(ראה גם: בריאה-מאורות, מאורות, ירח, שמש)
וזה אמרו שני המאורות, פירושו שהשמש היתה מאור והלבנה היתה מאור, (כלומר, לא כמו אחר המיעוט שהלבנה בעצמה איננה כלל מאור, רק שמקבלת אור מהשמש, אלא אז היתה גם עצם הלבנה עצם מאיר מעצמה כמו השמש, ומשום זה כיון שהלבנה היתה פעם בבחינת עצם מאיר, לא נעדר ממנה מצב הזה גם לאחר המיעוט כנ"ל, אלא מכל מקום גם מבחינה זו נמצא ההפרש עוד רב ביניהם, כי אור השמש הוא מאורי אור, ואור הלבנה מאורי אש... (בראשית קכח, ועיין שם עוד)
...מאורי אור באים מצד הימין, שהוא אור הראשון שהיה ביום הראשון (ד' ימי בראשית, דהיינו האור שעליו נאמר ביום א' יהי אור וכו'), דביום השבת מאירים אלו מאורי אור בלבדם ושולטים, ומהם מקבלים ומאירים כל העולמות שלמטה מאצילות...
וכשיוצא השבת מוצנעים מאורי אור שלא יתגלו, ומאור האש שולטין בעולמות, כל אחד ואחד על מקומו, (כלומר שביום השבת הוא מקום שליטת מאורי אור, ובימות החול, מקום שליטת מאורי אש). אימתי זמן שליטתם, ממוצאי שבת עד ליל שבת, ועל כן הם צריכים לקבל הארתם מאותו הנר במוצאי שבת... (שם קלא)
...(עתה מבאר איך הנוקבא מקבלת את אור העליון הנזכר, ואומר) האור יוצא בצד ימין, (כי הוא מקובל אל הז"א שהוא סוד ימין), והחושך נשאר בצד שמאל, (שהיא הנוקבא, וז"א) מפריד אחר כך את החושך מן האור, כדי שיכללו זה בזה, (ואז בכח הבדלה זו, מקבלת הנוקבא את האור מן הז"א, כמו שמבאר לפנינו), הדא הוא דכתיב ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, שעל ידי הבדלה זו ויקרא אלקים לאור יום וגו', היום ולילה נזדווגו ונעשו יום אחד... (שם שלא, ועיין שם עוד)
אמר רבי יצחק אם כן (שמעלת החושך גדולה כל כך), למה אומר הכתוב ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, (שהמשמעות שהבדיל בין חשיבות האור לפחיתות החשך), אמר לו שמתחילה הוציא האור מדת יום והחושך מדת לילה, (ואז נאמר ויבדל וגו', דהיינו שהבדיל בין גודל חשיבות היום לפחיתות הלילה, ואחר כך חבר את היום והלילה, שהוא זו"ן ביחד) ונעשו אחד, שכתוב ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, (ואז נאמר מגלה עמוקות מני חשך, וגדלה מעלת החשך מאד), ומה שכתוב ויבדל וגו', היינו בזמן הגלות שהם נמצאים נפרדים זה מזה... (שם שנא, ועיין שם עוד)
בכל יום אנו מברכים מאורי אור (דהיינו יוצר אור יוצר המאורות), שהם אורות עליונים שעומדים באור הראשון ההוא (שהוא חסד), ומתברכים כל המדרגות ומאירים כולם יחד ממאור העליון (הוא בינה, אבל) אלו נקראים מאורי האש, ומשום סוד הזה אנו מברכים בורא מאורי האש.
ואם תאמר למה בורא מאורי האש ולא אמרו מאיר מאורי האש, שהואיל והם מאירים מאש ההוא של המאור המבורכת, (שהוא האש הנמשכת לה מקו האמצעי), אלא כיון שנכנס השבת, אז כל המדרגות שלמטה (שהם ד' מרכבות הנ"ל), וכל אלו המאירים ושולטים מהארת האש הזאת, כולם נכנסים ונכללים בנר ההוא (שהוא המלכות), ונסתרים ונגנזים ונשמרים בה, ואינם נראים בה אלא נקודה ההיא לבדה (שהיא המלכות), וכולם נסתרים בה בכל יום השבת...
כיון שיוצא השבת (המלכות) מוציאה אותם (מאורי האש), לכל אחד ואחד, כאלו נבראו בשעה ההיא, ויוצאים כולם ונבראו כבתחילה, ונתמנו על מקומותיהם לשלוט, אז מתברכת נר ההיא, והם מתכופפים לפניה להאיר.
כעין זה, אלו המדרגות העליונות הנקראות מאורי אור שולטים ביום, ומאירים ממאור העליון, (שהוא בינה), ובשעה שהחשיך הלילה, מאור העליון ההוא מאסף אותם ומכניסם בתוכו, עד שמאיר היום, כיון שמברכים ישראל על האור ביום, אז מוציא אותם בשלימות הארתם, ועם כל זה מברכים יוצר המאורות ולא אומרים בורא, (אף על פי שמתחדשים בכל בקר), וכאן (במוצאי שבת) אומרים בורא, הוא משום שהן מדרגות של מטה... (ויקהל רסג, ועיין שם עוד)
ואמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב אבוקה כשנים וירח כשלשה, איבעיא להו אבוקה כשנים בהדי דידיה, או דילמא אבוקה כשנים לבר מדידיה, תא שמע וירח כשלשה, אי אמרת בשלמא בהדי דידיה שפיר, אלא אי אמרת לבר מדידיה ארבעה למה לי... אלא לאו שמע מינה אבוקה כשנים בהדי דידיה. (ברכות מג ב)
כי פליגי במאור ומאורי, דבית שמאי סברי חדא נהורא איכא בנורא, ובית הלל סברי טובא נהורי איכא בנורא... תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך וראה אור, אם עבה כפי הכבשן מברך עליו ואם לאו אינו מברך עליו... תני חדא אור של תנור ושל כירים מברכין עליו, ותניא אידך אין מברכין עליו, לא קשיא הא בתחלה הא לבסוף. תני חדא אור של בית הכנסת ושל בית המדרש מברכין עליו, ותניא אידך אין מברכין עליו, לא קשיא הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב... אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים, מאי טעמא נר לכבוד הוא דעבידא... (שם נב ב, וראה שם עוד)
אמר רב יהודה אמר רב אסי אמר רב אסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה, כי אמריתה קמיה דשמואל, אמר לי וכי נר קדושה יש בה... איתמר רב אמר אין מדליקין מנר לנר ושמואל אמר מדליקין... (שבת כב א)
מתיב רב ששת מחוץ לפרוכת העדות יערוך, וכי לאורה הוא צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו בני ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו, אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות, אמר רב זו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה, וממנה היה מדליק ובה היה מסיים... (שם כב ב)
...נר ביתו ונר חנוכה נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, נר ביתו וקידוש היום נר ביתו עדיף משום שלום ביתו... נר חנוכה עדיף משום פרסומי ניסא. אמר רב הונא הרגיל בנר הוויין ליה בנים תלמידי חכמים. (שם כג ב)
...שאני אומר הדלקת נר בשבת חובה... מאי ותזנח משלום נפשי, אמר ר' אבהו זו הדלקת נר בשבת. (שם כה ב)
...נר קרויה נר, ונשמתו של אדם קרויה נר, מוטב תכבה נר של בשר ודם מפני נרו של הקב"ה. (שם ל ב)
נשמה שנתתי בכם קרויה נר, על עסקי נר הזהרתי אתכם, אם אתם מקיימים אותם מוטב, ואם לאו הריני נוטל נשמתכם... (שם לב א)
אמרה ליה נהור נהוריך כשרגא... (שם קטז ב)
ר' אבהו הוה יתיב אתכתקא דשינא ומושיף נורא (נופח באש לכבוד שבת)... רב הונא מדליק שרגי, רב פפא גדיל פתילתא... וכשבא לביתו ומצא נר דלוק ושלחן ערוך... מלאך טוב אומר יהי רצון שתהא לשבת אחרת כך... (שם קיט א וב)
נר לאחד נר למאה. (שם קכב א)
...ולמה נקרא שמו ר' נהוראי, שמנהיר עיני חכמים בהלכה. (שם קמז ב)
האי מאן דבארבעה בשבא (נולד) יהי גבר חכים ונהיר, מאי טעמא משום דאיתלו ביה מאורות. (שם קנו א)
מאי אור, רב הונא אמר נגהי, ורבי יהודה אמר לילי... מיתיבי וכאור בקר יזרח שמש, אלמא אור יממא הוא... והכי קאמר וכאור בקר בעולם הזה כעין זריחת שמש לצדיקים לעולם הבא... אלא הכי קאמר קרייה רחמנא לנהורא ופקדיה אמצותא דיממא... הנודר מן האור אסור באורן של כוכבים... מאימתי ארבעה עשר אסור בעשיית מלאכה, ר' אליעזר בן יעקב אומר משעת האור, ר' יהודה אומר משעת הנץ החמה... (פסחים ב א)
אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שבני אדם מצויין בבתיהם ואור הנר יפה לבדיקה. (שם ד א)
...דקאמר רחמנא לא בדיקנא לה בירושלים בנהורא דאבוקה דנפיש נהורא טובא, אלא בנהורא דשרגא דזוטר נהורא טפי, דעון רבה משתכח ועון זוטר לא משתכח... תנו רבנן אין בודקין לא לאור החמה ולא לאור הלבנה ולא לאור האבוקה אלא לאור הנר, מפני שאור הנר יפה לבדיקה... למה צדיקים דומין בפני שכינה, כנר בפני האבוקה, ואמר רבא אבוקה להבדלה מצוה מן המובחר, אמר רב נחמן בר יצחק זה יכול להכניסו לחורין ולסדקין וזו אינה יכול להכניסו לחורין ולסדקין, רב זביד אמר זה אורו לפניו וזה אורו לאחריו, רב אמר האי בעית (מפחיד) והאי לא בעית, רבינא אמר האי משך נהורא והאי מיקטף איקטופי. (שם ז ב)
והיה ביום ההוא לא יהיה אור יקרות וקפאון, מאי יקרות וקפאון, אמר רבי אלעזר זה אור שיקר בעולם הזה וקפוי (קל) לעולם הבא. (שם נ א)
אמר רב יהודה אמר שמואל אין מברכין על האור אלא במוצאי שבת הואיל ותחלת ברייתו הוא. (שם נג ב)
ואור דגיהנם בערב שבת איברי, והא תניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם... גיהנם דכתיב כי ערוך מאתמול תפתה... אמרי חללה הוא דנברא קודם שנברא העולם, ואור דידיה בערב שבת... והתניא רבי יוסי אומר אור שברא הקב"ה בשני בשבת אין לו כבייה לעולם, שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, ואמר רבי בנאה בריה דרבי עולא מפני מה לא נאמר כי טוב בשני בשבת, מפני שנברא בו אור של גיהנם... אלא חללה קודם שנברא העולם, ואור דידיה בשני בשבת, ואור דידן במחשבה עלה ליבראות בערב שבת, ולא נברא עד מוצאי שבת... ובמוצאי שבת נתן הקב"ה דיעה באדם הראשון מעין דוגמא של מעלה והביא שני אבנים וטחנן זו בזו ויצא מהן אור... (שם נד א)
...למה נקרא שמן אורות, שמאירות את העינים. (יומא יח ב)
...מתיא בן שמואל אומר האיר פני כל המזרח עד שבחברון, והוא אומר הן... (שם כח א)
והתניא רבי אומר אינו דומה תימור של לבנה לתימור של חמה, תימור של לבנה מתמר ועולה כמקל, תימור של חמה מפציע לכאן ולכאן... רב נחמן אמר זוהמא דשימשא קשי משימשא... שברירי דשימשא קשו משימשא. (שם כח ב)
...אבטליון אחי, בכל יום הבית מאיר והיום אפל, שמא יום המעונן הוא... (שם לה ב)
תנא אשה היתה בוררת חטים לאור של בית השואבה... אמרו עליו על רבן שמעון בן גמליאל כשהיה שמח שמחת בית השואבה היה נוטל שמנה אבוקות של אור וזורק אחת ונוטל אחת ואין נוגעות זו בזו. (סוכה נג א)
אמר רב נחמן בר יצחק אף אני אומר לא הכל לאורה ולא הכל לשמחה, צדיקים לאורה וישרים לשמחה, צדיקים לאורה דכתיב אור זרוע לצדיק. (תענית טו א)
ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה, הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים. (מגילה יב א)
ובשעה שנולד (משה) נתמלא כל הבית כולו אורה... (שם יד א)
אמר רב יהודה אורה זו תורה, וכן הוא אומר כי נר מצוה ותורה אור. (שם טז ב)
ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה. (שם יט ב)
פעם אחת הייתי מהלך באישון לילה ואפלה וראיתי סומא שהיה מהלך בדרך ואבוקה בידו, אמרתי לו, בני, אבוקה זו למה לך, אמר לי כל זמן שאבוקה בידי בני אדם רואין אותי ומצילין אותי מן הפחתין ומן הקוצין ומן הברקנין. (שם כד ב)
ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון... אור וחשך... מדת יום ומדת לילה... ואור ביום ראשון איברי, והכתיב ויתן אותם אלקים ברקיע השמים, וכתיב ויהי ערב ויהי בקר יום רביעי, כדר' אלעזר, דאמר ר' אלעזר אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקב"ה בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים עמד וגנזו מהן, שנאמר וימנע מרשעים אורם, ולמי גנזו, לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיק, שנאמר אמרו צדיק כי טוב, כיון שראה אור שגנזו לצדיקים שמח, שנאמר אור צדיקים ישמח. כתנאי, אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה ומביט בו מסוף העולם ועד סופו דברי רבי יעקב, וחכמים אומרים הן הן מאורות שנבראו ביום ראשון ולא נתלו עד יום רביעי. (חגיגה יב א)
...אמר לו מקרא אחר אני דורש, דכתיב כי טל אורות טלך וארץ רפאים תפיל, כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו. (כתובות קיא ב)
בחוסר כל, א"ר אמי אמר רב בלא נר ובלא שולחן. (נדרים מא א)
והתניא את זו דרש רבי מנחם בר יוסי כי נר מצוה ותורה אור, תלה הכתוב את המצוה בנר ואת התורה באור, את המצוה בנר לומר לך מה נר אינה מגינה אלא לפי שעה, אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה, ואת התורה באור, לומר לך מה אור מגין לעולם, אף תורה מגינה לעולם... משל לאדם שהיה מהלך באישון לילה ואפילה ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים מחיה רעה ומן הליסטין ואינו יודע באיזה דרך מהלך, נזדמנה לו אבוקה של אור, ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה... כיון שעלה עמוד השחר ניצל מחיה רע ומן הליסטין ועדיין אינו יודע באיזה דרך יהלך, הגיע לפרשת דרכים ניצל מכולן... (סוטא כא א)
...אמר ליה הוא כבה נרו של עולם, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, ילך ויעסוק באורו של עולם, דכתיב ונהרו אליו כל הגוים. (בבא בתרא ד א)
הוא היה אומר עשרה דברים קשים נבראו בעולם... ברזל קשה אור מפעפעו, אור קשה מים מכבין אותו. (שם י א)
...אמר ליה מה זה יהושע מפני מה נזדעזעת, אמר לו מאור גדול ראיתי בים, אמר לו שמא עיניו של לויתן ראית, שנאמר עיניו כעפעפי שחר. (שם עד ב)
אור הנר בברור חיל, משתה שם משתה שם. (סנהדרין לב ב)
דרש רבי שמלאי מאי דכתיב הוי המתאוים את יום ה', למה זה לכם יום ה' הוא חשך ולא אור, משל לתרנגול ועטלף שהיו מצפין לאור, אמר לו תרנגול לעטלף אני מצפה לאורה שאורה שלי היא, ואתה למה לך אורה. (שם צח ב)
כי אתא יהויקים אמר קמאי לא ידעי לארגוזי, כלום אנו צריכין אלא לאורו, יש לנו זהב פרויים שאנו משתמשין בו, יטול אורו... (שם קג ב)
אמר רבי יוחנן אמר לו הקב"ה לנח קבע בה אבנים טובות ומרגליות, כדי שיהיו מאירות לכם כצהרים. (שם קח ב)
אמר רבי שמואל בר נחמני, אליך, ולא לי, לא לאורה אני צריך... ואם תאמר לאורה אני צריך, והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו... (מנחות פו ב)
אמר רבי יוחנן למה נקרא שמה ריאה, שמאירה את העינים... על ידי סמנין. (חולין מט א)
...דשרגא בטיהרא (נר באור) מאי אהני. (שם ס ב)
אמר להן (אלכסנדר) אור נברא תחלה או חשך, אמרו לו מילתא דא אין לה פתר... (תמיד לב א)
ונהורא עמיה שרא אלו מעשיהם של צדיקים, דכתיב (משלי ד') ואורח צדיקים כאור נוגה, ואומר (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק וגו', אמר רבי אבא סרונגיא ונהורא עמיה שרא זה מלך המשיח, שנאמר (ישעיה ס') קומי אורי. (בראשית א ח)
אמר הקב"ה עד מתי יהא העולם מתנהג באפילה, תבוא האורה, ויאמר אלקים יהי אור, זה אברהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"א) מי העיר ממזרח צדק וגו', אל תקרא העיר אלא האיר. ויקרא אלקים לאור יום זה יעקב... (שם ב ד)
ר' יהודה אומר, האור נבראת תחלה, משל למלך שבקש לבנות פלטין והיה אותו מקום אפל, מה עשה הדליק נרות ופנסין לידע היך הוא קובע תימליוסים... ור' נחמיה אומר העולם נברא תחלה, משל למלך שבנה פלטין ועטרה בנרות ופנסין... ר' פנחס ור' יהודה בר ר' סימון ור' חנון בשם רבי שמואל בר רב יצחק פתח, פתח דבריך יאיר מבין פתיים מפתח פומך לן הוה נהורא. (שם ג א)
רבי שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמואל בר נחמן, אמר ליה מפני ששמעתי עליך שאתה בעל אגדה, מהיכן נבראת האורה, אמר לו מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו. (שם שם ד)
אמר רבי סימון חמשה פעמים כתיב כאן אורה כנגד חמשה חומשי תורה... (שם שם ה, וראה שם עוד)
וירא אלקים את האור כי טוב, ר' זעירא בריה דר' אבהו דרש בקסרין, מנין שאין מברכין על הנר עד שיאותו לאורו, מן הכא, וירא ויבדל. (שם שם ז)
ויאמר אלקים יהיה אור אלו מעשיהן של צדיקים, ויבדל אלקים בין האור ובין החושך, בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים... (שם שם ט)
רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קיים, אין אורו של קטן מתפרסם... שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב. שם ו ה)
...רבי אלעזר אומר ברכו בנר, ובי היה המעשה, פעם אחת הדלקתי את הנר בלילי שבת ובאתי ומצאתי אותו במוצאי שבת דלוק ולא חסר כלום, ברכו באור פניו של אדם, קדשו באור פניו של אדם, לא דומה אור פניו של אדם כל ימות השבת כמו שהוא דומה בשבת, ברכו במאורות... (שם יא ב)
מה האור קדם לכל מעשה בראשית, דכתיב (בראשית א') ויאמר אלקים יהי אור, ואף במשכן התורה שנקראת אור דכתיב (משלי ד') כי נר מצוה ותורה אור, קדמו מעשיה לכל הכלים. (שמות לד ב)
ר' יונתן אומר ג' דברים נתנו מתנה, הגשמים והמאורות והתורה... מאורות מנין, שנאמר (בראשית א') ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. (שם מא ב)
אמר ר' ברכיה בשם ר"י ממקום בית המקדש משם אורה יוצאה לעולם, הדא הוא דכתיב והנה כבוד אלקי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים, והארץ האירה מכבודו, ואין כבודו אלא בית המקדש. (ויקרא לא ו)
רבי אבינא אמר הגלגל הזה של חמה אחד ממשמשי הוא, ובשעה שיוצא לעולם אין כל בריה יכולה ליזון עיניו ממנו... ר' אבינא אמר אוחרי, הברק הזה אחד מתולדות האש שלמעלן הוא מסוף העולם ועד סופו מבהיק אורו, ולאורך אני צריך... אמר הקב"ה מה מתוך חשיכה בראתי לך אורה, ולאורך אני צריך... ורבנין אמרי תרתי, אמר הקב"ה לולד, כל אותן תשעה חדשים שהיית במעי אמך אני הייתי מאיר לך, ולאורך אני צריך... אמר הקב"ה נהורא שרא גבי, ולאורך אני צריך... (שם שם ז, וראה שם עוד)
יאר ה', יתן לך מן מאור השכינה... יאר ה' פניו אליך, יתן לך מאור עינים, דבר אחר יאר ה' וגו' זה מאור תורה, שיאיר עיניך ולבך בתורה, ויתן לך בני תורה, כמו דכתיב (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור. דבר אחר יאר ה' פניו, יעמיד ממך כהנים שמאירים את המזבח... (במדבר יא יג)
דבר אחר וקרבנו למה וי"ו יתירה, רבי ביבי בשם ר' ראובן שיתא כנגד ו' דברים שניטלו מאדם הראשון ועתידים לחזור על ידי בן נחשון הוא משיח... ומאורות (ישעיה כ"ד) וחפרה הלבנה ובושה החמה, ומנין שגנזם, דכתיב (איוב ל"ח) וימנע מרשעים אורם וגו', ומנין שעתידים לחזור לימות המשיח... (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה. (שם יג יא)
...והם נתמלאו רוח הקדש מרוחו של משה, ומשה לא חסר כלום, כאדם שמדליק נר מנר, הנר דולק וחבירו אינו חסר... (שם שם יט)
...ולא עוד אלא אם אתם זהירים להדליק את הנרות לפני אני מאיר לכם אורה גדולה לעתיד לבא לכך נאמר (ישעיה ס') קומי אורי כי בא אורך, והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך. (שם טו א)
זה שאמר הכתוב (תהלים י"ח) כי אתה תאיר נרי, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם, לנו אתה אומר שנאיר לפניך, אתה הוא אורו של עולם והאורה דרה אצלך, דכתיב (דניאל ב') ונהורא עמה שרא... אמר להם הקב"ה לא שאני צריך לכם, אלא שתאירו לי כדרך שהארתי לכם, למה, לעלות אתכם בפני אומות, שיהיו אומרים ראו היאך ישראל מאירין למי שהוא מאיר לכל העולם... (שם שם ד)
...גדול אורו של הקב"ה, החמה והלבנה מאירים לעולם, ומהיכן הן מאירים מזיקוקי אור של מעלן הן חוטפין, שנאמר (חבקוק ג') לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך. גדול האור של מעלן שלא ניתן ממנו לכל הבריות אלא אחד ממאה, שנאמר (דניאל ב') ידע מה בחשוכה, לפיכך עשיתי חמה ולבנה שיאירו לפניך, שנאמר (בראשית א') ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר. (שם שם ו)
אמר בר קפרא הנפש והתורה נמשלו בנר, הנפש דכתיב (משלי כ') נר ה' נשמת אדם, והתורה דכתיב (שם ד') כי נר מצוה ותורה אור, אמר הקב"ה לאדם הזה, נרי בידך ונרך בידי נרי בידך זו התורה, ונרך בידי זו הנפש, אם שמרת את נרי אני משמר את נרך, ואם כביתה את נרי אני מכבה את נרך... (דברים ד ה)
...נשתלח לו עמוד של אש להאיר לו ולשמור מכל רע, ראה אדם לעמוד של אש ושמח בלבו, ואמר עכשיו אני יודע שהמקום עמי, ופשט ידיו לאור האש וברך בורא מאורי האש, וכשהרחיק ידיו מהאש אמר אדם עכשיו אני יודע שנבדל יום הקודש מיום החול, שאין לבער אש בשבת... (פרק כ)
לדוד ה' אורי וישעי ממי אירא, זה שאמר הכתוב (ישעיה י') והיה אור ישראל לאש וקדושו ללהבה, בנוהג שבעולם אדם מדליק את הנר בפלטין שלו, שמא יכול לומר פלוני שהוא אוהבי ישתמש לאורו, ופלוני שהוא שונאי אל ישתמש לאורו, אלא הכל משתמשין לאורו. אבל הקב"ה אינו כן, אלא והיה אור ישראל וגו', בני יראו ושונאי אל יראו, וכבר עשה דוגמא זו במצרים (שמות י') לא ראו איש את אחיו וגו', ולכל בני ישראל היה אור... רבי יהודה ברבי סימון אמר הבדילו את האור לעצמו, משל למלך שראה מנה יפה ואמר זה שלי, כך כשברא הקב"ה את עולמו אמר אין כל בריה יכולה להשתמש בה אלא אני, ועל כן הוא אומר (דניאל ב') ונהורא עמיה שרי. אמר רבי אבין נטלו הקב"ה ונתעטף בו כטלית והבריק את העולם מזיוו... ורבנן אמרי הבדילו לעצמו ליתן לצדיקים לעתיד לבא, משל למלך שהיה לו מנה יפה ואמר זו לבני... אמר לו דוד האר לנו מאותו האור, שנאמר (תהלים קי"ח) א-ל ה' ויאר לנו, אמר הקב"ה חייך שאני מביא אותו אור לישראל וחשך לאומות העכו"ם... אמר רבי הושעיא דו פרצופין היו, היה אור לישראל וחשך למצרים. אמר דוד אני מזמר על אותו האור שנאמר ה' אורי וישעי, זה שאמר הכתוב (תהלים קי"ט) נר לרגלי דבריך, למה הרשעים דומים, למי שהיה מהלך באישון לילה ואפלה, הגיע לאבן ונכשל... ולמה הצדיקים דומין למי שמהלך ואבוקה בידו, הגיע לאבן משמר את נפשו שלא יכשל, הגיע לגומץ משמר את עצמו שלא יפול בתוכו, כך אמר דוד באתי לחלל את השבת, האירה לי התורה...
