(ראה גם: אדום, אומות העולם-כללי, בבל, גאולה, גלות, יון, ישמעאל, ישראל-ועמים, פרס)
...הראהו (לאברהם בברית בין הבתרים) ארבע מלכיות שהן עתידין לשעבד את בניו, שנאמר ויהי השמש לבא ותרדמה נפלה על אברם, והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו, אימה זו מלכות בבל, חשכה זו מלכות מדי, גדולה זו מלכות יון, נופלת זו מלכות רביעית רומי חייבתא, ויש מחליפין בדבר, נופלת זו מלכות בבל, דכתיב נפלה בבל, גדולה זו מלכות מדי, שנאמר גדל המלך אחשורוש, חשכה זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל בתענית, אימה זו מלכות רביעית, שנאמר דחילא ואימתני ותקיפא יתירא. (יתרו-בחודש פרשה ט)
ר' שמעון פתר קריא במלכיות, והארץ היתה תוהו, זו מלכות בבל, שנאמר (ירמיה ד') ראיתי את הארץ והנה תהו, ובהו, זו מלכות מדי, שנאמר (אסתר ו') ויבהילו להביא את המן. וחשך זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהן של ישראל בגזירותיהן, שהיתה אומרת להם כתוב על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל. על פני תהום זו מלכות הרשעה שאין לה חקר, כמו התהום, מה התהום הזה אין לו חקר, אף הרשעים כן. (בראשית ב ה)
...והיה לד' נהרים אין כתיב כאן אלא לד' ראשים, אלו ד' מלכיות כנגד ד' ראשים, שהם האחד פישון זו בבל, על שם (חבקוק א') ופשו פרשיו, הוא הסובב את כל ארץ החוילה, שעלה והקיף את כל ארץ ישראל... ושם הנהר השני גיחון זה מדי, שהיה המן שף עמא כנחש, על שם (בראשית ג') על גחונך תלך. חדקל זו יון, שהיתה קלה וחדה בגזירותיה... אמר רב הונא בג' דברים קדמה מלכות יון למלכות הרשעה, בנימוסין, ובפנקיסין ובלשון. ר' הונא בשם ר' אחא אמר כל המלכיות נקראו על שם נינוה, על שם שהיו מתגאות מישראל, אמר רבי יוסי בר ר' חלפתא כל המלכיות נקראו על שם מצרים, על שם שהיו מצירות לישראל, והנהר הרביעי הוא פרת, זו אדום, פרת שהפירה והצירה לבניו, פרת שפרת ורבת מברכתו של זקן, פרת שאני עתיד להפרע לה, פרת על שם סופה, (ישעיה ס"ג) פורה דרכתי לבדי. (שם טז ז)
אמר ר' אבין כשם שפתח בד' מלכיות, כך אינו חותם אלא בד' מלכיות, את כדרלעומר מלך עילם, ותדעל מלך גוים, ואמרפל מלך שנער, ואריוך מלך אלסר, כך אינו חותם אלא בד' מלכיות מלכות בבל, ומלכות מדי, ומלכות יון ומלכות אדום. (שם מב ב)
דבר אחר ויהי בימי אמרפל מלך שנער, זו בבל, ואריוך מלך אלסר זה יון, כדלרעומר מלך עילם זה מדי, ותדעל מלך גוים זו מלכות אדום, שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם... (שם שם ז)
דבר אחר קחה לי עגלה משולשת זו בבל שהעמידה שלשה מלכים, נבוכדנצר ואויל מרודך ובלשצר, ועז משולשת זו מדי שהיתה מעמידה שלשה מלכים, כורש ודריוש ואחשורוש, ואיל משולש זו יון. רבי אלעזר ורבי יוחנן, ר' אלעזר אומר כל הרוחות כבשו בני יון ורוח מזרחית לא כבשו, אמר לו ר' יוחנן והכתיב (דניאל ח') ראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה וכל חיות לא יעמדו לפניו ואין מציל מידו ועשה כרצונו והגדיל, הוא דעתיה דר' אלעזר דלא אמר מזרחית. ותור וגוזל זו אדום, תור הוא אלא שגזלן הוא. (שם מד יח)
והנה אימה חשכה גדולה וגו', אימה זו בבל, דכתיב (דניאל ג') באדין נבוכדנצר התמלי חימא, חשכה זו מדי שהחשיכה עינים של ישראל בצום ובתענית, גדולה זו יון, רבי סימון ורבנן, ר' סימון אמר ק"כ דוכסים ק"כ אפרכין ק"כ אסטרטליטין, ורבנן אמרי מס' ס', דכתיב (דברים ח') נחש שרף ועקרב, נחש זו בבל, שרף זו מדי, עקרב זו יון, מה עקרב זו יולדת לששים ששים, כך העמידה מלכות יון מששים ששים. נופלת עליו זו אדום, שנאמר (ירמיה מ"ט) מקול נפלם רעשה הארץ, ויש שמחלפין נופלת עליו זו בבל, דכתיב בה (ישעיה כ"א) נפלה נפלה בבל, גדולה זו מדי, דכתיב (אסתר ג') אחר הדברים האלה גדל המלך אחשורוש, חשכה זו יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיה, שהיתה אומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל, אימה זו אדום, דכתיב (דניאל ז') וארו חיוה רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא יתירה. (שם שם כ)
והנה מלאכי אלקים עולים שנים, ויורדים שנים, אלו שרי ארבע מלכיות ששלטנותן גומרת בהן, עולים ויורדין, יורדים ועולים אין כתיב כאן אלא עולים ויורדים, עולים הם ועליה תהא להם, אלא שכל אחד ירוד מחבירו, כתיב הוא צלמה ראשה די דהב, חדוהי ודרעוהי די כסף וגו', בבל למעלה מכולם, כדכתיב אנת הוא רישא די דהבה, וכתיב ובתרך תקום מלכא אחרי ארע מינך, וכתיב ומלכו תליתאה אחרי די נחשא, וכתיב בסיפא ואצבעת רגליא מנהון פרזל ומנהון חסף, מן קצת מלכותא תהוה תקיפה ומינה תהוא תבירה, והנה ה' נצב עליו, כתיב, וביומיהון די מלכיא אינון יקים א-לה שמיא מלכו די לעלמין וגו'. (שם סח כא)
הצילני נא מיד אחי מיד עשו, הצל את בני לעתיד לבא, מיד בני בניו שבאו עליהן מכחו של עשו, הדא הוא דכתיב משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירה סלקת ביניהון, זה בן נצר, ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרה מן קדמה, זו שנתנו להם מלכותם מקרין וקרוב וקרדידוסי, ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא ופומא ממלל רברבן, זו מלכות הרשעה שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם. אמר רבי יוחנן כתיב וקרניא עשר מנה מלכותה עשרה מלכין יקומון, כולהון ביוצאי ירכו של עשו הכתוב מדבר, משתכל הוית בקרניא ואלו קרן אחרי זעירא סלקת ביניהון, זו מלכות הרשעה, ותלת מן קרניא קדמיתא אתעקרה מן קדמה אלו ג' מלכיות הראשונות, ואלו עינין כעיני אנשא בקרנא דא, זו מלכות הרשעה שהיא מכנסת עין רעה בממונו של אדם... (שם עו ה)
וכוס פרעה בידי... מכאן קבעו חכמים ארבע כוסות של ליל פסח... רבי לוי אמר כנגד ארבע מלכיות... (שם פח ד)
והנה שלשה סלי חורי על ראשי, אלו שלש מלכיות הראשונות, ובסל העליון זו מלכות הד', שהיא מכתבת טרימוסיאה מכל אומות העולם... (שם שם ה)
...יעקב זיווג שנים כנגד שנים, ומשה זיוג ב' כנגד ב'. יהודה כנגד מלכות בבל, זה נמשל כארי וזה נמשל כארי... ביד מי מלכות בבל נופלת, ביד דניאל שהוא בא משל יהודה, בנימן כנגד מלכות מדי, זה נמשל כזאב וזו נמשלה כזאב, זה נמשל כזאב בנימין זאב יטרף וגו', וזו נמשלה כזאב, וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדב... היא דעתיה דר' יוחנן דאמר רבי יוחנן (ירמיה ה') על כן הכם אריה מיער זו בבל, זאב ערבות ישדדם זו מדי. ביד מי מלכות מדי נופלת, ביד מרדכי שהוא בא משל בנימין. לוי כנגד מלכות יון, זה שבט שלישי, וזו מלכות שלישית, זה אותיותיו משולשין, וזו אותיותיה משולשין, אלו תוקעי קרנים ואלו תוקעי סולפירים, אלו לובשי כובעים ואלו לובשי קיסים, אלו לובשי מכנסים, ואלו לובשי פמליא, אלו מרבים באוכלסין ואלו מועטין באוכלוסין, באו מרובים ונפלו ביד מועטין, ביד זכות מברכתו של משה, שנאמר (דברים ל"ג) מחץ מתנים קמיו, ביד מי מלכות יון נופלת ביד בני חשמונאי שהם משל לוי. יוסף כנגד מלכות אדום, זה בעל קרנים וזה בעל קרנים, זה בעל קרנים בכור שורו הדר לו, וזה בעל קרנים (דניאל ז') ועל קרניא עשר די בראשה, זה פירש מן הערוה וזה נדבק בערוה, זה חס על כבוד אביו, וזה ביזה על כבוד אביו, זה כתיב בו (בראשית מ"ב) את האלקים אני ירא, וזה כתוב בו (תהלים נ"ה) ולא ירא אלקים, ביד מי מלכות נופלת, ביד משוח מלחמה שהוא בא משל יוסף. ר' פנחס בשם ר' שמואל בר נחמן, מסורת היא שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל, הדא הוא דכתיב (ירמיה מ"ט) אם לא יסחבום צעירי הצאן, ולמה הוא קורא אותן צעירי הצאן, שהן צעיריהן של שבטים. (שם צט ב)
דבר אחר החודש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (שיר ו') מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו', ד' דברים של שבח יש כאן לישראל כנגד ד' מלכיות, שבד' מלכיות שעמדו על ישראל לא כפרו בהקב"ה. במלכות בבל מנין, שנאמר מי זאת הנשקפה כמו שחר, נבוכדנצר היה משתחוה לשמש, שנאמר (ישעיה י"ד) איך נפלת משמים הילל בן שחר, ודניאל היה שוחר ומתפלל למקום... כיון שהלבנה נראית ברקיע הכל שמחין ומהלכין בדרך, כך בימי אחשורוש שגזרו על ישראל להמשיד להרוג ולאבד, ובאה אסתר והאירה לישראל, שנאמר (אסתר ח') ליהודים היתה אורה ושמחה, לכך כתיב יפה כלבנה במלכות מדי... ברה כחמה במלכות יון... בתקופת תמוז מי יכול לעמוד כנגד השמש, הכל בורחים ממנו... כך במלכות יון הכל ברחו ממנו, ומתתיה הכהן ובניו עמדו באמונתו של הקב"ה, וברחו מפניהם האוכלוסין של אנטיוכוס ונהרגו כולן... איומה כנדגלות באדום, למה נקרא שמה איומה, לפי שהיא עומדת במלכות שיש לה אימה, שנאמר (דניאל ז') וארו חיוה רביעאה דחילה ואמתני ותקיפא. מהו איומה כנדגלות, אתה מוצא י"ב מזלות יש ברקיע, כשם שאין השמים יכולין לעמוד חוץ מי"ב מזלות, כך אין העולם יכול לעמוד חוץ מי"ב שבטים... (שמות טו ז)
דבר אחר ועשית את הקרשים, מה כתיב למעלה וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת, זהב זו בבל, שנאמר (דניאל ג') הוא צלמא רישה די דהב טב, וכסף זו מדי, שנאמר (שם) חדוהי ודרעוהי די כסף, נחושת זו יון, שנאמר (שם) מעוהי וירכתיה די נחש, אבל ברזל אין כתיב כאן לא במקדש ולא במשכן, למה שנמשל בו אדום הרשעה שהחריבה יתה מקדש, ללמדך שמכל המלכיות יקבל הקב"ה דורון לעתיד לבא חוץ מאדום. והרי בבל אף היא החריבה אותו, אלא שלא קעקעה אותו, אבל אדום מה כתיב בה, (תהלים קל"ז) האומרים ערו ערו עד היסוד בה... (שם לה ה)
ומשם יפרד והיה לארבעה ראשים, אלו ד' נהרות, שם הא' פישון זה בבל, על שם ושפו פרשיו, הוא הסובב את כל ארץ החוילה זה נבוכדנצר הרשע שעלה והקיף את כל ארץ ישראל שמייחלת להקב"ה, הדא הוא דכתיב הוחילי לאלקים, אשר שם הזהב אלו דברי תורה, שנאמר הנחמדים מזהב ומפז רב... ושם הנהר השני גיחון זה מדי, שהעמידה את המן הרשע שמשך עיסה כנחש, על שום על גחנך תלך, הוא הסובב את כל ארץ כוש, שנאמר מהודו ועד כוש. ושם הנהר השלישי חדקל, זו יון שהיא חדה וקלה בגזירותיה על ישראל, ואומרת להם כתבו על קרן השור שאין לישראל חלק באלקי ישראל. ההולך קדמת אשור, אמר רב הונא כל המלכיות נקראו על שם אשור, שהיו מאשרין עצמן מישראל... והנהר הרביעי הוא פרת הוא אדום שפרת ורבת בתפלתו של זקן, דבר אחר שפרת ורבת והצירה לעולמו של ישראל, דבר אחר שפרת ורבת והצירה לבנו... אברהם ראה המלכיות בעיסוקן, והנה אימה זו בבל על שם נבוכדנצר התמלי חימה, חשיכה זו מדי שהחשיכה בגזירותיה את ישראל, שנאמר להשמיד להרוג ולאבד, גדולה זו יון, אמר רב נחמן מלמד שהיתה מלכות יון מעמדת מאה ושבעים ואחד אפרכין, מאה ועשרים ושבעה אסטרטליטין... נחש זה בבל, שרף זה מדי, עקרב זה יון מה עקרב זה משרצת ששים ששים כך היתה מלכות יון מעמדת ס' ס'. נופלת זו אדום, על שם מקול נפלם רעשה הארץ, ויש אומרים אימה זו אדום על שם דחילה ואמתני, חשיכה זו יון, גדולה זה מדי, על שם גדל המלך אחשורוש, נופלת זו בבל, על שם נפלה נפלה בבל.
