אותו ואת בנו

(ראה גם: בעלי חיים, שחיטה)

ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. (ויקרא כב כח)

זהר:

ושור או שה אותו ואת בנו, אמר רבי יוסי (פירושו) כתרגומו, לה ולברה (ולא לו ולבנו), כי דרכה של אם לדעת את בנה, ובנה הולך אחריה ואינו הולך אחר אביו, ואין אנו יודעים מי הוא.

לא תשחטו ביום אחד, אמר רבי יהודה מהו הטעם, אם תאמר שהוא מחמת עגמת נפש של הבהמה, אם כן נשחוט זה בבית אחד, ולזה בבית אחר, או לזה עתה ולזה אחר כך, אמר לו יש מי שמתיר זה ואינו כן, אלא ביום אחד ממש (אוסר הכתוב). (אמור עא)

ספרא:

מנין לשוחט אותו ואת בנו במוקדשים הרי זה בלא ירצה, תלמוד לא ירצה לקרבן אשה לה' ושור או שה אותו ואת בנו ביום אחד... תלמוד לומר שור ולא חיה, שה ולא עופות... יכול יהא אותו ואת בנו נוהג בזכרים כבנקיבות, ודין הוא, חייב כאן וחייב באם על הבנים מה אם על הבן לא עשה בו את הזכרים כנקיבות, אף כאן לא נעשה בו את הזכרים כנקבות... תלמוד לומר אותו, על אחד הוא חייב ואינו חייב על שנים. (אמור פרשה ח)

...אם נפשך לומר אותו ואת בנו, את שבנו כרוך אחריו, יצא זכר שאין בנו כרוך אחריו... (שם פרק ח, וראה שם עוד)

תלמוד בבלי:

אותו ואת בנו נוהג בין בארץ בין בחוצה לארץ, בפני הבית ושלא בפני הבית, בחולין ובמוקדשין... תנו רבנן מנין לאותו ואת בנו שנוהג במקודשין, תלמוד לומר שור או כשב או עז כי יולד, וכתיב בתריה ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד... (חולין עח א, וראה שם עוד)

מדרש תנחומא:

ושור או שה אותו ואת בנו, רבי ברכיה בשם ר' לוי אמר, יודע צדיק נפש בהמתו ורחמי רשעים אכזרי (משלי י"ב)... יודע צדיק זה הקב"ה, שכתוב בתורה ושור או שה אותו ואת בנו וגו', ורחמי רשעים אכזרי זה המן שכתוב בו להשמיד להרוג ולאבד (אסתר ג')... (אמור יג)

תרגום יונתן:

עמי בני ישראל, היכמא דאבונן רחמין בשמיא כן תהון רחמנין בארעא, תורתא או רחלא יתה וית ברה לא תיכסון ביומא חדא. (ויקרא כא כח)

רש"י:

אותו ואת בנו - נוהג בנקבה, שאסור לשחוט האם והבת, ואינו נוהג בזכרים. אותו ואת בנו - אף בנו ואותו במשמע. (שם)

אבן עזרא:

ושור או שה - פירשתיו, והמצוה על זכר ונקבה. (שם)

רמב"ן:

ושור או שה - רש"י, פוסק הרב הלכה כדברי האומר אין חוששין לזרע האב, וכן דעת אונקלוס, והוא הנכון בגמרא בדין אותו ואת בנו, אבל דרך הכתוב כשמזכיר הנקבה ביחוד לקראות אותה פרה, ואם כן היה ראוי שיאמר הכתוב ופרה או כבשה אותה ואת בנה, אלא מפני שהזכיר שור או כשב או עז כי יוולד וגו', אמר כי במינין הנזכרים האלו שהם שור ושה עוד מצוה אחרת בהן, כי אותו ואת בנו הנזכרים לא ישחטו ביום אחד. (שם)

כי יקרא קן צפור - מצוה מבוארת מאותו ואת בנו, והטעם לבלתי היות לנו לב אכזרי ולא נרחם, או שלא יתיר הכתוב לעשות השחתה לעקור המין, אף על פי שהתיר השחיטה במין ההוא, והנה ההורג האם והבנים ביום אחד או לוקח אותם בהיות להם דרור לעוף, כאלו יכרית המין ההוא. וכן הרב במורה הנבוכים כי טעם שלוח הקן וטעם אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, כדי להזהיר שלא ישחוט הבן בעיני האם, כי יש לבהמות דאגה גדולה בזה, ואין הפרש בין דאגת האדם לדאגת הבהמות על בניהם... וכן אין עיקר האיסור באותו ואת בנו רק בבנו ואותו, אבל הכל הרחקה, ויותר נכון בעבור שלא נתאכזר... (דברים כב ו, וראה שם עוד ומצוה-טעם)

משנה תורה:

השוחט אותו ואת בנו ביום אחד הבשר מותר באכילה, והשוחט לוקה, שנאמר אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד. ואינו לוקה אלא על שחיטת האחרון, לפיכך אם שחט אחד משניהן ובא חבירו ושחט את השני, חבירו לוקה.

איסור אותו ואת בנו נוהג בכל זמן ובכל מקום, בחולין ובמוקדשין... אין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בשחיטה בלבד, שנאמר לא תשחטו, בשחיטת שניהן הוא האיסור, אבל אם נחר הראשון או נתנבל בידו מותר לשחוט, וכן אם שחט הראשון ונחר השני או נתנבל פטור... (שחיטה פרק יב א)

ואין איסור אותו ואת בנו נוהג אלא בבהמה טהורה בלבד, שנאמר ושור או שה אותו ואת בנו לא תשחטו ביום אחד, ונוהג בכלאים... (שם שם ח, וראה שם עוד)

איסור אותו ואת בנו נוהג בנקבות שזה בנה ודאי, ואם נודע ודאי שזה הוא אביו אין שוחטין שניהן ביום אחד, ואם שחט אינו לוקה, שהדבר ספק אם נוהג בזכרים או אינו נוהג. השוחט את הפרה ואחר כך שחט שני בניה לוקה שתי מלקיות, שחט את בניה ואחר כך שחט היא לוקה אחת, שחטה ואת בת בתה ואחר כך שחט את הבת לוקה אחת, בין הוא בין אחר... (שם שם יא)

ספר החנוך:

ולענין אותו ואת בנו חוששין לזרע האב, ואין שוחטין האב עם הבן אם אנו מכירין אותו, זה העולה מן השמועה עם פרוש הטוב בחולין ע"ט א'... (קדושים מצוה רמד)

שלא נשחט בהמה ובנה ביום אחד, בין בקדשים בין בחולין... משרשי המצוה, שיתן האדם אל לבו כי השגחת השם ב"ה על כל מיני בעלי חיים בכלל, ועם השגחתו עליהם יתקימו לעולם, כי השגחתו בדברים זהו קיומן, ועל כן לא יבטל מן המינין לגמרי כל ימי עולם... ועל כן נמנענו מלכלות האילן וענפיו ביחד לרמז זה. ועוד נוכל לומר בענין על צד הפשט כמו כן, שהוא לקבע בנפשותינו מדת החמלה, ולהרחיק מדת האכזריות שהיא מדה רעה... (אמור מצוה רצד)

הכתב והקבלה:

ושור - נכלל בו זכר ונקבה, ובאמת לרמב"ם ולרוב פוסקים אין אמנם מלקות בשוחט אב ובנו, אבל איסור יש. (ויקרא כב כח)