ואנו עד עתה ישבנו שם כל ימות השנה, כדי להכניע צד ההוא במדבר, עתה שהגיע הזמן של עבודת הקדש של צד הקדוש, אנו חוזרים לישוב, ששם הוא עבודת הקב"ה, ועוד, שעתה בראש השנה הגיע הזמן של נחש ההוא לבקש דין מלפני הקב"ה, ושם במדבר הוא שולט, ועל כן יצאנו משם ובאנו לישוב. (תצוה פז)
ובכתה את אביה ואת אמה ירח ימים ירח אלול (שאז זמן תשובה), שבו עלה משה אל ההר לבקש רחמים לפני הקב"ה כדי שיכפר לישראל על חטא העגל... (זהר חדש תצא ט)
דבר אחר עלה אלקים בתרועה, בראש חדש אלול עלה משה בהר והעבירו קול שופר במחנה משה עולה בהר, שלא יתעו עוד בעבודת אלילים, ונתעלה הקב"ה באותו שופר, שנאמר עלה אלקים בתרועה, לכך תקנו חכמים לתקוע בראש חדש חדש אלול בכל שנה ושנה. (תהלים מז, תשנד)
עשו ויעקב חלקו החדשים, עשו לקח תמוז אב, ויעקב אלול תשרי, וזה היה הענין בלעם ובלק רצה ליקח מישראל חדש אלול שהיה מתחילה שלו, ומלחמות סיחון ועוג היה בסוף אלול. (בלק)
...והיא כוונתם על מאמר "דרשו ה' בהמצאו" (ר"ה י"ח א'), רוצה לומר בעת שהוא מיוחד להיותו נמצא מצד התעוררותם כמו שבארנו, לא שיחד זמן למי שיבקש את ה', ובדרש אמרו ז"ל על ענין היותו קרוב, שראוי לכל להשתדל קודם ראש השנה בהפצר תפלות ובהערת תשובות כדי שיכנס בראש השנה בטהרת הלב, ומזה נהגו במקומות לקום בלילות ולקבוע תפלה בבית הכנסת בכל שני וחמישי של אלול, כדרך שעושין הכל בעשרת ימי תשובה בתחנונין ובדברי כבושין. (משיב נפש מאמר ב פרק א)
...וכן בכולם ראוי להקדים ולדרוש בענין היום זמן אחד קודם ליום, כדי להתעורר על עניני היום, ועל זה הצד התפשט המנהג בהרבה מקומות להקדים ולהרבות בתפלה מראש חודש אלול ולהעיר השחר בסליחות, כדי שיהיו מחשבותיהם זכות ונקיות בהגיע היום, יצא ראש חדש אלול בטהרה ונכנס תשרי בקדושה יום שלשים לאלול ובו קובעין תשרי... (שם פרק ב)
את לבבך ואת לבב - ראשי תיבות אלול, לכך נהגו להשכים ולהתפלל סליחות מראש חודש אלול ואילך, וכן "לולי האמנתי לראות בטוב ה'" (תהלים כ"ז י"ג), לולא הם אותיות אלול, שמאלול ואילך חרדתי לנגד ה'. (דברים ל ו)
...ולזה היתה התשובה בחודש שבו נברא העולם, להורות זה הטעם הנפלא, כי בחזור הגלגלים אל הנקודה אשר ממנה התחילו בבריאת העולם, יחדש הא-ל ית' את עולמו כמאז, על כן יורה חטאים בדרך, וזה שכתוב (תהלים נ"א) ורוח נדיבה תסמכני ותקבלני בתשובה, והריני כאלו נבראתי פעם ב'... (תהלים כח ג)
ירח ימים - ...ויבכה לפחות בחודש אלול ימי הרצון. (דברים כא יג)
