פתח ר' שמעון ואמר, כאיל תערוג על אפיקי מים, מקרא זה העמידוהו, אבל חיה אחת יש בעולם (שהיא המלכות), והיא שולטת בשליטה על אלף מפתחות בכל יום, (דהיינו הארת חכמה המכונה אלף בסוד הכתוב ואאלפך חכמה), והיא נקבה ותשוקתה תמיד על אפיקי מים, (דהיינו לחסדים דז"א, שהחכמה שבה תתלבש בהם (לשתות ולהתרוות מצמא), כי החכמה שבה אינה יכולה להאיר בלי חסדים, ועל כן היא חשך וצמאה אחר אור החסדים שנקראים מים, (שכתוב) כאיל תערוג על אפיקי מים...
וכשמולידה הקב"ה מזמין לה נחש אחד עליון וגדול ונושך למקום ההוא ומולידה, וזה שאמר הרבה ארבה עצבונך והרונך, משום שהיא מתחלחלת בכל יום, והיא בעצבות על מעשה העולם, בעצב תלדי בנים, בעצב הוא סוד הנחש שהעציב פניהם של העולם, (שהביא עליהם המות על ידי הפיתוי של עץ הדעת ונזקקת אליו שיפתח הפתח שתוכל להוליד)... (ויקהל תפו, ועיין שם עוד)
...ובשעה שהעולם צריך לגשמים מתאספים אליה כל שאר החיות, והיא עולה לראש הר גבוה ועוטפת ראשה בין ברכיה, וצועקת צעקה אחר צעקה, והקב"ה שומע קולה ומתמלא רחמים וחס על העולם, והיא יורדת מראש ההר ורצה ומסתרת את עצמה, וכל שאר החיות רצות אחריה ואינן מוצאות אותה, זה שאמר כאיל תערוג על אפיקי מים, מהו על אפיקי מים, היינו מאלו אפיקי מים שנתיבשו והעולם צמא למים אז תערוג.
בשעה שהיא מתעברת היא נסתמת, וכשמגיעה שעתה ללדת צועקת ומרימה קולות. קול אחר קול, עד ע' קולות, כחשבון התיבות של יענך ה' ביום צרה, שהוא שיר של מעוברת הזו, והקב"ה שומע אותה, ומזמין לה (ישועתה), אז יוצא נחש אחד גדול מתוך הרי חושך, ובא בין ההרים פיו מלחך בעפר, ומגיע עד איל הזה ובא ונושך אותה באותו מקום ב' פעמים. בפעם הראשונה יוצא דם והנחש לוחך, בפעם השניה יוצאים מים ושותים כל אלו הבהמות שבהרים, והיא נפתחת ומולידה, והסימן שלך ויך את הסלע במטהו פעמים, וכתוב ותשת העדה ובעירם. (פנחס תרצו, ועיין שם עוד)
אילה זו רחמה צר, בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון שמכישה בבית הרחם ומתרפה ממולדה, ואלמלא מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד מיד מתה... (בבא בתרא טז ב)
חלי דיחמורתא... אמר רב ספרא זרעא דאילא הוא דאזיל בתר אילתא, ואיידי דרחמה צר לא מזדקקא ואזיל בתר יחמורתא ונתרי. (בכורות ז ב)
אמר רבי יהודה בר סימון בית שיש בו נחשים מביאין קרן של אילה ומעשנין בתוכו ומיד הנחש בורח. ואת מוצא האילת הזאת בשעה שהיא צמאה היא חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה, והתהום מעלה לה מים, שנאמר (תהלים מ"ב) כאיל תערג על אפיקי מים. ורבנן אמרי זו היא חסידה שבחיות ורחמיה מרובין על בניה, וכשצמאות כל החיות מתכנסות אליה שהן יודעות שמעשיה חסידים כדי שתתלה עיניה למרום והקב"ה מרחם עליהם, מה היא עושה חופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה והתהום מעלה לה מים... כיון שראה דוד כן שהקב"ה עונה אותה התחיל סודר עליה מזמור למנצח על אילת השחר... (מזמור כב)
