(ראה גם: אליהו, הסטוריה בית ראשון)
ואת יהוא בן נמשי תמשח למלך על ישראל, ואת אלישע בן שפט מאבל מחולה תמשח לנביא תחתיך... וילך משם וימצא את אלישע בן שפט והוא חרש שנים עשר צמדים לפניו והוא בשנים העשר, ויעבר אליהו אליו וישלך אדרתו אליו. ויעזב את הבקר וירץ אחרי אליהו ויאמר אשקה נא לאבי ולאמי ואלכה אחריך, ויאמר לו לך שוב כי מה עשיתי לך. וישב מאחריו ויקח את צמד הבקר ויזבחהו ובכלי הבקר בשלם ויתן לעם ויאכלו, ויקם וילך אחרי אליהו וישרתהו. (מלכים א יט טז)
ויאמר אליהו אל אלישע שב נא פה כי ה' שלחני עד בית אל, ויאמר אלישע חי ה' וחי נפשך אם אעזבך, וירדו בית אל. (מלכים ב ב ב)
ויהי כעברם ואליהו אמר אל אלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך, ויאמר אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי. ויאמר הקשית לשאול, אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהיה... ואלישע ראה והוא מצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו ולא ראהו עוד, ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים. וירם את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו וישב ויעמד על שפת הירדן. ויקח את אדרת אליהו אשר נפלה מעליו ויכה את המים ויאמר איה ה' אלקי אליהו, אף הוא ויכה את המים ויחצו הנה והנה ויעבר אלישע. ויראהו בני הנביאים אשר ביריחו מנגד ויאמרו נחה רוח אליהו על אלישע, ויבאו לקראתו וישתחוו לו ארצה... ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדני ראה והמים רעים והארץ משכלת. ויאמר קחו לי צלחית חדשה ושימו שם מלח, ויקחו אליו. ויצא אל מוצא המים וישלך שם מלח, ויאמר כה אמר ה' רפאתי למים האלה לא יהיה משם עוד מות ומשכלת... ויעל משם בית אל, והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח. ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה', ותצאנה שתים דבים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים. (שם שם ט)
ויאמר יהושפט האין פה נביא לה' ונדרשה את ה' מאותו, ויען אחד מעבדי מלך ישראל ויאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו... ויאמר אלישע חי ה' צב-אות אשר עמדתי לפניו כי לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נשא, אם אביט אליך ואם אראך. ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'... (שם ג יא)
ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר עבדך אישי מת ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה', והנשה בא לקחת את שני ילדי לו לעבדים. ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי לי מה יש לך בבית, ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן. ויאמר לכי שאלי לך כלים מן החוץ מאת כל שכניך, כלים ריקים אל תמעיטי. ובאת וסגרת הדלת בעדך ובעד בניך ויצקת על כל הכלים האלה, והמלא תסיעי...
ויהי היום ויעבר אלישע אל שונם ושם אשה גדולה ותחזק בו לאכל לחם, ויהי מדי עברו יסר שמה לאכל לחם. ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא, עבד עלינו תמיד. נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה, והיה בבאו אלינו יסור שמה. ויהי היום ויבא שמה, ויסר אל העליה וישכב שמה. ויאמר אל גחזי נערו קרא לשונמית הזאת, ויקרא לה ותעמד לפניו... ויאמר קרא לה, ויקרא לה ותעמד בפתח. ויאמר למועד הזה כעת חיה את חבקת בן, ותאמר אל אדני איש האלקים אל תכזב בשפחתך... ויבא אלישע הביתה, והנה הנער מת משכב על מטתו. ויבא ויסגר הדלת בעד שניהם, ויתפלל אל ה'. ויעל וישכב על הילד, וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו ויגהר עליו, ויחם בשר הילד. וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויעל ויגהר עליו ויזורר הנער עד שבע פעמים ויפקח הנער את עיניו... (שם ד א)
ואלישע שב הגלגלה והרעב בארץ ובני הנביאים ישבים לפניו, ויאמר לנערו שפת הסיר הגדול ובשל נזיד לבני הנביאים. ויצא אחד אל השדה ללקט ארת וימצא גפן שדה וילקט ממנו פקעת שדה מלא בגדו, ויבא ויפלח אל סיר הנזיד כי לא ידעו. ויצקו לאנשים לאכול, והיה כאכלם מהנזיד והמה צעקו ויאמרו מות בסיר איש האלקים ולא יכלו לאכל. ויאמר וקחו קמח וישלך אל הסיר, ויאמר צק לעם ויאכלו ולא היה דבר רע בסיר.
ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים עשרים לחם שערים וכרמל בצקלנו, ויאמר תן לעם ויאכלו. ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש, ויאמר תן לעם ויאכלו כי כה אמר ה' אכול והותר... (שם שם לח)
...ויהי כשמע אלישע איש האלקים כי קרע מלך ישראל את בגדיו וישלח אל המלך לאמר למה קרעת בגדיך, יבא נא אלי וידע כי יש נביא בישראל. ויבא נעמן בסוסיו וברכבו, ויעמד פתח הבית לאלישע. וישלח אליו אלישע מלאך לאמר, הלוך ורחצת שבע פעמים בירדן וישב בשרך לך וטהר... וירד ויטבל בירדן שבע פעמים כדבר איש האלקים וישב בשרו כבשר נער קטן ויטהר. וישב אל איש האלקים הוא וכל מחנהו, ויבא ויעמד לפניו ויאמר הנה נא ידעתי כי אין אלקים בכל הארץ כי אם בישראל, ועתה קח נא ברכה מאת עבדך. ויאמר חי ה' אשר עמדתי לפניו אם אקח, ויפצר בו לקחת וימאן... והוא בא ויעמד אל אדניו ויאמר אליו אלישע מאין גחזי, ויאמר לא הלך עבדך אנה ואנה, ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות. וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם, ויצא מלפניו מצרע כשלג. (שם ה ח)
