איש   ואשה

(ראה גם: אדם-וביתו, אהבה, ביאה, זווג, נשואין)

על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד. (בראשית ב כד)

אם אחרת יקח לו, שארה כסותה ועונתה לא יגרע. (שמות כא י)

כי תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו לו בנים האהובה והשנואה, והיה הבן הבכור לשניאה... (דברים כא טו)

כי יקח איש אשה חדשה לא יצא בצבא ולא יעבר עליו לכל דבר, נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את אשתו אשר לקח. (שם כד ה)

כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך, ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלקיך. (ישעיה סב ה)

וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה, מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם. ואמרתם על מה, על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדתה בה והיא חברתך ואשת בריתך. ולא אחד עשה ושאר רוח לו ומה האחד מבקש זרע אלקים, ונשמרתם ברוחכם ובאשת נעוריך אל יבגד. כי שנא שלח אמר ה' אלקי ישראל וכסה חמס על לבושו אמר ה' צב-אות ונשמרתם ברוחכם ולא תבגדו. (מלאכי ב יג)

שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך. יפוצו מעינותיך חוצה ברחובות פלגי מים. יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך. יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך. אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירוך בכל עת, באהבתה תשגה תמיד ולמה תשגה בני בזרה ותחבק חיק נכריה. (משלי ה טו)

הוות לאביו בן כסיל, ודלף טורד מדיני אשה. בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת. (שם יט יד)

דלף טורד ביום סגריר, ואשת מדנים נשתוה. (שם כז טו)

אשת חיל מי ימצא ורחוק מפנינים מכרה. בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה... קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה. רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה. שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. (שם לא יא)

וישלח ספרים אל כל מדינות המלך אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו, להיות כל איש שורר בביתו ומדבר כלשון עמו. (אסתר א כב)

זהר:

את האדם הרי פרשנוה, אבל את האדם כולל דכר ונוקבא יחד, ולא היו נפרדים זה מזה להיות פנים בפנים, מה כתוב בהם, עפר מן האדמה, עתה הוא עומד להתתקן, דהיינו שיפרדו זה מזה, ויהיו פנים בפנים. תא חזי אשה כאשר נשאת לבעלה, היא נקראת על שם בעלה, כמו איש אשה, צדיק צדק... (בראשית ב רט)

מכאן למדנו שאבא ואמא של הכלה צריכים להכניס את הכלה ברשות החתן, כמו את בתי נתתי לאיש הזה... ויטול רשות ממנה קודם הזווג, ועל זה הערנו שכתוב ויפגע במקום וגו' שפירושו שיטול רשות בתחילה, מכאן למדנו מי שמתחבר עם אשתו צריך לפייס אותה ולהמתיקה בדיבורים, ואם אינו מפייסה לא ילין אצלה משום שהרצון שלהם צריך להיות כאחד באין אונס.... (שם ריד)

...שהרי כל אדם צריך להמצא תמיד זכר ונקבה, כדי לחזק האמונה, ואז אין השכינה מסתלקת ממנו לעולם. ואם תאמר מי שיצא לדרך, שאינו נמצא אז בזכר ונקבה, השכינה מסתלקת הימנו, תא חזי, כל מי שיוצא לדרך יסדר תפלתו לפני הקב"ה טרם שיוצא לדרך כדי להמשיך על עצמו שכינת רבונו בעודו בבית, כל עוד שנמצא בזכר ונקבה... (שם רכג, ועיין שם עוד)

אמר לו כך דרכיו של הקב"ה אף על פי שהאשה מזומנת להאדם להיות שלו, מקדימו אחר נושא אותה מקודם שהגיע זמנו של זה, כיון שהגיע זמנו נדחה זה שנשא אותה מפני זה השני שבא אחר כך, ומסתלק מהעולם, וקשה הדבר לפני הקב"ה להעבירו מן העולם מפני השני, לפני זמנו... (נח שטז)

ויקח אברם וגו' מהו ויקח, אלא שהמשיכה בדברים טובים, כי אין לו רשות לאדם להוציא אשתו ללכת לארץ אחרת בלי רצונה, וכן הוא אומר קח את אהרן... והודיעה אותה כמה רעים הם דרכי בני הדור, ועל כן כתוב ויקח אברם את שרי אשתו. (לך לך נח)

אלא ודאי, התעוררות האהבה של הזכר אל הנוקבא אינה אלא מקו השמאל, שכתוב שמאלו תחת לראשי, וחשך (הוא קו השמאל) ולילה (שהיא הנוקבא, כאחד הם, כי השמאל מעורר תמיד האהבה אל הנוקבא ואחז בה, ועל כן אף על פי שאברהם אהב את שרה לא כתוב בו ויאהבה, אלא ביצחק בלבד, (להיותו קו השמאל דז"א)... (חיי שרה רנב, ועיין שם עוד)

וכל עוד שלא היה יעקב נשוי אשה לא נאמר בו יותר בגלוי משנאמר כאן, שלא כתוב בו במפורש אלקי יעקב כמו באברהם ויצחק, ונאמר בגלוי רק למי שיודע דרכי התורה, כלומר שיהיה מרכבה בב' הדרכים בימין ובשמאל, וכל עוד שלא נשא אשה, הוא יכול להיות מרכבה לז"א בלבד, שהוא סוד ימין, ולא להנוקבא שהיא סוד שמאל. לאחר שנשא אשה והוליד בנים נאמר לו בגלוי, וזה שאמר ויצב שם מזבח, ויקרא לו א-ל אלקי ישראל. למדנו מכאן שכל מי שלא נשלם למטה (בדכר ונוקבא, דהיינו שלא נשא אשה), אינו נשלם למעלה... (ויצא סב)

תא חזי, שוא לכם משכימי קום, אלו הם יחידים שאין להם אשה, שנמצאים שאין הם זכר ונקבה כמו שצריכים, והם משכימים בבקר למלאכתם כמו שאתה אומר יש אחד ואין שני וגו' ואין קץ לכל עמלו, מאחרי שבת, מאחרים המנוחה, (דהיינו שמאחרים לשאת אשה, כי שבת פרושו מנוחה), כמו שאתה אומר כי בו שבת, כי האשה אל האיש נחשבת ודאי אליו למנוחה. (וישב קסה)

תא חזי, שהנשים אינן מתברכות אלא מזכרים, כשהם מתברכים תחילה, ומברכה זו של הזכרים מתברכות (ואינן צריכות לברכה מיוחדת להן, (ושואל) אלא במה נעמיד הכתוב יברך את בית ישראל, (מאחר שהנשים אינן צריכות לברכה מיוחדת להן, ומשיב), אלא הקב"ה נותן תוספת ברכה לזכר שהוא נשוי אשה כדי שתתברך ממנו אשתו, וכן בכל מקום נותן הקב"ה תוספת ברכה לזכר שנשא אשה, כדי שתתברך מתוספת זו, וכיון שאדם נושא אשה, נותן לו ב' חלקים, אחד לו ואחד לאשתו, והוא מקבל הכל, חלקו וחלק אשתו... (ויחי תצה)

קשה כשאול קנאה, כל האוהב ואין הקנאה קשורה עמו, אהבתו אינה אהבה, כיון שקנא נמשלה האהבה, מכאן למדנו שצריך האדם לקנא את אשתו כדי שיתקשר עמה באהבה שלמה, כי מתוך כך אינו נותן עיניו באשה אחרת. (שם תשלג)

לא תנאף אם לא היה טעם הפוסק היה אסור אפילו להוליד או לשמוח באשתו שמחת מצוה, ובמה שהטעם פסק (יורה) שאסר והתיר. (יתרו תקסו)

זה שנבנה עתה (דהיינו המת בלי בנים שנתגלגל בבן הנולד מן היבום), ויצא לעולם בריה חדשה, אין לו בת זוג, ועל זה אינם מכריזים (על בת זוגו קודם שנולד), כי בת זוגו נאבדה ממנו, הבת זוג שהיתה לו נעשית אמו, ואחיו נעשה אביו. (משפטים קכ)

שאר הנשים שבעולם הנפטרים ממנו, הרי יודעים אנו, שהרוח שלו עזב באשה ההיא שהיתה לו, ורוח הביא שם (בביאה הראשונה). מה נעשה מרוח ההוא, ואם נשאת אשה ההיא אף כן מה נעשה מרוח ההוא שעזב בה בעלה הראשון, שהרי איש אחר בא עליה... (שם קמ, ועיין שם עוד)

ומשום כך, אשה אינה מתישבת כראוי עם בעל שני, משום שרוחו של הראשון דופק בה, ואז היא זוכרת אותו תמיד, ובוכה עליו או נאנחת עליו, כי הרוח שלו דופק במעיה כנחש, ומקטרג על רוח האחר שנכנס בה מבעל השני עד זמן רב מקטרגים זה בזה. ואם העביר, זה שנכנס (מבעל השני), לאותו הרוח שהיה ראשון, (מבעל הראשון, זה הראשון יוצא והולך לו, ולפעמים שהראשון דוחה את השני ההוא, ונעשה לו מקטרג, עד שמוציאו מן העולם, ועל זה למדנו שמשנים אלה, (דהיינו אחר שמתו שני בעליה), לא יקח אדם את האשה ההיא, כי מלאך המות התחזק בה, ובני העולם אינם יודעים כי הרוח הזה, (שם בעל הראשון), כיון שנתחזק ונצח לרוח ההוא האחר השני, (ודחה אותו מן העולם), מכאן ולהלאה לא יתערב איש אחר עמה. (שם שמז)

...אם כן, זווג השני של אשה ההיא לא היתה מלמעלה כי אתה אמרת שנדחה איש מפני איש, ואני אומר, שבעל הזה השני שלקח אשה זו, זו היא בת זוגו ממש, והראשון ההוא אינן בן זוגה ממש, ועל כן שני הזה שלו היא, וכשמגיע זמנו (ולוקח אותה), נדחה הראשון מפניו, ודאי כן הוא, כי לא נדחה רוח ההוא הראשון שהיה באשה ההיא, אלא משום השני שהוא בן זוגה, (הרי שזווג השני הוא מלמעלה). וכל אלו (בעלים) השניים הנדחים מפני הראשונים, הראשונים היו בני זווגם ולא אלו, ומשום זה אין להם קיום עמהן, ונדחה רוח השני מפני רוח הראשון, ומשום זה מי שלוקח אלמנה קוראים עליו, ולא ידע כי בנפשו הוא, כי חנם מזורה הרשת וגו', שלא ידוע אם היא בת זוגיה ממש או לא.

אלמנה שלא נשאת, אף על פי שבא בת זוגה והיא אינה רוצה להנשא, הקב"ה אינו מכריח אותה מן הדין, והקב"ה מזמין לאיש ההוא אשה אחרת, (והאלמנה) אינה נכנסת לדין בזה בעולם ההוא, ואף על פי שאין לה בן, כי אשה אינה מצווה על פריה ורביה כמו שהעמדנו. (שם קנה)

ראו עתה כמה הן גדולות וחשובות הגבורות שלו, למדנו, מי שמגרש אשתו הראשונה, המזבח מוריד עליו דמעות. המזבח למה, אלא אני אומר שכל הנשים שבעולם עומדות בצורה של מזבח הזה, (שהוא המלכות, שכל אשה יש לה שורש במלכות), ועל כן הן יורשות שבע ברכות שכולן מכנסת ישראל הן... (שם קסא, ועיין שם עוד)

מי שיש לו בנים מאשה הראשונה, ומכניס אשה הזו לתוך ביתו, ביום ההוא הוא מתדבק בחרב הקשה המתהפכת משום מב' טעמים, א' כי כבר דחתה ב' אנשים לחוץ ועתה הוא השלישי, ועוד, הכלי שנשתתף בה אחר, איך יבא הוא לתת בו הרוח שלו, וישתתף עמה ויתדבק בה. לא משום שהיא אסורה, אבל ודאי שותפות רעה הוא לעצמו... (שם שעג)

קול הזה של אשה, שקול הנחש יכול להתאחז בה ככלב בכלבה, מי הוא, אלא תא חזי, שאין בכל הקולות של הנשים שבעולם שקול הנחש יוכל להתדבק בה, ולהתאחז בה, ולהשתתף בה, אלא ב' נשים הן, שקול הנחש יכול להתאחז בהן, מי שאינה שומרת טומאת נדתה וימי ליבונה כראוי, או שמקדמת יום אחד לטבול, ואחת אשה הזו המאחרת העונה שלה כדי לעשות צער לבעלה, חוץ אם הבעל אינו מקפיד ואינו משגיח על זה... (שיז)

...ולכן כל מי שאינו נמצא דכר ונוקבא נעדר ממנו כל שבח, ואינו בכלל אדם. ולא עוד אלא שאינו כדאי להתברך.

כתוב ויהי האיש גדול מכל בני קדם, למדנו בספרו של רב המנונא סבא, שבת זוגו של איוב היתה כמוהו ביראת הקב"ה, ומצד אשתו היה נקרא גדול... (ויקרא נז)

תא חזי אדם כי יקריב, הוא להוציא מי שלא נשא אשה, כי קרבנו אינו קרבן וברכות אינן נמצאות אצלו, לא למעלה ולא למטה, ממשמע שכתוב, אדם כי יקריב, והוא משונה שאין הוא אדם, ולא בכלל אדם הוא, והשכינה אינו שורה עליו, משום שהוא פגום ונקרא בעל מום, ובעל מום נתרחק מכל, כל שכן ממזבח להקריב קרבן. ונדב ואביהוא מוכיחים, שכתוב ותצא אש מלפני ה', (שהוא מטעם שלא היו נשואים), ומשום זה כתוב אדם כי יקריב מכם קרבן לה' אדם הנמצא דכר ונוקבא הוא ראוי להקריב קרבן זה ולא אחר... (שם סג)

 וכל זה הוא משום שמי שאינו נשוי הוא פגום, הוא בעל מומים לפני המלך, וקדושת המלך נסתלק ממנו ואינו שורה בפגום, ועל זה כתוב, אדם כי יקריב מכם קרבן, מי שנקרא אדם יקריב, ומי שאינו קרוי אדם (דהיינו הבלתי נשוי) לא יקריב. (שם סח)

ולמדנו בפרשת שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, מהו אחד, זו היא כנסת ישראל המתאחדת בהקב"ה, (שהוא ז"א), שאמר ר' שמעון הזווג דדכר ונוקבא נקרא אחד, כי במקום שהנוקבא שורה נקרא אחד, מהו הטעם, הוא משום שזכר בלי נקבה נקרא חצי גוף, וחצי אינו אחד, וכשמתחברים יחד ב' חצאי גוף נעשו גוף אחד, ואז נקראים אחד. (שם קא)

תא חזי ביום ההוא (שנולד אדם), נצטוו על אילן אחד (שהוא עץ הדעת), ועברו על מצות אדונם, ומשום שהאשה חטאה תחילה ובא עליה אותו הנחש, כתוב והוא ימשל בך, מכאן ולהלאה בכל זמן שהגברים נמצאים חייבים לפני הקב"ה הרי העמדנו שאלו הנשים שהם מצד דין הקשה עתידים לשלוט עליהם מצד דין הקשה, זה שאמר עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו, נשים משלו בו וקאי. ואלו (הנשים) נקראות להט החרב המתהפכת ולא שהן עצמן הן החרב המתהפכת, אלא הן להט מחרב הזו הנקראת חרב נוקמת נקם ברית, חרב לה' מלאה דם, ולהט החרב ההוא מתהפכת, לפעמים היא גברים ולפעמים נקבות, וכבר העמדנו. אוי לעולם כשהנשים שולטות בעולם, וכשנביא ישראל ראה שישראל מעקמים דרכם, ונמצאים בעונות לפני אדונם, אז אמר, נשים שאננות איך אתן שוקטות, אין אתן יושבות שלא להתעורר בעולם, קומנה (ותשלטנה על הגברים)...

אבל לא אמרו אלא כמו שאנו מוצאים בדבורה, שכתוב, היא שופטה את ישראל בעת ההיא, ועל כן למדנו אוי לאדם שאשתו מברכת בשבילו בשלחנו, (דהיינו שמוציאה את בעלה בברכת מזונות משום שהוא אינו יודע לברך), כך דבורה, היא שופטה את ישראל בעת ההיא, אוי לדור, שלא נמצא בהם מי שידין את העם אלא נקבה אחת. בא וראה שתי נשים היו נמצאות בעולם ואמרו שבחו של הקב"ה, שכל הגברים שבעולם לא יאמרו כך, ומי הם, הם דבורה וחנה... (שם שכה)

וקרבן האותיות, (דהיינו יחוד אותיות השם), הוא, י' באיש, ה' באשה, (שהם סוד או"א), ו' בבן, חתן, (שהוא סוד ז"א), ה' בכלה, (שה"ס המלכות), אשרי הוא מי שמיחד ומקרב האותיות דהוי"ה בו ובאשתו (כנגד י"ה), ובבנו ובבתו (כנגד ו"ה), בקדושה ובברכה ובטהרה בענוה ובבושת פנים ובכל מדות טובות הכתובים על ידי בעלי המשנה. (צו קנז)

משום שאדם הראשון, והזווג שלו חטאו להקב"ה, ועל כן מתחלקים (הזכר והנקבה) כשיוציאום מלמעלה, (לעולם הזה, שנשמת זכר נולד בפני עצמו ונשמת נקבה נולדת בפני עצמה), עד שיהיה רצון לפני הקב"ה אם זכה האדם נותנים לו זוגתו, (שהיינו נשמת הנקבה שהיתה כלולה עמו למעלה), ואם לא מפרידים אותה ממנו, ונותנים לה לאחר, (ואז) מולידים בנים שאינם כראוי, ועל כן כתוב, לא ידון רוחי באדם מהו רוחי, רוחו היה צריך לומר, (דהיינו רוחו של האדם), אלא שהם ב' רוחות שיוצאים זוגות, (כי אל תקרי רוחי עם ח' חרוקה אלא עם ח' פתוחה, שהוא לשון רבים, ואומר הכתוב) שלא ידונו יחד, (כי יוצאים בפירוד זה מזה), ועל כן כתוב וילדה זכר, ולא כלל זכר ונקבה יחד כפי דרך העולם (שלמעלה), כי הם גרמו... (תזריע כד ועיין שם עוד)

...וכי אברהם שהיה ירא חטא, ואוהבו של הקב"ה, היה אומר כך על אשתו, כדי שיטיבו עמו. אלא אברהם אף על פי שהיה ירא חטא, לא סמך על זכות שלו, ולא רצה מן הקב"ה לגרוע מן זכותו, אלא (סמך) על זכות של אשתו, שירויח בשבילה כסף של שאר העמים, כי כסף זוכה האדם בזכות אשתו, זהו שכתוב בית והון נחלת אבות ומה' אשה משכלת, מי שזוכה באשה משכלת זוכה בכל, וכתוב בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר. ואברהם היה הולך בזכותה לאכול שלל שאר העמים, וסמך על זכות שלה שלא יוכלו לענישו ולצחק בה... (שם קפא)

ועל כן יתפלל האדם מהקב"ה שיזמין לו כלי כשר, (דהיינו אשה כשרה), שלא יפגום זרעו, מי שמוציא זרעו בכלי שאינו כשר, פוגם את זרעו, אוי למי שפוגם זרעו. ומה בשאר בני אדם כך, הכהן העומד למטה (ומכוון) כעין של מעלה בקדושה העליונה על אחת כמה וכמה... (אמור לד)

כי אדם בלי אשה הוא חצי גוף, והשכינה אינה שורה עליו... (בהר לב)

אמר רבי יהודה והרי למדנו, אדם הוא כלל של זכר ונקבה, אמר לו ודאי כך הוא, שהוא בכלל אדם, כי מי שנתחבר דכר ונוקבא נקרא אדם, ואז הוא ירא שמים, ולא עוד אלא ששורה בו ענוה, ולא עוד אלא ששורה בו חסד, ומי שלא נמצא דכר ונוקבא אין בו לא יראה ולא ענוה ולא חסידות, ומשום זה נקרא אדם כלל הכל, וכיון שנקרא אדם שורה בו חסד, שכתוב, אמרתי עולם חסד יבנה וגו', והעולם אינו יכול להבנות אם לא נמצא דכר ונוקבא. (נשא קמא, וראה שם עוד)

ודבר אחר זכינו לשמע ממנו, רוח ההולך ערום בעולם ההוא, בלא בנים, אשתו נעשית לו כלי שהוא יבנה, (דהיינו על ידי יבום), מהו הטעם, היינו כי אשתו היא נר הנדלק ממנו, ושניהם נר אחד היו, אור זה יצא מאור זה, נתכבה זה (דהיינו שמת בלא בנים), הוא נדלק מתוך אחר (אשתו) ממש, משום שהיו אור אחד. (שלח לך קפט)

...והעמיד ר' שמעון במקומו שמי שמשים עלילת דברים על אשתו הראשונה ומוציא עליה שם רע, (הוא דומה) כמו שמוציא שם רע למעלה, (במלכות), שכתוב, כי הוציא שם רע על בתולת ישראל, סתם, (שרומז על המלכות)... (ואתחנן קכד)

המצוה שלאחר זו היא לישא אנוסתו, כי ודאי יש אנוסה מב' צדדים, כי יש שהיא אנוסה מחמת אהבתו אליה, אבל היא אינה אוהבת אותו, ויש אנוסה שהיא אוהבת אותו, אבל היא יראה להתחבר עמו בלי קדושין וברכה, והיא אינה רוצה אם הוא הדיוט, עליו נאמר ולא תהיה לאשה... (תצא כט)

והרי העמדנו, ששמחה זו אינה שלו אלא שלה, שכתוב, ושמח את אשתו, וישמח את אשתו לא כתוב אלא ושמח, דהיינו שישמח את הכלה, כעין זה, אין שמחה לכלה זולת בגוף ותקוניה, ומי משמח אותם, צדיק, ועל כן נקי יהיה לביתו, נקי שלא יעמול בדברי העולם כדי שיהיה לו רצון לשמח אותה... כדי שתמצא שמחה למעלה ולמטה, ולעורר שמחה למעלה, אשרי העם הקדוש, שאדונם שמח בהם, אשרי הם בעולם הזה ואשרי הם בעולם הבא. (שם מד)

כל זה אם האדם נכנס לביתו בשמחה ומקבל האורחים בשמחה, וכשהשכינה באה עם המלאכים ורואה נר דולק, ושלחן ערוך, והאיש ואשתו הם בשמחה, באותה שעה אומרת השכינה, זה שלי הוא, ישראל אשר בך אתפאר. ואם לא השכינה הולכת משם, והמלאכים עמה, והיצר הרע בא עם צבאותיו ומתחברים עמהם, (עם האיש ואשתו), ואומר זה שלי הוא ומצבאותי הוא, ומיד שורה עליו (היצר הרע) ומטמא אותו ומסתלק י"ה מאיש ומאשה, ונשאר אש עם אש, ומאכלו טמא, ועל כן ואל תתאו למטעמותיו של רע עין... (זהר חדש אחרי צה)

מכילתא:

...שארה אלו מזונותיה, וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי... כסותה כמשמעו, ועונתה זו דרך ארץ, שנאמר וישכב אותה ויענה, דברי רבי יאשיה, רבי יונתן אומר שארה כסותה, כסות שהוא נופל לשארה, אם היתה ילדה לא יתן לה של זקנה, זקנה לא יתן לה של ילדה, ועונתה שלא יתן של ימות החמה בימות הגשמים ולא של ימות הגשמים בימות החמה, אלא נותן כל אחד ואחד בעונתה. מזונה מנין, אמרת קל וחומר, ומה דברים שאינן קיום נפש אי אתה רשאי למנע ממנה, דברים שהם קיום נפש דין הוא שלא תהא רשאי למנוע הימנה. דרך ארץ מנין, אמרת קל וחומר ומה דברים שלא נשאת עליהם מתחלה אינו רשאי למנע הימנה, דברים שנשאת עליהם מתחילה דין הוא שלא יהא רשאי למנע הימנה... (משפטים פרשה ג)

ספרא:

והדוה בנדתה, זקנים הראשונים היו אומרים תהיה בנידתה, לא תכחול ולא תפקוס עד שתבא במים, עד שבא רבי עקיבא ולמד נכנס הדבר לידי איבה והוא מבקש לגרשה, הא מה אני מקיים והדוה בנדתה, תהא בנדתה עד שתבא במים. (מצורע-זב פרק ט ותלמוד בבלי שבת סד ב)

ספרי:

והביא את קרבנה עליה, כל קרבן שעליה, דברי ר' יהודה, וחכמים אומרים קרבן שמכשירה לו, כגון זבה ויולדת הרי זו מביאה משלו ואין מקיץ מכתובתה, וקרבן שאין מכשירה לו, כגון שקיפחת נזירות בראשה או שחיללה את השבת הרי זו מביאה משלה ומקיץ מכתובתה. (נשא ח)

תלמוד בבלי:

משמרת... שלישית תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. (ברכות ג א)

...אדרבא אשתו כגופו... (שם כד א)

...ומשגרו (לכוס של ברכה) לבני ביתו במתנה, כי היכי דתתברך דביתהו... אמר ליה הכי אמר ר' יוחנן אין פרי בטנה של אשה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר וברך פרי בטנך פרי בטנה לא נאמר, אלא פרי בטנך... (שם נא ב)

ונגע לא יקרב באהליך, שלא תמצא אשתך ספק נדה בשעה שאתה בא מן הדרך. (שם נה ב)

