אליעזר

(ראה גם: אברהם, עוג, רבקה)

ויאמר אברם א-דני אלקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי, ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. (בראשית טו ב)

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, שים נא ידך תחת ירכי. ואשביעך בה' אלקי השמים ואלקי הארץ, אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו. כי אל ארצי ואל מולדתי תלך, ולקחת אשה לבני ליצחק... וישם העבד את ידו תחת ירך אברהם אדוניו, וישבע לו על הדבר הזה. ויקח העבד עשרה גמלים מגמלי אדניו וילך וכל טוב אדניו בידו, ויקם וילך אל ארם נהרים אל עיר נחור... ויאמר ה' אלקי אדני אברהם הקרה נא לפני היום, ועשה חסד עם אדני אברהם. הנה אנכי נצב על עין המים, ובנות אנשי העיר יוצאות לשאב מים. והיה הנערה אשר אמר אליה הטי נא כדך ואשתה ואמרה שתה וגם גמליך אשקה, אתה הכחת לעבדך ליצחק ובה אדע כי עשית חסד עם אדני. (בראשית כד ב)

וירץ העבד לקראתה, ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך... והאיש משתאה לה, מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא. ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו, ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם. ויאמר בת מי את הגידי נא לי, היש בית אביך מקום לנו ללין. ותאמר אליו בת בתואל אנכי בן מלכה אשר ילדה לנחור... ויקד האיש וישתחו לה'. ויאמר ברוך ה' אלקי אדני אברהם אשר לא עזב חסדו ואמתו מעם אדני, אנכי בדרך נחני ה' בית אחי אדני... וישם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דבר, ויאמר דבר... (שם שם יז)

ויהי כאשר שמע עבד אברהם את דבריהם, וישתחו ארצה לה'. ויוצא העבד כלי כסף וכלי זהב ובגדים ויתן לרבקה, ומגדנות נתן לאחיה ולאמה. ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וילינו, ויקומו בבקר ויאמר שלחוני לאדני... ויאמר אליהם אל תאחרו אתי וה' הצליח דרכי, שלחוני ואלכה לאדני... ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש, ויקח העבד את רבקה וילך... ויספר העבד ליצחק את כל הדברים אשר עשה. (שם שם נב)

זהר:

ועבד אדוניו זהו אליעזר לאברהם, כאשר שלח את אליעזר לחרן, ועשה שם כל רצונו של אברהם, וכבד אותו כמו שכתוב, וה' ברך את אדוני וגו', וכתוב ויאמר עבד אברהם אנכי, כדי לכבד את אברהם... לא אמר שהוא אוהבו של אברהם או קרוב שלו, אלא אמר עבד אברהם אנכי, כדי להעלות שבחו של אברהם ולכבד אותו בעיניהם. (וירא קמג)

אמר ר' ייסא בודאי זכותו של אברהם היה עם העבד, שבו ביום יצא, ובו ביום הגיע לעין המים, שכתוב ואבא היום אל העין, וכבר בארוה. (חיי שרה ריח)

תא חזי, כשהגיע העבד לחרן ומצא את רבקה לעת ערב, היה אז זמן תפלת המנחה, באותה שעה, שבא יצחק להתפלל תפלת המנחה, באותה שעה הגיע העבד אל רבקה, וכן באותה שעה ששוב הגיע יצחק לתפלת המנחה כמקודם לכן, הגיעה רבקה אליו... (שם רכו)

כתוב, כנען בידו מאזני מרמה, זהו אליעזר עבד אברהם. ותא חזי, כתוב ארור כנען, ומשום שכנען הזה (שהוא אליעזר) זכה לשמש את אברהם, כיון ששימש את אברהם וישב תחת צל האמונה זכה לצאת מאותה הקללה שנתקלל, ולא עוד, אלא שכתוב בו ברכה, שכתוב, ויאמר בא ברוך ה', מהו מלמדנו, הוא שכל מי שיושב תחת צל האמונה מנחיל חירות לו ולבניו לעולם, ומתברך בברכה עליונה... (אמור רסט)

...ואם תאמר הרי אחיו של שם ויפת היה, למה לא היה כמוהם, וכן אליעזר עבד אברהם שהיה מזרעו של חם, למה לא היה כמו חם, אלא שיצא צדיק, והקב"ה הודה בברכתו כשברך אותו לבן, (שאמר עליו בתורה בא ברוך ה', וכיון שכתוב בתורה הרי הקב"ה מעיד עליו שהוא אמת). אלא ודאי כאן הוא בסוד הגלגול, גולל אור מפני חושך, דהיינו עבדו של אברהם שיצא מחשך, שהוא זרעו של חם, דיו לעבד להיות כרבו, שהוא אברהם שיצא מתרח עובד ע"ז, (ועל כן יצא מארור ומחשך ונעשה ברוך ה'), כמו אברהם שיצא מתרח, שהיה גם כן אור מתוך החושך... (בהר סג)

...ולמדתי שבא מלאך והכניס דבר זה, (דהיינו שיקראהו ברוך ה') בפיו של לבן. (שלח לך כט)

תלמוד בבלי:

אליעזר עבד אברהם זקן ויושב בישיבה היה, שנאמר ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו, אר"א שמושל בתורת רבו, הוא דמשק אליעזר, א"ר אלעזר שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים. (יומא כח ב)

א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן, שלשה שאלו שלא כהוגן, לשנים השיבוהו כהוגן, לאחד השיבוהו שלא כהוגן, ואלו הן אליעזר עבד אברהם, ושאול בן קיש ויפתח הגלעדי, אליעזר עבד אברהם דכתיב, והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך וגו', יכול אפילו חיגרת אפילו סומא, השיבו כהוגן ונזדמנה לו רבקה... (תענית ד א)

וירק את חניכיו ילידי ביתו... שמנה עשר ושלש מאות, א"ר אמי בר אבא אליעזר כנגד כולם, איכא דאמרי אליעזר הוא, דחושבניה הכי הוי. (נדרים לב א)

...הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטריח אותו צדיק באורחים. שדריה לאליעזר למיפק לברא, נפק ולא אשכח, אמר לו מהימנא לך היינו דאמרי תמן לית הימנותא בעבדי, נפק איהו... (בבא מציעא פו ב)

...כי מטא למערתא דאברהם אשכחיה לאליעזר עבד אברהם דקאי קמי בבא, אמר ליה מאי קא עביד אברהם, אמר לי גאני בכנפה דשרה וקא מעיינא ליה ברישיה... (בבא בתרא נח א)

אליעזר עבד אברהם (קפצה לו הארץ) דכתיב ואבוא היום אל העין, למימרא דההוא יומא נפק. (סנהדרין צה א)

אליעזר עבד אברהם איתרמי התם (בא לשם, לסדום), פדיוהי (פצעוהו), אתא לקמיה דיינא, אמר ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא, שקל גללא פדיוהי איהו לדיינא, אמר מאי האי, אמר ליה אגרא דנפק לי מינך, הב ניהליה להאי, (השכר שאתה חייב עכשיו לי, תן לזה)... הויא להו פורייתא (מטה) דהוו מגני עלה אורחין, כי מאריך גייזי ליה (חתכוהו), כי גוץ מתחין ליה, אליעזר עבד אברהם אקלע להתם, אמרו ליה קום גני אפוריא, אמר להון נדרא נדרי מן יומא דמיתת אמא לא גנינא אפוריא... הוי האי הילולא, אקלע אליעזר להתם, ולא יהבו ליה נהמא, כי בעי למסעד אתא אליעזר ויתיב לסיפא דכולהו, אמרו ליה מאן אזמנך להכא, אמר ליה לההוא דיתיב אתה זמנתן, אמר דילמא שמעי בי דאנא אזמינתיה ומשלחי ליה מאניה דהאי גברא, (יפשיטוהו בגדיו כעונש), שקל גלימיה ההוא דיתיב גביה ורהט לברא, וכן עבד לכולהו עד דנפקי כולהו ואכלא איהו לסעודתא. (שם קט ב)

מדרש רבה:

שמנה עשר ושלש מאות, ריש לקיש בשם בר קפרא אליעזר לבדו היה, מנין אליעזר שי"ח. (בראשית מג ב)

ובן משק ביתי, רבי אלעזר אומר בן משק ביתי זה לוט שנפשו שוקקת עליו ליורשני, הוא דמשק אליעזר, שבשבילו רדפתי מלכים עד דמשק ועזרני הא-ל. ריש לקיש בשם בר קפרא אמר בן משק ביתי בר ביתי הוא אליעזר, שעל ידו רדפתי מלכים עד דמשק, ואליעזר היה שמו... (שם מד יא)

ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו, שהיה זיו איקונין שלו דומה לו, המושל בכל אשר לו, שהיה שליט ביצרו כמותו, שים נא ידך תחת ירכי, א"ר ברכיה לפי שנתנה להם בצער לפיכך היא חביבה ואין נשבעין אלא בה... (שם נט יא)

