אחשורוש   ואסתר

(ראה גם: אסתר, מרדכי)

ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת, בשנת שבע למלכותו. ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות, וישם כתר מלכות בראשה וימליכה תחת ושתי. ויעש המלך משתה גדול לכל שריו ועבדיו את משתה אסתר, והנחה למדינות עשה ויתן משאת כיד המלך... אין אסתר מגדת את עמה ואת מולדתה כאשר צוה עליה מרדכי, ואת מאמר מרדכי אסתר עושה, כאשר היתה באמנה אתו. (אסתר ב יז)

ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר נשאה חן בעיניו ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו, ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט. ויאמר לה המלך מה לך אסתר המלכה, ומה בקשתך את חצי המלכות וינתן לך... ויאמר המלך לאסתר במשתה היין, מה שאלתך וינתן לך, ומה בקשתך, עד חצי המלכות ותעש. ותען אסתר ותאמר, שאלתי ובקשתי. אם מצאתי חן בעני המלך ואם על המלך טוב לתת את שאלתי ולעשות את בקשתי, יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם, ומחר אעשה כדבר המלך. (שם ה ב)

...ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן. ותאמר אסתר איש צר ואויב המן הרע הזה, והמן נבעת מלפני המלך והמלכה... והמלך שב מגינת הביתן אל בית משתה היין, והמן נופל על המטה אשר אסתר עליה, ויאמר המלך הגם לכבש את המלכה עמי בבית, הדבר יצא מפי המלך ופני המן חפו. (שם ז ה)

ביום ההוא נתן המלך אחשורוש לאסתר המלכה את בית המן צורר היהודים, ומרדכי בא לפני המלך כי הגידה אסתר מה הוא לה. (שם ח א)

ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב, ותקם אסתר ותעמד לפני המלך. ותאמר אם על המלך טוב ואם מצאתי חן לפניו וכשר הדבר לפני המלך וטובה אני בעיניו, יכתב להשיב את הספרים, מחשבת המן בן המדתא האגגי אשר כתב לאבד את היהודים אשר בכל מדינות המלך... ויאמר המלך אחשורוש לאסתר המלכה ולמרדכי היהודי, הנה בית המן נתתי לאסתר ואותו תלו על העץ, על אשר שלח ידו ביהודים. ואתם כתבו על היהודים כטוב בעיניכם בשם המלך וחתמו בטבעת המלך, כי כתב אשר נכתב בשם המלך, ונחתם בטבעת המלך אין להשיב. (שם שם ג)

ויאמר המלך לאסתר המלכה בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש ואת עשרת בני המן, בשאר מדינות המלך מה עשו, ומה שאלתך וינתן לך, ומה בקשתך עוד ותעש. (שם ט יב)

תלמוד בבלי:

אמר רבי חייא למה נמשלה אסתר לאילה, לומר לך מה אילה רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה. (יומא כט א)

ותלקח אסתר אל המלך אחשורוש אל בית מלכותו בחדש העשירי הוא חדש טבת, ירח שנהנה גוף מן הגוף, ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים, ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות, אמר רב ביקש לטעום טעם בתולה טעם, טעם בעולה טעם. ויעש המלך משתה גדול, עבד שמתיא ולא גליא ליה, דלי כרגא ולא גליא ליה, שדר פרדישני ולא גליא ליה, ובהקבץ בתולות שנית וגו', אזיל שקל עצה ממרדכי, אמר אין אשה מתקנאה אלא בירך חבירתה, ואפילו הכי לא גליא ליה, דכתיב אין אסתר מגדת וגו'. (מגילה יג א)

ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה, ויאמר ויאמר למה לי, אמר רבי אבהו בתחלה על ידי תורגמן, כיון דאמרה ליה מדבית שאול קאתינא, מיד ויאמר לאסתר המלכה. (שם טז א)

מדרש רבה:

ויהי ביום השלישי ותלבש אסתר בגדי יפיה ואת עדי תפארתה ותקח עמה את שתי נערותיה ותשם יד ימינה על הנערה האחת, ותסמך עליה כחוק המלכה, והנערה השנית הולכת אחרי גבירתה וסומכת עדיה לבלתי נגוע הזהב אשר עליה ארצה, ותצהיל פניה ותכס הדאגה אשר בלבה, ותבאה בחצר הפנימית נכח המלך ותעמוד לפניו, והמלך יושב על כסא מלכותו בלבוש זהב ואבן יקרה, וישא עיניו וירא אסתר עומדת למול פניו, ותבער בו חמתו מאד על אשר הפרה תורתו ותבא לפניו בלא קריאה, ותשא אסתר את עיניה ותרא את פני המלך והנה עיניו כאש בוערות מרוב החמה אשר בלבו, ותכר המלכה את קצף המלך ותתבהל מאד ותפג רוחה ותשם ראשה על הנערה הסומכת ימינה, וירא אלקינו ויחמול על עמו, ויפן לצער היתומה אשר בטחה בו, ויתן לה חן לפני המלך, ויוסיף יופי על יופיה והדר על הדרה, ויקם המלך בבהלה מכסאו וירץ אל אסתר ויחבקה וינשקה וישלך זרועו על צוארה ויאמר לה המלך אסתר המלכה למה תפחדי, כי הדת זאת אשר סדרנו איננה מוטלת עליך באשר את רעיתי וחברתי, ויאמר לה מדוע כאשר ראיתיך לא תדברי אלי, ותאמר אסתר אדני המלך כאשר ראיתיך נבהלה נפשי מפני כבודך... (אסתר פרשה ט)