אמר רבי אבהו ואמרי לה במתניתא תנא ג' דברים מביאין את האדם לידי עניות... ושאשתו מקללתו בפניו... אמר רבא על עסקי תכשיטיה, והני מילי הוא דאית ליה ולא עביד. (שבת סב ב)

לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל במקום התורפה. (שם סד ב)

דתניא לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו היא אשתו, נזדמנה לו על הגשר יסלקנה לצדדין, וכל העובר אחורי אשה בנהר אין לו חלק לעולם הבא. תנו רבנן המרצה מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה, אפילו דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני לא ינקה מדינה של גיהנם, ועליו הכתוב אומר יד ליד לא ינקה רע, לא ינקה מדינה של גיהנם. אמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה, שנאמר ויקם וילך מנוח אחרי אשתו... אלא אחרי דבריה ועצתה, הכא נמי אחרי דבריה ועצתה... אמר רבי יוחנן אחרי ארי ולא אחרי אשה, אחרי אשה ולא אחרי עבודת כוכבים... (עירובין יח ב)

אמר רב ברונא אמר רב כל הישן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה עליו הכתוב אומר נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה, ואמר רב יוסף אפילו באשתו נדה, רבא אמר אם אשתו נדה היא תבא עליו ברכה, ולא היא דעד האידנא מאן נטריה. (שם סג ב)

תניא נמי הכי, גם בלא דעת נפש לא טוב, זה הכופה אשתו לדבר מצוה, ואץ ברגלים חוטא, זה הבועל ושונה, איני והאמר רבא הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה, לא קשיא כאן לדעת כאן שלא לדעת. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה הוויין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן... ואילו גבי לאה כתיב ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך, וכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם. איני והאמר רב יצחק בר אבדימי עשר קללות נתקללה חוה... ואל אישך תשוקתך, מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך והוא ימשל בך, מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה, זו היא מדה טובה בנשים, כי קאמרינן דמרציא ארצויי קמיה (מראה לפניו עניני חבה)... (עירובין ק ב)

תנו רבנן המצפה לשכר אשתו וריחים אינו רואה סימן ברכה לעולם, שכר אשתו מתקולתא (נוטלת מאזנים בידה ומהלכת בשוק להשכירן לכל הצריכין, דשכר מועט הוא ומתבזה אשתו על שכר מועט)... אבל עבדה ומזבנה אישתבוחי משתבח בה קרא, דכתיב סדין עשתה ותמכור. (פסחים נ ב)

והאמר רבא חייב אדם לשמח אשתו בדבר מצוה... (שם עב ב)

תנו רבנן חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל, שנאמר ושמחת בחגך, במה משמחם... ונשים בראוי להן... תני רב יוסף בבבל בבגדי צבעונין, בארץ ישראל בבגדי פשתן המגוהצין. (שם קט א)

...לא תבשל בקדירה שבישל בה חבירך, מאי ניהו, גרושה בחיי בעלה, דאמר מר גרוש שנשא גרושה ארבע דעות במטה, ואי בעית אימא אפילו באלמנה, לפי שאין כל אצבעות שוות... (שם קיב א)

...כי הא דאמר ליה רב לחייא בריה, וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה, באפה נהוג אבילותא בלא אפה לא תינהוג אבילותא... דתניא מי שמת חמיו או חמותו אינו רשאי לכוף את אשתו להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתו ונוהג עמה אבילות, וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת עמו אבילות... (מועד קטן כ ב)

...ודברו אליו, מלמד שמשיאין לו עצה הוגנת לו, שאם היה הוא ילד והיא זקנה הוא זקן והיא ילדה אומרין לו מה לך אצל ילדה מה לך אצל זקנה, כלך אצל שכמותך ואל תשים קטטה בביתך... (יבמות מד א)

מסייעא ליה לרב נחמן אמר שמואל דאמר אף על פי שיש לו לאדם כמה בנים אסור לעמוד בלא אשה, שנאמר לא טוב היות האדם לבדו, ואיכא דאמרי הא יש לו בנים בטל מפריה ורביה ובטיל נמי מאשה, נימא תיהוי תיובתא דרב נחמן אמר שמואל, לא אין לו בנים נושא אשה בת בנים, יש לו בנים נושא אשה דלאו בת בנים. (שם סא ב)

רבי יהושע אומר נשא אדם אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו... אמר רבי תנחום אמר רבי חנילאי כל אדם שאין לו אשה שרוי בלא שמחה בלא ברכה בלא טובה, בלא שמחה דכתיב ושמחת אתה וביתך, בלא ברכה דכתיב להניח ברכה אל ביתך, בלא טובה דכתיב לא טוב היות האדם לבדו, במערבא אמרי בלא תורה בלא חומה, בלא תורה דכתיב האם אין עזרתי בי ותושיה נדחה ממני, בלא חומה דכתיב נקבה תסובב גבר, רבא בר עולא אמר בלא שלום, דכתיב וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, אמר ר' יהושע בן לוי כל היודע באשתו שהיא יראת שמים ואינו פוקדה נקרא חוטא, שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו', ואמר ר' יהושע בן לוי חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שהוא יוצא לדרך, שנאמר וידעת כי שלום אהלך וגו', והא מהכא נפקא, מהתם נפקא ואל אישך תשוקתך, מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שהוא יוצא לדרך, אמר רב יוסף לא נצטרכה אלא סמוך לווסתה...

תנו רבנן האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו, והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן, עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך... והנושא את בת אחותו... עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה תשוע ויאמר הנני. אמר רבי אלעזר כל אדם שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם... ואמר רבי אלעזר מאי דכתיב אעשה לו עזר כנגדו, זכה עוזרתו, לא זכה כנגדו, ואיכא דאמרי ר' אלעזר רמי, כתיב כנגדו וקרינן כניגדו, זכה כנגדו, לא זכה מנגדתו. אשכחיה רבי יוסי לאליהו אמר ליה כתיב אעשה לו עזר, במה אשה עוזרתו לאדם, אמר ליה אדם מביא חיטין חיטין כוסס, פשתן פשתן לובש, לא נמצאת מאירה עיניו ומעמידתו על רגליו.

... קפוץ זבין ארעא, מתון נסיב איתתא, נחית דרגא נסיב איתא (לא תקח אשה חשובה ממך)...

רב הוה מיפטר מרבי חייא, אמר ליה רחמנא ליצלך ממידי דקשה ממותא, ומי איכא מידי דקשה ממותא, נפק דק ואשכח, ומוצא אני מר ממות את האשה וגו'. רב הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי אמר לה עבידי לי טלופחי עבדא ליה חימצי, חימצי עבדא ליה טלופחי, כי גדל חייא בריה אפיך לה (אמר לה להפך), אמר ליה איעליא לך אמך, אמר ליה אנא הוא דקא אפיכנא לה, אמר ליה היינו דקא אמרי אינשי דנפיק מינך טעמך מלפך, את לא תעביד הכי שנאמר למדו לשונם דבר שקר העוה וגו'.

רבי חייא הוה קא מצערא ליה דביתהו, כי הוה משכח מידי צייר ליה בסודריה ומייתי ניהלה, אמר ליה רב והא קא מצערא ליה למר, אמר ליה דיינו שמגדלות בנינו ומצילות אותנו מן החטא. מקרי ליה רב יהודה לרב יצחק בריה ומוצא אני מר ממות את האשה, אמר ליה כגון מאן, כגון אמך, והא מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך, ואמר ליה כגון מאן, כגון אמך, מתקיף תקיפה ועבורי מיעברא במלה (נוחה לרצות ומעברת על מדותיה).

היכי דמי אשה רעה, אמר אביי מקשטא ליה תכא (שולחן) ומקשטא ליה פומא (לקלל ולגדף עד זמן סעודה כדי לצערו), רבא אמר מקשטא ליה תכא ומהדרא ליה גבא (שלא לאכול עמו). אמר רבי חמא בר חנינא כיון שנשא אדם אשה עונותיו מתפקקין, שנאמר מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה'. במערבא כי נסיב אינש איתתא אמרי ליה הכי, מצא או מוצא, מצא דכתיב מצא אשה מצא טוב, מוצא דכתיב ומוצא אני מר ממות את האשה. אמר רבא אשה רעה מצוה לגרשה, דכתיב גרש לץ ויצא מדון, וישבות דין וקלון. ואמר רבא אשה רעה וכתובתה מרובה צרתה בצדה, דאמרי אינשי בחברתה (מקבלת תוכחה יותר) ולא סבילתא (קוץ). ואמר רבא קשה אשה רעה כיום סגריר, שנאמר דלף טורד ביום סגריר ואשת מדנים נשתוה. ואמר רבא בא וראה כמה טובה אשה טובה, דכתיב מצא אשה מצא טוב, אי בגוה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהכתוב משבחה, אי בתורה משתעי קרא כמה טובה אשה טובה שהתורה נמשלה בה... הנני מביא רעה אשר לא יוכלו לצאת ממנה, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה זו אשה רעה וכתובתה מרובה. נתנני ה' בידי לא אוכל קום, אמר רב חסדא אמר מר עוקבא בר חייא זו אשה רעה וכתובתה מרובה... בגוי נבל אכעיסם, אמר רב חנן בר רבא אמר רב זו אשה רעה וכתובתה מרובה... כתוב בספר בן סירא אשה יפה אשרי בעלה, מספר ימיו כפלים. העלם עיניך מאשת חן פן תלכד במצודתה, אל תט אצל בעלה למסוך עמו יין ושכר, כי בתואר אשה יפה רבים הושחתו ועצומים כל הרוגיה, רבים היו פצעי רוכל המרגילים לדבר ערוה, כניצוץ מבעיר גחלת, ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה. (שם סב ב והלאה)

...אמר רבי אמי אף בזו יוציא ויתן כתובה, שאני אומר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה, רבא אמר נושא אדם כמה נשים על אשתו, והוא דאית ליה למיזיינינהי... (שם סה א)

טעמא מאי אמרו רבנן מציאת אשה לבעלה כי היכי דלא תיהוי ליה איבה... טעמא מאי אמרי רבנן מעשה ידיה לבעלה משום דקאכלה מזוני... טעמא מאי אמר רחמנא בעל מיפר כדי שלא תתגנה... (שם צ ב)

היכי דמי קטטה בינו לבינה, אמר רב יהודה אמר שמואל באומרת לבעלה גרשיני, כולהו נמי אמרו הכי, אלא באומרת לבעלה גירשתני, וליהמנה מדרב המנונא, דאמר רב המונונא אשה שאמרה לבעלה גירשתני נאמנת, חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה... (שם קטז א)

ואמר רב טלטולי גברא קשין מדאיתתא. (כתובות כח א)

...רבי אליעזר בן יעקב אומר שארה כסותה, לפום שארה תן כסותה, שלא יתן לה לא של ילדה לזקינה ולא של זקינה לילדה, כסותה ועונתה לפום עונתה תן כסותה, שלא יתן חדשים בימות החמה ולא שחקים בימות הגשמים. תני רב יוסף שארה זו קרוב בשר, שלא ינהג בה מנהג פרסיים שמשמשין מטותיהן בלבושיהן... תנא קמא סבר כי אמרינן עולה עמו ואינה יורדת עמו הני מילי מחיים אבל לאחר מיתה לא, ורבי יהודה סבר אפילו לאחר מיתה... אמר רב עוקבא מי שנשתטה בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו ובניו ובנותיו ודבר אחר. אמר ליה רבינא לרב אשי מאי שנא מהא דתניא מי שהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונות בית דין יורדין לנכסיו וזנין ומפרנסין את אשתו אבל לא בניו ובנותיו ולא דבר אחר, אמר ליה ולא שאני לך בין יוצא לדעת ליוצא שלא לדעת. מאי דבר אחר, רב חסדא אמר זה תכשיט, רב יוסף אמר צדקה... (שם מח א)

לא כתב לה כתובה, בתולה גובה מאתים ואלמנה מנה מפני שהוא תנאי בית דין... לא כתב לה אם תשתבאי אפרקינך ואותבינך לי לאינתו, ובכהנת אהדרינך למדינתך חייב, שהוא תנאי בית דין. לקתה חייב לרפאותה, אמר הרי גיטה וכתובתה תרפא את עצמה, רשאי... (שם נא א, וראה שם עוד)

המקדיש מעשה ידי אשתו, הרי זו עושה ואוכלת... אמר רב הונא אמר רב יכולה אשה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה, קסבר כי תקינו רבנן מזוני עיקר ומעשה ידיה משום איבה... (שם נח ב, וראה שם עוד)

ואלו מלאכות שהאשה עושה לבעלה, טוחנת ואופה ומכבסת מבשלת ומניקה את בנה, מצעת לו המטה ועושה בצמר, הכניסה לו שפחה אחת לא טוחנת ולא אופה ולא מכבסת... ארבע יושבת בקתדרא, רבי אליעזר אומר אפילו הכניסה לו מאה שפחות כופה לעשות בצמר, שהבטלה מביאה לידי זימה... (שם נט ב)

עולה עמו ואינה יורדת עמו, אמר רב הונא מאי קראה, והיא בעולת בעל, בעלייתו של בעל ולא בירידתו של בעל, רבי אלעזר אמר מהכא כי היא היתה אם כל חי, לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה... אמר רב הונא אף על פי שאמרו יושבת בקתדרא (ראה בקודם), אבל מוזגת לו כוס ומצעת לו את המטה ומרחצת לו פניו ידיו ורגליו... (שם סא א, וראה שם עוד)

...אזיל איעסק ליה לבריה בי ר' יוסי בן זימרא, פסקו ליה תרתי סרי שנין למיזל בבי רב, אחלפוה קמיה, אמר להו ניהוו שית שנין, אחלפוה קמיה אמר להו איכניס והדר איזיל, הוה קא מכסיף מאבוה, אמר ליה בני דעת קונך יש בך, מעיקרא כתיב תביאמו ותטעמו, ולבסוף כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם... (שם סב ב, וראה שם עוד)

המשרה את אשתו על ידי שליש לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין, אמר רבי יוסי לא פסק לה שעורין אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום, ונותן לה חצי קב קיטנית וחצי לוג שמן וקב גרוגרות או מנה דבילה ואם אין לו פוסק לעומתן פירות ממקום אחר, ונותן לה מטה מפץ ומחצלת ונותן לה כפה לראשה וחגור למתניה ומנעלים ממועד למועד, וכלים של חמשים זוז בימות הגשמים והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה והשחקים שלה. נותן לה מעה כסף לצורכה ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת, ואם אין נותן מעה כסף לצורכה מעשה ידיה שלה. ומה היא עושה לו, משקל חמש סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל או משקל עשר סלעים ערב ביהודה שהן עשרים סלעים בגליל. ואם היתה מניקה פוחתין לה ממעשה ידיה ומוסיפין לה על מזונותיה. במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו. (שם סד ב)

...אמר ליה תנא במקום הרים קאי דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני ואגב אורחיה קא משמע לן דניתבינהו ניהלה במועד כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו... (שם סה ב)

המדיר את אשתו מליהנות לו, עד ל' יום יעמיד פרנס, יתר מיכן יוציא ויתן כתובה... המדיר את אשתו שלא תתקשט באחד מכל המינין יוציא ויתן כתובה, ר' יוסי אומר בעניות שלא נתן קצבה ובעשירות שלשים יום. (כתובות ע א)

הא רבי מאיר דאמר אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין, הא ר' אליעזר דאמר אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בבית דין... (שם עד ב)

...נפלו (נכסים) משנשאת, אלו ואלו מודים שאם מכרה ונתנה שהבעל מוציא מיד הלקוחות... (שם עח א, וראה שם עוד)

המושיב את אשתו חנוונית או שמינה אפוטרופיא הרי זה משביעה כל זמן שירצה, ר' אליעזר אומר אף על פלכה ועל עיסתה... אמרו לו לרבי אליעזר אין אדם דר עם נחש בכפיפה... (שם פו ב, וראה שם עוד)

...חרשין מפני מה הויין מפני שמספרים בשעת תשמיש. ורמינהי שאלו את אימא שלום מפני מה בניך יפיפין ביותר, אמרה להן אינו מספר עמי לא בתחלת הלילה ולא בסוף הלילה אלא בחצות הלילה, וכשהוא מספר מגלה טפח ומכסה טפח ודומה עליו כמי שכפאו שד... לא קשיא הוא במילי דתשמיש הא במילי אחרנייתא. אמר רבי יוחנן זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה, משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח אוכלו, צלי אוכלו, מבושל אוכלו, שלוק אוכלו... ההיא דאתאי לקמיה דרבי אמרה לו רבי, ערכתי לו שלחן והפכו, אמר לה בתי תורה התירתך ואני מה אעשה ליך... (נדרים כ א, וראה שם עוד וערך ביאה)

דתניא רבי יהודה אומר אדם מביא קרבן עשיר על אשתו וכל קרבנות שחייבת, שכך כותב לה ואחריות דאית ליך עלי מן קדמת דנא... (שם לה ב)

ההוא בר בבל דסליק לארעא דישראל נסיב איתתא, אמר לה בשילי לי תרי טלפי (של בהמה), בשילה ליה תרי טלפי (עדשים), רתח עלה, למחר אמר לה בשילי לי גריוא (מדה גדולה), בשילה ליה גריוא, אמר לה זילי אייתי לי תרי בוציני, אזלת ואיתתי ליה תרי שרגי, אמר לה זילי תברי יתהון על רישא דבבא, הוה יתיב בבא בן בוטא אבבא וקא דאין דינא, אזלת ותברת יתהון על רישיה, אמר לה מה הדין דעבדת, אמרה ליה כך ציוני בעלי, אמר לה את עשית רצון בעליך, המקום יוציא ממך שני בנים כבבא בן בוטא. (שם סו ב)

בראשונה היו אומרים שלש נשים יוצאות ונוטלות כתובה, האומרת טמאה אני לך, שמים ביני לבינך ונטולה אני מן היהודים. חזרו לומר שלא תהא אשה נותנת עיניה באחר ומקלקלת על בעלה, האומרת טמאה אני לך תביא ראיה לדבריה, השמים ביני לבינך (שאינו מזריע, דדבר זה אינו גלוי לבריות) יעשו דרך בקשה (יבקשו הימנו שיפטרנה), ונטולה אני מן היהודים יפר לחלקו ותהא משמשתו ותהא נטולה מן היהודים. (שם צ ב)

היא מנא לה, האמרת מה שקנתה אשה קנה בעלה, אמר רב פפא שקמצתה מעיסתה. איבעית אימא דאקני לה אחר ואמר לה על מנת שאין לבעליך רשות בהן. (נזיר כד ב)

במה דברים אמורים בתגלחת הטהרה, אבל בתגלחת הטומאה יפר, שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מנוולת, רבי מאיר אומר אף בתגלחת הטהרה יפר, שהוא יכול לומר אי אפשי באשה מגלחת. (שם כח א)

אמר רבי יוחנן כל הנושא אשה לשם שמים מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה. (סוטה יב א)

דריש ר' עקיבא איש ואשה זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן, אמר רבא ודאשה עדיפא מדאיש, האי מצרף והאי לא מצרף (של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק אלא מחובר הוא ונקרא אש). (שם יז א)

...רבינא אמר לעולם זכות תורה, ודקאמרת אינה מצווה ועושה, נהי דפקודי לא מפקדא, באגרא דמקרין ומתניין בנייהו (שטורחות על בניהן להביאן לבית הספר לקרא מקרא ולשנות משנה), ונטרן להו לגברייהו עד דאתו מבי מדרשא (שיוצאין לעיר אחרת ללמוד תורה) מי לא פלגאן בהדייהו. (שם כא א)

אמר רבי יוחנן שלשה חינות הן, חן מקום על יושביו, חן אשה על בעלה, חן מקח על מקחו. (שם מז א)

אמר רב יוסף זמרי גברי ועני נשי פריצותא, זמרי נשי ועני גברי כאש בנעורת, למאי נפקא מינה לבטולי הא מקמי הא. (שם מח א)

דתניא ר' שמעון אומר מפני מה אמרה תורה כי יקח איש אשה ולא כתב כי תלקח אשה לאיש, מפני שדרכו של איש לחזר על אשה ואין דרכה של אשה לחזר על איש, משל לאדם שאבדה לו אבידה מי חוזר על מי, בעל אבידה מחזר על אבידתו. (קידושין ב ב)

...תשבו כעין תדורו, מה דירה איש ואשתו, אף סוכה איש ואשתו. (שם לד א)

אמר רבה בר בר חנה כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו מעלה עליו הכתוב כאילו חרשו לכל העולם כולו וזרעו מלח, שנאמר ואלה העולים מתל מלח תל חרשא. אמר רב בר רב אדא אמר רב כל הנושא אשה לשם ממון הויין לו בנים שאינן מהוגנים, שנאמר בה' בגדו כי בנים זרים ילדו, ושמא תאמר ממון פלט, תלמוד לומר עתה יאכלם חדש את חלקיהם, ושמא תאמר חלקו ולא חלקה, תלמוד לומר חלקיהם, ושמא תאמר לזמן מרובה, תלמוד לומר חדש, מאי משמע, אמר רב נחמן בר יצחק חדש נכנס וחדש יצא וממונם אבד. ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו, ותנא על כולם אליהו כותב והקב"ה חותם, אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו... (שם ע א)

רבי מאיר היא, דאמר אסור לו לאדם שישהא את אשתו אפילו שעה אחת בלא כתובה, וטעמא מאי, כדי שלא תהא קלה בעיניו להוציאה. (בבא קמא פט א)

אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה... ואמר רב כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם, שנאמר רק לא היה כאחאב וגו', אמר ליה רב פפא לאביי והא אמרי אינשי איתתך גוצא גחין ותלחוש לה, לא קשיא הא במילי דעלמא והא במילי דביתא, לישנא אחרינא הא במילי דשמיא והא במילי דעלמא... אמר רב יהודה לעולם יהא אדם זהיר בתבואה בתוך ביתו, שאין מריבה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא על עסקי תבואה, שנאמר השם גבולך שלום חלב חטים ישביעך. אמר רב פפא היינו דאמרי אינשי כמשלם שערי מכדא נקיש ואתי תיגרא בביתא... ואמר רבי חלבו לעולם יהא אדם זהיר בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה בתוך ביתו של אדם אלא בשביל אשתו, שנאמר ולאברם הטיב בעבורה. והיינו דאמר להו רבא לבני מחוזא אוקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. (בבא מציעא נט א)

תנו רבנן שלשה צועקין ואינן נענין, ואלו הן מי שיש לו מעות ומלוה אותן שלא בעדים, והקונה אדון לעצמו, ומי שאשתו מושלת עליו... (שם עה ב)

תנו רבנן י"ג דברים נאמרו בפת שחרית... ונזקק לאשתו ואינו מתאוה לאשה אחרת... (שם קז ב)

מיתיבי מה יעשה אדם ויהיו לו בנים זכרים... ר' יהושע אומר ישמח אשתו לדבר מצוה. (בבא בתרא י ב)

לא לאיש חזקה בנכסי אשתו, ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה... (שם מב א)

ועוצם עיניו מראות ברע, אמר רבי חייא בר אבא זה שאין מסתכל בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, היכי דמי, אי דאיכא דרכא אחריתא רשע הוא, אי דליכא דרכא אחריתא אנוס הוא, לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה. (שם נז ב)

אמר רבי אלעזר לעולם ידבק אדם בטובים, שהרי משה שנשא בת יתרו יצא ממנו יהונתן, אהרן שנשא בת עמינדב יצא ממנו פנחס... אמר רבא הנושא אשה צריך שיבדוק באחיה, שנאמר ויקח אהרן את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון, ממשמע שנאמר בת עמינדב איני יודע שאחות נחשון היא, מה תלמוד לומר אחות נחשון, מכאן שהנושא אשה צריך שיבדוק באחיה.. תנא רוב בנים דומין לאחי האם. (שם קט ב)

והאיש (יורש) את אשתו, מנהני מילי, דתנו רבנן שארו זו אשתו, מלמד שהבעל יורש את אשתו, יכול אף היא תירשנו, תלמוד לומר וירש אותה, הוא יורש אותה ואין היא יורשת אותו... (שם קיא ב, וראה שם עוד)

...אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד ששגר לבית חמיו יין חדש ושמן חדש וכלי פשתן חדש בעצרת, מאי קא משמע לן, איבעית אימא חשיבותא דארץ ישראל קא משמע לן, ואיבעית אימא דאי טעין טענתיה טענה. אמר רב יהודה אמר רב מעשה באדם אחד שאמרו לו אשתו תותרנית היא (חולי שאינה יכולה להריח, ומום שבסתר הוא), ונכנס אחריה לחורבה לבודקה, (ונשא עמו בתוך חיקו צנון, וי"מ כותבת נטל בתוך חיקו), אמר לה ריח צנון אני מריח בגליל, אמרה ליה מן יהיב לן מכותבות דיריחא ואכלנא ביה, נפל עלה חורבה ומתה, אמרו חכמים הואיל ולא נכנס אחריה אלא לבודקה מתה אינו יורשה, (הואיל ולא נכנס עמה לבא עליה אלא לבודקה ולגרשה)... (שם קמו א)