ויאמר אליו העבד, הדא הוא דכתיב כנען בידו מאזני מרמה לעשוק אהב (הושע י"ב), כנען זה אליעזר, בידו מאזני מרמה, שהיה יושב ומשקיל את בתו ראויה היא או אינה ראויה, לעשוק אהב, לעשוק אהובו של עולם זה יצחק, אמר אולי לא תאבה ואתן לו את בתי, אמר לו אתה ארור ובני ברוך, ואין ארור מתדבק בברוך. (שם שם יב)

...בשעה שאמר אברהם הוא ישלח מלאכו לפניך, זימן לו הקב"ה ב' מלאכים, אחד להוציא את רבקה ואחד ללוות את אליעזר. (שם שם יד)

ויקם וילך אל ארם נהרים, ר' יצחק אמר בן יומו, היא דעתיה דר"י, ואבא היום אל העין היום יצאתי והיום באתי. (תהלים ס') הרעשת ארץ פצמתה רפה שבריה כי מטה, הרעשתה ארץ בימי אברהם, פצמתה בימי אליעזר, רפה שבריה בימי יעקב, כי מטה בימי ישבי בנוב... (שם שם טו)

כתיב עבד משכיל ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלק נחלה (משלי י"ז), עבד משכיל זה אליעזר, ומהו השכלתו, אמר כבר קללתו של אותו האיש בידו, שמא יבא כושי אחר או בדבר אחר וישתעבד בי, מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר. ימשול בבן מביש זה יצחק, שבייש את כל אומות העולם בשעה שנעקד על גבי המזבח... (שם ס ב)

ויתן תבן ומספוא לגמלים, א"ר אחא יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, פרשתו של אליעזר שנים וג' דפים הוא אומרה ושונה, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא... ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו, א"ר אחא יפה רחיצת רגלי עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, שאפילו רחיצת רגלים צריך לכתוב, והשרץ מגופי תורה ואין דמו מטמא כבשרו אלא מריבוי המקרא... (שם שם יא)

...א"ר יוסי בן דוסא אליעזר הוא כנען, ועל ידי ששימש אותו צדיק יצא מכלל ארור ובא לכלל ברוך, הדא הוא דכתיב ויאמר ארור כנען, ובא לכלל ברוך הדא הוא דכתיב ויאמר ארור כנען, וכתיב ויאמר בא ברוך ה'. ר' יעקב בשם ר' יהודה בשם ר' נתן דבית גוברין עביד להו נטילת רשות, ומה אליעזר יצא מכלל ארור לכלל ברוך על ידי ששימש אותו צדיק, אחינו ישראל שנוהגין כבוד עם גדוליהם, על אחת כמה וכמה... (ויקרא יז ה)

זה שאמר הכתוב צדיק אוכל לשובע נפשו, זה אליעזר, שאמר לרבקה הגמיאיני נא מעט מים, כדי גמייא... (במדבר כא יח)

שוחר טוב:

ומי עשה כל המלחמות, אפשר בשמנה עשר ושלש מאות נלחם כנגד כולם, אמר רבי יוחנן בנו של ר' יוסי והלא לא היה עמו אלא עבדו אליעזר, שכן עולה חשבונו, ומי עשה כל המלחמות הקב"ה, שנאמר נאם ה' לאדוני שב לימיני... (מזמור קי)

ילקוט שמעוני:

מי בכם ירא ה' זה אליעזר, שומע בקול עבדו בקולו של אברהם, אשר הלך חשכים בשעה שהלך להביא את רבקה, ואין נוגה לו, ומי מאיר לו, הקב"ה מאיר לו בזיקים וברקים, יבטח בשם ה' וישען, הקרה נא לפני היום... (בראשית פרק כד, קז)

ויהי הוא טרם כלה לדבר, שלשה הן שנענו במענה פיהן, אליעזר עבד אברהם, משה ושלמה, אליעזר דכתיב, ויהי הוא טרם כלה לדבר... (שם קח)

ויקח האיש נזם זהב, אבן יקרה היה בה והיה משקלה בקע, ושני צמידים על ידיה כנגד שני לוחות, י' זהב משקלם כנגד י' הדברות, היש בית אביך מקום לנו ללין, לינה אחת, גם מקום ללון, לינות הרבה. ויקוד האיש וישתחו לה', מכאן שמודין על בשורה טובה. ויאמר ברוך ה' אלקי אדוני אברהם, ממה שקפצה הארץ והדרך לפני הייתי יודע שבדרך נחני ה' בית אחי אדני... ויהי כראות את הנזם, מיד הלך לו (לבן) להמיתו, הכיר בו שמרוצתו לרעה, הזכיר שם והעמיד הגמלים על העין באויר, והוא עומד על הגמלים באויר, ויהי כראותו כן הכיר שהוא צדיק ואמר בוא ברוך ה', שהיה סבור שהוא אברהם, שהיה קלסתר פניו דומה לו... (שם קט)

ויאמר עבד אברהם אנכי, מילתא דאת בהית (מתבייש) בה אמור לה קודמי, ואבא היום אל העין, מקרית ארבע עד חרן מהלך י"ז ימים, ובג' שעות בא העבד לחרן, והיה תמיה בלבו, והיה אומר היום יצאתי והיום באתי, שנאמר ואבא היום אל העין, רצה הקב"ה לגמול חסד ליצחק ושלח מלאך לפני אליעזר ונקפצה הדרך לפניו, ובת מלכים שלא יצאת לשאוב מים מימיה יצאת לה באותה שעה... והשכים העבד בבקר וראה את המלאך עומד וממתין לו בחוץ, אמר להם אל תאחרו אותו, ובשביל שלא יתיחד העבד עם הנערה בלילה נקפצה הארץ לפניו, ובשלש שעות בא לחברון לעת תפלת הערב, ויצא יצחק להתפלל תפלת מנחת הערב. אמר אברהם ליצחק, העבד הזה חשוד על כל עבירות שבתורה ומרמה בידו, שנאמר כנען בידו מאזני מרמה, הבא הנערה האהלה והוצא בתוליה באצבע אם טהורה היא בבתוליה הרי היא ראויה לך... ובשביל שגמל אליעזר חסד ליצחק הוציאו לחירות ונתן לו הקב"ה שכרו בעולם הזה והעמידו למלך, והוא עוג מלך הבשן.

כיון שראו את הצמידים נתקבצו להרוג לאליעזר, וראו שהיה נוטל ב' גמלים בב' ידיו ומעבירן את הנחל, כיון שראו כן, אמרו אין אנו יכולין להרגו, והניחו קערה לפניו וסם המות בתוכה, ובזכות אברהם נתחלפה הקערה ואכל בתואל ממנה ומת, ואין ויושם אלא לשון סם...

ותפול מעל הגמל, לפי שראתה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עשו הרשע נזדעזעה ונעשית מוכת עץ ויצא ממנה דם בתולים, מיד אמר הקב"ה לגבריאל רד ושמור את הדם שלא יסריח ולא יהיה בו מום. בא יצחק עליה ולא מצא לה בתולים, חשדה מאליעזר, אמר לו כשנפלתי מן הגמל נעשיתי מוכת עץ... הלכו ומצאו העץ צבוע דם, מיד ידע יצחק שהיא טהורה. אמר הקב"ה מה אעשה לעבד הזה שהיה חשוד, אמר למלאכי השרת הכניסוהו חי לגן עדן, הוא אליעזר בן נמרוד, והוא תמיה גדולה, יצחק יצא מגן עדן חי, ואליעזר נכנס לגן עדן חי. (שם)

מדרש אגדה:

ואמרה שתה, ולמה אמר אליעזר זה התנאי, כענין הזה אשר הוכיח ה' לבן אדוני, לפי שהוא יודע אם אמרה כן היא תהיה צדקת ותהיה אוהבת לשמש את האורחים כשם שהיו עושים אברהם ושרה. והנה רבקה יוצאת, בת מלכים יוצאת בשביל תפלתו של אליעזר. (חיי שרה כד יד)

מדרש הגדול:

וירק את חניכיו, ר' יהודה אומר הריקן בדברים, אמר להן למלחמה אתם יוצאין, כל מי שיודע שיש בידו דבר עבירה אל יצא, מיד הוריקו פניהן והלכו להן, ולא נשאר עמו אלא אליעזר בלבד, אמר לו הקב"ה, כולן הניחו את הצדיק הזה ולא הלך עמו אלא אתה, חייך שאני נותן בך כח כל אותן שמונה עשר ושלש מאות שחזרו מאחריו. (בראשית יד יד)

ויאמר אברהם אל עבדו, מאיכן היה עבדו, כשיצא מאור כשדים עמדו כל גדולי המדינה ונתנו מתנות, ועמד נמרוד וכתב לו את אליעזר בנו עבד עולם. (שם כד ב)

