אלכסנדר

(ראה גם: אומות העולם-ד' מלכויות, יון)

תלמוד בבלי:

והתניא בעשרים וחמשה בטבת יום הר גרזים הוא דלא למספד,יום שבקשו כותיים את בית אלקינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו, ונתנו להם, באו והודיעו את שמעון הצדיק, מה עשה, לבש בגדי כהונה ונתעטף בבגדי כהונה ומיקירי ישראל עמו ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה, עד שעלה עמוד השחר, כיון שעלה עמוד השחר אמר להם, מי הללו, אמרו לו יהודים שמרדו בך, כיון שהגיע לאנטיפטרס זרחה חמה ופגעו זה בזה, כיון שראה לשמעון הצדיק ירד ממרכבתו והשתחוה לפניו, אמרו לו מלך גדול כמותך ישתחוה ליהודי זה, אמר להם דמות דיוקנו של זה מנצחת לפני בבית מלחמתי, אמר להם למה באתם, אמרו אפשר בית שמתפללים בו עליך ועל מלכותך שלא תחרב יתעוך עובדי כוכבים להחריבו, אמר להם מי הללו, אמרו לו כותיים הללו שעומדים לפניך, אמר להם הרי הם מסורין בידכם... (יומא סט א)

תנו רבנן בעשרים וארבעה בניסן איתנטילו דימוסנאי מיהודה וירושלים (עוררין בעלי חמס), כשבאו בני אפריקיא לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו ארץ כנען שלנו היא, דכתיב ארץ כנען לגבולותיה, וכנען אבוהון דהנהו אינשי הוה, אמר להו גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות ואלך ואדון עמם לפי אלכסנדרוס מוקדון, אם ינצחוני אמרו הדיוט שבנו נצחתם, ואם אני אנצח אותם אמרו להם תורת משה נצחתכם. נתנו לו רשות והלך ודן עמהם. אמר להם מהיכן אתם מביאים ראייה, אמרו לו מן התורה, אמר להן אף אני לא אביא לכם ראייה אלא מן התורה, שנאמר ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו, עבד שקנה נכסים עבד למי ונכסים למי, ולא עוד אלא שהרי כמה שנים שלא עבדתונו. אמר להם אלכסנדרוס מלכא החזירו לו תשובה, אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים, נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה, מיד ברחו והניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות, ואותה שנה שביעית היתה.

שוב פעם באו בני מצרים לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו, הרי הוא אומר וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום, תנו לנו כסף וזהב שנטלתם ממנו, אמר גביהא בן פסיסא לחכמים תנו לי רשות... אמר להן מהיכן אתם מביאין ראיה, אמרו לו מן התורה, אמר להן אף אני לא אביא לכם ראיה אלא מן התורה, שנאמר ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, תנו לנו שכר עבודה של ששים ריבוא ששיעבדתם במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה, אמר להן אלכסנדרוס מוקדון החזירו לו תשובה, אמרו לו תנו לנו זמן שלשה ימים, נתן להם זמן, בדקו ולא מצאו תשובה, מיד הניחו שדותיהן כשהן זרועות וכרמיהן כשהן נטועות וברחו, ואותה שנה שביעית היתה. ושוב פעם אחת באו בני ישמעאל ובני קטורה לדון עם ישראל לפני אלכסנדרוס מוקדון, אמרו לו ארץ כנען שלנו ושלכם, דכתיב ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם, וכתיב אלה תולדות יצחק בן אברהם. אמר להם גביהא בן פסיסא לחכמים... הלך ודן עמהן, אמר להם מהיכן אתם מביאין ראייה, אמרו לו מן התורה, אמר להן אף אני לא אביא ראייה אלא מן התורה, שנאמר ויתן אברהם כל אשר לו ליצחק ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, אב שנתן אגטין לבניו בחייו ושיגר זה מעל זה כלום יש לזה על זה כלום. (סנהדרין צא א)