...ויאמר איש האלקים אנה נפל, ויראהו את המקום ויקצב עץ וישלך שמה ויצף הברזל... וישלח איש האלקים אל מלך ישראל לאמר השמר מעבר המקום הזה כי שם ארם נחתים... ויאמר אחד מעבדיו לוא אדני המלך כי אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך. ויאמר לכו וראו איכה הוא ואשלח ואקחהו, ויגד לו לאמר הנה בדתן... ויתפלל אלישע ויאמר ה' פקח נא את עיניו ויראה, ויפקח ה' את עיני הנער וירא והנה ההר מלא סוסים ורכב אש סביבת אלישע. וירדו אליו ויתפלל אלישע אל ה' ויאמר הך נא את הגוי הזה בסנורים, ויכם בסנורים כדבר אלישע. ויאמר אלהם אלישע לא זה הדרך ולא זה העיר לכו אחרי ואוליכה אתכם אל האיש אשר תבקשון, וילך אתם שמרנה... ואלישע ישב בביתו והזקנים ישבים אתו, וישלח איש מלפניו בטרם יבא המלאך אליו והוא אמר אל הזקנים הראיתם כי שלח בן המרצח הזה להסיר את ראשי ראו כבא המלאך סגרו הדלת ולחצתם אתו בדלת, הלוא קול רגלי אדניו אחריו. עודנו מדבר עמם והנה המלאך יורד אליו, ויאמר הנה זאת הרעה מאת ה' מה אוחיל עוד. ויאמר אלישע שמעו דבר ה' כה אמר ה' כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שערים בשקל בשער שמרון. ויען השליש אשר למלך נשען על ידו את איש האלקים ויאמר הנה ה' עשה ארבות בשמים היהיה הדבר הזה, ויאמר הנכה ראה בעיניך ומשם לא תאכל. (שם ו ו והלאה)
ויבא אלישע דמשק ובן הדד מלך ארם חלה, ויגד לו לאמר בא איש האלקים עד הנה... ויאמר אליו אלישע לך אמר לא (קרי לו) חיה תחיה, והראני ה' כי מות ימות. ויעמד את פניו וישם עד בש, ויבך איש האלקים. ויאמר חזאל מדוע אדני בכה, ויאמר כי ידעתי את אשר תעשה לבני ישראל רעה מבצריהם תשלח באש ובחריהם בחרב תהרג ועלליהם תרטש והרתיהם תבקע. (שם ח ז)
ואלישע הנביא קרא לאחד מבני הנביאים ויאמר לו חגר מתניך וקח פך השמן הזה בידך ולך רמת גלעד. ובאת שמה וראה שם יהוא בן יהושפט בן נמשי ובאת והקמתו מתוך אחיו והבאת אתו חדר בחדר. ולקחת פך השמן ויצקת על ראשו ואמרת כה אמר ה' משחתיך למלך אל ישראל ופתחת הדלת ונסתה ולא תחכה. (שם ט א)
ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו, וירד אליו יואש מלך ישראל ויבך על פניו ויאמר אבי אבי רכב ישראל ופרשיו. ויאמר לו אלישע קח קשת וחצים, ויקח אליו קשת וחצים, ויאמר למלך ישראל הרכב ידך על הקשת וירכב ידו, וישם אלישע ידיו על ידי המלך. ויאמר פתח החלון קדמה ויפתח, ויאמר אלישע ירה ויור, ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם והכית את ארם באפק עד כלה. ויאמר קח החצים ויקח, ויאמר למלך ישראל הך ארצה ויך שלש פעמים ויעמד. ויקצף עליו איש האלקים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה, ועתה שלש פעמים תכה את ארם. וימת אלישע, ויקברהו וגדודי מואב יבאו בארץ בא שנה. ויהי הם קברים איש, והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע וילך ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו. (שם יג יד)
וכל האותיות האלו חקק אלישע ברוחו של חבקוק, בשביל להחיות אותו באותיות של ע"ב שמות, וקרא אותו חבקוק, שהוא שם המשלים לכל הצדדים... (הקדמה קיז, ועיין שם עוד)
מאין לנו, מאשת עובדיהו, שאלישע אמר לה הגידי לי מה יש לך בבית, כי הברכות שלמעלה אינן שורות על שולחן ריקן ולא במקום ריק, ותאמר אין לשפחתך כל בבית כי אם אסוך שמן, ושואל מהו אסוך, ואומר אלא (שהיה בו רק) כדי משיחת אצבע קטנה... אמר (אלישע) נחמתני, כי לא ידעתי איך תשרינה הברכות של מעלה במקום ריקן, אבל עתה שיש לך שמן זה הוא מקום שתמצאנה בו הברכות, מאין לנו זה, כי כתוב כשמן הטוב וגו', ובסופו מה כתוב, כי שם צוה ה' את הברכה חיים עד העולם, שבמקום הזה שורות הברכות. (לך רסב)
והא אלישע הוו ליה (שני מפתחות), אין, לקיים פי שנים ברוחו של אליהו, אלא שלשתם לא מסרם הקב"ה ביד שליח... (וירא תיג)
ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא, במה ידעה, אלא הא אוקמוה חבריא, שסדין לבן הטילה במטתו ולא ראתה בו קרי מעולם, גם לא עבר זבוב על שלחנו. דברים אלו קשים, אם תאמר שלא ראתה בו קרי, הרי רבים הם האנשים בעולם כן, ומהו השינוי שבכאן, ואם תאמר שלא עבר זבוב על שלחנו, למה כתוב הנה נא ידעתי, וכי היא ידעה ולא אחר, הרי כל אלו שראו אותו אוכל על שלחנו היו יודעים מזה.
אלא יפה אמרה, אבל הנה נא ידעתי, היא ידעה ולא אחר, משום שהיא היתה מתקנת מטתו בשעה ששכב בה בלילה ובשעה שקם בבקר, ומה שאמרו שסדין לבן הטילה במטתו כן היה, ובו היתה יודעת, כי מדרך העולם הוא, שכיון שאדם קם ממטתו מעלה הסדין שישן עליו ריח מזוהם, וזה בשעה שהעלתה הסדין ממטתו היה מעלה ריחות כריחות שבגן עדן, אמרה, אם לא שהוא קדוש וקדושת אדונו עליו, לא היה עולה ריח קודש מן הסדין. משום זה הוא צריך לפרוש מן הבית, כי אין אדם יכול להזהר כל כך בבית, אבל אמרה, נעשה נא עליית קיר קטנה, ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה, ארבע אלו למה, אלא משום שהם תקון כנסת ישראל (שהיא מלכות), הנקראת עלית קיר, וכן היא נקראת, שכתוב, ויסב חזקיה פניו אל הקיר...
ויהי היום ויבא שמה, מי הוא יום זה, אלא כמו שבארוה, ותא חזי, יום ההוא, יום טוב של ראש השנה היה, שנפקדו בו עקרות העולם, ונפקדו בו בני העולם, קרא לשונמית ואמר, הנה חרדת אלינו את כל החרדה הזאת, בשביל זה אני צריך לעיין ביום הזה בדיני העולם, משום שהקב"ה דן ביום הזה את העולם, ובשביל שנפרשתי לבדי במקום הזה (בעלית קיר שעשיתי לי), אני צריך להסתכל בדיני העולם... ומה לעשות לך וגו', וכי דבר זה נצרך אל אשה שאינה יוצאת ואינה הולכת בהיכל המלך, אלא יום זה היה גורם שכל בני העולם יושבים בדין, וביום ההוא נקרא הקב"ה מלך, המלך המשפט, אמר לה, אם את צריכה למלך העליון (שיכפר לך) על המעשים שבידך, (אדבר ואבקש בעדך)...
ויאמר גחזי אבל בן אין לה וגו', אמר לה אלישע, הרי ודאי השעה עומדת (לך להושע בבן), כי היום גורם, (כי בראש השנה נפקדו עקרות כנ"ל), ויאמר למועד הזה וגו' ותהר האשה ותלד בן וגו' ואחר כך מת, מה הטעם שמת, אלא משום שהבן ניתן לה ולא לבעלה, וממקום הנקבה נקשר, ומי שנקשר בנקבה מיתה נועדת לו, ומאין לנו שהוא ניתן לה, כי כתוב את חובקת בן...
ויאמר איש האלקים וגו', מה השינוי כאן שקראו הכתוב איש האלקים, וכאשר היה בעיר (קראו) אלישע, אלא כאן ודאי הוא איש האלקים, כי כאן הוא מקומו ולא בעיר, ולא בשעה שהיו בני הנביאים לפניו, (ועל כן לא נקרא שם איש האלקים אלא אלישע)... ולא הגיד לי, מה הטעם שלא ידע אלישע, אלא אמר הקב"ה, ואיך אני הורג את זה אם אומר לו לא ימות, כי מתנה שלו הוא, (ויתפלל עליו ולא נתנו שימות), ויש לו למות ודאי, כי למדנו שכתוב את חובקת בן, (ונקשר במקום הנקבה), וממקום הנקבה נגרם המות, ומשום זה לא אמר לו...
