אליהוא

(ראה גם: איוב)

ויחר אף אליהוא בן ברכאל הבוזי ממשפחת רם באיוב חרה אפו על צדקו נפשו מאלקים. ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב. ואליהוא חכה את איוב בדברים כי זקנים המה ממנו לימים. וירא אליהוא כי אין מענה בפי שלשת האנשים ויחר אפו. ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים ואת ישישים על כן זחלתי ואירא מחות דעי אתכם... (איוב לב ב)

זהר:

רבי יהודה פתח, שמעו חכמים מלי ויודעים האזינו לי, האי קרא אליהוא אמרו, תא חזי מה כתיב, ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וגו', כי הם היו אומרים דברים, ואיוב לא היה מתנחם מהם, מכאן למדנו, מי שבא לנחם את האבל צריך ליסד דברים בתחילה, (שיהיו ראוים לנחמו), כי החברים של איוב אמרו דברי אמת אבל לא לנחם אותו... מה כתוב, ואליהוא חכה את איוב בדברים וגו' כי הודה אחר כך אל הקב"ה וקבל על עצמו דין השמים... (קרח טו)

שוחר טוב:

אמר ר' יהושע הכהן אף אליהוא היה מתנבא ולא היה יודע, שנאמר, (איוב ל"ב) ודעת שפתי ברור מללו. (תהלים צ)

תנא דבי אליהו רבא:

מכאן ואילך התנבאו לעכו"ם אליפז התימני, ובלדד השוחי, וצופר הנעמתי, ואליהוא בן ברכאל הבוזי... (פרק כח)

תרגום יונתן:

ממשפחת רם - ממשפחת אברהם. (איוב לב ב)

רש"י:

ממשפחת רם - אברהם, שנאמר הגדול בענקים. (שם)

לא אכנה - לא אשנה דברי לכבודו ובפה מלא אוכיחנו. (שם כא)

אני כפיך לא-ל - ששאלת להתוכח למי שלא ידעת, אני במקום הקב"ה לדבר דבריו. (שם לג ו)

ואם אסורים - תראה צדיקים אסורים בזיקי יסורים וחליים, בהבלי עונו - בגורל, או בדאגה, אינו אלא שחטאו ובא לפרע מהם לטובתם, כדי לנקותם ולהזהירם לשוב, ויגד להם פעלם ביסורין אלו, וכל דברי אליהו תנחומין ולא קינתור. (איוב לו ט)

אל תשאף - אין לך לבחר ביסורין אחרים, ואל תתאוה ללילה שבא אמרפל וחבריו וכו', כי אבדו מהעולם הזה והבא. אל תפן אל און - לומר שייסרך בעוני, כי לא מצינו שאיוב איבד גם כסף וזהב שלו, וכן בתנחומא, נוחין יסורי איוב מיסורי עניות. (שם כ)

אבן עזרא:

הבוזי - מבני נחור, כמו שכתוב "ואת בוז אחיו". ממשפחת רם - הקרוב שהיה מבני ישראל, מבני רם אבי עמינדב. (שם לב ב)

רמב"ן:

אליהוא יצדיק את איוב ואת אלקים. והנה לא הזכיר אליהוא דבר שהיסורין הם להרבות שכרו או לגמול בעולם הבא, ועם כל זה לא ענה איוב אותו דבר, אם כן היו דבריו דבר מחודש, והספיקו דבריו לאיוב. ועוד ראינו שאלקים האשים את חברי איוב, ולא את אליהוא, כי טענותיהם היו סברות עצמיות, ולא אמרו שדבריהם חכמה, רק אליהוא אמר זאת תמיד, כי דבריו חכמה מקובלת מאנשי התורה והנבואה, ולא ראיתי במפרשים פירוש נאות לדבריו. (שם לב ג)

ישם בסך - על מאמר איוב שה' יחשבו לאויב חרה לאליהוא יותר ממה שאמר שלא ישגיח בשפלים, כי זו כפירה וברכת אלקים, וחלילה לרחמן שימאס וישנא יגיע כפו, ויעשה לו רעה בלא חמס. ובמאמר השני יתפוס על דעתו בהשגחה, ובמאמר הג' על מה שאמר שהזכות והחטא לא יפעלו בבורא, ועל כן יניח הכל למקרה. (שם לג יא)