לקח טוב:

המושל בכל אשר לו, שהיה שליט ביצרו כמותו. (בראשית כד ב)

מדרשים:

בעוד שהיו מהלכים בדרך אברהם ויצחק נכנס תגרות בין ישמעאל ובין אליעזר שהיו שומרים את הכלים ואת בהמתם. אמר ישמעאל עכשיו יקריב אבא את יצחק ואני אירש כל הנכסים שישארו מאבא. אמר לו אליעזר אתה כבר גרשך כאשה גרושה מבעלה ושלחך במדבר, אבל אני עבדו נאמן ביתו ביום ובלילה... (מדרש ויושע)

ילקוט ראובני:

...ואל תחשוב שכבר נשלמו גלגולך של אליעזר מאחר שמל ועשה שליחות בענין הזיווג של יצחק, תדע שפעם אחרת יתגלגל ביוסף, כי עדיין לא השיג לכנוס בחצר המלך הפנימי אפילו שהוא מהול, כיון שגופו היה מזרע טמא ויחוס דיליה הוא עבד כנעני, אפילו שבעת הזה עבד אברהם, עם כל זה אין לבא אל שער המלך בלבוש שק, דאיהו גוף טמא, ולכן הוצרך להתגלגל בפעם שלישית, ואחר שנתגלגל בפעם שלישית להיות מיוצאי ירכו ונולד בטהרה ובנקייה וכו' ונקרא יהוס"ף, וזכה לשלוט על אחיו וכו', ושלט גם כן על הקליפה. (לך לך)

יש לשאול, כיון שחנוך נתגלגל, והפסוק מעיד על זה שהיה הולך בדרכי ה', ולמה נתגלגל באליעזר. ויש לומר שעדיין לא השלים חלקו, אפילו שהיה חסיד עם קונו ודבק נשמתו עם השכינה, לא היה יכול לכנוס בהיכל המלך הנורא בחיות שלא מהול, ולכן הוצרך שימתין עד שבא אברהם שהוא אב הראשון לזאת המצוה, הקב"ה צוה לו שימול בשר ערלתו, הדא הוא דכתיב, המול ימול יליד ביתך ומקנת כספך, דא אליעזר, ובזמנו של אברהם הוצרך שיתגלגל חנוך פעם שלישית כדי להשלים חלוקות, ואברהם לקח אותו לעבדו בהיותו מלובש ומגולגל בלבוש עבד כנעני, ומל אותו והוציא אותו מכח הקליפות, כי הקליפות הקשות היו מסבבין אותו בעבור שהיו מכירים שנשמתו היא חצובה ממקום העליון, והיו חפצים להתדבק בו כדי לקחת בא מן הפנימי ולעשות חפצם. וכשרצה הקב"ה לגלגל חנוך פעם ג' כדי להשלים חלקו, נתגלגל בלבוש קליפה חיצונית שהוא כנען, ונתגלגל להדבק בבית אברהם שהוא מדת החסד, והסיר הערלה ממנו, ונשתנה שמו כדי שלא יכירו בו הקליפות, ונקרא אליעזר, כי שינוי השם מועיל נגד הקליפות, בהיות שהיו רואים הקליפות שאליעזר היה כנעני והיה מסטרא דלהון היו שותקים והיו חפצים בכל מה שעושה... (שם)

תדע ששם אליעזר אברהם התחתון קראו כך, כיון שידע אברהם שנשמתו היתה מגולגלת שהיתה נשמת חנו"ך, ולא בא לעולם אלא לקבל ברית אברהם העליון, ונתגלגל בזרעו חם הוא אבי כנען כדי שלא אשתמודע בין סטרא מסאבא, וכיון שמל בשר ערלתו תכף פרחה נשמתו של חנו"ך לעיל מהול, וכשרצה אברהם לשלח פדנה ארם לקחת אשה לבנו באותו פעם קראו אליעזר, רוצה לומר תהיה אלי עזר, כדי לחנפו שיעשה שליחותו בנאמנות, ואחר כך נתגלגל ביוסף. (חיי שרה)

דע כי אליעזר עבד אברהם היה נשמה קדישא שנתנה תוך קליפת כנען הארור, וכשנולד אליעזר יצאת אותה נשמה מכנען הארור ונקראת ברוך, ואחר כך הוברר יותר ונתגלגל בכלב בן יפונה, והיה מתענה כל ימיו כדרז"ל כדי שיצא לגמרי מכלל ארור... שהיה כלב גלגול אליעזר עבד אברהם, לכך נשתטח על קבר אברהם, ואחר כך הוברר יותר ונתגלגל בבניהו בן יהוידע, גם ביהוידע אביו, ואחר כך האב ובן נתגלגל בזכריה, וזכריה לפי שחירף את ישראל, שאמר למה זה עזבתם את ה', נענש ונתגלגל רוחו ונפשו בשני גרי צדק שמעיה ואבטליון, ואחר כך רוחו של זכריה נתגלגל במהר"ר משה קורדוואר"ו, ונפשו במוהר"ר אליה וידא"ש זלה"ה. (שם)

תרגום יונתן:

וירק את חניכיו - ובחר מנהון ית אליעזר בר נמרוד דהוה מתיל בגבורתיה ככולהון תלת מאה ותמיסר... (בראשית יד יד)

ובן משק ביתי - ואליעזר בר פרנסת ביתי דעל ידוי אתעבידו לי ניסין בדרמשק מסכי למירת יתי. (שם טו ב)

ויושם - וסדרו קומיה למיכול תבשיליה דביה סמא דקטול, וארגיש ביה ואמר לא איכול עד דאמליל פתגמי. (שם כד לג)

רש"י:

ובן משק ביתי - כתרגומו, שכל ביתי ניזון על פיו... דמשק - לפי התרגום מדמשק היה, ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק. ובגמרא שלנו דרשו נוטריקון, דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. (שם טו ב)

ויאמר בת מי את - לאחר שנתן לה שאלה, שהיה בטוח בזכותו של אברהם שהצליח ה' דרכו. (שם כד כג)

אולי לא תלך - אלי כתיב, בת היתה לאליעזר והיה מחזר למצא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם, בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך. (שם לט)

ואשאל ואשים - שנה הסדר, שהרי הוא נתן בתחילה ואחר כך נתן, שלא יתפסוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה, ועדיין אינך יודע מי היא. (שם מז)

ויספר העבד ליצחק - גילה לו נסים שנעשו לו, שקפצה לו הארץ, ושנזדמנה לו רבקה בתפלתו. (שם סו)

אבן עזרא:

ויאמר עבד אברהם אנכי - יש אומרים שדבק עם דבר המאכל, כי יש מאכלים אסורים לנו, והנכון שהוא כמשמעו. (שם לג)

רמב"ן:

וכל טוב - ...והנכון שלקח מטוב אדוניו משא י' גמלים למנחה. (שם י)

הקרה נא - לרש"י אינו נקשר יפה, אלא הקרה לפני המקרה שתהיה הנערה שאומר אליה זו שהוכחת ליצחק, ועשה בזה חסד אם תהיה ממשפחתו וטובת שכל ויפה. (שם יד)

וירץ העבד - לרש"י שראה המים עולים לקראתה, נראה שדקדקו שלא אמר ותשאב, ונעשה לה הנס בפעם הא', שאחר כך כתב ותשאב, והעבד ספר ותשאב, שאולי לא יאמינו לו. (שם יז)

ויקח האיש - היה צריך לומר ויקח וגו' ויתן אל אפה, ולכך אני אומר שהפירוש ויקח האיש נזם וגו' שיהיו על ידיה, ויאמר בת מי את, ואחרי שאמרה בת בתואל אנכי שם הנזם על אפה וכו'... (שם כב)

ויקח העבד - לספר זריזותו, לקחה שלא תפרד ממנו ולשמרה מכל מכשול. (שם סא)

רד"ק:

זקן ביתו - שגדל בביתו עד שזקן, או זקן מכל ביתו, ואמר זה לפי שהיה נאמן לו, ועוד שהיה מושל בכל אשר לו, ולו ראויה המצוה והשליחות הזאת. (שם ב)

ברך את אדוני - ברכו כל כך עד שעבדו הולך בכבוד גדול כאשר אתם רואים. (שם לה)

אלי - ...וספר להם כל זה להראותם כי הא-ל אוהב אברהם ועושה רצונו, ולא יוכלו למנע הנערה ממנו, כי מה' יצא הדבר. (שם לט)

רשב"ם:

עד אם דברתי דברי - אחר שראה שהסכים הקב"ה על ידו, לא היה לו להתעסק באכילה ושתיה תחילה. (שם לג)

מורה נבוכים:

מבואר מאד שלכל דבר מחודש סבה, והנביאים יחסרו בדבריהם לפעמים הסבות האמצעיות וייחסו הדבר לבורא. ושמע והתבונן... אין הפרש בסבות הקרובות אם תהיינה עצמיות טבעיות, או בבחירת אדם, או במקרה, כל זה ייוחס בלשון הנביאים לה', כגון ה' ציוה, אמר, או פעלו... ובענינים המקריים, ברבקה שאמרו "ותהי אשה לבן אדוניך כאשר דבר ה'". (חלק ב פרק מח)

ספר חסידים:

...ומעשה דעבד אברהם (שבירך קודם שידע בודאי שזאת היא רבקה המיועדת ליצחק), אנבואה דאברהם סמך. (תתמא)

חזקוני:

זקן ביתו - ואין לחשדו על העריות. (שם ב)

רבינו בחיי:

וירק את חניכיו שמונה עשר - במדרש זה אליעזר, רוצה לומר כל אלו היו אוכלי שולחנו, אך כשצוה שיחזרו כל החוטאים מן המערכה, כדין התורה, נתרוקנו, מלשון וירק, ונשארו רק הוא ואליעזר. (שם יד יד)

ויהי הוא - הוא שמו של הקב"ה, ורמז לך שהמלאך קדם לפניו על העין, וכן סיפר לבני הבית, שאמר לו אברהם, הוא ישלח מלאכו אתך, ותמצא שמעת שהוברר לו כי המלאך עמו נקרא "איש", על שם המלאך ההולך עמו, וכאשר הרשוהו לקחת את רבקה, שהוא גמר השליחות, חזר "העבד" לקדמותו. (שם כד טו)

בעל הטורים:

ישלח מלאכו - המיוחד לו, כדכתיב, הנה מלאכי ילך לפניך, אבל לא אותו שכתוב בו מלאך, "ושלחתי לפניך מלאך" וגו', ושתי פעמים כתוב מלאכו בפרשה, שבקש על שנים, אחד בהליכה ואחד בחזרה. (שם ז)

ויישם לפניו - ואידך "ויושם בארון במצרים", שרצו להמיתו וליתנו בארון. והוא הרגיש, ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, כי הנהגתי בבית אברהם שלא לאכול עד שאדבר דברי, ברכת נטילת ידים והמוציא. ובזה חשב כי ינצל, כי כוס של ברכה לטובה מצטרף ולא לרעה. וכן היה לו, שבא המלאך והחזיר סם המות לצד בתואל. ויש מפרשים שנתנו לו דבר איסור, ואמר לא אוכל עד אם דברתי דברי, עבד אברהם אנכי ואיני אוכל דבר איסור. (שם לג)

ואשם הנזם - חסר יו"ד, לומר שלא נגע בבשרה (ביו"ד אצבעותיו) מחמת צניעות. (שם מז)

עקדה:

וישתחו לה' - כי מעתה קרובה דרכו להצליח, וכאשר ראה המשפחה, טוב מצבה וכבודה, אמר ברוך ה' וגו', ורק כאשר אמרו לו "מה' יצא הדבר" וגו', והסכימו, הודה על גמרו של דבר. והנה אליעזר ויהונתן לא סמכו בהחלט על הנחש והסימן, אלא לקיום לסימן יפה והתחלה הגונה למעשיהם, ולא היו עושים רק על פי ניחוש בלבד, כי הוא מדרכי האמורי... (שם שם כו)

ויוצא העבד - רצה לגמור הדבר מיד על ידי סבלונות ומתנות שלא יחזרו בהם, ואחר כך ניסו רק אחיה ואמה לדחות יציאתה, ולא בתואל אחר שקיבל קידושין, ולחז"ל מת כי רצה לעכב. (שם לג)

כפל סיפור אליעזר להודיענו זריזותו, שסיבב כל דבריו, ומה ששינה קצת דברי אדונו והסתיר קצתם, ואמר שעיקר מה ששלחו הוא כי מחשיב את משפחתו, לא שאינו חפץ באחרים כלל. וכל זה נלמד רק מכפל הפרשיות, ומעורר בזה כל עבדי אבות, שהוא החלק המעשי שבאדם, לעבוד את הבן האהוב שהוא השכל כדי להשיג את שלמותו, וקיצר בתורה בדיני ממונות, והאריך כאן שהם דרכי האמונה, ההשגחה, והגעת חפץ אוהביו. (שם לג)

דרשות הר"ן:

ראה ערך כשוף וסימן.

אברבנאל:

...והניחוש שעשה אליעזר אינו מדרכי האמורי ו"לא תנחשו", כי זה רק במה שאין השכל מורה עליו, וליצחק נאה רק צעירה שלמת המדות, וזאת ראה על ידי בחינתו, ובכל זאת לא סמך על זה, כי אם שאל אותה למשפחתה, וכן יהונתן בחן אם הם אמיצי לב, ומה שאמרו כל נחש שאינו כאליעזר ויהונתן אינו נחש, רוצה לומר שלא יסמוך עליו כמו שהיו אלו סומכים בדבר מותר... (שם כב)

ושינה בדברי אברהם "אל בית אבי", שיחשבו כי אברהם חפץ מאד בקרבתם, ולא רק כפי שאמר לו אברהם "אל ארצי", וכן לא זכר מה שאמר לו "אשר לקחני מבית אבי", שלא לומר כי ארצם רעה, או לגלות ירושת הארץ, ולא הזכיר ענין השבת יצחק לארצם, פן ירע להם האיבה לארצם... ואמר בשם רבקה "בת בתואל בן נחור" מפני הכבוד, ולא זכר שאמרה "גם תבן גם מספוא רב עמנו", שלא יאמרו שהיא דברנית... ולא זכר הודייתו שיאמרו כי כבוד אברהם תלוי באשה זו... והודיענו כל זה להודיע חכמת אליעזר. (שם כח)

ספורנו:

ברך את אברהם - ומפני עשרו דאג שמישהו שאינו הגון ישחד את עבדו שיבחר בבתו, על כן השביעו. (שם כד א)

ויקח העבד - נטל רשות מאדוניו ללכת אחר שהכין את הגמלים. וכל טוב אדוניו - ולא הוצרך בזה לרשות, כי הכל היה בידו לעשות בו כרצונו. (שם י)

והיה הנערה - התפלל שיהיה כך, לא שסמך על נחש... (שם יד)

מחריש לדעת - ולא אמר לה אל תטרחי כל כך, כמו שהיה ראוי בחוק המוסר, לדעת - להכיר מתוך זה אופן חסידותה וזריזותה. ההצליח ה' - אם זה מתוך טוב וחסד גמור, או לתקות שכר. (שם כא)

וישביעני אדוני - ובהיות שאדוני מאס באנשי ארצו ובחר בכם באתי אליכם, לא להעדר נשים בארצנו. (שם לז)

ויקח העבד את רבקה - מיד שלוחי האב שמסרו לשלוחי הבעל, ובהיותה אז נשואה לגמרי היתה גברת, והיה האיש לה לעבד. (שם סא)

מהר"ל:

ומה שאמר כי אליעזר נגד כולם, דע כי לא מצאנו שהיה עבד מיוחד רק לאברהם בלבד, כמו שתמצא אצל אברהם שהיה רוכב על החמור מתנשא ומתרומם עליו והחמור הוא חמור מיוחד, וכך היה לו עבד מיוחד הוא אליעזר, והיה העבד הזה מתיחס לאברהם שיהיה עבד לאברהם בפרט, שאברהם אב המון כולל כל האומות, כך אליעזר כולל כל עבדי אברהם ולא היה פרטי, והכל למעלת אברהם והתנשאות שלו... (חידושי אגדות נדרים ל"ב א')

ר' בנאה מציין... וזה כי היה לו לאברהם אליעזר לעבד, ואין ספק כי העבד הזה ראוי לאברהם מצד עצם מעלת אברהם, והדבר הזה ידוע ליודעי התורה, כי אברהם גימטריא שלו רמ"ח נגד אבריו של אדם שהם רמ"ח, וזה אמרם (נדרים ל"ב ב') שהקב"ה המליך את אברהם על רמ"ח אבריו, ומפני זה הטעם נקרא אברהם אדם... ואלו רמ"ח אברים יש עבד משועבד תחתיהם, והוא הצורה המוטבעת בחומר, והוא הצורה פחותה ארורה כאשר ידוע, ולפיכך היה אל אברהם האדם הגדול בענקים עבד משועבד תחתיו, ועליו אמר אברהם, "שבו לכם פה עם החמור", עם הדומה לחמור (קידושין ס"ח ב'), הנה מזה תבין, כי מדריגת אברהם נותנת שיהיה לו העבד הלז, ואליעזר גם כן היה מורה על מציאות ומדריגת מי שהוא אדון שלו, כי העבד יורה על האדון... (שם בבא בתרא נ"ח)