ראה דניאל המלכיות בעיסוקן, הדא הוא דכתיב חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, אם זכיתם מן ימא, ואם לאו מן חורשא, הדא חיותא דימא כי סלקא מן ימא היא ממכיא, סלקא מן חורשא לית היא ממכיא... שנין דא מן דא, אל תקרי שנין אלא סנין דא מן דא, מלמד שכל אומה ששלטה בעולם היתה שונאה לישראל ומשעבדת בהן, קדמיתא כאריה זו בבל, ירמיה ראה אותה ארי וראה אותה נשר, דכתיב עלה ארי מסובכו, הנה כנשר יעלה וידא, אמרין לדניאל את מה חמית להון, אמר להון חמיתי אפין כאריה וגפין דנשר, הדא הוא דכתיב קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה, חזה הוית עד די מריטו גפיה ונטילת מן ארעא, ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן, ר' אלעזר אומר כל אותו ארי לקה ולבו לא לקה, דכתיב ולבב אנש יהיב לה, ור' שמואל בר נחמן אמר אף לבו לקה, דכתיב לבביה מן אנשא ישנו. חזה הוית וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב, לדב כתיב זה מדי, הוא דעתיה דר' יוחנן דאמר ר"י על כן הכם אריה מיער זו בבל, זאב ערבות ישדדם זו מדי, נמר שוקד על עריהם זו יון, כל היוצא ממנה יטרף זו אדום, למה כי רבו פשעיהם עצמו משובותיהם.
חזה הוית וארו אחרי כנמר זו יון שהיתה מעמדת בגזירותיה ואומרת לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק לעולם הבא, בתר דנא חזה הוית בחזוי עם לילא וארו חיוא רביעאה דחילא ואמתני ותקיפא יתירה זו אדום, דניאל ראה שלשתן בלילה אחד, ולזו בלילה אחד, למה, רבי יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן, ר' שמעון אמר יתירה...
משה ראה את המלכיות בעיסוקן, את הגמל זו בבל, שנאמר אשרי שישלם לך את גמולך שגמלת לנו, את השפן זו מדי, רבנין ור' יהודה ב"ר סימן, רבנן אמרי מה השפן הזה יש בו סימני טומאה וסימני טהרה, כך היתה מלכות מדי מעמדת צדיק ורשע, אמר ר' יהודה ב"ר סימון דריוש האחרון בנה של אסתר היה טהור מאמו וטמא מאביו. ואת הארנבת זו יון, אמו של תלמי ארנבת שמה. ואת החזיר זו פרס, משה נתן שלשתם בפסוק אחד ולזו בפסוק אחד, ולמה, ר' יוחנן ור' שמעון, ר' יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן, ר' שמעון בן לקיש אמר יתירה... ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון מכל הנביאים לא פרסמו אלא שנים, אסף ומשה, אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער, משה אמר ואת החזיר כי מפריס פרסה, למה נמשלה לחזיר, לומר לך מה חזיר בשעה שהוא רובץ מוציא טלפיו ואומר ראו שאני טהור, כך מלכות אדום מתגאה וחומסת וגוזלת ונראה כאלו מצעת בימה... דבר אחר את הגמל זו בבל, כי מעלת גרה היא, שמקלסת להקב"ה, ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' ישמעאל בר נחמן, כל מה שפרט דוד כלל אותו רשע בפסוק אחד, שנאמר כען אנה נבוכדנצר משבח ומרומם ומהדר למלך שמיא... ואת השפן זו מדי, כי מעלה גרה הוא שמקלסת להקב"ה, שנאמר כה אמר כורש מלך פרס. ואת הארנבת זו יון כי מעלת גרה היא, שמקלסת להקב"ה... את החזיר זו אדום, והוא גרה לא יגר, שאינה מקלסת להקב"ה, ולא דייה שאינה מקלסת אלא מחרפת ומגדפת ואומרת מי לי בשמים. דבר אחר את הגמל זו בבל, כי מעלה גרה הוא, שמגדלת את דניאל, שנאמר ודניאל בתרע מלכא, ואת השפן זו מדי, כי מעלת גרה הוא שמגדלת את מרדכי, שנאמר ומרדכי יושב בשער המלך, ואת הארנבת זו יון, כי מעלת גרה היא שמגדלת הצדיקים, אלכסנדרוס כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגליה... ואת החזיר זו אדום, והוא גרה לא יגר, שאינה מגדלת הצדיקים ולא די שאינה מגדלת אלא שהורגים אותם, הדא הוא דכתיב קצפתי על עמי חללתי נחלתי וגו'...
דבר אחר ואת הגמל זו בבל, כי מעלה גרה הוא שגררה מלכות אחריה, ואת הארנבת זו יון, כי מעלת גרה שגררה מלכות אחריה, ואת השפן זו מדי, כי מעלה גרה שגררה מלכות אחריה, ואת החזיר זו אדום, והוא גרה לא יגר שאינה גוררת מלכות אחריה, ולמה נקרא שמה חזיר שמחזרת עטרה לבעליה, הדא הוא דכתיב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה. (ויקרא יג ה)
...מזכר עד נקבה תשלחו, הרי זה אמור כנגד גלות מדי, שהלכו מבבל למדי, ולפי שלא יצאו מארץ ישראל כשגלו למדי, לכך לא נאמר כאן מחנה, ולמה כתיב בגלות מדי מזכר עד נקבה, רמז להם שעתידה מלכות מדי לגזור עליהם גזירות. מזכר עד נקבה, שנאמר (אסתר ג') ונשלוח ספרים ביד הרצים אל כל מדינות המלך וגו', אל מחוץ למחנה תשלחום, הרי זה אמור כנגד גלות אדום שהחריבו בית המקדש, והגלו את ישראל מארצם, ולמה סמך גלות אדום אצל גלות בבל, לפי שכשם שבבל חרב המקדש והגלה ישראל, כך עשו אדומיים, וכן הוא אומר (תהלים קל"ז) בת בבל השדודה, הכתוב קרא לאדום בת בבל, ואף על פי שגלות מדי מבדילה ביניהם במקרא לא עשה הכתוב כן אלא מפני שגלות מדי לא בא אלא מכח גלות בבל, שכשגלו למדי מבבל יצאו. ולא יטמאו את מחניהם, הרי זה אמור כנגד שעבוד יון, ולכך לא נאמר בזה שילוח, שלא הגלום מארצם, ולכך נאמר בזה טומאה, שטמאו יונים את ההיכל בעבודה זרה שלהם... (במדבר ז י)
דבר אחר כל הנחלים הולכים אל הים, כל הממון אינו עולה אלא למלכות אדום, ומלכות אדום אינה מתמלאת לעולם, דאמר רבי לוי כתיב (משלי כ"ז) ועיני האדם לא תשבענה, ועיני אדום לא תשבענה... (קהלת א כא)
אמר רבי פנחס, כשם שפתח העולם בד' מלכיות, חתם בד' מלכיות. פתח בד' מלכיות שנאמר (בראשית י"ד) את כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים, ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר, וחתם בד' מלכיות, בבל יון מדי ואדום... (שם ה כב)
ר' יודא בר' סימון פתח, (עמוס ה') כאשר ינוס איש מפני הארי וגו', ר' הונא ור' אחא בשם ר' חמא בר' חנינא כאשר ינוס איש מפני הארי וגו' זו בבל, על שם (דניאל ז') קדמיתא כארי, ופגעו הדוב, זו מדי, על שום וארו חיוא אחרי תנינא דמי לדוב, ר' יוחנן אמר לדב כתיב, דא היא דעתיה דר' יוחנן, דאמר ר יוחנן (ירמיה ה') על כן הכם אריה מיער זו בבל, זאב ערבות ישדדם זו מדי, נמר שוקד על עריהם זו יון, כל היוצא מחנה זו אדום. (עמוס ה') ובא הבית זה יון שהיה הבית קיים, ונשכו הנחש זה אדום, שנאמר קולה כנחש ילך, וכן הוא אומר (שיר ה') פתחי לי אחותי זו בבל, רעיתי זו מדי, יונתי ביון, תמתי באדום, שכל ימי יון היה בית המקדש קיים והיו ישראל מקריבין בו תורין ובני יונה על גב המזבח. ר' פנחס ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינא פתרין, כתיב (תהלים י"ח) בצר לי אקרא ה' בבבל, ואל אלקי אשוע במדי, ישמע מהיכלו קולי ביון, דאמר רב הונא לגרמיה, יונתי במלכות יון, שכל ימי יון היה ההיכל קיים... ושועתי לפניו תבא באזניו במלכות אדום.
דבר אחר כאשר ינוס איש מפני הארי זה נבוכדנצר, ופגעו הדוב זה בלטשאצר, ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו הנחש זה המן שהיה נושף עמא כנחש, הדא הוא דכתיב (עזרא ד') רחום בעל טעם ושמשי ספרא זה בנו של המן, כתבו אגרא חדא על ירושלים לארתחששתא מלכא כנמא, ומה כתיב בה, כען שימו טעם לבטלא וגו'.... (אסתר פתיחא ה)
...דבר אחר את הגמל זה בבל, שנאמר (תהלים קל"ז) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך את גמולך וגו', את הארנבת זו מדי שעשתה את ישראל פאה והפקר, להשמיד להרוג ולאבד את כל וגו', וכן היתה אשתו של תלמי המלך שמה ארנבת. את השפן זו יון שהשפילה את התורה מפי הנביאים, שנאמר (יחזקאל י"ד) הנה ימים באים נאם ה' והשלחתי רעב וגו', וכתיב ונעו מים עד ים וגו'... (שמיני ח)
...הכתוב מדבר במלכיות, שאת זו בבל, שנאמר (ישעיה י"ד) ונשאת המשל הזה על מלך בבל וגו', ספחת זו מלכות מדי, שהיה המן מספח עם אחשורוש להשמיד ולהרוג ולאבד, בהרת זו מלכות יון, שהיתה מבהרת על ישראל ואומרת כל מי שיש לו שור יחקה על קרן השור שאין לו חלק באלקי ישראל, ואם לאו גוזרין עליו הריגה. והיה בעור בשרו לנגע צרעת, זו מלכות אדום, שהקב"ה מלקה אותו בצרעת ואת השר שלו, שכן כתיב (ירמיה מ"ו) מדוע נסחף אביריך לא עמד כי ה' הדפו... (תזריע יא)
ר' אלעזר בן פדת אומר, כשם שהביא הקב"ה על המצרים, עתיד להביא על אומה זו, שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צר (ישעיה כ"ג), אמר ר' אלעזר כל צר האמור במקרא (חסר) על אומה הרשעה הזו מדבר, מה מצרים לקו בדם, אף אומה הרשעה הזו, ויהפכו נחליה לזפת וגו'... ולמה שבטלו ישראל מן התורה, שהיו יגיעין בה יומם ולילה, האש שאני מביא עליהן אינה כבה לעולם, אלא לעולם יעלה עשנה, לפי ששרפו את ביתי והיה העשן עולה ממנו... (וארא טו)
...זהב וכסף ונחושת, זהב כנגד מלכות בבל, שכתיב בו אנת הוא ראשה די דהבא (דניאל ב'), וכסף זו מלכות מדי, שכתיב בו ועשרת אלפים ככר כסף (אסתר ג'), ונחושת זו מלכות יון, שהיתה פחות מכולם, עורות אלים מאדמים זו מלכות אדום, שנאמר (בראשית כ"ה) ויצא הראשון אדמוני, אמר הקב"ה אף על פי שאתם רואים ארבע מלכיות האלו מתגאות עליכם, חייכם שאני מצמיח לכם ישועה מתוך השיעבוד... ומלכו רביעאה תהא תקיפה כפרזלא, רגליא מנהן פרזל ומנהון חסף, זו אדום, למה נמשלה בברזל ובחרס, אמרו רבותינו המלכות הרשעה הזו היא עתידה להשתמש במטבע של חרס, דבר אחר למה נמשלה בברזל ובחרס, אלא מה הברזל קשה כך המלכות הרשעה הזו קשה, ובחרס למה, שעתיד הקב"ה לשברה כחרס... (תרומה ו)
ר' פנחס ור' חלקיה בשם ר' סימון אמר לא פירש נביא בשביל מלכות רביעית אלא משה ואסף, משה אמר (ויקרא י"א) את החזיר כי מפריס פרסה הוא, מה החזיר פורס טלפיו כלומר ראו שאני טהור, כך עשו הרשע גונב וגוזל וחומס ומראה כאילו הם דינים של אמת. אסף אמר יכרסמנה חזיר מיער, רבי פנחס ורבי חלקיה בשם רבי סימון אמרי, מעשה היה בשלטון אחד שדן ביום אחד מכשפין ונואפים ורוצחין, ואמר לסנקליט שלו שלשתן עשיתי בלילה אחת, הוי יכרסמנה חזיר מיער. (מזמור פ)
דבר אחר זה הים גדול מדבר במלכות רביעית, שהיא שולטת בעולם, שם רמש ואין מספר, אין מספר לגזרות שמכתיבין עלינו, חיות קטנות עם גדולות, דוכסין ואפרכין ואיסטרטוקולין, שם אניות יהלכון, אלו האוניות שהם עושין לישראל שהן מכתיבין עליהם בכל יום, לויתן זה יצרת שכל מי שמתלוה עמהן עתיד להעשות שחוק עמהם לעתיד לבא. (שם קד)