באור החיים - שתהיה נפשו צרורה בצרור החיים את ה', מתרץ קושיית צדיק ורע לו, וממנה גם תשובה לרשע וטוב לו, ואם תחפוץ לדעת הסוד תשית לבך לדעתי... (שם כט, ועיין שם עוד וערך נשמה-גלגול)

עתה יענה על דעת איוב שאין החטא מזיק לא-ל ולא הזכות מועילה לו, ואיננו חפץ בתשובה, שהרי איוב שב ולא הועיל לו. אמר לו שבאמת אין הזכות והחטא מזיקים ומועילים לא-ל, אך לטובת בני האדם ציוה, ולא יקבל תפלת הצועק החפץ ליראה את ה', מפני הרעה אשר עשה לעשוקים ואינו יודע בה. (שם לה ב)

חנפי לב - מחניפים עצמם לומר שהם צדיקים, ורומז לאיוב. (שם לו יג)

ר' שלמה כתב שכל דבריו תנחומין, ולא ידעתי במה התנחומין, אולי שאמרו החברים בקול רם וקינתור והוא בקול נמוך, רק כדפירשנו, שהוא תירץ קושיותיו כהוגן, ואחר כך דבר כחבריו על טעמי המתייסרים. (שם יד)

רלב"ג:

הכלל העולה מדברי אליהוא, הטובות והרעות מסודרות מצד המערכה, אך השי"ת נתן לאדם אפשרות להדבק בשכל הפועל, ותגיע לאדם הודעה כדי שישמר מהרעות האלו. ובמדרגה תחתונה יבואו עליו חוליים כדי שלא יפול ברע או יכנע לבבו, וכך יעשה ב' וג' פעמים. (שם לג לא)

אליהוא השיב, כי מה שאמר איוב שאין חמס בכפיו ודאי חטא, במה שאמר מה יועיל לאדם לעבוד את ה'. והחטא הזה הוא בדעות וקוצר העיון ובמרי נכבד מאד, ויותר מחטא במדותיו כגנבה וכו', כי ההצלחה האנושית היא, שישכיל השי"ת כשישיג מעשיו, ועוד יותר על ידי התורה. ואמר שהסידור בעולם נראה שאין השי"ת חפץ ברשע, וכן אין לייחס לו קוצר ידיעה או לאות, כי המציא המציאות באופן היותר שלם. (שם לד לו)

אלשיך:

רוח א-ל - ולא אירא מפני אדם, וגם נשמת ש-די - נתן בי נשמה ולא רק רוח, ועל ידי מדתי שתוכי כברי יהפך לי לרחמים. (שם לג ד)

מלבי"ם:

אליהוא גילה להם כל הענין מעת התייצב בני האלקים שנודע לו מסוד ה' ליראיו. במענה הא' אמר כי שתק שחשב שהזקנים יוכלו לברר האמת, אך עתה ראה, שהאמת שתולה בלב האדם ולא בחוש ונסיון יסודם. וברר לאיוב שה' לא העלים דבריו מבני אדם, שעל ידי חלומות אמתיות יגלה אזנם. במענה הב' מוכיח שהמשפט יוצא מה', ואם רע לצדיק צריך להשקיף על הרע בערך המציאות הכללית, וכן אין לשאול מדוע לא יעניש הרשעים, כי בזה מניח מקום לבחירה. ובמענה הג' הוכיח שאין מעשה האדם בעבור עונש וגמול, כי ה' לא יתפעל ממעשה בני אדם. ובמענה הד' הודיעו מה גרם יסוריו, ואחר כך הוכיחו על שנשא לבו לחקור בנפלאות השארות הנפש וכדומה. (שם לב א)

עתה יאמר לו ענין יסוריו, שהם נסיון לגלות השלמות שבנפש האדם ולהוציאה לפועל. וידע זאת מסוד ה' ליראיו. אשא דעי - לא אתווכח על פי השכל והחקירה הנולדים באדם בקרוב על ידי החושים, כי אם למרחוק - מהדעות שנטעות בנפש בהיותה עוד בעולם העליון, והן צדק. (שם לו ב וג)