עשרה דברים שאל אלכסנדרוס מוקדון את זקני הנגב. אמר להן מן השמים לארץ רחוק או ממזרח למערב, אמרו לו ממזרח למערב, תדע שהרי חמה במזרח הכל מסתכלין בה, חמה באמצע הרקיע אין הכל מסתכלין בה, וחכמים אומרים זה וזה כאחד, שנאמר כגבוה שמים על הארץ וגו' כרחוק מזרח ממערב, ואי חד מינייהו נפיש נכתוב תרוייהו כי ההיא דנפיש. ואלא חמה באמצע רקיע מאי טעמא אין הכל מסתכלין בה, משום דקאי להדיא ולא כסי ליה מידי. אמר להן שמים נבראו תחלה או הארץ, אמרו שמים נבראו תחלה, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. אמר להן אור נברא תחלה או חשך, אמרו לו מלתא דו אין לה פתר, ונימרו ליה חשך נברא תחלה, דכתיב והארץ היתה תהו ובהו וחשך, והדר ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור, סברי דילמא אתי לשיולי מה למעלה ומה למטה מה לפנים ומה לאחור. אי הכי שמים נמי לא נימרו ליה, מעיקרא סבור אקראי בעלמא הוא דקא שייל, כיוןן דחזו דקהדר שאיל סברי לא נימא ליה, דילמא אתי לשיולי מה למעלה מה למטה מה לפנים ומה לאחור. אמר להם אידין מתקרי חכים, אמרו ליה איזהו חכם הרואה את הנולד, אמר להן אידין מתקרי גבור, אמרו לו איזהו גבור הכובש את יצרו, אמר להן אידין מתקרי עשיר, אמרו ליה איזהו עשיר השמח בחלקו. אמר להן מה יעביד איניש ויחיה, אמרו ליה ימית עצמו, מה יעביד איניש וימות, יחיה את עצמו, אמר להן מה יעביד איניש ויתקבל על ברייתא, אמרו יסני מלכו ושלטן, אמר להו דידי טבא מדידכו ירחם מלכו ושלטן ויעבד טיבו עם בני אינשא. אמר להן בימא יאי למידר או ביבשתא יאי למידר, אמרו ליה ביבשתא יאי למידר, דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא. אמר להן אידין מנכון חכים יתיר, אמרו לו כולנא כחדא שויין, דהא כל מילתא דאמרת לנא בחד פתרנא לך, אמר להן מה דין אתריסתון לקבלי (ואינכם מחזיקים יראתנו, הלא אתם יודעים כי אנחנו הרבים ואתם תחתינו), אמרו ליה סטנא נצח. אמר להן הא אנא מקטילנא יתכון בגזירת מלכין, אמרו ליה שלטן ביד מלכא ולא יאי למלכא כזב, מיד אלביש יתהון בלבושין דארגוון ושרי מניכא דדהבא (שרשרת זהב) על צואריהון.