...אמר להם הקב"ה החשיתי מעולם אחריש אתאפק, הרי שלש מלכיות ראשונות, עכשיו באדום כיולדה אפעה, כי פי רשע ופי מרמה ומהו פתחו פתח פתחו ונכנסו לקדשי הקדשים והיו אומרים היכן הוא אלקיהם, יבא וילחום עמנו, שנאמר (דברים ל"ב) ואמר אי אלקימו... (שם קט, וראה שם עוד)
ר' אליעזר אומר הראה הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים ארבע מלכיות מושלן ואובדן, שנאמר ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת זו מלכות אדום, ההיא כעגלה דשה, עז משולשת זו מלכות יון, שנאמר וצפיר העזים הגדיל עד מאד, ואיל משלש זו מלכות מדי ופרס שנאמר האיל אשר ראית בעל הקרנים, ותור אלו בני ישמעאל, תורה לשון ארמית שור תור, אי לאדם כשיצמד שור זכר עם הנקבה, יפתחו וישדדו את כל העמקים... רב משרשיה אמר משולשים יהיו, שלשה פעמים עתידים למשול בארץ ישראל, פעם ראשון כל אחד ואחד בפני עצמו, פעם שני בשנים שנים, פעם שלישי כולן כאחד להלחם עם בית דוד, שנאמר יתיצבו מלכי ארץ וגו'. ר' יהושע אומר לקח אברהם חרבו ובתר אותם כל אחד לשנים, שנאמר ויקח לו את כל אלה ויבתר אותם בתווך, אילו לא בתר אותם לא היה העולם יכול לעמוד, אלא הואיל ובתר אותם תש כוחן... היה אברהם יושב מניף עליהם בסודרו כדי שלא ימשול בהן העיט עד שבא הערב, ר' אלעזר בן עזריה אומר, מכאן אתה למד שאין מושלן של ארבע מלכיות הללו אלא יום אחד מיומו של הקב"ה, אמר לו ר' אלעזר בן ערך כדברך, שנאמר נתנני שוממה כל היום דוה, חוץ משתי ידות שעה, שתדע לך שהוא כן, בוא וראה כשהחמה נוטה לבא במערב שתי ידות שעה תש אורו אין נוגה לו... עמד אברהם והיה מתפלל לפני הקב"ה שלא ישתעבדו בניו בארבע מלכיות... אימה זו מלכות הרביעית, שנאמר דחילו ואמתני, חשכה זו מלכות יון, שהחשיכה עיניהם של ישראל, גדולה זו מלכות מדי שגדלה למכור ישראל חנם, נופלת זו מלכות בבל, שנאמר נפלה נפלה בבל, עליו אלו בני ישמעאל, שעליהם בן דוד יצמח, שנאמר אויביו אלביש בשת ועליו יציץ נזרו. ר' זעירא אמר לא נבראו הללו אלא עצים לגיהנם, שנאמר והנה תנור עשן, ואין תנור אלא גיהנם, שנאמר נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים. (בראשית פרק טו, טז)
אמר רשב"נ כל הנביאים רואים את המלכיות בעיסוקן, הדא הוא דכתיב ונהר יוצא מעדן וגו', אברהם ראה את המלכיות בעיסוקן, והנה אימה חשכה גדולה וגו', דניאל ראה את המלכיות בעיסוקן, חזה הוית בחזוי עם ליליא וארו ארבע רוחי שמיא מגיחן לימא רבא, וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא, אם זכיתם מן ימא, ואם לאו מן חורשא, הדא חיותא כדסלקא מנהרא לית היא ממכיא, יכרסמנה חזיר מיער אם זכיתם מן היאור ואם לאו מן היער, כד סלקא מחורשא היא ממכיא, שנין דא מן דא, שכל אומה ששולטת בעולם הזה שונא את ישראל ומשתעבדת בהן יותר מן הכל, קדמיתא כאריה זו בבל, ירמיה ראה אותו ארי וראה אותו נשר, עלה אריה מסבכו הנה כנשר יעלה, אמרו לדניאל את מה חמיתא אמר להון אנא חמיתי אפין כאריה וגפין דנשרא, דכתיב קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה, חזה הוית עד די מריטו גפה ונטילת מן ארעא, רבי אלעזר אומר כלו לקה ולבו לא לקה, שנאמר ולבב אנש יהיב לה, רבי שמואל בר נחמני אמר אף לבו לקה, דכתיב לבביה מן אנשא ישנון. חזה הוית וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב זו פרס, על כן הכם אריה מיער זו בבל, זאב ערבות ישדדם זו מדי, נמר שוקד על עריהם זו יון, כל היוצא מהנה יטרף זו מלכות רביעית, למה, כי רבו פשעיהם עצמו משובותיהם. חזה הוית וארו אחרי כנמר זו יון שהיתה מנומרת בגזרותיה, ואומר לישראל כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל... (ויקרא פרק יא, תקלו)
כה אמר ה' אלקים וגו', אוי למלכות רביעית שהקב"ה נוקם בעצמו ממנה, במצרים פרע על ידי מלאך, וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים, באשור ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור, במדי על ידי מרדכי ואסתר, ביון על ידי מתתיהו ובניו, אבל הם אין פורע ממנה אלא אני בעצמי שנאמר כה אמר ה' אלקים וגו'. (עובדיה פרק א, תקמט)
...והם ארבע מרכבות שבארבע מלכיות, כנגד ארבע מחנות דגלים, שבשעה שעשו מעשים לא טובים נפלו אלו ביד אלו, גם את זה לעומת זה והאלקים עשה שייראו מלפניו, סוסים אדומים זו מלכות בבל, ששפכה כמה דמים בישראל, אנת הוא ראשה דדהבא, סוסים שחורים זו מלכות פרס ומדי, תנינה דמיה לדוב, שהושחרו פניהם של ישראל בגזרת המן, סוסים לבנים זו מלכות יון שהלבינו פניהם של ישראל בחרופין וגידופין, סוסים ברודים ואמוצים זו מלכות הרביעית שגזרו גזרות כמה גוונים משונים זו מזו... (זכריה פרק ז, תקעד)
דבר אחר על ארבע מלכיות שהן שמונה, ואדום היא השמינית, הדא הוא דכתיב רישה די דהב טב, חדוהי ודרעוהי תרין, מעוהי וירכתה תרין, שקוהי תרין, רגלוהי תרין הרי שמנה דאינון ארבעה, בבל כשדים, מדי פרס, יון מוקדון, אדום שעיר הרי שמונה מלכיות, לכך נאמר על השמינית. (תהלים ו, תרלד)
תחת שלש רגזה ארץ אלו שלש מלכיות שמשעבדות לישראל, ותחת ארבע לא תוכל שאת, זו אומה רביעית כביכול, אין הקב"ה יכול להניח את ישראל אלא מיד גואלם. (משלי פרק ל, תתקסג)
ארבעה הם קטני ארץ, הם ארבע מלכיות, הנמלים עם לא עז, זה בבל, שנאמר הן ארץ כשדים זה העם לא היה, ויכינו בקיץ לחמם, בזכות אותו שנאמר בעת ההיא שלח מראדך בלאדן וגו'. שפנים עם לא עצום, זה מדי, כשם שהשפן יש בו סימני טהרה וסימני טומאה, כך מדי, אחשורוש ערל ואסתר יהודית, וישימו בסלע ביתם שבקש לבנות בית המקדש... מלך אין לארבה זה אלכסנדרוס מוקדון, שנטלטל בכל העולם כלו כארבה שטס ופורח באויר. שממית בידים תתפש זו מלכות רביעית, שאין בכל השרצים שנואה כשממית, וכתיב ואת עשו שנאתי, והוא בהיכלי מלך, שהחריבה מקדשו של מלך מלכי המלכים.
שלשה המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת, ליש גבור זה בבל, שנאמר עלה אריה מסבכו, זרזיר מתנים או תיש זה מדי, כשם שהתרנגול קורא בלילה ונוער לבני אדם, כך אחשורוש בלילה ההוא נדדה, אם נבלת בהתנשא זה יון, שגזרו לבטל מפריה ורביה, כמה דאת אמר כי נבלה עשה בישראל. כי מיץ חלב יוציא חמאה, זה עשו שלא זכה למלכות אלא בשביל אברהם זקנו, שכתוב בו ויקח חמאה וחלב, הרי ח' פעמים ראה שלמה את המלכיות. (שם שם תתקסד)
קדמיתא כאריה וגפין די נשר, ולמה ראה דניאל שתי דמויות, לקים דברי משה ודברי ירמיה, משה אמר כאשר ידאה הנשר, ירמיה אמר הנה כאריה יעלה, עלה אריה מסבכו, וכשבא למלכות רביעית אין שם אחרי אלא חויא רביעאה, כדכתיב לא תתעב אדומי כי אחיך הוא, וכתיב אתם עוברים בגבול אחיכם בני עשו. וארו חיוה אחרי תנינה דמיה לדוב, תני רבי יוסף אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב... ותלת עלעין בפומה בין שינה, אמר ר' יוחנן זו חלייב ובסוון חרוון, דכתיב וינחם בחלח ובחבור, חלח זו חלייב, חבור זו חדייב, נהר גוזן זו גניזק, ערי מדי זו חמדן. ותלת עלעין וגו' שפעמים בולעתן ופעמים פולטתן... אלא מסתכל הוית בקרנא זו מלכות הרביעית שהיא מכנסת עין הרע בממונו של אדם, פלוני עתיר נעבדיניה ארכונטוס, פלוני עתיר נעבדיניה בלוטוס... (דניאל פרק ז, תתרסד)
והנה אימה - והא אברם חזי ארבעתי מלכוותא דעתידין למיקם למשעבדא בבנו, אימה דהא היא בבל, חשיכה דהא היא מדי, גדולה דהא היא יון, נופלת דהא היא מלכוותא דפרסיא דעתידא למפלא ולא תהוי לה תקומה לעלמי עלמין. (בראשית טו יב)
ומלכות ד' - היא ארם, ומן נצבתא - מצבת ועמוד של ברזל, החזה הוא מדי, שהיו שם חכמי תורה, והלב הוא בחזה. ומלכות פרס היא הזרוע, שהיו בעלי מלחמה, והרביעית יש אומרים שהיא ארם, ואם כן איפה מלכות ישמעאל? אלא היא נחלקת, ארם היא הברזל, שחזקה כברזל, וישמעאל כחרס. (דניאל ב מ ומא)
...וד' חיות יוצאות מן הים, הן ד' המלכיות המשולות לחיות רעות. (שם ז ב)
שניין - שונות בגזרותיהן, נבוכדנצר גזר לעבוד לצלם, אחשורוש גזר בסעודתו ובהמן, יון גזרו על הברית והשבת, וארם על כל מצוות התורה וגזרות. (שם שם ד)
דחילא ואימתני - על מלכות ישמעאל הנכללת עמה. ושינין - על מלכות ארם, אכלה - בבית ראשון, ומדקה - בבית שני, ברגליה רפסה - בכל דור ודור. (שם שם ז)
בקרניא - כי מדינות ארם הן רבות. קרן זעירא - לדעתי מלכות ישמעאל, ותלת - ג' מלכייות נעקרו מפניה, ולדעתי הם מלך קונסטנטינה, ואחד מלך באשכנז ואטליה, והג' מפרס, שישמעאל לקחו המלוכה מהם. (שם שם ח)
והובד גשמיה - זה אבדן מלכות רביעית שראה אברהם, "והנה תנור עשן וגו'". העדיו שלטנהון - ונתנה ארכה לצבאותיהם עד אחרית מלכות ישמעאל, שהיא אחרית ממלכות הארץ. (שם שם יא)
ויקבלון מלכותא - את המלכיות יקבלו מלכות ישראל, שהם קדישי עליונים. (שם שם יז)
אכלה - גבורי ישראל, ומדקה - תלמידי חכמים, ברגלה רפסה - שאר העם בגלות, וקרנא דכן - טיטוס שהחריב בית המקדש והגלה את ישראל. (שם שם יט)
וגם את הגוי דן אנכי - וגם לרבות ארבע מלכיות, שאף הם כלים על ששעבדו את ישראל. (בראשית טו יד)
הרי נחושת - סימן לחוזק המלכיות, והמרכבות הן שלוחי הקב"ה לתת ממשלה לד' מלכיות. אדומים - הרכיבו את בבל, שחורים - מדי שהשחירו פני ישראל בימי המן... (זכריה ו א וב)
לבנים - להרכיב את פרס שבנה הבית, ברודים - לעכו"ם שגזרה גזירות משונות. אמוצים - לישמעאל, וספרים אחרים אדום, ולא ידעתי מהו. ד' רוחות - שרי עכו"ם, מלכיות קדמוניות המושלות בד' רוחות. יוצאות - ניתן להן רשות למשול. ארץ צפון - להרכיב את מדי, והלבנים להרכיב את פרס, תימן - למוקדון. (שם שם ג ה וו)
מלך אלקום - ובמדרש ה' פרשיות אלו של ד' ד' דברים כנגד ד' מלכיות, שהתאמצו על ישראל על שלא שמרו ה' חומשים. שאול - בבל, עוצר רחם - מדי, שעצרו רחמים על ישראל, לא שבעה - יון, מלגזור גזירות על ישראל, אש - עשו שעשה בחמה בוערת. וכן נשר - בבלי, נחש - מדי, אניה - יון הקלה בגזירותיה, גבר - פרס שאמרה לעולם אהיה גברת, עבד - נבוכדנצר שהיה עבד מרודאך בלאדן. נבל - אחשורוש ומשתהו. שנואה - יון, שפחה - אדום. הנמלים - בבל שאינה אומה. ויכינו לחמם - נבוכדנצר שנתן כבוד לה'. שפנים - מדי ופרס שבנו בית המקדש. שממית - עשו שהחריב היכל מלך. ליש - נבוכדנצר. זרזיר - מדי ופרס, שזרזו מתניהם והרגו את בלשצאר. תיש - יון שנקרא צפיר העזים. מלך אלקום - ארם, שאמרה אני ואפסי יקום. (משלי ל ל)
כאריה - עם כנפי נשר היא בבל, שנאמר עליה עלה אריה מסובכו וגו', וכאשר ידאה הנשר וגו'. מריטו גפיה - נמרטו כנפיה, רמז למפלתה. (דניאל ז ד)
