(ראה גם: אדם-חברו, גמילות חסדים)
תא חזי מה כתוב, כי אותך ראיתי צדיק וגו', מכאן למדנו, שלא יקבל אדם אורח לביתו אם הוא חושד בו שהוא רשע, אלא אם כן שהוא נחשב בעיניו לצדיק, ואינו חשוד בעיניו כלל, וזה שאמר בא אתה וכל ביתך אל התיבה, מה הטעם, משום כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה.
ולמדנו, שאם ניתן לו להאורח בלבדו רשות, ולא נתן רשות לכל הבאים עם האורח, אל יכניסם להבית, זה שאמר בא אתה וכל ביתך אל התיבה, אשר לכולם נתן רשות לכנוס. (נח קסו)
... מכאן למדנו שבעל הבית יכניס (האורח לביתו), והאשה תוציא אותו, וזה שאמר ויאמר אלקים לנח צא מן התבה, כי רשות היה בידיה להוציא את האורח ולא להכניסו... מכאן למדנו דרך ארץ לאורח, (ליתן מתנות לבעלת האכסניא בשעת יציאתו), ועל כן לאחר שנתן לה מתנות כדי לחבבה על בעלה ברכה אותו, שנאמר ויברך אלקים את נח וגו'. (שם רמט, ועיין שם עוד)
ותא חזי, בכל שאר הזמנים והחגים צריך האדם לשמוח ולשמח את העני, ואם הוא שמח בלבדו, ואינו נותן לעני, עונשו גדול, כי שמח בלבדו, ואינו נותן שמחה לאחר, עליו כתוב, וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם, ואם הוא שמח בשבת אף על פי שאינו נותן לאחר, אין נותנים עליו עונש כשאר הזמנים והחגים, שכתוב פרש חגיכם ולא פרש שבתכם... (יתרו תנט)
במה זוכה האדם להתעדן בעדן העליון ההוא, בשלחן שלו, כמו שהוא מעדן על שלחנו נפשות העניים, שכתוב ונפש נענה תשביע, ומה כתוב אחריו אז תתענג על ה', כי אף הקב"ה מרוה אותו בכל אלו העדונים של שמן משחת קודש העליון... (תרומה תקלה)
ומשום שאדם עומד לפני אדונו, הוא צריך גם כן לחון לעניים, לתת להם כמו (שהקב"ה) נותן לו לאכל, ויהיה כמי שאוכל לפני המלך הקדוש, וצריך שלא יהיה זולל על שלחנו כי הזוללות הוא מסטרא אחרא, וזה סוד הלעטני נא, שהוא דרך זוללות... (שם תשעג)
השני (שהכתוב אומר ישבו, לשון נסתר), שהוא לבני העולם, כי מי שיש לו חלק בעם ובארץ הקדוש, יושב בצל האמונה לקבל האורחים לשמוח בעולם הזה ובעולם הבא, וצריכים לשמח את העניים. מהו הטעם, הוא משום שחלקם של אלו האורחים שהזמין לסעודתו שייך לעניים, ואותו היושב בצל הזה של האמונה ומזמין האורחים העליונים האלו אורחים של האמונה, ואינו נותן להם חלקם (מן הסעודה, דהיינו לעניים), כל האורחים עומדים ממנו ואומרים, אל תלחם את לחם רע עין וגו', נמצא ששלחן הזה שערך הוא שלו, (של רע העין ואינה של הקב"ה, (עליו כתוב וזריתי פרש על פניכם וגו', פרש חגיכם ולא חגי, אוי לאותו האדם, בשעה שאלו אורחי האמונה עומדים מעל שולחנו.
ואמר ר' אבא, אברהם כל ימיו היה עומד בפרשת דרכים, להזמין אורחים ולערוך שלחן להם, עתה (בסוכות) אם מזמינים לו ולכל הצדיקים ולדוד המלך, ואין נותנים להם חלקם, עומד אברהם מעל השולחן וקורא סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה... (אמור רעח)
אמר אביי ואיתימא ר' יצחק הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי, שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, ואמר ר' יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו. ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא, אמר יוסי בר' חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש... א"ר יוסי בר' חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב כל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומהנהו מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מקריב תמידין. (ברכות י ב)
הוא היה אומר (בן זומא), אורח טוב מהו אומר כמה טרחות טרח בעל הבית בשבילי, כמה בשר הביא לפני... וכל מה שטרח לא טרח אלא בשבילי, אבל אורח רע, מהו אומר, מה טורח טרח בעל הבית זה, פת אחת אכלתי, חתיכה אחת אכלתי, כוס אחד שתיתי, כל טורח שטרח בעל הבית זה לא טרח אלא בשביל אשתו ובניו. על אורח טוב מהו אומר, זכור כי תשגיא פעלו אשר שוררו אנשים, על אורח רע כתיב, לכן יראוהו אנשים וגו'. (שם נח א)
כי הא דרבי עקיבא דהוה קאזיל באורחא, מטא לההיא מתא בעא אושפיזא, לא יהבי ליה, אמר כל דעביד רחנא לטב... (שם ס ב)
תנו רבנן כשנכנסו רבותינו לכרם ביבנה היו שם רבי יהודה... פתחו בכבוד אכסניא ודרשו... פתח ר' נחמיה בכבוד אכסניא ודרש, מאי דכתיב ויאמר שאול אל הקיני לכו סורו רדו מתוך עמלקי פן אוסיפך עמו ואתה עשיתה חסד עם כל בני ישראל, והלא דברים קל וחומר ומה יתרו שלא קרב את משה אלא לכבוד עצמו כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו על אחת כמה וכמה.