פסיקתא:

כך כל הנשים שנשא אחשורוש לא כתב להן לא גמיקון ולא אפטיה, כיון שנשא אסתר גינסין כתב לה גמיקון בחודש העשירי הוא חודש טבת, וכתב לה אפטייה בשנת שבע למלכותו. (פרשה טו)

שוחר טוב:

...בשעה שגזר אחשורוש להשמיד להרוג ונכנסה אסתר בלא רשות, שנאמר (אסתר ה') ותעמוד בחצר בית המלך, שבעה קנקלין יש למלך, נכנסה בלא רשות לקנקל הראשון ולשני ולשלישי, כיון שנכנסה לקנקל הרביעי התחיל מחרק את שיניו ומכסכס, אמר חבל על דאבדין ולא משתכחין, ושתי כמה חפצתי ובקשתי שתכנס לפני ולא בקשה, וזו נכנסה שלא ברשות, עמדה לה באמצע הקנקל הרביעי, הראשונים לא היו יכולין ליגע בה שכבר עברה על רשותן, האמצעים לא היו יכולין ליגע שעדיין לא עברה על רשותן ומהרהרין עליה... (תהלים כב)

ואתה ה' על תרחק, חוס ורחם עלי, אמר רבי יוחנן אותה הקפצה שהקפצת על אבותינו כן תקפוץ עלי היום ותפלטני, באותה שעה ירד מלאך מן השמים וסטרו על פיו, אמר לו רשע קונייתך עומדת בחוץ ואתה יושב בפנים, ויהי כראות המלך על כרחו שלא בטובתו נשאת חן בעיניו, אמר רב תחליפא מצינו שהאריך השרביט שתים וששים אמה, נס האחרון גדול מן הראשון, וכל מה שהיתה נכנסת היה השרביט קופץ... (שם)

רש"י:

עד חצי המלכות - דבר שהוא באמצע וחצי המלכות, בית המקדש, שכורש ואחשורוש ביטלו בנינו, ופשוטו גם אם תשאלי חצי המלכות אתן לך. (אסתר ה ג)

אלשיך:

ותעמד בחצר - שיחשב כי אם העדר הצניעות גרם לה, מדוע אינה נכנסת, ואם לאו מדוע לא עמדה מלכת לפני שנכנסה לחצר הפנימית. אין זאת אלא שנפשה מרה לה, ואומרת הנני למות בידך אם תרצה. נשאה חן - ולא אמר מצאה חן, שאז היה אומר לה בקשי שאלתך ואל תוסיפי לעשות כזאת, אלא נשאה חן על עצמה לדברים רבים... (שם ה א וב)

אסתר המלכה - אחר ששום אחד לא גילה לו על ענין אסתר והמן, גמר בלבו שיש לה שאלה, וכבד אותה יותר מאתמול שקראה מלכה. (שם ז א)

יוסף לקח:

עומדת בחצר - שם נשאה חן בעיניו, ולא כשהתקרבה, וזה היה כמו שהתפללה (שלא יתבענה, ונמצא שהיה מרצונה), וכשעמדה לפניו רק שאל אותה כמו ששואלים חולה מה לך. (שם ה ב)

לשתות עם אסתר - כדפירשתי שהיום תשתה עמהם, כי אתמול היתה בצום, ויאמר לאסתר המלכה - שבקשתה עבור עצמה, כי משפחה אין לה, ומרדכי קבל שכרו. ובאמת בקשה על עצמה "נפשי בשאלתי". (שם ז א)

ויושט המלך לאסתר - זו נתינת רשות לדבר בלי בכיה. ותעמוד - ולא דברה עד שעבר הבכי. (שם ח ה)

ולמרדכי היהודי - אמר לו שיסביר לאסתר כי על ידי שתלה את המן ונתן להם את ביתו כבר הראה לכל כי מה שעשה המן נגד היהודים היה נגד רצונו, וזה העיקר, כי דבר זה נעשה על אשר שלח ידו ביהודים, ולא כדי להעשיר את אסתר... (שם שם ז)

מלבי"ם:

ויאהב המלך את אסתר מכל הנשים - שהיו לו כבר, ותשא חן - מכל הבתולות להמליכנה, ויעש משתה גדול - שתודיע מולדתה, כי תתבייש לפני השרים לומר שהיא אסופי, ושיתנו הנחה גם למולדתה ומשאת... (שם ב יז)

כראות המלך את אסתר - שלדעתו לא חלה עליה הגזירה שלא לבא אל המלך, ובכל זאת עומדת בחצר, ואינה נכנסת מצד ענוות צדק שבלבה. מה לך - איזה נזק שצריך להסירו. ומה בקשתך - להשיג תועלת כי רצה לתת לה רק לצרכה, ולכן אמר כאן "וינתן לך", ולא אמר "ותעש", שמשמע גם לאחרים. (שם ה ב וג)

מה שאלתך - לדעתי שאלה דבר קטן, ובקשה דבר גדול, וכאן הבטיחה שימלא אפילו בקשה גדולה לצורך אחרים. (שם שם ו)