...אמר רב שמן בר אבא בוא וראה כמה קשה גירושין, שהרי דוד המלך התירו לו לייחד ולא התירו לו לגרש. אמר רבי אליעזר כל המגרש את אשתו ראשונה אפילו מזבח מוריד עליו דמעות, שנאמר וזאת שנית תעשו כסות דמעה את מזבח ה' בכי ואנקה מאין עוד פנות אל המנחה ולקחת רצון מידכם, וכתיב ואמרתם על מה, על כי ה' העיד בינך ובין אשת נעוריך אשר אתה בגדת בה והיא חברתך ואשת בריתך. אמר רבי יוחנן ואיתימא ר' אלעזר אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו, שנאמר ואם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך. ואמר רבי יוחנן כל אדם שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית המקדש בימיו, שנאמר בן אדם הנני לוקח ממך את מחמד עיניך במגפה לא תספד ולא תכבה ולא תבוא דמעתך, וכתיב ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב, וכתיב הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם. אמר רבי אלכסנדרי כל אדם שמתה אשתו בימיו עולם חשך בעדו, שנאמר אור חשך באהלו ונרו עליו ידעך. רבי יוסי בר חנינא אמר פסיעותיו מתקצרות, שנאמר יצרו צעדי אונו. רבי אבהו אומר עצתו נופלת, שנאמר ותשליכהו עצתו, אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן קשה לזווגם כקריעת ים סוף, שנאמר אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, איני והאמר רב יהודה אמר רב ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני, לא קשיא הא בזווג ראשון הא בזווג שני. א"ר שמואל בר נחמן לכל יש תמורה חוץ מאשת נעורים, שנאמר ואשת נעורים כי תמאס. מתני לה רב יהודה לרב יצחק בריה אין אדם מוצא קורת רוח אלא מאשתו ראשונה, שנאמר יהי מקורך ברוך ושמח מאשת נעוריך... אמר רב שמואל בר אוניא משמיה דרב אשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, שנאמר כי בועליך עושיך ה' צב-אות שמו. תנא אין איש מת אלא לאשתו, ואין אשה מתה אלא לבעלה, אין איש מת אלא לאשתו שנאמר וימת אלימלך איש נעמי, ואין אשה מתה אלא לבעלה, שנאמר ואני בבאי מפדן מתה עלי רחל. (שם כב א)

...איזהו רשע ערום זה המשהא בתו בוגרת... אמר רב יהודה אמר רב המשיא את בתו לזקן והמשיא אשה לבנו קטן והמחזיר אבדה לכותי, עליו הכתוב אומר למען ספות הרוה את הצמאה לא יאבה ה' סלוח לו. מיתיבי האוהב את אשתו כגופו והמכבדה יותר מגופו והמדריך בניו ובנותיו בדרך ישרה והמשיאן סמוך לפירקן עליו הכתוב אומר וידעת כי שלום אהלך ופקדת נוך ולא תחטא, סמוך לפירקן שאני. תנו רבנן האוהב את שכניו... והנושא את בת אחותו... עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה. (שם עו ב)

ואל תרבה שיחה עם האשה, באשתו אמרו קל וחומר באשת חברו, מכאן אמרו חכמים כל זמן שאדם מרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו ובוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם. (אבות א ה)

ובן עזאי ההוא מבעי ליה והיה בך חטא ולא באשתך חטא, סלקא דעתך אמינא הואיל ואמר רבי אלעזר ואיתימא רבי יוחנן אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשין ממנו ממון ואין לו, שנאמר אם אין לך לשלם למה יקח משכבך מתחתיך, בהאי עון דבל תאחר נמי מתה, קא משמע לן. (זבחים כט ב)

דרש רב עוירא, זימנין אמר לה משמיה דרבי אמי וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי, מאי דכתיב טוב איש חונן ומלוה יכלכל דבריו במשפט, לעולם יאכל אדם וישתה פחות ממה שיש לו וילבש ויתכסה במה שיש לו, ויכבד אשתו ובניו יותר ממה שיש לו, שהן תלויין בו, והוא תלוי במי שאמר והיה העולם. (חולין פד ב)

הואיל ואמר מר גדול שלום שבין איש לאשתו, שהרי אמרה תורה שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים... (שם קמא א)

אשתו כגופו דמי... (בכורות לה ב)

...אמר ליה רב פפא לרבה מהו למעבד כי הא מתניתא (בעיא בדיקה או תביעה), אמר ליה סונדי לא, דמגניא באפיה. (נדה יב א)

שאלו תלמידיו את רבי שמעון בן יוחי מפני מה אמרה תורה יולדת מביאה קרבן, אמר להן בשעה שכורעת לילד קופצת ונשבעת שלא תזקק לבעלה, לפיכך אמרה תורה תביא קרבן... ומפני מה אמרה תורה מילה לשמונה, שלא יהו כולם שמחים ואביו ואמו עצבים. תניא היה רבי מאיר אומר מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה, מפני שרגיל בה וקץ בה, אמרה תורה תהא טמאה שבעה ימים כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה... ומפני מה איש פניו למטה ואשה פניה למעלה כלפי האיש, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת (מסתכל באדמה שנוצר ממנה, והיא מסתכלת בו שנוצרה הימנו). ומפני מה האיש מקבל פיוס ואין אשה מקבלת פיוס, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת (אדמה עפר תיחות נוח ליסבול, אבל בשר ועצמות קשין). מפני מה אשה קולה ערב ואין איש קולו ערב, זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת (עצם כשמכין בו קולו נשמע, אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע). (שם לא ב)

תלמוד ירושלמי:

הוא נאמן ואשתו אינה נאמנת, לוקחין ממנו ואין מתארחין אצלו, אבל אמרו הרי כדר עם הנחש בכפיפה. אשתו נאמנת והוא אינו נאמן, מתארחין אצלו ואין לוקחין ממנו, אבל אמרו תבוא מאירה למי שאשתו נאמנת והוא אינו נאמן. (דמאי ט ב)

תני צריך אדם לשמח את אשתו ואת בניו ברגל, במה משמחן ביין, רבי יודה אומר נשים בראוי להם וקטנים בראוי להם, נשים בראוי להן כגון מסנים וצוצלין (נעלים ובגדים קטנים)... (פסחים סח ב)

...אבל דברי חכמים נושא אדם אשה ומתנה עמה על מנת שלא לזונה ולפרנסה, ולא עוד אלא שתהא זונתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה, מעשה ברבי יהושע בנו של ר' עקיבה שנשא אשה והתנה על מנת שלא לזון ושלא לפרנס ולא עוד אלא שתהא זונתו ומפרנסתו ומלמדתו תורה, וכיון שבאו שני רעבון וחלקו הנכסים ביניהן התחילה קובלת עליו לחכמי ישראל (שאינו מפרנסה), אמר להן היא נאמנת עלי יותר מן הכל, אמרה להן בודאי כך התניתי עמו, אין אחר קנין כלום. (כתובות לג ב)

מה טעם אחר באשה (שמציאתה לבעלה), רבי חגיי אמר מפני הקטטה, רבי ייסה אומר שלא תהא מברחת נכסיי בעלה ואומרת מציאה הוא. (בבא מציעא ד א)

פרקי דרבי אליעזר:

...מכאן אתה למד עד שלא לקח אדם אשה אהבתו הולכת אחר הוריו, שנאמר (בראשית ב') על כן יעזב איש את אביו ואת אמו ודבק באשתו, וכי יעזב איש את אביו ואת אמו ממצות כבוד, אלא שאהבת נפשו דובקת אחרי אשתו, שנאמר ודבק באשתו. (פרק לב)

אמר לו הקב"ה למשה לך אמור לבנות ישראל אם רוצות לקבל את התורה, שדרכם של אנשים הולכים אחר דעתן של נשים, שנאמר כה תאמר לבית יעקב אלו הנשים, ותגיד לבני ישראל אלו האנשים, וענו כולם פה אחד כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. (פרק מא)

אבות דרבי נתן:

אל יתיחד אדם עם הנשים בפנדק אפילו עם אחותו ועם בתו מפני דעת הבריות, לא יספר עם האשה בשוק, ואפילו עם אשתו ואין צריך לומר עם אשה אחרת מפני טענת הבריות, לא ילך אדם אחר האשה בשוק, ואפילו עם אשתו ואין צריך לומר עם אשה אחרת מפני טענת הבריות... (ב ב)

הוא היה אומר הנותן עיניו באשתו שתמות ויירשנה או שתמות וישא את אחותה וכל הנותן עיניו באחיו שימות וישא את אשתו סוף קוברין אותו בחייהן... (ג ג)

דבר אחר למוד בני ביתך ענוה, כיצד בזמן שאדם ענוותן ובני ביתו ענוותנין, והלך לו למדינת הים ואמר מודה אני לפניך ה' אלקי שאשתי אינה עושה מריבה אצל אחרים, לבו אין מתפחד עליו ודעתו מיושבת במקומו עד שעה שיחזור... דבר אחר אל תרבה שיחה עם האשה, כיצד, בזמן שאדם בא לבית המדרש ולא היו נוהגין בו כבוד או שערער עם חברו אל ילך ויאמר לאשתו כך וכך ערערתי עם חבירי כך וכך אמר לי כך וכך אמרתי לו, מפני שבוזה את עצמו ובוזה את חברו, ואשתו שהיתה נוהגת בו כבוד עומדת ומשחקת עליו... (ז ב וג)

ור' עקיבא אומר כל הנושא אשה שאינה מהוגנת לו עובר משום חמשה לאוין, משום לא תקום ומשום לא תטור, ומשום לא תשנא את אחיך בלבבך, ומשום ואהבת לרעך כמוך, ומשום וחי אחיך עמך, מתוך ששונא אותה רוצה הוא שתמות ונמצא מבטל פריה ורביה מן העולם. (כו ד)

רבן שמעון בן גמליאל אומר כל המשים שלום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו משים שלום בישראל על כל אחד ואחד... לפי שכל אחד ואחד מלך בתוך ביתו, שנאמר להיות כל איש שורר בביתו. (כח ג)

מסכת כלה:

שמע על בעל ואשתו שעשו מריבה הולך אצל הבעל ואומר לו בשביל ששמעתי שנתרצית עם אשתך, אם אתה מגרשה ספק תמצא כמותה ספק לא תמצא, ועוד אם אתה מוצא ממתנת עמה תחלת דבר היא אומרת לך כך עשית לאותה ראשונה, ועל זאת היו כל ישראל אנשים ונשים אוהבים אותו. (פרק ג)

המצפה לשכר חמורו ולשכר אשתו אינו רואה סימן ברכה, שכר אשתו דכתיב ללחמך ללחם ביתך למדה תורה דרך ארץ שיהא לחמך קודם ללחם ביתך ואחר כך לנערותיך, אמר רבא כל הכופה אשתו ובני ביתו למלאכה יצר הרע מסתלק מהם, שנאמר נסו ואין רודף רשע וצדיקים ככפיר יבטח, אתיא כדתנן ר' שמעון בן גמליאל אומר המדיר אשתו מלעשות מלאכה יוציא ויתן כתובה לפי שהבטלה מביאה לידי שיעמום. (פרק י)

מסכת דרך ארץ זוטא:

והוי זהיר בכבוד אשתך שלא תהיה עקרה. (פרק ט)

מדרש רבה:

וכבשוה, וכבשה כתיב, האיש כובש את אשתו שלא תצא לשוק, שכל אשה שיוצאה לשוק סופה להכשל, מנא לן מדינה... (בראשית ח יד)

לא טוב וגו', תני ר' יעקב כל שאין לו אשה שרוי בלא טובה, בלא עזר, בלא שמחה, בלא ברכה, בלא כפרה. בלא טובה לא טוב היות האדם לבדו, בלא עזר אעשה לו עזר כנגדו, בלא שמחה שנאמר (דברים י"ד) ושמחת אתה וביתך, בלא כפרה (ויקרא ט"ז) וכפר בעדו ובעד ביתו, בלא ברכה (יחזקאל מ"ד) להניח ברכה אל ביתך, ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר אף בלא שלום, שנאמר (שמואל א' כ"ה) ואתה שלום וביתך שלום, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר אף בלא חיים, שנאמר (קהלת ט') ראה חיים עם אשה אשר אהבת, ר' חייא בר גמדא אמר אף אינו אדם שלם, שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם, שניהם כאחד קרויים אדם, ויש אומרים אף ממעט את הדמות, שנאמר (בראשית ט') כי בצלם אלקים עשה את האדם, מה כתיב אחריו, ואתם פרו ורבו. (שם יז ב)

אעשה לו עזר כנגדו, אם זכה עזר, ואם לאו כנגדו, אמר רבי יהושע בר נחמיה אם זכה כאשתו של ר' חנינא בר חכינאי, ואם לא כאשתו של ר' יוסי הגלילי. ר' יוסי הוה ליה אנתתא בישא והות ברתא דאחתיה, והות ביזת ליה קדם תלמידוי, אמרין תלמידיו שבקא להדא אנתתא בישא דליתא מיקרך, אמר להון פורנא רב עלי, לית בידי מה אשבוק לה. חד זמן הוון יתבין פשטין הוא ור' אלעזר בן עזריה, מן דחסלין אמר ליה משגה רבי ואנן סלקין בביתא, אמר ליה אין, סליק, כי סליק אמכת לאפה ונפקת לה (משפלת פניה בזעף ויצאה). צפה בההיא קדרה, אמר ליה אית בההיא קדירה כלום, אמר ליה אית פרפריין, אזל גליתה ואשכח פרגיין, ידע ר' אלעזר בן עזריה מה הוא שמע, יתבון להון אכלין, אמר ליה רבי לא אמרת אלא פרפריין והא אשכחן פרגיין, אמר ליה מעשה נסים הן, מן דחסלין אמר ליה ר' שבוקא ההיא אנתתא מינך דלית היא עבדא ליקרתך, אמר ליה פורנא רב עלי ולית בי מה אשבוק לה, אמר ליה אנן יהבינן לה פורנה ושבקית מינך, עבדון ליה כן, פסק לה פורנא ושבקיתה מיניה, ואסבון יתיה איתתא אחרא טבא מינה. גרמון חובין דההיא איתתא ואזלת ואתנסבת לסנטרין (שומר) דקרתא, לבתר יומין אתון יסורין עליה ואיתעוור, והות ציירת בידיה ומחזרא ליה על שקקיא דקרתא, כיון דהות מטיא בשקקיה דר' יוסי הגלילי הואת קיימא לה וחזרה לאחורה, מן דהוה ההוא גברא חכים קרתא, אמר לה למה את לא מובלת לי לשכונתיה דר' יוסי הגלילי דאנא שמע דהוא עביד מצוה, אמרה ליה משבקתיה אנא, ולית בי דליחמי סבר אפוהי, חד זמן אתון קרון בשכינתיה דר' יוסי, ארגיש בה (רב אתה) יום קדמוי ויום תניין ושרי מחיה לה, ואזיל קלהון והוון מתבזין בכל קרתא. אודיק ר' יוסי לקלהון וחמתהון מתבזין בגו שוקא, אמר ליה למה את מחי לה, אמר לה כל יום היא מובדה פרנסתיה דהדין שקקיה מיני, כיון דשמע ר' יוסי כן נסבהון ויהב יתהון בחדא ביתא מן דידיה והוה מפרנס יתהון כל יומי חייהון, על שם (ישעיה נ"ח) ומבשרך לא תתעלם. (שם שם ג)

...אמרה לו מוספת אני על דבריך, אמורה הייתי להנשא לאחי אמי, ועל ידי שגדלתי עמו בבית התכערתי בעיניו והלך ונשא לו אשה אחרת ואינה נאה כמותי. (שם שם יא)

מעשה בחסיד אחד שהיה נשוי לחסידה אחת ולא העמידו בנים זה מזה, אמרו אין אנו מועילים להקב"ה כלום, עמדו וגרשו זה את זה, הלך זה ונשא רשעה אחת ועשתה אותו רשע, הלכה זאת ונישאת לרשע אחד ועשתה אותו צדיק, הוי שהכל מן האשה. (שם שם יב)

...ומפני מה האשה צריכה להתבשם ואין האיש צריך להתבשם, אמר להו אדם נברא מאדמה ואדמה אינה מסרחת לעולם, וחוה נבראת מעצם, משל אם תניח בשר ג' ימים בלא מלח מיד הוא מסריח... מפני מה האיש נוח להתפתות ואין האשה נוחה להתפתות, אמר להו אדם נברא מאדמה, וכיון שאתה נותן עליה טפת מים מיד היא נשרית, וחוה נבראת מעצם ואפילו אתה שורה אותו כמה ימים במים אינו נשרה... (שם שם יג)

זאת הפעם, ר' יהודה בר ר' אמר, בתחלה בראה לו רואה אותה מלאה רירין ודם והפליגה ממנו, וחזר ובראה לו פעם שניה, הדא הוא דכתיב זאת הפעם, זאת היא של אותו הפעם. זאת היא שעתידה להקיש עלי כזוג, הדא מה דאת אמר פעמון זהב ורמון, זו היא שהיתה מפעמתני כל הלילה כולה. בעון קומי ר' שמעון בן לקיש מפני מה אין כל החלומות מיגעין את האדם וזו מיגעת את האדם, אמר ליה שמתחלת בריתה אינה אלא בחלום, שנאמר (בראשית ב') עצם מעצמי ובשר מבשרי. (שם יח ה)

והוא ימשל בך, אמר ר' יוסי הגלילי יכול ממשלה מכל צד, תלמוד לומר לא יחבול רחים ורכב. מעשה באשה אחת משל בית רברינוס שהיתה נשואה ללסטים אחד והיה בעלה מצערה, שמעו חכמים ובאו אצלה להוכיחו, כיון שבאת לפני חכמים הוציאה לפניהם מנורה של זהר ונר של חרס על גבה, לקיים מה שנאמר ואל אישך תשוקתך. (שם כ יח)

כי היא היתה אם כל חי, תני העשיר עולה עמו, העני אינה יורדת עמו, רבי סימון אמר אם כל חי אמן של כל החיים... (שם שם כח)

ואת כל ונוכחת, אמר לה כבר תוכחתיה דההוא גברא גביה (קבלתי תוכחתי), דתנן המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה ז' דינרין בשבת, ולמה ז' דינרין כנגד שבעה מלאכות שהאשה עושה לבעלה, טוחנת ואופה ומבשלת ומכבסת ומניקה את בנה ומצעת לו את המטה ועושה בצמר, לפיכך ז' וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה ג' דינרין בשבת, למה ג' כנגד ג' דברים שהוא מתחייב לה, שאר כסות ועונה... אמר רבי יוחנן צערו של איש מרובה מצערה של אשה, הדא הוא דכתיב (שופטים ט"ז) ויהי כי הציקה לו בדבריה כל הימים ותאלצהו, שהיתה שומטת עצמה מתחתיו, ותקצר נפשו למות, אבל היא לא קצרה נפשה, שהיתה עושה צרכיה ממקום אחר. (שם נב יג)

ברצות ה' דרכי איש גם אויביו ישלים אתו (משלי ט"ז), רבי יוחנן אמר זו אשתו, שנאמר (מיכה ו') אויבי איש אנשי ביתו, מעשה באשה שקבלה על בעלה לשלטון והתיז את ראשו, ויש אומרים אף התיז את ראשה. (שם נד א)

רבי אבהו פתח (משלי י"ט) בית והון נחלת אבות, ומה' אשה משכלת, ר' פנחס בשם ר' אבהו אמר מצינו בתורה בנביאים ובכתובים שאין זיווגו של איש אלא מן הקב"ה, בתורה מנין, (בראשית כ"ד) ויען לבן ובתואל ויאמרו מה' יצא הדבר, בנביאים (שופטים י"ד) ואביו ואמו לא ידעו כי מה' היא. בכתובים היינו דכתיב (משלי י"ט) ומה' אשה משכלת. יש שהוא הולך אצל זיווגו ויש שזיווגו בא אצלו, יצחק זיווגו בא אצלו, שנאמר וירא והנה גמלים באים וגו', יעקב הלך אצל זיווגו, דכתיב ויצא יעקב. (שם סח ג)

ר' יהודה בן סימון פתח (תהלים ס"ח) אלקים מושיב יחידים ביתה, מטרונה אחת שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה ליה לכמה ימים ברא הקב"ה את עולמו, אמר לה לו' ימים, כדכתיב (שמות ל"א) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אמרה ליה מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקב"ה יושב ומזווג זיווגים, בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני ממונו של פלוני לפלוני. אמרה ליה ודא היא אומנותיה, אף אני יכולה לעשות כן, כמה עבדים וכמה שפחות יש לי, לשעה קלה אני יכולה לזווגן. אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקב"ה כקריעת ים סוף.... למחר אתון לגבה דין מוחיה פציע, דין עיניה שמיטה, דין רגליה תבירא... מיד שלחה והביא את ר' יוסי בר חלפתא אמרה ליה לית א-להא כא-להכון, אמת היא תורתכן נאה ומשובחת, יפה אמרת... הקב"ה מה עושה להם מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ח) אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות, בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי... (שם שם ד)

דבר אחר איש איש, לימדה אותך התורה שתהא ותרן בתוך ביתך, נשפך יין הוי וותרן (משלי ח') להנחיל אוהבי וגו', וכן שמנך ואוצרותיהם אמלא, נקרע כסותך (תהלים כ') ימלא ה' כל משאלותיך. אבל אם שמעת דבר אשתך קום כגבר למי שגבר את הוי גבר, לכך נאמר איש איש, דבר אחר איש איש הוי שוי לבני אנשא, מעשה באשה אחת שנזדקק לה אדם אחד ואמר לה לאי זה מקום תלך, מה עשתה האשה, הלכה ואמרה לאשתו והלכה אשתו לאותו מקום ונזקק לה, אחר כך תוהא בו ובקש למות, אמרה לו אשתו מפתך אכלת ובכוסך שתית, אלא מי גרם לך שאת גס רוח, הוי שוה לבני אדם. דבר אחר איש איש, הרבה פורשין לים ורובן חוזרין, יחידים הם שהולכים ולא חוזרין, כך הרבה נוטלים נשים, רובן מצליחין ויחידים נכשלים (קהלת ז') וחוטא ילכד בה. (במדבר ט ב)

אמרו רבותינו בזמן שהאשה מייחדת עם בעלה והיא משמשת עמו ולבה לאיש אחר שראתה בדרך, אין לך ניאוף גדול מזה, שנאמר (יחזקאל ט"ז) האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים, וכי יש אשה שמנאפת תחת אישה אלא זו היא שפגעה באיש אחר ונתנה עיניה בו והיא משמשת עם בעלה ולבה עליו... (שם שם מג)

רבנין אמרין, את מוצא יש שומע לאשתו מפסיד, ויש שומע לאשתו ומשתכר, כיצד, אדם הראשון שמע לאשתו והפסיד, מנין שנאמר (בראשית ג') ולאדם אמר כי שמעת לקול אשתך... ויש ששמע לאשתו ונשתכר זה אברהם, מנין, שנאמר (שם טז) ותאמר שרי אל אברם הנה נא עצרני ה' מלדת בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה, וישמע אברם לקול שרי... (דברים ד ה)

ומוצא אני מר ממות את האשה וגו', רבנן אמרי על ידי שהיא תובעת בידו דברים שאינו יכול לעמוד בהן, סוף שהיא ממיתא אותו מיתה מרה. עובדא הוה בחד בר נש דהוה ליה מגיר (שכן) ליסטים והוה נפוק בליליא וזיין בניה ובנתיה ביממא, אמרה ליה אנתתיה דההוא בר נש מה ביש גדא דההיא איתתא דאידבקת לך, אמרה ליה לית את חמי בנוי דפלן מגרן היך אכלון ושתון, אמר לה את בעי אעביד מה איהו עביד, אמרה ליה ומה אית ביה, אמר לה איזיל פייסיה עמי דאנא אזיל עמיה, אזלון ופייסוניה ונסב יתיה עמיה נפק בההוא ליליא נפק ליסטאה ותקין תזקיטא בתריהון (גזלנים אחרים ארבו להם), דין דהוה חכים שביליא ערק ואישתזיב, ודין דלא הוה חכים שביליא איתצייד ואיצטלב, וקרון עלוי לקיש (אחרון של) לסטים בכיר לצלובים. (קהלת ז מה)

ותפר האביונה זה התאוה המטלת שלום בין איש לאשתו שהיא בטלה (בזקנה). (שם יב ד)

מת האיש מי מחסרו, אלא אשתו, שנאמר וימת אלימלך איש נעמי, מתה האשה מי מחסרה, אלא בעלה, שנאמר (בראשית מ"ח) ואני בבואי מפדן מתה עלי רחל, אמר רבי יוחנן עלי מיתתה של רחל, אמר יעקב אבינו קשה עלי מיתתה של רחל מכל הצרות הבאות עלי. (רות ב ז)

רבי אבהו אמר מן המן, הדא הוא דכתיב (תהלים מ"ה) מר ואהלות קציעות כל בגדותיך וגו', ממה שנתון תחת המן ממנו היו בנות ישראל הצנועות והכשרות מתקשטות ומשמחות לבעליהן כל מ' שנה שהיו ישראל במדבר. (שיר השירים ד כט)

מדרש תנחומא:

אמר רבי ינאי כל המתחיל במצוה ואינו גומרה קובר אשתו ושני בניו, ממי אתה למד מיהודה שנאמר ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע וגו' ...ואלו אמר להם להחזירו אל אביו היו שומעין לו, אלא התחיל במצוה ולא גמרה... (עקב ו)

שוחר טוב:

אמר רבי שמואל בר נחמני לפי שבעולם הזה הזכר מסבב אחר הנקבה, אבל לעתיד לבא הנקבה תסובב אחר הזכר, שנאמר (ירמיה ל"א) נקבה תסובב גבר, כך לפי שבעולם הזה הקב"ה מחזר על ישראל שיעשו תשובה, אבל לעתיד לבא ישראל מחזרין אחר הקב"ה שיעשה רצונם... (מזמור עג)

מדרש משלי:

אשה יראת ה' היא תתהלל זה משה, אמר רבי יוסי בר רבי ירמיה מפני מה משל את הנביאים בנשים, אלא מה האשה זו אינה מתביישת מלתבוע צרכי ביתה מבעלה, כך הנביאים אינן מתביישין מלתבוע צרכיהן של ישראל מאביהן שבשמים. (פרשה לא)

תנא דבי אליהו רבא:

ומי גרם ללפידות שהיה חלקו בבני אדם כשרים וזכה לעולם הבא, הוי אומר דבורה אשתו, כך אמרו על דבורה אשת ברק ועל כיוצא בה הוא אומר חכמות נשים בנתה ביתה (משלי י"ד). כיוצא בדבר אתה אומר איזבל בת אתבעל מלך צידונים אשת אחאב, כך אמרו בשעה ראשונה שנכנסה אצל אחאב למדה אותו דרך עבודה לעבודת אלילים, ועל ידה התמכר עצמו לעבודת אלילים ובשביל מעשיה ומעשה בעלה נאבדו שניהם מן העולם הזה ומן העולם הבא ואבדו את בניהם עמהם... (פרק ט)

אך אמרו חכמים יעל אשה כשרה היתה ועושה רצון בעלה היתה, מכאן אמרו חכמים אין לך אשה כשרה בנשים אלא אשה שהיא עושה רצון בעלה. (שם)

תנא דבי אליהו זוטא:

שנו חכמים הוי עלוב ועניו לכל אדם ולאנשי ביתך יותר מכל אדם, ומנין זה, תדע לך שכן הוא צא ולמד מהקב"ה שהיה עלוב ועניו לעמו בכל מקום... (פרק ד)

צא ולמד מדרך ארץ, כי האדם עד שלא נשא אשה ועד שלא היה לו בנים אז דעתו יפה עליו ואין לו יגון ואנחה בלבו, ויש לו קורת רוח בביתו, אבל לאחר שנשא אשה ויש לו בנים אז אין דעתו יפה עליו ויש לו יגון ואנחה בלבו, ואין לו קורת רוח בביתו משום שבניו הם מכעיסים אותו בדרכיהם ובמעשיהם ובמעלליהם הרעים... (פרק ח)

כי בזמן שאדם הוא עניו בתורה ובמעשים טובים אז אשתו מתייראת ממנו, וכן ביתו ושכניו וקרוביו ואפילו העכו"ם מתייראים ממנו, שנאמר (דברים כ"ח) וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. (פרק טו)

מדרשים:

הנושא אשה לשם זנות עליו הכתוב אומר אכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרוצו, וסוף יוצא ממנה בן סורר ומורה. והנושאה לשם ממון עליו הכתוב אומר כי בנים זרים ילדו וגו' עתה יאכלם חדש את חלקיהם. חדש נכנס וחדש יוצא והממון בורח ממנו ולבסוף יצטרך לבריות, והנושאה לשם שמים עליו הכתוב אומר ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך, ולבסוף יוצאין ממנו בנים שמושיעין את ישראל. (מדרש מעשה תורה)

אמר לה (יעקב ללאה) ברתיה דרמאה למה רמית אותי, אמרה לו ואת לא רמית באביך, כשהיה אומר לך האתה זה בני עשו והיית אומר אנכי עשו בכורך, ואת אומר למה רימתני, אביך לא אמר בא אחיך במרמה ויקח ברכתך. ומתוך הדברים הללו שהוכיחה אותו התחיל שונאה. אמר הקב"ה אין רפואתה של זו אלא אם יהיה לה בנים, הריני נותן לה בנים ובעלה נכסף לה. (אגדת בראשית פרק מח)

יבוא אלקנה הצדיק ויקרא בו ויהי איש אחד... דבר אחר זש"ה (משלי י"ב) לפי שכלו יהולל איש וגו', למה נשתבח שהיה לו שתי נשים שונאות זו את זו ויכול לעמוד. משל לחבר שצד נחש ונשכו והרגו, ועמד תלמידו וצד שנים ולא ניזק, למי לשבח, לא לתלמיד. כן אדם הראשון לא יכול לעמוד באשה אחת אלא (בראשית ב') ותתן גם לאשה וגו', ואלקנה היו לו שתים ויכול לעמוד בהן, הוי לפי שכלו יהולל איש, זכר צדיק לברכה. (שם פרק מט)

ויגש אליו יהודה וגו' אמרו רבותינו צריך אדם להחניף לאשתו משום שלום ביתו, ולבעל חובו שלא ילחצנו, ולרבו שילמדנו תורה. אבל מי שהוא מחניף אחרים אינו רואה בישועה... (ילמדנו)

ילקוט שמעוני:

לזאת יקרא אשה כי מאיש, רבי יהושע בן קרחה אומר על שם בשר ודם נקרא אדם ומשבנה לו עזר נקרא שמו איש והיא אשה, מה עשה הקב"ה נתן שמו ביניהם, אם הולכין הן בדרכיו הרי שמו נתון ביניהן ומציל אותן מכל צרה, ואם לאו הריני נוטל את שמי והן נעשין אש ואש, והאש אוכלת אש, כי אש היא עד אבדון תאכל... (בראשית פרק ב, כד)

דבר אחר ויתד תהיה לך על אזנך, בסוד ובלשון נקיה נאמרו דברי תורה, לא תשב לך בלא אשה, עשה תיק לזיין שלך, מי שהוא יוצא לחוץ וחרבו שלופה סוף השטן שולט בו והוא מכה לאחד והורגו ומתחייב בנפשו, כך כל מי שיושב בלא אשה וחרבו שלופה יצר הרע שולט בו, יוצא עמו לשוק שטן עומד ומצפה לאבדו מן העולם, שנאמר הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ, והשטן משלחו לשתות מן כוס שאינו שלו ומאבד עצמו מן העולם... אם נשאת אשה אין יצר הרע שולט בך, שנאמר וידעת כי שלום אהלך. (דברים פרק כג, תתקלד)

מצא אשה מצא טוב ויפק רצון מה', טובה היתה אביגיל מכל קרבנות שבעולם, אילו עשה אותו מעשה שחשב לעשות לנבל, אילו היה מקריב כל הקרבנות שבעולם לא היה מתכפר לו, והיא באתה אליו ומלטתו, וכן אתה מוצא באשת און בן פלת. וכשם שאין סוף לאשה טובה, כך אין סוף לאשה רעה, זו אשתו של קרח. דבר אחר מצא אשה מצא טוב, אמר רבי יוחנן בן נורי אתה מוצא עד שלא נבראה האשה כתיב לא טוב היות האדם לבדו, אבל משנבראה כתיב וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. דבר אחר כשהאשה טובה מצא טוב, כשהאשה רעה מוצא טוב שהוא מוצא את כל הטובות מביתו, מה היא עושה, גונבת את כל אשר לו ומוכרת ועושה אותו עני, אבל אם היתה טובה כתיב אשת חיל מי ימצא וגו' בטח בה לב בעלה. (משלי פרק יח, תתקנז)

מעשה בבנו של ר' עקיבא שנשא אשה, מה עשה, כיון שהכניסה עמד לו כל הלילה והיה קורא בתורה, אמר לה סיבי בוצינא ואנהירי לי (האירי לי), סבת לה כל ליליא בוצינא והות קיימא קמיה מנהרא עד דאתא צפרא, בצפרא קרב רבי עקיבא לגביה, ואמר ליה ברי מצא או מוצא, אמר ליה מצא וכו'. (שם שם תתקנח)

...בזמן שהאיש רוצה ואשה ובניה אינם רוצים או איפכא הגזרה מסתלקת, אבל בזמן שאין אחד מעכב על חברו הגזרה חלה עליה. (רות פרק א תקצט)

מדרש הגדול:

הפעם יזבלני אישי - אמרה לאה השדה הזו כל זמן שאת מזבלה היא עושה פירות, כך האשה כל זמן שמוספת בנים בעלה מוסיף באהבתה. (בראשית ל יט)

...הכתוב מדבר באיש ואשתו, כיצד, אמר הקב"ה לאיש לא מפני שהתעה נחש את חוה והיא הטעתו לאדם הראשון ועבר על מה שציויתיו וגרמה מיתה לבריות וגזרתי עליה לישב בפנים כחבוש בבית הסהר ולהתעטף כאבל, ידוע תדע פני צאניך, ראה שלא תשביע את עצמך ותרעיבנה, ואל תטיל עליה אימה יתירה, ואל תשתעבד בה יותר מדאי, שית לבך לעדרים, תן דעתך על הבנים הראויין להיות ממנה, שאין אשה אלא לבנים, דייה צער גידול בנים. (שמות כא א)

לקח טוב:

אמר רבי אלעזר מה דכתיב אעשה לו עזר כנגדו, וכי אחריו היה עושה אותה, אלא אם זכה עזרתו, זה מבחוץ עובד אדמתו, וזאת בבית מבשלת ואופה כל צרכי הבית, לא זכה לאשה טובה כנגדו, כלומר עומדת ומחצפת פניה כנגדו.. (בראשית ב יח)

ויאהב גם את רחל מלאה, ללמדך שבתחלה היה אוהב את לאה, ואחר כך שנאה מתוך דבריה, שכשאמר יעקב ללאה רמייתא בת רמאה, כל הלילה היית בחזקת רחל ועכשיו לאה, אמר לו אביך לא היה אומר לך את זה בני עשו ואתה אמרת לו אי, הקפידתו בדבריה ושנאתה. (שם כט ל)

ילקוט ראובני:

כל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, כדרך שמתנהג האדם עם אשתו הקב"ה מתנהג עמו, וזהו שאמרו רז"ל זכה עזר לא זכה כנגדו, שמורדת בו כמו שהוא מורד בקונו, וזה הסוד לא שייך כי אם בצדיקים, ולזה כל בן תורה שאין אשתו נשמעת לו אין ראוי להתרעם עליה, כי הוא דאפסיד אנפשיה. אמנם הרשעים דרך טבע היא שנשמעים אליהם שמתיראים מהם. ודע שאין ראוי שתשב הנקבה לימין בעלה אלא בשמאל. אמנם הכלה בשעת החופה בשעה שאומרים שבע ברכות צריכה הכלה שתהא נצבת דוקא לימין, כדכתיב נצבה שגל לימיניך... (בראשית)

והנה אחר שאמרה תורה נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, הוא סוד האצילות מיסוד למלכות, והוא סוד אצילות כל הנשמות זכר ונקבה כאחד, חזרה ואמרה בצלם לבד ויברא אלקים את האדם בצלמ"ו, כי הזכר הולך וגדול במקום ידוע, ואשתו הראויה לו אפשר שעדיין לא נולדה או היא בנבכי ים, וזהו ויברא אלקים את האדם בצלמו, וחזרה תורה ואמרה בדמות לבד, בדמות אלקים ברא אותם, שפעמים להיפך שהנקבה הלכה וגדלה והזכר עדיין לא נולד, ועל כל פנים נשמותיהם יצאו כאחד, לפיכך חזרה תורה ואמרה זה ספר תולדות אדם וגו', בדמות אלקים עשה אותו, וזהו סוד ויקח אחת מצלעותיו, וסוד ויבן ה' אלקים את הצלע ויבאה אל האדם, והיודע סוד העקרים האלה יודע הטעם שאמרו רז"ל שהקב"ה מזווג זווגים וסוד שמא יקדמנו אחר ברחמים, וסוד ענבי הגפן בענבי הגפן, או י"מ ענבי הגפן בענבי הסנה. ומה שאמרו רז"ל או קברה או קברתו או מביאו לידי עניות, ועוד יש סוד רמוז בענין זה אך סוררים שכנו צחיחה, כי נשמת האדם היוצאת בבריאת הזכר בצלם ודמות יש לה ג' דינים, הא' אלקים מושיב יחידים ביתה, הב' מוציא אסירים בכושרות, הג' אך סוררים שכנו צחיחה... (שם)

הא דאמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע פירוש שלא נזדמנה לו אשה רעה, דכתיב עליה מר ממות, ועל ידי זה היתה מטתו שלמה. (שם ויחי)

דע כי כל בעלי התורה שבדורנו זה שהם נכנעים תחת נשותיהם, כי הם סוד העגל שלא מיחו בערב רב, ואמנם הנשים לא רצו לתת בעגל נזמי הזהב, לכן נשותיהם עכשיו שולטות בהם. (שמות כי תשא)

לא יבא פצוע דכא... וכבר הודעתיך סוד זיווג האדם באשתו הוא סוד משפיע ומקבל, כמו דאמר וצדיק באמונתו יחיה, שחיותו הוא להשפיע באמונתו, וכשאינו ראוי להוליד פוגם למעלה וכביכול כאלו מונע השפע מלבא בקהל ה', אבל מותר הוא בגיורת או בממזרת שאינם קרויים קהל ה', ואם ימנע מהם השפע אין בכך כלום, כי הם מנועים ועומדים. (דברים תצא)

לא תהיה קדשה וגו', טעם לא תהיה קדשה ולא יהיה קדש, תבין איסור לא יבא ממזר, כי כשהאדם עם אשתו בטהרה ובקדושה ובצניעות רומז ליחוד עליון, וגורם ברכה ושפע מן הברית לשכינה ועושה שלום למעלה ולמטה, אמנם אם מתייחד עם הקדשה גורם שהשפע העליון יבא לפלגש של מעלה שהיא הקדשה ומביא כחות הטומאה לעולם. נוסף על זה יש לך לדעת מאמר רבותינו ז"ל מ' יום קודם יצירת הולד בת קול מכרזת ואומרת בת פלוני לפלוני וכו', ולפעמים יש שאינו זוכה בבת זוגו לעולם ולא יתחברו לעולם זה בזה והיה הוא קדש והיא קדשה ותתפרד חבילתם לעולם, וידוע כי בעת יצירת האדם הקב"ה מזמן לו בת זוגו, אם זוכה מצא מציאתו, שנאמר "מצא אשה מצא טוב", ולפעמים אינו זוכה בה, ולפעמים אינו זוכה בה לעולם, זהו סוד הקדש והקדשה. ורז"ל למדו שלשה כתות אלו מפסוק "אלקים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, אך סוררים שכנו צחיחה". הזוכה בבת זוגו תחלה עליו נאמר אלקים מושיב יחידים ביתה, ומי שאינו זוכה עד שתנשא לאחר עליו נאמר מוציא אסירים בכושרות, כלומר בכי ושירת, כי צריכים להתאבל על הראשון ולבכות עליו קודם שתנשא לשני, דוגמא בת שבע על אוריה. ומי שעונותיו גרמה לו שלא נשא לעולם בת זוגו, עליו נאמר אך סוררים שכנו צחיחות. ויש להתבונן על המתים קודם זיווגם מה יהיה מבת זוגם הנגזרת להם, תשובה אם נתגלגלו אין דרש לשאלה זאת כי כבר זכה זה בחלקם בראשונה ובשניה לא הקימו רחמים לחטוף כמו בני בנימין, ואם היו חדשים היו מכת אך סוררים שכנו צחיחה, ובת זוגם נחטפת לאחרים לאותם שנתגלגלו והבאים בגלגול, וגם אותם שזכו בחלקם ונפרדה חבילתם אז יחטפו בנימין אף מן החדשות או מן הישנות. (שם)

תרגום יונתן:

והוא ימשל בך - שליט ביך למזכי ולמחטי. (בראשית ג טז)

שלחיך - והבחורים מלאים מצוות כרימון ואוהבים נשיהם, לכן ילדיהם צדיקים כמותם. (שיר השירים ד יג)

רש"י:

ואל אשך תשוקתך - לתשמיש, ואף על פי כן אין לך מצח לתובעו בפה אלא הוא ימשל בך, הכל ממנו ולא ממך. (בראשית ג טז)

אהלה - אהלה כתיב בתחלה נטע את אהל אשתו ואחר כך את שלו. (שם יב ח)

מקץ עשר שנים - מועד הקבוע לאשה ששהתה י' שנים ולא ילדה לבעלה הוא חייב לישא אחרת. (שם טז ג)

וינחם יצחק אחרי אמו - דרך ארץ כל זמן שאמו של אדם קיימת הוא כרוך אצלה, ומשמתה הוא מתנחם באשתו. (שם כד סז)

לא יטמא בעל בעמיו להחלו - לא יטמא לאשתו פסולה שהוא מחולל בה בעודה עמו. (ויקרא כא ד)

ואם היה תהיה לאיש - זו ארוסה... ובא לחלוק בה שאביה ובעלה מפירין נדריה. (במדבר ל ז)

לענות נפש - אינו מפר אלא נדרי עינוי נפש בלבד, והם מפורשים בנדרים. (שם שם יד)

אשת חיקך - השוכבת בחיקך ומחקה בך. (דברים יג ז)

ואמר אבי הנערה - מלמד שאין רשות לאשה לדבר בפני האיש. (שם כב טז)

כי מצא בה ערות דבר - מצוה עליו לגרשה, שלא תמצא חן בעיניו. (שם כד א)

לאיש אחר - אין זה בן זוגו של ראשון, הוא הוציא רשעה מתוך ביתו, וזה הכניסה. (שם שם ב)

ברית אלקים - שהנשים נכנסות עם האנשים בברית ה' שלא יבגדו, דבר אחר, ה' שם שמו ביניהם, ואם הוסר הם אש ואש. (משלי ב יז)

נשי עמי תגרשון - שהורגים בעליהם או נוטלים ממונם ומצירים ואין משמחין נשותיהם. (מיכה ב ט)

אבן עזרא:

ואל אשך תשוקתך - משמעתך, שאת ברשותו לעשות חפצו. (בראשית ג טז)

משכבי אשה - ...ואחר שהזכר נברא לעשות והנקבה להעשות, הזהיר שלא תהפוך דברי ה'... (ויקרא יח כב)

לא ילבש - זכר שלא נתמלא זקנו לא יתערב עם הנשים וינאף... וזה יורה שבישראל וברובי המלכיות הפרש בין מלבוש האנשים והנשים... (דברים כב ה)

תשגה - תחשב שוגה אם תתעסק תמיד באהבתה, וכל שכן אם בזולתה, כי אהבת האשה תסיר מעבודת ה'. (משלי ה יט)

אשת חיל - שתקנה ממון, בעבורה יכבדוהו, וכרקב בעצמותיו - שלא תועיל לו רפואה, כן אשה מבישה נותנת בושה לבעלה ומפסדת הממון. (שם יב ד)

מצא אשה - יבקשה להיות עזר כנגדו. מצא טוב - ה' ימציאהו טובות על שדבק במה שגזר ה'. (שם יח כב)

רמב"ן:

על כן יעזב איש - ...והנכון בעיני כי הבהמה והחיה אין להם דבקות בנקבותיהן אבל יבא הזכר על איזה נקבה שימצא וילדו להם, ומפני זה אמר הכתוב בעבור שנקבת האדם היתה עצם מעצמיו ובשר מבשרו ודבק בה והיתה בחיקו כבשרו ויחפוץ בה להיותה תמיד עמו, וכאשר היה זה באדם הושם טבעו בתולדותיו להיות הזכרים מהם דבקים בנשותיהן עוזבין את אביהם ואת אמם ורואין את נשותיהן כאלו הן עמם לבשר אחד... והנה יעזוב שאר אביו ואמו וקרובתם ויראה שאשתו קרובה לו מהם. (בראשית ב כד)

ואל אשך תשוקתך - ...והנכון שהענישה שתהיה מאד נכספת לבעלה ולא תחוש לצער הריון ולידה, ויחזיק בה כשפחה, ואין המנהג בעבד להיות משתוקק לקנות לעצמו אדון, והיא מדה כנגד מדה על שנתנה לו מן העץ שלא תהיה עוד מצוה עליו. (בראשית ג טז)

ונשא עונה - הוא נכנס תחתיה, רש"י. וזה דוקא אם היא שוגגת או מוטעה על ידו, ואם הזידה היא חייבת בעצמה, ועונשו רק על שלא מיחה בה. וכתב זאת בבעל ולא באב, שפעמים ישנאנה וירצה להכשילה בכך... (במדבר ל טז)

גם שניהם - רש"י, ומכאן למדים על כל ביאה שלא כדרכה שחייבים בה. והפשט מרבה האשה לעונש, אף שבדרך כלל האיש הוא הפושע והמפתה... (דברים כב כב)

אשר הוטמאה - לרש"י לרבות סוטה שנסתרה, פירוש שזינתה, כי על נסתרת בלבד אינו עובר בלאו הזה... ויזהיר על מחזיר גרושתו משנשאת, ועל מחזיר אשתו שנואה בזנות, וטעם הלאו הוא שלא יחליפו נשותיהם, יכתוב לה גט בערב ובבוקר שבה אליו. (דברים כד ד)

ודע כי האדם הוא סוד החכמה והאשה סוד התבונה, והחבור הטהור הוא סוד הדעת, וזהו סוד איש ואשה בסוד דרכי הקבלה הפנימית, ואם כן החבור הוא ענין עילוי גדול כשהוא כפי שראוי... (אגרת הקדש פרק ב)

רד"ק:

עזר כנגדו - כאשר יצטרך, וגם כדי להשאיר ממינו אחריו. ומה שברא האדם לבדו הוא לכבודו, שיש לו יתרון על נקבתו למשול עליה ולצוות, כי היא כאחד מאבריו. ובעבור שהאדם עיקר היצירה והאשה טפלה, כי נוצרה ממנו, היה האדם יותר כח לכל דבר, ויותר שכל מבאשה. (בראשית ב יח)

לא תקרא את שמה - כי רק האיש קורא לאשתו בשמה, והאשה קוראת לו דרך אדנות וכבוד, כמו לכל גדול ממנו, ושרה אמרה "ואדוני זקן"... (שם יז טו)

ותפול מעל הגמל - ללמד צניעות, שראוי לאשה להתבייש מארוסה ושלא תתראה אליו. (שם כד סד)

האהלה - שהיה אז המנהג להיות לאיש ולאשה אהלים נפרדים, והיה בא ברצונו אל אהלה. (שם סז)

כבתולה - שנשאת לבחור ומת בעודו בחור, כי אז רוב שמחתם זה בזה. (יואל א ח)

מדוע נבגוד - שישאו נשים נכריות ויאהבום יותר מהישראליות. ברית אבותינו - אברהם ויעקב, שאף על פי שהיו עקרות לא נשאו עליהן כי אם ברשותן. (מיכה ב י)

משנה תורה:

לעולם ילמוד אדם תורה ואחר כך ישא אשה, שאם נשא אשה תחלה אין דעתו פנויה ללמוד, ואם היה יצרו מתגבר עליו עד שאין לבו פנוי, ישא ואחר כך ילמוד. (תלמוד תורה פרק א ה)

היה לפניו (לקנות ולהדליק) נר ביתו ונר חנוכה, או נר ביתו וקדוש היום נר ביתו קודם, משום שלום ביתו, שהרי השם נמחק לעשות שלום בין איש לאשתו. (חנוכה פרק ד יד)

קודם מתן תורה היה אדם פוגע אשה בשוק, אם רצה הוא והיא לישא אותה מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו לבין עצמו ותהיה לו לאשה. כיון שנתנה תורה לישראל נצטוו שאם ירצה האיש לישא אשה יקנה אותה תחלה בפני עדים... (אישות פרק א א, וראה שם עוד)

כשנושא אדם אשה בין בתולה בין בעולה בין גדולה בין קטנה, אחת בת ישראל ואחת הגיורת או המשוחררת יתחייב לה בי' דברים ויזכה בד' דברים. והעשרה שלשה מהן מן התורה, ואלו הן, שארה כסותה ועונתה, שארה אלו מזונותיה, כסותה כמשמעו, עונתה לבא עליה כדרך כל הארץ. והשבעה מדברי סופרים וכולן תנאי בית דין הם, האחד מהם עיקר כתובה, והשאר הם הנקראין תנאי כתובה, ואלו הן, לרפאתה אם חלתה, ולפדותה אם נשבית, לקוברה אם מתה, ולהיות נזונת מן נכסיו ויושבת בביתו אחר מותו כל ימי אלמנותה, ולהיות בנותיה ממנו ניזונות מנכסיו אחרי מותו עד שתתארסנה, ולהיות בניה הזכרים ממנו יורשין כתובתה יותר על חלקם בירושה שעם אחיהם.

והארבעה שזוכה בהן כולם מדברי סופרים, ואלו הן להיות מעשה ידיה שלו, ולהיות מציאתה שלו, ושיהיה אוכל כל פירות נכסיה בחייה, ואם מתה בחייו יירשנה, והוא קודם לכל אדם בירושה... (אישות יב א, וראה שם עוד)

...וכן ציוו חכמים על האשה שתהיה צנועה בתוך ביתה, ולא תרבה שחוק וקלות ראש בפני בעלה, ולא תתבע תשמיש המטה בפיה ולא תהא מדברת בעסק זה, ולא תמנע מבעלה כדי לצערו עד שיוסיף באהבתה, אלא נשמעת לו בכל עת שירצה. ותזהר מקרוביו ובני ביתו כדי שלא יעבור עליו רוח קנאה, ותתרחק מן הכיעור ומן הדומה לכיעור. וכן ציוו חכמים שיהא אדם מכבד את אשתו יותר מגופו ואוהבה כגופו. ואם יש לו ממון מרבה בטובתה כפי ממונו, ולא יטיל עליה אימה יתרה, ויהיה דבורו עמה בנחת, ולא יהא עצב ורגזן.