דבר אחר אם נאמר נר למה נאמר אור, ואם נאמר אור למה נאמר נר, אמר דוד כשאני מתחיל בדברי תורה מעט אני מתחיל בהם והם נובעים, וכשאני נכנס לתוכן נפתחים לי שערים הרבה, לכך נאמר נר לרגלי דבריך ואחר כך אור לנתיבתי. דבר אחר נר לרגלי, אימתי אמר דוד הפסוק הזה, כשהיה מהלך לעמק רפאים, אף על פי כן לא הלך למלחמה עד שנשאל באורים ותומים... (תהלים כז)
רבי יצחק ורבי אבא בר כהנא, רבי יצחק אמר מתוק הוא אורו של עולם הבא, אשרי אדם שיש לו מעשים טובים כדי שיראה אותו האור, שנאמר (שופטים ה') ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. רבי אבא אמר מה מתוקין דברי תורה שנמשלו כאור, שנאמר (משלי ו') כי נר מצוה ותורה אור... (שם נ)
א"ר ברכיה כשהצדיקים בעולם האורה עמהם, שנאמר (תהלים נ"ו) אור זרוע לצדיק וגו'... שכן יהושע אומר לעכן (יהושע ז') בני שים כבוד וגו' בטרם יחשיך וגו', עד שלא יסלק את האורה מכם ויסלק את הצדיקים והנה נמצאין בחושך... (אגדת בראשית פרק נד)
ברכו במאורות, שאף על פי שנתקללו המאורות בערב שבת, לא לקו עד מוצאי שבת, ל"ו שעות שמשה אותה אורה, י"ב של ערב שבת, וי"ב של שבת, וי"ב של ליל שבת, כיון ששקעה במוצאי שבת, מה עשה הקב"ה, זימן לו שני רעפים והקישן זה בזה ויצאה האור ובירך עליה. מפני מה מברכין על הנר במוצאי שבת, מפני שהוא תחלת בריתו, אף במוצאי יום הכפורים מברכין עליו מפני ששבת כל היום. (בראשית פרק ב, טז)
דרש רבי שמעון בן לקיש שבעה חנוכות הן, הראשון בראשית ברא ויאמר אלקים יהי אור, הרי נר אחד, וביום השני ויהי ערב ויהי בקר, משל לארכיטקטי שהיה מבקש לקבוע תלמיוס, ונטל נר והאירה, כך האירה התורה, שנאמר כי נר מצוה ותורה אור, ביום ג' נבראו האילנות ושמן זית מאיר, שנאמר ויקחו אליך שמן זית וגו', ביום ד' נבראו המאורות וכסאו של דוד, שנאמר וכסאו כשמש נגדי, ביום חמישי נבראו ברקים, שנאמר קול רעמך בגלגל האירו ברקים, ביום ו' נבראו אדם וחוה, שנאמר נר ה' נשמת אדם, ביום ז' אי אתה מוצא נר, אמר רבי שמעון בן לקיש, משל למלך שהיה מארס את בתו והיה עומד בתוך החופה, צריך אתה לשאול אם היה כלו אור. ומנין אתה אומר שכל שבעת הימים היה אור, שנאמר והיה אור הלבנה וגו'. (שם פרק ו, מז)
...מה דרכו של שמן לינתן בנר והם מאירים שניהם כאחת, כך אמר הקב"ה לישראל, הואיל ואורי הוא אורכם ואורכם הוא אורי, אני ואתם נלך ונאיר לציון, שנאמר קומי אורי כי בא אורך. אמר רבי הושעיא עתידה ירושלים לעשות פנס לאומות העולם והם מהלכים לאורה, מה טעם, והלכו גוים לאורך... אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, בשביל תורה שנתת לי שנקראת מקור חיים, אני עתיד להתענג באורך, מהו באורך נראה אור, זה אורו של משיח, שנאמר וירא אלקים את האור כי טוב, מלמד שצפה הקב"ה בדורו של משיח ובמעשיו קודם שנברא העולם, וגנזו למשיח ולדורו תחת כסא הכבוד שלו, אמר שטן לפני הקב"ה רבונו של עולם אור שנגנז תחת כסא הכבוד שלך למי, אמר לו למי שהוא עתיד להחזירך ולהכלימך בבשת פנים. (ישעיה פרק ס, תצט)
...כיון ששקעה חמה בלילי שבת התחיל האורה והיתה משמשת, התחילו הכל מקלסין להקב"ה, הדא הוא דכתיב תחת כל השמים יראהו, מפני מה, ואורו על כנפות הארץ, הדא הוא דכתיב ויברך אלקים את יום השביעי, במה ברכו, באורה... (תהלים קלט, תתפח)
...ומאור השכינה ברא האור לבאי עולם ביום ראשון להאיר לעולם, שנאמר ויאמר אלקים יהי אור. ויש אומרים האור הזה מן המים, שכן כתיב מרחפת על פני המים, וכתיב ויאמר אלקים יהי אור, וכן מצינו בהרבה מקומות נקראו אור, שנאמר ואורו על כנפות הארץ (איוב ל"ז ג'), ואומר יפיץ ענן אורו (שם שם י"א)... וכן כל מאור העינים הם המים שבעינים... (בראשית א ג)
את האור, על דרך הקבלה את האור בא לרבות הדבר שהשיג ר' עקיבא וכל מיני אורות שלו הנמצאים, ואמיתת זה האור ועל הדבר ההוא אמרו החכמים עליו שנכנס בשלום ויצא בשלום. ואפשר עוד לרבות הנשמות שנבראו עם האור וכו'. (בראשית)
כן לא אסתפק במקום זה בכל מה שהזכרתי, עד שאבאר כי הדבר הזה אשר כבר החזיקו בו האנשים הללו, כלומר החושך, אינו יסוד נגדי לאור, אלא הוא העדר האור... ואני יודע כי ה' כבר תאר את עצמו שהוא יוצר אור ובורא חשך, ואומר במה שתואם את המוחש הזה שהוא ברא את האויר המקבל אור וחשך במציאות ובהעדר, והוא כעין מה שאמר אחריו עושה שלום ובורא רע, ואנחנו מסכימים שהחכם לא יברא רע, אלא ברא את הדברים שאפשר שיהא בהן שום רע לאדם לפי בחירתו... (מאמר א פרק ג)
...ואז יתגלה אור השכינה זורח על בית המקדש, עד שיהו כל המאורות ביחס אליו חשוכים או עמומים, לפי שכבר פירשתי במאמר השני שהוא יותר מאיר מכל אור, כאמרו קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח, כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה' וגו', עד שכל מי שאינו מכיר את דרך בית המקדש ילך לאור אותו הנוגה לפי שהוא משוך מן השמים עד הארץ... (מאמר ח פרק ו)
...והנה יסוד הדבר הזה יחדשהו הבורא יתרומם ויתהדר בדומה לשמש, אלא שיש בינו לבין השמש הבדל, לפי שהשמש חומה ואורה משותפים אינם נפרדים זה מזה, והדבר הזה ביכולת הבורא יתרומם ברוממותו ירוכז אורו לצדיקים ויתקבץ חומו לרשעים, או בסגולה שיעשנה בו, או במקרה שיחסן בה את אלה מן החום, ויחוץ את אלה מן האור... ולפיכך קוראים הכתובים גמול הצדיקים אור, וכל עונש הרשעים אש... (מאמר ט פרק ה)
...ואחריו מה שמצאנו בכתובים מזכיר שבע מעלות (לצדיקים) זו למעלה מזו, הראשונה, מקצתם יהיה להם אור כזריחת אור השמש, ובהם נאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה, ויש שיהיה להם עם זה עונג בשביביה, כמו שאמר ומרפא בכנפיה, ויש שיתקיים לו האור כדבר הנטוע בו, כמו שאמר אור זרוע לצדיק, ויש שהולך האור ונוסף לו כמו שאמר אור צדיקים ישמח, ויש שיהיה אורו כבהירות עצם הגלגל, כמו שנאמר בהם והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, ויש שיהיה אורו כאור הכוכבים פרט לשמש, כמו שאמר ומצדיקי הרבים ככובים לעולם ועד. ויש שיהיה אורו כאור עצם השמש, כאמרו ואהביו כצאת השמש בגבורתו... וממה שמורה שגם הנענשים דרגותיהם זה למטה מזה, מה שמצאנו להם בכתוב שבע דרגות בליהוט האש... (שם שם פרק ח)
ואוהביו כצאת השמש - לעתיד לבא, שבעתים כאור שבעת הימים, שהוא א' על שמ"ג, כמספר מ"ט שביעיות. (שופטים ה לא)
נראה אור - כינוי לשכר עולם הבא, כי אין דבר נכבד מהאור, והוא עצם ואינו גוף. (תהלים לו י)
עוטה אור - יספר מעשה בראשית, ומתחיל מהאור הנברא ראשון. (שם קד ב)
הבקר אור - פועל עבר מגזרת פעול. (בראשית מד ג)
באורים - בעמקים, שם רוב הערים. (ישעיה כד טו)
אורי - משל על השמחה והטובה, כי בא אורך - זמן גאולתך. (שם ס א)
...ידוע כי החושך הוא אפיסה, ולא יתכן לומר בו בשום פנים יצירה כי אם בריאה, והבריאה עצמה רוצה לומר שבירר מן החושך שאין לו קץ וסוף כלל אחר ואצילות אחרת. ובאמרו קץ שם לחושך, רוצה לומר הגביל מן החושך גבול, ונתן לו קץ ותכלית. ולכל תכלית הוא חוקר, ולכל מדה והויה העומדת בכח האפיסה ההוא נתן לה חקר. רוצה לומר אחר שהוציאו מהכח לפועל פעל בפועל ההוא, ועשה מדות וכלים שיש להם חקר וגבול, ועל כן נאמר במקרא החושך בלשון בריאה, והאור שהוא עומד בכח החושך לשון יצירה "יוצר אור ובורא חושך"... (שיר השירים הקדמה)
