אושר

(ראה גם: אדם חייו, אשרי, שכר)

אמונות ודעות:

...השכל מחייב, כי לא יתכן ששעור האושר שתמצא הנפש בעולם הזה הוא הכל, כי כל טובה בעולם הזה קשורה בפגע, ביגיעה ובצער, והאושר והצער שקולים, או שהמצערים אפילו מכריעים. אם כן מוכחש שזו תהיה תכלית הנאת הנפש, וכל נפשות הברואים שהכרתי אינן שלמות בעולם הזה, אלא בידיעתן שיש להן מדור יותר נכבד מן העולם הזה, והן שואפות אליו.

ועוד, שכבר נתגנו בעיני שכלו של האדם הדברים שטבעו מתאווה להם, כהזנות, העזות והנקמה וכו', ואם ילך בדרך זו רק יצטער, ודבר זה בא, כי ה' יגמלהו על שמרחיק הנאות אלו. וכן אם יחשיב את האמת והחסד וכו' תשיגהו איבת האיש שהציל בני אדם מידו, או שחצץ בינו לבין תאוותיו, וכן מצאנו שהעושק ושנעשק שרויים בעולם במצב דומה בטוב או ברע, ובסוף ימותו... (מאמר ט פרק א)

עקדה:

אחר שהאושר האלוקי והטוב העליון זר למין האנושי לפי טבעו, הוא זקוק לתחבולה אלוקית גדולה לתקנו עד שיהיה כדאי להשיגו. ולכן טעה ההמון לומר מקרה האדם ומקרה הבהמה אחד הוא. ובאמת לא יתכן לאדם הדבוק באלוקי אלא בגדר מיוחד, בו ישתתף הזיו העליון על השלמים ממינו. ולכן נמשל האדם למנורה, והתורה היא השמן הממשיכה אלינו האור העליון המושפע ממנו יתברך... (שמות יט א)

מלבי"ם:

באשרי - אושר הוא נפשי, והצלחה היא בעניני העולם. (בראשית ל יג)

אשרי האיש - באלה הדברים האיש מאושר, אושר הוא על ענינים נפשיים וחיי עולם הבא, והצלחה על ענינים עולמיים וחיי עולם הזה... והאושר המיוחד לאדם הוא שלמות המדות, ותחלתו הזהירות מחטא. (תהלים א א)

רש"ר הירש:

באשרי - אושר היא התקדמות לטובה, ומכאן אשרה, העץ שחושבים עליו כי הוא מתפתח בברכה אלוקית מיוחדת. (בראשית ל יג)

איש כברכתו - כל אחד מהם יתברך באפיו המיוחד לו, ועל ידי אפיו זה. אין ה' יכול לעשות את האדם מאושר נגד רצונו, ובלי פעולות מצד אדם זה בעצמו. (שם מט כח)

ושמחתם לפני ה' - ...ומצד שני ולקחתם לכם ביום הראשון, הצבור שמח ז' ימים, אם כל אחד ואחד יכול לשמח יום א' בעצמו. האושר האמיתי מושג רק בצבור, כי בו משתלמות מגרעות וחסרונות היחיד, וכולם, מראש הקהל ועד לשואב המים, מתאחדים בתפקיד האחד. גם היחיד שאושר חייו מועב ישמח בקרב הצבור כולו... (ויקרא כג מ)

בקודש הסך - שיא האושר הישראלי מושג על קרקע המקדש. (במדבר כח ז)

אשרי האיש - התקדמות אל ההצלחה. דבר זה לא יושג על ידי התנשאות מעל לחוק כדרך הרשע, או התלוצצות הלץ על כל המעכבו בתאוותיו, כי אם על ידי הדרכים הנלמדות מתוך התורה... (תהלים א א)

אשרי כל ירא ה' - אושרו של הבית היהודי הם יראת שמים ועבודה. (שם קכח א)

ר' צדוק:

וזהו ביאור אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', ידוע אשריך הוא על תענוג הגופני בעולם הזה, כמו שאיתא על אשריך וטוב לך, כי אשריך הוא האושר מבני אדם, וכענין כי אשרוני בנות, והם אין מרגישים אלא בתענוג העולם הזה... ואמר לבאר אשריך ישראל בעולם הזה בעבור כי מי וגו' עם נושע בה', ר"ל עם ה'... (חלק א אור זרוע לצדיק עמוד לה)

מכתב מאליהו:

"חיי אושר בעולם הזה", מי ידע ביאור ג' מילים אלו?! מהו האושר בעולם הזה? לכאורה פשוט הוא, זה אשר יוכל להשיג כל אשר יחפוץ הוא המאושר, וכל מי שיש לו מרץ יותר, וחריפות וערמה, כי לו הכוחות הנדרשים לכך. בכל מקום אנו רואים ושומעים מבעלי עולם הזה עד כמה הם מגדילים את מעלות בעל השאיפה וצוחקים על הבטלן.

