(ראה גם: גאולה, מילה, משיח, פנחס)
ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי... וילך ויעש כדבר ה' וילך וישב בנחל כרית אשר על פני הירדן. והערבים מביאים לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב, ומן הנחל ישתה... קום לך צרפתה אשר לצידון וישבת שם, הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך... ויתמדד על הילד שלש פעמים ויקרא אל ה' ויאמר, ה' אלקי תשב נא נפש הילד הזה על קרבו. וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי... (מלכים א יז א)
ויהי ימים רבים ודבר ה' אל אליהו בשנה השלישית לאמר, לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה... ויהי כראות אחאב את אליהו, ויאמר אחאב אליו האתה זה עוכר ישראל. ויאמר לא עכרתי את ישראל כי אם אתה ובית אביך בעזבכם את מצות ה' ותלך אחרי הבעלים. ועתה שלח קבץ אלי את כל ישראל אל הר הכרמל... ויגש אליהו אל כל העם ויאמר עד מתי אתם פסחים על שתי הסעיפים אם ה' האלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו ולא ענו העם אתו דבר... ויתנו לנו שני פרים ויבחרו להם הפר האחד וינתחהו וישימו על העצים ואש לא ישימו, ואני אעשה את הפר האחד ונתתי על העצים ואש לא אשים. וקראתם בשם אלהיכם ואני אקרא בשם ה', והיה האלקים אשר יענה באש הוא האלקים, ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר... ויאמר אליהו לכל העם גשו אלי ויגשו כל העם אליו, וירפא את מזבח ה' ההרוס... ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלקים בישראל ואני עבדך, ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה. ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' אלקים, ואתה הסבת את לבם אחרנית. ותפל אש ה' ותאכל את העלה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה. וירא כל העם ויפלו על פניהם, ויאמרו ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים. ויאמר אליהו להם תפשו את נביאי הבעל איש אל ימלט מהם, ויתפשום, ויורידם אליהו אל נחל קישון וישחטם שם... ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו, וירץ לפני אחאב עד באכה יזרעאלה. (שם יח א)
ותשלח איזבל מלאך אל אליהו לאמר, כה יעשון אלהים וכה יוספון כי כעת מחר אשים את נפשך כנפש אחד מהם. וירא ויקם וילך אל נפשו ויבא באר שבע אשר ליהודה, וינח את נערו שם. והוא הלך במדבר דרך יום ויבא וישב תחת רתם אחת, וישאל את נפשו למות, ויאמר רב עתה ה' קח נפשי כי לא טוב אנכי מאבתי. וישכב ויישן תחת רתם אחד, והנה זה מלאך נגע בו ויאמר לו קום אכול. ויבט והנה מראשתיו עגת רצפים וצפחת מים, ויאכל וישת וישב וישכב... ויקם ויאכל וישתה וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים חרב. ויבא שם אל המערה וילן שם, והנה דבר ה' אליו ויאמר לו מה לך פה אליהו. ויאמר קנא קנאתי לה' אלקי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב, ואיותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה. ויאמר צא ועמדת בהר לפני ה' והנה ה' עבר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים ומשבר סלעים לפני ה' לא ברוח ה', ואחר הרוח רעש לא ברעש ה'. ואחר הרעש אש לא באש ה', ואחר האש קול דממה דקה... וילך משם וימצא את אלישע בן שפט והוא חרש שנים עשר צמדים לפניו, והוא בשנים העשר ויעבר אליהו אליו וישלך אדרתו אליו. ויעזב את הבקר וירץ אחרי אליהו ויאמר אשקה נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך, ויאמר לו לך שוב כי מה עשיתי לך... (שם יט ב)
ויהי דבר ה' אל אליהו התשבי לאמר. קום רד לקראת אחאב מלך ישראל אשר בשומרון, הנה בכרם נבות אשר ירד שם לרשתו. ודברת אליו לאמר כה אמר ה' הרצחת גם ירשת, ודברת אליו לאמר, כה אמר ה' במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דמך גם אתה... וגם לאיזבל דבר ה' לאמר, הכלבים יאכלו את איזבל בחל יזרעאל... (שם כא יז)
ומלאך ה' דבר אל אליה התשבי קום עלה לקראת מלאכי מלך שמרון, ודבר אלהם המבלי אין אלקים בישראל אתם הולכים לדרוש בבעל זבוב אלהי עקרון. ולכן כה אמר ה' המטה אשר עלית שם לא תרד ממנה כי מות תמות, וילך אליה... ויאמרו אליו איש בעל שער ואזור עור אזור במתניו, ויאמר אליה התשבי הוא. וישלח אליו שר חמשים וחמשיו ויעל אליו והנה ישב על ראש ההר, וידבר אליו איש האלקים המלך דבר רדה. ויענה אליהו וידבר אל שר החמשים ואם איש אלקים אני תרד אש מן השמים ותאכל אתך ואת חמשיך, ותרד אש מן השמים ותאכל אתו ואת חמשיו... (מלכים ב א ג)
ויהי בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים, וילך אליהו ואלישע מן הגלגל. ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל, ויאמר אלישע חי ה' וחי נפשך אם אעזבך, וירדו בית אל... ויקח אליהו את אדרתו ויגלם ויכה את המים ויחצו הנה והנה, ויעברו שניהם בחרבה. ויהי כעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך, ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. ויאמר הקשית לשאול, אם תראה אתי לקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהיה. ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם, ויעל אליהו בסערה השמים. ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד, ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים... (שם ב א)
הנה אנכי שלח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם. (מלאכי ג כג)
ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא לאמר, כה אמר ה' אלקי דויד אביך תחת אשר לא הלכת בדרכי יהושפט אביך ובדרכי אסא מלך יהודה... (דברי הימים ב כא יב)
ועוף יעופף על הארץ, זה הוא אליהו העף כל העולם בארבע עפיפות, להיות שם באותה ברית מילה הקדושה, וצריך לתקן לו כסא ולהזכיר בפיו זה כסא של אליהו, ואם לא אינו שורה שם. (הקדמה רכה)
...על הארץ זה אליהו הנמצא תמיד בארץ, (הנוקבא דז"א מכונה ארץ כנ"ל, ואליהו נמשך מבחינת הנוקבא דז"א ונמצא עמה תמיד) אינו נמצא מצד או"א שהרי הוא עף בארבע עפיפות... (בראשית ב קסו)
עוד אמר ר' אבא בשעה שהאדם מעלה את בנו להכניסו בברית הזה קורא הקב"ה אל פמליא שלו, (דהיינו למלאכי מרום), ואומר ראו טיבה של הבריה שעשיתי בעולם, בה בשעה מזדמן אליהו ומעופף העולם בד' עפיפות ונזדמן שם. ועל כן למדנו, שאדם צריך לתקן כסא מיוחד לכבודו של אליהו, ויאמר, זה הכסא של אליהו, ואם אינו אומר אינו שורה שם, והוא עולה ומעיד לפני הקב"ה.
רבי יהודה היה מצוי לפני ר' שמעון, והיו עוסקים במקרא הזה, שכתוב, וירפא את מזבח ה' ההרוס, מהו כאן וירפא, תא חזי, בימי אליהו ישראל כולם עזבו את הקב"ה, ועזבו את הברית קדש שלהם, כשבא אליהו ראה שבני ישראל עזבו את הברית קדש, והברית הוסר מהם, כיון שראה אליהו את זה בא לתקן הדבר אל מקומו, היינו שבא לתקן היסוד שיהיה ראוי לזווג עם המלכות שזה נבחן לרפואת המזבח שהיא המלכות, כמו שכתוב לפנינו.
כיון שהקריב הדבר למקומו, דהיינו שתקן היסוד להקריבו למלכות, נתרפא הכל, זהו שכתוב, וירפא את מזבח ה' ההרוס, שזה הוא הברית שהיה נעזב מהעולם, (פירוש המלכות נקראת מזבח ה', ונהרסה, מסבת הברית, שעזבו בני ישראל), וכתוב ויקח אליהו שתים עשרה אבנים למספר שבטי בני יעקב, זהו התיקון של מזבח ה', דהיינו תקון ההריסה ורפואתו, כי פגם הברית מהרס את בנין המלכות כי ט' ספירות תחתונות שלה נהרסות ונופלות לקליפות, ותקון הברית חוזר ובונה אותה בעשרה ספירות, שבסוד הארת החכמה הן נחלקות לי"ב שזה סוד י"ב אבנים... (נח (קנז, ועיין שם עוד)
תא חזי, בתחילה כתוב מה לך פה אליהו וגו', וכתיב קנא קנאתי לה' וגו' כי עזבו בריתך וגו', אמר לו (הקב"ה לאליהו), חייך בכל מקום שירשמו בני רשימה קדושה הזו בבשרם, אתה תזדמן שם, והפה שהעיד שישראל עזבו ברית, הוא יעיד שישראל מקיימים הברית, והנה למדנו על מה נענש אליהו לפני הקב"ה, משום שאמר דברי האשמה על בניו, כי אמר כי עזבו בריתך בני ישראל. (לך לך שפו)
...ג' מפתחות בידו של הקב"ה ולא מסרם לא ביד מלאך ולא ביד שרף, מפתח של חיה, ושל גשמים, ושל תחיית המתים, בא אליהו ונטל השנים, של גשמים ושל תחיית המתים, ואמר רבי יוחנן לא נמסר ביד אליהו אלא אחת, דאמר ר' יוחנן כשבקש אליהו להחיות בן הצרפית, אמר לו הקב"ה לא יאות לך למיסב בידך שתי מפתחות, אלא תן לי מפתח הגשמים ותחיה המת, והיינו דכתיב לך הראה אל אחאב וגו' ואתנה מטר, לא אמר ותן מטר, אלא ואתנה. (וירא תיב)
ויספר שר המשקים וגו' ר' אלעזר פתח ואמר, ויהי בעברם וגו' ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, כאן יש להסתכל, ומקרא הזה פליאה, ואליהו אמר אל אלישע, שאל מה אעשה לך, וכי ברשותו הוא, והלא ברשותו של הקב"ה הוא, ועוד, שאלישע גם כן היה יודע, מהו הטעם שאמר ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. אלא ודאי מי שנתאחד בשמים וארץ וכל העולם, איך לא יהיה זה ברשותו, ודאי הוא, שאליהו ושאר צדיקים הקב"ה עושה רצונם של הצדיקים תמיד, שכתוב רצון יראיו יעשה, וכל שכן, אותו רוח הקדוש שעליו, שיורש אותו הצדיק אלישע, כי היה המשמש שלו וראוי ליורשו... (וישב רנז, ועיין שם עוד וערך אלישע)
רבי יוסי פתח תא חזי שנים היו שהטיחו דברים כנגד הקב"ה, משה ואליהו, משה אמר למה הרעות לעם הזה, ואליהו אמר הרעות להמית את בנה, ושניהם אמרו דבר אחד... פירושו נתת רשות לסטרא אחרא לטול נשמתו של זה, וזהו אמר הרעות, והכל הוא סוד אחד. משום שהקב"ה אמר לאליהו הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך, וכל מי שזן ומפרנס למי שנצרך לו וכל שכן בימי רעב הוא מתאחד ונאחז בעץ החיים, וגורם חיים לעצמו ולבניו, ובארוהו, ועתה אמר אליהו, כל מי שמקיים נפש בעולם זוכה חיים לעצמו, וזוכה להתאחד בעץ החיים, ועתה שולט עץ המות, צד הרע, על האלמנה אשר צוית אותה לכלכלני, משום זה אמר הרעות. (ויגש עב)
אמר ר' חייא, וכי אליהו כיון שהוא גזר והקב"ה מקיים, והוא גזר על השמים שלא להוריד טל ומטר איך היה מפחד מאזבל, ששלחה אליו ככתוב, כי כעת מחר אשית את נפשך כנפש אחד מהם, ומיד פחד וברח על נפשו. אמר לו ר' יוסי הרי בארוהו שהצדיקים אינם רוצים להטריח לאדונם במקום שהנזק מצוי לעין, כמו שמואל שאמר איך אלך ושמע שאול והרגני... וגם כן אליהו, כיון שראה שהנזק מצוי לא רצה להטריח את אדונו.
אמר לו, אני שמעתי כאן דבר, כי באליהו לא כתוב בו ויירא וילך אל נפשו, אלא וירא שראה ראיה, ומה ראה, אלא שראה שמכמה שנים הלך אחריו מלאך המות, ולא נמסר בידו, ועתה וילך אל נפשו, שהלך לקיום של הנפש, ומי הוא הוא עץ החיים, כדי להתדבק שם, (ומלאך המות לא ילך אחריו יותר)...
תא חזי מה כתיב, והנה רכב אש וסוסי אש וגו', כי אז נתפשט הגוף מן הרוח, ונסתלק שלא כדרך שאר בני אדם, ונשאר מלאך קדוש כשאר קדושים עליונים, ועושה שליחות בעולם כמו מלאך, ובארוה, שהנסים שעושה הקב"ה בעולם, נעשים על ידו...
אמר לו הקב"ה עד מתי אתה מקנא לי, סגרת הדלת, שהמות לא ישלוט עליך לעולם, והעולם אינו יכול לסבלך שתמצא עם בני, (שאתה מקטרג עליהם), אמר לו כי עזבו בריתך בני ישראל, אמר לו, חייך שבכל מקום שבני אדם יקיימו ברית הקודש אתה תהיה מצוי שם.
תא חזי מה גרם דבר ההוא של אליהו, שכתוב, והשארתי בישראל וגו' אמר לו הקב"ה מכאן ולהלאה שלא יכול העולם לסובלך עם בני, כי תקטרג עליהם, ואת אלישע וגו', יהיה נביא אחר לבני, ואתה תסתלק למקומך. (שם עח)
אליהו מה כתוב בו, ויבא וישב תחת רתם אחד וגו' אמר, רבונו של עולם, אשה אחת שלחת לישראל ודבורה שמה, שכתוב והיא יושבת תחת תמר דבורה, זה הוא רתם (שאליהו ישב תחתיו), והחזירה אותם למוטב, שכתוב עד שקמתי דבורה, ואני באתי ביניהם והכרזתי לפניהם ואיני יכול (להחזירם בתשובה. בעוד שהיה יושב נגלה עליו הקב"ה, אמר לו מה לך פה אליהו, בתחלה היית מקטרג ומקנא על ברית, (דהיינו בימי משה), ומשראיתי בך שאתה מקנא עלי בברית ההוא לקחתי אותו, ברצונו של משה, ונתתי אותו לך, עד שמשה אמר הנני נותן לו את בריתי שלום, (כי פנחס הוא אליהו), ועתה הוא שלך, אינו ראוי לך לקטרג עליו, היה לך להניח את קנאתך לי, כמו בתחלה שהיה הברית שלי, ונתתי אותו לידי אחר ולא קטרגתי עליו.
מה לך פה, מהו פה, ברית קדש הוא פה ה', (שעליו נאמר הנני נותן לו את בריתי שלום, ואמר לו הקב"ה), כיון שלא רצית להניח הפה שלך, (דהיינו פה המקנא על הברית), ישוב הפה (שנתתי לך, דהיינו ברית שלום), למקום פה ההוא (שמקודם לכן דהיינו לה') למדנו, שבשעה ההיא עבר ממנו מתנה ההוא שנתן לו משה, דהיינו ברית שלום, שלמדנו, מה שכתוב וילך בכח האכילה היא וגו' עד הר האלקים חורבה, היינו לבקש משם, וכי משם הוא מבקש, (הלא מה' מבקשים, ומשיב) אלא לבקש מה שהיה לו בתחילה מאותו שירש בהר האלקים ברית הזה, (שהוא משה) פנחס הוא אליהו, ודאי הם במדרגה אחת, אמר לו משה, אין אתה יכול לקבל ממני ברית שלום, אלא לך לילדי ישראל, (דהיינו לברית מילה של ילדי ישראל), ומהם תרויח סוד הברית, והם יתנו לך, וכן עשה). (כי תשא מד)
דבר אחר מי עלה שמים, זהו אליהו, כתוב בו ויעל אליהו בסערה השמים, וכי איך היה יכול אליהו לעלות השמים, והרי השמים כולם אינם יכולים לסבול אפילו כגודל גרעין חרדל מגוף של עולם הזה, ואתה אומר ויעל אליהו בסערה השמים. אלא כמו שאתה אומר, וירד ה' על הר סיני, וכתוב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, וכי הקב"ה שהיה בהר סיני וכתוב, ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר, איך היה יכול משה לעלות אליו, אלא במשה כתוב, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, שנכנס בענן כמי שמתלבש בלבוש... אף כך אליהו, שכתוב ויעל אליהו בסערה השמים, הוא שנכנס בסערה ההוא ונתלבש בסערה ההוא, ועלה למעלה.
ומצאתי סוד בספרו של אדם הראשון, שאמר באלו תולדות שיבואו לעולם, שיהיה רוח אחד שירד לעולם בארץ, ויתלבש בגוף, ושמו אליהו, ובגוף ההוא יסתלק (מן העולם), ויתפשט מגופו וישאר בסערה, וגוף אחר של אור יזדמן לו, להיות בו בין המלאכים, וכאשר ירד (לעולם הזה), יתלבש בגוף ההוא שנשאר בעולם ההוא, (דהיינו בסערה), ובגוף ההוא יראה למטה, ובגוף האחר (של אור) יראה למעלה, וזה הוא סוד של מי עלה שמים וירד, שלא היה אדם שרוח שלו יעלה לשמים (אחר הסתלקות הגוף), וירד אחר כך למטה, כמו אליהו שהוא עלה למעלה וירד למטה.
דבר אחר מי עלה שמים זה אליהו, וירד, זהו יונה, שהורידו הדג לתוך התהומות למעמקי הים, יונה בא מכוחו של אליהו, (שהיה לו נפש אליהו, לפיכך) אליהו עלה, ויונה ירד, זה שאל נפשו למות וזה שאל נפשו למות, ומשום זה נקרא בן אמתי, שכתוב, ודבר ה' אמת בפיך.
מי צרר מים זה אליהו, שקשר קשר המים בעולם, ולא ירד טל ומטר השמים, בשמלה זה אליהו, שהיה מביא אדרתו לעשות נסים, (שבקע בה הוא ואלישע את הירדן), מי אסף רוח בחפניו זה אליהו, שהחזיר רוחו של אדם לתוך גופו (אחר שמת).
