אונן   אבלות

(ראה גם: אבלות)

תלמוד בבלי:

אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים... מאי טעמא, קא סבר אנינות דלילה דרבנן, וגבי פסח לא העמידו דבריהם במקום עשה. (פסחים צא ב)

תנו רבנן, כי כן צויתי... באנינות יאכלוה... (יומא ה ב)

לימא כתנאי, מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר, אין לו בית אחר אוכל בבית חברו, אין לו בית חברו עושה לו מחיצה עשרה טפחים, אין לו דבר לעשותה מחיצה מחזיר פניו ואוכל, ואינו מיסב ואוכל, ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין, ואין מברך ואין מזמן, ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו, ופטור מקריאת שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, ובשבת מיסב ואוכל, ואוכל בשר ושותה יין, ומברך ומזמן ומברכין ומזמנין עליו, וחייב בקריאת שמע ובתפלה ובתפילין ובכל מצות האמורות בתורה, רבן גמליאל אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן, ואמר ר' יוחנן תשמיש המטבע איכא בינייהו... (מועד קטן כג ב)

האונן ומחוסר כפורים צריכין טבילה לקדש אבל לא לתרומה. (חגיגה כא א)

...מה פסח אונן אסור בו, אף תרומה אונן אסור בה, אמר רבי יוסי בר חנינא אמר קרא וכל זר, זרות אמרתי לך ולא אנינות... (חגיגה ע ב, וראה שם עוד)

דאמר ר' יצחק מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו, אפילו בשעת אנינותו של אדם יצרו מתגבר עליו. (קידושין פ ב)

ולא היו (קרוביו של הרוג בי"ד) מתאבלין אבל אוננין, שאין אנינות אלא בלב. (סנהדרין מו ב)

כל הזבחים שקבל דמן זר אונן... פסל... אונן מנלן, דכתיב ומן המקדש לא יצא ולא יחלל, הא אחר שלא יצא חילל, רבי אליעזר אמר מהכא, הן הקריבו, אני הקרבתי, מכלל דאי אינהו אקריב שפיר אישתרוף... דבי רבי ישמעאל תנא אתיא בקל וחומר מבעל מום... (זבחים טו ב)

...אונן נוגע ואינו מקריב ואינו חולק לאכול לערב... אונן נוגע, ורמינהי אונן ומחוסר כיפורים צריכין טבילה לקודש, אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן לא קשיא, כאן בשטבל כאן בשלא טבל, וכי טבל מאי הוי הא הדרא עליה אנינות... רב אסי אמר לא קשיא, כאן שמת לו מת בארבעה עשר וקברו בארבעה עשר, כאן שמת לו מת בשלשה עשר וקברו בארבעה עשר, יום קבורה לא תפיס לילו מדרבנן. מאן תנא אנינות לילה מדרבנן, רבי שמעון היא, דתניא אנינות לילה מדברי תורה, דברי רבי יהודה, רבי שמעון אומר אונן אינו מדברי תורה אלא מדברי סופרים, תדע, שהרי אמרו אונן טובל ואוכל את פסחו לערב אבל לא בקדשים... (שם צח ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

אמר רבי חנינא מתניתא אין אנינה טמאה אלא למת בלבד, אי זו היא אנינה, משעת מיתה ועד שעת קבורה, דברי רבי, וחכמים אומרים כל אותו היום... מת ונקבר לאחר שלשה ימים על דעתיה דרבנן אסור כל אותו היום, על דעתיה דרבי אסור עד שלשה ימים... (הוריות יז א)

מדרש רבה:

...באונן מניין, שנאמר ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, וכיון שכעס נתעלמה ממנו הלכה, שאונן אסור לאכול בקדשים. (ויקרא יג א)

למה נקרא שמו און, שכל ימיו באנינות... (במדבר יח יד)

תוספתא:

אין אונן רשאי להביא זבחים כל שבעה, אחד זבחים שהן ראויין לבא נדבה, ואחד זבחים שאין ראויין לבא נדבה, אפילו יין ואפילו עצים ואפילו לבונה, שנאמר שלמים... כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל, דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר כל אותו היום, ר' שמעון אומר גומר את העבודה שבידו ובא לו. אבל כהן הדיוט שעמד ומקריב ומת לו מת, מניח את העבודה שבידו ויוצא... (זבחים פרק יא)

מסכת שמחות:

איזהו אנינה מיום מיתה עד יום קבורה דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים אין לך איסור באנינה אלא יום אחד בלבד. (ד יט)

ילקוט שמעוני:

מי שמתו מוטל לפניו פטור מקריאת שמע וכו', אמר רבי כתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, ימים שאתה עוסק בהם בחיים, ולא ימים שאתה עוסק בהם במתים. (דברים פרק טז, תתקד)

לקח טוב:

...שיכול אין לאסור באנינה אלא הבנים בלבד, מנין לרבות כל האמור בפרשת כהנים ומוסיף עליהם אחיו ואחותו מאמו ואחותו הנשואה, לכך נאמר כאלה. אותי, הכהן אסור באנינה, אין הלוים אסורים באנינה בשיר... (שמיני)

רש"י:

קחו את המנחה - אף על פי שאתם אוננין וקדשים אסורים לאונן... כי כן צוותי - באנינות יאכלוה. (ויקרא י יב ויג)

היום הקריבו - אמר לו משה, שמא זרקתם דמה אוננים, שהאונן שעבד חילל, אמר לו אהרן וכי הם הקריבו שהם הדיוטות, אני הקרבתי, שאני כהן גדול ומקריב אונן. (שם שם יט)

