איזבל

(ראה גם: אחאב, אליהו, הסטוריה-בית ראשון)

תלמוד בבלי:

...ותנינא בכל יום היתה שוקלת שקלי זהב לעבודת כוכבים... (סנהדרין קב ב)

פרקי דרבי אליעזר:

גמילות חסדים לאבלים מנין, אנו למדין מאיזבל, שהיה ביתה סמוך לשוק, וכל חתן שהיה עובר היתה יוצאת מביתה ומצלצלת בכפיה ומקלסת בפיה ומהלכת עשר צעדות, וכל מת שהיה עובר בשוק היתה יוצאת מביתה וממחה בכפיה ומקוננת בפיה ומהלכת אחריו, ונבא עליה אליהו ז"ל ואמר (מ"ב ט' ל"ו) בחלק יזרעאל יאכלו הכלבים את בשר איזבל, והאיברים שהיו גומלין חסד לא שלטו עליהם הכלבים, שנאמר (שם) וילכו לקברה ולא מצאו בה כי אם הגולגלת והרגלים וכפות הידים. (פרק יז)

תנא דבי אליהו רבא:

כיוצא בדבר אתה אומר איזבל בת אתבעל מלך צידונים אשת אחאב כך אמרו, בשעה ראשונה שנכנסה אצל אחאב למדה אותו דרך עבודה לעבודת אלילים, ועל ידה התמכר עצמו לעבודת אלילים, שנאמר (מ"א כ"א) רק לא היה כאחאב אשר התמכר לעשות הרע בעיני ה' אשר הסתה אותו איזבל וגו', ובשביל מעשיה ומעשה בעלה נאבדו שניהם מן העולם הזה ומן העולם הבא, ואבדו את בניהם עמהם... ועליה ועל כיוצא בה הוא אומר (משלי ד') ואולת בידיה תהרסנה... (פרק ט)

רש"י:

ותיטב את ראשה - ותקנת ית רישא, כדי שתהא לחן בעיני יהוא וישאנה. (מלכים ב ט ל)

הגלגלת והרגלים - אמרו רבותינו שהיתה מרקדת לפני חתנים בידיה וברגליה ומכשכשת בראשה. (שם שם לה)

רד"ק:

ותיטב - את ראשה, כלומר קשטה את עצמה כדי שתמצא חן בעיניו ולא יהרגה... (שם שם ל)

שמטוה - הפילוה מן החלון לארץ... והכתיב יש בו דרש, רמז לנבות שצותה לשמוט אותו ולסקלו, כן צוה הוא לשמטה כי דין סקילה היה לה, כי מתה בנפלה ורמסוה. ויז מדמה - ...כי היה דמה נראה ימים בקיר. וירמסנה - והוא רמסה בסוסו. כי בת מלך היא - ואף על פי שהיתה ממלכי אומות העולם צריך לנהוג כבוד בכל נכבד באומתו מדרך המוסר. ולא תלה בכבוד בעלה לפי שהיא גרמה מיתתו ואבדון מלכותו... (שם שם לג ולד)

רלב"ג:

בת אתבעל - ולא התגיירה, וגם אחאב הלך לעבוד לבעל. (מלכים א טז לא)

ותיטב - להחזיק עדיין במלוכה, ולכן אמרה לו בגאוה השלום זמרי וגו'. (מלכים ב ט ל)

רמ"ע מפאנו:

אשת קרח באשת אחאב איזבל, גם איזבל היא גלגול כזבי שרדפה אחרי אליהו שהוא פינחס על שהרגה. (גלגולי נשמות ה)

מצודת דוד:

השלום זמרי - רוצה לומר כבר היה כן לעולמים, ואמרה להקל אשמתו או להחניף לו. (שם)

מלבי"ם:

ותשלח - שראתה כי לב אחאב אחר אליהו ולא ערב לבה להרגו מיד עד שישוב לב אחאב לרשעו. (מלכים א יט א)

על פני השדה - שהכלבים גררוה לכרם. אשר לא יאמרו - אכלו הפנים שלא יכירוה.