מי הקים כל אפסי ארץ, זה אליהו, שאחר שצרר המים ונשבע על המטר, הנה אחר כך חזר בתפלה, והקים כל העולם, שירד מטר, וניתן מזון לכל, מה שמו, זה אליהו, ומה שם בנו, זה אליהו, מה שמו כשעלה למעלה, הוא אליהו, ומה שם בנו, היינו כשירד למטה, ונעשה שליח לעשות נסים, זה אליהו. (ויקהל מד)
קמו כולם ואמרו רועה נאמן, אתה הוא האומן, שנאמר בך משה קבל תורה מסיני... תלמיד בקי שלך, (הנזכר לעיל), מי הוא, הרי אנו רואים שאמרו, הכל יהא מונח עד שיבא אליהו, (הרי שאליהו הוא התלמיד בקי שלך). אמר להם ודאי כך הוא, שאליהו הוא תלמיד חבר, שעליו נאמר בן אהרן הכהן (דהיינו כמי שאומר פנחס הוא אליהו), וכעין שנאמר באהרן, הוא יהיה לך לפה, אף כך בנו אליהו יהיה לי לפה... יבא לתקן כל אלו הספיקות ולתרץ אותם. (צו לג)
...ותאנא מיום שנברא העולם, עומדות (נשמות הצדיקים הגדולים) לפני הקב"ה, ומתעכבות לפניו, (והקב"ה מסתכל בהן כנ"ל), עד שמגיע הזמן להורידן בארץ, (דהיינו שיתלבשו בגוף), והן שולטות למעלה ולמטה, זה שאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו, אשר אני עומד לא כתוב, אלא אשר עמדתי, (והיינו מטרם שירד לעולם הזה), אחר כך חזר למקומו לשמים ועלה לחדרו. (ונשמות) אחרות אינן עולות למקומן עד שימותו, משום שלא עמדו מקודם לכן, (לפני הקב"ה באותה המעלה) כמו האחרים, (דהיינו חנוך ואליהו, שזכו לעלות למקומם בעודם בחיים), ומשום זה נעשה אליהו שליח ומלאך למעלה, וכן חנוך, ואלו הם שנתדבקו ביותר בהמלך... (אחרי רכ)
פירוש אחר, כשנפרדה הנשמה מן הגוף, ורוצה ללכת לעולם ההוא, לא תכנס לעולם ההוא עד שנותנים לה גוף אחר מן אור, ואחר כך יכולה לכנוס, ומן אליהו תדע זאת, שהיה לו ב' גופים, אחד שבו נראה למטה לבני אדם, ואחד שבו נראה למעלה בין מלאכים עליונים הקדושים. וכל כמה שהגוף לא נקבר צער הוא לנשמה, ורוח הטומאה מוכן לשרות עליו ולטמא הגוף ההוא. (אמור ח)
אליהו, קום פתח עמי במצות, כי אתה עוזר לי בכל צד, כי עליך נאמר בתחילה, פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן, (ופנחס זה הוא אליהו), ובן אהרן, ודאי שהוא אח שלו, אח לצרה יולד. (נשא פא)
אמר אליהו (לרעיא מהימנא), רעיא מהימנא, הרי השעה היא לעלות למעלה, ולהביא הגאולה השלמה, אמור אתה עלי בשבועה, (כלומר שתשביעני למהר הגאולה), כי בשבילך אני רוצה לעלות, כי נתן לי הקב"ה רשות להתגלות לך בבית האסורים שלך, בקבורה שלך, ולעשות עמך טוב, כי אתה מחולל מעונות העם... (שם קא ועיין שם עוד)
אמר ר' שמעון, תמה אני על אותו חגור מתנים בעל השער, (שהוא אליהו), למה לא נמצא באדרא שלנו, בזמן שנתגלו אלו הדברים הקדושים, בתוך כך בא אליהו, ושלש טפות אור מאירים בפניו, אמר לו ר' שמעון מה הטעם, לא היה נמצא אדוני בשעת היין החקוק (וערוך) לאדונו, ביום השמחה... אמר לו (אליהו), חייך רבי, ז' ימים מטרם שנכנסתם לאדרא שלכם, בחרו לפני הקב"ה כל אלו שיבואו ויהיו נמצאים עמו באדרא, ואני הייתי מוכן שם, ורציתי להמצא לפניו (באדרא), ואז קשרוני בכתפי ולא יכולתי (ללכת), כי ביום ההוא שלחני הקב"ה לעשות נסים לרב המנונא סבא וחבריו, שנמסרו לארמון המלך, ועשיתי להם נס, שהפלתי בשבילם הכותל של היכל עמלך, ונסתבכו בקשרי הכותל (ונפלו עמו), ומתו ארבעים וחמשה שרים, והוצאתי את רב המונא וחבירו והשלכתי אותם לבקעת אונו וניצולו, וערכתי לפניהם לחם ומים כי לא אכלו שלשה ימים, וכל אותו היום (שהייתם באדרא) לא נפרדתי מהם... (שם אדרא רבא שנט, ועיין שם עוד)
אמר ליה רעיא מהימנא, יפה אמרת, אבל משום שאליהו הוא פינחס, שקנא על הברית, צריכים לחדש בו דברים גדולים, כי פרשה הזו כתובה בתורה על שמו (של אליהו שהוא פנחס), שעליו נאמר קנא קנאתי שהם ב' קנאות, א' בש-די של מעלה (שהוא יסוד דז"א), והשניה בש-די של מטה (שהוא מטטרון הנקרא ש-די), ומשום זה עשה ב' שבועות בשניהם, וכתוב ב' פעמים לא לא... (פנחס לו)
...ובו רכב אליהו ועלה לשמים, זה שאמר, ויעל אליהו בסערה השמים, ובו, ויען ה' את איוב מן הסערה, ומשום זה העמידו חכמי המשנה עליו, איזה גבור הכובש את יצרו... (שם תפז, ועיין שם עוד, ועיין כי תצא קכה)
ועוד אמר ר' אליעזר, אף על פי שיהיה הצדיק גדול מכל העולם, אם יאמר רע לפני הקב"ה או שטנה על ישראל, עונשו גדול מכולם, שלא מצאנו צדיק טוב כאליהו בכל הדור, ומשום שאמר שטנה על ישראל, שכתוב, כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחותיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב, בה בשעה חרה לו הרבה. תא חזי מה כתוב בו, ויבט והנה מראשותיו עוגת רצפים, מהו רצפים, אמר הקב"ה זה ראוי שיאכל, מי שאומר שטנה על בני.
אמר ר' אליעזר מה שכתוב, וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה עד הר האלקים חרבה, וכי בכח אכילת עוגת רצפים הלך כל כך, אלא אמר ר' אליעזר, השליך הקב"ה שינה על אליהו והראוהו ענין של משה, שישב לפניו ארבעים יום וארבעים לילה, ובזמן שהיה שם עבדו ישראל את העגל, ומשום שהיה ארבעים יום וארבעים לילה שלחם לא אכל ומים לא שתה לא זז משם עד שמחל להם הקב"ה. אמר לו הקב"ה לאליהו, כך היה לך לעשות, ועוד שהיה לך לראות שהם בני, בני האהובים שקבלו את תורתי בהר חורב, וזה הוא שכתוב וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום וארבעים לילה, דהיינו שראה ענין של משה שנתעכב לפניו מ' יום ומ' לילה, וענין של ישראל שקבלו התורה בהר חורב, וזהו שכתוב, עד הר האלקים חורבה.
א"ר יצחק לא זז אליהו משם עד שנשבע לפני הקב"ה להורות זכותם של ישראל תמיד, וכל מי שעושה זכות (אליהו) מקדים ואומר לפני הקב"ה כך וכך עשה עתה פלוני, ואינו זז משם, עד שיכתבו זכותו של האיש, שכתוב, ויכתב בספר זכרון לפניו. (זהר חדש נח קכד)
והא כתיב ויעל אליהו בסערה השמים, רבי נחמיה ורבי יהודה אמרי, כשהעלה הקב"ה לאליהו לרקיע, עמד מלאך המות כנגדו. אמר ליה הקב"ה על מנת כך בראתי שמים, שיעלה אליהו לשם. אמר ליה מלאך המות, רבונו של עולם, עכשיו יהיה פתחון פה לבריות, אמר ליה הקב"ה אין זה כשאר בריות, ויכול הוא להעביר אותך מן העולם, ואינך יודע כחו, אמר ליה, רבונו של עולם, תן לי רשות וארד אליו, אמר ליה רד, מיד ירד, כיון שראה אותו אליהו הכריחו תחת רגליו ובקש להעבירו מן העולם, ולא נתן לו הקב"ה רשות, מיד כפף אותו תחתיו, ועלה לשמים, דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים. (שם רות לד)
יום אחד שאל רבי נתן לרבי יוסי בן חנינא, ואמר לו, אליהו היה לו בן או לא, אמר לו דבר אחר היה בו, (שאינו דומה לאנשים אחרים), וכתוב אל תגעו במשיחי ובנביאי אל תרעו, מהו אל תרעו, היינו אל תעשו עצמכם רעים וחברים לנביאי, (דהיינו שלא תרצו להבין מעשיהם כמו שאתם מבינים מעשי חברכם), והקב"ה בחר בהם, והבדילם מישראל לעבודתו, והכניסם בהיכלו, מכל שכן מי שהוא מלאך בשמים, (דהיינו באליהו), אתה שואל עליו.
ר' יוחנן אמר (אליהו) משבט גד היה, רבי נהוראי אומר, אליהו דבר אחר היה בו, (שלא כשאר אנשים), שכתוב מי עלה שמים וירד, מי עלה שמים, א"ר אלעזר משמיה דר"ש זה הוא אליהו, וירד, מקודם לכן, (דהיינו שנשמתו ירדה ונתלבשה בגוף כשנולד). וקשיא דרבי אליעזר (שאמר משבט גד היה), על ר' אלעזר, שאמר אליהו זה פנחס, אם בשביל שקינא להקב"ה, שזה קינא וזה קינא, אינו כן, (שלא מסברא אומר כך), דא"ר אליעזר כתוב, קנא קנאתי, (פירושו), קנא בשטים, וקנאתי כאן, אמר לו הקב"ה עד מתי אתה מקנא לשמי... (שם תמד)
אליהו תבע כבוד האב ולא כבוד הבן, שנאמר קנא קנאתי לה' צב-אות וגו', ומה נאמר, ויאמר לך שוב לדרכך מדברה דמשק וגו', ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל, ואת אלישע בן שפט תמשח לנביא תחתיך, שאין תלמוד לומר לנביא תחתיך, אלא שאי אפשי בנבואתך. (בא הקדמה)
וזה אחד משלשה דברים שאליהו עתיד להעמיד לישראל, צלוחית המן, וצלוחית של מי נדה, וצלוחית של שמן המשחה, ויש אומרים אף מקלו של אהרן שקדיו ופרחיו. (בשלח-ויסע פרשה ו)
תניא אמר ר' יוסי, פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל, בא אליהו זכור לטוב ושמר לי על הפתח עד שסיימתי תפילתי, אמר לי שלום עליך רבי, ואמרתי לו שלום עליך רבי ומורי, ואמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו, אמרתי לו להתפלל... באותה שעה למדתי ממנו שלשה דברים, למדתי שאין נכנסין לחורבה, ולמדתי שמתפללין בדרך, ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה. ואמר לי, בני מה קול שמעת בחורבה זו, ואמרתי לו שמעתי בת קול שמנהמת כיונה ואומרת, אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האומות, ואמר לי חייך וחיי ראשך לא שעה זו בלבד אומרת כך, אלא בכל יום ויום שלש פעמים אומרת כך... (ברכות ג א)
תנא מיכאל באחת (בפריחה אחת), גבריאל בשתים, אליהו בארבע... (ברכות ד ב)
אמר רב הונא כל המתפלל אחורי בית הכנסת נקרא רשע... ההוא גברא דקא מצלי אחורי בי כנישתא ולא מהדר אפיה לבי כנישתא, חלף אליהו חזייה, אידמי ליה כטייעא, אמר ליה כדו כד קיימת קמי מרך, שלף ספסר וקטליה... ואמר רבי חלבו אמר רב הונא לעולם יהא אדם זהיר בתפלת המנחה, שהרי אליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר. ענני ה' ענני, ענני שתרד אש מן השמים, וענני שלא יאמרו מעשה כשפים הם. (שם ו ב)
אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח (תכעוס) ולא תחטי, לא תרוי (לא תשתכר) ולא תחטי, וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא, מאי המלך בקונך וצא, אמר רבי יעקוב אמר רב חסדא זו תפלת הדרך. (שם כט ב)
ואמר רבי אלעזר אליהו הטיח דברים כלפי מעלה, שנאמר ואתה הסבות את לבם אחורנית. א"ר שמואל בר רבי יצחק מנין שחזר הקב"ה והודה לו לאליהו, דכתיב ואשר הרעותי. (שם לא ב)
...אמרי ליה אית לך סהדי, אמר להו אין, אתא אליהו אדמי ליה כאיניש ואסהיד. (שם נח א)
...איתבו תריסר שני במערתא, אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזירתיה. (שבת לג ב)
מאימתי תמה זכות אבות... ר' יהושע בן לוי אמר מימי אליהו, שנאמר ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלקים בישראל ואני עבדך ובדברך עשיתי את כל הדברים האלה וגו'. (שם נה א)
איכא דאמרי רב שימי בר אשי בלע חיויא, אתא אליהו אידמי ליה כפרשא ואכליה כשותא במילחא וארהטיה קמיה תלתא מילי ונפק מיני גובי גובי (חתיכות). (שם קט ב)
...כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים מפני הטורח... אליהו לא אתי, משיח אתי. (עירובין מג ב)
...אמר להם לדבריכם אף תלויות לא ישרפו שמא יבא אליהו ויטהרם, אמרו לו כבר מובטח להן לישראל שאין אליהו בא לא בערבי שבתות ולא בערבי ימים טובים... (פסחים יג א)
רבי יוחנן אמר פסול טומאה הוי, שאם יבא אליהו ויטהרנה שומעין לו, רבי שמעון בן לקיש אומר פסול הגוף הוי (מעלה היא בקדשים שנפסלין בכך ושם פסול בפני עצמו), שאם יבא אליהו ויטהרנה אין שומעין לו. (שם לד א)
והא תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן באר והמן... ומערה שעמד בה משה ואליהו... (שם נד א)
...וכתיב התם ירעו בשן וגלעד כימי עולם, בשן זה אלישע הבא מן הבשן, שנאמר ויעני ושפט בבשן, וכתיב פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, גלעד זה אליהו, שנאמר ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד. (שם סח א)
תניא יהודה בן דורתאי פירש הוא ודורתאי בנו והלך וישב לו בדרום, אמר אם יבוא אליהו ויאמר להם לישראל מפני מה לא חגגתם חגיגה בשבת מה הן אומרים לו... (שם ע ב)
דאמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא, אמריתו אמאי לא אתי משיח, והא האידנא יומא דכיפורי הוא ואבעול כמה בתולתא בנהרדעא. אמר ליה הקב"ה מאי אמר, אמר ליה לפתח חטאת רובץ... (יומא יט ב)
ולא עלו משה ואליהו למרום, והכתיב... ויעל אליהו בסערה השמים, למטה מעשרה. (סוכה ה א)
מאן נינהו ארבעה חרשים, אמר רב חנא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא, משיח בן דוד, ומשיח בן יוסף, ואליהו, וכהן צדק. (שם נב ב)
וטל מנלן דלא מיעצר, דכתיב ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אלקי ישראל אשר עמדתי לפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, וכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה, ואילו טל לא קאמר ליה... וכי מאחר דלא מיעצר, אליהו אשתבועי למה ליה, הכי קאמר ליה, אפילו טל דברכה נמי לא אתי... (תענית ג א)
והאמר ר' אלעאי בר ברכיה שני תלמידי חכמים שמהלכים בדרך ואין ביניהן דברי תורה ראויין לישרף, שנאמר ויהי המה הולכים הלוך ודבר, והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם, טעמא דאיכא דבור, הא ליכא דיבור ראויין לישרף... (שם י ב)
על החמישית הוא אומר, מי שענה את אליהו בהר הכרמל הוא יענה אתכם וישמע קול צעקתכם היום הזה, ברוך אתה ה' שומע תפלה. (שם טו א)
ר' ברוקא חוזאה הוה שכיח בשוקא דבי לפט, הוה שכיח אליהו גביה, אמר ליה איכא בהאי שוקא בר עלמא דאתי, אמר ליה לא, אדהכי והכי חזא לההוא גברא דהוה סיים מסאני אוכמי (נעלים שחורות, שלא כמנהג היהודים), ולא רמי חוטא דתכלתא בגלימיה, אמר ליה האי בר עלמא דאתי הוא... (שם כב א)
אמרו ליה רבנן לרב כהנא בריה דרב נחוניא שמעיה, מר דשכיח קמיה ניעשייה דליפוק בפתחא דסמוך לשוקא, עשייה ונפק לשוקא, חזא כנופיא, אמר להו מאי האי, אמרו ליה אכוספא דתמרי קיימי דקא מזדבן, אמר שמע מינה כפנא בעלמא, אמר ליה לשמעיה שלוף לי מסאני, שלף ליה חד מסאנא ואתא מיטרא, כי מטא למישלף אחרינא, אתא אליהו ואמר ליה, אמר הקב"ה אי שלפת אחרינא מחריבנא לעלמא. (שם כד ב)
אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו, אמר ליה כמאן חזיא אסתר ועבדא הכי (שהזמינה את המן), אמר ליה ככולהו תנאי וככולהו אמוראי. (מגילה טו ב)
ואמר רבי חייא בר אבא א"ר יוחנן, אלמלי נשתייר במערה שעמד בה משה ואליהו כמלא נקב מחט סדקית לא היו יכולין לעמוד מפני האורה, שנאמר כי לא יראני האדם וחי. (שם יט ב)
...אמר ליה ריש לקיש לר' יוחנן אליהו חי הוא, אמר ליה כיון דכתיב ולא ראהו עוד, לגבי דידיה (דאלישע) כמת דמי. (מועד קטן כו א)
אמר ליה אליהו לבר הי הי, וא"ל לר' אלעזר מאי דכתיב הנה צרפתיך ולא בכסף בחרתיך בכור עוני, מלמד שחזר הקב"ה על כל מדות טובות ליתן לישראל ולא מצא אלא עניות. (חגיגה ט ב)
אשכחיה רבה בר שילא לאליהו, אמר ליה מאי קא עביד הקב"ה, אמר לי קאמר שמעתא מפומייהו דכולהו רבנן ומפומיה דר' מאיר לא קאמר... (שם טו ב)
אמר רבה אמר רב כהנא אמר רב אם יבא אליהו ויאמר חולצין במנעל שומעין לו, אין חולצין בסנדל אין שומעין לו שכבר נהגו העם בסנדל... (יבמות קב א)
אבוה בר איהי ומנימין בר איהי, חד ספי ליה (נתן לשמש) מכל מינא ומינא וחד ספי מחד מינא, חד משתעי אליהו בהדיה, ומר לא משתעי אליהו בהדיה, הנהו תרתין חסידי, ואמרי לה רב מרי ורב פנחס בני רב חסדא, מר קדים ספי ומר מאחר ספי, דקדים ספי אליהו משתעי בהדיה, דמאחר ספי לא משתעי אליהו בהדיה. (כתובות סא א)
...מכריז אליהו קמיה פנו מקום לבר ליואי פנו מקום לבר ליואי. (שם עז ב)
רב ענן הוה רגיל אליהו דאתי גביה דהוה מתני ליה סדר דאליהו, כיון דעבד הכי איסתלק, יתיב בתעניתא ובעא רחמי ואתא, כי אתא הוה מבעית ליה בעותי (הבהילו), ועבד תיבותא ויתיב קמיה עד דאפיק ליה סידריה, והיינו דאמרי סדר דאליהו רבה (שלמד מחוץ לתיבה), סדר אליהו זוטא. (שם קו א)