אבל יתכן שהאור נברא לפניו ולא נתפשט ביסודות, והבדיל בינו ובין החושך שנתן לשניהם מדה, ועמד לפניו כמדת לילה, ואחר כך הזריחו על היסודות. ועוד יתכן כי משיצאו שמים וארץ מהאפס נהיה זמן... ואמר יהי אור וגזר עליו שיעמוד במדת הראשון... (בראשית א ד)
...וכאשר נאמר על האור בבקר ובערב וביום המעונן, כי האור ניצוץ מן השמש אף על פי שהיא נסתרת, ונאמר שהאור והניצוץ מעצם השמש, ואינו כן, אך הגופות נפעלים בנכחם ויאורו בהם. (מאמר ב ז)
...ואוסיף לך באור בדמיון מהשמש שהוא אחת, אך מתחלפים מערכות הגשמים המקבלים אותה. ואשר יקבל אורה קבול שלם יותר, הפנינים והשוהם על הדמיון, והאויר הצח והמים, ויקרא בזה "אור נוקב", ויקרא באבנים הזכות והשטחים הקלליים "אור בהיר" על הדמיון, ובעצמם ובארץ וזולתם "אור נראה", ובכל הדברים בכללות "אור" סתם בלתי שם מיוחד. והאור הסתם הוא כמו אמרנו "אלקים" כאשר התבאר, והאור הנוקב הוא כמו "ה'", שם נודע, מיוחד ביחס אשר בינו ובין השלום שבכל בריאותיו בארץ... (מאמר ד טו)
יהי אור - וביום ד' גזר שיאיר האור על הארץ למטה. על דרך השכל: האור הזה הוא ראשית החדוש, ונקרא עולם המלאכים, וממנו נתהוו המעלות שלמטה ממנו, שמים וארץ. וכמאמר ר' אליעזר, שאמר שאלו נתהוו מאור לבושו של הקב"ה, רוצה לומר שאור זה מפסיק בינו לבין בריותיו כמלבוש, כי השמים שהם בעלי חומר נבראו מכח האור, הוא עולם המלאכים, שהם צורה בלבד, והצורה גורמת לחומר. (בראשית א ג)
מנורת - ...וידוע שהנשמה נהנית בהדלקה, ומתרחבת מתוך הנאת האורה. ולכן נמשכת אחר האור שהוא מינה, אף על פי שהיא רוחנית, והאור גשמי... (שמות כה לא)
והנה קרן עור - יש אור חכמה שבו נברא הכל, והוא קדם ל"יהי אור", והוא שנקרא ראשית. והאור הזה השיגו משה לבדו, ובו נבדל משאר הנביאים ונתעלה עליהם. והאור הב' שיצא מן החושך הוא האש היסודי הנקרא "אור מורגש", והוא שחל על פני משה... (שמות לד ל)
חייב אדם להדליק נרות בבית הכנסת, לפי שהמקום מיוחד לתפלה, שהיא מפעולות הנשמה, והנשמה נמשלה לנר, ועל כן הנשמה נהנית ושמחתה מרובה באותו אור, ומתרחבת ומתפשטת באותה שמחה לפי שהאור מינה, וכל מין מתקרב אל מינו ונהנה, ומתוך שמחתה עובדת את ה' בשמחה, ואין שלמות העבודה אלא בשמחה... ואף על פי שזה אור גופני ועצם הנשמה אור שכלי, מכל מקום מצינו כי נשמת האדם מתלבשת חדוה לקראתו ומתעוררת בסבתו אל העבודה בשמחה... (כד הקמח בית הכנסת)
אור זרוע לצדיק וגו', דרך הכתוב לכנות כלל כל הטובות שבעולם בלשון אור, ואין הכוונה לאור ממש, אלא שלוה והשקט וכבוד ובריאות, מלשון "ליהודים היתה אורה ושמחה"... ומי שמתעצב ומתרעם על ימיו קורא הכתוב ימיו "חושך", כבאיוב "היום ההוא יהיה חושך וגו'". והאור כלל הטובות, שכתוב (ישעיה ס') "יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע". העמיד השלום במדרגת האור, והרע במדרגת חושך... ועוד יש לפרש אור ממש, וזהו רמז לאור הנברא ביום הראשון, שדרשו עליו ז"ל "וירא אלקים את האור כי טוב, ראה שאין העולם כדאי להשתמש בו, עמדו וגנזו לצדיקים לעתיד לבא". וביאר לצדיק - לנפש הצדיק, שהנפשות נבראו ביום א' עם בריאת האור... ולפי שהאור והנפש נבראו ביום א' הם קיימים ונצחיים לעד, לכן תמצא שיחד אותם הכתוב במעשה בראשית בלשון ויהי, "ויהי אור", "ויהי האדם לנפש חיה"...
מעלת האור הזה גדולה, כי הוא מזון לנפש הצדיק, כמו שהמאכל והמשתה מזון לגוף, וזהו שכתוב "ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו" (שמות כ"ד י"א). אכילה ושתיה זו היא מזון הנפש. ואמר ר' יוחנן אכילה ודאית, רוצה לומר המזון שהגוף מתקיים בו הוא מסבה אחר סבה ובאמצעים רבים. אבל מזון הנפש הוא מכח הסבה הראשונה, וזו היא האכילה הודאית, כי אותו האור הוא חיים נצחיים לנפש. וכבר ידעת כי אבותינו במדבר זכו למזון הזה, שבכל יום ויום ירד להם מן שהיה מתולדות האור הזה, שעליו אמר שלמה ומתוק האור (קהלת י"א ז')
ולישרי לב שמחה, הסמיך שמחה לישרים ואור לצדיקים, שאין מעלת השמחה גדולה כמעלת האור, כמו שאין מעלת הישרים גדולה כצדיקים. ובכתוב לעולם צדיק קודם לישר...
ובמדרש: אור זרוע לצדיק זה משה, כשנולד נתמלא כל הבית כולו אורה. שנאמר "ותרא אותו כי טוב הוא" (שמות ב' ב')... מה כתיב שם כשקבל התורה, "כי קרן אור פניו" (שם ל"ד כ"ט). כוונת המדרש שמשה רבינו מתחלת תולדתו היה ראוי להאיר את כל העולם על ידי התורה, תחלה האיר את כל העולם במעשה המשכן, שהיה דוגמת בית המקדש שהוא אורו של עולם... אחרי כן האיר העולם במעשה הארון שהיו בו לוחות הברית התורה והמצוה, שהם אורו של עולם... ודוד הזכיר אחר אור השמש "תורת ה' תמימה" (תהלים י"ט), להודיענו שיש אור גדול למעלה מהשמש, היא התורה... והמשילה גם לנר "נר לרגלי דבריך" (תהלים קי"ט), שלפעמים תועלת הנר קרובה יותר מאור השמש, שיכול להכניסו לחורים ולסדקים... (שם נר חנוכה)
ואתה תצוה - לאחר שגמר לומר כל צווי מלאכת המשכן, פירש לו היאך יתקנו לו אורה, וכן מצינו במעשה בראשית, לאחר שנבראו כל עניני הארץ תקן להם אורה. (שמות כז כ)
בבראשית רבה ג', רבי יהודה אומר האורה נבראת תחלה... ר' נחמיה אומר העולם נברא תחלה, אין הכוונה לאור שיש לבעל המלאכה חס וחלילה צורך בו למלאכתו, אלא הוא כינוי למלאכים... ושם עוד ר' שמעון בן יהוצדק שאל לר' שמואל בן נחמני... כיצד ברא הקב"ה האורה, אמר, נתעטף בשמלה והבהיק העולם כולו מאורו, כמו שכתוב עוטה אור כשלמה (תהלים ק"ד), כי בבריאת האור ב' שאלות, האם מציאות הנמצאים הראשונים האלו מושפעת מהבורא על דרך החיוב (ההכרח) כמסובב מסבה, ואם כן אין לנמצאים סדר זמני, או היתה מציאותם מרצונו, כדעת התורה... (בראשית א א)
יהי אור - אחר שיצאו למציאות הנמצאים הראשונים... רחף רוח ה' על הנמצאים החסרים האלה להוציאם אל הפועל המושלם. והאור מורה בראשונה ובעצם על מציאות מוחש שנתחדש אחר ההעדר, כי הוא קנין, והחושך הוא העדר. ואחר ששהתה הבריאה החסרה כשיעור לילה, ברא אור בשיעור יום... (שם שם ג)
בהיות האור הכרחי להשגתה הנראה, המושל עליו ימשול על הדברים הדומים בכללים ובפרטים. כי העין היא כמראה נעדרת גונים, ותראה כל דבר שיזרח עליו אור. אמנם אורו ועינו של עולם יתברך אינו צריך לאורה זו כי יראה מצד היות כל הצורות נמצאות בו עצם וראשונה, ובהשגתו את עצמו ישיג את הכל... (בראשית מא א)
ביום הראשון נבראו היסודות והאור, כי היסודות הכרחיים בראשונה, והאור הוא לשער ולהבדיל בין הימים, ולא נגמרה הוויתו עד יום רביעי, כי היה די ממנו במה שנתהוה בזמן הזה... וקודם העשות הבהמות היו המאורות צריכים להיות בשלמותם, כמו שניתנה הסבה התכליתית בהם להאיר על הארץ, כי האור הראשון לא היה מספיק, זולתי להבדיל בו הזמן. ואין ספק שהמאורות גדולי המעלה מעצם השמים... (דרוש א)