כאיל תערוג על אפיקי מים, כאילת אינו אומר אלא כאיל, זכר ולא נקבה, מה האילת הזאת כשיושבת על המשבר היא מצטערת ועורגת להקב"ה והוא עונה לה, כך קראו בני קרח להקב"ה והוא ענה אותם... דבר אחר כשם שהאילת עורגת להקב"ה, כך אסתר אומרת (תהלים כ"ב) אילותי לעזרתי חושה... (שם מב)
אמר ר' יודן כתיב (תהלים ק"ד) הרים הגבוהים ליעלים וגו', רבי לוי בשם ר"ש בן לקיש, האילה הזו אבריה צפופים והיא מתקשה לילד, ומה הקב"ה עושה, ממציא לה נחש והוא נושכה ואבריה מתרפים, וכשהיא יולדת מה הקב"ה עושה, ממציא לה עשב והיא אוכלת ומתרפאת, הדא הוא דכתיב עושה גדולות ולא נדע. רבי לוי בשם ר"ש בן לקיש האילה הזו איבריה תשים והיא מבקשת מים והיא יראה מחיה רעה, מה הקב"ה עושה, מכניס בה רוח תזזית ומקשת ברגליה ומקשת בקרניה וחיה רעה שומעת ובורחת, הדא הוא דכתיב עושה גדולות ולא נדע. (פרשה ט)
וישם רגלי כאילות, אמר רבי פנחס כאילים אין כתיב כאן אלא כאילות כנקבות, למה, שרגלי הנקבות עומדות יותר מן הזכרים, כאילות כשתי אילות, דבורה ואסתר, דבורה שבאה מנפתלי אילה שלוחה, ואסתר למנצח על אילת השחר. (חבקוק פרק ג, תקסו)
למנצח על אילת השחר, מה אילה זו קרנותיה מפוצלות לכאן ולכאן, אף השחר מפצל לכאן ולכאן. אמר ר' אידא ולמה נמשלה אסתר לאילה, מה אילה זו רחמה צר וחביבה על בעלה כל שעה ושעה, אף אסתר היתה חביבה על אחשורוש כל שעה ושעה כשעה ראשונה... אמר רבי יוחנן למה נמשלו צדיקים כאילת, לומר לך מה אילה זו כל זמן שמגדלת קרניה מפצילות, אף צדיקים כל זמן שמרבין תפלתן נשמעת. (תהלים כב, תרפה)
רגלי כאילות - רגלי הנקבה עומדות יותר ביושר מרגלי הזכרים. (תהלים יח לד)
כאיל תערוג - בא על קול האיל, אמרו רז"ל שהאילה חסידה שבחיות, וכשצמאות החיות מתכנסות אליה, וחופרת גומא ומכנסת קרניה לתוכה וגועה, והקב"ה מרחם והתהום מעלה לה מים. (שם מב ב)
אילה שלוחה - לדורון... (בראשית מט כא)
יחולל אילות - שלידתן קשה, והרעם מחוללן ותלדנה. (תהלים כט ט)
אילה שלוחה - מנהג לשלחם זה לזה, כי האילנות שגדלו בארץ מלך צפון יגדלו בהיכלי מלך דרום ולהיפך, ויקשרו כתב הבשורה בקרניה וישלחוה... (בראשית מט כא)
אילה - גבורים קלים כאילות. (שם)
אילה - אינה מחזקת רוב פירותיה. (שם)
אילה שלוחה - עבד נאמן ובו בעלי לשון ומליצה. (שם)
אילה שלוחה - מישור פשוט ברחבו וגדול. (שם)
אילה שלוחה - כאילן המתפשט, כי גבולו נוגע בכל גבולות השבטים. (שם)