אמר להו בעינא דאיזל למדינת אפריקי, אמרו ליה לא מצית אזלת דפסקי הרי חשך, אמר להן לא סגיא דלא אזילנא, אמטי הכי משיילנא לכו, אלא מאי אעביד, אמרו ליה איית חמרי לובאי דפרשי בהברא (שיודעים לילך בחושך), ואייתי קיבורי דמתני וקטר בהאי גיסא, דכי אתית נקטת בגוייהו ואתית לאתרך (תחזור על פיהם). עבד הכי ואזל מטא לההוא מחוזא דכוליה נשי, בעי למיעבד קרבא בהדייהו, אמרו ליה, אי קטלת לן יאמרו נשי קטל, ואי קטילנא לך יאמרו מלכא דקטלוהו נשי. אמר להן אייתו לי נהמא, אייתו ליה נהמא דדהבא אפתורא דדהבא, אמר להו מי אכלי אינשי נהמא דדהבא, אמרו ליה אלא אי נהמא בעית לא הוה לך באתרך נהמא למיכל דשקלית ואתית להכא. כי נפיק ואתי כתב אבבא דמחוזא, אנא אלכסנדרוס מוקדון היית שטייא עד דאתיתי למדינת אפריקים דנשיא ויליפת עצה מן נשיא. כי שקיל ואתי יתיב אההוא מעיינא, קא אכיל נהמא, הוה בידיה גולדני דמלחה (דגים מלוחים), בהדי דמחוורי להו נפל בהו ריחא, אמר שמע מינא האי עינא מגן עדן אתי, איכא דאמרי שקל מהנהו מיא טרא באפיה, איכא דאמרי אידלי כוליה עד דמטא לפתחא דגן עדן, רמא קלא פתחו לי בבא, אמרו ליה זה השער לה' וגו', אמר להון אנא נמי מלכא אנא מיחשב חשיבנא, הבו לי מידי, יהבו ליה גולגלתא חדא. אתייא תקליה לכוליה דהבא וכספא דידיה בהדיה (שקל נגדו), לא הוה מתקליה, אמר להון לרבנן מאי האי, אמרי גולגלתא דעינא דבישרא ודמא דלא קא שבע, אמר להו ממאי דהכי הוא, שקלי קלילי עפרא וכסייה, לאלתר תקלא, דכתיב שאול ואבדון לא תשבענה וגו'. (תמיד לא ב)

תלמוד ירושלמי:

אלכסנדרוס מוקדון סליק גבי מלכא קצייא חמא ליה דהב סגין כסף סגין, אמר ליה לא דהבך ולא כספך אנא צריך, לא אתית אלא מיחמי פרוכסין דידך (המנהג), היך אתון יהבין היך אתון דיינין. עד דו עסוק עימיה אתא בר נש חד דאין עם חבריה דזבן חדא חלקא וחספתה ואשכחון בה סימא דדינרי, (קנה חלקת שדה אחת עם האשפה והחורבה שבתוכה ומצא אוצר), אהן דזבין הוה מר, קיקליתא זבנית סימא לא זבנית (האוצר לא קניתי), אהן בזבין הוה מר, קיקילתא וכל דאית בה זבינית (כל מה שבו מכרתי), עד דאינון עסיקין דין עם דין אמר מלכא לחד מינייהו אית לך בר דכר, אמר ליה אין, אמר לחבריה אית לך ברת נוקבה, אמר ליה אין, אמר לון אסבון דין לדין וסימא יהוי לתרויהון. שרי גחיך (אלכסנדר צחק), אמר ליה למה את גחיך, לא דנית טבאות, אמר ליה אילו הוה הדין דינא גבכון היאך הויתון דנין, אמר ליה קטלין דין ודין וסימא עלת למלכא, (הייתי הורג שניהם והאוצר היה למלך). אמר ליה כל הכי אתון רחמין דהב סוגי, (אתם אוהבים זהב), עבד ליה אריסטון אפיק קומיי קופד דדהב (בשר), תרגנגולין דדהב, אמר ליה דהב אנא אכיל, אמר ליה תיפח רוחיה דההוא גברא דהב לית אתון אכלין, ולמה אתון רחמין דהב סוגין, אמר ליה דנחא עליכון שמשה, אמר ליה אין, אמר ליה דילמא אית גביכון בעיר דקיק (יש לכם צאן), אמר ליה אין, תיפח רוחיה דההוא גברא לית אתון חיין אלא בזכות בעירא דקיקא, דכתיב אדם ובהמה תושיע ה'. (בבא מציעא ח א, ובראשית רבה לג א)

סדר עולם:

ועמד מלך גבור וגו' ובעמדו תשבר וגו' (דניאל י"א), הוא אלכסנדרוס מוקדון שמלך י"ב שנה. (פרק ל)

מדרש רבה:

ולבני הפלגשים וגו', בימי אלכסנדרוס מוקדן באו בני ישמעאל לעורר על ישראל על הבכורה, ובאו עמהם שתי משפחות רעות, כנענים ומצרים, אמרו מי הולך ודן עמהם אמר גביעה בן קוסם אני הולך ודן עמהם, אמרו לו הזהר שלא תחליט להם את הארץ, אמר אני הולך ודן עמהם, אם אנצח אותם הרי מוטב, ואם לאו אתם אומרים מה הגרוע הזה שיעיד עלינו... אמרו מצרים מתורתן אנו באים עליהם, ששים ריבוא יצאו מאצלינו טעונים כלי כסף וכלי זהב, דכתיב וינצלו את מצרים, יתנו לנו את כספינו ואת זהבינו, אמר להם גביעה בן קוסם אדוני המלך, ס' ריבוא בני אדם עשו אצלם רד"ו שנים, מהם כספים ומהם זהבים שנוטלים בשכרן דינר ליום, ישבו פילוסופים וחשבו ולא הגיעו לק' שנה עד שנמצאת ארץ מצרים לטימיון, ונסתלקו משם בבושת פנים. בקש לעלות לירושלים, אזלון כותאי ואמרו ליה הזהר שאינן מניחין אותך להיכנס לבית קדשי הקדשים שלהם, וכיון שהרגיש גביעה בן קוסם הלך ועשה לו שתי אנפלאות ונתן בהם שתי אבנים טובות שוות שתי ריבאות כסף, וכיון שהגיע להר הבית אמר לו אדוני המלך שלוף מנעלך ונעול לך שתי אנפלאות שהרצפה חלקה שלא תחליק רגליך, וכיון שהגיע לבית קדשי הקדשים אמר לו עד כאן יש לנו רשות ליכנס, מכאן ואילך אין לנו רשות ליכנס, אמר ליה לכשאצא אני משוה לך פדחתך (נ"א גביעתך), אמר ליה אם כה תעשה רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול. (בראשית סא ו)

...ואת הארנבת זו יון, כי מעלת גרה היא שמגדלת הצדיקים, אלכסנדרוס כד הוה חמי לשמעון הצדיק הוה קאים על רגליה, אמרין ליה מינאי מן קדם יהודאי את קאים, אמר להם בשעה שאני יוצא למלחמה דמותו אני רואה ונוצח. (ויקרא יג ה)

א"ר יונה אלכסנדרוס מקדנוס כד בעא מיסק לעיל הוה סליק וסליק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה, בגין כן ציירין ליה כדורא בידיה, ויצוריניה קערה בידיה, אינו שליט בים. (במדבר יג יג)

שוחר טוב:

אלכסנדרוס בנה אלכסדריא. (תהלים ט)

מדרש משלי:

מלך אין לארבה זה אלכסנדרוס מוקדון, שנטלטל בכל העולם כלו כארבה שהוא פורח באויר. (פרשה ל)

ילקוט שמעוני:

תניא אידך, עשרה מלכים מלכו בכפה... המלך השמיני זה אלכסנדרוס מוקדון, שנאמר ואני הייתי מבין והנה צפיר העזים וגו', על הארץ אין כתיב כאן, אלא בא מן המערב על פני הארץ, ולא עוד אלא שרצה לעלות לשמים ולידע מה שבשמים ולירד לתהום ולידע מה שבתהומות, ולילך ולידע מה שבקצות הארץ, והחצה הקב"ה מלכותו לארבע רוחות השמים, שנאמר ובעמדו תשבר מלכותו. המלך התשיעי הוא מלך המשיח... (מלכים א פרק יח, ריא)

והצפיר והשעיר הוא מלכות יון, והקרן הגדול אשר בין עיניו הוא המלך הראשון, ועמד מלך גבור ומשל ממשל רב וגו' מלך אלכסנדרוס מוקדון מלך שנה וימת, עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקודש, מכאן ואילך הט ואזנך ושמע לדברי חכמים כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו' (דניאל פרק ח, תתרסו)

רש"י:

מלך גבור - אלכסנדר מוקדון, ותחץ לד' רוחות - ימות ותשבר מלכותו לד' ראשים ממשפחתו, והם ראשי נמר שראה בחזיון קודם. ולא כמשלו - לא תהיה מלכותו חזקה כשל אלכסנדר. (דניאל יא ד)

אבן עזרא:

צפיר העזים - אלכסנדר שבא ממערב, ואינו נוגע - מרוב מרוצתו נראה כאינו נוגע באדמה. (שם ח ה)

וכעצמו - שאלכסנדר מת כבן ל' ונחלקה מלכותו לד' (שם ז)

רלב"ג:

צפיר - לפי שהיה צעיר. ויתמרמר - עשה עצמו מר, ולא רצה להשלים בעבור כסף וזהב ופ' פלגשים ששלח לו. (שם ה וז)

אברבנאל:

...וכתב יוסף בן גוריון בספר ב' שאלכסנדר בא אל אי, והראו לו קבר קינן בן המולך על כל העולם וחכם גדול, ובימיו הציף ה' שלישו של עולם, וכן בימי אנוש, וראה כל זה על לוחות כתובים בעברית על קברו... (בראשית ה ד)

רוכב על סוס אדום - אלכסנדר שרכב על סוס מיוחד, כביוסיפון. בין ההדסים - בין הצדיקים כשמעון הצדיק וחבריו, שחי בשלום עמהם, אשר במצולה - וכבש את בבל המצולה, ומת שם, ואחריו סוסים - ריבוי מלכויות. (זכריה א ח)

חזה הוית - שנבהל לראות הנמר, והמשיל אלכסנדר לנמר שהיה משונה במראהו וקל במרוצתו וגבור מהדוב. ולה גפים - על קלות ומהירות מלחמתו או על ד' מדותיו, הנדיבות, הגבורה, התבונה והחמדה המופלגת, שבכחם כבש את הכל. וד' ראשים - על שנחלקה מלכותו לד', בטלמיאוס במצרים, סיליאקוס באשור ובבל, אנטיגנוס באסיא, ופולפאוס אחיו ביון. ושלטון יהיב ליה - ולא למלכים שבאו אחריו. (דניאל ז ו)

ואינו נוגע - להורות על מהירות בואו ממקדוניא שבקצה הארץ. ויבא עד האיל - שלא זז ממקומו כי לא החשיבו, ושלח נגדו את שריו. הגדיל - כי כבש חלקים גדולים מאסיא ארץ בני שם הרבים, ואפריקה ארץ בני חם העשירים, ואירופה ארץ בני יפת הנכבדים, אבל לא שמלך בכל העולם ממש. נשברה - שמת מסם ולא במלחמה. חזות ארבע - חילק מלכותו לי"ב נשיאים, באמרו שזה מאהבתו, ובאמת כדי שלא ימלוך מישהו בכיפה אחריו. וזכר מהם רק ד' שהיו בעלי הריב לישראל, ויש אומרים שהי"ב נלחמו זה בזה, ונשארו ד'. (שם ח ה-ז)

מהר"ל:

ונראה שלשם כך היה לנמר שראה דניאל ד' כנפים של עוף, שבשביל שהיו עזים הלכו לכבוש את כל העולם, כי מי שאינו עז יש לו כובד הטבע ומבקש המנוחה ואינו מבקש התנועה, אבל מי שהוא עז הוא כמו האש שאין לו הנחה כלל, ולכך היתה מלכות זו משוטטת בכל העולם, ולפיכך אלכסנדר שהוא עיקר במלכות ד' הלך לכבוש את כל העולם, מה שלא עשה שום מלך... (נר מצוה ד"ה ומצאתי במדרש)

מלבי"ם:

סוס אדום - אלכסנדר שיכבוש את מלכות פרס, ודניאל ראהו כצפיר העזים נגד האיל. (זכריה א ח)

האיש - שר יון שהתלבש באלכסנדר. (שם שם י)