השם אור הושאל על ההישרה וההנהגה, ולכן נקראת התורה אור. וכן הושאל על התענוג הגופני והנפשי, כמו שנאמר "ליהודים היתה אורה וגו'", וכן על רצון פניו ועל הנפש, ועל ההבנה, ועל ה' שאין אפשר להכחיש מציאותו ואינו גשם, ומוציא מכח לפועל, ותתענג בו הנפש, ולא ישערנו מי שלא ראהו מימיו. ואפילו החכמים אם יסתכלו בו יותר מדי יפגעו, כבן עזאי. וכל הנבדל יותר מהחומר ישיגהו יותר... וזה שאמר "וירא אלקים את האור כי טוב - גנזו לצדיקים". ולר' אבין נתעטף בו וברא עולמו. הנה מסכימים שהכונה היא לעולם השכלים הנבדלים שאי אפשר להשיגם, ולר' אבין השפיע מהם המציאות. (מאמר ב פרק כט)
...והאור הנברא הוא שר העולם הגשמי, ובהגלתו יכהה מאור החמה והלבנה, וזהו האור שנברא ביום א'. להרמב"ן היה מחומר שמימי, ויותר נראה שה' ברא אור פשוט וטהור, וגנזו להשתמש בו בעתות הצורך לאוהביו. והחושך הנזכר שם אינו אם כן העדר אור, ולא יסוד האש כהרמב"ם, אלא שה' ברא לכבודו ענן עב, שממנו תבא הברכה לעננים השפלים לתת מטר, ובו נבראה הקשת... (שמות מ לד)
להאיר על הארץ - שיבא לארץ אור ממוזג נאות. (בראשית א טו)
גם את זה לעומת זה הובטחנו לימות המשיח יהיה פיסת בר בארץ, ודרשו בו עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, כי ממגד תבואות שמש, וכבר נתמעטו המאורות בעון ראשון ועמדה חמה על אחד משמונה חלקים ממה שהיתה, כדברי יונתן בן עוזיאל זכור אזכרנו עוד, ומאין כח במאור הגדול לבשל התבואה נשארה במציאות החנטה בלבד, והוא טעם שם חטה חסר נו"ן בהוראת הדגש. ובשוב המאורות לקדמותן אז קליפת החטין שממנה הסובין תתבשל היטב... (מאמר חקור דין חלק ב פרק ג)
והמאמר הא', רוח פיו, אור שפע רוחני מבחינת הכח הראשון שמשתלשל ומתפשט ומתלבש ומהוה מציאות ראשונה, ולגודל דקות רוחניותו לא יתהווה ממנו דבר גשמי ממשי, כי אם מציאות התלבשות גשמית... ולכן נברא האור הדק אחר כך, כי הוא נגמר מיד, וגמרו הוא ביתר דקות מן הרקיע שנגמר ביום ב', אבל אינו דק מקודמיו. (בראשית א א)
ויהי אור - אולי מדבר מאור החמה, האור הב' שחז"ל אמרו כי הוא נובלות אור של מעלה... ובבראשית רבה ג' "אמר לו מלמד שנתעטף הקב"ה בה כשלמה, והבהיק זיו הדרו"... דעתו שאורה זו היתה רוחנית, אך לא כאור העליון ממש, ועל שלא זכו הדורות להשתמש בה, נגנזה. וזה ששאלו מהיכן נבראה האורה, אם משמים וארץ שהיתה בהם כבר בכח, איך יהיה דבר רוחני בתוך גשמי, ואם מאור של מעלה, איך יאמר יהי אור, המורה על הויה חדשה, על זה אמר לו שנתעטף בה כשלמה וכו', שהיה אמנם מאור העליון, אך שם מסך בינתים מאור רוחניות מעובה, כך שיוכלו בני אדם לסבלו, ואם כן לא יתחשב בעצם האור העליון, כי אם כדבר המתהוה מחדש, ואמר יהי אור, שזולת זה היה עוד אור אחר. (שם שם ג)
ועוד יש לך להבין מענין הצלם הזה, כי כמה פעמים בארנו לך, כי האור והזיו יש לו המציאות ביותר, כי האור הוא המציאות הגמורה, כי הדבר שיש בו האור הוא נמצא ונראה, עד שכל דבר נמצא על ידי האור, ומפני שהאור יורה על המציאות יאמר כי צלם האדם שהוא אור המציאות של האדם, הוא בצלם אלקים, כי האדם יש לו מצד מה המציאות ביותר מכל הנמצאים זולת השי"ת... (דרך חיים פרק ג משנה יד)
אמר ר' אלעזר, אור שברא הקב"ה ביום הראשון אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. גנזו לצדיקים לעתיד לבא. רצה לומר, כי האור שנברא בששת ימי בראשית הוא אור גמור, מסולק מן החומר, ולפיכך אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו. לכך גנזו לצדיקים לעתיד לבא, כאשר יהיה העולם מסולק מן הגשמי היה משמש האור הנבדל מן הגשמי לגמרי, אבל בעולם הזה שהצדיק יש לו גוף, אין ראוי לעולם רק אור שיש לו נושא גשמי, כמו החמה והלבנה. (נתיב הצדק פרק א)
...ומדרגת משה שהיה נבדל לגמרי מן הגשמיות, עד שהיתה לו מעלה נבדלת לגמרי, שהרי כשנולד נתמלא הבית אורה, והאור מורה על דבר נבדל מהגשם, כי אין באור דבר גשמי מורגש, לפיכך נקרא השי"ת בשם אור, כדכתיב ה' אורי וישעי... (גבורות ה' פרק יז)
...ולא היה העולם הזה כדאי לקבל המעלה הזאת שיהיה האור בתחילתו, כי האור הוא מעלת המציאות, ולכן יוקדם לו לילה... (שם פרק נא)
...ומה שאמר שיש לכל אחד ת"ק חלונות, מספר זה מסוגל לחלונות, לפי שהחלונות עשויים להביא את האור, והאור נחלק לת"ק חלקים, ודבר זה תמצא בכמה מקומות, כמו שאמרו הפוסע פסיעה גסה נוטל א' מת"ק ממאור עיניו שבאדם, ודבר זה ידוע למבינים... (נצח ישראל פרק יז)
וכאשר ניתנה תורה לישראל, אשר התורה אין לה צירוף וחבור כלל אל החומר, ולכך נקראה בשם אור, דכתיב כי נר מצוה ותורה אור, כי האור מתיחס בכל מקום אל המציאות והחושך אל ההעדר... שאין לך דבר יותר נמצא מן האור, כי הוא נותן מציאות לכל שאר דבר, כי בחושך אף על פי שהדבר נמצא, אינו נחשב נמצא... (תפארת ישראל פרק מז)
והאש היוצא מן האבנים הוא הפך זה, שהוא פשוט לגמרי, כי הוא נבדל מן הגשמי כמו כל דבר שהוא אור, שאינו גשמי. אף כי בודאי אש היסודי נברא בששת ימי בראשית, הרי חילוק יש בין אש היסודי והאש הזה, כי אש היסודי אינו שורף, ואילו האש הזה שורף. ועוד שאש היסודי אינו אדום, ואילו היה אדום היה נראה בלילה. ומפני שהאש אצלנו יוצא מן הגשם, לכך הוא נבדל ממנו, ולפיכך האש הזה שהוא אצלנו, והוא מאור נבדל מן הגשמי, הוא פשוט (אינו מורכב)...
ותדע כי האור הוא השלמה למעשה בראשית, כי האור מוציא ראות האדם לפועל, ולכך מברכין עליו במוצאי שבת, כי האור השלמה לאדם להוציא ראות שלו לפועל. ובמוצאי שבת שכבר הושלם הכל יש לברך על האור שהוא השלמת האדם, שמשלים ומוציא ראות שלו לפועל עד שהכל שלם. ואלו דברים עמוקים מאד, רק באנו לבאר כי כל דבריהם בחכמה... (באר הגולה באר ב)
ויש לפרש גם כן כי הכבוד נקרא אור בכל מקום, כמו שנאמר "והארץ האירה מכבודו", "וכבוד ה' עליך זרח". ודבר זה ברור, והנבראים כולם נבראו לכבודו יתברך, כדכתיב "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגו'". והכבוד הוא מצד שתי בחינות, המלך יש לו כבוד מצד שיש לו שרים גדולים וחשובים, והשני מצד שהוא מלך ומושל על הכל, אף על מה שרחוק ממנו. והנה לפי זה אור לבושו רוצה לומר מצד הכבוד, שהכל מתחבר אליו כמו הלבוש שמתחבר אל הלובש, ומזה הצד נבראו השמים... (שם באר ד)
בשביל ד' דברים מאורות לוקין, על כותבי פלסתר, ועל מעידי עדות שקר וכו'. לדעתם יכחיש החוש הנגלה, כי ידוע שלקות המאורות תלוי במהלך המאורות, ואם כן איך אפשר לומר שהליקוי תלוי בדברים כאלו, והרי האדם יודע זמן הלקות שלהם על פי החשבון, ואיך יתלו הליקוי בחטא המעשים?
גם דבר זה טעות, שאין מדרך חכמים להסיר הסבה הקרובה, שודאי תלוי לקות המאורות במהלך המאורות, אבל הם נתנו סבת הסבה, אם לא היה החטא בעולם לא היה דבר זה, כי אין ספק שהליקוי פחיתות וחסרון גדול בעולם, ואם לא היה החטא נמצא בעולם, לא היה סדר הבריאה נותן שיהיה לקוי המאורות... ומפני שהעולם שייך בו חטאים אלו, לפיכך מתחילת בריאת העולם לא נתן השי"ת להם אור שלא יקבל ליקוי... ובזמן שיקויים "ומל ה' אלקיך את לבבך וגו'", אז לא יהיה ליקוי המאורות חסרון כלל, כי אז נאמר וחפרה הלבנה ובושה החמה וגו'", ונאמר "לא יהיה לך השמש לאור יומם וגו' והיה ה' לאור עולם וגו'"...