פתח ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בכבוד אכסניא ודרש, ויברך ה' את עובד אדום בעבור ארון האלקים, והלא דברים קל וחומר ומה ארון שלא אכל ושתה אלא כבד ורבץ לפניו כך, המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו על אחת כל וכמה... (שם סג ב)
דאמר רב חמא בר חנינא פעם אחת נתארחתי, אני ורבי למקום אחד, והביאו לפנינו ביצים מצומקות כעוזרדין ואכלנו מהן הרבה. (שבת לח א)
מפנין אפילו ארבע וחמש קופות של תבן ושל תבואה (בשבת) מפני האורחין... אמר ר' יוחנן גדולה הכנסת אורחין כהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין ומפני בטול בית המדרש, ורב דימי מנהרדעא אמר יותר מהשכמת בית המדרש, דקתני מפני האורחין, והדר מפני בטול בית המדרש. אמר רב יהודה אמר רב גדולה הכנסת אורחין מהקבלת פני שכינה, דכתיב, ויאמר א-דני אם נא מצאתי חן בעיניך אל נא תעבור וגו'... אמר רב יהודה בר שילא א"ר אסי אמר רבי יוחנן ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן הכנסת אורחין... (שם קכז א)
דתנן מאכילין את העניים דמאי ואת אכסניא דמאי (חיל הבא למלך ישראל להלחם על אויביהם, רש"י). (עירובין יז ב)
אמר רבי יהושע בן חנניה מימי לא נצחני אדם חוץ מאשה תינוק ותנוקת, אשה מאי היא, פעם אחת נתארחתי אצל אכסניא אחת, עשתה לי פולין, ביום ראשון אכלתים ולא שיירתי מהן כלום, שנייה ולא שיירתי מהן כלום, ביום שלישי הקדיחתן במלח, כיון שטעמתי משכתי ידי מהן, אמרה לי רבי מפני מה אינך סועד, אמרתי לה כבר סעדתי מבעוד יום, אמרה לי היה לך למשוך ידיך מן הפת, אמרה לי רבי שמא לא הנחת פאה בראשונים... (שם נג ב)
ושמואל למה לי לקדושי בבי כנישתא, לאפוקי אורחים ידי חובתן, דאכלו ושתו וגנו בבי כנישתא. (שם קא א)
אורח אין בו משום זוגות. (שם קי ב)
ועוד עתידה מצרים שתביא דורון למשיח, כסבור אינו מקבל מהם, אמר לו הקב"ה למשיח קבל מהם, אכסניא עשו לבני במצרים... (שם קיח ב)
...לפיכך זכה בנימין הצדיק ונעשה אושפיזכן לגבורה, שנאמר ובין כתפיו שכן... לפיכך עורות קדשים בעלי אושפזיכנין נוטלין אותן בזרוע, אמר אביי שמע מינה אורח ארעא למישבק איניש גולפא ומשכא (קנקן ועור) לאושפיזיה. (יומא יב א)
אמר רב גידל אמר רב אכסנאי לא יאכל ביצים ולא יישן בטליתו של בעל הבית (משום קרי). (שם יח ב)
...מאי טעמא כי כריך מר ריפתא לא אמר לן איתו כרוכו, משום דלא נפישא ריפתא ואמינא לא אחזיק בהו ברבנן טיבותא בחנם. (תענית כג ב)
...ליחרוב ביתך וליתוב אושפיזך, דהאי עלמא אושפיזך, וההיא עלמא ביתא. (מועד קטן ט ב)
...שאני הכא דמפרש טעמא דקרא על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, דרכו של איש לקדם ולא דרכה של אשה לקדם. היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים ונשים לקראת נשים... (יבמות עו ב)
...משום דאמר לה קמי אורחי ופרחי מאן טרח. (כתובות סא א)
דאמר רב הונא מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה, שנאמר וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה' וישובו ויבאו אל ביתם הרמתה וידע אלקנה את חנה אשתו... השתא אין מעיקרא לא. (שם סה א)
ויטע אשל בבאר שבע... וחד אמר פונדק... מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפה כל עובר שוב, כיצד, לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם וכי משלי אכלתם, משל אלקי עולם אכלתם... (סוטה י א)
ידינו לא שפכה את הדם הזה ועינינו לא ראו, וכי על דעתינו עלתה שזקני בית דין שופכי דמים הן, אלא שלא בא על ידינו ופטרנוהו (בלא מזון), ולא ראינוהו והנחנוהו (בלא לויה). (סוטה מה ב)
אושפזיכניה דרב אדא בר אהבא גיורא הוה. (קדושין עו ב)
...וכבר לימד אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו. (בבא קמא צב א)
דאמר רב יהודה אמר שמואל בהני תלת מילי עבידי רבנן דמשנו במלייהו, במסכת ובפוריא ובאושפיזא. (בבא מציעא כג ב)
