לנביא ה' עוד בארץ מצרים, ועשה כמה מופתים במצרים, וענני כבוד בזכות אהרן, ואינו בסוג אחד כלל עם קרח, אף שהיה משתמש נמי ברוח הקדש, מכל מקום ידוע שנבואה היא למעלה מרוח הקדש, ועדיין ההבדל רב ביניהם, ולא היה נצרך לבחינת דעת להבדיל ביניהם, שהרי מובדלין ונכרין הם... (שם שם תרע"ד)

והנה זה הענין להתדבק ברשע כזה להוציא ממנו חלקי הקדושה... וזה עצמו היתה מדתו של אברהם אבינו ע"ה להשפיל את עצמו מכח קדושתו למטה למטה עד להעלות נצוצי הקדושה ממטה מטה, על כן הגיעה זכותו לעומת מעשיו שלא יתפגם כנ"ל, וזוהי גם כן מדתו של אהרן שהוא ימינא, שהיה משפיל עצמו לעשות שלום בין אדם לחברו, והוא היה בכחו ליתן עיניו בו להשפיע בו רב קדושה, למען שניצוצי הקדושה שבעוג יתפרדו ממנו להיות נמשכים אחר כלל הקדושה, והוא ישאר ריק מכל, ואין בו חשש מחובר לטמא כנ"ל... (שם חקת תע"ר)

והנה כבר אמרנו שמשה ואהרן הם המוח והלב של כל ישראל, היינו שמשה משך לישראל שפע אלקות והשגת התורה וקדושת השכל, ואהרן בעבודה שושבינא דמטרוניתא להעלות את ישראל להיות דבקים באביהן שבשמים, עד שגם גופם יהיו קודש, ועל כן ענני כבוד בזכות אהרן שמקיף גם על הגוף והנפש יחד... והכל בזכות אהרן שבעובדא משך שפע קדושה להתפשט גם על החומר והגוף שיהיה כולו קודש, וכשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד, אך כולם חזרו בזכות משה רבינו ע"ה... (שם בלק תרע"ב)

...וכמו שיעקב היתה לו מדה זו כנ"ל כן היה משה, ואת המדה הזאת הכניס בישראל. אך אהרן מדתו אהבה, והיה מלהיב את לב בני ישראל לאביהם שבשמים, עד שהדביקות האלקית יקרה אצלם מכל חללי דעלמא, כאופן השני כנ"ל... (שם מסעי תרע"ו)

אך אהרן בענותנותו היתרה לא הרגיש בעצמו באותו יום תוספת אהבה לעומת שאר הימים, על כן לא הקריב לחנוכה מאומה, ובעבור זה חלשה דעתו, אבל באמת הטעם שלא הרגיש באותו יום תוספת אהבה לא מחמת גרעון נפשו חלילה, אדרבה, זה היה מצד מעלתו, שגם בכל יום ויום היתה עבודתו בתוספת מעלה לעומת היום שעבר, כמו שהתחיל מחדש, ובכל יום ויום היתה אצלו כחדשה, והיתה עבודתו חביבה עליו כל שעה כשעה ראשונה, ועל כן המצוות התמידיות שלו היו מספיקין להיות כלים גם להתחלה, שהרי לעולם כל יום ויום היה אצלו כהתחלה... (דברים לקוטים לבהעלותך)

פרי צדיק:

...וחציו של אדר ראשון נשלם בפרשת תצוה שכל הפרשה מענין קדושת אהרן הכהן בהעלות הנרות ובגדי כהונה ומילוי ידם לכהן כי קדושת אהרן הוא לקרב נפשות ישראל מכל מיני ריחוק איך שיהיה להיותם נכללים אל שרש הקדושה... (שמות תצוה ט)

...ואהרן שושבינא דמטרוניתא לקרבם לתורה באתערותא דלתתא וזהו ממלכת כהנים בעבודתן מצידם והשתדלותם, וגוי קדוש זהו רק על ידי כי קדוש אני ה', ואהרן שושבינא דמטרוניתא להיות קיום לבחינת הדעת מצד המקבל להיות נשמר בלב שלא יתקלקל חס ושלום, כמו שנאמר כי שפתי כהן ישמרו דעת, ששומר הדעת של ישראל, וכידוע שבשעת הקלקול מסר אהרן הכהן נפשו כדי שלא יארע חס ושלום קלקול הדעת בכלל ישראל, וכמו שכתוב (ויק"ר י') מוטב שיתלה הסרחון בי ולא בישראל וכו', ומן המקדש לא יצא וכו', שנבחר לקרב ישראל לאביהם שבשמים, וכידוע מספרים הקדושים שפירש מה שכתב ברש"י למה אתה בוש לכך נבחרת היינו שמזה עצמו שאתה בוש לכך נבחרת, היינו שמזה עצמו שאתה בוש לכך ששפתיו ישמרו הדעת להיות נקבע בלב ועל ידי התורה שמוציא מפיו נגמר המבוקש שבלב לפועל המעשה... (שם ויקהל ג)

...כי שלשה מדות הללו נמצאים באהרן הכהן, יראה דכתיב ואתנם לו מורא ויראני וגו', חסידות כמו שכתוב תומיך ואוריך לאיש חסידיך, ענוה כמו שנאמר ואהרן מה הוא ונחנו מה, וגם מדות הללו המה תכלית הקדושה בחינת קדושת אבות הקדושים... והנה ג' פסוקים של ברכת כהנים היוצאים מפי כהן שיש בו שלימות ג' מדות הנ"ל בודאי נרמז גם בהברכות שלימות ג' מדות הנ"ל... (במדבר נשא ח)

חכמה ומוסר:

הנה אין צער ויסורי נפש כבנפול שני שרים נדב ואביהוא, וכל שכן בעת חדוה לישראל... ובודאי הצדיק תלה החטא גם בעצמו, ועם כל זה קצף עליו משה רבינו ע"ה, "מדוע לא אכלתם את החטאת וגו'", ולא היתה אצלו אמתלא שנשמט מפני הצער, כי בטל אצלו כל צער נגד עבודת המלך. הרי שאין לנו ציור מהו קבלת עול מלכות שמים. ודברנו עוד מגבורת אהרן, כי הענין היה פתאומי, שממנו יפוג לב האדם גם אם הוא מנוסה בסבלנות... ועם כל זה מה היה שכרו, שנתייחד עמו הדבור. מזה אנו מבינים שהשכר היותר גדול הוא התקרבות מאתו יתברך. ורק עתה כאשר כבש אהרן את רצונו במעשה נשלמה מעלת הסבל בשלמות ונתקרב אליו. (חלק א רלח)