אוהל

(ראה גם: בית, טומאה)

תלמוד בבלי:

דאמר רבא דבר תורה אהל כל שיש בו חלל טפח חוצץ בפני הטומאה, ושאין בו חלל טפח אינו חוצץ בפני הטומאה... (ברכות יט ב)

והיוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן, מנלן, אמר רבי אלעזר גמר אהל אהל ממשכן, כתיב הכא זאת התורה אדם כי ימות באהל, וכתיב התם ויפרוש את האהל על המשכן, מה להלן של פשתן קרוי אהל, אף כאן של פשתן קרוי אהל, אי מה להלן שזורין וחוטן כפול ו', אף כאן שזורין וחוטן כפול ו', תלמוד לומר אהל אהל ריבה... (שבת כז ב)

דתניא הנכנס לארץ העמים בשידה תיבה ומגדל, רבי מטמא רבי יוסי מטהר... מר סבר אהל זרוק לאו שמיה אהל, ומר סבר אהל זרוק שמיה אהל. (עירובין ל ב)

...והא איתמר עלה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן, הכל מודים שאין עושין אהל עראי בתחילה ביום טוב, ואין צריך לומר בשבת, לא נחלקו אלא להוסיף שר' אליעזר אומר אין מוסיפין ביום טוב ואין צריך לומר בשבת, וחכמים אומרים מוסיפין בשבת ואין צריך לומר ביום טוב... (שם מד א)

...מוסיף על אהל עראי הוא ושפיר דמי... כילת חתנים מותר לפורקה ולנטותה בשבת, אמר רב ששת בריה דרב אידי לא אמרן אלא שאין בגגה טפח, אבל יש בגגה טפח אסור, וכי אין בגגה טפח לא אמרן אלא שאין בפחות משלשה סמוך לגג טפח, אבל יש בפחות משלשה סמוך לגג טפח אסור, וכי אין בפחות משלשה סמוך לגג טפח נמי לא אמרן אלא שאין בשיפועה טפח, אבל יש בשיפועה טפח שיפועי אהלים כאהלים דמו... (שם קב א)

רבי יהודה אומר כל אהל שאינו עשוי בידי אדם אינו אהל, מאי טעמא דרבי יהודה, יליף אהל אהל ממשכן, כתיב הכא זאת התורה אדם כי ימות באהל, וכתיב התם ויפרש את האהל על המשכן, מה להלן בידי אדם, אף כאן בידי אדם, וחכמים אהל אהל ריבה... (סוכה כ ב)

כל שפועי אהלים כאהלים, אהל שהוא שופע ויורד וכלה עד כאצבע, טומאה באהל, כלים שתחת השיפוע טמאים, טומאה תחת השיפוע כלים שבאהל טמאין, טומאה מתוכו הנוגע בו מתוכו טמא טומאת שבעה ומאחוריו טמא טומאת ערב... (אהלים ז ב, וראה שם עוד)

חזקוני:

ויאהל - על סתירת האהל, עקר ממושבו הראשון בארץ. (בראשית יג יח)

רבינו בחיי:

ויט אהלה - אוהל הבינה, ועל כן נחתמה המלה בה"א, היא ה"א ראשונה שבשם, שמכחה נבראו שמים וארץ... (בראשית יב ח)

ספורנו:

מה טובו אהליך - בתי תורה, כענין יושב אהלים, וכענין "וישכן באהלי שם", וכן והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד. (במדבר כד ה)

הכתב והקבלה:

יושב אהלים - תרגם אונקלוס בתי אולפנא, שזה שייך למדותיו, כי מודיענו שהיה איש תם, ומלת אוהל עצמה מורה על כך, שהיא מלשון אור, כמו לא יאהיל (איוב כ"ה). ורוצה לומר מתמיד שם בענינים המאירים לנפשו. (בראשית כה כז)

רש"ר הירש:

יושב אהל - כנראה אינו נודד כרועה, אלא יושב ומגדל צאן באופן מסחרי, בנגוד לרועה הנודד. (בראשית ד כ)

ויט אהלה - כתיב זה מציין את האהל של איש ואשתו, בו זכות קדימה לאשה כעקרת בית. (שם לה כא)