אותה הוכחת - ואין כאן ניחוש כלל, שבלא שיאמר גם כן ראויה על ידי זה ליצחק, וניחוש הוא רק אם בלי ניחושו אין טעם לדבר, ומה שאמרו כל ניחוש שאינו כניחוש של אליעזר אינו ניחוש, רוצה לומר שאינו סומך עליו לגמרי. (בראשית כד יד)

בקע משקלו - מפני שראה אותה גומלת חסדים רמז לה עוד התורה והעבודה, ועכשיו יש לה ג' דברים שהעולם עומד עליהם... (שם כב)

כלי יקר:

המושל בכל אשר לו - ולא ממונו מושל עליו להטותו לכל אשר יחפוץ, ואם כן לא יכריחו שוחד שיתנו לו לעשות מה שאינו ראוי. (שם ב)

הקרה נא לפני - נערה שאין דרכה לצאת כלל, שלא תהיה מן היצאניות, ולכן הוצרך לשאלה בת מי את, כי שאר הנערות שהיו שם לא הכירוה... (שם יב)

 

אלשיך:

והשביע העבד, כי חשש שימות הוא, ויצחק ישמע לקול העבד המושל בכל, על כן השביעו, שקטיגור יעשה סניגור, והוא ישמור על נשואי יצחק... ועל החשד למסור לעבד נערה יפה בדרך אמר, "זקן ביתו", וידוע במדותיו, ו"מושל בכל אשר לו", ואם כן הוא נכבד מאד. ובאמת חשש לכך, ולכן קפצה להם הארץ כדי שלא יתייחד עמה, כי לפעמים גם הצדיק נכשל. ובפרקי דר"א פט"ז, כשיצחק לא מצא לה בתולים אמר, שמא נזדווג לך העבד, והוצרכה להוליכו למקום שנפלה מהגמל, והראתה לו ששם נעשית מוכת עץ. (בראשית כד א)

הקרה נא - אליעזר עשה הסימן כי ידע שהבחירה בידם, ורצה לסכר פיהם ולהכריחם לומר "מה' יצא הדבר"... (שם יב)

וירץ העבד - שאיש חשוב לא ירוץ לקראת נערה, וכן שאלתו הגמיאיני נא, והיא השיבה שתה אדוני - אף שאתה מחשיב עצמך לפני כעבד. (שם יז)

ההצליח ה' דרכו - שהכל יגמר על ידו, ומשראה שלא הוצרך לעזור לה בשאיבה לגמלים וכו', ידע שלא יתאחר הדבר להעשות על ידי זולתו. או ראה מזה שהדבר נעשה על ידי ה', כי אילו נעשה בידי המלאך לא היו הגמלים שבעים משאיבה אחת, כי אינו עושה ב' שליחויות, ומציאות הברכה רק ממנו יתברך. (שם כא)

על ידיה - שם כל התכשיטים על ידיה ולא על אפה וזרועה, כדי שלא יחשדוהו. (שם כב)

הגידי נא לי - רוצה לומר שתפרש לו היחס, ולכן לא ענתה רק "בת בתואל אנכי". (שם כג)

לא אכל - שלא יאמרו אחר כך שהמתנות היו עבור האכילה, כי היו רק סבלונות הזווג. או ראה מעשה המלאכים שליווהו, שהפכו קערת האוכל לבתואל, שהרי גם הגר שפחת הבית ראתה המלאכים, ורצה שיחליט בתואל את הדבר לפני שימות, לבל ידחוהו אחר כך בטענת אבלות. (שם לג)

וישביעני אדני - ואם יתמהו מדוע לא מצא אשה בארצו, השיב מה שאברהם השביעו, ואמר רק שהשביעו על הכנעני בארצו, ולא אמר שרצה דוקא מבית אביו, כדי שלא יהיו יקרים בעיניהם ויסרבו. ישלח מלאכו - ולכן אין צורך לשלוח אנשים יותר נכבדים לקחתה, וכן מסלק בזה החשד שלא ימסרו הנערה לידו, ולכן גם שינה ואמר "מלאכו אתך" ולא אמר "לפניך" כדברי אברהם. (שם לז ומ)

ואבא היום - ספר להם זאת נגד הטענה שזווג קטנה עם גדול לא יצליחו. (שם מב)

לבן אדוניך - שהכירו חשיבות אברהם בפנים של העבד, שזיו איקוניו דומה לרבו, ודולה ומשקה מתורתו. (שם נא)

תשב הנערה - אמר זה להכעיסו על שלא נתן להם מתן גדול כי אם לרבקה, שתשתמש בכלים בבית בעלה. והשיב להם, וה' הצליח דרכי - לא אותי אתם מכעיסים כי אם לה', ולהסיר אשמה מהם קראו לנערה ושאלו אותה דרך חשד, "התלכי עם האיש הזה". (שם נה ונו)

רבקה ונערותיה - אפילו להרכיבה על הגמל לא היה על ידו, וכששבו המלוות "ויקח העבד" ולא לן אתה, כי תכף פגשו ביצחק. (שם סא)

אור החיים:

המושל בכל אשר לו - ורואה נכסים מרובים, ויחשוב מחשבות להשיא בתו ליצחק, לכן נתחכם להשביעו על הכנעני בדרך כלל, ויבטל דעתו, כי הוא בכלל ארור כנען. (שם ב)

אשר אנכי יושב בקרבו - כי העבד חשב שהגם שכנען ארור הוא יצא מכלל ארור, מטעם הכתוב, והיה ברכה, שכל משפחת אברהם שהוא בתוכה מבורכת, לכך אמר לו הגם שאני יושב בקרבם ונברכו, אין זה מוציאך מכלל ארור. (שם ג)

וכל טוב אדוניו בידו - להראותה בית נכאתה אם לא תרצה ללכת אחריו, וגם אם יתחייב במוהר יראו שיש ממה להרבות. (שם י)

הקרה נא - בטוח היה באדונו שתפלתו מקובלת, והוסיף להתפלל שיהיה הוא ראוי ליעשות הדבר על ידו, והוצרך לעשות סדר זה לבל יטעוהו ויתנו לו שפחה מביתם, לכך עשה הבחנה מובהקת, שהיא הוותרנות המופלאה, שנותנת יותר ממה ששאל, וגם משיחה לפי תומה שהיא מבית אברהם. (שם יב)

הגמיאיני נא - המעיט ממה שחשב לשאול תחילה "הטי נא כדך" וגו', ואמר רק "מעט מים", כי ראה שהמים עולים לקראתה, וזהו סימן מובהק הנמצא רק בזרע ברוך, וגם מזלו הראהו שהיא זו, ולא רצה להכביד בתנאים שמא לא תקיים אותם. (שם יז)

ותכל להשקותו - שהיתה מקרבת לו המים לשתות, או נתנה לו כשיעור ולא רצתה להוסיף, כי העייף לא ישער בשתייתו בעת צמאונו. וכדי שלא יחשוב שרוצה למעט בטורח אמרה, "גם לגמליך אשאב" וגו'. (שם יט)

מחריש - אף שנתקיים תנאו כשאמרה גם לגמליך אשאב, ולא היה צריך להמתין עד כלו לשתות, נולד לו ספק שמא היא מהאומרים הרבה ועושים מעט. על ידיה - כאילו נעשו כשיעור ידיה. (שם כא וכב)

עומד על הגמלים - אמרו רז"ל שהכיר במרוצתו של לבן שהיא לרעה, והזכיר שם המפורש והעמיד הגמלים באויר על העין... (שם ל)

ואשאל אותה - הקדים לומר ששאל אותה, שלא יאמרו כי נתן על ששמשה אותו, ואם כן הם של אביה, אלא אחר שידע שהיא ראויה ליצחק, ונתן לה בחזקת תכשיטי כלה, ואין לאביה זכות בהם. (שם מז)

הכתב והקבלה:

הקרה נא לפני - עשה זאת כדי שלא ימאנו לתת לו כאשר ישמעו הסימן הזה. (שם כד יב)

יושב בארצו - ואברהם אמר לו "יושב בקרבו", כי הארץ תנתן לו, אבל אליעזר לא רצה להפליג לפני מחוסרי אמנה על העתיד. (שם לז)

ואל משפחתי - ואברהם אמר לו "אל מולדתי", כי אינו נספח אליהם ומחובר בהם, כי אינם מאמינים בה', ואליעזר לא רצה לגלות להם זאת, ולכן גם שינה ואמר "אשר התהלכתי לפניו", ולא אמר "אשר לקחני מבית אבי" וגו'. (שם לח)

אולי לא תלך - אולי נאמר על תקות דבר, והוא קיוה שתאמר כך, כדי שאברהם יקח את בתו. (שם לט)

לדבר אל לבי - כי אחר שאדונו מיאן בבתו, נתן כל לבו למצא מבוקשו. (שם מה)

מלבי"ם:

עשרה גמלים - שתראה את עשרו, ותרצה ללכת עם עבד, וכוונתו היתה לקחת יפת תאר וטובת שכל ומדות וגם שלא ממשפחת אברהם, ולכן הלך אל באר המים, למצא שם בת עניים במדות אלו, כי בת עשירים לא תצא לשאוב בעצמה, כי אם שפחה, והעניים יסכימו לשלחה. (שם י)

הטי נא כדך - ילך אל הכי יפה אחר שכבר שמה הכד על שכמה, ויבחננה אם תשיב לו שתה לבד, או ילך לנערה שכדה עודנו בידה, ובזה יראה מדותיה. (שם יג)

ואבא היום - שינה ואמר להם שאברהם רצה דוקא ממשפחתו, ואינו יכול לומר להם שהיה לוקח כל אחת שתעשה סימנו, ואמר העלמה - בת חשובים, שבעצם אין דרכה לצאת, ואם כן כל הענין הוא השגחיי-נסיי. (שם מב)

וישתחו ארצה - ומשהיה הענין השגחיי לא נתן לאביה מתנות כמנהג, כי לא מידו נעשה הדבר. (שם נב)

רש"ר הירש:

מגמלי אדוניו וילך - הגמלים היו מיועדים לכלה ולנערותיה, ואליעזר הלך רגלי כדרך העבדים ובידו המתנות. אילו הופיע לפניה כאביר רוכב לא היה טעם גדול בבחינתו אותה, והכוונות שהיו לנערה בתתה לו לשתות היו יכולות להיות מנוגדות למדות שהוא חפש... (שם כד י)

הקרה נא - הוא מבקש שהקב"ה ינהל את כל הענין, כי הוא מעצמו לא יוכל להגיע למטרה, באומרו "לפני" הוא מבקש שהמקרה המבוקש יקדם אותו בדרכו. (שם יג)

וירץ העבד לקראתה - רץ לקראתה כעבד ולא כאליעזר, ובכל זאת קוראת לו אדוני. (שם יז)

ויקח האיש נזם זהב - לא ברור אם כבר נתנם לה או לא, בכל אופן הראה לה מקצת עשרו לפני שבקש להתאכסן אצלם, כי גם אם היא עצמה נדיבת לב, הכיר את מנהג המקום, ומי יודע אם תוכל להזמינו לביתה אם איננו עשיר, בהתחשב בכך שאחיה לבן מנהיג את הבית. (שם כב)

עבד אברהם אנכי - אליעזר נמנע מלעורר את חשדנות האנשים, ומדלג על מה שעשוי להבליט את דאגתו היתירה להצלחת שליחותו. גם חסרים הקוים העדינים בהם הוא עלול להראות רגשן בעיניהם, הוא מבליט את השגחת ה' הגלויה לעין, אשר גם איש כלבן, מנקודת השקפתו הוא, ירא בדרך כלל לפעול בניגוד לרצונה. (שם לה)

העמק דבר:

אל עבדו - בחר בו כי היה מוכשר לדבר בכל אופן, עבדו - נכנע במענה רך, זקן ביתו - בדבר חכמה, המושל - נגיד ומצוה. (שם כד ב)

טובת מראה מאד - יותר מכולן שראה שם. ואיש לא ידעה - התבונן שאין לה דבר עם איש שם, ואם כן היא מיוחסת ויצאה רק היום, או צנועה. ותרד העינה - ולא שחה למלאות את הכד כשאר השואבות, מתוך צניעותה. (שם טז)

מחריש - כדי להתבונן בכל תנועה, ובזריזותה, ואם ידבר עמה לבחון שכלה לא יוכל לבחון את אלו. (שם כא)

עבד אברהם - ואינו עסק עצמו, שאז יאכל קודם, כי גופו יקר לו מהעסק, אבל העבד עסק אדונו יקר לו מגוף עצמו, ויקדימו לאכילתו. (שם לד)

שפת אמת:

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב הק' מקאצק על "אלי כתיב", כי כשהיה נוגע לא הרגיש נגיעתו וכו', ונראה שהחזירה תורה כל הפרשה, שעל זה אמרז"ל יפה שיחתן וכו', שגם הוא ירא שמא יש לו איזה נגיעה ואולי יקלקל השליחות על ידה, כי ידע נאמנה כי רצון אברהם ע"ה ימלא השי"ת, רק ירא שלא יגרום קלקול בשליחותו, וזה שאמר מצליח דרכי וכו' והחזיר לעצמו כל הענין והרגיש בנגיעתו, וכשנסתלקה נגיעתו זכה להשלים השליחות כראוי, וגם על ידי שידע כי כל ההצלחה היתה בזכות אברהם אבינו ע"ה, אף שגם הוא היה צדיק, וכן כל אדם צריך לידע כי הוא שליח השי"ת בעולם הזה... (בראשית חיי שרה תרל"ב)

ברש"י: אלי כתיב וכו', כי בודאי אליעזר עשה השליחות בכוונה רצויה, שהרי הצליח בשליחותו, אף על פי שהיה נודע במה שרצה להשיאו לבתו, אף על פי כן ביטל עצמו בעבור רצון הצדיק, ויש לומר שזה עצמו סיפר להם שלא יעכבו הדבר, באשר שגם הוא נוגע בדבר, ואף על פי כן בטל עצמו בעבור רצון הצדיק מבטל רצונו. (תרל"ח)

ובמדרש, עבד משכיל וגו', מה השכלתו, מוטב שיהיה עבד בבית הזה וכו', וקשה דלכאורה נראה דלגרמיה עביד ומה השכלה זו שישבחו הכתוב, אבל הפירוש הוא זה עצמו, שלא עלה על דעתו לבקש דרך לצאת מן העבדות רק למצוא תקונו בהעבדות עצמו, כמו שכתוב, איזהו חכם המכיר את מקומו, וכן מיד אמר, "עבד אברהם אנכי", שכל שמחתו היתה במה שהוא עבד לאברהם ולא להיות חפשי מן העבדות, כי מי יבוא אחרי המלך וכו' כבר עשהו... (שם תרל"ט)

במדרש, יפה שיחתן של עבדי אבות וכו', כי מעשה האבות למעלה מהשגת האדם, כי הגופים שלהם האירו יותר מכל הנשמות שלנו, כדאיתא האבות הן הן המרכבה, ורק ממעשה עבדים שלהם יכולין לקבל הארה ולימוד, כאשר רואין במעשה העבד, התפלות וההשתחויות שעשה בזה השליחות... לכן איתא על דמשק אליעזר, שדולה ומשקה מתורת רבו וכו'. (שם תרמ"א)

בענין אמונת אליעזר, שכתב במדרש ששרת הצדיק באמונה, שדרשו חז"ל אלי כתיב, שביקש עילה לתת בתו, אף על פי כן ראינו שהתפלל להשי"ת הקרה נא לפני וכו', ואדרבא על ידי שהבין שיש לו נגיעה התפלל להשי"ת שיעשה השליחות באמת ויצליח. (שם תרמ"ב)

ברש"י ואבוא היום... ועל ידי זה נבין מה שהוצרך אליעזר לערוך תפלה, כי מה לו לעשות יותר מלקיים שליחותו, אך הנה כתיב בפרשה הקודמת אחר העקידה הוגד לאברהם כי ילדה מלכה גם היא בנים וגו', ותמוה כי הלא בתואל כבר נולד, וכי לא שמע אברהם מזה עד עתה, אך הענין שהכיר אברהם אבינו ע"ה ברוח קדשו כי יש עוד בבית אביו להמציא אלה הנשמות רבקה ורחל ולאה, ולזה היו צריכין סיוע גדול, והוא בעצמו לא היה יכול לחזור לחוצה לארץ, והוצרך לעשות זאת על ידי העבד, ואליעזר הבין זאת וידע כי צריך סייעתא דשמיא לזה השליחות. (שם תרמ"ג)

במדרש, יפה שיחתן של עבדי אבות... ובחינת עבדות הוא כמו דרך ארץ שקדמה לתורה, ובבחינה זו קיבל אליעזר מאברהם אבינו ע"ה, ועיקר הירושה שניתנה ליצחק היה בחינת דרך התורה, ועיין מה שכתבנו לעיל בפרשת לך לך במאמר לא יירשך זה וכו', ועם כל זה גם בחינת העבדות שיקבל אליעזר מסרו לכללות בני ישראל, ועל זה רמזו "בתוך אחים יחלק נחלה", ולכן נעשה ממעשה אליעזר פרשה בתורה ללמוד מזה דרך העבדות, ונצרך לאיש ישראל ב' אלו הדרכים, והם תורה ותפלה שנקרא שיחה, וזה שיחתן של עבדי אבות, וכמו כן בימי המעשה הוא בחינת עבד, ובשבת קודש בחינת בנים, שבודאי לא הגוף נקרא בן רק הנשמה, ואיתא על ידי ששרת באמונה יצא מכלל ארור לברוך, וכמו כן על ידי עבודה באמונה בימי המעשה זוכין לקבל הארת השבת... (שם תרמ"ו)