וישם פיו על פיו וגו' (למה עשה כך), אלא שהסתכל אלישע וידע שמקום זה (של הנקבה) שנקשר בו עתה, הוא שגרם לו למות, ועל כן וישם פיו על פיו ועיניו על עיניו כדי לקשר אותו במקום אחר עליון, מקום ששם נמצאים חיים, ולא היה יכול לעקור אותו ממקום (הנקבה) שנקשר בו מתחילה, עד שהעיר רוח אחד מלמעלה ונקשר במקום זה והשיב לו נפשו, ואם לא כן לא היה קם לעולם... וזה הוא חבקוק הנביא, כמו שאמר את חובקת בן... (בשלח ד)
כל הזהב העשוי למלאכה, ר' יוסי פתח המקרא באלישע, שכתוב, ויעל משם בית אל והוא עולה בדרך וגו', ונערים קטנים, והרי העמידוהו, נערים שהיו מנוערים מכל דברי תורה ומכל מצות התורה, קטנים, שהיו קטני אמנה, ונתחייבו בדין של עולם הזה ובדין של עולם הבא, יצאו מן העיר, שיצאו מסוד האמונה, (שהיא המלכות הנקראת עיר), כתוב כאן יצאו מן העיר, וכתוב שם ולא אבא בעיר, (שפירושו המלכות, אף כאן פירושו המלכות). ויפן אחריו ויראם, ויפן אחריו, שהסתכל לאחוריו אם יחזרו בתשובה או לא, ויראם, מהו ויראם, שראה בהם שזרע מתוקן אינו ראוי לצאת מהם, והעמידוהו, ויראם, הרי העמידו שנעשו בליל יום הכפורים, (שאז נתעברה אמם מהם, סוטה מ"ו), מיד ויקללם בשם ה'.
ויש סוד במקרא הזה, ויפן אחריו, הסתכל בהם, אם יענש עליהם, ונפנה מדבר זה, כמו שאמר ויפן אהרן, שנפנה מצרעתו, אף (ויפן שבכאן פירושו) שנפנה מעונש שלהם, ויראם שעתידים לעשות כמה רעות בישראל. ויפן אחריו, כמו שאמר ותבט אשתו מאחריו, מהו מאחריו, היינו מאחורי השכינה, אף ויפן אחריו שבכאן אחורי השכינה, וראה שכולם נעברו אמותיהם מהם בלילה היא השולטת על כפרת עונותיהם של ישראל, מיד ויקלל בשם ה'. ותצאנה שתים דובים מן היער, שתים דובים, שנים דובים היה צריך לומר מהו שתים דובים, נקבות היו, (והיו עמהם) בניהם, ותבקענה מהם ארבעים ושנים ילדים, הרי העמידוהו שהם כנגד קרבנות של בלק. (פקודי ע)
רבי אלכסנדי פתח, ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע וגו', שם למדנו, זו היא אשת עובדיהו, שהיה ממונה על בית אחאב מלך ישראל, ובשעה שהלך עובדיהו אצל אליהו הכיר בו אלישע. ואם תאמר הרי אז אלישע עוד לא שמש לפניו, כבר היה משמש ואין מוקדם ומאוחר, ועל כן כתוב, ואתה ידעת כי עבדך היה ירא את ה', כי ודאי הכיר בו אלישע מאותה שעה (שהלך עובדיהו אצל אליהו)... בתוך כך היא חוזרת וגועה וצועקת על קברו, אמר לה, שמעי עניה, לכי אצל אלישע, והוא יתן לך עצה, מיד הלכה אצל אלישע... (זהר חדש רות שמג)
ואמר רבי יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי גדולה שמושה של תורה יותר מלמודה, שנאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו, למד לא נאמר אלא יצק, מלמד שגדולה שמושה יותר מלמודה. (ברכות ז ב)
נעשה נא עליית קיר קטנה, רב ושמואל, חד אמר עלייה פרועה היתה וקירוה, וחד אמר אכסדרה גדולה היתה וחלקוה לשנים... ונשים לו שם מטה ושולחן וכסא ומנורה, אמר אביי ואיתימא ר' יצחק, הרוצה להנות יהנה כאלישע, ושאינו רוצה להנות אל יהנה כשמואל הרמתי, שנאמר ותשובתו הרמתה כי שם ביתו, ואמר רבי יוחנן שכל מקום שהלך שם ביתו עמו. ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא, א"ר יוסי ברבי חנינא מכאן שהאשה מכרת באורחין יותר מן האיש, קדוש הוא, מנא ידעה, רב ושמואל, חד אמר שלא ראתה זבוב עובר על שולחנו, וחד אמר סדין של פשתן הציעה על מטתו ולא ראתה קרי עליו. קדוש הוא, אמר רבי יוסי ברבי חנינא הוא קדוש ומשרתו אינו קדוש, שנאמר ויגש גחזי להדפה, אמר רבי יוסי בר' חנינא שאחזה בהוד יפיה... (שם י ב)
...אם נביא הוא (שכועס) נבואתו מסתלקת ממנו מאלישע, דכתיב לולי פני יהושפט מלך יהודה אני נושא אם אביט אליך ואם אראך וגו', וכתיב ועתה קחו לי מנגן, והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה'. (פסחים סו ב)
...בשן זה אלישע הבא מן הבשן, שנאמר ויעני ושפט בבשן (ושפט אביו של אלישע), וכתיב פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו. (שם סח א)
...אמר להו, השתא ומה אלישע דכי הוו רבנן מיפטרי מקמיה הוו פיישי תרי אלפן ומאתן רבנן, בעידן ריתחא לא הוה בעי רחמי, אנא איבעי רחמי. וממאי דפיישי הכי, דכתיב ויאמר משרתו מה אתן זה לפני מאה איש, מאי לפני מאה איש, אילימא דכולהו לפני מאה איש בשני בצורת טובא הוו, (דכתיב עשרים לחם ולחם בכורים הא עשרים וחד, וכרמל הרי עשרים ותרתין, וכל אחד לפני מאה איש, רש"י), אלא דכל חד וחד קמי מאה איש. (כתובות קו א)
אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר כל שאינו מלוה ומתלוה כאילו שופך דמים, שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות, שנאמר ויעל משם בית אל והוא עלה הדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר ויתקלסו בו, ויאמרו לו עלה קרח עלה קרח, אמרו לו עלה שהקרחת עלינו את המקום, (שכשהיו המים הרעים היתה פרנסתינו להביא מים ולמכור, רש"י)... מאי ונערים קטנים, אמר ר' אלעזר שמנוערים מן המצות, קטנים שהיו מקטני אמנה (שהיו דואגים שפסקה פרנסתם בשביל שנתרפאו המים, רש"י). תנא נערים היו ובזבזו עצמן כקטנים... ויפן אחריו ויראם ויקללם בשם ה', מה ראה, אמר רב ראה ממש, כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה או עוני. ושמואל אמר ראה שכולן נתעברה בהן אמן ביום הכיפורים, ורבי יצחק נפחא אמר בלורית ראה להן כאמוריים, ורבי יוחנן אמר ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה, ודלמא בזרעייהו ניהוה הוה, אמר רבי אלעזר לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות. ותצאנה שתים דובים מן היער ותבקענה מהם ארבעים ושני ילדים, רב ושמואל, חד אמר נס, וחד אמר נס בתוך נס, מאן דאמר נס, יער הוה דובים לא הוו, מאן דאמר נס בתוך נס, לא יער הוה ולא דובים הוו... אמר רבי חנינא בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים...