קמח וכתיב סולת, אמר רבי יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים יותר מן האיש... תני משום ר' יוסי למה נקוד על איו שבאליו, לימדה תורה דרך ארץ שישאל אדם באכסניא שלו, והאמר שמואל אין שואלין בשלום אשה כלל, על ידי בעלה שאני. (שם פז א)
...אכסניא (חיל של מלך המוטל על בני העיר, רש"י) לפי בני אדם מתחלקת או לפי פתחים מתחלקת, אמר לו לפי בני אדם מתחלקת. (בבא בתרא יא ב)
...היה רבן שמעון בן גמליאל אומר מנהג גדול היה בירושלים המוסר סעודה לחברו וקלקלה נותן לו דמי בשתו ודמי בושת אורחיו. עוד מנהג גדול היה בירושלים, מפה פרוסה על גבי הפתח כל זמן שמפה פרוסה אורחין נכנסין, נסתלקה המפה אין אורחין נכנסין. (שם צג ב)
...וקל מחתן (הדר בבית חמיו) אורח מכניס אורח. (שם צח ב)
אושפיזכניה דרב אתא לקמיה לדינא, אמר ליה לאו אושפיזכני את, אמר לו אין, אמר ליה דינא אית לי, אמר ליה פסילנא לך לדינא... (סנהדרין ז ב)
בקשו מלאכי השרת לדוחפו (למיכה), אמר להן הקב"ה הניחו לו שפתו מצויה לעוברי דרכים... ורבי יוחנן דידיה אמר מרחקת את הקרובים ומקרבת את הרחוקים, ומעלמת עין מן הרשעים ומשרה שכינה על נביאי הבעל, ושגגתו עולה זדון. מרחקת את הקרובים, מעמון ומואב, ומקרבת את הרחוקים מיתרו, דאמר ר' יוחנן בשכר קראן לו ויאכל לחם זכו בניו וישבו בלשכת הגזית... ומעלמת עין מן הרשעים, ממיכה, ומשרה שכינה על נביאי הבעל מחבירו של עדו הנביא, דכתיב ויהי הם יושבים אל השלחן ויהי דבר ה' אל הנביא אשר השיבו, ושגגתה עולה זדון, דאמר רב יהודה אמר רב אלמלי הלווהו יהונתן לדוד שתי ככרות לחם לא נהרגה נוב עיר הכהנים ולא נטרד דואג האדומי, ולא נהרג שאול ושלשת בניו. (שם קג ב)
...בשביל שנכרים אכלו על שלחנו גרם גלות לבניו, מסייע ליה לחזקיה, דאמר חזקיה כל המזמן עובד כוכבים לתוך ביתו ומשמש עליו גורם גלות לבניו... (שם קד א)
יוסי בן יוחנן איש ירושלים אומר, יהי ביתך פתוח לרוחה... (אבות א ה)
רב פפא אמר אושפיזא הוה נקט, וזימנין הכא וזימנין הכא. (זבחים סא ב)
תניא היה רבי מאיר אומר, אל יסרהב אדם לחבירו לסעוד אצלו ויודע בו שאינו סועד, ולא ירבה לו בתקרובת ויודע בו שאינו מקבל, ולא יפתח לו חביות המכורות לחנוני אלא אם כן הודיעו, ולא יאמר לו סוך שמן מפך ריקן, ואם בשביל כבודו מותר... ומעשה באחד ששיגר לחבירו חבית של יין ושמן צף על פיה והלך וזימן עליה אורחין, ונכנסו, מצאה שהיא של יין, וחנק את עצמו. ואין האורחין רשאין ליתן ממה שלפניהם לבנו ולבתו של בעל הבית, אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית. ומעשה באחד שזמן ג' אורחין בשני בצורת ולא היה לו להניח לפניהם אלא כשלש ביצים, בא בנו של בעל הבית, נטל אחד מהן חלקו ונתנו לו, וכן שני וכן שלישי, בא אביו של תינוק מצאו שעוזק א' בפיו ושתים בידו, חבטו בקרקע ומת... (חולין צד א)
...שני אכסנאין אוכלין על שלחן אחד זה בשר וזה גבינה ואין חוששין... ולא אסרו אלא כעין תפיסה אחת (בכרך אחד, רש"י). (שם קז ב)
עד היכן לא ישנה אדם באכסניא שלו, רב אמר עד הכאה, ושמואל אמר עד שישפלו לו כליו לאחוריו... וכל כך למה, דאמר מר אכסנאי פוגם ונפגם (פוגם בעל הבית ונפגם הוא בעצמו), אמר רב יהודה אמר רב מנין שלא ישנה אדם באכסניא שלו מן התורה, שנאמר אל המקום אשר היה שם אהלו בתחלה, רבי יוסי ברבי חנינא אמר מהכא, וילך למסעיו, מאי בינייהו, אכסנאי דאקראי. (ערכין טז ב)
המקבל עליו להיות חבר... ואינו מתארח אצל עם הארץ ולא מארחו אצלו בכסותו... (דמאי ב משנה ג)
לא יסרב אדם בחבירו לארחו בשעה שאינו רוצה, לא ירבה לו בתקרובת בשעה שהוא יודע שאינו מבקש... (עבודה זרה ג ב)
ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו חייב לו, וכן אתה מוצא באליהו בשעה שהלך אצל צרפית האלמנה מת בנה, התחיל מתחנן... ולא עוד אלא שכל הפותח פתחו לחבירו חייב בכבודו יותר מאביו ואמו, אתה מוצא בעת שנלקח אליהו מאלישע וזכה ליטול פי שנים ברוחו, כמה דתימא (מלכים ב' ב') ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, היה לו לילך אצל אביו ואמו להחיותם, כמו שהחיה בן אכסניא שלו... לכך אמר משה לפני הקב"ה קבלני יתרו ונהג בי כבוד איני הולך אלא ברשותו, לכך כתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו. (שמות ד ב)
