(ראה גם: ושתי)
ביום השביעי כטוב לב המלך ביין, אמר למהומן בזתא חרבונא בגתא ואבגתא זתר וכרכס שבעת הסריסים המשרתים את פני המלך אחשרוש. להביא את ושתי המלכה לפני המלך בכתר מלכות, להראות העמים והשרים את יפיה, כי טובת מראה היא. ותמאן המלכה ושתי לבא בדבר המלך אשר ביד הסריסים, ויקצף המלך מאד, וחמתו בערה בו... כדת מה לעשות במלכה ושתי, על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש ביד הסריסים... (אסתר א י)
אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה. (שם ב א)
...עובדי כוכבים שאוכלין ושותין אין מתחילין אלא בדברי תפלות, וכן בסעודתו של אותו רשע הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות, אמר להם אחשורוש כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי, אלא כשדי, רצונכם לראותה, אמרו לו אין, ובלבד שתהא ערומה... ותמאן המלכה ושתי, מכדי פריצתא הואי דאמר מר שניהן לדבר עבירה נתכוונו, מאי טעמא לא אתאי, אמר רבי יוסי בר חנינא מלמד שפרחה בה צרעת... ויקצף המלך מאד, אמאי דלקה ביה כולי האי, אמר רבא שלחה ליה בר אהורייריה דאבא אבא לקבל אלפא חמרא שתי ולא רוי, וההוא גברא אשתטי בחמריה, מיד וחמתו בערה בו... (מגילה יב ב)
ר' פנחס ור' חמא בר גוריא בשם רב אמרו בקשה ליכנס אפילו בצלצול כזונה, ולא הניחו אותה. אמר לון וערומה, אמרה אכנס בלא כתר, הן אומרים שפחה היא זו, תלבש בגדי מלכות ותכנס, אמר רבי הונא אין הדיוט משתמש בבגדי מלכות. ותמאן המלכה ושתי, שלחה ואמרה לו דברים שהן נוגעין בלבו, אמרה לו אם רואין אותי נאה הן נותנים עיניהם להשתמש בי והורגים אותך, ואם רואין אותי כעורה את מתגנת בי, רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא נעקץ, שלחה ואמרה לו קומוס איסטבלאטי של בית אבא היית, והיית למד להיות מכניס לפניך נשים זונות ערומות, ועכשיו שנכנסת למלכות לא חזרת מקלקולך. רמזתו ולא נרמז עקצתו ולא נעקץ. שלחה ואמרה אפילו אנדיתיקו של בית אבא לא נידונו ערומים, הדא הוא דכתיב (דניאל ג') באדין גובריא אילך כפיתו בסרבליהון פטישיהון... אמר רבי יוחנן כל אותן השנים משעה שנהרגה ושתי עד שנכנסה אסתר לא שככה חמתו של אחשורוש, איתיבין והכתיב כשוך חמת המלך אחשורוש, אמר להם בשוך חמת המלך אין כתיב כאן אלא כשוך חמת המלך שכיכה שאינה שכיכה, אימתי שככה חמתו, כשנצלב המן... (אסתר פרשה ג)
ר' שמעון אומר מנהגן של מלכי מדי כשהיו אוכלים ושותין היו מביאין לנשיהם משחקות ומרקדות לפניהם כדי לראות ביופי תארן, וכשנכנס היין בלבו של אחשורוש בקש לעשות כן לושתי, ובת מלכים היתה, ולא קבלה עליה לעשות כן, ושלחה ואמרה לו אם אבוא ויראו אותי שאני כעורה יבזו לך בשולחנך, ואם יראו אותי שאני יפת תואר יחמוד אותי אחד מן הקרואים שלך בשעת היין, שמע המלך לדבריה וצוה להרגה, וכשיצא היין מלבו בקש לושתי המלכה ולא מצאה, אמרו לו שריו הגזירה שגזר עליה, והתחיל בוכה על הגזירה שגזר עליה. (פרק מט)
דבר מלכות - גזרת מלכות של נקם שציוה להורגה. (אסתר א יט)
זכר את ושתי - את יפיה, ונעצב. (שם ב א)
לפני כל יודעי דת ודין - המלך רצה לזכותה, ועל כן אמר להם לדונה לפי הדת ולא לפי העת, כי לפי העת, שהיה הדבר לפני כל השרים, חויבה עונש גדול בדת המלך, ואף אם ימחול המלך על כבודו, על כבוד השרים לא יוכל למחול, ולכן יעץ שיביאוה לפני המלך בעל כרחה, ועל חטאתה נגד השרים יעבירו ממנה המלכות. (שם א יא)
להביא את ושתי המלכה - ואחר כך הפך ואמר ותמאן המלכה ושתי, שאמר לה כי אינה מלכה מצד עצמה, אף שהיא בת בלשצר, אלא מצדו שהוא בן דריוש שנשאה, והיא מיאנה באמרה שהיא מלכה מצד עצמה ובת מלכים. והמלך שלא רצה באמת להמיתה, אמר לחכמים גם כן כלשונה "כדת מה לעשות במלכה ושתי", וממוכן השיב שהיא ושתי המלכה, וגדול חטאה. (שם א יא)
ויקצוף המלך מאד - שלא שלחה לו במתינות כי אם בבזיון. וחמתו בערה בו - על עצמו ששאל שלא כהוגן לפני כל, ולכן הביא דינו לפני החכמים, כדי לאסוף חרפתו על פי הדין. (שם שם יב)
זכר את ושתי - את שמה ואת מעשיה סתם, וזה סימן לאהבתו אותה, שאם לא כן לא היה מזכיר שמה... (שם ב א)
יודעי העתים - לפני חכמי ישראל, שאינם ממהרים לפסוק דין מיתה. או לפני המכוונים בשעות, אולי ימצאו שבאותה שעה לא היה כשר לצאת מהבית. (שם א יג)
להביא - בתחלה נשא את ושתי כדי שיודו במלכותו, ועתה כשרדה במלכות מעצמו רצה להשפילה, על כן עשתה רק משתה נשים, לא בביתה, להראות שלקח אותה רק מצד יפיה, ולכן שלח רק סריסים ולא שרים להביאה, ואת משרתיו ולא את משרתיה, וציוה להביאה בעל כרחה, ותלבש את הכתר רק לפני המלך, והיא אמרה שהיא המלכה ושתי מצד עצמה. ויקצוף - כלפי חוץ על המרי, וחמתו בערה בו - בפנים על הפרת עצתו. (שם א ט)
יודעי דת ודין - לומר שריב זה הוא בין שוים במעלה, ואמנם לפי הדין היא חייבת, כי האשה משועבדת לבעלה, אבל לפי הדת של פרס של צניעות, היא פטורה. (שם שם יג)