ביאור ענין זה, כי המלך מכבד את עבדיו ועושה להם סעודה לכבוד, וכאשר כועס עליהם מפני שמרדו בו נוטל המאור מלפניהם, כי המאור הוא כבוד הסעודה. וכן כאשר כועס על העולם בשביל פחיתות חטאם וחסרונם נוטל כבודם, כי המאור הוא כבוד העולם. וכמו שתיקנו הכין ופעל זהרי חמה, טוב יצר כבוד לשמו וכו'. (שם באר ו)
והאור שנברא ביום ראשון היה זה בכ"ה באלול שנברא האור. ויש לאור ד' גבולים, האחד הוא שהאור בתכלית ההתגברות שלו והחושך בתכלית המיעוט, ומשם ואילך מתחיל האור להתמעט והחושך להתגבר, וזהו בתמוז... ויש גבול שהחושך גובר על האור לגמרי וזהו בחודש טבת, ומכאן ואילך מתחיל האור להתגבר... והנה התחלת האור שיוצא מן החשכה הוא בכ"ה בכסליו... שאז מתחיל האור להתגבר, ולפיכך נעשה הנס בשמן, והיה האור בכ"ה, אף שלא היה שמן להדליק והיה הנס כל שמונה, כאשר אותו זמן מיוחד להתחלת האור, והתחלת האור ראוי לבית המקדש. כמו שאמרו במדרש (ב"ר ג' ד') ר' ברכיה בשם ר' יצחק אמר ממקום בית המקדש נבראת האורה, דבר זה ידוע לנבונים, כי כל שהוא מסולק מן הגשמי הוא אור בהיר, כאשר תבחין בנמצאים הגשמיים, שכל שהוא גשמי יותר הוא עכור וחושך... (נר מצוה ד"ה ודבר זה רמזו)
ויש לך לדעת, כי ראוי היה זה שיהיה בכ"ה בכסליו, שאז יצא האור לעולם, וידוע כי ג' חדשים שהם תשרי מרחשון כסליו אור של חמה מתמעט והולך תמיד, ומן תקופת טבת ואילך הולך ומוסיף האור, עד שבתקופת תמוז האור הוא בתוקף שלו, ומאז מתחיל לירד. אמנם האור העליון הוא אור ה' הקדים קודם תשרי, שהרי בכ"ה באלול נברא העולם, וביום ראשון אמר הקב"ה יהי אור ויהי אור, והוא אור העליון. ולפיכך התחדשות האור העליון לבא למקדש היה בכ"ה בכסליו, שזה היום מיוחד לו בפרט והוא אור המקדש. ומזה תבין גם כן כי ראוי שיהיה הדלקת נרות חנוכה בהתחלת האור דהוא תחלת הלילה, כי חנוכה בעצמו הוא התחלת האור, ויש לך להבין דברים אלו. (חידושי אגדות שבת כא ב)
...ויש לך להבין איך עולם הזה דומה אל נר, לפי שהנר נקרא הכלי אשר מקבל האור, והעולם הזה הוא כלי מקבל האור, ואלו דברים ברורים למבינים, לכך קאמר שהוא זוכה שיהיו בניו תלמידי חכמים, והם כמו כלי מקבלים אור התורה. (שם שם כג ב)
ויש לך לדעת כי אין נקרא שלום רק האור בלבד, מפני שהוא נותן הבדל בין הדברים, וזהו השלום כאשר יש הבדל בין הדברים. כי כאשר נקרא החושך ערב, מפני שבחושך הדברים הם מעורבים, ואין נכר זה בפני זה והם מעורבים יחד, והאור נקרא בוקר, שעל ידי האור יש ביקור בין הדברים בין זה לזה, וכאשר יש בקור בין דבר לדבר, הוא השלום אשר הוא בין הדברים, ואין אחד נכנס ומתערב בחבירו, רק כל אחד בפני עצמו. ולפיכך נקרא נר שבת שלום, כאשר האדם שובת ממלאכה ויש לו נר שבת. וזה שאמר ותזנח משלום נפשי זו הדלקת נר בשבת, כי הדלקת נר בשבת הוא עצם השלום, מצד שהשבת מיוחד לשביתה ושלום... (שם שם כה ב)
ואמר נסתכלתי בעקביו וכו', ביאור זה כי כאשר הוא מדריגה אחרונה לאדם אשר הוא בצלם אלקים, והיינו עקביו, יש לו הזיו אשר הוא לגלגל חמה שהוא יותר על הכל בזיו והדר, ופירוש הזיו האמור כאן כי צלמו אלקי הוא ואינו גשמי, וכל דבר נבדל מן הגשמי מתיחס אליו הזיו, ולכך תקרא התורה אור, דכתיב (משלי ו') ותורה אור... (שם בבא בתרא נח)
והנה שם האדון ב"ה שתי מציאויות חזקות האור והחושך, שהם נמשכים מבחינת ההארה וההעלם שבארנו, ונתן להם חלק בזמן, והיינו היום והלילה, ואחריהם נמשכים שליטת כוחות הטומאה וגרושם והכל הזמנה לתולדות המעשים. (דרך ה' חלק ד פרק ו א)
דע כי קלקולי הגלות רבים ונכללים בד' ראשים. הראשון נתבאר בפסוק "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא וגו'" (דברים ל"א), וזה סוד גדול מאד. כי הקב"ה סדר המאורות שעל ידיהם יצא השפע לעולם, ועל כן כולם מאירים זה בזה ומאירים בענפיהם. ותדע שכל הבריאה היא ענף המאורות, כל המלאכים בני האדם והבריות. ובהיות המאורות שמים פניהם להאיר לתחתונים, נמצאו כל חלונות האורה וברכה נפתחים, ועל כן ירבה הטוב בכל ולא יהיה צער ויגון כלל בעולם. וכאשר גרמו העוונות, הסתירו המאורות פניהם ולא האירו זה לזה, וגם תולדותיהם לא לקחו מחיה די שביעתם, ואז תשש כח הקדושה וכל הנמשכים אחריה, ונתגבר כנגד זה כח הטומאה... כי בהיות המאורת מאירים ברווחה, למי היה נמשך אותו השפע? הלא לישראל, על כן לא היו האומות שולטות עליהם להגלותם... (מאמר הגאולה)
ועתה מפרש איך נעשית פתיחת השער. ואתה שמעת כבר כי מכח אור החכמה היתה. ועל כן אמר "וידי נטפו מור וכו'". והבן כי כל אלו הדברים מורים על מאורות גדולים ועצומים העומדים שם בהיכל אצל השער, כי שם נמצאו שני מאורות חזקים יוצאים, הן השבת העליון, ומגיעים אצל השער, ונקראים במשל "שתי ידים" הנרמזות בפסוק "בידך אפקיד רוחי" (תהלים ל"א) ועוד חמשה אחרים מבני ההיכל ממש, ונקראים חמש אצבעות. וכאשר נתגברה הארת החכמה בהם, נאמר "וידי נטפו מור, ואצבעותי מור עובר על כפות המנעול". ואור החכמה הוא הנקרא מור... (שם)
ועתה אפרש לך פסוק אחד ובו תראה ענין גדול, בענין רוב ההשפעה אשר יהיה באותו זמן. והוא מה שכתוב (ישעיה ס') "ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו". והוא סוד גדול, כי אז מערב עד ערב ימצאו חבורי המאורות להשפיע למטה... ולכן אמר שעריך, כי רבים השערים, ומהם יהיו פתוחים תמיד. ואל יקשה בעיניך, אם יהיה חבור תמיד מי יתן יום או לילה? או למה יפיל תרדמה על האנשים? אני כבר נזהרתי בדברי, כי לא המאורות יהיו תמיד בחבור, אלא תמיד יהיה חבור (איזה) מאורות, ולפי שינוי המחברים יהיה שינוי הזמן. וגם שינה תהיה במקום שתהיה... (שם)
והנה בהיות הגוף נתקן נאמר בו "וראו כל בשר יחדו" (ישעיה מ'), והוא עצמו יהיה מזהיר כאשר קרן עור פני משה. ותדע מהיכן קירון העור של משה, כי מן האור הגנוז ניתן לו. ותדע שזה האור הגנוז הוא מן החסד העליון המתגבר בכוחו מאד, ולא נגלה ממנו למטה, אלא השמש הוא המאיר, שהוא במדרגת התפארת, ואין אורו פשוט כל כך כאור החסד, כי כבר נתערב בו כח הגבורה, והאור הזה נגנז למעלה. (שם)
ויתן אותם - להאיר במתנה, אף אם אין העולם ראוי לכך, וחוץ מלהאיר שהוא במתנה בלי רצונם, הם רשאים למשול. (בראשית א יז)
והנה פרטיות הצמצומים איך ומה אין כאן מקום ביאורם, אך דרך כלל הם בחינת הסתר והעלם המשכת האור והחיות, שלא יאיר ויומשך לתחתונים בבחינת גלוי, להתלבש ולהשפיע בהן ולהחיותם להיות יש מאין, כי אם מעט מזעיר אור וחיות, כדי שיהיו בבחינת גבול ותכלית, שהיא הארה מועטת מאד, וממש כלא חשיבי לגבי בחינת הארה בלי גבול ותכלית... לגבי ערך אור הגנוז והנעלם, שהוא בבחינת אין סוף ואינו מתלבש ומשפיע בעולמות בבחינת גילוי להחיותם, אלא מקיף עליהם מלמעלה, ונקרא סובב כל עלמין, ואין הפירוש סובב ומקיף מלמעלה בבחינת מקום חס ושלום, כי לא שייך כלל בחינת מקום ברוחניות, אלא רוצה לומר סובב ומקיף מלמעלה לענין בחינת גילוי השפעה, כי ההשפעה שהיא בבחינת גילוי בעולמות נקראת בשם הלבשה שמתלבשת בעולמות המלבישים ומשיגים ההשפעה שמקבלים, מה שאינו כן ההשפעה שאינה בבחינת גילוי אלא בהסתר והעלם, ואין העולמות משיגים אותה, אינה נקראת מתלבשת אלא מקפת וסובבת. הלכך מאחר שהעולמות הם בבחינת גבול ותכלית, נמצא שאין השפעת אור אין סוף מתלבש ומתגלה בהם בבחינת גילוי רק מעט מזעיר הארה מועטת מצומצמת מאד מאד, והיא רק כדי להחיותם בבחינת גבול ותכלית. אבל עיקר האור בלי צמצום כל כך נקרא מקיף וסובב, מאחר שאין השפעתו מתגלית בתוכם, מאחר שהם בבחינת גבול ותכלית... (לקוטי אמרים פרק מח)
...וההבדל שבין עולמות עליונים ותחתונים הוא מצד המשכת החיות, אשר אין סוף ברוך הוא ממשיך ומאיר בבחינת גילוי מההעלם, (שזה אחד הטעמים שההשפעה והמשך החיות מכונה בשם אור על דרך משל), להחיות העולמות והברואים שבהם, שהעולמות העליונים מקבלים בבחינת גילוי קצת יותר מהתחתונים, וכל הברואים שבהם מקבלים כל אחד כפי כחו ותכונתו, שהיא תכונת ובחינת ההמשכה הפרטית אשר אין סוף ברוך הוא ממשיך ומאיר לו. והתחתונים, אפילו הרוחניים, אינם מקבלים בבחינת גילוי כל כך, רק בלבושים רבים אשר אין סוף ברוך הוא מלביש בהם החיות והאור אשר ממשיך ומאיר להם להחיותם. וכל כך עצמו הלבושים האלו עד אשר ברא בו עולם הזה החמרי והגשמי ממש, ומהווהו והמחייהו בחיות ואור אשר ממשיך ומאיר לו אור המלובש ומוסתר בתוך הלבושים הרבים והעצומים המעלימים האור והחיות, עד שאין נראה ונגלה שום אור וחיות, רק דברים חמריים וגשמיים ונראים מתים, אך בתוכם יש אור וחיות המהוה אותם מאין ליש תמיד, שלא יחזרו להיות אין ואפס. ואור זה הוא מאין סוף ברוך הוא רק שנתלבש בלבושים רבים... (שם פרק נא)
...(והנה בחינת הצמצום והסתר החיות נקרא בשם "כלים", והחיות עצמו נקרא בשם "אור", שכמו שהכלי מכסה על מה שבתוכו, כך בחינת הצמצום מכסה ומסתיר האור והחיות השופע. והכלים הן הן האותיות)... (שער היחוד והאמונה פרק ד, ועיין עוד אגרת הקדש כט)
והארץ - בשמים לא נתחדשה עוד בריאה... והמאורות ביום ד' היו, שנתקבץ כל האור והושם בשמש, וגם זה לצורך הארץ ולא השמים, אבל בארץ היתה עוד עשיה ויצירה... (בראשית א ב)
יהי אור - בארנו כי ברגע בו ברא ה' את השמים נבראו כל הכדורים הגדולים ונתלו כל אחד במקומו, וסבבו תכף במסלולם. ואין לנו עסק ברבבות השמשות שנתגלו לתוכנים, כי אין להם עסק עם ממלכת השמים המושלת על ארצנו.
השמש נברא גם כן חשוך, והאור ניתן בו ביום ד', וביום א' נברא כאן אור בלתי תלוי בחומר או בגוף מאיר... ובבראשית רבה ג' "מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה, והבהיק זיו הדרו"... כי הנה השאלה היא ממה נברא האור, כי לשון אמירה שנאמר בו, שייך רק ביש שישתנה לדבר אחר...