לדב - אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדב, ומסורבלים בבשר כדב. ותלת עלעין - לרז"ל ג' מלכיות מורדות ומשלימות עמה, פעמים בולעתן ופעמים פולטתן. ולדעתי הוא על ג' מלכים שעמדו לפרס. (שם שם ה)
וד' ראשין - הם ד' מושלים שחילק להם אלכסנדר מלכותו, ונקראת נמר על שם מלכות אנטיוכוס, שגזר גזרות קשות ומנומרות על ישראל. (שם שם ו)
בחזוי לילא - ג' האחרות ראה בלילה אחד, וזו ראה בלילה אחר, על שם ששקולה נגד ג' האחרות. וקרנין י' - נגד י' מלכי רומי קודם אספסינוס. (שם שם ז)
העדיו שלטניהון - גם שאר המלכיות הסירו משמים ממשלתן. וארכא - זמן ניתן להן בחיים עד מלחמת גוג ומגוג. (שם שם יא)
כלי רועה - על הפסק מלכות ארתחשסתא הוא דריוש שהרגו אלכסנדרוס. וראה מלכות יון הנמשכת עד היום, שהם הגלו את ירושלים לאדום. (זכריה יא טו)
להגאון המלכיות הן בבל, מדי יון וארם עם ישמעאל שהיא החרס. ולא יתכן כי החרס הוא מתוך ממלכת הברזל. אלא ממלכת ארם היא מלכות יון והנחושת, והברזל הוא מלכות ישמעאל. ומפני שלא יכלה להשחית כל מלכות ארם, ויש מקומות שהיא מנוצחת, לכן אמר עליה ברזל וחסף יחד. (דניאל ב לח)
וליה יהיב - מלכות כל העמים, ד' החיות הן ד' מלכויות שבפאות שונות. וטעם הים שבחלום לא ידעתי, כי כולן ביבשה, אריה הוא נבוכדנצר, הכנפים הן אויל מרודך ובלשצר שנהרג. החיה הב' היא הפרסים, ולשטר חד - שכבשו ג' ערים גדולות של בבל, וראיתי שמותן לפני מ' שנה ושכחתים. ולרס"ג רמז לאחשורוש, ומה טעם לכך, הרי הוא לא תפס ממלכות כשדים ? הנמר על אלכסנדרוס, וד' הגפין על ד' מלכים שמלכו במלכותו כידוע. החיה הד' מלכות ישמעאל, ולה י' קרנים שפשטה ברוב הישוב, ועיין שם שמות י' מלכיותיה. והקרן הקטנה בעתיד קרוב לביאת הגואל, שיצא עם מהמזרח וישחית ג' מלכיות וידבר גבוהות, ואז יעמד מיכאל הוא עתיק יומין וישחית המלכיות, ותאבד מלכות ישמעאל בימים מעטים ולא ישאר לה זכר. (שם ז יד)
ויהי בימי אמרפל - המעשה הזה אירע לאברהם להורות כי ארבע מלכיות תעמודנה למשול בעולם, ובסוף יתגברו בניו עליהם ויפלו כלם בידם וישיבו כל שבותם ורכושם. והיה הראשון מהם מלך בבל, כי כן העתיד, כדכתיב אנת הוא רישא די דהבא, ואולי אלסר שם עיר במדי או בפרס ועילם, בעיר ההיא המלך מלך יון, הוא המלך, ומשם נתפשטה מלכותו כשנצח דריוש, וכבר הזכירו זה רבותינו ביונים, רבי יוסי אומר שש שנים מלכו בעילם, ואחר כך נתפשטה מלכותו בכל העולם כולו. (בראשית יד א)
והנה אימה - דרשו בו רמז לשעבוד ד' מלכיות, כי מצא הנביא בנפשו אימה, ואחר כך בא בחשכה, ואחר כך גדלה החשכה, ואחר כך הרגיש כאלו היא נופלת עליו כמשא כבד תכבד ממנו, אמרו אימה זו בבל, חשכה זו מדי, שהחשיכה את עיניהם של ישראל בצום ובתענית, גדולה זו יון, נופלת עליו זו אדום, והיה הענין הזה לאברהם כי כשהקב"ה כרת עמו ברית לתת הארץ לזרעו לאחזת עולם, אמר לו כמשייר במתנתו שארבע מלכיות ישתעבדו בבניו וימשלו בארצם, וזה בעל מנת אם יחטאו לפניו... (שם טו יב)
...מבואר מזה כי ראה במראה הראשון בשנת אחת לבלשצר ארבע חיות, ונתפרש לו, כי הם ארבעה מלכי אומות, מלכות בבל מימי נבוכדנצר, שנשתעבדה בנו עד אבדן המלכות. השניה דומה לדוב, הם הפרסיים, השלישית כנמר, היא מלכות יון בימי אלכסנדרוס מוקדון. והחיה הרביעית שראה אותה דחילא ואימתני ותקיפא וכו', וכל ענין הגדולה והיכולת אשר ספר עליה, אומרים רבותינו בבירור שזו רומי הנמשכת עד ביאת הגואל לנו... והחכם ר' אברהם אמר כי היא מלכות ישמעאל, שגם היא לדעתו נמשכת עד ביאת הגואל... והיא מלכות גדולה ועצומה מן הרומיים, ואם כן למה לא היו ה' מלכיות?
והנה אגלה לך טעם דברי חכמים בזה. הד' מלכיות שחשב הכתוב מנה בהן רק הגוברות זו על זו ותופשות המלכות אחת מחברתה, וכן כל אחת מהן מושלת על ישראל וממשכת בנו שעבוד וגלות בימי מלכותה, והראה את אלו לדניאל... ואחרי כן יעמדו עליהם (הרומיים) והם ישתעבדו בישראל עד עת קץ, כי מלכותם תכרת רק על ידי המשיח הגואל. אבל אם היו בעולם מלכיות אחרות בימי המלכיות האלו אין הכתוב מונה אותן, ולא הראה אותן לדניאל, כי אין לו צורך לראותן לידיעת משך הגלות.
וידוע כי (רומי) הגלתנו בימי טיטוס ואספסינוס, לא ישמעאלים, לכן בכל מקום שאנחנו בגלות (רומי) אנחנו...
ודע כי אנו הסומכים על דעת רבותינו ז"ל, חושבים כי אנו היום בגלות אדום, ושאין לנו עמידה ממנה עד בא המשיח, כאשר אמר אבינו הזקן "והיה כאשר תריד וגו'", ומקרא מלא הוא אצלנו, "ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה". אבל עיקר הכוונה בזה כי האדומים היו הטועים ראשונה אחרי האיש שטען שהוא משיח, וטענו עליו גם באלוקות, והם באו עד ארץ אדום, ופשטה טעותם עד רומא הקרובה, ונתבססה שם בימי קונסטנטין המלך על ידי רומי האדומי, אשר יסד להם (תחבולות ממשלת כומר) רומא ואמונתן בו...
ואשר נאמר בחלום נבוכדנצר, וביומיהן די מלכיא אינון יקים א-לה שמיא מלכו וגו', אין טעמו בימי שתי מלכיות כאשר חשב החכם הנזכר, רק טעמו על הד' מלכיות, כהתם ימיהם יקים האלקים המלכות הזאת... ובמשך החלום שאמר "עד די התגזרת אבן... ומחת לצלמא על רגלוהי וגו'", זהו התגבר המשיח על המלכות הרביעית. והנה נתבאר כי הד' מלכיות לא יכרתו עד בא המשיח, כי התגבר כל מלכות מהן על הקודמת לה, היא רק ניצוח וממשלה ולא הכרת העם מהארץ. והנה מספר החלום הוא כי רומי תכרת תחלה, כי בה תהיה יד המשיח, ומכח מפלתה יכרתו גם השאר ויתר הגוים... כבר נתבארה דעת חכמי ישראל ז"ל בד' המלכיות, ולא נשאר זכר למלכות ישמעאלים ולארצם בדברי דניאל, רק מה שהזכיר ממלך הנגב שהוא מלך מצרים, באר שיהיה עם מלך הצפון שהוא מלך רומא... (ספר הגאולה שער ג)
...ועל כן כשנסתלקה השכינה באו עלי צרות ורעות מן השומרים הסובבים את העיר, הם ע' מלאכים הסובבים כסא כבודו, ועל ידיהם באות הגזרות. ובפרקי דר' אליעזר: הבה נרדה, אמר הקב"ה למלאכים הסובבים כסא כבודו, בואו ונבלבל לשונם. וכל זה משל לגזרות ושמדות שאירע להם בבית שני על ידי מלכות יון. וממה שאתה צריך לדעת כי ד' מלכיות נגזרו גזרה שישעבדו את ישראל, ולא היה בכללם שעבוד מצרים, לפי שעדיין לא היו ישראל אומה ולא נקראו עם ה' עד שנכנסו לארץ ובנו בית המקדש. וד' מלכיות אלו הראה הקב"ה לאברהם אבינו בברית בין הבתרים, כדרך שהראה לדניאל, עגלה משולשת זו בבל, עז משושלת זו יון של אלכסנדרוס מוקדון, שהוא צפיר העזים, ותור זו רומי... ואיל משולש זו מדי... ותור זו הרשעה (רומי), היא החיה הרביעית הנוראה והעצומה שראה דניאל ורצה לעמוד על אמיתות ענינה, ועליה נאמר ותאכל כל ארעא ותדושנה ותדקנה... ואין בן דוד בא עד שתפשט מלכות רומי על כל העולם ט' חדשים, כמו שפשטו ג' המלכיות האחרות. ולכן תקנו חז"ל ד' כוסות כנגד ד' לשונות שנאמרו בגאולה בפרשת וארא, בשורה לישראל שיצאו משעבוד ד' מלכיות... (שיר השירים ה ו)
ד' קרנות - הן ד' מלכיות שהרעו לישראל, חרשים - כל אחת תגדע קודמתה. (זכריה ב ב וג)
מרכבות - על ד' מלכיות חזקות כנחושת - פלדה חותכת, ובידם ישראל מנוסים ונבחנים. במרכבה - סוסים שחורים ואדומים נגד פרס ומדי ולבושיהם. לבנים - על יון, ולא ידענו למה לבנים. ולרב סעדיה גאון היא על אלכסנדר שהיה חכם, והחכמה דבר לבן ומחוור. ברודים - כתמים לבנים כברד, והוא על ישמעאל החושבים להחזיק בתורת משה ומערבים בה אמונות רבות. (שם ו א וב וג)
והשבתי חיה רעה - בגימטריא אלו ארבע מלכיות, בבל מדי יון אדום. (ויקרא כו ו)
ובמדרש, הזכיר כאן ארבע חיות אלה בארבעה פסוקים, כל חיה וחיה בפסוק בפני עצמו לרמוז על ארבע מלכיות שהיו בזמנים חלוקים כל אחד ואחד גלות בפני עצמו... אבל במשנה תורה בסדר ראה הזכיר שלשתן בפסוק אחד, הוא שכתוב את הגמל ואת השפן ואת הארנבת וגו', והזכיר הרביעי בפסוק בפני עצמו, הוא שכתוב ואת החזיר כי מפריס פרסה הוא ולא גרה, והיה זה לרמוז כי השלש גלויות אף על פי שהיו זמניהם חלוקים היו כאלו הם מחוברים, לפי שזמנם מועט וקצר, אבל הגלות הד' הזכירו בפני עצמו, בין בפרשה זו בין במשנה תורה, להורות כי הוא גלות ארוך בפני עצמו, ושקול כנגד כולם. וכנגד ד' מלכיות הללו הזכיר דוד המלך ע"ה ארבע פעמים הודאה במזמור הנקרא הלל הגדול, הזכיר תחלה (תהלים קל"ו) הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו על מלכות בבל, והזכיר שנית הודו לאלקי האלהים על מלכות מדי, והזכיר ג' הודו רצופים כנגד שלש חיות שהזכיר משה ביחד, והזכיר בפסוק אחרון מן המזמור הודו לא-ל השמים, כנגד מלכות אדום. ולפי שראה ברוח הקודש ישועה והצלה לישראל מכולן לכך נתן הודאה כנגד כולן... (ויקרא א ו, וראה שם עוד)
לעקר - ועל דרך המדרש לעקר זו רומי, וקראהו עקר על שם שעתיד הקב"ה לעקרה... גר זה נבוכדנצר מלך בבל, ותושב זו מלכות מדי, ונמכר לגר תושב עמך זו מלכות יון, או לעקר משפחת גר, זו רומי, הוציא לנו המדרש מן הכתוב הזה רמז ארבע מלכיות. ולפי דעתי עשו זה בכונה גמורה לפי ענין הפרשה, כי יש בפרשה התעוררות ורמז והבטחה לישראל בגאולת שעבוד ארבע מלכיות, וגם יש בה עוד רמז כי הגאולה תלויה בתשובה... ויש בה עוד רמז שעתיד הקב"ה להביא העובדי גלולים לחשבון, לפי ששעבדו בישראל... (שם כה מז, וראה שם עוד)
...אבל הגלות הזאת של ישראל, שהיא מלכות אדום, מפני שקצה חתום קראו הכתוב דומה.
ועוד לפי שד' מלכיות נמשלו לד' חיות, וכל הנביאים מזכירים כל החיות בשמן חוץ מזו הרביעית שלא יזכירוה בשמה לעולם, וכן דניאל... האריך בספור תקפה וממשלתה, ולא מצינו מי שיזכיר אותה בפירוש חוץ מאסף, שאמר יכרסמנה חזיר מיער (תהלים פ'), וגילה לנו הכתוב הזה על שם החיה ועל עבודתה ובית ממשלתה שהיא רומי ברמז.
והבטיחנו עוד שינקום נקמתנו מן האומות שרדפונו, והן ב' האומות שאנו משעועבדים ביניהם, אדום וישמעאל, וכן הזכיר "אויביך ושונאיך", אויביך אלו בני עשו, ושונאיך אלו בני ישמעאל, וכן התנבא עליהם מיכה "תרום ידך על צריך" (מיכה ה'), והם תרי אוזי דרבה בר בר חנה (בבא בתרא ע"ג ב')... ושלמה קראן שתי בנות שהן מזומנות לגיהנם, (משלי ל' ט"ו וכ"ג) "תחת שנואה כי תבעל, ושפחה כי תירש גברתה", שנואה זו אדום, ושפחה זה ישמעאל בן השפחה, ועליהם הזכיר "המתקדשים והמטהרים אל הגנות" (ישעיה ס"ו י"ז), המתקדשים אלו אדום שרגילים לנענע באצבעותיהם, והמטהרים אלו ישמעאל שדרכם לרחוץ ידיהם ורגליהם וכל גופם תדיר, ולא לבם שהוא העיקר...
