אויב

(ראה גם: אדם-חברו, שונא)

מכילתא:

...מכאן מצינו שעובדי אלילים קרויים אויבים לישראל מכל מקום, שנאמר כי תצא מחנה על אויביך... (משפטים פרשה כ)

תלמוד בבלי:

...אמר ליה לא כתיב לכו בנפל אויבך אל תשמח, אמר ליה הני מילי בישראל, אבל בדידכו כתיב ואתה על במותימו תדרוך. (מגילה טז ב)

רש"י:

ויפוצו אויביך - המכונסים, וינוסו משנאיך - אלו הרודפים. (במדבר י לה)

אור החיים:

ורדפתם את אויביכם - לצד שהם אויבי ה' ומתקנאים בכם... (ויקרא כו ז)

הגר"א:

מאויבי - המרע לנפש, וצרי - מרע לגוף. (ישעיה א כד)

מלבי"ם:

אויביך - הגלוים, המקובצים למלחמה, משנאיך - השונאים בלב. (במדבר י לה)

מאויבי - בלב, צרי - המיצר בפועל, מתייחס כאן לעוברים להנאתם, ואויב על הכופרים. (ישעיה א כד)

ההבדל שבין אויב ובין צר הוא, שהאויב אינו מציר בפועל כצר, רק נוטר איבה עליו, ואיבתו גלויה ודורש רעתו, ואף שלא יריע לו, מכל מקום ישמח לאידו על ידי אחרים... וסבת האיבה יהיה לרוב קנאה או מריבה או רעה שעשה לו. ולא יתכן שם איבה על דברים הגיוניים, כמו שנמצא "שונא שקר". וימצא איבא בלא שנאה, שישמור איבה על איש חמודות שלולא האיבה לא היה גועל אותו, כי לא ישנאהו מחמת מיאוסו בו, ובלא טעם, רק מפני מריבה או רעה שעשה לו. ואויבי ה' הם הכופרים בו ומכחישים אלקותו. (הכרמל)

רש"ר הירש:

אויבך - שהזיק לך ממש, ואינו רק שונא בלב. ואין לך לומר שבמקרה זה לא תסתכל גם אתה בהיזקו הממשי באבוד שורו. (שמות כג ד)

העמק דבר:

שונאיו - והקב"ה היודע המחשבות אמר שער אויביו, שהם אויבים בלבם. (בראשית כד ס)

שור אויבך - בכל מקום אויב הוא בלב, אך במקום בו כתוב גם אויב וגם שונא, האויב הוא המקניטו בדברים, ואל יחוש כאן לזאת, כי שומר מצוה לא יירא רע... (שמות כג ד)

ורדו בכם שונאיכם - בתרגום אונקלוס בעלי דבבך, רוצה לומר המקניט בפה, ולא ימצאו תשובה לדבריהם... (ויקרא כו יז)

לקוב אויבי - הנוטרים לי שנאה בלב, כי לא עשו לו רעה. (במדבר כד י)