וכן ציוו על האשה שתהיה מכבדת את בעלה ביותר מדאי, ויהא עליה מורא ממנו, ותעשה כל מעשיה על פיו, ויהא בעיניה כמו שר או מלך, מהלכת בתאות לבו, ומרחקת כל מה שישנא. וזה דרך בני ישראל ובנות ישראל הקדושים והטהורים בזיווגם, ובדרכים אלו יהיה ישובם נאה ומשובח. (שם פרק טו יז והלאה)

מציאת האשה ומעשה ידיה לבעלה. ומה היא עושה לו, הכל כמנהג המדינה... (שם פרק כא א וראה שם עוד)

מצות חכמים על בני ישראל לקנאות לנשיהם... ולא יקנא לה מתוך שחוק, שיחה, קלות ראש, מריבה, ולא להטיל עליה אימה... אין ראוי לקפוץ לקנאות בפני עדים תחלה, אלא בינו לבינה בנחת ובדרך טהרה ואזהרה, כדי להדריכה בדרך ישרה ולהסיר המכשול. וכל מי שאינו מקפיד על אשתו בניו ובני ביתו ומזהירם ופוקד על דרכיהם תמיד עד שידע שהם שלמים מכל חטא ועוון, הרי זה חוטא... (סוטה פרק ד יח)

לא ישא אדם אשה ודעתו לגרשה, ולא תהיה יושבת תחתיו ומשמשתו ודעתו לגרשה. ולא יגרש אדם אשתו ראשונה אלא אם כן מצא בה ערות דבר. ואין ראוי לו למהר לשלח אשתו ראשונה, אבל שניה אם שנאה ישלחנה.

אשה רעה בדעותיה ושאינה צנועה כבנות ישראל הכשרות מצוה לגרשה. ואשה שנתגרשה משום פריצות אין ראוי לאדם כשר שישאנה. (גירושין פרק י כא וכב)

...העושה דבר מחוקות אלו הרי הוא חשוד על העריות. ואסור לאדם לקרוץ בידיו וברגליו או לרמוז בעיניו לאחת מן העריות או לשחוק עמה או להקל ראש, ואפילו להריח בשמים שעליה או להביט ביפיה אסור, ומכין למתכוין לדבר זה מכת מרדות... ומותר לאדם להביט באשתו כשהיא נדה, ואף על פי שהיא ערוה, ואף על פי שיש לו הנאת לב ממנה בראיה, הואיל והיא מותרת לו לאחר זמן אינו בא בזה לדבר מכשול. אבל לא ישחוק ולא יקל ראש עמה... (איסורי ביאה פרק כא, וראה שם עוד)

כל קרבנות שהאשה חייבת בעלה מביא על ידיה, אם היה עני מביא קרבן עני, ואם עשיר מביא על ידיה קרבן עשיר... (שגגות פרק י ו)

...אבל אשה שגלתה לעיר מקלט בעלה חייב לזונה, ואינו יכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך, אלא אם כן היו מספיקין לה. (רוצח פרק ז ב)

האשה שהכניסה שטר חוב לבעלה אינה יכולה למחול אלא מדעת בעלה, מפני שידה כידו. (מכירה פרק ו יג)

וכן האשה שמכרה או נתנה מתנה, בין בנכסי צאן ברזל שהכניסה לו, בין בדברים שייחד לה לכתובתה, בין בנכסי מלוג, בין בקרקעות בין במטלטלין, וכן אם לקחה או נתנה יד הבעל על העליונה, אם רצה לקיים יקיים ואם רצה לבטל יבטל הכל. אבל הבעל שמכר או נתן בין קרקע שהכניסה לו אשתו בכתובתה, או קרקע שייחד לה בכתובתה, אף על פי שקנו מיד האשה אחר שקיימה את מעשיו, הרי כל מה שעשה בטל, מפני שהיא אומרת נחת רוח עשיתי לבעלי. (שם פרק ל ג)

וכן הכותב כל נכסיו לאשתו, בין בריא בין שכיב מרע, אף על פי שקנו מידו, לא עשאה אלא אפוטרופא על יורשיו... במה דברים אמורים בנשואה, אבל אם כתב כל נכסיו לאשתו ארוסה או לגרושה, אף על פי שלא שייר כלום הרי היא כשאר אדם ומתנתו קיימת. (זכיה פרק ו ד וה)

ואלו שאין מעמידין הקרקע בידן אף על פי שאכלום ג' שנים... והאיש בנכסי אשתו והאשה בנכסי בעלה... (טוען פרק יג א)

האשה אינה יורשת את בעלה כלל, והבעל יורש את כל נכסי אשתו מדברי סופרים, והוא קודם לכל, אף על פי שהיא אסורה עליו, כגון אלמנה לכהן גדול, ואף על פי שהיא קטנה, ואף על פי שהוא חרש. כבר ביארנו בהלכות אישות שאין הבעל יורש את אשתו עד שתכנס ברשותו, ושאין הפקח יורש את החרשת שנשאת כשהיא חרשת, אפילו נתפקחה... (נחלות פרק א ח וט, וראה שם עוד)

אשתו הנשואה אף על פי שהוא מתאבל עליה אינו מתאבל עמה על שאר קרובים אלא על אביה ואמה, משום כבוד אשתו נוהג אבלות עליהן בפניה... (אבל פרק ב ה)

ספר חסידים:

יתפלל שיזמין לו ה' אשה טובה, כי נוהג שבעולם שהאיש כרוך אחר האשה, כאחאב... לכן ירא שמים אל יקח עצה מאשתו בדבר מצוה כי עיניה צרות, אבל במילי דעלמא יקח. (קלה)

צריך להתרחק מן הכעס הרע בתכלית, וללמד עצמו כל שעה שלא יכעוס, ובביתו או על הצבור רק יראה שכועס... ואל יטיל אימה יתרה בתוך ביתו, שיבא לידי גילוי עריות חילול שבת ושפיכות דמים, כמעשה שהיה... (קמה)

ואמרו חז"ל רוב בנים דומים לאחי האם, לפיכך יתחנן כל יום על זיווג ירא שמים עם גמילות חסדים, שעליהם נאמר "והחוט המשולש לא במהרה ינתק"... (קנו)

יש שהיתה לו אשה יוצאה לתרבות רעה, והוא מת בחייה, כי היה לו להוכיחה ולהצטער. ופעמים הוא בעוון אביו לאשת אביו, או אמו לבעלה או לאביו, וגורמת לבנה שיהא לו אשה רעה... וצריך זכות גדולה כדי לבטל העונש. או ידע שהיא או אחיה רעים ולקחה, או להיפך, הרי הילדים הולכים אחרי הצד הרע אם אין לו זכות גדולה או זכות אבותיו... ובימינו ראינו שהיו כמה דורות תלמידי חכמים, ובזה הדור הם עמי הארץ כי התחתנו בעמי הארץ, וכן להבועל ארמית... (שעד)

אמרו לו בחלום בשורה טובה או על ידי אליהו או מלאך לא יגלה זאת לאשתו, שמא תאמר לאחרים ואין עושים נסים בגלוי... (תמז)

פעמים עשו משמים שאדם אוהב אשה או אשה איש אף על פי שלא יקחנה לעולם, כדי שיקוץ בנשים אחרות שלא נגזרו לו. (תצז)

...אל תראה פנים לאשתך כשחוטאת, וכן אם היא מריבה מוטב שישתוק ואל יכריענה לכף זכות, אלא שלא בפניה יאמר אני צעור במה שעושה. (תקו)

יש לו הורים בעלי מחלוקת עם אשתו, ואם יאמר לה תחלוק עם בעלה ולא תשמע בתשמיש, מוטב שישתוק. אם היא בכעס ותדבר בכעס לא ישמש כי הוולד יהיה רע. (תקסג)

האב והאם מצווים שלא ישא כדי שישתעבד להם לא יתכן, ואם אינו מוצא במקום הוריו והם זקנים וצריכים מי שיעבוד להם, לא יצא מהעיר, ואם לא יספיק גם להוריו ישמע להם (ולא ישא). אם הוריו בעלי קטטה לא יכעוס על אשתו כדי לעשות להם נחת רוח, אם בנות העיר רעות ואביו מצוה שלא יקח מהם חוטא אם אינו שומע לו. אם הטובים אינם רוצים לתת ממון והאב מצוה לקחת בת מי שנותנים ממון, אף על פי שכועס עליו לא ישמע.. (תקסד)

יש ששונא אשתו אך לא יתכן לבקש מה' אחרת, אלא אם מכעסת אותו ואינו טובה בעיניו יבקש מה' שיהפוך את לבה. (תשמט)

לאשה צדקת היה בעל רע עין שלא רצה ליתן צדקה ולקנות ספרים, ולא רצתה לטבל... אמר לאיש ברוכה היא שכופה אותך לדבר מצוה... ואמר לאשה בדברים שבינו לביניך אל תעכבי, שמא יהרהר בעבירה ותעכבי הרונך, ותרבי כעסו. (תתעג)

קפדן שאמר לאשתו אם תתני לצדקה אכה אותך, לא יקבל הגבאי צדקה ממנה, אבל אם עשו תקנה וחרם והבעל אינו רוצה לתת, תתן ותבא עליה ברכה, ואם גנב הבעל אשתו או בניו ישיבו. (תתרמז)

כשמת ר' אלעזר בר' שמעון שלח רבי לאשתו, אמרה לו כלי שנשתמש בו קודש לא ישתמש בו חול, אם כן לא יעסוק בכיוצא בזה.

המברך שהשמחה במעונו צריך לחקור אם קיימו שם גם וגילו ברעדה, אבל אם לוקח אשה שאינה הוגנת ולהיפך, או שניהם אינם מהוגנים, או אין תרבות שם ונבול פה, או נשים יושבות בין אנשים שהרהורים שם, לא יתכן לברך. (תתשכ)

רבינו בחיי:

היות האדם לבדו - בעת היצירה אמר ה' שלא טוב שיהיה כך כמלאכי השרת מכיר ועומד לנצח, אלא שיתרבו זה מזה. ורצה שיעמוד כל אחד בפני עצמו, ויהיה זה פועל וזו כלי, כשמש וירח, ולמעשה נברא אחד, הזכר, כי הנקבה הנלקחת ממנו אינה נחשבת בבריאה אלא כטפל לעקר. (בראשית ב יח)

בתולה מעמיו - שתהא נמשכת לרצונו, ועל הכהן הגדול להיות גדור ביותר בענין המשגל, ואם היתה רגילה באיש אחר אולי תמשכנו לרצונה... (ויקרא כא יד)

מאירי:

ברית אלקים - הברית שבין איש ואשה הוא מצות אלקים. (משלי ב יז)

מים מבורך - שהאשה צורך גדול לאדם, ונוזלים מתוך בארך - רמז על התחדשות ותוספת אהבה בינו לבינה יום יום כמים הנובעים. (שם ה טו)

מצא אשה - רוצה לומר חשובה ובעלת שכל, והיא הערה בנשואין, כי רוב עניני הנהגת האדם ביד האשה. (שם יח כב)

אל תתן לנשים - כידוע שהתמדת חברת הנשים תשחית כח הגוף והנפש. (שם לא ג)

ספר החינוך:

משרשי המצוה, לפי שהעיקר הטוב שבאדם הוא שיהיה לו מחשבת וטהרה ונקיות, כי אחרי המחשבות ימשך מעשה הגופות, על כן ראוי לו למשרת הגדול להדבק באשה שלא קבעה מחשבתה באיש אחר זולתי בו שהוא קדש קדשים, ומתוך כך יהיה הזרע אשר יתן לו השם ממנה טהור ונקי ראוי לעבד בקדושה. ושמא תאמר ומי יודע אם גם הבתולה קבעה מחשבתה באיש זולתי בו ונתנה עיניה באחר. התשובה בזה, שכל זמן שלא יצאה מחשבתה מן הכח אל הפועל אינה נפסלת, אבל כל זמן שנבעלה נפסלה. ואף על פי שאמרו ז"ל (יבמות נ"ט א') דמשתבגר אסורה עליו, הענין הוא, דמכיון שהיא גדולה כל כך יצר מחשבת לבה רק רע, ואולי קבעה מחשבתה באדם ומחשבתה הרעה מכיון שהיא גדולה נחשבת לה כמעשה... (אמור מצוה רעב)

משרשי המצוה, לפי שרב המון העם דרך טפשות ימשכו אחר עצת נשותיהם, ואם ישא אדם בת אל נכר תמשכהו לעבד עבודה זרה, ועוד כי גם בניה ממנו תגדל לעבודה זרה, ואוי לו לפוסל את זרעו. (ואתחנן מצוה תכז)

משרשי המצוה, לפי שהאשה נבראת לעזר לאדם, והיא לו כאחד מכלי חמדתו, וכענין שאמרו ז"ל אין האשה כורתת ברית אלא למי שעשאה כלי, ואחר שכן היה מרצונו ב"ה שכל זמן שיקוץ נפשו בכלי הזה שיוציאנו מביתו, ומן הטעם הזה יש מרבותינו שיאמרו בגמרא גטין (צ' א') שאפילו הקדיחה תבשילו יכול לגרשה, ומהם שיאמרו כי מהיות הכלי הזה בצלמו כדמותו וחננה הא-ל לצרכו ולכבודו בעינים לראות ואזנים לשמע ונפש שכלית, אין ראוי להוציאה ולשלחה מעליו כי אם בטענה גדולה. אבל מכל מקום דברי הכל כשמצא בה דבר גדול שראוי לגרשה מן הטעם שזכרתי, שהיא לא נבראת אלא בשבילו, ואחר שהיא לו מורת רוח ונפשו קצה בה אין הכרח עליו להיות אתה על כל פנים, (כאשר יעשו קצת מן האומות שיכרתו ברית עם האשה ברית חזקה עד שאול תחתית, ולא תירא על הפרוד, ואם תעשה לעיניו הזמה ותחריב כל אשר בבית)... (כי תצא מצוה תקעט)

משרשי המצוה, כי הא-ל ב"ה עלה במחשבה לפניו לבראת העולם וחפצו שיתישב בבריות טובות הנולדות מזכר ונקבה, שיזדווגו בהכשר, כי הזנות תועבה היא לפניו, על כן גזר עלינו, העם אשר בחר להיות נקרא על שמו, שנשב עם האשה המיוחדת לנו להקים זרע שנה שלמה מעת שנשא אותה, כדי להרגיל הטבע עמה ולהדביק הרצון אצלה ולהכניס ציורה וכל פעלה בלב, עד שיבוא אצל הטבע כל מעשה אשה אחרת ועל עניניה דרך זרות, כי כל טבע ברוב יבקש ויאהב מה שרגיל בו, ומתוך כך ירחיק האדם דרכו מאשה זרה ויפנה אל האשה הראויה לו... (שם מצוה תקפב)

משרשי המצוה, לפי שהאשה אחר שנשאת לאיש הרי היא כאחד מאבריו, שכן יחייב הטבע, מפני מעשה האב הראשון שלוקחה אחת מצלעותיו, ממנה בנה לו הא-ל אשה, והאיש הזה שמת בלא בנים שיהיה חלק ממנו לזכרון לו ולמלאת מקומו בעולם לעבודת בוראו, ועוד אין זכר לו

בעולם הגופני זולתי זאת האשה שהיא עצם מעצמיו ובשר מבשרו, היה מחסדי הא-ל עליו להקים לו זרע ממנה על ידי אחיו... (שם מצוה תקצח)

רבינו יונה:

וכן המכה את אשתו עובר בשני לאוין, אם לא שיכה אותה כדי להוכיחה על עבירה. (אגרת התשובה סב)

תהא אשה זהירה שיהא שלום בינה ובין בעלה, ותהא אהובה ורצויה לבעלה, מפני שאמרו חז"ל (נדרים כ') בני המריבה ובני שנואת הלב הם עזי פנים ומורדים ופושעים. (שם עז)

יכולות הנשים הצנועות למלט נפשם ונפש בעליהן ונפש בניהן, כאשר יבואו בעליהן איש איש ממלאכתו אשר המה עושים והם עייפים ויגיעים ואינם זוכרים לתת חלק מיגיעתם וממחשבות לבם לתורה, על הנשים להזכירם לפתוח ספר אחד מכתבי הקודש ולעסוק בדברי תורה, ולא ישעו בדברי בטלה, כדי שלא יהא על נפשם עוון גדול ואשמה שבטל יום או לילה מן התורה, שעונש בטול תורה גדול מכל העבירות שבתורה, וגם יזכירו לבעליהן להביט באגרת התשובה הזאת אשר חיברנו, ויודיעו להם ולבניהם דברי האגרת הזאת כי בהם יזכו לחיי העולם הבא. (שם צו)

רלב"ג:

ומה' אשה משכלת - אין זה תלוי בבחירת האדם, אבל צריך שילוה לו עזר אלוקי. (משלי יט יג)

אל תתן לנשים - שרוב העסק בהן יסיר משקידת החכמה ולא יהיו דרכיך למחות העצלות. (שם לא ג)

בעל הטורים:

ויביאה אל האדם - ד' במסורת, ויביאה יצחק האהלה וגו', ויביאה אל עיר דוד, וישקוד ה' על הרעה ויביאה וגו'... קודם שנשא שלמה את בת פרעה משל בעליונים ואחר כך רק בתחתונים, וזהו דוגמת אדם הראשון שנטרד מן העליונים על ידי חוה, וביצחק היה ההפך... (בראשית ב כב)

יביאה את תרומת ה' - ...שלא יביא מתכשיטי אשה אלא לרצונה. (שמות לה ה)

ויבאו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו - בגימטריא אז איש ואשתו באים יחד. (שם לה כב)

ואהבת לרעך כמוך - וסמיך ליה לא תרביע כלאים, האוהב אשתו לא ישמש עמה ועיניו באשה אחרת, ולא יכופנה לתשמיש. (ויקרא יט יט)

ולא תחטיא - וסמיך ליה כי יקח איש אשה, שהיא מצלת את האדם מן החטא. (דברים כד ד)

אור ה':

...ואם בהנהגתו עם אנשי ביתו אשר יכלול הנהגתו עם האשה והבנים והעבדים זה יראה גם כן אם האשה במה שדקדקה התורה כפי מה שבא בקבלה בהשלים חקה בכל מה שתצטרך משאר כסות ועונה, ומה שתקנו בהיות הבעל חייב במזונותיה וקשוטיה ורפואתה... והיא גם היא עליה לשמש בעלה להיות מעשה ידיה ומציאתה ומפירות נכסיה שלו, ואם מתה בעלה יורשה, עד שכבר יראה שמפאת החיוב מזה משירות בעלה המוטל עליה נפטרו מהמצוות הזמניות, אלא שהבלתי זמניות לא היה בדין שתפטרנה, למה שאם לא יזדמנו להם בזמן אחד תוכלנה להשלימם בזמן אחר, וכל שכן מהאזהרות שהן מחוייבות שהקיום בה בשב ואל תעשה, והכוונה כלה שלום הבית אשר דקדקו בו ז"ל מיתרו בעבורו הרבה במקומות מתחלפים, באמרם נר חנכה וביתו נר ביתו עדיף משום שלום ביתו, וכיוצא הרבה עד שחייבו לכבדם יותר מגופו. (מאמר ב כלל ו פרק א)

עקדה:

קצת הקדמונים חשבו שהאהבה תתהוה מצד ההפכים והשנאה בין הדומים, כמו שאמרו כל אומן שונא בר אומנותיה, ואריסטו סתר דבריהם ואמר שהאהבה תתהוה בין השוה והדומה, ולא לחנם הלך זרזיר אצל עורב. ויתבאר שהאהבה היא התאחדות האוהבים כאילו הם עצם אחד... לא טוב היות האדם לבדו - שיהיה בין איש לאשתו יחס מיני בלבד כבבעלי החיים שאינם צריכים זה לזה, אלא שהאשה תהיה עזר כנגדו, כנגד צרכו ושוה לו. (בראשית ב יח)

אשה - לכן קראה אשה להראות על האחדות באישיות ועל השוותם. ולהורות שלוקחה ממנו, ולכן חוייב שתהיה בטבעה נופלת על הסכמתו תמיד... וזה שאמר מצא אשה מצא טוב, רוצה לומר שמצא בה מה שמכוון ממנו בבריאה, כדכתבנו בשער י"ב, שתשתוקק לעשות רצון בעלה והוא ימשול להנהיגה ביושר ובחסידות עד שימצאו יחד הטוב והמהנה והמועיל. (שם שם כג)

ואל אישך תשוקתך - הוא התובע, כי עליו חובת השארות המין, ולכן נמצאת תאוה זו כחולשה אצל הנקבות, ואין מטבע הזכר להתבייש מהמשגל כטבע הנקבות, עם שהיא תאוה בשרית... (שם ג טז)

ועוד שימצאו שם יתדות נאמנות לחזק האהבה השלמה, כפי שנתפרסם מדברי הנביאים שבינו ובינינו אהבה וחברה זוגית, כמו שאמר הושע "וארשתיך לי לעולם וגו'". וצריך שימצאו בינינו ז' דברים שבהם יושלם הקשר הזוגי. א' שתהיה האשה טובת חן ומשכלת, ב' שתחזיק עצמה למיוחדת לו בלבו שהיא עיקר ביתו, ובזה תייחד לו גם היא אהבתה ועבודתה, גם אם יש לו אחרת. ג' שתקבל אישותו לבדו, ד' שתדע כי בעבודתו ובשירותו יהיה לה שלום וכבוד והצלחה. ה' שתתן אל לבה בבטחון גמור שייטיב אף לבניה אחריה ולהשאירם ברכה, וכמו שהקפידו על כך חז"ל בכתובת בנין דכרין. ו' שתשמור שלא תבקש צרכיה מאדם זולתו. ז' שתסמוך בדעתה שישלים עמה ולא תפול שם שום בגידה וחסרון... (ויקרא ו ב)

מנורת המאור:

טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו (איכה ג'), ודרשו ז"ל עול זה אשה, רוצה לומר טוב לגבר שיסבול עול האשה מנעוריו וינצל מן החטא טרם יפול ביד אויבו. ואותה אשה שאדם נושא בנערותו היא חפץ שאין לה תמורה, כדגרסינן במסכת סנהדרין פרק כהן גדול (כ"ב א')... ואם חס ושלום גרשה בלתי מצוא בה ערות דבר, הכל בוכין עליו, כדאמרינן התם (גיטין צ' ב')...ואם זכה לאשה טובה ונפטרה בחייו, בעונו היה, כדגרסינן התם (סנהדרין כ"ב א') אין אשתו של אדם מתה אלא אם כן מבקשים ממנו ואין לו... והזיווג השני קשה להזדווג, כדאמרינן עלה קשה לזווגן כקריעת ים סוף... ואף על פי שקשה אל יהא בלא אשה, כדגרסינן (יבמות ס"ב ב') נשא אשה בילדותו ישא אשה בזקנותו. (נר ג כלל ב חלק א פרק ב)

אם האשה נוהגת כראוי מצוה על בעלה לכבדה ולשמחה ושלא יכניענה יותר מדאי, וזהו טוב לו, כדגרסינן במסכת מציעא (נ"ט א) לעולם יזהר אדם בכבוד אשתו, שאין ברכה מצויה לאדם אלא בשביל אשתו... גם יזהר שלא יונה אותה באונאות שלא כדין או באונאת דברים... ואם יתנהג עמה כראוי יהיה שלום ביניהם והשכינה מגן בעדם... ואם יאהבנה כגופו מקיים את התורה, דכתיב "והיו לבשר אחד" (בראשית ב' כ"ד), שהיא צלע מצלעותיו ודרכו לחזר אחריה ולפייסה בכל דבר... וגם יזהר שלא ירבה רעים בתוך ביתו שיפתוה לזנות, כדגרסינן בסוף פרק הרואה (ברכות ס"ג א')... וגם לא ירגילנה ביין שיביאנה לזנות, וגרסינן נמי במסכת כתובות (ס"ה א') תנא כוס אחד יפה לה... (שם כלל ו חלק ד פרק א)

אף על פי שהאשה היא בת זוגו של אדם, אל תחשוב בעיניה לבעלה כחבר, אלא כאדון. ועל זה אמר המשורר "כי הוא אדוניך והשתחוי לו" (תהלים מ"ה י"ב), והאשה תאהב לבעלה והוא ימשול בה, שנאמר "ואל אישך תשוקתך וגו'" (בראשית ג' ט"ז) ואם יהא בעיניה כאדון, יאהבנה ותהא בעיניו כאחות... ואם תמעט הדבור אלא לצורך תהא חביבה יותר על בעלה. ואם תדבר לפניו בחן ובענוה ויהיו עיניה תלויות לו כעיני שפחה אל יד גברתה אז תיקר ותכבד מאד בעיניו. אמרו במדרש שצותה חכמה אחת לבתה כשהיתה מוליכה לבית בעלה, אמרה לה בתי, עמדי לפניו כלפני המלך ותשרתהו, ואם תהיי לו אמה, הוא יהיה לך עבד ויכבדך כגבירה, ואם תתגדלי עליו, יהיה לך לאדון בעל כרחך, ואז תהיי בעיניו נקלה כאחת השפחות.

ותקשטהו ותיפהו בין חבריו, ואם תבא לו אכסניא מקרוביו או מאוהביו, תקבלם בסבר פנים יפות, ותוציא להם יותר מדאי כדי שיתכבד בעלה בעיניהם, ותשמור את ביתו וכל אשר לו ובזה תשא חן בעיניו ותהיה עטרת בעלה, הדא הוא דכתיב "אשת חיל עטרת בעלה" (משלי י"ב ד').