וכבר ידוע כי אף על פי שאנו מפוזרין ומשועבדים ברשותם, עיקר גלותנו לאדום הוא, כי הוא הגלנו והחריב מקדשנו... וכבר הבטיחנו ישעיה בפירוש על אבדן הממלכה הזאת שהיא מלכות אדום, וקרא אותה פריץ חיות, והודיענו על ארצו שתהיה שממות עולם, והוא שאמר "קרבו גוים לשמע וגו'" (ישעיה ל"ד א')... (כד הקמח גאולה א')
עוד אמרו רבותינו ז"ל ארבעה המה קטני ארץ אלו ארבע מלכיות, והמה חכמים מחוכמים, שהיו מתחלה אומות שפלות, ולמה זכו לגדולה, שקראן חכמים, מפני שנמצא בהן דבר טוב. זכות גדול מצא להם הקב"ה, חכמים אלו נבוכדנצר וכורש שבזכות עצמן עלו לגדולה, נמלים עם לא עז, אלו כשדיים שנאמר "הנני מקים את הכשדים ויכינו בקיץ לחמם", למה המשילם לנמלה, לומר לך מה נמלה תכין בקיץ לחמה, כך הכינו לחמם בקיץ, דאמר רבי יוחנן בשכר ארבע פסיעות שרץ נבוכדנצר לכבודו של הקב"ה זכה למלכות הוא וזרעו. "שפנים עם לא עצום" אלו מדי ופרס, שהיו שפויין בתחלה ולבסוף נתעלו, ומפני מה שהיו עתידין לבנות את בית המקדש, שנאמר "הוא יבנה ביתי וגלותי ישלח". מלך אין לארבה אלו יונים, למה המשילם לארבה, מה ארבה משחית הכל, כך היונים השחיתו רבים מישראל ובקשו לעקרן בשמדותיהן, ולא היו ראויין למלוך, ולמה זכו, "ויצא חוצץ כלו", בזכות יפת אביהם בשעה שראה חם ערות אביו לקחו שם ויפת את השמלה ויצאו לחוץ. "שממית בידים תתפש", שממית זה עשו הרשע ששמם בית המקדש, ולמה קרי בסמך, לפי שסימה עיני אביו בלקיחת נשיו, שנאמר "ויקח אשה את יהודית", וסמיך ליה "ותכהין עיניו מראות", "בידים תתפש", בזכות שכיבד אביו במה שתפש בידיו, והיא בהיכלי מלך, החריבו בית ראשון ובית שני, שנאמר ערו ערו ב' פעמים. (שמיני)
זכר שהמלכיות מהים ומשפע כל רוחות השמים, כי המלכיות עצמן שפלות כים, וגדלן מצד חסרונן, כמו שחיות הים גדולות מחיות היבשה מפני חסרונן, ורק את המלכות החמישית שגדלה מפני מעלת עצמה ראה עם ענני שמיא. (דניאל ז ב)
המשיל את כח נבוכדנצר לאריה, וקלות תנועתו לנשר, וניתן לחיה לב אדם, שהוסרה גבורתו. (שם שם ד)
...ונלמד קצת סימני טהרה ממה שאמרו חז"ל שם בסימני המלכיות, הגמל זה בבל, שנאמר "את גמולך אשר גמלת לנו". השפן זה מדי, שנתן שבח לקב"ה, שנאמר "כה אמר כורש וגו', כל ממלכות הארץ נתן לי ה' וגו'". ארנבת זו יון, שמעלה גרה, כי הנה נמצא בעלי חיים שעסקיהם רעים במעשה ידיהם בצפרנים, ויש שרעבו תמיד ואינם מסתפקים במה שבמעיהם כי אם מעלים גרה, והמזונות הנעשים מהחיות יולידו כיוצא בהם בטבעם, ולכן אסרה אותם התורה, להורות על טבעיהם ועל כיוצא בהם במין האדם שהוא פחיתות עצומה בנפש. ואולי גם בסימני הדגים כך... (ויקרא יא א)
הגזם - מלכות בבל, שגדולתה ורשעתה היו גוזמא רבה, או על שנבוכדנצר גזז כל האומות. ארבה - פרס, מפני ריבויים, ילק - יון שילוק בלשונו, חסיל - רומי, שכתרה חמדת ישראל. (יואל א ד)
חרשים - מלכיות שישמידו כל אחת קודמתה, ועל פי רז"ל הקרנות הן ד' מחוזות אדום, רומי, קונסטנטינה, צרפת ואשכנז. וקבלה בידי היהודים האשכנזים שבהיות הקיסרות שמה יבא משיח... (זכריה ב ג)
למעלה הראה לו רק ממשלת אלכסנדר, וכאן גם את ד' מלכיות, וכל מלכות כוללת כמה מלכיות, לכן ראה מרכבה עם סוסים. מבין ההרים, - בית ראשון ושני, כי יתמידו מחורבן בית ראשון עד הבית האחרון. נחושת - על שם ההשחתה. אדומים - על שם ששפכו דם יהודה, שחורים - על שם לבושם, או שאלכסנדר השחירם, או שהשחירו פני ישראל. (שם ו א)
לבנים - יון, על שם מלבושם עד היום. ברודים - אדום, שערבו באמונתם אמיתויות התורה עם שקריהם. אמוצים - ישמעאל, שהתאמצו וגברו עליהם. (שם שם ג)
ומה שראו הנביאים ד' מלכיות בלבד הוא, כי ה' ברא ד' שרים עליונים בלבד, כד' רביעי הגלגל, והם המשפיעים על כל גויי הארץ, ופעם זה מתגבר ופעם זה. ולעתיד לבא יפקוד עליהם ויבטל כוחם. וזרע ישמעאל נכלל בעשו, ומהם לקחו אמונתם, והשתתפו עמהם בחורבן ירושלים, כמו שעשו לקח מבנות ישמעאל לנשים... (דניאל א א)
תשלוט בכל ארעא - שמלכות יון התפשטה עוד יותר, ודימה אותה לנחושת, שאינו מקבל עיוות אלא שבירה, וכן נשברה מלכות אלכסנדר. (שם ב לט)
לימא - שהעולם הזה נמשל לים לרוב שינויו סכנותיו וסערותיו, והמלכיות עולות מהים, שטבען משתנה ובלתי קיים, והמלכות הה' תבא עם ענני שמיא, שאינה מהשרים העליונים רוחות השמים, אלא מההשגחה הפרטית, ולכן היא נצחית. (שם ז ב)
תאר את המלכיות כחיות נעדרות השכל, ונבדלות זו מזו בתכונתן וממשלתן. כאריה - בבל שמשלה בכפה על כל האומות והחריבה בית המקדש, וגם רומי שלחה מנחה לה. ומזל נבוכדנצר אריה, ועל ניסו האריה. וכנפי נשר - להורות על קלות תנועתו וזריזותו, וכן להורות על גאותו. ותחלת מפלתם היא, מריטה גפיה - נשברה גאותם וזריזותם ונסגרו בבבל, ולב רך ניתן להם. (שם שם ד)
לדב - אינם גבורים כאריה, אך דומים במאכל וכו', ושאין להם מנוחה כדב. ולסטר חד - שלא משלו על כל העולם כנבוכדנצר. וג' עלעין - שכללה ג' מלכיות, פרס, מדי ובבל. כי מצאנו בנבואה השניה לדניאל שהיו בפרס ו' מלכים... (שם שם ה)
חזו הוית - על החזיונות המתחלפים והזמן הארוך שלה. בחיה רביעית ראה דניאל מה שלא ראו הנביאים לפניו, ולכן האריך בה. ואמר על הרומיים אמתני - מלשון מתונים בדין, שעשו בתבונה. תקיפה - על הגבורה, ואלו היו בהם במדה יתרה. ושנין - על יועצי רומי. וקרנין - על הקיסרים, והיועצים כשינים העובדות לטובת הגוף, והיו גדולות וטובות. ברגלה רפסה - על שלוחים הפחותים יותר שנלחמו במדינות הרחוקות. ואמר על החיה שהיא משונה, שאינה דומה לשום חיה ידועה. וקרנין י' - אלו י' הקיסרים עד שבאה ירושלים ביד הרומיים. (שם שם ז)
מן א-ל - זכר שחורבן רומי לא יהיה על מעשיהם הרעים, כי אם על האמונות, שהקרן זעירא הוא האפיפיור והכומרים המדברים. והובד גשמה - שיאבדו מעולם הזה ומעולם הבא, ותקבל בזה גם ענשה על שהחריבה הבית והצרה לישראל וגדפה. וכן ניבא עליה בלעם "וגם הוא עדי אובד", וכן בישעיה ועוד, ושאר האומות יענשו פחות. (שם שם יא)
בנבואה הקודמת לא נתבאר לדניאל ענין חיה ב' וג' ואבדנם. והראם לו כאן ביחסם לישראל. וכן הראהו עוד ענין העידנים שלא פירשם עדיין. והנבואה בלשון הקודש, שרק על בבל הראהו בשפת בבל. וקודם המשילם לדב ונמר כפי שולטנם וגבורתם, ועתה לאיל וצפיר שהם בהמות טהורות, על יחסם לישראל... (שם ח א)
...ולפיכך חלק (אברהם בברית בין הבתרים) כל ג' המינים, אמנם הצפור לא בתר. ולזה טעם נפלא, כי מפני קטנות המלכות הרביעית אין לה כריתה והעברה תוך הגזרים. ועם שהיא מלכות גדולה מאד, וטבעה יוצא בכל העולם, אבל בעצמה קטנה. וזהו שדרשו תור הוא, אלא שהוא גזלן. וזה סוד גדול בענין אדום, שהיא אומה פחותה בעצמה, אלא שהיא גוזלת... כך חשיבות אדום אינה מפני עילוי מציאותם, רק הם מציאות שקר, ולוקחים דבר שאינו ראוי...
בארו בזה, כי בעולם הזה נקרא עשו גדול, אבל לפי האמת אמר הקב"ה בעיני הוא קטן מאד, ומפני כך דומה לתור שהוא קטן. וידוע כי כאשר ראה דניאל ד' מלכיות, אמר על חיה רביעית שהיא שניא... ופרשו בזה שכל אחת מהמלכיות היתה ג', ורק הרביעית היא שניא מכל הראשונות. כי מלכות בבל היא ג', נבוכדנצר, אויל מרודך, ובלשצר. וכן מלכות מדי, כורש, דריוש ואחשורוש. וכן מלכות יון שכבדו ג' רוחות נחשב להם ג' מלכיות, ומזרח לא יכלו לכבוש, כי מזרח מעלתו עליונה משאר רוחות, כי הוא התחלה שמשם האורה באה לעולם... וכאשר מונה אותם דרך חשיבות קורא מלכות בבל שור, כי השור מין חשוב, ומלכות מדי עז, שהיא פחות מזה, ומלכות יון איל, מפני שהאיל חשוב מהעז, ומלכות יון חשובה ממלכות מדי.
ולפי דבר אחר הראה לו שרי אומות העולם יושבים בכסאות ממשלתם זה נגד זה, שכל ממשלתם אינה באחדות, רק זה נגד זה, ולכך נתן איש בתרו נגד רעהו, והוא יתברך גבוה על הכל, עבר בין הגזרים, כי ממשלתו על הכל...
והראה לו הקב"ה עוד ענין שעבוד ד' מלכיות, שזהו גם כן מעיקר הדברים אשר ימשכו אל זרעו, וזה שדרשו שם, אימה זה בבל... חשיכה זו מדי... דע כי אין מחלוקת אלו הפירושים בביאור המלות בלבד, אבל כל אחד מפרש ענין ד' מלכיות אלו.
כי ידוע שבבל היא רישא דדהבא (ראה הזהב), שהיו מקבלים כוחם ממדה שממנה הזהב. ומפני מדה זאת נמצאת בהם האימה, שנמשכת ממדה זו שהיא מדת הדין. חשיכה זו מדי, כי מדי מוכנה להעדיר את ישראל, וזה נקרא חשיכה, כי המציאות נקראת אור, וההעדר נקרא חושך, וזהו הגורם שהמלך נתן יד לזרע עשו, שכוחו נמשך מסמאל, לאבד את ישראל חס ושלום. והבן מה שאמר שהחשיכה את עיניהם של ישראל בצום ובתענית, שזהו בעצמו העדר האדם על ידי צום ותענית.
גדולה זו יון, מפני שמעמדת ס' דוכסים וכו'. והדברים ידועים מענין יון שיש לה רבוי של ששים, מפני שהיא מלכות שלישית, והשלישי הוא התחלת הרבוי, נופלת זו אדום, כי תפול נפילה ממקום גבוה מאד.
וכאשר תבין ד' מלכיות אלו תדע, כי ג' מלכיות מושלת כל אחת על ישראל בענין מיוחד... מלכות בבל לא רצתה לשעבד אותם אלא רק בגוף, ומלכות מדי רצתה לקחת נפשם, ומלכות יון רצתה לבטלם מתורתם שהיא שלמות השכל. ומלכות ד' משעבדים בהם בשלושה, בעול, והרוגי מלכות, וגזרו שלא יתעסקו בתורה, וזה מפני שמלכות ד' שקולה נגד ג' מלכיות... (גבורות ה' פרק ח)
...כי אברהם היה יחיד והד' מלכים מתנגדים לו, והיו רוצים להזקק לגלגל עינו של עולם, כי ארבע הם מתנגדים ליחיד, ולכך אמר "לגלגל עינו של עולם", שרוצה לומר לעיקרו של עולם. והצד מתנגד לעיקר, כי הוא נוטה מן העיקר להיות כנגדו. ולכך היו המלכיות ד' נגד הצדדים, והיו רוצים להתנגד לאברהם שהוא העיקר... (שם פרק י)
בפרק קמא דעבודה זרה, אמר רב יהודה אמר שמואל, עיר אחת יש לה למלכות רביעית, אחת לע' שנה מביאין אדם שלם ומרכיבין אותו על חיגר, ומלבישין אותו בלבוש של אדם הראשון וכו'. במאמר זה באו לגלות ענין מלכות רביעית עם ישראל. מרכיבין אדם שלם על החיגר, כי יתחייב כשזה קם שנופל השני, לכך נחשב האחד רוכב על השני, שאז אי אפשר שיקום זה שרוכב עליו, וכך אי אפשר שיקום יעקב, מפני שהוא רוכב עליו... ומה שהיה יעקב צולע מורה על חסרון דבר מה, ואילו היה יעקב שלם, לא היה מלאך יכול לו, ולא היה נוגע בו, ואז לא היה עשו יכול לשלוט בו לעולם.