במדרש, עבד משכיל וכו', ענין השכלת אליעזר הוא על פי המשנה, המקבל עליו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ, ולא אמרו מעבירין ממנו מלכות ודרך ארץ, שהרי אמרו חז"ל יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ, רק עול דרך ארץ... והוא נקרא עבד משכיל, שהגם שהיה עבד אף על פי כן השכיל העבדות בחכמה, וידע והאמין כי הקב"ה נתן לו זה העבדות, וזה שאמר אלקי אדוני אברהם, דקיבל עול מלכותו ית' באמצעיות העבדות שהיה עבד אברהם, ומצא שכל וחכמה בהעבדות שלו... וכשמקבלים עול תורה, אפילו כשיש עלינו מלכות ודרך ארץ, והיינו להיות בבחינת עבד משכיל על ידי השכלת החכמה שהוא עול תורה, מאירין ההסתר ומעבירין עול מלכות ודרך ארץ כנ"ל. והנה אליעזר היה כנען, ונאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה, ובודאי נח נתן לו בזה עצה איך שיצא מכלל הארור על ידי זה העבדות, כי ראה והבין שאינו יכול להיות בפני עצמו, כי הארור דבוק בו, ונתן לו עצה להיות עבד, ועל ידי שהוא עבד למי שהוא בברכה יוכל לתקן נפשו, ואליעזר השכיל זאת... (שם תרמ"ט)

במדרש עבד משכיל ימשול בבן מביש וכו', פירוש עבד משכיל אינו שהוא חכם לעצמו, רק שהעבדות שלו הוא בהשכלה, ונותן לבו ודעתו לעשות העבדות בשלמות, ויכול להעלות יותר מבחינת בן, וכבר כתבנו במקום אחר דברי הזוהר הקדוש שכל איש ישראל צריך לעבוד אותו ית"ש בבחינת עבד ובן, והנה אברהם אבינו ע"ה הוצרך לעשות פעולה זאת על ידי העבד, כי הוא נתעלה אחר המילה, וכאשר היה נצרך להעלות עוד הניצוצות קדושות שהיו בבית אביו, היה על ידי אליעזר שהוא בחינת עבד, וכן הוא בימי המעשה בירור הניצוצות קדושות, לכן ההנהגה על ידי מלאך... (שם תרנ"ג)

שם משמואל:

יש להתבונן בפרשת אליעזר שיש בה כמה דקדוקים, ועל כולם מה הרעש הגדול עד שהוצרך לכמה תפילות ותחנונים וחסדים ומלאכים כאילו הוא דבר יוצא מהיקש הטבע להתחתן עם אברהם שהיה איש מפורסם בעולם... ועל כולם יש לדקדק בתפילת אליעזר שלא התפלל בזכות אברהם, רק "ועשה חסד" עם אדוני אברהם... אבל אליעזר מדוע לא תלה במעשיו הטובים של אברהם אבינו ע"ה, והרי כל תפילתנו היא בזכות אבות לא בחסד בלבד?

..וידוע בכתבי האר"י ז"ל שכל שהנשמה יותר גדולה מחזיקים בה ביותר וקשה מאד להוציאה... וכאשר הסתכל אברהם אבינו ע"ה בענין זה, והבין שנשמה טהורה ונשאה כזיווגו של יצחק בודאי שקועה בעמקי הקליפה לעומת גודל מעלתה, אשר צריך נגר ובר נגר להוציאה ולהעלותה משם, מה גם שיצחק בעצמו אינו רשאי לצאת לחוצה לארץ, על כן הוצרך לתפילה שהשי"ת ישלח מלאכו לפניך ולקחת אשה לבני, ולקחת לשון הגבהה, מלשון הש"ס (סוכה מ"ב), מדאגבהיה נפיק ביה, והיינו להגביה את נשמת רבקה מעמקי הקליפות, ולא בכח עבודתו... אבל עתה באשר אין עצה אחרת הוצרך להשתמש בחסדים כדי שסוף כל סוף תבא העת שאפילו במדת הדין יהיה יכול לעמוד, והוא יעקב. ובזה יובן הטעם למה היה אברהם המשלח ולא יצחק עצמו, אך להנ"ל יובן, שאילו היה יצחק המשלח ושלוחו של אדם כמותו, הרי היה במדת הדין כמדתו של יצחק, וזה לא יתכן, על כן היה אברהם המשלח, שהוא איש החסד. ועל כן ניחא נמי מה שלא נזכר בכל הפרשה אליעזר בשמו, שהוא להורות שלגודל הענין לא עשה אליעזר בזה מאומה, רק יד העבד כיד רבו, וכאילו אברהם בעצמו שהוא איש החסד עשה הכל.

ויש לומר עוד שאליעזר שהוא עבד משכיל, כבמדרש, הבין שהוא אין לו שייכות לכל הענין הזה, ועל כן אמר "הקרה נא לפני היום", שלכאורה בלתי מובן, שכל דבר קדושה הוא רק בהכנה ולא באקראי, אך הוא הדבר שלגודל הענין אין לו שום שייכות, ולאחר כל ההכנות אין ליחס חסד השי"ת בזה רק לדבר שבמקרה... (חיי שרה תרע"ב)

במדרש רבה כתיב עבד כי ימשול בבן מביש ובתוך אחים יחלוק נחלה, עבד משכיל זה אליעזר, ומהי השכלתו, אמר, כבר קללתו של אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד או ברברי וישתעבד בי, מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא בבית אחר... ולפי האמור יש לפרש הא דעבד משכיל, דכל איש צריך להיות בבחינת עבד לקבל עליו עול מלכות שמים ולטרוח בכל לבבו ונפשו ומאדו, אך עבד משכיל אומר כבר קללתו של אותו האיש בידו, הם חלקי הרע הרובצים בכל חלקי האדם, שמא יבא כושי אחד וברברי אחד וישתעבד בי, היינו הוא טורח מניעות הטבע ויצרו הרע המושכהו לאחור כנ"ל, וזה יהיה המירוק שלו, מוטב לי להשתעבד בבית הזה הוא ביתו של תורה לקבל עליו יגיעות ועול תורה, כי מי שהוא משכיל ופקח אין הצער הזה נחשב צער כלל... (חיי שרה תרע"ג)

...והנה ללקט שושנה זו מבין החוחים האלה ולדחות ממנה את הכוחות הרעים שנתמרקה ביניהם, הוא כעין טהרת המצורע, וכמו שטהרת המצורע צריכה להיות על ידי כהן דוקא, להמשיך לו מלובן העליון חסד, גמטריא ע"ב כנ"ל, כן נמי למשוך את רבקה משם נצרך כוחו של אברהם איש החסד, דכתיב ביה (תהלים ק"י) "נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם", ויד העבד כיד רבו, על כן היה בכח אליעזר למשוך את רבקה משם על ידי חסד אברהם, ועל כן בכל מעשה שהיה שייך להמשכת רבקה מביניהם נזכרה מלת העבד, להורות שלאו כח עצמו היה בזה אף שהוא עצמו היה נמי אדם גדול יושב בישיבה, והיה זיו איקונין שלו דומה לאברהם, מכל מקום כח עצמו לא הספיק לזה כלל, אלא הכל כח אברהם, וזה עבד משכיל, שהיתה השכלתו שאין לו מצדו כח לכל אלה... (שם תרע"ד)

והנה להעלות את הנשמה מבירא עמיקתא הוא בית בתואל ולבן, לאיגרא רמא הוא בית אברהם ולהיותה זיווג ליצחק שהוא עולה תמימה, לא יתכן אלא על ידי אמצעים, וכמו שהגדנו בענין הנשמה יתרה שניתנת לישראל בשבת, שבאשר המרחק גדול מאד מעולם העליון מקום הנשמה עד בשר אדם בעולם התחתון, צריכה הנשמה לאמצעים והם המלאכים המלוים את הנשמה היתירה... כן יש לומר נמי להיפוך, שלהעלות את רבקה מבירא עמיקתא לאגרא רמא צריכה לשני מיני אמצעים ממטה למעלה. והנה אליעזר עבד אברהם אמרו ז"ל (יומא כ"ח) עליו שדולה ומשקה מתורתו של רבו לאחרים, והפירוש שלאו כל אדם היה יכול ללמוד ולקבל לקח מאברהם בעצמו, והיה אליעזר אמצעי בינו לבין אברהם, וזהו כמו דלי, שבאמצעותו מעלין מים מן הבור. ומובן שכמו שהיה אמצעי מלמעלה למטה, היינו מאברהם לקבל לקח ולמסור לאנשים הנמוכים, כן נמי היה אמצעי ממטה למעלה להעלות את רבקה לבית אברהם כנ"ל, ועל כן היה הוא השליח להביא את רבקה... (שם תרע"ו)