...אתא אליהו אידמי להון כאנשא וקא קרי אבבא, אמר להו הבו לי פורתא דתיבנא דילדת אתתי ולית לי מידעם לאגונה... (נדרים נ א)
...ואשכחיה ר' אביתר לאליהו, אמר ליה מאי קא עביד הקב"ה, אמר ליה עסיק בפילגש בגבעה, ומאי קאמר, אמר ליה אביתר בני כך הוא אומר, יונתן בני כך הוא אומר, אמר ליה חס ושלום ומי איכא ספיקא קמי שמיא, אמר ליה אלו ואלו דברים אלקים חיים... (גיטין ו ב)
רב כהנא הוה קמזבין דיקולי, תבעתיה ההיא מטרוניתא, אמר לה איזיל איקשיט נפשאי, סליק וקנפיל מאיגרא (מהגג) לארעא, אתא אליהו קבליה, אמר ליה אטרחתן ארבע מאה פרסי, אמר ליה מי גרם לי לאו עניותא, יהב ליה שיפא דדינרי. (קידושין מ א)
ואמר רבה בר רב אדא ואמרי לה אמר רבי סלא אמר רב המנונא כל הנושא אשה שאינה הוגנת לו אליהו כופתו והקב"ה רוצעו, ותנא על כולם אליהו כותב והקב"ה חותם, אוי לו לפוסל את זרעו ולפוגם את משפחתו ולנושא אשה שאינה הוגנת לו, אליהו כופתו והקב"ה רוצעו וכל הפוסל פסול ואינו מדבר בשבחא לעולם. (שם ע א)
תנו רבנן, ממזירי ונתיני טהורים לעתיד לבא דברי ר' יוסי... אמר רב יוסף אי לאו דאמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוסי, הוה אתי אליהו מפיק מינן צוורני צוורני קולרין (חבורות). (שם עב ב)
תנו רבנן כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר, כלבים משחקים אליהו הנביא בא לעיר... (בבא קמא ס ב)
...דאי כר' יוסי הא אמר אם כן מה הפסיד רמאי, אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו. (בבא מציעא ג א)
אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה מאי עביד קוב"ה בההיא שעתא (בויכוח ר"א ור' יהושע), אמר ליה קא חייך ואמר נצחוני בני... (שם נט ב)
ואף ר' ישמעאל ברבי יוסי מטא כי האי מעשה לידיה, פגע ביה אליהו אמר ליה עד מתי אתה מוסר עמו של אלקינו להריגה, אמר ליה מאי אעביד הרמנא דמלכא הוא, אמר ליה אבוך ערק לאסיא את ערוק ללודקיא. (שם פג ב)
אמר רב חביבא אשתעי לי רב חביבא בר סורמקי חזי ליה ההוא מרבנן דהוה שכיח אליהו גביה, דלצפרא הוו שפירן עיניה, ולאורתא דמיין כדמיקלין (שרופים) בנורא, אמרי ליה מאי האי, ואמר לי דאמרי ליה לאליהו אחוי לי רבנן כי סלקי למתיבתא דרקיע, אמר לי בכולהו מצית לאסתכולי בהו לבר מגוהרקא דר' חייא דלא תסתכל ביה... אליהו הוה שכיח במתיבתא דרבי, יומא חד ריש ירחא הוה נגה ליה ולא אתא, אמר ליה מאי טעמא נגה ליה למר, אמר ליה אדאוקימנא לאברהם ומשינא (רחצתי) ידיה ומצלי ומגנינא ליה, וכן ליצחק וכן ליעקב, ולוקמינהו בהדי הדדי, סברי תקפי ברחמי ומייתי ליה למשיח בלא זמניה, אמר ליה ויש דוגמתן בעולם הזה, אמר ליה איכא ר' חייא ובניו... אמרי ברקיעא מאן גלי רזיא בעלמא, אמרי אליהו, אתיוהו לאליהו מחיוהו שתין פולסי דנורא, אתא אידמי להו כדובא דנורא, על בינייהו וטרדינהו. (שם פה ב)
אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו דקאי בבית הקברות של עובדי כוכבים, אמר ליה מהו שיסדרו בבעל חוב... אמר ליה לאו כהן הוא מר, מאי טעמא קאי מר בבית הקברות, אמר ליה לא מתני מר טהרות, דתניא ר"ש בן יוחי אומר קבריהן של עובדי כוכבים אין מטמאין... אמר ליה בארבעה (סדרים) לא מצינא, בשיתא מצינא, אמר ליה ואמאי, אמר ליה דחיקא לי מילתא, דבריה ועייליה לגן עדן, אמר ליה פשוט גלימך (מעילך) ספי שקול מהני טרפי (עלים), ספא שקל, כי הוה נפיק שמע דקאמר מאן קא אכיל לעלמיה כרבה בר אבוה, נפץ שדנהו (השליכם), אפילו הכי אתייה לגלימיה סחט גלימא ריחא, זבניה בתריסן אלפי דינרי, פלגינהו לחתנוותיה. (שם קיד א)
והא ההוא חסידא דהוה רגיל אליהו דהוה משתעי בהדיה, עבד בית שער ותו לא משתעי בהדיה... (בבא בתרא ז ב)
תנו רבנן שבעה קפלו את כל העולם כולו, מתושלח ראה אדם, שם ראה מתושלח, יעקב ראה את שם, עמרם ראה את יעקב, אחיה השילוני ראה את עמרם, אליהו ראה את אחיה השילוני, ועדיין קיים... (שם קכא ב)
תא שמע ונתתי פגריכם על פגרי גלוליכם, אמר אליהו הצדיק היה מחזר על תפוחי רעב שבירושלים, פעם אחת מצא תינוק שהיה תפוח ומוטל באשפה, אמר לו מאיזה משפחה אתה, אמר לו ממשפחה פלונית אני, אמר לו כלום נשתייר מאותה משפחה, אמר לו לאו חוץ ממני, אמר לו אם אני מלמדך דבר שאתה חי בו אתה למד, אמר לו הן, אמר לו אמור בכל יום שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, אמר לו הס, שלא להזכיר בשם ה' שלא לימדו אביו ואמו... (סנהדרין סג ב)
ר' יהושע בן לוי אשכח לאליהו דהוי קיימי אפיתחא דמערתא דרבי שמעון בן יוחאי, אמר ליה אתינא לעלמא דאתי, אמר ליה אם ירצה האדם הזה, אמר רבי יהושע בן לוי שנים ראיתי וקול ג' שמעתי, אמר ליה אימת אתי משיח, אמר ליה זיל שייליה לדידיה... אתא לגביה אליהו, אמר ליה מאי אמר לך, אמר ליה שלום עליך בר ליואי, אמר לי הא אבטח לך ולאבוך לעלמא דאתי, אמר ליה שקורי שקר בי, דאמר לי היום אתינא ולא אתא, אמר ליה הכי אמר לך, היום אם בקולו תשמעו. (שם צח א)
...אחאב שושביניה (דחיאל בית האלי שבנה יריחו) הוה, אתא איהו ואליהו למשאל בשלמא בי טמיא, יתב וקאמר דילמא כי מילט (קלל) יהושע הכי לט, לא יריחו על שם עיר אחרת ולא עיר אחרת על שם יריחו, אמר ליה אליהו אין, אמר ליה השתא לווטתא דמשה לא קא מקיימא, דכתיב וסרתם ועבדתם וגו' וכתיב וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים וגו', וההוא גברא אוקים ליה עבודת כוכבים על כל תלם ותלם ולא שביק ליה מיטרא דמיזל מיסגד ליה (אינו יכול ללכת להשתחוות מרוב גשם), דיהושע תלמידיה מקיימא. מיד ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד חי ה' אלקי ישראל אם יהיה טל ומטר וגו'. בעי רחמי והבו ליה אקלידא (מפתח) דמיטרא, וקם ואזל. ויהי דבר ה' אליו לאמר לך מזה ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית, והעורבים מביאים לו לחם ובשר בבקר וגו', מהיכא, אמר רב יהודה אמר רב מבי טבחי דאחאב. ויהי מקץ ימים וייבש הנחל כי לא היה גשם בארץ, כיון דחזא דאיכא צערא בעלמא, כתיב ויהי דבר ה' אליו לאמר קום לך צרפתה, וכתיב ויהי אחר הדברים האלה חלה בן האשה בעלת הבית, בעא רחמי למיתן ליה אקלידא דתחיית המתים, אמרי ליה, שלש מפתחות לא נמסרו לשליח, של חיה ושל גשמים ושל תחית המתים, יאמרו שתים ביד תלמיד ואחת ביד הרב, אייתי הא ושקיל האי, דכתיב לך הראה אל אחאב ואתנה מטר. דרש ההוא גלילאה קמיה דרב חסדא משל דאליהו למה הדבר דומה, לגברא דטרקיה לגליה ואבדיה למפתחיה. דריש ר' יוסי בציפורי אבא אליהו קפדן, הוה רגיל למיתי גביה, איכסיה מיניה תלתא יומי ולא אתא, כי אתא אמר ליה אמאי לא אתא מר, אמר ליה קפדן קרית לי, אמר ליה הא דקמן דקא קפיד מר. (שם קיג א)
כי הא דההוא גברא דאכליה אריא ברחוק תלתא פרסי מיניה דר' יהושע בן לוי ולא אישתעי אליהו בהדיה תלתא יומי. (מכות יא א)
...קם חד מינייהו לאסהודי ביה, אתא אליהו אידמי ליה כחד מחשובי דמלכותא... (עבודה זרה יז ב)
איכא דאמרי אתא אליהו אדמי להו כזונה כרכתיה, אמרי חס ושלום אי רבי מאיר הוה לא הוה עביד הכי. (שם יח ב)
א"ר יהושע מקובל אני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע מרבו ורבו מרבו הלכה למשה מסיני שאין אליהו בא לטמא ולטהר לרחק ולקרב, אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע... רבי יהודה אומר לקרב אבל לא לרחק, ר' שמעון אומר להשוות המחלוקת, וחכמים אומרים לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום ביניהם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. (עדיות ח ז)
א"ר ינאי לעולם תהא אימת מלכות עליך... רבי יוחנן אמר מהכא, ויד ה' היתה אל אליהו וישנס מתניו וירץ לפני אחאב. (זבחים קב א)
א"ר יוחנן פרשה זו אליהו עתיד לדורשה. (מנחות מה א)
אף אליהו לא נפטר מאלישע אלא מתוך דבר של תורה, ויהי המה הולכים הלוך ודבר, במה היו עוסקין, ר' אחווא בר' זעירא אמר בקרית שמע היו עוסקין, היך מה דאמר ודברת בם, ר' יוסה בן פזי אמר בבריאת עולם היו עוסקין, היא מה דאמר בדבר ה' שמים נעשו, ר' יוסי בריה דר' אייבו אמר בנחמות ירושלים היו עוסקין, כמה דאמר דברו על לב ירושלם, ורבנן אמרין במרכבה היו עוסקין היך מה דאת אמר והנה רכב אש וסוסי אש וגו'. (ברכות לז א)
כתיב ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד אל אחאב חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, רבי ברכיה א"ר יסה ורבנן, חד אמר בין על הטל ובין על המטר נשמע לו, וחרנא אמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, מאן דמר על המטר נשמע לו ועל הטל לא נשמע לו, מהן הדא, לך הראה אל אחאב ואתנה מטר וגו', ומן דמר בין על הטל בין על המטר נשמע לו איכן הותר נדרו של טל, אמר רבי תנחומא עדרעיה (שם מקום) סברין מימר נדר שהותר מכללו הותר כולו, אית דבעי מימר בבנה של צרפית, ויקרא אל ה' ויאמר ה' אלקי וגו', אמר רבי יודה בן פזי לאחד שגנב נרתיקו של רופא, עם כשהוא יוצא נפצע בנו, חזר אצלו, אמר לו אדוני הרופא רפא את בני, אמר לו לך והחזר את הנרתק שכל מיני רפואות נתונין בו ואני מרפא את בנך, כך אמר לו הקב"ה לאליהו לך והתר נדרו של טל שאין המתים חיים אלא בטללים, ואני מחיה את בנה של צרפית... (שם לח א)
אליהו ז"ל שאל לר' נהוריי מפני מה ברא הקב"ה שקצים ורמשים בעולמו, אמר לו לצורך נבראו, בשעה שהבריות חוטאין הוא מביט בהן ואמר, מה אלו שאין בהן צורך הרי אני מקיימן, אלו שיש בהן צורך לא כל שכן, אמר ליה עוד הן יש בהן צורך, זבוב לצרעה... (שם סד א)
...אבל דורו של אחאב עובדי ע"ז היו ועל ידי שלא היה להן דילטורין היו יורדים למלחמה ונוצחין, הוא שעובדיהו אמר לאליהו הלא הוגד לאדוני אשר עשיתי בהרוג איזבל את נביאי ה' וגו' ואכלכלם לחם ומים... ואליהו מכריז בהר הכרמל אני נותרתי נביא לבדי לה' וכל עמא ידעין ולא מפרסמין למלכא. (פאה ד ב)
רבי יהושע בן לוי הוה מפקד לטלייא לא תיזבין לי ירק אלא מן גינתא דסיסרא, קם עימיה הזכור לטוב, אמר ליה זיל אימר לרבך לית הדא גינתא דסיסרא, דיהודא הות וקטלו ונסביה מיניה (הנכרי הרג היהודי ולקחה ממנו), ואין בעית מחמרא על נפשך אשתרי לחברך. (דמאי ח ב)
...סלק גביה ר' יהושע בן לוי ופייסיה ויהביה לון, והוה אליהו זכור לטוב יליף מתגלי עלוי ולא אתגלי, וצם כמה צומין ואיתגלי עלוי, אמר ליה ולמסורות אני נגלה, אמר ליה ולא משנה עשיתי, אמר ליה וזו משנת החסידים. (תרומות מז א)
תחיית המתים לידי אליהו ז"ל, דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' הגדול והנורא, והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם. (שבת ט א)
רבי חלבו ר' חונה בשם רב כתיב ויאמר אליהו התשבי וגו', והלא אליהו טירונין לנביאים היה, אלא מלמד שכל עמידות שעמד לפני אחיה השילוני רבו כילו עמד לפני השכינה. ר' חלבו בשם אילן בדית שילה אפילו אליהו מבקש מים לפניו היה אלישע נותן על ידיו, מה טעמא פה אלישע בן שפט אשר למד תורה אין כתיב כאן, אלא אשר יצק מים על ידי אליהו. (עירובין לא א)
...אף תלויה לא תישרף, שאני אומר שמא אליהו שבת בהר הכרמל והוא בא ומעיד עליה בשבת שהיא טהורה, אמרו להן בית הלל מובטחין אנו שאין אליהו בא לא בשבתות ולא בימים טובים. (פסחים כג ב)
כתיב ויהי בעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע וגו', ואליהו מקריב בשעת איסור הבמות, אמר ר' שמליי דיבורא אמר ליה, ובדברך עשיתי ובדיבורך עשיתי, ענני ה' ענני, ענני בזכותי ענני בזכות תלמידי. (תענית יא א)
תחית המתים מביאה לידי אליהו זכור לטוב... דכתיב הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום ה' הגדול והנורא. (שקלים יד ב)
...בסוף תלת עשרה שנייא ותלתיתי יומיא עאל אליהו לגביה בדמות ר' חייה רבה, אמר ליה מה מרי עביד, אמר ליה חד שינא מעיקר לי, אמר ליה חמי ליח וחמי ליה ויהב אצבעיה עליוי ואינשמת... (כתובות סו א)
יום שנסתלק בו אליהו הועמד מלך ברומי. (עבודה זרה ג א)
ובשנה השנית לאחזיה נגנז אליהו ולא נראה עד שיבא מלך המשיח, ונראה ונגנז שניה ואינו נראה עד שיבוא גוג ומגוג, ועכשיו הוא כותב מעשה כל הדורות כולם. (פרש יז)
ותאמר לאה בא גד, אתא גדא דביתא, אתא גדא דעלמא, בא מי שעתיד לגדד משתיתן של עכו"ם, ומנו אליהו, אליהו משל מי, ר' אלעזר אמר משל בנימין, דכתיב (דה"א ח') ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם כל אלה בני בנימין. רבי נהוראי אמר משל גד היה, הדא הוא דכתיב (מ"א ט"ז) ויאמר אליהו התשבי מתושבי גלעד... מה מקיים ר"א קרא דרבי נהוראי מתושבי גלעד מיושבי לשכת הגזית הוה, ומה מקיים ר' נהוראי קרא דר"א ויערשיה ואליה, אלא מדרשות הן, בשעה שהיה הקב"ה מרעיש עולמו היה אליהו מזכיר זכות אבות, בני ירוחם, והקב"ה מתמלא רחמים על עולמו. פעם אחת נחלקו רבותינו בדבר, אלו אומרים משל גד ואלו אומרים משל בנימין, בא ועמד לפניהם, אמר להם רבותי מה אתם נחלקים עלי אני מבני בניה של רחל אני. (בראשית עא יב)
דבר אחר ראה קראתי בשם, זה אחד מז' בני אדם שנקראו להם שמות. יש שנקראו להם ד' זה אליהו... א"ר פדת אליהו ירושלמי היה ומיושבי לשכת הגזית היה, ומכרך של יהודה היה, ובשני שבטים היה חלקו, ה' בבנימין שנאמר (יהושע י"ח) וצלע האלף והיבוסי היא ירושלים, ג' ביהודה, שנאמר, (שם) צנה וחדשה ומגדל גד... ונקראו לו לאליהו ד' שמות שכן כתיב (דה"א ח') ויערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם... (שמות מ ד)
...למוד מאליהו, על ידי שהשחיר והעריב בתורה לא כבר זימנתי לו עורבים, שנאמר והעורבים מביאים לו לחם ובשר וגו', מהיכן היו מביאין לו משולחנו של יהושפט. (ויקרא יט א)
לי גלעד, אמר האלקים שלא יבא אדם והרהר אחר אליה שמגלעד שהקריב באיסור במה ובנה מזבח בהר הכרמל והקריב עליו קרבן ובית המקדש היה קיים, והתורה אסרה עליו, שנאמר (דברים י"ב) השמר לך פן תעלה עולותיך וגו' כי אם אל המקום וגו', אמר הקב"ה אני הוא שאמרתי לו שיעשה כך, שנאמר (מ"א י"ח) ובדברך עשיתי, הוי לי גלעד. (במדבר יד ה)
מלפנו מבהמות ארץ, אמר להם הקב"ה למדו מפרו של אליהו, שבשעה שאמר אליהו לעובדי הבעל (מ"א י"ח) בחרו לכם הפר האחד ועשו ראשונה כי אתם הרבים, נתקבצו ת"נ נביאי הבעל ות"נ נביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגלו מן הארץ, ראה מה כתיב שם, ויתנו לנו שנים פרים ויבחרו להם הפר האחד וינתחוהו וישימו על העצים ואש לא ישימו, ואני אעשה את הפר האחד ואנתחהו ואש לא אשים, מה עשה אליהו אמר להם בחרו שני פרים תאומים מאם אחת הגדלים על מרעה אחד, והטילו עליהם גורלות, אחד לשם וא' לשם הבעל, ובחרו לכם הפר האחד, ופרו של אליה מיד נמשך אחריו, והפר שעלה לשם הבעל נתקבצו כל נביאי הבעל ונביאי האשרה ולא יכלו לזוז את רגלו, עד שפתח אליהו ואמר לו לך עמהם, השיב הפר ואמר לו לעיני כל העם, אני וחבירי יצאנו מבטן אחד, מפר אחד, וגדלנו במרעה אחד, והוא עלה בחלקו של מקום ושמו של הקב"ה מתקדש עליו, ואני עליתי בחלק הבעל להכעיס את בוראי, אמר לו אליהו פר פר, אל תירא, לך עמהם ואל ימצאו עלילה, שכשם ששמו של הקב"ה מתקדש על אותו שעמי כך מתקדש עליך, אמר לו וכך אתה מיעצני, שבועה איני זז מכאן עד שתמסרני בידם, שנאמר (שם) ויקחו את הפר אשר נתן להם, ומי נתן להם, אליהו...