הקדמונים נתנו סימן ארי"ה שאג מי לא ירא, ארי"ה ראשי תיבות אלול, ר"ה, י"כ, הושענה רבא, נהגו ישראל להתענות מראש חדש אלול עד יום הכפורים, שהם ימים שאומרים בהם סליחות ותחנונים, וסמכו על זה "אני לדודי ודודי לי" ראשי תיבות אלול, וסופי תיבות ד' יודין כנגד מ' יום, וכן "ומל ה' אלקיך 'את 'לבבך 'ואת 'לבב זרעך" ראשי תיבות אלול, שחודש זה מוכן לתשובה, ומסתברא מאחר שהוא החדש האחרון מהשנה לעשות בו תשובה על מה שפגם בכל השנה, ולא יכנס בראש השנה שהוא יום הדין מתועב ממעשיו הרעים אלא יתקן בחודש זה מה שעבר... (מסכת ראש השנה עמוד הדין, וראה שם עוד)
במדרש אם שמע תשמע... היא הבטחה גדולה כי לעולם אין תפלה חוזרת ריקם, וצריך האדם להיות עומד אצל הפתח עד שנתפתח לו, ויש זמנים שפותחים משמים כמו באלול ועשרת ימי תשובה, שהם ימי רצון, ולפי מה שאדם דופק כל ימי השנה כך נפתח לו באלה הימים אם כי וודאי כל השב פותחין לו עתה, אבל כל התפלות שלא היה להם עליה כל השנה מתעלין גם כן עכשיו, ובימים אלו מבקשין בשמים שיתעוררו בני ישראל בתשובה כמו שכתוב, קול דודי דופק פתחי לי וגו' היא בימים אלו שראשי נמלא טל... (דברים תבא תרמ"א)
במנחה בשבת עת רצון, וכן בחודש אלול ימי רצון, והלא השי"ת אין בו שינוי והוא למעלה מן הזמן, רק הפירוש שהשינוי הוא בזמן, שיש עת רצון שהזמן יכול לקבל הרצון והשפע מהנקודה שלמעלה מהזמן, ובשבת קדש שיש השפעה מהשי"ת לכל ימי השבוע מתקשר הזמן במה שלמעלה, וכן בחודש אלול קודם התחדשות השנה החדשה, ולכן אז עת רצון שיכולין להתדבק גם בעולם הזה במה שלמעלה... (שם אלול תרל"ד)
הרמז על אלול אני לדודי ודודי לי, כי הנה בני ישראל צריכין להעלות ולתקן כל הברואים... אבל בימי רצון הללו בסוף השנה צריכין להתדבק בשורש העליון, בשגם על ידי שכל השנה מתלכלכין בחטאים על ידי תערובות הרשעים בעולם צריכין לברח ולהציל את נפשותינו כענין חייך קודמין, וזהו הרמז ראש השנה למעשר בהמה, כי כל עניני עולם הזה ודאי יש בהם צורך גבוה, והאדם יש לו חלק בכל כדי לתקן הכל על ידו, אבל בימים אלו צריכין להפריש ולהרחיק מכל עניני עולם הזה כפי היכולת לקיים אני לדודי, ולזכור כי האדם נברא רק לעבודת הבורא ית', ובחודש אלול מתקיים אני לדודי, ועל ידי כן מתקיים בחודש תשרי ודודי לי, שהוא השפעת חיים וקדושה על כל השנה. (שם תר"מ)
הרמז לאלול אני לדודי ודודי לי, כי בזמן הזה נתעוררו בני ישראל בתשובה וזהו במעשיהם לעורר עת רצון בשמים, כמו שכתוב, מה הראשונים ברצון אף אחרונים ברצון, וזה נוהג בכל שנה גם כן, כי בפסח ושבועות היו מתנות שמים, כמו שהיה אז ביציאת מצרים ומתן תורה... (שם תרמ"א) הימים הללו מ' יום האחרונים שהיו ברצון הם עצמם מסייעין לבות בני ישראל לתשובה, כאשר דור המדבר היו חרדים מאד לה' בימים אלו, וכמו שהחטא נשאר לדורות, כמו שאמרו אין לך פקידה שאין בה מעון העגל, ממילא התשובה שעשו אז ותקנו החטא, בודאי היה גם כן לדורות, ומשה רבינו ע"ה תיקן בשורש נשמות בני ישראל בשמים... (שם תרמ"ג)