לא אכלתי באוני ממנו - מכאן (שמעשר שני) שאסור לאונן. (דברים כו יד)

רמב"ן:

אל תפרעו - ...וכל זה כדרך האסמכתות בתלמוד, ואין פריעה ופרימה באבלות אלא מדברי סופרים, או שיהיה יום ראשון הלכה למשה מסיני נלמד מן האנינות כפי דעת הגאונים, אבל עיקר הכתוב הזה אזהרה בבני אהרן. ושמא פירושו כבר אמרו רבותינו שכהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל, ואם מת לו מת אסור לפרוע ולפרום עליו ולהטמא לו... וכיון שכן הוא, אם הניח העבודה ויצא באנינות יתחייב ככל כהן שמניח עבודה ויוצא לרצונו... אבל בניו שהיו משאר הכהנים לא היו רשאין להקריב ביום הזה, כי היו אוננין, ואונן שעבד חלל, והיו חייבים להטמא לאחיהם, וכן היו רשאין או חייבין לפרוע ולפרום. ומשה הזהירם מכל זה הוראת שעה, ולכן צוה אל מישאל ואלצפן שיטמאו למתים הם ולא הכהנים וצוה להם שלא יפרעו ושלא יפרומו... (ויקרא י ו)

...ורז"ל נחלקו בפרק ב' דזבחים ואמרו, אונן מנא לן דמחלל, דכתיב מן המקדש לא יצא ולא יחלל, הא אחר שיצא חלל, ור' יהודה אמר מהכא, הן היום הקריבו וגו', אני הקרבתי, דאי אינהו הקריבו שפיר וכו'. ובפשט כלשון א' וכן בתורת כהנים... (שם כא יב, וראה עוד כהן גדול-עבודה)

משנה תורה:

האוכל מעשר שני באנינות של תורה לוקה, שנאמר לא אכלתי באוני ממנו... (מעשר שני פרק ג ה)

איזהו אונן, זה המתאבל על אחד מן הקרובים שהוא חייב להתאבל עליהן, וביום המיתה הוא אונן מן התורה, ובלילה אונן מדבריהם... נשתהה המת ימים רבים ואחר כך נקבר, כל אותן הימים שאחר יום המיתה עד יום הקבורה הוא אונן מדבריהן. (שם שם ו)

ולא מעשר שני בלבד, אלא כל הקדשים כולן אם אכלם באנינות של תורה לוקה, ובאנינות של דבריהן מכין אותו מכת מרדות. (שם שם ז)

אכילת בכורים כאכילת תרומה לכל דבריו, יתר בבכורים שהן אסורין לאונן... ומנין שהבכורים אסורין לאונן, שהרי נאמר בהן ושמחת בכל הטוב, מכלל שהוא חייב לאוכלן בשמחה, לא באנינות, והאוכלן באנינות מכין אותו מכת מרדות. (בכורים פרק ג ה וו)

לוי האונן מותר לעבוד ולשורר... (כלי מקדש פרק ג ג, וראה עוד ביאת מקדש ב ז)

האונן ראוי לאכול הפסח לערב, מפני שאנינות לילה מדבריהם, לא העמידו דבריהם במקום כרת בדבר זה, אלא שוחטין עליו, וטובל, ואחר כך אוכל, כדי שיפרוש מאנינותו, ולא יסיח דעתו... (קרבן פסח פרק ו ט, וראה עוד בערך אבלות)

ספר החינוך:

וענין האנינות דאורייתא הוא, מי שמת לו אחד מקרוביו שהוא חייב להתאבל עליהם, אותו היום שימות ויקברנו נקרא אונן, ובפרוש אמרו ז"ל שיום מיתה וקבורה בלבד הוא עקר האנינות דאורייתא, וביום דוקא ולא בלילה, שנאמר ואכלתי חטאת היום... ולא מעשר שני בלבד אסור לאכלו באנינות, אלא אף כל הקדשים, מי שאכלן באנינות לוקה עליהן.

משרשי המצוה, לפי שהקדשים שולחן גבוה, ואין ראוי למי שהוא דואג וכואב מאד בלבבו לקרב אל שולחן המלך... ועוד טעם אחר, כי באכילת הקדשים תמצא כפרה אל הבעלים, ואין ספק כי באכלם את קדשיהם היו אוכלין אותם בכונה ובדעת שלמה... ובהיות האדם צעור דואג וחרד ביום מות קרובו, אין דעתו וכונתו מיושבת כלל, ועל כן אין ראוי לאכל קדשי שמים... (כי תבא מצוה תרח)

הכתב והקבלה:

ואכלתי חטאת היום - לרש"י אבל אנינות לילה מותרת, ואם שמעתם בקדשי דורות, אין לכם להקל בקדשי שעה. והקשה הרא"ם כי רש"י אחז את החבל משני ראשיו, כי למאן דאמר אנינות לילה לאו דאורייתא, אין חילוק בין קדשי שעה לקדשי דורות. ונראה לי שרש"י רוצה לפרש אליבא דהלכתא, שאנינות לילה אינה מהתורה, ולדעתו יש שני מיני אנינות, החיובית, והטבעית מה שנפשו עגומה עליו, וכביומא י"ד, מיטרד מי לא טרידי. ואכילת קדשים צריכה שמחה, ואהרן דן בעצמו שההיתר על אכילה באנינות אינו על האנינות החיובית כי אם על הטבעית, שיאכלום גם אם אינם בשמחה, וזה רק על קדשי דורות, ולכן אמר "ואכלתי חטאת היום", רוצה לומר החטאת הקבועה ליום הזה, וגם להבדיל מהלילה, כי אז מותר. (ויקרא י יט, וראה שם עוד)