ומעוף השמים יחכמנו, אמר הקב"ה למדו מן העורבים שהיו מכלכלין את אליהו, שנאמר (שם י"ז) ואת העורבים צויתי לכלכלך שם, ומהיכן היו מביאין לו לחם ובשר בבקר ולחם ובשר בערב, משלחנו של יהושפט, ולא היו רוצים אותם עורבים ליכנס בביתו של אותו רשע אחאב להוציא משולחנו כלום בשביל אותו צדיק, מפני שהיה בביתו ע"ז... (שם כג ט)
...ובסערה זה אליהו, דכתיב (מ"ב ב') ויהי המה הולכים הלוך ודבר, והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם ויעל אליהו בסערה השמים, ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו, ולא ראהו עוד ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים, אותה שעה הוא בא ומנחם אתכם, מנין, שנאמר (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו', והשיב לב אבות על בנים. (דברים ג טז)
אם יאמר לך אדם אפשר שאילו לא חטא אדם הראשון שהוא חי וקיים לעולם, אמור לו כבר הוא אליהו זכור לטוב שלא חטא הוא חי וקיים. (קהלת ג יח)
ר' יודן בשם ר' זעירא ור' יוחנן בשם רשב"י אמרו גדולה היא הפרנסה שגורמת לתחיית המתים לבא שלא בעונתה, צרפית על ידי שהאכילה את אליהו זכתה להחיות את בנה... אמר ר' יהודה בר' אלעאי אפילו נרות אפילו פתילות היה אליהו מעביר ממקום למקום כדי שלא יטריח לכל בריה. ר' יהודה בר' סימון אמר, וכי משלה אכל, והלא היא והוא משלו אכלו, דכתיב, (מ"א י"ז) ותאכל היא והוא, היא והוא כתיב, אלא על ידי שקבלה אותו בסבר פנים יפות ושמשתו זכתה להחיות את בנה. (שיר השירים ב טז)
באותה שעה רץ אליהו זכור לטוב בבהלה אצל אבות העולם ואצל משה בן עמרם, ואמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואי אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרוין בה... (אסתר ז)
...אמר הקב"ה אני מחיה המתים ואליהו מחיה המתים, ולא אמר א-ל אני, אני מוריד הגשם ואליהו הוריד גשמים, אני עוצר גשמים ואליהו כן, שנאמר חי ה' אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי (מ"א י"ז). אני הורדתי אש וגפרית על סדום, ואליהו הוריד כן, שנאמר אם איש האלקים אני תרד אש מן השמים (שם כ"א), ולא אמר א-ל אני (בראשית ז)
והוא יגוד עקב, כלומר כשהגואל הבא בעקב הוא מגד, זה שהוא בא בעקב, הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא (מלאכי ג'), שהוא משבט גד, לכך נאמר יגוד עקב. (ויחי יב)
ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו הוא חייב לו, וכן את מוצא באליהו, בשעה שהלך אצל צרפת האלמנה מת בנה, התחיל מתחנן ואמר, הגם על האלמנה אשר אני מתגורר עמה הרעות להמית את בנה, וישמע ה' בקול אליהו ותשב נפש הילד על קרבו ויחי (מ"א י"ז). ולא עוד אלא כל הפותח לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו, את מוצא כשאמר אליהו לאלישע שאל מה אעשה בטרם אלקח מעמך, אמר לו אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, אמר לו אליהו אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהיה... היה לו לאלישע לילך אצל אביו ואמו להחיותן כשהחיה בן אכסניא שלו בנה של שונמית, וכן אליהו היה לו להחיות אבותיו כשהחיה בנה של צרפית, אלא שמסר נפשו על אכסניא שלו. (שמות טז)
דבר אחר ברכת ה' היא תעשיר זו ברכת אליהו בבית הצרפית, שנאמר (מ"א י"ז) כד הקמח לא כלתה וצפחת השמן לא חסר, כמה כדין היו שם מספיקין וכמה טחונין קמח היו, וכד הקמח לא כלתה, הוי ברכת ה' היא תעשיר...(תשא כט)
...והן הן ארבע מחנות הראה הקב"ה לאליהו ז"ל, שנאמר (מ"א כ"ט) צא ועמדת בהר וגו', אמר לו אליהו מה הן אלו ארבעה מחנות שאתה רואה, אמר לו רבון העולם איני יודע, אמר לו הקב"ה אלו ארבעה עולמים שאדם עובר עליהם, אלו הם רוח גדולה וחזק הוא העולם הזה שהוא דומה לרוח שהוא עובר, ואחר הרוח רעש, אחר העולם הזה יום המיתה שדומה לרעש שמרעיש כל גופו של אדם, ואחר הרעש אש, הוא אחר המיתה דינה של גיהנם, שהוא כלו אש, ואחר האש קול דממה דקה, אחר דינה של גיהנם זה יום הדין הגדול, שנאמר (יואל ב') כי גדול יום וגו'... (פקודי ג)
אתה מוצא שני נביאים עמדו להם לישראל משבטו של לוי, משה ראשון ואליהו אחרון, ושניהם גואלים את ישראל בשליחות, משה גאלם ממצרים בשליחות, ועתה לך ואשלחך אל פרעה (שמות ג' י') ואליהו גואלם לעתיד לבא בשליחות, הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וגו' (מלאכי ג' כ"ג), משה שגאלם ממצרים תחלה עוד לא חזרו ונשתעבדו במצרים, ואליהו כשיגאל אותם מן הרביעית מאדום עוד אינם חוזרים ומשתעבדים, אלא היא תשועת עולם. ואת מוצא שמשה ואליהו שאין זה לזה בכל דבר, משה נביא אליהו נביא, משה נקרא איש האלקים, (דברים ל"ג א'), ואליהו נקרא איש האלקים (מלכים א' י"ז י"ח). משה עלה למעלה ואליהו עלה למעלה, שנאמר ויהי בהעלות אליהו (שם ב' ב' א'), משה הרג את המצרי ואליהו הרג את חיאל, ויאשם בבעל וימת (הושע י"ג א'). משה נתכלכל על ידי אשה, על ידי בתו של יתרו, קראן לו ויאכל לחם (שמות ב' כ'), ואליהו נתכלכל על ידי הצרפית, לקחי נא לי פת לחם (מ"א י"ז י"א), משה ברח מפני פרעה, ואליהו ברח מפני איזבל, משה ברח ובא לבאר, ואליהו ברח ובא לבאר, דכתיב ויקם וילך וגו' ויבא באר שבע (שם י"ט ג'), משה ויכסהו הענן ששת ימים, (שמות כ"ד ט"ז), ואליהו עלה בסערה, ויהי בהעלות (מ"ב ב' א'), במשה ויעבור ה' על פניו (שמות ל"ד), ובאליהו והנה ה' עובר (מ"א י"ט)... משה קנאי מי לה' אלי (שמות ל"ב), ואליהו קנאי, ויאמר אליהו לכל העם גשו נא אלי (מ"א י"ח ל'), משה נטמן במערה, ושמתיך בנקרת הצור, ואליהו נטמן במערה ולן שם, כדכתיב ויבא אל המערה וילן שם (מ"א י"ט ט')... משה העמיד גלגל חמה, היום הזה אחל תת פחדך וגו' (דברים ב' ל'), ואליהו העמיד גלגל החמה, היום יודע כי אתה אלקים בישראל (מ"א י"ח ל"ו), משה התפלל על ישראל, אל תשחת עמך ונחלתך (דברים ט' כ"ו), ואליהו נתפלל על ישראל, ענני ה' ענני וגו' (מ"א י"ח)... משה קיבלו ישראל על ידו אהבתו של מקום, כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שמות כ"ד ז'), ואליהו קבלו על ידו אהבתו של מקום, שנאמר ה' הוא האלקים (מ"א י"ח)... בדבר אחד מצינו משה גדול מאליהו, שלמשה אמר ואתה פה עמוד עמדי (דברים ה' כ"ח), ולאליהו מה לך פה אליהו (מ"א י"ט ט'), משה הוריד את האש ואליהו הוריד את האש, משה כשהוריד את האש היו כל ישראל עומדין ורואין אותה, וירא כל העם וירונו (ויקרא ט" כ"ד), ואליהו וירא כל העם ויפלו על פניהם (מ"א י"ח ל"ט)... (פרשה ד, וראה שם עוד)
דבר אחר שובה ישראל, אומרים על הושע ועל אליהו אכזריים היו, חס ושלום לא היו אכזרים... כך כשראה אליהו את ישראל טועים אחר אחאב, אמר אליהו מוטב יהיו שלש שנים ברעב ולא יפלו לבאר שחת, הוי באהבה עשה להם אליהו כך. (פרשה מד שובה ישראל)
צפור שמים זה אליהו שמסבב את העולם כצפור, שנאמר (מלכים י"ד) והעורבים מביאים לו לחם ובשר. (מזמור ח)
דבר אחר ואמת ה' לעולם, היה הקב"ה מפתה את אליהו שילך ויראה אל אחאב, שנאמר (מ"א י"ח) ודבר ה' היה אל אליהו לך והראה אל אחאב, אמר לו אליהו היאך אני הולך ועד עכשיו לא עשה תשובה, אמר לו הקב"ה כשהייתי משקה את עולמי אדם אחד לא היה בעולם, שנאמר (בראשית ב') ואד יעלה מן הארץ, אף עכשיו לך הראה אל אחאב ואתנה מטר. (מזמור קיז)
...א"ר שמואל בר אימי תדע לך שהוא כן, שהרי אליהו זכור לטוב על ידי שהשחיר והעריב בהן לא כבר זמנו לו עורבים לחם ובשר, דכתיב (מ"א ט"ז) והעורבים מביאין לו לחם ובשר וגו'. (פרשה ה)
דבר אחר מי עלה שמים וירד זה אליהו, שנאמר (מ"ב ב') ויעל אליהו בסערה השמים, מי אסף רוח בחפניו אם יהיה השנים האלה טל ומטר, דבר אחר מי אסף רוח בחפניו, אם יהיה השנים האלה טל ומטר כי אם לפי דברי, מי צרר מים בשמלה ויקח אליהו את אדרתו, מי הקים כל אפסי ארץ, ראי חי בנך... (פרשה ל)
ומפני מה זכה אליהו שהחיה את המת, מפני שעשה רצונו של הקב"ה, והיה מתאנח על כבודו של הקב"ה ועל כבודן של ישראל כאלו נאבדו שונאים של ישראל, ובכל דור ודור שהיה אליהו מוצא בני אדם צדיקים היה מגפפן ומחבקן ומנשקן ומברך ומשבח ומרומם ומגדל ומקדש לשמו של הקב"ה, ומנין, תדע לך כשאמר רוח הקודש לאליהו מה לך פה אליהו ויאמר קנא קנאתי וגו', ויאמר ה' אליו לך שוב לדרכך וגו' ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט וגו'... (פרק ה)
וכן בימי אליהו הנביא היו ישראל יראי שמים לאמיתן, כשהוא היה עומד ובונה מזבח ועשה מקום כבית סאתים זרע סביב, שנאמר (מ"א י"ח) ויקח אליהו שתים עשרה אבנים וגו', ויבנה את האבנים מזבח בשם ה', ויעשה תעלה כבית סאתים זרע סביב למזבח וגו', ואמר לתלמידים שלו מלאו ארבעה כדים מים ויצקו על העולה ועל העצים ויאמר שנו וישנו ויאמר שלשו וישלשו, וילכו המים סביב למזבח וגם את התעלה מלא מים, וכי תעלה על דעתך שמשנים עשר כדים של מים נמלא כל המקום מים, אינו כן, אלא כשאמר להם לתלמידים שלו מי שיש לו מים יבוא ויצוק על ידי, אמר לו אלישע תלמידו יש לי מים בכדי, אמר לו אליהו בא וצק על ידי, מיד היה בא אלישע ויצוק על ידיו, ויצאו מהן עשר מעינות עד שנתמלא כל המקום מים, שנאמר (שם ב' ג') ויאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו. באותה שעה עמד אליהו להתפלל, שנאמר (שם) ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר וגו' ענני ה' ענני וידעו העם הזה כי אתה ה' האלקים וגו' ותפול אש ה' ותאכל את העולה ואת העצים ואת האבנים ואת העפר ואת המים אשר בתעלה לחכה, באותה שעה עזבו ישראל את הע"ז שהיתה בידם והיו יראי שמים לאמיתן, שנאמר וירא כל העם ויפלו על פניהם ויאמר ה' הוא האלקים וגו'. (פרק יז)
פעם אחת היו רבותינו ושאר חכמים יושבין בבית המדרש, והיו חולקים זה עם זה ואמרו מהיכן אליהו בא, זה אומר מזרעה של רחל וזה אומר מזרעה של לאה, עד שהן חולקין זה עם זה באתי אליהן, ועמדתי לפניהן ואמרתי להן, רבותי אין אני בא אלא מזרעה של רחל, ואמרו לי תן סימן לדבריך, אמרתי להן ולא כתיב ביוחסין של שבט בנימין (ד"ה א' י"ח) וערשיה ואליה וזכרי בני ירוחם, ואמרו לי ולא כהן אתה, ולא כך אמרת לאשה האלמנה (מ"א י"ז) אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי ולך ולבנך תעשי באחרונה, אמרתי להן אותו תינוק בן יוסף היה ורמז רמזתי לעולם שאני יורד תחלה לבבל ואחר כך יבא בן דוד... (פרק יח)
ד' תלמידים היו לו לאליהו, ואלו הן מיכה, ויונה, ועובדיהו, ואלישע. (מדרש מעשה תורה)
...ובסוף מ"ה ימים יצמיח שם אליהו ומלך המשיח עליו ושם יבשר להם אליהו ויאמר מה לכם פה ישראל, וישראל משיבין ואומרים אבדנו נחרבנו, ואליהו אומר להם קומו כי אליהו אני וזה מלך המשיח, ואינם מאמינים בו לפי שבא נחמיה ונהרג, והוא אומר להם שמא אתם מבקשים אות כמשה, והם אומרים הן. באותה שעה יעשה ז' נסים, הנס הראשון מביא להם משה ודורו מן המדבר, שנאמר אספו לי חסידי. הנס הב' מעלה להם קרח וכל עדתו, שנאמר תשוב תחיינו ומתהומות הארץ תשוב תעלינו, הנס הג' מעמיד להם נחמיה שנהרג. הנס הד' מגלה להם גניזת הארץ וצנצנת המן ושמן המשחה, הנס הה' נותן הקב"ה מטה עוז בידו, שנאמר עזך ישראל וגו'. הו' טוחן כל הרי ישראל כקמה, הנס הז' יגלה להם הסוד, שנאמר זאת אות הברית... (ספר אליהו ונסתרות רשב"י)
דבר אחר ויהי בעלות המנחה, אימתי בנה את המזבח ואימתי תיקן את העצים ואת האבנים ואת המים אשר בתעלה, ואימתי שחט השור ואימתי התפלל ויהי בעלות המנחה, אלא מלמד שהעמיד אליהו את השמש באותו היום, ואמר לו תדע כל זאת בשביל אדניך... בשביל קדושת שמו של הקב"ה, כיון שאמר לו כך מיד עמד, שנאמר כי כהר פרצים יקום ה' (ישעיה כ"ח), כשהיו בהר הכרמל כמו שעשה שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון... לכך נאמר ויהי בעלות המנחה... (אגדת בראשית פרק עו)
דבר אחר כחוט השני זה אליהו בשעה שאמר לישראל (מ"א י"ח) עד מתי אתם פוסחים וגו', ומדברך נאוה בשעה שאמר (שם) והיה האלקים אשר יענה באש וגו', מיד ויען כל העם ויאמרו טוב הדבר, ומדברך נאוה, שעשית לישראל לומר ה' הוא האלקים ה' הוא האלקים... (שם פרק עט וראה שם עוד)
...וכך היו ישראל מלין עד שנחלקו לשתי ממלכות, אפרים מנעו מהם ברית מילה, ועמד אליהו זכור לטוב וקנא קנאה גדולה, ויאמר קנא קנאתי, אמר לו הקב"ה לעולם אתה מקנא קנאת בשטים על גלוי עריות, וקנאת כאן, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו חכמים להיות עושין מושב כבוד למלאך הברית שנקרא אליהו מלאך הברית, שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים. (בראשית פרק יג, עא)
הנה נא מצא עבדך חן וגו', ר' ברכיה ור' לוי בשם ר' חמא בר חנינא שני בני אדם אמרו דבר אחד, לוט וצרפית, צרפית אמרה עד שלא באת אצלי היה הקב"ה רואה מעשי ומעשה עירי והיו מעשי רבים על מעשה עירי, עכשיו שבאת אצלי באת להזכיר עוני ולהמית בני... (שם פרק יט, פד)
...מיד הקב"ה תופס לשרו (של אדום) בציצית ראשו ואליהו שוחטו ודמו ניתז על בגדיו, בחזרתו משם אומר מי זה בא מאדום וגו'. (שם פרק לג קלג)
...אמר לו הקב"ה חייך כשם שנתת נפשך עליהם בעולם הזה אף לעתיד לבא כשאביא להם את אליהו זכור לטוב שניכם באים כאחד, שנאמר ה' בסופה ובשערה דרכו, בסופה זה משה, דכתיב ותשם בסוף על שפת היאור ובשערה זה אליהו דכתיב ויעל אליהו בסערה השמים, אותה שעה הוא בא ומנחם אתכם, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים. (שמות פרק לד, שצז)
אמר ר' שמעון בן לקיש פינחס הוא אליהו, אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום בין ישראל וביני בעולם הזה, אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני לבין בני, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בוא יום ה' וגו', והשיב לב אבות על בנים. רבי אליעזר אומר הסב הקב"ה שמו של פינחס בשמו של אליהו ז"ל מתושבי גלעד, מלמד שעשה תשובת ישראל הר הגלעד, שנאמר הנני נותן לו את בריתי, בריתי היתה אתו החיים והשלום ונתן לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא, ונתן לו שכר טוב והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. (במדבר פרק כה, תשעא)
...וכך היו ישראל מלין עד שנחלקו לשתי ממלכות, מלכות אפרים מנעו מהם ברית מילה ועמד אליהו ז"ל קנא קנאה גדולה ונשבע לשמים שלא להוריד טל ומטר, ושמעה איזבל ובקשה להרוג אותו, ועמד אליהו ז"ל והיה מתפלל לפני הקב"ה, אמר לו הקב"ה אליהו הטוב אתה מאבותיך, יעקב ברח מפני עשו... מלמד שכל הבורח נמלט, ועמד אליהו ז"ל והלך לו להר חורב ושם נגלה עליו הקב"ה ואמר לו מה לך פה אליהו, ויאמר קנא קנאתי אמר לו לעולם אתה מקנא, קנאת בשטים על גלוי עריות, וכאן את מקנא, חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך, מכאן התקינו להיות עושין מושב כבוד למלאך הברית שנקרא אליהו ז"ל מלאך הברית, שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא. (יהושע פרק ה טו)
...ולא כן אמרת לאשה אלמנה מצרפת אך עשי לי משם עוגה קטנה, אמר להם אותו התינוק משיח בן יוסף היה, ורמז רמזתי לעולם שאני יורד תחלה לבבל, ואחר כך יבא משיח. (מלכים א פרק יז, רח)
זהו שאמר הכתוב ובנביא העלה ה' את ישראל ממצרים ובנביא נשמר, ובנביא העלה ה' זה משה, ובנביא נשמר זה אליהו ז"ל, אתה מוצא שני נביאים עמדו לישראל משבטו של לוי, משה ראשון ואליהו אחרון, ושניהם גואלים את ישראל בשליחות... (שם רט, המשך כמו בפסיקתא)
ויפסחו על המזבח אשר עשה, וכי הוא עשה והלא הם עשו, אלא מלמד שחיאל עשאו נבוב, ושמו אותו בתוכו, ואמרו לו כשתשמע את הקול מיד תחתה האש אשר בידך והדלק מתחתיו, מיד זימן הקב"ה נחש ונשכו ומת... (שם ריד)
מה לך פה אליהו, היה לו שיאמר לפניו, רבונו של עולם, הן בניך בני אברהם יצחק ויעקב שעשו לך רצונך בעולמך, הוא לא עשה כן אלא אמר קנא קנאתי וגו', התחיל הקב"ה לדבר עמו דברים של תנחומים, אמר כשירדתי ליתן תורה לישראל לא ירדו עמי אלא מלאכי השרת שרצו בטובתן, שנאמר צא ועמדת בהר וגו', ואחר הרעש אש, המתין לו שלש שעות עדיין עמד בדברים הראשונים ואמר קנא קנאתי, אמר לו הקב"ה, ואת אלישע תמשח לנביא תחתיך, ומה שבדעתך אין אתה יכול לעשות... (שם פרק יט, ריז)
ויצאו בני הנביאים אשר בית אל אל אלישע, עד שלא נגנז אליהו היתה רוח הקדש מרובה בישראל, שנאמר ויצאו בני הנביאים... יכול הדיוטים, תלמוד לומר אדניך, אדנינו לא נאמר אלא אדניך, מלמד שהיו חכמים כאליהו, וכשנגנז אליהו נסתלקה מהם רוח הקדש, שנאמר ויאמרו אליו הנה נא יש את עבדיך חמשים אנשים בני חיל, אלא שנסתלקה מהם רוח הקדש... (מלכים ב פרק ב, רכד)
בשעה שהקב"ה גואל את ישראל, שלשה ימים קודם שיבא משיח בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם, ואמר להם הרי ארץ ישראל עד מתי אתם עומדים בארץ ציה ושממה, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, ואחר כך אמר להם בא שלום לעולם בא שלום לעולם, שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום... ביום שני בא ועומד על הרי ישראל ואומר באה טובה לעולם, באה טובה לעולם, שנאמר מבשר טוב, ביום שלישי בא ועומד על הרי ישראל ואומר באת ישועה לעולם, באת ישועה לעולם, שנאמר משמיע ישועה, וכיון שהוא רואה את הרשעים שהם אומרים כך, אומר לציון מלך אלקיך... (ישעיה פרק נב, תעה)
אומרים על אליהו והושע אכזרים היו, חס ושלום לא היו אכזרים, האכזרי היה מציל, אלא למה הדבר דומה לבן מלך שדנו המלך ונתחייב שרפה, מה עשה סנקתדרו, אמר למלך חבשהו בבית האסורים וירעב, ואחר כך אתה שורפו, והוא חשב לומר עד שתשוב חמתו, כך כשראה אליהו את ישראל טועים אחר ע"א, אמר אליהו מוטב שלש שנים ברעב ואל יפלו לבאר שחת, הרי באהבה עשה אליהו... (הושע פרק יד, תקלא)
דבר אחר מעשה היה ברבי עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ור' יהושע הגרסי היה תלמידו ומשמשו, ערב יום הכפורים נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ז"ל ועמד על פתח ביתו, אמר ליה שלום עליך רבי, אמר ליה שלום עליך רבי ומורי, אמר ליה כלום אתה צריך, אמר לו ומי אתה, אמר ליה כהן אני, ובאתי להגיד לך שרבי עקיבא מת בבית האסורים. מיד הלכו שניהם לבית האסורין ומצאו פתח שער בית האסורין פתוח, ושר בית הסוהר היה ישן, וכל האסירים היו ישנים, והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצא, מיד נטפל אליהו ז"ל ונטלו על כתפיו, וכשראה רבי יהושע כך אמר לאליהו ז"ל, רבי והלא אמש אמרת לי שכהן הייתה וכהן אסור לטמא במת, אמר לו חייך ר' יהושע בני, חס ושלום שאין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם, והיו מוליכים אותו כל הלילה עד שהגיעו לאנטיפרס של קוצרין, כיון שהגיעו לשם עלו שלש מעלות וירדו שלש מעלות, ונפתח המערה לפניהם וראו שם כסא וספסל ושלחן ומנורה, והשכיבו את ר' עקיבא על המטה ויצאו, וכיון שיצאו נסתמה המערה ודלקה הנר על מנורה, וכשראה אליהו כך פתח ואמר אשריכם צדיקים ואשריכם עמלי תורה ואשריכם יראי אלקים שגנוז וטמון ומשומר לכם מקום בגן עדן לעתיד לבא, אשריך רבי עקיבא שנמצא לך מלון ערב בשעת מיתתך.. (משלי פרק ט, תתקמד)