ולעולם תשתדל האשה לעשות מלאכה בתוך ביתה לפי שלא תשב בטלה, שהבטלה מביאה לידי שעמום, ובזה משובחת אשת חיל, כדכתיב "דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה" (שם ל"ג י"ג)... וגם תזהר שלא תקללנו כדי שלא תביאו לידי עניות, כדגרסינן במסכת שבת (ס"ב ב')...גם תיזהר להיות צנועה מאד אפילו מבעלה, כדי שלא תתגנה בעיניו, כדגרסינן במסכת שבת (ק"מ ב')... (שם שם פרק ב)

כשהאיש והאשה אוהבים זה את זה ומשמשים בפיוס ומכונין שיצא מהם זרע הגון, הקב"ה ימלא משאלותם ויוציא מהם בנים הגונים. אבל אם יש ביניהם מחשבות נכריות, מפסידות את המעשה ופוגמות את הזרע היוצא, כדגרסינן בנדרים (כ' ב') "וברותי מכם המורדים והפושעים בי וגו'" אלו תשע מדות, בני אנוסה בני שנואה, בני נדוי, בני תמורה, בני מריבה, בני שכרות, בני גרושת הלב, בני ערבוביא, בני חצופה... ולפי שצריך שיהא הדבר בפיוסה ולרצונה, הזהיר באנוסה אפילו באשתו, כדגרסינן (עירובין ק' ב')... וכשמחשבת שניהם היא טובה ולשם מצוה ועובדין מאהבה ונוהגין כדת וכהלכה, הקב"ה ישלח ברכה בזרע הנולד להם... (שם כלל ו חלק ה פרק ב)

אברבנאל:

בצלם אלקים ברא אותו - כפל לומר זאת כי אין הזכר והנקבה שוים בצלם, כי אם האדם לבדו שהוא הכוונה והתכלית העצמית בבריאה נברא בצלם. ובריאת זכר ונקבה הוא רק לצד הולדת הדומה. ובשאר המינים השוה את שניהם באמרו "למינהו", ולכן נעשתה הנקבה רק אחר כך ככלי תשמישו של אדם. ומה שדרשו בעירובין י"ח שנבראו דו פרצופין או אנדרוגינוס, רוצה לומר שהיה בו זכרות בפועל ונקבות בכח, או לומר שאף שעיקר תכלית האדם הוא הצלם השכלי, רצה הקב"ה שיהיה האדם טבע ממוצע הכולל גם את החלק החמרי... (בראשית א כז)

לא טוב - אם היות שתכלית האדם להשלים את נפשו המשכלת, והאשה והבנים מונעים מהשגת השלמות השכלית, וכבמורה נבוכים חלק א' פרק ל"ד, ראה הבורא שצריך לתקן מזונותיו וצרכי ביתו מהיותו גשמי. והעזר צריך להיות אדם כמוהו, כמו שעזר רופא מפורסם על ידי רופא כמוהו. והעזר תהיה כנגדו - תתענג ותחשוב את התעסקותה במאכלות וכדומה למעלה. ועוד שלא בראם כבעלי החיים, שלזכר ולנקבה חבור רק בעת המשגל ולענינו, כי תהיה לו עזר גם במעשיו. וזה שאמר ר' אבהו, בתחלה עלה במחשבה לברא שנים, ולבסוף לא ברא אלא אחד. ומה שאמר כנגדו - זכה עזר לא זכה כנגדו, רוצה לומר שטבע האשה להיות נגד האדם ומזקת לו כהחומר לצורה, ובזכות האדם יבטל הקב"ה טבע האשה להיותה עזרו באמת. (שם ב יח)

ואל אישך תשוקתך - ואם רצית כי על ידי מעשה זה יאהבך אישך גם כן לא הועלת, כי הוא ימשל בך... (שם ג טז)

לא ילבש גבר - רוצה לומר גם כן שאיש לא ינהג במנהג ובתכסיסי אשה, וכן להיפך, כגון שאשה לא תעזור לטעון החמור. (דברים כב ה)

כי יקח איש אשה - סבת הגירושין: פעולת האדם מורה על אחת מה' תכליות, לממון, לכבוד, להנאת הגוף, לשלמות הנפש ולטובת הבנים. והאשה תעזור לו בכל אלו אם הם מסכימים יחד בטבע ובמזג, כי לכן נבראה האשה מן האדם עצמו. ואם לא יסכימו יחד טוב לאדם להיות יחידי ולא בחברת הנחש הצפעוני, ומוטב שיגרשנה. וזכר הפילוסוף שלכן הסכימו באירוסין כדי שבזמן זה יבחנו שניהם... ומה שמומר צריך לתת גט הוא, כי ג' דברים בחבור איש ואשה, א' למשגל והולדה, ב' היחוד לאדם אחד שלא לערבב הזרע, ג' היחוד כדת משה וישראל, והמומר לא הסיר זאת בהמרתו. ומה שאסור להחזיר גרושתו משנשאת... או חבור איש ואשה הוא כצורה וחומר, ואם פשט החומר צורה ולבש אחרת לא יוכל לחזור לצורה הראשונה... (שם כד א)

ושמח את אשתו - כדי שיתפייס לבה בו ותאהבהו, ויתעסק בצרכי הבית. והגביל הדין לשנה אחת, כי אז כבר תלד ותתעסק בבנים. (שם שם ה)

וחלצה נעלו - ...או האשה קשורה בבעל והולכת עמו כנעל באיש, וכאן היא אומרת בחליצה כי רק מפני רוע תכונתו היא נפרדת ממנו. (שם כה ט)

ספורנו:

לא טוב - לא תושג התכלית אם האדם יצטרך לעסוק בעצמו בצרכי חייו. עזר כנגדו - שוה לו בצלם ובדמות אבל לא שוה לגמרי, שאם כן אינו ראוי שישרת אחד מהם השני. (בראשית ב יח)

יעזב איש - ישתדל לישא אשה הוגנת לו וראויה לידבק בו, גם אם יצטרך לעזוב אביו ואמו. ודבוק אמיתי יהיה רק בדומים, שאז יכוונו לדעת אחת. לבשר אחד - מכוונים בכל הפעולות להשיג השלמות המכוונת, וכאילו הם נמצא אחד בלבד. (שם שם כד)

תומר דבורה:

אמנם לצורך אשתו יעורר יצרו בנחת לצד הגבורות המתוקות, כגון להלבישה, לתקן לה בית, ויאמר בזה שאני מלבישה אני מתקן השכינה, שהיא מתקשטת בבינה, שהיא גבורה דכליל כולהו גבורות, והן מתמתקות בהמון רחמים, לפיכך כל תיקוני הבית הם תיקוני השכינה, היא מתמתקת מצד יצר הרע, הנברא לעשות רצון קונו לא זולת. לפיכך לא יכוין האדם בו שום הנאה של כלות, אלא כשאשתו מתנאה לפניו בדירה נאה יכוין לתקוני שכינה, שהיא מתתקנת בגבורות השמאליות הטובות שמשם העושר והכבוד, מצד זה יעורר היצר הרע לאהבתה, ואז יכוין אל השמאל המתעורר לקרבה בסוד שמאלו תחת לראשי, שאינה מתקשרת תחלה אלא מצד השמאל, ואחר כך "וימינו תחבקני", ויכוון למתק כל אותם התיקונים ביצרו הטוב ולתקן אותה ממש, לשמחה בדבר מצוה, לשם יחוד עליון, הרי המתיק כל הגבורות ותיקנם בימין. ודרך זה יהיה לכל מיני חמדה הבאים מצד יצר הרע, יהיה עקרם לתקוני האשה אשר הוכיח ה' לו לעזר כנגדו, ויהפוך כולם אחר כך לעבודת ה', לקשרם בימין.(פרק ו)

עוד זהירות הרבה צריך ליקח האדם לעצמו, לעשות שתהיה שכינה דבקה עמו ולא תפרד ממנו. והנה האדם בעוד שלא נשא אשה פשיטא שאין עמו שכינה כלל, כי עיקר שכינה לאדם מצד הנקבה, והאדם עומד בין שתי הנקבות, נקבה תחתונה גשמית, שהיא נוטלת ממנו שאר כסות ועונה, והשכינה העומדת עליו לברכו בכולם שיתן ויחזור ויתן לאשת בריתו, כענין התפארת שהוא עומד בין שתי הנקבות, אימא עילאה, להשפיע לו כל הצורך, ואימא תתאה, לקבל ממנו שאר כסות ועונה, חסד דין ורחמים, ולא תבוא אליו שכינה אם לא ידומה אל מציאות העליון.

והנה לפעמים האדם פורש מאשתו לאחת משלש סיבות, הא' להיותה נדה, הב' שהוא עוסק בתורה ובודל ממנה כל ימי החול, הג' שהוא הולך בדרך ושומר עצמו מן החטא. ובזמנים אלו השכינה דבקה וקשורה עמו ואינה מנחת אותו כדי שלא יהיה נעזב ונפרד, אלא לעולם אדם שלם זכר ונקבה, והרי שכינה מזדווגת לו, צריך אדם ליזהר שלא תפרד שכינה ממנו בהיותו יוצא לדרך... (פרק ט)

אלשיך:

עזר כנגדו - שלא טוב אם ישאר לבדו ויהרהר ויוציא זרע לבטלה, ועל ידי שהוא עיקר הבריאה יפגום בכל. והיא תהיה עזר כנגדו - כפי מה שהוא, אם ישאר בקדושתו יוליד עמה כוחות קדושה, ואם יתעכר יוליד עמה רק לקיום המין. או שתהיה כנגד פניו ולא מאחריו ויעזר בה, או שתהיה בת זוגו המקבילה אליו מפאת נפשו. או שתציל אותו מהרהור ותגדל את בניו. (בראשית ב יח)

ויפל ה' - ולא ברא את האשה מאדמה כדי שלא יהיה פירוד ביניהם, כי אפילו עתה שנבראה ממנו קשה לזווגם כקריעת ים סוף, ומה אם נבראו בפירוד. לכן כלל נפשה בכח הצלע האחת, ועשה אחד משניהם, והוצרך אחר כך רק לבנות אותה ולא לנפח בה נשמה חדשה. אם כן במחשבה נבראו מתחלה שנים לפי דקות ענינם, זה מסטרא דדכורא וזו מסטרא דנוקבא, ובכל זאת עוד יחד אותם בדבור על ידי קריאת שמם אדם ובמעשה הבריאה. ועוד כיוון בזה שתהא הנקבה נגררת אחרי הזכר כחשק כל חלק אחר הכל. (שם שם כא)

ותהי אשה לבן אדוניך - מה שמכריזין למעלה בת פלוני לפלוני, הוא כי האיש חשוב מפני עצמו, והבת מפני אביה. (שם כד נא)

ואת שני בניה - שאולי לא ירצה עתה עוד באשה מדינית, אך אשה מוצאת חן בעיני בעלה על ידי בניה... (שמות יח ג)

לשארו - אשתו, שהיא כגופו מצד קרבת נפשם, כי נפש האדם עם בת זוגו כשני גופים בנפש אחת. (ויקרא כא ב)

והבאתה - ופן יקנה היצר הרע בך דירת קבע אחרי שטעית פעם אחר איסור זנות, ובכל זווג תהיה בו כוונת זמה, על כן יסיר ד' דברים שפיתוהו לרע, שהיא היתה דבר חדש שיצר הרע יתלהב אליו, נגד כך יהיה רגיל בה בבואו ובצאתו, ב' שהתקשטה, נגד כך יסיד עדיה, ג' וד' שלות המנצח אחר הנצחון ושמחת השלל, נגד אלו תשב עם אשתו וירבו מדני אשה הקשים ממלחמת גוג ומגוג, שתטיח אל ראשו... (דברים כא ב)

כי תהיין לאיש - חסר ה"א תהיינה, כי יש יו"ד באיש וה"א באשה, הוא שם י-ה השורה ביניהם בהיותם כשרים והזווג לשם שמים, אך הה"א הקדושה לא תהיה כאן מצד השנואה, הגם היו"ד ישאר באיש מצד אשתו האהובה. (שם שם טו)

כי יקח איש - ידענו כי לכל איש בת זוג, ולפעמים אחד מהם זכאי ואחד חוטא, ויפרידום. והבחינה אם הם נגדיים היא ששנאה ושם לה עלילות, וכדי למרק עונו על ידה לא הרשהו לגרשה. (שם כב יג)

ומה שאמרו שהיה מבקש אשה, לא שעלה בלבו הרהור, אלא שהכהן השרוי בלא אשה אינו כשר לעבודה, וגם השרוי בלא אשה שרוי בלא תורה, וגמר בלבו לבקש אשה אחר שהרעב כבר נגמר. (רות ג ז)

רוחי זרה - בזוהר הקדוש אמרנו כי בהזדווג איש עם אשתו מטיל בה רוח מרוחו, ונשאר בה והוא מקשר חבה, ואם מת בלא בנים מקשקש בה עד שיצא על ידי יבום. (איוב יט יז)

מהר"ל:

ומה שאמרו בשביל נשים צדקניות שבדור נגאלו, הוא רמז נפלא מאד, כי כאשר היו הנשים משתוקקות מאד לבעליהן היו יולדות בנים ראויים לחרות... ביאור דבר זה, כאשר האשה תובעת אותו אז האשה מתדבקת בבעלה שיש לו מעלת צורה, ולאשה מדת החומרי, והנה מתדבק החומר בצורה, ולפיכך הויין ליה בנים נבונים שנמשכים אחר הצורה ורחוקים מן החומר, וכן כאן כאשר היו הנשים משתוקקות לבעליהן היו יולדות בנים ראוים לגאולה, כי השעבוד הוא לחומר והצורה בן חורין... ומה שאמר ונזקקין בין השפתים הכל הוא שהיו מחבבין את בעליהן עד שהיו מזדווגין להם כשהיה אפשר.

ומה שאמר בין שפתים, הוא דבר עמוק מאד, רצה לומר שהיתה להם האחדות הגמורה שיש לזיווג ששם מתחברים ומתאחדים הגבולות ועל ידי ההתאחדות הגמורה שיש לזווג התחברות האשה בבעלה הבן הנולד והנמשך אינו חמרי רק צורה כי מתחבר החומר בצורה... וכאשר תבין עוד דברי חכמה תדע כי כאשר יש כאן אחדות אל הזיווג כמו שהיו מתדבקים ומתאחדים על ידי תשוקת האשה אז יש כאן זיווג אלקי, כי החילוק הוא דבר גשמי, והאחדות ענין אלקי...

וכאשר תבין דברי חכמה תבין כמה גדולים דברי חז"ל, והוא סוד נסתר, שיש בשם איש י' ובאשה ה' ובהתחברות יש כאן שם י-ה. ומזה תראה כי בהתחברם באחדות גמורה יש בהם מעלה קדושה אלקית... (שם פרק מג)

וזה הנברא מצד שהוא עלול הוא חסר וצריך השלמה, כי האדם נברא וצריך אליו השלמה, היא האשה. ואי אפשר שהשלמתו תהיה נבראת עמו, כי אם כן היה שלם בעצמו, ודבר זה אי אפשר שיהיה העלול שלם, רק נברא חסר והושלם על ידי דבר שהוא עזר. ודבר זה רמזו חכמי האמת במדרש באמרו על בריאת האשה לא טוב היות האדם לבדו, ופירוש ז"ל שאם נברא האדם בלא עזר היו אומרים כי הוא א-לוה... (נצח ישראל פרק ג)

וזה שאמר הנביא הושע "ביום ההוא תקראי לי אישי, ולא תקראי לי בעלי", פירוש כי שם איש ואשה נקראו כאשר יש לאיש ואשה חבור יחד, ושם י"ה הוא מחבר אותם בחבור גמור, אבל שם בעל נקרא על שם שהוא בועל אותה ופועל בה, והדבר הזה מצד האיש הפועל בנקבה, וכיון שהוא מצד הפועל החיבור אפשר שיהיה פירוד לדבר זה מצד ישראל. אבל שם איש לא נקרא מצד שהוא פועל בה רק מצד חיבורם יחד, וחיבור שלהם מצד עצמם לכך אין לזה ביטול. (שם פרק מז)

ודבר ידוע כי האשה נכנסת בגדר אדם, דכתיב "זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם", הרי שהאיש והאשה ביחד נקראים אדם. וכמו שאמרו ז"ל ביבמות כל יהודי שאין לו אשה לא נקרא אדם, שנאמר זכר ונקבה בראם ויקרא שמם אדם, ולכך העובר על לא תנאף מאבד ממנו דבר שהוא מגיע בו אל אנושיותו, ומעתה ראוי שיהיה לא תנאף אחר לא תרצח... (תפארת ישראל פרק לו)

ופירוש זה כי המרבה שיחה עם האשה נוטה ונמשך אחר מציאות שהיא חסרה, שדבק בה ההעדר שהוא רע. וכמו שאמרו כיון שנבראת האשה נברא שטן עמה, כי האשה היא יותר חמרית מן האיש, כי האיש נחשב במדרגת צורה לאשה. וכיון שהאשה יותר חמרית נברא השטן עמה, שהשטן הוא מלאך המות, הכח אשר ממנו ההעדר לנבראים, כי ההעדר נמשך אחר החומר, ואין זו פחיתות באשה עצמה כלל, רק במה שהאדם יורד ממדרגתו להיות נמשך אחר האשה בריבוי שיחה הנה הוא נוטה מן המציאות אל ההעדר, ודבר זה חסרון ורעה אליו...

דברים אלו נתבארו גם במקום אחר. בפרק הזהב אמרו כל ההולך בעצת אשתו נופל בגיהנם וכו'. אמר רב פפא לאביי והא אמרי אנשי איתתך גוצא גחין ולחוש לה, לא קשיא, הא במילי דשמיא, והא במילי דעלמא. פירוש, במילי דעלמא לא נקרא שהאיש נוטה אחר האשה, כי האשה עקרת הבית של האדם וכך הוא בסדר עולם, ואם הוא הולך אחר עצתה לא יאמר בזה שהאיש כמו צורה נוטה אחר החומר ונוטה ממעלתו, כי במה שהאשה עקרת בית בזה הצד אין דבק בה ההעדר, ואדרבא האשה יסוד מציאות הבית, ויש ללכת אחר עצתה, אבל בשאר מילי, שאין האשה עיקר בהם, אם האיש הולך אחר עצתה הוא נמשך אחר העדר, ונופל בגיהנם... (דרך חיים פרק א משנה ה)

...ואחר שזכר הנכסים שהם שייכים קודם לאדם אמר אחר כך, מרבה נשים מרבה כשפים, כי האשה היא בסדר אחר הנכסים קרובה אל האדם, שצריך האדם לאשה לתיקון ביתו. ואמר שהוא מרבה כשפים, ואף אם נושא כאביגיל וכל הנשים הכשרות מאד שלא יעשו כשפים, מכל מקום היה נוטה אל מדרגת הכשוף, מדרגה פחותה, כי הכשוף נמצא בנשים יותר מכל, לפי שפלות ופחיתות מדרגת הכשוף נמצא הכשוף בנשים שהן פחותות במדרגה... (שם פרק ב משנה ז)

...וזה שאמר הכתוב "נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים", כי אהבת נשים תלויה בדבר, מפני שהאשה עזר כנגדו, ואינה תלויה בדבר לגמרי, שכך ברא הקב"ה את עולמו, שיהיו לבשר אחד. כדכתיב בקרא "על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו והיו לבשר אחד". ובודאי אין הכתוב מדבר שיעזב את אביו ואת אמו וידבק באשתו משום שהאשה היא להנאתו, רק הכתוב מדבר שכך הוא בעצם הבריאה שהאיש ידבק באשתו. ואם כן עיקר האהבה אינה תלויה בדבר. ואמר "נפלאת אהבתך לי מאהבת נשים", כי סוף סוף יש באהבת איש לאשה צד שהיא תלויה בדבר, שהאשה היא לעזר לו, וכאשר היא נגדו בטלה האהבה שהיא בעצם הבריאה. ומה שאמר מאהבת נשים ולא מאהבת אשה, כי לפעמים אין האדם אוהב האשה בשביל שאי אפשר שלא יהיה דבר באשה שמרחיק קצת האהבה, לכן אמר מאהבת נשים, כלומר מאהבה שיש לנשים כסדר העולם ולא של אשה מיוחדת, כי אפשר שיהיה באשה מיוחדת דבר מגונה... (שם פרק ה משנה יז)

...פירוש אין זה נקרא דבר שקר, אף על גב שהכלה עצמה אינה נאה וחסודה, מכל מקום כלפי הבעל שבחר בה היא חסודה בעיניו, ואין אנו באים לשבח אותה מצד עצמה, רק מצד שנמצא בכלה זו שהיא חסודה, שהרי החתן נשאה ומצאה חן בעיניו. וזה שאמר שם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו או יגננו בעיניו. כלומר שאין ראוי שיגננו אחר שהמקח היה נאה בעיניו. וכן הכלה מצד החתן היא נאה... (נתיב האמת פרק א)

ויש דברים שעוד יותר חמורה בהם אונאה. ובגמרא אמר רב לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו, שמתוך שדמעתה מצויה אונאתה קרובה. פירוש שיהיה נזהר באשתו כי מפני שהבעל מושל עליה דמעתה מצויה ביותר. כי אונאת אדם אחר אינה מקבלת התפעלות כל כך, אבל האשה שהיא תחת ממשלת האדם, אם עושה לה אונאה דמעתה מצויה, כי היא חשובה בעצמה, ואם יש לה אונאה מבעלה נתפעלת ביותר, לכך דמעתה מצויה. (נתיב אהבת ריע פרק ב)

כי יש לשאול למה ועל מה גדולה ההבטחה שהבטיח לנשים. ואם שכרן גדול על שהם מסייעות לבניהן ולבעליהן, כל שכן היה ראוי להיות שכר האנשים הלומדים התורה ממש עוד יותר גדול. אמנם יש לך להבין מדכתב נשים שאננות, כי האיש במה שהוא גבר אינו בעל שאנן והשקט מצד התגברותו והתפעלו, ולכן אינו מוכן גם כל כך אל השאנן והמנוחה הוא העולם הבא, שהוא המנוחה בעצמו. אבל הנשים ראויות ומוכנות לכך מצד עצמן, שאינן בנות פעולה והתעוררות מצד עצם בריאתן. לפיכך גדולה ההבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים, כי הן מוכנות לה מצד השאנן והשלוה, כי זהו חלק הנשים, ובמעט הסיוע שמסייעות לתורה שכרן גדול מאד, כי כבר מוכנות לו מצד תכונתן, אבל האנשים צריכים להיות עמלים וטורחים בתורה בלי מנוח לילה ויום, וזהו ותגיד לבני ישראל, דברים קשים כגידין, הוא העמל הגדול הזה. (דרוש על התורה)

...אבל הטוב הגמור, מטה מוצעת ואשה מקושטת לתלמיד חכם, שהאשה עצמה אינה הכרחי, רק שנקרא לא טוב, דכתיב (בראשית ב') "לא טוב היות האדם לבדו", טוב שאינו מוכרח שיהיה, כי המוכרח לא יפול עליו שם טוב שהוא מצד הזולת, דהיינו שיש לו אשה מקושטת אינו צורך ואינו הכרחי, כמו שהוא הדבר שאינו מצד הזולת, דהיינו מטה נאה וכלים נאים שעליה, שדבר זה תקון לאדם מצד עצמו בלבד, וקרוב הוא אל ההכרחי. אבל הטוב שהוא לו מצד האשה שהיא זולתו, שנאמר "לא טוב היות אדם לבדו", והטוב הזה הוא טוב גמור. ומה שאמר לתלמיד חכם, כי עם הארץ האשה שיש לו ועל ידה הוא שנמשך לגמרי אחר החומר ואחר היצר הרע, ודבר זה אינו בתלמיד חכם שאינו נמשך אחר יצר הרע אף כי יש לו אשה, ולפיכך אצל התלמיד חכם הוא טוב...

ואין לך ראוי לטעות, כי מה שאמר מטה מוצאת ואשה מקושטת, שהכוונה פה על תאות האדם, שאין הכונה פה רק במה שטוב האדם כאשר יש לו קנין נאה, והאשה קנינו של איש והיא בת זוגו ועוזרו, וכדכתיב בקרא (בראשית ב') "אעשה לו עזר כנגדו" וגו', ובזה מדברים חכמים. ומה שאמר ואשה מקושטת, אין הכונה פה גם כן כי בשביל כך מתאוה לתשמיש, שאל תטעה בדברים אלו, רק כי תכשיטי האשה ראוים לה, כמו שאמרו (כתובות נ"ט ב') אין אשה אלא לתכשיטה... במה שהאשה היא נבראת שיהיה חבור וזיווג בעלה אליה, ולכך ראוי שיהיה לה דבר שעל ידו החבור כאשר ראוי, ובפרט לתלמיד חכם, כי הבהמות מתחברים ומזדווגים זה לזה מצד תאות המשגל אשר בהם, ולפיכך אין לעם הארץ טוב בתכשיטי אשה, כי חבורו הוא מצד תאות המשגל וחומרו, אבל התלמיד חכם שאין בו דבר זה, וחבורו לאשתו מסולק מן פחיתות החמרי והגנות, ראוי לו אשה מקושטת לפי מדריגתו, והוא שרוי בטובה בענין זה, כי דבר זה מגיע אל מדריגתו במה שהוא תלמיד חכם כמו שאמרנו, ובמדרגה זאת שייך טובה. (חידושי אגדות שבת כה ב)

שרוי בלא שמחה, פירוש כל שמחה הוא מפני השלימות, כי כאשר אחד בשלימות אז באה שמחה, ואין אדם בשלימות כאשר אין לו אשה, ולכך שרוי בלא שמחה. ואמר שהוא שרוי בלא ברכה, כי על ידי האשה יש קבלת ברכה, כי הברכה צריכה קבלה, והאשה מוכנת היא אל הקבלה, אף על גב כי שם זכר במספרו ברכה, היינו שהזכר בעצמו ברכה, ומכל מקום צריך אל מקבל הברכה, וזה בודאי על ידי אשה שהיא מקבלת הברכה, וזה שאמר (יחזקאל מ"ד) "להניח ברכה אל תוך ביתך", כלומר שאל ברכה צריך קבלה, וכאשר אין אשה אין כאן קבלת ברכה, והבן זה היטב.