ויאמרו אנשי העיר אל אלישע הנה נא מושב העיר טוב כאשר אדוני רואה וגו', וכי מאחר דמים רעים וארץ משכלת אלא מה טובתה, אמר רבי חנין חן מקום על יושביו... תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע, אחד שגירה דובים בתינוקות, ואחד שדחפו לגחזי בשתי ידים, ואחד שמת בו, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו. תנו רבנן, לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידיו, אלישע מאי היא, דכתיב ויאמר נעמן הואל קח ככרים, וכתיב ויאמר אליו לא לבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך, העת לקחת את הכסף ולקחת בגדים וזיתים וכרמים וצאן ובקר ועבדים ושפחות, ומי שקיל כולי האי, כסף ובגדים הוא דשקיל, אמר ר' יצחק באותה שעה היה אלישע עוסק בשמנה שרצים, אמר לו רשע, הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים. וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך לעולם. וארבעה אנשים היו מצורעים, אמר רבי יוחנן זה גחזי ושלשת בניו. וילך אלישע דמשק, למה הלך, אמר רבי יוחנן שהלך להחזירו לגחזי בתשובה ולא חזר, אמר לו חזור בך, אמר לו כך מקובלני ממך, כל מי שחטא והחטיא את הרבים אין מספיקין בידו לעשות תשובה, מאי עבד, איכא דאמרי אבן שואבת תלה לו לחטאת ירבעם והעמידו בין שמים לארץ, ואיכא דאמרי שם חקק לה אפומה והיתה אומרת אנכי ולא יהיה לך, ואיכא דאמרי רבנן דחה מקמיה, דכתיב ויאמרו בני הנביאים אל אלישע הנה נא המקום אשר אנחנו יושבים שם לפניך צר ממנו, מכלל דעד האידנא לא הוה דחיק. (סוטה מו ב)
תניא רבי אומר ואיש בא מבעל שלישה ויבא לאיש האלקים לחם בכורים עשרים לחם שעורים וגו', ואין לך קלה בכל ארץ ישראל לבשל פירותיה יותר מבעל שלישה, ואף על פי כן לא בכרה אלא מין אחד... אמור מעתה ראויה היתה אותה שנה שתתעבר, ומפני מה לא עיברה אלישע, ששנת בצורת היתה והיו הכל רצין לבית הגרנות. (סנהדרין יב א)
דאמר ר' אחא בר חנינא מנין שאין קוברין רשע אצל צדיק, שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע, ויגע האיש בעצמות אלישע ויחי ויקם על רגליו, אמר ליה רב פפא ודילמא לאיקיומא ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, אמר ליה אי הכי היינו דתניא על רגליו עמד ולביתו לא הלך, אלא ויהי נא פי שנים היכי משכחת לה דאחייא, אמר ליה רבי יוחנן שריפא צרעת נעמן שהיא שקולה כמת, דכתיב אל נא תהי כמת. (שם מז א)
דאמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן מניין שכל מדותיו של הקב"ה מדה כנגד מדה, שנאמר ויאמר אלישע שמעו דבר ה' כעת מחר סאה סלת בשקל וסאתים שעורים בשקל בשער שומרון, וכתיב ויען השליש אשר נשען על ידו את איש האלקים ויאמר הנה ה' עושה ארובות בשמים היהיה הדבר הזה, ויאמר הנך רואה בעיניך ומשם לא תאכל, וכתיב ויהי לו כן וירמסו אותו העם בשער וימת, ודילמא קללת אלישע גרמה ליה, דאמר רב יהודה אמר רב קללת חכם אפילו על חנם באה, אם כן לכתוב קרא וירמסוהו וימות, מאי בשער, על עסקי שער. (שם צ א)
...נעמן שר צבא מלך ארם היה מצורע, אמרה ליה ההיא רביתא דאישתבאי מארעא ישראל אי אזלת לגבי אלישע מסי לך, כי אתא אמר ליה זיל טבול בירדן, אמר ליה אחוכי קא מחייכת בי, אמרי ליה הנהו דהוו בהדיה מאי נפקא לך מינה, זיל נסי, אזל וטבל בירדנא ואיתסי, אתא אייתי ליה כל הני דנקיט, לא צבי לקבולי מיניה, גחזי איפטר מקמיה אלישע, אזל שקל מאי דשקל ואפקיד, כי אתא חזייה אלישע לצרעת דהוה פרחא עילויה רשיעה, אמר ליה רשע הגיע עת ליטול שכר שמנה שרצים, וצרעת נעמן תדבק בך ובזרעך עד עולם ויצא מלפניו מצורע כשלג... עד אלישע לא הוה איניש חליש דמיתפח, ואתא אלישע ובעא רחמי ואיתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו. (שם קז ב)
גיחזי אדם גבור בתורה היה, אלא שהיו בו שלשה דברים, עין צרה, ופרוץ בערוה, ולא היה מודה בתחית המתים. עין צרה, בשעה שהיה אלישע יתיב בתינוייה הוה גיחזי יתיב ליה על תרעא, ותלמידייא יחמיין ליה ואמרין, גיחזי לא עאל ואנן עלון, והוה תנייו מתאמר, ובר נש לא מיתהני כלום... ופרוץ בערוה, שכן השונמית אומרת לאשה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא עובר עלינו תמיד, אמר רבי יונה הוא קדוש ואין תלמידו קדוש, אמר רבי אבין שלא הביט בה מימיו, ורבנן דקיסרין אמרין שלא ראה טיפת קרי על בגדיו מימיו... ולא היה מודה בתחיית המתים, את מוצא בשעה שבא אלישע להחיות את בנה של שונמית, אמר לו קח משענתי בידך ולך, כי תמצא איש לא תברכנו וכי יברכך איש לא תעננו, והוא לא עבד כן, אלא כד פגע בר נש ביה אמר ליה מאיין ולאיין גיחזי, וו אמר ליה אנא איזיל מחיה מתים, וו אמר ליה לית דמחיה מתים אלא הקב"ה דכתיב ביה ה' ממית ומחיה מוריד שאול ויעל, אזל ליה ולא עבד כלום, חזר לגביה אמר ליה אנא ידע אילו הוה דמיך לא הוה מיתער על ידך. את מוצא בשעה שבא נעמן שר צבא מלך ארם אצל אלישע, בא אליו בסוסו וברכבו, אמר ר' יוחנן בסוסו (לשון בגדים) כתיב, בעא מיתן ליה דהב וכסף אסטלוון ולבושין אבנים טובות ומרגליות ולא קיבל עליו, הדא הוא דכתיב ויפצר בו לקחת וימאן. אתא גיחזי ואמר חי ה' כי אם רצתי אחריו ולקחתי מאתו מאומה, מומה כתיב, אזל ומטה ביה ונסב מה דנסב, ואטמרון בעיליתיה. אתא גבי אלישע אמר ליה מאיין ולאיין גיחזי, מיאנתה מתן שכרן של צדיקים, אמר לו לא הלך עבדך אנה ואנה, ויאמר לא ליבי הלך כאשר הפך איש מעל מרכבתו לקראתך העת לקחת כסף וזהב וגו'... (סנהדרין נב ב)