...הרי מלכי הצפון שומעין שנהרגו עמון ומואב, וכלם מתכנסין ובאין וקובעין המלוכה בדמשק, ומלכי המערב והדרום מתכנסין אף הן ובאין ונוטלין עצה במדין, וישראל מצירין להניח את אחיהם החכמים שבמדין איפשר, ולהניח את אחיהם החכמים שבירושלים, אי איפשר, והמקום פותח פתח לאליהו והוא יוצא למדין ומניח את החכמים שבירושלים ומה אליהו עושה, כל אותו המדבר שהולך מירושלים למדין שכולו טרשים וחיה רעה והמקום עושה לו נסים והוא בא ועומד לפני המשיח במדין, והמשיח נפטר משם ואליהו עומד שם, באותה שעה הוא מוציא ספר הישר שכל התורה הזאת אינה אינה אלא שורה אחת מתוכו, הארץ נפתחת מתחתיהם ושורפתם ונעשה להם שם קבר גדול ונמצאת מקיים פתחי לי אחותי רעיתי, והמשיח בא לו ממדין ונוטל כל בזתה, וכן לדמשק ונוטל ביזתה... (ישעיה י"ד)
דבר אחר עצלה תפיל תרדמה, לפי שנתעצלו ישראל לעשות תשובה בימי אליהו תפיל תרדמה ורבתה הנבואה... ר' יוסי ור' ירמיה בשם ר' שמואל אמרו ששים רבוא של נביאים היה לישראל בימי אליהו, ר' יעקב בר אביי בשם ר' יוחנן אמר מאה ועשרים רבוא, דאמר ר' יוחנן מגבתא עד אנטיפרס ששים רבוא עיירות והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים, ואין לך עיירות דלות מכולן כיריחו ובית אל, יריחו על שאררה יהושע, בית אל ששם עגלו של ירבעם עומד... וכתיב ויגשו בני הנביאים אשר ביריחו, בית אל, (מ"ב ב' ה') נביאים אין פחותים משנים... (משלי י"ט)
שלשה נביאים עשו כענין הזה, ואלו הן, משה ואליהו ומיכיהו, משה הא דאמרן, אליהו אמר ענני ה' ענני, אמר לפניו, רבונו שלעולם אם אתה עונה אותי באש מוטב, ואם לאו אני אומר ואתה הסבות את לבם אחורנית, אתה הוא שגרמת להם שבראת בהן יצר הרע. (במדבר טז כט)
אליהו יש אומרים שהוא מתושלח וכו', אליהו הנביא עלה למרום מה שלא היה שום אדם דוגמתו, תדע לך כי בסתרי תורה ראיתי סוד מופלא עד מאד, אליהו לא נמצא לו בתורה אב ואם, ולא כתוב גן פליט אלא אליהו מתושבי הגלעד, אמרו כי קודם לכן ירד מן השמים ושמו ידוע בסתרי תורה ועוד, אחר כך נדמה לחכמים בהרבה מקומות כדמות טייעא או כפרש, על כן אל תתמה בהיותו במדריגה על כל בני אדם. ואם תאמר היאך היה כל הנשים דמות תואר כדמות אדם כי המלאך אם נראה שעה או יום ולא יותר, אמרו שבשעה שבקש הקב"ה לבראת את האדם אמר לי מה אנוש כי תזכרנו, הושיט אצבעו ושרפם, עד שקרא לפלוני וסייעתו, אמר להם נעשה אדם בצלמנו, אמר לו רבונו של עולם אם לפניך טוב לפני לא כל שכן, ואם טוב בעיניך אני ארד ואשמש לפניו, אמר לו מכאן לא יקרא שמך כך אלא כך, ואף על פי כן לא ירד באותה שעה, וירד לאחר זמן והאמין בהעולם כי ה' הוא האלקים בענין אחאב, ולימים מועטים שהאמין זה בעולם העלוהו המקום לשמי מרום, ואמר לו הקב"ה אתה אפוטרופוס על בני תמיד ותאמין אמונתי בעולם, ולזה אמר וכדבריך עשיתי, פירוש כדבריך קודם שארד לעולם עשיתי. (בראשית)
...ואליהו לא זכה לאותו חלק זה רוח עד מעשה השיטים, ולכן נזכר באליהו רוח, ורוח ה' ישאך ויהי נא פי שנים ברוחך, ואי זכה לאותו חלק הרוח היה נחה עליו רוח אליהו על אלישע, אמנם לפי שאין הרוח שוכן אלא על הנפש, לכן לא זכה אל הרוח ההוא עד שזכה על ידי אותו מעשה זמרי אל נפש נדב ואביהו, שהם נפש אדם הראשון, ואז נותן לו ברית שלום וכו' ולכך נקרא שלום וכו', כי שם הוא הרוח מן הת"ת ויסוד הנקראים שנים שלום שלום לרחוק ולקרוב... (שם)
ראיתי מתניו של אליהו אזור גדול במתניו, אמרתי לו מאין לך אזור הגדול הזה, אמר לי מעור של איל יצחק, ואמרתי לו הא עולה כולה כליל וממנה מתקנים לחטאים ואין דרך העור ההוא הבא מן האיל לתקנה, אמר לו האיל ההוא שחטו אברהם הוא החסד להשם לרחמים וכחו של אברהם אני נאזר ממנו הוא קשה לפעמים וכו', האיל ההוא אינו עומד לעולם כבוש, וכשהוא חזק אני אזור ממנו להנקם באשר הם חוטאים. (וירא)
כיון שעבר משה מסנדלפון... ולמה נקרא גליצור שמגלה טעמי צור, רזיאל שומע מאחורי הפרגוד מה שנגזר להיות ומכריז בעולם ועומד אליהו ז"ל על הר חורב ומשמיע קול הכרזה מפיו והולך ומשמיע הקול בעולם, וכן כתוב כי עוף השמים יוליך את הקול זה רזיאל, ובעל כנפים יגיד דבר זה אליה... (משפטים)
פנחס ואליהו תיקנו חטא נדב ואביהו, הם הגיסו דעתם כלפי מעלה, ובאליהו כתיב וילט פניו באדרתו. הם נענשו על הקריבה, ופנחס פירש מן הכהונה הגדולה כמה שנים ועלי נכנס תחתיו, ואף אליה לא שימש בהר כרמל אלא במצות השם. הם הקריבו חולין בעזרה, ואליהו הקריב קדשים בחוץ על פי הדבור, ומה שפגם פנחס שלא הלך אל יפתח ונסתלקה ממנו השכינה, הלך אליהו לבקר את חיאל בית האלי, ושרתה עליו רוח הקודש. (שמיני)
למה צוה לעורבים לכלכל לאליהו, והוא עוף טמא, ולא צוה על ידי עופות טהורים, הטעם לרמז לאליהו כי בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ניזונים מהמשובח והתמצית לעכו"ם, ובזמן שאין עושין רצונו של מקום עבדים נטלו חלק בראש מארץ ישראל, וזה רמז לאליה שאין עושין רצונו, כי עוף טמא כלכל אתו. (שם)
אליהו בהר הכרמל משמע דבשם הקב"ה היה מתנבא לעבור, וכיון דמוחזק מהימנין ביה, אף על גב דלא יהב אות ובה אש הרבה נפקינן דכתיב אליו תשמעון, אפילו אומר לך עבור על אחת מכל מצות שבתורה, כגון אליהו בהר הכרמל... ומיהו בקרא משמע שעל פי הדבור עשה, דכתיב וכדברך עשיתי, שהקרבתי באיסור הבמות. ויש לומר דכיון דעל פי הדיבור שרי משום צורך שעה, הוא הדין שלא על פי הדבור, שאין הנביא רשאי לחדש וכו', ועוד יש לומר דהא דקאמר אליהו וכדברך עשיתי לאו שאמר לו הקב"ה, אלא מקרא היה דורש, דכתיב גוי וקהל גוים יהיה ממך, ואמרינן בניך עתידים לעשות כמעשה גוים, פירוש לשחוט בחוץ ואני מסכים על ידו, ומשום שהיה נביא מוחזק סמכו עליו, שעליו נאמר מקרא זה. (אחרי)
אמר לו לאו כהן מר, תימה לר"י היאך החיה אליהו בנה של האלמנה כיון שהיה כהן, דכתיב ויתמודד על הילד, ויש לומר שהיה ברור לו שיחיהו, לכך היה מותר משום פקוח נפש. (אמור)
בענין תנור של עכנאי אין ראיה ממנו, כי על פי שני עדים יקום דבר, ושאל על אליהו שהוא עד אחד, והתירוץ כי אליהו ז"ל הוא איש מבשר שלום וכל דבריו קיימים, שהרי שני עדים נמצאו בשמו, יהו"ה יהו"ה בגימטריא נ"ב שהוא גימטריא אליהו. (פנחס)
בעבר הירדן בארץ מואב הואי"ל משה באר את התורה, אותיות אליה"ו, ולכן נסמך בתרי עשר אנכי שולח לכם את אליה זכרו תורת משה עבדי, שיבא ללמד סתומים התורה... (דברים)
...ואמרו שסבת הדבר תהיה עמידת איש מזרע יוסף בהר הגליל... ויהיו פניו אל הבית המקודש אחר שכבר החזיקו בו הרום, וישב בו זמן מסוים, ואחר כך ילחם בו ארמליוס ויכבוש העיר, ויהרוג וישבה, וישמיד גם האיש מזרע יוסף, ותבא על האומה צרה גדולה, והקשה בכולם הוא קלקול היחסים בינם לבין כל הממלכות עד שיגרשום למדברות, ולכן יעברו רבים על הדת, והנשארים ישארו מזוקקים, ואז יתגלה להם אליהו הנביא ותבא הישועה. ולכל נקודה מאלו מקום בכתוב... (מאמר ח פרק ה)
ומן ההוכחות החזקות, משה גדול השומעים והצדיקים לא הגיעו מגמולו בעולם הזה מאומה, ואפילו מן הנאמר בפרשת בחקותי... ואליהו ברך השמן והקמח לזולתו, והוא עצמו מבקש ככר לחם... (מאמר ט פרק ב)
...וית גלוות תלמידי אליהו דגלן מן בקעתא דיריחו... (דברים לד ג)
התשבי - מארץ תושב. (מלכים א יז א)
ויבש הנחל - שידע צורך הגשמים, שהיה קשה בעיני ה' שישראל שרוין ומתים ברעב. (שם יז ז)
חלה בן - כדי שיצטרך אליהו למפתח של תחיית המתים, כבפרק חלק. (שם יז)
מזבח ה' ההרוס - שהרוסה הזכרתו כל השנים בלבם. ומדרשו, שבנה שאול שם מזבח, כדכתיב "ויצב לו יד", ומלכי ישראל הרסו כל המזבחות שנעשו לשם שמים. (שם יח כט)
שב נא - חפץ היה לדחות את אלישע מענוה שלא יראה בהלקחו. הקשית - אי אפשר לתת לך יותר ממה שבידי, אם תראה אותי לוקח - אז אוכל לעשות לך יותר ויותר. (מלכים ב ב ב וי)
והשיב לב אבות - להקב"ה, על בנים - על ידי בנים, יאמר לבנים דרך אהבה ורצון לכו דברו אל אבותיכם לאחוז בדרכי המקום, ולרז"ל בעדיות יבא לעשות שלום בעולם. (מלאכי ג כד)
ולזרעו אחריו - סימן שמת ואינו אליהו... (במדבר כה יג)
את אליהו - בימי יהושפט כבר עלה בסערה השמימה, לכן הלכו המלכים אל אלישע אשר יצק מים על ידי אליהו. ומצאנו עוד אחרי מות יהושפט, ויבא אליו מכתב מאליהו, וזה יורה כי אז כתבו, דאם לא כן היה כתוב וימצא, או ויובא מכתב, ואין ספק כי בימי חכמינו הקדושים נראה, וה' ברחמיו יחיש את נבואתו וימהר קץ ביאתו. (מלאכי ג כד)
...כי עמלק מזרע עשו, וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים... וממנו נוושע לעולם כדי לשפוט את הר עשו וכו', ומה שעשו משה ויהושע יעשו אליהו ומשיח בן יוסף. (שמות יז ט)
ויתהלך חנוך - ...ודעת התרגום וקצת חכמים שחנוך ואליהו הכניסם הא-ל חיים בגן עדן, ועודם שם אוכלים מפרי הגן ועובדים את ה' כאדם קודם החטא, ויהיו שם עד ימות המשיח... (בראשית ה כב)
התשבי - מעיר תושב, ואחר כך ישב בגלעד. ונחלקו רז"ל אם היה משבט גד, בנימין, או אם היה פנחס. וגזר ובטח בא-ל שיקיים דברו, כי אם לפי דברי - כשיראה ששבו כולם או מקצתם מעבודה זרה. (מלכים א יז א)
ציויתי את העורבים - ממש, שמתי בלבם להביא לך, ובודאי ממקום כשר היו מביאין לו ברצון הא-ל... ויש מפרשים העורבים - סוחרים, והיו מסתירים אותו. (שם ד)
ואתנה מטר - כי רבים שבו מפני הרעב, ועוד היו ז' אלפים אשר לא כרעו לבעל. (שם יח א)
ורוח ה' ישאך - כך היו חושבים עליו כאשר לא נמצא. (שם יב)
ויקבוץ את הנביאים - בעל כרחם, שישראל באו מעצמם בשמעם מהבחינה, ונביאי האשרה לא הניחתם איזבל ללכת. (שם כ)
וירא - עצמו בסכנה, אשר ליהודה - רוצה לומר יצא מרשות אחאב. הלך המדבר - אפילו ביהודה לא בטח מפני שלוחי איזבל, והלך במדבר שלא ימצא שם מחיה וימות, או חיכה לדבר ה'. (שם יט ג וד)
וילך - בלי כונה, והישירו דרכו לחורב. בכח האכילה - שנשתמרה בו, ולא כמשה שנאמר בו לחם לא אכל וגו'. (שם שם ח)
אל המערה - שנאמר עליה "ושמתיך בנקרת הצור", עזבו בריתך - לעבוד עבודה זרה, וקנאתי בכרמל. ובדרש שביטלו המילה. ואיוותר - כי מאה הנביאים שנחבאו במערה לא נודעו. (שם ט וי)
אליו קול - מתוך הדממה, ונראה שכל זה היה גמול המעשה הטוב שעשה בכרמל וקידש ה' בתוך בני ישראל והחזירם למוטב, והביאו ה' למקום הכבוד. (שם יג)
מה משפט - תואר, ונראה שאלישע לא היה עמו, שלפעמים היה מתבודד, ותימא שלא הכירוהו השלוחים, ואולי היו בשעתו בשומרון, וזמן רב כבר לא היה אליהו שם מפחד איזבל. (מלכים ב א ז)
בסערה - לא כתבה אחר כך בהלקחו, כי אינה נראית כהסוסים וכו', והעלתה אותו ברצון ה' אל גלגל האש ושם נשרפו בגדיו זולתי האדרת וגופו, והרוח שבה אל האלקים. והרכב הוא להודיע שעמו עלו רכב ישראל ופרשיו. ודעת המונינו וחז"ל שהכניסו ה' בגן עדן עם גופו, כאדם הראשון קודם החטא, וכן חנוך ועוד. והלך לעבר הירדן, שאולי נלקח במקום פטירת משה רבינו ע"ה שמעלתו היתה קרובה לו. (שם ב א)
בסערה - נעשה רוחני, והגוף כלה באש העליונה, ושב כל יסוד אל יסודו. ובהיותו באויר ראה אלישע דמות סוסי ורכב אש, וכן כלו בגדיו חוץ מן האדרת. ותימא מה צורך לאלישע באדרת אליהו, אם היה פי שנים ברוחו אליו. (שם יא)
הנה אנכי שולח לכם - ישיב נשמתו לגוף נברא, כי גופו הראשון שב לאדמה. וישלחנו לטובתם להזהיר אבות ובנים לשוב אל ה', כי השבים ינצלו מהמשפט. (מלאכי ג כד)
ובדברי הנבואה תחיית המתים לעתיד ושליחת נביא ששמו אליהו, כבר שולח בזמן העבר ולקחו אלקים כאשר לקח זולתו, ואמרו שהוא לא טעם טעם מיתה... (מאמר א קטו)
אמר החבר, מנהג העובד אלקים אצלנו... אוהב העולם ואריכות הימים, מפני שהוא מקנה אותו עולם הבא, וכל אשר יוסיף טובה יעלה מדרגה לעולם הבא, אך הוא מתאוה זה (להנזר מן החיים בעולם הזה) אילו היה מגיע למדרגת חנוך, שנאמר בו (בראשית ה' כ"ד) "ויתהלך חנוך את האלקים" וגו', או למדרגת אליהו זכור לטוב, ולהפנות עד שיתייחד לחברת המלאכים, ולא יהיה משתומם ביחידות ובדידות אבל הם צוותו, וישתומם במלא עם, מפני שנעדרו ממנו עניני העולם השפל ונתווספה עמו ראיית מלכות שמים, אשר לא יהיה צריך עמה למאכל ולמשתה, ולכמו אלה תהיה ראויה הבדידות השלמה, אך מתאוים המות מפני שהגיעו אל התכלית אשר אין אחריה מדרגה שיקוו לתוספתה... (מאמר ג א)
וכן למדנו מחכמים ראשונים מפי השמועה, בכל אם יאמר לך הנביא עבור על דברי תורה, כאליהו בהר הכרמל, שמע לו, חוץ מעבודת כוכבים, והוא שיהיה הדבר לפי שעה, כגון אליהו בהר הכרמל שהקריב עולה בחוץ, וירושלים נבחרת לכך, והמקריב בחוץ חייב כרת, ואילו שאלו את אליהו ואמרו לו היאך נעקור מה שכתוב בתורה, היה אומר לא נאמר אלא המקריב בחוץ לעולם חייב כרת, כמו שציוה משה, אבל אני אקריב בחוץ היום בדבר ה' כדי להכחיש נביאי הבעל... (יסודי התורה פרק ט ג)
ומצאנו באליהו זכרונו לברכה מדת הרגזנות, ואף על פי ששמש בה בכופרים, ועליהם היה כועס, אמרו חכמים (סנהדרין קי"ג) שהשי"ת לקחו ואמר לו שאינו ראוי למשול בבני אדם ולהיות להם לכהן מי שיש לו קנאה כמו שיש לו, כי ימיתם. (פרק ז)
מאורך הימים של שניהם נראה שאליהו הוא פנחס, וה' ברכו שיראה ויעלם... (מלכים א יז א, וראה שם עוד באורך)
ורוח - הראה לו זאת, להראות לו כי לא בדברים המשחיתים ה', ושיתפלל שיאריך ה' אפו לישראל שישובו, לא שישחיתם... (שם יט יא)
רדה - ומדבריו משמע שאם לא ירד יקחהו בעל כרחו, לכן הענישו. (מלכים ב א ט)
בסערה - נשאו למקום אחר, כי הגופות לא יעלו השמימה. שב נא - כדי שלא יחרד בהפרד אליהו מעמו. (שם ב א וב)
והוא יגוד עקב - ...ובמדרש לא דן יביא הגאולה כי אם גד, שממנו אליהו הנביא. (בראשית מט יט)
מעל בני ישראל - ...ולדעת רבותינו פנחס זה אליהו, וכן בבא מציעא, אשכחיה רבה בר אבוה לאליהו... אמר ליה לאו כהנא את, ואמר לו שאין העכו"ם מטמאין באוהל, וכן נשתטח על בן הצרפית שמת, כי היה בן עובד גלולים (?). (במדבר כה יא)
בריתי שלום - ...ועל דרך הקבלה הבטיחו במתנת המדה הנקראת ברית, שהיא כנסת ישראל, והיא מדת הדין שהיתה לו, כמו שאמרו שהיתה לאברהם לבת. והבטיחו שהשלום יהיה דבק בברית, ומכאן היה ראוי לחיות לעולם, כי החיים מכח הרחמים, וזה שאמר תחת אשר קינא, כי צדק ושלום נשקו הוא החיבור העליון שהעליון מתקיים בו, וכנגדו הזיווג בעולם התחתון. ועל כן משראה חבור לבלתי ראוי, קינא. ויתכן שמה שנקרא אחר כך אליהו כולל ב' השמות, א-ל הוא הדין והברית, ויה"ו הוא הרחמים והשלום, ולכן העניש והחיה, והיה דור ז' ליעקב כמו חנוך לאדם. (שם יב)
...וזה מה שכתוב בענין מחלוקת הנביא אליהו עם נביאי הבעל "כמספר שבטי בני יעקב אשר נקרא שמו ישראל" (מ"א י"ח ל"א), שהוא היה מוכיחם למה היו פונים לעבד הכחות ומניחין עבודת האדון ה' צב-אות אשר בידו לבטל כל פעולת הכחות והמזלות, וכענין שעשה באבות ששם המזלות תחת ידם, וזהו אמרו במקום ההוא "כמספר שבטי בני יעקב אשר היה דבר ה' אליו לאמר ישראל יהיה שמך", כלומר שעשאו שר על השמים ולשנות מערכתם וכחם בזכותו, כלומר וישראל שהם בני יעקב גם הם שרים על שרי מעלה... (שופטים מצוה תקי)
וכפי מעלת הסומך או המברך יהיה מדרגת השפע המקובל, ולכן תמצא שאמר אליהו לאלישע, כשאמר לו שאל מה אעשה לך, והשיב אלישע "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", ואמר לו הקשית לשאול, שאי אפשר לאדם לתת הכנה למקבל יותר מהנמצא אצלו, ולזה אמר לו שאם יראה אותו אחר שיהיה לוקח ממנו, יהיה לו כן, שבלי ספק יהיה אליהו אחר הלקיחה במדרגה יותר גדולה ממה שהיה טרם הלקיחה... וכן יראה מלשון הכתוב שאליהו היה נראה לאלישע אחר הלקיחה, כמו שאמרו רז"ל שהיה נראה לקצת החסידים מחכמי הגמרא. וכתוב שם, (מלכים ב' ב') "ויעבור אלישע", ולא כתוב ויעבור בלבד, נראה שהמכה לא היה אלישע לבדו, אלא אליהו היה עמו, שנראה לו באותה שעה, וכן מצאתי כתוב בשם קדומי המפרשים, שאליהו נראה לאלישע באותה שעה, ואז נחה רוח אליהו על אלישע, ונתקיים בו פי שנים ברוחו, לפי שראה אותו אחר שלוקח מעמו, וכן מצינו אחר הלקיחה, כתוב על יהורם בן יהושפט, (דה"ב כ"א) "ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא", שנראה שהיה נמצא אז בין האנשים ומתקן מעשיהם... (מאמר ד פרק יט)
וכאשר יושג זה השלמות שאפשר לו להשיג, הרי זה לחפצו ולדעתו יעלה לענין אליהו, וענין זה שעתיד חומר גופם, שהוא חומר ד' היסודות להשתנות ולקבל תכונה אחרת, ויהיה כעין יסוד פשוט קיים קל התנועה בהיר במראה, כמעשה לבנת הספיר נעלם הראות, כענין אליהו, מוכן לקבל זוהר אלקים ואור פני מלך חיים... (שם פרק ל)
וענין אליהו שהוא עולה ויורד תמיד, הן עד היום לא נמצא כמוהו לזולתו מן הצדיקים, כמו שכתוב בספר הזוהר בפרשת ויקהל, ורזא אשכחנא בספרא דאדם, דאמר באינן תולדות דעלמא, ורוחא יהא דיחות לעלמא בארעא, ויתלבש בגופא ואליהו שמיה, ובההוא גופא יסלק וישתכלל גופיה, וישתאר בסערא, וגופא דנהורא אחרא יזדמן ליה למיהוי גו מלאכי, ובתר כן יחות ויתלבש בההוא גופא דאשתאר בסערה, ובההוא גופא יתחזי לתתא, ובגופא אוחרא יתחזי לעילא... (שם פרק לד)
ותכל להשקותו - ובינתים התבוננה דברה ואמרה גם גמליך אשקה, וכן מצאנו באליהו שבחן את האלמנה ואמר לה קחי לי מעט מים בכלי, לבחון אם כליה קדש, וכשהלכה הפסיק אותה קחי לי פת לחם בידיך, לראות אם ידיה טהורים. והיא השיבה על פי ההלכה דבן פטורא בבא מציעא ס"ב: שנים שהיו מהלכים בדרך וכו', מוטב שישתו שניהם וימותו, ולר' עקיבא חייך קודמין. והנפקא מינה הוא, אם אחד מהם יתקיים בודאי, ולכן השיבה ואכלנוהו ומתנו, ואם כן אינה פטורה מדינא לתת לו. (בראשית כד יט)
...ולכן לא ציוה משה את הדבר לאיש, וגם לא עשה בעצמו הדבר, שאין דרך המלכים והנביאים להרוג במו ידיהם. ועל זה באה התוכחה לאליהו שהרג נביאי הבעל בידיו, ולכן הטריחו בדרך מ' יום עד שבא לחורב, ולמדו שם, שה' יבחר המעשה שיעשה בנחת ובישוב הדעת... (במדבר כה א)
...וכן באליהו שאמר לאלישע בהגיע קץ הלקחו ומצא עצמו מלא שפע אלקי, ונכספה נפשו להריק ולהשפיע, ולכן אמר לו שאל מה אעשה לך. וזה ששיער אלישע, "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", שכל כך נוסף עתה באליהו. ואמר לו "הקשית לשאול", כי עדיין לא נמצא אתו בשיעור הזה, כי אם בהלקחו מעמו, ומה שהיה אלישע מצעק אבי אבי וגו', הוא, כי גם המקבל צריך להכין עצמו לקבל. (דברים לג א)
בענין מיתת משה, ולמה לא זכה לחיים כאליהו?... אליהו התפשט מחומר מאד, וכרד"ק נשרפו בגדיו ושאר גופו כשעלה בסערה. וטוב מזה שתעלה הנפש בלי שום עיכוב, וזה היה במשה, ולא היה בו שום טומאה, ועל כן נתעסק בקבורתו השי"ת. ואין נראה בענין אליהו כרד"ק, דאם לא כן לא היה מגדיל כל כך ענין לקיחתו, אלא כחז"ל שנלקח לגן עדן שבארץ, ואמרו שלא עלה לרקיע, ורואים אותו בבית המדרש, ויבא לפני היום הגדול.