ואמר שמלבישין אותו בגדי אדם הראשון וכו', בא לפרש כי היה לעשו העולם הזה, וליעקב העולם הנבדל מן הגשמי, ולכן יעקב חיגר ברגליו וצולע על ירכו... וכך ירש עשו מעלת הלבוש, כי מעלת הצלם היא אלקית, ומעלת הלבוש אינה אלקית, רק כבוד ויקר נראה לעינים, ודבר זה ירש עשו... ושני דברים היו לאדם הראשון, צלם אלקים שבו נברא, והיקר והכבוד מלבושו. וקאמר שמלבישין אותו קרקפילו של ר' ישמעאל כהן גדול, כי מלכות רביעית גזלה את ישראל ולקחה מהם מה שאפשר ליקח... כי הדבר הזה, היופי, ראוי דוקא לכהן גדול, וגזלו אותו בדורו של שמד, ומתלבשים בו... עד שיש להם דבר מה מן אור הפנים עם הלבוש של אדם הראשון... (נצח ישראל פרק טז)
ובפרקי ר' אליעזר, והנה מלאכי אלקים עולים ויורדים בו, הראה לו הקב"ה ד' מלכיות, ממשלתן ואבדנן. הראה לו שר מלכות בבל עולה ע' עקלים ויורד, שר מלכות מדי עולה נ"ב עקלים ויורד, שר מלכות יון עולה ק' עקלים ויורד, והראה לו שר מלכות אדום עולה ואינו יורד... אמר לו הקב"ה אם תגביה כנשר וגו' משם אורידך. הנה בטרם היתה ויצאה לפועל ממשלת החיה הרביעית בימי ר' אליעזר, הגידו חכמים כוחה והאריכות שנתנה לממשלתה משמים. ואם כן אין לך לשאול על אורך הגלות, כי אין ראוי שיצמיח קרן יהודה בימי ממשלת החיה הרביעית, כי אין זמן אחד לשני הפכים. והודיעו לנו חז"ל במדרש ענין החיה הרביעית, כי כל שלש המלכיות ראה יעקב עלייתן וירידתן, חוץ מן הרביעית שלא ראה ירידתה, כי שאר המלכיות השי"ת נותן להן ירידה מצד העולם הזה, ולפיכך יעקב שהיה בעולם הזה ראה ירידתן, אבל מלכות רביעית ירידתה מצד העולם העליון, והקב"ה בעצמו מורידה, כדכתיב "משם אורידך נאום ה'", וראה רק ירידתה מצד ה'. ואי אפשר שתהיה בטלה מלכות רביעית כי אם על ידי מלך המשיח שמעלתו ומדרגתו מן העולם העליון.
ובפרק קמא דמגילה, מאי דכתיב אל תתן ה' מאויי רשע זממו אל תפק, אמר יעקב לפני הקב"ה אל תתן לעשו תאות לבו, זממו אל תפק, זו גרממיא של אדום, שאלמלי יוצאים מחריבין כל העולם. ביארו בזה כח מלכות ד'.
ודע כי על פי רז"ל בעלי האמת, כח החיה הד' מן החמה המאור הגדול, ומונה אל החמה, ויעקב נקרא קטן, ומונה למאור הקטן, ולכן נקרא אדום, ארצו אדומה, גבוריו אדומים, ופורע ממנו אדום, שנאמר דודי צח ואדום. וידוע כי כח המלכים והמושלים מן השמש, בעבור שהיא המאור הגדול המושל בעולם הזה, ולכך מושפעים מלכי אדום ביותר, אבל השי"ת לא הוציא כח אדום אל הפועל, והם דומים לבהמה זמומה וסגורה.
ובפסחים קי"ח, שס"ה שווקים יש בכרך גדול ברומי, וכל אחד יש בה שס"ה בירניות וכו', אמר ר' שמעון ברבי לרבי, הנך למאן, אמר לו לך, ולחברך, ולחברי חברך. ביאור ענין זה, כי יש במלכות זו שמקבלים שפע עליון, ואי אפשר שיהיה כך אלא למי שיש לו מעלה אלוקית שאינה למלכות הד'. ואם כן למה נברא הדבר? אלא השפע העליון הוא רק הכנה שיהיו ישראל יורשים לעתיד לבא והבדל גדול יש, כי אף אם יש למלכות זו שפע עליון, אין ספק שהוא מתיחס לעולם הגשמי, וישראל כשיקבלו השפע הזה לעתיד לבא לא יהיה מתיחס לענין גשמי כלל. (נצח ישראל פרק יז)
הנה בארנו מענין מלכות ד' אשר חלק השי"ת לה חלק גדול בעולם עד עידן עידנים, וחכמי אמת והחסידים והקדושים קבלו עול מלכות זו עליהם, כאשר עמדו על סוד מלכות ד' זו. ועוד נוסף בפרק ערבי פסחים "שס"ה שווקים יש בכרך גדול של מלכות ד', ובכל שוק ושוק שס"ה בירניות וכו'".
כבר בארנו לך הרבה, כי מלכות ד' זו כח מלכותה במספר שס"ה... כי כח מלכות ד' יש לו הכח אשר יש לחמה (לשמש)... ובמלכות זאת שס"ה שווקים שמקבלים שפע עליון... ואמר שבכל אחת מהמעלות יש לפרנס את כל העולם. ואמרו שם הנהו למאן, כי אי אפשר לומר שיהיה דבר זה, שהוא כל כך במעלה למי שאין לו המעלה האלקית כמלכות ד', ואם כן השפע העליון הזה יהיו יורשים אותו בעתיד אותם שראוי לו, והכל רק הכנה לישראל. אבל באין ספק יש הבדל גדול, כי אף אם יש למלכות זו שפע העליון, אין ספק שהוא מתיחס אל שפע העולם הגשמי, אבל כאשר יהיו ישראל מקבלים השפע העליון הזה לעתיד לבא, לא יהיה מתיחס אל הגשמי כלל... ולפיכך כל ענין זה שיש למלכות ד' אינו רק הכנה לישראל...
פירוש כי ג' מלכיות ראה דניאל בלילה אחד, כנגד ג' משמרות שיש בלילה, אבל מלכות ד' שקולה נגד שלשתן, לכך ראה מלכות ד' בלילה מיוחד שיש בו ג' משמרות, כי השי"ת גזר על ישראל שיהיו משועבדים תחת האומות בכל חלקיהם. כי האדם יש בו ג' חלקים, גופו נפשו שכלו ודעתו, ובחינה רביעית מכלל האדם. ומלכות ד' נגד כלל האדם...
והתבאר לך כי כח מלכות ד' על כל ג' מלכיות, ולכן ניתן לה ארכה כל כך, ודבר זה הוא אריכת גלותנו, לפי גודל שלטון המלכות. (שם פרק יח)
ויש לשאול על שתי מלכויות אלו (פרס ומלכות ד') למה מלכותם נמשכת על מלך המשיח, ולא מלכות בבל ומדי? כי אלו ד' מלכיות הם מתחייבות מד' צדדים, ואלו ד' צדדים יש בהם הימין והשמאל, שהם שקולים ושוים. ובפרק קמא דיומא "אמר ר' יהושע בן לוי אמר רבי, עתידה שתפול אדום ביד פרס... אמר רב עתידה פרסיים שיפלו ביד אדום"...
מחלוקת החכמים האלו דברים נפלאים מאד, כי אף שאמרנו כי אלו ב' מלכיות דומות במשך המלכות, אבל שיהיו שתיהן נמשכות לגמרי עד זמן המשיח אי אפשר, כי יש להן בחינות מחולקות, ולכן אי אפשר שלא יהיה האחד גובר על השני. לכן אמר שם "אין בן דוד בא עד שתפשוט מלכות הרשעה בכל העולם ט' חדשים". כי יהיו ישראל נחשבים כאילו נולדו מחדש, ומפני שיוצא לפועל הכח הנסתר העליון הפנימי הוא עולם המשיח, ובזה הזמן יוולד ישראל ותהיה מלכות ד' מושלת בעולם, ומן מלכות ד' יקבל מלך המשיח המלכות...
ובחבור באר הגולה הארכנו כי שתי הקצוות יש להן סוף, ולכך יש למלכות ד' ופרס, שהן ימין ושמאל, קץ וסוף, והאמצעי שהוא הישר אין לו קצה, וזהו מדת יעקב שנקרא ישורון, ולפיכך אינו בעל קצה...
ובענין ד' מלכיות מפקפקים במלכות ישמעאל, כי יש אומרים שהיא מלכות ד', שהיא חיה גדולה מאד, אבל מדברי חכמים היודעים מצפוני התורה וסוד המלכות כלם, והם בארו כי אינה מלכות ד'... שהכתוב מעיד כי אלו ד' מלכיות יקבלו מלכות קדישין עליונים... אבל מלכות ישמעאל אף על גב שתקיפה מאד, לא עמדה מכח מלכות תקיפין עליונים, ולכך אלו ד' מלכיות מעכבים הגאולה, וארכה ניתן להם, וכל הזמן שמולכים לא יחזרו ישראל למעלתם ולמלכותם... (שם פרק כא)
ומה שאמר דיתיב (משיח) על פתחא של מלכות רביעית, דבר זה גם כן כי בציור המושכל של משיח נמצא המשיח על פתח מלכות רביעית, וכן במדרש רבות שמות, משה נתגדל בפלטין של פרעה, ואף מלך המשיח שעתיד להתגלות במהרה בימינו ישב בין העמים. וכבר ביארנו שראוי שיהיה כך, כי בשביל שההעדר דבק במלכות רביעית, שהיא מלכות שמגיע לה הפסד, מחייב דבר זה בעצמו שיגלה מלך המשיח, כי אין העולם חסר מלכות. והכל נרמז במה שיעקב היה אוחז בעקב עשו, שהעקב סוף האדם, והוא כינוי להעדר האדם וסופו, ושם דבק יעקב, כי כאשר מגיע ההעדר למלכות רביעית, מתחייבת התגלות המשיח, ולפיכך אמר שיושב על שער העיר, כי הוא סוף העיר, ושם דבק המשיח, בהעדר שלהם... (נצח ישראל פרק כח)
...ריש לקיש פתר קרא במלכיות, והארץ היתה תהו זו מלכות בבל, ובוהו זו מלכות מדי, וחושך זו מלכות יון, על פני תהום זו מלכות שאין לה חקר כתהום. ורוח אלקים מרחפת זו רוחו של מלך המשיח. הנה תמצא כי בשעה שהשי"ת ברא את עולמו סדר שיהיו ד' מלכיות, ולמה סדר כך?
וביאור זה כי ראוי שיהיו אלו ד' מלכיות נרמזות בתחלת הבריאה, כי אי אפשר שיהיה העולם שהוא עלול מן השי"ת בלא חסרון, רק נמצא אתו חסרון, והחסרון הזה הם ד' מלכיות, לפי שהמלכיות ממעטות כבוד השי"ת בעולמו... והחסרון הוא מצד העולם שהוא העלול, ומזה ימשך החסרון שהיו המלכיות מושלות בעולם, והן יוצאות מכבוד ה'. ודבר זה ראוי שיהיה נרמז בתחילת הבריאה, מאחר כי מעצם הבריאה היה ראוי שיהיה הכל תחת רשות השי"ת, כי הכל נברא לכבודו, ואם כן כיצד ימצאו המלכיות המבטלות כבודו יתברך? רק שיש כאן חסרון בבריאה עצמה.
לכך ראוי שיהיו המלכיות ד', כי המלכיות הן יציאה מכבודו יתברך, והוא יתברך אחד, והיוצא מן האחד מתיחס לד' כנגד ד' רוחות שיש בהן יציאה מן האמצע, ולכן דרש מלשון תוהו ובוהו ד' מלכיות, כי לשונות אלו באות על החסרון שיש בבריאה. ומצד החסרון נתחדשו המלכיות. ובסילוק ד' המלכיות נאמר "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד", וכל זמן שאלו המלכיות מושלות בעולם, אין כבוד ה' נגלה בעולמו, ומצד החסרון הזה שהיה בבריאה עמדו ד' המלכיות שלקחו המלכות מישראל, שאומה זו נבראה לכבוד ה', כדכתיב "עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו", והן מבטלות כבודו יתברך בעולם התחתון. ואף אם ימצא במלכיות דבר מה הנותן כבוד לשמו, השי"ת אינו חפץ לא מדובשם ולא מעוקצם, כי עיקר כבודו הוא, שהוא יתברך אחד בעולמו, ודבר זה ממעטין האומות, ולא נבראו לזה אלא ישראל המעידים על אחדותו בעולם... אמנם ראוי היה שיהיו ד' מלכיות אלו מתקשרות ומתחברות עם ישראל עד שיהיה הכל אחד, ומפני חסרון העלול שבבריאה שאינה בשלמות אי אפשר שיהיה כך, עד שיכלה מלך המשיח ד' המלכיות, ואז יהיה העולם בשלמות כמו שראוי.
וכאשר ראה דניאל המלכיות ראה אותן בדמות ד' חיות. כי האדם יש לו הממשלה על החיות, ולכן ראוי שתראה הממשלה בעולם בתואר אדם, אלא שממשלת המלכיות הללו חסרה המעלה האלוקית הנבדלת שהיא לאדם, ומצד זה יש להם הכח הבלתי אלוקי, ונראות בתואר החיות, כי החיה חסר לה הכח האלוקי הנבדל, ויש בה יותר הכח הבלתי אלוקי. וכאשר ראה מלכות המשיח ראה אותו בתואר אדם, כי מלכותו תהיה אלוקית לגמרי.