אמר רבי ינאי משל למלך שעשה סעודה והזמין אורחים והיתה עינו יפה באורחים, והיה מחזר עליהם ואומר להם יערב לכם יבסם לכם. (במדבר יג ד)
ביום השמיני, מה ראה להיות פוחת כל יום, למדך התורה דרך ארץ מן הקרבנות, שאם ילך לאכסניא וקבלו חבירו, יום ראשון מקבלו יפה, ומאכילו עופות, בב' מאכילו בשר, בג' מאכילו דגים, בד' מאכילו ירק, כך פוחת והולך עד שמאכילו קטניות. (שם כב כג)
...ומה מדבר שקבל את ישראל כך, המקבל תלמידי חכמים לתוך ביתו על אחת כמה וכמה. (שם כג ג)
...אמרו ויש אכסנאי יהודי בכל מקום אתה הולך אלקיך עמך. (דברים ב י)
אמר ליה משה, רבון העולם איני יכול מפני שקבלני יתרו ופתח לי את פתח ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו הוא חייב לו. (שמות טז)
יהי ביתך פתוח לרוחה, כיצד, מלמד שיהא ביתו של אדם פתוח לרוחה לדרום ולמזרח ולמערב ולצפון, כגון איוב שעשה ארבעה פתחים לביתו, ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו, כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. ויהיו עניים בני בית, ולא בני ביתך ממש, אלא שיהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותים בתוך ביתך, כדרך שהיו עניים משיחין מה שאוכלים ושותין בתוך ביתו של איוב... אף על פי כן אמר לו הקב"ה לאיוב, איוב עדיין לא הגעת לחצי שיעורו של אברהם, אתה יושב ושוהה בתוך ביתך ואורחין נכנסים אצלך, את שדרכו לאכול פת חטים האכילתו פת חטים, את שדרכו לאכול בשר האכילהו בשר, ואת שדרכו לשתות יין השקיתו יין, אבל אברהם לא עשה כן, אלא יושב ומהדר בעולם, וכשימצא אורחין מכניסן בתוך ביתו, את שאין דרכו לאכול פת חטין האכילהו פת חטין, את שאין דרכו לאכול בשר האכילהו בשר, ולא עוד אלא עמד ובנה פלטרין גדולים על הדרכים והניח מאכל ומשקה, וכל הבא ונכנס אכל ושתה וברך לשמים, לפיכך נעשית לו נחת רוח, וכל שהפה שואל מצוי בתוך ביתו של אברהם... (ז א)
למד בני ביתך ענוה, שבזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין כשבא עני ועמד על פתחו של בעל הבית ואמר להם אביכם יש בכאן, יאמרו לו הן, בא והכנס, עד שלא נכנס ושלחן היה ערוך לפניו, נכנס ואכל ושתה וברך לשם שמים נעשית לו נחת רוח גדולה... (שם ב)
לעולם יהא כל אדם בעיניך כליסטים, והוי מכבדן כרבן גמליאל. מעשה בר' יהושע שהיה אכסניא אצלו, בא אדם אחד נתן לו אכילה ושתיה והעלהו לעליה, ונטל סולם מתחתיו, מה עשה אדם זה עמד בחצי הלילה פרש טליתו ונטל את הכלים וכרכן בטליתו וביקש לירד, ונפל ונשברה מפרקתו, לשחרית בא ר' יהושע ומצאו, אמר לו, ריקה, כך עושין בני אדם שכמותך, אמר לא הייתי יודע שנטלת סולם מתחתי, אמר לו אין אתה יודע שאנו זהירין בך מאמש. אורחים הנכנסים לבית כל שיגזור עליהם בעל הבית יעשו. מעשה בשמעון בן אנטיפרס שהיו אורחין באים אצלו וגזר עליהם שיאכלו ושישתו, והם נודרין בתורה ונשבעין, בשעת פטירתן היה מלקה אותם ארבעים... אמר לו ר' חכם גדול אתה ודרך ארץ בך, בני אדם הנכנסים אצלי גוזרני עליהם שיאכלו ושישתו והם נודרים בתורה ומנדים אותו, ואני שמעתי מהחכמים כל הנודר ומנדה חייב מלקות. אמר לו גוזרני עליך שתלקה אותם ארבעים וארבעים, ארבעים שלי וארבעים שלך. (פרק ט)
ומעשה בר' עקיבא שהיה לו אכסניא אצל אדם אחד נתן כוס וטעמו, אמר לו רבי עקיבא טול ושתהו, שוב נתן לו כוס אחד וטעמו, אמר לו רבי עקיבא טול ושתהו. אמר לו בן עזאי עד מתי אתה משקו כוסות מטועמין. שוב מעשה ברבי עקיבא שנתארח אצל אדם אחד נטל את הפרוסה וסמך בה את הקערה, חטפה ר' עקיבא ואכלה, אמר לו רבי אין לך פרוסה שתאכל אלא פרוסה שאני סומך בה את הקערה, אמר כמדומה אני בך שאתה נכוה בפושרין עכשו אין אתה נכוה אפילו ברותחין. (פרק ט)
מגונה ממנו האוכל לפני האורח, מגונה ממנו אורח מכניס אורח... אורח המטריח אורח מגונה משלשתן. (פרק ח)