או: משה רבינו ע"ה שנדבק כבר בחייו בעליונים דיבוק נמרץ, כהעלול הראשון בסבה הראשונה, כל שכן שהתדבק אחרי מותו, ולא היה ראוי שתתמיד נפשו עם גופו, מה שאינו כן באליהו...
או: אחר שראה ממקום זה הראיה הנפלאה ראוי שיקבר שם לכבוד ולתפארת, כדרך המלכים הנקברים במקום שקנו שם במלחמה. ואליהו לא היה לו דבר מזה, כי התפלל על עונש הארץ ועוד, על כן לא נקבר בארץ. או: משה נדבק לגמרי בעולם העליון, ולכן עזב גופו לגמרי, אבל אליהו רצה הקב"ה להראותו לפעמים לנביאים ולאנשי המעשה, ולעשותו שליח למשיח צדקנו, ועל כן נלקח בהרכבתו גוף ונפש, ונעשה גופו נצחי, ואינו מצטרף למאכל ולמשתה, ולפי שנטה לגמרי אל הדברים הרוחניים, בהיפך אדם הראשון, זכה לכל מה שניטל מאדם הראשון, נצחיות, וגן עדן, וזכה לאזור עור של אדם הראשון... (דברים לד ה)
אשר עמדתי לפניו - עמד לפני אחיה השילוני, וכאילו עומד לפני השכינה. (מלכים א יז א)
כד הקמח - לא יכלה ממנו שמו, והאויר שבכד יהפך תמיד לקמח, ובסדר עולם כתוב שהיה כך שנה תמימה. (שם יד)
הראה אל אחאב - שאין להחריב העולם מפני השוטים, ומפני כבודך אתן הגשם על ידך... (שם יח א)
בני אדם לא האמינו שה' יתרצה בקרבנות, ולכן שלח אש משמים להבל, נח אברהם וכו', ובכלל הורדת האש הודיע השגחתו וקבלה ברצון של עבודתו, ולכן היה הנסיון כאן בהורדת האש, או כברלב"ג. ויותר נכון אצלי, שנביאי הבעל היו עובדים לשמש המאור הגדול, שלכן נקרא בעל, ולפי שהשמש גובר על יסוד האש, היתה הבחינה בהורדת אש, כי הוא המושל עליו, ונביאי הבעל הכניסו עצמם בנסיון מהכרח, כי כל העם אמרו טוב הדבר, ועוד ראו שאליהו מעלה בחוץ, וחשבו שהוא חייב כרת ושלא ייענה, ואליהו היטעם, כי חשבו ששניהם יקריבו יחד, ואם תרד אש יאמר כל אחד שהוא הורידו, והאש הזאת היורדת היא הכבוד האלוקי המכונה באש, ואינה מהיסודות, ומפני שהיא אש נבראת-אלוקית יכנה כבוד ה'. (שם כג)
ויד ה' היתה - כהרמב"ם, שנילוה לו עזר אלוקי מופלג לעשות מעשה מופלג. (שם יח מו)
וירא - שלא בא אליו דבור נבואי כל הזמן גם בכרמל, ולכן הלך בעצת נפשו, וחשב שנעזב אל המקרים בעבור מה שעשה בכרמל בלי ציווי אלוקי, והלך למערת משה להמשיך אליו שפע נבואי שיורהו ה' דרך, ועזב נערו בבאר שבע כדי להתבודד בהר כמשה. (שם יט ג)
קום אכול - האכילה הא' היתה למלא החסר מן העבר, וזו על העתיד, כי לא הלך בציווי ה' כי אם מעצמו, והוצרך למזון, והיה מזון אלוקי שהזנתו עצומה. ארבעים יום - היתה כל הליכתו וחזרתו, כי מארץ ישראל עד חורב לא יותר מט"ו יום. (שם ח)
ורוח - יש מפרשים שהראה לו כי אין לקנא כל כך. ויש שהתחכמו לפרש, שהראה לו ג' העולמות וחלקי המציאות, ואחרי שישיג המלאכים שהם אש, הראהו דממה דקה, רוצה לומר אל תדבר עוד, ולא תהרהר במה שלמעלה מהם. והנראה הוא שאמר לו מה לך פה - איך נכנסת במקום קדוש זה של משה רבינו ע"ה. והשיב קנא קנאתי - שברח, ומקוה שהמקום יגין עליו. ואמר צא - גם בהר לא יגיעך נזק. והודיע שה' עובר - על ג' חטאיו, שהתקצף ברוחו ועצר הגשם, רעש - על שרעש בדבריו על שהמית את בן האלמנה, אש - ועל המזבח שהעמיד בחוץ והוריד עליו האש. (שם יא)
ויעמוד פתח המערה - ולא יצא ממנה לגמרי, לכן שאלו שוב מה לך פה. (שם יג)
במדרש משוה את משה ואליהו, ואמרו חז"ל ובנביא העלה ה' וגו' ובנביא נשמר, אלו משה רבינו ע"ה ואליהו, שניהם משבט לוי, שניהם גואלים וכו'... (שם כא וראה שם עוד)
אליהו בחר להמית שר החמשים ואנשיו באש, לפי שהוריד אש על הכרמל ובכל זאת באו אליו בזדון, וכן משפט הקרב אל מקדש ה', והנביא הוא קדוש ה'. (מלכים ב א יא)
בסערה - אמרו חז"ל שעם אליהו נגנז רוח הקודש, ובני הנביאים הרגישו בהעדר רוח הקודש, וגזרו שאליהו לוקח, אך משנסתלקה נבואתם לא ידעו שאליהו נסתלק לגמרי ורצו לחפשו. ואליהו הלך למקומות הקדושים כי חשב שילקח משם, ואמר לאלישע שישאר שם, רוצה לומר שיסתפק במעלות מקומות אלו, אך אלישע לא הסכים, ולפני פרידתו עבר את הירדן שיעשה נס גם במים. פי שנים ברוחך - בקש ממנו שיופיע רוחו אליו להמשיך לדבר עמו בתורה, חכמה ואלקות, ועל זה השיב, הקשית לשאול, כי איך יחזור רוחו לדבר עם האיש הגשמי, אלא אם יזכך נפשו מאד יוכל לראותו. ונשאר זה לחכמי ישראל המזדככים, שיוכלו לראותו. (שם ב יא)
אדרת אליהו - אין ספק שבכוונה השליכה על אלישע, שיהיה כלי שיחול בו השפע והנבואה שהיו באליהו. ואלישע קרע את בגדיו שהיה בהם קודם, ונשאר במדרגת אליהו. ומשלא כתב באליהו מיתה, האמת כדברי חז"ל שנלקח בסערה לשמים, רוצה לומר לאויר, והסערה נשאתו לגן עדן אשר בארץ, ושם יושב בגוף ונפש. וגם אמרו שעלה לרקיע ורואים אותו בבית המדרש. וההבדל בינו לבין משה, שמשה נדבק בעליונים דבוק נמרץ, לא כשכל האנושי עם הנבדל, אלא כעלול הראשון בסבה הראשונה יתברך בלי אמצעי. ובאותה התבודדות מופלאת פנים אל פנים הוסר חמרו ונשארה נשמתו קשורה ודבקה בו יתברך. וזה שאמרו רז"ל שמת בנשיקה. ועוד שמשה אהב הארץ על כן נקבר בתוכה, ואליהו שנא אותה ואת אנשיה ומתפלל על צערה. ועוד שאליהו לא עזב העולם לגמרי להדבק רק ברוחניים כמשה, לכן נעשה גופו כאחד הגרמים השמימיים בדרך פלא, ואינו מוגבל במקום ולא צריך למאכל וכו'. (שם יב)
שולח לכם את אליה - שיקום בתחיה, או שהוא קיים בגוף ונפש. וחשב האבן עזרא שאליהו יבא כשר צבא ה', כמשה ביציאת מצרים, ולא לתחיית המתים. ובפרקי דר' אליעזר: אין ישראל עושין תשובה גדולה עד שיבא אליהו הנביא זכור לטוב, אך שניהם הגאולה ותחיית המתים קרובים זה לזה. (מלאכי ג כד)
ויפח באפיו - ...הדבר הרוחני לא יעתק ממקורו, כי מיכאל וגבריאל בזמן שישתלחו לא יחסרו בזמן זה רגלי המרכבה, אלא מציאותם ועיקרם נשאר, וכן אליהו הנביא הנמצא בכל ברית מילה בישראל, כי הדבר הרוחני מתרבה ואינו נקצץ... (בראשית ב ז)
...והיה אדם הראשון משוך בערלתו, ומזה נמשכה זמה עד יבא מלאך הברית אליהו והשיב לב אבות על בנים ולטהרם... (שם כב יג)
ופנית קדמה - אמר לו שהיה לו לפנות אל אברהם שכילכל עובדי גלולים, אף על פי שרק מעטים מהם היו מתקרבים אל ה', וכאיתן האזרחי יש להאריך אפים ולכלכל את ישראל. בנחל כרית - ושה' כרת את ים סוף ואת הירדן אף על פי שעבר עמם פסל מיכה. העורבים - ואף על פי שהעורב שימש בתיבה כלכלהו נח... (מלכים א יז ד)
לך צרפת - שיראה שם צרת אלמנה ויתום ברעב, וכמה כמוהם כבר מתו. והתחיל לשאול ממנה מים, כי בוש לשאול לחם. (שם ט)
והוצאת לי - תבטחי בה' ותתני לי בראשונה, ולא שהוא יאכל תחלה, וזה שאמר ותאכל היא וביתה - תחלה. (שם יג)
הגם - אם אני מצטער על שעצרתי הגשמים, האם צריך להגיע מכך גם לאלמנה? ועוד שתגיע לה רעה גדולה מאלי? (שם כ)
ודבר ה' - קודם חשבה שהוא מתייחס רק למדת הדין ולכן עצר הגשמים, ומה שאמר בכד השמן "כה אמר ה'" היה על אחדות המדות, ועתה ראתה שדבק בב' המדות, כי אין מדת רחמים גדולה מהחיאת המת, כי אין מיתה בלא חטא. (שם כג)
אשר עמדתי לפניו - במעשה זמרי ולא יראתי משבט שמעון, כן לא אירא מאחאב. (שם יח טו)
ואין קול - שיוכלו לומר כי הבעל אינו חפץ בנסיון, ויפסחו - רצו לבטל הנסיון באמרם אשר עשה - כי אליהו אשם, כי הוא שנתן להם הפר. (שם כה)
קראו - התל בהם שיקראו לשדים, שזה מעבודת הבעל, והם דומים למלאך להגיד עתידות, וכי שיח לו, וכי שיג - והם משיגים ומשיחים לבני אדם. דרך לו - שאוכלים ופרים ורבים כבני אדם. (שם כז)
גשו אלי - והסירו הספק מלבכם. וירפא - על ידי זה, את מזבח ה' - שהאדם מרכבה לשכינה, והוא עיקר השראת השכינה, וכאשר על ידי מזבח עולה הקרבן, כן זבחי ה' רוח נשברה, והגוף הוא מזבח, והנפש הקרבן הקרב על ידי הרהורי תשובה. או כאשר רוב השבטים טועים ייחשב מזבח ה' כהרוס, כפי שרמז יעקב אבינו ע"ה בעשותו מצבה לה' מן האבנים. (שם כט)
כבית סאתים - מעין המשכן, למען יושפע שם שפע כבמשכן חוץ לירושלים, ושתאכל האש המים, וידעו שאינה אש של מלאך, וכל שכן של כשפים שאינה שותה מים, ואמרו שאצבעות אלישע נעשו כמבועי מים למלאות התעלה הגדולה... (שם לא)
ענני ה' - במדת הרחמים וגם במדת הדין, הסבות את לבם - שהסתכלו אל מה שהפר לא רצה ללכת, ואמרו כי בשביל זה לא הצליחו נביאי הבעל, ולא הסתכלו למה שאליהו אמר לפר שעל ידו יתקדש שם שמים גם כן. (שם לז)
וירא - ששלחו אחריו, כי היה רואה ואינו נראה כמו בבית רחב, שכתוב שמה "ותצפנו", שהצפינה רק את כלב. וילך אל נפשו - רצה להזדכך במערת משה כל כך עד שלא יצטרך למזון וכו' כלל, אך עתה היה עדיין עייף מהדרך והרעב, ואולי עייף מהקנאה. והראו לו ברותם שאין האש פוסקת ממנו כי אין לקנא כל כך. וישאל את נפשו - אדם הראשון מת אחר שחמרו התעבה, ואין הנפש יכולה להשאר בחומר המתנגד, אבל פנחס קבל ברכת שלום, וחמרו החל להזדכך, כך שאין הנפש צריכה לעזבו, ושאל אותה אם לא מספיק לה. (שם יט ג)
רותם אחד - ולמעלה כתב אחת, שהיה רותם אחר, מלאך מיוחד עבורו לצל, מלאך מחופף עליו, ובשינה כזו עלתה נפשו ונזדככה, אך בכל זאת היה צריך עדיין לאכול דבר מלובש בגשמיות לקיים הגוף, אך היה דבר קרוב אל הרוחני, אל האש, והאכילה השניה היתה דבר עוד יותר רוחני, שהספיק למ' יום. (שם ה)
מה לך פה - כי מדתך היפך המערה בה הראה ה' למשה י"ג מדות רחמים, והשיב קנא קנאתי - שמחזיק במדתו, הקנאה שקנא בשבטים שעברו בריתך - חיללו המילה. (שם י)
רדה - שמשמעו גם רדה אלינו להרגך, ומדבריהם הבין שאינם מאמינים שהוא איש האלקים, והענישם. (מלכים ב א ט)
עד בית אל - כי בהסתלקו תרבה קדושתו מאד, וילך למקומות הנביאים להשפיע עליהם מקדושתו. ויצוהו ללכת לעבר הירדן, כי מלאך המות קיטרג מאד על שלא ניתן בידו, כבמדרש, על כן ציוהו ללכת אל השיטים, המקום בו ניתנו לו החיים על שהחיה את ישראל. אמנם הוא חשב שיעלה בסולם בבית אל, ואמר לאלישע שישאר כאן, כי ודאי לא היה הולך בדרך אנשים כי אם מלאכים, ולא יוכל להשיגו, ואמר לו חי נפשך אם אעזבך - ובחברתו קלו גם רגלי אלישע, קל וחומר מערב רב שבא עם ישראל בשעה קלה מרעמסס לסוכות. (שם ב ב)
בסערה - התגבר על הסערה שהיא מד' מסכים, ועלה על ידי רכב אש וכו' שהם מרכבה לשכינה, שהקליפה לא יכלה לו. (שם יב)
פן נשאו - חשבו שאם עלה השמימה בלתי אפשר מבלי שיפשוט את חמרו, ואם כן נשא רוח ה' את גופו, ונלך ונקברנו, אך אלישע הבין שקרה לו כמו לחנוך, שנזדכך גופו כעצם השמים הזך, ושישאר שם לבוש הדר וזך, שבו יתלבש בבואו אל העולם. (שם טז)
...וידוע כי יונה בן אמיתי הוא בן הצרפית אשר החיה אליהו, וכאשר בא אצלה בדבר ה' התחיל לחקור אותה על עסקי טהרה, כי הוא היה אוכל חלות, והכי דייק קרא, דכתיב לקחי נא לי פת לחם בידך, דהאי בידך מלתא יתירתא היא, לדרשא זו, והיא חשדה אותו שכוונתו לחקור על עסקי תשמיש מטומאה היוצאת מגופה בלבד, כנזכר בפרקי דר"א, ונענשה על זה... (מאמר חקור דין חלק ד פרק טז)
מתוך שבחם של פנחס ואליהו בתקון נשמותיהם של נדב ואביהוא בכל פרט ופרט משגיאותם מדה כנגד מדה מורה חטאים בדרך איך תשתלם להם תשובה נאמנה... ואף על פי שיש מרבותינו אומרים בפשיטות פינחס הוא אליהו, אין הדבר כמחשבת המון החכמים שפינחס לא מת ושקיים בעצמו שנוי השם, אך אליהו מבני בניה של רחל היה ואביו שמו אביה מבני בכר איש ימיני שנזכר בריש ספר דברי הימים, ואליהו גם הוא נזכר שם בסמוך. ופלפולא בעלמא הוא דקאמר ליה רבה בר אבוה ולאו כהן הוא מר, בפרק המקבל, ועוד שנתכהן בהר הכרמל, אלא מעשה פינחס משלימים לאליהו ומעשה אליהו משלימים לפינחס, ושבין שניהם הושלם התקון לאצילי בני ישראל אלה דעלייהו קאימנא, כי הם הגיסו דעתם כלפי מעלה, ובאליהו כתיב וילט פניו באדרתו. הם עברו ונענשו על שהקריבו לפנים ממחיצתם, ופינחס פירש מן הכהונה הגדולה כמה שנים ועלי נכנס תחתיו. ואף אליהו לא שמש בהר הכרמל אלא במצות ה' להוראת שעה, כדכתיב "ובדברך עשיתי". ועל ההקרבה חולין לעזרה הוא הקריב קדשים בחוץ על פי הדבור, כדאמרן. וטרם יזכה לזה תקן שגיונו של פנחס בימי יפתח שלא רצה לילך אצלו ולהתיר נדרו, ונסתלקה ממנו שכינה, עכשיו הלך אליהו לבקר את חיאל בית האלי שושביניה דאחאב, כדאיתא בחלק, ושרתה עליו רוח הקדש לקדש שם שמים ברבים... כדאיתא פרק הנחנקין... (שם פרק יח)
...הם נכנסו שתויי יין, ובאליהו כתיב ומן הנחל ישתה ומן הצרפית לא שאל אלא מים והמלאך הכין לו צפחת מים, כדין כהני בית אב. הם נכנסו מחוסרי בגדים, ואליהו נתאבל על זה והיה לו אזור עור תחת אבנט, וקיים בעצמו עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה... ואליהו אמר חי ה' אשר עמדתי לפניו, והיה זה בהר המוריה דמזליה היה שם, והוא הקריב לכהן זה אברהם את האיל שהיה נאחז בסבך, לפיכך אמרה תורה עור העולה לו יהיה, וידוקדק עם זה לו יתירה דאיכא בקרא, דהוה מצי למימר לכהן יהיה...