אמנם אם נחפש בשטתיות נשאל: האם כבר ראינו אדם מאושר בעולם? יאמרו לנו, וכן נראה גם לנו, שראינו בני אדם מאושרים. בודאי גם בין העשירים המופלגים יש אומללים ואשר מרורות ישבעו, אבל הרי אנו רואים שיש ביניהם בני אדם אשר ודאי נראים כמאושרים, הלא נראה את אופני דירתם, מאכלם, משתם, משרתיהם, ומרבית הונם וכו', אם כן, אם לא תקרה להם צרה צדדית בודאי מאושרים המה. אכן תשובה זו שטחית מאד היא. אם נברר באופן שיטתי ונעבור בין בני אדם ונשאל כל אחד לעצמו ולא על חברו, מה נמצא אז?

נתחיל לשאול את העשירים המופלגים ביותר, מה יענו, לא בנו האושר ולא לנו הוא. לעושר ב"ע" רעה זכינו, אך אל ה"א" (עושר-אושר) לא זכינו עדיין. זה בא בקנאתו וזה בתאוותו, רובם רע להם בביתם, צרות משפחה, בנים, בנות, צרות כל דבר אשר יצר להם. והצרות אינן צדדיות, כי אם מתוך עשרם ומחמתו יתהוו. כי הן לא ימות אדם והשיג גם חצי משאלות לבו. נשאל את הבינונים במדרגות העושר, ונמצא שהם עובדים עבודה רבה וקשה למען הרבות כסף. כל ימיהם עסוקים המה לא ליהנות מאשרם, אלא להכין להם אושר, ואימתי יהיה להם פנאי ליהנות ולהיות מאושרים? התשובה היא: לעולם לא? כשיזקינו ויעמדו על שערי מות, אז ימצאו את עצמם כמי שעבר ובטל מן העולם, בעבודה התרגלו, ועכשיו שאין להם כח לעבוד לא ימצאו שום טעם וענין בחייהם, ונראים הם כצל חיים.

נרד אל הפחותים מהם, הפועלים העובדים תמיד ביגיע כפם, האם המה המאושרים? הם עובדים עבודה קשה יום יום ולפעמים גם בלילות, ואחר כל אלה ירגישו כי חלקם בחיי העולם הוא הקטן שבחלקים, וסוברים שהעשירים לקחו את העושר על חשבונם. הזהו אושר? בודאי לא!

אם כן איה המה החיים המאושרים בעולם? רק בת קולם של כל באי עולם תעננו: הם אינם! אם כן נשאל: מה זה עשה הקב"ה שברא עולם גדול למען שהכל, ממש הכל יסבלו בו יסורים גדולים? גם זה בלתי אפשרי. אם כן ברור שיש תיקון לאסון הנורא שקרה לכל העולם כולו, ועלינו לחפש מהו התיקון, ואיה מוצא האושר, אשר בלי ספק הכינו ה' הטוב.

אך קודם עלינו לברר את הקילקול, כי רק הרופא אשר יבין את החולי יוכל לרפאותו. דבר מפורש בדברי החכמים האמיתיים חכמי התורה: "הקנאה התאוה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". העולם כאשר בראו הקב"ה עולם מאושר הוא, אלא שאנו יצאנו מעולם האושר אל עולם הסבל על ידי שלושת הכחות הללו אשר הוציאונו ממנו. ואם יברח האדם מקנאה תאוה וכבוד, היינו שיגרשם מלבו, יתקן את עולמו, ויהיה לו עולם מלא אושר מן הקצה אל הקצה - לא רק אושר יהיה לו, אלא גם עושר, כאמרם ז"ל: "איזהו עשיר השמח בחלקו". אמרו כי רק הוא העשיר, וזולתו לא רק שאין לו אושר, אלא גם העושר איננו, כי עני הוא זה אשר יחסר לו, ואת אשר יחפוץ אין לו. העני צועק ללחם מחמת רעב, והעשיר ממנו צועק לכבוד ולתאוה אשר לא ישיגם, רע מאד לשניהם... על כן רק זה אשר אין מחסור לו הוא העשיר.

מי הוא זה? זה שגירש את הרצונות והשאיפות של עולם הזה מלבו. אם כן אין בו שאיפה ומרץ - האם לזה חיים יקרא?!

פשר הדבר: אין שום אושר גשמי בעולם, רק אושר רוחני. מי שעשיר ברוחניות הוא הוא המאושר, ולא אחר בשום פנים.

זה הענין שאנו רואים אשר בני התורה האמיתיים אלה אשר שמו כל חשקם ומרצם בתורה ובחכמה, המה אשר ירגישו באושר האמיתי. לא רק בעולם הבא, אלא פשוט בעולם הזה. בודאי השאיפה והמרץ המה היסוד לאושר, המה החיים. אבל אימתי? כשהשאיפות מתמלאות, כשאין המילוי ביד אחרים, כאשר מתמלאות בלי קנאה ורדיפת הכבוד, היינו כשהשאיפה מתוך אהבת התורה, אהבת חכמה, אהבת מוסר וכו'. וככל אשר נרבה במרץ ובשאיפה זו אשרינו... (חלק א עמוד א)