ויאמר שאול אל הקיני לכו וגו', וכי עם כל ישראל עשה חסד, אלא ללמדך שכל המארח תלמיד חכם בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו, כאלו עשה חסד עם כל ישראל. (פרשה יח)
אמר רבי יודן חמשה פעמים כתיב ולבני ברזילי הגלעדי, כנגד חמשה חומשי תורה, ללמדך שכל מי שמאכיל פרוסה לצדיק כאלו קיים חמשה ספרי תורה. (מלכים א פרק ב, קע)
...דבר אחר אלו תלמידי חכמים שנכנסים לבתי עמי הארץ ומרוין אותם מדברי תורה. רבי אבין אמר כל המארח תלמיד חכם בביתו מעלה אליו הכתוב כאלו הקריב בכורים, נאמר כאן תביא ונאמר להלן תביא, ראשית בכורי אדמתך תביא, מה להלן בכורים אף כאן בכורים. (ישעיה פרק נח, תצב)
...וכל מצוה יש לה מתן שכר... ויש שמתן שכרה בנים, כגון שרה שארחה את האורחים ושונמית על שקבלה את אלישע. (משלי פרק ד, תתלז)
אם יבאו לאדם אורחים יכניסם בסבר פנים יפות וכו', ואפילו אם יש לו מאה עבדים ושפחות יטריח הוא בעצמו ויעמוד עליהם, כי מי לנו גדול מאברהם ששימש את המלאכים והיו לו כמה עבדים וכמה שפחות, והוא בעצמו שימש, אף על פי שנזדמנו לו כדמות ערביים, ואברהם כיון בלבו ובעצמו וצייר בשכלו שהם מלאכים חיצוניים ומשתחוים לאבק רגליהם... (בראשית וירא)
ליט יהוי דיטעי אכסניא באורחא, דהוא דמי לסמיא. (דברים כז יח)
פתח האוהל - לראות אם יש עובר ושב, ויכניסם בביתו. כחום היום - הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה, שלא להטריחו באורחים, ולפי שראהו מצטער שלא היו אורחים באים, הביא מלאכים בדמות אנשים. (שם יח א)
א-דני - דבר אחר קודש, והיה אומר להקב"ה להמתין לו עד שירוץ ויכניס את האורחים. (שם שם ג)
לא נשתה - מכאן לאכסנאי, שאף על פי שיש בידו לאכול יקנה מן החנוני, כדי להנות את אושפיזו. (במדבר כ יז)
אם נא - בקשה, ונכתב הספור שילמד אדם להתנהג בצדקה וחסד וגמילות חסדים בהכנסת אורחים. (בראשית יח ג)
משתה - כי לא היה לו זמן לזבח עבורם, וכתבו ללמד דרך ארץ להכין לאורח מהרה, כי הוא עייף. (שם יט ג)
שלש סאים - לא אמר איפה, כי נתן לכל אחד סאה, שלא להטיל קנאה בסעודה, ולהראות שכולם טרודים ומשתדלים בכבודם, ולהראות שעינו יפה. (בראשית יח ו)
ויטע אשל - ליהנות מן הבאר, ולהנות אורחים... ובמדרש אשל ראשי תיבות אכילה שכיבה לויה, ודע שלויה תכלית המצוה ושכרה. (שם כא לג)
ויטע אשל - ידוע כי מדת הכנסת אורחים מדה עצומה נמשכת ממדת החסד, שהיא ממדותיו של הקב"ה, שהוא זן ומפרנס לכל בריה, ואברהם אבינו היה ראש המחזיקים בה, שנאמר (בראשית י"ח י"ט) "כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' לעשות צדקה ומשפט", ודרשו רז"ל כי אברהם היה מחזר אחרי אורחים ומביאם לביתו, וד' פתחים היו לביתו של אברהם לד' רוחות העולם, וכל מי שנכנס בפתח זה יוצא באחר, כדי שלא יתבייש מפני עוברי דרכים... ובמדרש תהלים ק"י מי העיר ממזרח צדק וכו', ישינים היו אומות העולם מלבא תחת השכינה, ומי העירם, אברהם, שנאמר מי העיר ממזרח, ולא זו בלבד, אלא אף הצדקה היתה ישינה והעירה... וכן בלשון רז"ל אשלי רברבי, וכוונו בזה לומר כי המשיל מדה עצומה זו של הכנסת אורחים לאילן העושה פרות, כי מן המדה הזאת שהחזיק בה בבאר שבע נטע לנפשו אילן בשמים שיעשה לו פירות...
וכן מצינו שפרי מצוה זו ושכרה בעולם הזה הם הבנים, שכל הזהיר בה זוכה לבנים, וכן מצינו באברהם שתחלה היה עץ יבש בלא בנים, ואחר שנטע נטיעה זו שהמשיל הכתוב לעץ זכה לבנים, והקב"ה נראה לו במקום אילנות באילוני ממרא, ושם בישרו המלאך שישוב עץ לח ויהיה לו בן...
כל המחזיק במדה זו בהכנסת אורחים, וכל מי שזהיר לכבדם ולשרתם, הרי זה משובח ושכרו גדול. וכן דרשו בבא מציעא פ"ו ב' כל שעשה אברהם אבינו למלאכי השרת בעצמו, עשה הקב"ה לבניו בעצמו, וכל מה שעשה להם על ידי שליח, עשה הקב"ה לבניו על ידי שליח, כתיב "ואל הבקר רץ אברהם", וכתיב בהקב"ה "ויגז שלוים מן הים" (במדבר י"א).
גדולה הכנסת אורחים, שכן דרשו בברכות ס"ג ב', פתח ר' יוסי בכבוד אכסניא, לא תתעב אדומי כי אחיך הוא לא תתעב מצרי וגו', והלא דברים קל וחומר, ומה מצרים שלא קרבו את ישראל אלא לצורך עצמם... כך, המארח תלמידי חכמים על אחת כמה וכמה...