ואמר בלא טובה, כי המחלוקת לא נאמרו בה כי טוב, אבל האחדות והחבור הוא הטוב בעצמו, ודבר זה יש להבין מן מה שהחלוק שהיה ביום השני כאשר נברא העולם לא נאמר בו כי טוב, ממילא הזכר ונקיבה דכתיב "והיו לבשר אחד" הוא הטוב. ואמר בלא תורה, שהרי התורה נקראת אשה, שנאמר (קהלת ט') "ראה חיים עם האשה", ומפני כך כאשר יש לו אשה נמשך אחר זה התורה שדומה כאשה, ועוד כי על ידי האשה האדם הוא בהשלמה, כמו שאמר בסמוך, כל שאין לו אשה אינו אדם והוא חסר, ואין הצורה שהוא השלמת האדם ראויה למי שהוא חסר, ולכן כאשר אין לו אשה והוא חסר אין לו התורה שהיא משלמת האדם לגמרי.

ואמר בלא חומה, כי האשה היא מקבלת הזכר, וכל מקבל הוא כמו חומה כאשר מקבל הדבר שהוא בתוכו, ועוד כי על ידי האשה האדם הוא שלם ואינו חסר, והדבר שהוא שלם יש לו חוזק כמו חומה, ולכך זה כאשר אין לו אשה הוא חסר, ודבר שהוא חסר אין לו חוזק ואין לו חומר שהוא בחוזק. ועוד כי הזכר יש לו מעלה עליונה, אשר לכך נחשב הזכר שהוא בפנים ובנקבה אשר נחשבה שהיא חיצונה כמו החומה שהיא חיצונה, ודבר זה רמזו ז"ל שאמרו (ב"ר פ"ח) כי האשה היא יצאנית והיא דברנית, וכל אלו דברים כי האיש מעלתו מבפנים והנקיבה מבחוץ, ולכן האשה היא חומה לאיש.

ומי שאמר בלא שלום, כי האיש הוא צריך אל האשה, לכן כאשר אין לו אשה אין לו שלום, וכאשר יש לו אשה יש לו שלום... ואמר בלא חומה, כי האשה היא בנין האדם, דכתיב (בראשית ב') "ויבן ה' אלקים את הצלע לאשה", וכל בנין יש לו חוזק, ולכך האשה היא כמו חומה לאיש אשר האיש הוא כמו צורה נחשב, והמקבל הוא כמו חומה שמקבלת היושבים בה, וכל מקבל שומר את אשר הוא עומד בו... ולכך האשה שהיא השלמה לאדם היא כמו חומה לאישה, והיא שומרת אותו מן הרע שלא יגיע לו. ועוד יש לפרש כי ידוע דבר זה בחכמה, כי האשה היא סובבת גבר, והבן זה... (שם יבמות סב ב)

אוהב אשתו כגופו, דאין שייך לומר שאוהב אותה יותר מגופו, כי למה זה שיאהב את אשתו יותר מגופו, אבל מכבדה שייך לומר יותר מגופו, מפני כי הכבוד יותר שייך לאחרים מלעצמו, ולכך אמר שמכבד את אשתו יותר מגופו... (שם)

עזר כנגדו, פירוש כי זה העזר אינו עזר כמו האב לבן או בן לאב, דלעולם לא יתנגדו זה את זה, אבל עזר זה יהיה עזר כנגדו, כי האשה שהיא חשובה ושקולה כמו האיש ומסייעת לאיש כי האיש מביא והאשה מתקנת לו, וזה נקרא עזר כנגדו, לכך אם לא זכה היא כנגדו לגמרי. אבל האב לבן אינו כנגדו לעולם, כך יש לפרש לפי פשוטו... ויש בזה דבר נעלה עוד, כי הזכר והנקיבה הם שני הפכים, זה זכר וזאת נקיבה, אם זכה מתחברים בכח אחד לגמרי, כי כל שני הפכים מתאחדים בכח אחד כאשר הם זוכים, כלומר שהשי"ת עושה שלום בין ההפכים מקשר ומחבר אותם, ודבר זה צריך זכות עליון כי על ידי זכות האדם הוא עליון והחבור והדבוק הוא מלמעלה, כי התחתונים הם בעלי חלוק ופירוד, ולכך כאשר אינם זוכים אז מפני שהם ההפכים גורם שהוא כנגדו כאשר אין להם חיבור וקשור מלמעלה.

אדם אדם מביא חטין וכו', פירוש בפרנסה היא עוזרת האיש, כי האדם חסר בפרנסתו, כי הפרנסה היא עליונה על הכל, כמו שמבואר בערבי פסחים (פסחים קי"ח א'), ובזה האדם חסר וצריך ענין הפרנסה אל השלמה, והוא דבר עמוק. (שם)

מקשטא ליה וכו', לפי שאם לא מקשטא ליה תכא רק היתה באה עמו במריבה תמיד, כיון שהזכר מושל על הנקיבה היה גם כן מושל עליה ומצער אותה, עד שהיה מכניע אותה, אבל בשביל שמקשטא ליה תכא והיא מתקרבת אליו זמן מה נחה דעתו ממנה, ואחר שנחה דעתו בה היא מצערת לו, דבר זה בודאי צער מאד אחר שמתקרבת אליו ודעתו קרובה אצלה, ואחר כך היא מזלזלת אותו...

כלל הדבר, כי גדר האשה הרעה כאשר יש לאשה חבור אל בעלה, וראוי שיהיה לבעל נחת רוח הימנה והיא מהפכה הקירוב הזה, לכן אשה רעה מר ממות, כי האשה הרעה הזאת מהפכא הקירוב הזה לצער, ודבר זה מר לו, לכך מפרש אביי כי אשה רעה דמקשטא ליה תכא ופומא, ובזה יש לאיש חבור אליה, ואחר כך היא רעה אליו, ודבר זה יותר מר מן המות, כי המות הוא המיתה בלבד, אבל כאשר היה דעתו מתחבר לה והיא מצערת אותו דבר זה מר הוא יותר... (שם)

עונותיו מתפקקין, כבר התבאר לך, כי האיש בלא אשה הוא אדם חסר, וידוע כי כל חטא ועון הוא מלשון חסרון... וכאשר האדם נושא אשה שהיא השלמתו עונותיו מתפקקין, כי עונותיו הוסרו מאתו... כי אין החטאים דביקים כל כך אצל האדם לגמרי, כי האדם החסר דבק בו החטא שהוא גם כן חסרון, אבל כאשר יושלם האדם יוצא מן החסרון ומסלק החטא... ואין להקשות אם כן כל אדם אשר יש לו אשה יהיה בלא חטא, דבר זה אינו רק כאשר נושא אשה אז עונותיו מסולקים, כי על ידי השלמה הזאת יוצא מן החטא, כאשר מקבל האדם השלמה דבר זה מסלק החטא.

ודע כי החתן שנשא אשה מתעלה אל המדריגה שבה סלוק החטא, והבן מה שרמז כאן "ויפק רצון מאת ה'" כי מגיע עד הרצון ושם סלוק החטא לגמרי, והבן זה, כי מפני שקודם שנשא אשה לא היה אדם כמו שהתבאר למעלה, ולפיכך כאשר נשא אשה הוא אדם לגמרי, ואינו אותו אדם שהיה לפני זה, ולכך עונותיו נמחלים... (שם)

כיום סגריר וכו', פירוש יום סגריר כבד על האדם מאד, והוא עושה את האדם עכור בדעתו, וכך הוא אשה רעה שאין דעתו של אדם מיושבת, ומעכרת דעתו, ועיקר האשה שתהיה מיישבת דעתו של אדם ושיהיה שלם בדעתו. ועוד נראה פירוש זה, דלף טורד ביום סגריר, כי הדלף הטורד אין הפסק לו רק שהוא זה אחר זה ואין הפסק אל הדלף, כך אשת מדנים לא תתן לו הפסק כלל... (שם)

שזכו שכינה ביניהם וכו', פירוש כי איש ואשה שכל אחד מהם חלק האדם, ושניהם ביחד הם אדם שלם, ולפי מעלת האדם כאשר הוא שלם השכינה עמו, כי השי"ת שמו חל על דבר שלם, ולכך כאשר יתחברו יחד שמו יתברך חל עליהם, אמנם אם לא זכו ביחד אז האש אוכלתן, וזה כי למעלת האדם שהוא נכנס במחיצה עליונה שהוא אש, ולכך שם אש במלת איש ובמלת אשה, וכאשר השי"ת מסלק שמו מביניהם אז האש שורף האיש וכן האש שורף האשה כאשר הם נכנסים ועומדים במחיצת אש. ואמר רבא האשה עדיפא מדאיש, פירוש אש של אשה יותר מדאיש, כי האשה מפני שהיא להשלמת האדם, לכן האשה יותר קרובה אל ההשלמה, ולכך האותיות של אשה הם יחד, והיא אש כמו שראוי, אבל דאיש אין אותיות של אש יחד ומורה זה על אש בלתי מתוקן כראוי. ודבר זה ידוע כי כח האש של אשה אינו יוצא מן הסדר כמו שהוא אצל האיש, והאש הזה רוצה לומר כח הנבדל שיש באיש ובאשה, וכאשר זכו השם יתברך ביניהם מתחבר לכח הנבדל שלהם, וכאשר לא זכו אז השי"ת מסולק מן כח הנבדל שלהם, ואז כח הנבדל שלהם אינו דבק עם השי"ת והוא אוכלתן, והבן זה. (שם סוטה יז א)

לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו וכו', פירש שיהיה נזהר באשתו דווקא, כי אשתו מפני שהבעל מושל עליה דמעתה מצויה ביותר, כי אונאת אדם אחר אינו מקבל כל כך התפעלות, אבל אשה בעבור שהיא תחת ממשלת האדם, ואם עושה לה אונאת דברים דמעתה מצויה, אבל עבד עברי אינו מקבל התפעלות בטבע ואפילו היא אמה עבריה אין דמעתה מצויה מחמת כי היא מקבלת עליה שעבוד אדון שלה, וגם בעצם הבריאה לא נבראת שתהיה תחת ממשלתו, רק האשה נבראת שהיא תחת ממשלת בעלה, כדכתיב בקרא (בראשית ג') "והוא ימשל בך", ואם יש לה אונאה היא מתפעלת ביותר, לכך דמעתה מצויה. וגם אין האשה מקבלת עליה ממשלת בעלה מפני שהיא זוגתו, כמו שמקבל עליו העבד אדנות האדון, ואינו מתפעל כל כך כמו האשה שרואה עצמה חשובה ומתפעלת מן אונאת בעלה. (שם בבא מציעא נט א)

כל ההולך אחר עצת אשתו וכו', דבר זה ענין מופלא מאד, פרשנו גם כן במסכת אבות (פרק א'), אצל כל המרבה שיחה עם האשה בוטל מדברי תורה וסופו יורש גיהנם. דע כי האשה היא דומה אל החומר והאיש נמשל לצורה בכל מקום, ואמר כאשר אין הצורה נבדלת מן החומר רק הצורה נמשכת אחר החומר לגמרי נופל בגיהנם, כי דבר זה ידוע כי ההעדר דבוק וכרוך בחומר. ורמזו זה חכמים כשנבראת האשה נברא סמ"ך עמה, שלא תמצא סמ"ך עד שנבראת האשה, (ויסגר בשר תחתנה, בראשית ב'), ללמדך כי עם האשה דבק ההעדר הוא השטן הוא מלאך המות, וכאשר הצורה נמשכת אחר החומר מגיע לצורה ההעדר, כי אין הגיהנם רק ההעדר הגמור כמו שמורים שמות הגיהנם שהם ציה וצלמות ואבדון ושאול. ומוקי ליה דוקא במילי דעלמא אבל במילי דביתא גחין ולחיש לה, פירוש כי בוודאי הצורה עומדת בחומר והחומר מקבל ונושא לצורה והיא כמו בית אל הצורה, לכך מילי דביתא גחין ולחיש לה, אבל מילי דעלמא, אם הצורה נמשכת אחר החומר דבר זה הוא אבוד והעדר אל הצורה.... (שם)

...וכן עצמו מה שהתורה התירה שישא שתי נשים, והרי הם צרות צרורות זו לזו, אבל תכלית דבר זה הוא הטוב, כי הצרה גורמת אל השניה שהיא צרה לה להתדבק בבעלה בחבור גמור, כמו שאמרו (יבמות ס"ג ב') בחברתה ולא בסלתא. וכמו שהשטן גורם הדבוק בו יתברך כך הצרות כל אחת גורמת אל השניה שהיא צרה לה שתתחבר בבעלה... (שם בבא בתרא טז א)

כי הנושא אשה אמרו (יבמות ס"ג א') כל מי ששרוי בלא אשה אינו אדם, שנאמר "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם", והרי כאלו היה אדם אחר כאשר נשא אשה, ולפיכך מוחלין לו עונותיו. (שם סנהדרין יא א)

שלא תזקק לבעלה וכו' פירוש כי עיקר מה שנתנה האשה לאיש הוא לטובת האשה, וכמו שאמרנו כי היא אם כל חי, לחיים נתנה ולא לצער, וזהו זיווג האשה בבעלה. ולכך כאשר כורעת לילד אז האשה יוצאת מן עצם הסדר, וזהו בעצמו השבועה שלא תזקק לבעלה. אף שאין השבועה ממש בדבור, מכל מקום האשה כאשר היא יוצאת מן הראוי לה מצד עצם הזיווג דבר זה עצמו הוא השבועה שלא תזקק עוד לבעלה, ולכך צריך להמתין שבעה עד שעבר דבר זה. (שם נדה לא ב)

של"ה:

...והנה האדם פורש מאשתו לא' מג' סיבות, הא' להיותה נדה, הב' שהוא עוסק בתורה ובודל ממנה כל ימי החול, הג' שהוא הולך בדרך ושומר עצמו מהחטא. ובזמנים אלו השכינה דביקה וקשורה עמו ואינה מנחת אותו כדי שלא יהיה נעזב ונפרד, אלא לעולם אדם שלם זכר ונקבה, והרי שכינה מזדווגת לו, צריך אדם ליזהר שלא תפרד שכינה ממנו בהיותו יוצא לדרך, ויהיה זהיר ונשכר להתפלל תפילת הדרך ולאחוז בתורה, שבסיבה זו שכינה שהיא שמירת הדרך עומדת לו תמיד... (בעשרה מאמרות מאמר ז)

...אמנם לצורך אשתו יעורר יצרו בנחת לצד הגבורות המתוקות כגון להלבישה ולתקן לה בית, ויאמר הרי בזה שאני מלבישה אני מתקן השכינה שהיא מתקשטת בבינה שהיא גבורה דכליל כולהו גבורות והם מתמתקות בהמון רחמים, לפיכך כל תקוני הבית הם תקוני השכינה שהיא מתמתקת מצד יצר הרע הנברא לעשות רצון קונו, לא זולת, לפיכך לא יכוין האדם בו שום הנאה של כלום אלא כשאשתו מתגאת לפניו בדירה נאה יכוון לתקוני שכינה שהיא מתתקנת בגבורות השמאלית הטובות שמשם העושר והכבוד, ומצד זה יעורר היצר הרע לאהבתה... (שם ועיין שם עוד)

וכשהאדם הולך בדרך ישרה, הנה המדה כלולה מצדיק של מעלה ומצדיק של מטה, ומתחדשות הנשמות לבא כבראשונה בהתקרב אליה הנהר שאינו פוסק והמציאות מתפשטת לאין סוף, וזה אי אפשר בלא אשה, כי זכר ונקיבה בראם, ולזה אמרו בפרק הבא על יבמתו, אמר רבי אליעזר, כל מי שאין לו אשה אינו אדם, שנאמר "זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם", כי צריך להיות האדם דוגמת היצירה העליונה דו פרצופין כתפארת אדם לשבת בית, ובזה יקרא אדם שלם, ואז תשרה הברכה במקום שלם ובחבור התחתון מתעורר העליון, והכל מתברך מן המקור כי נותנין לו כח לעשות חיל... והמבין כל זה ידע ויכיר ענין הזיווג על בוריו וישתדל לישא אשה לשם שמים, ולא יפנה אל רהבים, ובהתקדש האדם עם אשתו על הכוונה הזו יתן לכוחות העליונות מקום לפעול בקדושה ובטהרה, ותבא אליו הנפש ממקום קדוש, ואם תלמיד חכם הוא יביא ענף מהשורש כמוהו, וכבר כתבנו למעלה מה שיש בו די בענין זה. (שער האותיות הכלל הי' ועיין שם עוד)

...ודע כי הזווג הברור כשם שגופותיהן מתייחדים והיו לבשר אחד, כן נשמותיהן מיוחדות למעלה ואז היא בת זוגו, ולפעמים אינה בת זוגו ממש, אז פוטרה בגט, ויצאה והיתה לאיש אחר, כי אינו שלו, ונוהגין לכתוב הגט בי"ב שיטין, מקיש יציאה להויה שהוא י"ב כמו שכתבתי. ומי שמגרש אשתו שהיא בת זוגו, עליו אמרו רבותינו ז"ל המגרש אשתו הראשונה מזבח מוריד עליו דמעות, אשתו הראשונה הוא סוד זיווג ראשון, כלומר שאינו מהמגולגלים לתת לו אחרת, ואז המזבח המכוון נגד מזבח של מעלה שהוא אשת חיל. וכתב הרקנא"ט אמרו ספר כריתות כי כמו שנזדווגו גופיהן כך קודם יצירתן נזדווגו נשמותיהן ובהתפרדן זה מזה צריך ספר כריתות שיכרות ביניהן, גם צריך לשמה... הכלל העליון, הזיווג הברור הוא בסוד ד"ו פרצופין, וכשמתייחד בטהרה ובקדושה ובצניעות רומז ליחוד העליון, וגורם ברכה ושפע מן הברית העליון לשכינה, ועושה שלום מלמעלה למטה, ולא תהיה קדשה מבנות ישראל, כי אם מתייחד עם הקדישה גורם שהשפע העליון יבא לפלגש שלמעלה שהוא הקדשה, ומביא כחות הטומאה לעולם... (תורה שבכתב כי תצא, ועיין שם עוד)

רמח"ל:

ועל דבר הקנין אשר דבר כ"ת, הנה כל הדברים שבין איש לאשתו קודש קדשים הם בעצמם, אך סכלות בני אדם תחזירם לאבי אבות הטומאה. באמת זהו ענין רע אשר שלט האדם בליעל באדם מיום אכלו העץ אשר נאסר לו, כי שלטה הערוה במקום שלא היה שם שום בושת ופגם בתחלה, ועל כן מנהג גיהנם הוא הקנין בודאי, כמו שחוש המישוש חרפה לאיש בער כבהמות נדמה, אך איש הולך בדרכי ה', כאשר קדוש מעשה חיבורו כן קדוש מעשה קרבתו. זאת ודאי אמת היא כי הזמנה מילתא, ולהקדים קורבא לחיבור גדולה היא אליו. ורז"ל ימתיקו סוד באמרם, לא יקדש אדם אשה עד שיראנה תחלה, גם אם הוסיפו לכך טעם פשטי, שהוא ככל התבן והקש לבעירי. ואיני רוצה להרחיב דבר זה בכתב, רק בקיצור אומר דבר בענין הקורבה. כי הנה כתוב "אלקים מושיב יחידים ביתה" וגו', הנה ידענו כי לא כל אחד נוטל בת זוגו, ואם כן הנשמות ודאי משרשים חלוקים, ואיך יתחברו? אך סוד הענין, כי מלבד השורש אשר לנשמות יש להן בית בסוד מבית אביך המפורש ברעיא מהימנא פרשת כי תבא. ובהיות שתי נשמות ראויות להתחבר לצורך בחינת תקון אחד יבנה להן בית חדש, כי הוא עומד להתחדש לפי הצורך במלכות, וסודו, "ויעש להם בתים", "בית יעשה לך ה'", והוא דבר שיכול להתחדש אפילו שלא בסדר הנמצא כבר במאורות. ובבחינת בית זה נמצא ביניהם חבור, וסוד זה "אלקים מושיב יחידים ביתה". וקראם יחידים, כי הלא יחיד הוא בלא בת זוגו. אך יש אחרים שהקב"ה רוצה לחברם, ואז נאמר "מוציא אסירים בכושרות", כי כל אחד מהם אסיר, ואז צריך בהם ישיבות כענין אוריה והדומה לו. והנה ישיבת היחידים נקרא קירוב מזל אל מזל, ועל זה נאמר חות דרגא וסב איתתא (רד במדרגה ושא אשה), כי האשה עולה עמו ואינה יורדת. ואם היא תחתונה אז תוכל לעלות בכוחו ולהשתוות אליו, אך אם היא עליונה לא תרד, ונמצאים בלתי שוים, ואין החיבור עולה יפה. וזה סוד "קשה לזווגם כקריעת ים סוף", כי שם הוצרך חידוש בנין... אך ודאי כי כל דבר קדושה יכול חס ושלום הסטרא אחרא לטמא אותו על כן הלא שכל האדם יבין לשמר כל מצוות קדושה וגדר ערוה. (ילקוט ידיעת האמת חלק ב ענין הזיווג)

אור החיים:

עזר כנגדו - ...אלא שבתחלה נבראו דבוקים זה לזה, והיו מוכנים גם כן להוליד, שהרי ברכם פרו ורבו, וכאן נסר אותה ממקום דביקותה, וזאת סבת החטא, שחוה היתה לבדה, ומצאה נחש והסיתה, ובכל זאת הפרידם, כי רצה שיהיה לאדם עזר העומד כנגדו, שינוח הוא במקומו וישלחנה בשבילו. ומה שיצרם בתחלה כגוף אחד הוא לומר כי לאדם נקבתו המיוחדת, ולא כבהמות המזדווגות לכל אחת. (בראשית ב יח)

ארבה עצבונך - ...אפילו בזמן שמחה, ב' תתאוה תמיד ואין בידה להשלים תשוקתה, והאיש ישבע בתשוקתו, ג' בחשבה להסיר מעליה כח המושל יהיה להיפך שהוא ימשל בה. (שם ג טז)

וחשקת - ...וכאן בהיותו עוסק בדבר מצוה במלחמה יגלה ה' עיניו לראות באשת גוי כי יש בה נשמה קדושה, ומכירה על ידי שחושק בה בהיותו עסוק בשליחות מצוה. על כן אמר ולקחת, בנעלם, בלי מפיק ה"א כבכל הפרשה, כי חלק הטוב שבה ידבק בו מיד, כבדינה. ולפי שיש בה ב' בחינות, או שהיא נתרוקנה בזה מכל טוב והוא מעתה בזרעה, או שגם היא חלוטה כולה בטוב, לפיכך יביאנה אל ביתו ויסיר חלק הרע, ואז יראה אם יחפוץ בה אחר שניוולה והסיר התאוה הטבעית ממנה. וזה שאמר "תחת אשר עיניתה", וכי ישראל מענים נשותיהם והלא נשותיהם חביבים עליהם מגופם. אלא מלשון עניות, שריקן אותה מנשמתה... (שם כא יא)

מלבי"ם:

לא טוב - הנה ביצירת הזוג היו כמה הבדלים בין האדם ליתר הבעלי חיים, א' כל בעלי חיים נבראו שנים שנים זכר ונקבה, והאדם יחיד נברא ואחר כך ניתנה לו בת זוגו... ב' לכל בעל חי לא נתיחד לו זוג מיוחד כי לא נזכר רק "תוצא הארץ נפש חיה למינה", ולאדם נתיחדה בת זוג מיוחדת, ג' נקבת הבעלי חיים נבראו מן האדמה כמוהם, וחוה נבראה מאחת מצלעותיו. אולם התורה תורנו גם כן בזה איך נבדל המכוון בזווג האדם מן המכוון בזווג הבהמה, א', הנה האדם מורכב משני חלקים, נפש וגויה, מצד הנפש נברא להיות קיים באיש, ועל ידי מעשיו הטובים יוליד את עצמו להתעלות במעלה רוחנית אלקית, ומצד זה אין צריך לו בת זוג מיוחדת, כי תולדות האלה יוליד על ידי עצמו עת תהיה נשמתו בעלת הבית ומולכת על כל כחות הגויה... ויען שעיקר תכלית בריאת האדם היתה על אופן שיהיה קיים באיש, לכן בתחלת בריאתו לא נבראה חוה, כי אין זה המכוון בבריאתו בתחלה, ועל זה אמרו דו פרצופים נבראו, שהזווג הראשון העיקרי היה דבוק אליו.

