(ראה גם: אליהוא, אליפז)
ראה איוב-כללי, בבא בתרא טז ב.
וישמעו - ראו עציהם שיבשו, בשרם ויינם שהפכו לבשר חי ולדם, ויבואו - ובשכר זה ניצלו מהמקום המזומן להם בגיהנם. (איוב ב יא)
ועמכם תמות חכמה - כי כולה בכם. (שם יב ב)
תנחמוני הבל - מאחר שתשובותיכם מעל - נשכחה מכם תשובת החכמה. (שם כא לד)
כי לא דברתם נכונה - כאיוב, שהרי לא פשע, ואם דבר, היה זה מפני קושי היסורין שחזקו עליו, ואתם פשעתם שהרשעתם אותו, ובסוף הייתם משותקים ומנוצחים לפניו, והיה לכם לנחמו כאליהוא, ואתם עוד הקנטתם אותו. (שם מב ז)
התימני - ממשפחת תימן בן אליפז. השוחי - מבני קטורה. הנעמתי - לא ידענו אם יחוסו למדינה או למשפחה. (שם ב יא)
הינהק - רוצה לומר היושב בשקט ולא יצעק, וכן אתם, ועוד שתדברו דברים שאין בהם ממש, תפל בלי מלח. (שם ו ה)
לא דברתם אלי נכונה - שאיוב הודה ואמר נחמתני. פני אשא - ...וחלילה שה' יעשה נבלה, רק חברי איוב היו צדיקים, ואם יביא עליהם רע יאמרו תועי רוח שהיא נבלה. (שם מב ז וח)
בראות חברי איוב יסוריו אמרו שכמותם יבואו רק לפושעים כדור המבול, ואמרו לו שישוב ויסלח לו, ואיוב ידע בעצמו שהוא צדיק, ואמר כי תם ורשע הוא מכלה. על זה ענה לו בלדד בשבחי ה', ואיוב השיב לו אני יכול לשבחו יותר ממך, וגזרותיו הוא ידע טעמן ולא אנו, ויספר צדקותיו כי לא באו יסוריו על חטא. ולאליהוא חרה על איוב שדבר שלא כהוגן, ואמר שיש יסורין לנסיון, ואז אמר לו ה' איך דברת נגדי ואני בראתי בריות עצומות וכו' ועל כן הודה איוב. (שם שם מב טו)
בארץ עוץ - קרוב שהיה מבני אברהם, מבני אדום, וכן חבריו, הראשון נקרא בשם בכור עשו, השני מתייחס אל שוח מבני אברהם, צופר אולי מתייחס אל צפו בן עשו, ואליהוא נתייחס למשפת רם שהוא אברהם. (איוב א א)
החרישו ממני - אך שאתם יראים להתווכח עם האלקים החרישו ואל תענוני שקר. (שם יג יג)
...ועוד ראינו שאלקים האשים את חברי איוב ולא את אליהוא, כי טענותיהם היו סברות עצמיות ולא אמרו שדבריהם חכמה, רק אליהוא אמר זאת תמיד, כי דבריו חכמה מקובלת מאנשי התורה והנבואה. (שם לב ג)
אל אליפז - הגיע גם כן לנבואה בעבור מדרגתו או עבור מעלתו בחכמה, או היה בחלום כאבימלך, וה' חפץ לכפר חטאתם כי היו יראי אלקים ולמדו זכות על מעשיו כפי דעתם. לא דברתם אלי נכונה - ומפני טעותכם הייתי עושה חמס בעיני כל היודעים צדקת איוב. ואיוב דבר נכונה, כי לא ידע סבת יסוריו עד שהודיעהו אליהוא, והתוודה ונתכפר לו מה שקרא תגר, והם לא התוודו. (שם מב ז)
לנוד לו - אבל לא לשבת עמו על הארץ וכו', להראות כמה גדולה ראיה משמיעה. (איוב ב יא)
ומלטוני - אולי חשבתם שאני בוכה לפניכם שתמלאו חסרוני ולכן הרשעתם אותי. (שם ו כג)
נמרצו - אחר שדבריכם אינם נכנסים אל לבי סימן הוא שאינם נאמרים מן הלב, וגם אתם יודעים צדקתי אלא שתחוסו על כבוד ה'. (שם שם כה)
שמעו נא - יוכיחם שאינם חסים על כבוד קונו, כי הוא יאהב את ה' וידע שיצדק במשפטו. (שם יג ו)
כהתל באנוש - כשיוכיחם על שאמרתם שאני חוטא והוא אמר עלי תם וישר. אם בהסתר - ואם להיפך בלבכם אתם חושבים שאני צדיק, ורק מהשפה ולחוץ אתם מרשיעים אותי, אם כן אתם מכת החנפים. (שם ט וי)
החרישו - ואל תדברו בזכותי שאז שתחשדו דעביד דינא בלא דינא חלילה, ואליו אני אדבר, כי אין אדם נתפס על צערו. (שם שם יג)
ומבשרי לא תשבעו - הא-ל נתן רשות לרדוף את בשרי, ואילו אתם תנסו להחטיא את נפשי. (שם יט כב)
ושורש דבר - נבואה נמצאה בי, ובבזותכם אותי אתם נוגעים בכבודו יתברך. (שם שם כח)
ידעתי מחשבותיכם - שאינן כדבריכם, ואחר שידעתם כי צדיק אני תחפשו לי עוון, שצופר אמר כי העלמתי עין מן הצדקה. (שם כא כז)
הואלתי לדבריכם - לחכמה המקובלת שבכם, אחר כך אזין תבונותיכם - שהוצאתם מרוח בינתכם. אין לאיוב מוכיח - בפרטות, שאמרתם סתם כי הא-ל לא יעוות משפט, ואולי יש אליו טענה מיוחדת. (שם לב יא ויב)
א-ל ידפנו - ואין לכם רשות לומר לו רשע אתה, כי אם לא-ל שאולי לא כדבריכם הוא. (שם לב יג)
ועתה - רצה שילכו אל איוב שיתפלל בעדם, ובזכות זה ייטיב לו. (שם מב ח)
והנה ידוע מחברי איוב שהיתה אהבה ביניהם מאד מאד מאז כמו שבא בדבריהם, ומכל מקום כאשר הוצרכו להצדיק דינו של הקב"ה על איוב הסירו את כל אהבתם ממנו והרשיעו אותו בחטאים ועוונות ופשעים בגלגול זה... אף שלא ראו ולא שמעו ולא ידעו עליו שום שמץ דבר, מכל מקום מן ההכרח להצדיק דינו של הקב"ה נתהפכו לו מאוהב לאויב באכזריות חמה. ואם היה כך באמת ובלב תמים היה זה רבותא ביותר אשר לצורך גבוה הם בטלים ממהותם לגמרי לרצון השי"ת עד שהמשיל עצמו לאפר כנ"ל... אבל איוב חשד אותם שכל זה איננו באמת בלב תמים אלא לרמות את הבריות ולעשות חונף כדי שיחזיקו אותם צדיקים כמו אברהם, כדי שיבטחו בהם הבריות ויגיעו על ידי זה לצורך ותועלת החומר שלהם בעולם הזה, ואם כן אתם היפוך מאברהם... (ויקרא תרע"ט)