וכן דרשו רז"ל בסנהדרין ק"ג ב', גדולה לגימה שהרחיקה ב' משפחות מישראל, שנאמר (בעמון ומואב) "על דבר אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים" (דברים כ"ג)... ומצינו ישעיה הנביא שהזהירנו על מדה זו, ואמר כי הכנסת אורחים הוא הדבר הנבחר אצל השי"ת, והמחזיק בה נוחל ב' עולמים, והוא שאמר (נ"ח ז') "הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית וגו'"... מלחמו, ולא כל לחמו, כי זה יהיה חסידות של שטות שיתן לו כל לחמו והוא ימות ברעב, שהרי אמרו וחי אחיך עמך, חייך קודמים (בבא מציעא ס"ב א'). "ועניים מרודים תביא בית", אם אינם באים אצלך אתה חייב לחזר אחריהם לבקשם עד שתמצאם. כי תראה ערום וכסיתו, כי אתה חייב ללכת בדרכי השי"ת, שהוא מלביש ערומים... ואמר והשביע בצחצחות נפשך, כי הקב"ה ישביע וירווה נפשו מן האור העליון הצח, ויתן לו מהלכים בין העומדים הקיימים הנצחיים. (כד הקמח אורחים)
והנה איוב משבח את עצמו שהיה ביתו פתוח לרוחה לכל עובר ושב, אפילו לגרים ותושבים, ומעולם לא היה גר לן בחוץ, מאיזו אומה שיהיה, היה עושה עמו חסד ומאסף אותו אל ביתו ללון, כי אף על פי שאיוב היה מבני ארם מזרע אברהם ולא מבני ישראל, היה חסיד גדול, עובד את ה' במצוות שכליות, עושה חסד עם הכל... (כד הקמח גר)
וכן עוד מדרך ארץ, שלא יאמר האורח תנו לי ואכל, עד שיאמרו לו, וכן אין צריך לומר לו שיאכל כיון שיש על השולחן לפניו כל צרכו. (שולחן של ארבע)
הנכנסים אצל בעל הבית אינן רשאין ליטול מלפניהם כלום לתת לבנו של בעל הבית או לעבדו או לשלוחו, אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית... רצה בעל הבית לשמש לאורחים הרשות בידו, ואפילו היה תלמיד חכם (קידושין ל"ב א') מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע שהיו מסובין בבית המשתה של בנו של רבי גמליאל הזקן, ורבן גמליאל משקה אותם... אמר לו מצינו גדול ששימש, אברהם גדול הדור היה, וכתוב בו "והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו", לא נדמו לו אלא כערביים ולא כמלאכים... (שם)
ברכה רביעית... וכשמברך האורח אצל בעל הבית מוסיף בה ברכה לבעל הבית. כיצד, אומר יהי רצון שלא יבוש בעל הבית בעולם הזה ולא יכלם לעולם הבא וכו', ויש לו רשות להוסיף... (ברכות ב ז)
בעל הבית מברך המוציא... והאורח מברך ברכת המזון, כדי שיברך לבעל הבית... (שם ז ב)
אם יבא לביתך אורח אל תשאלנו מדברי תורה, אלא אם כן תדע שידע להשיב, או תשאל בינך לבינו של יתבייש. (שיב)
...והאורח הרואה שהוא למשא על מקבלו, ואפילו הוא עשיר ואינו נותן לו בסבר פנים, או שנותן לו בסבר פנים מפני הבושת... עתיד ליתן את הדין... וכל שכן מי שהולך לעיר אחרת דרך טיול, ואינו חושש שחבירו מוציא עליו. (שטו)
יש דברים שאינם גזל והם חמורים מגזל, כגון אם בא אורח לאדם, אפילו צדיק ועשיר, אבל הוא צר עין ובוש לגרשו מביתו, או מפרנסו ואוכל משלו, או בבית עני ובוש לומר שאין לו, זה גזל גמור בדין שמים... וזהו שנאמר (משלי כ"ג ז') אל תלחם את לחם רע עין. ולכן שונא מתנות יחיה (שם ט"ו כ"ז), ותשובתו קשה, שאם ישלם לו הוא בוש לקבל. (שטז)
שני צדיקים שבאים לעיר, ומכבדים את האחד, אותו שמכבדים אותו יכבד לאחר, שלא יקנא בכבודו, ועוד שיכבדוהו גם כן. וכן חכם שבא לעיר שיש בה ירא שמים, אותו צדיק וחכם שישנו בה צריך לנהוג בו כבוד כדי שיהיו אנשי העיר מכבדים אותו... (שנט)
...מפרשת אליעזר שמעינן הלכות קבלת אורחים בסבר פנים יפות, והאורח שלא יטריח את בעל הבית, שנאמר (בראשית כ"ד נ"ו) ויאמר אליהם אל תאחרו אותי... (תתרטו)
...אבל מי שהוא וותרן בממונו אצל אורחים, שנהנים ממנו והוא שמח... ומקבל אורחים בסבר פנים יפות, כל אותם שיבא לידם ממונו יצליחו, כמו שהיה ממון איוב, שכל הנוטל פרוטה מאיוב מתברך. (תתרעה)
אין לאדם להתכבד בממון אחרים, כגון אחד שעשה נשואים לבנו או בתו... והאורחים יתאכסנו בבתי אחרים, הרי ג' או ד' פעמים יאכלו מסעודת נשואין, והשאר מסעודת בעלי בתים שכניו, נמצא מתכבד בחסרון של אחרים... (תתשכא)
ידינו לא שפכה - כתיב בה"א, שבעל הבית חייב לעשות לאורח ה', אכילה ושתיה, לינה, לויה, ומזון לדרך. וראה שם מגמרא סוטה בארוכה הלכות לויה. (דברים כא ה)
ואם יבאו אורחים לביתו, יכניסם לביתו בסבר פנים יפות, ומיד בבואם ישים לפניהם לחם לאכול, כי לפעמים בא העני ולא אכל והוא בוש לשאול. ויתן להם לחמו ומימיו ואת אשר יאכל בפנים מאירות. ואף אם יהיה בלבבו עצב ודאגה ישחנה מלבו בפניהם, וינחמם בדבריו ויהי להם למשיב נפש. ואפילו אם יהיו לו אלף עבדים יטרח הוא בעצמו ויעמוד עליהם, כי מי לנו גדול מאברהם ששמש למלאכים, והיו לו כמה עבדים ושפחות, שנאמר ואת כל ילידי ביתו, ואף על פי שנראו כערביים, כדברי רבותינו ז"ל, ובכל מה שעשה על ידי עצמו שלם לו הקב"ה לישראל בכבודו ובעצמו. ואל יספר לפניהם כך וכך אירע לי, מקצת תלאותיו, כי דברים אלו שוברים את רוחם, כמדומה להם כי בשבילם אמר כן, וכמעט אין לו שכר בעמלו. ויכבדם כאדונים לו, וכן מצינו באברהם (בראשית י"ח) שקראם אדונים, וגדולה הכנסתם יותר מקבלת פני השכינה, ובשעת האוכל יראה את עצמו כמצטער שאינו יכול להיטיב להם יותר, וכן הוא אומר (ישעיה נ"ח) ותפק לרעב נפשך, ויאמר לו, תצא נפשי שאין לי מה לתן לך, ואם ילינו אצלו ישכיבם במיטב מטותיו, כי גדולה מנוחת העיף בהיותו שוכב בטוב ויותר עושה לו נחת רוח המשכיבו היטב יותר מן המאכילו ומשקהו, וגלגל הוא החוזר בעולם. ובצאתם ילום ויתן להם פת צדה לדרך, כי על פת לחם יפשע גבר (משלי כ"ח)... (ספר היראה)