יש לדקדק בתפלת אליעזר שלא כתוב בה שום לשון מעשר הלשונות של תפילה, אלא ויאמר. ונראה דהנה תפילה היא לשון חיבור, ועשר לשונות של תפלה הן לעומת עשרה הכוחות שבאדם וכבר דברנו מזה, אך אליעזר שהיה עבד משכיל, ואמר כבר קללתו של אותו האיש בידו, מצא את עצמו מרוחק מאד, ולא הרהיב עוז בנפשו לדבק את עצמו בתפלה, ואמר רק בלשון אמירה, שאמירה היא מרחוק בלתי חיבור... (שם תרע"ח)

...ונראה ליישב פירוש רש"י, דהנה יש לדקדק טובא למה עזב הש"ס השבועה שהשביע אברהם לאליעזר, ונקט סיפור אליעזר ללבן מה שהשביעו אברהם... ונראה כי במכוון שינה אליעזר מחמת שהיה יודע עם מי הוא עוסק, וקיים בהם עם עקש תתפל, ובודאי כל מגמתם היתה להפריע את הזיווג מיצחק, בידעם כי מזה יצאו לאור עולם כל עבודת אברהם וביטול ע"ז והסט"א וכל זיני כישוף שלהם... ועל כן אם היה ברור בעיניהם שלא יקח אשה אחרת כאשר לא יתנו לו, בודאי לא היו נותנים לו, אפילו שיתן להם כל חללי דעלמא, אך הנה אין חסרות נשים בעולם, אם לא יתנו הם ימצא אחרת, ועל כן בודאי יתרצו להתחתן עם כל העושר הזה, ועל כן כל מה שהיה יכול אליעזר להראות להם שיש כר נרחב לפניו להשיג מבוקשו במקום אחר היה מראה להם, וזהו שאמר במקום "בקרבו", "בארצו", שיהיה להם מקום לחשוב שבודאי רק מארצו שהם רעים וחטאים כמעשה ארץ כנען עליהם בא הציווי, אבל אותם המקורבים אליו, שהם בכלל אנשי בית אברהם, עליהם לא היתה השבועה, אבל באמת היתה השבועה גם עליהם, כבמדרש, הזהירו שלא ילך אל בנות ענר אשכול וממרא... ועוד זאת שינה לאמור שכל השבועה היתה על תנאי, אם לא אל בית אבי וגו', אבל אם ילך אל בית אביו ולא יתנו לו שוב מותר לו מאשר יחפוץ, ומשמע אפילו מבנות כנען. ובאמת שאברהם לא התנה שום תנאי שתהיה משמעותו שיהיה מותר לו ליקח מבנות כנען, אלא אמר לו "ונקית משבועתי זאת", היינו מליקח ממשפחתו... ששתי שבועות היו שם, ראשונה שלא יקח מבנות כנען, שניה שילך אל משפחתו, ואם לא תאבה וגו' יהיה נקי משבועתו זאת האחרונה. אבל אליעזר קיים בהם "עם עקש תתפל", ואמר בלשון דמשתמע לתרי אפי, ששוב יהיה מותר לו ליקח מבנות הכנעני... (שם)

ר' צדוק:

...דחשב תחלה (אברהם) כל אותם הנפשות שעשה הם תולדותיו, דהמלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו... ועתה רואה שאינו כן, ובן משק וגו', ודרז"ל (יומא כ"ח ב') שדולה ומשקה וכו' היינו שראה כל ההשארה באליעזר, ואיך אפשר זה והוא עבד ולא יצא אפילו מכלל ארור אז עדיין (עד זיווג יצחק, שכל זמן שאליעזר חשב גם כן שהוא יהיה ההשארה וגם אחר שנולד יצחק חשב אולי כתיב שיזדווג עם בתו, וסוף סוף יצא ההשארה ממנו היה עדיין בכלל ארור ולא יצא לכלל ברוך עד שנתברר לו שזיווג יצחק ממשפחתו והוא אין לו שייכות לאומה ישראל, והיה בו טובת עין מצד מדת החסד לאברהם הנשרש בקרבו עד שנשתחוה והודה לה' על החסד שעשה עם אברהם, אף שהיה זה כעין רעה לגבי דידיה כפי מחשבתו הקודמת, כי ידע והכיר ערכו מעתה, על כן נקרא אז ברוך ה' דהיה זה באמת טובה גם לו כשהכיר האמת לדעת מדריגתו ושלא לחפוץ לקפוץ יותר ממעלתו ומדריגתו, ודי לו מעלה שיוכל לצאת מכלל ארור לכלל ברוך, ובזה השיג שלימות מדריגתו מה שאי אפשר לו להשיג יותר מצד מדריגתו... (חלק א פוקד עקרים עמוד טו)

חכמה ומוסר:

ענין מה שנשנתה פרשת אליעזר בתורה, יכול להיות כמו הטעם שאמרנו שנשנתה פרשת נשיאים, כי על אחד מהם היה מביא השכלת הקרבן מעצמו, או כרמב"ן, לכל אחד היתה כוונה מיוחדת. וכן מתחילה הכין לו אליעזר הסימן כדי לעשות שליחות אדוניו באמונה, ואחר כך ספר הדברים לבתואל להראות שמשמים הסכימו על ידו, וכוונתו בזה שיתרצו לשלחה, שהיא כוונה אחרת מדלעיל, ונתחדש המעשה כאילו היה מעשה אחר, ונעשה עוד חלק בתורה, כי כוונתו לשם שמים. ומזה נבין כי כשאדם עושה מעשה אחד ב' פעמים בב' כוונות, או לומד ב' פעמים בכל פעם ברגש אחר, אלו ב' חלקי תורה, והבן. (חלק ב ריז)

מכתב מאליהו:

לרז"ל יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מתורתן של בנים וכו', וברור שכמה לימודים גדולים יוצאים מפרשתו של אליעזר. ידוע מדרש חז"ל על "אלי לא תלך האשה אחרי", שהיתה לאליעזר בת, ומחזר למצא עילה שיאמר לו אברהם להשיאו בתו וכו'. וצריך עיון, למה מביאה התורה את הרמז הזה בסיפורו של אליעזר ולא בפעם הראשונה (במלה אלי)?

כאן רצתה תורה ללמדנו פרשת "נגיעות". לכל אדם יש גבול לראייתו הטבעית, ומי שעיניו חלשות תחום ראיתו מצומצם עוד יותר. וכן הדבר ברוחניות, אין אדם יכול לראות בבירור ולעמוד על האמת אלא באותו שטח שמדרגתו מגעת. מי שעומד במדרגה תחתונה אינו יכול להשיג דברים השייכים למדרגה יותר גבוהה. ויש חטאי הצדיקים שלאדם הפשוט אינם מושגים כחטאים כלל.

והנה כשהשביע אברהם את אליעזר והשיב "אולי לא תאבה האשה" וגו', נכתב "אולי" מלא, כי בשעה זו עדיין היתה לו תקוה לבתו, ולא הרגיש כלל בנגיעתו, וסבר ששאלתו רק לטובת הענין, אך כשספר הדברים לפני בתואל, כבר ראה שמשמים נבחרה ליצחק אשה אחרת, ולא היתה לו שום תקוה שבתו תזכה ליצחק, ממילא בטלה נגיעתו, והכיר האמת שכל שאלתו הקודמת היתה מצד הנגיעה, ולא רצה לחזור על שאלתו המוטעית בפניהם, והתורה רמזה כאן ב"אלי" שנכתב חסר, כי נתגלתה נגיעתו והכיר האמת. (חלק ב עמוד רב)

התורה כותבת מעשה אליעזר וסיפורו באריכות, ואין בזה יתור לשון כלל, כי יפה שיחתן של עבדי אבות ללמוד מהם עבודת ה'.

ושני מיני עבודה של אליעזר מובאים כאן, כל אחד שונה מחברו לגמרי, ממעשיו אנו לומדים איך הקפיד שהכל יהיה לשם שמים ובשלמות הבטחון, כמו שכתבנו לעיל. ומאופן סיפורו ללבן ובתואל גם זה היה כולו מצוה ועבודה לשם שמים, כבר דקדקו המפרשים להראות איך כל פרט ופרט בסיפורו וגם השינויים הקטנים שהכניס לסיפור, היו מכוונים בדקדוק רב לשם הצלחת שליחותו, ועוד שהרי "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב", ובזה הצליח אליעזר בסיפורו להפך לב עובדי אלילים כלבן ובתואל עד שיאמרו מה' יצא הדבר, שגם הם ראו השגחה פרטית ממש.

מזה רואים גודל עבודת אליעזר להשכין שכינתו ית' בלבו כל כך עד כדי שתתראה גם לאחרים. וזה מראה טהרת לבו, כי כל שיש תערובת גילוי והסתר בלב אין השכינה נגלית לעצמו וכל שכן לאחרים... האם נוכל לשער עוצם עבודה כזו? (חלק ה עמוד תז)