ובאה התשובה, מלמד שנתעטף הקב"ה כשלמה, ותבין על פי המבואר כי האור המוחלט והעצם הנשגב ית' נקרא בכתבי הקודש בשם אור, באורך נרא אור... ונקרא בדברי המקובלים אור קדמון, אור צח אור מצחצח, וגבוה מעל גבוה יאמר אור אין סוף.... ובספר האורות האלקיות כתב, כאשר ידעת שהאורות יש להם סדר והדרגה, דע כי הם לא השתלשלו לבלי תכלית, אבל יעלו אל מבוע ראשון הוא אור לעצמו לא יבואהו אור מזולתו, רק הוא מקור האור המאיר מעצמותו ומאיר לזולתו, ובו שם האור יותר אמתי, וממנו יורד האור לזולתו. והתבאר בחכמת האמת כי אורות השכליים השתלשלו על ידי לבושים ומסכים רבים מהשכל העליון ומהאור הקדמון, והאור ההוא התפשט על ידי מסכים רבים ואספקלריות שונות לבושים וחלונות עד שהתגשם האור ההוא בנצוצי השמש והכוכבים, שהוא המדרגה השפלה בכל האורות, כי אור השכל שלם ממנה ואור המלאכים יותר שלם מזה, וכן יעלה מעלה על מעלה לפי קורבת מקבל האור אל מקורו, ולפי התמעט הלבושים והמסכים. לפי זה האור הנברא ביום הראשון היה השפעת אורו הגדול אשר האציל מכבודו והלבישו בלבוש עב וענן למען יתמעט ויצמצם ויתעבה עד יקרא בשם אור, ועד שיהיה ראוי אחר ההתלבשות שיתלבש ויתמעט שנית להיות אור גשמי, כאור השמש והירח והכוכבים. והיה בין אור הזה ובין אור השמש שלשה הבדלים, א' שהוא היה ראשית ההשתלשלות מן אור השכליים, עד שלא היה בינו ובין אור השכליים רק מסך אחד, ועל זה אמר נתעטף כשלמה... ב' שאור הנברא ביום א' לא היה לו מקום מיוחד כי מלא כל חלל העולם, אבל אור השמש ניתן לו מקום מיוחד בכדור השמש. ג' שהאור הנברא הקיף בפעם אחת כל כדור הארץ סביב סביב, ולא היה כמו השמש אשר בו יומם ולילה, אבל אז בעת שהיה יום היה יום בכל סביבות הכדור, כי האור הקיף את כל הכדור סביב, ועל זה אמר שהבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו...
ויהי אור - נתלבש ונתעטף עד שהיה אור מוחש ואחר כך נגנז, כי אור רוחני ושכלי כזה לא יסבלוהו הרשעים השקועים בהבלי ובתאוות העולם הזה, כמו שלא יסבל העטלף אור השמש. ולעתיד לבא ישרפו בו הרשעים, כשם שהצדיקים יהנו ממנו. (שם שם ג)
יהי מאורות - כדפירשנו נבראו שמש וירח ביום א' וסבבו במסלולם, אך עוד לא ניתן בהם אור. והאור התפשט אז בכל הבריאה בזוהר עצום בלי נרתק, ועתה אספו וצמצם אורו וחומו בשמש, כדי שיוכלו הברואים להתקיים. מאורות - שכולם מקבלים האור דרך מסכים ולבושים, והשמש מקבלו בלא אמצעי מהלבוש האחרון, האור הגנוז. כי טוב - לברואים, אף שבשביל תקון הרקיע היבשה והצמחים היה האור הראשון יותר טוב. (שם שם יד ויח)
חושך אפלה - ...לר' יהודה בא מחושך של מעלה, וישראל ראו גם במצרים. וזה לשטתו בבריאה, שהאור נברא תחלה, והוא אור רוחני שנגנז אחר כך בנרתיק אור השמש, וכאן הוציאו. (שמות י כא)
אורם - אור הוא המאיר לאחר. נגה המקבל אור מגשם אחר, הלל שההארה נמצאת בו בעצמו... (ישעיה יג י)
עוטה אור - מהאור הנעלם הוציא אור השכל אחר השתלשלות עד שנתגשם לאור המוחש, ומסתיר את הפנימי כעטיית שמלה שהוא יותר מלבישה. נוטה שמים - על ידי האור נעשה הרקיע, בו מתהוים האדים והמטר. (תהלים קד ב)
ורוח אלקים - עוד לא היה האור המפתח את האינדיבידואליות מתוך המסה הכללית. (בראשית א ב)
ויבדל אלקים - גם אחרי הבריאה מתעסק הבורא בנברא ומשליט בו סדר. אור וחושך הם אב ואם כל חיים אורגניים. (שם שם ד)
כי טוב - כתוב אחר בריאת האור ולפני ההבדלה מהחושך, לומר שהאור הוא הטוב המכוון, ולא החושך. וכן לעתיד לבא יהיה רק אור, כי אז לא יהיה הצורך לחדש את האנושות תמיד שוב בתקופת לילה. (שם שם ה)
את האור כי טוב - אמר זאת כי בכל הברואים יש גם איזה צד מזיק, מה שאינו כן באור, ולכן מכנה כל דבר טוב בשם אור. (שם שם ג)
במדרש ואהיה אצלו אמון, הביט בתורה וברא את העולם וכו', דמקודם היה בריאת האור וירא וגו' כי טוב ויבדל, גנזו לצדיקים, כבחז"ל, ובכל יום כתוב וירא כי טוב, והיינו התורה שנקראת אור וטוב, כמו שכתוב מה רב טובך וגו' צפנת וגו', מה שגנז האור בתוך הבריאה, וזהו הפלא של מעשה בראשית, שהעיד הכתוב שנמצאת הארת התורה בכל המעשים, וכל יום מימי בראשית מיוחד למצא בו אור מיוחד... ולכן בשבת לא כתוב וירא כי טוב, כי בשבת הוא כולו אור וטוב... ומכל מקום כפי שמבררין האור בימי המעשה כך הוא מתרבה האור בשבת קודש... (בראשית תרמ"ו)
והנה אמרו חז"ל כי יעקב תיקן תפלת ערבית, דכתיב וירא וגו' ויבדל, ראה שאין רשעים כדאי להשתמש באור המאיר מימות עולם ועד סופו וגנזו לצדיקים, נמצא במה שתיקן יום ולילה אור וחשך, בזה נתברר האור זרוע לצדיק... ונתן האור ליעקב וחושך לעשו... ויעקב קיבל האור כי טוב והוא התורה, דכתיב תתן אמת ליעקב... ולפי שיעקב היה עצם אור המאיר מסוף העולם ועד סופו, לכן הוא מתקן כל הערב... (שם ויצא תר"ס)
במדרש ויחן את פני העיר שקבע תחומין... נמצא במקום הצדיק מתגלה אור הפנימי, וכן בזמן שבתות וימים טובים בהם מתנוצץ אותו האור ומתקיים בזה כל הזמנים. וכמו כן בעולם בארץ ישראל ובית המקדש בהם האור שקיום כל העולם בו... וטעם שמתגלה אל הצדיק, שהוא שומר האור שלא יתפשט רק למקום הצריך, וזהו ענין קביעת תחומין... וכשהיה יעקב אבינו ע"ה בחוץ לארץ הסתיר את עצמו עד שחזר לארץ ישראל, ונתלבש באור המיוחד אליו... (שם וישלח תרמ"ז)
במדרש קץ שם לחושך, כי לכאורה נראה כי החושך רק אפיסת אור, אם כן לא שייך לומר בורא חושך, אבל באמת אורו ית' מתפשט בכל מקום, אבל החושך כיסוי לאור, כשאין עולם כדאי, ושאין האור יכול להתגלות ברא הקב"ה מקום להתעלם שם, לכן הוא במקום גבוה, לכן באור כתיב יצירה ובחושך בריאה, כל זמן שיצר הרע בעולם אין האור יכול להתגלות, וכמו כן בגלות הד' מלכיות, הגם כי מלכותך מלכות כל עולמים, אבל בגלות הוא נסתר... (שם מקץ תרל"ט)
במדרש קץ שם לחושך וכו', כי החושך יש לו זמן וקצבה ואין בו תוספות, אבל בחינת האור מתחדשת בכל יום ולא שייך בזה זמן, כי הברכה היא למעלה מהזמן, רק בעת שיש שליטת הסט"א ויצר הרע מתכסה האור. ובזוהר הקדש על פסוק ולא זכר שר המשקים את יוסף וישכחהו, מפרש כי החושך הוא השכחה, והאור הוא הזכירה... ולהבין הענין על פי מה שאמרו וירא אלקים וגו' ויבדל, אמרו חז"ל ראה שאין רשעים כדאי וגנזו לצדיקים, פירוש שזה עצמו קיום האור, על ידי שנסתר מן הרשעים. ואמרו חז"ל בנר מערבי עדות הוא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, ויש להבין שנס זה היה מבפנים מה עדות הוא, והענין הוא כי זה העדות שעל ידי שנבדלו בני ישראל משאר אומות עכו"ם, זכו להמשיך אור עליון ביניהם, והקב"ה שורה בישראל, וממילא מאירין לכל העולם... ולכן איתא כי היונים עשו פרצות בבית המקדש, ואמרו שהם גם כן יכולין לכנוס, ועל ידי זה בא החושך, וביטלו גם מבני ישראל ההארה... (שם שם תרמ"ג)
ובענין המאיר והשורף, איתא בזוהר הקדש כי בימי המעשה יש מאור האש, ובשבת מאורי אור, ולכן מבדילין במוצאי שבת בורא מאורי האש, לדבק מאור האש במאורי אור של שבת. ולבאר הענין נראה דיש אור הבא בכח שריפת הפסולת, הרי כל נר שלנו מאיר רק כפי מה שיש לו לכלות ולשרוף, וזה תכלית כל המלאכות בימי המעשה, לברר ולהסיר הפסולת, ובכח זה הבירור זוכין לאור. אבל אור המאיר הוא עצם האור שאינו שורף רק מאיר, והוא מאור שנברא בראשון, שהיה מאיר מסוף העולם ועד סופו, ובשבת יש הארה מאור הגנוז, וכמו שכתוב מתנה טובה יש לי וכו' ולכן נקרא מתנה, שאין זה בכח מעשה האדם. ואיתא דאחר שבת הראשון שנגנז האור הזמין הקב"ה לאדם למצא אור על ידי אבן, וזהו בחינת מאורי אש ואש השורף, שכפי מה שיברר כך ימצא הארה, וזה שכתב ויהיה ערב ויהי בוקר, פירוש שכפי בירור התערובות ושריפת הפסולת ימצא בוקר. ולכן בשבת קודש לא כתיב ויהי ערב כי שולט בו מאורי אור כנ"ל. ולכן מפורש בתורה לא תבערו אש ביום השבת, וכל המלאכות אין מפורשין בתורה, ואיתא בגמרא דהבערה יצאה ללמד על הכלל כולו, ונראה הרמז כנ"ל שכל המלאכות הם בכלל הבערה, כי הם בחינת אש השורף כנ"ל, ולכן אסור בשבת... (חנוכה תרנ"ד)
במדרש נר מצוה וכו'... פירוש נר ה' כי השגחתו ית' בתחתונים הוא על ידי נשמת בני ישראל, וכפי עבודת בני ישראל ממשיכין השגחת השי"ת והארת פניו בעולם. ויש ב' מיני חושך, א' חושך על ידי יצר הרע וסט"א שהוא חושך ממש, ועל ידי המצות מבטל זה החושך, וזה שאמר כאילו מדליק נר לפני הקב"ה, פירוש שמכין מקום לחול שם כבוד מלכותו ית', ועל ידי זה מחיה נפשו שנקראה נר ופירוש שגם אור העליון נקרא אצלינו חושך, כמו שכתוב בספרים שהוא גבוה מהשגתינו, ולכן נקרא חושך. וכפי מה שהאדם מאיר בחושך הגשמי על ידי נרות המצות, כמו כן זוכה להמשיך אור על נשמתו ונפשו מאור העליון כנ"ל... (שמות תצוה תרל"ה)
ברש"י אש שנאמר בו להעלות נר תמיד, אף הוא ממזבח החיצון תוקד. הענין הוא דיש אש שורף ואש מאיר, וכמו כן באדם התלהבות הלב אל עבודת ה', ויש רוגז וכעס ללחום נגד היצר הרע ולשרוף כל תאוות עולם הזה, וב' אלו הם מצות עשה ומצות לא תעשה, שעליהם נאמר נר מצוה ותורה אור נותנת כח ואש לב' בחינות הנ"ל... (פרשת פרה תרמ"א)
במדרש גם חושך לא יחשיך ממך וכו'. פירוש שמצדו ית' אין חושך בעולם, רק השי"ת העלים האור בעולם הזה כדי שיהיה לנו במה לכבד אותו ית' למצא אור הגנוז בעולם, ומצד זה אינו דומה להמשל, כי גם אורן של צדיקים ממנו ית' הוא, כמו שכתוב אתה תאיר נרי, רק העבודה למצא אורו ית' בעולם, וברש"י ז"ל שתהיה שלהבת עולה מאליה, והוא כנ"ל שלכך נאמר בהעלותך, כי השי"ת ברא עולמו באור, שזה תחילת הבריאה יהי אור, רק שהאדם צריך לחבר כל הדברים ליחד אותם בשורשם וממילא מאירים מאליהם... (במדבר בהעלותך תרל"ד)
במדרש אור זרוע לצדיק וכו'... ויאמר אלקים יהי אור, אמרו חז"ל שאור היה מאיר מסוף העולם ועד סופו, פירוש אור שאין העולם וגשמיות הטבע יכול להסתירו, והיה מאיר תוך כל הד' יסודות, אך מפני הרשעים גנזו, ועל ידי המצות שנתן הקב"ה לבני ישראל בכל דבר מאיר להם המצוה מעין אור הגנוז... (שם שלח תרס"ג)
במדרש וירא בלק... והרשעים הללו קטרגו באמרם ויכס את עין הארץ, פירוש שביציאתם ממצרים וקבלו התורה היה להם להאיר לכל העולם, ולא להעלים השגחת השי"ת, שזה עין הארץ... (שם בלק תרל"ה)
ועתה הרי נתברר כי החושך בריאה, כי אחרי שבאמצעות סגולות מולידים אור, האם ה"צינק" מוליד אור? מאין לו אור? אלא ודאי כי העולם מלא אורה, ורצה השי"ת להחשיך האור, וברא חושך, ורק השמש יאיר לנו או הנר, ובמקום שאין שמש ואין אור נברא חושך שיחשיך האורה. הרי בעליל כי החושך בריאה, כי אחרי שמלא כל העולם אורה, למה לא תאיר לנו האורה, ורק על ידי סגולות תאיר? כי רצה השי"ת שעל ידי ה"צינק" יתברר האורה, וידעו כולם כח מעשיו שמחשיך האור וגנזו, ונבין מזה כי אור ששת ימי בראשית גנזו הקב"ה לצדיקים כמו שאנו רואים שנגנז האור אשר מלא כל העולם.