הם נתעצלו בקדוש ידים ורגלים, ואליהו קדש כל גופו בנחל כרית ימים רבים. הם תקנו אש בחוץ והכניסו עשן בפנים, והוא אמר ואש לא אשים, ולא היה שם מעלה עשן אלא כל התעלה מלא מים. הם עשו אשר לא צוה אותם, והוא אמר ובדברך עשיתי. לא היו להם בנים ונגאלו מבן אחיהם דומה לדינו של בן יבמה, ועל שם עורבא בעי בני וכו', בני העורבים כלכלו את אליהו... הם אמרו מתי ימותו שני זקנים הללו, ואליהו אמר קח נפשי, הם היו עם זה מחשבים קצין, והוא אמר לא טוב אנכי מאבותי... הם בקשו להנהיג את הקהל ומסתמא היו מצפים לנהוג שררה בארץ ישראל, והוא אמר ואיותר אני לבדי, בקש על אחרים שינהיגו את ישראל, עד שנצטוה במשיחת יהוא למלך ואלישע לנביא, ולא עלה בסערה השמים אלא בעבר הירדן, וגם אז העלה ה' למעלה למקומה האש שיצאה מאת ה' בשבילם. (שם פרק יט)
...כי בסוף תרי עשר אמר שישלח את אליהו הנביא וממה שנסמך לפסוק זכרו תורת משה יש ללמוד שיבא ללמד לישראל סתומות התורה ולתרץ ספקות הוראותיה, כי הוא תלמיד מובהק למשה רע"ה, ובפסוק שלאחריו מפורש שישים שלום בעולם, ועדיין איני יודע איזה היא עיקר שליחותו, ואם תמצא לומר השלום עקר לא ידענו במה כחו, לפיכך אמר פן אבא והכתי, על כן אני מקדים ושולח אותו. למדנו שהשלום בבית מציל מן הפורענות... (שם חלק ה פרק ב)
כי אליהו ז"ל היפך מלאך המות, כי מלאך המות הוא שממנו החסרון וההפסד, ואליהו ז"ל ממנו נמצא השלום והחיים... (באר הגולה באר ה)
ואין ספק שהיה נגלה אליהו להקדוש ר' שמעון בר יוחאי כמה פעמים במערה, ואין חילוק אם היה נגלה לו במראה או כך בלא מראה, כי פעמים הרבה היה אליהו מגיד דברים לאחד, ולא ידע האדם מאין באו לו הדברים, והיה נדמה לו כאילו היו לו מעצמו, ואינם אלא דברי אליהו. וכן מוכח קצת במסכת עירובין גבי הני שמעתתא שנאמרו בבי מדרשא, וקאמר מאי לאו דאמרינהו אליהו... (נצח ישראל פרק כח)
ומפני שמדרגת משיח למעלה ממדרגת אליהו, ואליהו הוא שמברר ענין המשיח, לכן לא שאל את המשיח בעצמו, כי בירור ענין המשיח שייך לאליהו... (שם)
ולעתיד תהיה הגאולה גם כן על ידי שנים, האחד הוא מלך המשיח, שהוא יהיה מאחד ישראל, והוא כמו צורה שעל ידו נעשים אחד, כמו שהיה משה, וכן תהיה מדרגת המשיח. והשני אליהו, שלא יהיה ענינו רק לחבר ולקשר ולסדר את ישראל הכל בחיבור אחד, כבסוף מסכת עדיות, ולפיכך אליהו ז"ל בא לקרב ולרחק אותם שהיו מקורבים ומרוחקים בזרוע, וסדר המשפחות והשתלשלות שלהן הוא סדר וחיבור אל ישראל, ולפיכך בא לקרב אשר מרוחקים בזרוע וכו', ולפי זה פירש "והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", שידעו סדר יחוסם והשתלשלות שלהם, מי הוא אב של זה ומי בנו...
ולדעת ר' יודא מפני שאליהו יבא רק לטוב, לפיכך יבא רק לקרב ולא לרחק, שזה אינו ראוי למדת אליהו שהוא הטוב, ולדעת ר' שמעון יבא להשוות המחלוקת, שזה דבר ראוי לאליהו, כמו שהיתה מדת אהרן שהיה משוה הכל. ובזה שייך לומר והשיב לב אבות על בנים וכו' שמתחלה אף בין אבות לבנים היתה מחלוקת, וחכמים אומרים שיבא לרבות שלום בעולם, כלומר מעלה שלו יותר עליונה, ולא לבד להסיר המחלוקת, כי לפעמים אין מחלוקת ומכל מקום אין שלום, שיהיה להם לב אחד לגמרי, וראוי שיהיה העולם לב אחד כמו אבות ובנים שהם אחד לגמרי, וזהו תכלית האחדות, ולפיכך אמר שאליהו יעשה שלום בעולם לקרב את ישראל בחיבור גמור, ולדברי הכל ענין אליהו ז"ל הוא הסדר והקישור שיהיה על ידו לישראל.
ובמדרש בה' מקומות אליהו חסר וי"ו... ובה' מקומות יעקוב מלא וי"ו, וזה רומז על שנתן אליהו ליעקב ערבון... וכוונת המדרש הזה, כי אליהו לא נברא אלא לגאול את ישראל, וכל זמן שאינו גומר דבר זה הנה אליהו נחשב חסר, ולכך חסר בה' מקומות, ונמצאים ואוי"ן שלו אצל יעקב, שהשלמת אליהו נמצאת אצל יעקב כאשר יגאל את בניו, ובניו של יעקב נגאלין בזכותו של יעקב, כמו שרמז, שכתוב "וזכרתי את בריתי יעקוב", מקדים את יעקב בגאולה אחרונה. (שם פרק נג)
...ומפני כי אליהו הוא ממונה על העולם הזה, יאמר בזה ההוא מעמיד אותם (את האבות), אחר שהתפילה הזאת היא מצד עולם הזה אשר אליהו ממונה עליו, ומה שאמר דמשי ידיה, כי הידים צריכים קדושה מצד עצמם, ואף כי אין מים גשמיים להם, מכל מקום רוצה לומר כי האבות כאשר מקים אותם יש להם קדושה עליונה עוד ביותר, וזהו קדושת הידים, כי הידים מתיחסים אל התפילה, וכדכתיב (שמות י"ז) כאשר ירים ידו וגבר ישראל, וכפיו פרושות השמימה, והכלל אשר רצה בזה כי העולם הזה צריך לתפילת האבות, ואליהו ממונה על העולם הזה, והעמיד אותם ממה שהם ישינים, ורחיצת ידם היא הקדמה אל התפילה... (חידושי אגדות בבא מציעא פה ב)
רבה בר אבוה אשכחיה לאליהו, דע כי כמו שנגלה המלאך בדמות אדם לנבראים, כך אליהו ז"ל נגלה בדמות אדם לחסידים, כי אליהו ז"ל שנסתלק מן העולם הזה בלא מיתה, לכך נגלה גם כן בעולם הזה, ולא כך המתים אשר נסתלקו אין חוזרין אל העולם הזה, כי אם קצת חסידים כמו רבי, ולא מצאנו שדבר עם אחר, אבל אליהו היה נגלה לחסידים והיה מדבר עמהם כמו מלאך שהיה מדבר עם אחד, ויש שלא היה נגלה עליו, רק כאשר נעשה עניין מה שהוא חדוש, אמרו כי זה היה על ידי אליהו אף על גב שלא ראו ולא שמעו דבר יחסו הפעל ההוא לאליהו ז"ל. בפרק מי שהוציאוהו (עירובין מ"ג) הנהו שב שמעתתא דאתמרן בצפרא בשבתא קמיה דרב חסדא בסורא ובפניא דשבתא קמיה דרבה בפומפדיתא, מאן אמרינהו לא אליהו אמרינהו, וירא שנאמר אליו שב שמעתתא מן החכמים בישיבת רב חסדא ובישיבת רבה רק מפני שדבר זה הוא חדוש גדול, שיהיו שב שמעתתא שנאמרו בסורא נאמרים גם כן בפומפדיתא, בודאי אליהו היה עמהם, ועל ידו נאמרו, כי שם אותם בין החכמים ותלמידים. וכן בכמה מקומות היה כך, שהיה אליהו אצלם ואמר להם דבר או עשה עמהם מה שעשה ולא ראו ולא שמעו, רק ידעו שאליהו ז"ל היה עמהם... (שם קיד א)
ושאל את אליהו ז"ל אם יזכה לעולם הבא, והשיב כשירצה האדון הזה, כי ענין עולם הבא מצד עצמו נסתר, ואין מדריגת אליהו ז"ל מדריגת עולם הבא, כי מדריגת עולם הבא יותר עליונה מן מעלת אליהו, ולכך אמר כשירצה האדון הזה הוא השי"ת בו תלוי עולם הבא, ומכל מקום לא אמר כשירצה הקב"ה, לומר לו כי היה לר' יהושע בן לוי התחברות עם השי"ת, שהרי השי"ת היה שם, והיינו דקאמר שנים ראיתי וקול ג' שמעתי, שאף שלא היה לו לריב"ל דבוק לגמרי עם השי"ת שבו תלוי עולם הבא, שמע קולו של השי"ת וזה קצת דבוק... (שם סנהדרין צח א)
קפדן הוי, ודבר זה תבין למה היה אליהו קפדן, מפני שהיה כהן, ואמרינן (ב"ב ק"ד ב') דכהני קפדנים הם, כי הכהנים הם קדושים וכל קדוש הוא אש, וכמו שאמרו גבי תלמיד חכם... וגם כן שמו מורה על שזה שנקרא אליהו, וכל מי שנקרא כך דומה לאש... (שם קיג א)
בריתי יעקוב - בה"א מקומות מלא, ואליה בה"א מקומות חסר, שנטל אות משמו לערבון שיגאל בניו, פירוש שאליהו לא נברא אלא שיגאל את ישראל, ואינו שלם עד שיגאל בני יעקב. (גור אריה ויקרא כו מב)
והטור כתב ענין אחר בזה, וזה לשונו בסימן רצ"ה ורגילין להזכיר אליה נביא, ופירש בעל העיטור הטעם לפי שהוא עתיד לבשר הגאולה, ואתיא בעירובין מובטח להם לישראל שאין אליה בא לא בערבי שבתות ולא בערב יום טוב, ועל כן אנו מתפללים כיון שעבר השבת ויכול לבא שיבוא ויבשרנה. וזה לשון מהרי"ל, מהר"ש אומר מה שנוהגין לומר פסוקי דאליה זמירות המיוסדים על שמו במוצאי שבת, היינו משום דאיתא בתוספתא דבמוצאי שבת יושב אליה ז"ל תחת עץ החיים וכותב זכיות של שומרי שבת. (מסכת שבת)
כי כבר היה גופו (של אדם הראשון) זך כמציאות המלאכים ממש, ועל זה רמזו ז"ל באמרם בתורתו של ר' מאיר מצאו כתוב "כתנות אור", הכוונה במאמר זה להודיע זוך ערכו של גופו של אדם הראשון לפני חטאו, שאחר החטא נתעבה ונעשה גס וכבד כיום הזה. וכבר ראינו דוגמא לזה בעולם, חנוך ואליהו, שגופם נזדכך ונתעלה להיות כמלאכים העליונים. ופשיטא הוא שגם התנועעו, ופעולותיו היו בדרך יותר דק ורוחני ודאי מפעולת חנוך ואליהו היום הזה... (דעת תבונות קכז)
...על כן אומר באמת ואמונה, הסוד הזה תלוי בענין פנימיות וחיצוניות, שבהם היה הפגם א' במעשה וא' במחשבה, ואליהו, אשר הוא הפקיד על תיקוני ישראל להגיעם אל משיח צדק, הוא המתגלה לא להנאת האדם כי אם לצורך תיקון כל ישראל, ויתגלה באתגליא אנפין באנפין לאשר יהיה לו התיקון לבקוע הס"א ולצאת ביד רמה, ויתגלה בטמירו לאשר יהיה לו התיקון לקבץ אור וכח בתוך גלותו. והוא לא יצא עד הזמן הנאמר "כי אז יבקע" כנ"ל... (ילקוט ידיעת האמת ב' עמוד שיא)
הגם על האלמנה - לא די שהרעות לי שאני נענש נע ונד על שעצרתי המטר, אלא שהרעות לאלמנה שהכנסתני אל ביתה, וכי כל כך גדלה אשמתי? (מלכים א יז כ)
והיה הנמלט - לפי שביקש נקמה מישראל ציוה לו למשוח את אלו, ויהיו השלוחים לכך. (שם יט יז)
ומבמות הגיא - שתכלית שכר האדם בעולם העליון, ואם כן הכרח להסתלק מן התחתון, ומה שהמיתה נסבבה על ידי חטא אדם הראשון, אמרו בעלי הסוד, כי זולת החטא היה אדם עולה לרקיע ודר בעליה ובחצר, כאליהו, ואמת שהגוף ואפילו המזוכך אינו יכול לעמוד שם, כי שם יחשב בכל זאת לגשם, ואמרו רז"ל באליהו שנפשט מגופו בגלגל חמה, וחוזר ולובשו כשיורד... (במדבר כא יז)
בריתי שלום - של "והשיב לב אבות על בנים", וזה שכר על קנאתו כאן ובימי אחאב, ותחת "ויכפר על בני ישראל" יקבל כהונה. (שם כה יב)
אמנם יש לא-לוה מלין לפני העובד אלקים בקדושה, והוא בבחינת שורש הנשמה היא נשמתא לנשמתא הנזכר בזוהר, ונקראת חיה, ואדם הראשון השיגה ולבחינת היחידה הנכללת בה... ומאז לא זכה אליה שום אדם בעודו בזה העולם, וחנוך כשהגיע לזאת המדרגה וירש מעלתו של אדם הראשון... לא הוה יכיל עלמא למסבליה, והוכרח להסתלק מזה העולם, וכן אליהו נסתלק מזה העולם כשהשיג קצת מאותה הזיהרא עילאה... ואנחנו מקוים להשיגה אחר התחיה אי"ה, שיערה עלינו רוח ממרום... (שער ב פרק יז)
ויאמר אליהו - אין ספק שמעשה חיאל עשה רושם גדול, ואחאב השתדל לבטלו ולתלות במקרה, ורצה להראות לו שההשגחה תדבק בו. (מלכים א יז א)
לך מזה - להסתר, וגם להרחיק מהם צנור ההשפעה שעל ידו. קדמה - ישב על גבול זריחת השמש, כדי לפעול בהשגחה שלא יבואו אדים וגשמים. מהנחל תשתה - כי גם על עצמו אי אפשר שירד אז שפע ברכה, ויתפרנס רק מן הנמצא. (שם ד)
ציויתי - כדפירשנו היה אי אפשר להריק ברכה על אליהו נגד הכנתו, כי אם רק על ידי האשה הצדקת. מעט מים - רצה קודם לברר אם חסר לה מים או לחם. (שם ט וי)
עשי לי - ואז לא ישאר לה, ותחול הברכה עבורה, וכדפירשנו שאי אפשר שיחול השפע עבורו, ואחר שתחול הברכה יזון ממנה גם אליהו. כה אמר ה' - שאין בכח אליהו להביא הברכה עתה. כד הקמח - וההבדל הוא, כי ברכת ה' תחול גם על הריקן, וברכת נביא תחול רק על מעט הנמצא שיתרבה. (שם יג ויד)
להזכיר עוני - שעשה המעשה על ידי כשוף ונהנו מהאיסור או מסגולות וכדומה, שאם היה נס, מאן דיהיב לחיי יהיב, או שניכו לה מזכויותיה בעבור הנס. (שם יז)
לחז"ל כשהוצרך אליהו למפתח של תחיה הוצרך להחזיר של גשמים, ולפי דרכנו הוצרך עתה לפתוח צנורות השפע בשביל ההחיאה, ומעתה ירד גם מטר. הראה - והשתדל להחזיר את ישראל בתשובה. (שם יח א)
עד הצהרים - תגבורת השמש ועבודת הבעל היא לשמש. ויפסחו - הרסו את מזבח אליהו שבנה, בחשבם כי הוא מפריע להם. (שם כו)
כעבור הצהרים - וחלש כח השמש, וידעו שלא ישיגו מבוקשם, התנבאו - מדוע אין הבעל פונה אליהם... (שם כט)
ענני - שלא יאמרו כשפים הם, ולכן מילא התעלה מים, שהכשפים נבדקים במים. (שם לז)
אכול - שכולם שבו בתשובה, וגם אחאב שלא מיחה בהריגת הנביאים, ואמר לו שיאכל, אף שהדין הוא שאם התענו וירדו להם גשמים אחר חצות שצריך להשלים. (שם מא)
וירא - אליהו ראה ברוח הקודש שאיזבל תוכל לו, והלך להתבודד, כי ראה שכל הנפלאות לא פעלו בעם ואין לו עסק עמהם. רב עתה - השלים תפקידו ויכול למות. (שם יט ג)
עלה לקראתכם - ולא בא אלי, אם כן בודאי עבר על שליחותו וגם הקל בכבוד המלך. בעל שער - ואולי בשביל זה בוש לבא אל שער המלך. אליהו - ואינו בוש לבא לדבר לפני מלכים. (מלכים ב א ז וח)
ויעל ויבא - לבדו, ולא כבא בכח צבא להורידו, תיקר נפשי - פעם אחת שלא ישרפנו, ופעם שניה שיבא אתם, שאם לא כן יהרגנו המלך על שלא הביא את אליהו בחזקה. קום רד - ועתה הוא שליח מצוה שאינו צריך לפחד. (שם יד וטו)
שב נא פה - כי רצה שכל בני הנביאים יקבלו שפע ממנו, ולא דרך אלישע. (שם ב ב)
לקח אדרתו - כדפירשנו, נפרד אליהו מיסוד העפר והמים שבגופו, מן העפר בעוגת רצפים, ועתה נפרד מיסוד המים, וכפי שיפעל האדם בעולמו הקטן כן יפעל בעולם הגדול. והעביר אדרתו, רוצה לומר לבושו החמרי, והכה והפריד יסוד המים שבגופו, וטבע הכולל נמשך אחריו (ונבקע הירדן). (שם ח)
בריתי שלום - ...וכן גם תפקידו של אליהו הנביא לאחות את הקרע שבין ה' לעמו, או בין אבות לבנים, בין העבר לעתיד, על ידי התורה האלוקית. במלחמתו לא היה צריך לשאת פני איש או להרתע מפני גובה עמדתו, וגם לא לפחד מפני תסבוכות מדיניות עם עמים אחרים. (במדבר כה יב)
לא תגור ממנו - ...הנביא נותן אות בתחלת נבואתו, כי אין מתפקידו לפעול תמיד אותות ומופתים, אלא להביא את דרכי ה' לעם, ולתת לעם הבנה של ההווה והעתיד כדי לחזקם על ידי זה בטוב ולהזהירם מהרע. האותות המעטים שנמסרו לנו עמדו בשרות שליחות הנביא. ואם נמסרו לנו נסים רבים מתקופת אליהו ואלישע שנעשו בתחום הפרטי, היה זה כנראה כדי ליצור משקל נגדי לקוסמי הבעל, ששרצו אז בישראל, ולהראות לעשרת השבטים שנהו אחריהם את אלקי האמת. ביהודה לא היו מופתים כאלו נחוצים כלל. (דברים יח לב)