אמנם כאשר ראה נבוכדנצר הרשע ד' מלכיות ראה אותן בתואר ובצלם אדם, כי אלו המלכיות הן כמו ד' הכוחות שבאדם. המלכות הראשונה כנגד הכח הנפשי שבאדם, שהוא כח מושל ביותר. והמלכות השני כח גופני, שענינו כי הוא לעולם חסר ומקבל תמיד, וזו מלכות מדי והפרסיים המבקשים תמיד לבלוע. והמלכות הג' שדניאל ראה אותה כנמר היא נגד החלק הג' שבאדם, השכל, שמלכות זו היתה בה החכמה והתבונה ומבקשים החכמה, כמבואר מן היונים, ולכן היו נותנים דעתם לבטל התורה מישראל, כי היא חכמה יותר עליונה מהחכמה האנושית שהיתה להם, והיא אינה שייכת להם, כי העזות שייכת למי שיש לו חכמה, וכן מדת ישראל עזות. ומה שגזרו היונים שמדות, היתה הכוונה לא לכלות את ישראל כבמלכות ד', אלא לומר שאין להם חלק בה', כי רק לנו המעלה האלוקית.
ועוד ראה דניאל חיה רביעית שניא מכל חויתא. ודבר זה נגד מה שהאדם כלול מג' כחות אלו, לא ככוחות מחולקים, אלא שיש באדם כח משותף לכל ג' החלקים יחד. ולכן נקרא האדם חי מדבר, כי הדבור כולל כל הג' חלקים, הלשון הגופנית ופעולת הנפש והשכל. וכן כוללת המלכות הד' ג' הקודמות...
דניאל ראה שלשת המלכיות בלילה אחד, והרביעית בלילה אחד, למה? רבי יוחנן אמר ששקולה כנגד שלשתן, ר' שמעון בן לקיש אמר יתירה עליהם... והיא מבקשת הכל, ושלא יהיה אחר עמה במציאות. לעומת זאת מלכות בבל היתה מבקשת החשיבות, והיותה חשובה על הכל, ומלכות ב' היתה אוהבת לאסוף הכסף והעושר ולא תשבע, והמלכות הג' היתה עזה וזריזה לכבוש ארצות מרחוק, ומלכות ד' היא על ההשחתה, ולכן נמשלת לברזל. כי היא רואה עצמה שהיא כל ואין זולתה, ולכן היא רוצה שלא יהיה נמצא אחר, ולכן היא משחיתה הכל... וכל זה כי המלכות הד' דבק בה ההעדר, כי היא סוף וקץ המלכיות, ויהיה איבוד והעדר לכל המלכיות, וההעדר מביא להעדר אחר, ולכן היא משחיתה הכל.
ויש שואלין היכן נרמזה מלכות ישמעאל, שהיא מלכותא רבתא ותקיפא? תשובת השאלה, כי לא יחשוב הכתוב אלא המלכיות שקבלו מלכות קדישין עליונים שירשו מלכות ישראל, והם הד' מלכיות, אבל מלכות ישמעאל לא ירשה כוחה ממלכות ישראל, כי כוחה ותוקפה נתן לה השי"ת בפני עצמה, בשביל שישמעאל מזרע אברהם, ואם כן יש לו תוקף בפני עצמו, ולא כד' מלכיות שנטלו מישראל ועתידים להחזיר להם המלכות. (נר מצוה)
וכאשר תבין אלו הדברים על עומקם, תדע להבין ענין אומה זאת מה שיש להם הדרת פנים ומלבוש ותכשיט, שאלו שלשה הם מצטרפים אל האדם, ומקום חשוב הוא הרביעי שייך לאדם, כי כל אדם יש לו מקום מיוחד, וכל אלו דברים נמצאים במלכות רביעית, וכלם ענין אחד, שהם מייפים את האדם ונותנים כבוד ויופי ויקר עם חשיבות המקום, שזהו ענין עשו... וכאשר רואים עצמם בחשיבות אשר יש להם, גוזרת מלכות ד' סך קירי פלסתר, כי ברכות של יצחק אבינו אין בהם ממש, ונותנים טעם לדבריהם אחוא דמרנא זייפנא, מאי אהני לרמאי ברמאותיה. כלומר שמאחר שלא באו הברכות ליעקב רק דרך תחבולה ולא מעצמם, אין בברכות אלו ממש, כי הברכה ראוי שתבא מעצמה... ומסיימין ווי לדין כד יקום דין, ודבר זה גוזרין על עצמם מצד הרכיבה, כי מאחר שרוכבין עליו, ודבר זה מורה ממשלה גדולה אשר יש להם על ישראל, ואם כן אם עומד יעקב אשר הם רוכבין עליו, בזה נראה המעלה העליונה שיהיה ליעקב שיהיה עומד מרכיבה זאת ויהיה התגברות שלו על עשו, ובזה יהיה מאבד אותו לגמרי. ודבר זה כי יעמוד יעקב בכח קדוש שלו, וכח זה הוא אש ולהבה לעשו, כדכתיב (עובדיה א') "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש", ותבין שיקרא בית עשו קש, כי כל זה מדריגות עשו, כי גם הקש והמוץ כלם הם מלבוש לפרי, וזהו ירושת עשו.
והנה תבין שכל אלו דברים אשר יש להם כולם אינם אמיתות הצלחה בעצם, כי קרקפילו של ר' ישמעאל אינו עצמי להם רק גזלו וחמסו מהם, ואפשר החזרה למקומו, וגם אין זה רק לתאר עצמם, ואין זה להם מצד עצמם, וכן המלבושים הם כבוד נראה ואינו דבר בעצם, וכל כבוד אפשר הסרה, כמו שאפשר שיוסר המלבוש מן האדם... וכאשר יוסר אין לו חזרה לעולם. וכבר אמרנו כי ענין עשו מתדמה כאדם בלבד, ואינו אדם, אבל ענין יעקב הוא הפך זה שכל ענינו בעצם, והלקיחה מהם והבטול הוא דבר מקרה... (חידושי אגדות עבודה זרה י ב)
התהלכנו בארץ - ירשנו כולה, והיא בשלוה. הסוסים ירמזו למושלים בכפה שירשו את הארץ בקלות, האדומים ירמזו לבבל, והאיש על שה' כבש אותה תחתיו. והשרוקים מורים על מדי ופרס שהיו ב' מלכיות, והלבנים על אנשי אנטיוכוס, ולא הראהו מטיטוס כל עוד לא דבר מהחורבן. (זכריה א יא)
לבנים - על אנטיוכוס, על לבושם או על יפים. ברודים - ישמעאל שיש בהם לובן, שהם מבני אברהם ואוחזים במצוותו. אמוצים - רומיים ששרפו הקודש לאפר. הברודים - הרומזים לישמעאל לא יצאו לדרום, ולא כתב בהם "אחריהם", כי לא השחית את עכו"ם, ומושלת כאחת עמה. (שם ו ג וו)
מלכו אחרי - כי מלכות כשדים ניטלה מכל וכל, וכן נטלה מלכות עכו"ם הכל, אבל מעכו"ם לא נלקחה לגמרי. רגליא - מלכות ישמעאל תתחזק על מלכות ראמילוס, ובקצת מקומות יהיו חלשים נגדם. (דניאל ב מ)
כי מעלה גרה הוא - מדוע אמר בכל אלו מין הטהרה שלהם? כי על ידי כך אלו גרועים מהשאר, כעשו המראה שאין תוכו כברו, והם מולידים תכונה זו גם בלב האוכלם. ולכן דרשו רז"ל הגמל - זו בבל, כמו שאמר את גמולך שגמלת לנו... חזיר זו אדום, מראה עצמה כשרה והורגת הצדיקים, רוצה לומר כל מה שאלו הראו טובה היה רק זיוף. (ויקרא יא ד)
...והנה אמרו חז"ל במדרש רבה, ארנבת וגמל ושפן רמז לג' מלכיות הראשונים שמשלו עליהם הג' אומות שנמשלו להנך ג', והחזיר הוא הגלות הד', והטעם להמשל הוא שידוע שג' טמאים הראשונים סימן טומאה שלהם בחוץ, כלומר בפרסותם, והוא צפורן, והם מעבודת גלולים, וכן ג' גליות הראשונים נתגלה עונם שהיה בפומבי, אבל האחרונים שהוסתרה עונם מפני שהיה בהם שנאת חנם, לכן נמסרו לידי אדום שנמשל לחזיר, שסימן טומאה שלו הוא גם כן בסתר... (קול אליהו יומא)
ומלכו רביעיא - לא אמר ואחרי, כי רומי עמדה לאיטה, וזמן מה היתה יחד עם מלכות יון. מנהן פרזל - שמלכות ד' תתחלק לאדום וישמעאל, פעם תגבר זו ופעם זו. (דניאל ב, מ ומא)
ארבע רוחי שמיא - שהד' מלכיות תמיד במציאות, אלא שתמיד אחת מהן גוברת. (שם ז ב)
דחלא ואימתני - שרומי היתה אכזרית מאד שלא ימרדו בה, בחילא - והנהיגה בתבונה רבה. ושינין - שלעסו וערבבו העמים להיות עם אחד, אכלה ומדקה - אלו שלא היו לעם אחד החריבה. וקרנין י' - לדעתי כי בסוף תכלול מלכות רומי י' מלכיות. (שם שם ז)
במדרש הנמצא כזה... הענין הוא כי מדריגת האבות היא למעלה מעולם הזה ואין הסתכלות האומות מגיעה לשם, כמו שכתוב אחת היא וכו', שהם באחדות הנעלם, אבל השבטים המה עמודים שהעולם עומד עליהם, והארה שלהם מתפשטת לכל הרוחות, והם עומדים מול כל הד' מלכיות... לכן בחנוכה קוראים בנשיאים, שעיקר שקבלו בני ישראל המלכות מתחת ידי הרשעים נתקיים בחנוכה ביונים, כי כל הד' מלכיות נפסקו מעצמותם ולא קיבלו בני ישראל המלכות מתחת ידיהם, זולת מיון, והוא חינוך והתחלה על מלכות המשיח שיקבל המלכות בשלימות, לכן נקרא חנוכה, ולאשר הי"ב שבטים הם שורש המלכות שמים שמחזירין המלכות להשי"ת והמה מבטלין מלכות הרשעה, לכן קורין בנשיאים... (בראשית מקץ תרמ"ו)
כשעמדה מלכות יון... ובודאי יש לבני ישראל להאמין כי כל הכחות של האומות ואשר מצליחים בגזירותיהם הכל בהשגחה עליונה לטובת בני ישראל, כמו שכתוב מלכותך מלכות כל עולמים, וכל הד' מלכיות הם רק כדי לצמוח מזה הכרת מלכות שמים, כענין שאם יזכה יבחין, ולכן בעת הגאולה מכל מלכות נתגלה שכל כח המלכות היה מהבורא ית', וזה ענין הלל והודאה... (חנוכה תרל"ז)
אלה הנסים שנשארו קבועים לדורות הם ישועה לכלל ישראל, כי הד' מלכיות המה מסתירים מלכות שמים, וכתיב ד' פעמים כי לעולם חסדו בהלל, והם ביטול הד' מלכיות, "יאמר נא ישראל כי לעולם חסדו", הוא מול מדי שביקש המן לאבד כל היהודים ו"יאמרו נא בית אהרן" הוא חשמונאי ביטול מלכות יון, "יאמרו נא יראי ה'" לעתיד בביטול מלכות הרשעה, ואיתא בהלל הגדול כ"ו כי לעולם חסדו, נגד כ"ו דורות שניזונו בחסדו ית' בלבד, אחר כך נתן לנו הקב"ה התורה היה מוכן להיות קיום העולם בתורה ומצוות, אכן קמו אחר כך הד' מלכיות לבטל הנהגת התורה, ועשה לנו הקב"ה חסדים לבטל הד' כחות של סט"א, והד' כי לעולם חסדו מוכנים רק לבני ישראל, ולכן היה על ידי נסים ונפלאות. (שם תרנ"א)
בענין שמיעת יתרו אחר יציאת מצרים, נראה כי זה היה שכר הגלות... ולכן כתבו חז"ל שאת ספחת בהרת צרעת נגד ד' מלכיות, שכל הד' גליות הוא כדי להוציא הניצוצי קדושה שמעורבין בסט"א, ועל ידי הגלות מתבררין ועולין... (שמות יתרו תרנ"ב)
במדרש רבה וזאת התרומה... ובמדרש תנחומא מונה זהב וכסף ונחושת כנגד שלש המלכיות הראשונות כמו במדרש רבה, ומסיים ועורות אלים מאדמים כנגד מלכות אדום... ונראה לפרש, דהנה יש להתבונן מה ענין ד' המלכיות אצל המשכן. ויש לומר דהנה במדרש רבה (בראשית ב' והארץ היתה תוהו וגו', זה מלכות בבל וכו', הרי כי נרמזו בתחילת הויתו של עולם, וכן דרשו ז"ל (שם ט"ז) בד' נהרות הארבע מלכיות, ואף כי אלמלא חטא אדם הראשון לא היה הרע כלל בעולם, ובהכרח לומר ששורש שרשם הוא בקדושה, ורק מחמת החטא כשנשתלשלו למטה נעשו לרע גמור, עד שהם מתנגדים למלכות שמים. ועל כן המשכן שהוא בדוגמת כלל בריאת העולם, כמבואר במדרשים... על כן נרמזו נמי תיכף בתחילת הויית המשכן הארבע מלכיות, שהכוונה לקרב באמצעות המשכן והמקדש את כל באי עולם תחת כנפי השכינה, וכמו שיהיה הענין לעתיד, כדכתיב (צפניה ג') כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כולם בשם ה', והיינו משום שאז רוח הטומאה יעביר מן הארץ, וישוב הכל אל השורש, ובשרשם הרי הכל בקדושה, וזה שבא הרמז בתחילת הוית מועדי אל בארץ. והנה שלש מלכיות הראשונות שלהן רמז גמל שפן ארנבת, כבמדרש (ויקרא רבה י"ג) סימן טהרה שלהם מבפנים, והם מעלה גרה, אך סימן הטומאה שלהם בחוץ שפרסה אינה מפריסים וזה מורה שבפנימיות יש בהם שורש קדוש אך בחיצוניות נעשה רע וטמא, ועל כן לעתיד שיעביר רוח הטומאה וישאר השורש קדוש יתקבלו להקדושה, ועל כן נתקבלו זהב וכסף ונחושת למעשה המשכן בפנים, אבל אדום שהיא בהיפוך, שסימן הטהרה שלה הוא מבחוץ וסימן הטומאה בפנים, ומורה ששרשה בקדושה הוא רק בחיצוניות שבה, אבל בפנימיות שלה כולה רע, ומזה הטעם כתיב (עובדיה א') ולא יהיה שריד לבית עשו, שלעתיד שתתגלה הפנימיות לא יהיה לעשו שום מקום מציאות, על כן בלתי מתקבל מדוגמא דידיה למשכן, ומכל מקום חלקי הטוב שבחיצוניותו לא יאבד, ולעתיד תהיה ממנו קליפת הפרי, כי הקליפה צריכה להיות שומר לפרי, אלא שבזמן הזה הקליפה היא בטומאה, ולעתיד שתתבטל מציאות הטומאה תהיה הקליפה גם כן מצד הקדושה. ויש רמז לזה שבקצת פירות גם הקליפה נאכלת עם הפרי... ובכן לא פליגי המדרשים, דבמדרש רבה מיירי מה שנתקבל לגוף המשכן, שהוא כסף וזהב ונחושת, לזה אמר שברזל שהוא נגד אדום לא נתקבל, אך בתנחומא איתא ועורות אלים מאדמים, שהוא מכסה לאוהל כקליפה לפרי, והוא בחיצוניות, זה נתקבל מאדום, שבחיצוניות שלו היה מעט ושורש טוב. (שמות תרומה תרע"ג)
