אלימלך

(ראה גם: הסטוריה-שופטים, רות)

ויהי בימי שפוט השופטים ויהי רעב בארץ, וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב הוא ואשתו ושני בניו. ושם האיש אלימלך ושם אשתו נעמי ושם שני בניו מחלון וכליון אפרתים מבית לחם יהודה, ויבאו שדי מואב ויהיו שם. וימת אלימלך איש נעמי, ותשאר היא ושני בניה. (רות א א)

זהר:

כיון שראה אלימלך שהדין בא לעולם, מיד ברח להסתלק מן הדין, ועם כל דא לא ברח ממנו, רבנן דקיסרין אמרי, אלימלך גדול הדור היה, והיה ניכר למעלה, וכל מי שהוא ניכר למעלה הוא נתפס תחלה... מה כתיב בתחלה, וילך איש סתם, רצה להחביא ולהסתיר עצמו שלא יכירו בו, מי הכירו, מדת הדין, ואמר, ושם האיש אלימלך, אדם ניכר ונרשם הוא, להסתר אינו ראוי, ולא להחביא, ולא איהו דא אלימלך, פרנסא דעמא, ולא איהו דא אלימלך, דהוה סתים עינוי מעובדי עמא.

רבי פרחיא אמר, באותה שעה היה הקב"ה דן את העולם, ובית דין שלמעלה עומד, והקב"ה מסתירו, וילך איש סתם, עמדה מדת הדין והזכירו, ושם האיש אלימלך, מיד נגזר עליו הדין ועל בניו, כדכתיב וימת אלימלך וגו'.

רבי יהודה אמר, אלימלך, מי לא היה יודע שהוא אלימלך (ולמה נזכר שמו), אלא כיון שראה שהדור מבזה את הגדולים, אמר, ודאי אלך מכאן, ולא אהיה נתפס בתוכם. ואלימלך גדול הדור היה, והיתה יכולת בידו למחות, (דהיינו למנוע אותם מלחטוא), ולא מיחה, והלך משם, וברח, ולפיכך נזכר שמו ונענש. (זהר חדש רות פו)

אלימלך גדול בדורו, ראוי לעמוד על עצמו ועל אחרים, כיון שראה הרעב מיד ברח, לפיכך נענש, מבית לחם יהודה, ממקום סנהדרי גדולה, מנביעו דאורייתא דתמן, כמה דאת אמר, מי ישקני מים מבור בית לחם אשר בשער. וזה (אלימלך) עקר רגליו ממקום נובע תורה, שבבית לחם יהודה, לגור בשדי מואב, ומשום זה נענשו... (שם קיט)

מה כתיב באלימלך, ושם האיש אלימלך, כיון (ששמו) נרשם ונודע לו (לשטן), השטין עליו בדין עד שהרג אותו, שכתוב וימת אלימלך, כיון שהתחיל הדין בו, התחיל בבניו, והכל היה בעונש של שופט, (שאלימלך היה שופט), כי אין עונש כעונשו של שופט, שלא יאמר, שהשופט בלבדו נענש, אלא הוא ובניו, וכל ביתו נתפשים בעון הדין. (שם קלו)

ועל תקון זה, נעמי היא נשמה, אלימלך נשמה לנשמה, מחלון רוח השכלית, רות נפש השכלית, כליון רוח הבהמיות... (שם קמד)

א"ר ברכיה א"ר יצחק, בא וראה, מי שמעלים עיניו מעניים בשני בצורת, הם יראו בנחמות העולם ולא ימותו, עד שיופקדו לטובה, והוא לא יזכה לראותה, אלימלך עשיר היה, כיון שראה הרעב העלים עיניו מן הצדקה וברח לשדי מואב... אבל אלימלך במקום צדיקים הוה יתיב, במקום תורה ובעותרא סגי, וכשבא הרעב, עניים היו באים אליו, והעלים עינו מהם וברח, ועוד, שראה הדין חל על העולם וברח והלך בין האומות. (שם רנו)