ועץ החיים - ...והעובד מאהבה מוצא תענוג רוחני בעבודתו, והתענוג על ה' שעה אחת יקר מכל חיי העולם הבא, ולזה ראוי לחיות לעולם, ועל כן קיים עץ החיים את חמרו העפרי. ואליהו וחנוך היו מדרגה יותר גבוהה, שלא עבדו ה' רק בשעה שעסקו בתורה ומצוות, כי אם כל היותם אדם היתה מרכבה לשכינה, וכרמב"ן בפרשת אחרי, ואז משתנה חומר הגוף ונהיה כמלאך... (בראשית ב ט)
הענין שקשה לישן במוצאי שבת, כי במוצאי שבת מתחיל התגלות אליהו, כמ"ש חז"ל (עירובין מ"ג ב') שאין אליהו בא בשבת ולא בערב שבת ובמוצאי שבת יוכל לבא, ועל כן מאז מתחיל התגלות אליהו. ואמרז"ל (עדיות פרק ח') אין אליהו בא אלא לרחק המקורבין בזרוע ולקרב המרוחקין בזרוע, והיינו לרחק השקר ולקרב האמת... והנה אליהו יבא לרחק השקר, שהוא מבחינת הנחש, הנקרא ארור (בראשית ג'), והנחש הביאה מיתה לעולם, והשינה היא אחד מששים במיתה (ברכות נ"ז ב'), וכיון שבמוצאי שבת מתחיל התגלות אליהו, נדחה השקר שהיא הנחש, לכן קשה לישן... (קיז)
ברש"י שיעקב אבינו ע"ה נטל אות וא"ו משמו של אליהו לערבון שיבא ויבשר גאולת בניו... והנה אליהו הוא איש האמת, כבמדרש שוח"ט מ"ג, שלח אורך ואמיתך המה ינחוני, אמיתך הוא אליהו, ואות וא"ו היא אות אמת, כבזוהר הקדוש בפסוק ונתתם לי אות אמת. וזהו שנטל עירבון, היינו שאליהו יסתכל במדת האמת שלו בעיקר המהות של ישראל, וימצא במדת האמת מעלת ישראל, ושוב אפילו יהיו חס ושלום לפי השקפה ראשונה בלתי ראויים להגאל, יעביר זה מנגד עיניו, שזה הוא בלתי אמת ורק במקרה, ובמדת אמת הם ראוים להגאל, ויעורר עליהם המדה ההיא היא מדת האמת. ובאשר אליהו הוא גואל העתיד כל עוד שלא נגאלו על ידי שיעורר עליהם מדת האמת נחשב שלא הגיע אליהו למדת האמת... (ויקרא בחקותי תרע"א)
ואמר עוד, "את ממהר את מלך המשיח ואת אליהו הנביא לבוא", יתברר על פי מה שאמר (תהלים מ"ג ג') שלח אורך ואמתך המה ינחוני, ובמדרש שוח"ט אורך זה מלך המשיח, ואמיתך זה אליהו, וידוע דאור מתיחס לשכל האדם, ואמת מתיחס למדות האדם, ואמת היא כוללת כל מדות טובות... והנה שני אלה, מלך המשיח ואליהו הנביא הם ישלימו את ישראל בשכל ובנפש, משיח בשכל ואליה בנפש... וכן נמי בפשיטות שאין אליהו בא לא לרחק ולא לקרב אלא לעשות שלום בעולם, ושלם הוא שלימות המדות שבנפש כידוע... (דברים כי תצא תרע"ז)
ובדור אליהו היתה התפשטות הנבואה בכל עיירות דישראל כמשז"ל דבני הנביאים אין פחות מב', ובכל עיר היו בימיו בני נביאים. והוא מלאך הברית ובתכלית הקדושה בזה, דעל כן לא מת שנתקדש גופו הגשמיי לעלות בסערה השמים, אלא שדורו לא היה ראוי להתפשטות ברבוי הנביאים יחד מצד ריבוי נביאי הבעל והאשרה, שהיו בימיו זה לעומת זה עד שביערם, והחזיר את בני ישראל בתשובה להודות דד' הוא האלקים, שזהו תכלית ביטול ההשפעה מאלהים אחרים לנביאי ע"ז, ואז נמשח אלישע לנביא תחתיו ביציקת המים על ידיו... (חלק א פוקד עקרים עמוד כט)
...ומעולם לא היה אדם שלא חטא כאליהו, כשמאז"ל אם יאמר לך אדם הרי אליה שלא חטא ולא מת, ובב"ב (י"ז א') חשבי' ד' שמתו בעטיו של נחש, ואצלו גם עטיו של נחש נתקן מצדו... ולכך הוא צווח עזבו וגו' עד שהזמין השי"ת חטא על ידו בשחוטי חוץ, רק שהיה על פי הדבור, ואז עמד על דבר זה שאפשר להיות עבירה לשמה וברצון השי"ת, ונתברר על ידו שכל ישראל עשו תשובה גמורה עד שזדונות נעשו כזכיות, ואז צווחו ה' הוא האלקים, פירוש שגם הדין הוא ברחמים והוא מיזוג המדות בקו האמצעי, וכל היראות רעות דישראל אינו נקרא אלהים אחרים חס ושלום רק הכל דבק בשם הויה שהוא קו האמצעי ואין יוצא לקצוות כלל... דבאמת הכיר הויה הוא האלקים אלקי ישראל, שכל מיני יראות של בני ישראל הם נמשכים מהשי"ת שכך רצון השי"ת להיות אז מתון ויראוי, וזהו תיקון לפנחס במתינות שלו... (חלק ג דובר צדק עמוד צט)
...וכן אליהו ממש היפך מלאך המות כדאיתא בב"ק ס', והיינו דהוא לא מת, לכך הוא ממש הפכו, וזה שאמר (ב"מ קי"ד) ולא כהן הוא מר, וכמ"ש (שמו"ר פ"ה) מה לכהן בבית הקברות, כי הוא ממש ההיפך ולכך הוזהר הכהן על טומאת מת. (חלק ד ליקוטי מאמרים עמוד רא)
ואליהו שב מלאך לגמרי, ובתחלה פנחס גם כן היה כמלאך, וכמ"ש (תנחומא פנחס) דלא היתה צריכה רחב להצפינו מפני כן, וכמ"ש (שם) על פסוק ויבוא מלאך ה' מהגלגל זה פנחס, ונקרא מלאך
הברית ומכינים כסא בשבילו בכל ברית מילה, כי זהו המבדיל בין ישראל לעמים בתאוות, דאין הערלה אלא על שם אומות העולם... ופנחס זה אליהו מלאך הברית נתקנא על זה שמושך ערלתו ונראה ערל לעיני בני אדם וזכה להתהפך למלאך דלפי דעת התוספות פ"ק דשבת י"ב ב' המלאכים יודעים מחשבות בני אדם... והראה לו השי"ת מעמקי הלבבות דבני ישראל דאפילו אותם שלא כן הוא רק לעיני בני אדם.
וגילוי אליהו הוא למי שהשי"ת מאיר לו נקיון פנימיות לבבו מכל שמץ תאוה, ולפני בוא יום ה' הגדול והנורא לדון עמים ישלח לבני ישראל את אליה שיאיר מעמקיהם בטהרה מכל מיני תאוות רעות בשרשם, דבזה הוא עיקר דין העתיד לאומות העולם, דע"כ אליהו מביא לידי תחיית המתים, (כמ"ש סוף סוטה), שהוא על ידי תיקון התאוה דחטא אדם הראשון, ועל ידי זה והשיב לב אבות וגו', דידוע דהאבות כבר תיקנו חטא אדם הראשון, אלא שהם תיקנו רק מצד עצמם ושרשם שהם אבות העולם, אבל מצד ההתפשטות בבניהם ותולדותיהם לא נתברר עדיין עד עת קץ, והוא הקץ שביקש יעקב אבינו ע"ה לגלות לבניו, שהוא כבר ידעו מצד שרשו שכבר נתברר...
וכן אליהו נביא וכהן דהוא פנחס (שהש"ר פרשה ב') והוא המגלה כל סתומות בתורה, כד"ש מנחות (מ"ה א') פרשה זו עתיד אליהו לדורשה, ובשבת ק"ח א' עד שיבוא אליהו ויאמר, וביבמות ק"ב א' אפילו יבוא אליהו ויאמר וכן טובי, ויפרש כל תיקו על ידי כח התורה שבו, והוא המחזיר כהנים לעבודתן שייחסן ויגלה אפר פרה לטהרן מטומאת מת. וראיתי בספר מהרחיד"א מביא מדרז"ל דאחר החורבן אליהו מקריב תמידין בכל יום, וזכה גם כן לכתר כהונה והוא היה כהן כנזכר, וכן יש בו ג' אותיות דשם הוי"ה ודשם אהי"ה חוץ מאות כפולה דאינה אות נפרדת בפני עצמה, כי באמת אות הו' שהוא הקו אמצעי המבריח מקצה אל הקצה כולל כל שם ההויה... (שם מחשבות חרוץ עמוד נז)
ויש לומר דלטעם זה מזכירין במוצאי שבת קדש אליהו הנביא ומלך המשיח, שהם ב' בחינות הבדלות הנ"ל, כי אליהו מלאך הברית הוא הבדלה בין ישראל לעמים, כי הוא יעיד דישראל מקיימין האי קיימא ועמך כולם צדיקים, ומלך המשיח הוא בחינת קדושת שבת מיום שכולו שבת, ולכן יבא משיח גם בערבי שבתות, מה שאינו כן אליהו שאינו בא בערבי שבתות מפני הטורח, כי אליהו הוא בחינת יוסף מנשמתין דחול, שיש עוד טורח והכנה מצד האדם, אבל משיח הוא בחינת נשמתין דשבת, ויבוא יום שכולו שבת, ואז אין טורח והכנה מצד ישראל, וכמו שנאמר ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו'. (פרי צדיק ויחי א)
ומי לנו גדול מאליהו, ואמרנו דבר פלא בהפטרה בנביאי הבעל, ומבואר שם כי בציווי השי"ת עשה, ועם כל זה הוצרך לרחמים, עד שלמדו חז"ל משם שאליהו לא נענה אלא בתפלת המנחה, ועל כן נראה, כי לקדש שם שמים על ידי ציווי בכל זאת צריך לרחמים גדולים, כמו שכתב שם "ענני ה' ענני", והוצרך להזכיר זכות אברהם יצחק ויעקב...
דע ידידי כי השכלת לעשות מה שהקדמת לעשר את אשר חננך ה'... וכמו שמצינו באליהו שאמר להאשה, "אל תיראי באי עשי כדברך, אך עשי לי משם עוגה קטנה בראשונה והוצאת לי, ולך ולבנך תעשי באחרונה". לכאורה זו תימה היאך יאמר לעשות לו בראשונה, הלא זה לכאורה נגד דרך ארץ חס ושלום? אלא ודאי רצה שתחול ברכה בביתה, וציוה להקדים דבר מצוה, ותהלה שמצאתי אחר כך בספר החנוך להרא"ה ז"ל על עומר, וכן בספורנו ז"ל על "ראשית עריסותיכם חלה תרימו". (חלק א כב)
זה לשון הילקוט (שיר השירים ב' על פסוק "מדלג על ההרים"), "דבר אחר, קול דודי, כיון שישמיע קול השופר כ' זוועות באים לעולם, י' מקומות נהרגין, וי' מקומות נשרפין, (רוצה לומר גזרה כללית של הריגה ושרפה. לא חסרו לנו כבשונות, ולא חסרו כלי זיין להורגים!), מלמד שאין הפתח (פתח הגאולה הפנימית) נפתח כולו כאחד, אלא אליהו ז"ל בא לעיר אחת ונעלם מחברתה, ומדבר עם האיש ונעלם מחברו". ועיין מהר"ל נצח ישראל פרק כ"ח, "פעמים הרבה היה אליהו מגיד לאחד דברים, ולא ידע האדם מאין באו לו הדברים, והיה נדמה לו כאילו הדברים היו לו מעצמו, ואינם אלא דברי אליהו שהגיד לו". מה היה לנו שלא נראה ולא נדע? קול השופר חזק מאד בכל העולם זה עשיריות שנים, תרועות מלחמה וחורבנות... וטרם נשמע בקרבנו את אשר אליהו ידבר? אבל הרי טרם אשר נטה את אזנינו לשמוע לדבריו להסתכל באשר יראה לנו לא שייכת תשובה, ואי אפשר לזכות במשיח כלל. הן אמרו חז"ל (ילקוט סוף מלאכי) "ר' יהודה אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלין, ואין עושין תשובה אלא מתוך צער טלטול ומתוך שאין להם מחיה, ואין עושין תשובה עד שיבא אליהו, שנאמר, הנה אנכי שולח לכם את אליהו וגו'", הרי שאין התשובה שייכת אלא במי ששומע את קולו של אליהו מדבר אליו, והיינו ביאת אליהו אליו... (חלק א עמוד רט)
...פירוש (להנ"ל) שהיסורין מבטלים את השאיפות הגשמיות, והרע מתבטל. ואף על פי כן נשאלת השאלה, מי יעורר אותנו ללמוד מהיסורים? ...בדור שכולו חייב, פירוש שהכל בבחינת רוב עוונות ולא נשארת אלא הנקודה האחרונה בלבד, מי יוכל לעורר את הדור? ועל כן אמרו ז"ל שאין עצה אלא גילויו של אליהו ז"ל, ומן השמים יעוררונו ויכניסו אל לבנו ניצוצות והרהורים של טהרה ותשובה. ואין זמן מסוגל לזה יותר מחג הפסח, שבו מתחדשת בכל שנה השפעת החירות מיצר הרע. (חלק ב עמוד כג)
המובן מפשטות הכתובים (מלכים ב' ב') הוא שאליהו הנביא עלה בסערה השמימה, היינו עם גופו ולא נשאר ממנו למטה כי אם אדרתו. אבל למעלה ודאי לא יתכן שיתקיים הגוף הגשמי המוחשי, כי הרי בהבחנה של מעלה אין גוף זה אלא בחינה בהסתר כנ"ל, ולא יתכן שיתקיים למעלה כצורתה בדמיון שלנו. אבל הענין הוא, שמי שזוכה לזכך את גופו על ידי השגת האמת לאמיתה בבהירות מופלגת ובגבורה רוחנית מעולה, כאליהו הנביא ז"ל וזוכה גם בחייו להביט על גופו בעין של מעלה ממש ורואה שאינו אלא בחינת הסתר שבנפש וכל מציאותו רק כלי לעולם העליון, אז בהגיעו בסוף ימי עבודתו בעולם הזה לשיא תפארת מדרגתו אז יכול להיות שמציאות רוחנית זאת תפעל גם על המציאות הגשמית, עד שגם לעיני בשר לא יהיה לגוף המוחשי כל שיור למטה.
וזה גם בחינת "ואיננו" הנאמר בחנוך (בראשית ה'), ועיין בפירוש ריקנטי על התורה שם שכתב שפשט יסוד הגשמי ולבש יסוד רוחני... (חלק ד עמוד קנד)
אחר הנס בהר הכרמל שירדה אש מן השמים וכל העם ראו שה' הוא האלקים והרגו כל נביאי הבעל, בכל זאת איזבל לא נכנעה ושלחה לאליהו כי תהרגהו, ואז "וירא ויקם וילך אל נפשו (ואזל לשיזבא נפשיה, ת"י), ויבא באר שבע אשר ליהודה, והוא הלך במדבר דרך יום" (מ"א י"ט ג'), (אפילו בארץ יהודה לא בטח כי ירא שמא תשלח איזבל להרגו שם, רד"ק). והטעם, שלאחר נסים גדולים יש לחוש לתגבורת ההסתר.
וכתיב אחר כך "ויבא וישב תחת רותם אחד וישאל את נפשו למות ויאמר רב עתה ה' קח נפשי כי לא טוב אנכי מאבותי" (שם שם ד') וקשה, איך תתאים בקשה כזאת לנביא? אבל לא משום עצמו חשש אליהו, אלא משום שלא היה יכול לסבול חילול ה' זה של הסתלקות רשמי הנסים, ויהפך קצה הגילוי לקצה ההסתר חס ושלום, אבל אם ימות והוא כבר זקן מאד, לא יהיה חילול.
בהגיע אליהו להר חורב שאלו ה' "מה לך פה אליהו?" (שם שם ט'), והשיב "קנא קנאתי וגו' ויבקשו את נפשי לקחתה" (שם), כמרמז שלא יכול עוד להמשיך בנביאותו, כי המקנא לא יוכל כלל לסבול חילול כבודו ית' כנ"ל. ואז הראהו הקב"ה מעין הגילויים הנוראים של משה רע"ה. (עיין ילקוט מלכים ריש סי' ר"ט דימו אותו למשה בדברים הרבה, כגון הבריחה מאויבים, הגילויים אחר כך בהר חורב...) ואחר הגילויים של רוח, רעש, ואש, וקול דממה דקה, שוב שאלו "מה לך פה אליהו?" (שם י"ג) היינו ששאלו אם עדיין הוא עומד בדעתו, הרי עליו לראות שההסתר בא משורש הגילוי ובסופו של דבר אין כאן חילול כלל. אבל הוא לא קיבל זאת והשיב כמקודם מלה במלה. ואז אמר לו ה' "ואת אלישע וגו' תמשח לנביא תחתך" (שם ט"ז), כי מי שלא יסבול אתהפכות ההנהגות מגילוי להסתר ומהסתר לגילוי הוא לא יסבול את עצם החילול שבבריאת האדם כבעל בחירה, כטענת המלאכים מה אנוש כי תזכרנו... וכך היתה טענת אליהו עצמו, "ואתה הסבות את לבם אחורנית" (מ"א י"ח ל"ז), וכיון שהוא כמלאכים שוב אינו שייך עוד לעולם התחתון והוצרך למנות נביא תחתיו.
ובנסים האחרונים שעשה אליהו לפני עליתו השמימה ששלח מלך ישראל שר חמישים וחמישיו לדרוש מאליהו להופיע לפניו, והוריד אליהו אש מן השמים והרג את כולם, וכן בפעם השניה (מלכים ב א' י'), וזאת היתה הוראת שעה לשרוף נפשות על קידוש ה', כי שניהם העיזו פניהם נגד נביא ה' והשני יותר מן הראשון... והשי"ת הסכים על ידו. ואחר כל זה, כשהגיע שר החמישים השלישי ונכנע והתחנן על נפשו ועל נפש חמישיו לפני אליהו לא רצה אליהו ללכת אתו עד שאמר לו מלאך ה' "רד אותו אל תירא מפניו". ותמוה למה יירא אליהו, הרי יכול לשרפו כמו ששרף לשליחים, אך ירא היה מהתחלפות ההנהגה מגילוי להסתר ומחילול ה' שיצא מזה... (חלק ה עמוד שטו)