ואלישע חלה את חליו וגו' היא השנה העשירית ליואש מלך ישראל, מיכן אתה מחשב כמה שנים פירנס אלישע את ישראל מי"ט שנה ליהושפט ועד עכשיו היו יותר מס' שנה. (פרק יט)
...ותאמר אל אישה הנה נא ידעתי כי איש אלקים קדוש הוא... ר' איבון אמר מלמד שלא הביט בה מימיו. (ויקרא כד ו)
ולא עוד אלא כל הפותח פתח לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ואמו, את מוצא כשאמר אליהו לאלישע שאל מה אעשה לך בטרם אלקח מעמך (מ"ב ב' ב'), אמר לו אלישע ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, אמר לו אליהו אם תראה אותי לקח מאתך יהי לך כן ואם אין לא יהיה, ויהי המה הולכים הלוך ודבר והנה רכב אש וסוסי אש ויפרידו בין שניהם וגו', היה לו לאלישע לילך אצל אביו ואמו להחיותן כשהחיה בן אכסניא שלו בנה של שונמית... אלא שמסר את נפשו על אכסניא שלו. (שמות טז)
...והשאר שהיו בשמים ירדו על גוג ומגוג לימות המשיח, והקולות היו תלוין, ואימתי ירדו, בימי אלישע על מחנה ארם, שנאמר וה' השמיע את מחנה ארם קול רכב וקול סוס וגו'. (וארא טז)
וכן את מוצא באלישע הנביא כשבא מלך ארם להלחם בישראל נתיעץ בעבדיו ועשה לישראל בורות, כלומר שאם יבואו ישראל להלחם עמנו יפלו לתוך הבורות, שנאמר (מ"ב ו') ומלך ארם היה נלחם בישראל וגו', וישלח איש האלקים אל מלך ישראל השמר וגו' אין הקב"ה עושה דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים, שנאמר (עמוס ג') כי לא יעשה ה' אלקים דבר וגו', כיון שעברו ישראל פעם ראשונה ושניה ולא נפלו לתוכן הרגיש מלך ארם, ואמר לעבדיו הלא תגידו לי מי משלנו אל מלך ישראל, אמרו לו עבדיו אלישע הנביא אשר בישראל יגיד למלך ישראל את הדברים אשר תדבר בחדר משכבך, ויאמר לכו וראו איפה הוא ואשלח ואקחהו, ויגידו לו לאמר הנה בדותן, וישלח שמה סוסים ורכב וחיל כבד וגו', מיד עמד נער אלישע בלילה וראה שהקיפו את העיר סוסים ורכב וחיל, מיד ויצעק ויאמר אהה אדוני איכה נעשה, ויאמר אל תירא כי רבים אשר אתנו מאשר אתם, מיד נתפלל אלישע והזכיר שמו של הקב"ה, שנאמר (שם) ה' פקח נא את עיניו וראה, ויפקח ה' את עיני הנער וגו', מיד עמד אלישע וקלל את הארמים ואמר הך נא את הגוי הזה בסנורים וגו' ולא הזכיר את שמו של הקב"ה, וכשחזר ונתפלל עליהם שיפקחו עיניהם אמר ה' פקח את עיני אלה ויראו, הוי אומר שמו של הקב"ה נזכר על הטוב ולא על הרעה. (תזריע ט)
...ובשכר שירדו לפני הנביא זכו לראות כל הנסים, כשראה מלך ישראל את אלישע אמר אלישע למלך ישראל מה לי ולך, לך אל נביאי אביך ואל נביאי אמך, התחיל מתחנן לפניו, ויאמר לו מלך ישראל וגו', שלא שאל בו מימיו, ויאמר אלישע חי ה' וגו', ועתה קחו לי מנגן וכל אותה הפרשה, אמר להם המואבים נופלים בידכם והכיתם כל עיר מבצר וגו' ואמרו ליה הקב"ה אמר לא תשחית את עצה (דברים כ') ואתה אומר וכל עץ טוב תפילו, אמר להם על כל האומות צוה וזו קלה ובזויה היא, שנאמר (מ"ב ג') ונקל זאת בעיני ה' ונתן את מואב בידכם... (פנחס ג)
הרי הוא אומר טובה חכמה מכלי קרב (קהלת ט'), פיסטון שעשה אלישע יותר מכל המלחמות שעשה יורם בן אחאב, שנאמר (מ"ב ו') ויאמר מלך ישראל אל אלישע בראותו אותם האכה אכה אבי, ויאמר לא תכה וגו' ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו וישלחם וגו' ולא יספו עוד גדודי ארם לבא בארץ ישראל, הא למדת שגדול פיסטון שעשה אלישע יותר מכל המלחמות שעשה יורם. (פרק ז)
...אמר לו אלישע תלמידו יש לי מים בכדי, אמר לו אליהו בא וצק על ידי מיד היה בא אלישע ויצוק על ידיו ויצאו מהן עשר מעינות עד שנתמלא כל המקום מים, שנאמר (מ"ב ב' ג') ויאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו. (פרק יז)
צדקיה בן כנענה היה אדם רשע, כשהלכו לקברו מצאו את הגדוד ונבהלו והשליכהו על קברו של אלישע, שנאמר ויהי הם קוברים איש והנה ראו את הגדוד וישליכו את האיש בקבר אלישע, כיון שהריחו עצמותיו בעצמות אלישע חיה, שנאמר ויחי ויקם על רגליו. (דברים פרק ד, תתכד)
...אלא אמר לתלמידיו מי שיש לו מים יבא ויצוק על ידי, בא אלישע ויצק על ידיו ונעשו אצבעותיו כמעינות, עד שנתמלא כל המקום ההוא מים, שנאמר פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו... (מלכים א פרק יח, ריד)
ויעמוד השמן, שהוקיר ובאת לשאול לו אם תמכור אם לא תמכור, והברכה האחרונה היתה גדולה מן הראשונה, שנאמר ואת ובניך תחיי בנותר עד שיחיו המתים. ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם, ר' יהושע בן קרחה אומר מכח הצדקה המתים עתידין להחיות. בא וראה מאלישע בן שפט שלא היתה אשה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות, והיה מהלך מהר אל הר וממערה למערה, והלך לשונם וקבלתו שם אשה גדולה בכבוד גדול, אחותה של אבישג השונמית אמו של עדו הנביא, אמרה האשה לבעלה הנה איש האלקים הזה אין אשה יכולה להסתכל בדמותו שלא תמות, אלא נעשה נא עלית קיר קטנה, וכל פעם שהוא עובר כאן יסור שמה אל העליה, ובנו והכינו והתקינו, ולאחר ימים היה עובר אל שונם ויסר אל העליה וישכב שמה. קרא לשונמית, ולמה עמדה בפתח, אלא שלא היתה יכולה להסתכל בפניו. אמר לה למועד הזה כעת חיה את חובקת בן, אמרה לו אדוני זקן מאד וחדל ממני ארח נשים אל תכזב בשפחתך. ר' זכריה אומר רצון יראיו יעשה, והרת וילדה וגדל הנער ויצא לפוגת נפש לראות הקוצרים, וקרהו אסון ומת, שנאמר ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים וגו', הלכה אל הר הכרמל ונפלה לפני אלישע על פניה, אמרה לו הלואי נשאר כלי ריקם, אלא שנתמלא ונשפך, אמר הנביא כל דבר הקב"ה מגיד לי וזה לא הגיד לי, מיד לקח המשענת ונתן לגחזי, ואמר לו אל תדבר בפיך כל דבר מאומה רע או טוב עד שתלך ותתן המשענת על פני הנער, וגחזי היה הדבר כשחוק בעיניו, וכל אדם שהיה פוגע בו היה מדבר עמו ואומר לו התאמין שמטה הזה מחיה את המתים, לפיכך לא עלתה בידו, עד שהלך הוא בעצמו ונתן פיו על פיו והתחיל מתפלל לפני הקב"ה ואומר, רבון העולמים כשם שעשית נסים על ידי אדוני אליהו והחיה את המת, כי כן יחיה הנער הזה, ויפקח הנער את עיניו. (מלכים ב פרק ד, רכח)
צופיה הליכות ביתה זו אשת עובדיה, דכתיב ואשה אחת מנשי בני הנביאים צעקה אל אלישע לאמר, שאמרה אין לי לילך אלא לאלישע, הלכה ואמרה לו רבי, לא אתה אחד מבני הנביאים שהחביא עובדיה בעלי במערה, אמר לה הין, מה טיבך, אמרה לו בקש עלי רחמים ואתפרנס ממעשי ידי ואל אצטרך לבריות, באותה שעה ברכה אלישע ונתברכה ונתפרנסה ממעשי ידיה, לכך נאמר ולחם עצלות לא תאכל, ונעשה לה נס בתוך נס. (בראשית כג א)
ויהי נא פי שנים ברוחך אלי, ראשי תיבות נדב אביהוא, שהיו משורש קין, ולכך כתיב במקום אל קין לא שעה, נהפך באלישע, אל"י שע"ה, כי כאן נתקן, ועיקר נשמת אלישע היה משורש יוסף אלא שנתערבו בו נשמת נדב ואביהו. (שמיני)
בקעת ירחו - וית גלוות תלמידי אליהו דגלן מן בקעתא דיריחו וית גלות תלמידי אלישע דגלו מן קרות דקליא על ידי אחוהון בית ישראל מאתן אלפין גוברין... (דברים לד ג)
הקשית לשאול - אי אפשר לתת יותר ממה שבידי. אם תראה אותי לוקח - אז אוכל לעשות לך יותר ויותר. (מלכים ב ב י)
אף הוא - גדולה חציית אלישע (את הירדן) מחציית אליהו, שתחלה היתה בזכות שניהם. (שם יד)
וישלך שם מלח - דבר המקלקל את המים, נס בתוך נס. (שם שם כא)
וסגרת הדלת - כבוד הנס הוא בהצנע, והמלא תסיעי - ולא את פך השמן עצמו, שהקב"ה עושהו כמעין שאין דרכו לזוז. (שם ד ד)
קח נא ברכה - מנחת שלום של הקבלת פנים, ששואל תלמיד או עבד בשלום הרב. אם אקח - שדמי עבודת גלולים מעורבין בהם. (שם כ יד וטו)
ויעמד - פנים של צער, ורצה להתאפק בפני חזאל ולא יכול. (שם ח יא)
להכות ה' או ו' - היה לך, שהרי לסימן תשועה הרכבתי ידי על ידך. (שם יג יח)
חורש - עם עבדיו בי"ב צמדים, שהשוורים נצמדים יחד לחרישה. והוא בי"ב - להורות שיהיה ממונה על י"ב שבטים. וישלך אדרתו - לסימן, כי ה' נתן בלב אלישע ללכת אחריו, לכך לא אמר לו בפה. מה עשיתי לך - אמר כך לנסותו אם הולך בלב שלם. (מלכים א יט יט)
פה אלישע - הלך עמהם להראות להם הנס הגדול, אולי ישוב מלך ישראל מדרכו... יש אתו דבר ה' - שבודאי לא בא לעשות מלחמה. וירדו - ממרכבתם, והלכו אליו לכבודו... ובשכר שירדו אל הנביא זכו לראות את כל הנסים. (מלכים ב ג יא ויב)
קחו לי מנגן - יש אומרים שמיום שנסתלק אליהו רבו לא שרתה עליו עדיין רוח נבואה, כי אבל היה, ויש אומרים כי מפני הכעס היה עצב. (שם שם טו)
ואשה - בתוספתא, רס"ה פעמים צוחה לפניו ולא השגיח בה, הלכה לבית הקברות וצוחה ירא ה', אמר לה מיהו ירא ה' וכו', אמרה לו שכתוב בו ירא את ה' מאד. אמרה לו הבטחתני שלא תעזבני וכו', אמר לה קחי השמן הנותר ולכי לאלישע להזכיר שהדלקתי לנביאים נר ביום ובלילה, וה' ישלם מה שהלויתי. (שם ד א)
כמלאת הכלים - בדרש שלקחו שברי כלים והתחברו גם כן לכלים. ותגד - שאלה אם עליה לעשר השמן, אמר לה בעלך זן את הנביאים בדבר שאין עליו מעשר, אף זה מהנס ואין בו מעשר. אמרה אולי ישמעו בני אחאב ויגזלו ממני, אמר לה מי שסגר את פי הכלבים במצרים יסגר את פיהם. (שם שם ו וז)
פיו על פיו - לכוון לשון התפלה, או להנשימו לחממו בחום הטבעי היוצא מעיניו ומפיו, כי רוב הנסים נעשים עם מעט תחבולה מדרך העולם. אחת הנה - לכוון לבו יותר, וכן בדוד, אתהלך בתום לבבי בקרב ביתי. (שם שם לד)
ויקצב - ולא השליך העץ הישן, כי הנסים יעשו בדבר חדש, וקצב העץ במדת הברזל כדי שיכנס בו. (שם ו ו)
פתח את החלון - אמר לו לפני שלקח הקשת, או אמר לאחד העומדים שם. וירה החץ הראשון בעד החלון והשאר הכה בארץ... עד כלה - היה סבור שיירה עד שיאמר לו די, ולפיכך קצף עליו. (שם יג טז)
וגדודי מואב - משמת אלישע החלה הפורענות, שהרי על ידו נושעו ממואב. (שם יג כ)
וישליכו את האיש - בהחפזם מהגדוד השליכוהו במערת אלישע במקום לחפור לו קבר, ונתגלגל עד שנגע בעצמות אלישע. ויחי - לרז"ל הוליד בנים לקיים ברכת "פי שנים ברוחך", שהחיה שני מתים, ואמרו שבנו היה שלום בן תקות מגדולי הדור, העושה צדקות בכל יום, וממלא החמת מים ויושב על פתח השער ומשקה כל הבא מהדרך, ובזכות זה שרתה רוח הקודש על אשתו חולדה, וכשמת יצאו לגמול חסד עמו, ובא הגדוד, ונגע באלישע וחי, והוליד את חנמאל. ויש אומרים שהאיש היה רשע, ורק קם על רגליו ויצא מהמערה ומת, וברכת פי שנים נתקיימה באלישע ברפואת נעמן. (שם כא)
פי שנים - ממה שהאצלת על שאר הנביאים, אם תראה - אז יתחדש לך כך במופת, ועזב לאלישע את אדרתו שתהא כלי להשלמת המופת. ויש מפרשים אם תשכיל מציאות השכל הנפרד אחר הפרדו מהגוף, ויש מפרשים אם תחקור אתי עתה בכל הסודות שאתה נבוך בהם. (מלכים ב ב ט)