יושב פתח האוהל - בגמטריא להכניס את האורחים. (בראשית יח א)
ואקחה פת לחם - היה לו לומר קחו פת לחם, מכאן שבעל הבית בוצע. (שם שם ה)
ומכאן תבין מאמרם ז"ל (שבת קכ"ז) גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, והוא מן התימא, כי תכלית כל התכליות הקבלת פני שכינה, והיאך תדחה מפני מצוה אחרת, אבל הענין כי אברהם אבינו ע"ה היה שלם בחכמה ובגבורה בפעל, וכשהיו באים האורחים אצלו היו בשלמות בפעל הב' מעלות הנשארות גם כן, העושר מפני שהיה מפזר לצרכם, והענוה ממה שהיה מכבדם, וארבעת המעלות האלה הן הם מרכבה ומעון לשכינה, אם כן לא תהיה חוצצת הקבלת אורחים להקבלת פני שכינה, אדרבה מתחזקת ונוספת היא, וכן היתה אצלו שזכה אז לאותה הנבואה הנפלאה... ובאמת שמאמרם ז"ל גדולה הכנסת אורחים לא יובן אלא במי שהוא ראוי לנבואה... (אבות ד א)
השלום לו - כי אין ראוי לאורח לפקוד בעת שמחת בעל הבית ובהפכו על אופן אחד. (בראשית כט ו)
למה זה עזבתן - מאחר שהוא אורח ואיש חסד. (שמות ב כ)
ראה ערך הכנסת אורחים.
גדולה הכנסת אורחים כהשכמת בית המדרש, פירוש הכנסת אורחים לכבוד האדם שהוא נברא בצלם אלקים, ודבר זה נחשב ענין אלקי כמו מי שהוא משכים לבית המדרש לתורה שהיא אלוקית, ובמשנה אבות ו' קאמר חביב האדם שנברא בצלם אלקים... כי נחשב גם כן דבר זה מה שהוא מכניס אורחים הוא האדם שנברא בצלם אלקים, כמו מי שמשכים לבית המדרש. וקאמר רב דימי יותר מהשכמת בית המדרש, כי הכנסת אורחים זהו עצמו כבוד אלקים להכניס האדם לביתו ולכבד אותו שנברא בדמות ובצלם, ודבר זה נחשב כבוד השכינה יותר מן התורה, שהרי התנא מקדים חבוב זה שהאדם נברא בצלם אלקים, למה שנתן להם כלי חמדה, ודע לך דוקא להכניס אורחים קאמר שפנים חדשות באו, וכאשר פנים חדשות הנה זהו כבוד צלם אלקים כאשר באו אליו פנים חדשות והוא מכבד אותו, אבל אינם פנים חדשות לא קאמר...
ור' יהודה אמר גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה, וכל זה מטעם אשר אמרנו כי האדם נברא בצלם יוצרו, ואלו הקבלת פני שכינה אין זה כבוד שכינה, כי לא יראני וחי, ואין דבר זה כמו הכנסת אורחים שהוא מכבד האדם כאשר באו אליו פנים חדשות, וחביב עליו האדם שנברא בצלם אלקים כאשר נראה אליו, והוא מתחבר לגמרי אל צלם אלקים הזה, והוא יותר מקבלת שכינה, כי אין חבור אל השכינה. ויש לך להבין דברים אלו מאד... (חידושי אגדות שבת קכז א)
...וכן כתב בפרשת תרומה, וזה לשון אבא מורי ז"ל בצוואת יש נוחלין, והכניסו אורחים בבתיכם רוצה לומר עשירים, דכל היכא דנזכר מצות הכנסת אורחים רוצה לומר דווקא הכנסת עשירים ומכובדים כשנתאכסנו אצלו, שאז יקרבם בסבר פנים יפות לנהוג בהם כבוד ולהכין תפנוקים בשבילם, (דכל ההולך בדרך עני הוא באותה שעה, כמו שאמרו חכמי משנה ז"ל במסכת פאה), וראייה מאברהם אבינו ע"ה שסבר שהמלאכים היו אורחים, והרבה לשחוט בשבילם ג' שוורים להאכילם ג' לשונות בחרדל, אבל הכנסת עניים ממש בכלל צדקה הוא. עד כאן.
והכנסת אורחים הוא בכלל גמילות חסדים השייך בין לעניים ובין לעשירים, והכנסת אורחים של עניים תרתי הוא עביד, צדקה וגמילות חסד, כתיב הלא פרוס לרעב לחמיך, כולל ב' ענינים, האחד שיפרוס לו מפה על השלחן שיהיה דרך כבוד, עוד אז"ל שצריך בעל הבית לחתוך חתיכות לחם לפני אורח כדי שלא יבוש ולא יכלם... (מסכת פסחים גמילות חסדים)
...חמישית הכנסת אורחים הם התפארת והיסוד לתת להם בית מנוחה לשינוחו בה, דהיינו המלכות, כיון שהם הולכי דרכים בסוד הגלות לחזור על עבודתם, צריך להכניסם שם. ולפי המתבאר בזוהר שזו המצוה מתקיימת בהולכי על דרך שיחו, שהם המתגרשים מבתיהם לעסוק בתורה, שגורמים שיהיו האורחים עוסקים בצרכי המלכות, וכן כל העושה יחוד אל התפארת במלכות מבחינה אחרת, וקובע מקום לתורתו גורם שהתפארת יעשה מלונו במלכות. ואל האורחים צריך להכין אכילה ושתיה ולויה, דהיינו שצריך להכניס התפארת והיסוד אל המלכות, ולתת להם שם אכילה מעין באתי לגני אכלתי יערי עם דבשי, שהוא שפע ראוי להנהגה התחתונה המתפשטת מצד הגבורה המתוקה לקשר התפארת והמלכות יעקב ורחל והגבורה בנצח או בהוד, כי כן פירשו ברעיא מהימנא, והלויה להביא עצמו ונשמתו שם עמהם בדיוקן עליון ללותם שם עוד להביא שאר הספירות שם עמהם, לעשות להם לויה טוב וכמה דברים נכללים בתיקון זה... (שם בסוף, ועיין שם עוד)
ויאמר ה' לנח בא אתה וגו', מכאן למדנו שאין רשות לאורח לכנוס בבית להתאכסן בו כי אם ברצון וברשות בעל הבית, שכן נח לא רצה לכנוס בתיבה עד שהקב"ה בעל התיבה ציוהו שיכנוס בה, ואז ויבא נח וגו'.