ארבעה מיני קרבנות יש בפרשה, עולה ושלמים חטאת ואשם, ונראה דהנה קרבן כשמו, שהוא מקרב את לב ישראל לאביהן שבשמים, והם לעומת ד' מלכיות שכל ענינם להתנגד לענין זה, ושלא תופיע מלכות שמים בעולם הזה באמצעות ישראל, והם כחות רעים שאינם מניחין את ישראל לעסוק בתורה ובמצוות לקרב את לבם להשי"ת, וידוע שהם לעומת ד' אותיות הוי"ה וג' אבות ודוד המלך ע"ה. ויש לומר דהנה כבר אמרנו שד' מלכיות הם שורש עבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ולשון הרע הוא הכולל כל ג' העבירות כידוע, וכמו שג' האבות הם כנגד ג' עבירות אלו, אברהם תיקן חטא גילוי עריות... דוד המלך תיקן חטא הדיבור... (ויקרא תרע"ב)
והנה דוגמת זה הם ארבע המלכיות ועמלק, שארבע המלכיות אף שהם חלק רע ומתנגדים למלכות שמים, והם כח מושך לעבירות, מכל מקום באשר ענינם לעשות בחיות וכחות הנפש, ויש דוגמתם בקדושה, כי שורשם ושורש שורשם עד למעלה ד' אותיות השי"ת, על כן יתבררו ויתלבנו ויצרפו לעתיד וישארו מהם חלקי הקדושה, ויהיה ענינם כח מושך לדוגמתו בקדושה, וחלקי הרע יתפרדו מהם לחרפות ולדראון עולם... (שם צו תרע"ג)
ובאשר את זה לעומת זה עשה האלקים, עשה כנגדן ד' מיני כחות המתנגדים למציאות, והם ארבעה גוליירין בישין, עון משחית, אף חימה, הנרמזים בפסוק אחד, והוא רחום יכפר עוון, ולא ישחית, והרבה להשיב אפו, ולא יעיר כל חמתו. והם שורש לד' הענינים המתנגדים למציאות, הן בעולם, הן בשנה, הן בנפש. בעולם נרמז בפסוק והארץ היתה תוהו וגו', ובמדרש דורשו על ד' מלכיות המתנגדים למלכות שמים, והיינו שד' מלכיות אלו הם נשפעים מד' כחות רעים... ונראה שמלכות בבל מקבילה למרה אדומה בנפש, ובמתכות הוא זהב... ויסודה יסוד אש שממנה הגיאות העולה היא למעלה והחימה, וזה מצינו בנבוכדנצר... ושור שמלכות בבל הוא האחרון מד' גוליירין בישין, שהוא חימה. מלכות מדי מקבילה למרה לבנה, ובמתכות כסף, כמו שכתוב (דניאל ב') חדוהי ודרעוהי די כסף, ויסודה מים שמהם בקשת התענוגים והתאוה, וסעודת אחשורוש לעד... ושורש מלכות מדי הוא הראשון מד' גוליירין בישין שהוא עוון, וסתם עוון הוא התאוה.
מלכות יון מקבילה למרה ירוקה שבנפש, ובמתכות היא נחושת, כמו שכתוב (דניאל ב') מעוהי וירכתה די נחש, ויסודה רוח שממנה תאות הממשלה ולרדוף באף את מי שאינו נכנע אליה. ושורש מלכות יון הוא השלישי מגוליירין בישין שהוא אף. מלכות הרשעה מקבילה למרה שחורה שבנפש, ובמתכות ברזל ראש המשחית, וחרס, כמו שכתוב בדניאל, ויסודה יסוד עפר וכמו העפר שהוא מבלה ומכלה את הכל, כך טבע המלכות הזאת להשחית את הכל... וכמו בעלי מרה שחורה שהם שונאי המציאות כנודע, ושורש מלכות הרשעה הוא השני מגוליירין בישין שהוא משחית...
ונראה שהדורון הוא שלעתיד לבא יתבררו מכל הכחות שבעולם כל חלקי הקדושה... ועל כן שלש המלכיות הראשונות שהם זהב וכסף ונחושת, שהם יראה ואהבה והתפארת והעוז יהפך לקדושה, וזהו הדורון למלך מלכי המלכים הקב"ה, אבל מדות השחתה והעדר המציאות אין דוגמתן בקדושה, כי ענין קדושה הוא החיים והמציאות, ואפילו העונשין הם רק לתקן ולהדחות את המתנגד למציאות, ועל כן ברזל לא נמצא לא במקדש ולא במשכן, על כן לא נתקבל מהם הדורון לעתיד לבא, ועל זה נאמר (עובדיה א') ולא יהיה שריד לבית עשו. (שם צו תרע"ה)
והנה ד' מלכיות מושפעים מד' כחות הסט"א הנ"ל, וסדרם כתב המהר"ל בספר נר מצוה, כי בבל נגד כח הנפש, ומדי כנגד כח הגוף, ויון כנגד כח השכל, ואדום כנגד כח הדיבור שהוא כולל האדם בכל שלושת הכחות שלו. ולפי דרכנו הוא כח הלשון הרע... ומעתה יובן דהמדרש רבה מונה והולך שאת וספחת ובהרת הם שלש המלכיות הראשונות, היינו שהן מקבילות ומקור משחת שלזה הוא לזה. ושאת הוא גבוה הוא מקביל למלכות בבל שלעומת כח הנפש דקדושה, וזה היה כל ענין בבל להתגאות ולהתנשאות, כמו שאמר נבוכנדצר אעלה על במתי עב אדמה לעליון. ספחת היא טפלה מקבילה למלכות מדי שלעומת כח הגוף דקדושה, וזה כל ענין מדי לעסוק רק בהנאת הגוף החומרי, וסעודתו של אחשורוש ומעשה ושתי יוכיחו. בהרת מקבילה למלכות יון, לעומת בהירות השכל דקדושה, וזה ענין מלכות יון שרצו להתגבר בחכמות החיצוניות שלהם, אך המלכות הרביעית אין לה גוון ומראה נגע מיוחד רק שהיא כנגד כולם, שכחה הוא לחבר את הרע לעומת צלם אלקים המחבר לקדושה.
והנה ענין מראות נגעים איתא בכוזרי שהוא מחמת הסתלקות האור האלקי... וכן הוא בכתבי האר"י ז"ל, שבהסתלקות כח עליון נתהוה הנגע. ולפי דברי המדרש שהם כנגד ד' מלכיות נוכל להסביר ענין טומאת נגעים דשאת וספחת ובהרת הם מתהוים משלושת הכחות הרעים שמג' מלכיות, ושבשביל זה נסתלק כח עליון, ובאשר נסתלק הכח העליון שהוא הצלם אלקים שבו כח החיבור ונשאר מקום הנגע כמת, שורה במקומו כח רע שלעומת צלם אלקים, והוא המחבר הרע להטוב, והיא כח מלכות הרביעית, וכאשר נתחבר הרע אז הרע יונק מהקדושה וזוהי הטומאה... (שם תזריע תרע"א)
והנה אדום הוא ההפוך מתורה שבעל פה, כמו שנאמר "והאבדתי חכמים מאדום", שמע מינה שיש בהם, כמו שאמרו רז"ל, והיינו שאומרים ידם רמה בחכמות אנושיות. ותורה שבעל פה גם היא חכמה אנושית שנבעה מלבות בני אדם, אבל מלבבות שלימות אשר כל ישעם וחפצם לעשות רצון קונם ומכירים כי הוא הנותן חכמה בלבם. ומלכות רביעית זו מלאה חכמות אנושיות, וכמו שכתבתי במקום אחר שחכמי יון ואריסטו בראשם היו בימי שמעון הצדיק שהוא ראש חכמי המשנה והתחלת תורה שבעל פה, ואדום בראשם... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד יז)
...כי נגד זה הם ד' מלכיות, בבל נגד רע במעשה ובכח הנפש, וענין גדול הוא כאשר מתגבר עד הלב שכל הרגשות הלב בחשקות וכיסופין רק לרע, וזהו על ידי שמחשיך ומאפיל לגמרי כח רצון הטוב הגנוז בחלל הימני דלב... וזהו ענן גדול שמחשיך לגמרי ואין מניח להתעורר בקושיא ותירוץ כלל עד שגם אור מועט דאמונת הלב נעלם, וזהו מלכות פרס שבקשו להשמיד וכו', כי הלב ממנו תוצאות חיים, וכאשר לב אין הרי זה מבקש להרוג... וכשחס ושלום מתגבר יותר עד המוח להחכים בכל יום בחכמות חיצוניות תאוות ורצונות חדשות לרע, ולהשכיח רצון השי"ת זה נגד יון, שנודע מחכמת יונית שהוא שורש חכמת חיצונית, ולכן מנמרת בגזרותיה... ונוגה לו סביב ידוע דקליפת נוגה הוא נגד דברים המותרים ודברי רשות, וזהו נשמה לנשמה ושורש הנעלם וכתר דרע שנגדו אדום כנודע, דראשית גוים עמלק, שההתחלה הוא על ידי דבר הרשות להיות נמשך בתאוות הרשות ותענוגים המותרים רק בלא שום סרך מצוה, זהו שורש דיצר רע המסית, ומן ההיתר בא לאיסור, וזו נכללת פעמים בטוב ופעם בג' קליפות האסורות... (חלק ב צדק הצדיק עמוד קד)
...ישועות זה סדר נזיקין, כי עיקר צורך הישועה הוא על ד' אבות נזיקין הבאים על ידי שאור שבעיסה, והמה נגד ד' גליות השולטים על נפשות ישראל מבחינת ד' מדות הרעות שבנפש, והם עבודה זרה קנאה תאוה וכבוד, שהוא כעס ותאוה והתנשאות, בבל כנגד כח עבודה זרה, שעשה צלם דדהב, ובזה שלט והחריב את הבית, אף שהיה בהם יצרא דעבודה זרה עד שבטלוהו אנשי כנסת הגדולה. מלכות מדי כנגד תאוה, כמו שכתוב (ברכות ח') בג' דברים אני אוהב את הפרסיים וכו' וצנועים בדבר אחר, והגם שדבר זה הוא כפרישות, באמת הוא בהיפך על ידי שהם שטופים כל כך בהתאוה על ידי זה בושים עצמם מזה... ויון הוא בחינת גיאות והתנשאות על ידי שהם חכמים בעיניהם וזה ענין חכמת יונית חכמה חיצונית. ואדום הוא בחינת כעס, כענין שנאמר ועל חרבך תחיה, שהוא כעס ורציחה... (פרי צדיק בראשית ב)
...והיינו דג' מלכיות הם כנגד ג' קליפות הקנאה התאוה והכבוד שהוא הגיאות, בבל אנת רישא די דהבא, ופרס ומדי כנגד התאוה, והקנאה והכעס כנגד יון שגזרו גזירות שמד, וג' קליפות אלו כנגד עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, דגאות הוא כנגד עבודה זרה, כמו שכתוב (סוטה י"ד) כל מי שיש בו גסות הרוח כאלו עובד עבודה זרה... והתאוה כנגד גילוי עריות, וקנאה היא כנגד שפיכות דמים, ומלכות אדום הוא שורש כל הקליפות, והוא כנגד לשון שקר, וכמו שאמרו (ב"ר ס"ג) עשו -הא שוא שבראתי בעולמי... והוא יש לו סימן טהרה הנגלה מפריס פרסה, שזה דרכו להסתיר עצמו ולרמות, כי ציד בפיו... והג' מלכיות יש להם סימן טהרה הפנימי שהוא באכילה, ועל זה אמר במדרש רבה שמקלסת להקב"ה, רק בנגלות יש להם הסימן טומאה, ושינה הכתוב, דכתיב לא יפריס לשון עתיד, ובארנבת ופרסה לא הפריסה, לשון עבר, והוא דהגמל שמרמז למלכות בבל רישא די דהבא, שורש הקליפות, בו מפורש בנגלות הרע בהווה, ובשפן שמרמז למלכות פרס, ובהם איתא בג' דברים אוהב אני את הפרסיים... עליו נאמר ופרסה לא יפריס לשון עתיד, שעתיד להגלות נבלותו... ובארנבת שמרמז למלכות יון... שהם בחכמת יונית העמידו דרך ישר במדות, מה שנאה בעולם הזה להנהגה, עד שהקדמונים הביאו בספריהם מדברי חכמיהם, אך בשורש חכמתם הוא מינות גמורה, וכתבו שנמצא אחר כך על ארסטו הראש שלהם שהיה מלא תאוות ותועבות, וזהו שאחר כך ופרסה לא הפריסה, שבשורש יש לו הטומאה בסימן הנגלות... (שמיני ח)