וישלך שמה - כדי שירד העץ מתחת למים, והיה העץ בשיעור שיוכל להעלות הברזל, והמופת היה שהעץ נכנס בנקב הברזל. (שם ו ו)
וירא - עשה זאת כדי לחזק לב הנער שלא יצעק ויתעוררו אנשי העיר, וידעו הארמים שאלישע שם. (שם שם יג)
מה אוחיל - אלישע אמר למלאך כי לא זו הדרך להמלט מהרעב, אלא שיתפללו. והשיב לו מה אוחיל עוד, שלא תועיל התפלה, והשיב אלישע שתועיל. (שם ו לג)
וישם אלישע ידיו - להורות שהמלחמה תהיה השגחיית, ונמשך נס זה אחרי מיתת הנביא. (שם יג טז)
אדרת אליהו - אין ספק שבכוונה השליכה על אלישע, שתהיה כלי לחול בה השפע והנבואה שהיו באליהו. ואלישע קרע את בגדיו שהיה בהם קודם ונשאר במדרגת אליהו... (מלכים ב ב יב)
נערים - כהני העגל שבבית אל שלחום להלעיג ולומר עלה לשמים כרבך בעל השער. (שם שם כג)
ושמת משענתי - לא כדי להחיותו, כי אם שלא יתחיל להתעפש, שיהיה קשה להשיבו לחיים. (שם ד כט)
וקחו קמח - המזון הנאות ביותר לאדם, כדי לבטל הפקועות שהם סם לאדם. (שם שם מא)
וישלך שמה - דברי הרלב"ג דברי רוח, אלא השליך העץ כאילו יקרא לברזל, והברזל צף מעצמו, כי כפי היכולת האלקית יהיו הדברים, והטבע שהוטבע בדברים בחכמת בוראם ישתנה כרצונו. (שם ו ו)
ואלישע - זה מורה שאלישע היה סבה לרעב, ואולי על זה נאמר, הנמלט מחרב יהוא ימית אלישע. (שם ח א)
...וכן קרה לנעמן עם אלישע, שחשב כאשר הלך אליו לרפאותו מצרעתו שיתפלל ויקרא בשם אלקיו, ואם ירפאנו בענין כזה לא היה הענין נפלא כל כך, כי מוסכם בלב האנשים כולם שהשי"ת שומע תפלות בני אדם. אבל כאשר ייעצהו ענין זה ולא היה ההיקש נותן שירפא מצדו, קצף וקלל במלכו ובאלהיו, כי כאשר לא יראה מהדבר תכלית נמשכת, יראה מצוהו או עושהו להבל. אבל כאשר ראה עין בעין כי כאשר דבר הנביא כן קרה, ושרפא אותו בענין יוצא מן ההיקש השכלי, אמר, הנה ידעתי כי אין אלקים בכל הארץ כי אם בישראל, כלומר, שמצד קורבתם אליו הם משיגים דברים אשר לא ישערם ההיקש בשום פנים... (דרוש א)
ונראה לי שזה היה ענין אלישע עם אליהו, שהשיב אליהו לאלישע "הקשית לשאול", כי אחר שאתה עלול ממני ומושפע באמצעותי, אי אפשר שתעלה למדרגה יותר ממדרגתי, כי העלול לא יתחזק יותר מהעילה. אבל אם תראה אותי לוקח מאתך, שיהיה שם בעת שימשך השפע עלי יותר ממה שהוא נמשך היום, שאין ספק שבעת ההיא נתעלה אליהו על אחת כמה וכמה ממה שהיה בתחלה, עד ששבו גופו ונפשו כמלאכי השרת, אם תראה אותי בעת ההיא ויגיע אליך שפע באמצעותי, יהי לך כן, שיגיע אליך פי שנים ממה שאני עומד בו כיום... (דרוש ח)
וכן הגיעה הנבואה מאליהו לאלישע בזולת הדרגות האלה, כי לא היה בכל בני הנביאים מי שלא קדם לשרת את אליהו וללמוד ממנו קודם שבא אלישע לשרתו, שהרי כשרצה השי"ת לקחת את אלישע לנביא, ובאמצעות אליהו, הגיע למדרגה יותר גדולה מכולם... (מאמר ג פרק יא)
וכפי מעלת הסומך או המברך תהיה מדרגת השפע המקובל, ולזה תמצא שאמר אליהו לאלישע, כשאמר לו "מה אעשה לך בטרם אלקח" וגו', והשיב אלישע, "ויהי נא פי שנים ברוחך אלי", ואמר לו אליהו, "הקשית לשאול" וגו', שאי אפשר לאדם לתת הכנה אל המקבל יותר מן הנמצא אצלו. ולזה אמר לו, שאם יראה אותו אחר שיהיה לוקח ממנו, יהיה לו כן, שבלי ספק יהיה אליהו אחר הלקיחה במדרגה יותר גדולה ממה שהיה קודם לכן, ויהיה אפשר לו להשפיע עליו פי שנים ממה שהיה קודם הלקיחה באליהו. ולא שאל פי שנים כשאר הנביאים, כענין פי שנים בחלק בכור, שאם לא כן לא היה אומר הקשית לשאול, שהרי אלישע ראוי להתנבאות מעצמו יותר משאר בני הנביאים, אף על פי שהם שמשו את אליהו קודם אלישע, והיו מכינים עצמם לנבואה יותר ממנו, שכבר נאמר לאליהו בהר חורב ואת אלישע... תמשח לנביא תחתיך, אבל האמת היא ששאל פי שנים ברוח אליהו קודם הלקיחה, וכך הסכימו רז"ל בחולין...
וכן יראה מלשון הכתוב שאליהו היה נראה לאלישע אחרי הלקיחה, כמו שאמרו רז"ל שהיה נראה לקצת החסידים מחכמי הגמרא, וכתוב "ויכה את המים וגו' ויעבר אלישע" (מ"ב ב' ב') ולא כתוב ויעבור לבד, נראה שהמכה לא היה אלישע לבדו אלא אליהו היה עמו, שנראה לו באותה שעה, ועליו נאמר "אף הוא ויכה את המים". (מאמר יד פרק יט)
שב נא - ואמר לאלישע שישאר כאן, כי ודאי לא הלך בדרך אנשים כי אם מלאכים ולא יוכל להשיגו. ואמר חי נפשך אם אעזבך - ובחברתו קלו גם רגליו של אלישע, קל וחומר מערב רב שבא עם ישראל בשעה קלה מרעמסס סכותה. (מלכים ב ב ב)
הידעת - אנו נדע זאת מתוספת יתרון הנבואה, אך אתה שבין כה וכה מדרגתך גדולה, האם גם הרגשת? אדוניך - רק הוא אדון לך, ובהלקחו אתה אדוננו. והשיב להם החרישו - אינו רוצה שיזכירו גדולתו עליהם. (שם שם ג)
וילכו שניהם - על ידי התחברותו עלה אלישע גם כן, שהלך במהירות זו מעצמו ולא רק מהצטרפותו אל אליהו. (שם שם ה)
ויכה את המים - כתוב ב' פעמים, פעם הכה באדרת ולא נחלקו, ואמר איה ה' - רוצה לומר שנסתלק מאתו ולא יוכל איש לעשות עוד כן, והכה בעצמו ונבקע, ולהורות שעל ידי אלישע עצמו נבקע. (שם שם יד)
מה לי ולך - כעס על יורם שבא לפניו בתכסיסי מלכות, וגם שבא לפני יהושפט שהיה צדיק וזקן. (שם ג יג)
ותעמוד לפניו - החזיקה מעמד ולא כשאר נשים שהתעלפו לפניו, וידע ששאר רוח לה... והשיבה לו בתוך עמי - בזכות הכלל יטיב גם לי, מה שאינו כן אם תזכירני לבדי שיבוקר פנקסי. (שם ד יג ויד)
