אלקים   ארך אפים

(ראה גם: אלקים-מדות)

זהר:

כעין זה, הקב"ה אינו דן את האדם כפי מעשיו הרעים, שהוא עושה תמיד, כי אם היה עושה כן, לא היה העולם יכול להתקיים, אלא הקב"ה מאריך אפו עם הצדיקים ועם הרשעים, ועם הרשעים (מאריך אפו עוד) יותר מצדיקים, כדי שישובו בתשובה שלמה, שיתקיימו בעולם הזה ובעולם הבא... או מטעם שיצא מהם בעולם גזע טוב, כמו שיצא אברהם מתרח, שהוא הוציא גזע ושורש טוב וחלק טוב בעולם... (תולדות פו)

תלמוד בבלי:

אמר רבי חנא ואיתימא ר' שמואל בר נחמני, מאי דכתיב ארך אפים ולא כתיב ארך אף, ארך אפים לצדיקים ולרשעים. (בבא קמא נ א)

וימהר משה ויקד ארצה וישתחו, מה ראה משה, ר' חנינא בן גמלא אמר ארך אפים ראה, ורבנן אמרי אמת ראה, תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה, דתניא, כשעלה משה למרום מצאו להקב"ה שיושב וכותב ארך אפים, אמר לפניו, רבונו של עולם, ארך אפים לצדיקים, אמר לו אף לרשעים, אמר לו רשעים יאבדו, אמר לו השתא חזית מאי דמבעי לך. כשחטאו ישראל אמר לו לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים, אמר לפניו רבונו של עולם, ולא כך אמרת לי אף לרשעים, והיינו דכתיב ועתה יגדל נא כח ה' כאשר דברת לאמר. ר' חנא הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא, שמעיה לההוא ינוקא דאמר עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים, וסמיך ליה תפלה למשה וגו', אמר שמע מינה ארך אפים ראה. (סנהדרין קיא א)

תלמוד ירושלמי:

...ר' שמואל בר נחמן בשם ר' יונתן ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים, מאריך רוחו עם הצדיקים ומאריך רוחו עם הרשעים. ר' אחא ר' תנחום בי ר' חייה בשם רבי יוחנן ארך אף אין כתיב כאן אלא ארך אפים, מאריך רוחו עד שלא יגבה, התחיל לגבות מאריך רוחו וגובה. אמר רבי חנינה מאן דאמר דרחמנא וותרן יתוותרון בני מעוי, אלא מאריך רוחיה וגבי דידיה. אמר רבי לוי מהו ארך אפים, רחיק רגיז, למלך שהיו לו שני ליגיונות קשים, אמר המלך אם דרים הן עמי במדינה, עכשיו בני המדינה מכעיסין אותי והן עומדין אותן, אלא הריני משלחן לדרך רחוקה, שאם הכעיסו אותי בני המדינה עד שאני משלח אחריהם בני המדינה מפייסים אותי, ואני מקבל פיוסן, כך אמר הקב"ה אף וחמה מלאכי חבלה הן, הרי אני משלחן לדרך רחוקה, שאם מכעיסין אותי ישראל, עד שאני משלח אצלן ומביאן, ישראל עושין תשובה ואני מקבל תשובתם, הדא הוא דכתיב באים מארץ מרחק מקצה השמים. אמר ר' יצחק, ולא עוד אלא שנעל בפניהן, הדא הוא דכתיב פתח ה' את אוצרו ויוצא את כלי זעמו... (תענית ט א)

מדרש רבה:

ומפני ג' דברים א"ר יאשיה הקב"ה מאריך פנים עם הרשעים בעולם הזה, שמא יעשו תשובה, או יעשו מצות, שישלם להם הקב"ה שכרן בעולם הזה, או שמא יצאו מהן בנים צדיקים, שכן מצינו האריך פנים לאחז ויצא ממנו חזקיה, עם אמון יצא ממנו יאשיהו, שמעי יצא ממנו מרדכי. (קהלת ז לב)

ילקוט שמעוני:

רחום וחנון, א"ר שמואל בן נחמני מאריך רוחו עם הרשעים ונותן להם מעט שכר מעשים טובים שעשו בעולם הזה, ומאריך רוחו עם הצדיקים וגובה מהם מעט מעשים רעים שעשו בעולם הזה, וחוזר ונותן להם שלוה. ר' אחא בשם ר' תנחום מאריך רוחו התחיל לגבות גובה. (תהלים קג, תתנט)