והנה מזל אלול בתולה, היינו שיש נקודה פנימית בנפש ישראל שאין שולט שם מגע נכרי, גן נעול מעיין חתום, ונקרא בתולה, ועל זה הנקודה נאמר אני לדודי, שלעולם לא נתרחקה זו הנקודה מדביקות בשורשה, ושמורה לשמו ית', אך לא בכל עת יכולין למצוא זו הנקודה, ועתה הזמן גורם שנתעוררו בני ישראל בתשובה ונתקרבו נפשות בני ישראל אליו ית', וכמו כן דודי לי הוא גם כן שיש למעלה מדות מיוחדים רק לבני ישראל... (שם תרמ"ז)
על חודש אלול רמזו הפסוק אני לדודי ודודי לי, ראשי תיבות אלול, דהנה בראש חודש אלול נתרצה הקב"ה לישראל במ' יום האחרונים, ונתגלה הי"ג מדות, כמו שכתוב "הנה אנכי כורת ברית", וזה היה על ידי התעוררות התשובה של בני ישראל, וכן לעולם יש התגלות הי"ג מדות בימים האלה לבני ישראל בכח התעוררות התשובה, דהנה עיקר גילוי הי"ג מדות הם בתשרי... והוא בחינת "בהמצאו", שמצד שאז נברא העולם מתגלה ידו הפשוטה לקבל שבים להמציא עצמו להנבראים במדותיו הטובים, אבל באלול ההתגלות בכח התעוררות בני ישראל, וזהו אני לדודי, ודודי לי הוא בתשרי, שכפי התעוררות באלול כך זוכין בתשרי... (שם תרס"א)
והגדנו על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה, דאדר קודם ניסן הוא כענין אלול קודם ראש השנה. והיינו דהנה בראש השנה ישראל מעוררין באתערותא דלתתא בשופר וצלותין ובעותין אתערותא דלעילא, אך ידוע בדברי האריז"ל דלכל אתערותא דלתתא באה מקודם אתערותא דלעילא, וזה נותן כח לעשות אתערותא דלתתא לעורר לעילא ביתר שאת, ובאלול נפתחו לישראל י"ג מכילין דרחמי, וכמים פנים לפנים מביאים התעוררות אהבה בלב ישראל להכין לבבם לעבודת ירחא שביעאה... אך ידוע דלכל ההארות הבאות מלמעלה צריכין לעשות להן חפץ של מצוה שזה יהיה כלי להחזיק ההארה ההיא, ואם לאו לעומת שבאה כן תלך, וזהו שהתקינו באלול לתקוע בשופר כדי שיהיה כלי להארה, ובדוגמא זו הוא אדר קודם ניסן... (שמות משפטים תרע"ח)
לא תלמד לעשות וגו'... וכך הוא הפירוש, לא תלמד, וכשלא תלמד ממילא לא ימצא בך, וכמו להבדיל תלמוד תורה כנגד כולם, שהלימוד כולל ומקיף את העשיה... כן להבדיל בקדושה, כל המצוות ועניני ירחא שביעאה הכל נכלל בלימוד של מסכתות הללו, ר"ה ויומא וסוכה. ועל כן כל בעל נפש מחויב לגזול מעתותיו הספורות ולקבע לימוד מסכתות הללו בימי אלול שהוא הכנה לירחא שביעאה, הגדול לפי גדלו והקטון לפי קטנו. (דברים שופטים תרע"ה)
ונראה שדוגמתו הוא ענין אלול לפני ראש השנה, שבראש השנה שרי האומות באין ומקטרגים כבמדרש, ונזקקים להתעוררות מדת דעת העליונה על ידי ישוב הדעת של ישראל למטה, וזהו ענין התקיעות... היינו התישבות הדעת, בזה מעוררין את מדת דעת העליונה ומסתלק הקטרוג, וזהו ענין חודש אלול ותקיעותיו להכין לבבם בהתישבות הדעת לסלק כל טירוד ובלבול הדעת ולהרגיל את עצמם לכוון בתפילה... וידוע עוד דאלול הוא החודש הששי מתיחס למדת יסוד שעולה עד הדעת, וכמו שרמזו ז"ל בהא דאין קישוי אלא לדעת, ובאמת אין לך דבר המבלבל את הדעת כפגם ברית, וידוע בספרים הקדושים דאלול מסוגל לתיקון פגם ברית, ולעומת התיקון זוכין לישוב הדעת, והוא הכנה דרבה לראש השנה, ובזה ישראל נוצחין דינא. (שם תרע"ח)