וה' העלים ממני - וגם היא נזהרה בדיבורה לומר שם מות, כי הדבור מזיק בענינים כאלו לבלתי יוכל לתקן, ומשלא נתגלה גם לו על כך אפשר עוד לתקן. (שם שם כז)
ויאמר לגחזי - גם עתה לא דבר עמה, ובסוף אמר רק ב' מלים, שאי בנך, לבלתי הרבות שיחה עם האשה. (שם שם כט)
וקחו קמח - בודאי הרהר שם או צירופי שמות הרמוזים בקמח, והם משליכים והרע מסתלק, ואולי לכן הוא"ו יתרה במלת וקחו. (שם שם מא)
ואקחהו - מלך ארם רצה לכבד את אלישע ולשמרו, וינבא לו, ולכן הלכו אחרי אלישע, כי בטחו שאיש האלקים יעזור להם, כי להגדיל כבודו מתכוונים. (שם ו יג)
הוליך את הארמים שומרונה למען יראה מלך ישראל מעלת עובד ה', וידבק גם הוא בה', ועוד רצה להאכילם תמורת מה שרצו להיטיב לנביא. (שם ו כ)
ראש אלישע - שהוא ציוה להאכיל את חיל ארם, וטוב היה לשמור אוכל זה לבני ישראל ברעב, ותכף התחרט על דבריו והלך אחרי השליח ששלח אל אלישע. (שם שם לא)
רכב ישראל - שעל ידו בא השפע, שזה על ידי אחד או שנים בדור, והוא גם פרשיו - מגן בעד הרעה שלא תבא. (שם שם יג ויד)
וסגרת הדלת - שלא יהיה עין הרע בנס, ושלא יכנס לשם רשע ויפסק השפע. ויעמד השמן - בפי הצלוחית, כי לא שאלה מספיק כלים לשלם החוב. (שם ב ד)
תחיי בנותר - בשמן שנשאר בפי האסוך שיזל תמיד לצורך פרנסתה. (שם שם ז)
אשה גדולה - בעושר ומעשים טובים, וגם ותחזק - הפצירה הרבה, שידע שיש לה ורוצה שיבואו אליה, עובר עלינו - לזכותנו במצוה. (שם ד ח וט)
אל תכזב - שהבטיחה רק שהיא חובקת בן, ולא שיאריך ימים. (שם שם טז)
ותחזק ברגליו - לרמוז שלא תעזבנו עד שילך אתה. וה' העלים ממני - כי נעשה על ידי חולי ולא בחטאה, כדי שיבקשו רחמים. (שם שם כז)
וקח משענתי - חשב שהוא רק עילוף, וקראו נער לומר שנתן כחו בידו, ועל זה השיב לו, לא הקיץ. (שם שם כח)
בתחיית הילד הוצרך אלישע לתפלה שלא כבשאר נסים, כי החזרת הרוח החיוני לא נמסר ליד שליח ורק מה' לבדו, ורק הכנת הגויה היתה על ידי הנביא. ובזוהר שהכין הילד שיהיה גוף חדש ויהי מסטרא דדכורא ויתקיים. ויגהר עליו ז' פעמים נגד ע' שנות חייו שבהם ישתנה טבע האדם ז' פעמים. (שם שם לד)
וישלח - ולא יצא אליו, שלא יחשוב שפעל בכח טבעי או על ידי לחש, אלא שידע כי גזרת הנביא פועלת. ורחצת - כבאברבנאל, שמרפא את המכה במכה, ויגדל הנס. (שם ה ט וי)
וישכם - בהשגחה קם לפני כולם, ונעשה הכל לפני שקמה מהומה בעיר, והיו הארמים יודעים שאלישע שם. פקח נא - שבאו המלאכים בתמונת הארמים להצילו מהם, והוצרך לתפלה, כי שיראה מי שאינו מוכן לנבואה את הרוחניים הוא כבריאה יש מאין. (שם שם טו ויז)
...ואז נמשח אלישע לנביא תחתיו ביציקת המים על ידיו אז, שאחז"ל על זה גדולה שימושה יותר מלימודה, כי אליהו הוא לימודה ואלישע שימושה וזכה לפי שנים, ושמעתי דשימושה היא החשק שיש לאדם, כי מצד גודל החשק להשגה שראה באליהו היה הנקל בעיני לשמשו וליצוק מים על ידו כדי שיצא לפועל המופת הגדול שהראה והארת האור לכ"י להכיר על ידי זה דה' הוא האלקים, והחשק הוא גדול מההשגה עצמה כי ההשגה היא מהשי"ת מה שהוא חולק ומשפיע לכל נפש, והחשק הוא מצד האדם באתערותא דיליה ומצד החשק היה אלישע גדול. וכן תחילתו היה בחשק גדול לעזוב באמצע חרישתו הכל ולזבוח הבקר העומדים לחרישה שיקרים, כמ"ש בב"ב צ"ב א', ולבשל בכלי הבקר ולא עבר על בל תשחית רק שרצה למהר לרוץ אחר אליהו ולא רצה לעכב רגע לבקש עצים. והכתוב סיפר זה להראות גודל חשקו שהיה לו מיד בהתחלה דהעיקר הוא ההתחלה, ולהודיע בזה מנין הגיע למדריגת הגדולה דלא נמצא משום נביא מסופר כל כך מופתים במקרא כממנו, ונאמר בו לשון "ספרה נא לי הגדולות" וגו', ודברים שנכתבו בכתובים להיות קיימים לעד ודאי הוא ענין הקיים לעד, כי הגדולות דאלישע ראויים שיספרו בכל דור ומצויינים משאר כל הנביאים, וברחמי עביד כמ"ש במגילה כ"ז א', וכח אליהו היה בתורה... וכח אלישע בתפלה וזהו מצד החשק ומסירות נפש שמצד האדם. וכשנחה רוח אליהו על אלישע אז זכה לפי שנים, ב' הכחות דתורה ותפלה. ובזוהר ריש בשלח (מ"ד רע"א) דאלישע זכה בהאי עלמא מה דלא זכה נביאה אחרא בר ממשה, כי על ידי זה היתה בו התפשטות כח הנבואה יותר מכולם חוץ ממשה רע"ה דלא קם וגו', ועל כן היו לו תלמידי נביאים הרבה כמשמעות לשון הגמרא כתובות ק"ו א', דישיבתו היתה גדולה הרבה מכל הישיבות הגדולות ביותר שבימיהם. והוא מצד תוקף קדושתו שמצינו בכתוב עליו דאיש קדוש הוא, ואיתא בברכות י' ב' שלא ראה קרי, והיינו גם מאונס וטורח הדרך, דדבר זה יארע גם לגדולי ישראל, כמ"ש בשבת קכ"ז ב', ומשמע דהוא היה מצויין ומיוחד בקדושה זו ביותר, וזהו תכלית שלימות קדושת הברית... (חלק א פוקד עקרים עמוד כט)
ובזוהר פרשת בשלח, "ויאמר איש האלקים הרפה לה" וגו' (מלכים ב' ד' כ"ז), מאי שנא הכא דאמר "איש האלקים", וכאשר היה בעיר קראו אלישע? אלא ודאי כאן "איש האלקים", דהכא חזא דוכתא, ולא במתא, ולא בשעתא דהוו בני נביאי קמיה. חזא דוכתא, פירושו ראה מדרגתו, ידע משפט אמת לכל עניניו במעשה ובמחשבה ובפנימיות, מה שאינו כן היסח הדעת הקטן ביותר, ואם גם הקדוש ביותר, כי לימד את תלמידיו שהגיעו למדרגת בני הנביאים, מכל מקום על ידי זה אי אפשר לנביא כאלישע, (שעליו נאמר "פי שנים ברוחו" כלפי אליהו), לדעת משפט אמת ברור אודות עצמו... (חלק א עמוד קכב)