כי אותך ראיתי צדיק, מכאן למדנו שלא יקבל אורח בביתו אלא אם כן שאינו נחשד בעיני בעל הבית, ולמדנו מכאן שאם בעל הבית נותן לו רשות לכנוס להתארח בביתו, אין רשות לאורח ההוא להכניס עמו אורחים אחרים, אם לא ברצון בעל הבית, שנאמר בא אתה וכל ביתך וגו'. (תורה שבכתב נח, בסופו)
וירא אליו ה' וגו' עד גמר הענין הכנסת אורחים המוזכרת בפרשה זו בפירוש היא מצוה אף על פי שאינה מצוה פרטית מתרי"ג מצות, מכל מקום היא בכלל מצות עשה דוהלכת בדרכיו, וזה לשון סמ"ג בחלק עשין במצוה ז', ללכת בדרכיו הטובים והישרים, שנאמר והלכת בדרכיו...
ונראה בעיני פשט שמכל שכן מצות הכנסת אורחים שהיא בכלל מצות עשה דוהלכת בדרכיו, נוסף על שהיא מעלה גדולה ממעלות המדות, וזה לך האות שהאריכה התורה בסיפור הכנסת אורחים דאברהם אבינו, ורמזה לנו מענין שכרה, שכל מה שעשה בעצמו לאורחים עשה הקב"ה בעצמו ובכבוד לבניו, ומה שעשה על ידי שליח יוקח נא וגו', עשה הקב"ה על ידי שליח, ולא תימא שהיא מדה, אלא המקיים אותה מקיים מצות עשה דוהלכת בדרכיו, ויש לו שכר כמצווה ועושה ככל מצוה מן תרי"ג מצות, וזה כי הקב"ה מכניס אורחים בכל זמן ועידן, בכל שעה ובכל עת ובכל רגע, כי אם לא היה מכניס אורחים כרגע כמימרא היה העולם אבד, רצוני לומר כי כל העולם אורחים הם לגבי השי"ת, כאורח נטה ללון, כי גרים אנחנו והוא מכניס קיום בהשפע שמשפיע עליהם, וכהרף עין אם לא השפיע עליהם ומכניסם לקיום אז הכל אבד...
אף הכנסת אורחים הוא ממדת החסד, אשר היא מדת אברהם אבינו כנודע, כי חסד לאברהם, והעולם חסד יבנה, ובנין העולם היה בשביל אברהם... וגם פה בסעודה היה מתחסד עם קונו כאשר יתבאר בסמוך... (שם וירא, ועיין שם עוד)
ראה הכנסת אורחים.
וירא - כתוב ב' פעמים וירא, בבראשית רבה: הסתכל בשכינה ובמלאכים. ועוד הסתכל אם מכבדים זה את זה שאז הם בני אדם גדולים. ומה תלויה הכנסת אורחים בכך אם הם גדולים? אלא היה שקוע באהבת ה' ובהקבלת פני שכינה, שהוא תענוג נפלא ומצות עשה. ומכל מקום אם באה לידו מצוה שאי אפשר לעשותה על ידי אחר מחויב להפסיק מהדבקות, ולכן התבונן אם הם גדולים או שאפשר לקיים מצות הכנסת אורחים על ידי משרתיו. (בראשית יח ב)
ולבא לחסד אי אפשר לבא אלא על ידי שיכניס תלמידי חכמים צדיקים לתוך ביתו, כי המכניס אורחים תלמידי חכמים אמיתיים לתוך ביתו כאלו הקריב תמידין, כמאמר חז"ל (ברכות י' ב') איש קדוש עובר עלינו תמיד וכו', ובזה השימוש שעומד עליהם ומשמש אותם זוכה לחסד הנ"ל, כמאמר (כתובות צ"ו) כל המונע תלמידו מלשמשו כאלו מונע ממנו חסד, ובשביל זה היה התמיד כבש, כי ממנו נתקנו האלפין, בבחינת (ירמיה י"א) ואני ככבש אלוף, וזה בחינת כבש, שכבוש תחת יד רבו ומשמש אותו... (כח)
תפילות כנגד תמידים תקנום (ברכות כ"ו ב') כי ידוע שיש לכל אדם תפילות רעות... נמצא אחר כך כשעומד להתפלל תפלה הראוי להתפלל, אזי באה התפלה רעה ומבלבלת אותו, וזה בחינת תפילות כנגד שהיא מתנגדת לו, והתיקון לזה הכנסת אורח תלמיד חכם, כי אמרו חז"ל אורח מברך (ברכות מ"ו) ואורח הוא בחינת (משלי ד') "ואורח צדיקים כאור נוגה". וכתיב (שם י') ברכות לראש צדיק, שהוא בחינת ח"י ברכות שבתפילה (זוהר פנחס רמ"ד ובתיקון מ"ז) נמצא שעל ידו בא התיקון תפלה... (רט)
ראה הכנסת אורחים.
ראה הכנסת אורחים.