ואל יטעוך מה שקורים אור עלעקטרישע, כי מלת עלעקטרי נוסד על דבר שאין אנו יודעים מה זאת, כי זר להם שאור לא יתראה, וקראו אותו בשם שאין אנו יודעים מה זאת. אמת כי אין אנו יודעים, אבל על כל פנים הלא העולם מלא אורה, רק החושך נברא להחשיך האורה, ולכן תקנו אנשי כנסת הגדולה "ועל מאורי אור שעשית יפארוך סלה", כי הם ידעו, שכמו שגנוזה האורה בחושך, כן נגנז אור בתוך אור וכו' עד אין תכלית, באופן שאור אחד הוא כמו חושך נגד האור הגנוז בו. וכמו שאמרו חז"ל (נדרים ח') עתיד הקב"ה להוציא חמה מנרתיקה, ואיה הנרתיק שלה, הלא השמש מאיר, אבל על ידי זה מובן כי אור השמש הפנימי מכוסה באור השמש שאנו רואים. וזה הפלא ופלא לחזק אמונת הקדושים, חז"ל אשר כל רז לא נעלם מהם והעלעקטרישע שנתגלה עתה - הם ידעוהו מכבר... (חלק א עמוד שלד)
ועיין בהעתקה של המקובל לוצאטו ז"ל ותראה כי כל מצוה היא אור צח מצוחצח, מוכן לאדם המקיים מעשי המצוות. ונוכל להסביר זאת בחוש. אם ה"צינק" או שאר מיני סגולות מגלים אורה, אם כן אין כל חדש, כי על אחת כמה וכמה מעשי המצות הרוחניים, ציווי השי"ת בורא העולם, אשר ברא בשביל התורה, על אחת כמה וכמה שיתגלה על ידי מעשה המצוות קיום התורה אור צח מצוחצח ומאירים אור הגנוז. (וזה לשון הגאון יעב"ץ, יוצר אור, לא אמר בורא אור, כי בריאה היא מציאות יש מאין, והאור לא נברא מאין, כי הוא נמשך מן היש הגמור הנמצא המחויב יתברך, אשר באורו נראה אור, וחונה עמו, כמו שנאמר ונהורא עמו שרא). (שם עמוד שלו)
והנה חקרנו מה הוא כח האור. ועמדנו כי מהותו היא להוציא כל דבר לפועל. למשל מי שהוא בחושך ידמה לו כאילו אינו אדם וכאילו אינו עולם כלל, כי אינו מרגיש שום ישות. ותכף כשידליקו האור בחושך, הוציא הנר כל דבר מהכח אל הפועל, כי תכף מרגיש מעצמו ומן העולם. (חלק ב עמוד עה)
אור פירושו גילוי, שמסתלק החושך וההסתר מלב האדם ומתגלה ללבו הכרת השי"ת, וזוהי תכלית הבריאה. ויש להבין, מהי בחינת האור שדימו כאן ללבישת השמלה (ב"ר ג'), הרי זו בחינת כיסוי, שהיא היפך הגילוי. משמע מכאן שיש באור עצמו גם כן בחינת הסתר, נתבונן נא ונראה שלש בחינות בענין זה, זו עמוקה מזו.
כידוע אין לנו תפיסה והשגה כלל בעצמותו יתברך, ואפילו במדותיו לא תתכן תפיסה והשגה כלל כפי שהן מצדו, והשגותיו אינן אלא אלא מצדנו, כלומר, כלפי עצמנו, אנו משיגים איך מתגלה הנהגתו, ואת התגלות מדותיו אנו משיגים בדרך מדותינו אנו שהטביע בנו הקב"ה, והן מעין מה שרצה לגלות לנו ממדותיו, כאמרו בצלם אלקים עשה את האדם, למשל תהיה לנו השגה במדת חסדו יתברך רק עד כמה שקנינו את מדת החסד לעצמנו, אבל לא יתכן כלל להשיג את עצם מדת חסדו יתברך, כפי שהיא בו יתברך, כפי מציאותה האמיתית.
נמצא שגילוי חסדו יתברך בעולם הוא רק לבוש לעצם חסדו יתברך, אנו משיגים את הלבוש שרוצה לגלות לנו, בעוד שגוף מדת חסדו מסתתר בתוך הלבוש ונעלם מאתנו. כן הוא בכל מדותיו וגילוייהן בעולם. כלל הגילויים האלה נקרא אורו יתברך, והוא האור הרוחני היורד לתוך הבריאה. שאלת ר' שמעון בן יהוצדק "מהיכן אורה נבראה" (ב"ר ג'), היתה איפוא על שורש הוויית האור הרוחני המאיר לנו בעולמנו. והתשובה היתה שבשרשו אין האור אלא כיסוי ולבוש לאמיתת מציאותו יתברך. זהו ביאור הכתוב "עוטה אור כשלמה", שהאור בבריאה הוא רק בבחינת שלמה..
..התשובה היא אדרבא, אף ההסתר גילוי הוא, שהרי בריאת ההסתר למען הגילוי היא עצמה גילוי גדול של חסד אלקי עד אין שיעור. כדי לזכות את האדם בראו הקב"ה במצב של הסתר, כדי שיוכל לגלות גילויים בעמלו בעבודת ה', לקדש שמו יתברך בעולמו, ולזכות על ידי כך לחיי נצח. הרי זה החסד הגדול ביותר, שהקב"ה מסתיר את עצמו כדי להיטיב. נמצא שההסתר מגדיל את גילוי החסד עד אין שיעור, כך שההסתר עצמו נהפך לגילוי...
זהו הביאור העמוק יותר ב"עוטה אור כשלמה". הקב"ה מתכסה באור, כי האור שאנו מקבלים מקורו הוא ההסתר כנ"ל. הרי שההסתר הוא כלי לגילוי וקידוש שמו יתברך, וזהו ביאור דברי חז"ל הנ"ל על אורו יתברך "שנתעטף בה כשלמה", שכן על ידי בריאת ההסתר "הבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו". אם כן ההסתר הוא גילוי מצד אחד, שמאיר לנו, ומצד שני הגילוי שבא על ידי ההסתר - הקידוש שעל ידי חילול, יש בו גם כן מהחילול וההסתר. ענוותנותו זו שבהסתר ובחילול, יש בה גילוי עוד יותר בהיר, כי ככל שההסתר והחילול גדולים יותר, כך גדולים יותר הגילוי וקידוש שמו יתברך, בהתגלות חסדיו לאין קץ.
עוד יש בזה בחינה שלישית עמוקה יותר. חוש הראיה שלנו פועל על ידי צילום שהעין קולטת, והבחנתו נמסרת למוח. תפיסת העין אינה אלא הבחנת הצל, הדבר אשר אין האור חודר בעדו. באור עצמו לא שייכת ראיה כלל, וכל דבר שהאור חודר בעדו בלי מפריע לא נוכל לראותו.
כן הוא באורו יתברך, את האור עצמו אי אפשר לראות, אלא שעל ידו נבחין בחשכת החושך. ביאור הענין, את גדלותו יתברך אי אפשר לנו להשיג באופן ישיר, אלא רק ביחס לעצמנו, שנראה ונכיר בלבנו את שפלותנו ואפסותנו. ביטול הרגשת הישות העצמית שבנו, הוא ענין האור אצלנו. ועד כמה שזוכה האדם לביטול היש הזה בפנימיותו, כך זוכה ורואה את אור ה'.
מדרגת משה רבינו ע"ה, ראית פנים בפנים, מוכיחה על מדרגת ביטול היש שלו, שהיה בשיא היכולת האנושית... השי"ת אין לו צורך כביכול לאורה מאתנו, שהרי גם האור שנתן לנו מקורו הוא בחשכה, שאנו רואים את האור רק על ידי החושך. זהו עומק דברי חז"ל, שהאור המאיר לנו רק לבוש וכלי הוא, שעל ידו נראה חשכתנו, ונכיר גדולתו יתברך. (חלק ג עמוד רסח)
...כי באמת גם היום הנה הבורא ית' הוא המאיר, כי כל ענין המאורות הוא המראה לכבודו, שהוא הוא המאיר לעולם כולו. השמש היא רק כמו נורה, המחוברת למרכז החשמל על ידי חוטי ברזל, והאש המרכזי הוא הדולק והמאיר, מקבלת היא השמש זרמי אור של הקב"ה, ומהם האור על הארץ, השמש רק מובילה קרני אורו של הקב"ה לארץ ולדרים עליה, אבל לא ממנה ולא מעצמותה מאירה לנו. וזהו שאמר הכתוב יהי "מאורות", ולא "אור", כי האור אמנם נברא ביום ראשון, והמאורות הנם רק הנורות המחוברות לכבודו ית', כלים מוכנים ומזומנים לקבל האורה ולהחזיק קרנם וזהרם לעולם. (דעת תורה בראשית עמוד יב)