חזקוני:

ארך אפים - לשון המתנה, כמו וארכא בחיין יהיבת להון דדניאל. אין אני ממהר ליפרע מן הרשעים אולי ישובו מעצמן, ולצדיקים אני מאריך אפי ליפרע מהם ומגדיל אפי עליהם כדי לזכותם לחיי העולם הבא. דבר אחר ארך אפים, לפי שכל זמן שארצה אקח נקמתי, אבל בן אדם אינו ארך אפים אלא ממהר הוא לנקום נקמתו, שאם היום כאן למחר הוא בקבר. (שמות לד ו)

הרקאנטי:

ובספר הזהר פירש ארך אפים מלשון ארוכה, שפירושו רפואה, ואמרו שם, כד מסתכלין אנפוי דזעיר אפין באפוי דעתיקא קדישא, כלא ארך אפים איקרי, מאי ארך אפים, אסותא דאנפין, דהא לא אשתכח אסותא בעלמא אלא בזמנין דאשגח באנפוי... (כי תשא)

מהר"ל:

אבל פירוש דבר זה, כי ארך אפים של הקב"ה נחלק לשני חלקים, האחד שהוא מאריך אף שלא לעשות השחתה, כמו שהיה בדור המבול שהיה משחית הכל, והב' שמאריך אף בשביל הצדיק, כמו שהיה בעשרה דורות מנח עד אברהם, שהיה מאריך אף בשביל אברהם שיהיה נולד, ומעתה שני ארך אפים הן, כי אין דומה ארך אפים מאדם עד נח שלא להשחית את הכל, ואלו מנח עד אברהם נתן להם ארך אפים שיהיה נולד אברהם שמקבל שכר כולם, ובשביל צדיק זה נתן ארך אפים ולא הביא עליהם שום פורעניות... (דרך חיים ה ב)

ארך אפים לצדיקים ולרשעים, פירוש שלא תאמר דוקא לצדיקים הוא מאריך אף, אם עושה חטא אינו רשע גמור, ולפיכך יש לו להאריך אליו אף אם חטא אולי יחזור בתשובה, אבל אל הרשעים שהוא רשע לגמרי אין ראוי להיות מאריך אליו, ואפילו הכי הקב"ה מאריך אליו אף אולי יחזור בתשובה, כי דבר זה מצד מדותיו יתברך, כי מדת השי"ת הוא הפשיטות, לא כמו האדם שהוא בעל חמה וכעס ואין לו מדת הפשיטות, רק מתפעל ובזה יוצא מן הפשיטות. (חידושי אגדות בבא קמא נ א)

וימהר משה וגו', פירוש משה רצה לדעת למה צדיק ורע לו ורשע וטוב לו, כדאיתא במסכת ברכות ז"א, שזו היתה שאלת משה כשאמר לו הודיעני נא דרכיך. וכשראה מדת ארך אפים שהוא מאריך אף לרשע לא היה משה מצטער עוד, והיה משבח השי"ת על מדה זאת של ארך אפים כאשר ראה התשובה של ארך אפים... וסבירא להו לרבנן מה שהרשע טוב לו ומאריך לו אף אין כל כך פלא, כי לא נקרא דבר זה יוצא חוץ מן המשפט, כי מה אכפת ליה אם הרשע יש לו טוב בכל, מאחר שהשי"ת משלם לצדיק כל שכרו... ולמאן דאמר ארך אפים ראה, השתחוה משה על קיום העולם, כי אם אין ארך אפים אין קיום לעולם, כי אי אפשר לאדם שלא יחטא ואי אפשר שיהיה עומד האדם בלא מדת ארך אפים, ולפיכך אמר כי ראה ארך אפים ועל זה השתחוה כאשר ראה קיום העולם, שאם יחטא האדם כנגד השי"ת מאריך אפו עליו. (שם סנהדרין קיא א)

של"ה:

ארך אפים, זו המדה מורה על עיקר סוד הנבואה, כי ענין הנבואה הוא לפי קירוב האדם להשי"ת, כי אין הבדל רק העוונות, וכפי עונות כך הם מסכים, ומכל מקום אין אדם צדיק בארץ וגו', ואם כן אף כשיש מסך כל דהו ראוי להיות חוצץ, רק מידת ארך אפים גורם להיות המסך כמונח בקרן זויות לא יזכר עתה, כי הוא יתברך מאריך אף לרשעים קל וחומר לצדיקים. (שער האותיות)