אלימלך היה צדיק, והיה יכול להגן על יושבי העולם, והוא ברח בין האומות האחרות, ומשום זה נענש והוא מת, ובאו בניו ולקחו נשים נכריות מאומות אחרות ונענשו. (שם רפב)

תלמוד בבלי:

וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר, אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו, מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ... אמר רב חנן בר רבא אמר רב אלימלך ושלמון ופלוני אלמוני ואבי נעמי כולן בני נחשון בן עמינדב הן... (בבא בתרא צא א)

מדרש רבה:

ולמה נענש אלימלך, על ידי שהפיל לבן של ישראל עליהם. לבוליטין שהיה שרוי במרינה, והיו בני המדינה סבורין עליו ואומרים שאם יבואו שני בצורת הוא יכול לספק את המדינה עשר שנים מזון, כיון שבאת שנת בצורת יצתה לה שפחתו מעילת בסידקי וקופתה בידה, והיו בני המדינה אומרים, זה שהיינו בטוחים עליו שאם תבא בצורת הוא יכול לפרנס אותנו י' שנים, והרי שפחתו עומדת בסידקי וקופתה בידה, כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור, וכשבאו שני רעבון אמר, עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי זה בקופתו וזה בקופתו, עמד וברח לו מפניהם, הדא הוא דכתיב וילך איש מבית לחם יהודה. (רות א ו)

ר' מאיר היה דורש שמות, ר"י בן קרחה היה דורש שמות, ושם האיש אלימלך, שהיה אומר אלי תבא מלכות... (שם ב ה)

רבנן סבירין טוב ואלימלך ובועז אחים היו, ור' יהושע אמר שלמון ואלימלך וטוב היו אחים. (שם ו ה)

מדרש תנחומא:

...כך היו עושין באותו זמן שאלימלך שופט היה בשופטים והוא איש זרוע ואנשים רבים תחת ידו, והיה רואה הצרה והרעב ולא היה מזהיר לחטאים לשוב מרשעם ושב ללכת בנפשו מבית לחם לגור בשדה מואב להחיות נפשו ברעב ונפש אשתו ברעב ונפש בניו, ולא היה יודע כי התורה תחיה נפש בעליה ולא הבלי עולם, והוא שהיה חשוב, שנאמר (רות א') וילך איש מבית לחם יהודה, ואין אומרים איש אלא לאדם חשוב, שנאמר (במדבר י"ב) והאיש משה ענו מאד, שאלימלך היה איש חשוב שמחשבים אותו במקומו, והלך להציל את נפשו ונפש ביתו ולא טרח עצמו בעסקי הצבור כמו שהוא אדם חשוב, ויאמינו לדברו להשיבם מרעתם ולהזכירם שישובו בתשובה, ולפיכך אירע לו כמו שאמר הכתוב, וימת אלימלך איש נעמי... (שמיני ט)

בא וראה כמה קשה לפני הקב"ה לפשוט ידיו בבריותיו, ומהו עושה לו כיון שהוא חוטא לו, תחלה פושט ידיו בנכסיו, ממי את למד, מנעמי ובניה ואלימלך בעלה שהיה ראש הדור, באותה שעה כיון שבא הרעב מה עשה, הניח לארץ ישראל שממה והלך לו לארץ מואב, והיה הקב"ה קוצף עליו שהיה נשיאו של דורו, אמר הקב"ה אלו עזבו בני והניחו את הארץ שממה, מה כתיב שם, (רות א') וימת אלימלך איש נעמי... (בהר ג)

ילקוט שמעוני:

א"ר פרחיה באותה שעה היה הקב"ה דן את העולם ובית דין של מעלה עומדין והקב"ה מסתירו, שנאמר וילך איש, עמדה מדת הדין והזכירו, שנאמר ושם האיש אלימלך, מיד נגזר עליו ועל בניו, מה כתיב בתריה וימת אלימלך. ושם האיש אלימלך ושם שני בניו, מה צריך הכתוב להכריז עליו ועל אשתו ובניו, לפי שלא היו מעכבים זה את זה מצרות עין שהיתה בכולן, בזמן שהאיש רוצה ואשה ובניה אינם רוצים או איפכא הגזרה מסתלקת, אבל בזמן שאין אחד מעכב על חברו הגזרה חלה עליה... (רות פרק א, תקצט)

אגרת שמואל:

וילך איש - הוא הוליך משפחתו בעל כרחם. ובמדרש: בית דין של מעלה עומדין והקב"ה מסתירו, עמדה מדת הדין והזכירו... רוצה לומר רצו לדונו ככל איש פרטי, והזכירה מדת הדין שהוא אלימלך, האומר אלי תבא מלכות מרוב חשיבות ועושר... או היו מלקים את השופטים המוכיחים אותם, ולכן הלך אלימלך מהם פן ישדדוהו, וכשהלך העשיר חרדו כולם, או עד עתה לא חרד לשבת בין רשעים המלקים את שופטיהם, ורק בבא הרעב הלך מהם. (שם א א)

ושם האיש - אף על פי שהלך אל זדים ארורים לא למד ממעשיהם, רק כשמו כן הוא, או היה מתגאה ואומר אלי תבא מלכות, ולכן לא ניצל... ואמרו שנענש על שהפיל לבן של ישראל, שלו, שהיה עשיר, ודאי לא הזיק הרעב. ואמר ויהיו שם - במדרש: באו לעיירות ומצאום פרוצין בעריות, ובכרכין היו רחוקים ממים, וחזרו לעיירות. ויהיו שם - היתה להם הויה חדשה, שהיו גם כן לצרי עין כמואבים, או שלא דאגו על יציאתם מארץ ישראל, או היה להם ויי, שאבד ממונם, ובכל זאת לא חזרו. (שם ב)

איש נעמי - שלא פירש ממנה בשנת רעבון, וזו הסבה למותו. או כרז"ל, שלא מת אלא לאשתו, ולא היה הצדיק שכל הדור מרגיש בחסרונו, שלדורו אבד, ואפילו בניו לא הרגישו, כי היו בצל נעמי. (שם ג)

אלשיך:

לגור בשדה מואב - בעיירות רבות, שגם כן לא התכוון להשאר, ורק אחר כך תקפו יצרו להשאר, כי קנו שררה, כמו שכתב "ויהיו שם". (רות א א)

ושם האיש - ...ובמסורה ב' וילך איש, כאן ואצל עמרם, כי מה שלא חש השי"ת לעזר לבחירתו היה, כי על ידי ההליכה הזאת בא הגואל, כמו בהליכת עמרם. (שם ב)

איש נעמי - ולא היה איש לאחת מבנות מואב. ועוד שאחר שמיתתו כיפרה עוונו היה צדיק כנעמי. ומה שדרשו רז"ל מכאן שאין האיש מת אלא לאשתו וכו', רצה להודיענו כמה החטא משפיל, קודם היה האיש אלימלך נכבד לכל עמו, ועתה נשאר איש נעמי בלבד... (שם ג)

שפת אמת:

בענין קריאת רות... ולכן נראה שנענש אלימלך הגם שעשה על פי דין, שלא יצא מארץ ישראל עד שהיה רעב גדול, כדאיתא בגמרא ומדרש, אך על ידי שכל עיקר שבטו של יהודה ומלכות בית דוד היה בחינת הצדקה, דלית ליה מגרמיה כלום, לכן נענשו עד כחוט השערה... (שבועות תרמ"ג)

בענין מגילת רות... והנה זה היה באלימלך שהוצרך לצאת לחוצה לארץ להוציא נשמת דוד ומשיח, ולבועז באה מעצמה לביתו בכח עוז התורה היה בו, כמו שאמרו "בו עז"... (שם תרנ"ט)