ב', כבר הזכרתי כי ...בין אדם לאדם יש הבדל גדול עד שימצאו שני אישים שיהיו נבדלים כל כך עד שיתדמו כשני מינים, לכן צריך שבת זוגו תדמה לו גם בטבעו ומזגו, כדי שתהיה לו עזר על השלמות, או מתנגדת אל טבעו אם טבעו נוטה לרע, למען תכריעהו אל הטוב.

ג', כל בעל חי יש לו גבול טבעי מתי יזדווג בבת זוגו ובעבור הזמן לא יתאוה עוד, אבל האדם אין לו עת טבעי, רק בכל עת שיתעורר שלהבת תשוקתו, ומי שאין מעצור לרוחו לא ישקוט מתאותו עד כלות כחו, והוא כי הבעלי חיים שאין להם כח הממשלה בנפש לעצור בעד תאותם אם לא היה לעונתם גבול טבעי היה מאבד כחו, אבל האדם שיש לו בחירה ושכל וממשלה על כחות נפשו, זה עיקר תפארתו שיתנהג על פי השכל, ובעת ילך בעצת שכלו ועל פי תורת ה' תורהו עם מי יזדווג שהוא עם אשת בריתו, ושלא יקרב אל כל ערוה, ומתי זמן העונה, ולכן לבעל חי לא נתיחדה בת זוג מיוחדת ולאדם נתיחדה אשתו המיוחדת לו.

ד', הנה תכלית החבור בבעלי חיים הוא רק לקיום המין, ואחר שנתקיים זה התכלית אין צריך עוד לזווגו, אבל האדם שהוא מדיני בטבע לא יכול להתקיים לבדו וצריך לו עזר שתעזרהו בהנהגת הבית, במלאכות המיוחדות אל האשה ובגדול הבנים, ולכן לא די לו שיזדווג עם נקבה לפי שעה, רק צריך אשה גם לחברה וצוותא ולבנות את ביתו, ומפני כל הטעמים האלה היה צריך לבנות את חוה מצלעותיו שתהיה דומה אל טבעו כטעם הב', ושתהיה מיוחדת לו כטעם הג', ושתהיה בעזרתו תמיד כטעם הד', ועל זה אמר "לא טוב היות האדם לבדו", כמו שאר בעלי חיים שהם לבדם נפרדים מנקבותיהם אחר הזווג... עזר כנגדו - שתהיה עזר גם בהנהגת הבית עד שתעמוד תמיד כנגדו שמשניהם יבנה בית נאמן. (בראשית ב יח)

...וכל הארבעה נמצאו בשליטת האיש על האשה, א' במעשה ידיו במהר ובמתן, ב' כשיבא עליה שאז נעשה שנוי בגופה ובתכונתה, ג' כשתהיה לו על ידי מעשה זולתו, שכותב לה על ידי סופר ועדים כנהוג, הד' שהוא במעלה כנגדה כי הוא מאכילה וכל עניני הבית יתנהלו בחכמתו, ולכן יקרא בשם איש. ומפני שגם בה יש מעלות שאין בו, והם כלכלת הבית וגדול הבנים, ולכן היא נקראה אשה... (דברים כד א)

עטרת - חוץ ממה שהיא מחזקת עצמותיו יתהלל בה ועל ידה ברבים. והמבישה - לא רק שלא לכבוד היא גם כרקב ותשחית גם חלקו. (משלי יב ד)

רש"ר הירש:

זכר ונקבה - זכר הוא ה"זוכר" ונושא את המסורת האלוקית והאנושית ושומר עליה. נקבה - מלשון "נקבה שכרך" (בראשית ל'), מיועדת. היא מקבלת את יעודה על ידי התחברותה עם הזכר שהוא הבוחר ביעודו. (בראשית א כז)

פרו ורבו - האיש והאשה מאחדים את כל האציל שבקרבם ליצירת אדם חדש. הנולד יאבד בלי דאגת ההורים לו, ועליהם ליטע בילדים את הטוב שבהם בכל המובנים... (שם שם כח)

לא טוב היות האדם לבדו - ...הבריאה אינה מושלמת בלי האשה, התפקיד הגדול ביותר צריך להחלק לשני נושאים. אנו "האוריינטליים" והרבניים הבננו לראשונה כי רק על ידי האשה נהיה האיש לאדם, ורק יחדיו הם האדם.

עזר כנגדו - היא אינה באותה נקודה כהאיש, היא נמצאת על אותו קו כמוהו אבל בנקודה אחרת בו. האשה נוטלת על עצמה חלק מתפקידי האיש, וכך הוא יכול להתמסר לתפקידים אחרים... אין כאן שום רמז לתפקיד המיני, היא עומדת כנגדו בשויון מוחלט, מקבילה כנגדו...(שם ב יח)

ויבן - שיכלל את הצלע ולא ברא אותה בריאה חדשה. מכאן הסבירו רז"ל כי קול האשה ואופיה קרובים לשל האיש, וכן שכלה אפילו מקדים להשתלם משכל האיש, כי היא נבראה מן האיש ולא מן האדמה. (שם ב כב)

והיו לבשר אחד - בתנאי שיהיו שוב כמו לפני ההפרדה, לב אחד ורוח אחת, ויעמידו את מחשבותיהם, כוחותיהם ורצונם לשרות עבודת ה'. חיי האדם דורשים אם כן איחוד של זכר ונקבה, מה שאינו כן בבעלי החיים, שנבראו אמנם יחדיו, ואינם זקוקים זה לזה כי אם לקיום המין... עליהם להשלים זה את זה, ולשם כך נחוץ להיות להם אופי שונה זה מזו, כי מתוך זהות אחידה רק יחזקו את האופי המשותף להם לטובה או לרעה, ולא ישלימו זה את זה... לכן נאסרו עריות בבני נח. בישראל אמנם, טעם האיסורים הוא יותר עמוק... (שם שם כד)

האדם ואשתו - שניהם היו במדה אחת, ולא יתבוששו - אין לחשוב כי לצעיר מותר דבר שאינו נאה לבתולה, לכן נושא האיש בבשרו את חותם האות המזהירה-התהלך לפני והיה תמים! (שם שם כה)

ואל אישך תשוקתך - טבע האשה הוא למצא את מטרת חייה רק עם אישה, דבר זה יעמיס עליה ויתורים. על ידי שנידון האיש לעבודה קשה כדי להתפרנס התערער שיווי המשקל הקודם שבין האיש והאשה, ורק התורה מביאה שוב שלום בין האיש והאשה המשרתים יחד ככהנים. (שם ג טז)

חוה - הנותנת חיים, כך קורא לה בעלה, וזאת אחר שגורש בעטיה מגן עדן ונידון לחיי צער. הוא קרא לה חוה ולא חיה, זאת אומרת הנמצאת תמיד עבור החיאה רוחנית, זהו תנאי הכרחי לחיי אנוש. (שם שם כ)

חתן - מענין שאין בלשון הקודש מלה ליחסי המאורסים זה לזו, וגם אחר כך מציינים את יחסם כ"משוש חתן על כלה". טעם הנטיה ההדדית העמוקה שביניהם נעוץ ביחסיהם כלפי הוריהם. החתן אוהב את הכלה, שהיא כתר "כלולות" לבית הוריו, והכלה את חתנה, כי בו יתקיים ויתפתח רוח בית הוריה ויהיה להם נחת רוח. (שם יט יב)

וינחם יצחק אחרי אמו - ...יצחק חזר ומצא את האם באשתו, הרי זה הקילוס הנעלה ביותר שנכתב אי פעם על כבוד האשה ואצילותה, הנה הוא כתוב במעשה האבות על ספר התורה לישראל. (שם כד סז)

אשה דוה - איסור נדה נכתב אצל איסור אחותו, אולי רוצה לומר שיש זמנים בהם חיים בעל ואשתו כאח ואחות, יחס שאינו מקטין כלל את היחסים ואת המסירות ההדדית, כי אם להיפך, עוד מגדיל אותם. (ויקרא כ יח)

כי תשטה אשתו - בפרשה דלעיל צויינו היחסים בין אדם לחברו כענין אלוקי, ועתה מציין כאן את יחסי האיש ואשתו באופן דומה, אם כן שייכת בהם "מעילה". (במדבר ה יב)

הרגו כל זכר - נראה שאי-מוסריות מושרשת בקרב הזכרים, ואילו הנקבות אם יתחנכו בהשפעה טובה ימנעו מכך. לכן לא נצטוו להרג כי אם את הזכרים. ואולי זה גם הטעם של האיסור מואבי ולא מואבית. (שם לא יז)

כפי שבראש המשפטים שבתורה עומדת הדאגה לפושע הנמכר לעבדות ולנערה העניה הנמכרת לאמה (שמות כ"א), כן מדגיש כאן את קדושת מין הנקבה שבוית המלחמה מול השרירות היצרית של האיש. ריסון עצמי נדרש מהאיש אפילו בתוך שאון המלחמה. (דברים כא י)

כי יקח איש - כפי שפירשנו קובעים האירוסין את יחס השייכות האישית, והנשואין את כניסת האשה לבית האיש. כאן מדובר מהיחס הראשון, שעל ידו עוד לא הושלמו ליקוחי האשה לאיש. לא תמצא חן - הוא אופי האשה המושך אליה את אהבת הבעל. (שם כד א)

ושמח את אשתו - אחר שנתנה התורה ביד הבעל את אפשרות הגירושין היא מזהירה אותו על תפקידו בנישואין, לעשות את אשתו מאושרת. היא גם מושיטה לו אפשרות לכך על ידי שחרורו מחובותיו כלפי הכלל, כי באושר היחיד וביתו נעוץ אושר וטובת הכלל. (שם שם ה)

אבות על בנים - ...לענין קורבה בעדות נחשבים בעל ואשתו כזהים, (אינם נחשבים כמדרגה נפרדת נוספת לענין מדרגות הקורבה המשפחתית של העדים). (שם שם טז)

העמק דבר:

זכר ונקבה - הם שני מינים בתכונות נפרדות... (בראשית א כז)

על כן יעזב איש - מכאן ולהבא אין עצה שתהיה לו לעזר כנגדו ככוונת היצירה, אם לא בזה האופן שיעזב את אביו ואמו ודבק באשתו, ואז יהיו לבשר אחד, שיאהבנה גם כן כמו שהם אדם אחד... וגם אז אינה טפלה לגמרי כמו שהיתה אשה ראשונה, שהיתה נחשבת לחלק ממנו, אלא שיהיו בשר אחד, וכמו שחושב טובת עצמו ורוצה שתשלים אחר רצונו לגמרי, כן תחשוב גם היא שהיא מבקשת טובת עצמה והוא ישלים רצונה... ורק מי שזוכה לכך משיג אהבת אשתו בבטול גמור, כמו שהיתה חוה לפני החטא, ומשום הכי נעשה ענין דביקות אדם וחוה בב' אופנים, כדי שיהיו לדורות ב' אופני אהבת איש ואשה, וכערך שימושו (של אדם בעבודת ה') יהיה שמושה לאיש או על פי המזל ככל הליכות חיי אדם, שבא לזה בהשגחה פרטית על פי מעשיו. (שם ב כד)

ותפקחנה עיני שניהם - הוא ירד מחכמת רוח הקודש לטבע האנושי, והיא עלתה למדרגתו, אבל היא השכילה מעט לפני האיש, וכן הטבע לדורות, שהאשה מגיעה לשלמות דעתה לפני האיש, בת י"ב. אמנם האיש שאכל את תמצית המיץ של הפרי נתחכם יותר מהאשה. (שם ג ז)

עצבונך - במדבר רבה, לשון יגיעה. ואינו רוצה לומר שתיגע לפרנסה, אלא לשמש לבעל או להשיג תכשיטים. תשוקתך - תמיד למצא חן בעיניו, ואם כן היא טפלה לו. ימשל בך - אף שמשתעבדת לו בחנם. (שם שם טז)

ויקח לו למך - לעזרו בהליכות עולם. עדה - להסירו מדרך כיסלות. וצלה - יושבת בצלו ולענגו. וכן פירשנו באביגיל ומיכל. (שם ד יט)

לקח לו - היתה לעזר גדול בהליכות עולמו ולהיות איש המעלה, ולכן לא דקדק על היחס. ולכן זכתה להוליד לו כראוי לו, כרז"ל דהני נשי זכיין באתנויי גברי, מה שאינו כן צפורה שהיתה צדקנית, אבל לא הועילה לגדולת משה כלל. (שמות ו כה)

שבעת ימים - על פי הגמרא בנדה ל"א מפני מה אמרה תורה נדה לז' ימים... כדי שלא יקוץ באשתו. וכאן אחר שמותר בה כל ימי העבור, הפרישה תורה אותה ז' ימים כדי לחבבה על בעלה, ולכן צריך להפריש יולדת זכר פחות מיולדת נקבה, כי מחבבה מפני לידת הזכר. (ויקרא יב ב)

לא יעבר עליו - ואם כן אם רוצה לצאת מעצמו רשאי. ושמח את אשתו הוא רשות, ואף על פי שכל ישראל בצער, כי היא חדשה לו, ועדיין לא נשתרשו שניהם בחיים, ואם יסיח דעתו ממנה יוכל החוט להנתק לגמרי ביניהם. (דברים כד ה)

משך חכמה:

אם אדוניו יתן לו - על ידה אינו שרוי בחטא, אבל אינו מקיים בה מצות פריה ורביה שהיא השלמת הבריאה, אם כן היא רק לו... (שמות כא ד)

מוהר"ן:

דע שהגוזל את חברו ממון, בזה הוא גוזל ממנו בנים, היינו שהגזלן נוטל מהנגזל בנים, כי עיקר הממון של האדם בא לו על ידי בת זוגו, כי על ידי אור נפשה מזה בא לו הממון, היינו על ידי שמתנוצץ ומתפשט אורות מאור נפשה, אלו האורות הם בחינת הממון, כי הממון הוא ממקום הנפש, כמבואר במקום אחר, ונפש היא בחינת נקבה כידוע בכתבי האר"י, כי היא הבחינה האחרונה מן נפש רוח נשמה... כי כלל המדריגה התחתונה היא בחינת נפש, בחינת נקבה, נגד מדריגה שלמעלה הימנה, על כן על ידי בחינת הנקבה בת זוגו שהיא בחינת הנפש אצלו, על ידה בא לו הממון, כי עיקר הממון תלוי בה, כמבואר במקום אחר, כי היא בחינת רגלין כ"ש בזוהר (ויקרא קי"ב ב'), "רגלי חסידיו ישמור" דא איתתא, וכתיב (דברים י"א) "ואת כל היקום אשר ברגליהם" זה ממונו של אדם שמעמידו על רגליו (פסחים קי"ט), כי עיקר הממון בא מבחינת נפש, בחינת נקבה, בחינת רגלין. וזה שאמרו רז"ל (יבמות ס"ב ב') השרוי בלא אשה שרוי בלא חומה, היינו בלא ממון, כי חומה היא בחינת הממון, כמ"ש (משלי י"ח) "הון עשיר קרית עוזו וכחומה נשגבה" וגו'. ועל כן אמרו רז"ל (ב"מ נ"ט) אייקירו לנשייכו כי היכי דתתעתרו. וכל אדם ואדם כאשר הוא בא לעולם הוא בא עם בת זוגו המיוחדת לו, ועם סכום ממון הקצוב לו, שיהיה לו בזה העולם, וכמה פירות, הינו בנים שיהיו לו בזה העולם... (סט)

שפת אמת:

בענין המנין... באדם כתיב וייצר ב' יצירות, היינו שבכח האדם להמשיך הארה מעולם הבא, והוא כח הזכר שמושך הנשמה מעולם העליון, וכח האשה לגמור תיקון הפעולה בעולם הזה... (במדבר פנחס תרמ"ז)

במדרש בפסוק שמע ישראל, אמר הקב"ה לבני ישראל כל מה שבראתי בעולם זוגות, שמים וארץ, אדם וחוה... והענין הוא כי הקב"ה ברא הכל לכבודו, ולכן אין השלימות נמצא לכל בריה כי הכל צריכין עזר זה מזה, שמים וארץ, אדם וחוה... (דברים ואתחנן תרנ"ד)

ר' צדוק:

ויהיו חיי שרה, נסמך אחר העקדה ובשורת רבקה כידוע על עזר כנגדו, שטבע האשה נגדית, (כמ"ש ואל אישך תשוקתך והוא ימשל), ואז היא עזר, כי האהבה רק בין ב' הפכים, כי כך היא הבריאה, (כי כל נברא יש לו גבול וכל בעל גבול על כרחך יש לו) ב' קצוות שהם איש ואשה וקו אמצעי הוא הבן, ולכך שרה המתנגדת לאברהם מדת הגבורה כמש"ל אות מ"ז, ולכך היא אויבת לישמעאל... (חלק ג קומץ המנחה עמוד מו)

...שכל אחד זיווגו הוא מה שיסד השי"ת להוציא כח השתדלותו לפועל, וזה נקרא בנין בית, ונקרא אשתו ביתו, שעל ידי זה נבנה ממנו בית קבוע וקיים לעולמי עד, והיא העזר כנגדו להוציא בגלוי כח הנעלם שבאיש... (חלק ה רסיסי לילה עמוד עט)

מכתב מאליהו:

אהבת המין היא פלא בכוחות הנפש. לכאורה נראה שאין תוכן ממשי באהבה זו, אלא שהיא עצת הבורא לקיום העולם. אבל הרי התאוה כבר נתונה בלב האדם וכן הכוסף לבנים, ואלה הלא יספיקו?

על כן נאמר כי אהבה זו באה על ידי השלימם זה את זה, כאמרם ז"ל "כל שאין לו אשה... אינו אדם שלם" (ב"ר י"ז). ובהיות האדם לבדו הנהו חסר, כי לא יוכל למלא את תפקידו. על כן בהיותם נותנים השלמה יאהבו זה את זה, כאשר נתבאר, כי הנותן יאהב. כי באהבתם כל שאיפתם היא ליתן ולהשפיע נחת ועונג זה לזה.

בזה יתבאר לנו עוד דבר נפלא: למה לרוב לא יארכו ימי האהבה הזו. כי בני האדם בכללם הם נוטלים ולא נותנים, וכאשר יחזק עליהם חוק הטבע (להעמיד תולדות) היו לנותנים ולאוהבים, אבל חיש מהר, אך תקל מהם יד הטבע, שבים להיות נוטלים כמו שהיו, וכל אחד ידרוש מרעהו אשר ימלא את חובותיו אשר התחייב לו. האפשרית אהבה במצב זה?

וכך אני אומר לזוג בעת שמחת כלולותם: הזהרו, יקרים, שתמיד תשאפו להשביע נחת זה לזה, כאשר תרגישו בשעה זו. ודעו כי ברגע אשר תתחילו לדרוש דרישות זה מזה, אשרכם מכם והלאה.

וישנם בבני אדם אשר לא יחפצו בנשואין, כי לא יוכלו להפרד מכח הנטילה אשר יחזק עליהם. וכן אלה אשר יחפצו במיעוט בנים, תופעה תדירית בדורנו, המה מגדולי הנוטלים - לא ירצו ליתן אפילו לבנים. (חלק א עמוד לח)

הרי האמת הפשוטה היא, שכל אדם בבחרו אשה לעצמו ימצא אחר כך בעבור השכרות ממנו, כי אין בה כלל ממה שחשב וטעות גדולה היתה בידו. ואפילו אלה בעלי התאוה אשר ילכו במשך שנים ימים ולילות את רעיהם מהמין השני, וחשבו ששכבר למדו להכירם היטב, אינם יודעים כלל מכוחותיהם וטבעיהם, ואין גם פעם אשר אחר חתונתם ימצאו שזו היא ממש במדות אשר חשבו שיש לה. ואם מדמה בנפשו שמצא טעם לחזור ממנה ולעזבה קודם שהסכימו לחתונה, וחושב כי הוא מפני שמצא בה דבר רע, גם זו טעם, כי הוא רק מפני שכעס עליה או מצא אחרת נאה ממנה, או הרגיש שהולכת עם אחר ונתקנא בה. כלל הדברים: בדבר זה אין לאדם עצמו שום מבינות, ואפילו החכם הגדול ביותר טועה, כי בכל מקום שיש יצר הרע אין הבחנה בין טוב לרע, רק על ידי יראת שמים ומלחמת היצר. ומה שאומרים שצריכים ללכת הרבה ביחד רק תואנה יבקשו ברמאות של יצר הרע למען התיר לעמם הפריצות הגדולה של ערבוב המינים, ולהוציא כל טפה של קדושה שיש בקרבם ולטמא את נפשם טומאת מחשבה ותאוה, ואומרים שאינם חוטאים כלל...

ומה שאמרו חז"ל (קדושין מ"א) "אסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה", היינו שמא אחר כך יכביד עליו יצרו בטענה שלא ראה אותה כלל ויגננה בעיניו. וכן יצחק לא קדש את רבקה עד בואה אליו, וזהו שנאמר "ויקח את רבקה" (בראשית כ"ד). אבל דבר זה נחשב צדדי וקטן, וכששלחו קרוביה את רבקה מארם נהרים לא היה ספק בידם שתנשא ליצחק, כי הראיה קודם הקדושין היתה רק לסתום פי היצר הרע. וזהו הטעם שיצחק סמך יותר על אליעזר תלמידו המובהק של אברהם, מאשר היה סומך על עצמו.

שכחתי להוסיף ראיה מן החיים. לכאורה היה צריך להיות, שכעת כאשר ידעו זה את זה הרבה קודם החתונה, שלא יהיו כל כך הרבה גטין כמו שהיו לפני חמשים או ששים שנה, כאשר האבות בחרו בחתן לבתם ובכלה לבנם. ומה נפלא הוא שהוא ממש להיפך... (שם עמוד עג)

...וכן אמרו רז"ל (יבמות ס"ג) "כל אדם שאין לו אשה אינו אדם", מפני שנותן ומקבל משלימים זה את זה. רבים טועים בענין האהבה לומר שבאה אם שני האוהבים שווים זה לזה, אך אין הדבר כך, אלא היא נמצאת בעיקר בין שנים שאינם דומים זה לזה, ויתר על כן עלולה להתפתח בין אלה שיש להם צדדים מנוגדים רבים, כי דוקא בגלל השוני שביניהם משלימים זה את זה, וזה שורש אהבתם. רק כשגוברת מדת הנטילה, שכל אחד דואג רק לעצמו, אז מתרבה המחלוקת והופכים שונאים זה לזה... (חלק ג עמוד לג)

וכן אמרו חז"ל (שבת ל"ב) "בעוון נדרים מתה אשתו של אדם, ובנים מתים כשהם קטנים". גם כאן הביאור שאשתו מתה בעוונה, ובניו באו לעולם לכתחילה לזמן קצר. אולם חז"ל ביארו כאן משום מה פוגע העונש בבעל ובאביהם. הרגיל לנדור ואינו מקיים, הרי זה לאות שאינו בא בנדרו אלא לדחות התעוררות פנימית על ידי שמבטיח הבטחות שוא להשקיט את מצפונו. בשמים אין נותנים אימון באיש כזה שיוכל לחנך את בניו לפנימיות ואמת, ועל כן אינו כדאי להגן עליהם. גם את אשתו נוטלים ממנו, משום שאין תכלית טובה בפריה ורביה שלו ובקיום ביתו, מאחר שלא יוכל לנהל את ביתו ולחנך את בניו לעבודת ה'. (שם עמוד רנג)

...ובאמת גם עתה גדרה ובחירתה הם להיות כלי לאיש, כאמרם ז"ל (סנהדרין כ"ב) "האשה גולם היא ואינה כורתת ברית אלא למי שעושה אותה כלי". וטבע האשה להרגיש כבודה וחשיבותה בכבודו וחשיבותו של בעלה. (והענין בזה הוא, כי תכלית האשה היא בבחינת "נר מצוה" וזו של האיש בבחינת "תורה אור", והיינו שבחירת האשה היא בתיקון הגשמיות במצוות ומעשים טובים להכין את הנר (הכלי הגשמי, דהיינו הבית), ובחירתו של האיש להתעלות בתורה ולהדליק את הנר באור תורה, שאור התורה הרוחני ימלא את הבית. וכמו שנר בלי אור אינו כלום, כך אור בלי נר אינו יכול להאיר, והיינו שבחירת האיש ובחירת האשה משלימות זו את זו. (חלק ד עמוד קטז)

כל הנפשות היו נכללות באדם הראשון, היינו שכל ה"אנוכיות" שבכל הבריות היו כלולות ב"אנכי" שלו, והגילויים של כל הבריאה היו תלויים בו לבד. אבל "ויאמר ה' אלקים לא טוב היות האדם לבדו" (בראשית ב' י"ח), אף על פי שענין זה של פירוד יש בו קצת ירידה, כי הוא הרחבת שטח הבחירה וזו הוספת הסתר בבריאה, מכל מקום כך רצה השי"ת. לא אמר "לא טוב לאדם להיות לבדו", אלא "לא טוב היות האדם לבדו", באופן מוחלט. והטעם ברור, כי בלי פרטיות לא שייכת שלימות הרגשת החסד, ובלי הרגשת חסד למטה לא שייך שירגיש אדם את גדר מעלת חסדיו ית'.

וכתב הגר"א ז"ל שמשום כך היו אדם וחוה מאוחדים מקודם למען כי אחר כך תהיה גם אהבתם שלמה, בלי הפרדה לא תיתכן מעלת האהבה והחסד, ואחר הפירוד - ההתפרטות -

צריכים הם לדעת כי באמת אחד הם, ויבינו שכל ענין ההפרדה היא כדי ללמוד מעלת החסד ושיוכלו להכיר חסדו ית'. (חלק ה עמוד רמו)