ויש לומר נמי שזהו ענין אלול לפני ראש השנה, דבזוהר הקדוש (ח"ג ק') דבראש השנה דינין קשין מתעברין מעלמא, מאן דינין קשין, אלו רשעים גמורים, והקדים לזה חודש אלול שמאליהן נפתחין י"ג מכילין דרחמי, ומחמת זה אין הדינין קשין כל כך דבקים ומתפרדים בראש השנה כמוץ יסוער מגורן, ואולי לזה הענין קורין פרשת בכורים באלול קודם ראש השנה, כדי להסמיך ענין לו, והיא הארה לאדם שלא ישב בחיבוק ידים וישכיל וידע שהגיעה עת מוכשרת להכין לבבו לירחא שביעאה, באשר קדמה שכינה ואתיא. (שם תבא תרע"ח)
וזהו ההכנה בחודש אלול שהוא קודם תשרי, שבתשרי עתידין להגאל לר' אליעזר דסבירא ליה שבתשרי נברא העולם, והיינו על ידי תשובה... ואף ר' יהושע מודה בזה, רק דסבירא ליה דאף אם חס ושלום אין עושין תשובה גם כן נגאלין, כמו שנאמר ולא בכסף, לא בתשובה וכו', ולכן סבירא ליה דבניסן עתידין להגאל, שהוא חודש של רחמים, כמו שהיה גאולת מצרים אף שהיו משוקעים שם, אבל לכל הדעות אם עושין תשובה בתשרי עתידין להגאל, ועל זה נברא חודש אלול באות י' במעשה, היינו לתקן המעשה שיהיה בחכמה, שהוא מאמר יהי אור, והיינו דברי תורה...
והאר"י הקדוש שחשב י"ב החדשים כנגד י"ב השבטים, חשב חודש אלול כנגד שבט גד, והוא על פי שאמרו (ב"ר ע"א), בא גד, בא מי שעתיד לגדד משתיתן של אומות העולם, ומנו אליהו, והיינו שחודש זה הוא כנגד נפש זה, שהוא יגלה כל התורה שבעל פה שיכול לגלות בעולם הזה, כמו שמצינו (מנחות מ"ה), פרשה זו אליהו עתיד לדרשה... (ראש חדש אלול ג, ועיין שם עוד)
...וזה כוונת הפסוק "שאו זמרה וגו' תקעו בחודש שופר" וגו', ומה שמחה כל כך בשופר, והלא הוא ילולי יליל? אבל יש רפואות שרפואתם היא להפחיד את החולה ובזה יתרפא, וזהו הכתוב "הרנינו וגו' לאלקי יעקב", אף כי אלקים דין הוא, אבל הוא להפחיד בתקיעת שופר, כדי לקבל עליו עול מלכות שמים במלכיות, ונמצא כי הפחד יהיה רפואתו מהיסורים היותר קשים... (חלק א טז)
נשאלתי מהי עבודתנו המיוחדת לימי הדין, ואמנם לכאורה שאלה שאינה מובנה היא, מדוע תהיה שאלה מיוחדת לנו בזה? הלא ידועה היא העבודה בימים אלו, למוד המוסר למען התחזק בעבודת ה' ויראתו. ודבר זה אינו ענין שנתחדש בימי בעלי המוסר, אלא מימות עולם למדו מוסר בימים אלו. ולא רק חסידים ואנשי מעשה, כי אם אפילו בעלי בתים ועוסקים במסחר התחזקו ולמדו מוסר... ומדוע נבקש לנו עבודות מיוחדות?... (חלק ג עמוד צה)